פרשת דברים נחזור לעניין ברוריה וננסה להבין את המעשה שעשתה ברוריה לאחר שהתגלה לה שהתלמיד נשלח על ידי רבי מאיר לנסותה . מה מקרה ה"ראי " של מעשה ברוריה ? למה התוספות לא העירו על מעשה ברוריה ? למה הם לא העירו על מעשה רבי חייא ? למה קפץ הכובס והרג את עצמו בכתובות ? האם ברוריה טעתה ? האם הייתה כפרה לברוריה ? האם מה שעשתה ברוריה היה חלק מההוכחה שדעתן של נשים קלה ? ואיך זה קשור לשרה אימנו ?‏ח'/אב/תשע"ח

בס"ד

אומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא – שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

כלומר ברוריה חנקה את עצמה . וכשנודע לה חנקה עצמה

ואחד הקושיות של איתם הנקין כיצד תוספות לא מדבר על עניין "ההתאבדות " של ברוריה בנושא שיש בו דיון הלכתי ואומר הנקין ז"ל  תוספות לא דיברו בנושא כנראה שלא היה מונח לפניהם הגרסה של רש"י . בו ננסה להבין האם זה כך :

מסופר בגמרא ממש מעשה דומה ואני קורא לו מקרה "ראי"  וכך כתוב בחברותא קידושין דף פא עמוד ב

רבי חייא בר אשי, הוה היה רגיל, כל עידן בכל עת, דהוה נפל לאפיה [בנפילת אפים] בתפלתו, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע!⁽¹⁾יומא חד, שמעתינהו דביתהו [שמעה אשתו], כשהוא אומר כן.

אמרה: מכדי, הרי כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי?! הלא כבר כמה שנים שהוא פורש ממני מחמת זקנתו, ולשם מה עדיין חושש הוא מיצר הרע?יומא חדא, הוה היה רבי חייא בר אשי קא גריס בגינתיה [לומד בגינתו]. קשטה אשתו את נפשה, בקישוטי בשמים ואפרסמון, וחלפה, ותנייה קמיה [ושבה וחזרה וחלפה לפניו].אמר לה: מי מאן את?! אמרה לו: אנא חרותא [שם זונה מפורסמת בעיר], דהדרא מיומא [שהיום שבתי הלום]! תבעה רבי חייא בר אשי לדבר עבירה. אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא! אשמע לך, אם תביא לי את הרימון הנמצא בענף קטן שבראש האילן הזה.⁽²⁾שוור [קפץ לראש האילן], ואזל, ואתייה ניהלה, והביא לה את הרימון. כי אתא רבי חייא בר אשי וחזר לביתיה, הוה קא שגרה דביתהו תנורא [הבעירה אשתו את התנור].סליק, עלה רבי חייא, וקא יתיב בגויה [וישב בתוך התנור]. כי מרוב צער על שנכשל בעבירה, רצה לשרוף את עצמו.⁽³⁾

אמרה ליה: מאי האי?! מה הדבר אשר אתה עושה? אמר לה: הכי והכי הוה מעשה. וסח לה את כל אשר קרהו בגינה.אמרה ליה: אנא הואי! לא חרותא היתה זו שפיתתה אותך, אלא אני עצמי הייתי זאת.לא אשגח בה, לא האמין לה, עד דיהבה ליה סימני, שהראתה לו את הרימון שנתן לה.אמר לה: אף על פי שאת היית זו, ולא עברתי שום עבירה בכך, עדיין צריך אני כפרה. כי אנא, מיהא, לאיסורא איכווני! שהרי התכוונתי לחטוא עם הזונה ההיא.כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה.

כלומר יש כאן מקרה שרבי חייא בר אשי רצה להרוג את עצמו  ואומר רש"י מסכת קידושין דף פא עמוד ב

קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו.

ולא ראינו שתוספות במקום מדבר על העניין כלומר יש כאן אמורא שרוצה לאבד את עצמו לדעת לפי רש"י ואין הערה אחת של התוספות בנידון ולכן יש לומר שאין זה קושיה על תוספות על מעשה  דברוריה . ויש לנו עוד מעשה שמופיע בגמרא על מי שאיבד את עצמו לדעת

אומר הבבלי בפרוש חברותא כתובות דף קג עמוד ב

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, באותו יום שנפטר בו רבי, נפקא בת קלא, יצאה בת קול, ואמרה: כל דהוה באשכבתיה דרבי - מזומן הוא לחיי העולם הבא!

היה שם ההוא כובס, אשר כל יומא הוה אתי קמיה, היה מגיע כל יום לביתו של רבי. אבל ההוא יומא שבו היתה "אשכבתיה דרבי" הוא לא אתא. כיון דשמע הכי, שיצאה בת קול והכריזה, והוא לא היה שם דוקא באותו יום, סליק לאיגרא, עלה לגג הבית, ונפל לארעא, ומית.

יצתה בת קול, ואמרה: אף ההוא כובס - מזומן הוא לחיי העולם הבא!⁽¹⁾

וגם כאן לא מצאנו שום קושיה של  התוספות במקום  אבל אולי כאן ניתן לתרץ שהיה כאן בת קול משמים  מה שלא היה אצל ברוריה .

ועל נושא הזה של אדם המאבד עצמו לדעת  מדבר השו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קיא

שאלה על דבר אחד שנכשל באיסור אשת איש וקבל על עצמו מכח תשובה דין ארבע מיתו' ב"ד להטביע עצמו בנהר שהוא חנק אי הוי כדין מאבד עצמו לדעת או נימא כיון דעושה משו' תשובה הוה ליה כדין מת על מטתו.

תשובה הנה לכאורה נראה דגם זה בכלל מאבד עצמו לדעת יחשב כי מוטב שיטלנו מי שנתנו ואל יחבל בעצמו כדאי' בפ"ק דע"ז גבי ר"ע והא דאמרינן בפ' הניזקין קפצו ונפלו לתוך הים היינו כמ"ש תוספת לפי שיראים היו מיסורים וכן האי קלסטרוני שקפץ לתוך האש היינו שהיה ירא מיסורין וכן אין להביא ראיה מהא דאיתא פ"ק דע"ז דף י"ח ע"ב גבי ברוריא איתתא דר"מ דחנקיה /דחנקה/ את עצמה לפי שפתתהו /שפיתה/ תלמיד אחד י"ל דבאמת שלא כהוגן עשתה גם בזה ומה"ט אפשר ערק ר"מ מפני כסופא גם אין להביא ראי' מהא דאי' שם /ע"ז/ דף י"ז הפורש ממינות מיית וכן גבי ר' אליעזר בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצא נשמתו ויצאה בת קול ואמר ר' אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא אי משום הא לא אריא דהתם לא איבד עצמו לדעת ממש רק מגודל הצער וחרטות חטאיו מת וכן פירש"י שם בפורש ממינות אם שבים ממהרים למו' מתוך צרה וכפיות יצרם וזו גזרת המלך עליהם למות עכ"ל אבל להמית עצמם ממש כנדון שלפנינו אפשר דהוי כמאבד עצמו לדעת אך יש להביא ראיה דכל כה"ג לא מקרי מאבד עצמו לדעת מהא דאיתא סוף קדושין דף פ"א ע"ב ר' חייא בר אשי הוי רגיל כל עידן דנפל על אפיה הוי אמר הרחמן יצילני מיצר הרע יומא חד שמעה דביתהו אמר מכדי הא כמה שנין דפריש לי' מנאי מ"ט קאמר הכי יומא חדא הוי קגריס בגינתא קשטא נפשה חלפה ותנייה קמיה א"ל מאן את א"ל אנא חרותא דהדר מיומא תבעה אמרה ליה אייתי ניהלי להך רומנא דריש צוציתא שוור אזל אייתה ניהלה כי אתא לביתו הוי כשגרא דביתהו תנור' סליק וקיתיב בגויה א"ל מאי האי א"ל הכי והכי הוי מעשה וכו' הרי להדיא דמשום תשובה מותר להביא על עצמו מיתה ממש ואל תשיבינו דא"כ למה אמרו המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר דלמ' עביד משום תשובה אי משום הא לא איריא דמן הסתם לא אמרינן שעשו משום תשובה אבל היכי דידעינן שעשה משום תשובה ודאי דאין בו משום איבוד עצמו לדעת ועי"ל דגם העוש' משום תשובה לקבל עליו דין מיתות ב"ד אף על פי שהוא זכור לטובה ותשובתו מקובלת מ"מ דינו כהרוגי ב"ד דג"כ אין מתאבלין עליו ואין מתעסקין עמו בכל דבר כמבואר בטי"ד סימן שמ"ה אכן לפי הטעם שכתב הרע"ב בפ' נגמר הדין אפשר לחלק מ"מ יהיה איך שיהיה מוכח מש"ס דקדושין דלעיל דלא הוי בכלל מאבד עצמו לדעת וכן מוכח בבראשית רבה פ' ס"ה בפ' תולדות גבי יקום איש צרידה שקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד ואמר עליו ר' יוסי איש צרידה בשעה קלה קדמני זה לגן עדן ואף שהיפה תואר כתב שם וז"ל נ"ל אף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית את עצמו דלא יצא מכלל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ויניח הדבר ביד ה' וממה שאמרינן בפ' הנושא בהאי כובס שהפיל עצמו מן הגג ומדר' אליעזר בן דורדאי ששם פניו בין ברכיו עד שיצאה נשמתו דאי' בפ"ק דע"א וזכו לעה"ב אין ראיה כי אולי מרוב עגמות נפש על חטאתם לא דקדקו או לא ידעו בדין ובחרו מות מחיים וזכו לעה"ב מפני תוקף תשובתם שהם טועים בענין מיתתם עכ"ל אכן כל דבריו לא נ"ל דמ"ש בפשיטות דאף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית את עצמו זה ודאי אינו דבעשה כן משום תשובה ודאי לא יחשב בכלל מאבד עצמו לדעת כמו שמוכח להדיא מש"ס דקדושין מהא דר' חייא בר רב אשי וזה גם כן כוונת המדרש שם ומהאי דר' אלעזר בן דורדיא אין ראיה כמ"ש לעיל גם מהאי כובס אין ראיה דכיון דמשום צעריה דמצוה שציער שלא התעסק בקבורת של תלמידי חכמים כמו רבי לכך ג"כ לא נחשב בכלל מאבד עצמו לדעת ועוד דאף את"ל שאלו בא האי כובס לשאול בב"ד לא היה מורין לו כך מ"מ אחר מעשה שיצא בת קול וקמיה שמיא גליא דכוונתו היה לשמה חזינן דשפיר עביד ועיין בחידושי מהר"י טראני לכתובת /לכתובות/ שכתב דהאי כובס ג"כ עביד כן משום תשובה לקבל עליו דין שמים סקילה על שחילל שבת לפי שהשמש זרחה בשביל אשכבתיה דר' כדאיתא בירושלמי ע"ש דבריו באורך א"כ ג"כ מוכח דבשביל תשובה לא הוי בכלל איבוד עצמו לדעת ומזומן לחיי עה"ב כי במקום שבעלי תשוב' עומדי' אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כנ"ל הקטן יעקב.

מסקנת הדברים של  השבות יעקב : א"כ ג"כ מוכח דבשביל תשובה לא הוי בכלל איבוד עצמו לדעת ומזומן לחיי עה"ב כי במקום שבעלי תשוב' עומדי' אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד

אבל אומר השבות יעקב על ברוריא : גבי ברוריא איתתא דר"מ דחנקיה /דחנקה/ את עצמה לפי שפתתהו /שפיתה/ תלמיד אחד י"ל דבאמת שלא כהוגן עשתה גם בזה ומה"ט אפשר ערק ר"מ מפני כסופא

כלומר יש כאן מצב אצל ברוריה שיכול להיות שהיא איבדה את עצמה לדעת מתוך שחזרה בתשובה אבל זה שרבי מאיר ערק למקום אחר בגלל הבושה יכול להיות שזה לא בגלל הבושה שאשתו "נפלה " עם התלמיד כי ברור לנו ש"הנפילה " שלה בא להראות את העוצמה של דברי חכמים שנשים דעתן קלה ולכן הבושה שלו נבעה בגלל שעשתה טעות וחנקה את עצמה לאחר שהבינה מה קרה .

וכתוב  באנציקלופדיה תלמודית כרך לח, מאבד עצמו לדעת [המתחיל בטור א]

העושה מעשה להרוג את עצמו, וקודם שמת שב בתשובה והתוודה והתחרט על מעשהו, אם נוהגים בו דיני המאבד עצמו לדעת, נחלקו אחרונים בדבר: יש סוברים שנוהגים בו, שאף על פי ששב אין כפרתו נגמרת אלא על ידי הבזיון שנוהגים בו כמאבד עצמו לדעת. ויש סוברים שאין נוהגים בו דיני המאבד עצמו לדעת, ומתאבלים עליו כשאר מתים, כשם שמתאבלים על הרגיל לעשות עבירה לאחר ששב בתשובה והתוודה, ואפילו חטא כל ימיו ולא שב אלא סמוך למיתתו.

אבל לפי כל הדעות יש במיתה כזאת כפרה גם למי שאיבד עצמו לדעת ואם נוהגים בו כדין שאיבד עצמו לדעת כל העניין הוא שלא מספיק מיתתו לכפרה והביזיון שאנחנו נוהגים בו  משלים את כפרתו .

ובספר שכתב הרב פסין אהרון הוא מספר על שאלה שנשאל על קריאת שם ברוריה לילדה

"אז אפשר לקרוא בשם זה על אף מה שקרה איתה בסוף חייה והשיב לי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א היה לה כבר כפרה"

כלומר גם אם נגיד שמעשה של ברוריה היה טעות כמו שאומר השבות יעקב  הרי לנו שברוריה כיפרה על מעשיה . מה גם שלפי ספר הדורות היא לא עשתה שום חטא חוץ ממחשבה של חטא

וכך כתוב בספר הדורות על מה שקרה עם ברוריה

פירש"י שלגלגה על מה שאמרו חכמים נשים דעתן קלות וכתבה בספרה חוץ מברוריה שלשלת הקבלה ל"ב א' ואמר חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מן התלמידים לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית ונכנס ר' מאיר תחת התלמיד (שלשלת הקבלה ) וכשנודע לה הדבר חנקה עצמה ומחמת כיסופא ערק ר' מאיר

ולפי הגרסה הזו של  ספר הדורות אותו תלמיד הפציר בברוריה אבל ברגע שהיא התרצת לו נכנס רבי מאיר תחת תלמידו ויש כאן הכי הרבה שנתכוון לאכול חזיר  ועלה לו טלה .

ואת הקשר של מעשה דברוריא לנשים דעתן קלה יש מדרש שמביא את הקשר

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו, וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה אמר לשרה תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח, אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו, אמר להם זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח, הלכה ותקנה המאכל, כשהיו בתוך המאכל אמר לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים אקחנו ואחנכנו שם, אמרה לו לך לשלום, מיד וישכם אברהם בבקר ולמה בבקר אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני אקום בהשכמה קודם שתקום היא

נראה שמה שעשתה ברוריה בזה שחנקה את עצמה היה חלק מההוכחה שרבי מאיר ניסה במעשהו להוכיח שנשים דעתן קלה . ודברי חכמים חלים  גם על ברוריה כמו שהוא חל על שרה אימנו .וזה  תכונה שהקב"ה טבע בבריאה של האישה מיום בריאתה כמו שאומר צרור המור .  

 

פרשת מטות מסעי מה המשמעות של "הדתה" ? האם חילוני הוא דתי או שהוא "מודל" לאדם סטנדרטי כפי שצריך להיות ? מה ההגדרה של דת ? האם החילוני הליברלי עומד בכל 4 סעיפי הגדרת הדת ? לאחר שהוכחנו שחילוני הוא דתי האם יש דבר כזה "הדתה " חילונית ? למה מלחמת "ההדתה " זה מלחמה בן דתות ? ‏א'/אב/תשע"ח

בס"ד
פרשת מטות  מסעי מה המשמעות של "הדתה"   ?  האם חילוני הוא דתי או שהוא "מודל" לאדם סטנדרטי כפי שצריך להיות ? מה ההגדרה של דת ? האם החילוני הליברלי עומד בכל 4 סעיפי הגדרת הדת ? לאחר שהוכחנו שחילוני הוא דתי האם יש דבר כזה "הדתה " חילונית ? למה מלחמת "ההדתה " זה מלחמה בן דתות ? ‏א'/אב/תשע"ח

אני רוצה לבחון את המושג דת  . ברור לכולם שאדם יהודי שמאמין בבורא עולם הוא דתי . אני רוצה לבחון את הרעיון האם אדם חילוני הוא אדם דתי ? או לחילוני אין קשר לדת והוא "פרווה" .הבסיס למאמר הזה  שיש כיום  מאבק נגד הדת מגורמים חילונים שבו הם מדברים על "הדתה "

בו נראה את ההגדרה של "הדתה" בויקיפדיה
הֲדָתָה : בלועזית: רֶליגיוניזציה, באנגלית: (religionization) או( (religionisation היא תהליך של אימוץ "רעיונות, זהויות, סמלים או פרקטיקות המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כדתות" על ידי בני אדם או מוסדות.[2] במילים אחרות, זהו מהלך בכיוון מנוגד לחילון. המונח משמש על פי רוב לתיאור תהליכים בחברה, בתרבות הפוליטית ובמוסדות ציבור כגון צבא ומערכת החינוך.

כלומר  מסתכלים על האדם הדתי ועל האדם החילוני בשני קטגוריות שונות . הראשון הוא דתי הוא שייך לאיזה דת והשני לאן הוא שייך ? מבינים מתוך ההגדרה הזאת שחילוני הוא לא אדם דתי . אם הוא לא דתי מה הוא ? כנראה שכולם מבינים שהוא ה"סטנדרט"  האנושי  כלומר "מודל" סטנדרטי של האדם כלומר איזה דגם כלשהוא של האדם כפי שהוא צריך להיות . וההבנה הזאת היא פשוטה כי אם אני בא וטוען שאתה עושה "הדתה" אני טוען כלפיך שהחילוניות זה מה שצריך להיות זה הדגם הסטנדרטי בחברה וזה שאתה רוצה לשנות את אופי החברה זה "הדתה"  ולכן כדי לשנות אתה צריך את ההסכמה שלי כי אני הוא הסטנדרט ואם אני לא מסכים אסור לך לעשות את מעשה "ההדתה" .

יש כאן מהלך לא סימטרי החילוניות לא צריכה הסכמה ברור לכולם שזה מה שצריך להיות אבל "דתיות" שגורמת ל"הדתה " צריכה הסכמה כי הוא פוגעת בסטנדרט הקיים . 

כדי לבחון את הנושא בו נראה איך מוגדרת דת בויקיפדיה :

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה"שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסרייםהנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

בו נפרוט את ההגדרה לסעיפים

1. סוג של התארגנות חברתית או תרבותית

2. מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות לעקרונות מוסרים מחייבים

3. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם

4. חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

בו ונראה כיצד מגדירה הויקיפדיה את המושג חילוניות

חילונים הם מגזר סוציולוגי במדינת ישראל, המגדיר את בני הציבור היהודי שהם בעלי הזיקה המועטה ביותר לדת. ההגדרה איננה נשענת על השקפה או אידאולוגיה ברורה ולא על מאפייני התנהגות חד-משמעיים; היא שרירותית במידה רבה ונובעת בעיקר מתפישה עצמית. בתקופת העלייה השנייה ואחריה נעשה שימוש במושג "חופשיים" כדי לציין את אותו עניין, תוך הבנה כי מדובר בלקיחת חופש מכבלי הדת המגבילה, אך במהלך השנים כבש המושג "חילוניות" את מקומו בהוויה הישראלית, כאשר במשמעותו מודגש ציון של תופעה של חולין, כתחליף לקודש של הדת. החלוקה של הציבור היהודי בישראל על פי מפתח של אמונה וזיקה למסורת מכילה גם את המגזרים המסורתי, הדתי והחרדי.

ההגדרה הזאת לדעתי לוקה בחסר אבל לצורך הדיון שלנו נגדיר את החילוני כאדם שלא מאמין בבורא עולם . רוב מי שטוען על "הדתה" מגיע מתפיסת עולם ליברלית ולכן לצורך הדיון נתרכז בזרם הליברלי . הטיפול בזרמים אחרים הוא די דומה ואולי צריך לשנות  באופן מינורי את הטיעונים .

ולכן בו נבין את ההגדרה של הליברליזם מהויקיפדיה

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism); מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות'היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות,חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים.

ועכשיו לא נותר לנו לעבור סעיף סעיף של הגדרת הדת ולראות האם חילוני מהזרם הליברלי הוא אדם דתי

1. סוג של התארגנות חברתית או תרבותית

התמיכה של הליברלים בממשל חוקתי מוכיח שהבסיס של האידיאולוגיה שלהם זה התארגנות חברתית מסביב למושג המדינה כי כדי שיהיה ממשל חוקתי צריך להיות מדינה ולמדינה צריך להיות ממשל דמוקרטי וצריך להיות למדינה גם בית משפט עליון כדי שתוכל היות חוקה ,ושבית המשפט העליון יוכל להכריע מה חוקתי ומה לא . מסקנה : חילוני לברלי  מקיים  יפה את הסעיף הזה

2. מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות לעקרונות מוסרים מחייבים

כאן ההוכחה פשוטה לליברלים יש השקפת עולם ולכן יש להם עקרונות מוסרים שנובעים מתוך השקפת עולם . הם דוגלים בשיווין מלא בן כל האזרחים הם רוצים להפריד דת ממדינה (לאחר שנוכיח שהליברלים הם דת צריך לשנות את זה להפרדת דת מדת ) הם דוגלים בזכות הקניין ועוד רעיונות ואידיאולוגיות שראינו בהגדרת הליברליזם כלומר גם בסעיף הזה הם עומדים לדעתי ללא פקפוק .

וכך כתוב הסעיף בחוק יסוד של בית המשפט העליון שהוא חלק מהאונה של הליברלים

סעיף 15(ג): בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר

כלומר התפקיד המרכזי של בית המשפט העליון הוא "למען הצדק " איזה צדק ? אותו צדק שנראה לבית המשפט העליון לפי הבנתו את חוקי המדינה או החוקה ואם כן גם סעיף זה מבלי להיכנס לפרטים באיזה צדק מדובר ומאיפה מגיע הצדק הזה מראה שיש לליברל בית משפט שאמון על הצדק שלו . והוא בוחן ומבהיר את העקרונות של החילוני הליברל .

3. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם

אם תשאל ליברל מאיפה הוא מגיע ? איך הוא נמצא בעולם ?  התשובה של 90 אחוז מהאנשים תהיה המפץ הגדול והתיאוריה של דרווין  כלומר יש להם הסבר לבריאת העולם הסבר שהם מוכנים להלחם עליו ואפילו לפטר אנשים שלא מאמינים בזה

וכך נכתב לפני מספר שנים בעיתון

" לד"ר גבי אביטל המדען הראשי של משרד החינוך, היו שאלות על התיאוריה של דרווין, שלדבריו לא הוכחה מעולם. גם על התחממות כדור הארץ ושילוב בנות בתפקידי לוחמה בצה"ל היו לו ספקות. לגדעון סער זה הספיק והוא החליט לפטר אותו"

כלומר יש לחילוני הליברל תפיסת עולם ועקרונות שהוא נלחם עליהם וחלק מהם זה התיאוריה על קיום העולם ומי שלא עומד בדרישות הסף של האמונה "הליברלית  " שגם כולל שיווין מלא לנשים בתפקידים בצבא מפוטר  . כלומר הליברל רואה בערכים ההלו ערכים "מקודשים " שניתן לפטר אדם מתפקידו בגין כך . ומי שלא עומד בדרישות "המוסר " הליברלי מעמידים אותו על עמוד הקלון וכך נכתב על חיים רמון שמרצה בסמינר באוניברסיטה

"יו"ר שדולת הנשים רינה בר טל אומרת בתגובה להחלטת בית המשפט כי אין בהרשעתו של השר לשעבר חיים רמון קלון כי "יש קלון מוסרי וציבורי, גם אם לא חוקי, על מי שהורשע במעשה מגונה ואין לו מקום בחיים הציבוריים"

וכאן לא מדובר באיזה ציווי דתי חיים רמון פגע בערך השוויון של הנשים במעשה שעשה ולכן דינו לצאת מהחיים הציבוריים . ממש עקרונות מקודשים ועונש על מעשה לא חמור לכל החיים .

גם כאן החילוני הליברלי עומד בכבןד בסעיף הזה .

4. חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

אורך החיים הליברלי המתחייב מתוך השוויון ומתוך חופש הדת וזכות הקניין  הוא דבר מהותי אצל אותם גופים ליברלים שגורמים לכך שהם חותרים לביטול מלא של הגדרת מינו של האדם .

והם חותרים לטשטש כל הבדל בן זכר לנקבה כולל שינוי מהותי במבנה המשפחה . משפחה במונחים הליברלים הם כל קומבינציה אפשרית של זכר ונקבה . לשיטתם אין הבדל בן משפחה של גבר וגבר למשפחה של גבר ואישה  וכל מה שנובע מתוך ההשקפה הזאת . חתירה לשינוי הזה מביאה אותה לשינויים מהותיים כמו למשל החוק שנקרא C-16   וכך נכתב באחד העיתונים :

בית הנבחרים הקנדי העביר בקריאה שנייה את חוק C- 16 השנוי במחלוקת, המוסיף לחוק העונשין את האיסור להפלות אנשים שמזהים את עצמם כטרסג'נדרים במוסדות ציבור ולזהות זו כ"פשע שנאה".

התוכן של החוק כשלעצמו איננו נראה כיוצא דופן, אולם בקנדה לחוק עלול להיות השלכות קיצוניות. מוסדות ציבור רבים בקנדה אוסרים על עובדיהם להשתמש בלשון "הוא" (he) או "היא" (she) כלפי אנשים שמגדירים את עצמם כטרנסג'נדרים ומחיביים אותם להשתמש בביטויים אלטרנטיביים על פי דרישת האדם שאיתו הם מדברים, כגון "זי" (ze) או "אי" (ey). החשש הוא שחוק C-16 נוסח באופן מעורפל בכוונה תחילה, כך שמוסדות ציבור יוכלו לנצל את החוק ולפעול באופן קשה כלפי אלו שאינם משתמשים בביטויים אלו. מתווסף לחשש זה העובדה שיישום החוק הופקד בידי הוועדה לזכויות אדם של אונטאריו שבקנדה- שנחשבת כראדיקלית ביותר.

כלומר אישה שמבקשת  לאדם שיקרא לה בשם תואר אחר מאשר המגדר שלה והוא קורא לה לפי המגדר האמיתי שלה יכול להיכנס לבית סוהר כי זה נחשב פשע שנאה . כלומר יש כאן פרקטיקה של עקרון הנובע מתוך השקפת עולם שאדם חייב לפעול לפיו ואם הוא לא פועל כפי העיקרון הוא נכנס לכלא . כלומר גם הסעיף הרביעי חילוני ליבראלי עומד בו "בכבוד " וללא פקפוק .

כלומר בכל 4 הסעיפים של הגדרת הדת חילוני ליברלי "עומד" בתוך ההגדרות "בכבוד " ולכן לדעתי ניתן להגיד ללא פקפוק שחילוני ליבראלי הוא אדם דתי . לכן כל נושא "ההדתה " שמגיע מתוך הזרם של החילונים הליברלים הוא לא מלחמה בן "סטנדרט" לדת זה מלחמה של דת בדת . וככה צריך לראות את המאבק הזה  . לכן אם החילוניות הליברלית זה דת אז צריך לבחון את כל פעולות "ההדתה " שלהם בחינוך , בצבא, באקדמיה . כי מה לי "הדתה " של דת אחת ל"הדתה" של דת שנייה ?

אני מודע לכך שהשתרש אצל האנשים שהחתירה לשוויון  כאשר היא נעשית על ידי ה"דת החילונית " נראים כמעשה לגיטימי אבל בפועל זה מעשה של אנשים דתים שמנסים להדיר אנשי הדת האחרת .

ולכן לתת לילד חרדי 70 אחוז פחות בתקציב מילד ערבי או יהודי נראה צעד מוצדק כי "יש קריטריונים" ולעשות אירוע עם הפרדה לרצון הנשים והגברים זה מעשה כמעט פלילי כי יש כאן "הדתה" .

ולכן צריכים לראות את המלחמה הזאת במלחמת דתות ואין כאן מלחמה בן הלגיטימי לבן דת החושך . תאור הדת כמעשה "אירני " מובהק הוא מעשה של  הנדסת התודעה כמו "כאן זה לא אירן " דתיים חשוכים" דת "השחורים " (לא חס וחלילה, חס וחלילה ,בנו של חס וחלילה הכוונה לשחורים בצבע העור זה גזענות ואנחנו לא גזענים ) זה ביטוי של סלידה מאלו שלובשים בגדים שחורים בעלי השקפה "חשוכה"  .

 

 לגבי שאר הזרמים של החילונים צריך לעשות התאמה מינורית לגבי צורת וסוג האמונות שלהם .לגבי דתים שמאמינים בבורא עולם או שהם במחנה של "הדת " היהודית או שהם נסחפו לכיוון השני ומה שנשאר מהאמונה בבורא עולם הוא שולי ולכן יוגדרו כבעלי  דת חילונית .  

פרשת פנחס מה ההבדל בן הבדיקה שעשה רב הונא לבנו רבה לבדיקה שעשה רבי מאיר לאשתו ברוריה ? מה משותף לבדיקה שעשתה אשתו של רבי חייא בר אשי לבעלה ? מה המשותף לבדיקה שעשה רבי מאיר לאחותה של ברוריה ? מתי יש בבדיקה כזו לפני עור ? מהי התועלת לנבדק בכל המקרים ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ח

בס"ד
פרשת פנחס מה ההבדל בן הבדיקה שעשה רב הונא לבנו רבה לבדיקה שעשה רבי מאיר לאשתו ברוריה ? מה משותף לבדיקה שעשתה  אשתו של רבי חייא בר אשי לבעלה ? מה המשותף לבדיקה שעשה רבי מאיר לאחותה של ברוריה ? מתי יש בבדיקה כזו לפני עור ? מהי התועלת לנבדק בכל המקרים ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ח

כתב רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

אני חוזר למעשה של ברוריה כדי לבחון את המהלך של רבי מאיר האם מה שעשה הוא בתחום מעשים דומים שהתלמוד מביא אותם . יש מעשה שבו רב הונא בדק את בנו רבה אומרת  הגמרא בבבלי פרוש החברותא קידושין דף לב עמוד א

וכי הא וכעין המעשה דרבה בר רב הונא: דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה, קרע בגד משי חשוב בפני רבה בנו. ואמר בלבו: איזול אחזי אי רתח אי לא רתח, אצא ואראה אם יכעס או לא יכעס.

ומקשינן: כיצד היה מותר לרב הונא לעשות כך? והלא היה ראוי לו לחשוש דלמא רתח שמא רבה בנו יכעס, ויאמר לאביו דבר בזיון, ואז קעבר אאיסור "לפני עור לא תתן מכשול", שהרי הוא גרם לבנו לחטוא!ומתרצינן: דמחיל ליה ליקריה, רב הונא מחל לבנו על כבודו, ולפיכך גם אילו היה רבה כועס ומדבר שלא כהוגן, לא היה עובר עבירה.⁽³⁹⁸⁾ומקשינן: כיצד היה מותר לו לקרוע שיראין? והא קא עבר איסור משום "בל תשחית" [דברים כ יט]!ומתרצינן: דעבד ליה בפומבייני, רב הונא קרע במקום תפירת הבגד [במכפלה], שכאשר קורעים את הבגד שם אינו נחסר מדמיו כלום. ומקשינן על התירוץ: הרי רב הוא רצה לבדוק ולראות אם בנו רבה כועס או לא, וכיצד יכל לדעת זאת? ודילמא משום הכי לא רתח, מפני שהקריעה היתה במקום שאין הבגד נפסד!ומתרצינן: דעבד ליה בשעת ריתחיה, רב הונא בדק את רבה בשעת כעסו, ואדם כעסן אינו מבחין בשעת כעסו היכן נעשתה קריעת הבגד, ואם רבה לא כעס על הקריעה, אזי יש ללמוד מזה שאינו כעסן.

אומרת הגמרא שיש שני   בעיות במעשה של רב הונא שרבה  יעבור  על כיבוד אב ואם אם וכאשר רבה יכעס עליו ושרב הונא בעצמו יעבר על לפני עיור לא תתן מכשול  . ומתרצת הגמרא כיצד רב הונא הצליח לעשות כך ששני הדברים הללו לא יקרו . והתוספות מוסיפם שהיה רב הונא צריך להודיע מראש לרבה שהוא מוחל לו כדי שלא יצטרך מחילה וכפרה כמו המעשה עם רבי חייא בר אשי בקידושין פא ב  .

אומר התוספות מסכת קידושין דף לב עמוד א

דמחיל ליה ליקריה - וצריך לומר שהודיעו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוין לאכול [בשר] חזיר ועלה בידו בשר טלה דאמר לקמן בפ' בתרא (דף פא:) שצריך מחילה וכפרה.

אם כך יוצא שהמעשה של רב הונא צריך ללמד אותנו על המעשה של רבי מאיר עם ברוריה ובמעשה הזה לכאורה יש את הבעיה שלכאורה רבי מאיר עבר על לפני עיור לא תיתן מכשול כי ניסה להכשיל  את ברוריה לעבירה ועוד שגם אם נגיד שברוריה לא עברה עבירה אבל לכל הפנים היא צריכה מחילה וכפרה כי זה כמו נתכוון לאכול חזיר  ועלה לו טלה .

וכך כתוב בספר הדורות על מה שקרה עם ברוריה

פירש"י שלגלגה על מה שאמרו חכמים נשים דעתן קלות וכתבה בספרה חוץ מברוריה שלשלת הקבלה ל"ב א' ואמר חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מן התלמידים לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית ונכנס ר' מאיר תחת התלמיד (שלשלת הקבלה ) וכשנודע לה הדבר חנקה עצמה ומחמת כיסופא ערק ר' מאיר

לפי הגרסה של ספר הדורות אותו תלמיד הפציר בברוריה אבל ברגע שהיא התרצת לו נכנס רבי מאיר תחת תלמידו ויש כאן לפחות נתכוון לאכול חזיר  ועלה לו טלה . אז איך עשה רבי מאיר מה שעשה ?

וכך כתוב בבבלי פרוש חברותא קידושין דף פא עמוד ב

רבי חייא בר אשי, הוה היה רגיל, כל עידן בכל עת, דהוה נפל לאפיה [בנפילת אפים] בתפלתו, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע!⁽¹⁾

יומא חד, שמעתינהו דביתהו [שמעה אשתו], כשהוא אומר כן.

אמרה: מכדי, הרי כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי?! הלא כבר כמה שנים שהוא פורש ממני מחמת זקנתו, ולשם מה עדיין חושש הוא מיצר הרע? יומא חדא, הוה היה רבי חייא בר אשי קא גריס בגינתיה [לומד בגינתו]. קשטה אשתו את נפשה, בקישוטי בשמים ואפרסמון, וחלפה, ותנייה קמיה [ושבה וחזרה וחלפה לפניו]. אמר לה: מי מאן את?! אמרה לו: אנא חרותא [שם זונה מפורסמת בעיר], דהדרא מיומא [שהיום שבתי הלום]! תבעה רבי חייא בר אשי לדבר עבירה. אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא! אשמע לך, אם תביא לי את הרימון הנמצא בענף קטן שבראש האילן הזה.⁽²⁾ שוור [קפץ לראש האילן], ואזל, ואתייה ניהלה, והביא לה את הרימון.כי אתא רבי חייא בר אשי וחזר לביתיה, הוה קא שגרה דביתהו תנורא [הבעירה אשתו את התנור].סליק, עלה רבי חייא, וקא יתיב בגויה [וישב בתוך התנור]. כי מרוב צער על שנכשל בעבירה, רצה לשרוף את עצמו.⁽³⁾  אמרה ליה: מאי האי?! מה הדבר אשר אתה עושה? אמר לה: הכי והכי הוה מעשה. וסח לה את כל אשר קרהו בגינה. אמרה ליה: אנא הואי! לא חרותא היתה זו שפיתתה אותך, אלא אני עצמי הייתי זאת. לא אשגח בה, לא האמין לה, עד דיהבה ליה סימני, שהראתה לו את הרימון שנתן לה.אמר לה: אף על פי שאת היית זו, ולא עברתי שום עבירה בכך, עדיין צריך אני כפרה. כי אנא, מיהא, לאיסורא איכווני! שהרי התכוונתי לחטוא עם הזונה ההיא.כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה.וכן מצינו בעוד מקומות, שאפילו על כוונת חטא בלבד צריך כפרה.

וכאן יש לנו ממש מעשה "ראי" אשתו של רב חייא בר אשי מנסה אותו בדיוק כמו שרבי מאיר שלח את תלמידו לנסות את ברוריה . לכאורה אשתו של רב חיא בר אשי עברה על מצות עיוור לא תשים מכשול וגם גרמה לכך שבעלה יצטרך מחילה וכפרה אפילו שהוא לא עבר עבירה כי לפחות הוא עבר על נתכוון לאכול חזיר  ועלה לו טלה . וכאן הגמרא לא מקשה על מעשיה של אשתו של רבי חייא בר אשי וצריך להבין את ההבדל . ואני רוצה להגיד שיש הבדל בן המקרה של רבה בר הונא לבן המקרה של רבי חייא בר אשי כי רבה היה לו חזקה שהוא כשר ואין לנו מושג אם יעבור עבירה או לא ולכן יש כאן בעיה של לפני עיור לא תתן  מכשול ולכן היה צריך רב הונא למחול לרבה מראש . אבל כאן במקרה של רב חייא בר אשי יש לאשתו חשש הגיוני שהוא פרש ממנה לא כראוי וכי יש לו עדיין  יצר הרע אחרת לא היה מתפלל לקב"ה שיציל אותו מהיצר הרע כלומר יש בו גריעותא מסוימת וגם אצל ברוריה היה לרבי מאיר חשש הגיוני כי למדה תורה ונכנס בה ערמומיות כי כך קבעו חז"ל והיא טענה כלפיו כל הנשים דעתן קלה חוץ מברוריה ולכן ברוריה לכאורה היה בה גריעותא מסוימת אבל רבה בר הונא היה זה ניסיון בעלמא ללא סיבה מיוחדת רק כדי לדעת מה דרגתו בכיבוד אב ואם .

והתוצאה של שני מקרי הראי הללו מצד אחד דומה ומצד שני שונה . ברוריה חנקה את עצמה כנראה מיד ולא התייעצה עם אף אחד לעומת זאת רבי חייא בר אשי לכאורה רצה להרוג את עצמו כמו שאומר רש"י מסכת קידושין דף פא עמוד ב

קא יתיב בגוויה - להמית את עצמו.

אבל הוא עושה את זה מול אשתו ולכאורה נותן לעצמו הזדמנות להתייעץ עם אשתו כלומר אולי רצה על ידי מעשהו לא להמית את עצמו אלה להגיד לאשתו מה קרה .ואולי כאן הגמרא רוצה להסביר  לנו את ההבדל בן איש לאישה בדבר דומה לחלוטין . אצל ברוריה לכאורה הדעת הקלה שלה לא נתנה לה לעשות את החשבון נכון בן הרווח עכשיו של העבירה בחנק של עצמה לעומת  השכר העתידי אם לא תחנוק את עצמה  וזה בדיוק מה שניסתי להראות שיש לנשים בעיה בחשבון של שכר עברה עכשיו לעומת הפסדה בעתיד .

ויש לנו עוד מקרה דומה ורבי מאיר עצמו עשה בדיקה לאחותה של ברוריא וכך כותב הבבלי פרוש חברותא עבודה זרה דף יח עמוד א

ברוריא, דביתהו אשתו דרבי מאיר, ברתיה בתו דרבי חנינא בן תרדיון הואי, היתה.

אמרה לו ברוריה לרבי מאיר: זילא בי מלתא, זול הוא הדבר, כלומר, פחיתות כבוד היא לי, דיתבא אחתאה, שאחותי יושבת בקובה של זונות, וצריכים אנו לטכס עצה כיצד להוציאה משם.

שקל, לקח עמו רבי מאיר תרקבא דדינרי, שלשה קבים של דינרים, ואזל והלך לשם.

אמר חשב לעצמו: אי לא איתעביד בה איסורא, אם לא נעשה בה עד עתה מעשה איסור של זנות, מיתעביד ניסא, יקרה נס ואוכל להצילה. אבל אי כבר עבדא איסורא - לא איתעביד לה ניסא.

אזל, הלך רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא, התקין עצמו שיהיה נראה כפרש, ובא אל המקום שהיתה יושבת בה.אמר לה רבי מאיר: השמיעני לי, לזנות.אמרה ליה בתו של רבי חנינא בן תרדיון: דשתנא אנא! דרך נשים לי.אמר לה: מתרחנא מתרח! אמתין לך עד שיפסק.אמרה לו: נפישין טובא, [ואיכא טובא הכא]. יש כאן הרבה זונות דשפירין מינאי⁽⁸⁾ יפות ממני, ולא כדאי לך להמתין.

אמר רבי מאיר לעצמו: שמע מינה: לא עבדה איסורא! כל דאתי, כל הבא אליה, אמרה ליה הכי. אמרה לו דברים אלו.

וגם כאן הבדיקה של אחותה היא לתועלת זה לא בדיקה בעלמא זה בדיוק כמו  במקרה של אשתו של רבי חייא בר אשי וכמו במקרה של ברוריה . אחותה של ברוריה היית בקובה של זונות ולכן רבי מאיר היה חייב לדעת האם היא אישה כשרה או לא . ולכן צריך להגיד שבכזה מצב אין לפני עיור לא תתן מכשול כי עצם הבדיקה היא גם לתועלת הנבדק . כי גם במקרה של ברוריה ובמקרה של רבי חייא בר אשי וכאן במקרה של אחותה של ברוריה מעשה הבדיקה באה לבדוק עבירה מתמשכת לא חד פעמית . אצל ברוריה היא חשבה שלימוד התורה שלה  הוא מצווה כי דעתה של ברוריה לא קלה כמו הנשים האחרות והבדיקה של רבי מאיר בה לקבוע האם זה נכון או לא כלומר להוציא אותה מידי עבירה מתמשכת כי זה שברוריה אמרה כל הנשים דעתן קלות חוץ מברוריה היא גלתה את דעתה שלימוד התורה הוא בתנאי שדעתה לא קלה כלומר אם דעתה קלה היא לא יכלה ללמוד את התורה  . גם במקרה של אחותה של ברוריה זה להוציא אותה ממקום שהשהיה בו הוא עבירה מתמשכת כמו מקום שהוא  קובה של זונות

אומר הרמב"ן דברים פרק כג

והנראה בעיני בלאו הזה, כי הוא אזהרה לב"ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים,

והמקרה של רבי חייא בר אשי להוציא אותו מעבירה מתמשכת של גריעת עונתה של אשתו .

כלומר כאשר יש לנו מצב של עברה מתמשכת ניתן לעשות בדיקה כזו שתכשיל את הנבדק כדי להוציא אותו מעבירה מתמשכת  ואין בזה לפני עיור את תשים מכשול וגם במחיר שהנבדק צריך מחילה וכפרה

 

 

 

פרשת בלק המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל והמשך למאמר בפרשת חקת ‏ט'/תמוז/תשע"ח . ממתי נכנס היצר באדם ? האם ניתן לפרוק עול כאשר אתה בבטן אימך? למה הגדול מחברו יצרו גדול ממנו? למה שואלים את האדם שמגיע לבית דין של מעלה פלפלת בחכמה? למה לא שואלים אותו האם למדת תורה ? מה ההבדל חוכמת הפלפול לחוכמה רגילה ? למה כדאי להתחתן בגיל 14 ? מה קורה לאחד שמתחתן מעל גיל 20 ? למה ההבדל ? למה זכה עתניאל בן קנז לשחזר 1700 הלכות ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ח

בס"ד
פרשת בלק המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל והמשך למאמר בפרשת חקת ‏ט'/תמוז/תשע"ח . ממתי נכנס היצר באדם ? האם ניתן לפרוק עול כאשר אתה בבטן אימך? למה הגדול מחברו יצרו גדול ממנו? למה שואלים את האדם שמגיע לבית דין של מעלה פלפלת בחכמה? למה לא שואלים אותו האם למדת תורה ? מה ההבדל חוכמת הפלפול לחוכמה רגילה ? למה כדאי להתחתן בגיל 14 ? מה קורה לאחד שמתחתן מעל גיל 20 ? למה ההבדל ? למה זכה עתניאל בן קנז לשחזר 1700 הלכות ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ח

 

כתבתי במאמרים הקודמים על הקב"ה שנתן מתנה למשה את כוח הפלפול אותו כוח עוצמתי שניתן ללמוד איתו את התורה  כולה וגם אם התורה נשכחה יש לנו את הכוח לשחזר אותה חזרה כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

וגם ניסיתי להגיד שאת המתנה הזאת מקבל כל זכר יהודי בבטן אימו . ונתינת התורה זה על ידי אש לבנה חרותה באש שחורה  . וכך אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ו

ר"פ בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב [דברים לג ב] מימינו אש דת למו:

וההבנה שלי שאש לבנה זה התורה ואש שחורה זה יצר הרע . כלומר התורה באה בשילוב של יצר הרע . כלומר המתנה של לימוד תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה יחד עם יצר הרע הבא יחד איתה . וזה גם התהליך שעובר כל תינוק במעי אימו . כותב החברותא סנהדרין דף צא עמוד ב

ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, האם משעת יצירה, או רק משעת יציאה ממעי אמו? אמר לו רבי: משעת יצירה.אמר לו אנטונינוס: אם כן, שכבר בשעת יצירה יש בעובר יצר הרע, יהא בועט במעי אמו ויוצא! אלא, על כרחך שיצר הרע ניתן רק משעת יציאה.

אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס. ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רבץ". דהיינו, שרק משעת יציאת העובר מהפתח - נכנס בו יצר הרע.

כלומר כל הויכוח האם היצר הרע נכנס משעת יצירה או משעת יציאה .

כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד ב הערה

הקשה המהרש"א, הא ברבקה כתיב "ויתרוצצו הבנים בקרבה", ואיתא במדרש, שכשהיתה עוברת על פתח עבודה זרה, היה עשו מפרכס לצאת. הרי שיש בעובר יצר הרע! ותירץ הרמת שמואל, שמה שאמר אנטונינוס "משעת יציאה" היינו מאותו חודש שראוי לצאת, וזהו מז' חדשים ליצירה. ואם כן, אפשר לומר שהתרוצצו אחרי זמן זה. ובעיון יעקב כתב, שלכאורה עצם טענת אנטונינוס "אם כן יבעט באמו ויצא" לא קשיא, שהרי איתא במס' נדה שהתינוק לומד במעי אמו את כל התורה כולה, ורק כשבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכח תלמודו, ולכן אינו מבעט במעי אמו, כי התורה תבלין היא ליצר הרע. וכתב, שלפי זה תתורץ קושיית המהרש"א. שעשו היה מפרכס לצאת כי גם במעלליו יתנכר נער, והיה פורק ממנו עול תורה אף במעי אמו.

יוצא לנו שלפי העיון יעקב שהתורה תמיד באה עם מעטפת של יצר הרע והתורה מגנא ומצלה מהיצר אבל כאשר פורקים עול תורה היצר מתגבר .

ואת הקשר בן התורה והיצר הרע  מלמד אותנו הבבלי חברותא סוכה דף נב עמוד א

"כי הגדיל לעשות" - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה שמע לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים נשכים בבוקר, וניזיל באורחא. ונצא ביחד לדרך.

אמר אביי: איזיל, אלך אני אחריהם ואפרשינהו מאיסורא. שהיה חושש שיבואו לידי עבירה כיון שהולכים לבדם. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. הלך אביי אחריהם שלש פרסאות בשדות, ולא אירע דבר. כי הוו פרשי מהדדי, כאשר נפרדו והלכו כל אחד ואחת לדרך שונה, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. דרך רחוקה מפרידה מעתה בינינו, ואילו היינו יכולים להמשיך וללכת בצוותא היה נעים לנו. אמר אביי בלשון סגי נהור: אי מאן דסני לי הוה, אם השונא שלי [יצר הרע, דהיינו, אני עצמי] הייתי שם, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. לא הייתי מסוגל להעמיד עצמי ולהמנע מלחטוא באשה הזאת. אזל, הלך אביי, תלא נפשיה ונשען בעיבורא דדשא, על בריח הדלת, כשהוא חושב ומצטער על כך שסתם אדם הוא במדריגה גבוהה ממנו. אתא ההוא סבא, ואמר לו: אין לך להצטער ולחשוב שאתה פחות ממנו. כי הא תנא ליה: כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.

 

 

 

אנחנו רואים שלימוד ויצר הרע הולכים ביחד גם באיכות . כלומר לימוד תורה על ידי כוח הפלפול והכוונה לאותו כוח שהקב"ה נתן לנו במתנה דרך משה נמצא כרוך ביצר הרע .  וכך כותב החיד"א בפתח עינים מסכת סוכה דף נב עמוד א

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. כבר פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל כי לפי בחי' נשמתו ממחצב הנשמות ממדרגה זו עצמה יושת עליו מהדינין יצה"ר ונמצא כי אם גדלה נשמתו גם היצה"ר הוא גדול לפי מדרגתו מבחי' הדינין וסתם יצה"ר מתגבר וגם זה מתגבר כפי מדרגתו והוא גדול הימנו. א"נ כי מי שהוא גדול בתורה ובמצות ובזה משפיל ומכניע היצה"ר ולכן מתגבר ומתחזק עליו והוא התקוממות המנגד ושם מעייניו להאבידו ולכן יצרו גדול ועמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף קי"ח:

ואת העוצמה של לימוד תורה ואת המגנא ומצלה שלה מלמדת הגמרא ב חברותא עבודה זרה דף יז עמוד ב

אמר ליה אידך האמורא השני: אדרבה! ניזיל נלך אפיתחא דבי זונות, ונכפייה ליצרין ונכוף את יצרנו, ונמנע מהרהור עבירה, ונקבל על כפייה זו - אגרא שכר. וזה עדיף מאשר לעבור על בית אלילים. ואכן כך היה. כי מטו התם⁽¹²⁾ כשהגיעו קרוב לבית הזונות, חזינהו ראו לזונות איתכנעו [גירסת העין יעקב: דאכנען] מקמייהו הזונות ברחו להם לתוך ביתם! אמר ליה: מנא לך הא? מנין לך, שסמכת על עצמך לעבור דרך בית הזונות, ולא פיחדת שיתגרה בך יצר הרע?⁽¹³⁾אמר ליה: מקרא מפורש הוא [משלי ב] "כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה ". והתורה מגינה ומצילה מן העבירה [כמו שיבואר]. תלמידי רבא הבינו דרשה זו, ש"מזימה" נדרש ל"תורה". היות ופירוש "זימה" הוא "עצה", וסברו שכוונת האמורא לדרוש "מזימה" והיא התורה - תשמור עליך. לכן מקשים על דרשה זו. אמרו ליה רבנן לרבא: מאי נדרש מ"מזימה"? אילימא אם תאמר "תורה", דכתיב בה שכתוב בה בתורה [ויקרא יח] "זימה", ומתרגמינן "עצת חטאין" -ומה שהתרגום מוסיף "חטאין" הוא תוספת ביאור, וברור שתרגום המלה "זימה" הוא "עצה", ולכן סברו תלמידי רבא ש"זמה" היא ה"תורה" הנקראת עצה, וכמו שכתיב [ישעיה כח] "הפליא עצה הגדיל תושיה" אי הכי אם כן נדרשת הדרשה, קשה "זימה" מיבעי ליה, היה צריך להיאמר "זימה" תשמור עליך. ולמה כתוב "מזימה" עם מ"ם. ענה להם רבא: לא זו דרך הדרשה, אלא הכי קאמר: [גירסת הב"ח: מזימה] מדבר זימה והוא זנות - תשמור עליך התורה, [כי כל הפרק נאמר שם על התורה], והמשך הפסוק הוא "תבונה" והיא התורה, מקור התבונה - תנצרכה תנצור עליך, מכל דבר רע, ומהרהור חטא.

ומתרץ מהרש"א בחידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף יז עמוד ב את ההבדל בן הגמרות למה אביי אמר שהוא לא היה יכול לעמוד בפיתוי יצר הרע ואילו כאן הם יכלו ללכת על פתח של בית הזונות כי במסכת סוכה היה יחיד ועסק במצוה (הפרשה מאיסור ) אבל כאן הם עסקו בלימוד תורה ולכן לאביי המצוה לא יכלה להגן עליו וכאן לימוד התורה יכל להגן עליו . אומר המהרש"א

א"ל מזמה תשמור וגו' ה"ק מדבר זמה תשמור עליך כו'. אין זה סותר מ"ש פ' החליל דאביי הוה מצטער ואמר על עצמו אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקמי נפשיה עד דתני ליה ההוא סבא כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו דהכא איירי בשעה שעוסק בתורה כפרש"י מזמה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה ועוד דהתם יחיד הוה וק"ל:

כלומר אותו מתנה של לימוד תורה דרך פלפול הוא כוח שכלי אבל הוא לא עומד בפני עצמו . הוא בא עם יצר הרע שדואג כל הזמן לבחון האם אותו לימוד דרך הפלפול הוא אמת או שקר . חוכמה רגילה אין הבדל אם האדם שלם רשע או צדיק זה כוח שכלי שלא קשור למהותו של האדם . כוח הפלפול הוא כוח שכלי שרק מתקיים באדם שלם . ויש מיתאם בן עוצמת כוח הפלפול לבין גודל היצר לבן שלמותו של האדם .

חברותא שבת דף לא עמוד א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין בבית דין של מעלה, אומרים לו:

א. האם נשאת ונתת במסחרך באמונה? האם לא היה בעסקיך שום גזל ומרמה? [משנה ברורה או"ח סי' קנ"ו].ב. האם קבעת עתים - זמנים - ללמוד תורה? שאף אדם שהוא טרוד לפרנסתו מחוייב לקבוע לו זמנים ללימוד התורה. ג. האם עסקת בפריה ורביה? ד. האם ציפית לישועה? שנתנבאו עליה הנביאים על העתיד לבוא. ה. האם בלימודך פלפלת בחכמה? שאין לו לאדם לפלפל בפלפולי הבל, אלא בשכל חכמה ודעת [מהרש"א]. ו. האם הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי - החשוב מכולם. אי יראת ה' היא אוצרו, אין, הרי הוא זוכה בדין. ואי לא, לא. משל למה הדבר דומה?

לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך השליח והעלה לו. אמר לו בעל הבית: האם עירבת לי בהן קב חומטין? שהם היו מניחים בתבואה אדמה מלוחה, כדי שתשמרם שלא ירקיבו. אמר ליה השליח: לאו! אמר ליה בעל הבית: אם כך - מוטב היה אם לא העליתה כלל [שמתוך כך ירקיבו]. והנמשל הוא: שאף אדם שלמד את כל התורה צריך שתהיה מעורבת בו "יראת ה'" כדי לקיים את אוצר התורה, ויתקיים לימודו בידו.

מהגמרא הזאת לומדים ששואלים את האדם אם פלפל בתורה לא אם למד תורה ולכן עיקר הלימוד של התורה הוא דרך הפלפול אותה מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן לישראל אבל ללא יראת חטא כל לימוד התורה לא עומד ולא קיים .

ואת הקשר הזה אנחנו רואים גם משנה מסכת אבות פרק ג

רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:

כלומר יראת החטא והחוכמה של התורה "הולכת" יחד ביחד וזה שני דברים שלא ניתנים לניתוק .

ועוד ראיה ולהבין את השילוב הזה נמצא בסוגיה בש"ס שמלמדת אותנו את השילוב של לימוד תורה על ידי כוח הפלפול והיצר שמשולב בלימוד כזה הוא בבלי קידושין דף כט עמוד ב   וכך מפרש החברותא

ורב הונא עשה כך לטעמיה, לפי שיטתו, דאמר "בן עשרים שנה ולא נשא אשה יהיו כל ימיו בעבירה" [כמבואר להלן], ורב המנונא כבר היה בן עשרים שנה, ולפיכך רב הונא לא רצה שיראה את פניו עד שישא אשה. ותמהינן על המימרא שהבאנו בשם רב הונא: 'בעבירה' סלקא דעתך? וכי יעלה בדעתך לומר שאדם שלא נשא אשה יהיה ממש בעבירה? והלא הוא יושב ואינו עושה דבר!

אלא אימא, אמור שכך אמר רב הונא: בן עשרים שנה ולא נשא אשה יהיו כל ימיו 'בהרהור' עבירה [ולא בעבירה ממש]. ומביאה הגמרא מימרות נוספות בענין זה:

א. אמר רבא, וכן תנא בברייתא דבי [מבית] רבי ישמעאל: עד גיל עשרים שנה, יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, וכיון שהגיע גיל עשרים ולא נשא, אומר הקדוש ברוך הוא: תיפח עצמותיו!

ב. אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי, הטעם לכך שאני גדול מחברי, זהו משום דנסיבנא בשיתסר, שנשאתי אשה בגיל שש עשרה. ואי נסיבנא מארביסר, הוה אמינא לשטן: גירא בעיניך! אילו הייתי מתחתן בגיל ארבע עשרה, הייתי יכול להתגרות בשטן ולומר לו "חץ בעיניך", ולא הייתי ירא שמא יחטיאני.

כלומר מי שמתחתן אחרי גיל 20 יהיה תמיד בהרהורי עברה כי "נכנס"  בו יצר הרע שלא ניתן לתיקון במידה כזו שתמיד יהיה לו הרהורי עברה אבל אחד שהתחתן בגיל 14  יכול אפילו להתגרות בשטן כי עצם זה שיש לו אישה מונע ממנו שהיצר "יכנס" לתוכו . ולמה גיל 14 ?

וכך כותב המקנה מסכת קידושין דף כט עמוד ב

והענין הוא כי הניצוח ע"י התורה אינו אלא בתחילת ביאה [של] היצה"ר שהוא דומה לאורח והיינו אם פגע בך מנוול זה משמע שהוא תחילת ביאתו יכול לנצחו ע"י התורה אבל אם כבר נעשה אצלו כבע"ה כמו שאמרו חז"ל בתחילה דומה לאורח ואח"כ נעשה כבע"ה שוב אינו מועיל, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בתמני אפי מפקודך אתבונן ע"כ שנאתי כל אורח שקר, שע"י התורה הוא מתבונן להרחיק את השונא שהוא היצה"ר בזמן שהוא כאורח שקר דהיינו בתחילת ביאתו וזהו בשער בתחלת ביאת האויב בשער, והיינו דקאמר הכא אי ניסבינא בארביסר וכו' מפני שאמרו בן חמש עשרה לגמרא שהוא המשא ומתן של הלכה שהוא החץ השנון נגד היצה"ר, והיינו דקאמר אי הוי נסיבנא בארביסר שלא הי' הזמן ליצה"ר לבוא קודם זמן הלימוד אז תחילת למודו הוי כחיצים ביד גיבור.

כלומר כתוב במשנה שאיש בגיל חמש עשרה לגמרא שהוא תחילתו של לימוד דרך פלפול ולפי מה שראינו לימוד דרך פלפול חייב לבוא ביחד  עם יצר הרע . ולכן מי שמתחתן לפני גיל 15 כלומר 14 מונע את כניסת היצר הרע עד כדי כך שיכול להתגרות בשטן . וברור שתחילת קיום המצוות זה גיל 13 ולכן אנחנו רואים שהיצר העיקרי בא בשילוב של לימוד תורה דרך פלפול הוא המתנה שנתן הקב"ה למשה כדי שנוכל ללמוד את התורה . וזה מגיע בגיל 15  ולכן להתחתן בגיל 14 מונע כניסה של יצר הרע לתוך האדם .

ולמה זכה עתניאל בן קנז לשחזר את 1700 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ?

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה]. ולמה נקרא שמה עכסה - שכל הרואה אותה כועס על אשתו.

ועל זה אומר התוספות מסכת תענית דף ד עמוד א

שלשה שאלו שלא כהוגן - אליעזר שאול ויפתח וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקדוש ברוך הוא כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו'.

כלב נתן את ביתו עכסה שהיה בה צניעות יתרה לעתניאל בן קנז ואומרים התוספות שזיווג זה כמעשיו כלומר היה בעתניאל בן קנז את המעלה של כיבוש היצר מה שנתן לכלב את ההבנה שעתניאל בן קנז מעבר למעלת כוח הפלפול שלו יש לו יראת שמים ויכולת לכבוש את היצר נתן לו את ביתו הצנועה וזה היה הכוח של עתניאל בן קנז כוח הפלפול בשילוב יראת שמים ורק שילוב כזה יכול לגרום לכך שכוח הפלפול יוכל לשחזר את התורה שנשכחה .  

ועדיין יש עוד לדבר על הנושא ובלי נדר נמשיך שבוע הבא