פרשת וארא מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת וארא  מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של  החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי   עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יב - טו

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:(טו) וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: ס

וצריך להבין מה קרה עכשיו שהחרטומים אומרים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

ואומר רש"י שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) להוציא את הכנים – לבראותם ממקום אחר:

ולא יכלו - שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

ונשאלת השאלה לפי רש"י האם הם ניסו לעשות כמו משה ואהרון ולא הצליחו או ניסו להוריד את הכינים ולא הצליחו וכך כותב השפתי חכמים שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד אות ע

לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג"כ כמשה ואהרן:

כלומר היה כאן ניסיון לעשות את אותו מעשה שעשו משה ואהרון והחרטומים לא הצליחו כי אין יכולת לחרטומים לברוא יצור שהוא קטן יותר מכשעורה  זה לא בתחום היכולת של החרטומים .

וצריך להגיד לפי פרוש רש"י שיש כאן מבחן לא האם החרטומים יכולים לבטל את המכה השאלה היא האם החרטומים יש להם יכולת לעשות כמעשה משה ואהרון . ואם אין להם את היכולת הזאת המסקנה היא פשוטה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא כלומר זה מעשה שהוא לא בתחום יכולת אנושית .

אבל יש פרוש אחר של בכור שור שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) ויעשו כן החרטומים: נראה לי שלא רצו לעשותם, אלא להסירם, ולבטל מה שעשה משה, כי אמרו: "דם שעשה משה, אינו דם". משה עשה צפרדעים, ואינו צפרדעים, הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו. ועוד שאין זה הבחנה, שמא אנו עושין במכשפות, והוא על יד הקדוש ברוך הוא, אבל בזאת נבחין, שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה, אז נדע כי מכשפות הוא, כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות, מתבטל. אבל [אם] לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא. ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים [וגו' להוציא את הכינם ולא יכולו]. בלטיהם: בלטיהם לשון חשאי, שהיו בלט כשפיהם, כמו "ותבוא אליו בלאט"3. ולא יכולו: להוציא הכינים מהם שלא יכלו. ותהי הכנם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה, אמרו:

ההבדל בן מעשה של כישוף למעשה של בורא עולם שמעשה של כישוף הוא זמני ולא קבוע ולכן הוא ניתן לביטול והניסיון של החרטומים לבטל את הכינים לא הצליח ולכן הם הבינו שזה מעשה של הקב"ה ולא מעשה של יצור אנוש . ויש פרוש אחר לחוסר היכולת של החרטומים לבטל או לברוא את הכינים

אומר הרא"ש שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) גבי מכת כנים. אמר ולא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם ופירש"י שאין שד שולט על בריה פחותה מכעדשה. ושמעתי טעם אחר לפי שאין מכשף יכול לעשות כשפים אם אינו עומד ברגליו על הארץ כמו שמצינו בתלמוד על אותו מעשה ר"ש בן שטח שתפש פ' כשפניות והכניס פ' תלמידים וכל א' וא' הגביה אחת מהן ולא יכולו לעשות דבר בשביל שלא היה רגליהם על הארץ כמו כן הכא העפר היה כנים ולפיכך לא יכלו החרטומים לעשות בלהטיהם כן:

כלומר למכשף יש מגבלות לכישוף שלו . מכשף נמצא תחת איזה חוקיות בעולם ולא ניתן לעשות בכישוף כל דבר . לפי הפרוש הראשון זה גודל הכינה ולפי הפרוש השני זה שרגלי המכשף צריכים להיות על האדמה . אם המכשף לא עומד על האדמה יש לו מגבלה בביצוע הכישוף ,המשכנה היא שכל מעשה אנושי נמצא תחת מגבלות  כאלו או אחרות אבל בורא עולם שהוא אין סופי בכל מימדיו אין מגבלה לביצוע כל פעולה בעולם והוא לא זמני אלה קבוע . ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם הוא כזה : מעשה של בורא עולם הוא אמיתי ואין לו מגבלה כלשהיא ולכן לא לניתן לביטול על ידי גורם חיצוני חוץ מהחלטה של הקב"ה בעצמו . מעשה של כישוף הוא מוגבל ותחת חוקיות מסוימת וניתן לביטול על ידי גורם חיצוני . וכדי להבין את המגבלה של מכשף בעמידה על הקרקע נראה את המעשה של שמעון בן שטח במדרש אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד

אמרו משום שנדר להקב"ה שאם יעשה נשיא יתלה המכשפים והוא נעשה נשיא ולא הרגן. אמרו לו לך אמור לו המעשה, אמר להם נשיא גדול הוא ומתעסק במעשיו ולא יאמין לי, אמרו לו עניו הוא מאד ויאמין דבריך ואם לא יאמין עשה לו סימן זה הוציא עיניך ותנה על ידיך וכן עשה. מה עשה הלך אצלו וסיפר לו כל המאורע וביקש לעשות לו כל הסימנים ולא הניחו, אמר ידענא בך שאתה חסיד גדול, ואף על פי שאמרתי בפי לא חשבתי בלבי. מה עשה ר"ש בן שטח הלך ביום המעונן ולקח עמו שמונים תלמידים נאים מאד ונתן להם שמונים מלבושים נקיים ונתן להם שמונים קדרות והעמידם תחת מערה אחת ואמר להם כשאני אצפר [עמוד 461] ואשרוק לבשו כליכם והכנסו אצלי מן המערה, הלך [אל המכשפות] וזעק שמע ה' קולי אקרא חנני וענני איום איום ופתחו לו, אמר להם שלכם אני. וקודם שנכנס לשם לבש נקיים, אמרו לו אנה הלכת, אמר להם בין הטיפות של הגשמים, אמרו תבקש שנעשה מאומה? אמר להם מה שברצונכם יש, האחת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של כסף והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של זהב, והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה תבשיל של נחשת. אמרו לו מה תעשה אתה, אמר להם אשרוק ואביא לכם שמונים בחורים לבושים בגדים נאים ונקיים, אמרו לו אם בקשת עשה כך, שרק להם ולבשו מנייהו נקיים ועלו לגבייהו. כשנכנסו אמר להם ר"ש בן שטח כל אחד מכם יטעון האחת ויטלנה מן הארץ מפני שהמכשף אינו יכול לעשות כלום אם אין רגליו עומדות בארץ, וכן עשו, האי דעבדא פיתא אמר לה תעביד פיתא ולא יכלה א"ל זיל צלבה, עד דתלינן לכולהו. כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אף על פי שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.

