פרשת בשלח מה קורה מיד אחרי קריעת ים סוף ? האם המסע למרתה היה על ידי ציווי של הקב"ה ? למה נאלץ משה להסיע את עם ישראל בעל כורחו ? מה גרם למים במרתה להיות מרים ? מה הקשר ללימוד תורה ? מה הקשר של וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים לקריאת התורה בשני וחמישי ? מה יכול לשנות את המציאות ? מה הקשר בין לימוד תורה למים מרים ? האם מדבר זה עולם של הסתר פנים או הפוך ? מה הלקח של עם ישראל מהמתקת המים על ידי עץ מר ? למה אדם מריר אין בו תורה ? מה הקשר בין לימוד תורה למתיקות העולם ? ‏ט"ז/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בשלח מה קורה מיד אחרי קריעת ים סוף ? האם המסע למרתה היה על ידי ציווי של הקב"ה ? למה נאלץ משה להסיע את עם ישראל בעל כורחו ? מה גרם למים במרתה להיות מרים ? מה הקשר ללימוד תורה ? מה הקשר של וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים  לקריאת התורה בשני וחמישי ? מה יכול לשנות את המציאות ? מה הקשר בין לימוד תורה למים מרים ? האם מדבר זה עולם של הסתר פנים או הפוך ? מה הלקח של עם ישראל מהמתקת המים על ידי עץ מר ? למה אדם מריר אין בו תורה ? מה הקשר בין לימוד תורה למתיקות העולם ?  ‏ט"ז/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא - כה

(כא) וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיקֹוָק֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: ס

(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם:

(כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֛ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:

(כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה:

(כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְקֹוָ֗ק וַיּוֹרֵ֤הוּ יְקֹוָק֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ:

בפסוק כא יש את השירה של מרים מיד לאחר קריעת ים סוף . אירוע שחז"ל מדברים עליו כאירוע שבו עם ישראל התרומם לדרגות הגבוהות ביותר

אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק ב

ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעי', שנא' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים זה אלי, וכן יהא לעתיד, שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'

ופתאום בפסוק הבא פסוק כב יש שינוי מקצה לקצה

אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

(כב) ויסע משה את ישראל. פירש רש"י ויסע הסיעם בעל כרחם, לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא, ומעשה העגל יוכיח כי רוב זהב שהושפע להם היה סיבת עשייתו על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שריבוי העושר יהיה סיבה לשלא יהיו ראוין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו, כמו שנאמר (תהלים קיט עא) טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך. על כן הסיעם בעל כרחם:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

ויסע משה. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע, מלמד שהסיען בעל כרחן, שכיון שראו פגרי מצרים אמרו כיון שנשמדו כל מעבידנו בואו ונחזור למצרים ונכבשוה, שמא תאמרו אמרו ולא עשו, ת"ל וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט יז). ר' יהודה אומר עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מהם באותה שעה,

המדרש מתאר שגם אחרי שעם ישראל התרומם לדרגה שגבוהה אפילו יותר מנביאי עם ישראל הם חוזרים בסופו של דבר מיד לאחר קריעת ים סוף לדרגתם הרגילה והעצמית שלהם . כלומר מתברר שהתבוננות במציאות האמיתית באופן חד פעמי לא משנה את הבחירה החופשית של האדם ,ודרגתו העצמית היא נקודת הבחירה האמיתית שלו . ואם כך למה עם ישראל מצאו מים מרים ?

חברותא מסכת בבא קמא דף פב עמוד א

ומבארת הגמרא טעמם של תקנות אלו:א. שיהו קורין במנחה בשבת, הטעם הוא משום יושבי קרנות, כלומר: משום יושבי חנויות כל ימות החול, ואינם באים לקריאת שני וחמישי, בשבילם תיקן קריאה נוספת במנחה בשבת.ב. ושיהו קוראין בשני וחמישי:ותמהינן: וכי אטו עזרא תיקן כן!? והא מעיקרא הוה מיתקנא [תקנה קדומה היתה זו]!? וכדתניא:כתיב [שמות טו כב]: "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלשת ימים במדבר, ולא מצאו מים", דורשי רשומות [מקראות]⁽⁷⁾ אמרו: אין "מים" אלא תורה, שנאמר [ישעיה נה]: "הוי כל צמא לכו למים" -⁽⁸⁾וכוונת הכתוב לומר: כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, מיד נלאו;⁽⁹⁾ ולפיכך עמדו נביאים שביניהם, ותיקנו להם, שיהו קורין בתורה בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בתורה בשני בשבת, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בתורה בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה.הרי שכבר נתקנה תקנה זו במדבר, ולא עזרא הוא שתיקנה!?ומשנינן: מעיקרא תיקנו חד גברא תלתא פסוקי [בתחילה תיקנו הנביאים שביניהם, שיקרא אדם אחד שלשה פסוקים] בלבד, אי נמי: תלתא גברי תלתא פסוקי [או שיקראו שלשה אנשים שלשה פסוקים], כנגד כהנים לוים וישראלים -ואתא הוא עזרא ותיקן תלתא גברי [דוקא שלשה אנשים] כנגד כהנים לויים וישראלים, ודוקא עשרה פסוקי לכל הפחות, כנגד עשרה בטלנין.⁽¹⁰⁾

כלומר המים נעשו מרים כי הם עזבו את התורה במשך 3 ימים לטובת תאוות אישיות של ממון ועבודה זרה . עם ישראל לאחר קריעת ים סוף חזר לדרגה שהיה לפני קריעת ים סוף או אולי דרגה יותר גבוהה אבל לא דרגה מספיק גבוהה כדי להבין את המשמעות של יציאת מצרים . 10 המכות מסמלות את חזרת העולם לתוהו ובהו ויציאת מצרים מסמלת את בנית העולם מחדש עם קבלת התנאי על ידי בנבראים יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . הדבר הראשון שעם ישראל רואה שעזיבת התורה אפילו ל 3 ימים משנה את העולם לעולם שלא ניתן להתקיים בו כי במדבר  עם מים מרים לא ניתן להתקיים ועולם ללא תורה שנמשלת למים נהפך לעולם שלא ניתן להתקיים בו . כדי להוציא ספק שאולי המים הם מרים כתוצאה מתהליכים של הטבע ריפוי המכה לא נעשה על הכנסת מתיקות למים כי בצורה הפוכה לגמרי וזה הכנסת דבר מר למים ולפי רבי יהושע המים  היו מים מתוקים שנעשו מרים ועל ידי השלכת העץ נהפכו שוב למתוקים . וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

וימתקו המים, ר' יהושע אומר מרים נהיו לפי שעה ונמתקו, ר' אלעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם שנ' המים המים ב' פעמים:

וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (שם /משלי/ ג יח). ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס.

