פרשת תזריע מצורע מי הם ארבעה האנשים בהפטרה ? האם גחזי זיכה את הרבים ? האם לגחזי היה גם תורה ? למה לא הועילה התורה של גחזי ? מה ההבדל בין גחזי ל "אחר" ? מה היה החטאת הרבים של גחזי ? האם ביטול תורה מרבים מקזזת את התורה של עצמך ? למה מזכה הרבים לא יכול להגיע לגיהינום ? למה מחטיא הרבים לא יכול להגיע לגן עדן ? מה מכבה תורה ? האם "אחר " היה מזכה הרבים ? ‏ד'/אייר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת תזריע מצורע מי הם ארבעה האנשים בהפטרה ? האם גחזי זיכה את הרבים ? האם לגחזי היה גם תורה ? למה לא הועילה התורה של גחזי ? מה ההבדל בין גחזי ל "אחר" ? מה היה החטאת הרבים של גחזי ? האם ביטול תורה מרבים מקזזת את התורה של עצמך ? למה מזכה הרבים לא יכול להגיע לגיהינום ? למה מחטיא הרבים לא יכול להגיע לגן עדן ? מה מכבה תורה ? האם "אחר " היה מזכה הרבים ?  ‏ד'/אייר/תשפ"א

כתוב בהפטרה מלכים ב פרק ז פסוק ג

(ג) וְאַרְבָּעָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים הָי֥וּ מְצֹרָעִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מָ֗ה אֲנַ֛חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים פֹּ֖ה עַד־מָֽתְנוּ:

ואומר רש"י מלכים ב פרק ז פסוק ג

(ג) וארבעה אנשים - גיחזי ובניו:

וכך כותב המלבי"ם מלכים ב פרק ז פסוק ג

וארבעה אנשים. פי' חז"ל (סוטה מז א) שהיה גחזי וג' בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כ"ש מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה שאמרה לאשת נעמן שאלישע ירפאהו ובודאי אמרה זאת מפני שהיה דרכו לרפאות, ומבואר שהיה זה גחזי ובניו שלא יכול לרפאותם, ועז"א היו מצורעים, שהם נשארו מצורעים ולא נרפאו, וכיון שנלקו בשומרון שלחו אותם חוץ לחומה כדין המצורע משתלח מעירות המוקפות חומה, כמ"ש בפ"ק דכלים (מ"ז):

וכדי להבין את עניין גחזי נראה את הפרשנות של הגמרא על גחזי

אומרת הגמרא בחברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

וסיים אלישע וקלל את גחזי, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם,⁽⁶³⁾ וכדבריו כן היה, כמו שמצינו שנאמר, וארבעה אנשים היו מצורעים, אמר רבי יוחנן, זה גחזי ושלשת בניו, ובכך דחאו בשתי ידים, ומאז הלך והחטיא את הרבים, ולא היה לו סיעתא דשמיא לחזור בתשובה, וכמו שדרשו, וילך אלישע דמשק, למה הלך, אמר רבי יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו גחזי כך מקובלני ממך, כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לחזור בתשובה.

ומה סופו של גחזי ?

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה. רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות - בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי.

כלומר גחזי איבד את מקומו בעולם הבא .ונשאלת השאלה מה שונה גחזי מ"אחר" הוא אלישע בן אבויה ?

חברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד א

למדנו בברייתא לעיל: אחר קיצץ בנטיעות:עליו, על אחר, הכתוב אומר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך! שאחר, בפיו חטא, כדמפרש ואזיל.⁽⁶⁾ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל].נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקדוש ברוך הוא, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש].⁽⁷⁾כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

ל"אחר" לא נשאר שום זכויות כי מיטטרון מחק אותם לחלוטין . מה נשאר ל"אחר" ?

אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה.

אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני. ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.

דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!". שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

כלומר תורה לעולם עומדת והתורה של "אחר" עמדה לו כדי שרבי יוחנן ורבי מאיר יכניסו אותו לגן עדן . כי את הזכויות האחרות של אחר מחק מטטרון . אבל גם לגחזי היה זכות התורה כי למד תורה עם אלישע

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

אמר רבי יצחק, באותה שעה היה אלישע עוסק בלימוד פרק שמונה שרצים, ולכן אמר לו לגחזי שעזב את לימודו כדי לקחת כסף ובגדים מנעמן, רשע, הגיע עת ליטול שכר שמונה שרצים שתקבל שכר תורתך בעולם הזה, והתכוון לומר לו שסבב לו הקדוש ברוך הוא שיקבל הרבה כסף מנעמן, כדי שיוכל לקנות שמונה דברים הללו לשכר לימודו בפרק שמונה שרצים.

כלומר לגחזי היה שכר התורה על לימוד פרק שמונה שרצים ואלישע אומר לו שהוא צריך לקבל שכר עבור זה בעולם הזה תמורת הכסף שקיבל מנעמן . כלומר התורה של גחזי מתקזזת מול שכר בעולם הזה ולא נשארת לעולם וזה קשה על הנאמר סוטה דף כא עמוד א עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה .

ועוד יותר קשה שגחזי גם לאחר שהיה מצורע היה לו זכות זיכוי הרבים

כתוב במלכים ב פרק ז פסוק ח - יא

(ח) וַיָּבֹאוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨ים הָאֵ֜לֶּה עַד־קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ:

(ט) וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹֽא־כֵ֣ן׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:

(י) וַיָּבֹ֗אוּ וַֽיִּקְרְאוּ֘ אֶל־שֹׁעֵ֣ר הָעִיר֒ וַיַּגִּ֤ידוּ לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֚אנוּ אֶל־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין־שָׁ֛ם אִ֖ישׁ וְק֣וֹל אָדָ֑ם כִּ֣י אִם־הַסּ֤וּס אָסוּר֙ וְהַחֲמ֣וֹר אָס֔וּר וְאֹהָלִ֖ים כַּאֲשֶׁר־הֵֽמָּה:

(יא) וַיִּקְרָ֖א הַשֹּֽׁעֲרִ֑ים וַיַּגִּ֕ידוּ בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ פְּנִֽימָה:

אומר המלבי"ם מלכים ב פרק ז פסוק ט

לא כן אנחנו עושים. אמרו שלא כן ונכון מעשיהם שלא להחיות העטופים ברעב, ועז"א היום הזה, באשר כבר חטאו בכיוצא בזה בעבור חמוד ממון שלקחו מנעמן, ולמה נוסיף חטא על פשע.

הם הבינו שאם לא ילכו עכשיו לספר למלך על היעלמות חיילי אשור הם מוסיפים חטא על פשע ואולי יגרמו לכמה וכמה אנשים מיתה ברעב .

