פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ? ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שמות למה הקב"ה רוצה להמית את משה  ? למה משה לא מל את גרשום ? מה הקשר ליתרו ? למה משה הסכים לתנאי של יתרו ? האם יש קשר להכנסת ערב רב לתוך עם ישראל ? למה הרג משה את המצרי ומה הקשר להסכמה של משה לתנאי של יתרו ? למה ההשתהות המועטה של משה גרמה כמעט למותו של משה ? מה הקשר למכת בכורות  ? מה הקשר ליציאת מצרים ? מה הקשר של אף וחימה כאן בפרשה ליציאת מצרים ?  ‏כ"ד/טבת/תשפ"א

שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כא - כו

(כא) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם:

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְקֹוָ֔ק וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

(כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: פ

וצריך לברר מה היה פרטי העניין  של ויבקש להמיתו ?

 הגמרא דנה בזה  חברותא מסכת נדרים דף לא עמוד ב

תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה.שנאמר [שמות ד] "ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".אמר רבי: חס ושלום לומר שמשה רבינו נתרשל מן המילה.אלא כך אמר משה: אם אמול עתה את בני, ואצא לדרך לאחר שנימול -סכנה היא לו שלשה ימים.⁽¹⁾שנאמר [בראשית לד] "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", וגומר. ומשמע מכאן שלפחות שלשה ימים יש סבל מהמילה.ואם אמול ואשהא שלשה ימים עד שיתרפא מקום המילה -הרי הקדוש ברוך הוא אמר לי [שמות ד] "לך שוב מצרים"!אלא, אם כן, מפני מה נענש משה?מפני שכאשר הגיעו למלון בדרך, נתעסק משה רבנו בסידור עניני המלון תחלה, ולא מל מיד את בנו.שנאמר [שמות ד כד] "ויהי בדרך - במלון, ויפגשהו ה', ויבקש המיתו".הרי שחיוב המיתה היה על עיסוקו של משה בענין המלון.⁽¹⁾רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

וצריך להבין מדוע לא מל משה את גרשם בנו בכורו עד עכשיו ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ג - ד

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר' יהושע אומר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו:

כלומר יתרו התנה עם משה שאת הבן שלו הראשון הוא לא ימול וכדי להבין את זה צריך לראות מה כותב

השפתי כהן שמות פרשת שמות

[ב, כא] ויואל משה לשבת את האיש וגו'. אמרו ז"ל במדרש (ילקוט רמז קס"ט) בשעה שאמר לו משה תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך. אמר לו משה מהו אמר לו שהבן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך יהיה לשמים וקיבל עליו, ואמרה לו השבע לי ונשבע לו, שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (במדבר ה', כ"א) בשבועת האלה. יש לשאול ואיך משה יקבל עליו דבר זה, אלא לפי שראהו שהיה משוטט בדעתו לדעת האלהות יהיה בכל יום עובד עבודה זרה ומבטלה ועובד אחרת אמר משה סופו לעמוד על האמת שהוא אל אמת, לזה קיבל עליו, ועם כל זה נענש שיצא ממנו בן עובד עבודה זרה שהוא יהונתן בן גרשום בן מנשה, כמאמרם ז"ל (שיר השירים רבה ב', י"ח) נו"ן תלויה קרי ביה משה. ועוד יכולין לומר שידע משה על ידי השם שנמסר לו שעתיד להתגייר, ולזה נקרא יתר פירוש חבל כמו כי יתרי פתח ויענני (איוב ל', י"א), וכמו מיתריהם (שמות ל"ה, י"ח), פירוש שהתיר החבל של עבודה זרה:

כלומר גרשום לא נימול כי היה זה תנאי מוקדם בן משה ליתרו . ולמה משה הסכים ? כי הוא הבין שיש כאן מקרה של אחד מאומות העולם שיש לו את הפוטנציאל להיות גר . הבין משה בהתבוננות שלו על העולם שיש פה בעולם אנשים שסופם שיהיו גרים . הם לא שייכים לעם ישראל אבל יש להם  שייכות לתורה ויש להם חלק בלתי נפרד מעם  ישראל ומתוך ההבנה הזאת הוא נתן את הסכמתו ליתרו . ואת אותו הבנה אנחנו רואים כאשר משה ביציאה ממצרים מצרף אליו את הערב רב וכדי להבן את זה צריך להתבונן בדברי הזוהר הקדוש

 

 

 

 

 וכך מסביר הזוהר הקדוש את העניין

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

משה הבין שיש אצל אומות העולם חלקים ששיכים לעם ישראל ולכן הכניס ערב רב כי בתוכם יש גרים ששיכים לתורה וכך לעם ישראל אבל הוא לא יכול להכניס את רק מי ששיך לעם ישראל ולכן נכנס לעם ישראל גם אותם חלקים שלא שיכים לו וזה ערב רב שיצריך בעתיד עבודת ברור וכך מסביר את זה הזהר הקדוש

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר הבל- משה אות רפו

והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כד"א וחבר הקיני. ולמה נק' יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, ועכ"ז אף על פי שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעצה"ד. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין שע"כ נק' קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא הערב רב.

ולבתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי, ולאחר כך, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדה"ר. כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בישא אנון תסתמר מנייהו, שקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה.

כלומר  צרוף הערב רב לעם ישראל יש לו שני צדדים . צד אחד שמי שלא שייך לחלוטין לעם ישראל מזיק לעם ישראל אבל בתוך הערב רב יש את אלו שיתגירו לעתיד והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל . משה הבין שהסיכוי גדול מהסיכון ולכן כמו שהוא הסכים לתנאי של יתרו שאחד מבניו לא ימול כדי לתת סיכוי לאלו שירצו להיכנס לתוך העם היהודי הוא הכניס את הערב רב לתוך עם ישראל ביציאה ממצרים .

וכך כתוב במפורש בפרשה שלנו שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

 וכך כותב הכתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יב

(יב) והִסתכל [הביט] משה בחכמת דעתו והתבונן בכל דור ודור והנה לא קם מן ההוא מִצרי איש גר ולא שיעשה תשובה מִן בני בניו עד עולם ויכה את המִצרי ויטמנהו בחול:

כלומר רק כאשר משה מבין שאין שום גר שיצא ממנו הוא הורג את המצרי .

ואכן בזכות המעשים הללו של משה במעמד הר סיני היה את כל עם ישראל אבל גם את מי שיצא ממנו גר שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ועל ידי אי המילה של בנו גרשום יש לאותם גרים לעתיד שורש דרך  משה רבנו .

ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר  אפשר לומר שגרשום הוא איזה ענף שמסמל את אותם גרים ששיכים לעם ישראל ויש להם חלק בתורת משה . הוא החלק המקשר בן יתרו שמצייג את הגרים לעתיד לעם ישראל דרך ציפורה אשתו

וכך כותב האור המאיר שמות פרשת שמות

ובאמת כתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה (שמות ב, כא). זה הדבר אשר דברתי, אשר לעוצם בהירותו של משה רבינו הבין והשכיל כל זאת, שבלתי אפשרי לישב ולתקן אצלו לברור הטוב שבו, כי אם הוא ולא זולתו, ולכן כתיב ויואל משה דייקא, לשבת את האיש היינו לישב ולתקן את האיש, כלומר עם האיש כל בחינת הטוב הגנוז אצלו, ובאמת תקן כל זאת, ויתן את צפרה בתו למשה, וגם הוא נתגייר מורה היות שכל כך היה כחו יפה, והוציא ממנו כל בחינת ניצוצין קדישין והמה נקראים בחינת גרים, כאשר הארכנו מהענין למעלה (לעיל לז, ב) עיין שם,

ולמה פתאום היה צריך למול את גרשום עד כדי כך שהשתהות זניחה גרמה כמעט למותו של משה ?

וכך כתוב בפסוק לפני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כב - כג

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

זה הרגע שצריך לעשות הבדלה בן בכורי ישראל לבכורי אומות העולם זה הרגע בו נקבע מכת הבכורות ולכן זה הרגע שצריך לעשות את ההבדלה ואפילו שהות קטנה כמו התעסקות במלון  יכולה לגרום לחורבן ולכן זה הרגע של הבידול ממי שבוחר בקב"ה למי שמתכחש לבורא עולם כמו פרעה .

וכך כתוב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב פסוק כ

לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו):

כלומר הבידול של עם ישראל מאומות העולם בא לידי ביטוי בשני דמים . דם המילה ודם פסח ושני דמים הללו הם שהפרידו בן עם ישראל למצרים .

ויש קשר בין אף וחימה אצל משה ליציאת מצרים וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

(כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהיפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט (רמז רלח) מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,

כלומר היה כאן בידול של גרשום שמיצג את אותם גרים שבא מענף של משה והכנסתו לתוך עם ישראל ואולי זה מה שאומרת הגמרא

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק.שנאמר [שמות ד כה] "כי חתן דמים אתה לי".צא וראה מי קרוי כאן "חתן"? הרי אין משה רבינו ראוי להקרא על ידי ציפורה אשתו בשם "חתן" - ולכן הוי אומר: זה התינוק.

 

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ? ‏י"ז/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויחי את מי לא בירך יעקב ? למה יעקב לא בירך את שמעון ולוי ? האם החרב היא האומנות של עשו ? למה היה צריך לפרק את החיבור בן שמעון ולוי ? מהי אומנותו של עם ישראל ? האם לוחמנות מועילה ? למה חילק הקב"ה את לוי ושמעון בתוך עם ישראל ? איך תיקן לוי את מעשיו ? איך תיקן שמעון את מעשיו ? האם רבי עקיבא היה קנאי  ? מה הקשר בן רבי עקיבא לזמרי בן סלוא ? מתי נגמרה השותפות של שמעון ולוי ?  ‏י"ז/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ה - ז

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

אומר רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב. שלא יוסדו. ואפיצם בישראל, שלא יקהלו. וכן היה, כי נחלת שמעון נפלה בתוך נחלת בני יהודה, שנאמר: (יהושע יט, א) "ויהי נחלת בני שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בתוך שבט יהודה, ונחלת לוי ערי מקלט מנופצות בכל ישראל. ומה שפזר אותם בכל ישראל הענין הזה לתועלת ישראל בהוראותיהם, וכענין שכתוב בהם: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

והנה יעקב לא ברך לראובן ולא לשמעון ולא ללוי אבל האשים אותם, האשים לראובן על מעשה בלהה, ולשמעון ולוי על מעשה שכם, ומכאן ואילך מזכיר שאר השבטים ומברך אותם.

כלומר 3 שבטים לא בורכו לפי רבנו בחיי ראובן שמעון ולוי  . וכדי להבין מה גרם ליעקב לא לברך את שמעון ולוי .

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

ז) ארור אפם כי עז. שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור: ועברתם כי קשתה. ארור כעסם כי קשה ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון: ד"א ארור אפם כי עז. כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג), כלומר תתבצר אפם ותתמעט, ועברתם תקטן: אחלקם ביעקב, שהרי שמעון נתנו לו חלק בב' מקומות בארץ ישראל, וכן לוי אין לו נחלה אלא ארבעים ושמונה עיר נפוצים בישראל:

שמעון ולוי בחרו בכלי המלחמה כנגד שכם בן חמור . הבחירה שלהם בכלי הזה עד כדי כך חמור שאומר המדרש " יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים" כאשר עם ישראל לוקח את כלי המלחמה כנשק עיקרי שלו הוא יוצר סכנה לקיום של העולם .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

אנו רואים שאל בית השם לא יובא החרב שהיא הירושה של עשיו ועל אף שהחרב משמשת למצווה כגון מלחמת מצווה , שחיטה , הריגה בסייף בכל זאת הקדוש ברוך הוא אומר חרב זה מוקצה בבית השם . ושימוש בכלי מלחמה מצריך שיקול דעת נרחב ולא פשוט שאפילו שני שבטים כמו שמעון ולוי שגו בהם .

וכדי להבין מתי ניתן להשתמש בחרב ומתי לא נראה מהמדרש שמדבר על שמעון ולוי

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמט

(ח) וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר +בראשית מט ז+ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר +בראשית לד כה+ ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר +במדבר כה יא+ פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר +שם /במדבר כה/ יד+ ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.

המדרש מדבר על התיקון שעשה לוי . תיקון ראשון היה בחטא העגל כאשר אומר משה " כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו"  ובו הם הרגו את מי שהיה בחטא העגל . יש כאן ציווי ישיר של הקב"ה למשה שמעביר לעם ישראל . והדבר השני לאחר שלוי תיקן את המעשה שעשה עם שכם בן חמור הוא ממשיך וכאילו "מלוה למלך"  "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" וגם כאן המעשה נעשה מול משה ששכח את ההלכה אבל ברור שברגע שהוא ראה את פינחס עושה את מעשה הקנאות הבין שזה מעשה ראוי כי אם לא היה ראוי היה עוצר את פינחס .וצריך להגיד שגם פינחס לא היה עושה מה שעשה בלי שמשה היה רואה אותו ואם היה פה עבירה היה משה מעקב בעדו .

כלומר לוי תיקן את מעשיו והמשיך והוסיף ועשה מעשה שנתן לו כהונה .

וכך כותב האמת ליעקב בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

(ז) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.

פירש"י וז"ל: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות וכו'. עיין בחידושנו לעיל בפרשת וישלח [ל"ד פ"ה] שביארתי שאף שבודאי היה כאן עונש נגד שמעון ולוי, מכל מקום בדוקא מינה יעקב את שבטים אלו לתפקידים נעלים אלו של חינוך הבנים ושמירת תשמישי קדושה, כי רק שמעון ולוי הראו את "הקנאות" הנדרשת של "הכזונה יעשה את אחותינו", רק הם נקראו "אחי דינה" משום שמסרו נפשם עליה, וכדי להצליח במשימות כאלו מוכרחים למנות אנשים שיש בהן מדת הקנאות ומסירות נפש לה' ולתורתו, אנשים שכשרואים דבר פרוץ מיד בוער בהם קנאת ה' צבקות כאש להבה והם מתגייסים למשימה, ולכן ייעד יעקב דוקא את שמעון ולוי לעבודות אלו, ועיי"ש שביארנו הדברים.ואמנם כשאנו מעיינים לראות אם אכן קיימו שמעון ולוי את צוואתם של אביהם הזקן, אנו רואים ששבט לוי באמת מילא את ייעודו ותפקידו בחיים, אבל לא כן שמעון. רק שבט לוי אנו מוצאים שעמד כחומה בצורה נגד כל אלו שקמו להפר ברית ה', אבל משמעון לא מצינו כלום בנוגע לענין זה. הטעם לזה ברור. שבט לוי היה זה שקיבל פטור מהעבודה של פרעה במשך כל שנות שעבודם, והוא היה זה שיישב ועסק בתורה. כש"קנאות" נמדדת ומוגבלת בגדרי התורה היא מצליחה, ולכן כשראו בני לוי את החילול ה' הנורא בחטא העגל מיד קנאו את קנאת ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו. וכן כשרצו בני ישראל כשהיו במדבר לחזור למצרים, היו אלו בני לוי שיצאו חוצץ נגד מזימה זו ונלחמו נגדם בשצף קצף [עיין ברש"י בפרשת פנחס כ"ו פי"ג]. בכל השנים שעברו מאז מעשה דינה ועד יציאת מצרים, הקנאות שבערה בם לא רק שלא נס ליחה ולא פג תקפה, אלא היא הוגדרה וחוזקה על ידי עסק התורה והעיון בה.לעומת זה, קנאותו של שמעון גם כן בערה, אבל בלי הדרכה, בלי הגבלה, בלי הנהגת התורה. מתי יצא לפועל רגש "הקנאות" שלו? בבעל פעור, כשזמרי בן סלוא התריס וקינא נגד הנהגתו התורנית של משה רבינו וכנגד מדת הצניעות ששלטה בישראל על ידי מעשה הזנות בפרהסיא עם המדינית. ולכן רק קנאותו של פנחס, משבט לוי, המודרכת ומוגבלת לפי גדרי התורה, יכלה להתקיף את זמרי ולנצחו, ועל ידי כך לעצור את הנגף המתפשט. קנאות שאינה מוגדרת לפי ההלכה אין בכחה להצליח ובסופו של דבר תטרוד את המקנא מהעולם. רק גדולי התורה שבכל דור ודור ניחנו בחוש החריף לדעת ולהחליט מתי צריכים לקנא ולמחות ומתי צריכים לשתוק. קנה המדה לזה נמסר רק לאלו שמפתח התורה נתון בידם.דוגמא מעשית לקנאות שלא לפי הדין ניתן להביא מהשאלה הבאה: אדם שיש לו ברירה בין לישא בת ישראל שלא תשמור על טהרת המשפחה ובין לישא גויה, מה עדיף? התלמיד שלא שימש כל צרכו בודאי יאמר: הלא איסורי נדה הם בכרת, ואילו בעילת עכו"ם אינו אלא לאו בעלמא שאינו ענוש כרת, בודאי אם כן עליו לבחור בגויה. האמת היא לא כן. הרמב"ם, אף שדעתו היא שביאת שפחה אינה אלא מדרבנן, פוסק [פי"ב מאיסורי ביאה הל"ז - ח'] בזה"ל: עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל יחשב ואף על פי שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בגוים שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחר ה' ולמעול בו עכ"ל. ברור לפ"ז שעליו לבחור בבת ישראל אף על פי שהיא אינה שומרת טהרת המשפחה.ואמנם מפנחס - סמל הקנאות הטהורה - אנו למדים קנאות אמיתית מה היא, דמצינו בספר יהושע (קאפיטל כ"ב) שהלך פנחס בראש משלחת מבני ישראל אל עבר הירדן לערוך מלחמה עם שבט ראובן וגד על זה שבנו מזבח בעבר הירדן, הרי שעמד הוא בראש המקנאים. אבל קודם שהתחיל להלחם עמהם נשא להם דברים ואמר שאם הם מרגישים שעבר הירדן ארץ טמאה היא אז "עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו", הרי שהזמין אותם לעבור אל ארץ ישראל, וזה היה בזמן שבני יוסף התלוננו אל יהושע שמקומם צר להם ואין להם מספיק נחלה [יהושע י"ז פי"ד], וא"כ איך יקראו אותם שהם כבר מוכנים להלחם אתם שיתאכסנו ויתישבו בתוכם בה בשעה שהם עצמם דחוקים, אלא שזו היא קנאת מקנא קנאת ד', דקנאות אמיתית מחייבת שלא להתחשב עם כל הקשיים והמכשולות, ולפיכך זכה להיות אליהו, שישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ודו"ק.

יוצא לנו שמצד אחד לוחמנות יתר היא חסרון לעם ישראל שכל  כוחו הוא כוח עמל הפה וזה עמל התורה אבל לוחמנות יש לה ערך למי שלומד תורה וכך התחלקו שבט לוי ושבט שמעון בתוך ישראל כמו תבלין לסלט לתת לתוך עם ישראל את יכולת הלחימה לטובת לימוד התורה ושמירת המצוות .  

וכך כותב מלבי"ם בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלק ביעקב, שהגם שצריך גם להם אף ועברה לעת הצורך, די שכל שבט יקח חלק אחד מי"ב ר"ל קצת, וישראל גדול מיעקב שהם גדולי האומה ביניהם אפיץ את האף והעברה ע"ד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש, לכלות אף נגד הרשעים ולעשות משפט במנאצי ה' שזה מוטל על ישראל שהם הגדולים:

אם כך ראינו את התיקון של שבט לוי במעשה חטא העגל ואחר כך במעשה של פינחס . ולא לחינם התיקון של לוי נעשה בשבט שמעון שגרם לכך שהשותפות שיכולה להחריב את העולם נפרדה לחלוטין . וכך לוי הורג את זמרי בן סלוא משבט שמעון וכאן לכאורה נפרדת החבילה בן שמעון ולוי . אבל היכן היה התיקון של שבט שמעון שצריך להיות תיקון בתוך עולם התורה כמו שאומר האמת ליעקב ?

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק

חברותא מסכת עירובין דף כא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים] משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו משרתיו של רבי עקיבא מים במדה שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].יום אחד, מצאו שומר בית האסורין לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא, אמר לו השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]: היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!שפך השומר חציין של המים, ונתן לו לרבי יהושע חציין. כשבא רבי יהושע אצל רבי עקיבא וחצי מימיו בידו, אמר לו רבי עקיבא: יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?! סח לו רבי יהושע כל אותו המאורע עם השומר.אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע: תן לי מים שאטול ידי! אמר לו רבי יהושע: לשתות אין מגיעין [מספיקין המים] ליטול ידיך מגיעין?!אמר לו רבי עקיבא: מה אעשה שחייבים עליהן [על נטילת ידים במים] מיתה, כדין: כל העובר על דברי חכמים! מוטב אמות מיתת "עצמי" מחוסר מים לשתיה, ולא אעבור על דעת חבירי, ואתחייב מיתה בידי שמים!אמרו: לא טעם רבי עקיבא כלום, עד שהביא לו מים ונטל, רבי עקיבא ידיו!כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו של רבי עקיבא כך היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים, בילדותו שהיה יכול לקבל טורח ועינוי על אחת כמה וכמה, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!ומה בבית האסורין כך,⁽⁵¹⁾שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!

כלומר הקנאות של שמעון עברה  לרבי עקיבא שעל ידי עסק התורה תיקן את מעשיו של שמעון ןהשתמש לטובה במעלת הקנאות לתורה ואולי ההבנה הזאת זה משלימה  את דברי האמת ליעקב .

 

 

 

 

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ? ‏י'/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ?  ‏י'/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויגש פרק מד פסוק לג - לד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

 (א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:

יש מספר פירושים מה הכוונה לא יכול יוסף להתאפק ?

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ח

ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים,

ואומר רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א

(א) ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיוק מתביישין בהודעו להם:

ואומר צרור המור בראשית פרשת ויגש

באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק.

אבל יש פרוש שנראה לי והוא של הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ט

ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין, פיוס ליוסף, לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל, פיוס לאחיו, לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו, פיוס לבנימין, אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך, ולא יכול יוסף להתאפק וגו',

כלומר יוסף הבין שזה הרגע שבו יהודה עשה תיקון של מעשה המכירה של יוסף . וכמו שכתבתי בפרשת וישב : כך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של יוסף בכור רחל והיא עיקר בית יעקב  לבני קטורה שבשל היותם נימולים ל 8 ימים לפי הרמב"ם הם מתחרים על הבעלות של ארץ ישראל עים עם ישראל .

וכדי להבין איך תיקן יהודה את מעשה המכירה אומר הבראשית רבתי עמוד

שנאמר איש ימיני (שם), אלא בשעה שירדו השבטים למצרים ונתן הגביע באמתחת בנימין חפש את כלם ונמצא בידו וא"ל האיש אשר נמצא הגביע בידו וגו' (מ"ד י"ז), א"ל יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שמכרתי את אחי, שנאמר לכו ונמכרנו (ל"ז כ"ז) וזאת תבא לי ואחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי לעבד וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני אבי ולא לפני הב"ה, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי, בדין הוא שאהי' עבד של זה, הה"ד ישב נא. א"ל הב"ה יהודה אתה נתת נפשך על בנימין לפיכך הגואל שעתיד לעמוד ממנו על ישראל על שמך אני כתבו הה"ד איש יהודי היה.

וכך כותב אברבנאל פרשת ויגש

עבדך ערב את הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הט' והי'. ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקדוש ברוך הוא אל חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשו. ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבדות בנימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק מיהודה שהיה היועץ במכירתו לעבד ולכן הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו. וכבר ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת תחת מה שאמרו לאביהם הכר נא הכתונת בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אם הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים מתמר. גם שמאמר הכתונת בנך לא היה יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא מכר עצמו לעבד למי שנמכר בעצתו

כלומר יוסף מוביל את יהודה לחזור בתשובה על מכירת יוסף . מכירת יוסף באה כדי לתת לו יתרון במלוכה מתוך אינטרס צר וסופו שהוא מוכן להיות עבד ולא מלך לטובת בנימין בנה של רחל . כלומר היפוך מלא של העבירה שעשה יהודה . ויש לנו גם תהליך שבו יוסף מנסה לתקן את המעשה של אחיו ונשאלת השאלה למה יוסף עושה את המאמץ הזה לתקן את מעשה יהודה ?

אומר השל"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור

בפסוק (בראשית מט, י) 'לא יסור שבט מיהודה' וגו'. ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדים מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחלה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. ואז יתוקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק יבא בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו והערה נפשו למות, ודמו יכפר על עם ה', באופן שיהיה אחר כך מלכות בית דוד בעם ישראל נצחיית. ואז יהיו מקוימים שני החלומות של יוסף, דהיינו הקדמות המלוכה שלו במצרים, ואחר כך לעתיד הקדמות מלוכה שלו למשיח בן דוד. ובשני המלוכות אלו כוונתו בשביל מלכות יהודה, ושניהם שווין לטובה. ואז יוגמר התיקון להיות כראשית הבריאה, השלמות בגוף ונפש, כתנות אור כתונת הפסים, כי אדם הראשון עליו נאמר (תהלים מט, יג) 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי ירד ממעלת אדם למעלת שור,

יש לנו כאן הבנה שיש שני משיחים שאמורים להביא גאולה לעם ישראל האחד משיח בן יוסף והשני משיח בן דויד . שני המשיחים משתלבים אחד עם השני וכל אחד צריך את האחר אין כאן פעולה של יחיד יש כאן פעולה של שילוב  . יוסף היה יכול להיות לפי הבנתי משיח בפני עצמו ולכאורה לא להזדקק לשאר השבטים וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

תניא:היה ראוי יוסף לצאת ממנו יב שבטים,⁽¹⁹⁾ כדרך שיצאו מיעקב אביו.שנאמר: "אלה תולדות יעקב, יוסף", ומשמע: תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין עשרת ציפורני ידיו ושוב לא ילד, ולא היו לו אלא שני בנים.ואף על פי כן יצאו עשרת הנותרים מבנימין אחיו, וכולן בני בנימין נקראו על שמו⁽²⁰⁾ של יוסף.שנאמר: "ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל וגרא ונעמן ואחי וראש מופים וחופים וארד".

כלומר  יוסף במעשיו הפסיד את היכולת הזאת להיות 12 שבטים בפני עצמו וכך מוסיפה הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא:יוסף שקידש שם שמים בסתר, שנתייחד עם אשת פוטיפר, והעמיד על עצמו וכבש את יצרו, הוסיפו עליו אות אחת [ה"א] משמו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא "יהוסף".⁽¹⁰⁾ואילו יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על הים וכמבואר בהמשך הגמרא, נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי שם הוי"ה כלול בשמו של יהודה.⁽¹¹⁾ומפרשת הגמרא, היכן קידש יוסף, והיכן קידש יהודה:א. יוסף שקידש שם שמים בסתר מאי היא?⁽¹²⁾דכתיב: "ויהי כהיום הזה ויבא [יוסף] הביתה לעשות מלאכתו":ואמר רבי יוחנן: זה שאמר הכתוב "לעשות מלאכתו" היינו תשמיש, ומלמד ששניהם [יוסף ואשת פוטיפר] לדבר עבירה נתכוונו.כתיב: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", ופליגי בה בפירוש הפסוק רב ושמואל:חד אמר: לעשות מלאכתו ממש.וחד אמר: לעשות צרכיו [לשמש] נכנס, וכרבי יוחנן.⁽¹³⁾כתיב: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", וכי אטו אפשר, שבית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש!?תנא דבי רבי ישמעאל:אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן על עצמה: "חולה היא" -ומשום שאמרה בלבה: אין לי יום שניזקק לי יוסף, כיום הזה.⁽¹⁴⁾כתיב: "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי":באותה שעה, באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון -⁽¹⁵⁾אמר לו אביו ליוסף: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, האם רצונך שיימחה שמך מביניהם, ותיקרא "רועה זונות"!? דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון [שם טוב שהוא יקר מכל הון]".מיד:הגמרא מביאה את המשך המעשה בדרך דרש על ברכתו של יעקב [מט כב]: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

"ותשב באיתן קשתו", ואמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו [שכבת זרעו שהיא יורה כחץ]⁽¹⁶⁾ לאיתנו."ויפוזו זרועי ידיו": שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן עדי שיתייסר ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו, ויצאה שכבת זרע מבין צפרני ידיו, וזה הוא שאמר הכתוב "ויפוזו" שהוא כמו "ויפוצו" שהצדי והזיי"ן מתחלפין."מידי אביר יעקב": מידי אבירותיו של יעקב⁽¹⁷⁾ [שנראתה דמות דיוקנו ליוסף]."משם רועה אבן ישראל":א. משם זכה ונעשה רועה,⁽¹⁸⁾ שנאמר: "רועה ישראל - הוא הקדוש ברוך הוא - האזינה, נוהג [הקדוש ברוך הוא] כצאן יוסף", אל תקרי "כצאן" בכ"ף פתוחה, אלא "כצאן" בכ"ף שבאית, כאילו ישראל הם צאנו של יוסף כי הוא הרועה.ב. ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.