מתוך המדרש ניתן להבין שכדי לעשות כישוף צריך לעמוד על הקרקע . במכת הכינים האדמה כולה נהפכה לכינים ולכן החרטומים לא עמדו על הקרקע ולכן לא יכלו לברוא או לנטרל את הכינים . את המגבלה הזאת הבין שמעון בן שטח וכדי להרוג את המכשפות מבלי שיוכלו להפעיל את יכולת הכישוף שלהם כל בחור הרים מהאדמה מכשפת אחת ותלה אותה .

ומתוך הבחנה במגבלות של כישוף לעומת מעשה של הקב"ה וההבדל בן מעשה שהוא לא אמיתי למעשה אמיתי מתוך ההבנה שכישוף הוא מעשה לא אמיתי כי הוא לא נובע מתוך התורה ומעשה שלא נובע מתוך התורה הוא מעשה זמני וחולף שיכול לעוות את המציאות באופן זמני בלבד וסופו להתבטל נכנס המדרש לסוגיה של דיני אדם לדיני  שמים  והדיון הוא בבנו של שמעון בן שטח שעדים זוממים העידו עליו עדות שקר והוא נידון לפי כל כללי התורה למיתה בידי אדם  . העדים הזוממים סופו של דבר התחרטו אבל יש דין תורה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והבן של שמעון בן שטח הומת על ידי בית דין על אף שהעדים חזרו בהם . לכאורה יש כאן עיוות דין לפי הסתכלות אנושית על הדין . בגלל בעיה לכאורה שולית כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד  הרגו אותו . אבל אנחנו מסתכלים על זה בזווית אחרת לחלוטין כי זה דין אמת ודין תורה זה האמת והתרוץ לדבר הזה הוא פשוט כמו שאומר המדרש :  והיה קולר תלוי בצוואר העדים   . יש דין ויש דיין וסוף האמת להופיע על ידי בורא עולם . כי ההבנה שלנו היא פשוטה הקב"ה הסתכל על התורה וברא את העולם . יש בעולם רק מה שיש בתורה . מעשה שנעשה לפי מצוות התורה הוא האמת ולכן הוא לא זמני והוא הדבר האמיתי . כל דבר שלא בא מתוך התורה הוא שקר וסופו להתבטל כי הוא זמני . דין תורה לא יכול להשתנות . רק שאין אפשרות לדון בדיני אדם בגלל הידרדרות של ההתנהגות האנושית חכמים תיקנו תקנות שמעתה הדין הוא דיני אדם ולא דיני שמים . 

דין אדם הוא דין של אומדנא שממגיע מתוך שכלו של האדם ומגיע מתוך מחשבה זמנית לתקן באופן זמני את העולם ואולי יכול להועיל רק באופן זמני כאשר מעשה שנובע מהתורה הוא מעשה אמיתי ולא יכול להשתנות בגלל נסיבות שונות . האדם יכול לחשוב שהמעשה שמגיע מתוך התורה הוא לא נכון אבל ההבנה שחוקי התורה הם הם העולם ולא יכולים לעולם לסתור את האמת . והגמרא דנה על דיני אדם  בהקשר של העמדה לדין של מלך  

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.

אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".⁽⁶⁾הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו קושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.

ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.⁽⁷⁾דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים סנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!⁽⁸⁾ יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד⁽⁹⁾ ולא מעידין אותו.

דין תורה הוא ללא משוא פנים . אבל כאשר רואים שדין תורה לא יכול להיעשות כי הדיינים עצמם לא נמצאים בדרגה שיכולים לדון ללא משוא פנים עושים חכמים  תקנה שהופכת את הדין לדין אדם ולא לדין תורה . אמנם  כולם יטענו שדין אדם הוא דין של אומדנא ולא ממש דין אמת . הטענה הזאת נכונה אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הדין בעולם שנעשה הוא דין אמת כי בסופו של דבר הקב"ה דן את כל מעשי האדם ואכן הקב"ה במעשה של הגמרא  הרג את כל אנשי הסנהדרין כלומר היה כאן דין משמים . במציאות של הסתר פנים שאנחנו חיים לא תמיד הדין שנעשה הוא ברור וחותך ואולי אפילו להיפך אבל הגמרא מלמדת אותנו שיש דין ויש דיין ובמקום שאין דין תורה על ידי אדם יהיה דין שמים . ויש כאן תובנה עמוקה בצעד שעשו חכמי ישראל  שהדין שנעשה מאותו רגע שהחליטו חכמים לא לדון את מלכי ישראל הוא דין אדם ולא דין תורה והיא  המשמעות והמסקנה מהגמרא הנ"ל . כלומר יש  חשיבות עליונה להבנה איזה דין יש פה האם דין תורה או דין אדם . ובמקום שלא יכול להיות דין תורה חובה על חכמים לתקן תקנות כדי שיובן שהדין הוא דין אדם ולא דין תורה .

ואת התהליך הזה של נסיגה מהתורה לעבר עולם לא שלם כתוצאה מעזיבה של אנשים את התורה והשקפת התורה  . מתארת הגמרא בפרוט  מה קורה  בעולם כזה שמעשים זמניים שאין להם קיום מתרחשים בעולם וסופם להביא על האדם את המכות שהם הדרך של הקב"ה לישר את העולם .  חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד ב

