פרשת מקץ האם החלום של יוסף הוא חלום של נבואה ? האם גם בחלום של נבואה יש "דברים בטלים " ? האם החלום של יוסף התקיים ? מה הכוונה ,דברים בטלים" בחלום של נבואה ? ‏כ"ז/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת מקץ  האם החלום של יוסף הוא חלום של נבואה ? האם גם בחלום של נבואה יש "דברים בטלים " ? האם החלום של יוסף התקיים ? מה הכוונה ,דברים בטלים" בחלום של נבואה  ? ‏כ"ז/כסלו/תשע"ח

בראשית פרק לז

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

(ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־ חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:

(ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

ובפרשה שלנו מתקיים החלום הראשון וגם החלק השני של החלום השני וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

בראשית פרק מג

(כח) וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וישתחו וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

(כט) וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:

כלומר אחד עשר השבטים משתחווים ליוסף כמו החלום הראשון וכמו החלק השני של החלום השני . אבל צריך להבין האם החלק הראשון של החלום השני וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ האם הוא יתקיים באופן מלא או חלקי ?

וכך היה המפגש עם יוסף בבראשית פרק מו

(כט) וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:

הכתר יונתן מפרש שיעקב השתחווה ליוסף אומר כתר יונתן בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו לגושן ולפני שנתוודע, אביו השתחווה לו, ונתחיב. להיות שנותיו קטועות, ותהה ויראה לו וירכון על פרקי צווארו. ויבכה על צווארו שוב על שהשתחווה לו:

רשי מפרש שיעקב לא השתחווה ליוסף רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

ויבך על צואריו עוד - לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד כג) כי לא על איש ישים עוד, לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו,ג אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קוראד את שמע:

רבינו בחיי מביא את פרוש הרמב"ן בבראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט שיעקב נפל על צוארו של יוסף

ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. כתב הרמב"ן ז"ל: אין להבין כי יוסף נפל על צוארי אביו כי לא היה מדרך המוסר, אבל הראוי לנשק את ידיו או להשתחוות לו, אבל הכל חוזר ליעקב, כי יעקב נפל על צוארו של יוסף ובכה על צואריו עוד, כאשר בכה תמיד עד עתה כשלא ראהו, וידוע הוא מי דמעתו מצויה: אם האב הזקן המוצא את בנו חי אחר היאוש ואחר האבלות, או הבן הבחור אשר המליכוהו על כל ארץ מצרים.

כלומר לפי רש"י יעקב לא השתחווה ליוסף וצריך ברור ועיון מתי יתקיים החלום של יוסף כי לפי רש"י אותם החלומות של יוסף היו בדרגה דומה  לנבואה כתוב בראשית פרק מט על הברכות של יעקב ליוסף

(כד) וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק כד

ויפזו זרעי ידיו - זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון (מלכים א' י יח) זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקדוש ברוך הוא שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל לשון (זכריה ד ז) האבן הראשה לשון מלכות. ואונקלוס אף הוא כך תרגמו. ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם, על דקיים אורייתא בסתרא, תוספת הואע ולא מלשון עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקדוש ברוך הוא היתה לו לקשת ולמבטח. בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרעי ידיו, לשון פז:

וזה לשדון החברותא - הערות ברכות דף נה עמוד א הערה (22

(22). במכתב מאליהו [ח"ד 165] ביאר ע"פ הזוהר [בראשית קמט א] שגילוי החלום שייך לעולם הבחירה, ותלוי באדם אם ירצה לפתרו וללמוד ממנו, או לא, וכיון שבחירה היא בין טוב לרע, יש בו בהכרח גם דברים בטלים שלא יהא דבר ברור. וזה בנגוד לנבואה שהיא דבר ברור ואין בו ספק ובחירה [וראה שם שדן אם כוונת הפסוק על נביא שקר, או על נביא אמת בתחילת דרכו שעדיין אינו בדרגת נבואה ברורה]. אכן רש"י [בראשית מט כד] נקט שחלומות יוסף היו נבואה, וכן מבואר במדרש [וישב ד יא] על הפסוק ויגער בו אביו "אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם", ותמוה א"כ, איך שייך דברים בטלים בחלומותיו, והרי הנבואה כולה אמת [ראה רמב"ם יסוה"ת ה ג, ז ב, ומורה נבוכים ח"ב מא - מה], ובלבוש האורה כתב שאפילו חלום של נבואה יש בו דברים בטלים,

וההערות הוא על דברי הגמרא שמביאה את החלום של יוסף כדוגמה שאין חלום שאין בו תבן כלומר דברים בטלים תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים, מנא לן - מיוסף דכתיב והנה השמש והירח וגו'. וההיא שעתא אמיה לא הות.

כלומר החלום של יוסף הוא ראיה לכך שבכל חלום יש תבן כלומר דברים בטלים וצריך לתרץ את רש"י בצורה פשוטה שההשתחוות של יעקב היית באמת לפני שנפל על צווארו כמו שאומר הכתר יונתן ורק לאחר מכן יוסף הוא שנפל על צווארו של יעקב  ויעקב לא נפל על צוורו של יוסף כמו שפירש הרמב"ן ורבנו בחיי . אם כן עדיין צריך לתרץ מה בדיוק הדברים הבטלים בחלום של יוסף שמתוך הפסוק זה

ולא ניתן להגיד שאמו לא היית בחיים כאשר חלם על זה כי יש מדרש שמסביר שהירח היית בלהה שגידלה אותו נאמר בבראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 259

נ, יח וילכו גם אחיו. מהו גם, מלמד שהלכה בלהה תחלה ונפלה לפניו ואח"כ באו אחיו ונפלו לפניו. אותה שעה נתקיים בו השמש והירח ואחד עשר ככבים (ל"ז ט'), אעפ"י שלא היתה אמו קיימה. והוא שגער בו אביו וא"ל הבא נבא וגו' (שם י'), שלא היה יודע שהדברים אמורים כנגד בלהה שפחת אמו.

ולא רק זאת אומר השם משמואל בראשית פרשת וישב

במד"ר (פ' פ"ד) ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם שנא' ועתה למה לא גערת בירמי' הענתותי. נראה לפרש, דהנה יעק"א עצמו הכיר שזהו חלום נבואי כמ"ש ואביו שמר את הדבר, א"כ לא הי' לו לאמור בלשון גערה ובזיון מה החלום הזה שאיננו מחשיבו לכלום, ואף שכוונתו היתה לשכך קנאת אחיו מ"מ היא תפיסה על יעק"א ע"ה שמעולם לא יצא מפיו דבר של בטלה רק פעם אחת כבמדרש (פ' צ"א) שגם זה נחשב לפגם הדיבור עד שיצא הפגם בזרעו אחריו לגעור באמת בנביאים גמורים:

ודבריו של השם משמואל מוסבים על דברי המדרש בבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא

ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו',

כלומר מפרש השם משמואל שדברי יוסף היו דברי נבואה ואפילו יעקב הבין שהחלום שלו הוא דברי נבואה אם כך כיצד הם מפרשים את החלום של יוסף כחלום שיש בו דברים בטלים ?

ואני רוצה לפרש שאכן החלום של יוסף היה חלום נבואי שהתקיים במלואו אבל יש דבר אחד שלפי ההבנה של מי ששמע את החלום  כמו יעקב היה צריך להתקיים והאימא  של יוסף היא רחל תשתחווה לו

כמו שאומר יעקב ליוסף בראשית פרק לז

(י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:

כלומר במציאות בלהה היא שהשתחווה ליוסף היא כמו אמו שגידלה אותו אבל אימו רחל לא היית בחיים בזמן החלום כלומר חלום עדיין יכול להיות בגדר נבואה והוא יתקיים במלואו אבל יכול להיות בו שינויים שנקראים דברים בטלים שעדיין לא יוציאו אותו מגדר נבואה כי השינוי הזה מן המציאות הוא בגדר של "דברים בטלים " שעדיין לא הופך את הנבואה מנבואת אמת לנבואת שקר כי כל העניין הוא כיצד אנו מפרשים את החלום לפי ראות עיננו ובמציאות יכול להיות פרושים שונים שהם בחזקת "דברים בטלים" וזה מתרץ את הקושיה של רש"י כלומר כל הבעיה היא לא בחלום אלה בצורה שמפרשים את החלום

וכן מבאר רבינו בחיי דברים פרשת ראה פרק יג פסוק ב

ודבר ידוע שאין מחזיקין את האיש בנביא עד שיתן אות ובא האות כדבריו, וצריך שיתקיימו כל דבריו לא יחסר מהם, שאם יחסר מהם אפילו נקודה אין זה נביא. וכאשר הוחזק בנביא אצל בני האדם מצד האותות שנתן להם בעתיד ונתקיימו כלן, אם הוא מתנבא על הרעה ולא תבא אין מחזיקין אותו כשקרן, שאין הנביא נבחן בנבואתו אם אמת הוא אם לא אלא בענין הטובה שהתנבא עליה בין ליחיד בין לרבים ולא יפול מכל דברו הטוב אשר ידבר, וכן אמר ירמיה לחנניה בן עזור הנביא: (ירמיה כח, ט) "אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת", אבל בענין הרעה אם לא נתקיימו דבריו אין מהרהרין אחריו כי אולי עשו תשובה, והקב"ה חוזר ומתנחם על הרעה ואינו חוזר ומתנחם על הטובה. ואעידה לי עדים נאמנים: יונה, וישעיה, שהרי יונה בן אמתי כשהתנבא ואמר: (יונה ג, ד) "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", מתוך שעשו תשובה נחם הקדוש ברוך הוא על הרעה ורחם עליהם, וכן ישעיה כשאמר לחזקיה: (מלכים - ב כ, א) "מות תמות", ואין ספק שנגזרה עליו מיתה מאת השי"ת, מתוך שעשה תשובה האריך לו ט"ו שנה, והרי דברי הנביאים שהיו מאת הקדוש ברוך הוא בטלים בענין הרעה לפי שהוא יתעלה ברא התשובה קודם שברא העולם, והיא עולה על הכל.

כלומר יש מצבים שנביא אומר נבואה לרעה ואכן ניתן לשנות את הנבואה מרעה לטובה על ידי תשובה ולכן מראה לפרש כי גם בחלום של נבואה יש דברים בטלים שלא מוצאים את החלום מידי גדר של נבואה כמו אצל יוסף כאשר בלהה החליפה את רחל וכל העניין הוא בפרוש החלום ולא באמת בחלום עצמו כלומר בדיעבד התברר כי החלום היה נכון אבל צורת הקיום של החלום לא היה ברור

וראיה לדבר כתוב בבראשית פרק לז

(יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן יא

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר יעקב קיבל ברוח הקודש שהדברים יתקיימו אבל הוא עצמו לא הבין בכל מאת האחוזים את צורת קיום החלום וזה מה שהגמרא אומרת "דברים בטלים "  שזה מתרחש גם בחלום של נבואה .

פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן "נער" "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן  "נער"  "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־ בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה  היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.נ ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולאס אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו':

דבתם - כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר:

זה צד אחד של יוסף שכל דבר רע שהיה רואה באחיו היה מספר לאביו ולכאורה נענש על "עין הרע" אבל אנחנו יודעים על יוסף בברכות של אביו נאמר בראשית פרק מט

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

וכתוב בפרוש של חברותא על תלמוד בבלי ברכות דף נה עמוד ב

פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [הנכנס לעיר וחושש מעין הרע], כי בעיר יש הרבה אנשים, לנקוט זקפא [אגודל] דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני, מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא", שנאמר [בראשית מט כב] "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין וגו"' אל תיקרי "עלי עין", אלא "עולי עין!", והיינו שיוסף וזרעו שליטים על העין, ואין עין רעה עולה בהם.

ועוד אומר הכלי יקר בראשית פרק כד על יוסף

ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים וגו'. פירש רש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת, ושני צמידים רמז לשני לוחות, עשרה זהב משקלם כנגד עשרת הדברות שבהם. וכל אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה. ואולי צפה ברוח הקודש שעתידין הלוחות להשתבר על ידי ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שניתנו בפומבי ובקולי קולות, ואולי נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, על כן נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עין הרע ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע ראיה מיוסף שהיה בעל עין יפה, ומשם רועה אבן ישראל על כן נתברך בברכת בן פורת עלי עין, קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין, דלא שלטה עינא בישא בכל מי שבא מזרעו של יוסף, וכן רבקה בזכות שהיתה בעלת עין טובה תזכה למצות השקלים שטעמם להציל מן עין הרע בשעת המספר:

יש לנו לכאורה ניגוד חריף וסתירה שצריכה  הסבר בן יוסף בתחילת הפרשה שלנו לבן הברכה של אביו יעקב עליו לפני מותו ממש דברים הפוכים לגמרי בתחילת הפרשה ליוסף יש "עין הרע"  שבו הוא מסתכל על אחיו וכל מעשה שהוא חושב שהוא לא ראוי אומר לאביו שרש"י מגדיר אותו רכילות ומצד שני יוסף הוא מי  שנאמר עליו שהוא שולט בעין כלומר "עולי עין!"  עולה על העין כלומר שולט בה ולכן עין הרע לא שולט בו .

והתירוץ שלי לתהליך הזה הוא המעבר של יוסף מנער לאברך

כתוב בפרשה שלנו בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר

וכתוב בבראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קמח

ויקראו לפניו אברך [מ"א, מ"ג] אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים, מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו, א"כ ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר עדות ביהוסף

כלומר יוסף בזמן שקראו לו אברך הגיע לדרגה שהוא יודע 70 שפות כלומר בדרגת חוכמה גדולה

וכתוב בבראשית פרק מא

 (מה) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

(מה) [ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח] אמ' ר' יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו לומר, חזקיה אמ' צפונות מופיע בדעת מניח רוח הביריות בהן, רבנין אמ' צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף הגיע לפי רבנן בזמן שקראו לו אברך לדרגה גבוהה מאוד של צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף עבר תהליך של זיכוך מנער לאברך ולכן זכה באותה ברכה של אביו שבו הוא התעלה לדרגה שהוא עולה על העין כמו שראינו בתלמוד הבבלי

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

אבל יש מדרש האומר שאת הברכה הזאת זכה כאשר היה במפגש עם עשיו

אומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

אמ' ר' אחא צפונה אחת שיש כאן באתה לגלות עליה שאת בנה, בכולם כת' ותגשן השפחות הנה וילדיהן וגו' ותגש גם לאה וילדיה, וביוסף אמר ואחר נגש יוסף ורחל (בראשית לג ו ז) אתמהא, אלא אמ' יוסף זה הרשע עינו רמה שלא יראה את אמה וגבהה קומתו וכיפת אותה הוא דאמר ליה בן פרת יוסף (שם /בראשית/ מט כב) כיפרת רביית [יוסף] בן פרות רביתה יוסף, בן פורת עלי עין בין פירות רביתה [עלי עין] ר' ברכיה בש' ר' סימון עלי ליפרע לך את אותה העין בן פרת יוסף וגו'.

