פרשת שלח לך למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ? ‏כ'/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת שלח לך  למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ?  ‏כ'/סיון/תש"פ

במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק לא - לג

(לא) וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:

(לב) וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת:

(לג) וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:

 (א) וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא:

וכדי להבין את חטא המרגלים ואת העונש שהקב"ה נתן לעם ישראל נסתכל בדברי התורה

במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק לד - לה

(לד) בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָרֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־ עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי:

(לה) אֲנִ֣י יְקֹוָק֘ דִּבַּרְתִּי֒ אִם־לֹ֣א׀ זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ:

הגמרא דנה בעניין חברותא מסכת תענית דף כט עמוד א

שנינו במשנתנו: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ.

מנלן שהיה זה בתשעה באב?דכתיב: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ואמר מר: בשנה ראשונה עשה משה את המשכן, ונסתיימה מלאכתו בכ"ה בכסלו⁽¹⁶⁶⁶⁾.

המתין משה עד חודש ניסן, שהוא תחילת שנה שניה, ואז הקים משה את המשכן. ובאותה שנה שלח את המרגלים.וכתיב: "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת", וכתיב בהמשך המקרא: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים".אמר רבי חמא בר חנינא: אותו היום [היום השלישי למסעם] סרו מאחרי ה'⁽¹⁶⁶⁷⁾, כפי שמובא בהמשך המקרא: ויהי העם כמתאוננים וגו'. הרי שהיה זה בעשרים ושלשה בחודש השני, הוא חודש אייר⁽¹⁶⁶⁸⁾.וכתיב לאחר מכן: "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וגו'".וכתיב שאמר להם משה: "התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו' לא יום אחד תאכלון ולא יומים וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא וגו'".והרי אותו מעשה שהתאוו תאוה היה בעשרים ושלשה באייר, ולאחר מכן אכלו בשר חודש ימים, יוצא, דהוו להו [שהיה זה], סיום אותו חודש, בעשרין ותרתין [בעשרים ושתים] בסיון [כי החודש היה חסר, בן עשרים ותשעה יום].וכתיב לאחר מכן, שמרים ואהרן דברו על משה, ונענשה מרים - ונצטרעה. וכתוב: "ותסגר מרים שבעת ימים". דהוו להו [שהיה זה], סיום אותם שבעה ימים, בעשרין ותשעה בסיון.וכתיב מיד לאחר אותו מעשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים. והיינו, שהיה זה מיד לאחר שנסתיימו שבעת ימי ההסגר של מרים.וכתיב: "וישבו [המרגלים] מתור הארץ מקץ ארבעים יום". ובאותו לילה ששבו הוציאו דיבת הארץ רעה, ובכו העם, וקבע להם הקדוש ברוך הוא בכיה לדורות, כפי שיובא להלן.

ותמהה הגמרא: לפי החשבון דלעיל, עוֹלֶה שהני [אלו], הימים מזמן שילוח המרגלים עד חזרתם, ארבעים יום נכי חד הוו [ארבעים יום חסר אחד היו]!שכך הוא החשבון: שני ימים נותרו מחודש סיון, דהיינו, יום עשרים ותשעה עצמו, שבו נשתלחו המרגלים, ויום שלושים בו. ועוד עשרים ותשעה ימים של חודש תמוז. ועוד שמונה ימים שעברו מחודש אב עד שחזרו המרגלים, שהרי בלילה שלאחר מכן בכו העם, סך הכל - שלושים ותשעה יום⁽¹⁶⁶⁹⁾.ואילו בפסוק כתוב, שהמרגלים שבו מקץ ארבעים יום מהליכתם!

אמר אביי: חודש תמוז דההיא שתא [שבאותה שנה] - מלויי מליוה [עשו אותו חודש מלא, בן שלושים יום], ועל ידי כך ניתוסף עוד יום אחד, ונסתיימו ארבעים יום בתשעה באב.דכתיב: "קרא עלי מועד לשבר בחורי". יום עיבור החודש נקרא מועד⁽¹⁶⁷⁰⁾, ו"לשבור בחורי" - היינו חורבן בית המקדש. כלומר, שחורבן בית המקדש נקבע ליום ט' באב, על ידי שאותו חודש היה מעובר.וכתיב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". שכאשר שמעו העם את דברי הדיבה שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל, נתנו קולם בבכי. ולא שעו לדברי יהושע וכלב, שאמרו שטובה הארץ מאד מאד.

אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה שבכו בו העם - ליל תשעה באב היה, כפי שהעלה החשבון שהובא לעיל.אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בלילה זה בכיה של חנם, על לא כלום, ואני קובע לכם בלילה זה בכיה לדורות הבאים, על חורבן בית המקדש⁽¹⁶⁷¹⁾.ובאותו לילה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כפי שנאמר: ויאמר אליהם חי אני נאם ה' וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וגו'.

כלומר חטא המרגלים לא רק שגרם לעם ישראל למות במדבר ולשהות במדבר 40 שנה עד שימותו כל מי שהיה חלק מחטא המרגלים החטא  גרם לבכייה לדורות לכל עם ישראל . הבכייה לחינם של עם ישראל גרמה לבכייה לדורות . ונשאלת השאלה למה בכייה קודמת לבכייה הזאת לא גרמה לעם ישראל נזק כמו חטא המרגלים  ורק הבכייה לחינם גרמה לעונש כזה כבד .

כתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק ד

(ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק י

(י) וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְקֹוָק֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע:

עם ישראל בכה גם כאן לפני חטא המרגלים למשפחותיו על עניין הבשר ולמה על בכייה זו  הקב"ה לא נתן עונש כבד כמו שנתן בחטא המרגלים ?

אומר הקדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום .

אומרת גם הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טז עמוד ב

וכל כך למה, כלומר: לאיזה ענין אמרו, שדברים אלו בכלל יסורים?

ומפרשינן: שנחשב יסורים לענין זה דתניא דבי רבי ישמעאל: כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין, קיבל בזה עולמו, כל מנוחתו לעתיד!

כלומר עולם בכלל ועולם קטן  שהוא האדם קשור לתהליך שלוקח ארבעים יום . כלומר התהליך של בריאת העולם הקטן זה האדם ובריאת העולם עצמו קשור לתהליך של 40 יום . ולכן קבלת התורה היה תהליך של 40 ימים שזה התהליך של בריאת העולם מחדש בזמן מתן תורה  . ולכן ולד במעי איתו נחשב לוולד רק לאחר 40 יום .

וראיה לדבר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני!

חברותא מסכת ברכות דף ס עמוד א

ואיבעית אימא: מעשה דלאה בתוך ארבעים יום ראשונים להריון הוה, שאז עדיין אפשר לשנות את העובר על ידי תפלה. וכדתניא: שלשה ימים הראשונים לעיבור, יבקש אדם רחמים שלא יסריח הזרע, אלא יקלט ויתפתח לולד, אבל אם לא נקלט עד שלשה ימים, כבר לא יקלט. ושוב לא מועילה לו תפלה.

ומשלשה ימים ועד ארבעים יום, יבקש רחמים שיהיה הולד זכר.

כלומר יש אפשרות לשנות את מין הילוד במשך 40 יום ראשונים שעדיין יכול מין הוולד להשתנות . יוצא לנו שתהליך של 40 יום הוא תהליך בריאה שקשור גם לאדם וגם לעולם .

ולפי הגמרא בתענית סדר העניינים היה של 40 יום לפני שליחת המרגלים . 3 ימים של נסעה מהר סיני ולאחר מכן 30 יום של אכילת הבשר ו 7 ימים של ההסגר של מרים . סה"כ 40 יום . כלומר הזמן הזה של התחלת המסע במדבר עד סיום ההסגר של מרים היה בדיוק 40 ימים זמן שמתאים לבריאה של עולם . בתוך הזמן הזה היה בכייה של כל עם ישראל בגלל התאווה לבשר והקב"ה לא גזר על עם ישראל עונש כמו על חטא המרגלים שגם הוא היה תהליך של  40 יום וצריך להבין מדוע זה כך ?  יש כאן 2 תהליכים של בנית עם ישראל 40 יום לפני שליחת המרגלים ו 40 יום של שליחת המרגלים וצריך להבין מה ההבדל בניהם , בשניהם היה בכייה  אבל התוצאה של הבכייה שונה לחלוטין בן שני המקרים   .

אומרת הגמרא בחברותא מסכת שבת דף קטז עמוד א

דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה בעתיד, כאשר לא ידאגו מפורענות, ויצר הרע יתבטל.ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.פורענות שנייה מאי היא? [במדבר יא] "ויהי העם כמתאננים".פורענות ראשונה [במדבר י] "ויסעו מהר ה'".ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי ה', והתאוו לבשר תוך שלשה ימים למסעם מהר ה'.והיכן מקומה של פרשת ויהי בנסוע?אמר רב אשי: בפרשת במדבר בענין הדגלים.

והגמרא מדברת על הפסוקים הנ"ל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לה - לו

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

כלומר התורה מכניסה פרשה שלא במקומה עם שני נ הפוכים כדי לעשות הפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה . הפורענות הראשונה מתבארת לפי התוספות מסכת שבת דף קטז עמוד א

פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם - פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקדוש ברוך הוא נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון.

כלומר יש כאן 3 ימים של נסיעה מהר סיני וזה פורענות ראשונה הפסקה של הפסוקים על ידי שני נ הפוכים ואז מגיע פורענות שניה שהיא 30 יום של התאווה לבשר ו 7 ימים של הסגר של מרים .

כלומר ללא הפסוקים היה לנו כאן בריאה של עולם  אבל עולם הפוך לבריאה נכונה

וככה כתוב בזוהר הקדוש

וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים בְּפַעַם אַחַת בָּעוֹלָם. וּמֵהַיּוֹם שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָם, לֹא נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת, עַד שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף. וְכַמָּה הוּא? שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁהֲרֵי כָּל שִׁבְעַת יָמִים לֹא נִכְנָסִים אֵלֶיהָ רוּחוֹת לְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ, וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים הַלָּלוּ הָרוּחַ הוֹלֶכֶת בַּגּוּף לִמְצֹא אֶת מְקוֹמָהּ, וְאָז כָּתוּב (ויקרא כב) וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ.

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי חוֹזְרִים הָרוּחַ וְהַגּוּף לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַגְּבִירָה וּלְהִקָּשֵׁר עִמָּהּ, וּבְזָכָר, בְּגוּף וּבְרוּחַ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל (ב) דְּמֵי טָהֳרָה, שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הָרוּחַ בַּגּוּף.