תנו רבנן, משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק, ולכן משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה⁽⁷⁵⁾, שהיו רואין מי ההורג, וברוב המקרים היה אחד בסוף העולם שידע מי הכהו, ואף שלא העידו, אין עורפין.שנינו במשנה, משרבו הנואפין וכו'.תנו רבנן, ונקה האיש מעוון, ודרשינן מאיזה עוון נוקה האיש, והרי בעוון האשה הסוטה עסקינן. אלא בזמן שהאיש מנוקה מעוון ניאוף, בין מאשה אחרת, ובין מאשתו הסוטה האסורה לו, אז המים המרים בודקין את אשתו, ואם היא סוטה ממיתין אותה כאמור בפרשת סוטה.אך אם אין האיש מנוקה מעוון אלא אף הוא חטא בעוון ניאוף, אזי אין המים בודקין את אשתו, ואין הוכחה ממה שלא מתה בשתיית המים, שנקיה היא מעוון ואינה סוטה, וכן מצינו שהכתוב אומר, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.והוינן בה מאי בא התנא להוסיף כשהוכיח גם מ"ואומר", ומבארינן, שכוונת התנא לומר, וכי תימא עוון דידיה, אין, שרק עוון הבעל מונע את בדיקת אשתו במים המרים, ואילו עוון דבניה ודבנותיה, ילדי הבעל, לא ימנע עוונם את בדיקת אשתו, לכך הביא התנא תא שמע, לא אפקוד את עוון נשותיכם, ולמה, כעונש לבעל - האב על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה⁽⁷⁶⁾.ומהמשך הפסוק הביא התנא לומר, וכי תימא שרק כשיש לבעל עוון אשת איש, אין, אין המים בודקים, ואילו אם יש בידו רק עוון דפנויה, לא, אין עוונו מונע את בדיקת אשתו, תא שמע, כי הם הבעלים עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו', ומשמע בין באשת איש ובין בפנויה.ומבארינן המשך הפסוק, מאי, ועם לא יבין ילבט, [ילבט, פירושו יכשל בסכלותו - רמב"ן עה"ת בפרשת סוטה], אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל, אם אתם מקפידין על צמכם שלא להכשל בעוון ניאוף מים בודקין את נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם.משרבו בעלי הנאה, ואין מטריחין את עצמם לעיין בדין, מתוך כך נתעוותו הדינין,⁽⁷⁷⁾ וכיון שלא הטריחו את עצמם לעיין בהלכות איסור והיתר ולהורות לציבור את הדין לאשורו, נתקלקלו המעשים, וכיון שכך, אין נחת רוח להקב"ה בעולמו, ואין נוח להקב"ה בעולם שברא.משרבו רואי פנים בדין, שמטים את הדין לטובת העשיר, בטל הפסיקו לקיים את האיסור⁽⁷⁸⁾ לא תגורו מפני איש, ופסק, קיום האיסור לא תכירו פנים משפט, ופרקו עול שמים מעליהם, ונתנו עליהם עול בשר ודם. שהשתעבדו לעשירים ועשו ככל רצונם, מפני שנשאו להם פנים⁽⁷⁹⁾.משרבו לוחשי לחישות בדין, אלו עורכי הדין שלוחשים לדיינים כיצד לזכות או לחייב את הנידון, רבה חרון אף בישראל שעל הטיית הדין נאמר אם ענה תענה, וחרה אפי וגו', נסתלקה השכינה, שהיא שורה בבית דין, כאמור, אלוהים נצב בעדת אל, אך רק כשדנים כדין תורה, כאמור בסוף הפסוק בקרב אלוהים ישפוט, ולכן כשרבו לוחשי לחישות להטות הדין, הסתלקה השכינה מבית דין.משרבו אנשים שנאמר עליהם אחרי בצעם לבם הולך, כתוצאה מכך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמשבחים את הרשעים ומגנים את הצדיקים. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, כתוצאה מכך רבו הוי הוי בעולם, ששאר הפסוקים אחרי הכתוב האומרים לטוב רע, מתחילים בהוי, ומנויים בהם כמה חסרונות.משרבו מושכי הרוק, מאריכים רוקם, ועושים כך ממדת גאוה שבהם, וכתוצאה מכך, רבו היהירים בעלי גאוה מרובה, ונתמעטו התלמידים, שגסות הרוח גורמת עניות בתורה, והתורה חוזרת על לומדיה, דהיינו מחפשת אולי תמצא מי ראויים להיות לומדיה.משרבו היהירים ומתוך גאותם מראים עצמם כחכמים, החלו בנות ישראל להנשא ליהירים, וטעו בהם וחשבום כחכמים, כפי שהראו את עצמם, מפני שאין דורינו רואה אלא לפנים, מה שנראה כלפי חוץ.ומקשינן איני, איך חפצו להנשא להם, והאמר מר, האי מאן דמיהר אדם שמתייהר, אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל אפילו אשתו מבזה אותו. שנאמר, גבר יהיר ולא ינוה, ומבארינן, "לא ינוה" שיתבזה אפילו בנוה שלו ואם כן איך מצאו חן בעיני בנות ישראל שרצו להנשא להם.ומתרצינן מעיקרא כשראו חכמתם כפי שהתחזו כלפי חוץ, קפצה עלייהו כל בת ישראל להנשא לו, אך הכתוב מגלה כי לסוף כשגילתה בביתה את יהירותו, מיתזיל עלייהו ונמאס על אשתו.משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, שכופין הדיינים את הבעלי בתים שמבינים במסחר, להתעסק בסחורתם לטובת הדיינים, ובתמורה לעיסוקם בסחורתם, כשבאים הבעלי בתים לדין, הדיינים מטים את הדין לטובתם, וכתוצאה מכך, רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה. משרבו האומרים זה לזה מקבלני טובתך, ובעדה מחזקני טובותיך אחזיק לך טובה, כתוצאה מכך רבו איש הישר בעיניו יעשה, שלא חששו שמא יתבעום לדין, מאחר שעשו טובות לדיינים, והם החזיקו להם טובה, ופסקו לטובתם, ומאז שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ולא ניכרו המעמדות, כיון שהדין נקבע לפי החזקת טובה זה לזה, וכתוצאה מכך מלכותא, מלכותם של ישראל, אזלא ונולא הולכת ומתנוולת. משרבו צרי העין שאינם רוצים שיהנו אחרים מממונם, וטורפי טרף, גזלנים, רבו מאמצי הלב אנשים שלא התייחסו לשוועת עניים ולא ריחמו עליהם, וקופצי ידים מלהלוות שלא הסכימו להלוות לחבריהם. ועברו על מה שכתוב בתורה, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו.משרבו נשים שהלכו נטויות גרון, ומשקרות עינים צובעות עיניהם כדי שיסתכלו בהן, רבו הנשים שהשקום בעליהם מים המרים, אלא שפסקו להשקותם מאחר שלא היו המים בודקים, וכדלעיל.משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים של חיי האדם, דכתיב ושונא מתנות יחיה.משרבו זחוחי הלב שלא הטו אזנם לשמוע דברי רבם, מפני גבהות לבם, אלא היו סומכים על בינתם לדקדק בשמועתם, כתוצאה מכך רבו מחלוקות בישראל שכל אחד הבין מה ששמע כפי דרכו.משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות, שבתקופתם גברו הגזרות ועול המלכות, ולא יכלו לתת לבם לברר דברי החולקים, ועם מי הצדק.משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים, היו ישראל למעלה והם הגויים למטה, ישראל לפנים והם לאחור, והכל בלשון הפוכה לטוב, והכוונה, שהגויים היו למעלה ולפנים.

 

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ? ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה  ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות  ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ?  ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כו

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ

וצריך לברר מה היה פרטי העניין  של ויבקש להמיתו ?

 הגמרא דנה בזה  חברותא מסכת נדרים דף לא עמוד ב

תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה.שנאמר [שמות ד] "ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".אמר רבי: חס ושלום לומר שמשה רבינו נתרשל מן המילה.אלא כך אמר משה: אם אמול עתה את בני, ואצא לדרך לאחר שנימול -סכנה היא לו שלשה ימים.⁽¹⁾שנאמר [בראשית לד] "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", וגומר. ומשמע מכאן שלפחות שלשה ימים יש סבל מהמילה.ואם אמול ואשהא שלשה ימים עד שיתרפא מקום המילה -הרי הקדוש ברוך הוא אמר לי [שמות ד] "לך שוב מצרים"!אלא, אם כן, מפני מה נענש משה?מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.שנאמר [שמות ד כד] "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון.⁽¹⁾רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

וצריך להבין מדוע לא מל משה את גרשם בנו בכורו עד עכשיו ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ג - ד

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר' יהושע אומר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו:

כלומר יתרו התנה עם משה שאת הבן שלו הראשון הוא לא ימול וכדי להבין את זה צריך לראות מה כותב

השפתי כהן שמות פרשת שמות

[ב, כא] ויואל משה לשבת את האיש וגו'. אמרו ז"ל במדרש (ילקוט רמז קס"ט) בשעה שאמר לו משה תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. אמר לו משה מהו אמר לו שהבן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך יהיה לשמים וקיבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (במדבר ה', כ"א) בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד עבודה זרה ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קיבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד עבודה זרה שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה ב', י"ח) נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פירוש חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל', י"א), וכמו מיתריהם (שמות ל"ה, י"ח), פירוש שהתיר החבל של עבודה זרה:

כלומר גרשום לא נימול כי היה זה תנאי מוקדם בן משה ליתרו . ולמה משה הסכים ? כי הוא הבין שיש כאן מקרה של אחד מאומות העולם שיש לו את הפוטנציאל להיות גר . הבין משה בהתבוננות שלו על העולם שיש פה בעולם אנשים שסופם שיהיו גרים . הם לא שייכים לעם ישראל אבל יש להם  שייכות לתורה ויש להם חלק בלתי נפרד מעם  ישראל ומתוך ההבנה הזאת הוא נתן את הסכמתו ליתרו . ואת אותו הבנה אנחנו רואים כאשר משה ביציאה ממצרים מצרף אליו את הערב רב וכדי להבן את זה צריך להתבונן בדברי הזוהר הקדוש

 

 

 

 

 וכך מסביר הזוהר הקדוש את העניין

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

משה הבין שיש אצל אומות העולם חלקים ששיכים לעם ישראל ולכן הכניס ערב רב כי בתוכם יש גרים ששיכים לתורה וכך לעם ישראל אבל הוא לא יכול להכניס את רק מי ששיך לעם ישראל ולכן נכנס לעם ישראל גם אותם חלקים שלא שיכים לו וזה ערב רב שיצריך בעתיד עבודת ברור וכך מסביר את זה הזהר הקדוש

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר הבל- משה אות רפו

והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כד"א וחבר הקיני. ולמה נק' יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, ועכ"ז אף על פי שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין שע"כ נק' קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא הערב רב.

ולבתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי, ולאחר כך, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדה"ר. כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בישא אנון תסתמר מנייהו, שקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה.

כלומר  צרוף הערב רב לעם ישראל יש לו שני צדדים . צד אחד שמי שלא שייך לחלוטין לעם ישראל מזיק לעם ישראל אבל בתוך הערב רב יש את אלו שיתגירו לעתיד והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל . משה הבין שהסיכוי גדול מהסיכון ולכן כמו שהוא הסכים לתנאי של יתרו שאחד מבניו לא ימול כדי לתת סיכוי לאלו שירצו להיכנס לתוך העם היהודי הוא הכניס את הערב רב לתוך עם ישראל ביציאה ממצרים .

וכך כתוב במפורש בפרשה שלנו שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

 וכך כותב הכתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) והִסתכל [הביט] משה בחכמת דעתו והתבונן בכל דור ודור והנה לא קם מן ההוא מִצרי איש גר ולא שיעשה תשובה מִן בני בניו עד עולם ויכה את המִצרי ויטמנהו בחול:

כלומר רק כאשר משה מבין שאין שום גר שיצא ממנו הוא הורג את המצרי .

ואכן בזכות המעשים הללו של משה במעמד הר סיני היה את כל עם ישראל אבל גם את מי שיצא ממנו גר שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ועל ידי אי המילה של בנו גרשום יש לאותם גרים לעתיד שורש דרך  משה רבנו .

ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר  אפשר לומר שגרשום הוא איזה ענף שמסמל את אותם גרים ששיכים לעם ישראל ויש להם חלק בתורת משה . הוא החלק המקשר בן יתרו שמצייג את הגרים לעתיד לעם ישראל דרך ציפורה אשתו

וכך כותב האור המאיר שמות פרשת שמות

ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה (שמות ב, כא). זה הדבר אשר דברתי, אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת, שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו, כי אם הוא ולא זולתו, ולכן כתיב ויואל משה דייקא, לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש, כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו, ובאמת תקן כל זאת, ויתן את צפרה בתו למשה, וגם הוא נתגייר מורה היות שכל כך היה כחו יפה, והוציא ממנו כל בחינת ניצוצין קדישין והמה נקראים בחינת גרים, כאשר הארכנו מהענין למעלה (לעיל לז, ב) עיין שם,

ולמה פתאום היה צריך למול את גרשום עד כדי כך שהשתהות זניחה גרמה כמעט למותו של משה ?

וכך כתוב בפסוק לפני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כב - כג

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

זה הרגע שצריך לעשות הבדלה בן בכורי ישראל לבכורי אומות העולם זה הרגע בו נקבע מכת הבכורות ולכן זה הרגע שצריך לעשות את ההבדלה ואפילו שהות קטנה כמו התעסקות במלון  יכולה לגרום לחורבן ולכן זה הרגע של הבידול ממי שבוחר בקב"ה למי שמתכחש לבורא עולם כמו פרעה .

וכך כתוב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב פסוק כ

לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו):

כלומר הבידול של עם ישראל מאומות העולם בא לידי ביטוי בשני דמים . דם המילה ודם פסח ושני דמים הללו הם שהפרידו בן עם ישראל למצרים .

ויש קשר בין אף וחימה אצל משה ליציאת מצרים וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

(כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהיפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט (רמז רלח) מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,

כלומר היה כאן בידול של גרשום שמיצג את אותם גרים שבא מענף של משה והכנסתו לתוך עם ישראל ואולי זה מה שאומרת הגמרא

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

 

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ? ‏י"ז/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי  ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ?  ‏י"ז/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ה - ז

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

אומר רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב. שלא יוסדו. ואפיצם בישראל, שלא יקהלו. וכן היה, כי נחלת שמעון נפלה בתוך נחלת בני יהודה, שנאמר: (יהושע יט, א) "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בתוך שבט יהודה, ונחלת לוי ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. ומה שפזר אותם בכל ישראל הענין הזה לתועלת ישראל בהוראותיהם, וכענין שכתוב בהם: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

והנה יעקב לא ברך לראובן ולא לשמעון ולא ללוי אבל האשים אותם, האשים לראובן על מעשה בלהה, ולשמעון ולוי על מעשה שכם, ומכאן ואילך מזכיר שאר השבטים ומברך אותם.

כלומר 3 שבטים לא בורכו לפי רבנו בחיי ראובן שמעון ולוי  . וכדי להבין מה גרם ליעקב לא לברך את שמעון ולוי .

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

ז) ארור אפם כי עז. שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור: ועברתם כי קשתה. ארור כעסם כי קשה ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון: ד"א ארור אפם כי עז. כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג), כלומר תתבצר אפם ותתמעט, ועברתם תקטן: אחלקם ביעקב, שהרי שמעון נתנו לו חלק בב' מקומות בארץ ישראל, וכן לוי אין לו נחלה אלא ארבעים ושמונה עיר נפוצים בישראל:

שמעון ולוי בחרו בכלי המלחמה כנגד שכם בן חמור . הבחירה שלהם בכלי הזה עד כדי כך חמור שאומר המדרש " יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים" כאשר עם ישראל לוקח את כלי המלחמה כנשק עיקרי שלו הוא יוצר סכנה לקיום של העולם .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

אנו רואים שאל בית השם לא יובא החרב שהיא הירושה של עשיו ועל אף שהחרב משמשת למצווה כגון מלחמת מצווה , שחיטה , הריגה בסייף בכל זאת הקדוש ברוך הוא אומר חרב זה מוקצה בבית השם . ושימוש בכלי מלחמה מצריך שיקול דעת נרחב ולא פשוט שאפילו שני שבטים כמו שמעון ולוי שגו בהם .

וכדי להבין מתי ניתן להשתמש בחרב ומתי לא נראה מהמדרש שמדבר על שמעון ולוי

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמט

(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר +בראשית מט ז+ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר +בראשית לד כה+ ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר +במדבר כה יא+ פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר +שם /במדבר כה/ יד+ ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.

המדרש מדבר על התיקון שעשה לוי . תיקון ראשון היה בחטא העגל כאשר אומר משה " כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו"  ובו הם הרגו את מי שהיה בחטא העגל . יש כאן ציווי ישיר של הקב"ה למשה שמעביר לעם ישראל . והדבר השני לאחר שלוי תיקן את המעשה שעשה עם שכם בן חמור הוא ממשיך וכאילו "מלוה למלך"  "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" וגם כאן המעשה נעשה מול משה ששכח את ההלכה אבל ברור שברגע שהוא ראה את פינחס עושה את מעשה הקנאות הבין שזה מעשה ראוי כי אם לא היה ראוי היה עוצר את פינחס .וצריך להגיד שגם פינחס לא היה עושה מה שעשה בלי שמשה היה רואה אותו ואם היה פה עבירה היה משה מעקב בעדו .

כלומר לוי תיקן את מעשיו והמשיך והוסיף ועשה מעשה שנתן לו כהונה .

וכך כותב האמת ליעקב בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

פירש"י וז"ל: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות וכו'. עיין בחידושנו לעיל בפרשת וישלח [ל"ד פ"ה] שביארתי שאף שבודאי היה כאן עונש נגד שמעון ולוי, מכל מקום בדוקא מינה יעקב את שבטים אלו לתפקידים נעלים אלו של חינוך הבנים ושמירת תשמישי קדושה, כי רק שמעון ולוי הראו את "הקנאות" הנדרשת של "הכזונה יעשה את אחותינו", רק הם נקראו "אחי דינה" משום שמסרו נפשם עליה, וכדי להצליח במשימות כאלו מוכרחים למנות אנשים שיש בהן מדת הקנאות ומסירות נפש לה' ולתורתו, אנשים שכשרואים דבר פרוץ מיד בוער בהם קנאת ה' צבקות כאש להבה והם מתגייסים למשימה, ולכן ייעד יעקב דוקא את שמעון ולוי לעבודות אלו, ועיי"ש שביארנו הדברים.ואמנם כשאנו מעיינים לראות אם אכן קיימו שמעון ולוי את צוואתם של אביהם הזקן, אנו רואים ששבט לוי באמת מילא את ייעודו ותפקידו בחיים, אבל לא כן שמעון. רק שבט לוי אנו מוצאים שעמד כחומה בצורה נגד כל אלו שקמו להפר ברית ה', אבל משמעון לא מצינו כלום בנוגע לענין זה. הטעם לזה ברור. שבט לוי היה זה שקיבל פטור מהעבודה של פרעה במשך כל שנות שעבודם, והוא היה זה שיישב ועסק בתורה. כש"קנאות" נמדדת ומוגבלת בגדרי התורה היא מצליחה, ולכן כשראו בני לוי את החילול ה' הנורא בחטא העגל מיד קנאו את קנאת ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו. וכן כשרצו בני ישראל כשהיו במדבר לחזור למצרים, היו אלו בני לוי שיצאו חוצץ נגד מזימה זו ונלחמו נגדם בשצף קצף [עיין ברש"י בפרשת פנחס כ"ו פי"ג]. בכל השנים שעברו מאז מעשה דינה ועד יציאת מצרים, הקנאות שבערה בם לא רק שלא נס ליחה ולא פג תקפה, אלא היא הוגדרה וחוזקה על ידי עסק התורה והעיון בה.לעומת זה, קנאותו של שמעון גם כן בערה, אבל בלי הדרכה, בלי הגבלה, בלי הנהגת התורה. מתי יצא לפועל רגש "הקנאות" שלו? בבעל פעור, כשזמרי בן סלוא התריס וקינא נגד הנהגתו התורנית של משה רבינו וכנגד מדת הצניעות ששלטה בישראל על ידי מעשה הזנות בפרהסיא עם המדינית. ולכן רק קנאותו של פנחס, משבט לוי, המודרכת ומוגבלת לפי גדרי התורה, יכלה להתקיף את זמרי ולנצחו, ועל ידי כך לעצור את הנגף המתפשט. קנאות שאינה מוגדרת לפי ההלכה אין בכחה להצליח ובסופו של דבר תטרוד את המקנא מהעולם. רק גדולי התורה שבכל דור ודור ניחנו בחוש החריף לדעת ולהחליט מתי צריכים לקנא ולמחות ומתי צריכים לשתוק. קנה המדה לזה נמסר רק לאלו שמפתח התורה נתון בידם.דוגמא מעשית לקנאות שלא לפי הדין ניתן להביא מהשאלה הבאה: אדם שיש לו ברירה בין לישא בת ישראל שלא תשמור על טהרת המשפחה ובין לישא גויה, מה עדיף? התלמיד שלא שימש כל צרכו בודאי יאמר: הלא איסורי נדה הם בכרת, ואילו בעילת עכו"ם אינו אלא לאו בעלמא שאינו ענוש כרת, בודאי אם כן עליו לבחור בגויה. האמת היא לא כן. הרמב"ם, אף שדעתו היא שביאת שפחה אינה אלא מדרבנן, פוסק [פי"ב מאיסורי ביאה הל"ז - ח'] בזה"ל: עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל יחשב ואף על פי שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחר ה' ולמעול בו עכ"ל. ברור לפ"ז שעליו לבחור בבת ישראל אף על פי שהיא אינה שומרת טהרת המשפחה.ואמנם מפנחס - סמל הקנאות הטהורה - אנו למדים קנאות אמיתית מה היא, דמצינו בספר יהושע (קאפיטל כ"ב) שהלך פנחס בראש משלחת מבני ישראל אל עבר הירדן לערוך מלחמה עם שבט ראובן וגד על זה שבנו מזבח בעבר הירדן, הרי שעמד הוא בראש המקנאים. אבל קודם שהתחיל להלחם עמהם נשא להם דברים ואמר שאם הם מרגישים שעבר הירדן ארץ טמאה היא אז "עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו", הרי שהזמין אותם לעבור אל ארץ ישראל, וזה היה בזמן שבני יוסף התלוננו אל יהושע שמקומם צר להם ואין להם מספיק נחלה [יהושע י"ז פי"ד], וא"כ איך יקראו אותם שהם כבר מוכנים להלחם אתם שיתאכסנו ויתישבו בתוכם בה בשעה שהם עצמם דחוקים, אלא שזו היא קנאת מקנא קנאת ד', דקנאות אמיתית מחייבת שלא להתחשב עם כל הקשיים והמכשולות, ולפיכך זכה להיות אליהו, שישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ודו"ק.

יוצא לנו שמצד אחד לוחמנות יתר היא חסרון לעם ישראל שכל  כוחו הוא כוח עמל הפה וזה עמל התורה אבל לוחמנות יש לה ערך למי שלומד תורה וכך התחלקו שבט לוי ושבט שמעון בתוך ישראל כמו תבלין לסלט לתת לתוך עם ישראל את יכולת הלחימה לטובת לימוד התורה ושמירת המצוות .  

וכך כותב מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלק ביעקב, שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי"ב ר"ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע"ד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:

אם כך ראינו את התיקון של שבט לוי במעשה חטא העגל ואחר כך במעשה של פינחס . ולא לחינם התיקון של לוי נעשה בשבט שמעון שגרם לכך שהשותפות שיכולה להחריב את העולם נפרדה לחלוטין . וכך לוי הורג את זמרי בן סלוא משבט שמעון וכאן לכאורה נפרדת החבילה בן שמעון ולוי . אבל היכן היה התיקון של שבט שמעון שצריך להיות תיקון בתוך עולם התורה כמו שאומר האמת ליעקב ?

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק

חברותא מסכת עירובין דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים] משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו משרתיו של רבי עקיבא מים במדה שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].יום אחד, מצאו שומר בית האסורין לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא, אמר לו השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]: היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!שפך השומר חציין של המים, ונתן לו לרבי יהושע חציין. כשבא רבי יהושע אצל רבי עקיבא וחצי מימיו בידו, אמר לו רבי עקיבא: יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?! סח לו רבי יהושע כל אותו המאורע עם השומר.אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע: תן לי מים שאטול ידי! אמר לו רבי יהושע: לשתות אין מגיעין [מספיקין המים] ליטול ידיך מגיעין?!אמר לו רבי עקיבא: מה אעשה שחייבים עליהן [על נטילת ידים במים] מיתה, כדין: כל העובר על דברי חכמים! מוטב אמות מיתת "עצמי" מחוסר מים לשתיה, ולא אעבור על דעת חבירי, ואתחייב מיתה בידי שמים!אמרו: לא טעם רבי עקיבא כלום, עד שהביא לו מים ונטל, רבי עקיבא ידיו!כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו של רבי עקיבא כך היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים, בילדותו שהיה יכול לקבל טורח ועינוי על אחת כמה וכמה, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!ומה בבית האסורין כך,⁽⁵¹⁾שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!