וצריך להגיד שהיה בתוך יוסף את המעלה הפנימית של השליטה בעין וזאת אנחנו רואים כאשר עוד לא היה נער אבל כאשר היה נער הוא התמודד מול ניסיונות שונים הקשורים בראיה ולאחר מכן כאשר הצליח להתגבר על אותם חסרונות בראיה יכול לקבל את הברכה . וכדי להבין את התהליך הזה שעשה מילד לנער ולאברך אומר המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמ

ויבא יוסף את דבתם רעה [ל"ז, ב] מה אמר חשודין הן בניך על אבר מן החי, ר"י אומר מזלזלין הן בניך בבני השפחות, ר"ש אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ, אמר ר' יהודה בר"ש על תלתיהון לקה, פלס ומאזני משפט לה' א"ל הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי חייך שאפי' בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין שנאמר וישחטו שעיר עזים, אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים לעבד נמכר יוסף, אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב שנאמר ותשא אשת אדוניו גו'

אומר המדרש ששלשה דברי דיבה הוציא יוסף על אחיו ועל שלשתם הוא נענש אבל היה זה יותר לימוד ולא עונש כי מה שעבר יוסף לימד אותו לא לראות דברים כפשוטם כי כל אדם כדי להבין את מה שהוא רואה צריך הרבה ידע וחוכמה  כי אם הוא לא יודע את האמת ניתן לפרש בצורה לא נכונה את המציאות ובמקום אמת זה נהפך לדיבה . וכך מפרש ר' חיים פלטיאל בראשית פרק לז

את דיבתם רעה. פי' רש"י שהיו מזלזלין בבני בלהה ובני זלפה וחשודים על אבר מן החי ועל העריות. והק' הר' יוסף כהן זצ"ל אם אמת היה למה נכשל היה בשלשתם כדפי' רש"י, ואם לא היה אמת צדיק כיוסף היאך היה מוציא לעז על אחיו ומשקר לאביו. ותמ"ה דאבר מן החי דהיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה ואיכא למיחש למראית העין, ומזלזלין בבני השפחות ותגשן השפחות ותשחוין דנהגי באמם גנאי לזלזלם והשבטים היו מגנים אותם על כך, וחשודים על העריות שנשאו כנעניות כדאמ' לקמן והיו נושאים האם והבת והם חשבו דאין שאר לגוי. ומ"מ נכשל בשלושתן לפי שלא דנם לכף זכות.

אומר רבי חיים פלטיאל שבאמת השבטים לא נהגו שלא כראוי ולכל דבר היה את הסיבה הסמויה מן העין למה מה שעשו לא היה עברה אבל יוסף שהיה נער עדיין לא הבין את המעשה שלהם באמת וראה את החלק החיצוני בלבד של המעשה ולא דן את השבטים לכף זכות ועל כך נענש . אבל באמת לא היה זה עונש כי יוסף למד על בשרו את ההפרש בן המציאות הפשוטה  לבן המציאות האמיתית ובכל 3 הניסיונות שעבר לעומת שלוש הדיבות השונות שאמר לאביו.

בניסיון המכירה של יוסף לעבד שחטו השבטים שעיר עזים  ואת הדם שמו על הכותנת והראו ליעקב כלומר המציאות הפשוטה לימדה שיוסף נהרג אבל המציאות המורכבת והאמיתית שיוסף נמכר לעבד והשבטים מרחו את הכותנת בדם של שעיר עזים  .

כאשר יוסף היה עבד אצל פוטיפר הכניסו אותו לבית הסוהר על דבר שלא עשה כי בגדיו נשארו אצל אשת פוטיפר גם כאן יש הבדל בן מה שנראה שקרה לבין מה שקרה בפועל ואת זה למד על בשרו יוסף את  ההפרש של המציאות הפשוטה למציאות האמיתית . וגם לגבי הזלזול של השבטים בבני בלהה וזילפה גם היה הפרש בן המציאות הפשוטה למציאות האמיתית בני האמות לא השתחוו יחד עם  האמהות שלהם לעשיו רחל ויוסף השתחוו לעשיו  וגם לאה וכל ילדיה השתחוו לעשיו והשבטים ראו בזה זלזול בבלהה וזילפה ולכן הם גינו את בני האמות ויוסף הבין את הגנאי הזה בתור זלזול בבני האמות . יוסף חלם חלום שכל השבטים משתחווים אליו אבל לא היה זה כדי לזלזל בשבטים כי אם להסביר את המציאות שתהיה אבל השבטים ראו זאת כזלזול  והתגרות .

לסיכום אנחנו רואים שאצל יוסף בתור ילד יש את הפוטנציאל של התגברות על העין מה שהגמרא קוראת עולה עין אבל בימי נערותו היה ליוסף חוסר ידיעה של המציאות ולכן הוא פרש אותה בצורה לא נכונה לא מתוך רוע לב כי ראינו שברחל היה טבוע עין טובה ויוסף ירש את התכונה הזאת וכל הדיבה שאמר לאביו היה בגלל חוסר הבנה  וידע כדי לפרש את המציאות . "העונש" שקיבל יוסף לימד אותו לראות את המציאות המורכבת בצורה נכונה ואמיתית ובסופו של דבר הוא הגיע לדרגה של אברך ושל צפנת פענח כמו שרבנן אומרים צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

וזה הסיבה שיוסף הצליח בסופו של דבר לשלוט בעיניים שלו שליטה מוחלטת ולכן זכה להיות בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן

פרשת וישלח מה היה הויכוח העקרוני בין שמעון ולוי ליעקב ? האם באמת שמעון ולוי סיכנו את עם ישראל ? איך ניצל יעקב ? האם הויכוח הזה רלונטי לעת הזאת ? י״ג כסלו תשע״ח

בס"ד
פרשת וישלח מה היה הויכוח העקרוני בין שמעון ולוי ליעקב ? האם באמת שמעון ולוי סיכנו את עם ישראל ? איך ניצל יעקב ? האם הויכוח הזה רלונטי לעת הזאת ? י״ג כסלו תשע״ח

בראשית פרק לד

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ: פ

וצריך להבין מה מהות הויכוח בן יעקב לבין שמעון ולוי

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה פ

(ל לא) ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי רבנין אמ' מצוללת היית חבית ועכרתם אותה, מסורת היא ביד הכנענים שעתידין ליפול בידי, אלא שאמר לי הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (שמות כג ל) בס' ריבוא, אמר ר' יודן עכורה היית חבית וציללנוה ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו אמרו מה הם נוהגים בנו מנהג הפקר, מי גרם ותצא דינה.

יעקב אומר לשמעון ולוי שהכנענים יודעים ממסורת שיש להם  שהם יפלו בידנו אבל הקב"ה אמר לי שזה יקרה רק כאשר ננחל את הארץ וזה נאמר בפסוק

שמות פרק כג פסוק ל

מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:

כלומר אומנם אנשי שכם פגעו בדינה ועשו אותה כזונה אבל עכשיו זה לא הזמן להלחם איתם ויגיע הרגע שבו עם ישראל ילחם כנגדם והם יפלו מולם . כלומר יעקב בשיקולים  שלו מה לעשות לוקח בחשבון את הדברים של הקב"ה  . כלומר יש חשבון מידי של שמעון ולוי על שאנשי שכם פגעו בדינה וצריך להלחם בהם כדי לנקום בהם ויש חשבון עתידי וזה החשבון של יעקב שבו האינטרס הוא לא לעשות מלחמה עכשיו כי זה לא הזמן המתאים ויגיע הרגע שבו נלחם בהן וננקום בם כמו שהקב"ה אמר לי וזה יהיה כאשר נכבוש  את הארץ ויש עוד נתון נוסף שגורם ליעקב להמתין בתגובה מול אנשי שכם

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קלה

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי [ל"ד, ל] צלולה היתה החבית ועכרתוה, מסורת היא ביד הכנענים שהן עתידין ליפול ביד בני אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה ונחלת את הארץ בששים רבוא אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה

עם ישראל יקבל את התורה ואז מתוך כוח התורה נוכל להתמודד מול אותם העמים . כלומר אומר יעקב לשמעון ולוי היום אין לנו את התורה שתתן לנו את הכוח  להלחם מולם ורק לאחר קבלת התורה נוכל להלחם מול אותם עמים ועכשיו זה לא הזמן לעשות כנגדם מלחמה .

וכדי להבין את הסיכון במלחמה הזאת אומר הפירוש הריב"א על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל

(ל) עכרתם אותי. פרש"י מדרש צלולה היתה ועכרתם אותה מסורת היא ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב אלא שהיו אומרים עד אשר תפרה ונחלת לפי' היו שותקין עכ"ל והר"ל רש"י לפיכך היו שותקין שהיו יראים להכות בכם מפני המסורת שהיה בידם ליפול בידכם ומעכשיו לא ייראו עוד מכם כי אמרו אותה נפילה שהיתה מסורת בידינו ליפול ביד בני יעקב היא הנפילה שנפלו אנשי שכם בידם. כך פי' הר"ר אליקים:

כלומר היה לאותם אומות הרתעה מול עם ישראל בגלל אותה מסורת שהם יפלו בידי בני יעקב ועכשיו הם יחשבו שאותה קבלה נגמרה ולכן יצאו מולכם למלחמה כאשר אין לעם ישראל את הכלים להלחם מול אותם אומות כי הכלי העיקרי זה קבלת התורה כלומר שמעון ולוי פועלים מתוך ראיה צרה של המציאות מתוך רגשות נקם  מובנות ולא מתוך ראיה רחבה של כל המציאות . ולכן יעקב אומר

בבראשית פרק מט

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

ומפרש המלבי"ם בראשית פרק מט

כי באפם הרגו איש, מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי, ואחר שכבר עשו חרון אפם ע"י הריגת האנשים,

 

וכך כתוב בהמשך הפרשה בראשית פרק לה

(ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם:

(ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי:

(ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם:

(ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב:

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה סימן ה

[ה] ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב להכריתם ולהרגם. לפי שבקע הקדוש ברוך הוא את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ. ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

כלומר באמת שמעון ולוי יצרו סכנת נפשות ליעקב אבל יעקב על ידי הסרת כל חלק של עבודה זרה מבני ביתו הצליח לעמוד מולם רק על ידי סיוע של הקב"ה

הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי זה ויכוח עקרוני כמה  האדם צריך להשתדל לעשות בכוח עצמו לעומת ההבנה שצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם  כמו שכתוב בתורה  . בכל צעד וצעד של כל אדם יש את ההתנגשות בן ההשתדלות של האדם מול המציאות לבן ההסתמכות על הקב"ה ועל מה שכתוב בתורה ובתורה שבעל פה מה אני צריך לעשות האם לסמוך על עצמי ועל המעשים שלי או לסמוך על כך שהקב"ה יסובב את המציאות ואני צריך להתרכז במה שהקב"ה רוצה ממני ולתת למציאות לעשות את שלה ולסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה .

מהמעשה של יעקב מול שמעון ולוי ברור לנו שהאדם צריך להמעיט בהשתדלות לפי דעתו ולהתרכז בקיום המצוות ולסמוך על הקב"ה שינווט אותו למקום הנכון .

ויש לנו עוד מעשה בתורה של החלטה כזו בן ההשתדלות של האדם לבן דבריו של הקב"ה

כתוב במדבר פרק יד

(מ) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְקֹוָ֖ק כִּ֥י חָטָֽאנוּ:

(מא) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֑ק וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח:

(מב) אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְקֹוָ֖ק בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם:

(מג) כִּי֩ הָעֲמָלֵקִ֨י וְהַכְּנַעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְקֹוָ֔ק וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה יְקֹוָ֖ק עִמָּכֶֽם:

(מד) וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־יְקֹוָק֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה:

(מה) וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה:

גם כאן יש סיפור דומה האנשים מוכנים לעשות השתדלות אישית כנגד זה שמשה אומר להם אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְקֹוָ֖ק בְּקִרְבְּכֶ֑ם  ההבנה שלהם לאחר מעשה המרגלים שהם צריכים לעשות השתדלות כנגד דברי משה וכמו במקרה של שמעון ולוי הם עושים מעשה של מסירות נפש ומסכנים את עצמם נגד התורה והתורה שבעל פה ואכן הם בסופו של דבר ניגפים לפני העמלקי והכנעני ושאלתי את עצמי הרי הם מכירים את המעשה עם יעקב ואת התוצאות שלו מדוע הם עושים בדיוק את אותו טעות של שמעון ולוי כאשר הם מבינים את התוצאה של מעשיהם אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל ?

ואני רוצה להגיד שהם סברו שיש הבדל בן המעשה שלהם למעשה של שמעון ולוי . המעשה של שמעון ולוי היה לפני מעמד הר סיני לפי שהקב"ה נתן את התורה והם סברו שלאחר קבלת התורה  אין להם בעיה מול הכנעני כי כך אמר הקב"ה מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ וזה היה לאחר מתן תורה ולכן הם היו מוכנים לקחת את הסיכון כנגד זה שעכשיו שהם קבלו את התורה הם יוכלו להתמודד מולם אבל המציאות הוכיחה  שזה לא נכון

ואכן יש היום את אותו התלבטות בן אלו שרוצים להדגיש את ההשתדלות האנושית מול עשית המצות והסתמכות על הקב"ה ולכן דילמה זו היא רלונטית היום כמו שהיית בזמן יעקב שמעון ולוי

 

פרשת ויצא מה המשמעות של ואנכי לא ידעתי ? לאיזה דרגה הגיע יעקב? מה הקשר של האבן של יעקב לאבן של דור הפלגה ? מה הקשר של שער השמים של יעקב למגדל של דור הפלגה ? מי המנהיג שיגיע לדרגה של אנכי? למה עשרת הדיברות מתחילה באנכי? ‏ו'/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויצא מה המשמעות של ואנכי לא ידעתי ? לאיזה דרגה הגיע יעקב? מה הקשר של האבן של יעקב לאבן של דור הפלגה ? מה הקשר של שער השמים של יעקב למגדל של דור הפלגה ? מי המנהיג  שיגיע לדרגה של אנכי? למה עשרת הדיברות מתחילה באנכי? ‏ו'/כסלו/תשע"ח
בראשית פרק כח

(טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי:

(יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

וכך כתבתי בפרשת ויצא ט'/כסלו/תשע"ז

"ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יז

מה נורא המקום הזה. אמרו חכמינו ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר מה נורא המקום הזה. וחרב, שנאמר אין זה. ובנוי, שנאמר כי אם בית אלהים וגו'

כלומר אותו מקום שהוא מקום בית המקדש . יעקב מגיע לדרגה בו הוא מסוגל לראות את כל הניסים שנעשו שם וכן את בית המקדש והעתיד של בית המקדש  ולכן הקב"ה הבין שניתן לקבוע את המקום באופן קבוע וכך אומר המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

ורבנן אמרו מיעוט אבנים שנים והשכים יעקב ומצאן אחת, והיה בפחד גדול, ואמר ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה, ולא ידעתי שכינתו, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), מכאן אמרו, כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח), מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ, ועליה היכל ה', שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים (שם שם /בראשית כ"ח/ כב), ונפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה, והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא   "

כלומר יעקב הגיעה לדרגה מסוימת שאז נקבע על ידי הקב"ה את מקום בית המקדש ונוצר הקשר שלא ניתן לניתוק  בין עם ישראל לארץ ישראל דרך אבן השתיה הוא מקום בית המקדש קודש הקודשים .

זה צד אחד של המטבע שיעקב הגיע לדרגה שבא נקבע מקום בית המקדש והקשר לעם ישראל אבל ישנו הצד השני של המטבע שאומר יעקב וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי  ואני רוצה לנסות להבין את הביטוי הזה

אומר הכתר יונתן בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק טז

(טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר באמת יש כבוד שכינה של יי שרוי במקום הזה ואנכי לא הייתי יודע:

ואומר גם רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק טז

(טז) ואנכי לא ידעתי - שאילו ידעתי לא ישנתית במקום קדוש כזה:

כלומר יעקב אומר על עצמו שהיה לו איזה חיסרון במעמד של השינה על הר המוריה וצריך להבין מה היה אותו חיסרון

אומר הזוהר הקדוש בפרשת ויצא

וְעַד שֶׁיַּעֲקֹב לֹא נִשָּׂא, לֹא נֶאֱמַר בְּגִלּוּי יוֹתֵר, וְנֶאֱמַר בְּגִלּוּי לְמִי שֶׁמַּכִּיר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. אַחַר שֶׁנִּשָּׂא וְהוֹלִיד, נֶאֱמַר לוֹ בְּגִלּוּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית לג) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁלֹּא נִשְׁלָם לְמַטָּה - לֹא נִשְׁלָם לְמַעְלָה. שׁוֹנֶה יַעֲקֹב, שֶׁנִּשְׁלַם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֲבָל לֹא בְּגִלּוּי.

וְאִם תֹּאמַר שֶׁנִּשְׁלַם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה - לֹא. אֶלָּא רָאָה שֶׁיֻּשְׁלַם לְאַחַר זְמַן. וְאִם תֹּאמַר, הִנֵּה כָּתוּב וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךְ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ? אֶלָּא הַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמִירָתוֹ לֹא נֶעֶזְבָה מִיַּעֲקֹב לְעוֹלָמִים בְּכָל מַה שֶּׁהִצְטָרֵךְ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁנִּשְׁלַם. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וְכִי תְמִיהָה הוּא שֶׁלֹּא יָדַע? אֶלָּא מַה זֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יג) וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי. אָמַר, וְכִי כָּל זֶה הִתְגַּלָּה לִי וְלֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לָדַעַת אָנֹכִי, וּלְהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְלִהְיוֹת שָׁלֵם?

וההבנה שלי מדברי הזוהר שיעקב הבין שהוא הגיע לדרגה מסוימת אבל לא הגיע לדרגה של השלמות שתבוא מאוחר יותר ומה שבולט בדברי הזהר המשפט וְכִי כָּל זֶה הִתְגַּלָּה לִי וְלֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לָדַעַת אָנֹכִי

יעקב אומר אני ראיתי את מה שהקב"ה הראה לי אבל לא הצלחתי להגיע לדרגה של אָנֹכִי  וכדי להבין את זה בו נראה את דברי המלבי"ם בראשית פרק כח

(יג) והנה ה' נצב עליו. שנדמה לו בדמיונו שה' מתקומם במקום וכמ"ש אוי לי כי נדמיתי כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, והנה כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ופי' בזהר וארא באל שדי דא אספקלריא דלא נהרא, ושמי ה' לא נודעתי להם דא אספקלריא דנהרא, באספקלריא דלא נהרא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא כתיב בה ידיעה, ר"ל שהרואה באספקלריא המאירה לא יראה שום דמיון, וע"כ לא יחזה שום מראה ותמונה ולא יתכן בו לשון ראיה, כי אין רואה כל מאומה רק לשון ידיעה, וזה היה מדרגת משה. אבל הרואה באספקלריא שאינה מאירה יראה מחזה ודמיון, כמו יעקב שנדמה לו שה' מתקומם במקום ונצב עליו, לכן כתיב ראיה, שעז"א וארא אל אברהם באל שדי, אבל בשמי ה' שהוא באספקלריא המאירה שבו אין נמצא שום ראיה רק ידיעה לא נודעתי להם, לכן אמר נודעתי, וע"כ אמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ר"ל אחר שנדמה שיש ה' במקום, ר"ל שה' מתקומם במקום ונצב עליו, ר"ל על הסולם, א"כ אנכי לא ידעתי, לא הגעתי למדרגת ידיעה באספקלריא המאירה רק למדרגת ראיה באספקלריא שאינה מאירה[א]:

אומר המלבים שיעקב הבין שהוא לא הגיע לדרגה של אספקלריה המאירה כלומר אותו הדרגה שמשה רבנו הגיע אליה . הוא הבין שרק לעתיד לבא יהיה מנהיג שיגיע לדרגה הזאת כי הוא ראה את בית המקדש נבנה ונחרב כלומר יגיע רגע שבו יגיע המנהיג של עם ישראל לדרגה של אָנֹכִי שבו השכינה תרד לארץ כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון

וכדי להבין את זה צריך לקרוא את מה שכותב בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

יעקב הצליח להוריד את השכינה מחמישי לרביעי וזהו בדיוק אמצע הדרך של השכינה לארץ  מצד אחד שבע שש חמש ומצד שני אחד שנים ושלוש . משה שהגיע לדרגה של אספקלריא מאירה הוא זה שיוריד את השכינה מראשון למטה . כלומר משה הוא שיגיע לדרגה של אנכי . ולפי דברי הזהר משה הוא זה שיכנס תחת השכינה ויהיה שלם ולא יעקב שלא יכול היה להגיע לדרגה הזאת של אנכי

ומתי הרגע שבו הגיע משה לדרגת אנכי ?

בזמן קבלת התורה שמות פרק כ

(א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: ס

(ב - ג) אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י:

המלה הראשונה בדיבור של הקב"ה במתן תורה היה אנכי זה הרגע בו ירדה השכינה מראשון לארץ ובדיוק את זה הבין יעקב שהוא לא הגיע לדרגה הזאת אבל בעתיד יגיע מנהיג לעם ישראל שכן יגיע לדרגה של אנכי והמנהיג הזה הוא משה שהגיע לדרגה של אספקלריה מאירה ודרגה של אנכי

ובו נבחן את מה שעשה יעקב . יעקב הוריד את השכינה מחמישי לרביעי ומי שהעלה מרביעי לחמישי היה דור הפלגה כלומר יעקב הוא שתיקן את מה שדור הפלגה עשה

כתוב בראשית פרק יא על דור הפלגה

(ג) וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:

(ד) וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־ הָאָֽרֶץ:

כותב פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק יא

ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן. מעצמה היתה האבן נעשית, כי היו מצליחים לרעתם:

ואומר הזוהר פרשת נח

וַיֵּרֶד ה' לִרְאוֹת. נָחַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לִרְאוֹת [על] אֶת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁבָּנוּ, וְהֵם הָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְכָל אוֹתָם דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת וְהָיוּ מַצְלִיחִים. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה הַקְּדֻשָּׁה, הִתְבַּלְבְּלוּ כָּל הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ. עֶלְיוֹנִים יָרְדוּ וְתַחְתּוֹנִים עָלוּ, וְלֹא הָיוּ עוֹמְדִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ. וְאַחַר כָּךְ בִּלְבֵּל לְשׁוֹנָם בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן וְהִתְפַּזְּרוּ לְכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם.

מְמֻנֶּה אֶחָד יֵשׁ בָּרָקִיעַ, וּבוֹ קַיָּמִים כָּל [ד''א אותם] מַפְתְּחוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְהוּא קַיָּם וְזָמִין בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְרִגְעֵי הַיּוֹם. וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, הַגְּנוּזָה שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וְהָיוּ פוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וּמַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּמַאֲמַר פִּיהֶם. כֵּיוָן [שהסתכלו] שֶׁהִתְבַּלְבֵּל הַמַּאֲמָר שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל נִמְנַע מֵהֶם, וּמָקוֹם מְתֻקָּן מָצְאוּ בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה.

דר הפלגה עשה אבן מלבנים על ידי ידע שלהם על הנהגת העולמות העליונים וזה היה כנגד הקב"ה אבל יעקב לקח אבן אמיתית והצליח לתקן את הקלקול שלהם ואותה אבן היא אבן השתייה כמו שראינו במדרש שמהאבן הזאת  נקבע מקום קודש הקודשים לעולם .

ואומר האלשיך בראשית פרק יא

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל, עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון, כי מגדל דוד היא ציון, להכין אותם לשלשל שפע אל המקומות ההם, כי מעין ההכנה שיש לציון וירושלים, כפי דוגמתו למעלה נגד שער השמים, כך יהיו לעיר ומגדל אלה מעין דוגמתן בחצונים שכנגד הבקעה ההיא, כי זה לעומת זה הן כנודע:

רצו דור הפלגה לעשות אלטרנטיבה לירושלים היא הלב של הארץ וכנגדם יעקב שתיקן את הקלקול של דור הפלגה הצליח לקבע את שער השמים כמו שנאמר בבראשית פרק כח

 (יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

לסיכום יעקב הצליח לתקן את מה שקלקלו דור הפלגה והאבן שיצק עליה שמן היא אבן השתייה שנקבע כמקום של קדש הקודשים ומצד שני לא הגיע יעקב לדרגה של אנכי אבל יעקב ידע שיגיע מנהיג לעם ישראל שיגיע לדרגה הזאת ואז יקבל את התורה ולכן עשרת הדיברות מתחילות המילה אנכי