כלומר העולם והמציאות קשורים למעשי האדם בעולם שאין בו הסתר כמו שהיה ביציאת מצרים . מעשי האדם משנים את המציאות בעולם והדבר שמשנה את המציאות בעולם זה התורה . כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . זה השיעור הראשון שעם ישראל מקבל מיד אחרי קריעת ים סוף בלי תורה אין עולם ולכן תקנו הנביאים את קריאת התורה ביום שני וחמישי כדי שאדם לא יעבור 3 ימים ללא תורה בגלל 3 הימים שעברו עם ישראל ללא תורה וכתוצאה מכך המים הפכו למרים תוך כדי סכנה לעם ישראל שהיה במדבר .

וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב

וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. מדה כנגד מדה לפי שעסקו בביזת הים יותר מהראוי, ומאז היו בלתי ראוים לקבל התורה שנמשלה למים על כן נענשו במה שלא מצאו מים, וזהו דעת חז"ל במסכת בבא קמא (פב א) דורשי רשומות אמרו שהלכו שלושה ימים במדבר בלא תורה שנמשלה למים וכו', ובלי ספק שלא כוונו לומר שחסרון מים זה היינו התורה, דאם כן מה יעשו בהשלכת עץ אל המים, אלא שרצו לומר לפי שעל ידי שהיו עסוקים בביזה ולא מיהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה על כן נענשו שלא מצאו סתם מים, כי כבר אמר להם הקדוש ברוך הוא תעבדון את האלהים על ההר הזה דהיינו קבלת התורה, והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה על כן נענשו בחסרון המים, כמו ברפידים שעל שרפו ידיהם מן התורה, על כן נאמר גם שם ויחנו ברפידים ולא היה מים לעם לשתות:

ואת הלקח הנלמד מזה מדבר ההפלאה מסכת כתובות דף קג עמוד ב

בגמרא זרוק מרה בתלמידים וכו'. ענינו שהתורה נקראת חק ומשפט, ופירש"י בכמה מקומות חק הוא דבר שאינו ידוע טעמו ומשפט מה שטעמו ידוע, והוא שבהתחלת לימוד התלמידים א"א שיבינו טעמי הלכות כמ"ש לגמור והדר לסבור. ואמרו בברכות דף ס"ג הסכת ושמע הס והדר כתת מפני שלא יטעמו המתיקות שבה, ולכן בהתחלת הלימוד נקראת חוקה. אבל לאחר היגיעה יורה ה' להם טעמי הלכות ויהי' בפיהם למתוק מדבש ונופת צופים ואז נקרא משפט. ועד"ז פרשנו בחידושי תורה שזה הי' ענין מרה שהקדים השי"ת קודם קבלת התורה והבינם במי מרה, שבתחילה הי' מר ויורהו ה' עץ וימתקו המים להיות להם למשל על התורה. וזהו שנאמר וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וגו'. והארכנו בכל הפסוקים שם באמרי נועם.

כלומר אדם הרחוק מלימוד תורה עצם הלימוד מר לו כי זה מצריך מהאדם עמל רב , קשה להבין את דברי התורה ואז דברי התורה מרים לו . אבל לימוד אינטנסיבי בסופו יביא את האדם לכך שהתורה ולימוד התורה יהיו מתוקים מדבש בדיוק כמו התהליך שהתרחש  במרתה  שהשלכת עץ מר לתוך מים מרים המתיקו את המים . כי רק דברי תורה יכולים לשנות את העולם כי העולם נברא על ידי הקב"ה שהסתכל בתורה וברא את העולם ולכן מהות העולם זה התורה והדרך היחידה לשנות את העולם זה על ידי לימוד תורה . ושאר הדברים בעולם נמשלים בדיוק לאותם אבנים טובות שעם ישראל בזז בקריעת ים סוף ואותם אבנים טובות שבמקום ישוב שווים הרבה במדבר אין להם ערך . הערך היחידי שקיים במדבר זה מים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים ומי שיש לו את כל המרגליות שבעולם במדבר מת מצמא בלי מים ואין שום ערך למרגליות . זה בדיוק  ההבנה הראשונה שעבר עם ישראל מיד אחרי קריעת ים סוף . עולם של הסתר פנים זה עולם מיושב שבו מרגליות שוות מיליונים ודברי תורה הם מרים . העולם האמיתי ללא הסתר פנים זה המדבר שבו הערך היחידי שקיים זה התורה ומים זה תורה .

היחידי שעמד בניסיון היה משה רבנו

אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כה - כו

ומה ת"ל ושם נסהו, שם ניסה הקדוש ברוך הוא את משה שלא נתרעם כדרך שנתרעמו ישראל, כדכתיב למען אנסנו הילך בתורתי (שמות טז ד), ולא עמדו בנסיון.

כי משה הגיע לדרגה עצמית שבו התורה היה קנינו ולכן משה לא התרעם כי משה רבנו הבין את העולם מתוך התורה שלו מה שלא קרה  לעם ישראל . וזה מלמד שהדרך היחידה להבין את העולם זה התורה ובלי התורה אין לאדם אפשרות להבין את העולם . חוסר הבנה של התורה  מביאה לתהליך של מים מרים כי העולם נהפך ללא מובן ולכן הוא מר . התורה נותנת לך אפשרות להבין את העולם ואז אתה מבין את המשמעות של העולם ואת מה שאמר רבי עקיבא תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.

ומי שרואה את העולם כפי שהוא רואה שזה עולם טוב ועולם טוב לעולם לא יכול להיות מריר . ומתוך זה אתה מבין שמי שהוא אדם מריר בהכרח שאין בו תורה .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת בא האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ? ‏ט/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בא  האם משה רבנו ידע מתי זה חצות הלילה ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לסוגיה האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם ? האם הידיעה מתי זה חצות קשורה לתצפית על המציאות או הבנת המציאות ? למה הגמרא בעניין חצות לא הביאה מחלוקת תנאים בנידון האם ניתן לצמצם ? לדעה שמשה רבנו ודוד המלך ידעו מתי זה חצות זה ידיעה של נביא או ידיעה של כל אדם ? מה הקשר לבניית הכלים של בית המקדש ? האם לפי המדע המודרני אדם יכול לדעת מתי זה חצות ? מה הקשר לזמן פלאנק ? מה הקשר לתיאורית המפץ הגדול מתחילת המפץ עד זמן פלאנק ? מה הקשר לעקרון אי הודאות ?  ‏ט/שבט/תשפ"א