כלומר הקנאות של שמעון עברה  לרבי עקיבא שעל ידי עסק התורה תיקן את מעשיו של שמעון ןהשתמש לטובה במעלת הקנאות לתורה ואולי ההבנה הזאת זה משלימה  את דברי האמת ליעקב .

 

 

 

 

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ? ‏י'/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ?  ‏י'/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויגש פרק מד פסוק לג - לד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

 (א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:

יש מספר פירושים מה הכוונה לא יכול יוסף להתאפק ?

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ח

ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים,

ואומר רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א

(א) ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיוק מתביישין בהודעו להם:

ואומר צרור המור בראשית פרשת ויגש

באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק.

אבל יש פרוש שנראה לי והוא של הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ט

ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין, פיוס ליוסף, לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל, פיוס לאחיו, לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו, פיוס לבנימין, אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך, ולא יכול יוסף להתאפק וגו',

כלומר יוסף הבין שזה הרגע שבו יהודה עשה תיקון של מעשה המכירה של יוסף . וכמו שכתבתי בפרשת וישב : כך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של יוסף בכור רחל והיא עיקר בית יעקב  לבני קטורה שבשל היותם נימולים ל 8 ימים לפי הרמב"ם הם מתחרים על הבעלות של ארץ ישראל עים עם ישראל .

וכדי להבין איך תיקן יהודה את מעשה המכירה אומר הבראשית רבתי עמוד

שנאמר איש ימיני (שם), אלא בשעה שירדו השבטים למצרים ונתן הגביע באמתחת בנימין חפש את כלם ונמצא בידו וא"ל האיש אשר נמצא הגביע בידו וגו' (מ"ד י"ז), א"ל יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שמכרתי את אחי, שנאמר לכו ונמכרנו (ל"ז כ"ז) וזאת תבא לי ואחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי לעבד וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני אבי ולא לפני הב"ה, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי, בדין הוא שאהי' עבד של זה, הה"ד ישב נא. א"ל הב"ה יהודה אתה נתת נפשך על בנימין לפיכך הגואל שעתיד לעמוד ממנו על ישראל על שמך אני כתבו הה"ד איש יהודי היה.

וכך כותב אברבנאל פרשת ויגש

עבדך ערב את הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הט' והי'. ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקדוש ברוך הוא אל חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשו. ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבדות בנימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק מיהודה שהיה היועץ במכירתו לעבד ולכן הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו. וכבר ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת תחת מה שאמרו לאביהם הכר נא הכתונת בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אם הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים מתמר. גם שמאמר הכתונת בנך לא היה יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא מכר עצמו לעבד למי שנמכר בעצתו

כלומר יוסף מוביל את יהודה לחזור בתשובה על מכירת יוסף . מכירת יוסף באה כדי לתת לו יתרון במלוכה מתוך אינטרס צר וסופו שהוא מוכן להיות עבד ולא מלך לטובת בנימין בנה של רחל . כלומר היפוך מלא של העבירה שעשה יהודה . ויש לנו גם תהליך שבו יוסף מנסה לתקן את המעשה של אחיו ונשאלת השאלה למה יוסף עושה את המאמץ הזה לתקן את מעשה יהודה ?

אומר השל"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור

בפסוק (בראשית מט, י) 'לא יסור שבט מיהודה' וגו'. ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדים מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחלה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. ואז יתוקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק יבא בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו והערה נפשו למות, ודמו יכפר על עם ה', באופן שיהיה אחר כך מלכות בית דוד בעם ישראל נצחיית. ואז יהיו מקוימים שני החלומות של יוסף, דהיינו הקדמות המלוכה שלו במצרים, ואחר כך לעתיד הקדמות מלוכה שלו למשיח בן דוד. ובשני המלוכות אלו כוונתו בשביל מלכות יהודה, ושניהם שווין לטובה. ואז יוגמר התיקון להיות כראשית הבריאה, השלמות בגוף ונפש, כתנות אור כתונת הפסים, כי אדם הראשון עליו נאמר (תהלים מט, יג) 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי ירד ממעלת אדם למעלת שור,

יש לנו כאן הבנה שיש שני משיחים שאמורים להביא גאולה לעם ישראל האחד משיח בן יוסף והשני משיח בן דויד . שני המשיחים משתלבים אחד עם השני וכל אחד צריך את האחר אין כאן פעולה של יחיד יש כאן פעולה של שילוב  . יוסף היה יכול להיות לפי הבנתי משיח בפני עצמו ולכאורה לא להזדקק לשאר השבטים וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

תניא:היה ראוי יוסף לצאת ממנו יב שבטים,⁽¹⁹⁾ כדרך שיצאו מיעקב אביו.שנאמר: "אלה תולדות יעקב, יוסף", ומשמע: תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין עשרת ציפורני ידיו ושוב לא ילד, ולא היו לו אלא שני בנים.ואף על פי כן יצאו עשרת הנותרים מבנימין אחיו, וכולן בני בנימין נקראו על שמו⁽²⁰⁾ של יוסף.שנאמר: "ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל וגרא ונעמן ואחי וראש מופים וחופים וארד".

