פסח שבת חול המועד מה הקשר של שיר השירים לפסח ? מה הקשר לדמייך חי שכתוב ביחזקאל ? מה מיוחד בשני המצוות הללו מצות מילה ומצוות פסח ? מה התנאי לגאולה ? האם מצוות פסח ומצוות מילה זה תנאי הכרחי או תנאי מספיק ? מה מלמד אותנו המלאך עם חרב שלופה שהגיע ליהושע ? מה קורה ללא לימוד תורה כאשר יש בידך את מצוות מילה ומצות הפסח ? למה מתו חלק מעם ישראל במכת החושך ? מה קשר למכת החושך שנמשכה 3 ימים ? ‏ט"ז/ניסן/תש"פ

בס"ד
פסח שבת חול המועד מה הקשר של שיר השירים לפסח ? מה הקשר לדמייך חי שכתוב ביחזקאל ? מה מיוחד בשני המצוות הללו מצות מילה ומצוות פסח ? מה התנאי לגאולה ? האם מצוות פסח ומצוות מילה זה תנאי הכרחי או תנאי מספיק ? מה מלמד אותנו המלאך עם חרב שלופה שהגיע ליהושע ? מה קורה ללא לימוד תורה כאשר יש בידך את מצוות מילה ומצות הפסח ? למה מתו חלק מעם ישראל במכת החושך ? מה קשר למכת החושך שנמשכה 3 ימים ? ‏ט"ז/ניסן/תש"פ

מה עניין שיר השירים לפסח ?

אומר הריקאנטי שמות פרשת בא פרק יג פסוק ט

ובכח הבינה יצאו ישראל מבית עבדים ונפתחו להם חמשים שערים, ואלמלא אותם חמשים שערים שנפתחו אין יכולת לישראל לצאת ממצרים, כי השר של מצרים הוא בכור, ואין יכול לו אלא הבינה של מעלה ממנו, ועל כן תקנו [בהגדה של פסח] שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל [שיר השירים רבה ב', ו'] בפסוק [שיר השירים ב', ב'] כשושנה בין החוחים, מה השושנה בין החוחים קשה ללוקטה, כך היו ישראל קשין להגאל ממצרים.

ובזכות מה נגאלו ישראל ממצרים ?

כתוב ביחזקאל פרק טז פסוק ו - ח

(ו) וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי:

(ז) רְבָבָ֗ה כְּצֶ֤מַח הַשָּׂדֶה֙ נְתַתִּ֔יךְ וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים שָׁדַ֤יִם נָכֹ֙נוּ֙ וּשְׂעָרֵ֣ךְ צִמֵּ֔חַ וְאַ֖תְּ עֵרֹ֥ם וְעֶרְיָֽה:

(ח) וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִ֖ק וַתִּ֥הְיִי לִֽי:

ומה הקשר בין שיר השירים וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי ?

אומר הבמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד סימן יב

שבשעה שמלו ישראל במצרים שנא' (יחזקאל טז) ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי היה ריח הדם והערלה ערב לפני הקדוש ברוך הוא כבשמים וכן כשמלן יהושע כמו כן היה ערב לפני הקדוש ברוך הוא ועל זו נאמר (שיר /השירים/ ד) אלך לי אל הר המור זו מילה של מצרים שעשו מן הערלות הר מפני שהיו כולן צריכין לימול והיה ערב לפני הקדוש ברוך הוא כריח מור דרור שהיה ראש הבשמים ואל גבעת הלבונה זו מילה של ביאת ארץ כנען שעשו מן הערלות גבעה כמה דתימא (יהושע ה) אל גבעת הערלות והיה ריחם ערב לפני הקדוש ברוך הוא כריח לבונה הוי מלאה קטרת, המור שהוא ראש לסמני הקטרת ולבונה שהיא אחרונה לסמני הקטורת הזכיר שניהם בפסוק,

כלומר בזכות דם המילה ודם הפסח נגאלו עם ישראל ממצרים

וכך אומר השמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יט סימן ה

והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקדוש ברוך הוא קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם, וי"א שם היה יהושע שמל אותם שנא' (יהושע ה) ושוב מול את בני ישראל שנית והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקדוש ברוך הוא שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע מן הרוחות שבג"ע הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן והיה ריחו הולך מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח היה אומר הקדוש ברוך הוא אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה עובר ונוטל כאו"א ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה.

כלומר דם המילה ודם הפסח היה תנאי הכרחי כדי שעם ישראל יוכל לצאת מארץ מצרים .

וכך כתוב בשמות פרשת בא פרק יב פסוק כב - כג

(כב) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:

(כג) וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:

הדם ששמו בני ישראל על המשקוף ושני המזוזות היה מעורב בדם מילה ודם הפסח . דם הפסח היה משחיטת קרבן הפסח ומאיפה הגיע  דם המילה ?

אומר הפרקי דרבי אליעזר פרק כט

וּבְיוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נִמּוֹלוּ כֻלָּם(לב) מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר [יהושע ה, ה] כִּי מֻלִּים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְגוֹ'.(לג) וְהָיוּ לוֹקְחִים דַּם מִילָה וְדַם פֶּסַח, וְהָיוּ נוֹתְנִין(לד) עַל מַשְׁקוֹף בָּתֵּיהֶן, וּכְשֶׁעָבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם(לה) וְרָאָה אֶת דַּם הַבְּרִית וְדַם הַפֶּסַח, נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל,(לו) שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל טז, ו] וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.(לז)

כלומר דם המילה הגיע מהמעשה שעשה משה שמל את כל עם ישראל . כדי להקריב קרבן פסח צריך להיות מהול ולכן שני הדמים הללו משולבים אחד בשני . ולמה שני המצוות הללו בדיוק ?

אומר השם משמואל שמות פרשת בא שנה תרעג

ואמרו ז"ל פסח נוטריקון פה סח. הנה כי מצות הפסח שומרת פיו ולשונו של אדם. ומצות מילה היא השמירה של המוח כנ"ל. א"כ פסח ומילה הם שומרי הפתחים של אדם, ובהם תלוי' גאולת ישראל שיהי' להם מירוק המוח והלב, ואחר שנתמרקו ונטהרו צריכין לשמירה. ע"כ בזכות שתי מצוות אלו נגאלו ישראל. וצריכין זה לזה, כי אם אין מילה ופתח המוח פתוח לבוא בו כל רע מה יעיל /יועיל/ מה ששומר את פיו ולשונו לבל יקרב זר ללב, הלא המוח הוא על הלב ומשפיע בו ומחשבות המוח מעוררות את הלב וממילא מחשבות לבו רק רע כל היום. ע"כ בלעדי המילה אין הפסח כלום. ומהאי טעמא חייבים על ביטולם כרת, כי זה כל האדם ואם לא הוא כבהמה ונכרתה הנפש ההיא מעמה:

ושני המצוות הללו הם כנגד שתי היצרים הללו של האדם יצר עבודה זרה ויצר ערווה . הפסח הוא כנגד עבודה זרה והמילה כנגד יצר  הערווה כמו שאומר ספר נצח ישראל פרק ג

כלל הדבר, כי אלו שתי יצרים, יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, הוא לשני חלקי האדם, הגוף וכח השכלי. ועוד יתבאר (להלן פי"ב):

ואכן שני המצוות הללו הם 2 מצוות עשה שביטולם הוא בכרת . ולא רק שהוא בכרת אם האדם שוגג אין לא כפרה על ידי הבאת קורבן ואין גם התראה הניתנת לאדם לפני עונש הכרת בניגוד לכל מצוות לא תעשה שיש בהם כרת שהאדם לא נענש לפני שהוא מקבל התראה ומאשר את ההתראה (חוץ מאשר מצוות מסית ) כלומר יש כאן איזה שהוא הקבלה בין דינו של מסית לדינו של מי שמבטל את 2 מצוות העשה של פסח ומילה וזה מלמד על החומרה היתרה של 2 המצוות הללו .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת מכות דף יג עמוד ב

ומקשינן: ודילמא נצרכת האזהרה באיסורי כרת לקרבן, שאם יעשה בשגגה יביא עליה קרבן.⁽¹⁵⁾

ומסתבר שחיוב קרבן צריך אזהרה, דהא פסח ומילה, שהם חייבי כריתות היחידים דלית בהו אזהרה של לאו, אלא הן מצוות עשה, ואמנם על שגגתן, לא מייתי קרבן.ומשמע, שהיינו טעמא ששאר חייבי כריתות כן חייבין קרבן על שגגתן, היות שהוזהרו על כך בלאו. ואם כן, נמצא שאין הלאו פנוי למלקות.ומתרצינן: התם, בפסח ומילה, לאו היינו טעמא שאין מביאין קרבן משום שלא הוזהרו עליהם.⁽¹⁶⁾כי לעולם, גם לחיוב קרבן אין צריך אזהרה.אלא הטעם שאין מביאין קרבן על ביטול מצות פסח או מילה, משום דאיתקש חיוב קרבן על עבירה בכל התורה כולה, לעבודת כוכבים [וההקש מבואר בכריתות דף ג א].

וילפינן מההיקש: מה עבודת כוכבים, נאמר בה שב ואל תעשה, וחיוב הכרת הוא על כך שהוא עמד ועשה, אף כל כרת שחייבין על שגגתו קרבן, הוא רק באיסור של שב ואל תעשה.לאפוקי הני פסח ומילה, דמצוותן היא בקום ועשה,ולפיכך אין קרבן על שגגתן. ואם כן, אין צריך את הלאו לאזהרת קרבן, ולכן לוקין עליו בחייבי כריתות.

כלומר מצוות הפסח והמילה זה בכרת וללא התראה ובשוגג לא מביאים קורבן .

ואומר הפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח

ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמ' הב"ה בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעי, לכך נאמ' ואומר לך בדמיך חיי,

כלומר גם במלכות רביעי התנאי הזה של דם הפסח ודם המילה יהיה תנאי הכרחי לגאולה .

ונשאלת השאלה האם התנאי הזה הוא מספיק לגאולה או זה רק תנאי הכרחי ואולי זה רק הגדר התחתון למי שרוצה להיות בתוך העם היהודי ולהיות חלק מהגאולה .

אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק י פסוק כ

ואף על פי שארץ מצרים מלאה כשפים, מעשי אלהים גדולים מהם, וכיון שלא קמו מתחתיו ג' ימים נלאו, והוסיף הקדוש ברוך הוא ג' ימים אחרים חשך בלי אפילה, לפי שהיו בישראל רשעים גמורים זדים שנדבקו בגילולי מצרים ולא היו רוצין לצאת ממצרים, והמיתם הקדוש ברוך הוא בשלשת ימי החשך, שנאמר וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים (שמות יג יח).

כלומר במכת החושך מתו כל אלו שלא רצו להיות בתוך הגאולה ויש ויכוח כמה הם היו או אחת מחמש או אחד מחמישים . אבל ברור לי שמי שמת כנראה לא רצה למול את עצמו . מכת החושך נמשכה  3 ימים שזה הזמן בדיוק שלוקח לעשות מילה ולהתאושש מהמילה . ואולי זה להגיד לנו שלא רצו למול את עצמם ולפיכך לא יכלו להקריב את קרבן הפסח ולכן לא היה להם את התנאי ההכרחי לגאולה ובמכת החושך הם מתו . וכך כתוב בשמות פרשת בא פרק י פסוק כב

וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:

כלומר נראה שזה רק תנאי הכרחי ולא מספיק . זה הגבול התחתון כדי שאדם יוכל להיחשב שהוא חלק מעם ישראל והוא יהיה חלק מהגאולה . וניתן ללמוד את זה ביתר דיוק ממה שקרה עם יהושע בגלגל

כתוב ביהושע פרק ה פסוק ג - ד

(ג) וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת:

(ד) וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם:

כלומר יהושע לפני הכניסה לארץ ישראל לפני שעם ישראל יכנס לירוש את ארץ ישראל מל את כל בני ישראל כי 40 שנה במדבר עם ישראל לא עשו מילה מהזמן שמשה מל את כל עם ישראל לפני יציאת מצרים . כלומר מצווה אחת מתוך 2 המצוות והיא מצוות המילה יש לכל עם ישראל . ומיד לאחר מכן

 כתוב ביהושע פרק ה פסוק י - יא

(י) וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ:

(יא) וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

ועכשיו יש לעם ישראל את 2 המצוות המילה והפסח שתי התנאים המינימלים  לגאולה . אבל מיד מגיע מלאך עם חרב שלופה

יהושע פרק ה פסוק יג - יד

(יג) וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֘ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ:

(יד) וַיֹּ֣אמֶר׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְקֹוָ֖ק עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ:

אומרת הגמרא חברותא עירובין דף סג עמוד ב

ופליגא - הא דאמר רב לוי, שנענש יהושע על שהורה הלכה בפני רבו - דרבי אבא בר פפא.

דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע - להיות ערירי - אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, ועל כן נענש מדה כנגד מדה [ריטב"א ור"ן].שנאמר: ויהי בהיות יהושע ביריחו [סמוך ליריחו, כשהיה צר על העיר], וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו. וילך יהושע אליו, ויאמר לו: הלנו אתה, אם לצרינו? ויאמר: לא, כי אני שר צבא ה', עתה באתי!ומדכתיב "וחרבו שלופה בידו" מכלל דלפורענות בא. ומדקאמר "עתה באתי", דהיינו על עבירה של עכשיו. מכלל, דהיתה עוד עבירה. ועל כרחך, הכי אמר לו ליהושע: אמש, כלומר: לפנות ערב זה, ביטלתם תמיד של בין הערבים [שהיו הכהנים טרודים בנשיאת הארון שיוצא עמהם למלחמה - ריטב"א מגילה ג א]. ועכשיו משחשיכה, שהוא זמנם ללמוד, שאינם עסוקים במלחמה שהיא ביום, ביטלתם [אתם מבטלים] תלמוד תורה. אמר שאל לו יהושע: על איזה מהן מהעבירות באת? אמר לו על של "עתה" באתי, דהיינו על ביטול תלמוד תורה. וראיה לכך שעל תלמוד תורה הוכיחו, שהרי מיד, כלומר: במלחמת העי שהיתה אחר מלחמה זו, נזהר יהושע מלבטל תלמוד תורה.שנאמר שם: וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם. וכתיב בתריה: וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.ואמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה [גירסת הב"ח] בתוך העם. 

כלומר אומרת הגמרא שהמלאך בא על ביטול תורה . כלומר דם מילה ודם פסח לא מספיק זה רק תנאי הכרחי אבל כדי ששני המצוות הללו יועילו צריך את לימוד התורה , לימוד תורה בכל מצב גם במצב של מלחמה . ללא התורה אין משמעות לשני המצוות הללו ולכן המלאך מגיע עם חרב שלופה כדי שיהושע יבין את המשמעות של ביטול תורה גם לאלו שיש להם את מצוות מילה ומצוות הפסח . וכמו שאומר השם משמואל "הנה כי מצות הפסח שומרת פיו ולשונו של אדם. ומצות מילה היא השמירה של המוח כנ"ל" אבל אין משמעות לשמירה הזאת אם המוח והגוף לא מקיימים את לימוד התורה שהוא תכלית קיומו של האדם

אומרת הגמרא חברותא מסכת עירובין דף נג עמוד ב

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישה, שונה בלחש. חברותא מסכת

בטשה ביה, בעטה בו.אמרה ליה: וכי לא כך כתוב על התורה "ערוכה בכל, ושמורה"?דמשמע: אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך, שאתה שונה בקול רם, היא משתמרת. ואם לאו - אינה משתמרת.

תנא: תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש. לאחר שלש שנים שכח תלמודו⁽¹⁷⁾.

כלומר בדמיך חיי הוא תנאי הכרחי ולא מספיק . הוא תנאי שצריך להגיע איתו עם לימוד התורה שהיא ערוכה ברמ"ח אבריו של האדם ואומרת הגמרא חברותא מסכת עירובין דף נד עמוד א

תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום.

אמרו: הניחו לו! לפי שאדם גדול שמש⁽¹⁸⁾.

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף נד עמוד א

שריפה למקום כו' נראה דשייך אדלעיל שתלמיד אחד שכח תלמודו ונתחייב עי"ז שריפה למקום כמו ששנינו השוכח דבר אחד מתלמודו מתחייב בנפשו ונקט חיוב שריפה ע"פ מ"ש פ"ק דתענית ב' ת"ח המהלכין בדרך ואין ביניהן ד"ת ראויין לישרף כו' ע"ש ואמרו הכא שהניחו לו שאדם גדול שמש וע"ז אמרו גדולה שימושה יותר מלמודה שהלימוד עשוי להשתכח וק"ל:

לסיכום שני המצוות ההכרחיות לגאולה זה מצוות מילה ומצוות פסח ששניהם זה מצוות עשה שביטולם הוא בכרת אבל אין זה מספיק לאדם כדי שהוא יגאל כי צריך לצרף לזה את לימוד התורה . ומי שלא מקיים את זה הוא נמצא תחת חרב שלופה מן השמיים .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסח האם כאשר ניתנת רשות למשחית לחבל אין דין ואין דיין ? האם אין צדק בזמן כזה ? למה צריך למות הצדיק בזמן הנגף ? האם יש צדק כאשר העולם נידון ברוב ? היכן הצדק במקרה כזה ? האם הצדק בעולם הזה הוא יחסי או מוחלט ? מתי יגיע הרגע בו הצדק יהיה מוחלט ? האם ניתן להתחמק מנגף ? מה הקשר לאשת לוט ? ‏י"ד/ניסן/תש"פ

בס"ד
פסח האם כאשר ניתנת רשות למשחית לחבל אין דין ואין דיין ? האם אין צדק בזמן כזה ?  למה צריך למות הצדיק בזמן הנגף ? האם יש צדק כאשר העולם נידון ברוב ? היכן הצדק במקרה כזה ? האם הצדק בעולם הזה הוא יחסי או מוחלט ? מתי יגיע הרגע בו הצדק יהיה מוחלט ? האם ניתן להתחמק מנגף ? מה הקשר לאשת לוט ? ‏י"ד/ניסן/תש"פ

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כב - כג

(כב) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:

(כג) וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:

ואומר רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק כב

ואתם לא תצאו וגו' - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית^ת לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער:

ומאוד קשה האם כאשר ניתן רשות למשחית לחבל אז אין דין ואין דיין ? האם המעשה של המשחית נמצא מחוץ לדינים ? וכדי להבין את זה נראה את הדיון של הגמרא בנושא חברותא מסכת בבא קמא דף ס עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם.

ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה.שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים". ודרשינן: אימתי אש יוצאה, שבאה פורענות לעולם? בזמן שקוצים מצוין לה, כשהרשעים בעולם.ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר "ונאכל גדיש".ואכל גדיש" בלשון הווה לא נאמר, אלא "ונאכל גדיש" בלשון עבר. ומשמע שנאכל גדיש כבר קודם שריפת הקוצים, שהפורענות התחילה מהצדיקים שמשולים לגדיש.⁽¹¹⁷⁾תאני רב יוסף: מאי דכתיב במכת בכורות "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר". מלמד הכתוב שכיון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולכן נצטוו ישראל שלא לצאת מפתח ביתם עד בקר שמא אף בהם יפגע המשחית. ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר [יחזקאל כא ח] "והכרתי ממך צדיק ורשע", משמע הצדיק לפני הרשע.⁽¹¹⁸⁾בכי רב יוסף: כולי האי נמי, לאין דומין! כלומר, וכי הצדיקים נחשבים להבל, שעד כדי כך, אפילו קודמים הם לפורענות לפני הרשעים?אמר ליה אביי: טיבותא הוא לגבייהו. טובה היא להם שהם מתים קודם, כדי שלא יראו ברעה העתידה לבא, דכתיב [ישעיה נז א] "כי מפני הרעה נאסף הצדיק".⁽¹¹⁹⁾

מדברי הגמרא כאשר ניתן רשות למשחית לחבל  לא נעלם לחלוטין מידת האבחנה בן צדיק לרשע כי הגמרא אומרת שהמשחית מתחיל מן הצדיקים כלומר המשחית יודע מי צדיק ומי רשע והוא דווקא מתחיל מן הצדיק . ומה הסיבה שבו המשחית מתחיל בצדיק כי טובה הוא לו שבזמן כזה הוא לא יראה את ההשחתה במלואה כי כאשר הצדיק רואה את ההשחתה במלואה יש לו סבל מכך ולכן המשחית מתחיל ממנו ראשונה . כלומר מידת הצדק לא נעלמת כאשר ניתן רשות למשחית לחבל . ומדוע כאשר ניתן רשות למשחית לחבל גם הצדיק נפגע מן המשחית ?

חברותא מסכת קידושין דף מ עמוד ב

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו, וגם את כל העולם, לכף זכות.⁽¹⁾עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.⁽²⁾

כלומר העולם כולו נידון לפי רובו ולכן יכול להיות צדיק בתוך רוב של עולם שנידון לחובה ודינו של אותו צדיק הוא כדין של רוב העולם כי הוא בטל בתוך הרוב. ולכן יכול להיות שהוא יהיה בתוך מקום שקיבל רשות המשחית לחבל ודינו יהיה עם כל הציבור ואפילו הוא יהיה ראשון כשהמשחית יפגע בו כמו שאומרת הגמרא מתוך שזה טובה לצדיק . אבל עדיין קשה כי כאשר המשחית מחבל באותו צדיק כאשר לכאורה לא "מגיע לאותו צדיק למות . הרי הוא לא מת בגלל מעשיו כי אם בגלל הרוב . הגמרא חברותא מסכת חולין דף קמב עמוד א

תניא, דבי רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שכתוב מתן שכרה בצדה, דהיינו שבסמוך לציוויה בתורה נאמר גם מתן שכרה, שאין תחיית המתים תלויה בה.וביאר מקורו בתורה:שהרי בכבוד אב ואם כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", ובשילוח הקן כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים". אם כן, בשתי מצוות אלו נאמר מתן שכרן בצידן.הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה [בית גדול] והבא לי גוזלות, והלך הבן ועלה לבירה, ושלח את האם ולקח את הבנים, הרי קיים שתי מצוות שמתן שכרן בצידן, ואירע שבחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה?אלא, בהכרח שכך כוונת הכתוב: "למען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך. "ולמען ייטב לך", לעולם שכולו טוב. דהיינו, לאחר תחיית המתים, שאין אז היזק ויסורין אלא רק טובה⁽³⁾.ודנה הגמרא: ודלמא "למען ייטב לך והארכת ימים" היינו בעולם הזה, ובאמת מעולם לא הוה הכי, מעשה מעין זה, שקיים אדם מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ומת בחזרתו?מתרצת הגמרא: רבי יעקב, מעשה כזה חזא בעצמו, ומשום כך הוכיח שכוונת הכתוב לעולם הבא⁽⁴⁾.ומקשה הגמרא: ודלמא מהרהר בעבירה הוה, ומשום כך מת?דוחה הגמרא: מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ואינו נחשב כעובר עבירה.ועדיין מקשה הגמרא: ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, דכתיב "למאן תפוש את בית ישראל בלבם". ואמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה! שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ונחשבת כאילו עבדו עבודה זרה?!⁽⁵⁾מבארת הגמרא: הכי קאמר רבי יעקב: אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא, תהני ליה המצוה ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור ועל ידי הרהור עבירה ליתזק! אלא על כרחך, שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ושכר הכתוב בתורה, לעולם הבא נאמר.ומקשה הגמרא: היאך מת אותו בן, והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים! והרי שליח מצוה הוה?מתרצת הגמרא: דברי רבי אלעזר שאינן ניזוקין נאמרו רק בהליכתם לעשיית המצוה. אבל בחזרתם מעשיית המצוה שאני, שיכולים אז להנזק.⁽⁶⁾ומקשה הגמרא: והרי מצינו שרבי אלעזר אמר דבריו גם בחזרתם, כי האמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן?מבארת הגמרא: סולם שעלה עליו אותו הבן להוריד גוזלות, סולם רעוע הוה ומועד ליפול ממנו.⁽⁷⁾ ומקום דקבוע ושכיח היזקא שאני. דכתיב, כשצוה ה' את שמואל ללכת למשוח את דוד למלך, "ויאמר שמואל: איך אלך, ושמע שאול והרגני". מוכח, כי אף על פי שהלך שמואל בשליחותו של מקום והיה שליח מצוה, חשש שמא יהרג משום דשכיח היזקא, שודאי ירצה שאול להרגו על שמשח אדם אחר למלך.אמר רב יוסף: אלמלא דרשיה "אחר" להאי קרא "למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך" כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא.⁽⁸⁾מאי חזא אחר?

איכא דאמרי: כי האי מעשה חזא, שמת הבן בחזרתו.ואיכא דאמרי: לישנא [לשונו] דרבי חוצפית המתורגמן שנהרג על ידי המלכות חזא, דהוה מוטלת באשפה. אמר אחר: פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?!והוא לא ידע את פירושו האמיתי של הכתוב, ד"למען ייטב לך", בעולם שכולו טוב. "ולמען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך.

כלומר יש דין נפרד לעולם ודין נפרד לכל אחד ואחד. הדין בעולם הזה הולך אחרי הרוב אבל לעולם הבא כל אחד ואחד נידון בדיוק לפי מעשיו . ולכן כאשר ניתן רשות למשחית לחבל הצדק עדיין נעשה בדקדוק ותמיד יש דין ויש דיין בעולם הזה ובעולם הבא אבל צורת הדין משתנה בן בעולם הזה לעולם הבא .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר רבי חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא ומוותר על פשעי ישראל, יותרו ויופקרו חייו וגופו שגורם שיחטאו הבריות! שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל צרכיו משפט" ומוכח דדרכיו במשפט הם ואינו מוותר.

וצריך להגיד שכל מעשה ומעשה של האדם נידון בדקדוק אבל החשבון האמיתי לטוב או למוטב נעשה בעולם הבא כי בעולם הזה יש חשבון אין סופי שקשור לכל אדם ואדם בנפרד וגם חשבון כללי של דין של הציבור והעולם ולכן לא ניתן לדקדק עם כל אחד ואחד עד הפרט האחרון אבל ביום הדין הגדול הקב"ה ידקדק עם כל אחד ואחד בדיוק לפי מעשיו .

ונשאלת השאלה אם כך המצב האם ניתן לצדיק לנסות לחמוק מהמשחית ?

והתשובה הפשוטה היא כן . ניתן לנסות להתחמק מהמשחית .

 (כג) וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:

כלומר ניתן לאדם יכולת גם בזמן שניתן רשות למשחית לחבל לנסות התחמק מהחבלה וזאת על ידי פעולה שתבדיל אותו מהרוב שנמצא בתוך ההשחתה .

וכך כותב הגור אריה בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יג

והורגת טובים ורעים. אף על גב דכאן לא הרג את נח, אדרבא היה ניצול, הכי פירושו - "קץ כל בשר בא לפני" והורגת טובים ורעים אם הצדיק והרשע יחד, לכך "עשה לך תיבת וגו'" (פסוק יד) שתהיה אתה נבדל מהם, ולא תהיה אצלם, ולכך לא תאבד עמהם. שלא אמרנו ש'הורגת טובים ורעים' אלא כאשר הצדיק עם הרשע יחד, מטעם כיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין רע לטוב (רש"י שמות יב, כב), אבל אם אין הצדיק עם הרשע - אינו נהרג עם הרשע.

כלומר הפתרון להתחמק שההשחתה זה להיבדל מהרשע . בדיוק כמו מעשה נתינת הדם על המשקוף שזה מעשה של היבדלות ביציאת מצרים   וכך אומר הזוהר הקדוש

מָה הַטַּעַם? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רֹשֶׁם קָדוֹשׁ, וְהַמַּשְׁחִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתוֹ דָם שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל אוֹתוֹ פֶּתַח, חָס עַל יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְגוֹ'. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וְהָרַג בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שָׁלִיחַ אַחֵר, רֹשֶׁם זֶה שֶׁעַל הַפֶּתַח לְשֵׁם מָה, וַהֲרֵי הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו? וְעוֹד, מַה זֶּה וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית? וְלֹא יַשְׁחִית צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת!

אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁכָּתוּב (שם) וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר. וַה' - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית דִּין כָּאן נִמְצָא. (מכאן שבכל) וּבַכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל, שֶׁהֲרֵי כְּגוֹן זֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַמַּשְׁחִית.

ואומר הזוהר הקדוש שצריך לעשות מעשה כדי להבדיל את עצמך מהרשע וכאשר אתה מבדיל את עצמך מהרשע יש סיכוי שתוכל להינצל מההשחתה . כמו שראינו בלוט , נוח. עדת קורח .

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וירא מאמר ותבט אשתו מאחריו אות רפז

אל תבט אחריך, כי אני אחבל אחריך. ועל כן כתוב, ותבט אשתו מאחריו, וראתה המחבל, אז נעשתה נציב מלח. כי כל זמן שהמחבל אינו רואה פניו של האדם אינו מחבל אותו, וכיון שאשת לוט החזירה פניה להסתכל אחריו, מיד, ותהי נציב מלח.

כלומר  אשת לוט ביטלה את ההבדלה בינה ובין המשחית והיא נהפכה לנציב מלח . נתנו לא את ההזדמנות להבדל מהמשחית אבל היא לא הבדילה את עצמה לחלוטין ולכן נהפכה לנציב מלח .

וכך כתוב ב במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק כה - כו

(כה) וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־ אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם:

כלומר היבדלות מהמשחית זה תנאי הכרחי כדי להינצל אולי לא מספיק אבל הכרחי 

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק [אמר רבי ירמיה], לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לָלֶכֶת בַּשּׁוּק וּלְהִמָּצֵא בַּשּׁוּק בִּזְמַן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעִיר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית - מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, נִזָּק. וְכָאן מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא, לֹא צָרִיךְ לָצֵאת בַּחוּץ.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּאוֹתוֹ מַמָּשׁ שֶׁנִּמְצָא דִּין לְמִצְרַיִם, בְּאוֹתוֹ מַמָּשׁ נִמְצָא דִּין לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם. וְכֵן שָׁנִינוּ, בְּכָל אוֹתָם כְּתָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה - כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא דִּין, נִמְצָאִים רַחֲמִים, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה אַחַת. שָׁנָה רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּתוּב (שם יט) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא. נָגֹף לְמִצְרַיִם, וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל. מַה זֶּה וְרָפוֹא? מִמַּה שֶּׁנִּמּוֹלוּ צְרִיכִים רְפוּאָה.

וְשָׁנִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּגְּפוּ הַמִּצְרִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְרַפְּאוּ יִשְׂרָאֵל. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שֶּׁכָּתוּב וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, מַה זֶּה עַל הַפֶּתַח? וּפָסַח ה' עֲלֵיכֶם הִצְטָרֵךְ הָיָה צָרִיךְ (לכתב) ! אֲבָל עַל הַפֶּתַח, עַל הַפֶּתַח מַמָּשׁ, זֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף. וְאֵיזֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ מִילָה.

כלומר גם המילה וגם הפסח הם שני הדברים שעשו עם ישראל להיבדל ממצרים . ואלו 2 הדמים שהם מצוות עשה שביטולם הוא בכרת כי הם אלו שהעשייה שלהם מבדילה אותנו מאומות העולם ומי שלא עושה את 2 המעשים הללו נמצא בכרת וכאשר מקבל רשות המשחית לחבל והוא לא נבדל מהרשעים סופו יהיה כמו הרשעים . וכאשר הוא יבדיל את עצמו מהרשעים או שהוא ינצל או כפי שאומרת הגמרא יילקח ראשון כדי שלא יראה את ההשחתה .

 

פרשת ויקרא האם חז"ל טעו ? האם הם יכולים לטעות ? מהי אמת "הלכתית" ומהי אמת "אמיתית" ממתי יש שני צורות של אמת ? האם אמת "הלכתית" היא שקר ? מהו הכלי שלנו להבין את העולם ? ‏ב'/ניסן/תש"פ

בס"ד
פרשת ויקרא  האם חז"ל טעו ? האם הם יכולים לטעות ? מהי אמת "הלכתית" ומהי אמת "אמיתית"  ממתי יש שני צורות של אמת ? האם אמת "הלכתית" היא שקר ? מהו הכלי שלנו להבין את העולם ?
איך מתנהגים בעולם של הסתר פנים ? ‏ב'/ניסן/תש"פ

כתוב בויקרא פרק ד

(יג) וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֹ֧ת יְקֹוָ֛ק אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ:

יש שאלה עקרונית שנשאלת על חז"ל האם חז"ל טעו ? 

הגמרא במסכת הוריות דנה בנושא ואומרת

משנה מסכת הוריות פרק א

הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנאמר (ויקרא ד') ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

כלומר המשנה במסכת הוריות אומרת שיכול להיות מצב שבית דין יוכלו להגיע למצב שיגידו אין נידה בתורה או אין שבת בתורה ואומר  תפארת ישראל - יכין מסכת הוריות פרק א משנה ג

כו) בתורה. נקט הנך ג', נדה, שבת, ע"ז, משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב, ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת. ותו דקמ"ל דאף דכולן ידועין לכל, דכל איש יש לו אשה, ובכל שבוע יש שבת, וע"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל, ובלעדם אין מקום לתורה, אפ"ה מחשבו ב"ד כשטעו בהנך, ולא מחשבו מזידין:

ואומר  רש"ר הירש ויקרא פרק ד פסוק יג

ונעלם דבר מעיני הקהל וגו'. בית הדין הגדול הוא בבחינת "עיני הקהל". הם חכמי ישראל, וחכמת האומה היא בלבם. הם דולים דעת מן התורה ולומדים ממנה מה יעשה העם. נעלם דבר מדעת חכמי האומה. הם נתפשו להבנה מוטעית של התורה ("ישגו") וכך הסיחו את הדעת מדבר האמור בה ("ונעלם מהם דבר"). בהוריות ז ע"ב נראה, כאילו "ישגו" מציין "שגגת המעשה". אך אין ספק ש"ישגו" מתייחס כאן אל "עדת ישראל" - שהיא הסנהדרין; והן מעשה הסנהדרין איננו קובע בנידון זה. נראה אפוא, שזו כוונת הגמרא: אילו נאמר רק "ישגו ועשו", היינו אומרים, שמדובר כאן בשגגת מעשה של הסנהדרין. אך הכתוב אומר "ישגו ונעלם"; ומכאן, שהיתה שגגת הוראה של הסנהדרין - וזו הפכה לשגגת מעשה של הקהל. טיב שגגת ההוראה מבואר יותר שם ג ע"ב - ד ע"א: "הורו בית דין לעקור את כל הגוף, אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה, הרי אלו פטורין; הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין (כגון: אמרו, הוצאה מרשות לרשות אסורה בשבת, אך מותר להושיט ולזרוק)... שנאמר ונעלם דבר - ולא שתתעלם מצוה כולה". עוד אמרו שם: "אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו". שכן דבר שהצדוקין מודין בו - מתוך שהוא מפורש בכתוב - "זיל קרי בי רב הוא": כל תלמיד חייב לדעת זאת וכל ילד יהודי יודע; שוב אין זה עניין להוראת סנהדרין

ומקור הדין הזה בתורה  ויקרא פרק ד

(יג) וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֹ֧ת יְקֹוָ֛ק אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ:

(יד) וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹהֶ֥ל מוֹעֵֽד:

כלומר התורה מביאה אפשרות שסנהדרין כולה יכולה לטעות באחת ממצות התורה  . כלומר אין חסינות לחז"ל מטעויות או פרוש לא נכון של המציאות . והתורה מורה לנו מה לעשות בכל מקרה וכן הנידון בנשיא או כהן משוח . מכאן אנחנו לומדים שהמציאות העומדת לפנינו היא מציאות שניתן לטעות בה .

אבל מיד יבוא אלו שרוצים לבקר את שומרי המצוות ויגידו רק רגע אם בית דין שלכם טועה אז יכול להיות שכל ההלכות בשולחן ערוך הם טעות ואתם עושים מעשה לא נכון . כלומר המציאות היא א' ומה שאתם עושים הוא ב ' אז מה ההבדל בניכם לבינינו . אנחנו לא מאמינים בקב"ה אבל אתם שכן מאמינים יכול להיות שתגלו שכל החיים שלכם עשיתם לא נכון . זה שאלה טובה וננסה לענות עליה

שהקב"ה ברא את העולם הוא  הסתכל בתורה וברא את העולם כמו שכתוב בזוהר פרשת תרומה

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.

 ולכן ברור שאם הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם וכתוב בתורה מצב של טעות הקב"ה טבע בעולם מציאות שיכול להיות בה טעות  וכפי שאנחנו רואים בתורה צריך לחלק את הזמנים של העולם ל 5  זמנים שונים

1. מבריאת העולם עד המבול 2. מהמבול עד מעמד הר סיני 3. ממעמד הר סיני עד מותו של משה רבנו . 4. ממותו של משה רבנו עד ביאת המשיח 5. מביאת המשיח עד יום הדין הגדול .

מבריאת האדם עד למבול היה מעשיו של האדם ניכרים  בבריאה

בבריאת העולם ברא  הקדוש ברוך הוא את האדם מן האדמה ובעצם העולם כולו היה מעשה אחד , האדם משפיע על העולם והעולם משתנה לפי מעשיו של האדם . האדם הראשון  וכל העולם לפני דור המבול יכלו לראות בצורה מוחשית כיצד המעשים שלהם משפיעים על העולם , על האדמה , על החיות

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .

והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  הביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה ולנתק את הקשר בן מעשי האדם לעולם חוץ מארץ ישראל

רק במקום אחד לא השתנו סדרי העולם וזה בארץ ישראל לדעתו של רבי יוחנן שהמבול לא ירד בארץ ישראל  . בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לג

ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו' [טרף בפיה וגו'] מהו טרף קטיל היך דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רב הוה מתעבד. מאיכן הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבארץ ישראל הביאתו, ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולה, הוא שהקב"ה א' ליחזקאל בן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד)

ארץ ישראל שונה מכל הארצות שעדיין נשאר הקשר בן הארץ למעשי האדם כמו שכתוב

ויקרא פרק יח

(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: 

כלומר לאחר המבול רק בארץ ישראל נשאר הקשר בן מעשי האדם לארץ עצמה .

במעמד הר סיני כאשר הקב"ה נתן למשה את התורה ועד מותו של משה המציאות בעולם היית מציאות שבו מעשי עם ישראל השפיעו באופן מידי על העולם והעולם השפיע באופן  מידי על עם ישראל .

העולם היה במצב של מידת הדין כלומר השפעה מידית של מעשי האדם עליו . וכך כתוב על מעשה העגל

רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק ד

עגל מסכה - כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסיר בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכורש ויצא העגל:

כלומר מעשה העגל היה מתוך נס כלומר העגל נעשה מעצמו .

וגם המן היה מתוך נס ונתן פרנסה לעם ישראל משמים באופן מדויק כל אחד לפי מעשיו. ומתוך הנס הזה רצו עם ישראל לאכול בשר היה להם קשה עם אוכל משמים . וקבלו את השלו אומר הספרי זוטא פרק יא פסוק ו

(ו). ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל

וגם במדבר פרק יא גם מעשה השלו

(לב) וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה:

(לג) הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְקֹוָק֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְקֹוָק֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד:

ולמה זה היה המצב ?  כי התורה מזמן של ממעמד הר סיני עד מותו של משה היית שלמה    . וכאשר התורה נמצאת בשלמותה העולם מתנהל במידת הדין כלומר הארץ והמציאות נראים באופן מוחשי בעולם . חטא ועונש . פעולה ותגובה . וזה בדיוק היה הטעות של קורח . הוא בא אל משה עם רוב סנהדרין מול משה כלומר רוב מוחלט . הוא בא עם טיעונים נכונים של קל וחומר . אבל זה בדיוק היית הטעות של קרח כי בזמן  משה התורה היית שלמה  ובמצב כזה  רוב או טיעון כזה או אחר לא יכול לעזור  . התורה נקראת תורת משה היא בשלמותה ולא ניתן להכריע  עם רוב כנגד משה כי למשה היה את כל התורה כולה ללא חיסרון . ולכן הטבע כולו (בעולם שנברא על ידי הסתכלות בתורה ) בא לעזרתו של משה

במדבר פרק טז

(כח) וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְקֹוָ֣ק שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי:

(כט) אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְקֹוָ֖ק שְׁלָחָֽנִי:

(ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְקֹוָ֗ק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְקֹוָֽק:

(לא) וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם:

(לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣

כלומר כאשר התורה היית בשלמותה אצל משה העולם הפיזי התנהל לפי התורה  . כי התורה מוטבעת בעולם . אבל כאשר משה רבנו הלך לעולמו המציאות בעולם השתנתה למצב של הסתר פנים וגם התורה נכנסה למציאות של ספק . תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.

ואז העולם וגם התורה נכנסו למצב של ספק . והתורה נתנה לנו כלים להתנהל בעולם כזה .

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב "משמת משה, אם רבו מטמאין - טמאו, אם רבו טהורין - טיהרו!"  

כלומר הקב"ה ברא בעולם מציאות גם לזמן שיש בו ספק ואז הבריאה עובדת לפי ספק ולא לפי ודאי ואז המציאות נקבעת לפי הרוב ולא כמו כשמשה היה בעולם  ,והבנת העניין נמצאת תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.     

כלומר חכמים ניצחו כביכול את הקב"ה . כלומר המציאות בעולם כאשר התורה נמצאת בספק נקבע על ידי כללי התורה והמציאות בעולם נקבעת על ידי פסיקתם של חכמים . כלומר בעולם כזה האמת היא אמת ההלכתית ולא אמת "אמיתית" , החלטת הרוב קובע את המציאות בעולם . אבל רבי אליעזר שידע את האמת שאצלו זה לא היה ספק והיה לו וודאי לא היה יכול לנהוג לפי חכמים ולכן לכאורה בעולם של ספק יש גם אמת "הלכתית" וגם אמת "אמיתית " בבת אחד.

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

וצריך לשאול אם כך למה יש מגבלות וכללי פסיקה כמו שאמורא לא חולק על תנא ? למה אנחנו מבטלים את דעתנו כלפי הראשונים ? מה המשמעות של דעת תורה ?

אומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ב

ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.

ואומר הכסף משנה הלכות ממרים פרק ב הלכה א

ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:

ועל הנושא הזה יש דיון ארוך אבל באופן כללי ניתן להגיד שיש כאן כמה שיקולים ולאחר שקלול הצדדים נותנים עדיפות לפסיקת הגמרא כפי שנחתמה .

והשיקולים הם :

1.  מי שקרוב יותר למשה רבנו בגלל אופי מסירת התורה יש לו עדיפות

2. החוכמה של מי שקרוב למשה רבנו הוא גדול יותר ולכן יש לראשונים עדיפות

3. יראת השמים של מי שקרוב למשה גדול יותר ולכן יש עדיפות לראשונים

4. פתיחת הפסיקה ללא הגבלה תגרום לחורבן בתורת ישראל

ולכן גם אם עם ישראל חס וחלילה יעשה מעשה שהוא בניגוד לתורה בגלל שיקול לא נכון נתן לנו הקב"ה תרופה וכלי לתקן את השגיאה והוא הבאת קרבן העלם דבר . אבל כל זה בתנאי שנהיה שוגגים ולא מזידים .

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה

וידעתי כי רבים יתמהו מה לן בדור הזה ובמדינה זו לספר ולהנהיג מנהגים קדמונים אלטפרצאטישע הלואי שנוכל להמשיך מעמד כפי שהוא ומי ישמע לדברים כאלו לילך אחורנית בזמן שכל העולם מקדים בכל מיני חדשות, החרדים לדבר ה' ידאבו לבם בזכרם ימות עולם ומי יתנני כירחי קדם כשכל בית ישראל בקדושה וטהרה כשמחך יצירך בגן עדן מקדם אבל בדור הזה מה נעשה לו ותפסת מרובה לא תפסת, והפרוצים צחוק יצחקו. אמנם נשארו לנו עוד לפליטה בס"ד מעט מבני עליה בחורים המסולאים בפז שומרי תורה אמיתים שרוצים לדעת דבר ה' בלי פשרות וחדשות וכפתגם מרן הח"ס חדש אסור מן התורה. וגם שלא יאמרו מדשתקו רבנן ש"מ מינח ניחא להו, ולכן ליקטתי דברים אלו, וידעתי ג"כ שיותר ממה שכתיב כאן יש לכתוב מזה מ"מ לאו בעל מלאכה אחת אני. והרוצה לסמוך עלי דברינו יכול לברר ומי שרוצה לדעת יותר הרי כל התורה לפניך זיל גמור. והשי"ת ישפות עלינו רוח טהרה ונזכה לגדל בנינו לתורה וגדולה בקדושה ובטהרה ולביאת משיח צדקינו.

ואיזה כלי נתן לנו הקב"ה להבין את התורה ?

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר משה נתן במתנה את כוח הפלפול שקיבל מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל

וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר ע"י כוח הפלפול ניתן להחזיר את ההלכות וזה מה שהקב"ה נתן מתנה למשה והוא נתן לעם ישראל תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר רק עד שמת יוסף בן יועזר היה כוח התורה ביחידים כמו משה ויכלו בכוח התורה הזה ע"י פלפול להחזיר את ההלכות ולאחר מכן לא . כלומר אנו רואים בברור עדיפות לראשונים .

אבל בגמרא משתמע שגם אחרי יוסף בן יועזר ניתן להחזיר את התורה בדרך פילפול חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!

אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

אם כך המתנה שנתן לנו משה מאפשרת לנו לשחזר את התורה מחדש. (ויש עוד לעיין בדבר וכבר כתבתי על זה )

וכאשר יגיע המשיח כיצד נדע את ההלכות לאשורם ?

ובזה יתורץ באופן נפלא תפקידו המיוחד של אליהו הנביא כמאמר תיקו -תשבי יתרץ קושיות ואבעיות,

מה מיוחד באליהו הנביא שאין בחכם אחר ?

אליהו הנביא לא מת ולכן תירוץ הקושיות לא יחשב כתורה משמים .

לאליהו הנביא יש כוח לימוד כמו משה כי הוא מלפני דורו של יוסף בן יועזר ומכוח לימוד התורה יוכל להחזיר את ההלכות הנמחקות מכוח הלימוד ולא מכוח הנביאות שבו .

אליהו הוא פינחס שהיה הראשון שזכר הלכה שנשכחה ממשה במעשה זימרי .

ואיך כל אחד מאיתנו שאין לו את כוח הפלפול יכול לשחזר את ההלכות שנשכחו איך הוא יוכל ללמוד תורה ?

עדין כל אחד יש לו את המתנה שקיבל במשה אולי לא יצליח לשחזר את ההלכות שנשכחו אבל יוכל להבין את התורה ודרכה את העולם . אבל אולי לפי הגמרא כמו שרבי חנינה יכול  גם לאחר יוסף בן יועזר גם לנו  יש את הכוח של המתנה לשחזר את התורה כולה . ובנוסף לזה  כל תינוק כולל אנחנו מלמדים אותו את כל התורה כולה ובאותו מעמד נותנים לו את המתנה שנתן משה לישראל

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

כלומר כל אחד ואחד יש לו את הכלים ללמוד תורה כי סוף סוף הוא למד אותה בבטן אימו ומתוך כך הוא צריך רק ללמוד אותה מחדש ולא להתחיל בהתחלה וגם להשתמש במתנה שנתן לנו משה וכך נוכל להגיע לאמת . אבל גם אם הוא לא יוכל להגיע לאמת "האמיתית " הוא יוכל להגיע לאמת "ההלכתית " שהיא גם אמת בעולם של הסתר פנים . ואם חס וחלילה התברר לנו שה"אמת " ההלכתית שונה מהאמת ה"אמיתית" עדיין אנחנו בגדר של מי שעושה את האמת בעולם של הסתר פנים כי כך ברא הקב"ה את העולם ובצרוף של הקרבת קורבן יביא לתיקון של עצמו ושל העולם .

 

וכך כותב רבינו בחיי ויקרא פרשת ויקרא פרק ה פסוק י

(י) וכפר עליו הכהן וגו' ונסלח לו. מן השמים, כי העון מתבטל עם הקרבן על ידי הקדוש ברוך הוא, וזה לשון "וכפר" מלשון: (בראשית לב, כא) "אכפרה פניו", אבל הסליחה לגמרי אינה מסורה ביד בשר ודם אלא להקדוש ב"ה בלבד, כענין שכתוב: (תהלים קל, ד) "כי עמך הסליחה". וכן תמצא הלשון הזה בכולן: וכפר עליו הכהן ונסלח לו,

ומצב כזה של טעות בעולם של הסתר פנים נובעת מתוך ירידת הדורות לאחר מותו של משה וכך כותב הכלי יקר ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק כ

(כ) ונסלח להם. מה שלא נאמר לשון סליחה בכהן המשוח כדרך שהזכיר לשון סליחה בקהל ונשיא ויחיד, פירש הרמב"ן שלרוב מעלת הכהן לא יתכפר לגמרי כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב יז) וגדול עוונו מנשוא עד שיתפלל ויתחנן לאלהיו. ומהר"י אברבנאל כתב שמה שנאמר בחטאת הקהל ונסלח להם קאי על הכהן ועל הקהל וכוללם יחד לפי ששניהם חטאו בדבר הוראה שהתירו האסור. ולי נראה שלכך לא נאמר סליחה בכהן משוח, לפי שכל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו ובכהן משוח נאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, פירש רש"י שחטאו אשמת העם הוא שהם תלוין בו לכפר עליהם ונעשה מקולקל, ויותר נכון לפרש לאשמת העם שהוא בכלל מחטיא הרבים כי ממנו יראו וכן יעשו בקל וחומר, על כן לא נאמר בו ונסלח לו כי אף על פי שהקרבן יספיק להסיר מעליו חטאו וסר עוונו מכל מקום נשאר עדיין רושם חטא הרבים התלוי בו ולזה אין סליחה. ואל תשיבני ממה שאמר לשון סליחה בנשיא החוטא, היינו לפי שאין למידין ממנו אחרים כלל ואדרבא תולין חטא בנשיאותו לומר שבעבור שנהג נשיאותו ברמה על כן בא לידי חטא כי הכל יודעין שגסות הרוח שבאדם מעבירו על דעת קונו ואם כן אין למידין ממנו החטא, ואדרבא שלמידין ממנו דרך התשובה כמו שנאמר אשר נשיא יחטא פירש רש"י אשרי הדור וכו':

והגמרא מסדרת לנו את ענין ירידת הדורות מזמנו של משה חברותא מסכת שבת דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא:אם הראשונים נחשבים כאילו הם בני מלאכים - אנו נחשבים בני אנשים.ואם ראשונים נחשבים בני אנשים - אנו נחשבים כחמורים.ואפילו לא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא - כשאר חמורים.