כלומר הדרך הנכונה זה 7 ימים ואז 33 יום של התיישבות הנשמה בתוך הגוף וכאן יש בדיוק הפוך : 33 יום ולאחר מכן 7 ימים של מרים .

וכדי לתרץ את ההבדל צריך להגיד שהתפילה של משה לקב"ה הועילה על ידי הכנסת הפסוקים בין ה 3 הימים לשאר ה 33 כך שאין לנו בריאה הפוכה של העם היהודי כי אין לנו רצף של 40 יום ,ואם לא היו את הפסוקים הנ"ל אולי היה כאן בריאה מעוותת שלא ניתנת לתיקון ולכן הוכנסו הפסוקים לעשות הפרדה כדי שלא יהיו פה 40 יום רצופים של פורענות . ה 40 יום הנוספים שזה חטא המרגלים זה בריאה של 40 יום שניתנת לתיקון כי זה היה בכייה לחינם והתיקון נעשה על ידי 40 שנה במדבר אבל אם חס וחלילה לא היו לנו א ההפרדה בן הפורעניות והיה רצף של 40 יום ובריאה הפוכה אולי חס וחלילה לא היה תקומה לעם היהודי ולכן אומר משה לקב"ה

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו) וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי: פ

ואומר הספרי זוטא (הורוביץ) במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו). ואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקדוש ברוך הוא למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:

לסיכום הבכייה של עם ישראל בזמן התאווה לבשר היה יכול חס וחלילה להסתיים באובדן העם היהודי לולי נכנסו הפסוקים וגרמו להפרדה בן פורענות לפורענות

 

 

פרשת בהעלותך מתי יש מנוחה ? מה קורא כאשר אין מנוחה ? מה הקשר לבית המקדש ? האם יכול להיות מנוחה למי ששואף לחומריות ? למה לדב אין לו מנוחה ? איך ניתן להגיע למנוחה בעולם ללא בית מקדש ? מה נשאר לקב"ה בעולמו לאחר חורבן הבית ? מה הבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? האם יש מנוחה ונחלה בעולם הזה ? ומה הקשר לזעקתו של רבי שמעון בר יוחאי "תורה מה תהא עליה?" ‏י"ג/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת בהעלותך מתי יש מנוחה ? מה קורא כאשר אין מנוחה ?  מה הקשר לבית המקדש ? האם יכול להיות מנוחה למי ששואף לחומריות ? למה לדב אין לו מנוחה ? איך ניתן להגיע למנוחה בעולם ללא בית מקדש ? מה נשאר לקב"ה בעולמו לאחר חורבן הבית ? מה הבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? האם יש מנוחה ונחלה בעולם הזה ? ומה הקשר לזעקתו של רבי שמעון בר יוחאי "תורה מה תהא עליה?" ‏י"ג/סיון/תש"פ

כתוב במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג - לו

(לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְקֹוָ֔ק דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֜ק נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה:

(לד) וַעֲנַ֧ן יְקֹוָ֛ק עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה: ס

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

וכותב המלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לו

(לו) ובנחה, בעת הגיע למקום שבו חנו אמר שזה כדי להניח רבבות אלפי ישראל היגעים מן הדרך. ושובה הוא מענין מנוחה כמו שכתוב בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל), בענין שהנסיעה הוא נגד האויבים והחניה הוא להרגיע את ישראל:

כאשר ארון הקודש נמצא בתנועה אנחנו לא נמצאים במצב של רגיעה אנחנו נמצאים במצב של מלחמה עובדה שכתוב וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ   .

אבל כאשר ארון הקודש נמצא במקומו בתוך קודש הקודשים בתוך בית המקדש אנחנו נמצאים במצב של מנוחה . והשאלה מה למה זה כך ?

אומר ההעמק דבר במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לו

(לו) ובנחה יאמר שובה ה'. שעד כה הלך הארון של ברית ה' חוץ למחנה ישראל, ולא היה רוח הקודש בתקפו להצלחת תורה שבעל פה כל כך, כמו בעת שרבים מקובצים במקום אחד כדאיתא בב"ק סוף פרק מרובה שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים כו', ועתה בשעה שנחו ושב הארון למקום רבבות אלפי ישראל, התפלל משה שישוב רוח הקודש בתקפו אל רבבות אלפי ישראל. וכבר ביארנו בכ"מ שאע"ג שהענין ראוי להיות בעצמו, מכל מקום התפלה מועיל הרבה להיות כרצון הקדוש ברוך הוא גם בלי תפלה, כמש"כ בספר שמות פרשת בשלח בפ' מה תצעק [י"ד ט"ו]:

כלומר כאשר הארון נוסע רוח הקודש לא נמצא על עם ישראל בכל תוקפו כפי שהוא נמצא כאשר עם ישראל נמצא במנוחה כאשר ארון הקודש נמצא במקומו . ועניין תוקפו של רוח הקודש פוגם בלימוד התורה שבעל פה ומתוך כך גורם לאותם אלו שהם אויבים שלנו ואלו שהם שונאים שלנו לנסות לפגוע בנו העוצמה הרוחנית של עם ישראל נובע מהתורה ולכן חסרון בתורה מחליש את עם ישראל וגורם לאובים שלנו לנסות להלחם בנו אבל כאשר ארון הקודש נמצא במקומו תוקפו של רוח הקודש גדל ולימוד התורה מצליח יותר וזה גורם לשונאים שלנו ולאויבים שלנו להתרחק מאיתנו  .