כלומר  יוסף במעשיו הפסיד את היכולת הזאת להיות 12 שבטים בפני עצמו וכך מוסיפה הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא:יוסף שקידש שם שמים בסתר, שנתייחד עם אשת פוטיפר, והעמיד על עצמו וכבש את יצרו, הוסיפו עליו אות אחת [ה"א] משמו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא "יהוסף".⁽¹⁰⁾ואילו יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על הים וכמבואר בהמשך הגמרא, נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי שם הוי"ה כלול בשמו של יהודה.⁽¹¹⁾ומפרשת הגמרא, היכן קידש יוסף, והיכן קידש יהודה:א. יוסף שקידש שם שמים בסתר מאי היא?⁽¹²⁾דכתיב: "ויהי כהיום הזה ויבא [יוסף] הביתה לעשות מלאכתו":ואמר רבי יוחנן: זה שאמר הכתוב "לעשות מלאכתו" היינו תשמיש, ומלמד ששניהם [יוסף ואשת פוטיפר] לדבר עבירה נתכוונו.כתיב: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", ופליגי בה בפירוש הפסוק רב ושמואל:חד אמר: לעשות מלאכתו ממש.וחד אמר: לעשות צרכיו [לשמש] נכנס, וכרבי יוחנן.⁽¹³⁾כתיב: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", וכי אטו אפשר, שבית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש!?תנא דבי רבי ישמעאל:אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן על עצמה: "חולה היא" -ומשום שאמרה בלבה: אין לי יום שניזקק לי יוסף, כיום הזה.⁽¹⁴⁾כתיב: "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי":באותה שעה, באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון -⁽¹⁵⁾אמר לו אביו ליוסף: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, האם רצונך שיימחה שמך מביניהם, ותיקרא "רועה זונות"!? דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון [שם טוב שהוא יקר מכל הון]".מיד:הגמרא מביאה את המשך המעשה בדרך דרש על ברכתו של יעקב [מט כב]: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

"ותשב באיתן קשתו", ואמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו [שכבת זרעו שהיא יורה כחץ]⁽¹⁶⁾ לאיתנו."ויפוזו זרועי ידיו": שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן עדי שיתייסר ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו, ויצאה שכבת זרע מבין צפרני ידיו, וזה הוא שאמר הכתוב "ויפוזו" שהוא כמו "ויפוצו" שהצדי והזיי"ן מתחלפין."מידי אביר יעקב": מידי אבירותיו של יעקב⁽¹⁷⁾ [שנראתה דמות דיוקנו ליוסף]."משם רועה אבן ישראל":א. משם זכה ונעשה רועה,⁽¹⁸⁾ שנאמר: "רועה ישראל - הוא הקדוש ברוך הוא - האזינה, נוהג [הקדוש ברוך הוא] כצאן יוסף", אל תקרי "כצאן" בכ"ף פתוחה, אלא "כצאן" בכ"ף שבאית, כאילו ישראל הם צאנו של יוסף כי הוא הרועה.ב. ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.

כלומר יוסף במעשה עם אשת פוטיפר מצד אחד הפך לרועה אבן ישראל משיח בן יוסף אבל מצד שני איבד את היכולת להיות משיח בלעדי של עם ישראל הוא צריך גם את משיח בן דויד . וכדי להבין שרועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף יש לעיין את מה שכותב  האלשיך פרשת ויחי

משם שהוא מקשתו הנזכר (ש)בא מי שהוא רועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף, שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין. ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא, לבלתי תהיה תקלה גדולה. כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואדום כולם המואסים במילה. ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. ועל כן המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש:

המעשה של יוסף שהביא את יהודה לתקן את מכירת יוסף הביא אותו רק לאפשרות להיות משיח בן דויד . וניתן להגיד שיוסף הבין שהוא לא יהיה משיח בלעדי ומתוך ההבנה הזאת  הוא התאמץ להביא את יהודה להגיע לאפשרות להיות משיח בן דויד כי הוא מבין שהוא צריך אותו ולכן הוא מתאמץ להביא אותו למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

ב. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, מאי היא?⁽²⁸⁾דתניא: היה רבי מאיר אומר:כשעמדו ישראל על הים ועדיין לא נבקע, היו השבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים.קפץ שבטו של בנימין, וירד לים תחילה.שנאמר [תהלים סח כה]: "[כאשר] ראו [ישראל] הליכותיך אלהים [בקדושתך בים], הליכות אלי מלכי בקודש. [כי אז] קדמו שרים [קדמו ישראל לומר שירה] אחר נוגנים [ואחריהם המלאכים], בתוך עלמות תופפות [אלו מרים ונערותיה]. במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל [אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה] -שם [על הים] בנימין [ה]צעיר [נעשה] רודם [הדל"ת בצירי והוא כמו בקמ"ץ, דהיינו רודה עליהם; שמשם - בעבור שקפץ לים - זכה בנימין שיצא ממנו שאול שהיה מלך על ישראל]".אל [ה]תקרי "רודם", אלא "רד ים".והיו שרי יהודה מתקנאים בהם,⁽¹⁾ ורוגמים אותם באבנים, שנאמר [בהמשך הפסוק]: "שרי יהודה רגמתם [היו רוגמים אותם], [וכן] שרי זבולון שרי נפתלי"?לפיכך זכה בנימין הצדיק, ונעשה אושפיזכן [אכסניא] לגבורה שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו,⁽²⁾ שנאמר: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר: לא כך היה מעשה!אלא שבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים עד שלא נבקע", ושבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים",⁽³⁾ קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה, וירד לים תחילה.שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל [סבבוני בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל, שהיו יראים לסמוך על הקדוש ברוך הוא וכחשו באמונתם בו], ויהודה [אבל יהודה] עוד רד עם אל [ירד בים עם בטחונו באלהים]".ועליו מפורש בקבלה [תהלים סט א]:"למנצח על שושנים לדוד. הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [אין מקום לעמוד], באתי במעמקי מים, ושבולת [שטף חוזק המים] שטפתני", וכתיב שם: "אל תשטפני שבולת מים, ואל תבלעני מצולה, ואל תאטר [תסגור] עלי באר פיה".

כלומר יהודה מגיע לקריעת ים סוף במצב שהוא תיקן את מעשה תמר ואת מכירת יוסף והקפיצה של נחשון בן עמינדב היא המכה בפטיש של הפיכת שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד

וכך כתוב במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה

אמרו לו למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם רבי טרפון אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם /בראשית לז כו/) שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו או בזכות שאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (שם /בראשית/ לח כו) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה, או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' (הושע יב א) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקדוש ברוך הוא מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: והמים להם חומה, עשאן כמין חומה [מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילין ד"א] מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין.