פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ? מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

בס"ד

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ?  מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

דברים פרשת דברים פרק א פסוק ט - טו

(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:

(י) יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:

(יא) יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:

(יד) וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת:

(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:

ואומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת דברים פרק א פסוק יב

טרחכם ומש' ורי' הקדים משה לצאת אמרו ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט את הגס הגס: איחר לצאת אמרו ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו: הילך באמצע אמרו ראו בן עמרם מהלך באמצע: הילך לצדדין אמרו ראו בן עמרם מהלך לצדדין כדי שלא נעמוד מפניו מצוה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו ואיזו זו עמידת זקן אמר להם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו':

כלומר אין חדש תחת השמש העם היה במעמד רצוף של ביקורת על משה בכל מצב כי משה היה היחידי שדן אותם וכל עיני העם היו נשואות למשה והפתרון לבעיה היה  בעצת יתרו "הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם".

אבל כאשר מגיע משה לבחור אנשים כתוב : וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם . כלומר משה רבנו לקח אנשים חכמים וידעים אבל לא נבונים .

הגמרא חברותא מסכת עירובין דף ק עמוד ב מדברת על הנושא

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה - הווין לו בנים שאינן מהוגנים.אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה, מהיכן למדנו זאת?דכתיב ברישא דקרא ד"ואץ ברגלים חוטא" - "גם בלא דעת נפש לא טוב". שלא טובים הבנים הנולדים בלא דעת האשה, שהיה בעלה אץ ברגלים.תניא נמי הכי: "גם בלא דעת נפש לא טוב" - זה הכופה אשתו לדבר מצוה."ואץ ברגלים חוטא" - זה הבועל ושונה בבעילתו, שמטריח את אשתו.ומקשינן: איני, והאמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול וישנה, שמחמת ביאה ראשונה מתלבשת האשה תאוה, ובביאה שניה היא מזרעת תחלה, ואז היא יולדת זכר.ואילו בברייתא נאמר שהבועל ושונה בבעילתו הוא חוטא?לא קשיא:כאן, לדעת האשה, שמסכימה, רצוי הוא לבעול ולשנות.כאן, שלא לדעת האשה, הוא נקרא חוטא.אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם". וכתיב "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים", ואילו "נבונים", שמבינים דבר מתוך דבר לא אשכח לא מצא משה.ואילו גבי לאה, כתיב "ותצא לאה לקראתו, ותאמר: אלי תבוא, כי שכר שכרתיך", שתבעה את יעקב לדבר מצוה.וכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל. ראשיהם מאתים, וכל אחיהם על פיהם".הרי שיצאו מלאה [יששכר נולד מאותה ביאה] בנים "יודעי בינה", דהיינו, נבונים.

מתוך הגמרא יוצא לנו שבזמן משה היו אנשים חכמים ואנשים ידועים אבל לא היו אנשים נבונים . ומתי מדברים על שבט יששכר שהם יודעי בינה ? בזמנו של דוד המלך שכל עם ישראל הגיע להמליכו בחברון

וכך כתוב בדברי הימים א פרק יב פסוק לג

(לג) וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכָל־ אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם: ס

וזה קצת פלא עצום שבזמן שמשה קיבל את התורה ובזמן כל ה 40 שנה במסע במדבר סיני לא היו קיימים אנשים נבונים .

וכדי שנבין את המהות של אנשים נבונים אומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק יח

ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה: מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת"ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה"א (דהי"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה"א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

כלומר המהות של אנשים נבונים זה עניין לימוד התורה והפלפול בדברי תורה . אבל יש כאן קושיה על דברי הגמרא כי שבט יששכר היה גם בזמן משה ובזמן הקמת המשכן ואפילו נתנאל בן צוער הקריב קרבן שני כאשר היה שבט עשירי ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן כב

[כב] ד"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו'. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה בינינו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א =דברי הימים א'= יב לג), לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז יח), למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו (שם שם /במדבר ז'/ יט), שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו /שהיו/ גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו"ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו'], וכל אחיהם על פיהם (דה"א =דברי הימים א'= יב לב), ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.

אם כך נתנאל שהיה משבט יששכר והיה בזמן משה רבנו ואפילו הקריב קרבן שני בגלל העצה שנתן לנשיאים אם כך מדוע אומרת הגמרא

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם".

אומרת הגמרא חברותא מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה - אלא למשה ולזרעו.שנאמר: "כתב לך", "פסל לך". מה פסולתן - שלך, אף כתבן - שלך.אבל משה נהג בה בתורה טובת עין - ונתנה לישראל.ועליו הכתוב אומר: "טוב עין הוא יבורך וגו'"⁽⁹²⁾.מתיב רב חסדא: הרי כתוב "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", רואים שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ליתן את התורה לישראל!ומבארינן: כך אמר משה: ואותי צוה הקדוש ברוך הוא, ואני נתתי את לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן, הא כתיב: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי", משמע, שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ללמד את ישראל!ומבארינן, שאף כאן הכוונה היא שאותי צוה, ואני נתתי אל לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן: הא כתיב: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! "ואמרינן: את השירה לחודה [לבדה] ציוה הקדוש ברוך הוא שמשה ילמד את בני ישראל. אבל שאר התורה ניתנה למשה לבדו, והוא נתנה לישראל.ומקשינן, הא כתיב: "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", ואם מדובר על השירה בלבד, איזו עדות יש בה?אלא, באמת התורה עצמה ניתנה לישראל. אבל פילפולא בעלמא, דהיינו, הבנה וחריפות, ניתן למשה לבדו⁽⁹³⁾, והוא נהג טובת עין - ומסרו לישראל.

ומה המשמעות של כוח הפלפול הזה ?

אומרת חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

כוח הפלפול הוא מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן אותו לעם ישראל ומכוח הפלפול הזה ניתן להחזיר את אותם הלכות שנשכחו בזמן אבלו של משה . לא על ידי נביא רק על ידי כוח הפלפול . זה משמעות הביטוי לא בשמים היא .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר כאשר משה היה בחיים הוא ידע את התורה כולה וכוח הפלפול לא היה בעל משמעות . זה בעצם היה הטעות של קרח שניסה לפלפל מול משה ופלפול מול משה רבנו לא היה שייך כאשר משה ידע את כל התורה כולה . הדבר היחידי שהיה שייך בזמן משה זה לשאול את הקב"ה כמו בעניין  בנות צלפחד  או כמו בעניין המקושש . ולכן  לא היה בזמנו של משה אנשים שהם נבונים כלומר בעלי כוח פלפול כי כוח הפלפול לא היה שייך בחייו של משה . רק לאחר מותו של משה אותו כוח פלפול שנתן מתנה לעם ישראל הוחל על עם ישראל ובייחוד על שבט יששכר בזכות לאה . וענינו של נתנאל בן צוער היה עצה בעלמא ולא כוח פלפול . מה שצריך להגיד שבזכות לאה קיבל מי ששיך לשבט יששכר יכולת וכלי קיבול לקבל את המתנה שהיא כוח הפלפול וזה מה שעשה נתנאל בן צוער אבל רק לאחר מותו של משה יכלו אנשים להיחשב כיודעי בינה .

ויוצא לנו שכנד אותם אנשים שהפסוק מכנה   טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם  צריך אנשים שהם ההיפך מאותם אנשים והם צריכים להיות  חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים  ואחר מותו של משה מי שיכול להתמודד מול אותם אנשים אלו היו מי שהתורה היא הבסיס שלו היחידי שלו מנהיג שאת החוכמה והבינה יכול לשאוב מהתורה שהיא הדבר היחידי שהוא אמת בעולם .

ואומר התורת משה דברים פרק א פסוק יג

וזהו רמז ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל (דהי"א י"ב ל"ב), ע"י בינה של בני יששכר הי' נודע מה עשה כל ישראל שרצו בקיומה של תורה, שאילולא כן לא זכו הם לבינה. ע"כ אמר מרע"ה לדורו הבו לכם הזמינו עצמכם לאהוב תורה וחכמה, כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. אבל הם רפו ידיהם מן התורה, ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים, כי לא הזמנתם עצמכם לכך כאשר צויתי.

מסקנת התורת משה שאם עם ישראל יוקיר את התורה מי שיוביל אותו יהיה אנשים חכמים נבונים וידועים וכאשר הוא יזלזל בתורה המנהיגות של עם ישראל תהיה מנהיגות לא נבונה .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף נב עמוד א

רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא [עז חריפה ההולכת בראש העדר].כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, כלומר: כפי שהיה אותו מתורגמן מן הגליל מתרגם לרבים בשם רב חסדא:כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא [כאשר כועס הרועה על עדרו, מסמא הוא את מנהיגת העדר, והיא נופלת בבורות, וכל העדר אחריה], ומשל הוא, לרועה ישראל, שכאשר כועס הוא על עמו, שם הוא בראשם פרנסים שאינם מהוגנים, והם מובילים את העם לאבדון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ? האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ?  האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:

ואני רוצה להתמקד ולהבין למה התורה הדגישה שאת בלעם בן בעור הרגו בחרב ?

אומר רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

מפירושו של רש"י משתמע שני דברים אחד אומנותו של עם ישראל זה הפה ואומנותו של עשו זה החרב .

וכך אומר ה מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כג

[כג] וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה יכול להרגו אם לא יהיה חרבו שלופה בידו, ומפני מה בא אליו בחרב, כי אומנותן של ישראל בקול, ואומנותן של האומות בחרב, וזה בלעם הרשע החליף אומנותו, ולקח אומנות של ישראל שהיא הקול, כדי לקללם בקולו, לפיכך בא המלאך אליו בחרב, להודיעו שאם יתפוס אומנותן של ישראל יפול בחרב, כי ישראל יקחו אומנותו, ויפילו אותו בחרב, וכן היה לו, שכן כתיב ואת בלעם בן בער הרגו בחרב (במדבר לא ח):

ואת היסוד הזה מפרטת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

אבל סוף סוף בלעם נהרג על ידי פינחס על ידי החרב כלומר החרב אומנם היא לא אומנתו של עם ישראל אבל במקרה של בלעם היה צריך להשתמש בה .

ואומר הזוהר הקדוש שרק על ידי החרב של בלעם ניתן  היה להרוג את בלעם ולא בחרב אחרת

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה בּוֹ כַּמָּה מִינֵי מָוֶת וְלֹא מֵת, עַד שֶׁלָּקַח חֶרֶב שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (חקוק) עָלֶיהָ נָחָשׁ מִצַּד אֶחָד וְנָחָשׁ מִצַּד שֵׁנִי. אָמַר לוֹ פִּנְחָס: בְּשֶׁלּוֹ קַח (הרג אותו), וּבְשֶׁלּוֹ יָמוּת. אָז הָרַג אוֹתוֹ וְיָכֹל לוֹ. שֶׁכָּךָ דֶּרֶךָ אוֹתוֹ צַד - מִי שֶׁהוֹלֵךָ אַחֲרָיו, בּוֹ יָמוּת, וּבוֹ תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ, וּבוֹ יִכָּלֵל. וְכָךָ מֵת בִּלְעָם, וְדָנִים אוֹתוֹ בְּדִינֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא נִקְבָּר לְעוֹלָמִים. וְכָל עַצְמוֹתָיו נִרֻקְבוּ, וְנַעֲשׂוּ כַּמָּה נְחָשִׁים מְזהָמִים מַזִּיקִים שְׁאָר בְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּשָׂרוֹ הָפְכוּ לִנְחָשִׁים.

ומה המקור של אותה חרב של בלעם ? אומר היפה תואר בראשית פרשת ויחי פרשה צח סימן ה

לעשו. שהחרב אומנותו. ומה שרמז מכירת בכורתו לכאן, ינעם לפי מ"ש בספר אמרי נועם [תולדות כה, לד] שחרבו של אדם הראשון היה ביד יעקב, ובעבורו מכר לו עשו בכורתו. ומה שאמר [כה, כט] ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, לא היה אלא כדרך שהסוחרים מאכילים אי זה דבר לקיים המקח. ולזה אמר לו [כז, מ] ועל חרבך תחיה, שלא יחיה אלא על אותו חרב שהפסיד כל טוב בכורתו בעבורה:

אומר היפה תואר שחרב של עשו היא החרב של האדם הראשון שיעקב לכאורה מכר לעשו תמורת הבכורה שלו . והלחם ונזיד העדשים היה כדרך הסוחרים שבגמר העסקה היא על ידי מאכל . אבל המקח העיקרי היה החרב תמורה הבכורה אבל האם יש קשר בן החרב הזאת לחרב שבו נהרג בלעם ? הרא"ש מביא עניין נוסף בקשר לחרב הזאת .

אומר הרא"ש במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:

כלומר יש קשר בן החרב של בלעם לאותו חרב של  יעקב ולבן . החרב ננעצה  בגל אבנים שהיה עדות להסכם בן לבן ויעקב  . ובלעם שיש לו קשר ללבן עבר על ההסכם כשעבר לצד השני של הגלעד  כאשר ניסה לקלל את עם ישראל מראש פעור . ולכאורה אותו חרב שנעץ יעקב בגלעד היא זו שגרמה לבלעם למות . ונשאלת השאלה האם לחרב שננעצה בגלעד  יש לה קשר לחרב של האדם הראשון שנמכרה לעשו ? ויש עוד  קושי מסוים כי לפי היפה תואר החרב הזאת היא רכושו של עשו וכיצד החרב הזאת מופיעה בגלעד ?

הקשר בן לבן ובלעם לפי הזוהר הקדוש הוא שבלעם היה בנו של לבן

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כח

כך אמר וכו': כך אמר יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה, עשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו, אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו. כי חשב, מכיון שניצח את לבן זקנו של בלעם, כחו ודאי גדול ככחו של בלעם, שנאמר עליו, אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ויכול להרוג בפיו. התחיל לצאת לקראתו להתרצות עמו.

וגם כל הידע של בלעם הגיע מלבן פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כג

אמר רבי אבא וכו': כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים, ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו לא ניצל ממנו, וכל מה שידע בלעם מלבן היה, ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו' וכל שכן לבן, וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מלה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ואם תאמר שזמן מועט היה, חודש או שנה, לא כן, אלא ואחר עד עתה, עשרים שנה התאחרתי עמו.

והקשר בן בלעם לעשו הוא דרך בנו של עשו עמלק

פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת כי תצא מאמר להכרית זרעו של עמלק אות קי

עמלק מאן הוא לעילא וכו': שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם, ומשום זה, היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה, רשום בשמותיהם, עמלק, דהיינו ע"מ של בלעם

כלומר אין ראיה מוחלטת אבל אולי ניתן להניח שהחרב של האדם הראשון שנמכרה על ידי יעקב לעשו היא החרב של בלעם והיא היחידה שיכלה להרוג אותו . ואולי ניתן לקשר בן החרבות לפי פרוש רש"י בפסוק בפרשה שלנו כאשר כתב   "ועל חרבך תחיה" כלומר עשה קשר בן עשו לחרב של בלעם .

ועכשיו לשאלה למה דווקא בלעם יכול מות רק על ידי החרב של עצמו ?

כתוב בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק נא - נג

(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־ תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

אומר לבן ליעקב  אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ  כלומר כדי לגזור את דינו של לבן כאשר יש הפרה של ההסכם בגלעד צריך 2 שופטים . גם אלוהי אברהם וגם אלוהי נחור . החרב היא האומנות של אומות העולם שעשו מיצג אותם ולכן דווקא על ידי החרב שהיא בחזקת אומות העולם כלומר בחזקת שרו של עשו הוא סמאל  בלעם שהוא ההמשך של לבן יכול להיהרג כי הריגה על ידי החרב מסמלת את ההסכמה של אלוהי נחור .

וכך ניתן להבין מדברי השל"ה פרשת תולדות תורה אור

כב. ועתה אבאר הסוד, הנה בשם 'יעקב' בא 'במרמה' (בראשית כז, לה) פירוש בחכמה (תרגום אונקלוס שם) ליטול הברכות. דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג, כמו שכתבתי לעיל (אות יג) כי עשו הוא אדום והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור*, 'והנחש היה ערום' (בראשית ג, א), על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו. כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו, כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ובזהר (ח"ג דף קצ"ד ע"ב) אמר, שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו. והתרגום אומר על 'ידע ציד' (בראשית כה, כז), גבר נחשירכן, ופירש בציוני (פרשת תולדות ד"ה ויצא הראשון) הסוד נחש ירכן, שהיה חקוק נחש על ירך שלו, והארכתי בענין זה במקום אחר (ח"ב מסכת מגילה אות מג). על כן בא סמאל ליגע בכף ירך יעקב, אבל לא יכול לו 'כי לא נחש ביעקב' (במדבר כג, כג), ויוצאי ירך יעקב הם זרע קודש, ועשו הוא משורש נחש הארור, ויעקב ובניו זרע ברך ה',

ואת תהליך גזר הדין מתאר הכתר יונתן במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת מלכי מִדין הרגו על הרוגי מחנותיהם את אוי ואת רקם ואת צור הוא בלק ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מִדין ואת בִלעם בן בעור הרגו בחרב והיה כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף מִן אחריו עשׂה דבר של קוסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס אם תקיים את נפשי אשבע לך שכל הימים שאני קיים אין אני מקלל את עמך ענה ואמר לו הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להכרית את יעקב אבינו וירדת למִצרים בעבור לאבד זרעו ומִן אחרי שיצאו ממִצרים גרית בהם עמלק הרשע ועתה גרה הִתגרית לקלל אותם וכיון שראית שלא נענו [הועילו] מעשׂיך ולא קִבל מאמרו של יי מִמך יעצת עצה רעה את בלק להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם ונפלו בעבור כך מהם עשׂרים וארבעה אלפים בעבור כן אין אפשר שוב לקיים את נפשך ומִן יד שלף חרבו מִן נרתיקה והרגו:

כלומר בלעם ולבן נמצאים תחת משפט של פינחס . פינחס אומר שלא ניתן להאמין לבלעם כי הוא כבר 3 פעמים היה נגד עם ישראל כלומר יש כאן חזקה של בלעם שאין לו תקנה והחרב של בלעם עצמו היא שהרגה את בלעם כלומר יש כאן הסכמה של פנחס מצד אחד ומאחוריו ברור שעומד אלוהי אברהם ועצם זה שהחרב הרגה אותו משתמע הסכמה של אלוהי נחור .

ומתוך זה ניתן להבין שהעוצמה של עם ישראל היא בפה ולא בחרב ורק שאין אפשרות אחרת כי את בלעם לא ניתן היה להרוג שלא באמצעות חרבו במקרה כזה עם ישראל החליף את אומנותו לאומנות של עשו . אבל בכל מצב אחר הכוח של עם ישראל הוא בפה כלומר עמל התורה . החרב היא בצד של החרבת העולם ואנחנו נמצאים בצד של החיים בצד של קדושת  החיים שנובעת מתוך התורה  .

וכך אומר רבינו בחיי בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק מ

(מ) ועל חרבך תחיה. לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו גדול על החורבן והחרב, וע"כ זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכח הממית, מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש. במשכן כתיב: (שמות כה, ג) "זהב וכסף ונחשת", ולא היה שם ברזל כלל, ובבהמ"ק כתיב: (מלכים - א ו, ז) "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו", לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם, ובהמ"ק קיום העולם.

 

 

 

 

 

פרשת פנחס האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ? האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה " ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ? מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת פנחס  האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ?  האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה "  ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר  גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ?  מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בהמשך לדיון על הבחירה החופשית של בלעם מפרשת בלק שבוע שעבר יש שרוצים להביא הוכחה על לקיחת הבחירה החופשית מבלעם מהגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

כתוב: "וישם דבר בפי בלעם". והיינו, ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם דבר שמונעו מלקלל.

נחלקו חכמים בביאור הדבר.רבי אלעזר אומר: אותו "דבר" ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם - היינו מלאך. שמסרו הקדוש ברוך הוא בידי מלאך, כדי שלא יוכל לקלל.רבי יונתן אמר: נתן הקדוש ברוך הוא חכה בפי בלעם, כדי שלא יוכל לדבר כרצונו⁽⁷⁵³⁾.

ואומר  רש"י מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל.

חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם.

הנה יש כאן הוכחה שלקחו מבלעם את הבחירה החופשית והקב"ה גרם לו לברך במקום לקלל . אבל המשך הגמרא מראה על מציאות הרבה יותר מורכבת

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע - אתה למד מה היה בלבו לקללם.ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - הכריחו הקדוש ברוך הוא לומר: "מה טבו אהליך יעקב"⁽⁷⁵⁴⁾.ביקש לומר שלא תשרה שכינה עליהם - ולבסוף אמר: "ומשכנתיך ישראל".ביקש לומר שלא תהא מלכותן של ישראל נמשכת - ולבסוף אמר: "כנחלים נטיו". שתהא מלכותם נמשכת כנחל.ביקש לומר שלא יהא להם זיתים וכרמים⁽⁷⁵⁵⁾ - ולבסוף אמר: "כגנת עלי נהר".ביקש לומר שלא יהא ריחן נודף ממצוות - ולבסוף אמר: "כאהלים נטע ה'" ["אהלים" - מלשון מור ואהלות, שהם מיני בשמים].ביקש לומר שלא יהיו להם מלכים בעלי קומה - ולבסוף אמר: "כארזים עלי מים"⁽⁷⁵⁶⁾.ביקש לומר שלא יהיה להם מלך בן מלך - ולבסוף אמר: "יזל מים מדליו".ביקש לומר שלא תהא מלכותן שולטת באומות - ולבסוף אמר: "וזרעו במים רבים".ביקש לומר שלא תהא עזה מלכותן - ולבסוף אמר: "וירם מאגג מלכו" [ותרגומו "ותתקף מאגג", שתהא מלכותם עזה].ביקש לומר שלא תהא אימת מלכותן - ולבסוף אמר: "ותנשא מלכתו".

כלומר רבי יוחנן אומר לנו שהלב של בלעם היה ברשותו והקב"ה לא לקח לו את זכות הבחירה . בלעם אמר אומנם ברכות אבל בליבו היה קללות .

וכך כותב בחדושי אגדות למהר"ל מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

חד אמר מלאך וכו'. פי' דלמ"ד מלאך סובר כי [היה] המלאך כדי שיאמר בלעם הברכות לכך שם בפיו מלאך שהיה מכריח אותו לדבר כך וכך, ואידך סבר חכה פי' שלא יקלל אותם בלעם, והיה נותן בפיו חכה שאם היה רוצה לקלל היה חכה בפיו שלא יקלל.

כלומר לפי המהר"ל רבי אלעזר אומר מלאך כי הקב"ה מנע ממנו לקלל ולא היה בעיה שבלעם יקלל אבל היה צריך מלאך כדי לגרום לו לברך ולפי רבי יונתן הקב"ה שם בפיו חכה כדי שלא יקלל אבל את הברכות לא היה צריך לאלץ אותו להגיד רק למנוע ממנו לקלל . כך או כך רבי יוחנן אומר לפי שיטת שניהם שבלעם בלבו רצה לקלל ולא לברך . וצריך להבין מה היית התוצאה הסופית  של הברכות שלו האם באמת הם היו ברכות או קללות האם מה שהיה בלבו של בלעם השפיע על התוצאה או לא והתשובה הזאת מהותית לעניין הבחירה החופשית של בלעם האם זה שהקב"ה גרם לו להגיד ברכות זה ברכות מאה אחוז  או לא ? הגמרא מיד עונה על השאלה הזאת באופן ברור

חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי אבא בר כהנא: כולם, כל הברכות שברך בלעם - חזרו על ישראל לקללה, חוץ מענין בתי כנסיות ומבתי מדרשות, שלא יחזור לקללה, אלא לא יפסקו מישראל לעולם.

ומנין לנו דבר זה?שנאמר: "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". משמע, קללה אחת יהפוך ה' לברכה, ולא את כל הקללות. והיינו כפי שאמרנו לעיל, שכל הברכות, שבעצם נתכוין בלעם לקלל בהם את ישראל, חזרו לבסוף לקללה. חוץ מברכה אחת, שלא חזרה לקללה, אלא נשארה ברכה לעולם.

כלומר כל "הברכות " של בלעם שנאמרו על ידו הפכו לקללות  אפילו הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות   . כלומר אומנם בלעם ברך את עם ישראל אבל מה שהיה בלבו השפיע באופן מוחלט עובדה שכל הברכות שלו ללא יוצא מן הכלל הפכו לקללות . הברכה היחידה שהפכה לקללה וחזרה להיות ברכה היא הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות  ולמה היא חזרה להיות ברכה לא בגלל הברכה של בלעם רק בגלל מה שהבטיח הקב"ה ברוך הוא לישראל

"ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך" . כלומר היה כאן ברכה של בלעם שנהפכה לקללה והקב"ה החזיר אותה לברכה .

וכך נראה שאומר  ההעמק דבר דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) את הקללה לברכה. לא תימא הרי לא היה רק רצון שאין בו ממש, אבל לא כן הדבר שהיה ודאי קללה אלא שהפכו לברכה:

כלומר ניתן להבין את הכתוב בשני צורות שהקב"ה גרם לבלעם לברך והברכה היא הברכה שיצאה מפיו אבל הגמרא אומרת שכל הברכות האחרות הפכו לקללה כלומר הברכה של בלעם היא לא  ברכה היא בעצם קללה  . ולכן הסברא אומרת שגם הברכה הראשונה הפכה לקללה והקב"ה הפך את

"הברכה קללה " של בלעם לברכה .

וכך נראה לי מפרש הפנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. בילקוט [תצא תתקל"ג] מלמד שאף המקלל נתקלל, היינו משום דבלעם אמר מברכך ברוך ואוררך ארור [במדבר כד, ט] נמצא אם היה ההיפוך ע"י בלעם היה גם הוא מתברך, אבל בלעם היה רצונו לקללם כדכתיב לשמוע אל וכו' אלא באהבת הש"י לישראל הוא בעצמו היפוך הברכה, אבל בלעם היה בכלל מקלל, שבאומות מחשבה כמעשה והיה בכלל מקלל ארור:

אומר הפנים יפות שבאומות העולם המחשבה היא כמעשה והמילים שיצאו מפיו של בלעם אומנם היו ברכות אבל הכוונה היא  לקללות  ואכן "הברכות" שלו הפכו לקללות כי כל הכוונה של בלעם היה לקלל את עם ישראל . והגמרא אומרת שהקללה של אחיה השילוני יותר טובה מ"הברכה" של בלעם .

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" ["נעתרות" היינו נהפכות. כלומר, שנשיקות שונא אינן נאמנות כפצעי אוהב]?טובה הקללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מהברכה שברכם בלעם הרשע.אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה. שקיללם שיהיו כקנה. שנאמר: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו'".

לפי הבנתי את הדברים הבחירה החופשית של בלעם לא נלקחה ממנו וגם כאשר הקב"ה הכניס דברים לתוך פיו וגרם לו להגיד ברכות הברכות הללו היו קללות חוץ מאחת . כלומר האדם קיבל מהקב"ה את הבחירה החופשית המוחלטת לנווט את דרכו בעולם אבל הקב"ה יכול להתערב בתוצאות של הדברים אבל לעולם לא שולל את הבחירה של האדם (חוץ מפרעה עליו דברתי בשיעור הקודם ) . וזה מה שכתוב  בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים. חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה.

ועוד דבר שהוא לא בידי שמים  והוא בבחירה במוחלטת של האדם וזה מה שהוא יכול להשתדל בעצמו תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר: צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

ונשאלת  השאלה למה דווקא ה"ברכה קללה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ?

אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה.

אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני. ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.

דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!". שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

הדבר היחידי שעומד ולא ניתן למחוק אותו זה התורה . הבסיס של העולם זה התורה .

אומר הזוהר מהדורת הסולם - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זַכָּאִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְגִין דְּכַד בָּרָא קב"ה עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דִּכְתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זכאין אינון כל וכו': אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. שהתורה היא אומנות העולם.

ולכן התורה הוא הדבר היחידי שיש לו קיום עולמית בעולם כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . והתורה היא המציאות היחידה שקיימת ואותה לא ניתן למחוק . שאר הדברים יש להם קיום זמני ולכן ניתן למחוק אותם . ולכן לא יכול להיות מציאות שקללה למחיקת בתי כנסיות ובתי מדרשות יכולה להתקיים כי אם היא תתקיים העולם לא יתקיים . וכמו כן יש לומר שהתורה שלמדו עם ישראל לעולם עומדת להם והיא לא יכולה להימחק בדיוק כמו שהתורה של אחר (אלישע בן אבויה ) לא נמחקה ובסופו של דבר גרמה לו בעזרת התנאים שיגיע לעולם הבא , גם כאן הזכות של התורה של עם ישראל לא יכולה להימחק ולכן זוהי הקללה היחידה שנהפכה לברכה .  

וכך כתוב במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור טו

שאם מתכנסין כל האומות ונותנין כל ממונם בדבר אחד מן התורה, אינן יכולין לכבותן, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש =שיר השירים= ח ז), מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר הוי המון עמים רבים [כהמות ימים יהמיון וגו' /ושאון/ לאומים כשאון מים רבים] (ישעיה יז יב יג), לכבות את האהבה, זה אהבה שבי' ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, ונהרות לא ישטפוה (שה"ש /שיר השירים ח'/), אלו מלכי אומות העולם, שנא' (הנני) [הנה אדני] מעלה (עליכם) [עליהם] את מי הנהר גו' את מלך אשור (ישעיה ח ז).

ואומרת   משנה מסכת אבות פרק ה משנה טז

[*] כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן:

ועל זה אומר העבודת ישראל מסכת אבות פרק ה משנה טז

כל אהבה וכו' ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם וכו'. הענין רומז על אהבת הבורא יתברך, כשאדם אוהב את ה' יתברך מחמת רוב טוב המשפיע לו, אין זה אהבה גמורה ונצחית, מחמת שאם בוטל הדבר תתבטל האהבה. אבל צריך האדם לאהוב את הבורא יתברך בלתי שום סיבה המביאה לו זאת האהבה, כמו שאמר הכתוב (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך (ברכות נד א), ואהבה כזו אין שום סיבה המונעת זאת האהבה, רק תמיד דבוק בה' יתברך והיא אהבה שאין לה סוף. וזה דקאמר אינה בטלה לעולם ולא קאמר עולם, ירצה כי כשהאדם אוהב את ה' יתברך בכל לבו עד אין סוף שאין מונעת אותו שום דבר מאהבת הבורא, ובכל מדה ומדה מוסיף אהבה על אהבתו, בזה מעורר גם כן שה' יתברך ברוך הוא יהא אהבתו תמיד על כנסת ישראל שלא תתבטל תמיד. וזה לעולם, רומז על האהבה שנתעורר על ידי האדם על העולם (חסר):

והדבר היחידי שלא תלוי בדבר זה התורה וכל המסתעף ממנה . כי זה הבסיס היחידי לבריאת העולם ומי שאוהב את הקב"ה אהבה שלא תלויה בדבר נאחז בתורה כי זה המקום היחידי שניתן להיאחז בו ולא ליפול לבאר שחת . כל דבר אחר שאדם נאחז בו הוא אחיזה בדבר שעובר מן העולם ובבחינת אהבה שתלויה בדבר .