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כט

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

הגמרא דנה בעניין הזמן של חצות הלילה בבבלי חברותא מסכת ברכות דף ג עמוד ב

תמהה הגמרא: ודוד שאמר "חצות לילה אקום"⁽⁵⁸⁾ מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא חל בדיוק?! השתא, משה רבנו לא הוה ידע מתי בדיוק היא שעת חצות, דהרי כתיב שמשה אמר לפרעה [שמות יא ה]: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ולכאורה תמוה מאי לשון "כחצות" שנקט משה שהיא לשון מסופקת, כאומר, בסביבות שעת חצות? אילימא, אם תאמר, דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות",⁽⁵⁹⁾ והוא ציטט כך לפני פרעה - אי אפשר לומר כן, דמי איכא ספיקא קמי שמיא מתי חלה נקודת חצות הלילה. אלא בהכרח דאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: (למחר) "בחצות (כי השתא) אני יוצא מתוך מצרים", ואתא איהו ואמר לפרעה "כחצות", כי לא היה יודע לכוון בדיוק את נקודת חצות, ולא רצה לומר להם דבר שהוא עצמו לא היה יכול בשעת המאורע להוכיח כדבריו.⁽⁶⁰⁾ אלמא מספקא ליה למשה מתי בדיוק חל חצות הלילה, ואיך דוד הוה ידע מתי חצות?!מתרצת הגמרא: דוד סימנא הוה ליה לכוון בדיוק את שעת חצות.דאמר רב אחא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע שעת חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.⁽⁶¹⁾ מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.⁽⁶²⁾

הדיון פה האם אדם יכול לדעת מתי זה חצות הלילה בדיוק . ולפי ההבנה שלי הגמרא פה מבינה שאדם בשר ודם לא יכול לדעת בדיוק מתי זה חצות הלילה . כלומר לאדם אין את היכולת לרדת לדיוק של מימד הזמן בעולם הזה . אבל הגמרא בהמשך מביאה דעה אחרת

חברותא מסכת ברכות דף ד עמוד א

אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רבי יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא, היכן מצאנו בכתובים שכינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, והוא שהעירו משנתו?שנאמר [תהילים נז ט]: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר". דוד אמר לנפשו: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים הישנים עד שהשחר מעוררם, אלא "אעירה שחר", אני אעורר את השחר, וזאת על ידי הנבל וכינור.רבי זירא אמר תירוץ אחר על השאלה כיצד יתכן שדוד ידע לכוון מתי חצות אם משה לא ידע: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע לכוון מתי בדיוק חצות.ושמא תאמר, כיון דדוד הוה ידע מתי חצות, כנור, למה ליה?

תשובתך, אכן לא נזקק דוד לכנור כדי לכוון שעת חצות, אלא רק כדי לאתעורי משנתיה. כדי להתעורר משנתו.⁽⁴⁾ואם נשאל, כיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"? מדוע אמר "כחצות" שהוא לשון מסופק, ולא אמר "חצות"?משה קסבר, כי אף שהוא יודע לכוון מתי היא שעת חצות, אבל יש לחשוש שמא יטעו איצטגניני פרעה מתי היא שעת חצות, כי הם אינם יודעים לכוונה בדיוק, וקודם שתגיע נקודת חצות יהיו סבורים שכבר הגיעה ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: משה בדאי [שקרן] הוא! לפיכך עדיף היה למשה לומר לשון מסופקת, המשתמעת שאינו יודע בדיוק ושלא יתפס כבדאי.⁽⁵⁾

וכמו דאמר מר [דרך ארץ זוטא פ"ג], למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה. שמא תכשל בדברך, שלא יבינוך כראוי ויחזיקוך לשקרן.⁽⁶⁾רב אשי אמר תירוץ אחר: באמת משה ידע לכוון מתי שעת חצות, ומה שאמר "כחצות", אין זו לשון מסופקת, אלא בפלגא אורתא נגהי ארביסר הוי קאי, משה היה עומד בחצות הלילה, במוצאי יום י"ג, אור לי"ד, והכי קאמר משה לישראל:⁽⁷⁾ אמר הקדוש ברוך הוא, למחר, כחצות הלילה כי האידנא, כמו שעת חצות שאנו עומדים בה עתה, אני יוצא בתוך מצרים. ונקט לשון "כחצות" כדי לדמות חצות של מחר לחצות שעומד בה היום.⁽⁸⁾

כלומר יש דעה שגם משה רבנו וגם דויד המלך ידעו בדיוק את זמן חצות . וצריך להבין מה נקודת המחלוקת בן שני הדעות . הרי ברור לכולם כיום כאשר יש מכשירים בעלי עוצמה שהאדם בחושים הרגילים שלו מוגבל ברמת הידע שלו . כמו למשל ריצה בתחרות כאשר בעין כולם רואים ששני הרצים הגיעו באותו זמן אבל כאשר מפעילים מצלמות משוכללות שיכולת הצילום שלהם גבוהה ניתן לראות שרץ אחד הקדים את השני למשל במאית השנייה או אפילו באלפית השנייה וללא המכשירים הללו בעין רגילה לא ניתן להבחין מי הגיע ראשון . האם המחלוקת שלהם הוא היכולת של חושי האדם לנתח את המציאות ? לדעתי זה לא הויכוח כי אם זה היה הויכוח הגמרא היית צריכה להביא  כאן  את  מחלוקת התנאים בנידון באם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם  . המחלוקת  של האם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם היא גם מחלוקת בעניין היכולת האנושית להבין ולמדוד את המציאות . הגמרא בבלי חברותא מסכת שבועות דף לב עמוד א

שנינו במשנה: כפרו שניהן כאחת, חייבין.ותמהה הגמרא: כיצד יתכן שכפרו שני העדים ביחד? הא אי אפשר לצמצם את הזמן שתהיה כפירתם כאחד!אמר רב חסדא: הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר אפשר לצמצם.רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן היא, דאמרי אי אפשר לצמצם, כאן מדובר בכגון שכפרו שניהן בתוך כדי דבור. וקיימא לן, ש"תוך כדי דיבור" - כדיבור דמי.אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי, הרי, "תוך כדי דיבור", כמה הוי? - כדי שאילת שלום של תלמיד לרב [והיינו: שלום עליך רבי, שהן שלש מילים]. ואילו עדים אלו, עד דאמרי "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות", טובא הוי! הרי הן שש מילים, שהם יותר משלש מילים. וכיצד אמרת שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור?אמר ליה רבינא: אין הכוונה שכפרו שניהם ביחד במשך תוך כדי דיבור, אלא כל אחד ואחד היתה כפירתו תוך כדי דיבור של חבירו. שהראשון כפר, ולאחר שסיים הראשון את כפירתו, כפר העד השני בתוך כדי דיבור מסיום כפירתו של הראשון. וכל שהיו דברי שניהם סמוכים זה לזה, בלי הפרש של תוך כדי דיבור בין שניהם, הרי הם כאילו כפרו בעת ובעונה אחת.

וגם לבחינת המציאות האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם יש שני פרושים וכך כותבים באנציקלופדיה תלמודית כרך א, [אי אפשר לצמצם] טור תפו

בפירושו של "אי אפשר לצמצם" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין אפשרות במציאות שיתהוו שני דברים כאחד ממש, ובודאי קדם אחד מהם לשני1, ויש מפרשים שאי אפשר לברר ולהבחין אם היו בזמן אחד בדיוק או שאחד מהם קדם, אבל במציאות יתכן שהיו שוים בצמצום גמור.

כלומר הנדון פה נמצא במחלוקת רש"י תוספות אבל כל הנדון אינו הבנת המציאות כי אם בחינת המציאות ותצפית על המציאות של שני אירועים שהתרחשו בו זמנית . וככה נוקטים למעשה בדינים שיש בהם איסור תורה בענין המגבלה של החושים האנושים

וכך כותב בשו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כ

וה"ט שכל שאינו נראה לעין בלי אמצעות זכוכית מגדלת לא נקרא קשקשת. וכן בנקבים שבאיברי הבהמה, אין שום ס"ד ללכת אחר מה שניכר לעין באמצעות מיקרוסקופ, שהתורה אמרה לנו לסמוך רק על הנראה לעין אדם בלי כל זכוכית, וכן כל כיו"ב. עכת"ד. וכן פסק הגאון הראש"ל יש"א ברכה זצ"ל בשו"ת ישא איש (חיו"ד סי' א). ע"ש. וקל וחומר לנ"ד שאין כאן צורת אותיות כלל וכלל אפילו באמצעות מיקרוסקופ, ולא כהדין כתבא למקרי, הא ודאי שאין לזה דין כתיבה כלל, ומותר למוחקו. וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סי' שנז). ודו"ק.

ממה שראיתי כל הסוגיות בגמרא אם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם מדובר בשני אירועים שמתרחשים במציאות  וצריך להבחין בניהם אבל לא מדובר בהבנת המציאות עצמה כמו האם זה זמן חצות או לא זמן חצות שזה כבר הבנת המציאות בעולם כפי שהוא . ולכן מדובר בשני סוגיות שונות ולכן לא מביאה הגמרא בעניין חצות את מחלוקת התנאים האם אפשר לצמצם .

וכך נראה בדברי הרב חיים קנייבסקי ההולך לדעה השנייה המובאים בדף על הדף מסכת בכורות דף יז עמוד ב

בנחל איתן להגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א (סי' י"ז סעיף ג' ס"ק א') האריך בענין הך דא"א לצמצם, ועיין שם שמוכיח בדעת הרמב"ם שאין הכוונה שלא שייך כלל לצמצם, אלא שלמ"ד אפשר לצמצם, הנה אנחנו יכולים לסמוך על זה שדייקנו וכוונו היטב, ושזהו מצומצם כפי השיעור, אמנם למ"ד א"א לצמצם, היינו שאין אנו יכולים לתלות בודאי שכוננו ודייקנו להגיע להשיעור, ולכן הוה זה ספק אם זה מצומצם או לא, ע"ש שמבאר בזה כל הסוגיא, ודלא כתוספות הסובר דלמ"ד זה א"א לצמצם כלל.

ולדעתי הסוגיה שלנו על עניין חצות היא השאלה האם האדם עם כוח נבואה שנתן לו הקב"ה יכול להגיע להבנת המציאות ולא לבחינת המציאות וכך אומר בחדושי הגרי"ז מסכת בכורות דף יז עמוד ב כדי להוכיח את דברי

והנה רש"י ל"ג הכא הכל בכתב, אבל בשיטה מקובצת גריס ורחמנא אמר הכל בכתב וכו', וביאור הדברים נראה דבקרא דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כתיב, לא רק דהתבנית היה בכתב, אלא גם העשיה גופא נעשה ע"י רוח הקודש, ועיין ברש"י ערכין (דף י' ע"ב ד"ה אל יתהלל) דכ' דכל הכלים נעשו ע"פ הגבורה דכתיב הכל בכתב ע"ש, ובילקוט (דברי הימים אות תתרפ"א) איתא הכל בכתב זה שניתן לידרש מיד ה' זה המסורת עלי השכיל זה רוח הקודש, והיינו דע"י רוח הקודש נעשו המעשה גופא וא"כ לא קשה מאפשר לצמצם כיון דנעשו ע"י נבואה.

כלומר בנושא בנית בית המקדש אומר הגרי"ז שניתן לצמצם על ידי כוח הנבואה כי כוח הנבואה נותן לנו את האפשרות לדעת מה רוצה מאיתנו הקב"ה . וכמו שהוא אומר לבנות בית מקדש על ידי רוח הנבואה וניתן לבנות את כלי בית המקדש על ידי כוח נבואה כך ניתן להבין על ידי נבואה את הזמן המדויק של חצות כי גם משה וגם דויד המלך היו בעלי כוח הנבואה . ולדעה שלא ניתן לדעת מתי זה חצות סוברים שאדם לא יכול להגיע להבנה מוחלטת של המציאות בעולם כי ההבנה של האדם היא מוגבלת .

ומה אומר על זה המדע ?

וכך כתוב בויקיפדיה על הזמן :

סוגיית רציפות הזמן היא סוגיה חשובה נוספת במסגרת הדיון סביב גבולות הזמן. במסגרת סוגיה זו, נשאלת השאלה האם הזמן ניתן לחלוקה אינסופית, ומה ההשלכות של תכונה זו.

רוב הפילוסופיות מציגות את הזמן כניתן לחלוקה אינסופית, אך הפילוסוף היווני זנון הציג בפרדוקסים שלו את הבעייתיות הלוגית של היותו של הזמן רציף, מחד, אך מורכב מפרקי זמן בני חילוץ, מאידך. ניתן לנסח בעייתיות זו בכך שכל פרק זמן מורכב מאינסוף קטעי זמן קטנים, ועל כן, מבחינה לוגית, אינו יכול להיגמר לעולם.

גישה מדעית מודרנית מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על ידי תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק.

כלומר זמן פלאנק הוא הזמן הקטן ביותר שניתן למדוד .

ומהו זמן פלאנק :

באופן פשוט, ניתן לתאר את זמן פלאנק כמשך הזמן שייקח לאלומת אור לעבור מרחק השווה לאורך פלאנק. נכון ל-2006, יחידת הזמן הקצרה ביותר שנמדדה באופן ישיר היא בסדר גודל של אטו-שנייה (10−18 שניות), והיא גדולה ב-26 סדרי גודל מזמן פלאנק. על פי אחת ההשערות, אם מביטים ביקום בחלוף יחידת זמן פלאנק אחת מרגע המפץ הגדול, ניתן להעריך את תכונותיו בסדרי הגודל של יחידות פלאנק האחרות - הטמפרטורה שלו היא בסדר הגודל של טמפרטורת פלאנק, ממדיו הם בסדר הגודל של אורך פלאנק וכו'.

על פי תאוריית מכניקת הקוונטים, זמן פלאנק הוא משך הזמן הקצר ביותר הניתן למדידה תאורטית. עם זאת, על פי מחקרים חדשים משנת 2003, שהתבססו על תצפיותיו של טלסקופ החלל האבל, עולה האפשרות כי טענה זו אינה נכונה.

לפי התיאוריות המדעיות לא ניתן לדעת בפחות מזמן פלאנק  . משמעות הדברים היא שלפי התיאוריה של המפץ הגדול אין לפיזיקה המודרנית מושג מה קרה מתחילת המפץ עד רגע זמן של פלאנק אחד . חוקי הפיזיקה כפי שאנחנו מכירים לא רלונטים ואין למדע שום תיאור מדעי על הזמן מתחילת המפץ הגדול עד זמן פלאנק .  .

ויש גם את עקרון האי-ודאות – ויקיפדיה

עקרון האי-ודאות מציב גבול על היכולת לדעת במדויק את כל התכונות של חלקיק.

על פי עקרון האי-ודאות זוגות מסוימים של תכונות הם כאלה שלא ניתן לדעת במדויק את שתיהן בו זמנית. זוג כזה לדוגמה הוא המיקום במרחב והתנע (מכפלת המסה במהירות). לכן ככל שהמידע שיש לנו אודות מיקום החלקיק מדויק יותר, כך בהכרח המידע שיש לנו אודות התנע שלו יהיה בלתי מדויק, או בעל אי ודאות גבוהה. וגם להפך: ידע על התנע בהכרח גורר חוסר ידע על המיקום, ולא ניתן לעולם לדעת במדויק את שניהם.

זוג תכונות נוסף המקיים את עקרון האי-ודאות הוא אנרגיה וזמן

כלומר המדע שלנו נוקט שאין אפשרות לצמצם לא בידי שמים (עולם הפיזי ) ולא בידי אדם . ויכולת האדם בכלים מדעים לבחון את המציאות היא גם מוגבלת וגם המציאות עצמה ללא קשר לידע שלנו היא מציאות של אי ודאות .

המדע לא מסוגל לטפל בקיומו של בורא עולם ולכן הדעה המדעית לא יכולה לסתור שום דעה בגמרא האם ניתן לצמצם או לא ניתן לצמצם . 

פרשת וארא מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת וארא  מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של  החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי   עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יב - טו

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:(טו) וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: ס

וצריך להבין מה קרה עכשיו שהחרטומים אומרים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

ואומר רש"י שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) להוציא את הכנים – לבראותם ממקום אחר:

ולא יכלו - שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

ונשאלת השאלה לפי רש"י האם הם ניסו לעשות כמו משה ואהרון ולא הצליחו או ניסו להוריד את הכינים ולא הצליחו וכך כותב השפתי חכמים שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד אות ע

לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג"כ כמשה ואהרן:

כלומר היה כאן ניסיון לעשות את אותו מעשה שעשו משה ואהרון והחרטומים לא הצליחו כי אין יכולת לחרטומים לברוא יצור שהוא קטן יותר מכשעורה  זה לא בתחום היכולת של החרטומים .

וצריך להגיד לפי פרוש רש"י שיש כאן מבחן לא האם החרטומים יכולים לבטל את המכה השאלה היא האם החרטומים יש להם יכולת לעשות כמעשה משה ואהרון . ואם אין להם את היכולת הזאת המסקנה היא פשוטה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא כלומר זה מעשה שהוא לא בתחום יכולת אנושית .

אבל יש פרוש אחר של בכור שור שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) ויעשו כן החרטומים: נראה לי שלא רצו לעשותם, אלא להסירם, ולבטל מה שעשה משה, כי אמרו: "דם שעשה משה, אינו דם". משה עשה צפרדעים, ואינו צפרדעים, הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו. ועוד שאין זה הבחנה, שמא אנו עושין במכשפות, והוא על יד הקדוש ברוך הוא, אבל בזאת נבחין, שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה, אז נדע כי מכשפות הוא, כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות, מתבטל. אבל [אם] לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא. ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים [וגו' להוציא את הכינם ולא יכולו]. בלטיהם: בלטיהם לשון חשאי, שהיו בלט כשפיהם, כמו "ותבוא אליו בלאט"3. ולא יכולו: להוציא הכינים מהם שלא יכלו. ותהי הכנם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה, אמרו:

ההבדל בן מעשה של כישוף למעשה של בורא עולם שמעשה של כישוף הוא זמני ולא קבוע ולכן הוא ניתן לביטול והניסיון של החרטומים לבטל את הכינים לא הצליח ולכן הם הבינו שזה מעשה של הקב"ה ולא מעשה של יצור אנוש . ויש פרוש אחר לחוסר היכולת של החרטומים לבטל או לברוא את הכינים

אומר הרא"ש שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) גבי מכת כנים. אמר ולא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם ופירש"י שאין שד שולט על בריה פחותה מכעדשה. ושמעתי טעם אחר לפי שאין מכשף יכול לעשות כשפים אם אינו עומד ברגליו על הארץ כמו שמצינו בתלמוד על אותו מעשה ר"ש בן שטח שתפש פ' כשפניות והכניס פ' תלמידים וכל א' וא' הגביה אחת מהן ולא יכולו לעשות דבר בשביל שלא היה רגליהם על הארץ כמו כן הכא העפר היה כנים ולפיכך לא יכלו החרטומים לעשות בלהטיהם כן:

כלומר למכשף יש מגבלות לכישוף שלו . מכשף נמצא תחת איזה חוקיות בעולם ולא ניתן לעשות בכישוף כל דבר . לפי הפרוש הראשון זה גודל הכינה ולפי הפרוש השני זה שרגלי המכשף צריכים להיות על האדמה . אם המכשף לא עומד על האדמה יש לו מגבלה בביצוע הכישוף ,המשכנה היא שכל מעשה אנושי נמצא תחת מגבלות  כאלו או אחרות אבל בורא עולם שהוא אין סופי בכל מימדיו אין מגבלה לביצוע כל פעולה בעולם והוא לא זמני אלה קבוע . ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם הוא כזה : מעשה של בורא עולם הוא אמיתי ואין לו מגבלה כלשהיא ולכן לא לניתן לביטול על ידי גורם חיצוני חוץ מהחלטה של הקב"ה בעצמו . מעשה של כישוף הוא מוגבל ותחת חוקיות מסוימת וניתן לביטול על ידי גורם חיצוני . וכדי להבין את המגבלה של מכשף בעמידה על הקרקע נראה את המעשה של שמעון בן שטח במדרש אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד

אמרו משום שנדר להקב"ה שאם יעשה נשיא יתלה המכשפים והוא נעשה נשיא ולא הרגן. אמרו לו לך אמור לו המעשה, אמר להם נשיא גדול הוא ומתעסק במעשיו ולא יאמין לי, אמרו לו עניו הוא מאד ויאמין דבריך ואם לא יאמין עשה לו סימן זה הוציא עיניך ותנה על ידיך וכן עשה. מה עשה הלך אצלו וסיפר לו כל המאורע וביקש לעשות לו כל הסימנים ולא הניחו, אמר ידענא בך שאתה חסיד גדול, ואף על פי שאמרתי בפי לא חשבתי בלבי. מה עשה ר"ש בן שטח הלך ביום המעונן ולקח עמו שמונים תלמידים נאים מאד ונתן להם שמונים מלבושים נקיים ונתן להם שמונים קדרות והעמידם תחת מערה אחת ואמר להם כשאני אצפר [עמוד 461] ואשרוק לבשו כליכם והכנסו אצלי מן המערה, הלך [אל המכשפות] וזעק שמע ה' קולי אקרא חנני וענני איום איום ופתחו לו, אמר להם שלכם אני. וקודם שנכנס לשם לבש נקיים, אמרו לו אנה הלכת, אמר להם בין הטיפות של הגשמים, אמרו תבקש שנעשה מאומה? אמר להם מה שברצונכם יש, האחת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של כסף והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של זהב, והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה תבשיל של נחשת. אמרו לו מה תעשה אתה, אמר להם אשרוק ואביא לכם שמונים בחורים לבושים בגדים נאים ונקיים, אמרו לו אם בקשת עשה כך, שרק להם ולבשו מנייהו נקיים ועלו לגבייהו. כשנכנסו אמר להם ר"ש בן שטח כל אחד מכם יטעון האחת ויטלנה מן הארץ מפני שהמכשף אינו יכול לעשות כלום אם אין רגליו עומדות בארץ, וכן עשו, האי דעבדא פיתא אמר לה תעביד פיתא ולא יכלה א"ל זיל צלבה, עד דתלינן לכולהו. כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אף על פי שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.

מתוך המדרש ניתן להבין שכדי לעשות כישוף צריך לעמוד על הקרקע . במכת הכינים האדמה כולה נהפכה לכינים ולכן החרטומים לא עמדו על הקרקע ולכן לא יכלו לברוא או לנטרל את הכינים . את המגבלה הזאת הבין שמעון בן שטח וכדי להרוג את המכשפות מבלי שיוכלו להפעיל את יכולת הכישוף שלהם כל בחור הרים מהאדמה מכשפת אחת ותלה אותה .

ומתוך הבחנה במגבלות של כישוף לעומת מעשה של הקב"ה וההבדל בן מעשה שהוא לא אמיתי למעשה אמיתי מתוך ההבנה שכישוף הוא מעשה לא אמיתי כי הוא לא נובע מתוך התורה ומעשה שלא נובע מתוך התורה הוא מעשה זמני וחולף שיכול לעוות את המציאות באופן זמני בלבד וסופו להתבטל נכנס המדרש לסוגיה של דיני אדם לדיני  שמים  והדיון הוא בבנו של שמעון בן שטח שעדים זוממים העידו עליו עדות שקר והוא נידון לפי כל כללי התורה למיתה בידי אדם  . העדים הזוממים סופו של דבר התחרטו אבל יש דין תורה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והבן של שמעון בן שטח הומת על ידי בית דין על אף שהעדים חזרו בהם . לכאורה יש כאן עיוות דין לפי הסתכלות אנושית על הדין . בגלל בעיה לכאורה שולית כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד  הרגו אותו . אבל אנחנו מסתכלים על זה בזווית אחרת לחלוטין כי זה דין אמת ודין תורה זה האמת והתרוץ לדבר הזה הוא פשוט כמו שאומר המדרש :  והיה קולר תלוי בצוואר העדים   . יש דין ויש דיין וסוף האמת להופיע על ידי בורא עולם . כי ההבנה שלנו היא פשוטה הקב"ה הסתכל על התורה וברא את העולם . יש בעולם רק מה שיש בתורה . מעשה שנעשה לפי מצוות התורה הוא האמת ולכן הוא לא זמני והוא הדבר האמיתי . כל דבר שלא בא מתוך התורה הוא שקר וסופו להתבטל כי הוא זמני . דין תורה לא יכול להשתנות . רק שאין אפשרות לדון בדיני אדם בגלל הידרדרות של ההתנהגות האנושית חכמים תיקנו תקנות שמעתה הדין הוא דיני אדם ולא דיני שמים . 

דין אדם הוא דין של אומדנא שממגיע מתוך שכלו של האדם ומגיע מתוך מחשבה זמנית לתקן באופן זמני את העולם ואולי יכול להועיל רק באופן זמני כאשר מעשה שנובע מהתורה הוא מעשה אמיתי ולא יכול להשתנות בגלל נסיבות שונות . האדם יכול לחשוב שהמעשה שמגיע מתוך התורה הוא לא נכון אבל ההבנה שחוקי התורה הם הם העולם ולא יכולים לעולם לסתור את האמת . והגמרא דנה על דיני אדם  בהקשר של העמדה לדין של מלך  

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.

אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".⁽⁶⁾הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו קושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.

ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.⁽⁷⁾דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים סנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!⁽⁸⁾ יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד⁽⁹⁾ ולא מעידין אותו.

דין תורה הוא ללא משוא פנים . אבל כאשר רואים שדין תורה לא יכול להיעשות כי הדיינים עצמם לא נמצאים בדרגה שיכולים לדון ללא משוא פנים עושים חכמים  תקנה שהופכת את הדין לדין אדם ולא לדין תורה . אמנם  כולם יטענו שדין אדם הוא דין של אומדנא ולא ממש דין אמת . הטענה הזאת נכונה אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הדין בעולם שנעשה הוא דין אמת כי בסופו של דבר הקב"ה דן את כל מעשי האדם ואכן הקב"ה במעשה של הגמרא  הרג את כל אנשי הסנהדרין כלומר היה כאן דין משמים . במציאות של הסתר פנים שאנחנו חיים לא תמיד הדין שנעשה הוא ברור וחותך ואולי אפילו להיפך אבל הגמרא מלמדת אותנו שיש דין ויש דיין ובמקום שאין דין תורה על ידי אדם יהיה דין שמים . ויש כאן תובנה עמוקה בצעד שעשו חכמי ישראל  שהדין שנעשה מאותו רגע שהחליטו חכמים לא לדון את מלכי ישראל הוא דין אדם ולא דין תורה והיא  המשמעות והמסקנה מהגמרא הנ"ל . כלומר יש  חשיבות עליונה להבנה איזה דין יש פה האם דין תורה או דין אדם . ובמקום שלא יכול להיות דין תורה חובה על חכמים לתקן תקנות כדי שיובן שהדין הוא דין אדם ולא דין תורה .

ואת התהליך הזה של נסיגה מהתורה לעבר עולם לא שלם כתוצאה מעזיבה של אנשים את התורה והשקפת התורה  . מתארת הגמרא בפרוט  מה קורה  בעולם כזה שמעשים זמניים שאין להם קיום מתרחשים בעולם וסופם להביא על האדם את המכות שהם הדרך של הקב"ה לישר את העולם .  חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד ב

תנו רבנן, משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק, ולכן משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה⁽⁷⁵⁾, שהיו רואין מי ההורג, וברוב המקרים היה אחד בסוף העולם שידע מי הכהו, ואף שלא העידו, אין עורפין.שנינו במשנה, משרבו הנואפין וכו'.תנו רבנן, ונקה האיש מעוון, ודרשינן מאיזה עוון נוקה האיש, והרי בעוון האשה הסוטה עסקינן. אלא בזמן שהאיש מנוקה מעוון ניאוף, בין מאשה אחרת, ובין מאשתו הסוטה האסורה לו, אז המים המרים בודקין את אשתו, ואם היא סוטה ממיתין אותה כאמור בפרשת סוטה.אך אם אין האיש מנוקה מעוון אלא אף הוא חטא בעוון ניאוף, אזי אין המים בודקין את אשתו, ואין הוכחה ממה שלא מתה בשתיית המים, שנקיה היא מעוון ואינה סוטה, וכן מצינו שהכתוב אומר, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.והוינן בה מאי בא התנא להוסיף כשהוכיח גם מ"ואומר", ומבארינן, שכוונת התנא לומר, וכי תימא עוון דידיה, אין, שרק עוון הבעל מונע את בדיקת אשתו במים המרים, ואילו עוון דבניה ודבנותיה, ילדי הבעל, לא ימנע עוונם את בדיקת אשתו, לכך הביא התנא תא שמע, לא אפקוד את עוון נשותיכם, ולמה, כעונש לבעל - האב על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה⁽⁷⁶⁾.ומהמשך הפסוק הביא התנא לומר, וכי תימא שרק כשיש לבעל עוון אשת איש, אין, אין המים בודקים, ואילו אם יש בידו רק עוון דפנויה, לא, אין עוונו מונע את בדיקת אשתו, תא שמע, כי הם הבעלים עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו', ומשמע בין באשת איש ובין בפנויה.ומבארינן המשך הפסוק, מאי, ועם לא יבין ילבט, [ילבט, פירושו יכשל בסכלותו - רמב"ן עה"ת בפרשת סוטה], אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל, אם אתם מקפידין על צמכם שלא להכשל בעוון ניאוף מים בודקין את נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם.משרבו בעלי הנאה, ואין מטריחין את עצמם לעיין בדין, מתוך כך נתעוותו הדינין,⁽⁷⁷⁾ וכיון שלא הטריחו את עצמם לעיין בהלכות איסור והיתר ולהורות לציבור את הדין לאשורו, נתקלקלו המעשים, וכיון שכך, אין נחת רוח להקב"ה בעולמו, ואין נוח להקב"ה בעולם שברא.משרבו רואי פנים בדין, שמטים את הדין לטובת העשיר, בטל הפסיקו לקיים את האיסור⁽⁷⁸⁾ לא תגורו מפני איש, ופסק, קיום האיסור לא תכירו פנים משפט, ופרקו עול שמים מעליהם, ונתנו עליהם עול בשר ודם. שהשתעבדו לעשירים ועשו ככל רצונם, מפני שנשאו להם פנים⁽⁷⁹⁾.משרבו לוחשי לחישות בדין, אלו עורכי הדין שלוחשים לדיינים כיצד לזכות או לחייב את הנידון, רבה חרון אף בישראל שעל הטיית הדין נאמר אם ענה תענה, וחרה אפי וגו', נסתלקה השכינה, שהיא שורה בבית דין, כאמור, אלוהים נצב בעדת אל, אך רק כשדנים כדין תורה, כאמור בסוף הפסוק בקרב אלוהים ישפוט, ולכן כשרבו לוחשי לחישות להטות הדין, הסתלקה השכינה מבית דין.משרבו אנשים שנאמר עליהם אחרי בצעם לבם הולך, כתוצאה מכך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמשבחים את הרשעים ומגנים את הצדיקים. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, כתוצאה מכך רבו הוי הוי בעולם, ששאר הפסוקים אחרי הכתוב האומרים לטוב רע, מתחילים בהוי, ומנויים בהם כמה חסרונות.משרבו מושכי הרוק, מאריכים רוקם, ועושים כך ממדת גאוה שבהם, וכתוצאה מכך, רבו היהירים בעלי גאוה מרובה, ונתמעטו התלמידים, שגסות הרוח גורמת עניות בתורה, והתורה חוזרת על לומדיה, דהיינו מחפשת אולי תמצא מי ראויים להיות לומדיה.משרבו היהירים ומתוך גאותם מראים עצמם כחכמים, החלו בנות ישראל להנשא ליהירים, וטעו בהם וחשבום כחכמים, כפי שהראו את עצמם, מפני שאין דורינו רואה אלא לפנים, מה שנראה כלפי חוץ.ומקשינן איני, איך חפצו להנשא להם, והאמר מר, האי מאן דמיהר אדם שמתייהר, אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל אפילו אשתו מבזה אותו. שנאמר, גבר יהיר ולא ינוה, ומבארינן, "לא ינוה" שיתבזה אפילו בנוה שלו ואם כן איך מצאו חן בעיני בנות ישראל שרצו להנשא להם.ומתרצינן מעיקרא כשראו חכמתם כפי שהתחזו כלפי חוץ, קפצה עלייהו כל בת ישראל להנשא לו, אך הכתוב מגלה כי לסוף כשגילתה בביתה את יהירותו, מיתזיל עלייהו ונמאס על אשתו.משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, שכופין הדיינים את הבעלי בתים שמבינים במסחר, להתעסק בסחורתם לטובת הדיינים, ובתמורה לעיסוקם בסחורתם, כשבאים הבעלי בתים לדין, הדיינים מטים את הדין לטובתם, וכתוצאה מכך, רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה. משרבו האומרים זה לזה מקבלני טובתך, ובעדה מחזקני טובותיך אחזיק לך טובה, כתוצאה מכך רבו איש הישר בעיניו יעשה, שלא חששו שמא יתבעום לדין, מאחר שעשו טובות לדיינים, והם החזיקו להם טובה, ופסקו לטובתם, ומאז שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ולא ניכרו המעמדות, כיון שהדין נקבע לפי החזקת טובה זה לזה, וכתוצאה מכך מלכותא, מלכותם של ישראל, אזלא ונולא הולכת ומתנוולת. משרבו צרי העין שאינם רוצים שיהנו אחרים מממונם, וטורפי טרף, גזלנים, רבו מאמצי הלב אנשים שלא התייחסו לשוועת עניים ולא ריחמו עליהם, וקופצי ידים מלהלוות שלא הסכימו להלוות לחבריהם. ועברו על מה שכתוב בתורה, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו.משרבו נשים שהלכו נטויות גרון, ומשקרות עינים צובעות עיניהם כדי שיסתכלו בהן, רבו הנשים שהשקום בעליהם מים המרים, אלא שפסקו להשקותם מאחר שלא היו המים בודקים, וכדלעיל.משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים של חיי האדם, דכתיב ושונא מתנות יחיה.משרבו זחוחי הלב שלא הטו אזנם לשמוע דברי רבם, מפני גבהות לבם, אלא היו סומכים על בינתם לדקדק בשמועתם, כתוצאה מכך רבו מחלוקות בישראל שכל אחד הבין מה ששמע כפי דרכו.משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות, שבתקופתם גברו הגזרות ועול המלכות, ולא יכלו לתת לבם לברר דברי החולקים, ועם מי הצדק.משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים, היו ישראל למעלה והם הגויים למטה, ישראל לפנים והם לאחור, והכל בלשון הפוכה לטוב, והכוונה, שהגויים היו למעלה ולפנים.

 

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ? ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה  ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות  ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ?  ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כו

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ

וצריך לברר מה היה פרטי העניין  של ויבקש להמיתו ?

 הגמרא דנה בזה  חברותא מסכת נדרים דף לא עמוד ב

תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה.שנאמר [שמות ד] "ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".אמר רבי: חס ושלום לומר שמשה רבינו נתרשל מן המילה.אלא כך אמר משה: אם אמול עתה את בני, ואצא לדרך לאחר שנימול -סכנה היא לו שלשה ימים.⁽¹⁾שנאמר [בראשית לד] "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", וגומר. ומשמע מכאן שלפחות שלשה ימים יש סבל מהמילה.ואם אמול ואשהא שלשה ימים עד שיתרפא מקום המילה -הרי הקדוש ברוך הוא אמר לי [שמות ד] "לך שוב מצרים"!אלא, אם כן, מפני מה נענש משה?מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.שנאמר [שמות ד כד] "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון.⁽¹⁾רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

וצריך להבין מדוע לא מל משה את גרשם בנו בכורו עד עכשיו ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ג - ד

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר' יהושע אומר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו:

כלומר יתרו התנה עם משה שאת הבן שלו הראשון הוא לא ימול וכדי להבין את זה צריך לראות מה כותב

השפתי כהן שמות פרשת שמות

[ב, כא] ויואל משה לשבת את האיש וגו'. אמרו ז"ל במדרש (ילקוט רמז קס"ט) בשעה שאמר לו משה תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. אמר לו משה מהו אמר לו שהבן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך יהיה לשמים וקיבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (במדבר ה', כ"א) בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד עבודה זרה ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קיבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד עבודה זרה שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה ב', י"ח) נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פירוש חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל', י"א), וכמו מיתריהם (שמות ל"ה, י"ח), פירוש שהתיר החבל של עבודה זרה:

כלומר גרשום לא נימול כי היה זה תנאי מוקדם בן משה ליתרו . ולמה משה הסכים ? כי הוא הבין שיש כאן מקרה של אחד מאומות העולם שיש לו את הפוטנציאל להיות גר . הבין משה בהתבוננות שלו על העולם שיש פה בעולם אנשים שסופם שיהיו גרים . הם לא שייכים לעם ישראל אבל יש להם  שייכות לתורה ויש להם חלק בלתי נפרד מעם  ישראל ומתוך ההבנה הזאת הוא נתן את הסכמתו ליתרו . ואת אותו הבנה אנחנו רואים כאשר משה ביציאה ממצרים מצרף אליו את הערב רב וכדי להבן את זה צריך להתבונן בדברי הזוהר הקדוש

 

 

 

 

 וכך מסביר הזוהר הקדוש את העניין

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

משה הבין שיש אצל אומות העולם חלקים ששיכים לעם ישראל ולכן הכניס ערב רב כי בתוכם יש גרים ששיכים לתורה וכך לעם ישראל אבל הוא לא יכול להכניס את רק מי ששיך לעם ישראל ולכן נכנס לעם ישראל גם אותם חלקים שלא שיכים לו וזה ערב רב שיצריך בעתיד עבודת ברור וכך מסביר את זה הזהר הקדוש

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר הבל- משה אות רפו

והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כד"א וחבר הקיני. ולמה נק' יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, ועכ"ז אף על פי שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין שע"כ נק' קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא הערב רב.

ולבתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי, ולאחר כך, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדה"ר. כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בישא אנון תסתמר מנייהו, שקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה.

כלומר  צרוף הערב רב לעם ישראל יש לו שני צדדים . צד אחד שמי שלא שייך לחלוטין לעם ישראל מזיק לעם ישראל אבל בתוך הערב רב יש את אלו שיתגירו לעתיד והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל . משה הבין שהסיכוי גדול מהסיכון ולכן כמו שהוא הסכים לתנאי של יתרו שאחד מבניו לא ימול כדי לתת סיכוי לאלו שירצו להיכנס לתוך העם היהודי הוא הכניס את הערב רב לתוך עם ישראל ביציאה ממצרים .

וכך כתוב במפורש בפרשה שלנו שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

 וכך כותב הכתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) והִסתכל [הביט] משה בחכמת דעתו והתבונן בכל דור ודור והנה לא קם מן ההוא מִצרי איש גר ולא שיעשה תשובה מִן בני בניו עד עולם ויכה את המִצרי ויטמנהו בחול:

כלומר רק כאשר משה מבין שאין שום גר שיצא ממנו הוא הורג את המצרי .

ואכן בזכות המעשים הללו של משה במעמד הר סיני היה את כל עם ישראל אבל גם את מי שיצא ממנו גר שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ועל ידי אי המילה של בנו גרשום יש לאותם גרים לעתיד שורש דרך  משה רבנו .

ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר  אפשר לומר שגרשום הוא איזה ענף שמסמל את אותם גרים ששיכים לעם ישראל ויש להם חלק בתורת משה . הוא החלק המקשר בן יתרו שמצייג את הגרים לעתיד לעם ישראל דרך ציפורה אשתו

וכך כותב האור המאיר שמות פרשת שמות

ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה (שמות ב, כא). זה הדבר אשר דברתי, אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת, שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו, כי אם הוא ולא זולתו, ולכן כתיב ויואל משה דייקא, לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש, כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו, ובאמת תקן כל זאת, ויתן את צפרה בתו למשה, וגם הוא נתגייר מורה היות שכל כך היה כחו יפה, והוציא ממנו כל בחינת ניצוצין קדישין והמה נקראים בחינת גרים, כאשר הארכנו מהענין למעלה (לעיל לז, ב) עיין שם,

ולמה פתאום היה צריך למול את גרשום עד כדי כך שהשתהות זניחה גרמה כמעט למותו של משה ?

וכך כתוב בפסוק לפני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כב - כג

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

זה הרגע שצריך לעשות הבדלה בן בכורי ישראל לבכורי אומות העולם זה הרגע בו נקבע מכת הבכורות ולכן זה הרגע שצריך לעשות את ההבדלה ואפילו שהות קטנה כמו התעסקות במלון  יכולה לגרום לחורבן ולכן זה הרגע של הבידול ממי שבוחר בקב"ה למי שמתכחש לבורא עולם כמו פרעה .

וכך כתוב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב פסוק כ

לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו):

כלומר הבידול של עם ישראל מאומות העולם בא לידי ביטוי בשני דמים . דם המילה ודם פסח ושני דמים הללו הם שהפרידו בן עם ישראל למצרים .

ויש קשר בין אף וחימה אצל משה ליציאת מצרים וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

(כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהיפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט (רמז רלח) מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,

כלומר היה כאן בידול של גרשום שמיצג את אותם גרים שבא מענף של משה והכנסתו לתוך עם ישראל ואולי זה מה שאומרת הגמרא

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.