כלומר יוסף במעשה עם אשת פוטיפר מצד אחד הפך לרועה אבן ישראל משיח בן יוסף אבל מצד שני איבד את היכולת להיות משיח בלעדי של עם ישראל הוא צריך גם את משיח בן דויד . וכדי להבין שרועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף יש לעיין את מה שכותב  האלשיך פרשת ויחי

משם שהוא מקשתו הנזכר (ש)בא מי שהוא רועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף, שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין. ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא, לבלתי תהיה תקלה גדולה. כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואדום כולם המואסים במילה. ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. ועל כן המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש:

המעשה של יוסף שהביא את יהודה לתקן את מכירת יוסף הביא אותו רק לאפשרות להיות משיח בן דויד . וניתן להגיד שיוסף הבין שהוא לא יהיה משיח בלעדי ומתוך ההבנה הזאת  הוא התאמץ להביא את יהודה להגיע לאפשרות להיות משיח בן דויד כי הוא מבין שהוא צריך אותו ולכן הוא מתאמץ להביא אותו למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

ב. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, מאי היא?⁽²⁸⁾דתניא: היה רבי מאיר אומר:כשעמדו ישראל על הים ועדיין לא נבקע, היו השבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים.קפץ שבטו של בנימין, וירד לים תחילה.שנאמר [תהלים סח כה]: "[כאשר] ראו [ישראל] הליכותיך אלהים [בקדושתך בים], הליכות אלי מלכי בקודש. [כי אז] קדמו שרים [קדמו ישראל לומר שירה] אחר נוגנים [ואחריהם המלאכים], בתוך עלמות תופפות [אלו מרים ונערותיה]. במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל [אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה] -שם [על הים] בנימין [ה]צעיר [נעשה] רודם [הדל"ת בצירי והוא כמו בקמ"ץ, דהיינו רודה עליהם; שמשם - בעבור שקפץ לים - זכה בנימין שיצא ממנו שאול שהיה מלך על ישראל]".אל [ה]תקרי "רודם", אלא "רד ים".והיו שרי יהודה מתקנאים בהם,⁽¹⁾ ורוגמים אותם באבנים, שנאמר [בהמשך הפסוק]: "שרי יהודה רגמתם [היו רוגמים אותם], [וכן] שרי זבולון שרי נפתלי"?לפיכך זכה בנימין הצדיק, ונעשה אושפיזכן [אכסניא] לגבורה שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו,⁽²⁾ שנאמר: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר: לא כך היה מעשה!אלא שבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים עד שלא נבקע", ושבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים",⁽³⁾ קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה, וירד לים תחילה.שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל [סבבוני בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל, שהיו יראים לסמוך על הקדוש ברוך הוא וכחשו באמונתם בו], ויהודה [אבל יהודה] עוד רד עם אל [ירד בים עם בטחונו באלהים]".ועליו מפורש בקבלה [תהלים סט א]:"למנצח על שושנים לדוד. הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [אין מקום לעמוד], באתי במעמקי מים, ושבולת [שטף חוזק המים] שטפתני", וכתיב שם: "אל תשטפני שבולת מים, ואל תבלעני מצולה, ואל תאטר [תסגור] עלי באר פיה".

כלומר יהודה מגיע לקריעת ים סוף במצב שהוא תיקן את מעשה תמר ואת מכירת יוסף והקפיצה של נחשון בן עמינדב היא המכה בפטיש של הפיכת שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד

וכך כתוב במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה

אמרו לו למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם רבי טרפון אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם /בראשית לז כו/) שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו או בזכות שאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (שם /בראשית/ לח כו) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה, או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' (הושע יב א) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקדוש ברוך הוא מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: והמים להם חומה, עשאן כמין חומה [מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילין ד"א] מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין.

 

פרשת וישב האם היו מכירות הרבה של יוסף או מכירה אחת ? האם מכירת יוסף על ידי יהודה נבעה מהחשש שיוסף יהיה בכור השבטים ? מה המשמעות של מכירת יוסף לבני קטורה ? האם יש קשר בן מכירת הבכורה של עשו ליעקב לבין מכירת יוסף לבני קטורה ? מה הסיבה שיש לבני קטורה בעלות זמנית על ארץ ישראל והאם מכירת בכור רחל לבני קטורה מעצים את הטענה שלהם ? מה הקשר בן מכירת יוסף למותם של ער ואונן ? מתי התחיל התיקון של מכירת יוסף ? מה הקשר בן תמר לרות ? מה הקשר של פרץ וזרח לער ואונן ? מה הקשר בן מכירת יוסף לפדיון הבכור ? ‏כ"ה כסלו תשפ"א

 בס"ד

פרשת וישב האם היו מכירות הרבה של יוסף או מכירה אחת ? האם מכירת יוסף על ידי יהודה נבעה מהחשש שיוסף יהיה בכור השבטים ? מה המשמעות של מכירת יוסף לבני קטורה ? האם יש קשר בן מכירת הבכורה של עשו ליעקב לבין מכירת יוסף לבני קטורה ? מה הסיבה שיש לבני קטורה בעלות זמנית על ארץ ישראל והאם מכירת בכור רחל לבני קטורה מעצים את הטענה שלהם ? מה הקשר בן מכירת יוסף למותם של ער ואונן ? מתי התחיל התיקון של מכירת יוסף ? מה הקשר בן תמר לרות ? מה הקשר של פרץ וזרח לער ואונן ? מה הקשר בן מכירת יוסף לפדיון הבכור ?  ‏כ"ה כסלו תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כז - כח

(כז) לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:

(כח) וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:

בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לו

(לו) וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

אומר  רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו אנשים מדינים - זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:

וימשכו - בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו צ לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:

כלומר יש כאן הרבה מכירות . וכך כותב ה רשב"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו אנשים מדיינים - בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו [את] יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר שהם ציוו למדייני' סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים:

אבל יש דעה חולקת של  האבן עזרא בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים, כי המדינים יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין: כי ישמעאלים הם (שופטים ח, כד):

כלומר הכול שיירה אחת והישמעאלים זה המידנים  רד"ק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) אנשים מדינים - הם הישמעאלים שזכר כי הם המדינים. והמדינים הם בני קטורה. ואם קטורה זו הגר הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים, ואם אינה הגר כלם היו בני אברהם, והתחתנו המשפחות אלה עם אלה כי קרובים היו. וכן במלחמות גדעון עם מדין אמר, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח' כ"ד) וקראם הנה מדנים ומדינים וישמעאלים, כי מדן ומדין היו בני קטורה. ואמר "והמדנים מכרו אתו אל מצרים":

וכך כתוב בשופטים פרק ח פסוק כד

(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם:

ומיד אחרי 2 פסוקים שופטים פרק ח פסוק כח

(כח) וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: פ

ואולי זה מסביר את מה שאומר  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

[כח] בעשרים כסף. אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף. לפיכך כל אחד ואחד פודה את בנו בחמשה סלעים דהיינו כספים:

ואנחנו רואים שיש לבני ישמעאל ובייחוד לבני קטורה טענת בעלות על ארץ ישראל

אבל הגמרא במסכת סנהדרין גורסת כמו פרוש רש"י חברותא מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה⁽⁸⁸⁾ לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: ארץ כנען - שלנו ושלכם היא. דכתיב: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". הרי שישמעאל ויצחק - בניו של אברהם היו. ואם כן, ארץ כנען צריכה להתחלק בינינו שוה בשוה!⁽⁸⁹⁾אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם.ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.אמר להן: אף אני לא אביא ראייה - אלא מן התורה. שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת".אב שנתן אגטין [שטרות, כתבים⁽⁹⁰⁾] לבניו בחייו, שחילק כל נכסיו לבניו מחיים, וכתב בשטרות שלא יטול אחד כלום בחלק חבירו, ושיגר זה מעל זה [שהפריד ביניהם, שלא יהיה ביניהם יותר קשר, ושילח כל אחד למקום אחר], כלום יש לזה על זה כלום מעתה?כך גם כאן, הרי אברהם נתן לבני הפילגשים, דהיינו ישמעאל וזרעו [ובני קטורה וזרעם], מתנות, ושילחם מעליו. ואת כל שאר הנכסים אשר לו נתן ליצחק. מעתה אין לבני הפילגשים על זרע יצחק כלום⁽⁹¹⁾.

כלומר בני ישמעאל ובני קטורה רואים את עצמם כבני אברהם ולכן יש להם טענה כנגד עם ישראל . ולא רק זאת בני קטורה בזוהר הקדוש מקבלים איזה בעלות זמנית על ארץ ישראל

וכך כותב הזוהר הקדוש

אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

כלומר מכירת יוסף למדינים הם הישמעאלים הם בני קטורה זה אולי מעשה המקביל למכירת הבכורה על ידי עשו ליעקב . יוסף הוא הבכור של רחל ורחל היא העיקר

וכך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של עיקר בית יעקב לבני קטורה ואולי כדי לבטל ולתקן את המכירה של בכור האם הבכירה רחל אנחנו פודים באותו סכום את הבכורים שלנו . ואת המלחמה הזאת בין בני קטורה לעם ישראל אנחנו רואים בגמרא בחברותא מסכת סוטה דף יג עמוד א

ואמר רב אבהו, מלמד פסוק זה בא ללמדנו שאנשי ארץ ישראל הקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה כגורן של תבואה שכדי שלא יגנבו אותו מקיפים לו מקיפים אותו באטד בקוצים שלא יוכלו ליכנס בתוך הגורן, ומכאן משמע שעשו לו כבוד בארץ ישראל.ומבארינן מי הקיף את ארונו של יעקב בכתרים.כשבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה, תנא ולמדנו שכולם למלחמה באו⁽²⁾ להרוג את בני יעקב, ורק כיון שראו כתרו של יוסף שהיה אז מלך במצרים ופחדו מפניו, נטלו כולן כל מלכי עשו ישמעאל וקטורה כתריהן ותלאום בארונו של יעקב.

כלומר בלי כתרו של יוסף הם היו נכנסים למלחמה נגד עם ישראל והמעמד של יוסף ביטל באופן זמני את אותה מלחמה על ארץ ישראל בין בני קטורה לעם ישראל .

וכך כותב החברותא - הערות סוטה דף יג עמוד א הערה

יש מקשים למה דוקא עכשיו כשבאו בני יעקב לקבור את אביהם, באו עליהם כולם למלחמה. ומבארים שבני ישמעאל חשבו שבני ישראל ירדו למצרים ולא יחזרו יותר לארץ ישראל, אבל עכשיו שראו שבאו לקבור את אביהם, הבינו שבדעתם לחזור עוד לארץ ישראל, ולכך נלחמו בהם שלא יקבר יעקב בארץ, כדי למנוע מהם לשוב לארץ. אולם המהרש"א ביאר שבני ישמעאל באו למלחמה, רק כדי שלא יקבר יעקב במערת המכפילה, ובאו כדי לעזור לעשו.

ולשני הדעות למה באו למלחמה כי הם רואים את ארץ ישראל ארץ שלהם והמכירה של יוסף לבני קטורה זה חלק מהטענה שלהם על הבעלות שלהם על ארץ ישראל

ואם תגיד שהמידינים מכרו אותו למצרים הרי הזכויות של יוסף עברו למצרים , ניתן להגיד שיש כאן כתיב חסר מדנים לעומת מידנים כלומר י חסר . כלומר הם השאירו חלק מזכויות של יוסף אצלם ומכרו אותו ללא אותם זכויות של בכור . ואולי כדי שלא יגידו שיש למצרים זכויות על הבכורה של יוסף הגיע מכת הבכורות וסימלה שאין יותר למצרים (גם אם היה להם ) זכות על הבכורה של יוסף .

ומיד אחרי מכירת יוסף מגיע הפרק של התחלת תיקון מעשה המכירה . יהודה שמכר לכאורה את יוסף מתוך רצון להשאיר אצלו את הבכורה עשה מעשה לטובתו האישית לעומת הסתכלות על האינטרס של כל עם ישראל . התוצאה של המכירה הזאת הם שני בנים ער ואונן שמתים מתוך אותה הסתכלות צרה על האינטרס האישי שלהם מעשה אבות סימן לבנים  . ואז מגיעה תמר עם הסתכלות רחבה יותר על כל כלל ישראל ומראה ליהודה במעשה שלה את הטעות שעשה . ואז כאשר יהודה רואה את המטה ששלחה תמר מתחיל התיקון של מעשה המכירה

בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כו

(כו) וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ:ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כו

ד"א צדקה. ר' יודן אומר כשאמר יהודה צדקה נצנצה רוח הקדש ואמרה לא תמר זינת ולא יהודה ביקש לזנות ממני היה הדבר בשביל שיעמוד המלך המשיח מיהודה. אמר הקדוש ברוך הוא תבוא השעה ואני משלחו לכם פתאום, שנאמר הנני שולח מלאכי וג' ופתאם יבא אל היכלו (מלאכי ג, א).

וכך אומר הזוהר הקדוש על מעשה תמר ומשווה אותה למעשה של רות

בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יָדְעָה יְדִיעָה וְהִשְׁתַּדְּלָה בְּעֵסֶק זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שָׁם סִיּוּעַ בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא וּמִיָּד הִתְעַבְּרָה, וְהַכֹּל הָיָה מִמֶּנּוּ. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם בָּנִים מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת? לָמָּה מִזּוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִיא הֻצְרְכָה לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת.

שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ שֶׁמֵּהֶן נִבְנָה הַזֶּרַע שֶׁל יְהוּדָה, וּבָאוּ מֵהֶן דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים הַלָּלוּ זוֹ כְּמוֹ זוֹ, תָּמָר וְרוּת שֶׁמֵּתוּ בַּעְלֵיהֶן בָּרִאשׁוֹנָה, וְהֵן הִשְׁתַּדְּלוּ לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

תָּמָר הִשְׁתַּדְּלָה אֵצֶל חָמִיהָ, שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְבָנָיו שֶׁמֵּתוּ. מָה הַטַּעַם הִיא הִשְׁתַּדְּלָה אֶצְלוֹ? שֶׁכָּתוּב כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִיא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה, וּמִשּׁוּם זֶה הִשְׁתַּדְּלָה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵצֶל חָמִיהָ.

רוּת מֵת בַּעְלָהּ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּדְּלָה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵצֶל בֹּעַז, שֶׁכָּתוּב (רות ג) וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וְהִשְׁתַּדְּלָה עִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוֹלִידָה אֶת עוֹבֵד. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא יָצָא עוֹבֵד מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת? אֶלָּא וַדַּאי הִיא הֻצְרְכָה וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת. וּמִשְּׁתֵּי אֵלּוּ נִבְנָה וְנִתְקַן זַרְעוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וּשְׁתֵּיהֶן עָשׂוּ בְּכַשְׁרוּת, לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אוֹתָם הַמֵּתִים לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם לְאַחַר מִכֵּן.

וְזְהִוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהָיוּ חַיִּים בַּהַתְחָלָה, לֹא הָיָה בָּהֶם שֶׁבַח [ז''ח ואחר כך היה בהם שבח], וּשְׁתֵּיהֶן הִשְׁתַּדְּלוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וֶאֱמֶת עִם אוֹתָם הַמֵּתִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיַּע בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וְהַכֹּל הָיָה כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךְ וְגוֹ'.

והתוצאה של התיקון הזה היה היפוך של מכירת הבכורה של עשו ליעקב שיצאו תאומים צדיקים מתמר כי כי אצל רבקה יצא אחד רשע:עשו ואחד צדיק :יעקב היה צריך למכור את הבכורה מעשו ליעקב . ועכשיו שלכאורה נמכרה הבכורה לבני קטורה על ידי מכירת יוסף תוקן הדבר בלידת שני תאומים צדיקים והבנה ברורה מי הבכור ומי לא וכתוב בבראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כז - כח

(כז) וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ:

(כח) וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כז

כז) ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה. כאן תאומים כולו מלא, לפי ששניהם צדיקים, וברבקה חסר, שאחד היה צדיק, ואחד רשע:

וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת משפטים מאמר הסבא אות קצא

יהודה אבא קדמאה וכו': יהודה הוא אב הראשון, של ער ואונן, ואב השני של פרץ וזרח, שהם גלגולי ער ואונן, ולא היה בו חלוף לעולם. שלא נתחלף המדרגה שהאח נעשה לאב. שהמת בלי בנים מתגלגל בבן הנולד מן אחיו היבם, ואחיו נעשה אביו שזה ירידת המדרגה ופגם. אבל יהודה לא היה בו חלוף וירידת מדרגה, כי הוא היה גם אב הראשון, של ער ואונן המגולגלים בפרץ וזרח. ומשום כך פרץ התגבר בגבורתו, שכתוב בו, מה פרצת עליך פרץ, משום שלא היה בו ירידת מדרגה, מה שלא היה כן לכל בני העולם הבאים בגלגול שיש להם ירידה, שהאח נעשה אביו. וע"כ בנינו של דוד מתחיל החשבון מפרץ ולא מבועז, שהיה בו שינוי, כי לא היה האב הראשון של המגולגל, שהוא מחלון. חברים. אם תסתכלו בדברי, אינם דברים הנאמרים בסתום, בלא אפשרות להבינם, אף על פי שהם סתומים.

כלומר פרץ וזרח היו התחלת התיקון של יהודה במכירת יוסף שהתחילה מהסתכלות הצרה של יהודה במלוכה שלו ומכירה לבני קטורה המדינים שהם נימולים ל 8 ימים לפי ההלכה היהודית לפי דברי הרמב"ם כמו עם ישראל ויש להם שייכות זמנית בארץ ישראל והמכירה התחילה להיות מתוקנת בהבנה של יהודה את מעשה תמר שהיה לשם שמים מתוך הסתכלות רחבה על עם ישראל . כלומר תחילת התיקון של מכירת יוסף בכור רחל לבני קטורה .