פרשת משפטים למה התורה כתבה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת ? מה הבדל בן אחרי רבים לרעות לבין אחרי רבים להטות ? למה אין שיווין בהכרעה של בית דין לרעה לעומת הכרעה לטובה ? מה משמעות הביטוי קשר רשעים ? למה קשר רשעים אינו מן המניין ? כיצד קשר רשעים אינו מן המניין הכריע את המלחמה עם סנחריב ? מהו טוב ומהו רע ? כיצד הרוב משפיע על היחיד ? למה המשנה אומרת במקום שאין איש השתדל להיות איש ולא תהיה איש ? האם יש דבר כזה ריק רוחני ? מה יש במקום של ריק רוחני ? מה הקשר לבור של יוסף ? מהם 3 הדברים שמוציאים את האדם ומה הקשר ל יצר לב האדם רע מנעוריו ? מה עומד כנגד עץ החיים וכיצד זה קשור לבחירה שלנו ? ‏ל'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת משפטים למה התורה כתבה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת ? מה הבדל בן אחרי רבים לרעות לבין אחרי רבים להטות ? למה אין שיווין בהכרעה של בית דין לרעה לעומת הכרעה לטובה ? מה משמעות הביטוי קשר רשעים ? למה קשר רשעים אינו מן המניין ? כיצד קשר רשעים אינו מן המניין הכריע את המלחמה עם סנחריב ? מהו טוב ומהו רע ? כיצד הרוב משפיע על היחיד ? למה המשנה אומרת במקום שאין איש השתדל להיות איש ולא תהיה איש ? האם יש דבר כזה ריק רוחני ? מה יש במקום של ריק רוחני ? מה הקשר לבור של יוסף ? מהם 3 הדברים שמוציאים את האדם ומה הקשר ל יצר לב האדם רע מנעוריו ?  מה עומד כנגד עץ החיים וכיצד זה קשור לבחירה שלנו ?  ‏ל'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב - ג

(ב) לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:

(ג) וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס

הגמרא בבבלי דנה בנושא חברותא מסכת סנהדרין דף ב עמוד א

ומנין, מאיזה דרשה אנו דורשים להביא, להוסיף על אותם עשרים, עוד שלשה?ממה שנאמר בתורה "לא תהיה אחר רבים לרעות, אחרי רבים להטות".ממשמע שנאמר, ממשמעות דברי הכתוב "לא תהיה אחרי רבים לרעות", הרי אני למד, לכאורה, שאם רוב הדיינים מחייבים ["רעות"], אין ללכת אחריהם להרוג את המחוייב מיתה, אלא צריך לפסוק לפי המיעוט, המזכים אותו. ואם כן, מכל שכן, שומע אני מכאן, שאהיה עמם, עם הרוב, לטובה, שאם הרוב מזכין, בודאי נלך אחריהם, ונזכה את הנידון.⁽⁷²⁾

אלא מעתה, יקשה, אם כן, כיון שכבר השמיעה לנו התורה שנלך אחרי הרוב לטובה, למה נאמר בתורה שוב, בהמשך הפסוק, "אחרי רבים [לטובה] להטות"!?אלא, בהכרח, כך הוא ביאור הכתוב: אמנם הולכים אחר הרוב בכל ענין, בין לזכות בין לחובה, וכמו שנאמר בהמשך הפסוק "אחרי רבים להטות". אך התורה מצווה, שלא כהטייתך לטובה, אחרי רבים לזכות, תהיה הטייתך לרעה. שאינו דומה מספר הדיינים שצריך כדי להטות את הכף לזכות, למספר הדיינים שצריך כדי להטות אותה לחובה, אלא,

הטייתך לטובה - תהיה אפילו על פי אחד, אפילו אין דיינים יתירים המזכין על המחייבין אלא דיין אחד, הכרע הדין לזכות. אבל הטייתך לרעה, תהיה רק על פי שנים, אם יתירים המחייבים על המזכין בשני דיינים, שהוא "רוב מיוחס", רק אז מכריעין הדין לחובה.ובכך מתורצים הפסוקים, כי מה שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות", הוא כלפי רוב של דיין אחד, שהוא "רוב פשוט", שאין הולכים אחריו לחייב את הנידון. ואילו מה שנאמר "אחרי רבים להטות", הוא בין לזכות ובין לחובה. אלא שכאמור, כדי לזכות די ברוב פשוט, בעוד שלחובה צריך רוב מיוחס.ולכן, צריכים לפחות עשרים ושנים דיינים, כדי שאם אפילו תהיה "עדה מצלת" של עשרה דיינים, יוכל להיות הדין מוכרע לחיוב על פי שנים עשר דיינים מחייבין, כיון שיש בהם שני דיינים יתירים על המזכין,

כלומר הגמרא מלמדת שאין שוויון בין הטיה לטובה להטיה לרעה . דינו של אדם לרעה יהיה על פי שניים ודינו של אדם לטובה יהיה לפי אחד . וצריך להבין למה יש  הבדיל בן רע לטוב  למה הם לא שווים  ?

רש"י מפלפל במקום ומגיע בסוף דבריו לפתרון הנראה בעיניו שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו:

לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם:

ולא תענה על ריב לנטת וגו' - ואם ישאל הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים:

יש לנו כלל בתורה אחרי רבים להטות וכאן בא רש"י ומגביל  את המושג אחרי רבים להטות . רבים רעים לא נחשבים לרוב בהקשר של אחרי רבים להטות . הרוב שבא מהרע לא ליכול להכריע  . רוב יכול להכריע כאשר הוא בא מהטוב .

והגמרא בבלי דנה בעניין חברותא מסכת סנהדרין דף כו עמוד א

מאי קשר רשעים? היכן מצינו שקשר רשעים אינו מן המנין.

בעת המצור שעשה סנחריב מלך אשור על ירושלים בימי חזקיהו המלך, בספר מלכים [פרק יח כ] ובספר ישעיהו [פרק לו לט] בא רבשקה בשליחות מלך אשור, וחירף וגידף את ה' אלהי ישראל ואת עם קדושו ונחלתו. ומסופר שם שרצה לדבר עם המלך חזקיהו "ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, ושבנא הסופר ויואב בן אסף המזכיר". ובהמשך כתוב שם כמה פעמים שהם היו המוליכים ומביאים של המלך חזקיהו.ובספר ישעיהו [פרק כב] כתוב ששלח ה' את ישעיהו הנביא לשבנא אשר על הבית, ומקללו קללות נמרצות, והעביר את משרתו לאליקים בן חלקיהו. ולא נאמר שם על מה קללו, מה חטאו ומה גרם לחטאו.

הגמרא מבארת כאן את מעשיו, ודורשת חלק מן הפסוקים, וכן ש"קשר רשעים אינו מן המנין".שבנא הממונה על בית המלך, הוה דריש היה דורש בתליסר רבוותא, לפני שלושה עשרה רבוא בני אדם.⁽¹¹⁾ ואילו חזקיה המלך הוה דריש היה דורש בחד סר רבוותא באחד עשר רבוא בני אדם.כי אתא כשבא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא פתק, שדא ושלחו בגירא עם חץ לסנחריב, ובו היה כתוב "שבנא וסיעתו ואנשיו [שהם יותר מאנשי חזקיה] השלימו אתך, ורוצים לעובדך. ואילו חזקיה וסיעתו לא השלימו".ונדרש ממה שנאמר בספר תהילים "כי הנה הרשעים ידרכו קשת, כוננו חצם על יתר". כלומר, שעל ידי חץ, הראה רשעותו, שהלשין על אדוניו המלך חזקיה⁽¹²⁾.הוה קא מיסתפי היה מפחד חזקיה מיניה מן שבנא, אמר: דילמא חס ושלום נטיה נוטה דעתיה רצונו דקודשא בריך הוא בתר שבנא, משום שהוא הרובא שרוב העם הם עם שבנא, וחשב שצריך ליבטל אל הרוב, וכיון דרובא מימסרי רוצים להתמסר לסנחריב, אינהו הוא וסיעתו נמי מימסרי צריכין להתמסר.בא הנביא ישעיהו ואמר לו: "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" אל תחשוב בדעתך שמנינו של שבנא נחשב כרוב, כלומר, קשר רשעים הוא, התחברות של רשעים, וקשר רשעים אינו מן המנין, אינם נחשבים כרוב⁽¹³⁾.

כלומר אחרי רבים להטות הוא מושג של מי שבא מתוך הטוב ולא מתוך הרע אין לרע במקום שזה מוכרע על ידי הרוב . הרע נחשב לדבר שהוא בגדר ריק ובמקום שיש ריק אין את הקב"ה ואז בהכרח שיש את הרע . והכוונה של טוב ורע זה הטוב והרע של התורה

 דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יט

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ולאחר ההבנה הזאת של רש"י אומר הכתר יונתן שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

(ב) עמי בני ישׂראל לא תִהיו אחרי רבים לרעות אלא להיטיב ולא ימנע אחד מִכם ללמד זכות על רעהו בדין לאמור הנה אחרי רבים הדין נוטה:

הכתר יונתן מזהיר את האדם לא לנטות אחרי הרבים לרעה . האדם נגרר אחרי הרבים ולכן שהרבים גוררים אותו לכיוון הרע האדם צריך לעמוד על דעתו גם כאשר הוא נשאב באופן רגיל לדעת הרוב להרע ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

[*] הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:

ולמה המשנה אומרת השתדל ? כי קשה מאוד להיות איש במקום שאין אנשים . הרוב שואב את האדם להיות כמו הרוב ולכן המשנה מדגישה שהאדם צריך להשתדל ולא כותבת במקום שאין אנשים תהיה איש כי זה כמעט בלתי אפשרי להיות איש במקום כזה .

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

סימן ב

[ב] לא תהיה אחרי רבים לרעות. ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך אחריהם אלא צא מביניהם:

בעיר הנידחת שהרוב שם עובדי עבודה זרה אין מקומך שם . כי אדם צריך להבין שהרוב משפיע על היחיד . וקשה עד בלתי אפשרי ליחיד לשמור על דעתו .

וצריך להבין את ההבדל של אי השוויון בן הטוב לרע

אומרת התורה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

(כא) וַיָּ֣רַח יְקֹוָק֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:

ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מלמד שיצר רע שולט באדם מתחלת ברייתו, אבל יצר טוב אינו שולט אלא לבסוף. ועליו הוא אומר עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט, יד). עיר קטנה, זו גופו שלאדם. ואנשים בה מעט, אלו איברים שבגוף. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים גדולים, אלו הרהורי עולם ותחבולותיו, כענין שנאמר גם את העולם נתן בלבם (שם ג, יא). ומצא בה איש מסכן וחכם (שם ט, טו), זה יצר טוב. ולמה קורא אותו מסכן שאין רובן שלבריות נשמעין לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל מי שהוא שומע לו ניצל מכל צרה. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, בני אדם אינן זוכרין אותו בשעת הנאתן ואחר שחוטאין אומר כל אחד אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.

ומתוך זה נגזר אי השוויון בן הרע לטוב . האדם נוטה לרע ולא לטוב . האדם יכול על ידי הבחירה החופשית שלו לבחור בטוב אבל הוא מקבל שכר על זה שהרע שואב אותו לכיוונו והוא צריך להתאמץ ולעמול ולבחור בטוב .

וכך אומר הגאון מוילנה אדרת אליהו דברים פרק יא פסוק כו

(כו) ראה. אמר בלשון יחיד. לפניכם. לשון רבים כמו בעשרת הדברות נאמר בל' יחיד ובפ' קדשים אמר בלשון רבים לא תכחשו וכיוצא. מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת כאיש אחד אמר בלשון יחיד וכן כאן אמר לשון יחיד אל כלל ישראל וכן לפניכם פי' לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד: נתן. במתנה שהקב"ה מסלק ממנו ואמרו (ברכות ל"ג ע"ב מגילה כ"ה ע"א נדה י"ו ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ושמא תאמרו הבחירה ניתן לאדם בימי בחרותו אבל לא אחר שהורגל במעלליו הקשים לכן אמר היום בכל יום ויום הרשות נתונה והבחירה בידו לילך בדרך טובים.

ולכן במשנה משנה מסכת אבות פרק ב משנה יא

[*] רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:

ומפרש הדרך חיים מסכת אבות פרק ב משנה יא

ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית ה') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה שנקרא בכתוב רע (משלי כ"ג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר שרירות לבם הרע (ירמי' ג') וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, שהרי כאשר ברא הש"י את עולמו כתב בכל אחד ואחד כי טוב, ואלו ג' דברים הם רעים הפך הבריאה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם, כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה בפרשת וישב, ולפי אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר שהיה לפני זה אזהרה להביא האדם לחיי העולם הבא ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם מן העולם הזה, הרי לך ג' דברי מוסר שאמר ר' יהושע הם שייכים זה לזה והם דבר אחד כמו שראוי:

כלומר יש לאדם יצר רע ולכן בדרך כלל הרבים נוטים לכיוון הרע ולא הטוב . האדם בעל הבחירה מתאמץ להעביר את עצמו לכיוון הטוב ולנסות לא להישאב לתוך כוח העצום  של הרבים סביבו שבדרך כלל נמצאים ברע ולא בטוב . הטוב זה המקום של התורה וכל מצוות התורה , הרע זה מקום שנעדר מתורה ושם נמצא הרע . מקום שאין בו תורה הוא מקום ריק ומקום ריק הוא מקום שיש בו רק רע

בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד

(כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד

והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: ד"א והבור רק אין בו מים [אין בו דברי תורה]. ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מלמד שמרוב הצרה שכח תלמודו:

ולסיכום כדאי לראות את דברי הזוהר הקדוש

הזוהר הקדוש כותב

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְגוֹ', אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אֵין רַבִּים פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, וְאִם אֵין בֵּית דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, אֵין לְהַטּוֹת אַחַר דִּינוֹ. בֵּית דִּין - שְׁכִינָה. בִּשְׁלֹשָׁה - שְׁלֹשׁ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּהּ, וְהִיא דִּין תּוֹרָה, דִּין אֱמֶת, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. וְכָל דַּיָּן שֶׁלֹּא דָן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, זֶהוּ כְּאִלּוּ הִשְׁלִיט אֶת סמא''ל בָּעוֹלָם. (דניאל ח) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, וְהִפִּיל עִמָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה, וְיָקִים אֶת גֵּיהִנֹּם, בַּת הַזּוּג שֶׁל סמא''ל עִם סמא''ל. בַּמָּקוֹם שֶׁל דִּין הָאֱמֶת יָקִים שְׂפַת שֶׁקֶר. דִּין אֱמֶת - עַמּוּד הָאֶמְצָעִי. שְׂפַת שֶׁקֶר - גֵּיהִנֹּם וְסמא''ל.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁדַּיָּן דָּן דִּין, גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה לְפָנָיו מִשְּׂמֹאלוֹ, בַּת זוּגוֹ שֶׁל סמא''ל. וְחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ, מַלְאַךְ הַמָּוֶת. סמא''ל מֵאֲחוֹרָיו מֵעַל צַוָּארוֹ, וְגַן עֵדֶן פָּתוּחַ לִימִינוֹ, וְעֵץ הַחַיִּים פָּתוּחַ לְפָנָיו עַל רֹאשׁוֹ.

אִם דָּן דִּין שֶׁקֶר, שׁוֹלֵט עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשׁוֹחֵט אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרֵף אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. וְאִם דָּן דִּין אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן וּמַטְעִים אוֹתוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁכָּתוּב עָלָיו (בראשית ג) וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. שֶׁנִּבְרָא בַּתּוֹרָה, שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. עֵץ חַיִּים - תִּפְאֶרֶת. חַיִּים שֶׁלּוֹ חָכְמָה וּבִינָה. חַיֵּי הַמֶּלֶךְ וַדַּאי.

וּלְעוֹלָם דִּין הַמַּלְכוּת הוּא דִּין, וְהַדִּין בַּלֵּב, וְנֶאֱמַר בּוֹ הַלֵּב רוֹאֶה. וְלָכֵן אֵין לוֹ לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְכָאן אֵין דַּיָּן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, כִּי ה' עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת. עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ.

האמת נמצאת בעץ החיים  היא התורה הצד השני הוא הרע . הרע זה ריק מלא . וריק מלא אינו ממש ריק בלי שום דבר כי אם גיהנם . בדיוק כמו הבור של יוסף בור מלא נחשים .

 בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק ט

(ט) וַיַּצְמַ֞ח יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

והצד השני של עץ החיים הוא הנחש

בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק א

(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן:

פרשת יתרו איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת יתרו  איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של  מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב  ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

כתוב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יח - יט

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

(יט) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:

וצריך להבין את המשמעות של מן השמים דברתי איתכם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

כי מן השמים דברתי עמכם. כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר +שמות יט כ+ וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו; הכריע השלישי +דברים ד לו+ מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר [כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר, וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר], מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים, [שנאמר, מן השמים וגו'];

כלומר יש ויכוח מה המשמעות של הביטוי מן השמים . האם הגיע איזה קול מהשמים או השמים כולם ירדו לארץ

והמלבי"ם כותב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יט על ההבדל בן רבי ישמעאל לרבי עקיבא

(יט) א כי מן השמים דברתי עמכם. לדעת ר"ע ירדו השמים אל הר סיני ולדעת רבי עלה הר סיני אל השמים, וכבר בארתי זה בפי' הספרא (ויקרא סי' ה'), ופלוגתתם תלוי בפלוגתת ר"ה ורב חסדא (סוטה דף ה) ח"א אתי דכא וחד אמר אני את דכא. ושם אמר ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביה הר סיני למעלה וזה כר"ע, אבל לרבי אני את דכא, שדעת רבי שהש"י יגביה את האדם אל האלהות והרוחניות וישפיע עליו כפי שפע האלהות, ודעת ר"ע שמצמצם השפע האלהות כפי כח האדם, ולדעת ר' ישמעאל היה הקול מן השמים כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו והדבורים היו מן הארץ שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש שהקול הוא פנימי מן הדבור ומתלבש בדבור והוא רוחני יותר כי הוא כפי כח האלהי והדבור שאינו רוחני כ"כ התראה באש ונצטמצם כפי כח האדם, וע"כ אמרו שתחלה שמעו הקול ולא הבינו וחזר שנית ופרטם בדברים שירד למטה כפי כח האדם. אבל בשמים לא ראו אש וכל תמונה, וע"כ הקדים שממה שראיתם שמן השמים דברתי מזה תדעו שלא תעשו כל תמונה:

והגמרא דנה בעניין  אם הקב"ה הגביה את האדם או הוריד את השמים לארץ . וההבנה של הגמרא היא כיצד צריך האדם לנהוג  האם צריך להגביה את עצמו לשמים או להשפיל את עצמו וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

אמר רב אסי, וכן תנא דבי רבי ישמעאל -

משל לאדם שנכנס לתוך שדהו כדי ללקט את השיבולים שגדלו, גבוהה גבוהה הוא מלקט! הוא מתחיל קודם ללקט את השיבולים הגבוהות. וזהו גם עונשו של הגאה, שנפשו גבוהה, שהקב"ה מענישו כדרך שמלקטים את השיבלים הגבוהות:כתוב בפסוק בישעיה "ואת דכא ושפל רוח".ונחלקו גם בזה רב הונא ורב חסדא -חד אמר, אתי דכא!הקדוש ברוך הוא אומר, שהוא, כביכול, מגביה את השפל רוח עד ששוכן אצלו.וחד אמר, אני את דכא! שהקב"ה כביכול מרכין שכינתו אצל שפל רוח.ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח.אמר רבי יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שינמיך את עצמו.שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני [והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה].

כלומר הגמרא נוקטת שהאדם  צריך להנמיך את עצמו כדי שהתורה תגיע אליו כאשר יהיה בדרגה של ענוה לקבל את השכינה . בדיוק כמו משה רבנו כמו שכתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק א - ג

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <<ענו>> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואומר המדרש הגדול במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג

גדולה היא הענוה שבה נתגדל משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד מכל האדם. מה תלמוד לומר מכל האדם. אלא בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים ומהן בגדולת המלכות ומהן הדיוטות. ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן ובשלשתן היה עניו.

משה היה ענו אבל לא מתוך אונס כי אם מתוך בחירה . היה לו את כל הסיבות להתגאות אבל הוא בחר להיות ענו . כלומר הגמרא במקום מכריעה כמו רבי עקיבא ולא כמו רבי ישמעאל שהשמים ירדו לארץ כי משה רבנו הנמיך את עצמו במידה כזו שהיה ראוי להביא את התורה לארץ .

ויש מחלוקת בן  רבי ישמעאל חולק על רבי עקיבא בנושא מתי נתנו המצוות . ואולי המחלוקת הזאת קשורה למחלוקת האם השמים ירדו להר סיני או לא

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

דתניא:רבי ישמעאל אומר: כללות בלבד נאמרו בסיני, ואילו הפרטות לא נאמרו אלא באהל מועד, כלומר: יש דינים שנאמרו למשה בסיני באופן כללי בלבד, מלי לפרט את כל הדינים שבו.וכגון מה שנאמר בסיני: "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", הרי קרבנות עולה ושלמים אמורים באופן כללי, אך אין בפרשה הזאת את פרטי הדינים, כגון צורת מתן הדמים על גבי המזבח וההפשט והניתוח והקרבתם כליל על גבי המזבח - של העולות, ומתן דמים והקרבת אימורים של שלמים; ואילו פרטי הדינים נאמרו למשה אחר זמן באוהל מועד, במשכן, וכמו שנאמר בתחילת ספר ויקרא העוסק בתורת הקרבנות: "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר".ולפי שיטת רבי ישמעאל אי אפשר למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.רבי עקיבא אומר: בין הכללות ובין הפרטות נאמרו כולן למשה בסיני, ואף אותן מצוות שנכתבו באופן כללי, לא נאמרו לו כך, אלא עם כל פרטי דיניהם רק שלא נכתבו.

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

כלומר רבי עקיבא אומר שהשמים ירדו למטה במתן תורה וזה היה הזמן לקבל את כל התורה ולא רק חלק ממנה . כלומר רבי עקיבא מבין שמתן תורה הוא שינוי מהותי בעולם שבו השמים ירדו למטה וכאשר השמים ירדו למטה הם הביאו לארץ את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . כלומר מתן תורה היה חלק משינוי מהותי בעולם ששינה את העולם לאחר שירד לארץ ומצב זה מכיל בתוכו את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . ואולי זה חלק מהביטוי לא השמים היא כי הקב"ה הוריד אותה לארץ . וזה מסתדר עם המדרש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

ומסתבר שהגמרא נוקטת להלכה את דעתו של רבי עקיבא כמו שכתוב בגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח .

אבל יש קושיה על דעתו של רבי עקיבא מדוע אם הקב"ה נתן את התורה כולה במעמד הר סיני היה צריך עוד פעמים לקבל את כל התורה ? וכך כתוב בגמרא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

וכדי לתרץ את זה ראיתי פלפול של החתם סופר מסכת נדה דף מט עמוד ב

אבל הא קשיא [דלמא] באמת [יהיו] שלשתן כשרים ולא ממעט אלא גר שאין אמו מישראל ולא מיבעיא למ"ד פ"ק דחגיגה כללות נאמרו בסיני ולא פרטות נמצא שלא נאמרה פ' מקרב אחיך תשים עליך מלך עד משנה תורה אם כן פשיטא שהוצרך לומר אתך שלא יתמנה גר שאין אמו מישראל אלא אפי' למ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני מ"מ פרשת מינוי מלך לא נאמרה שהרי קודם יתרו לא צוה הקדוש ברוך הוא על מינוי השופטים כלל כדי שיזכה יתרו ויוכתבה פ' זו על ידו כידוע. והנה קודם שחטא מרע"ה לא היה שום הו"א שלא יכנס מרע"ה לא"י [רק רמזה הקדוש ברוך הוא בתורה כידוע אבל לא שיעלה כן ע"ד מרע"ה והעם] וקודם מינוי שופטים היה ס"ד של מרע"ה שהוא לבדו ישא ויסבול את העם בלי סיוע שום שופט ואלו נכנס מרע"ה לא"י ולא חטא לא היה מת לעולם א"כ לאיזה צורך יאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי דמניה ילפינן פסול גרים ע' מ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין.

כלומר אומנם במתן תורה היה מסירה של כל התורה כולה אבל יש חלקים מסוימים שלא ניתנו במעמד הר סיני . וכדי להבין את ההבדל צריך לראות את ההבדל בן מה שקרה עם עם ישראל לכל אומות העולם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

רבי נתן אומר, אתם ראיתם למה נאמר, לפי שהוא אומר +תהלים קלח ד+ יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו, ת"ל אתם ראיתם, אבל לא ראו אומות העולם.

וצריך להגיד שבמצב של ירידת השמים רק עם ישראל שהיה במעמד הר סיני ראה את מתן תורה ולא אף אחד אחר . ומי היה עוד במעמד הר סיני ? אומרת הגמרא הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר ההבדל במעמד הר סיני בן עם ישראל לבין אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני שעם ישראל ראה אבל הם רק שמעו . ויתרו יוכיח את זה

שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק א

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־ הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

כלומר יתרו שמיצג את הגרים רק שמע ולא ראה .כלומר הגרים יש להם חסרון בקבלת התורה . ועוד שיש מצוות שלא נאמרו במעמד הר סיני כמו שאומר החתם סופר וברור גם שכל העצות של יתרו למשה גם הם לא נאמרו במתן תורה . ולכן צריך להגיד שהיה צריך להיות עוד מעמד כדי להכניס גם את אותם גרים לתוך התורה שהתקבלה על ידי משה וזה נעשה גם באוהל מועד וגם בערבות מואב .

ומסתבר שדווקא במצווה להמליך מלך על ישראל שלא יכול להיות גר לא נאמרה במתן תורה ונאמרה מאוחד יותר כי היא אותו חלק שמקשר את הגרים לתורה על אף ההבדל בן גר ללא גר .

וצריך להגיד שיש חלק מיוחד בתורה שלא ניתנה במעמד הר סיני על אף שכל המצוות ניתנו במעמד הר סיני וזה החוט המקשר של הגרים לתורה כלומר יש חלק בתורה שהוא מיוחד לקשר של אותם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני לתורה . ולכן היה צריך להיות עוד מעמד של קבלת התורה באוהל מועד וערבות מואב .

לסיכום ניתן לראות איזה קשר בן איך שהיה מעמד הר סיני לסוגיה האם כל התורה נתנה במעמד הר סיני או נמסרה בחלקים . ולשיטה שהיא נמסרה כולה במעמד הר סיני המסירה שהיית באוהל מועד וערבות מואב נועדה להכניס את הגרים לתוך התורה כי היה להם חסרון במעמד הר סיני .

 

 

 

 

 

פרשת בשלח מה קורה מיד אחרי קריעת ים סוף ? האם המסע למרתה היה על ידי ציווי של הקב"ה ? למה נאלץ משה להסיע את עם ישראל בעל כורחו ? מה גרם למים במרתה להיות מרים ? מה הקשר ללימוד תורה ? מה הקשר של וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים לקריאת התורה בשני וחמישי ? מה יכול לשנות את המציאות ? מה הקשר בין לימוד תורה למים מרים ? האם מדבר זה עולם של הסתר פנים או הפוך ? מה הלקח של עם ישראל מהמתקת המים על ידי עץ מר ? למה אדם מריר אין בו תורה ? מה הקשר בין לימוד תורה למתיקות העולם ? ‏ט"ז/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בשלח מה קורה מיד אחרי קריעת ים סוף ? האם המסע למרתה היה על ידי ציווי של הקב"ה ? למה נאלץ משה להסיע את עם ישראל בעל כורחו ? מה גרם למים במרתה להיות מרים ? מה הקשר ללימוד תורה ? מה הקשר של וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים  לקריאת התורה בשני וחמישי ? מה יכול לשנות את המציאות ? מה הקשר בין לימוד תורה למים מרים ? האם מדבר זה עולם של הסתר פנים או הפוך ? מה הלקח של עם ישראל מהמתקת המים על ידי עץ מר ? למה אדם מריר אין בו תורה ? מה הקשר בין לימוד תורה למתיקות העולם ?  ‏ט"ז/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא - כה

(כא) וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיקֹוָק֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: ס

(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם:

(כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֛ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:

(כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה:

(כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְקֹוָ֗ק וַיּוֹרֵ֤הוּ יְקֹוָק֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ:

בפסוק כא יש את השירה של מרים מיד לאחר קריעת ים סוף . אירוע שחז"ל מדברים עליו כאירוע שבו עם ישראל התרומם לדרגות הגבוהות ביותר

אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק ב

ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעי', שנא' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים זה אלי, וכן יהא לעתיד, שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'

ופתאום בפסוק הבא פסוק כב יש שינוי מקצה לקצה

אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

(כב) ויסע משה את ישראל. פירש רש"י ויסע הסיעם בעל כרחם, לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא, ומעשה העגל יוכיח כי רוב זהב שהושפע להם היה סיבת עשייתו על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שריבוי העושר יהיה סיבה לשלא יהיו ראוין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו, כמו שנאמר (תהלים קיט עא) טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך. על כן הסיעם בעל כרחם:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

ויסע משה. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע, מלמד שהסיען בעל כרחן, שכיון שראו פגרי מצרים אמרו כיון שנשמדו כל מעבידנו בואו ונחזור למצרים ונכבשוה, שמא תאמרו אמרו ולא עשו, ת"ל וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט יז). ר' יהודה אומר עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מהם באותה שעה,

המדרש מתאר שגם אחרי שעם ישראל התרומם לדרגה שגבוהה אפילו יותר מנביאי עם ישראל הם חוזרים בסופו של דבר מיד לאחר קריעת ים סוף לדרגתם הרגילה והעצמית שלהם . כלומר מתברר שהתבוננות במציאות האמיתית באופן חד פעמי לא משנה את הבחירה החופשית של האדם ,ודרגתו העצמית היא נקודת הבחירה האמיתית שלו . ואם כך למה עם ישראל מצאו מים מרים ?

חברותא מסכת בבא קמא דף פב עמוד א

ומבארת הגמרא טעמם של תקנות אלו:א. שיהו קורין במנחה בשבת, הטעם הוא משום יושבי קרנות, כלומר: משום יושבי חנויות כל ימות החול, ואינם באים לקריאת שני וחמישי, בשבילם תיקן קריאה נוספת במנחה בשבת.ב. ושיהו קוראין בשני וחמישי:ותמהינן: וכי אטו עזרא תיקן כן!? והא מעיקרא הוה מיתקנא [תקנה קדומה היתה זו]!? וכדתניא:כתיב [שמות טו כב]: "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלשת ימים במדבר, ולא מצאו מים", דורשי רשומות [מקראות]⁽⁷⁾ אמרו: אין "מים" אלא תורה, שנאמר [ישעיה נה]: "הוי כל צמא לכו למים" -⁽⁸⁾וכוונת הכתוב לומר: כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, מיד נלאו;⁽⁹⁾ ולפיכך עמדו נביאים שביניהם, ותיקנו להם, שיהו קורין בתורה בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בתורה בשני בשבת, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בתורה בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה.הרי שכבר נתקנה תקנה זו במדבר, ולא עזרא הוא שתיקנה!?ומשנינן: מעיקרא תיקנו חד גברא תלתא פסוקי [בתחילה תיקנו הנביאים שביניהם, שיקרא אדם אחד שלשה פסוקים] בלבד, אי נמי: תלתא גברי תלתא פסוקי [או שיקראו שלשה אנשים שלשה פסוקים], כנגד כהנים לוים וישראלים -ואתא הוא עזרא ותיקן תלתא גברי [דוקא שלשה אנשים] כנגד כהנים לויים וישראלים, ודוקא עשרה פסוקי לכל הפחות, כנגד עשרה בטלנין.⁽¹⁰⁾

כלומר המים נעשו מרים כי הם עזבו את התורה במשך 3 ימים לטובת תאוות אישיות של ממון ועבודה זרה . עם ישראל לאחר קריעת ים סוף חזר לדרגה שהיה לפני קריעת ים סוף או אולי דרגה יותר גבוהה אבל לא דרגה מספיק גבוהה כדי להבין את המשמעות של יציאת מצרים . 10 המכות מסמלות את חזרת העולם לתוהו ובהו ויציאת מצרים מסמלת את בנית העולם מחדש עם קבלת התנאי על ידי בנבראים יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . הדבר הראשון שעם ישראל רואה שעזיבת התורה אפילו ל 3 ימים משנה את העולם לעולם שלא ניתן להתקיים בו כי במדבר  עם מים מרים לא ניתן להתקיים ועולם ללא תורה שנמשלת למים נהפך לעולם שלא ניתן להתקיים בו . כדי להוציא ספק שאולי המים הם מרים כתוצאה מתהליכים של הטבע ריפוי המכה לא נעשה על הכנסת מתיקות למים כי בצורה הפוכה לגמרי וזה הכנסת דבר מר למים ולפי רבי יהושע המים  היו מים מתוקים שנעשו מרים ועל ידי השלכת העץ נהפכו שוב למתוקים . וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

וימתקו המים, ר' יהושע אומר מרים נהיו לפי שעה ונמתקו, ר' אלעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם שנ' המים המים ב' פעמים:

וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (שם /משלי/ ג יח). ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס.

כלומר העולם והמציאות קשורים למעשי האדם בעולם שאין בו הסתר כמו שהיה ביציאת מצרים . מעשי האדם משנים את המציאות בעולם והדבר שמשנה את המציאות בעולם זה התורה . כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . זה השיעור הראשון שעם ישראל מקבל מיד אחרי קריעת ים סוף בלי תורה אין עולם ולכן תקנו הנביאים את קריאת התורה ביום שני וחמישי כדי שאדם לא יעבור 3 ימים ללא תורה בגלל 3 הימים שעברו עם ישראל ללא תורה וכתוצאה מכך המים הפכו למרים תוך כדי סכנה לעם ישראל שהיה במדבר .

וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. מדה כנגד מדה לפי שעסקו בביזת הים יותר מהראוי, ומאז היו בלתי ראוים לקבל התורה שנמשלה למים על כן נענשו במה שלא מצאו מים, וזהו דעת חז"ל במסכת בבא קמא (פב א) דורשי רשומות אמרו שהלכו שלושה ימים במדבר בלא תורה שנמשלה למים וכו', ובלי ספק שלא כוונו לומר שחסרון מים זה היינו התורה, דאם כן מה יעשו בהשלכת עץ אל המים, אלא שרצו לומר לפי שעל ידי שהיו עסוקים בביזה ולא מיהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה על כן נענשו שלא מצאו סתם מים, כי כבר אמר להם הקדוש ברוך הוא תעבדון את האלהים על ההר הזה דהיינו קבלת התורה, והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה על כן נענשו בחסרון המים, כמו ברפידים שעל שרפו ידיהם מן התורה, על כן נאמר גם שם ויחנו ברפידים ולא היה מים לעם לשתות:

ואת הלקח הנלמד מזה מדבר ההפלאה מסכת כתובות דף קג עמוד ב

בגמרא זרוק מרה בתלמידים וכו'. ענינו שהתורה נקראת חק ומשפט, ופירש"י בכמה מקומות חק הוא דבר שאינו ידוע טעמו ומשפט מה שטעמו ידוע, והוא שבהתחלת לימוד התלמידים א"א שיבינו טעמי הלכות כמ"ש לגמור והדר לסבור. ואמרו בברכות דף ס"ג הסכת ושמע הס והדר כתת מפני שלא יטעמו המתיקות שבה, ולכן בהתחלת הלימוד נקראת חוקה. אבל לאחר היגיעה יורה ה' להם טעמי הלכות ויהי' בפיהם למתוק מדבש ונופת צופים ואז נקרא משפט. ועד"ז פרשנו בחידושי תורה שזה הי' ענין מרה שהקדים השי"ת קודם קבלת התורה והבינם במי מרה, שבתחילה הי' מר ויורהו ה' עץ וימתקו המים להיות להם למשל על התורה. וזהו שנאמר וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וגו'. והארכנו בכל הפסוקים שם באמרי נועם.

כלומר אדם הרחוק מלימוד תורה עצם הלימוד מר לו כי זה מצריך מהאדם עמל רב , קשה להבין את דברי התורה ואז דברי התורה מרים לו . אבל לימוד אינטנסיבי בסופו יביא את האדם לכך שהתורה ולימוד התורה יהיו מתוקים מדבש בדיוק כמו התהליך שהתרחש  במרתה  שהשלכת עץ מר לתוך מים מרים המתיקו את המים . כי רק דברי תורה יכולים לשנות את העולם כי העולם נברא על ידי הקב"ה שהסתכל בתורה וברא את העולם ולכן מהות העולם זה התורה והדרך היחידה לשנות את העולם זה על ידי לימוד תורה . ושאר הדברים בעולם נמשלים בדיוק לאותם אבנים טובות שעם ישראל בזז בקריעת ים סוף ואותם אבנים טובות שבמקום ישוב שווים הרבה במדבר אין להם ערך . הערך היחידי שקיים במדבר זה מים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים ומי שיש לו את כל המרגליות שבעולם במדבר מת מצמא בלי מים ואין שום ערך למרגליות . זה בדיוק  ההבנה הראשונה שעבר עם ישראל מיד אחרי קריעת ים סוף . עולם של הסתר פנים זה עולם מיושב שבו מרגליות שוות מיליונים ודברי תורה הם מרים . העולם האמיתי ללא הסתר פנים זה המדבר שבו הערך היחידי שקיים זה התורה ומים זה תורה .

היחידי שעמד בניסיון היה משה רבנו

אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כה - כו

ומה ת"ל ושם נסהו, שם ניסה הקדוש ברוך הוא את משה שלא נתרעם כדרך שנתרעמו ישראל, כדכתיב למען אנסנו הילך בתורתי (שמות טז ד), ולא עמדו בנסיון.

כי משה הגיע לדרגה עצמית שבו התורה היה קנינו ולכן משה לא התרעם כי משה רבנו הבין את העולם מתוך התורה שלו מה שלא קרה  לעם ישראל . וזה מלמד שהדרך היחידה להבין את העולם זה התורה ובלי התורה אין לאדם אפשרות להבין את העולם . חוסר הבנה של התורה  מביאה לתהליך של מים מרים כי העולם נהפך ללא מובן ולכן הוא מר . התורה נותנת לך אפשרות להבין את העולם ואז אתה מבין את המשמעות של העולם ואת מה שאמר רבי עקיבא תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.

ומי שרואה את העולם כפי שהוא רואה שזה עולם טוב ועולם טוב לעולם לא יכול להיות מריר . ומתוך זה אתה מבין שמי שהוא אדם מריר בהכרח שאין בו תורה .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת בא האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ? ‏ט/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בא  האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ?  ‏ט/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כט

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

הגמרא דנה בעניין הזמן של חצות הלילה בבבלי חברותא מסכת ברכות דף ג עמוד ב

תמהה הגמרא: ודוד שאמר "חצות לילה אקום"⁽⁵⁸⁾ מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא חל בדיוק?! השתא, משה רבנו לא הוה ידע מתי בדיוק היא שעת חצות, דהרי כתיב שמשה אמר לפרעה [שמות יא ה]: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ולכאורה תמוה מאי לשון "כחצות" שנקט משה שהיא לשון מסופקת, כאומר, בסביבות שעת חצות? אילימא, אם תאמר, דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות",⁽⁵⁹⁾ והוא ציטט כך לפני פרעה - אי אפשר לומר כן, דמי איכא ספיקא קמי שמיא מתי חלה נקודת חצות הלילה. אלא בהכרח דאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: (למחר) "בחצות (כי השתא) אני יוצא מתוך מצרים", ואתא איהו ואמר לפרעה "כחצות", כי לא היה יודע לכוון בדיוק את נקודת חצות, ולא רצה לומר להם דבר שהוא עצמו לא היה יכול בשעת המאורע להוכיח כדבריו.⁽⁶⁰⁾ אלמא מספקא ליה למשה מתי בדיוק חל חצות הלילה, ואיך דוד הוה ידע מתי חצות?!מתרצת הגמרא: דוד סימנא הוה ליה לכוון בדיוק את שעת חצות.דאמר רב אחא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע שעת חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.⁽⁶¹⁾ מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.⁽⁶²⁾

הדיון פה האם אדם יכול לדעת מתי זה חצות הלילה בדיוק . ולפי ההבנה שלי הגמרא פה מבינה שאדם בשר ודם לא יכול לדעת בדיוק מתי זה חצות הלילה . כלומר לאדם אין את היכולת לרדת לדיוק של מימד הזמן בעולם הזה . אבל הגמרא בהמשך מביאה דעה אחרת

חברותא מסכת ברכות דף ד עמוד א

אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רבי יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא, היכן מצאנו בכתובים שכינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, והוא שהעירו משנתו?שנאמר [תהילים נז ט]: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר". דוד אמר לנפשו: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים הישנים עד שהשחר מעוררם, אלא "אעירה שחר", אני אעורר את השחר, וזאת על ידי הנבל וכינור.רבי זירא אמר תירוץ אחר על השאלה כיצד יתכן שדוד ידע לכוון מתי חצות אם משה לא ידע: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע לכוון מתי בדיוק חצות.ושמא תאמר, כיון דדוד הוה ידע מתי חצות, כנור, למה ליה?

תשובתך, אכן לא נזקק דוד לכנור כדי לכוון שעת חצות, אלא רק כדי לאתעורי משנתיה. כדי להתעורר משנתו.⁽⁴⁾ואם נשאל, כיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"? מדוע אמר "כחצות" שהוא לשון מסופק, ולא אמר "חצות"?משה קסבר, כי אף שהוא יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש שמא יטעו איצטגניני פרעה מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: משה בדאי [שקרן] הוא! לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא יתפס כבדאי.⁽⁵⁾

וכמו דאמר מר [דרך ארץ זוטא פ"ג], למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה. שמא תכשל בדברך, שלא יבינוך כראוי ויחזיקוך לשקרן.⁽⁶⁾רב אשי אמר תירוץ אחר: באמת משה ידע לכוון מתי שעת חצות, ומה שאמר "כחצות", אין זו לשון מסופקת, אלא בפלגא אורתא נגהי ארביסר הוי קאי, משה היה עומד בחצות הלילה, במוצאי יום י"ג, אור לי"ד, והכי קאמר משה לישראל:⁽⁷⁾ אמר הקדוש ברוך הוא, למחר, כחצות הלילה כי האידנא, כמו שעת חצות שאנו עומדים בה עתה, אני יוצא בתוך מצרים. ונקט לשון "כחצות" כדי לדמות חצות של מחר לחצות שעומד בה היום.⁽⁸⁾

כלומר יש דעה שגם משה רבנו וגם דויד המלך ידעו בדיוק את זמן חצות . וצריך להבין מה נקודת המחלוקת בן שני הדעות . הרי ברור לכולם כיום כאשר יש מכשירים בעלי עוצמה שהאדם בחושים הרגילים שלו מוגבל ברמת הידע שלו . כמו למשל ריצה בתחרות כאשר בעין כולם רואים ששני הרצים הגיעו באותו זמן אבל כאשר מפעילים מצלמות משוכללות שיכולת הצילום שלהם גבוהה ניתן לראות שרץ אחד הקדים את השני למשל במאית השנייה או אפילו באלפית השנייה וללא המכשירים הללו בעין רגילה לא ניתן להבחין מי הגיע ראשון . האם המחלוקת שלהם הוא היכולת של חושי האדם לנתח את המציאות ? לדעתי זה לא הויכוח כי אם זה היה הויכוח הגמרא היית צריכה להביא  כאן  את  מחלוקת התנאים בנידון באם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם  . המחלוקת  של האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם היא גם מחלוקת בעניין היכולת האנושית להבין ולמדוד את המציאות . הגמרא בבלי חברותא מסכת שבועות דף לב עמוד א

שנינו במשנה: כפרו שניהן כאחת, חייבין.ותמהה הגמרא: כיצד יתכן שכפרו שני העדים ביחד? הא אי אפשר לצמצם את הזמן שתהיה כפירתם כאחד!אמר רב חסדא: הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר אפשר לצמצם.רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא, דאמרי אי אפשר לצמצם, כאן מדובר בכגון שכפרו שניהן בתוך כדי דבור. וקיימא לן, ש"תוך כדי דיבור" - כדיבור דמי.אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי, הרי, "תוך כדי דיבור", כמה הוי? - כדי שאילת שלום של תלמיד לרב [והיינו: שלום עליך רבי, שהן שלש מילים]. ואילו עדים אלו, עד דאמרי "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", טובא הוי! הרי הן שש מילים, שהם יותר משלש מילים. וכיצד אמרת שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור?אמר ליה רבינא: אין הכוונה שכפרו שניהם ביחד במשך תוך כדי דיבור, אלא כל אחד ואחד היתה כפירתו תוך כדי דיבור של חבירו. שהראשון כפר, ולאחר שסיים הראשון את כפירתו, כפר העד השני בתוך כדי דיבור מסיום כפירתו של הראשון. וכל שהיו דברי שניהם סמוכים זה לזה, בלי הפרש של תוך כדי דיבור בין שניהם, הרי הם כאילו כפרו בעת ובעונה אחת.

וגם לבחינת המציאות האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם יש שני פרושים וכך כותבים באנציקלופדיה תלמודית כרך א, [אי אפשר לצמצם] טור תפו

בפירושו של "אי אפשר לצמצם" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין אפשרות במציאות שיתהוו שני דברים כאחד ממש, ובודאי קדם אחד מהם לשני1, ויש מפרשים שאי אפשר לברר ולהבחין אם היו בזמן אחד בדיוק או שאחד מהם קדם, אבל במציאות יתכן שהיו שוים בצמצום גמור.

כלומר הנדון פה נמצא במחלוקת רש"י תוספות אבל כל הנדון אינו הבנת המציאות כי אם בחינת המציאות ותצפית על המציאות של שני אירועים שהתרחשו בו זמנית . וככה נוקטים למעשה בדינים שיש בהם איסור תורה בענין המגבלה של החושים האנושים

וכך כותב בשו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כ

וה"ט שכל שאינו נראה לעין בלי אמצעות זכוכית מגדלת לא נקרא קשקשת. וכן בנקבים שבאיברי הבהמה, אין שום ס"ד ללכת אחר מה שניכר לעין באמצעות מיקרוסקופ, שהתורה אמרה לנו לסמוך רק על הנראה לעין אדם בלי כל זכוכית, וכן כל כיו"ב. עכת"ד. וכן פסק הגאון הראש"ל יש"א ברכה זצ"ל בשו"ת ישא איש (חיו"ד סי' א). ע"ש. וקל וחומר לנ"ד שאין כאן צורת אותיות כלל וכלל אפילו באמצעות מיקרוסקופ, ולא כהדין כתבא למקרי, הא ודאי שאין לזה דין כתיבה כלל, ומותר למוחקו. וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנז). ודו"ק.

ממה שראיתי כל הסוגיות בגמרא אם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם מדובר בשני אירועים שמתרחשים במציאות  וצריך להבחין בניהם אבל לא מדובר בהבנת המציאות עצמה כמו האם זה זמן חצות או לא זמן חצות שזה כבר הבנת המציאות בעולם כפי שהוא . ולכן מדובר בשני סוגיות שונות ולכן לא מביאה הגמרא בעניין חצות את מחלוקת התנאים האם אפשר לצמצם .

וכך נראה בדברי הרב חיים קנייבסקי ההולך לדעה השנייה המובאים בדף על הדף מסכת בכורות דף יז עמוד ב

בנחל איתן להגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א (סי' י"ז סעיף ג' ס"ק א') האריך בענין הך דא"א לצמצם, ועיין שם שמוכיח בדעת הרמב"ם שאין הכוונה שלא שייך כלל לצמצם, אלא שלמ"ד אפשר לצמצם, הנה אנחנו יכולים לסמוך על זה שדייקנו וכוונו היטב, ושזהו מצומצם כפי השיעור, אמנם למ"ד א"א לצמצם, היינו שאין אנו יכולים לתלות בודאי שכוננו ודייקנו להגיע להשיעור, ולכן הוה זה ספק אם זה מצומצם או לא, ע"ש שמבאר בזה כל הסוגיא, ודלא כתוספות הסובר דלמ"ד זה א"א לצמצם כלל.

ולדעתי הסוגיה שלנו על עניין חצות היא השאלה האם האדם עם כוח נבואה שנתן לו הקב"ה יכול להגיע להבנת המציאות ולא לבחינת המציאות וכך אומר בחדושי הגרי"ז מסכת בכורות דף יז עמוד ב כדי להוכיח את דברי

והנה רש"י ל"ג הכא הכל בכתב, אבל בשיטה מקובצת גריס ורחמנא אמר הכל בכתב וכו', וביאור הדברים נראה דבקרא דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כתיב, לא רק דהתבנית היה בכתב, אלא גם העשיה גופא נעשה ע"י רוח הקודש, ועיין ברש"י ערכין (דף י' ע"ב ד"ה אל יתהלל) דכ' דכל הכלים נעשו ע"פ הגבורה דכתיב הכל בכתב ע"ש, ובילקוט (דברי הימים אות תתרפ"א) איתא הכל בכתב זה שניתן לידרש מיד ה' זה המסורת עלי השכיל זה רוח הקודש, והיינו דע"י רוח הקודש נעשו המעשה גופא וא"כ לא קשה מאפשר לצמצם כיון דנעשו ע"י נבואה.

כלומר בנושא בנית בית המקדש אומר הגרי"ז שניתן לצמצם על ידי כוח הנבואה כי כוח הנבואה נותן לנו את האפשרות לדעת מה רוצה מאיתנו הקב"ה . וכמו שהוא אומר לבנות בית מקדש על ידי רוח הנבואה וניתן לבנות את כלי בית המקדש על ידי כוח נבואה כך ניתן להבין על ידי נבואה את הזמן המדויק של חצות כי גם משה וגם דויד המלך היו בעלי כוח הנבואה . ולדעה שלא ניתן לדעת מתי זה חצות סוברים שאדם לא יכול להגיע להבנה מוחלטת של המציאות בעולם כי ההבנה של האדם היא מוגבלת .

ומה אומר על זה המדע ?

וכך כתוב בויקיפדיה על הזמן :

סוגיית רציפות הזמן היא סוגיה חשובה נוספת במסגרת הדיון סביב גבולות הזמן. במסגרת סוגיה זו, נשאלת השאלה האם הזמן ניתן לחלוקה אינסופית, ומה ההשלכות של תכונה זו.

רוב הפילוסופיות מציגות את הזמן כניתן לחלוקה אינסופית, אך הפילוסוף היווני זנון הציג בפרדוקסים שלו את הבעייתיות הלוגית של היותו של הזמן רציף, מחד, אך מורכב מפרקי זמן בני חילוץ, מאידך. ניתן לנסח בעייתיות זו בכך שכל פרק זמן מורכב מאינסוף קטעי זמן קטנים, ועל כן, מבחינה לוגית, אינו יכול להיגמר לעולם.

גישה מדעית מודרנית מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.

כלומר זמן פלאנק הוא הזמן הקטן ביותר שניתן למדוד .

ומהו זמן פלאנק :

באופן פשוט, ניתן לתאר את זמן פלאנק כמשך הזמן שייקח לאלומת אור לעבור מרחק השווה לאורך פלאנק. נכון ל-2006, יחידת הזמן הקצרה ביותר שנמדדה באופן ישיר היא בסדר גודל של אטו-שנייה (10−18 שניות), והיא גדולה ב-26 סדרי גודל מזמן פלאנק. על פי אחת ההשערות, אם מביטים ביקום בחלוף יחידת זמן פלאנק אחת מרגע המפץ הגדול, ניתן להעריך את תכונותיו בסדרי הגודל של יחידות פלאנק האחרות - הטמפרטורה שלו היא בסדר הגודל של טמפרטורת פלאנק, ממדיו הם בסדר הגודל של אורך פלאנק וכו'.

על פי תאוריית מכניקת הקוונטים, זמן פלאנק הוא משך הזמן הקצר ביותר הניתן למדידה תאורטית. עם זאת, על פי מחקרים חדשים משנת 2003, שהתבססו על תצפיותיו של טלסקופ החלל האבל, עולה האפשרות כי טענה זו אינה נכונה.

לפי התיאוריות המדעיות לא ניתן לדעת בפחות מזמן פלאנק  . משמעות הדברים היא שלפי התיאוריה של המפץ הגדול אין לפיזיקה המודרנית מושג מה קרה מתחילת המפץ עד רגע זמן של פלאנק אחד . חוקי הפיזיקה כפי שאנחנו מכירים לא רלונטים ואין למדע שום תיאור מדעי על הזמן מתחילת המפץ הגדול עד זמן פלאנק .  .

ויש גם את עקרון האי-ודאות – ויקיפדיה

עקרון האי-ודאות מציב גבול על היכולת לדעת במדויק את כל התכונות של חלקיק.

על פי עקרון האי-ודאות זוגות מסוימים של תכונות הם כאלה שלא ניתן לדעת במדויק את שתיהן בו זמנית. זוג כזה לדוגמה הוא המיקום במרחב והתנע (מכפלת המסה במהירות). לכן ככל שהמידע שיש לנו אודות מיקום החלקיק מדויק יותר, כך בהכרח המידע שיש לנו אודות התנע שלו יהיה בלתי מדויק, או בעל אי ודאות גבוהה. וגם להפך: ידע על התנע בהכרח גורר חוסר ידע על המיקום, ולא ניתן לעולם לדעת במדויק את שניהם.

זוג תכונות נוסף המקיים את עקרון האי-ודאות הוא אנרגיה וזמן

כלומר המדע שלנו נוקט שאין אפשרות לצמצם לא בידי שמים (עולם הפיזי ) ולא בידי אדם . ויכולת האדם בכלים מדעים לבחון את המציאות היא גם מוגבלת וגם המציאות עצמה ללא קשר לידע שלנו היא מציאות של אי ודאות .

המדע לא מסוגל לטפל בקיומו של בורא עולם ולכן הדעה המדעית לא יכולה לסתור שום דעה בגמרא האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם .