יום כיפור האם יש דבר כזה שאדם מת בטעות ? למה מלאך המוות לא החזיר לחיים את מרים מגדלא דדרדקי ? למה האריך מלאך המוות את חייו של צורבא מדרבנן ? האם פתרון כזה הוא רק לאישה או גם לגבר ? מה המשמעות של בוז יבוזו לו ? האם זה רק בעולם הזה או גם בעולם הבא ? האם מרים מגדלא דדרדקי הרוויחה שלא החזירו לה את נשמה ? למה גבר היה מפסיד באותו מצב? ‏ט'/תשרי/תשע"ט

בס"ד
יום כיפור  האם יש דבר כזה שאדם מת בטעות ? למה מלאך המוות לא החזיר לחיים את מרים מגדלא דדרדקי  ? למה האריך מלאך המוות את חייו של צורבא מדרבנן ? האם פתרון כזה הוא רק לאישה או גם לגבר ? מה המשמעות של בוז יבוזו לו ? האם זה רק בעולם הזה או גם בעולם הבא ? האם מרים מגדלא דדרדקי  הרוויחה שלא החזירו לה את נשמה ? למה גבר היה מפסיד באותו מצב?  ‏ט'/תשרי/תשע"ט

בהמשך לשיעור בשבת שבו דיברנו על מידת הדין וכיצד היא פועלת ועל חוק שימור המעשים ועל זה שלכל אחד יש חלק בגן עדן וחלק בגיהינום וכיצד  "אחר" שמחקו לו את כל זכויותיו שחולקו לצדיקים הצליח על ידי המעשים של רבי מאיר ורבי יוחנן ולחזור לגן עדן גם לאחר שבת קול אמרה :  יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי ומרד בי 

ועכשיו נראה האם יכול להיות טעות במידת הדין  ואדם יכול למות מבלי שהיה לו משפט ? או שאלה עקרונית יותר האם יכול להיות זמן שבו אדם לא נידון לפי האמת ?

כתוב בבלי (פרוש) חברותא חגיגה דף ד עמוד ב

רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי: "ויש נספה בלא משפט". יש כלה מן העולם ואין עוון בידו, ולא היה משפט לספותו [רש"י], ומת קודם שהגיע זמנו [מהרש"א]. ותמהה הגמרא: מי איכא דאזיל בלא זמניה [וכי יש מי שנפטר מן העולם קודם זמנו]?! ומתרצת: אין, אכן יש מי שנספה קודם זמנו.⁽⁸⁾

כי הא דרב ביבי בר אביי, הוה שכיח גביה מלאך המות [מלאך המות היה שכיח בביתו, ומספר לו מעשיו, תוספות]. ויספר לו מלאך המות: פעם אחת אמר ליה מלאך המות לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא [לך הרוג והבא לי את נשמת מרים, קולעת שער הנשים]! אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך השליח, ובטעות הרג את מרים מגדלת התינוקות] כי נתחלף לו "מגדלא שער נשייא" ב"מגדלי דרדקי".משראה כן מלאך המות, אמר ליה לשלוחו: הרי אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [הרי את מרים קולעת שער הנשים אמרתי לך להרוג] ולא את מרים זו.משנוכח השליח בטעותו, אמר ליה השליח למלאך המות: אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]? אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

אלא, היכי יכלת לה!? [אבל כיצד היית יכול להורגה, הואיל ולא הגיע זמנה למות]?! אמר לו השליח למלאך המות: הוה נקטא מתארא בידה [אוחזת היתה בידה אוד של תנור], והות קא שגרא

ומחריא תנורא [היתה מכבדת את התנור], שקלתא, ואנחתה אגבא דכרעה [לקחה את האוד, והניחתו על גב רגלה].קדחה, ואיתרע מזלה, ואייתיתה [נשרפה רגלה, והורע מזלה, שמתה, והבאתי לך נשמתה].

אמר ליה רב ביבי בר אביי למלאך המות: האם אית לכו רשותא למיעבד הכי [ניתנה לכם רשות לעשות כן]?! אמר ליה מלאך המות לרב ביבי: והאם לא כתיב: ויש נספה בלא משפט?!אמר ליה רב ביבי למלאך המות: והכתיב: דור הולך, ודור בא?! ומשמע שנשלמים אצל כל אדם שנים של "דור", שהן השנים המיועדות לו, ואינן נפסקות באמצע, ללא משפט. אמר לו מלאך המות לרב ביבי: יכול אני להפסיק את שנות חייו של אדם גם ללא משפט, וביאור הפסוק "דור הולך ודור בא", הוא כך: דרעינא להו אנא, עד דמלו להו לדרא [רועה אני ושומר את נשמותיהם אצלי, והן שטות ומתגלגלות עמי עד שיתמלאו שנות הדור], ורק הדר, משלימנא ליה לדומה [לאחר מכן מעביר אני את הנשמות לשומר המתים, ששמו דומה].⁽¹⁾ אמר ליה רב ביבי למלאך המות: סוף סוף, שניה מאי עבדת [שנות החיים שהוקצבו לאדם זה, מה יהא עליהם]?! אמר לו מלאך המות לרב ביבי: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה, מוסיפנא להו ליה, והויא חילופיה [אם יש תלמיד חכם המעביר על מדותיו, מוסיף אני לו את שנותיו של זה, כדי שיחיה בחילופיו של המת].

יוצא לנו מהגמרא שאכן מרים מגדלא דרדקי מתה בטעות בגלל הבלבול של השליח של מלאך המוות . (אולי ניתן לפרש שהיה זה מצב סכנה ולכן מידת הדין פעלה שם ) וגם נשאלת השאלה למה לא החזיר מלאך המוות  את נשמתה של מרים כאשר השליח שאל את מלאך המוות הרי ברור לכאורה שהיה עדיף על פני שינוי המציאות בעולם ,וגם ברור שהשליח יכול היה לעשות את זה כי אם לא היה יכול למה   שאל ? ואני רוצה להעמיד שאלה אם המלאך היה בטעות לוקח גבר האם גם לא היה מחזיר את נשמתו והיה מוסיף שנות חיים לצורבא מדרבנן ?

חברותא סוטה דף כא עמוד א

וכיון שהביאה הברייתא את הפסוק בשיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ואמרה ש"אהבה" זו תורה, דנה הגמרא עתה בהמשך הפסוק בשיר השירים, "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו!".כי אם נאמר ש"אהבה" זו תורה, למה יבוזו למי שנותן את כל הון ביתו בעבורה?

מאי, מהי משמעות "בוז יבוזו לו"?אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, אין כונת הכתוב שיש לבוז לאדם כמו עזריה, אחי שמעון, על שנתן את הון ביתו לשמעון אחיו, עבור חלק בזכות למודו של אחיו שמעון.לפי שהיה עזריה עוסק במסחר, ומפרנס את שמעון אחיו, שיוכל לעסוק בתורה. והיות וכל לימודו של שמעון התאפשר בגלל שאחיו החזיקו, הרי יש לעזריה חלק בלימודו של אחיו, ובזכות זאת נקרא שמעון, שהיה תנא, על שם אחיו - "שמעון אחי עזריה".ולא מתכוון הכתוב שיש לבוז לכרבי יוחנן דבי נשיאה, שהיה רבי יוחנן מתפרנס על ידי בית הנשיא, ולכן היה לנשיא חלק בזכות תורתו. אלא כונת הכתוב היא, שיש לבוז למי שנותן הון עבור זכות בתורה, כהלל ושבנא. דכי אתא רב דימי, כאשר בא רב דימי מארץ ישראל, אמר:הלל ושבנא, אחי הוו, היו אחים.הלל עסק בתורה. שבנא עבד עיסקא. אך לא פירנס שבנא את אחיו הלל.לסוף, לאחר שלמד הלל תורה, מבלי שיפרנסו אחיו, אמר ליה שבנא להלל: תא, בוא נערוב, נשתתף יחד, הן ברווח מהעסק שלי, והן בשכר התורה שלך, וליפלוג, ונחלוק את הכל בינינו! יצתה בת קול ואמרה: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, עבור הזכות בתורה שלמד אדם אחר - בוז יבוזו לו!⁽⁶⁾

ואומר החברותא - הערות סוטה דף כא עמוד א הערה (6

(6). והיינו, שלא ניתן "לרכוש" זכויות בתורה או במצוות מאדם שיש לו זכויות, לאחר שהן נוצרו מכח עשייתו העצמית, ללא עזרתו של ה"רוכש". אך אדם המאפשר לאדם אחר את קיום הלימוד או המצוה, על ידי סיועו לאדם הלומד או לעושה המצוה, אז מגיע למסייע חלק במצוה, כי מכוחו היא התקיימה על ידי האדם האחר. וכך פסק הרמ"א להלכה בשולחן ערוך יורה דעה, בהלכות תלמוד תורה, שיכולים שני אנשים להסכים ביניהם שאחד מהם ילמד תורה והשני יעסוק במסחר, ויחלקו ביניהם את השכר. והוסיף שם הש"ך, שהחלוקה היא בשוה בכל השכר של ההסכם ביניהם, הן בשכר של לימוד התורה, והן ברווח של העסק. אמנם מלשונו של הרמ"א משמע שהשכר מתחלק בין שניהם, אולם הברכי יוסף מציין את תשובת מהר"ם אלשאקר [סימן קא], המביא את דברי רב האי גאון, שכל המעלה בדעתו כי המחזיק בלומד תורה שוה הוא ללומד עצמו, אינו מבין מהו לימוד תורה. כי לא ניתן להגיע להשגות ולמעלות רוחניות מבלי שילמד האדם בעצמו תורה. והשכר האמיתי שיש לאדם, היא קרבתו לאלהיו, לפי גדלות נפשו, ולפי השגתו בתורת ה', ובעולם הבא נהנים הצדיקים מזיו השכינה, כל אחד באופן יחסי לפי הכרתו בהקב"ה ובתורתו, ולא ניתן להגיע לכך ללא לימוד תורה! אלא, שמגיע שכר מרובה למי שמחזיק בידי תלמיד חכם שילמד, ושכר זה הוא מרובה על כל שכר מצוה אחר, כי אין זו צדקה גרידא, אלא צדקה המחזיקה את לימוד התורה. ואת השכר הזה מקבל המחזיק בכל ענין, אפילו אם מי שהוא החזיק בו ביטל את זמנו ולא למד. כי הוא מקבל את שכרו על מה שהוא איפשר לאדם אחר ללמוד תורה, ולא על לימוד תורתו של האחר.

ועל זה כותב מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף כא עמוד א

מאי בוז יבוזו לו כו'. נראה כיון דידע לפרש רישא דקרא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דמיירי באהבת התורה ידע נמי לפרש בוז יבוזו לו מלשון בזיון שמבזין אותו על כך אבל הכי קאמר מאי בוז יבוזו לו מלשון כפל דהוה סגי למכתב יבוזו לו וקאמר דבוז יבוזו לו בכפל דהיינו בעוה"ז ובעוה"ב כדמסיק דיבוזו בעוה"ז דלא לקראוהו הלל אחי שבנא כמו שקראו שמעון אחי עזריה לכבודו בעוה"ז וכן ר' יוחנן דבי נשיאה נקרא בעוה"ז כן לכבוד דבי נשיאה ויבוזו לו גם בעוה"ב מלמפלג עמו שכר לימוד התורה וק"ל:

כלומר גבר שצריך ללמוד תורה החיוב נמצא עליו ואין שום הון בעולם שהוא יכול "לקנות " את התורה חוץ מלימוד אישי . אז איך זה יעזור לאותו גבר שמת בטעות והשנים שלו ניתנו לצורבא מדרבנן שילמד במקומו ? הוא יבוא בטענה אני יכולתי ללמוד בעצמי ומה שהייתי לומד זה הקניין האישי שלי וזה שאני מקבל את לימוד התורה בצורה כזו ואת זכויות התורה של הצורבא מדרבנן לא דומה ללימוד שאני יכול ללמוד בעצמי  ולכן זה יכול להיות מה שכתוב בקהלת פרק א פסוק טו

מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת:

חפץ חיים - תורה אור פרק ז

ובאמת לפי הנ"ל שהתורה היא עצם חיות נפשו של האדם צריך האדם להזדרז בלימוד התורה בכל נפשו ומאודו ויוקיר זמנו מפני שבו יוכל לקנות חלקי התורה שהיא חיי עולם והשלמת קדושת נפשו לנצח ואם ילכו עתותיו לדברים בטלים יש לו לדאג פן עי"ז יחסר לו בימי חייו חלק אחד מחלקי התורה ובודאי ירגיש החסרון לסוף בקדושת נפשו וזהו מעות לא יוכל לתקן כי לא ישיגנו שם.

כלומר קשה לי להבין כיצד  היה השליח של מלאך המוות עושה בנידון עם גבר שחל עליו מצווה של לימוד תורה . ולגבי אישה הפתרון של מלאך המוות נראה פתרון אפשרי כי המקביל של לימוד תורה אצל נשים זה שהיא דואגת שבניה ובעלה ילמדו תורה והאמת שמרים מגדלא דרדקי  גדלה ילדים כלומר העיסוק שלה היה לדאוג שיוכלו לגדול לתורה ולכן הפתרון לתת את שנותיה לצורבא מדרבנן הוא בדיוק כאילו היא גרמה לאותו צורבא מרבנן ללמוד תורה וכל השכר הזה בדיוק מקביל לאותם מאמצים שהיא עשתה כאשר היית חיה . אבל נראה  שאיכות התורה של הצורבא מדרבנן יש לה משמעות לגבי מרים מגדלא דדרדקי וכנארה הזכויות שלה יותר גדולות מאשר היית מגדלת את הדרדקים לתורה ולכן פתרון כזה הוא פתרון שאפילו יש בו יתרון למרים מגדלא דדרדקי .

וכך אומר הבבלי חברותא סוטה דף כא עמוד א

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!?

וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

ולומדים מתוך הדין של האישה שזה שהיא גורמת לבעלה או לבניה ללמוד תורה וזה נחשב לה כדרגה של לימוד תורה עצמו את הדין של יששכר וזבולון

וכך כותב השפת אמת מסכת סוטה דף כא עמוד א

בגמ' באגרא דמקרין ומתניין בנייהו וכו', משמע מכאן דמצוה בעסק התורה חשיב כתורה, ולהכי שכר זבולון ויששכר בשוה.

ועוד רמז לעניין בגמרא עצמה וכך כתוב : אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]? אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

הואיל ואייתיתיה  אומנם מפרשים הואיל והבאתי אותה אבל זה ממש קרוב ל  איתתא שזה אישה  .

לסיכום נראה לי שהפתרון של מלאך המוות לא להחיות את מרים מגדלא דדרדקי  הוא פתרון שנכון רק לאישה ולא לגבר . ועוד דבר שלמדנו שיש דבר כזה חוק שימור השנים שזה דבר נתון שצריך לשמור עליו בשמים בכל מצב כמו שראינו בשיעור הקודם שיש חוק שימור המעשים .

פרשת וילך כאשר מיטטרון מחק את זכויותיו של אחר לאן הלכו אותם זכויות ? האם יש חוק שימור המעשים הטובים בעולם ? האם יש חוק שימור המעשים הרעים בעולם ? למה אחר נשאר תלוי ועומד ? מה המעלה של לימוד תורה ? מה הפעולה שעשה רבי מאיר כדי להכניס את אחר לגיהינום ? מה הפעולה שעשה רבי יוחנן כדי להכניס את אחר לגן עדן ? מתי ואיך מתבצע המעבר השיוך של מעשי האדם לאדם אחר ? ‏ה'/תשרי/תשע"ט

בס"ד
פרשת וילך כאשר מיטטרון מחק את זכויותיו של אחר לאן הלכו אותם זכויות ? האם יש חוק שימור המעשים הטובים בעולם ? האם יש חוק שימור המעשים הרעים בעולם ? למה אחר נשאר תלוי ועומד ? מה המעלה של לימוד תורה ? מה הפעולה שעשה רבי מאיר כדי להכניס את אחר לגיהינום ? מה הפעולה שעשה רבי יוחנן כדי להכניס את אחר לגן עדן ? מתי ואיך מתבצע המעבר השיוך של מעשי האדם  לאדם אחר ? ‏ה'/תשרי/תשע"ט

כותב הבבלי (פרוש ) חברותא חגיגה דף טו עמוד א

למדנו בברייתא לעיל: אחר קיצץ בנטיעות: עליו, על אחר, הכתוב אומר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך! שאחר, בפיו חטא, כדמפרש ואזיל.ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל]. נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקדוש ברוך הוא, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש] כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות. יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי

אחר נכנס לפרדס וראה את המלאך מיטטרון יושב . מה שראה אחר גרם לו לחשוב שיש שתי רשויות בשמים . יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי  ומיטטרון קיבל את הזכות למחוק את זכויותיו של אחר . ונשאלת השאלה לאן הלכו הזכויות של אחר שנמחקו ? האם הם נעלמו ? אין להם משמעות יותר ?

ועל זה כותב בבלי מסכת חגיגה (פרוש) חברותא חגיגה דף טו עמוד א

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: [א"ל, מיותר] מאי דכתיב: גם את זה "לעומת" זה עשה האלהים? אמר לו רבי מאיר לאחר: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא כנגדו [דבר השוה לו, והיינו: זה "לעומת" זה, מהרש"א].שהרי ברא הרים - ברא כנגדם גבעות. ברא ימים ברא כנגדם נהרות.אמר לו אחר לרבי מאיר: רבי עקיבא רבך לא אמר [פירש] כך, אלא:ברא צדיקים וברא רשעים. ברא גן עדן וברא גיהנם. כלומר: כנגד הצדיקים ברא דבר השוה להם והוא גן עדן, וכנגד הרשעים ברא גיהנם [מהרש"א].וכל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב רשע, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם.אמר רב משרשיא: מאי קראה, מנין לנו מן הכתוב כדברי רבי עקיבא?גבי צדיקים כתיב: ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו. לכן בארצם "משנה" יירשו [ירושה כפולה], שמחת "עולם" תהיה להם, והיינו בעולם הבא [מהרש"א].גבי רשעים כתיב: יבושו רודפי ואל אבושה אני, יחתו המה ואל אחתה אני, הביא [אנא הבא] עליהם יום רעה ומשנה שברון [שבר כפול] שברם [קמץ וצירי]. והיינו בעולם הבא בגיהנם.

וכך מפרש התורה תמימה קהלת פרק ז

גם את זה וגו' - גם את זה לעומת זה עשה האלהים, רבי מאיר אומר, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות, ור' עקיבא אומר, ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנםסא), זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדןסב) נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנםסג) [חגיגה ט"ו א']:

וממשיך התורה תמימה הערות קהלת פרק ז הערה סא

סא) יש לפרש הענין משום דמצד אחד אמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וכנגד זה כתיב כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הרי מצד אחד יש לכל אחד חלק בגן עדן ומצד אחד חלק בגיהנם:

ועוד כותב התורה תמימה הערות קהלת פרק ז הערה סב

סב) אם בהרשע הכריעו מעשיו הרעים ונשאר איפוא חלקו בגן עדן מופנה וזכה חבירו הצדיק ביתרון מעשיו הטובים נוטל גם חלק חבירו:

ועוד כותב התורה תמימה הערות קהלת פרק ז הערה סג

סג) אם זכה הצדיק שהכריעו זכיותיו ונשאר חלקו בגיהנם מופנה וכנגד זה נתחייב רשע ביתרון מעשיו הרעים נוטל גם חלק חבירו הצדיק שבגיהנם, וכמש"כ לעיל אות ס"א, וע"ע מש"כ בענין דרשה זו בתו"ת פ' בראשית בפסוק זכר ונקבה ברא אותם:

וכאן אחר בשמו של רבי עקיבא קובע חוק שחל על כל המעשים של כל בני האדם . כל מעשה של בן אדם נשאר בעולם ולא נעלם . אפשר להגיד שיש כאן חוק שימור המעשים הטובים והמעשים הרעים . אבל רבי עקיבא קובע עוד כלל שהמעשים של בני האדם חייבים להיות משויכים לאדם  מיוחד ומסוים . אדם שהוא רשע כלומר שמעשיו הרעים גדולים ממעשיו הטובים כל המעשים הטובים שלו מועברים לצדיק שמעשיו הטובים גדולים יותר ממעשיו הרעים ומעשיו הרעים של הצדיק עוברים לרשע . ועוד קובע רבי עקיבא שלכל אדם יש גם חלק בגן עדן וגם חלק בגיהינום .   

כלומר מה שמחק המלאך מיטטרון ממעשיו של אחר אינם נעלמים הם פשוט מועברים לאדם אחר ונרשמים על שמו . אבל יש דבר אחד שלא ניתן למחוק אותו מהאדם ולא לשייך אותו לאדם אחר וזה התורה שהוא למד .

וכך כותב הבבלי (פרוש) חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

כי נח נפשיה דאחר [כשמת אחר], אמרי ברקיע בבית דין של מעלה: לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי [לא נדוננו בגיהנם, ואף לא יבוא לעולם הבא]!והטעם:לא מידן לידייניה: משום דעסק באורייתא [הואיל ועסק בתורה]. ואף לא לעלמא דאתי ליתי: משום דחטא.

ומה המיוחד בדברי תורה ?

חברותא סוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה.

אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני. ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.

דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!". שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

כלומר מיטטרון יכול רק למחוק את מעשיו של אחר שהם המצוות שהוא עשה אבל מיטטרון לא יכול למחוק את התורה של אחר כי עבירה מכבה מצווה אבל עבירה לא מכבה תורה . ולכן אחר היה במצב שרק היה לו תורה ומהצד השני את מעשיו הרעים כי כל הזכויות  שלו נמחקו על ידי מיטטרון בגלל אותו מחשבה על שתי רשויות . כלומר נמצא שמצד אחד יש את התורה ומצד השני את מעשיו הרעים אבל הזכויות שלו נמחקו בגלל אותו עבירה והועברו לאנשים אחרים . אחר לא יכול להיכנס לגן עדן כי המאזן שלו הוא  במצב שלא ניתן להכניס אותו ולכן יצאה בת קול ואמרה לו שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! . ומצד שני לא יכול להיכנס לגיהינום כי אין לו זכויות ואז מה יעזור לו גיהינום ? הגיהינום ממרק את עונותיו של האדם והוא נשאר רק עם מעשיו הטובים אבל לאחר לא היה מעשים טובים כי הם נמחקו על ידי מיטטרון ולכן הוא עמד תלוי ועומד . לא בגן עדן ולא בגיהינום . ומה שהחזיק אותו תלוי היה רק התורה שלו . וצריך להבין לאן הלכו אותם מעשים טובים של אחר ?

וצריך להגיד שהזכויות של אחר הלכו לשני אנשים האחד הוא רבי מאיר והשני רבי יוחנן .

וכך כותב הבבלי חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי [עדיף שידונוהו ואחר כך יבוא לעולם הבא].ואמר רבי מאיר על עצמו: מתי אמות ואעלה עשן מקברו של אחר!כלומר: ידין אותו הקדוש ברוך הוא באש יוקדת מעלה עשן כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא [רבינו חננאל].כי נח נפשיה דרבי מאיר, כיון שהגיע רבי מאיר למות ביקש רחמים על זה וקיבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. וכשמת רבי מאיר [ר"ח] סליק קוטרא מקבריה דאחר [החל עשן לעלות מקברו של אחר], והיה הדבר לאות שהכניסוהו לגיהינום.

צריך להגיד שרבי מאיר קיבל חלק מהזכויות של אחר כי כתוב שצדיק מקבל את זכויותיו של הרשע כי לכל אחד יש שני חלקים . ורבי מאיר החליט שכאשר הוא ימות וזה כנראה הזמן שבו ניתן לקבל את הזכויות של אחר הוא יחזיר אותם מרצונו לאחר . והיה מספיק באותם זכויות שעברו לרבי מאיר כדי להכניס את אחר לדין של גיהינום כי אז ימורקו העונות של אחר אבל יהיה בידו מספיק זכויות שיישארו לו לאחר דין הגיהינום . אבל עדיין לא היו לאחר מספיק זכויות כדי להיכנס לגן עדן . מתוך זה ניתן להבין שלפעמים יש מצב שאדם ממרק את עונותיו בגיהינום אבל זה לא אומר שאוטומטית הוא עובר לגן עדן . וצריך שיהיה לו לאחר המירוק בגיהינום מספיק זכויות כדי להיכנס לגן עדן . ואז מגיע החלק של רבי יוחנן חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

אמר תמה רבי יוחנן על מעשי רבי מאיר:וכי גבורתא למיקליה רביה בנורא [וכי גדולה היא זו שיגרום התלמיד שיענישו את רבו בגיהנם]?! חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [אחד שסרח היה בינינו ואין אנו יכולים להצילו]?!אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה מאן [כמו: מנאי]!אם אני אתפשנו ואוציאנו מגיהנם - מי יטלנו מידי?!אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.

וכאן צריך לתרץ שאת החלק השני של זכויותיו של אחר שהועברו לרבי יוחנן שקיבל אותם בזמן מותו העביר חזרה לאחר וזה היה מספיק כדי להכניס אותו לתוך גן עדן .

ומתי כל זה נעשה המעבר הזה ? מתי קובע הקב"ה מתי להעביר ולמי להעביר ?

וכך אנחנו מתפללים במוסף של ראש השנה בזיכרונות

אַתָּה זוכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל הַיְצוּר לא נִכְחַד מִמֶּךָּ.
הַכּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ, צופֶה וּמַבִּיט עַד סוף כָּל הַדּורות. כִּי תָבִיא חוק זִכָּרון לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנָפֶשׁ. לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמון בְּרִיּות לְאֵין תַּכְלִית. 

כלומר כאשר הקב"ה עושה דין לכל העולם לכל היצורים לכל האנשים ולכל רוח ונפש אז מתבצע אותו שיוך של מעשים ומעבר מאדם לאדם כי צריך דין לכל העולם בבת אחת כדי להבין מי צריך מה בראיה של כל המפעל .  ומהגמרא אנחנו מבינים שצריכים עוד תנאי שהוא מיתה  . כי רק אז היה יכול רבי מאיר ורבי יוחנן להעביר את אותם זכויות של אחר חזרה אליו  .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת נצבים מה הכונה לבחור בחיים ? מה הכוונה לבחור במות? למה התורה כותבת לנו לבחור בחיים ולא במוות ? מי בחר המוות ? מי הראשון שבחר בחיים לאחר חטא האדם הראשון ? מהו עץ החיים ? ומאין יש לאדם רצון לבחור במוות ? ‏כ"ז/אלול/תשע"ח

 בס"ד
פרשת נצבים מה הכונה לבחור בחיים ? מה הכוונה לבחור במות? למה התורה  כותבת לנו לבחור בחיים ולא במוות ? מי בחר המוות ? מי הראשון שבחר בחיים לאחר חטא האדם הראשון ? מהו עץ החיים ? ומאין יש לאדם רצון לבחור במוות ? ‏כ"ז/אלול/תשע"ח

‏ דברים פרק ל

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

דברים פרק ל

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

וצריך להבין מה הכוונה חיים ולמה התורה אומרת ובחרת בחיים ? הרי ברור שאדם שעומד לפניו חיים וטוב מוות ורע יבחר בחיים ולא במוות .

אומר המלבי"ם דברים פרק ל

(טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים. הוא קיום התורה: ואת הטוב. הוא הגמול: ואת המות הוא בטול התורה: ואת הרע. ענשה:

כלומר החיים זה התורה . בחירה בחיים זה בחירה בתורה . מי שבוחר בחיים חייב לבחור בתורה .

אבל אתה רואה את אומות העולם שלא בחרו בחיים כי הקב"ה נתן להם חוקים והם בחרו במוות וברע

יחזקאל פרק כ פסוק כה

וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם:

וכך כותב הרד"ק יחזקאל פרק כ

(כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים - כיון שהם מאסו בחקותי מסרתים אותה ביד אויביהם שישימו עליהם חקים שלא יהיו טובים להם כמו חקי שהיו טובים להם אם היו הולכים בהם והחקים שהיו משימים עליהם האויבים הם המסים שהיו משימים עליהם לחק בכל שנה ושנה ועבודות אחרות: משפטים לא יחיו בהם - שישימו אויביהם משפטים וגזירות עליהם שלא יחיו בהם אלא ימותו בהם ואם היו עושים משפטים היו חיים בהם כמו שכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

וצריך להבין למה אדם יבחר במוות וברע ולא בחיים

וכך כותב המדרש תנחומא (ורשא) פרשת ראה

אף משה סדר לפניהם שני דרכים הטובה והרעה דרך חיים ודרך מות ברכה וקללה שלא יהיו הרשעים אומרים ברא את העולם סתם ולא פירש לנו איזה דרך רעה שנפרוש ממנה ונבא לטובה, לכך אמר להם משה והברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, משל לזקן שהיה יושב על הדרך והיו לפניו שתי דרכים אחת תחלתה קוצים וסופה מישור ואחת תחלתה מישור וסופה קוצים והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם אף על פי שאתם רואים תחלתה של זו קוצים לכו בה שסופה מישור וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתיגע קמעא הלך בשלום ובא בשלום, אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף כך היה משה פירש לבני ישראל ואמר להם הרי דרך החיים ודרך המות ברכה וקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.

כלומר בחירה בדרך של החיים זה בחירה בדרך ארוכה ולא קלה בדרך שיש בה הרבה ניסיונות ומאמץ שהאדם צריך לעשות . כמו שאומר המדרש דרך שיש בה הרבה קוצים וניראת דרך ארוכה ומפרכת לעומת הדרך הקלה יותר של מי שלא רוצה לבחור בתורה שתחילת הדרך היא קלה ומאוד קל ללכת בה אבל בסוף הדרך יש את הקוצים והמוות  ולפעמים אדם בוחר בדרך הקלה עכשיו . כי אדם בוחר לפי מה שעיניו רואות עכשיו ומה שהוא רואה זה קוצים ומבטיחים לו בסוף דרך ישרה שמגיעה לאמת לעומת הדרך שניראת עכשיו קלה ובטוחה אבל אומרים לו שבסוף יש קוצים והיא מגיעה למוות . ולכן זה היה בחירה של אומות העולם שבחרו במוות ולא בחיים . בחרו ברע ולא בטוב . ולכן הקב"ה נתן להם

וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם:

הקב"ה נתן לאדם את הבחירה וחלק מהבחירה של האדם שיכול לבחור גם ברע , כי אם היו אומות העולם בוחרים במוות ומיד היו מתים בעצם לא היה להם בחירה כי המציאות לא היית נותנת להם את האפשרות לבחור . ולכן הקב"ה כחלק מבחירת האדם נותן לו את האפרות לטעות כדי שבאמת יהיה לאדם בחירה חופשית ולכן כחלק מהבחירה שלהם נתן להם אפשרות לעשות חוקים שהתוצאה האמיתית שלהם זה מוות כלומר חוקים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם:  ולכן מזהיר אותנו הקב"ה שלא נטעה ונחשוב שאם הם בחרו בחוקים לא טובים והם עדיין חיים המסקנה שזה חוקים טובים . רק חוקי התורה הם חוקים טובים והדרך היחידה לבחור בחיים זה לבחור בתורה .

וכך כותב המדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים

תלמוד לומר אשר תשים לפניהם לפני ישראל ולא לפני כותים שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה ואחרי כן כפר בתורה שנא' (דברים לב) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, מלה"ד =משל למה הדבר דומה= לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר לבני ביתו הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני, אמרו לו לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה את אומר אל יאכל, אמר להן החולה הראשון אינו של חיים לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו כלומר בין יאכל ובין לא יאכל ימות, אבל זה שהוא של חיים אמרתי אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו, וכן חוקות עכו"ם שנא' (ירמיה י) כי חוקות העמים הבל הוא וכתיב וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ) אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים שנא' (ויקרא יח) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואלה המשפטים אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני עו"ג אבנה לכם בהמ"ק =בית המקדש= וישבו בה סנהדרין שנאמר (ישעיה א) ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' וכתיב (שם /ישעיהו א'/) ציון במשפט תפדה וגו', וכתיב (שם /ישעיהו/ נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו'.

וכדי שנבין שהחים זה התורה אומר התנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד), מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (שם שם /בראשית ג'/), מלמד שהכרובין קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (שם /בראשית ג'/), זו גהינם. לשמור את דרך (שם /בראשית ג'/), זו דרך ארץ, מלמד שדרך ארץ קדמה לכל. עץ החיים (שם /בראשית ג'/), אין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג' י"ח).

כלומר עץ החיים זה התורה . כדי לחיות צריך לקיים את התורה . והדרך היחידה לחיים זה בחירה בתורה ולא בשום דבר אחר .

וכך  ממשיך הזוהר הקדוש ואומר

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, מַהוּ שֶּׁכָּתוּב (ישעיה לח) וַיָּסֵב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' - בֹּא תִרְאֶה כַּמָּה הוּא הַכֹּחַ הֶחָזָק שֶׁל הַתּוֹרָה וְכַמָּה הוּא עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, לֹא פוֹחֵד מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְלֹא פוֹחֵד מֵחֳלָאִים רָעִים שֶׁל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים וְלוֹמֵד מִמֶּנּוּ בְּכָל יוֹם.

שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, תְּלַמֵּד אוֹתוֹ עֵצָה אֵיךְ יָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ לְבַטֵּל אֶת אוֹתָהּ הַגְּזֵרָה. שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִגְזָר עָלָיו שֶׁלֹּא תִתְבַּטֵּל הַגְּזֵרָה הַזּוֹ - מִיָּד מִתְבַּטֶּלֶת וּמִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא שׁוֹרָה עַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת וְלֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאִם סָר מִן הַתּוֹרָה אוֹ נִפְרָד מִמֶּנָּה, כְּאִלּוּ נִפְרָד מֵעֵץ הַחַיִּים.

ועוד אומר הזוהר הקדוש

וּבִגְלַל זֶה וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, וְהַכֹּל כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהִיא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אִם זָכָה אָדָם - הִיא סַם חַיִּים שֶׁלּוֹ, וְאִם לָאו - הִיא מִתְהַפֶּכֶת לוֹ לְסַם הַמָּוֶת.

ומאיפה לאדם יש את הרצון לבחור ברע ? האכילה מעץ הדעת גרמה לו לאדם שיכנס בו הטוב והרע ולכן קל לו לבחור ברע

וכך כותב הזוהר הקדוש

וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁחָטָא אָדָם, הוּא חָטָא בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁכָּתוּב וּמֵעֵץ הַדַּעַת וְגוֹ', וְהוּא חָטָא בּוֹ וְגָרַם מָוֶת לָעוֹלָם. מַה כָּתוּב? וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְגוֹ' [וגרם מות לכל בני העולם]; וּכְשֶׁבָּא אַבְרָהָם, הִתְקִין אֶת הָעוֹלָם עִם אִילָן אַחֵר, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, וְהוֹדִיעַ אֶת הָאֱמוּנָה לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם.

כלומר האדם אכל מעץ הדעת ונכנס בו הטוב והרע . אומות העולם בחרו במוות ולא קיבלו על עצמם את התורה שהקב"ה נתן להם וגם לא 7 מצוות בני נח והאדם הראשון שקיבל על עצמו את התורה לאחר חטא האדם הראשון היה אברהם אבינו שבחר בעץ החיים הוא התורה וממנו יצא העם היהודי שקיבל את התורה במעמד הר סיני . כלומר אברהם אבינו היה זה שהחזיר לעולם את הבחירה בעץ החיים .

וכך כותב וכך כותב מעשי ה' מעשי בראשית פרק יג (פרשת בראשית)

אם כן הוכרח להיות לצדיק דבקות בשכינה, ואחר זה נתקיימה השביתה שלא יברא עוד עולמות ומחריבן ונתקשרו הצינורות, שקודם שנולד אברהם לא היה אפשר לעולם שנברא למשוך מן הקדש, כי היה העולם פועל בלתי שלם לא הגיע אליו התכלית, עד שנולד אברהם וניתנה נפש יתרה לכל מעשה בראשית, לפי שמשך מן השפע לקיום העולם והעמדתו זו היא נפש יתירה, כי הראשונה היא אותה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. והיה סיפור הברכה הזאת אחרי שנולד אברהם, כי משה יספר זה ולא היתה הברכה הזאת שנאמר ויברך אותו בעת הבריאה, ולכן אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ר"ל שהיה בונה עולמות כדי שיעשו פרי, וכאשר לא היו עושים פרי היה מחריבן, אבל בשבת אחר שנולד אברהם שעשה פרי, שבת מלברא עולמות:

אברהם הוא הראשון אחרי חטא האדם הראשון שבחר בחיים ובחר בטוב ולפניו כל אומות העולם בחרו במוות וברע .

וזה באמת הבחירה שעומדת לפנינו כל רגע ורגע לבחור בחיים ולא במוות . אמנם זה דרך קשה אבל סופה ישרה וחיים  . קל לבחור בדרך הקלה וזה לבחור במוות וברע אבל סופה קוצים כלומר מוות .

 

פרשת כי תבוא במי בחר הקב"ה בעם סגולה ? האם העם היהודי זה עם עליון? האם עם סגולה ועם עליון על כל גויים מסתדר עם ערך השוויון ? איך ערך השוויון קיים בעולם לא שוויוני ? מה ההצדקה לאי השוויון בן עם ישראל לאומות העולם ? האם ניתנה הזדמנות שווה לאומות העולם ? למה מברכים שלא עשני גוי אחרי הברכה שנתן לשכוי בינה להבחין בן יום לבין לילה ? ‏כ'/אלול/תשע"ח

בס"ד
פרשת כי תבוא במי בחר הקב"ה בעם סגולה ? האם העם היהודי זה עם עליון? האם עם סגולה ועם עליון על כל גויים מסתדר עם ערך השוויון ? איך ערך השוויון קיים בעולם לא שוויוני ? מה ההצדקה לאי השוויון בן עם ישראל לאומות העולם ? האם ניתנה הזדמנות שווה לאומות העולם ? למה מברכים שלא עשני גוי אחרי הברכה שנתן לשכוי בינה להבחין בן יום לבין לילה ? ‏כ'/אלול/תשע"ח

כתוב בדברים פרק כו

(יח) וַֽיקֹוָ֞ק הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו:

(יט) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: ס

וכך כותב הזוהר הקדוש פרשת ויצא

רַבִּי אַבָּא אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים עַל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְגָּתָם לְמַעְלָה, וְהַדְּרָגוֹת שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְמַטָּה. אֵלּוּ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ בְּצַד הַטֻּמְאָה. אֵלּוּ לְיָמִין, וְאֵלּוּ לִשְׂמֹאל.

כלומר לעם ישראל יש יחוד בעולם . הקב"ה בחר בעם ישראל ועזב את אומות העולם .

וכך כותב בכור שור דברים פרק כו

(יח) וה' האמירך: שהחליף כל אומות העולם בך, שמאס בם, ובך בחר לשמור מצותיו:

ונשאלת  השאלה האם מה שכתוב בתורה זה התנשאות מעל אומות העולם ? האם זה פוגע בערך השוויון שהוא ערך "מקודש" בעולם המודרני ?  האם יש כאן איזה סוג של "גזענות" ?

וכך נכתב בויקיפדיה על ערך השוויון המוסרי

שוויון מוסרי או שוויון ערך האדם - רעיון העומד בבסיס מרבית תפיסות השוויון ומהווה נקודת מוצא לדיון בשוויון. שוויון זה מבוסס על כך שמבחינה מוסרית ומעשית, קיים יסוד מהותי בלתי-ניתן לכימות, השווה בכל בני האדם ונמדד ביחס לעצמו. שוויון ערך האדם מניח כי קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ועל כן כל צורה של שוויון חיצוני (כלומר - שוויון הנמדד ביחס למדד קבוע) פוגע בשוויון ערכם, הנמדד ביחס לעצמו. משמעותו שכל אדם הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים כלכליים וחומריים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים כלכליים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין - כאשר המדינה ואזרחיה מעצבים את המוסדות הציבוריים שלהם, העקרון המנחה צריך להיות - להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

כלומר באופן עקרוני צריך להיות שוויון אבל בגלל השונות של בני האדם אם אין שוויון צריך הצדקה למה אין שוויון  . למשל שופט בית משפט העליון מקבל 80000 שקל לחודש לעומת זה מאבטח באתר בדרום ששומר בלילה בתנאים קשים ומקבל למשל 6000 שקל לחודש . אין כאן שוויון בתשלום אבל ניתן להצדיק את חוסר השוויון  שהשופט השקיע בלימודים קשים יש לו יותר כישורים ולכן התפקיד הזה שהוא רגיש במיוחד המדינה החליטה לשלם הרבה כסף לאנשים המתאימים . וצריך להבין  האם הבחירה של עם ישראל כעם עליון כעם סגולה מפירה את ערך השוויון או היא נמצאת בתוך ההבנה של שוויון ויש לכך הצדקה ונסיבות שהכריחו את הבחירה בעם ישראל  כעם סגולה

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת האזינו רמז תתקמב

ד"א בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין, שלח בני גומר לגומר, ובני מדי למדי, ובני מגוג למגוג, ובני יון ליון ובני תובל לתובל, פירש תחומן כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים דבר אחר בהנחל עליון גוים כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר עמד וימודד ארץ, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל שנאמר יצב גבולות עמים

כלומר הקב"ה חיפש אומה שתתאים לקבלת התורה ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה חוץ מעם ישראל , רק עם ישראל היה ראוי לקבל את התורה ולכן התורה שהיא הבסיס לקיומו של העולם ניתנה לעם ישראל ונתינה זו גרמה להפרדה גמורה בן אומות העולם לעם ישראל .

וכך כתוב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים וירד הב"ה ושבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו ובלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון

כל אומות העולם לאחר המבול בדור הפלגה התאחדו וניסו לשנות את הבריאה . ולכאורה נלחמו נגד הקב"ה . ואומר האלשיך על בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ג

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל, עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון, כי מגדל דוד היא ציון, להכין אותם לשלשל שפע אל המקומות ההם, כי מעין ההכנה שיש לציון וירושלים, כפי דוגמתו למעלה נגד שער השמים, כך יהיו לעיר ומגדל אלה מעין דוגמתן בחצונים שכנגד הבקעה ההיא, כי זה לעומת זה הן כנודע:

כלומר הם ממש ניסו לשנות את הבחירה של הקב"ה על ידי החוכמה  שהייתה  להם וכך כותב הזוהר הקדוש

מְמֻנֶּה אֶחָד יֵשׁ בָּרָקִיעַ, וּבוֹ קַיָּמִים כָּל [ד''א אותם] מַפְתְּחוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְהוּא קַיָּם וְזָמִין בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְרִגְעֵי הַיּוֹם. וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, הַגְּנוּזָה שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וְהָיוּ פוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וּמַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּמַאֲמַר פִּיהֶם. כֵּיוָן [שהסתכלו] שֶׁהִתְבַּלְבֵּל הַמַּאֲמָר שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל נִמְנַע מֵהֶם, וּמָקוֹם מְתֻקָּן מָצְאוּ בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה. צַד הַצְּדָדִים. וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, מָקוֹם מְתֻקָּן לְזֶה [אותו] הַצַּד הָרָע, שֶׁרָצוּ הֵם לְחַזֵּק וְנִמְנְעוּ. תֹּקֶף [שלו] שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד הָיָה תָלוּי לְהִפָּרַע בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה, עַד שֶׁנָּטְלָה מִשָּׁם צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵם בָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְנִתְּנוּ [הכל] כֻלָּם בְּיָדֶיהָ.

כלומר כל אומות העולם נמצאו במקום אחד נגד הבריאה של הקב"ה שמרכזה ירושלים כאשר הם מנסים על ידי השליטה שלהם בכוחות השמים לשנות את צורת הבריאה ולכוון אותה לבקעה אשר בה בנו את המגדל שלהם . והבחירה של הקב"ה בעם ישראל כי עם ישראל קיבל על עצמו את התורה ולכן יחד הקב"ה את עם ישראל לעומת אומות העולם שנלחמו בקב"ה.

והזוהר קורא לזה מצד טפשות הלב ומצד שני חוכמה של רשעות

בֹּא רְאֵה, וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. אֵין הָבָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה בְּעָלְמָא. נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, כֻּלָּם בָּאוּ בְּעֵצָה רָעָה לְסָרֵב לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. בִּשְׁטוּת בָּאוּ, הוּא בְּטִפְּשׁוּת הַלֵּב. אָמַר רַבִּי אַבָּא, שְׁטוּת לָקְחוּ בְּלִבָּם, אֲבָל בְּחָכְמָה שֶׁל רִשְׁעוּת בָּאוּ כְּדֵי לָצֵאת מֵרָשׁוּת עֶלְיוֹנָה לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, וּלְהַחֲלִיף כְּבוֹדוֹ לְכָבוֹד זָר. וּבַכֹּל יֵשׁ סוֹד שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה.

וכך כותב הבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 9

וכן דוד אמר כ"ו כל"ח כנגד כ"ו דורות מאדם ועד משה שלא נתנה להם תורה וזנן הב"ה בחסדו. אמר הב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה בלא תורה, תבא אורה, ויאמר אלהים יהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב. ראה שמקיימין ישראל את התורה שנקראו טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י') אלו ישראל שנקראו צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים (שם ס' כ"א). ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, הפריש הב"ה ישראל שקבלו התורה משאר אומות שהולכים בחשך שנאמר והייתם לי סגלה (שמות י"ט ה'). ויקרא אלהים לאור

כלומר בחירת עם ישראל לעם סגולה לעם עליון על כל הגויים הוא בחירה מתוך הבחירה והיכולות של עם ישראל . זה לא בחירה מתוך חוסר שוויון זה בחירה מתוך שוויון ההזדמנויות שנתן הקב"ה  לכל אומות העולם אבל רק עם אחד היה מסוגל ומוכן לקבל על עצמו את התורה . וכאשר נכנסו עם ישראל לארץ ישראל התורה נכתבה בשבעים לשון

חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן - תורה!? והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ואומר  תוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

כלומר היה כאן תהליך של שוויון הזדמנות לכל אומות העולם אבל רק עם ישראל קיבל עליו את התורה ולכן עם ישראל נבחר לעם סגולה עם המיוחד שהקב"ה הפריד אותו מכל העמים לאחר ששאר העמים לא קבלו על עצמם את התורה וגם לאחר מתן תורה התורה נכתבה בשבעים לשון ונתן להם הקב"ה בינה יתרה ללמוד אותה בכל מקרה לא רצו ללמוד אותה ולכן נחתם דינם לבאר שחת . וכמו שכתב התוספות רק ביום הדין הגדול בזמן גוג ומגוג ייחתם גזר דינם  בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.

ולכן אנו עם ישראל שדבוקים בתורה שהיא המהות של קיום העולם צריכים לדעת כי רק קיום המצוות וקיום התורה נותן לנו את הזכות והחובה לקרוא לעצמנו עם סגולה עם עליון על כל גויים .

ולכן הברכה הראשונה של האדם בבוקר

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל  

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר-בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה

ואז לאחר שברכנו על התורה אנחנו מתבוננים בעולם החיצוני ואומרים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר נָתַן לַשּכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה:

ואז כאשר אנחנו כבר מתבוננים בעולם הדבר הראשון הוא ההבדלה שלנו מאומות העולם הנובעת מקבלת התורה ואומרים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. שֶׁלּא עָשנִי גּוי: