פרשת בא המשך למאמרים אישה כשרה עושה רצון בעלה 5 מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהלך למערה כי חשב שדעתן של נשים קלה ? מה הכונה מצערי לה ? למה מותר להתיחד עם 2 צרות או נשים ששונאות זה את זה ולא עם 2 נשים מהעולם ? מה הקשר שטוב לו לאדם שלא נברא לסוגיה שלנו ? כיצד זה קשור לחטא של חוה ? מה היו העברות שעשתה ברוריה ? ‏ג'/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת בא המשך למאמרים אישה כשרה עושה רצון בעלה 5  מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהלך למערה כי חשב שדעתן של נשים קלה ? מה הכונה מצערי לה ? למה מותר להתיחד עם 2 צרות או נשים ששונאות זה את זה ולא עם 2 נשים מהעולם ? מה הקשר שטוב לו לאדם שלא נברא לסוגיה שלנו ? כיצד זה קשור לחטא של חוה ? מה היו העברות שעשתה ברוריה ? ‏ג'/שבט/תשע"ח

בסוף המאמר שבוע שעבר כתבתי

"כלומר מצד אחד יש באישה בינה יתרה ומצד שני קלות דעת שנובע מצורת בריאת האישה . מצד אחד הפוטנציאל של איש ואישה גדול יותר מהמלאכים אבל יש חיסרון באישה שהיא קלות דעת דבר שגרם לחטא האדם הראשון שנגרם על ידי חוה ולא היה קורה ללא שחוה חטאה כמו שאומר הריקאנטי בראשית פרק ג"

ואני אנסה לטפל בנושא שהיום הוא רגיש ביותר ונפיץ והוא מה המשמעות של "נשים דעתן קלה עליהן" ניסיתי לטפל בנושא תוך עיון בהרבה מקורות בחז"ל ולהביא איזה הבנה שלי בנושא . המקור בתלמוד הבבלי שהוא עיקר התורה שבעל פה הוא בשני מסכתות בש"ס

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא

כלומר רבי שמעון בר יוחאי אומר על אשתו שהיא בכלל הנשים שדעתן קלה עליהן ולכן הוא לא יכול לסמוך על אשתו שאחרי שיבואו ויצערו את אשתו היא תגלה להם את מקום המסתור שלו ולכן הלך למערה שאשתו לא יודעת . נעשה לו נס  במערה וגדל עץ חרובים ומעין כדי שיוכל להתפרנס 12 שנה . מכאן אני מבין שלעשות נס כזה שיצמח עץ חרוב ומעין הרבה יותר קל מלעשות נס ולהשלים את החיסרון של הדעת של אשתו . מכאן אני מבין שנשים דעתן קלה עליהם הוא דבר שלא ניתן לשינוי וזה הטבע של  האישה כפי שהקב"ה ברא אותו וכפי שכתב צרור ומור וכפי שכתבתי  בשבוע שעבר בפרשת וארא .

וצריך ברור מה הכוונה  מצערי לה  כי אם הכוונה עינוי הרי ברור לכל שגם אישה וגם גבר לא יכולים לעמוד מול עינוי פיזי קשה . ניסיתי לראות בש"ס מקומות נוספים שבו מדובר על מצערי לה ונראה לי שזה יותר לחץ נפשי על האדם ולא לחץ פיזי

אומר החברותא גיטין דף ז עמוד א

חזר מר עוקבא, שלח ליה מכתב נוסף, וכתב: קא מצערי לי טובא - הם מצערים אותי מאוד - ולא מצינא דאיקום בהו - ואיני יכול לעמוד בכך.

שלח ליה רבי אלעזר פסוק נוסף: "דום לה' והתחולל לו". אשר פירושו הוא: דום לה' - התפלל לה', והוא יפילם לך - לפניך - חללים חללים. השכם והערב עליהן לבית המדרש. והן - אותם האנשים המציקים לך - כלין מאליהן - מעצמם [ללא כל פעולה נגדית מצידך].

ואכן: הדבר יצא מפי רבי אלעזר, ובאותו רגע נתנוהו לגניבא - אותו אדם שהציק למר עוקבא - בקולר. [קשרוהו בשלשלת של ברזל. שבה קושרים את כל הנדונין להריגה על ידי המלכות].

ומעשה נוסף בעניין שרטוט:

וכל העניין של צער למר עוקבא הוא חירוף וגידוף כמו שנאמר בחברותא גיטין דף ז עמוד א

שלח ליה מר עוקבא מכתב לרבי אלעזר ושאל: ישנם בני אדם העומדים עלי - כנגדי - בקביעות, לחרפני ולגדפני. ובידי כח ואפשרות להלשין עליהם ולמוסרם למלכות. מהו הדין, [מותר לי או אסור]?

ועוד מקום בש"ס שמדובר על צער חברותא נדרים דף כג עמוד א

דשכיחי אפיקורי אפיקורסים דמצערי רבנן. והנודר יכול להעלות על דעתו מצב שיכוהו.

כלומר מדובר על הפעלת לחץ נפשי על אשתו של רבי שמעון בר יוחאי שיגרום לה שהיא תסגיר את בעלה וזה המשמעות דעתן קלה עליהם כאן .

מקום נוסף בש"ס שמדובר על נושא זה הוא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פ עמוד ב

מתני'. לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים; רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אמו ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו - זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו.

גמ'. מ"ט? תנא דבי אליהו: הואיל ונשים דעתן קלות /קלה/ עליהן.ואומר רש"י מסכת קידושין דף פ עמוד ב

מתני'. עם ב' נשים - מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה.

ומצד שני בהמשך הגמרא מפרש חברותא קידושין דף פא עמוד ב

אמר רבא: על אף שאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים - אם הן שונאות זו לזו, מותר להתייחד עמהן. משום שאין חשש שתגרור האחת את השניה עמה לדבר עבירה.

לפיכך, מתייחד אדם עם שתי "יבמות". דהיינו, שתי נשים הנשואות לשני אחים, שונאות זו את זו כמו שתי נשים צרות הנשואות לאדם אחד. לפי שחוששת כל אחת מהן שמא ימות אחי בעלה בלא בנים, ותפול אשתו לפני בעלה ליבום, ויהיו שתיהן נשותיו.

וכן מותר להתייחד עם שתי נשים של איש אחד שהן צרות זו לזו, לפי שהן שונאות זו לזו.

וכן עם אשה וחמותה, וכן עם אשה ובת חמותה, וכן עם אשה ובת בעלה, שכולן שונאות זו לזו.

וצריך להבין את ההבדל בין הגמרות השונות כדי לנסות להבין מה הכוונה בחז"ל שנשים דעתן קלה עליהן וכדי להבין את זה  ננסה להבין את חטא האדם הראשון שהתחיל בחוה .  

אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק ג פסוק א

(א) והנחש היה ערום. סמך הנחש אל האשה, לפי שהשטן נברא עמה והיא גוף של יצה"ר והיא קלה להתפתות, וכן חשבון "הנח"ש" כחשבון "השטן" עם המלה.

וכפי שכתבתי בפרשת וארא בריאת האישה היא ההחלטה של הקב"ה לברוא את האדם עם יצר טוב ורע כדי שיוכל על ידי הבחירה החופשית שלו להגיע לדרגה הגבוהה יותר מאשר המלאכים ולכן עם האישה ברא גם את השטן שהוא גוף של היצר הרע . ובגלל שהקב"ה ברא את האישה מן האיש יש באישה חסרון של דעת כמו שכותב צרור המור ולכן היא קלה להתפתות .

וכתוב בבראשית פרק ג

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

ואומר על זה הכלי יקר בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ו

(ו) וכי תאוה הוא לעינים. כי בכל חטא יש ליצר טוב ויכוח עם היצר הרע כי היצר טוב מבטיחו שכר הרוחני לעולם הבא והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המוחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראין לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה, לכך נאמר ותרא האשה ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה טענותיו כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שתאוות העולם הזה נראין עין בעין לאפוקי חמדות העולם הבא עין לא ראתה והרוצה לשקר ירחיק עדיו (רא"ש שבועות ו יג):

ומתוך דבריו של הכלי יקר נוכל להבין את כל הגמרות שהבאנו . אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

כלומר בכל עברה יש רווח מידי והפסד בעתיד ובכל מצווה יש הפסד מידי ורוח עתידי ואדם צריך לחשבן בדקדוק כל דבר וזה הדרך היחידה שלו לשרוד בעולם הזה עם תרי"ג מצוות של עשה ולא תעשה . מכל הגמרות שהבנו בתחילת המאמר ובדברי הכלי יקר נראה לי שהפרוש שנשים דעתן קלה שיש חיסרון אצל האישה בחשבון של רווח של עברה לעומת הפסד עתידי . בכיוון השני הפסד של מצווה לעומת רווח בעתיד אין חיסרון באישה .

כלומר כאשר מול אישה עומד מצד אחד עברה שיש בה רווח לעומת החשבון העתידי של ההפסד שלה בעתיד בעולם הבא יש מצבים שהרווח המידי הוא גדול לעומת הפסד עתידי שהוא רק חשבון של השכל במיקרים כאלו היא יכולה לבחור ברווח המידי מול ההפסד העתידי . כלומר אותו חסרון באישה שהוא קלות דעת גורם לה לבחור ברווח המידי של העברה ולהתעלם מן ההפסד בעולם הבא . ובו נראה את ההבנה הזאת מול הגמרות שהבאנו :

אצל אישתו של רבי שמעון בר יוחאי כאשר מי שמחפש את רשב"י יציק לאשתו  ויפעיל עליה לחץ פסיכולוגי כבד יעמוד מול אשתו של רשב"י מצד אחד להסגיר את בעלה והיא תחשב למוסרת ואת עונשה תקבל בעולם הבא ולעומת הרווח המידי של הפסקת ההצקות והלחץ הפסיכולוגי שמופעל עליה . במקרה כזה העריך רשב"י שהיא תבחר בהפסקת הלחץ ולעומת ההפסד של עברה של הסגרת בעלה .

בגמרא בקידושין עומד מול האישה דילמה כזו : יש עכשיו רווח בביצוע העברה  עם האיש וכמובן הפסד בעתיד בעולם הבא אבל נכנס למשואה הזאת נתון נוסף שזה האישה הנוספת האם היא תלשין עלי ויש לי סיכון שתגלה לבעלי ואני יפסיד מכך ?  החשבון שלה הוא כזה : אם גם היא תהיה מוכנה להתפתות שנינו נהיה באותו הסירה והסיכוי שהיא תלשין עלי הוא נמוך מאוד ושווה לי לקחת את הסיכון מול הסיכוי שהיא תפליל אותי ואת עצמה . כלומר האישה מוכנה לקחת עוד סיכון במקרה של העברה כי הרווח בעברה גדול גם מול הסיכום ההפסד העתידי בעולם הבא ועוד הסיכון בגילוי של האישה השנייה . אבל במקרה השני  כאשר יש שני נשים שונאות זה לזה כמו צרות החשבון של האישה שיש סיכוי סביר שבגלל שהן שונאות זה את זה השנאה שלהם תגבר על הנזק שהם יגרמו בגילוי של המעשה שלהם כי גם האישה מבינה שנשים דעתן קלה ומול רווח מידי של שנאה הם יהיו מוכנים לוותר על הנזק העתידי שיגרם להם בגילוי המעשה שלהם .

גם אצל חוה אנחנו רואים שהרווח המידי של  אכילת הפרי שהוא תאווה לעיניים לא עומד מול ההפסד של העברה באכילת הפרי שהקב"ה אמר לא לאכול . כלומר החשבון שלה למה כדאי לאכול את הפרי היה חשבון של הונאה עצמית כדי לתת לעצמה את הצידוק לאכול את הפרי . היה באפשרותה להתייעץ עם בעלה על אכילת הפרי אבל הרווח המידי של העברה היה הרבה יותר חזק מהרצון להבין את המשמעות של ההפסד העתידי . לסיכום ההבנה שלי שהמשמעות שאישה דעתן קלה שיש מקרים שהם יעדיפו את הרווח בעברה עכשיו על פני ההפס העתידי בעולם הבא וזה בגלל החיסרון שלהם כבר מתחילת בריתם על ידי הקב"ה .

ועכשיו ננסה להבין האם זה מסתדר עם המעשה של ברוריה כמו שאומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

ברוריה נכשלה בשלוש עברות הראשונה שדיברה עם התלמיד יותר מידי כי הוא הפציר בה ימים רבים וזה בניגוד לדעה שלה עצמה שקראה לרבי יוסי שוטה שהוסיף 2 מילים מיותרות . השנייה שנתרצית לתלמיד ועברה שלישית שחנקה את עצמה . כלומר בשלושת העברות הללו הרווח המידי מהעברה היה יותר חשוב לה מההפסד העתידי של העולם הבא לעומת זאת רבי מאיר שעשה חשבון נכון של הרווח בהימנעות שלו מהבושה אם יחנוק את עצמו לעומת ההפסד בעתיד של העברה החמורה של המתת עצמו החליט לגלות לבבל . זה לעומת זה וכאן ברור ההפרש בן הדעת של רבי מאיר לדעתה של ברוריה כי החיסרון של ברוריה היה שדעתה קלה כלומר לא לקחה בחשבון את ההפסד העתידי ומה שהיה חשוב לה היה הרווח המידי .

ויש עוד לדון בענין ובלי נדר אמשיך לכתוב על הנושא שבוע הבא   

פרשת וארא המשך אישה כשרה עושה רצון בעלה 4 למה אדם הראשון נברא ללא אישה ? מה הסיבה לבריאת האישה ? האם היו שתי נשים לאדם הראשון ? למה האישה הראשונה של האדם הראשון ברחה ? מה ההבדל בן אישה ראשונה לאישה שניה ? מה המעלה של חוה ? למה טובים השנים מן האחד? מה החיסרון של חוה ומה הסיבה לכך? מה גרם לחטא האדם הראשון ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת וארא המשך אישה כשרה עושה רצון בעלה 4 למה אדם הראשון נברא ללא אישה ? מה הסיבה לבריאת האישה ? האם היו שתי נשים לאדם הראשון ? למה האישה הראשונה של האדם הראשון ברחה ? מה ההבדל בן אישה ראשונה לאישה שניה ? מה המעלה של חוה ? למה טובים השנים מן האחד? מה החיסרון של חוה ומה הסיבה לכך? מה גרם לחטא האדם הראשון ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ח

כדי בכלל להתחיל להבין את היחס של איש לאישה צריך להבין לדעתי את תהליך הבריאה של האדם הראשון וחוה ומשם להתחיל להבין את תפקידו של כל אחד ואחד

נאמר בבראשית פרק א

(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ:

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

(כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ:

ובהמשך התורה מפרטת את בריאת האדם והאישה

בראשית פרק ב

(טו) וַיִּקַּ֛ח יְקֹוָ֥ק אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ:

(טז) וַיְצַו֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:

(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

(יט) וַיִּצֶר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ:

(כ) וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

(כא) וַיַּפֵּל֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה:

(כב) וַיִּבֶן֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם:

(כג) וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

(כה) וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ:

יש הרבה פרושים וחילוקים כיצד נברא האדם וכיצד נבראה חוה אבל אני ילך לפי פרוש שנראה לי יותר מובן . אומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יח

(יח) לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

כלומר בתחילה נברא  האדם יחידי ועל זה נמלך הקב"ה עם פלמיא של מעלה כמו שאומר רש"י בראשית פרק א פסוק כו

ובמאמר קדישין שאלתא, אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית:

נעשה אדם - אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן.א ואם כתב אעשה אדם לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו, ותשובת המינים כתב בצדו ויברא אלהים את האדם, ולא כתב ויבראו:

כלומר הבריאה של האדם היה כדמות העליונים והוא נמלך בפמליא של מעלה כאשר ברא את האדם וברא אותו יחידי ולאחר מכן ברא עזר כנגדו  . ואומר רש"י בראשית פרק א

זכר ונקבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר:

ואומר גור אריה בראשית פרק א

ואם תאמר, ולמה נברא האדם דו פרצופין יותר מכל הנבראים, אמנם דבר זה דבר מופלא בחכמה מאד, שכמו האדם שהוא יחיד בתחתונים, שהרי לא נמצא בתחתונים בעל דעה והשכל, ולפיכך ראוי שתהיה בריאתו באחדות גמור, ואילו היה נבראה הנקבה בעצמה - אין זה יחידי, שהרי כל אחד ואחד בפני עצמו, ולפיכך לפי סגולתו שמסוגל באחדות בתחתונים - נבראו דו פרצופין באחדות לגמרי:

ונאמר בקהלת פרק ז

(כט) לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ג

[כב] ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו. שלא היה לו אלא לב אחד לטובה, והוא עשה שיהיה לו ב' יצרים יצר טוב ויצר הרע, ואני בראתי אותו לישראל לבד: ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם [ישר] והמה בקשו חשבונות רבים (קהלת ז כט), מהו והמה בקשו חשבונות רבים, זו חוה ואדם, שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ

כלומר האדם נברא כמו מלאכי השרת יחידי בתחילה ורק לאחר מכן ברא את הנקבה . ולפי ההבנה שלי את המדרש בהתחלה ברא את האדם רק עם יצר  טוב ורק לאחר מכן עם יצר טוב ורע כלומר בהתחלה הוא היה כמו מלאך עם יכולת בחירה מוגבלת כמו שהיו למלאכים וכבר בעבר דיברתי על זה על המאבק של המלאכים באדם על עוזא ועזאל והנפילים אבל לאחר מכן הקב"ה הבין שטוב יותר שיגדיל את כוח הבחירה של האדם שמצד אחד יגדיל את הסיכון להחריב את העולם אבל מצד שני יגדיל את היכולת של האדם להגיע לשלמות גבוהה יותר מהיכולת של  המלאכים כמו שאומר השם משמואל בראשית פרשת וירא

ולפי האמור יובן מה שלעתיד תהי' מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת והם ישאלו לישראל מה פעל אל, שלעתיד אחר הסרת כל הלבושים, תתגלה עצם מעלת ישראל מה שאין במלאכים, והם יקבלו מישראל, וכמו שהי' באברהם אימתו מוטלת עליהם, ולעתיד כל ישראל יהיו במדריגת האבות שהיתה להם בעוה"ז, וכעין שכתוב (זכריה י"ב) והי' הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלקים:

ומעתה יש לפרש הא דרץ לקדם אותה אומה שכתוב בה ואפרים עגלה מלומדה, היינו שישראל יהיו קדומים למלאכי השרת והם יהיו למודי ה', וזהו הלשון עגלה מלומדה, היינו מלומדים מפי הקדוש ברוך הוא והמלאכים יהיו בחוץ:

ובתחילה ברא לו הקב"ה לאדם לפי המדרשים אישה מהאדמה ואומר אוצר מדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא

כשברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון יחיד, אמר לא טוב היות האדם לבדו, ברא לו אשה מן האדמה כמוהו וקראה לילית, מיד התחילו מתגרין זה בזה, אמרה היא איני שוכבת למטה, והוא אומר איני שוכב למטה אלא למעלה שאת ראויה למטה ואני למעלה, אמרה לו שנינו שוין לפי ששנינו מאדמה, ולא היו שומעין זה לזה, כיון שראתה לילית אמרה שם המפורש ופרחה באויר העולם, עמד אדם בתפלה לפני קונו ואמר, רבש"ע אשה שנתת לי ברחה ממני, מיד שגר הקדוש ברוך הוא שלשה מלאכים הללו אחריה להחזירה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרצה לחזור מוטב, ואם לאו תקבל על עצמה שימותו מבניה בכל יום מאה בנים, עזבו אותה והלכו אחריה והשיגוה בתוך הים במים עזים שעתידין המצריים לטבוע בו וספרוה דבר י"י ולא רצתה לחזור, אמרו לה אנו נטביעך בים, אמרה להם הניחוני שלא נבראתי אלא להחליש התינוקות כשהן משמונה ימי  

כלומר האישה הראשונה של האדם היית שווה לאדם ומתוך כך האדם ואשתו לא יכלו להגיע למצב של פרו ורבו  . והכוונה של פרו ורבו הוא לא רק הולדה של צאצאים כי אם פרו או רבו רוחני שהוא פרו ורבו של התורה ואומר הבאר מים חיים בראשית פרשת בראשית

וגם ידוע מדברי האר"י ז"ל שצריך לקיים מצות פריה ורביה בתורה שלא יהיה שכלו עקר שאינו מוליד אלא יראה לחדש בכל יום איזה חידוש בתלמוד תורה. ונראה שעל כן אמרו חז"ל (עבודה זרה י"ט א) אמר רבא בתחילה נקרא התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים א', ב') כי אם בתורת ה' חפצו ולבסוף נקראת על שמו שנאמר (שם) ובתורתו יהגה יומם ולילה. ולכאורה במה קנאה לבסוף להקרא על שמו, ואך כיון שבתורתו יהגה יומם ולילה ודאי אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש ומחדש בשכלו בכל יום תמיד חידושי התורה, ונמצא אשר הוא שלו ממש מה שיגע והמציא בשכלו, אף שהכל מאת ה' הוא אכן הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו מעלה עליו כאילו עשה זאת בעצמו להיות נהנה מיגיעו. ועל שתים אלה אמר פרו ורבו. רבו גימטריא רז עם הכולל לרמז על חידושי רזין דאורייתא בכל עת. ופרו ירמוז לפרות להרבות הנשמות בעולם על ידי מעשים טובים.

ובדיוק על זה כותב הילקוט שמעוני רות רמז תרו

א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל:

כלומר  בריאת האישה מן הגבר נעשה לאחר שבריאת האישה מהאדמה שהיית שווה לגבר "לא עבד" ולכן הקב"ה ברא את האישה  ממש מגופו של הגבר כמו שאומרת התורה

(כא) וַיַּפֵּל֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה:

אבל אם הקב"ה לקח צלע מאדם ועשה ממנו את האישה היכן "הערך המוסף" של בריאת האישה ? כלומר אם אתה לוקח 2 ומחלק אותם ל 1 ו 1 זה עדיין 2   ?

 אומר קהלת פרק ד

(ט) טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:

כלומר קהלת אומר שטובים השנים מן האחד כלומר חייב להיות בפיצול הזה של הצלע מן האישה ערך מוסף כדי שנוכל להגיד טובים השנים מן האחד . והפתרון נמצא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ב סימן כב

ד"א ויבן. שנתן בה בינה וערמומית יותר מן האיש: ויביאה אל האדם. קישטה ותיקנה ומסרה למלאכי השרת להביאה אל האדם, כדרך שהשושבינים מביאין את הכלה לחתן:

הערך המוסף של בריאת האישה מן הגבר נמצא במלה ויבן כלומר הקב"ה הכניס באישה בינה יתרה באישה וכנראה הבינה היתרה של האישה הכניס בתוכה גם יותר ערמומיות אבל מצד שני דרך בריאה של האישה יצרה בה חיסרון כמו ששואל  צרור המור למה נענשה האישה ? היא לא היית בעולם כאשר הקב"ה ציוה את האדם הראשון על עץ הדעת   אומר צרור המור בראשית פרק א

וייצר ה' אלהים למה לא נבראת האשה עם האדם מיד. וכאן הי' מקומו. כי כשנפח באפיו נשמת חיים היא ג"כ יש לה נשמה וראוי היה שיאמר ויפח באפיהם נשמת חיים. ועוד כשאמר לא טוב היות האדם לבדו מיד היה ראוי לומר ויקח אחת מצלעותיו למה הפסיק בנתיים. ועוד כי כשנצטוה אדם על העץ עדיין לא נבראת האשה ואיך נענש' הא לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר.

וממשיך צרור המור

ולכן בבריאת האיש נבראת האשה עמו בכח ולכן האשה אינה צריכה אזהרה כי באזהרת האיש די לאשה אחר שהיא חלק ממנו. וכן לא היה צריך השם ליפח באפיה נשמת חיים כי אחר שלא נבראת מן האדמה אלא מצלעותיו וכבר נפח השם נשמה באדם כבר נטלה חלק באותו צלע אלא שהיה מעט מזער. ולכן נשארו חסרות כאמרם דעתן של נשים קלה. ולכן נתאחר השם בבריאתה ולא רצה לבראתה כסדר הבריאה השנית כשאמר ויפח באפיו נשמת חיים. וכן כשאמר לא טוב היות האדם לבדו לא בראה מיד.

כלומר מצד אחד יש באישה בינה יתרה ומצד שני קלות דעת שנובע מצורת בריאת האישה . מצד אחד הפוטנציאל של איש ואישה גדול יותר מהמלאכים אבל יש חיסרון באישה שהיא קלות דעת דבר שגרם לחטא האדם הראשון שנגרם על ידי חוה ולא היה קורה ללא שחוה חטאה כמו שאומר הריקאנטי בראשית פרק ג

מדרש רות [פ"א ע"א] ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא [קהלת ט, טו], אדם הראשון משבא סמאל רכוב על הגמל וסבב אותו שחטא, לא זכר את האיש שבמסכנותא יהיה על זה העון, שהנחש סבב לחוה וסמאל לאדם הראשון, וסמאל לא הוה ביה כחא דיהפוך לאדם, עד שבא נחש והפך לבא דחוה וחוה הפכה לבו דאדם וחטאו שניהם, ועל דא אמר האשה אשר נתת עמדי, שסמאל לא הוה ליה רשו דיהפוך לי עד שבאה חוה וגרמה לי דאכילנא מיניה,

ויש עוד הרבה בנושא זה ובלי נדר ננסה להרחיב את העניין שבוע הבא

פרשת שמות המשך לאשה כשרה עושה רצון בעלה 3 למה גבר נחשב לחצי אדם ? מה המשמעות של חיבור איש ואישה לפי הזוהר? מה ההבדל בן יתלא לברוריה ? למה ילתא היית אישה כשרה וברוריה לא ? למה בדק רבי מאיר את אשתו ברוריה ? ‏י"ח/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת שמות המשך לאשה כשרה עושה רצון בעלה 3 למה גבר נחשב לחצי אדם ? מה המשמעות של חיבור איש ואישה לפי הזוהר? מה ההבדל בן יתלא לברוריה ? למה ילתא היית אישה כשרה וברוריה לא ? למה בדק רבי מאיר את אשתו ברוריה ? ‏י"ח/טבת/תשע"ח

כדי להבין את עומק הקשר בן איש ואישה נראה את דברי הזוהר הקדוש

אומר הזוהר הקדוש ספר ויקרא

וְשָׁנִינוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזָה בַּקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּג שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה נִקְרָא אֶחָד. בְּמָקוֹם שֶׁהַנְּקֵבָה שׁוֹרָה, אֶחָד נִקְרָא. מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל שֶׁזָּכָר בְּלִי נְקֵבָה נִקְרָא חֲצִי גוּף, וַחֲצִי אֵינוֹ אֶחָד. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף, נַעֲשִׂים גּוּף אֶחָד, וְאָז נִקְרָא אֶחָד.

איש  ללא אישה נקרא חצי גוף אישה וגבר זה דבר אחד וכדי להבין את משמעות הדברים אומר הזוהר הקדוש מה ההבדל בן איש ללא אישה לאיש עם אישה

וּבֹא רְאֵה, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁעָרִים יֵשׁ לַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, הַקִּרְיָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנִּקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם. וּמֵאוֹתָם הַשְּׁעָרִים יוֹצְאוֹת לָעוֹלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת: טוֹבָה וְשִׂמְחָה, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, עֶזְרָה, כַּפָּרָה, תּוֹרָה, חָכְמָה, וְחַיִּים וְרָצוֹן וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט יָנְקוּ לוֹ מַתָּנָה עֶלְיוֹנָה.

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. מַה זֶּה מִדְבָּר? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר ד) וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. מֵאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר בָּאָה לָהֶם מַתָּנָה עֶלְיוֹנָה, בַּזְּמַן הַזֶּה כְּשֶׁאֵינָם פּוֹרְשִׁים מִלִּתְמֹךְ בָּהּ.

וְעַל זֶה הֵעִירוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה, נִדְבָּק בַּשְּׁכִינָה. שֶׁהֲרֵי טֶרֶם שֶׁנִּשָּׂא, אֵין שׁוֹרָה עָלָיו, שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל מָקוֹם פָּגוּם. וּכְשֶׁאֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו, הִיא מוֹנַעַת מִמֶּנּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת.

וְעַל זֶה הֵעִירוּ הַחֲבֵרִים, כָּל הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב) לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּלֹא שִׂמְחָה - שֶׁכָּתוּב (דברים יד) וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךְ. בְּלֹא בְרָכָה - שֶׁכָּתוּב (יחזקאל מד) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךְ. בְּלֹא שָׁלוֹם - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךְ. בְּלֹא עֶזְרָה - שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. בְּלֹא כַפָּרָה - שֶׁכָּתוּב (ויקרא טז) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בְּלֹא תוֹרָה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. בְּלֹא חָכְמָה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יד) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ. בְּלֹא חַיִּים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. בְּלֹא רָצוֹן - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'. בְּלֹא עֹשֶׁר - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. בְּלֹא כָבוֹד - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לא) אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד.

מִשּׁוּם שֶׁהָאֵשֶׁת חַיִל הַזּוֹ נִקְרֵאת יִרְאַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה. וּכְשֶׁנִּשָּׂא הָאִישׁ, כָּל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, לְהוֹסִיף בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּשֵׁב בְּסֵתֶר הַגְּבִירָה, וְיִשְׁתַּלֵּם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.

ובהמשך להבנה שלי שאישה כשרה עושה רצון בעלה הכוונה רצון השם יש לנו פסוק כמעט מפורש בעניין במשלי פרק יח

(כב) מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְקֹוָֽק:

ואומר המצודת דוד משלי פרק יח פסוק כב

(כב) מצא טוב - כי היא עוזרתו בעמלו:

ויפק רצון מה' - כי מצילתו מן החטא:

אומנם ניתן לפרש כמו שרש"י מפרש על הגמרא בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו

ורש"י מסכת יבמות דף סג עמוד ב אומר

מן החטא - הרהור עבירה.

כלומר האדם בזכות אשתו לא מהרהר על נשים אחרות כי יש לו את אשתו אבל כל זה נכון לפני חורבן בית המקדש כשאומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עה עמוד א

דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם

כלומר אחרי החורבן עצם זה שאדם נשוי לאישה לא ימנע ממנו את ההרהור ולכן ניתן לפרש כמו שאני רוצה להגיד שאישה כשרה מהותה כמו שהזוהר אומר גורם לגבר להתרומם לדרגה יותר גבוהה ואישה כשרה יכולה לגרום לבעלה ללכת ברצון ה' וכותב הילקוט שמעוני רות רמז תרו

א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל:

כלומר עצם זה שאדם נושא אישה כשרה נותן לו את היכולת לקיים את כל המצוות כולם .וצריך להבין את המשמעות בהתאם לנאמר בבראשית פרק ב

(כג) וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

מה המשמעות של בשר אחד ? וכדי להבין את המשמעות של זה נראה את הויכוח של ילתא עם בעלה רב נחמן  אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב

עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך – פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש – שנאמר: וברך פרי בטנך – פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי.

יש כאן ויכוח על הקשר בן איש ואישה עולה אומר לרב נחמן אתה לא צריך לתת לאשתך ילתא מכוס הקידוש כי זה שאתה שתית מכוס הקידוש מספיק כדי לברך אותך ואת כל בני בתך כי יש פסוק וברך פרי בטנך  כלומר כל בני הבית כולל אשתך מתברכים ממה שאתה שתית ולכן ילתא לא צריכה לשתות מכוס הקידוש וזה דעה מנוגדת למה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב

אנן נעבד לחומרא. ומגביהו מן הקרקע טפח - אמר רב אחא ברבי חנינא: מאי קראה - כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ונותן עיניו בו - כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה. ומשגרו לאנשי ביתו במתנה - כי היכי דתתברך דביתהו.

וככה אני רוצה לפרש את המחלוקת בן שני הגמרות  יש דעה שאדם צריך לשלוח את כוס הקידוש לבני ביתו כי הם גוף שונה שצריך להתברך כל אחד בפני עצמו והדעה של עולא שהאישה והגבר הם כמו גוף אחד והמחלוקת היסודית האם  האישה היא חלק בלתי נפרד מבעלה כמו שעולא אומר או כמו שאומר  רב אחא ברבי חנינה . וילתא כמובן חושבת כמו הדעה הראשונה  שהיא גוף שונה מבעלה ובעלה לכאורה לא נתן לה מה שמגיע לה . וצריך גם להבין את המהלך של ילתא למה היא שברה 400 חביות יין  ואת זה ניתן ללמוד  מתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב

רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה? הא קא גניב ליה כוליה! אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים. אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה. איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא; ואיכא דאמרי: אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא.

וכך מפרש חברותא ברכות דף ה עמוד ב

מעשה נוסף בעניין יסורים: רב הונא תקיפו החמיצו ליה ארבע מאה דני דחמרא [חביות יין], על לגביה [נכנס אליו] רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, ורבנן. ואמרי לה שנכנסו אצלו רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה לרב הונא: לעיין מר במיליה! יפשפש במעשיו, מה עליו לתקן!

אמר להו רב הונא לחכמים: ומי חשידנא בעינייכו שחטאתי?

אמרו ליה החכמים: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא!? שיעשה דין שלא בצדק ובמשפט? אמר להו רב הונא: אי איכא מאן דשמיע עלי מילתא, לימא! אם יש בכם מי ששמע עלי דבר שעלי לתקנו, שיאמר לי!

אמרו ליה: הכי שמיע לן: דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. שלא נתת לאריס שעבד אצלך חלק בזמורות [ענפי] הגפן, כפי שפסקת עמו.

אמר להו רב הונא: מי קא שביק לי מידי מיניה? וכי הוא משאיר לי משהו מהזמורות? הא קא גניב ליה כוליה! כלומר, הרי הוא כבר גנב מהחלק שלי יותר ממה שמגיע לו, ולפיכך לא נתתי לו את חלקו מתוך מה שנשאר בידי.

אמרו ליה חכמים: היינו דאמרי אינשי, זהו המורגל בפי אנשים לומר: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים. הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם של גנבה.

אמר להו רב הונא: קבילנא עלי דיהיבנא ליה, מקבל אני עלי לתת לאריס כפי שפסקתי לו ממה שנשאר.

איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא. יש האומרים שהחומץ נהפך חזרה ליין. ואיכא דאמרי: אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא. יש האומרים שהתייקר החומץ ונמכר בדמי יין, וכך ניצל מההפסד.

כלומר ילתא רצתה להראות לבעלה שנזק של 400 חביות יין זה מה שצריך כדי שבעלה יפשפש במעשיו ויבין שלא עשה כדין ילתא לא רצתה לעשות משא ומתן הילכתי מול בעלה והיא רצתה לגרום לו להגיע למסקנה בעצמו  שישקול את הדברים מחדש כלומר ילתא מבינה את תפקידה ואת תפקיד בעלה היא לא מנסה להכנס לנעלי בעלה והדבר היחידי שהיא מנסה לגרום לבעלה שיקול מחדש של הסוגיה . ולפי תגובתו של רב נחמן הוא לא קיבל את דעתה של אשתו וניסה לפייס אותה בקש אבל היא עצמה הבינה זאת  ואמרה לו את זה ולדעתי בסופו של דבר קיבלה את דעתו . והגמרא מסכת ביצה אומרת על ילתא שרבים היו צרכים לה כלומר היית אישה חשובה כלומר אישה כשרה שעושה רצון בעלה

ואומר חידושי הרשב"א מסכת ביצה דף כה עמוד ב

שאני ילתא דבעיתא. וא"ת והא אסיקנא לעיל בברייתא אחד האיש ואחד האשה ולא שרינן לאשה משום דבעיתא. וי"ל דילתא שאני דאשה חשובה ובתו של ריש גלותא היתה ורבים היו צריכין לה ושרו לה משום דבעיתא מה שאין כן באיש דאע"ג דרבים צריכים לו לא שרינן ליה דלא בעית אלא א"כ כמרימר ומר זוטרא משום דוחקא דציבורא ורבים צריכים להם.

כלומר ילתא אישה שידעה מצד אחד להתווכח עם בעלה מבלי לנסות לצאת מתוך תפקידה כאשתו של רב נחמן . ויש לנו בגמרא זה לעומת זה והיא  ברוריה בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

קם ערק אתא לבבל. איכא דאמרי: מהאי מעשה, ואיכא דאמרי: ממעשה דברוריא.

ואומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

ואומר החברותא פסחים דף סב עמוד ב

ואמר ליה רבי יוחנן: ומה ברוריה, דביתהו דרבי מאיר אשתו של רבי מאיר, שהיתה ברתיה [בתו] דרבי חנינא בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא, שלמדה שלוש מאות שמועות [סוגיות] ביום אחד, מג' מאה רבוותא, משלוש מאות רבנים, ואפילו הכי אף על פי שחכמה כל כך היתה, לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין לא יכלה לשנות את ספר יוחסין בשלש שנים. ואת אמרת רצית לשנותה בתלתא ירחי [בשלושה חדשים]?!

כלומר ברוריה למדה את התורה כמו תלמיד חכם לכל דבר עד כדי כך שהיא היית איזה דוגמה למה שתלמיד חכם צריך להיות . אבל אנחנו רואים שרבי מאיר בעלה היה צריך לבדוק את אשתו ושלח את אחד התלמידים כדי שיבדוק אותה וצריך להבין מה גרם לרבי מאיר לבדוק את אשתו

משנה מסכת סוטה פרק ג

רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם:

ואומר התפארת ישראל - יכין מסכת סוטה פרק ג

ואשה פרושה במתנהגת בפרישות יתירה כפי שאינו נאות לאשה:

כו) הרי אלו מכלי עולם שרובן אין תוכן כברן, ובערמימותן לוכדין בני אדם:

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף נג עמוד ב

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד

כלומר ברוריה בדיבור שלה עם רבי יוסי הגלילי נתנה בעצמה סימנים שהיא לכאורה פרושה יתר על המידה עדי כדי כך שתוספת של שני מילים לדיבור עם האישה הופכות את רבי יוסי הגלילי לשוטה ואז הבין רבי מאיר שיש כאן חשד למכלי עולם כי ברור שלא כל פרישות של אישה אומרת שזה אשה לא כשרה אבל פרישות יתר יכול להיות לכאן או לכאן ואת זה רצה רבי מאיר לבדוק ואכן ילתא התגלת כאישה לא כשרה   כמו שאומר התוספת יום הכיפורים מסכת יומא דף פו עמוד א

ע"ד מ"ש פ"ג דסוטה כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות דכיון דנכנסה חכמה באדם נכנסה בו ערמומיות לעשות דברי עבירה בהצנע

וכל הנושא הזה מצריך באור והבנה ובלי נדר ננסה להרחיב את הנושא שבוע הבא

פרשת ויחי אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויחי  אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

שבוע שעבר ניסיתי להראות מזווית מחודשת את הביטוי אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה.

ומצאתי סיוע לדברי אצל המלבים על משלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ואומר המלבי"ם משלי פרק יד פסוק א

(א) חכמות נשים, החכם יצייר את החכמה והכסילות כשתי נשים, ידמה את החכמה כאשה, כי הנפש המקבלת את החכמה היא מקבלת אותה מן השכל העליון המשפיע, והנפשות הלומדות ומשכילות הם הנשים הטובות נשי חיל השומעות לבעליהם העליון, והוא שופע עליהן מרוחו להשכילם באמתתו, והנשים הכסילות והאולת הם הזונות מתחת בעליהם ללכת חשך ללא אור אל דרכים מעוקשים דרכי מות, והנה חלקי החכמה הם רבים מאד ואין להם קץ, והחכמה בכללה המקבצת כל פרטי החכמות נדמה במשל כבית הנבנה מעצים רבים ואבנים וחול וסיד וקירות, ובהצטרפם יבנה בית מקדש מלך, ומצייר כי חכמות נשים בנתה ביתה, החכמה בכללה שבנתה הבית הנשגב, הצטרפו אל הבנין הזה כל הנשים החכמות, כל הנפשות המשכילות ביראת ה' הנביאים והחכמים המשכילים שכל טוב ויבנו את הבית, ואולת בידיה תהרסנו, אבל האולת שהיא המטילה ספיקות על כל חקי החכמה, האשה הזאת אינה בונה רק מהרסת ומחרבת, שכל כח האולת הוא רק להרס את חקי החכמה אשר בחכמה תבנה בית והיא עוסקת להרוס ולא לבנות להחריב ולא להקים:

אומר המלבי"ם שאותם נשים חכמות מקבלות את החוכמה שלהם מן השכל העליון שאליו הם שומעות כלומר הקב"ה כלומר זה מסביר שהמשמעות שאישה כשרה עושה רצון בעלה היא זאת ששומעת ועושה את הרצון של הקב"ה ומתוך זה היא מובילה את מעשיה ביחסים בינה ובין בעלה . וכך אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, (מ"ט?) האי מצרף, והאי לא מצרף.

ואומר רש"י מסכת סוטה דף יז עמוד א

שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה.

לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.

ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש.

מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת.

ופרוש הדבר אשה איש   אם נוריד את ה ה' מהאשה ישאר אש ואם נוריד את ה י' מהאיש יישאר אש יישאר כאן רק אש אש כלומר אש תוכל אש ומה שיהיה בן האיש והאישה רק אש שתוכל אותם . והגמרא מוסיפה שמידת הדין יותר באשה משבאיש כי אצל האישה האש נמצא צמוד ורק כאשר יורד ה ה' כלומר האישה לא עושה רצון בעלה כלומר רצונו של הקב"ה נשאר האש אבל אצל האיש יש הפרדה בן ה א' ל ש' כי בניהם יש י' ולכן האש כלומר מידת הדין יותר נוחה באיש . ואת זה אנחנו רואים במוחש באחאב ואיזבל אשתו מלכים א פרק כא

(כה) רַ֚ק לֹֽא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ:

כלומר איזבל לא עשתה רצון בעלה כלומר היא מרדה בקב"ה וסופה של איזבל

וזה סופה של איזבל כמו שכתוב במלכים ב פרק ט

(לה) וַיֵּלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם:

(לו) וַיָּשֻׁבוּ֘ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְקֹוָ֣ק ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל:

(לז) והית וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל: פ

אבל אחאב גם לקה אבל הרבה פחות מאשר איזבל

וכתוב במלכים א פרק כב

(לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב:

(לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ:

(לז) וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן:

(לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְקֹוָ֖ק אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:

כלומר אחאב נהרג יותר מאוחר והדם שלו נשפך על המרכבה שנשטפה על ידי מי ברכת שומרון והכלבים ליקקו את המים כלומר הוא נענש בצורה הרבה פחות חמורה ועקיפה מאשר איזבל שנאכלה ממש על ידי הכלבים כלומר האש יותר נוחה לפגוע באישה .

והקשה עלי הרב הרשלר כיצד המהלך של מסתדר עם הגמרא  בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א הרי עם זה נכון המהלך שלי  מדוע הגמרא כותבת לכאורה הפוך ?

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

 והתירוץ הוא פשוט כי הגמרא מביאה פה את איזבל בתור דוגמא לאישה שנותנת עצה והרי איזבל היא זו שהוציאה את ה ה' מתוכה והלכה אחרי עבודה זרה כמו שאומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב

מאן דכתב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו, ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה, ואת אמרת שקול היה?

כלומר איזבל היא אחת שאסור לקבל עצה ממנה כי היא זאת שהוציאה את ה ה' מתוכה ונשארה אש ששורפת את מי שמקבל את העצה שלה כמו שאחאב קיבל את עצתה . אבל אישה כשרה שעושה רצון בעלה כלומר שה ה' נמצא אצלה וכל הזיווג בינה ובן בעלה הוא דרך השאיפה ליראת שמים ולהכניס את הקב"ה לתוך ביתה היא אישה שמובילה את בעלה להתעלות בעבודת השם .וזה בדיוק מה שכתוב במשלי

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

כלומר יש שני סוגי נשים והגמרא מדברת על הסוג של איזבל .

והקשה עלי הרב חיים לוין על  מה שכתוב בספר הכלבו סימן עג

כתב הבעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית אשר כרת השם עם האבות הוא שימול כל זכר בשר ערלתו ודי אות הברית לזכרים לפי שהנקבה היא לעזר הזכר ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמה כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה הקטטה נופלת בהם, ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה ולפי הטעם הזה הספיק האות בזכרים עכ"ל.

ולכאורה עושה רצון בעלה הוא כפשוטו שצריכה לעשות מה שבעלה אומר לה אבל הבעל מלמד בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות אומר

ולפיכך בא הספור הזה בתורה ולמדנו ממנו שלשה דברים הא' כי כל מי שמקבל תועלת מאחד ראוי שיגמלהו טוב כפי התועלת ההיא ואפילו יהיה האחד רע ופחות שהרי יצחק הנביא לפי שהיה מקבל תועלת גופנית מעשו הי' רצונו לגמלו טוב בברכת תועלת גופנית והמפר מחשבות מנעו מזה ובחר יעקב גם לזה הטוב והסכים השם לדעת רבקה שסבבה לו הברכה הגופנית כי לזה נבראה האשה להיותה עזר כנגד האדם והכל כדרך שבאו בברכות התורה

כלומר גם הכל בו שמביא את בעל המלמד לתפקידה של האישה יסכים לדעתו של הבעל מלמד על שהוא קורא לרבקה "עזר כנגדו" כלמור רבקה סובבה את מהלך העניינים שיצחק יבחר את יעקב ולזה קורה הבעל מלמד "עזר כנגדו " וזה מוכיח דווקא את המהלך שלי שלעשות רצון בעלה הכוונה שאישה כשרה יש לה יכולת לכוון את בעלה לכיוון הרצון של הקב"ה . וכך אומר בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות

כי הטוב ההוא הוא טוב נצחי ואהבה בתענוגים רוחנית עולמית והוא שאמר החכם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה ולא כן שאר הטובות והתענוגים הגופים כי הם כלים בזמן מועט ובבחינת אמת כל התענוגים ההם הם צער ויגיעה לנפש כמו שאמר אחד מן החכמים מי שחננו השם חכמה אל ידאג להפקד הצער והיגיעה כי אחרית הזהב והכסף הצער והיגיעה ואחרית החכמה השלום והמנוח אם כן נמצא במעלת האהבה העליונה לעולם כל הנמצא מטוב בשאר המעלות לשעתן לזאת יקרא אהבה באמת וכפי זאת האהבה נבחר ישראל מכל מין האדם כפי אשר נבחר מין האדם מכל בעלי חיים.

וזה נאמר על אותם נשים שיש להם חכמה כמו שאומר במשלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ונשאר להסביר את הרמב"ם כיצד דבריו מסתדרים עם ההבנה שרצון  בעלה הכוונה לרצון של הקב"ה

כתוב ברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה כ

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה ס על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.

ולדעתי הנקודה המעניינת שהרמב"ם אומר שהאישה צריכה להתייחס אל בעלה כאל שר או מלך ואומר על זה משלי פרק כא

(א) פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְקֹוָ֑ק עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

כלומר אישה כשרה צריכה להסתכל על בעלה כמו מלך או שר שליבו נתון בידי הקב"ה ורק הוא מדריך את רצונו ולכן רצונו של בעלה זה הרצון של הקב"ה כמו שר ומלך והיא צריכה לעשות את רצון בעלה כלומר את רצונו של הקב"ה והיא תמיד צריכה לזכור שמהות היחסים בינה לבין בעלה הוא דרך ה ה' אצלה ודרך הי' אצל בעלה ולכן רבקה שהיית אישה כשרה הולכת לדרוש את השם כמו שכתוב בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

לדרוש את י"י - אל הנביאים שבאותן הימים כדכת' לדרוש את י"י מאתו, וכת' כי יבא אלי העם לדרוש את י"י:

ולכן אני יכול להגיד שלשונו של הרמב"ם יכול להיכנס בתוך ההבנה שלי על המשמעות של "רצון בעלה"

אבל עדין לכאורה ההבנה הזאת יכולה להתנגש מול הקללה של הקב"ה שקילל את חוה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והתירוץ שלי הוא פשוט דרך האישה הכשרה להשיג את רצון בעלה כלומר את הרצון של הקב"ה בדרך עקיפה והיא לגרום לכך שהקב"ה יטה את רצונו של בעלה כפי רצונה של האישה שהוא לשם שמים ובכל המקרים שראינו כמו שרה רבקה דבורה יעל בסופו של דבר הבעלים שלהם הסכימו לרצון של נשיהם ובדבורה ראינו מפורש שדבורה אומרת לברק

שופטים פרק ד

(ט) וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה:

דבורה אומרת לברק אני אלך עימך כלומר תחת הנהגתך אבל תדע שרצון השם שסיסרא ייפול ביד אישה כלומר דבורה מצד אחד מכונת את בעלה לרצון השם ומצד שני נמצאת תחת הנהגתו. וגם אחרי המעשה של יעקב עם רבקה לקבל את הברכות של יצחק קיבל יצחק את המציאות הזאת

 בראשית פרק כז

(לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לג

גם ברוך יהיה - שמיהר לעובדני. וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות:

כלומר כאשר אישה כשרה עושה רצון בעלה ועושה לשם שמים מתוך יראת שמים גם בעלה יודע שזה רצון השם ומקבל את זה באהבה ועל זה נאמר בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן,