פרשת כי תבא מתי נגזר על אומות העולם מיתה ? למה לא נגזר עליהם מיתה במעמד קבלת התורה ? למה לגוי אין את הכוח להתרומם מעל המזל ? למה אצל גוי צדקה לא תציל ממות ? מה הדרך היחידה של גוי לבטל את דין המיתה שגזר עליו הקב"ה ? למה רחב הזונה לא נמצאת תחת כל נשמה לא תחיה ? איך מקרה רחב הזונה מסביר לנו את העוצמה של התשובה ? איך מקרה אלישע בן אבויה מוכיח את כוח התשובה ? האם שערי תשובה ננעלים ? מה אנחנו לומדים בקל מחומר מאומות העולם על כוח התשובה ? ‏כ /אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת כי תבא מתי נגזר על אומות העולם מיתה ? למה לא נגזר עליהם מיתה במעמד קבלת התורה ? למה לגוי אין את הכוח להתרומם מעל המזל ? למה אצל גוי צדקה לא תציל ממות ? מה הדרך היחידה של גוי לבטל את דין המיתה שגזר עליו הקב"ה ? למה רחב הזונה לא נמצאת תחת כל נשמה לא תחיה ? איך מקרה רחב הזונה מסביר לנו את העוצמה של התשובה ? איך מקרה אלישע בן אבויה מוכיח את כוח התשובה ? האם שערי תשובה ננעלים ? מה אנחנו לומדים בקל מחומר מאומות העולם על כוח התשובה ? ‏כ /אלול/תשע"ט

כתוב בדברים פרק כז

(ב) וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:

(ג) וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ:

(ד) וְהָיָה֘ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:

(ה) וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל:

(ו) אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶֽיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ:

(ח) וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב: ס

וכדי להבין את הפסוקים נראה מה כתוב חברותא סוטה דף לה עמוד ב

תנו רבנן:⁽¹⁰⁾כתיב [דברים כז ד]: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד"; וכתיב [שם]: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת".⁽¹¹⁾וכיצד כתבו ישראל את התורה על האבנים שהיו מסויידות בסיד, האם קודם שסיידו כתבוה, או לאחר שסיידו כתבוה?רבי יהודה אומר: על גבי האבנים עצמם כתבוה, שנאמר: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת", ואחר כך סדו אותן בסיד.⁽¹²⁾אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן - תורה!? והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾רבי שמעון אומר:א. על גבי סיד כתבוה.ב. וכתבו להן ישראל לאומות העולם למטה מן הכתב: "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם, החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי, כאשר צוך ה' אלהיך. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלהיכם".ולכך כתבו כן מלמטה, כדי ללמד לאותם אנשים משבעת האומות שיצאו ארץ ישראל, שלא נצטוינו להחרימם, כי רק אלו שבתוך גבול ארץ ישראל נצטוינו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים, אבל את שבחוץ לארץ אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם.⁽¹⁴⁾הא⁽¹⁵⁾ למדת: שאם היו - אנשים משבעה עממין היושבים בחוצה לארץ - חוזרין בתשובה, היו מקבלין אותן; אבל לדעת רבי יהודה, כל שהוא משבעה עממין אין מקבלין אותם ונהרגים, והם בכלל "לא תחיה כל נשמה".⁽¹⁶⁾

וצריך להבין את הפסוקים הללו ואת המשמעות שלהם . הדבר הראשון שציוה הקב"ה לעשות בכניסה לארץ ישראל כאשר הם  עוברים את הירדן לכתוב את ספר התורה ב 70 שפות על האבנים .משמעות הדברים שארץ ישראל נתנה לעם ישראל אך ורק בגלל שעם ישראל קבל על עצמו את התורה . בלי קבלת התורה ארץ ישראל לא היית ניתנת לעם ישראל . וכדי שעם ישראל ואומות העולם יבינו את זה נדרש מיהושע דבר ראשון לכתוב את ספר התורה מיד באותו היום שהם נכנסו לארץ ישראל . הפסוקים במיוחד מדגישים את המידיות של הפעולה וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒. ומה המטרה ?

וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ . מצד אחד נתינת  ארץ ישראל לעם ישראל ומצד שני לקיחת ארץ ישראל מאומות העולם . והפעולה הזאת צריכה לתת פתרון גם לנתינה וגם ללקיחה .

ושואל  התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

לכאורה במעמד הר סיני כאשר אומות העולם לא רצו לקבל את התורה שהיא הדבר היחידי שמעמיד את העולם בבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ומי שלא מוכן לקבל את התורה מוציא את עצמו מן העולם  היה צריך גזר דין המוות להיות כבר במתן תורה כאשר אומות לא קיבלו את התורה אבל הקב"ה נתן לאומת העולם הזדמנות נוספת לקבל את התורה  ולחזור בתשובה אבל אומות העולם שקיבלו לידם את התורה ב 70 שפות וקבלו מהקב"ה את הבינה להבין את התורה דחו את הניסיון הזה ועל זה אומר התוספות כאשר היה בידם את התורה ואת הכלים להבין אותה ובכל זאת דחו  אותה נגזר עליהם גזר דין מוות . ולפי התוספות יש ויכוח בן רבי שמעון לרבי יהודה מה הדין של הכנענים שלא קבלו את התורה לאחר שיהושע התחיל במלחמה על כיבוש הארץ . ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

לרבות כנענים שבחוצה לארץ - תימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש"י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקדוש ברוך הוא לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם.

מתוך הדין של רחב שהיא חלק מהכנענים בארץ ישראל וסופה של רחב היה להתחתן עם יהושע מסיק התוספות שעד שלא התחילה מלחמה של הכיבוש אותם 7 עממים שהיו בארץ ישראל או בחוצה לארץ יכלו לחזור בתשובה והיו מקבלים אותם כי הקב"ה נתן להם את ההזדמנות לקבל את התורה ורחב חזרה בתשובה לפני תחילת המלחמה על ארץ ישראל . אבל לאחר שהתחילה המלחמה על ארץ ישראל לרבי יהודה לא היו מקבלים מ 7 עממים כאלו שהתגיירו ולרבי שמעון קבלו מ 7 עממים אלו שהיו בחוצה לארץ ורצו להתגייר . אבל יש דעה שלישית שמקבלים את כולם . וכותב בהערות הגרי"ש אלישיב מסכת סוטה דף לה עמוד ב

כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן. בעין יעקב הגי' לרבות כנענים של ארץ ישראל וכ"ה בדקדו"ס. וזה מתאים לשי' הרמב"ן דברים פ' שופטים, החולק ע' רש, י. ולפי"ד גם שבעה עממים אם עשו תשו' מקבלים אותם אליבא דר"ש ע"ש. וגם זה מתאים לשי' הרמב"ם בה' מלכים (גליון).

כלומר יש שיטות שגם גויים  מ 7 עממים מארץ ישראל אם חזרו בתשובה מקבלים אותם לשיטת רבי שמעון . ויש גמרא שמסבירה את ההבדל בין ישראל לאומות העולם . אומות העולם נמצאים מתחת למזל ועם ישראל נמצא מעל המזל אומר החברותא שבת דף קנו עמוד ב

ומדשמואל נמי שמעינן, דסבר: אין מזל לישראל.דשמואל ואבלט [שם חכם נכרי שהיה חוזה בכוכבים] הוו יתבי. והוו קאזלי הנך אינשי בדרכם לאגמא לקצוץ קנים, ועברו לפניהם. אמר ליה אבלט לשמואל על אדם אחד מהם: האי גברא אזיל לאגם, ולא אתי בחזרה משם. משום דטריק [הכיש] ליה חיויא [נחש] לאותו אדם, ומיית.אמר ליה שמואל: אי אותו אדם בר ישראל הוא, לא יתקיים מה שחזית בו. אלא הוה אזיל ואתי בחזרה, ולא ימות. לפי שאין מזל לישראל. ותפלה תועיל לו להנצל ממזלו.אדיתבי [בעוד שהיו יושבים], אזיל אותו אדם, ואתי מהאגם. קם אבלט, ושדיה לטוניה [הסיר את משאו] דההוא גברא. אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [כשהוא חתוך לשתי חתיכות]. שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו.אמר ליה שמואל לההוא גברא: מאי מעשה עבדת, שבזכותו נצלת ממזלך?

אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן [מטילין] כל בני החבורה ריפתא [פת] בהדי הדדי לתוך סל אחד, ואכלינן את סעודתנו יחד. ואחד מאתנו היה גובה את הפת מכולם. האידנא, הוה איכא חד גברא מינן דלא הוה ליה ריפתא להטיל לסל. הוה קא מיכסף [מתביש] בכך. אמינא להו לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא [אני אעמוד ואגבה מכולם].כי מטאי לגביה דההוא גברא, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [עשיתי עצמי כמו שאני לוקח ממנו פת], כי היכי דלא ליכסיף.אמר ליה שמואל: מצוה עבדת. ובזכות זה נצלת מהנחש.נפק שמואל ודרש: הא דכתיב "וצדקה תציל ממות", לא ממיתה משונה בלבד היא מצילתו להביאו למיתה הגונה, אלא ממיתה עצמה הוא ניצל, והיא נותנת לו חיים⁽¹⁾.

ונשאלת השאלה מה עם גוי היה עושה את אותה צדקה ולא יהודי . ומתוך סברה נתרץ שזה לא היה מועיל לו כי גוי מקבל שכר של לא מצווה ועושה ולכן אותה צדקה לא היית נותנת לו את הכוח להתרומם מעל המזל . ולכאורה לאחר שדן אותם הקב"ה למיתה מצבם נהיה יותר גרוע ולכן גוי מקבל פחות מלא מצווה ועושה ולכן הוא לא יכול להתרומם מעל המזל . אבל גוי שהחליט מתוך רצונו להיות יהודי באמת נהיה בריה חדשה ויש לו דין של יהודי והכוח הזה להכנס לתוך העם היהודי ניתן לו במעמד הר סיני כאשר המזל שלו היה במתן תורה . ואומר ישעיהו פרק לג פסוק יב

וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ: ס

במדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז אתם מכלין את האומות קימעא קימעא לע"ל אני מבערן בבת אחת שנא' (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו.

ועל זה  אומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא י - כי תשא על אומות העולם

ד"א [כי תשא את ראש בנ"י] אמר ר' לוי למה מנה אותם בכל שעה, למלך שהיו לו תסבריות ולא היה משגיח עליהם למנות, היה לו פלומטרין אחד של זהב קטן והיה בכל שעה נוטלו ומונה אותן כמה יש בו ומניחו, אחר (כך) כמה ימים (מוצאו) [מוציאו] ומונה אותן, אמרו לו מרי מכל תסבריות שיש לך (ואין) [אין] אתה משגיח עליהם למנותם אלא לזה הקטן, אמר (לו) [להם] כל אילו אינן שלי יורדין לטמיון של טמיון הם, אבל זה עמד לי בכמה צער עד שלא סיגלתי (אותן) [אותו] לפיכך איני נזקק לכל אילו אלא לזה שסיגלתי, כך הקדוש ברוך הוא כמה אומות יש בעולם כמה אוכלוסים של אומות ואינו משגיח עליהם, א"ל מרי רבונו של עולם כמה אומות יש לך בעולם ואין אתה משגיח עליהם למנותם אלא בכל שעה שאו את ראש בני ישראל, א"ל הקדוש ברוך הוא כל אילו אוכלוסים שאתם רואים אותם אינם שלי של טמיון הם ושל גיהנם הם והיו עמים משרפות סיד (ישעיה ל"ג י"ב), אבל אלו ישראל שאני מונה אותם בכל שעה סגולתי הם שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') וכמה (סגולתו) [סגולותיו] של אדם חביבין עליו כך הם חביבין עלי בצער שעמדו לי, בכמה יציאה עמדו לאל או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד' ל"ד), אמר הקדוש ברוך הוא הבן יקיר לי אפרים (ירמיה ל"א י"ט) הבן (שעמדה) [שעמד] לי ביוקר לפיכך איני נזקק לכל האומות למנות אלא לישראל כי תשא את ראש בני ישראל.

ועכשיו אנחנו נמצאים באלול לפני יום הדין של ראש השנה לפני 10 ימי תשובה והלקח מהפרשה שלנו זה  העוצמה של החזרה בתשובה וזה יכול להילמד מגויה ששמה רחב שהיא חלק מ 7 עממים שהיו בדין השמדה של 7 עממים בכניסה לארץ ישראל

דברים פרק כ

רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה:

ומה היה סופה של רחב  ?  אומרת הגמרא חברותא זבחים דף קטז עמוד א

רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא [ואם כן יתרו קודם מתן תורה היה], שנאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי... את אשר הוביש ה' את מי הירדן" [וכל שכן ששמעו קריעת ים סוף].

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע, "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף"⁽¹³⁷⁾.

והוינן בה: מאי שנא התם במלכי האמורי, דכתיב "ולא היה בם עוד רוח", ומאי שנא הכא ברחב הזונה דכתיב "ולא קמה עוד רוח באיש"?ומשנינן: כוונת רחב בלשון זה לומר, דאפילו אקשויי אבר לתשמיש נמי לא אקשו ["איש" הוא מלשון גבורת אנשים "קמה" משמעותה קישוי].

ומנא ידעה זאת רחב הזונה? דאמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה, לפיכך ידעה שלא הוקשה אבר לתשמיש.אמרו: בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, אחר שהיתה בת חמשים שנה נתגיירה, אמרה: ימחול לי הקדוש ברוך הוא בשכר חבל חלון ופשתים, שבאלו זכתה להציל השלוחים של יהושע, ובאותן שלשה דברים עצמן היתה חוטאת שהיו עולין אליה המנאפים בחבל דרך החלון וגם היתה מטמינתם בפשתי העץ⁽¹³⁸⁾.

ואומרת הגמרא  החברותא מגילה דף יד עמוד ב

אמר רב נחמן: חולדה - מבני בניו של יהושע היתה. דכתיב הכא, בחולדה: "בן חרחס", וכתיב התם, ביהושע: "בתמנת חרס".איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן: שמונה נביאים והם כהנים - יצאו מרחב הזונה. ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום.רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה - מבני בניה של רחב הזונה היתה. דכתיב הכא "בן תקוה", וכתיב התם: "את תקות חוט השני".חזינן דחולדה מבני בניה של רחב הזונה היתה, ולא מבני בניו של יהושע!?אמר ליה: עינא סבא! ואמרי לה: פתיא אוכמא!⁽⁶⁰⁵⁾ מיני ומינך - תסתיים שמעתא, על ידי ועל ידך יתפרש הדבר, דבאמת הא והא הואי. דאיגיירא רחב⁽⁶⁰⁶⁾, ונסבה יהושע⁽⁶⁰⁷⁾, וחולדה היתה מזרעם.ומקשינן: ומי הוו ליה זרעא ליהושע? והכתיב כשהכתוב מייחס את שבט אפרים: "נון בנו יהושע בנו", ומיהושע ואילך לא ייחס איש?!ומתרצינן: אמנם בני - לא הוו ליה ליהושע⁽⁶⁰⁸⁾, אבל בנתן [בנות] - הוו ליה.

רחב שהגיע למדרגה הנמוכה  ביותר שאישה יכולה להגיע והתרוממה לדרגה הגבוהה ביותר שניתן לעלות על הדעת שיצאו ממנה ששמונה נביאים כוהנים .

ולכן כל אחד צריך לדעת  ששערי תשובה לעולם לא ננעלים

ואומר הריקאנטי במדבר פרק ה

ודע כי התשובה קורעת כל שטרי חובות שבעולם, כי היא למעלה מכל שרי הקטיגור, והשבים אליה לא יראו מפחד רעה, והסוד הנמרץ והנפלא [ישעיה יד, כז] כי יי' צבאות יעץ ומ"י יפר וידו הנטויה ומ"י ישיבנה, וכתיב [נחום א, ו] ולפני זעמו מ"י יעמוד ומ"י יקום בחרון אפו, כי התשובה נקראת מי, שנאמר [ישעיה מ, כו] שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה, את מ"י נועץ ויבינהו [שם פסוק יד] ממש, כי מ"י אל בשמים ובארץ [דברים ג, כד], ונקראת בלשון מי כדבר שאינו מושג, זהו סוד [ישעיה מא, ד] מ"י פעל ועשה. והענין הוא כי כל גזר דין של מעלה נמלכין בבינה למעלה ובנצח ובהוד למטה הנקראים צבאות, וכשהצדיק עולה מחשבתו למעלה במקום הנקרא בטול נדרים היה מבטלה. ואמרו רבותינו ז"ל [איכה רבתי ג, לה] בפסוק [איכה ג, מד] סכותה בענן וגו', רבי חנינא בר פפא בעא קמיה רבי שמואל אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו דכתיב סכותה בענן לך, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, כההיא דאמר רבי יוסי בן חלפתא עתים הם לתפלה מן הדין קריא [תהלים סט, יד] ואני תפלתי לך יי' עת רצון, אבל התשובה נמשלה לים מה ים לעולם פתוח אף שערי תשובה לעולם פתוחין.

ואומנם יש מצבים כאשר מראים לנו מן השמים שהתפילה שלנו לא עוברת ויש עננים המכסים את השמים ויש קשת שמלמדת על חסימה בשמים וזאת כדי שנפשפש במעשנו לחזור בתשובה שלמה על מעשנו

ואומר המעשי ה' מעשי בראשית פרק כח (פרשת נח)

ומה רב טובו אשר צפן והפליא לעשות על דרך הקבלה ממנו אין לגרוע. אבל להוסיף על מה שאמר במה שנאמר והיה בענני ענן על הארץ, שלא יאר ה' פניו אליה מחטאותיה, יובן היטב עם מה שנאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה, ויהיה פירושו והיה בענני ענן על הארץ מעבור תפלה ונראתה הקשת. ועל זה הסוד הנעלם הרמוז בענין הברית הזה אמר דוד (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שפירושו שהוראת הקשת שהוא הברית הוא להודיעם שאין תפילתם נשמעת כדי שיפשפשו במעשיהם.

וזה בדיוק מה שקרה עם אלישע בן אבויה

אומרת הגמרא חברותא חגיגה דף טו עמוד א

כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

ומה היה סופו של אחר ?

חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.

כלומר עצת היצר הרע להשגיח בבת קול ולצאת לתרבות רעה ולא להאמין לכוח הבלתי מוגבל של התשובה וגם לאחר שעשה את הטעות הזאת ונכנע ליצר הרע שלו בסופו של דבר אחר יצא מגיהינום והגיע לגן עדן .

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף לב עמוד ב

שנאמר סכותה בענן וגו'. כמ"ש בזה דיש מלאכים המקטריגים המפסיקין בין ישראל לאביהם שבשמים וז"ש לעיל מיניה דהאי קרא סכותה באף שהוא אחד ממלאכים המשחיתים כדאמרינן בנדרים (לב.) להפסיק בינך ובינינו ותרדפנו הרגת וגו' כאלו לא תשגיח בנו והוסיף בזה דגם בענן שדרכו להיות ממלאכי הרחמים כמ"ש בקריעת ים סוף ובמתן תורה סכותה לך להיות מהפך הרחמים למדת דין להפסיק בינך מעבור תפלה:

אבל האמת ששערי תשובה לעולם לא  ננעלים ולעולם לכל אחד יש הפתח לחזור בתשובה מלאה  ולהפך את דינו לגמרי גם אם זה נראה בלתי אפשרי כי כוח התשובה הוא להפוך עולמות ולהפוך את הזדונות לזכויות כי עם ישראל נמצא מעל המזל ויש לכל אחד את בכוח לשנות לחלוטין את העולם .

 

 

פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה  ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בפרשת שופטים הסברתי למה הקב"ה עשה שיהיו נביאים בעם ישראל והבאתי הוכחה שהיה זה בגלל בקשה של עם ישראל שיהיה מתווך בין הקב"ה לעם ישראל . ועלתה השאלה איך אדם נהיה נביא והאם נביא אמת יכול להיות גם נביא שקר . וננסה להבהיר את הדברים

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.

וממשיך הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל.

כלומר נביא הוא אדם שמביא את דבר השם לעם ישראל . אבל דבר השם לא יכול להיות דבר הלכה או נגיעה כלשהיא בתורת משה כי יש את הכלל לא בשמים היא . נביא שאומר שהקב"ה שלח אותו לבאר דברי תורה הוא נביא שקר. הדבר היחידי שיכול הנביא לנבא מעשה שהוא לפי שעה מנוגד להלכה חוץ מעבודה זרה . ולנבא על דבר שיתרחש בעתיד .

כמו שאומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.

ואומר ה כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ט

[א] ונאמר לא בשמים היא. בפ' הזהב (ב"מ נ"ט) גבי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן אמרינן עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לבת קול שיצאת ופסקה הלכה כר"א לא בשמים היא ואמרינן התם מאי לא בשמים היא אמר ר' ירמיה אין משגיחין בבת קול וכל שכן דאין משגיחין בנביא המתנבא:

הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

וכיצד נביא נהיה נביא ?

אומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

הלכה א

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.

הלכה ב

ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.

ואומר  ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תכד

שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי

(א) שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו, ועל זה נאמר [דברים ו', ט"ז], לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה, כלומר לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.

משרשי המצוה, לפי שבנסיון היתר בנביא אמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו בטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.

ומה השיעור של פעמים הרבה ומה השיעור של לנסות את הנביא יותר מדאי אינו ברור .

ואומר הטורי אבן הלכות יסודי התורה פרק י הלכה ב

[ב] ובודקין אותו פעמים הרבה וכו'. ולכאורה נראה דהיינו שלשה פעמים כמו שדרשו חז"ל ימים רבים ימים שנים רבים שלשה כן כאן פעמים שנים הרבה שלשה ובתלתא זימני דבתלתא זימני הוי חזקה לכ"ע וא"כ הוא מוחזק לנביא ואין רשאי לנסותו כלל וראיה לדבר ממשה רבינו ז"ל שבתחילת שליחותו למצרים נתן לו הקדוש ברוך הוא ג' אותות שיעשה בפני ישראל:

ועל מה בוחנים את הנביא ?

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.

וצריך לשאול האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ?  הגמרא מספקת לנו תשובה לעניין .  חברותא סנהדרין דף צ עמוד א

תניא: רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים שיש לה כח לשנות את הטבע לפיכך נתנה תורה ממשלה בה כלומר שאפילו אם תראה שהנביא שאומר לעבוד עבודה זרה מושל ועושה כרצונו, כגון שהוא מעמיד לך חמה באמצע הרקיע כמו שנאמר [שם יג ב] "ונתן אליך אות או מופת" אל תשמע לו! תניא: אמר רבי עקיבא: חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו שלא יתכן שנביא שקר יוכל להעמיד חמה באמצע רקיע אלא מה שנאמר "ונתן אליך אות או מופת", היינו כגון חנניה בן עזור, שמתחילתו היה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר.

ומדובר שהנביא היה נביא אמת  ולאחר מכן ניבא נבואה שהיא שקר  כלומר יש מצב של נביא אמת שהופך לנביא שקר . וכדי שנבין היטב את המציאות של הבחירה החופשית כדאי להבין מה קרה עם הנביא חנניה בן עזור  . ירמיהו פרק כח

(י) וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ:

(יא) וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֘ אָמַ֣ר יְקֹוָק֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל בְּעוֹד֙ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים מֵעַ֕ל־צַוַּ֖אר כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לְדַרְכּֽוֹ: פ

(יב) וַיְהִ֥י דְבַר־יְקֹוָ֖ק אֶֽל־יִרְמְיָ֑ה אַ֠חֲרֵי שְׁב֞וֹר חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֗ל צַוַּ֛אר יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:

(יג) הָלוֹךְ֩ וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־חֲנַנְיָ֜ה לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק מוֹטֹ֥ת עֵ֖ץ שָׁבָ֑רְתָּ וְעָשִׂ֥יתָ תַחְתֵּיהֶ֖ן מֹט֥וֹת בַּרְזֶֽל:

(יד) כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל־צַוַּ֣אר׀ כָּל־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה לַעֲבֹ֛ד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַעֲבָדֻ֑הוּ וְגַ֛ם אֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נָתַ֥תִּי לֽוֹ:

(טו) וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא אֶל־חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא שְׁמַֽע־נָ֣א חֲנַנְיָ֑ה לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְקֹוָ֔ק וְאַתָּ֗ה הִבְטַ֛חְתָּ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עַל־שָֽׁקֶר:

(טז) לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־יְקֹוָֽק:

(יז) וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחֹ֖דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:  

מדרש תנאים לדברים פרק יג

אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי"ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו +[אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו]+ אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב"ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב"ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':

חנניה בן עזור היה נביא אמת כלומר היה מקבל דברי נבואה  מהקב"ה . הסתלקה ממנו רוח נבואה והוא גנב דברי נבואה מירמיהו הנביא . התנבא עליו ירמיהו שהוא ימות השנה . ערב ראש השנה הוא ציוה על בני משפחתו להשהות את קבורתו כדי להפוך את ירמיהו לנביא שקר . כלומר ערב ראש השנה ערב יום הדין נביא אמת לשעבר שיודע שיש בורא עולם כי הוא דיבר איתו . שיודע שירמיהו הוא נביא אמת והוא ימות ערב ראש השנה הוא מנסה לגרום בשקר לנביא ירמיהו להיחשב  נביא שקר. עד כדי כך הקב"ה נתן לאדם את כוח הבחירה החופשית לעשות מעשה כזה שמכחיש את הקב"ה לאדם שיודע בוודאות שיש בורא עולם והוא חושב שאולי המעשה הזה יצליח לו ועוד ערב יום הדין ערב ראש השנה שבו אנחנו אומרים  : סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והנשא על כל הארץ ביקרך. והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.

והגמרא דנה האם צדיק יכול להיות רשע חברותא ברכות דף כט עמוד א

בברכת הצדוקים מעלין אותו, משום דחיישינן שמא מין הוא, ובכונה לא אמרה, משום שנאמר בה "וכל המינים כרגע יאבדו", ואינו רוצה לקלל את עצמו.⁽⁴⁾מתרצת הגמרא: שאני שמואל הקטן דאיהו עצמו תקנה, ואין לחושדו במינות.מקשה הגמרא: וניחוש דלמא הדר ביה מצדקתו?אמר אביי: גמירי, טבא - לא הוי בישא! - צדיק אינו נעשה רשע. תמהה הגמרא: וכי לא יתכן שיעשה רשע?והכתיב [יחזקאל יח כד] "ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול".מתרצת הגמרא: ההוא קרא עוסק ברשע מעיקרו, ששב מרשעתו ונעשה צדיק, ולפעמים הוא חוזר ונעשה רשע, אבל צדיק מעיקרו - לא מרשיע שוב.שבה הגמרא ומקשה: וכי צדיק גמור לא יתכן שירשיע?והא תנן [אבות ב ד]: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול⁽⁵⁾ שימש בכהונה גדולה שמנים שנה - ולבסוף נעשה צדוקי! ובאותן שנים ששימש בכהונה גדולה ודאי היה צדיק, שהרי כל כהן גדול שאינו הגון, לא היה מוציא את שנתו, לאחר שנכנס להקטיר קטורת בבית קדש הקדשים.אמר אביי: אף יוחנן היה רשע מעיקרו, ואחר כך נעשה צדיק. ולסוף שמונים שנה שוב קלקל, שהרי הוא "ינאי" הוא "יוחנן", וינאי רשע היה, שהרי הרג את חכמי ישראל.ורבא אמר: "ינאי" לחוד, ו"יוחנן" לחוד, וינאי בנו של יוחנן היה. ינאי רשע מעיקרא, ויוחנן צדיק מעיקרו.מקשה הגמרא: הניחא לאביי, ש"הוא יוחנן הוא ינאי", ונמצא שהיה רשע מעיקרו.אלא לרבא ש"ינאי לחוד ויוחנן לחוד", ויוחנן צדיק מעיקרו היה - קשיא, איך לבסוף נעשה צדוקי? לכן מסיקה הגמרא: אמר לך רבא, לעולם בצדיק מעיקרו נמי יש לחשוש דלמא הדר ביה ונעשה רשע.⁽

ולקראת ראש השנה כדאי שנפנים את ההבנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך כי אם נביא אמת נפל בעצת היצר שלו מה נגיד אנחנו אזובי הקיר ?

 

פרשת שופטים מה ההבדל בין הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: לבין הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? למה דברי נביאים זה דיבור לשעה ? האם דברי משה רבנו היא דיבור לשעה או לעולמים ? מה ההבדל בן משה רבנו לשאר הנביאים ? לאיזה דרגה הגיעו עם ישראל במתן תורה ? למה רצו עם ישראל לחזור לדרגה הרגילה שלהם ? למה קיום הנביאים זה חידוש ולמה הקב"ה התקין שיהיו נביאים ? למה חכמה מוסיפה מכאוב וכיצד זה קשור לבחירה חופשית ? מה המסע שצריך האדם לעבור כדי שיהיה אדם ? ‏ו'/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת שופטים מה ההבדל בין הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: לבין הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? למה דברי נביאים זה דיבור לשעה ? האם דברי משה רבנו היא דיבור לשעה או לעולמים ? מה ההבדל בן משה רבנו לשאר הנביאים ? לאיזה דרגה הגיעו עם ישראל במתן תורה ? למה רצו עם ישראל לחזור לדרגה הרגילה שלהם ? למה קיום הנביאים זה חידוש ולמה הקב"ה התקין שיהיו נביאים ? למה חכמה מוסיפה מכאוב וכיצד זה קשור לבחירה חופשית ? מה המסע שצריך האדם לעבור כדי שיהיה אדם ? ‏ו'/אלול/תשע"ט
דברים פרק יח
(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:

(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־ קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

ובדברים פרק ה כתוב

(כה) וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

כלומר יש כאן הבדל בין פרשת ואתחנן לפרשת שופטים . בפרשת ואתחנן כתוב הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ופרשה שלנו כתוב הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ .

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ד

ד"א לאמר, צא ואמור אליהם והשיבני את דבריהם. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה, שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה', ומה היו דברי העם +שמות כד ז+ כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ומנין שהודה המקום לדבריהם, שנא' +דברים ה כה+ ויאמר ה' אלי - הטיבו כל אשר דברו.

כלומר הנעשה ונשמע הוא הדבר שעליו אומר הקב"ה למשה  הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ . ועל מה נאמר הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? זה נאמר על הרצון של עם ישראל לשמוע מפי משה ולא מפי הקב"ה .

וזה בדיוק מה שכותב  ההעמק דבר דברים פרק ה פסוק כה

היטיבו כל אשר דברו. בין בבקשתם על דברות התורה שבכתב ושבע"פ, בין בבקשתם בדברות שבאו לשעה, מש"ה כתיב כאן כל אשר דברו, ובפ' שופטים להלן י"ח י"ז דמיירי רק בדבור לשעה כתיב היטיבו אשר דברו:

והבקשה הזאת של עם ישראל שיהיה איזה מתווך בין הקב"ה לעם ישראל גרם לקב"ה לחדש את מושג הנביאים . ולכן מיד אחרי הפסוק הזה כתוב בדברים פרק יח

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ:

(יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ:

(כ) אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא:

והנביאים שמדובר בפסוקים ההלו הם הנביאים השונים חוץ ממשה שהיה בדרגה שונה משאר הנביאים . שאר הנביאים לפי ההעמק דבר הם נחשבים " דמיירי רק בדבור לשעה" או כפי שכתוב בתורה נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ. התורה נקראת תורת משה כי משה רבנו הגיע לדרגה שבו התורה שלו הגיעה לדרגה שראה מסוף העולם עד סופו ולכן לא יכול להיות חסרון בתורה שלו . אבל שאר הנביאים נחשבים לעומת משה להוראת שעה ולא לעולם . במעמד הר סיני הקב"ה הרים את עם ישראל לדרגה של פנים אל פנים כלומר לדרגתו של משה . נאמר בדברים פרק ה

(ד) פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

בדיוק כמו משה שהיה בדרגה של פנים אל פנים עם הקב"ה כמו שכתוב בדברים פרק לד

(י) וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְקֹוָ֔ק פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים:

אבל ההבדל בן משה לשאר כל העולם נמצא במילה יְדָע֣וֹ  אבל אצל האחרים שזה כל עם ישראל כולל הנביאים הם לא היו בדרגה של ידעו . זה לא הדרגה שלהם כי אם הדרגה שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית

וזה בדיוק מה שכותב המשך חכמה דברים פרק ה פסוק כה

(כה) היטיבו כל אשר דברו. במדרש (ויקרא רבה לב, ב) חד אמר כהטבת הנרות, וחד אמר כהטבת הקטורת. הכוונה, דהם טענו שהתכלית הוא הבחירה, ואם יהא האדם מוכרח בהשגתו, אין תועלת בקיומו התורה מתוך הכרח. ובהשגתם הבהירה במעמד הר סיני, הלא היו המה מוכרחים כמו שאמרו (שבת פח, א) כפה עליהם הר כגיגית. לכן אם ישמעו מפי נביא, אז יהיו בעלי בחירה, הן בשכל שיוכלו לתלות איזו סיבה לבלי לשמוע בקול המצוה, הן בתאות החומר.

משה רבנו הצליח להגיע בזכות העבודה שלו לדרגה של נבואה פנים אל פנים אבל שאר העולם לא הצליח להגיע לדרגה הזאת של  אספקלריה מאירה .

ואיך אנחנו רואים שדברי הנבואה הם דברי שעה ולא דברי עולם ? חברותא נדרים דף כב עמוד ב

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא, אילו לא, חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, לפי שספר יהושע, ערכה של ארץ ישראל הוא. ולא היו צריכים ליותר מזה.

מאי טעמא? דכתיב [קהלת א]: "כי ברוב חכמה - רב כעס".

כלומר דברי הנביאים לא היו נכתבים אם עם ישראל לא היה חוטא . ולכן דברי הנביאים הם דברי שעה לעומת התורה שהיא דברי  עולם . כאשר כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית הם ראו את האמת אבל אז היו חייבים גם להבין את מצבם האמיתי כלומר את דרגתם האמיתית ולא את הדרגה שהקב"ה הרים אותם ולכן בקשו שיהיה להם בחירה חופשית שלא קיימת בדרגה של פנים אל פנים . משה רבנו הגיע לדרגה הזאת מתוך עמל  ולכן הדרגה שהוא הגיע אליו היא מתוך בחירה חופשית אבל עם ישראל כולם לא הגיעו לדרגה של מתן תורה מתוך עבודה עצמית  ולכן זה שלל מהם את הבחירה החופשית שהיא מהות תפקידו של האדם בעולם . והם הבינו כאשר ראו את העולם  בדרגה של פנים אל פנים שהם צריכים לקבל על עצמם דברי נבואה כדי שיהיה להם בחירה חופשית . ומהות החוכמה היא התבוננות בעולם במבט אנושי

וכך כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת פרק א סימן יח

כי ברוב חכמה רוב כעס. בזמן שתלמיד חכם עובר עבירה רב כעס עליו מן השמים, כדרך שאתה מוצא בדואג ובאחיתופל ובבני עלי הכהן: יוסיף דעת יוסיף מכאוב. שאם נפל אדם רופא לחולי לפי שהוא בקי ויודע הרפואות ויודע עת חוליו קשה שאינו עומד, לפיכך הוא כואב על נפשו, כך היודע שחטא ודינו גדול לפיכך הוא כואב על נפשו, אבל ההדיוט אינו חושש

כלומר עם ישראל רצה להסתכל על העולם דרך הנביאים שנותנים לו מצד אחד דברים  שבאים מהקב"ה אבל מצד שני יש תמיד ספק האם הנביא הזה הוא נביא אמת או שקר . הספק הזה נותן לאדם את הבחירה החופשית כי תמיד היצר יכול לגבור על השכל בתירוצים מתירוצים שונים וזה בדיוק המהות של בחירה חופשית . ואת ההבדל הזה מסביר בחוכמה המשך חוכמה .

משך חכמה דברים פרק ה פסוק כב

(כב - כד) ועתה למה נמות וכו' כי מי כל בשר וכו' קרב אתה וכו' ושמענו ועשינו. הרצון, כי החומר הוא המחיצה המבדלת הסוכך על הנפש, ואם יופיע אליו רצון הבורא, יעבור דרך מפלשי החומר, ויזדכך, ויתגבר הנפש, וירוץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים. אבל בעמידתם בחורב ובשמעם קול ה', הוסר מסוה החומר ונעשו רוחניים. וזה מה שאמרו חז"ל שיצאה נשמתם, ובני ישראל "רואים את הקולות" (שמות כ, טו) - שומעים הנראה וכו' (מכילתא שם). והנה התכלית האנושי כי הנפש תהיה סכוכה בחומר, ובכל זאת תעוף כנשר אל מטרת השלמות והתכלית האמיתי. אך שיאמינו ישראל בה' לא מצד המופת, כאשר האריך רבינו משה, והאלבו הנעים אמריו. לכן הראה להם כי ידבר אלקים את האדם ונבואת משה אמת. וזה שאמרו, התכלית שבאנו בסבתו אל הענין הנשגב הזה כבר ראינו. ואם כן לתכלית האומה די בזה. וכעת אשר נשמע קול ה' מדבר אלינו, ימצא שנהנה מקדשי גבוה שלא לצורך - "ומתנו". כי בהוסר התכלית - אשר די בהמראה אשר ראינו ליסוד התורה וקיום אמונה, ואם כן בודאי תאכלנו האש הגדולה. לכן "קרב אתה ושמע... ואת תדבר אלינו וכו'", ואז יהיה כדרך התכליתי ש"שמענו ועשינו": - שהשמיעה הוא הגעת רצון אלקים והברקתו דרך מפלשי החומר, "ועשינו". מה שאין כן קודם, שפסקה זוהמתם והוסר החומר, אמרו "נעשה ונשמע", כי העשיה אינו צריך לשמיעה, שאין כאן החומר החוצץ. והשמיעה הוא השגת האלוקות, זהו גוף עבודה, והוא סוד שמלאכי השרת משתמשין בו, המה הרוחניים בלי מסך מבדיל כלל, והבן. וזה שאמר השם "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים", וכאחד האומר מי יתן שכדבריכם כן הוא, שדי לכם בראות זה לתכלית האמונה, והבן כי זה דרוש יקר.

עם ישראל היה במעמד הר סיני בדרגה של המלאכים דרגה של נעשה ונשמע אבל התכלית של הדרגה הזאת אך ורק להוריד את הספק של משה כנביא אמת כדי לתת יסוד לעם ישראל של לימוד התורה וקיום האמונה ולאחר שזה קרה עם ישראל הבין שהוא צריך לחזור לדרגתו האמיתית כדי שיהיה לו בחירה חופשית ועמל כדי שעם ישראל יגיע לתכלית בכוחות עצמו . וזה בדיוק המסע של כל אחד ואחד להביא את עצמו מדרגה של אנוש לדרגה של אדם בכוחות עצמו .

אומר האדרת אליהו דברים פרק ה - ליקוט מכת"י פסוק כא

(כא) היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי. ואחר כך אמר כי מי כל בשר וגו' כמנו ויחי. והוא תמוה בתחילה אמרו והסכימו. היום הזה ראינו וגו' את האדם וחי. ואח"כ אמרו כי מי וגו'. אבל נראה שיש ה' מדרגות באדם. אדם. בן אדם. איש. גבר. אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם ע"כ אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקדוש ברוך הוא עמו וחי כמו שאנו היום במדרגת האדם שעשינו ג' ימים פרישה מכל העניינים אבל כי מי כל בשר וגו'. מי יכול להיות פרוש כל ימיו וכשהוא בשר שהוא שפל איך יכול לסבול שידבר עמו הקדוש ברוך הוא וחי ע"כ אמרו קרב אתה וגו' שאתה נשאר בפרישות כל ימיך כמו שאמר הקדוש ברוך הוא אליו ואתה פה עמד עמדי:

כי כאשר האדם מגיע לדרגה של אדם הוא יכול לשמוע את דברי הקב"ה ולא למות וזה התכלית של כל יהודי להגיע לדרגה שיוכל לשמוע את האלוקים ולא למות

דברים פרק ה

(כא) וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי:

ומשה רבנו הגיע  דרגה זו של אדם אבל גם בתוך האדם יש דרגות שונות ומשה רבנו הגיע לדרגה הכי גבוהה של האדם

במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <ענו> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס