פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה  מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

היה לי וכוח עם אדם שטען תראה הגבר נעלה יותר והאישה נחותה ביהדות ויש לי ראיה חזקה בשולחן ערוך וכך נפסק להלכה

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

פודים האשה קודם האיש, יב] ואם רגילין במשכב זכור, פודין האיש קודם. ז (יג] <ו> ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר, (ז) הצלת האיש קודם). (ב"י וכן משמע סוף הוריות).

כלומר אם איש ואישה טובעים בנהר מצילים את האיש לפני האישה . יש כאן ראיה שהאיש  והאישה לא שווים  לחלוטין ולכן בכל מקרה מצילים את האיש ולא את האישה .

והפרוש המוטעה שלו להלכה :

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

כמובן שהטענה שלו באה מתוך הרצון לנגח את היהדות ולהפוך אותה למגוחכת  ולכן אני רוצה להידרש לנושא  כדי שנבין שכאשר לומדים הלכה צריך להבין אותה . חוסר הבנה של ההלכה יכולה לגרום לאנשים שומרי מצוות לעשות דברים שהם בניגוד להלכה או לגרום לאנשים שאינם שומרי מצוות להגחיך את היהדות ולגרום נזק למי ששומע אותם ללא הבנת ההלכה

בו נבין את הסימן הזה אומר הט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ח

(ו) ואם שניהם רוצים לטבוע כו'. פי' שאיש ואשה הם בסכנת טביעה בנהר ונלמד ממשנה סוף הוריות האיש קודם לאשה להחיותו ממילא לכל סכנה של מיתה ונ"ל הטעם שאיש חייב טפי במצות:

כלומר הסיבה לעדיפות של האיש על האישה כי לאיש יש  יותר מצוות . ולפני שנבין את זה יותר לעומק נראה שלא האי שוויון בן הגבר לאישה מגדיר את סדרי העדיפות כי אם סיבות שונות שכל אחת לגופן של דברים . אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

יד] אם איש ואשתו שבויים, אשתו קודמת לו. ובית דין יורדין לנכסיו יא ופודים אותה, טו] ואפילו עומד וצווח: אל תפדוה מנכסי, אין שומעין לו.

כלומר יש דברים שאישה קודמת כי האדם מחויב לה בכתובתה

ואומר ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף י

(יד) אם איש כו'. כנ"ל ס"ח וס"ט דאשה קודמת וכיון דחייב בפרקונה איהי קודמת. שם:

ועוד פוסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו, ח ורבו קודם לאביו, ט אמו י קודמת לכולם. (וע"ל סימן רמ"ב סעיף ל"ד).

אומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ט

ט אמו קודמת. משום דאית לה זילותא טפי:

י קודמת לכולן. פי' אפילו לדידיה אף על גב דחייו קודמים לחיי אביו ורבו כדאיתא בס"פ אלו מציאות אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם וה"ל מכ"ש לחיי אטו דגרוע טפי כדאמרינן בפ"ק דקדושין גבי מורא וכבוד אפ"ה להוציא מבית השבי אמו קודמת לכולן משום דלמא עבדי בה איסורא כ"כ בספר באר שבע דף כ"ב ע"ג ומשמע דאין בשביה זו משום סכנת נפשות אבל אם יש סכנת נפשות חייו קודמין לשל אמו:

כלומר אם באמת חז"ל היו רואים את האישה "כיצור נחות " היו פוסקים בכל העניינים נגד האישה ואנחנו רואים שפוסקים בהרבה מקומות פוסקים לטובת האישה כלומר יש כאן  גישה עניינית ולכל פסיקה יש את ההיגיון הפנימי שלה בהתאם למצב.

ועכשיו נחזור לנסות להבין מה הסיבה לעדיפות של האישה הגבר על האישה במקרה ששניהם טובעים בנהר . לפני שניכנס להבנת הטעם של הט"ז שלגבר יש יותר מצוות נראה את דברי הלבוש שהיה תלמידו של הרמ"א וכך כותב השו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן א

דהנה ראה זה פלא, דהלבוש ז"ל תלמידו של הרמ"א ז"ל הטה את כוונת הדברים שהובאו ברמ"א הנז' אל כוונה אחרת. דז"ל הלבוש בסימן רנ"ב סעי' ח': פודין את האשה קודם האיש שבושתה מרובה, ואם רגילין השבאים במשכב זכור פודין האיש קודם מפני שהאשה דרכה בכך והאיש אין דרכו בכך וצערו מרובה, לפיכך אם שניהם רוצים לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם הצלת האיש קודם שהוא עושה זה מתוך צער גדול יותר מן האשה וראוי להצילו יותר עכ"ל.

הנה יוצא לנו מדברי הלבוש שפירש שדינו של הרמ"א בזה מוסב לבהמשכיות להמדובר במחבר שם, ועל אותו הגוון (ובודאי פירש שלזה הכונה גם של הרמ"א ז"ל בדבריו), והיינו שהמדובר בהיכי שנשבו האיש והאשה והשבאין רגילין במשכב זכור, ובגלל זה רוצים שניהם גם האיש וגם האשה לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם, ועל כן פוסקים על כגון דא שהצלת האיש קודם היות והוא עושה זאת מתוך צער גדול יותר מן האשה ועל כן ראוי להצילו יותר, ואם כן לפי זה אין גם מדין זה של הרמ"א כל הוכחה שיהא הדין כן גם בעלמא היכא שאיש ואשה נתונים בסתם סכנת מות שיהא אז ג"כ הדין להקדים הצלת האיש להאשה, ואדרבא מתוך הסברת הלבוש בזה אתה שומע מכלל הן לאו, שדוקא בזה האופן שצער האיש גדול יותר מן האשה אז ראוי להצילו יותר, אבל לא בעלמא היכי ששניהם נתונים בשוה בסכנת מות.

לפי הבנת הציץ אליעזר את הלבוש הנידון פה זה הצער של מי גדול יותר , ומצילים  את מי שהצער שלו יותר גדול . במקרה שלנו הצער של הגבר יהיה יותר גדול ולכן נציל אותו ולא את האישה . אבל במקרה שאין הבדל בצער לא יהיה עדיפות לגבר . כלומר יש פרושים שונים שהבסיס שלהם שוויון בן הגבר לאישה .  

ועכשיו נחזור לטעם של הט"ז שהגבר חייב במצוות יותר מן האישה . ואני רוצה להסביר את הט"ז ואת ההבנה למה יש עדיפות לאיש בגלל שיש לו יותר מצוות

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא חצי חצי והעולם חצי חצי והמעשה הבא שלו מכריע את העולם . הוא צריך על כן לחשוב למי תהיה תועלת לעולם כתוצאה מהמעשה שלו . ולכן הוא בוחר באיש שיש לו יותר מצוות מאשר האישה כלומר הסיכוי של הגבר להועיל לעולם יותר גבוהה מהתועלת שיכולה האישה להביא לעולם ולכן הוא מציל את האיש ולא את האישה . כלומר יש כאן שיקול של טובת העולם הגמרא אומרת לאדם להסתכל על העולם כאשר כל פעולה שלו יכולה להעביר את העולם לכף זכות או לכף חובה חס וחלילה . ואים במקרה האישה היא קרובת משפחה שלו הרי האינסטינקט הראשון שלו זה להציל אותה ולא את האיש . כאן אומרים חז"ל לאדם שהשיקול שלו חייב להיות טובת העולם ולא הטובה האישית שלו . וכך כותב החברותא - בהערות הוריות דף יג עמוד א

(14). הט"ז [רנ"ב סק"ו] כתב, ונראה לי הטעם משום שאיש חייב טפי במצוות. וכבר כתב כן הרמב"ם בפירוש המשנה שהאיש מקודש יותר. והוסיף הבאר שבע דהיינו מפני שהוא חייב במצוות שהזמן גרמן. והנצי"ב כתב שהאיש עדיף על אשה רק משום שהוא מצווה בתלמוד תורה. [וראה במשפט האבידה שם ב, שגם איש קטן קודם לאשה גדולה, כיון שיבא לכלל מצוות אלו, אך חרש ושוטה, אשה קודמת להם].

כלומר יש כאן עוד נתון לעדיפות וזה  קדושה ויש במקרים מסוימים שיש יתרון לקדושה וצריך להבין את העניין של הקדושה האם זה עוד משנה חדש  שמתחשבים בו,  או זה אותו עניין של ריבוי המצוות ואיכות ומשקל המצוות וכדי להבין את זה אני מביא את המשנה  בנידון שלנו משנה מסכת הוריות פרק ג

משנה ז

[*] האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה:

משנה ח

[*] כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

כלומר יש כאן את עניין הקדושה שמשנה את סדרי העדיפויות השונים ובו נראה את הגמרא הדנה בעניין חברותא הוריות דף יג עמוד א

נתין קודם לגר, כי זה הנתין גדל עמנו בקדושה, ששמשו כחוטבי עצים ושואבי מים בתוך עם ישראל, על אף שלא נתקבלה גירותם. וזה הגר, לא גדל עמנו בקדושה, כי עד שנתגייר הוא גדל בין הגוים.

גר קודם לעבד משוחרר, כי זה העבד היה בכלל ארור, שכל עבד הוא בכלל "ארור", שהרי נח רצה לקלל את חם בקללה גדולה, ולפיכך עשאהו לכנען, בנו של חם, לעבד. ומוכח שאין קללה גדולה מזו. ואילו זה הגר, לא היה בכלל "ארור".שנינו במשנה: אימתי הולכים אחר סדר המעלות הזה, בזמן שכולן שוין וכו'.ודנה הגמרא: מנא הני מילי שמעלת התורה קודמת לכל היוחסין?אמר רב אחא ברבי חנינא: דאמר קרא על התורה [משלי ג] "יקרה היא מפנינים". ודרשינן: יקר הוא תלמיד חכם, הלומד תורה, יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים. הרי שמעלת תורתו של תלמיד חכם עדיפה על כהן גדול.

וצריך להבין את העניין של אדם כמו נתין שגדל בן היהודים מהולדתו לאדם שלא נולד כך כמו גר . והעניין הזה קשור באופן מהותי לעניין המצוות . כי הסיכוי שנתין יחזור לסורו הוא קטן יותר ולכן התרומה הפוטנציאלית שלו לעולם מבחינת המצוות היא גדולה יותר מאשר גר

וכך אומרת הגמרא פרוש חברותא בבא מציעא דף נט עמוד ב

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.

כלומר הבחירה במי להציל גם קשורה בפוטנציאל של אותו אדם לעשות מצוות בעתיד . וכמו שכותב בהערות החברותה שמשפט האבדה פוסק  שאיש קטן עדיף מאישה כי הוא יגיע לכלל מצוות ואז המצוות שלו יעלו על  המצוות האישה . וכמו כן אנחנו רואים בגמרא את הדיון של כל אחד לעומת השני מי יכול להביא תועלת יותר גדולה לעולם

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

חכם קודם להחיותו ולפדותו לפני מלך ישראל. כי חכם שמת אין לנו כיוצא בו.⁽²¹⁾ ואילו מלך ישראל שמת, הרי כל ישראל ראויין למלכות במקומו.מלך קודם לכהן גדול.שנאמר בפרשת משיחת המלך שלמה למלך על ישראל [מלכים א א]: "ויאמר המלך דוד להם, לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע: קחו עמכם את עבדי אדוניכם", וכונתו של דוד באומרו "אדוניכם", היתה לעצמו.ומשמע, שדוד המלך כינה את עצמו "אדון" אפילו ביחס לצדוק הכהן הגדול!^(21א)כהן גדול קודם לנביא.שנאמר באותה פרשה של משיחת שלמה: "ומשח אותו, את שלמה, שם, צדוק הכהן ונתן הנביא". הרי שהקדים את צדוק הכהן הגדול לנתן הנביא.ואומר, עוד מקור שכהן גדול קודם לנביא [זכריה ג]: "שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך"!יכול "רעיך", הדיוטות היו?

תלמוד לומר "כי אנשי מופת המה". ואין קרוי איש מופת אלא נביא. שנאמר בפרשת המבחן של נביא אמת או שקר [דברים יג]: "ונתן אליך אות או מופת". הרי שהקדים הכתוב את יהושע הכהן הגדול לרעיו הנביאים.

כלומר מביאים ראיה מהתורה ומהפסוקים למי יש קדימות מהפסוקים כאשר לנו  אין ממש כלים לבחון את זה כלומר להבין מה תורם יותר לעלום .

לכן מבחן לשיקול זה לא רק הכמות שלהם כי אם האיכות של ההמצוות  . ולכן ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול שהוא לא תלמיד חכם ,כלומר האיכות של המצוות משנה את סדר העדיפות כי המשקל של כל מצווה שונה ולתלמוד תורה יש את המשקל הגדול ביותר ולכן הוא יכול להכריע לטובת ממזר שנולד לא בקדושה . וכמו כן אנחנו רואים שעניין הקדושה שהוא משפיע על האדם ועל הולד לנושא איכות המצוות

אומר השפתי כהן דברים פרשת כי תצא

לא תהיה קדשה. כתב בריקאנטי ז"ל וטעם לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש, תבין מסוד לא יבוא ממזר כי כשאדם מתיחד עם אשתו בטהרה ובקדושה ובצניעות רומז ליחוד עליון וגורם ברכה ושפע מן הברית העליון לשכינה ועושה שלום למעלה ולמטה, אמנם אם מתיחד עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבוא לסיטרא אחרא שהיא הקדשה ומביא כוחות הטומאה לעולם.

ולכן הסיכוי שאחד שנולד לא בטהרה יביא טומאה לעולם והכוונה טומאה הבאה מעברות הוא גדול יותר ולכן הוא בעדיפות נמוכה יותר להינצל אבל כאשר הוא תלמיד חכם התורה שלו מוכיחה על מהותו ולימוד התורה שלו הוא הערך הגבוה ביותר שאדם יכול לתת לעולם .  ולכן ממזר תלמיד חכם עדיף מכהן גדול הדיוט כלומר ניתן לראות שבאמת ההצלה של אדם קשורה באופן ישיר לתרומה שלו לעולם מבחינת המצוות שקלול של איכות וכמות  ועוד דבר שנלקח בחשבון לא רק מה התועלת שלו מבחינת המצוות כי אם מה הנזק הפוטנציאלי שלו מבחינת המצוות אם יעשה עבירות

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר, מהסברא הנזכרת בנתין: שזה העבד גדל עמנו בקדושה, וזה הגר לא גדל עמנו בקדושה.אלא, אף על פי כן, קודם הגר לעבד, מהטעם האמור, כי זה העבד היה בכלל ארור, וזה הגר לא היה בכלל ארור.

כלומר העבד הוא בכלל ארור ולכן הנזק שיכול להיגרם לעולם מהעבד הוא רב יותר מהגר שגדל אצל אומות העולם ויש לו פוטנציאל לחזור לסורו לעומת עבד שגדל כל הזמן בתוך היהדות אבל מצד שני הוא נכלל שתוך הגדרת ":ארור" . כלומר ההבנה שלי שצריך לשקלל בכל מקרה את הערך המוסף של האדם מבחינת המצוות לעולם מצד אחד ואת הנזק הפוטנציאלי שהוא יכול לגרום לעולם מצד שני ומתוך השקלול הזה להציל את מי שיביא את הערך הגדול לעולם .

ולכן מה שהסיק אותו יהודי

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

לא ברור כלל כי אומרת המשנה "אימתי בזמן שכולן שוין"  הכוונה שהם שווים במידת רמת המצוות שלהם . ולכן צריך להגיד כי אם אותו אדם סנילי הוא בכלל שוטה וכתב בחברותה בהערות שלו שבמקרה כזה פוסק המשפט אבידה שהאישה קודמת . ולכן ההבנה את מי להציל לפי הדעה של הט"ז (ולפי ההבנה שלי מה המשמעות של ההבנה הזאת ) יוצרת מערך שיקולים נרחב אבל במהותו הוא התועלת  של אותו האדם לעולם בהבנה שהמצוות ומשקלן הוא המכריע בעניין . ובמקרה הזה יצילו את האישה ולא את האיש .

וכדי שנבין למה האישה יש לה פחות מצוות אומר האורחות חיים הלכות מילה

כת' הרב בעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית שכרת הש"י לאבותינו הוא שימול כל זכר את בשר ערלתו: ודי אות הברית לזכרים לפי שנקבה היא לעזר הזכר. ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להדריכה ולהנהיגה בדרכיו. ולעשות כל מעשיה על פיו. והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא. כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם. והיתה הקטטה נופלת ביניהם. ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה. ולפי הטעם הזה מספיק בזכרים האות. עכ"ל:

כלומר החטא של חוה גרם לקללה של הקב"ה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והמשמעות של הוא ימשול בך שהקב"ה פטר את האישה ממצות שהזמן גרמה . כלומר לפני חטא האדם הראשון לאישה ולאדם הראשון היו אותם מצוות וזה השתנה לאחר החטא . ומתוך זה יש לנו סדרי עדיפויות שונים לאיש ולאישה . וצריך לעיין האם לאחר שהאישה תתקן את הקלקול וכמו כן האדם הראשון יתקן את קלקולו נחזור חזרה לאי שיווין של המצוות ?  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו  לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בראשית פרק יח

(יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:

(יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:

(יג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:

(יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְקֹוָ֖ק דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:

לכאורה ההבנה הפשוטה ששרה צחקה בקרבה כי היה קשה לה לקבל את המציאות שהיא תוליד בן ויש את  הדיון האם צחקה או לא צחקה . אבל הקושי שלי מדוע הבן שלה נקרא על הצחוק שלה , כי אם באמת יש כאן בעיה באמונה של שרה ביכולת של הקב"ה לגרום לה ללדת מה פתאום קוראים ליצחק על האירוע  הזה ?

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

ועוד יותר מתמיה לפי דברי העמק דבר בראשית פרק כא פסוק ו

כל השומע יצחק לי. פי' ממני, כמסתפק אם כן הוא שילדתי מאברהם:

כלומר יצחק נקרא על זה שאנשים מסתפקים האם הילד הזה של אברהם או חס וחלילה של אבימלך ששרה נלקחה לביתו . ועוד תמיהה שהשורש של צחק מרמז  על עבודה זרה ועל עברה של עריות

שמות פרק לב

(ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק: פ

והצחוק הזה  היה בחטא העגל שבו עשו בני ישראל עבודה זרה

בראשית פרק לט

(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל:

וכדי להבין את מה שקרה עם שרה ואת משמעות הצחוק הזה צריך לקרוא את הזהר הקדוש פרשת  וירא וכך אומר הזוהר הקדוש

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא דַי לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְאַחַר כֵּן שֶׁמְּבָרְכִים לָהֶם, תֵּדַע לְךְ שֶׁכֵּן הוּא. דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַגּוּף מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים וְגוֹ' וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן וּמְבַטֵּל אֶת הַדִּין - מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ כָּעֵת חַיָּה. הֲרֵי בְּרָכָה.

כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ הַמַּלְאָכִים שֶׁזֶּה לָקַח עֵצָה לְנַפְשׁוֹ - מָה עוֹשִׂים? הוֹלְכִים אֵצֶל הָרְשָׁעִים לְעַיֵּן בְּדִינָם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדם, לִמְקוֹם הָרְשָׁעִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶה הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צַדִּיק: כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁמְּעַיְּנִים בְּדִינוֹ, אֵינוֹ מִתְאַחֵר לָשׁוּב וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהַקְרִיב [על] חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לִפְנֵי צוּרוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים בַּעֲלֵי הַדִּין מִמֶּנּוּ.

שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו - מַה כָּתוּב בַּנְּשָׁמָה? וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה. בְּחִפָּזוֹן וּבִמְהִירוּת בְּלֹא שׁוּם הַעְכָּבָה. מִיָּד מְמַהֶרֶת הַנְּשָׁמָה אֵצֶל הַגּוּף לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב וּלְבַקֵּשׁ בְּמַה שֶּׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ בַּעֲלֵי הַדִּין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַהוּ שֶׁאָמַר וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בְּמַעֲלָתָהּ, וְהַגּוּף נִשְׁאָר בָּאָרֶץ מִכַּמָּה שָׁנִים, בָּאִים בַּיָּמִים שָׁנִים וְיָמִים הַרְבֵּה וְחָדַל לָצֵאת וְלָבֹא וְלַעֲבֹר אֹרַח כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. נִתְבַּשֵּׂר לְהַחֲיוֹת הַגּוּף.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים הָיְתָה לִי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ, ואֲדוֹנִי זָקֵן שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנִּי וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר הֲיִפָּלֵא מֵיְיָ דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד. אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְּלִי לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים. וּלְשָׂרָה בֵן מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִיזוֹנֶת מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דומ''ה, לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ לַמּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. והוּא מֵשִׁיב אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה. אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר ושָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר תִּהְיְה לִי חִדּוּשׁ.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים, הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ. וַאדנִי זָקֵן, שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד? אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת מֵתִים. וּלְשָׂרָה בֵן, מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִזּוֹנֵית מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דוּמָ''ה: לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ למּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְהוּא מֵשִׁיב: אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה: זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ' הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר!? לַמּוֹעֵד הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים אָשׁוּב אֵלֶיךְ אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מְחֻדָּשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹתְכֶם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָתִיד לְפָנַי לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. (ע''כ מדרש הנעלם)

מדברי הזוהר הקדוש יש ללמוד שיש כאן חידוש עצום . הקב"ה שולח את המלאך דומה לבשר לגוף שהוא עתיד להחיותו . כלומר יש כאן פעם ראשונה שהקב"ה מבשר לאברהם ולשרה שיש דבר כזה תחיית המתים . כלומר צריך להגיד שעד רגע זה שבו אומר הקב"ה לאברהם ולשרה שלעתיד לבוא יגיע רגע שבו הקב"ה יחדש את כל הנשמות בעולם ויביא אותם לתחייה  מלאה שלמה ואמיתית הדבר לא היה ידוע בעולם ולא נאמר לאףאחד מבני האדם . וכאן היה רגע שבו המושג הזה תחיית המתים נאמר לאברהם ולשרה וזה בדיוק השאלה של שרה

אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

וזה המשמעות של הביטוי לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כאשר המועד זה זמן תחיית המתים . ולמה צחקה שרה ואברהם לא צחק ?  אם באמת זה היה חידוש גדול שקשה לקבל אותו גם אברהם היה צריך לצחוק כי באמת קשה לקבל דבר כזה שהוא חידוש עצום שיש תחיית המתים

אומר הכתר יונתן בראשית פרק יח פסוק י

(י) ויאמר אחד מהם שוב אשוב אליך לשנה שבאה ואתם קיימים והנה בן לשרה אשתך ושרה היתה שומעת בפתח האוהל וישמעאל עומד אחריה ושומע מה שאמר המלאך:

חזקוני בראשית פרק יח פסוק י

והוא אחריו ת"י וישמעאל הוה קאים מן בתרואי. פי' אחר המלאך כדי שלא תתייחס שרה עם המלאכים שסבורה היתה בני אדם הם.

כלומר ההבדל בן אברהם שהוא הבין שהם מלאכים ושרה בגלל ישמעאל הבינה שהם בני אדם ולכן אברהם על אף החידוש העצום של תחיית המתים קבל את זה אבל שרה שלא הבינה עד הסוף את משמעות של שלשת  המלאכים  לא יכלה לקבל את החידוש של תחיית המתים .

בראשית פרק יח

(טו) וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:

ולפי ההבנה שלי כך צריך לפרש את דברי שרה לאברהם . אני לא צחקתי  על דברי הקב"ה אני צחקתי כי הייתה  לי בעיה בראיה של הדברים בגלל ישמעאל ואני חשבתי שהם בני אדם ולא מלאכים  וזה המשמעות של כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה  היה לי חסרון בראיה  ואומר לה אברהם  אולי היה לך חסרון בראיה אבל היית צריכה להתבונן במציאות בצורה יותר מדוקדקת ולכן צחקת , היה חסר לך בראיה של המציאות של הקב"ה בעולם . ולכן אברהם קרא ליצחק עם שורש צחק . הוא הוסיף את ה י '  לפני צחק . יש להתבונן בעולם כאשר אנחנו מסתכלים על כל המציאות עם ההבנה שיש קב"ה לעולם ולא על מציאות חסרה .

אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כא סימן ו

צחק עשה לי. זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקדוש ברוך הוא ממני י' והעלה לי במקום היו"ד ה', ואותה י' ניתנה ליצחק:

הקב"ה שינה את שרי לשרה כדי להשלים את החיסרון של הראיה של שרה והוסיף את ה י' ליצחק כדי שיובן שיצחק הוא זה שמלמד את העולם על תחיית המתים . שכל מי שיסתכל בו יבין שתחיית המתים זה מציאות שבאה לעולם ולא מחשבה בלבד .

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

וזה משמעות הפסוק כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי  כל מי שישמע על הסיפור של יצחק ידע שיש תחיית המתים וזה מציאות קיימת בעולם מזמן הולדתו של יצחק . וזה המשמעות של שמו . ועוד ראיה לדברים הללו שיצחק מלמד על תחיית המתים שיצחק היה זהה בדמותו של אברהם כמו שאומר מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות

וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק.

כלומר יצחק היה מעין תחיית המתים של אברהם ומתוך תחיית המתים הוא הוליד את יצחק . ועוד ראיה לדבר אומר הבראשית רבתי פרשת וישלח

לה, כח ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.

כלומר יצחק לא היה נחשב חיי ואולי ניתן להבין את זה שהוא הוא מעיין תחיית המתים של אברהם .

ואת הקשר של צחוק ותחיית המתים ניתן לראות  בתהלים פרק ב

(ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ:

ועל הפסוק יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ אומרת הגמרא חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

"ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת. מיד שעושים כן אומות העולם - הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, כביכול -שנאמר [שם] במזמור ההוא, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו", על זכיית בני ישראל בדין.אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא - אלא אותו היום בלבד.

כלומר השחוק הוא הזמן של מלחמת גוג ומגוג שהיא ציון דרך לעולם הבא לקראת תחיית המתים .

וכך כותב הזוהר במדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם) מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, וְכָתוּב אַחֲרָיו מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ וְלִשְׂמֹחַ בִּבְרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. וַאֲזַי יִהְיֶה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְגוֹ'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, שֶׁאֲזַי עֲתִידִים בְּנֵי אָדָם לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁהוּא עֵת שְׂחוֹק. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לַעֲפָרָם, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ד) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם דַּוְקָא

כלומר יצחק הוא הראיה לתחיית המתים והבשורה על הולדת יצחק הוא הבשורה שיש תחיית מתים בעולם הזה .

פרשת לך לך מה ניסה הקב"ה להסביר ליונה ? מה הקשר של קיקיון לאנשי נינווה ? מה הדמיון בן הקיקיון לאומות העולם ? מתי אומות העולם הועילו לעם ישראל ? האם התועלת של אומות העולם לעם ישראל היא חיובית או שלילית בסופו של דבר ? מה הקשר של הקיקיון לפרעה של יוסף ? מה ההבדל בן אומות העולם לנביא יונה ? למה ישב יונה בסוכה ? האם נינווה נחרבה ? ‏י'/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת לך לך מה ניסה הקב"ה להסביר ליונה ? מה הקשר של קיקיון לאנשי נינווה ? מה הדמיון בן הקיקיון לאומות העולם ? מתי אומות העולם הועילו לעם ישראל ? האם התועלת של אומות העולם לעם ישראל היא חיובית או שלילית בסופו של דבר ? מה הקשר של הקיקיון לפרעה של יוסף ? מה ההבדל בן אומות  העולם  לנביא יונה ? למה ישב יונה בסוכה ? האם נינווה נחרבה ? ‏י'/חשון/תשע"ט

בפרשת נח כתבתי על הנביא יונה ומדוע הוא לא רצה לנבא על נינווה . ומסקנת דברי היה שהקב"ה נתן הזדמנות לאומות העולם כדי שלא יהיה להם פתחון פה למה כפית הר כגיגית על עם ישראל ולא כפית הר כגיגית עלינו. פרעה היה היחיד שהקב"ה כפה עליו הר כגיגית וגרם לו להאמין בקב"ה . וכאן נסללה הדרך ליישם את העונש שאומות העולם קיבלו כאשר לא קבלו את התורה שיהושע הניח  להם בכניסה לארץ ישראל .

הגמרא (פרוש) חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו. 

 אבל לאחר שכפה עליו על פרעה הר כגיגית יש לפרעה מודעא רבה לאורייתא   וכדי "להוריד " את המודעא רבה לאורייתא הם צריכים לקבל עליהם ברצון את התורה ( 7 מצוות בני נח)  וזה היה השליחה של הנביא יונה לנינווה . כדי לתת לפרעה ולכל יושבי נינווה הזדמנות לקבל על עצמם ברצון את התורה . וכאן הבין הנביא יונה שיש אפשרות שקבלת התורה של אומות העולם ומצד שני קשיות העורף של עם ישראל יתבצע כאן מעבר של זכויות מעם ישראל לאומות העולם .

ולכן כאשר ראה יונה שאכן אנשי נינווה חזרו בתשובה והגזירה על התבטלה הוא אמר לקב"ה

יונה פרק ד

(ג) וְעַתָּ֣ה יְקֹוָ֔ק קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי: ס

עד כאן מה שכתבתי שבוע שעבר בפרשת נח ‏ג'/חשון/תשע"ט

וצריך להבין מה היית התשובה של הקב"ה ליונה . יונה פרק ד

(ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת:

(י) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־ לַ֥יְלָה אָבָֽד:

(יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה:

הקב"ה  מנסה להסביר לנביא יונה למה חס על נינווה ,ולפי המהלך שלי הקב"ה מנסה להסביר לנביא יונה למה הוא נתן הזדמנות נוספת לאומות העולם הרי אומות העולם קיבלו הזדמנות ודחו אותה

חברותא עבודה זרה דף ב עמוד ב

דתני רב יוסף: נאמר בספר חבקוק [שם] "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים", ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" - מאי ראה? ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות שקבלו עליהן, על עצמם, בני נח, אומות העולם - ולא קיימום. וכיון שלא קיימום - עמד והתירן להן, ואינם חייבים עוד לקיימן.⁽²⁶⁾

ותמהינן: וכי התירן להם הקדוש ברוך הוא?! איגורי איתגר! האם ירוויחו מכך שלא קיימום? אם כן, מצינו חוטא נשכר?⁽²⁷⁾ ומתרצינן: אמר מר, בריה דרבינא התרה זו אינה לטובתם, אלא לרעתם, כי כונת הכתוב היא לומר, שאף על פי שמקיימין אותן, אין מקבלים עליהם שכר כעושה מצווה, שהרי מעתה הם אינם מצווים עוד לקיימם, ולכן, אין להם זכות לעתיד לבא ולבקש שכר על קיומן.

הקב"ה משוה את נינווה לקיקיון וכך אומר האוצר מדרשים (אייזנשטיין) יונה

מרוב חמה שהיה ליונה במעי הדגה נשרפו בגדיו וכל שערת גופו וראשו וזקנו, והיו זבובים [עמוד 222] ויתושים ונמלים ופרעושים שרויים עליו ומצערין אותו מכל צד, עד שביקש נפשו למות שנאמר קח נא את נפשי ממני, מיכן אמרו חכמים כל מי שיש בידו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, או להחזירו בתשובה ואינו מחזירו סוף בא לידי צער גדול, והקב"ה מה עשה העלה קיקיון על ראש יונה בלילה כשהוא נם ובשחרית עלו עליו מאתים ושבעים וששה עלים וכל עלה ועלה ארבע זרת וטפח, וארבעים איש יכולין לישב בצל הקיקיון לכבוש את השמש, זימן הקדוש ברוך הוא תולעת והכה את הקיקיון ויבשהו ומת והיו זבובין ויתושין שרויין עליו ומצערין אותו מכל צד, עד ששאל את נפשו למות שנאמר וישאל את נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות לפני הקדוש ברוך הוא עד שירד הקדוש ברוך הוא ואמר לו מפני מה אתה בוכה שמא יש לך צער על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו ולא הכנסת בתוכו זבלין ולא השקיתו מים, ולילה אחד היה ויבש כך חסת עליו, ואני לא אחוס על נינוה

וצריך להבין את התמונה הנביא יונה יושב בסוכה  יונה פרק ד

(ה) וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר:

 (ו) וַיְמַ֣ן יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה:

(ז) וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ:

(ח) וַיְהִ֣י׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי:

כלומר יונה היה בתוך סוכה מוגן מן הצל אבל הקב"ה נתן לו קיקיון שלכאורה נתן לו פתרון מעולה הרבה יותר טוב מהסוכה אבל כאשר אותו קיקיון נבל בגלל התולעת ששלח הקב"ה מצבו של יונה נהיה גרוע יותר כמו שאומר המדרש . כלומר היתרון בקיקיון נהפך בבת אחד לחיסרון כלומר אם לא היה קיקיון מצבו של הנביא יונה היה יותר טוב כי אותם זבובים ויתושים ציערו אותו וללא הקיקיון הם לא היו . אבל כאשר היה הקיקיון חי מצבו של הנביא יונה היה טוב יותר .

וכאן אומר לו הקב"ה על אף שהקיקיון בסופו של דבר הרע את מצבך הזמן שהוא נתן לך צל יותר טוב גרמה לנביא יונה לחוס על הקיקיון .

וזה בדיוק מה שאומר לו הקב"ה על נינווה  אומות העולם שקיימים בעולם נתנו לעם ישראל סוג של נוחות מסוימת ואני חושב שמדובר על הזמן של יוסף בארץ מיצרים שבו יעקב ירד למצרים כדי שלא ימותו ברעב . את הקשר לפרעה של יוסף ולזמן שבו עם ישראל היה באופן זמני במצרים כמו יונה תחת הקיקיון אומר הפסוק  בראשית פרק מא

(ו) וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא סימן ו

ושדופות קדים. שלקו במכת שדפון מרוח קדים שהוא קשה מכל הרוחות שהוא חם וחזק, שנא' (רוח) [ברוח] קדים עזה (שמות יד כא), רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), ואמר רבא בשעה שהיא מנשבת משתקת כל רוחות שבעולם.

אבל בתמונה הכללית אומות העולם גרמו נזק לעם ישראל ומצבם של עם ישראל עם אומות העולם הוא רע יותר ממצב שאומות העולם לא היו קיימים . ובדיוק כמו שאתה יונה חסת על הקיקיון רק כי נתן לך צל זמני ליום ולילה אני חסתי על אומות העולם ונתתי להם הזדמנות נוספת לקבל על עצמם את התורה באותו החלק שזה החלק שלהם על אף שהתרומה שלהם לעם ישראל היית זמנית  .

נאמר ביונה פרק ד

(י) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־ לַ֥יְלָה אָבָֽד:

(יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה:

כלומר הקב"ה אמר ליונה שעל אף שאני יודע שאומות העולם הם רק זמניים בעולם הזה חסתי עליהם ונתתי להם הזדמנות לקבל עליהם את התורה וזה הזדמנות אמיתית שבו הם יכולים לקבל את השכר שלהם על חשבון עם ישראל .

למה הם זמניים ? כי אומות העולם לא ממש יכולים לקבל על עצמם את התורה

חברותא עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,⁽⁸⁾ [בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.⁽⁹⁾"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.

וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?⁽¹⁰⁾ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם]. דמשכא להו תקופת תמוז נמשכת להם תקופת תמוז, דהיינו ימי החום, עד חגא, חג הסוכות, והוי להו ישיבת הסוכה צערא, ובכל זאת מקיימין מצות סוכה.

ומקשינן: וכי מקיימים ישראל מצות ישיבת סוכה בימי החום כשהחמה קודרת?והאמר רבא, מי שהוא מצטער - פטור מן הסוכה. וגם בני ישראל יוצאים מן הסוכה מפני החום? ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת.

כלומר אומות העולם על אף שנתנו להם מצווה של סוכה כאשר היה קשה הם בעטו בסוכה . לעומת זאת הנביא יונה על אף שהיה בסוכה והיה לו קשה מאוד עד כדי ששאל את נפשו למות לא בעט בסוכה .

זה ההבדל בן יונה לאומות העולם . הקיקיון מסמל את אומות העולם שהם זמניים יום ולילה כי הם במצב דומה ליונה בעטו בסוכה . ומה עם נינווה ?

פרקי דרבי אליעזר פרק מג

וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים כִּתְבֵי עָמָל, וְגוֹזְלִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר [נ"א: ועשו מעשי זמה], וְכָאֵלּוּ מַעֲשִׂים רָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָצוּמוּ כָּל עַמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יִשָׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה, הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אֶחָד, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אֶחָד וְכָל בְּהֵמָה טְמֵאָה מִצַּד אֶחָד, וּבְנֵיהֶם מִצַּד אֶחָד. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת שְׁדֵי אִמּוֹתָם וְרוֹצִים לִינֹק, וְהָאִמָּהוֹת רוֹאִין אֶת בְּנֵיהֶן וְרוֹצוֹת לְהָנִיק אוֹתָם וּבוֹכוֹת. וְהָיוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יונה ד, יא] וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר [שם ג, י]. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה לְנִינְוֵה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עַד מְאֹד, וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כד, יב] מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ:

כלומר התשובה של נינווה הייתה  זמנית כמו שהקיקיון היה זמני . זה בדיוק מה שאמר הקב"ה ליונה אומות העולם הוא כמו הקיקיון הם אולי מועילים לעם ישראל באופן זמני אבל בסופו של דבר הצער לעם ישראל כתוצאה מקיומם  הוא גדול אבל זה בדיוק ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם אומנם עם ישראל  קשי עורף וקשה להם החזרה בתשובה אבל האמונה שלהם בבורא עולם היא מה שגורם להם לחיות לא להיות זמניים ולהגיע לעולם הבא .

ועדין תישאר הקושיה אם באמת מעשה נינווה היה הפתרון לפתחון הפה והמודעה לאורייתא מדוע אומות העולם קיימים ? והתשובה שלי שהסיבה היחידה היא שצריך לברר מהם את מי שמזל שלו היה במעמד הר סיני ואלו הגרים

כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.