ולכן כתוב במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

(לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְקֹוָ֔ק דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֜ק נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה:

רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:

כלומר מקום המנוחה נקבע רק על ידי ארון הקודש והענן שהיה נוסע עם הארון . ורק 2 הדברים הללו יכולים לקבוע היכן מקום המנוחה . כי מנוחה זה המקום שיש בו תורה ולא שום דבר אחר . וההיפך מתורה זה התאווה לגשמיות ששם אין ולא קיים מנוחה .

חברותא מסכת מגילה דף יא עמוד א

"ארי נוהם" - זה נבוכדנצר הרשע. דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו"."דוב שוקק" - זה אחשורוש. דכתיב ביה: "וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב" [פירוש המקרא: ובאה חיה אחרת שניה הדומה לדוב]. ותני רב יוסף: אלו פרסיים. שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין [מלובשים] בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. ואחשורוש היה פרסי.

וצריך להבין מה הכונה שאין להם מנוחה כמו דב

ספר נר מצוה חלק א - עניני ארבע המלכיות

ואמרו בפרק עשרה יוחסין (קידושין עב א) "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב" (דניאל ז, ה). תני רב יוסף אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. פירוש, שהם מבקשים תמיד לבלוע, כך הוא מדתם. ולכך כתיב אצל מלכות זה במגלת אסתר (אסתר י, א) "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים". ומה בא הכתוב הזה לומר, מה שאמר ששם המלך מס על הארץ. רק שבא לומר, שכל זה כח אחשורוש, שהיה חסר, ומבקש תמיד למלאות נפשו מן העושר, וזה היה עצם מלכות שניה. וכן אמר דניאל על זאת החיה (דניאל ז, ה) "וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא". וכן אמרו (מגילה יא א) למה נקרא "אחשורוש", שהכל נעשו רשין בימיו. וכל זה שרצה למלאות נפשו מן תאותו הגופנית. וכאשר ידע המן ענין אחשורוש, רצה גם כן שימכור לו ישראל בעד כסף, שזהו ענין כח אחשורוש, ובזה יהיה חס ושלום בולע את ישראל. ומפני כי אחשורוש תמיד חפץ לבלוע, ולפיכך אמר להמן (אסתר ג, יא) "הכסף נתון לך", ולא שאין אני רוצה הכסף שלך, רק מקבל אני ממך, וחוזר אני ונותן לך. ולא החזיק בכסף, שזה ודאי היה לו גנאי גדול לקבל כסף, ולתת עם אחד להריגה בשביל כסף. רק בשביל אהבת כסף, היה מקבלו וחוזר ונתן הכסף אליו. וכבר בארנו במקומו מענין זה. כלל הדבר, כי ענין מלכות השניה, שהיה חפץ ורוצה לבלוע הכל.

כלומר המשמעות של להיות במנוחה זה שאיפה ללימוד התורה ולא לחומריות. המצב האופטימאלי  של האדם זה להתעסק עם הבסיס לקיומו של העולם וזה התורה , וכדי ללמוד את התורה בצורה אופטימאלית צריך שרוח הקודש יהיה בתקפו  , וכדי שמצב כזה יקרה אנחנו צריכים שארון הקודש יהיה במקומו בתוך המשכן בתוך קודש הקודשים . שם זה הנקודה שהיא נקודת הממשק בן העולם לקב"ה .

דברים פרשת ראה פרק יב פסוק ט - יא

(ט) כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:

(י) וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכָּל־ אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח:

(יא) וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽיקֹוָֽק:

כלומר המנוחה והנחלה זה כאשר עם ישראל ישכן את שמו של הקב"ה במקום אשר יבחר . והכוונה של לשכן את שמו של הקב"ה זה הכנסת ארון הקודש לתוך קודש הקודשים . ורק אז שורה על עם ישראל רוח קודש בתוקפו להצלחה בלימוד התורה כפי שאומר העמק דבר  .

ויש לשאול מהיום שבית המקדש נחרב ואין לנו את ארון התורה ואין לנו את בית המקדש ואנחנו נמצאים בהסתר פנים כיצד צריך להיות הדרך שלנו להגיע למנוחה ונחלה ? כיצד נוכל לכוון את מה שאנחנו עושים כדי שתהיה לנו הצלחה בלימוד תורה ?

חברותא מסכת ברכות דף ח עמוד א

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, מאותם דברים מעולים שאמרת בשם רב חסדא בעניני בית הכנסת. אמר ליה רפרם בר פפא לרבא: הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב, מהו פירוש הכתוב [תהילים פז ב]: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"? - אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה, מקומות שתלמידי חכמים מתאספים ובאים שם ללמוד בתלמוד המביא לידי הכרעת הלכה,⁽³⁸⁾ יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו וזה מה דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.⁽³⁹⁾ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא, בתחילה הייתי לומד בתוך ביתי ומצילנא בבי כנישתא, ומתפלל בבית הכנסת, כיון דשמענא להא מאמר זה דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות⁽⁴⁰⁾ של הלכה בלבד", לא הוה מצילנא אלא היכי דגריסנא, לא הייתי מתפלל אלא במקום שאני לומד,⁽⁴¹⁾ כלומר בביתי.⁽⁴²⁾

כלומר העולם לאחר חורבן בית המקדש שונה מהעולם לאחר החורבן אבל הקב"ה  כאשר הוא נותן לנו מכה הוא גם נותן לנו גם רפואה ואפשרות לשרוד בעולם של הסתר פנים . מה שנתן לנו הקב"ה ארבע אמות  של הלכה שזה "בית המקדש " שלנו לאחר חורבן הבית . וגם נתן לנו את אותו מקום שנוכל להתפלל בעולם שאין בו בית מקדש ונתן לנו את בית הכנסת וכך אומר  הזוהר הקדוש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה הוּא עוֹמֵד כְּמוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁעוֹמֵד זֶה כְּנֶגֶד זֶה. וְאוֹתוֹ בֵּית מִקְדָּשׁ, כָּל תִּקּוּנָיו וְכָל עֲבוֹדוֹתָיו וְכָל אוֹתָם כֵּלִים וְשַׁמָּשִׁים, כֻּלָּם הֵם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הוּא בֵּית מְנוּחָה כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה בְּכָל אוֹתָם תִּקּוּנִים, לִהְיוֹת בְּתִקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה בֵּית מְנוּחָה וִירֻשָּׁה. כָּךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ בְּכָל תִּקּוּנֵי הַיֹּפִי, לִהְיוֹת כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה, לִהְיוֹת בֵּית תְּפִלָּה, לְתַקֵּן תִּקּוּנִים בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.

כלומר בעולם של הסתר פנים בעולם שאין לנו את בית המקדש ואת ארון הקודש כדי שנוכל להגיע למנוחה ונחלה נשאר לנו אך ורק 4 אמות של הלכה. כלומר לימוד התורה זה הדרך היחידה שלנו לשאוף להגיע למנוחה ונחלה . כאשר היה את בית המקדש באופן מעשי היה יותר קל ללמוד את התורה ולהצליח אבל היום המצב הוא של הסתר פנים ומאלץ אותנו להתאמץ הרבה יותר בלימוד התורה כדי להגיע לתוצאות שהראשונים יכלו להגיע ביתר קלות .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.ואמר רבה בר רב חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים שחפצו לקיים מצוות ה' היו מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון [פתח החצר והבית] כדי שיראו "פני הבית" ובכך לחייבן במעשר וכפי שיבואר בסמוך.אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך גגות דרך חצירות⁽²⁵⁾ ודרך קרפיפות כדי שלא יראו את "פני הבית" ובכך לפטרן מן המעשר.

העולם שלנו שהוא עולם הסתר פנים זה עולם שהדרך היחידה שלנו להגיע למנוחה ונחלה להתאמץ ולעמול בתורה וזה הדרך היחידה להגיע למנוחה ונחלה וזה בדיוק הזעקה של שמעון בר יוחאי ששואל בעולם שלנו עולם של דורות אחרונים

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?

וכל זה נעשה לשם העולם הבא כמו שאומר הגאון מוילנה  באדרת אליהו דברים פרק יב פסוק ט

דג' בריתות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. ברית התורה. וברית ע"ז. וברית מילה. ולכן אמר ולא נתתו לגויי הארצות זו ברית תורה. ולא הנחלתו לעובדי פסילים זו ברית ע"ז. לא ישכנו כו' זו ברית מילה. ונאמר מנוחה. נחלה. מתנה. מפני שיש לאחר מיתה ג' דברים. לנפש. ורוח. ונשמה. לנפש. הוא מנוחה. כמ"ש ונחך וגו' והשביע בצחצחות וגו'. ונחלה לרוח. והוא נחלת ג"ע שהוא ירושה מאדם הראשון ומיעקב. ומתנה הוא לנשמה. וכן נאמר בפסוק אז תתענג וגו' והרכבתיך וגו' והאכלתיך וגו':

 

 

 

 

 

שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

בס"ד
שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

מה הקשר בן מגילת רות ולמתן תורה ?  תמיד מתמקדים ברות ובועז תמיד נמצא ברקע ולא במרכז . ואני אנסה להתמקד בחלק של בעז למגילת רות והקשר למתן תורה

הגמרא מרחיבה בנושא בועז הוא אבצן חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, בעלה של נעמי, וכן מחלון וכליון, בניו, גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו, שמתו כולם בארץ מואב, ולא היו למחלון וכליון בנים? מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ. וזאת, על אף שיצאו מחמת הרעב.שנאמר⁽²¹⁾ [במגילת רות, א] בתיאור חזרתה של נעמי משדה מואב לבית לחם: "ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי!? "ומבארת הגמרא: מאי "הזאת נעמי!? "אמר רבי יצחק: אמרו "חזיתם נעמי, שיצאת מארץ לחוצה לארץ, מה עלתה לה!? ", שאין בידה כלום.⁽²²⁾ואמר רבי יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בועז, והוא נעשה אלמן, כדי שישא את רות. ובא הכתוב ללמדך שהקב"ה מקדים רפואה למכה, וכי יש לו לאדם לבטוח בה',⁽²³⁾ שכל מה שמתרחש, אפילו דבר שנראה לו כרעה, הרי הוא לטובה.והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שכבא, קיימא מנו בייתא. קודם שמסתלק המת מן העולם, כבר עומד ומזומן מי שממונה על ביתו, ועומד במקומו. וגם כאן, היתה רות עומדת ומזומנת לבועז, עוד לפני שמתה אשתו.אמר רבה בר רב הונא, אמר רב: אבצן, אחד מן השופטים המתוארים בספר שופטים, שקם לשפוט את ישראל אחרי מות יפתח הגלעדי, והיה גר בבית לחם, זה בועז!

ודנה הגמרא: מאי קא משמע לן!? איזה לימוד לדבר מצוה יש לנו מהידיעה שאבצן זה בעז, כי אם אין לנו כל לימוד מכך, מה התועלת לומר זאת?ומבארת הגמרא: קא משמע לן כאידך, דבר אחר, דאמר רבה בר רב הונא, וממנו יש ללמוד הנהגה נכונה, שגם אם נשא אדם אשה בבחרותו, ויש לו בנים רבים ממנה, ישא עוד פעם אשה, אפילו בזקנותו [אם מתה אשתו הראשונה], שמא לא יתקיימו בניו מאשתו הראשונה.

דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו בשעה שחיתנם.

שנאמר בספר שופטים [פרק יב] לגבי אבצן, שהוא בעז:"ויהי לו שלשים בנים. ושלשים בנות שלו, שילח החוצה מביתו, דהיינו שהשיאם לאנשים. ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, שלקחן כנשים לבניו. וישפוט את ישראל שבע שנים".ובכל אחת ואחת מהחתונות של שלשים בניו ושלשים בנותיו עשה שני משתאות. משתה אחד, של אירוסין, הוא עשה בבית אביו של החתן, ומשתה אחד, של נישואין, בבית חמיו של החתן. וכיון שעשה שני משתאות בכל חתונה, הרי בסך הכל, בששים החתונות, עשה אבצן, שהוא בעז, מאה ועשרים משתאות.ואילו לא היה אומר רבה בר הונא שאבצן זה בעז, היינו מניחים שהם שני אנשים שונים, ולא היינו למדים מכאן שיש לו לאדם לישא אשה אחר מות אשתו, ולהוליד ממנה בנים, אפילו אם יש לו בנים מאשתו הראשונה.ובכולן, בכל מאה ועשרים המשתאות, לא זימן אליהן את מנוח [לפני הוולדו של בנו שמשון], כי אמר בעז על מנוח, כיון שאשתו של מנוח היא עקרה, ואין לו בנים, הרי הוא משול לכודנא פרידה עקרה, ולכן, במאי פרעא!? הרי אין לו בנים למנוח לחתנם ולהזמין אותי לסעודת נישואיהם, ולא אוכל לפרוע לו כגמולו על שבא לחתונת בני.⁽²⁴⁾והוסיף רבה בר רב הונא, ואמר: וכולן, כל ששים בניו ובנותיו של בעז מאשתו הראשונה, מתו בחייו של בועז, לאחר שמתה אשתו ונשא את רות.והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב מששים הבנים שהיו לו קודם

מהגמרא הזאת אנחנו שומעים סיפור מדהים על בועז הוא אבצן היה לו 30 בנים ו 30  בנות . בועז שהיה גדול הדור חיתן אותם ב 120 משתאות 2 לכל אחד . משתה של אירוסין ומשתה של נישואין . כולם ללא יוצא מן הכלל מתו בחייו של בועז לפני שבועז ייבם את רות כי ביום שבועז ייבם את רות הוא מת . לשם השואה כאשר אנחנו מדברים על איוב ועל הסבל שעבר מדובר על 10 ילדים 7 בנים ו 3 בנות .

איוב פרק א פסוק א - ב

(א) אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:

(ב) וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:

איוב פרק א פסוק יח - יט

(יח) עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר:

(יט) וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

כלומר אצל בועז היה האסון גדול פי 6 מאשר איוב . לבועז מתו 60 ילדים וגם אשתו של בועז . אשתו של בועז מתה בדיוק ביום שהגיעה נעמי  ורות מחוצה לארץ לארץ ישראל .

ועם כל האסון שקרה לבועז אפילו נדנוד של הרהור לא עלה בדעתו של בועז

רות פרק ב פסוק ד

(ד) וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְקֹוָ֣ק עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָֽק:

ואומר הנחל אשכול רות פרק ב פסוק ד

(ד) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרי' ה' עמכם. נראה שלהיותו ראש הסנהדרין והגיע לפרשת דרכים וכתבו התוס' שתמיד מהרהר בתורה וגם תלמודו שגור בפיו להכי פתח ואמר ה' עמכם להורות כי היה לומד וח"ו לא הזכיר ה' בלי שיקדים מלה.

וכדי שנבין יותר לעומק את יראת השמים של בועז הוא אבצן תיקן בועז כראש סנהדרין שאדם יקדים את שם השם כאשר הוא נפגש עם אדם אחר . כלומר בועז שקיבל מכות נוראיות מהשמים כאשר  60 מבניו ובנותיו מתו הוא קיבל את זה ללא הרהור על מעשיו של הקב"ה ותיקן שצריך להכניס את  שם השם כאשר אתה נפגש עם אדם אחר . אולי הבין בועז שלפעמים מכות כאלו מהקב"ה יכולים לגרום לאיזה רפיון ביראת השמים ולגרום לאיזה הרהור על הצדק בעולם הזה ולכן החליט בועז עם בית דינו להוסיף ולהכניס את הקב"ה בכל מפגש בין שני אנשים . התיקון הזה של בועז הוא בהחלט הפעלת מידתם  של המלאכים והוא "נעשה ונשמע" . גם כאשר נראה לך שיש איזה מקום להרהור בדרכי הקב"ה צריך להמשיך ולהתחזק ולהפעיל את מידת המלאכים שהיא נעשה ונשמע .

אומרת הגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב

אמר ליה אביי: אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם.האם גם כאן תטען: מאן סליק לעילא, ואתא ואמר!? מי עלה לשמים וחזר משם ואמר לרבי יהושע בן לוי שבית דין של מעלה הסכימו על ידם?!אלא התירוץ על כך הוא, שקראי קא דרשינן [אנו דורשים כן מהפסוקים].הכי נמי, כאן לגבי כרת, יש לתרץ, שקראי קא דרשינן [שדורשים מהפסוקים] שנפטר על ידי מלקות מכרת.גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה, והסכימו בית דין של מעלה על ידם.[אלו הן]:א. אמרו שחייבים במקרא מגילה.

ב. ושאילת שלום [בשם].התירו לאדם לשאול בשלום חבירו בשם ה', כגון "ישים ה' עליך שלום", ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה.פירוש אחר, שחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם ה'.[גם ואנו גם מזכירים את השם, לפי ש"שלום" הוא גם כן משמותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב [שופטים ו] "ויקרא לו, ה' שלום! "דהיינו שקראו שלום, שהוא שם ה'].ג. והבאת מעשר אל לשכת בית ה'.עזרא הסופר קנס את הלוויים לפי שלא עלו עמו, וצוה להביא את כל המעשרות אל לשכת בית ה', והיו מחלקים את המעשר ראשון, המגיע ללוויים בלבד, לכהנים וללוים בשוה, כמו שנאמר בעזרא [נחמיה י], "והיה הכהן בן אהרן עם הלוים, במעשר הלוים".וגם חזקיהו עשה כן, שהכין לשכות להביא לשם את כל המעשרות, מפני שיש שהיו מזלזלין בנתינת מעשרותיהם, ויש שהיו נותנים אותם למי שאינו הגון, ולכן הכין לשכות להביא שם המעשרות, כדי שלא יקבלום הלוים שהיו עובדי עבודה זרה, כמו שנאמר בדברי הימים [ב לא] "ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה'. ויכינו, ויביאו את התרומה והמעשר".והוא גם תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן [על אף שמדאורייתא אין חייבים בהם, כי מן התורה אין חיוב של תרומות ומעשרות אלא בדגן תירוש ויצהר], כדכתיב [בדברי הימים ב לא, ה] "וכפרוץ הדבר", שנתחזקה וגברה תקנתו של חזקיה, "הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל תבואת שדה". ומפרשת הגמרא בנדרים, מאי "וכל תבואת השדה"? לאיתויי פירות האילן וירק, שאין עושין גורן מהן.והסכימו על ידם בית דין של מעלה, כמו שמוכח מהפסוקים:א. על מקרא מגילה הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [אסתר ט'] "קימו וקבלו היהודים", קיימו למעלה, מה שקבלו למטה.⁽¹⁸⁾ב. ועל שאילת שלום בשם, הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [רות ב'] "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם". ואומר [שופטים ו'] "ה' עמך, גבור החיל".ומקשינן: מאי ואומר מדוע צריך להביא פסוק נוסף, והרי אדם גדול כבועז לא היה אומר אם לא שידע שהקב"ה הסכים על כך לפני כן.⁽¹⁹⁾ומתרצינן: וכי תימא, שמא תדחה ותאמר כי אמנם היה בועז אדם גדול, בכל זאת, שמא בועז הוא דעביד מדעתיה, ואולם משמיא לא אסכימו על ידו, לכן הביאו את הפסוק הנוסף, תא שמע, ואומר, שהמלאך אמר לגדעון, "ה' עמך גבור החיל". ומזה שהמלאך אמר לגדעון שאילת שלום בשם ה', משמע שבית דין של מעלה הסכימו על כך.

ודבר נוסף שמלמד  על בועז היה הרגע בו הוא רואה את רות למרגלותיו

נאמר ברות רבה (וילנא) פרשה ו סימן א

חרדה שהחרידה רות לבועז דכתיב ויחרד האיש וילפת ובדין הוא שיקללנה אלא ובוטח בה' ישוגב נתת בלבו וברכה שנאמר ברוכה את לה' בתי, וילפת, לפתתו כחזזית התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה אמרה אשה, פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו שנאמר ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'

ומה עושה בועז במצב כזה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהר סימן ג

התחיל אותו צדיק לצעוק לפפתו אמר לה מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ומה באתה לעשות כאן אמרה לו לקיים את התורה שנא' וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אלא עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאתה לקיים את התורה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל (רות ג) שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר אמר רבי חנינא אמרה לו וכי בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים, ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם /רות/ ד) אמר לו שב ונביט בתורה מה כתיב שם לא כך כתיב וכי ימיך אחיך ומכר מאחוזתו, אמר בעז לטוב חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה שאתה גדול ממני לגאלה אם תגאל גאל, ויאמר הגואל אל בועז קנה לך באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי,

בועז מקיים בדיוק את דברי התורה כנגד כל עוצמת היצר שעומד בכל תוקפו ומול מציאות שהוא יודע שלא נשאר לו שום זרע מאשתו הראשונה וכאן יש לו הזדמנות אחרונה להקים לו זרע של קיימא . ובועז כנגד שני הדברים הללו הולך רק בדרך התורה ונגד השכל והיצר  שלו  ונותן לאחיו הגדול ממנו את ההזדמנות ליבם את רות ממש בגדר של נעשה ונשמע ללא שום פניות .

וכתוב ברות פרק ד פסוק ה - ו

(ה) וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָה לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:

(ו) וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ ־לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־ גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:

ואמר החומת אנך רות פרק ד אות כד

כד. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר. במדרש ארשב"א אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם וכולי. וכפי האמור דבעז היה קרוב שיפטר הדבר מוכרח להביא הטו"ב כדי שיגמר הדבר וישא בעז את רות:

כלומר אחרי מסירות הנפש של בועז העולם כולו עומד לטובת בועז כדי שהגואל יגיע ויותר לאחיו על הייבום של רות . אחיו של בועז היה שונה ממנו והוא ויתר על הייבום בגלל אשתו ובגלל הייחוס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק ו

(ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי. כמו שאמר למעלה שלא לפגום את בניו, כסבור שהיא אסורה לו משום שכתוב (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי, אמר טוב לבועז גאל לך אתה את גאולתי, ולמה שנה עוד לומר כי לא אוכל לגאול, אחד בשביל היחוס ואחד מפני שהיה לו אשה.

כלומר אחיו של בועז הסתכל על דברים צדדים ולא ראה את העיקר וזה את הסיכוי שלו להקים את בית המלוכה של דויד . בועז עושה מה שצריך לעשות לפי מה שכתוב בתורה ללא פניות אישיות . בסופו של דבר בועז מיבם את רות וכמו שאומרת הגמרא הילד האחד הזה שווה לא פחות ואפילו יותר מכל 60 הבנים והבנות שהיו לו

"והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב משישים הבנים שהיו לו קודם"

וסופו של דבר רות יושבת על כסא צמוד לשלמה המלך הוא בנו של דוד המלך

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב

"עם המלך במלאכתו ישבו שם" - זו רות המואביה, שראתה במלכות שלמה, בן בנו של בן בנה.

שנאמר [מלכים א ב], כאשר באה בת שבע, אם שלמה, לבקש ממנו שיתן את אבישג השונמית לאדניה אחיו, "ויקם המלך לקראתה, וישתחו לה, וישב על כסאו, וישם כסא לאם המלך, ותשב לימינו".

ואמר רבי אלעזר: שלמה המלך שם את הכסא לאמה של מלכות, שהיא רות המואביה, אשר ממנה יצאו כל מלכי בית דוד.⁽⁴³⁾

ומול ה 60 בנים ובנות של בועז הוא אבצן שמתו יש לנו את השישים גיבורים של שלמה

שיר השירים פרק ג פסוק ו - ח

(ו) מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל:

(ז) הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(ח) כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילֽוֹת: ס

ואומר רינה של תורה (לנצי"ב) מטיב שיר שיר השירים פרק ג פסוק ז

(ז) הנה מטתו שלשלמה. לפי הפשט אמר שלמה על עצמו, שהוא ביקש להיות רגיל באהבת ה' ע"י כח התורה, מה עשה השכין סביבותיו ששים גבורי תורה, ואמר במליצה מטתו, דאהבה מצוי בה, ואמר דמטתו שלשלמה מקום שביקש שיהא מיוחד לפניו להשיג בו אהבת ה', ולפי הדרש שלשלמה מלך שהשלום שלו, מקום שהכין הקדוש ברוך הוא להתחבר את ישראל באהבה, והוא ד' אמות של הלכה קבועה וכדאיתא בברכות (דף י"ז) דבימי כלה חזי יקרא דאורייתא, וע"ש בתו' ד"ה תרי:

ששים גבורים סביב לה, נגד ששים מסכתות, ואמרו בשבת (דף קי"ד) איזהו תלמיד חכם כו' אי בחדא מסכת כו', הרי ראינו שהיו רגילין לייחד תלמיד חכם לכל מסכת שיתחכם בה הרבה ולפלפל בה בגבורה של תורה:

והעיבור של עובד שהיה הבן של רות ובועז היה הדבר האחרון שבועז  עשה

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק יז

דבר אחר ילד בן לנעמי ולא לבועז, מלמד כשבא בעז אל רות באותו הלילה מת ותפשתו רות על בטנה כל הלילה שלא יאמרו זנתה תחתיו מאיש אחר, וכשבאו הכל בבוקר מצאוהו מת על בטנה, ולפיכך קראוהו על שם נעמי. דבר אחר יולד בן לנעמי, היא אמרה לרות (רות ג, א) הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.

וכל מעשיו של בועז מלמדים אותנו מהי המהות קבלת התורה . נעשה ונשמע גם כנגד היצר גם כנגד השכל שלנו גם כנגד האינטרס האישי המדומה שלנו . זה המשמעות של קבלת התורה ורות ובועז במעשיהם מלמדים אותנו כיצד אנחנו צריכים לפעול בעולם .