וכך כותב באלשיך מלכים ב פרק ז ד"ה (ט) ויאמרו

יום בשורה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר, שעד אור הבקר אין עלינו אשם ומצאנו עון כפול, כי עבירת חמדת כסף ובגדים של נעמן יתוסף ויגרור לנו מאור הבקר והלאה לעשות כן, גם פה לחמוד ולהטמין יותר ואולי יש נוטים למות בעיר מהרעב, ואם נתמהמה ימותו טרם יאכלו מלחם ארם וישיבו את נפשם:

אז איך זה שאלישע מגיע לדמשק  כדי להחזיר את גחזי בתשובה ולא מצליח להציל את גחזי לתת לו מקום בעולם הבא על אף התורה שלו ועל אף זכיותיו בזיכוי הרבים ?

והתירוץ של  הגמרא בתשובתו של גחזי לאלישע

 חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

וילך אלישע דמשק, למה הלך, אמר רבי יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו גחזי כך מקובלני ממך, כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לחזור בתשובה.

גחזי חטא והחטיא את הרבים . ואחד שחוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לחזור בתשובה . ומה היה עם "אחר" ?

אומרת הגמרא בחברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד א

תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו.

כיון שהגיע לתחום שבת [ב"ח], אמר לו אחר: מאיר! חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי, שעד כאן תחום שבת.⁽¹³⁾

אחר הבין שהעולם הבא שלו לא קיים אבל הוא לא רצה לגרום לרבי מאיר לאבד את העולם הבא שלו ולכן כאשר הגיע לתחום השבת שזה רק איסור מדרבנן הוא התריע לרבי מאיר . ועוד שרבי מאיר למד תורה מ"אחר " והתורה הזאת שהוא למד היא זו שנתנה לרבי מאיר את הכוח לזכות את "אחר" כדי להכניס אותו לעולם הבא . ומה עם התורה של גחזי לאן היא נעלמה גם לשיטה שאלישע אומר שגחזי קבל את שכר התורה שלו בעולם הזה הרי ידוע מה שכותב התלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט עמוד ב

רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא;

והתרוץ שמופיע בגמרא נותן לנו הבנה על ההבדל התהומי בן גחזי ל"אחר"

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

ומבארינן מאי עבד, גחזי שהחטיא את הרבים, איכא דאמרי אבן שואבת סוג אבן שמגביהה מתכת מהארץ תלה לו לחטאת ירבעם לעגל שהעמיד ירבעם בבית אל ובדן, בצוארו, והעמידו בין שמים לארץ כדי שיאמינו בו הבריות. ואיכא דאמרי שם חקק לה לחטאת ירבעם אפומה, והיתה אומרת אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך אלהים אחרים, כביכול היא מזהרת על כך מפני אלוהות אחרות. ואיכא דאמרי שהחטיא את הרבים, כאשר רבנן דחה מקמיה מלפני אלישע,⁽⁶⁴⁾ וכך משמע דכתיב אחרי שדחאו אלישע, ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו, מכלל דעד האידנא כל זמן שהיה שם גחזי לא הוה דחיק כיון שדחה את התלמידים, וכשהלך התווספו התלמידים שדחה, וצר להם המקום.

כלומר לשתי השיטות גחזי גרם לביטול תורה של ציבור או עלי ידי שהוביל אותם לכיוון של עבודה זרה או מנע מהם ללמוד תורה בבית מדרשו של אלישע ומתוך כך מובן שאומנם עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אבל ביטול תורה של אחרים מבטל תורה של עצמך . כלומר תורה שלילית מכבה תורה חיובית . "אחר " לא ביטל תורה מאחרים הוא ביטל תורה של עצמו , הוא גם תרם ללימוד תורה של אחרים לפחות של רבי מאיר ולכן סופו של דבר התורה שלו הביאה אותו לעולם הבא . גחזי ביטל תורה מרבים וזה נמחק מול התורה שלו ולכן עדיין מגיע לו שכר  עבור התורה שלמד ושכר של תורה כזו שהתקזזה מול ביטול תורה של רבים עדיין מזכה את האדם בשכר בעולם הזה  . והכסף שקבל מנעמן היא תמורת "תורה נמחקת " .

אבל עדיין צריך להבין את משמעות החטאת הרבים או זיכוי הרבים  חברותא מסכת יומא דף פז עמוד א

כל המזכה את הרבים - הקדוש ברוך הוא מזכהו שאין חטא בא על ידו.וכל המחטיא את הרבים - כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה.ומבארת הגמרא:כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא - כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן. שנאמר [תהלים טז] "כי לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת".וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה - כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם.שנאמר [משלי כח] "אדם עשק בדם נפש, שאיבד נפש וחייב על כך עונש - עד בור הגהינום ינוס, ואל יתמכו בו משמים להצילו! ".

ועל זה אומר אילת השחר בראשית (פרשת בראשית) פרק ד פסוק טו

ומובא בשם הגרי"ז לפרש למש"כ הרמב"ם (הל' תשובה פ"ד ה"א) דהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והיינו כיון שהחטיא את הרבים העונות האלו ממשיכים כי כל חטא שעושה החוטא זה בגלל המחטיא, ולכן אפי' דיכול לעשות תשובה על עצם העבירה אבל על החטאת הרבים אינו יכול כי העונות נמשכים בעולם

כלומר מזכה הרבים לא יכול להיות בגיהינום ותלמידיו בגן עדן כי זיכוי הרבים ממשיך אחרי מותו של מזכה הרבים כי הפעולה שזיכתה את הרבים ממשיכה לתת פרות בעולם הזה ובעולם הבא ולכן לא יכול להיות מציאות שהוא בגיהינום ותלמידיו בגן עדן . ובדיוק ההיפוך של זה מחטיא הרבים לא יכול להיות בגן עדן ועדיין החטאת הרבים שלו פועלת בעולם זה בדיוק הסיבה ש"אחר" היה תלוי ועומד עד שנכנס בזכות התורה שלו והתורה שלימד את רבי מאיר ורבי יוחנן לגו עדן . ובדיוק ההיפוך של זה אצל גחזי שלא יכול להיכנס לגן עדן כי פעולת שלו שהחטיאו את הרבים ממשיכים לפעול בעולם 7ולכן  אומרת הגמרא שלגחזי אין העולם הבא ולכן ההתראה שלו למלך על הסתלקות צבא ארם לא עומדים כנגד החטאת הרבים בייחוד שזה היה בנושא ביטול תורה . לסיכום עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה אבל ביטול תורה לרבים מבטל תורה של עצמך וזה ההבדל התהומי בין "אחר" לגחזי

בס"ד פרשת שמיני מה הקשר בן כי קדוש אני להבנה שלנו על אומות העולם ? כמה סוגי גרים קיימים ? מה מיוחד בגרים ? האם יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ? לאיזה סוג שייכת רות המואבייה ? למה הגרים לא היו במעמד הר סיני ? כיצד זה משפיע עליהם ? למה גר הוא בריה חדשה ? מה קורה בזמן הגיור ? מהם גרים גרורים ? מה הקשר לערב רב ? מה קשה יותר לעשות ברור בתוך עם ישראל או מחוץ לעם ישראל ? למה יש מצוות מיוחדות לגרים ? מה ההבדל העקרוני בן גר ליהודי מבטן ? ‏כ"ז/ניסן/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמיני מה הקשר בן כי קדוש אני להבנה שלנו על אומות העולם ? כמה סוגי גרים קיימים ? מה מיוחד בגרים ? האם יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ? לאיזה סוג שייכת רות המואבייה ? למה הגרים לא היו במעמד הר סיני ? כיצד זה משפיע עליהם ? למה גר הוא בריה חדשה ? מה קורה בזמן הגיור ? מהם גרים גרורים ? מה הקשר לערב רב ? מה קשה יותר לעשות ברור בתוך עם ישראל או מחוץ לעם ישראל ? למה יש מצוות מיוחדות לגרים ? מה ההבדל העקרוני בן גר ליהודי מבטן ? ‏כ"ז/ניסן/תשפ"א

כתוב בפרשה  ויקרא (פרשת שמיני) פרק יא פסוק מד

(מד) כִּ֣י אֲנִ֣י יְקֹוָק֘ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ:

ואומר הזוהר הקדוש

רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת. מַה זֶּה שַׁבָּת? יוֹם שֶׁבּוֹ נָחִים שְׁאָר הַיָּמִים, וְהוּא כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שֵׁשֶׁת הָאֲחֵרִים, וּמִמֶּנּוּ הֵם מִתְבָּרְכִים. רַבִּי יֵיסָא אָמַר, וְכֵן גַּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת שַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא בַּת זוּגוֹ, וְזוֹהִי כַּלָּה, שֶׁכָּתוּב (שמות לא) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזוֹהִי נַחֲלַת יְרֻשַּׁת עוֹלָמִים לְיִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן כָּתוּב (ישעיה נח) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלְךְ וְגוֹ', וּבִמְקוֹמוֹ בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים.

כלומר יש את עם ישראל ויש את אומות העולם . ששת ימי הבריאה מסמלים את הבריאה ושבת את כלל הבריאה והיא שייכת רק לעם ישראל ולא לאומות העולם . עד כדי כך שגוי ששומר שבת דינו מיתה בידי שמים . ואני רוצה לברר את הסוגים השונים שנמצאים בתוך עם ישראל מתוך הבנת דברי הגמרא והזוהר הקדוש  

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קמה עמוד ב

ועוד שאלוהו: מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין?אמר להם: מפני שלא עמדו על הר סיני.ומפרשינן: שהרי בשעה שבא נחש על חוה [שבשעה שהשיאה לאכול מעץ הדעת, בא עליה. דכתיב "הנחש השיאני" והוא לשון "נשואין"], הטיל בה זוהמא.ישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן. שכל אלו שעמדו שם נתקדשו ונטהרו ונרפאו מכל מום. אבל עובדי כוכבים, שלא עמדו על הר סיני, לא פסקה זוהמתן. ומשום כך הם מזוהמין עד היום.אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים, שאף הם לא היו בהר סיני, מאי? מהיכן פסקה זוהמתן?אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו בהר סיני, מזלייהו הוו התם. ומשום כן פסקה זוהמתן. וכדכתיב "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום". כלומר אף אלו שעתידים להסתפח לישראל, הרי הם בכלל הברית. והא דאמרן דלא פסקה זוהמת הנחש עד סיני, פליגא אדרב אבא בר כהנא.דאמר רב אבא בר כהנא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו. שהרי אברהם הוליד את ישמעאל ויצחק הוליד את עשו, אבל מיעקב ואילך פסקה זוהמא. שהרי הוליד י"ב שבטים שלא היה בהן שום דופי. אלמא, אף קודם סיני פסקה זוהמא.

כלומר יש את אומות העולם מצד אחד ואת עם ישראל מצד שני אבל יש עוד צד בעם ישראל שהם הגרים שהם עצמם לא היו במעמד הר סיני אבל המזל שלהם היה במעמד הר סיני . ונשאלת  השאלה האם כל גר הוא זה שהמזל שלו היה במעמד הר סיני בלבד ?

אומר הנחל אשכול רות פרק ג פסוק ט

(ט) אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה. אפשר במשז"ל על פסוק מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני שנצנצה בה רוח הקדש שיכירה בדרך כל הארץ וגם בסמוך כתבנו משם ס' התמונה שהיתה רות נשמת ישראל ובת זוגו של בועז ובהכי ניחא שלא שינו שמה כשנתגיירה כדרך הגרים שמשנים שמם לגמרי או איזה שינוי וזו שמה אשר יקראו לה רות כי ידעה נעמי וכל קדושים עמה דנשמתה נשמת ישראל וז"ש אנכי רות אמתך דידוע דהשם נקרא לנשמה כי היא עיקר ולא הגוף

וכך כותב הכסא דוד דרוש ז - לשבת הגדול

ב. בחלוקת דלים במאמר הכנפים ומאמר ר' חסא. הנה הרב האר"י ז"צל כתב דאין לומר תחת כנפי השכינה אלא לגר ולזה נקרא גר צדק. וידוע מ"ש דנשמת רות היתה נשמת ישראל כמו שהבאתי בעניותי בשמחת הדגל רות דנ"ג ע"א. וא"כ רות אינה כמו שאר גרים ומשו"ה דרש אשר באת לחסות תחת כנפיו דאינו ר"ל תחת כנפי השכינה כי היא נשמת ישראל רק ר"ל ע"ד ובצל כנפיך יחסיון שבעלי צדקה וג"ח חסים בצל כנפיך וזה מה שסיים במאמר הנז' הוי אשר באת לחסות תחת כנפיו דהיינו לרבותא שעשתה עם חמותה ג"ח כמשז"ל וז"ש ר' חסא כלפי מ"ש בעז ישלם ה' וכו' מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו בא ר' חסא לומר דמ"ש ישלם ה' וכו' מעם ה' אלהי ישראל היינו שהיא נשמת ישראל ואין לה דין גר וז"ש אשר באת לחסות תחת כנפיו דייקא שהוא דכור' ולא תחת כנפי השכינה ודוק.

כלומר יש שני סוגי גרים גר שהנשמה שלו היא מעם ישראל והיית במעמד הר סיני ויש גרים מסוג אחר למשל כמו יתרו שהוא עצמו לא היה במעמד הר סיני אבל המזל שלו היה במעמד הר סיני . ואומר המהרש"א [חדושי אגדות] מסכת שבת דף קמו עמוד א

מזלייהו הוה כו'. כל דורות העתידים לבא הוו נמי בכלל אשר איננו פה וגו' כדאמרי' בר"פ שבועות הדיינין אלא לגבי ישראל איכא למימר אף על גב דגופן לא הוו נשמותיהן הצרורות בצרור החיים הוו אבל בגרים לא שייך למימר הכי אלא דמזלן הוה וק"ל:

וצריך להבין מהו ההבדל בן יהודי שהנשמה שלו היית במעמד הר סיני לגר שרק המזל שלו היה במעמד הר סיני

אומרת הגמרא חברותא מסכת יבמות דף מח עמוד ב

תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן?

מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח בגיותן. וכשהיו גויים לא נפרעו מהם מיד, אלא עונשם היה גנוז לעתיד, שבעתיד יהיה העונש גדול יותר. אבל משהתגיירו נפרעים מהם מיד, כדי שתמחק כעת חובתם, ולא תשאר לעתיד.רבי יוסי אומר: אין מענישים את הגרים על עבירות שעשו בגיותם, כי גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי!אלא, מפני מה מעונין? - לפי שאין הגרים בקיאין בדקדוקי מצות כישראל, ונכשלים בהם.אבא חנן אומר משום רבי אלעזר: לפי שאין עושין את המצות מאהבה של הקדוש ברוך הוא אלא מיראה של העונש הגיהנם והפורענות.אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.אמר רבי אבהו, ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה, שנענשים על שהייתם מלהתגייר?שנאמר במגילת רות [פרק ב] "ישלם ה' פעלך, ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל, אשר באת לחסות", וגומר. על שמיהרת ולא איחרת להתגייר.

ועל זה כותב השיר מעון שמות פרק כג פסוק ט

(ט) וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. ביבמות (מ"ח ע"ב) איתא מפני מה גרים מעונים ומדוכאים מפני ששהו לבוא לגייר עצמם, יל"ד מה עונש מגיע להם על זה הלא עתה באו לדעת ולהכיר האמת ונתגיירו, ומקודם לא נתברר להם האמת. ויש ליישב ע"פ מה שהובא בספרים בשם האר"י ז"ל כי כאשר חזר הקדוש ברוך הוא על כל או"ה ורצה ליתן להם התורה והמה מיאנו בה (ע"ז ב' ע"ב) אעפי"כ הי' ביניהם כמה וכמה שרצו לקבל התורה, אבל כיון שהרוב מיאנו לא יכלו לעמוד נגד הרוב, והמה נשמות הגרים אשר מתגיירים בכל דור ודור (ואף על גב דאינהו לא חזי מזלייהו חזי, מגילה ג' ע"א) א"כ הי' מוטבע בנשמה זו מתחילת ביאתה לעוה"ז להתגייר לכן נענשים על שאיחרו לבוא להתגייר לטוב.

ובזה יל"פ הקרא וגר לא תלחץ וגו', על שאיחר להתגייר, כי אתם ידעתם נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים והי' בכם הרבה שתשוקתם הי' לעבוד ה' ולא יכולתם מחמת שהייתם משוקעים בין מצרים, כן הגר ג"כ שנטמע בתוך בני עמו לא הי' יכול להתאמץ כ"כ להקדים בביאתו להתגייר.

כלומר ההבדל המהותי בן עם ישראל לגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני שהם קבלו על עצמם את התורה באופן עקרוני אבל לא באופן מוחלט כמו עם ישראל וזה בא לידי ביטוי בנחישות שלהם והם התמהמהו לקבל את התורה ולכן הם עצמם לא היו במעמד הר סיני אלה רק המזל שלהם היה במעמד הר  סיני וזה הביטוי לרצונם באופן עקרוני לקבל את התורה אבל היה להם חסרון בנחישות שלהם לקבל את התורה במעמד הר סיני .

ומה ההבדל בינם לבין אומות העולם ? שאומות העולם איבדו את ההזדמנות לקבל על עצמם את התורה במעמד הר סיני כי לא היה להם שום רצון לקבל את התורה לעומת הגרים לעתיד לבא שרצו לקבל את התורה אבל לא במספיק נחישות . ומה המשמעות של האיחור שלהם לקבל את התורה ?

וכך מפרש השפת אמת מסכת שבת דף קמו עמוד א

בגמ' גרים מאי כו' אף על פי דאינהו לא הוו מזלייהו הוו כו' לכאורה הפי' דפסקה זוהמא מאז שעמדו על הר סיני היינו דבשביל דפסק הזוהמא מאבותיהם שעמדו שם נפסק הזוהמא ממילא מבניהם אבל בגרים קשה דנהי דעכשיו נתגייר אחד מבניהם האיך פסק מהם הזוהמא כיון שלא פסקה הזוהמא מאבותיהם וצ"ל שפסק הזוהמא מהרוחות שלהם והיינו דאמרי' מזלייהו הוו:

כלומר הזוהמה של הגרים נפסקה מהמזל שלהם ולכן יש להם יכולת על ידי הרצון שלהם להתגייר להתחבר למזל שלהם האמיתי וזה יגרום לכך שהם יתחילו להיות בתהליך של טיהור הזוהמה שלהם בהבדל מאומות העולם שגם הם וגם המזל שלהם לא היו במעמד הר סיני והזוהמה שהטיל הנחש לא ניתן לשינוי  . מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יכול להתחבר למזל שלו ולהיטהר .  

אבל חייבים להגיד שהגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני הוא חלק מהכלל של עם ישראל

וכך כותב הפנים יפות במדבר (פרשת שלח) פרק טו פסוק טו

והנה החוקים שהוא למעלה מן השכל שא"א להשיגו שם הוא שורש ואחדות התורה שכלולה כל כנסת ישראל והגרים שנבראו מן הנצוצות שנפלו בהתפשטות הגשמיות, אבל למעלה הוא אחדות האמיתי, וז"ש הקהל חוקה אחת לכם פירוש במקום הקהל שהיא אחדות אין פירוד בין נשמת ישראל לנשמת גרים כי הכל אחד הוא, וכיון ששורשם אחד ע"כ בהגייר הגרים וחוזרים ומתחברים בישראל גם מקום התורה והמשפט יהיה כאחד, והיינו דאמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם, כיון שכולם נאצלים משורש אחד, וכבר כתבנו למעלה שבחינת המנחות והנסכים הם סוד חכמה ובינה לכך כתיב הקהל חוקה אחת וגו' גבי פרשת נסכים:

ומה זה בדיוק המזל ?  וכותב רש"י מסכת מגילה דף ג עמוד א

מזלייהו - שר של כל אדם למעלה.

והבבלי נותן עוד הסבר לעניין המזל של האדם חברותא מסכת מגילה דף ג עמוד א

כתיב: "ואשא עת עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים וגו', וראיתי אני דניאל לבדי את המראה. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, ויברחו בהחבא [למקום מסתור]".מאן נינהו אותם אנשים אשר היו עם דניאל⁽⁷²⁾?אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי, זכריה, ומלאכי⁽⁷³⁾.אינהו - חגי זכריה ומלאכי - עדיפי מיניה [מדניאל], ואיהו - עדיף מינייהו.אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי, שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום, ואיהו לאו נביא, שהרי לא נשתלח לישראל בשום נבואה. אבל רוח הקודש היתה שורה עליו, וידע הכל [תוס' הרא"ש]⁽⁷⁴⁾ואילו איהו - עדיף מינייהו, דאיהו חזא את אותו מראה, ואינהו - לא חזו.ותמהינן: וכי מאחר דאינהו לא חזו, מאי טעמא איבעיתו, כדכתיב "אבל חרדה גדולה נפלה עליהם"?ומתרצינן: אף על גב דאינהו גופייהו לא חזו, מזלייהו [שר שלהם למעלה] - חזו, ולהכי איבעיתו.אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמיבעית, ואינו יודע ממה הוא נפחד, אף על גב דאיהו לא חזי מידי - מזליה חזי, ולהכי מבעית.מאי תקנתיה, מה יעשה כדי שלא יוזק?ליקרי קריאת שמע!⁽⁷⁵⁾

וכאשר הגר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני והוא מתגייר האיחוד הזה בן המזל שלו למעשים שלו ולגוף שלו  גורמים לגר להיות בריה חדש תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב

רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

ולכן הגר מתנתק מהייחוס שלו לחלוטין  . ומה ההבדל בן גר ליהודי שהנשמה שלו היית במעמד הר סיני ?

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים – הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר – ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

גם הגוף וגם הנשמה של יהודי מבטן עברו תהליך של קבלת התורה כמו שהיה במעמד הר סיני ואצל הגר אומנם המזל שלו היה במעמד הר סיני אבל גופו לא היה ולכן יש הבדל בן גר ליהודי מבטן . הגר על ידי מעשיו צריך להשלים את החיסרון שהיה לו במעמד הר סיני שלא הגיע למעמד הר סיני בזמן ועכשיו הוא צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי להשלים את החיסרון שלו . ויש הבדל בן גר ליהודי מבטן

וכך כתוב בדברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק טו

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:

כלומר גר לא יכול להיות מלך אם כן גר שונה מיהודי מבטן . וכך כותב המדרש הגדול דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק טו

לא תוכל לתת עליך איש נכרי. להוציא את הגר, משמע מוציא את הגר, או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמד משבט בנימין, אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות, הא מה ת"ל איש נכרי, להוציא את הגר מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים. וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי, זלגו עיניו דמעות, ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס, אחינו אתה אחינו אתה.

ויש סוג שלישי של גרים וזה מה שנקרא גרים גרורים והם אותם ערב רב שנמצאים בתוך עם ישראל . המושג ערב רב הינו תערובת וכך מפרש רש"י שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק לח

(לח) ערב רב - תערובות אומות של גרים:

כלומר בתוך ערב רב יש מה ששייך לעם ישראל אבל גם מה שלא שייך לעם ישראל וכך כותב הזוהר הקדוש

וַהֲרֵי כַּמָּה הֵם עֵרֶב רַב רָעִים בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת, אֲבָל יֵשׁ עֵרֶב רַב מִצַּד שֶׁל הַנָּחָשׁ, וְיֵשׁ עֵרֶב רַב מִצַּד שֶׁל אֻמּוֹת עַכּוּ''ם שֶׁדּוֹמִים לְחַיּוֹת וּבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה, וְיֵשׁ עֵרֶב רַב מִצַּד שֶׁל מַזִּיקִים, שֶׁנִּשְׁמָתָם שֶׁל רְשָׁעִים הֵם מַזִּיקִים שֶׁל הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וְיֵשׁ עֵרֶב רַב שֶׁל שֵׁדִים וְרוּחוֹת וְלִילִין, וְהַכֹּל מְעֻרְבָּבִים בְּיִשְׂרָאֵל, וְאֵין בְּכֻלָּם מְקֻלָּל כַּעֲמָלֵק, שֶׁהוּא נָחָשׁ רַע אֵל אַחֵר. הוּא גִלּוּי לְכָל הָעֲרָיוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, רוֹצֵחַ הוּא, וּבַת זוּגוֹ סַם מָוֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַכֹּל סמא''ל. וְיֵשׁ סמא''ל וְיֵשׁ סמא''ל, וְלֹא הַכֹּל שָׁוִים. אֲבָל אוֹתוֹ צַד שֶׁל הַנָּחָשׁ הוּא מְקֵלָּל עַל הַכֹּל.

וכך מתאר את זה הזוהר הקדוש

וּמִצַד שֶׁל תְּבוּאוֹת חֲמִשָּׁה מִינֵי לֶחֶם, שְׁבוּרִים מִכֻּלָּם, וְהֵם: חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, וְכֻסֶּמֶת, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן. הִמְשִׁיל אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיהכ) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, בְּה'. כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵהַגָּלוּת, כָּךְ יִהְיוּ שְׁבוּרִים, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, שֶׁהַיְנוּ קַשׁ, עֵרֶב רַב, עַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ וְיִוָּדְעוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ בַּר שֶׁנִּבְרָר מִתּוֹךְ מוֹץ וָתֶבֶן. וְעַד שֶׁיִּתְבָּרְרוּ מֵהֶם, י', שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר, לֹא שׁוֹרָה עַל ה', שֶׁהוּא לֶחֶם שֶׁל חֲמִשָּׁה מִינִים, לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁבוּעָה (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָ''הּ.

והזוהר הקדוש מדמה את הערב רב לשאור שבעיסה לעומר אומות העולם שהם כמו מוץ

פירוש הסולם לזוהר - במדבר פרשת פנחס מאמר טחול ומרה אות שעז

ובגין דערב רב וכו': ומשום שהערב רב הם שאור שבעיסה, דהיינו שנתערבו בישראל כמו שאור בעיסה. ואומות העולם דומות למוץ, הערב רב מעכבים את ישראל בגלות יותר מן האומות עכו"ם. כמו שהעמידו חכמים, מי מעכב, שאור שבעיסה מעכב (ברכות יז א) כי הערב רב דבקים בישראל כשאור בעיסה. אבל אומות העולם אינם אלא כמוץ אשר תדפנו רוח.

כלומר ניתן יותר בקלות לעשות ברור בן עם ישראל לאומות העולם לעומת הברור בתוך עם ישראל מי שייך לעם ישראל ומי הוא חלק מהערב רב .

ואת המשמעות של הברור הזה כותב הזוהר הקדוש

שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהֶבֶל הֲרָגוֹ קַיִן, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה יוֹצֵא מִי שֶׁיִּנְקוֹם בִּשְׁבִילוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, רוֹעֶה יִנְקוֹם לְרוֹעֶה, וְאַחַר כָּךְ אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהו''ה, אֲבָל כְּשֶׁעֲמָלֵק, שֶׁהֵם בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, עֵרֶב רַב הַמְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶם שָׂרִיד, שֶׁאֵלּוּ הֵם עִרְבּוּבְיָה מִכָּל הָאֻמּוֹת וַאֲפִלּוּ מִקַּיִן, וּמִיָּד כְּשֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם, אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

כלומר בלי הברור הזה בן  מי ששייך לעם ישראל ומי שלא משפיע מהותית על החלת שמו של הקב"ה

וכך כותב שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן מב על ההבדל בן גרים גרורים לבן גרים אבל ההבדל הזה לא בא לידי ביטוי במציאות כי לא ניתן לדעת איזה גר שייך לעם ישראל ואיזה גר שייך לגרים הגרורים .

הספר נחלת בנימין שם כותב בזה, דשני מיני גרים יש, יש גרים אשר מנן אינון ואותן מזלייהו עמדו על הר סיני כמבואר במאמרות מאכ"ח ח"ג סח, א"ך יש עוד גרים אשר לא עמדו מזלייהו על הר סיני והם אותן ממה שנתערבו ניצוצי טוב ברע ע"י מעשה הנחש והם הגרים אשר מגיירים שלא לשם שמים, ובאזהרת וגר לא תונה נכלל כל מין גרים עיין שם, וא"כ לפי הוספת ההסבר כנז' יצא לנו שיש חילוק בין גר לגר, ורק אלה דמינן הוי ואידחי הוא דאמרינן בהו דפיקוח נפש שלהם דוחה שבת, וזה לא שמענו, אלא ודאי דזה אינו, ואין לנו עסק בנסתרות באי יש להם אחיזה באותיות התורה או לא, ולפי הנגלות לנו ולבנינו עד עולם ההלכ' הפסוקה שידעינן היא כפי שכותב הישמח משה בתחילת הדברים, דקיי"ל דכיון דנתגייר הרי הוא כישראל לכל דבריו, הרי פקוח נפש שלו דוחה שבת בפשיטות].

וברור שההבדל בן גר ליהודי מבטן הביאה את התורה ליחד מצוות השייכות רק בגר

חברותא מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

תנו רבנן: המאנה את הגר באונאת דברים, עובר בשלשה לאוין. והלוחצו, שתובע ממנו ממון, עובר בשנים.והוינן בה: מאי שנא מאנה בדברים, שאמרת דכתיבי בו שלשה לאוין, והם:[שמות כ"ב] וגר לא תונה.⁽³⁷⁾[ויקרא י"ט] וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו.[ויקרא כ"ה] ולא תונו איש את עמיתו.

וקיימא לן גר בכלל עמיתו הוא,הרי לוחצו נמי, שלשה לאווין כתיבי בו![שמות כב] ולא תלחצנו.

[שמות כג] וגר לא תלחץ.[שמות כב] ולא תהיה לו כנושה.וגר בכלל הוא!ומסקינן: אלא, אחד זה מאנה את הגר, ואחד זה הלוחצו, שניהם עוברים בשלשה לאווין.תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.⁽³⁸⁾

כלומר התורה אומרת שיש הבדל בן גר ליהודי מבטן . ועל כן אנחנו מחויבים להתחשב במצבו ולפי זה לפעול בצורה המיוחדת ומתאימה לגר צדק .

 

 

שביעי של פסח למה עם ישראל יצא בחפזון ? מה היה קורה עם עם ישראל היה נכנס לשער החמישים של הטומאה ? האם במכת החושך מתו אלו שנכנסו לשער החמישים של הטומאה ? למה לא היה תקנה לעם ישראל אם היה נכנס לשער החמישים ? מדוע אין לקב"ה כוח להוציא את מי שנכנס לשער החמישים ? מה הקשר ליראת שמים ? למה מצרים נמצאת בשער החמישים ? מה הקשר לנינווה ? למה הקב"ה הוציא את פרעה משער החמישים ? מה התנאי לקבלת התורה ? מה המשמעות של לא ידח ממנו נידח ? עם לכל עם ישראל יש חלק לעולם הבא איפה הבחירה החופשית ? האם אפשר לדעת מיהו ערב רב ? מה צריך להיות ההתייחסות ליהודי שלא שומר מצוות ? ‏כ'/ניסן/תשפ"א

 בס"ד

שביעי של פסח למה עם ישראל יצא בחפזון ? מה היה קורה עם עם ישראל היה נכנס לשער החמישים של הטומאה ? האם במכת החושך מתו אלו שנכנסו לשער החמישים של הטומאה ? למה לא היה תקנה לעם ישראל אם היה נכנס לשער החמישים ? מדוע אין לקב"ה כוח להוציא את מי שנכנס לשער החמישים ? מה הקשר ליראת שמים ? למה מצרים נמצאת בשער החמישים ? מה הקשר לנינווה ? למה הקב"ה הוציא את פרעה משער החמישים ? מה התנאי לקבלת התורה ? מה המשמעות של לא ידח ממנו נידח ? עם לכל עם ישראל יש חלק לעולם הבא איפה הבחירה החופשית ? האם  אפשר לדעת מיהו ערב רב ? מה צריך להיות ההתייחסות ליהודי שלא שומר מצוות ?  ‏כ'/ניסן/תשפ"א

אומר האלשיך פרשת מקץ

ועל כן בא ויאמר ועתה ירא פרעה כו', והענין, כי הנה הגולים מצרימה, למה ששם חלאת זוהמת טומאת מצרים רבה וגדולה, על כן הוצרכו רחמי שמים מרובים ועצומים לצאת ממנה בל ישקעו ויאבדו בתוך טומאתה כי ילכדו ברשתה. כי על כן חשב הוא יתברך את הקץ לגאלם טרם יטמעו בה. ועל כן חרד ה' את כל החרדה ההיא למהר לשלחם טרם יחמץ בצקם שלא יכלו להתמהמה עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד. והוא ענין חכמי האמת האומרים כי אם היו מתעכבים עוד מעט היו נכנסים בשער החמשים של שערי טומאה שלעומת הקדושה, וישקעו שם עד עולם ולא היתה להם עוד תקומה:

והנה כתבנו [פרשת לך לך (טו יג), ו]פרשת תולדות (כה כב), ופרשת שמות (א ז), כי הוצרך גלות מצרים לישראל כצורך כור מצרפים להגות סיגים מכסף, כן היתה ארץ מצרים לישראל ככור הברזל לצרפם שמה מחלאת זוהמת נחש להכין אותם לקבלת התורה, כי אשר יהיו סיגים יתאחזו בטומאת מצרים וישארו שמה והם המתים בימי החשך, ואשר הם ככסף צרוף הן הם היוצאים אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות או מחמשת אלפים למאן דאמר:

אומר האלשיך שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים מהשער 49 של טומאה והוציא אותם בחיפזון כי אם היו נשארים עוד זמן מועט לא היו נגאלים כי עם ישראל היו נכנסים לשער החמישים של הטומאה . ומהשער החמישים של טומאה אין תקומה . כל העניין הזה רמוז בחז"ל

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת בא) פרק יג פסוק ח - ט

בעבור זה עשה ה' לי. כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול: לכל אחד ואחד נתנה תורה דרך להשיב כפי ענינו, שהרי העולם נברא בארבע מדות של בני אדם, אחד רשע, ואחד חכם, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול, וכל אחד ואחד נדרש בענינו, רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, כלומר לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל שלא אמר לנו אלא לכם, בידוע שכפר בעיקר, לכך נאמר בעבור זה עשה ה' לי, כלומר לי ולא לו שאלו היה שם לא היה נגאל, אלא היה מת בשלשת ימי אפלה:

כלומר במכת החושך היה ברור בתוך עם ישראל מי שייך לעם ישראל ומי לא . ומי שהגיע לשער החמישים של הטומאה מת במכת החושך . שאר האנשים הקב"ה הוציא אותם מתוך מצרים רגע לפי שהם נכנסו לתוך השער החמישים .

ויש לי שני קושיות . האחד מדוע שהאדם נכנס לשער החמישים לא ניתן להציל אותו ? מה ההבדל בן שער ה 50 לשער  ה 49 ? האם אין לקב"ה כוח להוציא את האדם מהשער החמישים ? ודבר שני לגבי הרשע מהאגדה שאומרת שאם היה שם לא היה נגאל ומתוך זה ניתן להבין שאותו הרשע יוכל להיגאל בעתיד אם כן מה ההבדל בין הזמן לפני יציאת מצרים שיהודי מת במכת החושך ולא נגאל לעומת יהודי רשע שלכאורה דומה ליהודי לפני יציאת מצרים  והוא כן יכול  להיגאל ?

כדי לענות על התשובה נראה את  המדרש על פרעה אוצר מדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

מתוך המדרש ניתן להבין שאכן הקב"ה הוציא את פרעה מתוך השער החמישים . אבל מה שכותב המדרש שזה היה בעל כורחו "ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי"  . וכדי להבין את זה נבין למה מצרים נחשב לשער החמישים של טומאה . אומר פרעה

יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

אומר המלבי"ם באור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר פרעה מכחיש לחלוטין את הקב"ה . הוא אומר אני בורא עולם ואני עשיתי את עצמי . ומקום שבו יש 0 אמונה בקב"ה הוא מקום שבו הטומאה מוחלטת . זה מקום שהוא ריק לחלוטין מהקב"ה ומקום שהוא ריק מהקב"ה הוא המקום של טומאה מוחלטת . ולמה הקב"ה לא יכול להוציא את האדם משם ? כי הקב"ה ברא את העולם והטביע בו את התכונה שהיא בסיס לעולם הזה בסיס של הבחירה החופשית

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

ומקום שיש בו אפס יראת שמים הוא מקום שהקב"ה לא יכול להרים אותך יותר לרצונך , הוא יכול להרים אותך רק בעל כורחך . כאשר יש איזה יראת שמים אפילו בשיעור הכי קטן הקב"ה יכול לעזור לך להרים את עצמך כי עדיין יש בך איזהו יראת שמים . אבל כאשר יראת השמים היא אפס מוחלט כמו שהיה במצרים הקב"ה יכול רק להרים אותך רק בעל כורחך בדיוק כמו שעשה לפרעה . כדי לקבל את התורה צריך שיעור אפילו קטן מאוד של יראת שמים כי קבלת התורה לא יכולה להיות מתוך כפיה מוחלטת . ולכן מי שיראת השמים שלו לפני יציאת מצרים שווה  לאפס בגלל זה הוא נכנס לתוך השער החמישים של הטומאה הוא לא יכול להיגאל כי הוא לא יכול לקבל את התורה . ולכן פרעה על אף שלפי המדרש הכיר בתורה נשאר בגיהינום . אמנם הקב"ה נתן לו הזדמנות בנינוה (ראה שיעור בנושא ) וזאת כדי לענות לאומות העולם לשאלתם למה כפה הר כגיגית רק על שראל ולא עליהם  , וסופו של הניסיון בנינוה היה שאול תחתיות

פרקי דרבי אליעזר פרק מג

וְהָיוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יונה ד, יא] וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר(עד) הַגְּדוֹלָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר [שם ג, י].(עה) אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה לְנִינְוֵה.(עו) וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עַד מְאֹד,(עז) וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כד, יב] מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ:(עח)

שאול  תחתית זה המדור האחרון של גיהינום שמשם לא עולים וגם ההזדמנות שנתן הקב"ה לאומות העולם כדי לסגור את פתחון הפה שלהם הסתיים בשאול תחתיות שמשם לא עולים יותר . משאר המדורים עוד ניתן לעלות אבל מהמדור האחרון לא ניתן . וכך אומר הזהר הקדוש

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

וכך מפרש המהר"ל בגבורות ה' את המשמעות של מי שמת במכת החושך לפני יציאת מצרים פרק ג

ועוד מצד שישראל הם אומה יחידה, ראוי לישראל זה המספר, שהמספר הזה היא מספר שלם, וידוע שכל שאינו שלם והוא חלק בלבד אינו אחד שיש עוד חלק ויש בו רבוי, אבל השלם מצד השלימות אשר בו, הוא אחד שאין עוד חלק ודבר מוסכם הוא זה בודאי, ומאחר שמספר ששה הוא מספר שלם הוא מורה אחדות גם כן, ומפני זה ראוי לאומה יחידה ושלימה בעולם המספר הזה שהוא שש מאות אלף כאשר היו ביציאת מצרים. אמנם לקמן יתבאר עוד. וסוף סוף ראוי לישראל מספר שש בפרט, ואל תשים לבך על אותם שמתו בשלשת ימי אפילה, כי מחמת שלא היו כשרים לא נחשבו בכלל ישראל. וכאשר היו ישראל שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף, הגיע לישראל שלימותם לגמרי, והיו דומים לעובר כאשר נשלם צורתו אז ראוי לצאת ולא קודם, לכך אמרו (שם בשו"ט) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי כאילו היה ישראל בקרב שלהם מצד אשר ישראל נעשו לעם בתוך מצרים:

ומתוך כך נענה לשאלה השניה מה ההבדל בין הרשע היום לאלו שמתו במכת החודך

וצריך להגיד שאלו שיצאו ממצאים היה בהם סוג של לחלוחית של יראת שמים וטיפת הלחלוחית הזאת נתנה להם את האפשרות לצאת ממצרים ולהיות בקריעת ים סוף ובתהליך מהמעבר של 49 שערי טומאה ל 49 שערי בינה .

וכך אומר שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה

ב קול דודי דופק, על ידי משה, בשעה שאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, פתחי לי, רבי יסא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו,

צריך אפילו פתח אחד קטן של יראת שמים כדי שהקב"ה יוכל לעזור לנו לבנות את יראת השמים שלנו אבל כאשר אין אפילו פתח של מחט אצל האדם הקב"ה לא יכול להציל אותו כי זה בעל כורחו וכאשר זה בעל כורחו אין משמעות להצלה של האדם כמו שראינו עם פרעה שבסופו של דבר הגיע לתחתית שאול . ומתוך זה נוכל להבין את המשמעות של לא ידח ממנו נדח

שמואל ב פרק יד פסוק יד

(יד) כִּי־מ֣וֹת נָמ֔וּת וְכַמַּ֙יִם֙ הַנִּגָּרִ֣ים אַ֔רְצָה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א יֵאָסֵ֑פוּ וְלֹֽא־יִשָּׂ֤א אֱלֹהִים֙ נֶ֔פֶשׁ וְחָשַׁב֙ מַֽחֲשָׁב֔וֹת לְבִלְתִּ֛י יִדַּ֥ח מִמֶּ֖נּוּ נִדָּֽח:

וכך כותב האלשיך פרשת שמיני

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שהוא לבא בחלק ההוא לעולם הבא. ועל כן לא אמר בעולם הבא. והביא ראייה שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, שהיא ארץ העליונה שירושתה עולמית. ושמא תאמר איך יתכן יהיו כל ישראל צדיקים, והלא כמה וכמה רשעים בעולם. לזה אמר נצר מטעי וכו', לומר אל תתמה, כי אם יש בלתי צדיקים כעת, הלא לא יבצר מהיות צדיק כל איש ואיש מישראל. כי אם הם עכורים וטמאי חלאת עון עתה, הנה הנפש להיותה מנצר מטעיו יתברך העליונות, אשר האציל ונטע, כנודע מחכמי האמת על פסוק (תהלים קד טז) ישבעו עצי ה' וכו'. וגם חומרו מוכן ליתקן, אחר שמראשיתו כשצבר עפרו וברא את האדם שמשם כולנו, להיותו מעשה ידיו גם כן, מעותד להתפאר הנפש והחומר הנזכר מחלאתם, יש עודנו בחיים, ויש על ידי גלגולים עד אשר יטהר ויהיה צדיק. נמצא שהטיב אשר דבר באומרו כלם צדיקים, כי כן הוא בהמשך הזמן, שכולם מתקדשים ומטהרים עד יהיו צדיקים, לבלתי ידח ממנו נדח, ויובטחו ליתקן ולהתפאר על ידי מה של כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כמדובר:

כלומר יציאת מצרים היית רק לאלו שהם חלק מתוך עם ישראל והיה בהם לפחות טיפה של יראת שמים כראש של מחט . וכאשר קבלו את התורה יתקבע שלא ידח ממנו נידח . כלומר מי שהיה במעמד הר סיני לא ידח ממנו נידח כי בסופו של דבר אותו חוד של מחט של יראת שמים יהפוך לפתח שקרונות של עגלות נכנסות שם . אבל מי שלא היה במעמד הר סיני סופו יתברר שלא היה בו אפילו שיעור קטן של יראת שמים וסופו יהיה בתחתית שאול . ואם נשאל היכן הבחירה החופשית מיציאת מצרים עד היום התשובה תהיה שהבחירה המשמעותית היה ברגע של יציאת מצרים וכל הבחירה מאז היא מקומו של האדם  בעולם הבא כי הבחירה שלו תשנה את מקומו בעולם הבא

וכך כותב הדרך חיים מסכת אבות פרק ו משנה ה

מעתי שהיו אומרים הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ובמדרש (קה"ר פ"ט) זבדי בן לוי הוה מתחמד למחמי אפוי דריב"ל אתחמי ליה הראהו בני אדם פניהם זקופות בני אדם פניהם נמוכות אמר ליה אלו שפניהם זקופות תלמודן בידם ואלו שפניהם נמוכות אין תלמודם בידם ע"כ, הרי התלמוד והמדרש שניהם שוים בדבר זה כי הם שני שכינים ביחד הרוגי מלכות שאין כל אדם יכול לעמוד במחיצתן ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ודבר זה באמת דבר מופלג בחכמה כי הרוגי מלכות מסרו נפשם על קדוש שמו הגדול, ואדם כזה נעשה נבדל מן העולם הגשמי לגמרי עד שהיה מוסר עצמו למיתה על קדוש שמו, ולפיכך אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן כי אין חבור אל המדריגה הנבדלת הזאת, ואחריו אמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שגם זה דומה לו שהוא בעל תורה שכלית ובא לכאן עם תלמודו, אבל אם אין תלמודו בידו אין עליו שם אחר רק אדם שהיה נוטה אחר הגשמי, ואיך יזכה לעולם הנבדל אחר שהוא אדם גשמי, ואמר שאותן שתלמודם בידם פניהם זקופות, פירוש כי אותם אשר תורתם אתם אין להם בושה לעמוד בעולם הנבדל כאשר תורתם אתם, אבל אותם שאין תורתם אתם יש להם בושה לעמוד בסוד העליונים שהם נבדלים, והם בני אדם בעלי גוף שהרי אין תורתם אתם, ולפיכך פניהם נמוכות כמו אדם שהוא מתבייש לעמוד במחיצת קדושים עליונים. ויש עוד ענין מופלא במה שאלו שתורתם אתם פניהם זקופות ואלו שאין תורתם אתם פניהם נמוכות,^*) וזה כי האדם ניכר ונמצא מה שהוא ע"י הפנים ניכר בעולם ונודע ובלא הפנים אין האדם ניכר מה שהוא לפיכך אותם אשר תורתם אתם יש להם מציאות גמור כי התורה נותן מציאות האדם, ודבר זה בארנו הרבה איך התורה השכלית נותן המציאות, ואשר הוא נוטה אל הגוף ואל החמרי אין לו מציאות גמור. ולכך אותם אשר הפנים זקופות תורתם אתם ולכך פניהם שהוא מציאות שלהם הוא נגלה ונמצא, אבל אותם אשר אין תורתם אתם פניהם נמוכות כלומר שאין להם מציאות גמור, כי האדם ניכר ונמצא בפנים שלו עד שהפנים של אדם הוא מציאתו לכך אותם אשר תורתם אתם פניהם זקופות ונגלה, ואותם שאין תורתם אתם פניהם נמוכות ואין להאריך.

וניתן לסיים בסיפורו של אלישע בן אבויה את משמעות לימוד התורה

אומרת הגמרא חברותא חגיגה דף טו עמוד א

כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

ומה היה סופו של אחר ?

חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.

על אף שבת קול יצאה ואמרה שאין לאלישע בן אבויה חלק לעולם הזה התורה שלו היא היחידה שהצילה אותו כי התורה שהאדם לומד לא ניתן למחוק לעולם גם לא מיטטרון ובנוסף לזה הערבות שקימת אצל עם ישראל הכניסה אותו לגן עדן על ידי ההשתדלות  של רבי מאיר ורבי יוחנן שדאגו להביא את אלישע בן אבויה לגן עדן  . כלומר התורה שקבלנו במעמד הר סיני היא זו שגורמת לכל אחד מישראל שלא ידח ממנו נידח .

אבל צריך להדגיש שיש חלק מעם ישראל שהוא חלק מהערב רב שלא היה במעמד הר סיני והוא זה שלעתיד לבא יצא מתוך עם ישראל . צריך להדגיש שלנו אין ממש דרך לדעת מיהו ערב רב ומיהו ישראל שהיה במעמד הר סיני ולכן הדרך היחידה שלנו להתמודד מול יהודי שאנו מקיים את המצוות זה להשתדל להראות לו את האור שבתורה מצד אחד ולהתפלל עליו מצד שני . אבל חשוב מאוד בעולם שבו יש גם יהודים המזלזלים בקיום המצוות  לא ליפול לתוך המלכודת של זלזול במצוות  ולהרגיש תמיד את החומרא של אי קיום המצוות וההרס של העולם שנגרם שאי קיום מצוות .