פרשת חקת מי אלו הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ ? אם הם עמלקים למה צריך לנדור נדר ולהחרים אותם כאשר הם עומדים ומוחרמים כעמלק ? האם הנדר שנדר ישראל היה על צד הספק שהם עמלקים ? האם מותר לנדור על עשית מצווה ? מה נפסק להלכה על נדר בזמן צרה ? למה מתה רחל אם הנדר של יעקב היה בזמן צרה ? למה הפסיד יפתח כאשר נדר כהלכה בזמן צרה ? למה התאספו אנשים רקים אצל יפתח ? על מי נאמר כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו ? מה היה החיסרון של יפתח וכיצד זה גרם לו הפסד ? האם פרנס על הציבור קל שבקלים הוא אביר שבאבירים ? מתי פרנס על הציבור יוצא מגדר של אביר שבאבירים ? האם שופט שבימיו יכול להחליט לפי דעתו ? מה המשמעות של שהימים הראשונים היו טובים מאלה ? ‏ד'/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת חקת מי אלו הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ ?  אם הם עמלקים למה צריך לנדור נדר  ולהחרים אותם כאשר הם עומדים ומוחרמים כעמלק ? האם הנדר שנדר ישראל היה על צד הספק שהם עמלקים ? האם מותר לנדור על עשית מצווה ? מה נפסק להלכה על נדר בזמן צרה ? למה מתה רחל אם הנדר של יעקב היה בזמן צרה ? למה הפסיד יפתח כאשר נדר כהלכה בזמן צרה ?  למה התאספו אנשים רקים אצל יפתח  ? על מי נאמר  כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו ? מה היה החיסרון של יפתח וכיצד זה גרם לו הפסד ? האם פרנס על הציבור קל שבקלים הוא אביר שבאבירים ? מתי פרנס על הציבור יוצא מגדר של אביר שבאבירים ? האם שופט שבימיו יכול להחליט לפי דעתו ? מה המשמעות של שהימים הראשונים היו טובים מאלה ? ‏ד'/תמוז/תש"פ

כתוב במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א - ג

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

(ב) וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־ עָרֵיהֶֽם:

(ג) וַיִּשְׁמַ֨ע יְקֹוָ֜ק בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וַיַּחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־עָרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־ הַמָּק֖וֹם חָרְמָֽה: פ

ואומר רש"י במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבודב וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר היה כאן מלחמה של ישראל מול עמלק ולכן קשה מה יש לנדור כאשר זה מצווה למחות את זכר עמלק מהעולם ? אז למה צריך נדר כאשר יש כאן מצווה ?

ומסביר רש"י את העניין

יושב הנגב - זה עמלק,ג שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:

ומפרט ביתר הרחבה המדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

[א] וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים. וישמע הכנעני, כיון ששמעו הכנענים שמת אהרן, אמרו מת התייר שלהם הרי השעה שנלך נלחם עמם. ר' שמעון בן יוחאי אומר אמר כי בא ישראל דרך האתרים, פירוש האתרים הם התרים, כיון ששמעו כי מת אהרן גדול הכהנים אמרו מת התייר הגדול שלהם ועמוד הענן שהי' עושה להם מלחמה נסתלק, הרי השעה שנלך ונלחם בם: ד"א וישמע הכנעני. וכי כנעני יושב בנגב, והלא יושב הי' בהר, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב והכנעני יושב בהר (במדבר י"ג כ"ט). אלא מי הי' כנעני זה, זה עמלק, שהוא יושב בנגב, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב. אמרו עמלקיים בתחלה כשבאנו להלחם עם ישראל נצחונו בקולם, במה שנתברך אביהם, שנאמר הקול קול יעקב (בראשית כ"ז כ"ב), ונשאו קולם וצעקו לפני הקדוש ברוך הוא כדי שיפלו עמלקיים, ושמע קולם ומסרנו בידם, ועתה נעשה דבר שלא יכירו אותנו, מה עשו הלכו לארץ כנען, ולמדו לשון כנען, וגם המלך שלהם לבש לבושי כנען, וזה מלך ערד, ונעשה עצמו כאלו הוא מלך כנען, אמרו כשהם יעשו מלחמה יאמרו שאנו כנעניים, ויצעקו להקב"ה שימסור הכנעניים בידם, ואנו עמלקיים ונהרגם, כששמעו ישראל מעת שבאו ישראל אלו המרגלים דרך האתרים, ואין אתרים אלא תרים, ומנין המרגלים כי הלכו באותו הדרך, שכן אמר להם משה עלו זה בנגב

ואומר המדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק א

וילחם בישראל וישב ממנו שבי. לא לקחו מהם אלא שפחה אחת, ומשלהם הית', שככה נאמר שבי מן השבי הית', כשראו אותם, שהם היו אומרים שפת כנען ולבושיהם כעמלקיים לבד ששינה עצמו מלך ערד שהי' דומה לערוד שבמדבר, אמרו ישראל האומה הזאת אין אנו מכירין אותה אם אנו צועקים להקב"ה שיתן העמלקיים בידינו, שמא הם כנעניים, ואם נצעק להקב"ה שיתן הכנעניים בידינו, שמא הם עמלקיים, אלא מה עשו ישראל, צעקו להקב"ה סתם, אמרו להקב"ה אם נתן תתן את העם הזה וגו', ושמע הקדוש ברוך הוא ונתנם בידם, שנאמר וישמע ה' בקול ישראל:

כלומר היה כאן ספק האם הם עמלקים או כנענים ולכן שייך כאן נדר על הצד שהם לא עמלקים

אבל התורת משה חושב שלא היה כאן ספק והנדר חל על הערים ולא על עמלק שיש מצווה להכרית את זכרו וכך כותב תורת משה במדבר פרק כא פסוק ב

אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם וגו' ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם. ובנדר לא נדרו להחרים אתהם רק עריהם, עיין רמב"ן. ולפע"ד כי העם הזה הי' עמלקים, ומצוה דאורייתא להחרימם מעולל ועד יונק, ואין נדר חל לקיים המצוהרעג, ע"כ לא נדרו רק על עריהם, ובשעת קיום הנדר החרימו אתהם מד"ת ועריהם מטעם נדר.

אבל אפשר להגיד שיש כאן נדר לזרז את עצמך

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רג סעיף ו

<ה> (יא') האומר: אשנה פרק זה, וירא שמא יתרשל בדבר, ה שרי ליה (ב) ו'} למנדר לזרוזי נפשיה. וכן (יב') אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה, או יתרשל מקיום מצות עשה, ו מצוה ז'} לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו.

בייחוד שהיה כאן עת צרה

כתוב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רג סעיף ה

ז] (י') בעת צרה מותר לנדור.

תוספות מסכת חולין דף ב עמוד ב

וא"ת והא כתיב (בראשית כח) וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב) את אשר נדרתי אשלמה וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה.

ואכן הנדר של יעקב וכן ישראל נחשבים כנדר ששכרו בצידו

אומר הילקוט שמעוני שופטים רמז סח

ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו, ושנים נדרו והפסידו, יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל, יפתח נדר והפסיד בתו, ישראל נדרו ונשתכרו שנאמר וידר ישראל נדר, חנה נדרה ונשתכרה שנאמר ותדור נדר ותאמר:

ואם נשאל הרי יעקב נדר בדין כאשר היה עת צרה אז למה מתה עליו רחל ?

אומר המדרש הגדול במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק ב

ב) וידר ישראל נדר לאמר. ארבעה הן שנדרו. שנים נדרו והפסידו ושנים שנדרו ונשתכרו. ואלו הן יעקב ויפתח ישראל וחנה. ביעקב כתיב וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי (בראשית כח, כ), כיון שקיים לו הקדוש ברוך הוא כל מה ששאל ובא לו לארם נהריים ישב ולא שילם נדרו, והיה לוקה ולא היה יודע. בא עשו הרשע ונתגרה בו, ונתן לו כל אותו הדרון, ובאת צרת בתו, ומתה רחל אשתו.

כלומר יעקב נדר לפי הדין אבל רחל מתה בגלל שלא שילם את נדרו בזמנו . מכל מקום יש עוד נדר שגרם להפסד וזה נדרו של יפתח שמופיע בהפטרה של פרשת חקת

שופטים פרק יא פסוק ל - לא

(ל) וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי:

(לא) וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: פ

ואם נשים לב הנוסח של פרשת חקת וכאן בשופטים זהה לחלוטין

(ב) וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־ עָרֵיהֶֽם:

גם כאן נדר בעת צרה כאשר עם ישראל עומד למלחמה מול בני עמון

כתוב בשופטים פרק יא פסוק ד

(ד) וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵֽל:

היה לעמון דרישה לגיטימית לקבל את המקום שהקב"ה מתחילה לא הוריש לעם ישראל אבל בגלל ההתנהגות של סיחון הקב"ה החליט לתת לנו את המקום הזה וכך אומרת הגמרא בחברותא מסכת גיטין דף לח עמוד א

אמר רב פפא: אף גוי קונה קרקע בחזקה, שהרי ארץ עמון ומואב טהרו בסיחון!

כלומר: אף שנאמר לישראל שלא לצור את עמון ומואב ואסורים הם לכבוש את ארצם, מכל מקום כבשו ישראל את ארצות עמון ומואב שכבשם תחילה סיחון, ונמצא שסיחון טיהר את הארצות האלו לישראל.⁽¹⁾

הרי שזכה סיחון בארצות הללו, ואף שלא קנה אותם בכסף; ובהכרח שבקניין חזקה קנה הוא אותם, ואם כן למדנו שגוי קונה קרקע של גוי בחזקה; וכשם שקונה הוא קרקע מגוי בחזקה, כך קונה הוא גם עבד גוי שנתייאש רבו הימנו על ידי קנין חזקה.⁽²⁾

מכל מקום צריך להבין למה יפתח הפסיד כאשר נדר נדר בהתאם להלכה בזמן צרה ?

וממשיכה הגמרא חברותא מסכת תענית דף ד עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה⁽¹⁴⁵⁾ שאלו [בקשו] מאת הקדוש ברוך הוא בקשה כלשהי, ועשו זאת שלא כהוגן. כלומר, לא אמרו את בקשתם באופן הראוי. לא פירטו את בקשתם בצורה כזו שלא תצא מכך תקלה.לשנים מהם, למרות שלא שאלו כהוגן, השיבוהו כהוגן [כלומר, בקשתם נתקבלה באופן הגון וראוי].

ולאחד מהם, כפי ששאל שלא כהוגן, כך השיבוהו שלא כהוגן.ואלו הן אותם שלשה:א. אליעזר עבד אברהם,ב. ושאול בן קיש,ג. ויפתח הגלעדי.והגמרא מבארת:יפתח הגלעדי, היכן מצינו ששאל שלא כהוגן?דכתיב כאשר יצא יפתח בראש בני ישראל להלחם בבני עמון, שנדר נדר ואמר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' והיה לה' והעליתיהו עולה". ושאלה זו היתה שלא כהוגן, כי יכול שאפילו אם יצא דבר טמא⁽¹⁴⁸⁾ מפתח ביתו, יעלהו עולה לקדוש ברוך הוא?!ואכן השיבו מן השמים שלא כהוגן, ונזדמנה לו בתו [שהיא יצאה מפתח ביתו ראשונה, כאשר שב מהמלחמה]⁽¹⁴⁹⁾.והיינו דקאמר להו נביא לישראל [וזהו שאמר הנביא לישראל]: "הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם"⁽¹⁵⁰⁾. שטען הנביא, הרי פנחס⁽¹⁵¹⁾ היה שם, בגלעד, והיה יכול להתיר את נדרו של יפתח [אלא שיפתח לא רצה ללכת אל פנחס מחמת גסות רוחו. כי אמר: אני שופט ונגיד, ואלך אליו? ראוי יותר שהוא יבוא אלי! ומנגד, פנחס לא רצה ללכת אל יפתח, כי אמר: אני נביא, ואלך אצלו? ושניהם נענשו על כך]⁽¹⁵²⁾. מוכח שלא היה חפץ ה' בכך, שיעלה יפתח את בתו לעולה⁽¹⁵³⁾.וכתיב בנבואת ירמיהו: "כה אמר ה' וגו' הנני מביא רעה על המקום הזה וגו' יען אשר עזבני וגו' ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי".והיינו, שכך אמר הנביא לישראל כשראה שהיו מקריבים את בניהם לבעל:⁽¹⁵⁴⁾אל תאמרו, הלא ציוה הקדוש ברוך הוא כן למישע מלך מואב, וליפתח, ולאברהם, להעלות לו את בניהם עולה! אין הדבר כן!"אשר לא צויתי"⁽¹⁵⁵⁾, זה בנו של מישע מלך מואב, שהעלהו אביו לעולה.שנאמר כאשר נלחמו ישראל במואב: "וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו' ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה". ולשם שמים נתכוין⁽¹⁵⁶⁾, שסבור היה לרצות בכך את הקדוש ברוך הוא. ואמר הנביא, שלא ציוה הקדוש ברוך הוא כן."ולא דברתי", זו בתו של יפתח, שהעלה יפתח את בתו לעולה [כפי שנתבאר לעיל]. ולא דבר הקדוש ברוך הוא כן, שהרי מצינו שהזכירו את פנחס ויפתח לגנאי על שלא התירו את הנדר⁽¹⁵⁷⁾."ולא עלתה על לבי", זה יצחק בן אברהם, שלא עלה על לב הקדוש ברוך הוא שיקריב אברהם את יצחק, אלא רק לנסותו נתכוין⁽¹⁵⁸⁾.

וצריך להבין מהו הבסיס לטעות של יפתח וכך כתוב בילקוט שמעוני שופטים רמז סז

ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים, מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא לגבי קינא דשרכי, דבר זה "כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תנינן במתניתין ותנינן בברייתא", כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל, שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים, משולש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו, תנינן במתניתין המחובר לטמא טמא לטהור טהור, ותנינן בברייתא, רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו: והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי, ארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ"ה):

ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו, וכה"א פרי צדיק עץ חיים, אף על פי שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום, שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות, אמרה לו בתו שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות, והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר, אמר לה בתי, נדרתי והיה היוצא,

כלומר מנהיג של הציבור גם אם מנהיג צבאי מוכשר מאוד ללא התורה לא יכול לנווט את עצמו ואת עם ישראל בצורה נכונה וסופו לגרום נזק או לעצמו או לעם ישראל . התורה היא הדבר היחידי שצריך להיות במרכז חייו של מנהיג או פרנס של הציבור גם אם הוא מנהיג צבאי מוכשר . אומנם הגמרא נותנת לו סמכות רחבה מאוד  חברותא מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

והכתוב אומר [תהילים צט]: "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה', והוא יענם". שקל הכתוב את שמואל כמשה ואהרן.מכאן ששקל הכתוב שלשה "קלי עולם", גדעון, יפתח ושמשון, כמו שלשה "חמורי עולם" [צדיקי עולם] - משה, אהרון ושמואל.⁽⁴⁴⁾לומר לך:ירובעל [גדעון] בדורו - כמשה בדורו.בדן [שמשון] בדורו - כאהרן בדורו.יפתח בדורו - כשמואל בדורו.ללמדך, שאפילו מי שהוא קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא מעתה כאביר שבאבירים.

והכתוב אומר [דברים יז]: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט"ויש לשאול: מדוע הוזכר בפסוק: "השופט אשר יהיה בימים ההם"?

וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו?הא, בא הכתוב ללמדך, שאין לך לילך [לחפש] אלא אצל שופט שבימיו.⁽⁴⁵⁾ואומר [קהלת ז]: "אל תאמר: מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה! כי לא מחכמה שאלת על זה".שלא תאמר: לפי שהדורות הראשונים היו טובים וצדיקים מהדורות האחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה!מכאן, שאי אפשר שיהיו הדורות האחרונים גדולים כראשונים.⁽⁴⁶⁾

וכדי להבין את זה צריך לקרוא את דברי התוספות  תוספות מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

שהימים הראשונים היו טובים מאלה - ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו.

ואומר בכור שור מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב

גמרא ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים כו'. נקט לשון נתמנה להורות דדוקא כשנתמנה משום שהיה ראוי לכך ולא ע"י ממון או שאר תחבולות דהכי מוכח ביבמות דף ס"א ע"א דקאמר נתמנה לא קתני פרש"י דהוה משמע דראוי היה לכך עיין שם, וק"ל.

(תוכחת מוסר)

והנה אוי ואבוי על הפרצה שבדורינו. נהפך למשחית הודינו. שבקצת קהלות כל נאות יעקב ע"י תחבולות וממון ללא כהן מורה. על כן תפיג תורה. כי מזה נמשך כל הקלקולים כגון קלקול שוחטים וקלקול חזנים ומקואות וסופרי סת"מ והרבה לא יכיל ספר כי נפלה משמים ארץ כל דיני ממונות הוראה בכללם ואם התלונה על אותן הרבנים דתקיף להו יצרא דעבודה זרה לומר בואו ועבדוהו כהנה וכהנה יש להתלונן על מחזיקיהם ותומכיהם מעוש"ר ומתחתנים בם מהם קודם בואם להיות להם סניגורין בעשרם ותוקפם ומהם אחר בואם ביבוש קצירו דאותו הרב שאז היה נוח לרודפו ולבזותו כמ"ש בירושלמי דר' מני הוה מיקל לאילון דמתמנין בכסף וקרי עלייהו אלהי כסף וגו' אז הם מתחתנים בתקיפי מטה ואותן תקיפים הם בסיס לדבר האסור וקורא אני עליהם ובעל בת אל נכר שנתנכרו מעשיו כו' וכאלו מתחתן בע"ז והרבה ראוי לדבר בזה אבל אשמרה לפי מחסום ישמע חכם ויוסיף לקח.

כלומר יפתח התמנה בהסכמה של גדולי הדור כאשר זה היה נדרש וכאשר הם הבינו את החסרונות של יפתח לעומת היתרונות שלו והקב"ה הסכים למינוי הזה .

שופטים פרק יא פסוק ח - י

(ח) וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל־יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד:

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְקֹוָ֛ק אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ:

(י) וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי־גִלְעָ֖ד אֶל־יִפְתָּ֑ח יְקֹוָ֗ק יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם־לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה:

אבל פרנס על הציבור שמתמנה שלא בהסכמת גדולי הדור אין לו גדר של אביר באבירים ואותם אלו שמתמנים על הציבור ללא הסכמת גדולי הדור מנכסים לעצמם את מה שאומרת הגמרא קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא מעתה כאביר שבאבירים ואז צריך לקרוא שנית את בכור השור שאומר שמזה נמשך כל הקלקולים ונזק עצום לעם ישראל .

 

 

פרשת קרח מה הקשר בן פרשת קרח להפטרה בשמואל א ? האם המלכת מלך על עם ישראל זה רעה גדולה ? האם המלכת מלך זה מצווה לכתחילה או בדיעבד ? כיצד ניתן להבין את מעשיו של הנביא שמואל בהקשר למחלוקת הנ"ל ? למה מינה שמואל את שאול לנגיד ? למה הוא מינה אותו למלך אחרי שמינה אותו לנגיד ? אם כבר ממנים מלך לישראל מה צריך להיות תפקידו של המלך ? מי המלך של עם ישראל ? האם קרח ראה את משה כמלך ? מי שייכנע את קרח שמשה הוא מלך ? מה הטעות היסודית של קרח ? האם המחלוקת בן משה לקרח הוא הבסיס לויכוח היום מי צריך להנהיג את עם ישראל ? ‏כ"ז/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת קרח מה הקשר בן פרשת קרח להפטרה בשמואל א ? האם המלכת מלך על עם ישראל זה רעה גדולה ? האם המלכת מלך זה מצווה לכתחילה או בדיעבד ? כיצד ניתן להבין את מעשיו של הנביא שמואל בהקשר למחלוקת הנ"ל ? למה מינה שמואל את  שאול לנגיד ? למה הוא מינה אותו למלך אחרי שמינה אותו לנגיד ? אם כבר ממנים מלך לישראל מה צריך להיות תפקידו של המלך ? מי המלך של עם ישראל ? האם קרח ראה את משה כמלך ? מי שייכנע את קרח שמשה הוא מלך ? מה הטעות היסודית של קרח ? האם המחלוקת בן משה לקרח הוא הבסיס לויכוח היום מי צריך להנהיג את עם ישראל ? ‏כ"ז/סיון/תש"פ
ננסה להבין את הקשר בן הפרשה שלנו פרשת קרח להפטרה בשמואל א
כתוב בהפטרה של פרשת קרח שמואל א פרק יב פסוק טז - יז
(טז) גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָ֔ק עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם:

(יז) הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

שמואל מבקר קשות את הדרישה של עם ישראל לשים עליהם מלך  וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

אבל יש כאן קושיה גדולה כי יש מצווה לשים מלך על ישראל דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק טו

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:

ויש דיון בגמרא על הנושא של המלכת מלך על עם ישראל

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב

מחלוקת אמוראים זו, היא כמו מחלוקת תנאי.

וכמו ששנינו בברייתא: רבי יוסי אומר, כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.

רבי יהודה אומר, לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך.וכיון שהביאה הגמרא את דברי רבי יהודה, לגבי זכויות המלך, היא ממשיכה ומביאה ראיה שרבי יהודה סובר שמצוה להעמיד מלך⁽¹³⁾. [והברייתא תבואר בהמשך].וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל שיקיימו אותן בכניסתן לארץ ישראל. האחת, להעמיד להם מלך⁽¹⁴⁾. והשניה, להכרית זרעו של עמלך. והשלישית, לבנות להם בית הבחירה אשר יבחר ה' לשכן שמו שם⁽¹⁵⁾.רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו משום מצוה, אלא כנגד תרעומתן⁽¹⁶⁾. שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך".רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו משום מצוה, אלא כנגד תרעומתן. שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך".

והיינו, רבי נהוראי סובר שאין מצוה להעמיד מלך, ומה שאמרה התורה (דברים יז) "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבת בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו", [והתורה כותבת שם דיני המלך], הוא רק מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופם לבקש מלך, ויבואו בתרעומת על הנביא לבקש, לכן כתבה התורה, שאם יבקשו - צריך להיות המלך "אשר יבחר ה' אלהיך בו", ושאר דיני המלך.כתוב בספר שמואל (שם): "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל המצפתה, ויאמרו אליו: הנה אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים". וכתוב שם, שהיה הדבר רע בעיני שמואל, והתפלל אל ה', ויאמר לו ה': לא אותך מאסו! ", "ועתה שמע בקולם, אך כי העד תעיד בהם, והגדת להם משפט המלך".ואמר להם שמואל משפט המלך כנ"ל, "וימאנו העם לשמוע בקול שמואל, ויאמרו: לא! כי אם מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" [ולא בטחו בקדוש ברוך הוא - יד הרמ"ה].ומשמע, שהזקנים ביקשו מלך לשפוט ולרדות במסרבי המשפט, והעם ביקשו מלך לצאת למלחמות.[תניא]: רבי אליעזר [ברבי יוסי] אומר: זקנים שבדור, כהוגן שאלו, ביקשו, שנאמר "תנה לנו מלך לשפטינו". אבל עמי הארץ שבהן - קלקלו. שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו".

אפשר להגיד שיש כאן מחלוקת יסודית בן רבי יהודה לרבי נהוראי האם יש כאן מצווה לכתחילה או מצווה בדיעבד כאשר עם ישראל ירצה להמליך על עצמו מלך ולא יסתפק בהנהגה רוחנית כמו הנביא שמואל שהנהיג את עם ישראל לפני מינוי שאול כמלך . ממעשיו של שמואל  אנחנו רואים היה תהליך הדרגתי של מינוי מלך . בהתחלה הנביא שמואל ממנה את שאול  לנגיד ורק לאחר מכן למלך

וכך כתוב בשמואל א פרק י פסוק א

(א) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֨וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְקֹוָ֛ק עַל־ נַחֲלָת֨וֹ לְנָגִֽיד:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק י פסוק א

וע"פ דברי חז"ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ"ש הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד, תפס נגיד לא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני:

כלומר שאול נמשך בהתחלה רק לנגיד ולא למלך וזה מלמד את ההבנה של שמואל שמלך זה לא לכתחילה ורק בדיעבד כמו רבי נהוראי ולכן שמואל מושך את שאול בהתחלה רק לנגיד ורק לאחר מכן המליך אותו למלך לאחר שהעם כולו רצה אותו כמלך וכאשר שמואל מגדיר את הבקשה הזאת כ וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙.

כתוב שמואל א פרק יב פסוק א

(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ:

ומי אחרי כן כתוב שמואל א פרק יב פסוק טז - יז

(טז) גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָ֔ק עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם:

(יז) הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

כלומר המצב הרצוי לעם ישראל כפי שניתן להבין ממעשיו של שמואל עם ישראל צריך להיות ללא מלך עם הנהגה רוחנית בלבד אבל מציאות של חטא תוביל את עם ישראל למנות להם מלך כאשר מצב הביניים הוא נגיד ולא מלך .

וכך מפרש הפנים יפות דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק יד

(יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. דקדק הרמב"ן ז"ל כיון שאחז"ל [סנהדרין כ ב] שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך אינו מובן מ"ש ואשימה עלי מלך ככל הגוים, ובאמת אין זה קושיא שאחז"ל [ע"ז ה א] אלמלא חטאו לא הוי מייתי, והא דכתיב פ' יבמה על תנאי נאמר הרי דאף שבאותו שעה לא היה שייך מצות יבום כלל, כיון שהיה גלוי לפני הש"י שיחטאו אמר פ' אלו על תנאי, וכן מצינו בכמה מקומות וכן הוא באמת שאילו היה בטחונם חזק ויקבלו עליהם עול מלכות שמים לא היו צריכין למלך, כמ"ש [שמות יטו, ה - ו] כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וז"ש שמואל ודעו וראו כי רעתכם רבה וגו' לשאול לכם מלך [ש"א יב, יז] אבל כיון שהיה גלוי לפניו שעתידין לחטוא ויצטרכו למלחמה שלא יהיה בטחונם חזק, על תנאי זה הוא המצוה שימנו עליהם מלך, ומ"ש אשר יבחר ה' אלהיך בו היינו אם יזכו יהיה המלכות ע"פ נביא כמו שאול ודוד, אבל לאחר שפסקה הנבואה ראוי לכל ישראל לכוון דעתם ושכלותם לשמים למנות עליהם מלך הגון, אשר לפי דעתם אם היה נביא לישראל היה ממנה אותו, וז"ש אשר יבחר ה' אלהיך בו שלפי דעתך ראוי למנותו עפ"י הש"י, וע"ז אמר לא תוכל למנות עליך איש וגו' שאפילו אם תראה בדעתך על בן גרים שהוא ראוי לבחור לפי מעשיו יותר מכל, אפ"ה לא תוכל למנותו:

ואת ההידרדרות שמביאה למינוי מלך ממצב של הנהגה רוחנית מלמד מה שכתוב בנביא

וצריך לקרוא את ההמשך של ההפטרה שמואל א פרק ח פסוק א - ה

(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל:

(ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע:

(ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ <<בדרכו>> בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: פ

(ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה:

(ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם:

וגם כאשר רוצים למנות מלך צריך להבין את תפקידו של המלך

הגמרא מחלקת בן דרישת הזקנים לדרישת עמי הארץ

.[תניא]: רבי אליעזר [ברבי יוסי] אומר: זקנים שבדור, כהוגן שאלו, ביקשו, שנאמר "תנה לנו מלך לשפטינו". אבל עמי הארץ שבהן - קלקלו. שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו".

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב

עמי הארץ קלקלו - דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו.

כלומר מלך של עם ישראל לא צריך להיות כמו מלך של כל העמים תפקידו העיקרי הוא הנהגה רוחנית ולא הנהגה מדינית כמו שאנחנו רואים אצל כל מלכי אומות העולם . עם ישראל הוא העם הנבחר על ידי הקב"ה ולכן מי שצריך למלוך על עם ישראל זה הקב"ה כאשר לא אמור להיות מתווך בן עם ישראל לקב"ה . השאיפה של כל יחיד להיות בדרגתו של משה ולהתקרב לקב"ה כמה שיותר . במציאות משה הצליח להגיע לדרגה הגבוהה ביותר ולכן הוא נבחר כמתווך בן הקב"ה לבין עם ישראל אבל זה מצב נתון ולא מצב אידיאלי . כל אחד מעם ישראל צריך לשאוף לדרגתו של משה ואין כאן מבנה בעל מדרג סגור .

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק כז - כט

(כז) וַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה:

(כח) וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְקֹוָק֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:

ואומר הפני יהושע מסכת ברכות דף ד עמוד א

רק שדוד אפילו בזה היה עושה לפנים משורת הדין לאהבתו את ה', ובזה יצדק במה שאמר שמרה נפשי ונגד המלעיגים עליו אמר כן. ועוד נראה בזה שדוד היה מתירא שלא יתפס בעון הדור מצד ענין המלכות עצמו ששאלו ישראל שלא כהוגן וכמו שהוכיח אותם שמואל ואמר להם דעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' ומסיים שם בסוף ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו וכבר ידוע מה שאמרו חז"ל [סנהדרין כ' ע"ב] דזקנים שבאותו דור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו, אבל עמי הארצים שבדור קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו וגו' ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו, ולפי"ז לזה הענין בעצמו נתכוין דוד באמרו שמרה נפשי שלא יתפס באותו עון מצד המלוכה בעצמו מצד שקלקלו עמי הארץ שאמרו והיינו גם אנחנו וגו' והוא לא עשה כן אלא אדרבה היה מראה בעצמו ההיפך שלא התנהג עצמו כשאר מלכי עכו"ם אלא התנהג עצמו במלכותו בעצת זקנים שהיו באותו דור שאמרו תנה לנו מלך לשפטינו בלבד וכן עשה דוד שהיה משכים חצי הלילה לומר שירות ותשבחות והיה משכים לעסוק בתורה והיו ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא שכל זה נראה בעליל שכל עניני מלכות של דוד היה בעצת זקנים שבדור ששאלו כהוגן ואמרו לשפטינו, ודו"ק:

הרצון של זקני ישראל למנות מלך בא לאחר הידרדרות רוחנית שמנעה הנהגה רוחנית ראויה ולכן הבקשה של זקני ישראל למנות מלך במצב כזה היא בקשה הגונה כלשון הגמרא ורק הבקשה של עמי הארץ לבחור לנו הנהגה כמו כל העמים היא בקשה לא ראויה . ואכן דוד המלך התנהג כמו מלך של עם ישראל לא כמו מלך של אומות העולם . וכך כותב הרמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה א

בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד, אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שיכנס לבית הכסא, או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה, יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

מלך בישראל הוא מלך שנבחר על ידי הקב"ה והדבר היחידי שאמור להדריך אותו זאת התורה .

ומה הקשר של כל זה לפרשת קורח ?

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ג

[ג] ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה:

קורח הסתכל על משה כמלך . זה היה הטעות היסודית של קרח . ולכן הוא ביקש את הכהונה . למעשה בהסתכלות שלו על משה הוא הוריד אותו לדרגה של מלך כאשר משה היה מנהיג רוחני של עם ישראל והמלך הוא הקב"ה . כתוצאה מהטעות הזאת הוא באמת האמין שנעשה לו עוול והוא צריך לקבל תפקיד של  כהן  כלומר הוא הפך את הבדיעבד לכתחילה ואולי אם משה היה מלך היה מגיע לו כהונה אבל כאשר משה הוא שושבינו של הקב"ה קרח לא יכול לסתור את משה .

וכך כתוב בדברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה

וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר רש"י דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה

(ה) ויהי - הקדוש ברוך הוא:

בישרון מלך - תמיד עולס מלכותו עליהם:

ואומר השפתי חכמים דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה אות ס

ס דק"ל וכי אין לו מלוכה להקב"ה אלא על ישראל והרי מלכותו בכל משלה ל"פ עול מלכותו וכו' פי' בודאי גם הוא מלך על עו"א אבל אינן מקבלים עליהם עול מלכותו כמו ישראל פי' שהם כפופים לו תמיד לקיים כל המצות שגזר עליהם:

וכך אומר הזוהר הקדוש

שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה - מֹשֶׁה מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה. שְׁאָר הַנְּבִיאִים מֵרָחוֹק - וּמֹשֶׁה מִקָּרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. נֶאֱמָן בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, קָרוֹב הוּא לַמֶּלֶךְ.

וזה בדיוק מה שאומרת אשתו של קרח שגרם לנפילתו ל קרח

חברותא מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

כל דאתא, כל מי שבא לקרוא לאון בן פלת, חזיה [ראה את אשתו שהיא יושבת כשהיא פרועת ראש], והדר [וחזר לאחוריו], שהרי שיער באשה ערוה.אדהכי והכי אבלעו להו [בין כך ובין כך, נבלעו עדת קורח בארץ].איתתיה דקרח אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה [ראה מה משה עושה]!איהו הוה מלכא [הוא עצמו מלך], לאחוה שוויה כהנא רבא [את אחיו הוא מינה לכהן גדול], לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא [ואת בני אחיו מינה לסגני כהונה].ראה איך הוא דואג רק לעצמו ולמקורביו:אי אתיא תרומה [אם מביאים תרומה] - אמר משה: תיהוי לכהן.אי אתו מעשר, דשקילתו אתון [אם מביאים מעשר, שאתם, בני לוי, נוטלין אותו], אמר משה: הבו [תנו] חד מעשרה לכהן [תרומת מעשר].ועוד דבר הוא עושה לכם, דגייז ליה למזייכו [גוזז הוא את כל שערכם, כפי שנאמר: "והעבירו תער על כל בשרם"], ומיטלל לכו כי כופתא [ומשחק בכם כאילו הייתם שוטים, ואתם חשובים עליו כגלל], עינא יהב במזייכו [נותן הוא עיניו בשערכם, שלא יהיה בכם בעל צורה כמותו].אמר לה: הא איהו נמי קא עביד [הרי גם משה עצמו גילח את כל שערו]!אמרה ליה: כיון דכולהו רבותא דידיה [כיון שכל מה שאתם עושים, לגדולתו וכבודו אתם עושים, שאתם מקיימים אפילו דברים שמשימים אתכם כשוטים], אמר איהו נמי: "תמת נפשי עם פלשתים". כלומר, אגזוז גם אני עמהם עכשיו, כדי להפיס דעתם.ועוד, דקאמר לכו משה: עבדיתו תכלתא [עשו פתיל תכלת על כנפי בגדיכם]. אי סלקא דעתך תכלתא חשיבא מצוה, למה אינו מצוה לעשות את כל הבגד תכלת?אפיק גלימי דתכלתא [הוצא אתה בגדי תכלת], וכסינהו לכולהו מתיבתך [וכסה בהם את כל בני בית מדרשך]!היינו דכתיב: "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנה"."חכמות נשים בנתה ביתה" - זו אשתו של און בן פלת, שהצילה בחכמתה את ביתה.

"ואולת בידה תהרסנה" - זו אשתו של קרח, שהרסה את ביתה באיוולתה.

כלומר אשתו של קרח הצליחה להוריד בעיניי קרח את משה לדרגה של מלך ומלך בשר ודם יש לו שיקולים אישים ולכן היה לו לגיטימציה לחלוק על משה ולדרוש שיעשה שינוי בהחלטות שלו  וייתן ללוים גם להיות כוהנים אבל משה שהיה נאמן ביתו של המלך שהוא הקב"ה וכל מעשיו או דבריו נובעים מתוך רצונו של הקב"ה ולכן הוא נקרא נאמן בתו לא יכול לשנות מדברו של הקב"ה ולכן מיד שהגיע קרח למשה והטיח בו את הטענות שלו

במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ד - ה

(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:

(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְקֹוָ֧ק אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

ואומר בכור שור במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ה

(ה) ויודע ה' את אשר לו - ואז תדעו כי מאת ה' היתה לאהרון הגדולה ולא מדעתי עשיתי, כמו "ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי

ואולי הויכוח היסודי הזה נמצא בבסיס הויכוח בימים אלו בן שומרי המצוות מי צריך להנהיג אותנו האם הנהגה מדינית או הנהגה רבנית בייחוד שהיום לא ניתן להמליך מלך כי המלכת המלך הינו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ .

 

פרשת שלח לך למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ? ‏כ'/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת שלח לך  למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ?  ‏כ'/סיון/תש"פ

במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק לא - לג

(לא) וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:

(לב) וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת:

(לג) וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:

 (א) וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא:

וכדי להבין את חטא המרגלים ואת העונש שהקב"ה נתן לעם ישראל נסתכל בדברי התורה

במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק לד - לה

(לד) בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָרֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־ עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי:

(לה) אֲנִ֣י יְקֹוָק֘ דִּבַּרְתִּי֒ אִם־לֹ֣א׀ זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ:

הגמרא דנה בעניין חברותא מסכת תענית דף כט עמוד א

שנינו במשנתנו: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ.

מנלן שהיה זה בתשעה באב?דכתיב: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ואמר מר: בשנה ראשונה עשה משה את המשכן, ונסתיימה מלאכתו בכ"ה בכסלו⁽¹⁶⁶⁶⁾.

המתין משה עד חודש ניסן, שהוא תחילת שנה שניה, ואז הקים משה את המשכן. ובאותה שנה שלח את המרגלים.וכתיב: "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת", וכתיב בהמשך המקרא: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים".אמר רבי חמא בר חנינא: אותו היום [היום השלישי למסעם] סרו מאחרי ה'⁽¹⁶⁶⁷⁾, כפי שמובא בהמשך המקרא: ויהי העם כמתאוננים וגו'. הרי שהיה זה בעשרים ושלשה בחודש השני, הוא חודש אייר⁽¹⁶⁶⁸⁾.וכתיב לאחר מכן: "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וגו'".וכתיב שאמר להם משה: "התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו' לא יום אחד תאכלון ולא יומים וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא וגו'".והרי אותו מעשה שהתאוו תאוה היה בעשרים ושלשה באייר, ולאחר מכן אכלו בשר חודש ימים, יוצא, דהוו להו [שהיה זה], סיום אותו חודש, בעשרין ותרתין [בעשרים ושתים] בסיון [כי החודש היה חסר, בן עשרים ותשעה יום].וכתיב לאחר מכן, שמרים ואהרן דברו על משה, ונענשה מרים - ונצטרעה. וכתוב: "ותסגר מרים שבעת ימים". דהוו להו [שהיה זה], סיום אותם שבעה ימים, בעשרין ותשעה בסיון.וכתיב מיד לאחר אותו מעשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים. והיינו, שהיה זה מיד לאחר שנסתיימו שבעת ימי ההסגר של מרים.וכתיב: "וישבו [המרגלים] מתור הארץ מקץ ארבעים יום". ובאותו לילה ששבו הוציאו דיבת הארץ רעה, ובכו העם, וקבע להם הקדוש ברוך הוא בכיה לדורות, כפי שיובא להלן.

ותמהה הגמרא: לפי החשבון דלעיל, עוֹלֶה שהני [אלו], הימים מזמן שילוח המרגלים עד חזרתם, ארבעים יום נכי חד הוו [ארבעים יום חסר אחד היו]!שכך הוא החשבון: שני ימים נותרו מחודש סיון, דהיינו, יום עשרים ותשעה עצמו, שבו נשתלחו המרגלים, ויום שלושים בו. ועוד עשרים ותשעה ימים של חודש תמוז. ועוד שמונה ימים שעברו מחודש אב עד שחזרו המרגלים, שהרי בלילה שלאחר מכן בכו העם, סך הכל - שלושים ותשעה יום⁽¹⁶⁶⁹⁾.ואילו בפסוק כתוב, שהמרגלים שבו מקץ ארבעים יום מהליכתם!

אמר אביי: חודש תמוז דההיא שתא [שבאותה שנה] - מלויי מליוה [עשו אותו חודש מלא, בן שלושים יום], ועל ידי כך ניתוסף עוד יום אחד, ונסתיימו ארבעים יום בתשעה באב.דכתיב: "קרא עלי מועד לשבר בחורי". יום עיבור החודש נקרא מועד⁽¹⁶⁷⁰⁾, ו"לשבור בחורי" - היינו חורבן בית המקדש. כלומר, שחורבן בית המקדש נקבע ליום ט' באב, על ידי שאותו חודש היה מעובר.וכתיב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". שכאשר שמעו העם את דברי הדיבה שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל, נתנו קולם בבכי. ולא שעו לדברי יהושע וכלב, שאמרו שטובה הארץ מאד מאד.

אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה שבכו בו העם - ליל תשעה באב היה, כפי שהעלה החשבון שהובא לעיל.אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בלילה זה בכיה של חנם, על לא כלום, ואני קובע לכם בלילה זה בכיה לדורות הבאים, על חורבן בית המקדש⁽¹⁶⁷¹⁾.ובאותו לילה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כפי שנאמר: ויאמר אליהם חי אני נאם ה' וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וגו'.

כלומר חטא המרגלים לא רק שגרם לעם ישראל למות במדבר ולשהות במדבר 40 שנה עד שימותו כל מי שהיה חלק מחטא המרגלים החטא  גרם לבכייה לדורות לכל עם ישראל . הבכייה לחינם של עם ישראל גרמה לבכייה לדורות . ונשאלת השאלה למה בכייה קודמת לבכייה הזאת לא גרמה לעם ישראל נזק כמו חטא המרגלים  ורק הבכייה לחינם גרמה לעונש כזה כבד .

כתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק ד

(ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק י

(י) וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְקֹוָק֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע:

עם ישראל בכה גם כאן לפני חטא המרגלים למשפחותיו על עניין הבשר ולמה על בכייה זו  הקב"ה לא נתן עונש כבד כמו שנתן בחטא המרגלים ?

אומר הקדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום .

אומרת גם הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טז עמוד ב

וכל כך למה, כלומר: לאיזה ענין אמרו, שדברים אלו בכלל יסורים?

ומפרשינן: שנחשב יסורים לענין זה דתניא דבי רבי ישמעאל: כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין, קיבל בזה עולמו, כל מנוחתו לעתיד!

כלומר עולם בכלל ועולם קטן  שהוא האדם קשור לתהליך שלוקח ארבעים יום . כלומר התהליך של בריאת העולם הקטן זה האדם ובריאת העולם עצמו קשור לתהליך של 40 יום . ולכן קבלת התורה היה תהליך של 40 ימים שזה התהליך של בריאת העולם מחדש בזמן מתן תורה  . ולכן ולד במעי איתו נחשב לוולד רק לאחר 40 יום .

וראיה לדבר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני!

חברותא מסכת ברכות דף ס עמוד א

ואיבעית אימא: מעשה דלאה בתוך ארבעים יום ראשונים להריון הוה, שאז עדיין אפשר לשנות את העובר על ידי תפלה. וכדתניא: שלשה ימים הראשונים לעיבור, יבקש אדם רחמים שלא יסריח הזרע, אלא יקלט ויתפתח לולד, אבל אם לא נקלט עד שלשה ימים, כבר לא יקלט. ושוב לא מועילה לו תפלה.

ומשלשה ימים ועד ארבעים יום, יבקש רחמים שיהיה הולד זכר.

כלומר יש אפשרות לשנות את מין הילוד במשך 40 יום ראשונים שעדיין יכול מין הוולד להשתנות . יוצא לנו שתהליך של 40 יום הוא תהליך בריאה שקשור גם לאדם וגם לעולם .

ולפי הגמרא בתענית סדר העניינים היה של 40 יום לפני שליחת המרגלים . 3 ימים של נסעה מהר סיני ולאחר מכן 30 יום של אכילת הבשר ו 7 ימים של ההסגר של מרים . סה"כ 40 יום . כלומר הזמן הזה של התחלת המסע במדבר עד סיום ההסגר של מרים היה בדיוק 40 ימים זמן שמתאים לבריאה של עולם . בתוך הזמן הזה היה בכייה של כל עם ישראל בגלל התאווה לבשר והקב"ה לא גזר על עם ישראל עונש כמו על חטא המרגלים שגם הוא היה תהליך של  40 יום וצריך להבין מדוע זה כך ?  יש כאן 2 תהליכים של בנית עם ישראל 40 יום לפני שליחת המרגלים ו 40 יום של שליחת המרגלים וצריך להבין מה ההבדל בניהם , בשניהם היה בכייה  אבל התוצאה של הבכייה שונה לחלוטין בן שני המקרים   .

אומרת הגמרא בחברותא מסכת שבת דף קטז עמוד א

דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה בעתיד, כאשר לא ידאגו מפורענות, ויצר הרע יתבטל.ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.פורענות שנייה מאי היא? [במדבר יא] "ויהי העם כמתאננים".פורענות ראשונה [במדבר י] "ויסעו מהר ה'".ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי ה', והתאוו לבשר תוך שלשה ימים למסעם מהר ה'.והיכן מקומה של פרשת ויהי בנסוע?אמר רב אשי: בפרשת במדבר בענין הדגלים.

והגמרא מדברת על הפסוקים הנ"ל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לה - לו

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

כלומר התורה מכניסה פרשה שלא במקומה עם שני נ הפוכים כדי לעשות הפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה . הפורענות הראשונה מתבארת לפי התוספות מסכת שבת דף קטז עמוד א

פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם - פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקדוש ברוך הוא נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון.

כלומר יש כאן 3 ימים של נסיעה מהר סיני וזה פורענות ראשונה הפסקה של הפסוקים על ידי שני נ הפוכים ואז מגיע פורענות שניה שהיא 30 יום של התאווה לבשר ו 7 ימים של הסגר של מרים .

כלומר ללא הפסוקים היה לנו כאן בריאה של עולם  אבל עולם הפוך לבריאה נכונה

וככה כתוב בזוהר הקדוש

וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים בְּפַעַם אַחַת בָּעוֹלָם. וּמֵהַיּוֹם שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָם, לֹא נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת, עַד שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף. וְכַמָּה הוּא? שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁהֲרֵי כָּל שִׁבְעַת יָמִים לֹא נִכְנָסִים אֵלֶיהָ רוּחוֹת לְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ, וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים הַלָּלוּ הָרוּחַ הוֹלֶכֶת בַּגּוּף לִמְצֹא אֶת מְקוֹמָהּ, וְאָז כָּתוּב (ויקרא כב) וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ.

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי חוֹזְרִים הָרוּחַ וְהַגּוּף לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַגְּבִירָה וּלְהִקָּשֵׁר עִמָּהּ, וּבְזָכָר, בְּגוּף וּבְרוּחַ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל (ב) דְּמֵי טָהֳרָה, שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הָרוּחַ בַּגּוּף.

כלומר הדרך הנכונה זה 7 ימים ואז 33 יום של התיישבות הנשמה בתוך הגוף וכאן יש בדיוק הפוך : 33 יום ולאחר מכן 7 ימים של מרים .

וכדי לתרץ את ההבדל צריך להגיד שהתפילה של משה לקב"ה הועילה על ידי הכנסת הפסוקים בין ה 3 הימים לשאר ה 33 כך שאין לנו בריאה הפוכה של העם היהודי כי אין לנו רצף של 40 יום ,ואם לא היו את הפסוקים הנ"ל אולי היה כאן בריאה מעוותת שלא ניתנת לתיקון ולכן הוכנסו הפסוקים לעשות הפרדה כדי שלא יהיו פה 40 יום רצופים של פורענות . ה 40 יום הנוספים שזה חטא המרגלים זה בריאה של 40 יום שניתנת לתיקון כי זה היה בכייה לחינם והתיקון נעשה על ידי 40 שנה במדבר אבל אם חס וחלילה לא היו לנו א ההפרדה בן הפורעניות והיה רצף של 40 יום ובריאה הפוכה אולי חס וחלילה לא היה תקומה לעם היהודי ולכן אומר משה לקב"ה

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו) וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי: פ

ואומר הספרי זוטא (הורוביץ) במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו). ואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקדוש ברוך הוא למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:

לסיכום הבכייה של עם ישראל בזמן התאווה לבשר היה יכול חס וחלילה להסתיים באובדן העם היהודי לולי נכנסו הפסוקים וגרמו להפרדה בן פורענות לפורענות