פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ? ‏י"ט/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ?  ‏י"ט/אב/תשע"ז

כתוב בפרשה שלנו את התהליך של מי שרוצה להגיע לאבדון כתוב דברים פרק ח

(יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:

וההמשך דברים פרק ח

(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

דברים פרק ח

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

דברים פרק ח

(יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

וממשיכה התורה ונותנת דוגמה

דברים פרק ח

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וצריך להסביר את התהליך הזה שמרמזת התורה . תחילת התהליך להגיע לאבדון זה גסות רוח ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא בלא תעשה. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט, שנאמר: רומו מעט; ושמא תאמר: ישנו בעולם? ת"ל: ואיננו;

ואומר המדרש תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם,

והמדרש מביא את דור המבול ואת אנשי סדום ואת סנחריב ואת פרעה אבל מביא גם את שאול תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

שאול מלך ישראל גסות רוח היתה בו, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות, שנאמר ויאמר שמואל ומה קול הצאן וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו' (ש"א =שמואל א'= ט"ו י"ד וט"ו), משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לבנו, בני, גדור שדה זו, עדור שדה זו, השקה שדה זו, גדר מקצתה ולא גדר כולה, עדר מקצתה ולא עדר כולה, השקה מקצתה ולא השקה כולה, כיון שבא אביו אמר לו, בני עשית כל מה שפיקדתיך, אמר לו, וכי מאחר שלא עשיתי למה פיקדתני, מיד מחזיר פניו באביו, שנאמר ויאמר שאול אל שמואל יען אשר שמעתי בקול ה' וגו' (שם /שמואל א' ט"ו/ כ'), ולא עוד אלא שמשמר קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, מה שנצטוה לעשות לא עשה, עתה לך והכית את עמלק (שם /שמואל א' ט"ו/ ג'), מה שלא נצטווה לעשות עשה, הרג את נוב עיר הכהנים (וגו'), וזלזל בעריות ונתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי וגו', ושאל באוב וידעונים, והרבה לעשות תועבות גדולות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה מלכותו.

כלומר ההתחלה של האבדון זה גסות רוח שמרחיקה את האדם מהקב"ה שמתחילה בהבנה "שאני " יותר חכם וגורמת לזלזול  במצות של הקב"ה במצות לא תעשה כמו שאומרת הגמרא וכמו שהמדרש מביא על שאול והתורה מזהירה אותנו שלא נשכח את כל המצות של הקב"ה מתוך רצון "להבין " את התורה כמו שאני רוצה כמו דעתי שנובעת מתוך גסות רוח לחסר או למעט את התורה . והשלב הבא הוא פסוק (יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

אומר ירמיהו פרק יג פסוק טו

שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר:

ועל זה מפרש הרד"ק ירמיהו פרק יג פסוק טו

(טו) שמעו אל תגבהו - לא תתגאו ותחשבו עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע מוסר האל על ידי נביאיו לא תעשו זה:

כלומר השלב השני לאחר שאני ממעט או מוסיף מדעתי על התורה זה השלב בו "האני" שלי מתחיל להיות העיקר הוא מתרומם וגובה וה"אני"  שוכח את העיקר שעם ישראל יצא ממצרים וקיבל את התורה ולפי ההבנה שלי את יציאת מצרים אני שוכח שהיה בריאה מחדש של העולם ביציאת מצרים בו עם ישראל קיבל על עצמו את התורה כתנאי לקיום העולם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם וזה השלב שבו "האני " נהפך לעיקר ולא התורה והקב"ה .

והשלב הזה שבו "האני"  נהפך לעיקר זה להגיע לשלב לפני יציאת מצרים בו מי ששולט בעולם זה פרעה

וכך אומר יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

מלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) התנים הגדול. המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו, שהוא י"ל בארץ הכח עצמו שיש להתנים ביאור, וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים:

ואומר מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר זה ללכת לזמן לפני יציאת מצרים בו אומר פרעה אני עשיתי את עצמי כלומר חס וחלילה אין קב"ה בעולם אני בראתי את עצמי כל העולם כולל אני .  אני בראתי את עצמי .

והשלב הבא זה פסוק (יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

כלומר התהליך של גסות הרוח מביא את האדם לא לעשות את כל מצות השם וזה מביא לרם לבבך שזה התרכזות באני  וההתרכזות באני מביא לשכוח מי הוציא אותנו  ממצרים ונתן לנו את התורה וזה מביא לפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי וזה מביא אותי לאבדון וכדי להבין מה זה אבדון נביא את הזוהר . אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

כלומר התורה מתארת תהליך המביא את האדם לאבדון כי התהליך שמתחיל בגסות רוח והכוונה שאדם מכניס את עצמו למצב שבו הוא "מבין " יותר טוב מה לעשות מהקב"ה ומתחיל לזלזל במצות מסוימות ואפילו בחלקם וגורם לעצמו לגבהות הלב ומשם הדרך לשכוח לחלוטין את הקב"ה שנתן לנו את התורה וברא את העולם מחדש ביציאת מצרים היא קצרה ואז מגיעים לרגע שבו האני נהפך למרכז של החיים וזה מוביל את האדם לאבדון מקום שלא ניתן לצאת ממנו . אחרי מתן תורה הוטבע בבריאה את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ואדם שרואה בעצמו את הבורא של עצמו כמו פרעה מאבד את עולמו לגמרי והדרך היחידה שלו לא לאבד את עולמו זה מה שהגמרא אומרת ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו, שנאמר: והומכו כַכֹל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו - וכראש שבולת ימלו.

שנאמר באיוב פרק כד פסוק כד

ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:

ומפרש החברותא סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו מגסות הרוח ונעשה עניו, נאסף בזמנו כאברהם אבינו.

שנאמר - "והומכו". שאם חזר והנמיך עצמו, "ככל", יהא סופו כאותן שנאמר בהן הברכה שמותם יהא בבחינת "יקפצון", שמשמעותו שמתים מן העולם מות ישרים, וזה כאברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו, באברהם כתוב "וה' ברך את אברהם בכל", וביצחק כתוב "ואוכל מכל", וביעקב כתיב "וכי יש לי כל". ואם לאו, אם שוב חזר בו לגסות הרוח - "וכראש שבולת ימלו".

וכבר כתבתי בעבר שהפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי זה בדיוק המהות של הפילוסופיה הליברלית המודרנית שהיא היום הפילוסופיה העיקרית בעולם המערבי

ובפרשת בא ‏ה'/שבט/תשע"ו כתבתי :

  ועכשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וזה בדיוק על מה שמדברת הפרשה שלנו התהליך ממצב של גסות רוח לאבדון וההצלה היחידה שנשארת לאותם אלו שבחרו בפילוסופיה של פרעה זה כמו שנאמר באיוב  ‏ וְֽהֻמְּכ֗וּ הנמיכו את עצמכם כדי לראות את העולם שברא הקב"ה ותצילו את עצמכם מהאבדון וכמו שאנחנו רואים שכל העולם המערבי נמצא במצב של התמעטות כמו שמסבירה הגמרא וכך כתוב באתר סיקור ממוקד

"האויב הגדול ביותר לתרבות המערב נטול פנים. אין זה מחבל חגור בחגורת נפץ, גם לא גלי הגירה מהעולם השלישי או איום צבאי מצד מעצמות עולות. הירידה החדה בילודה בקרב מדינות אירופה ויפן, מאיימת להכחיד פשוטו כמשמעו מספר רב של תרבויות באירופה בתוך מאה שנה. האם מפנימות המדינות בסיכון את גודל האתגר והסכנה?"

ולכן מסיימת התורה בדוגמה

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וכבר כתבתי בעבר שלאחר מתן תורה לעתיד לבא רק מי שיקבל על עצמו את כל התורה כולה בצורה אמיתית רק הם יישארו לעתיד לבא וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב באחרית הימים

והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'],

 

אומרת הגמרא שברגע האמת מי שיכנס לעם היהודי אבל באמת לא שייך לעם ישראל ואין לו את חביבות המצוות  ואת אהבת השם שיגרום לו להישאר בתוך העם היהודי ברגע האמת  יעזוב ויבעט במצות .

ומי שלא יישאר באחרית בתוך המצוות מקומו יהיה לדיראון עולם כלומר למקום שאין ממנו תקומה הוא מקום האבדון .

 

 

פרשת ואתחנן מה המשמעות של הביטוי "עם מרדכי " ? כיצד זה קשור למלחמה של המלאכים בעם ישראל ? מי הודיע להמן שמרדכי הוא הניצוץ של משה ? מה הקשר לפיצול של פורים לשני ימים שונים י"ד ו ט"ו ? למה "עם מרדכי" זה רבנן ? ‏י"ב/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת ואתחנן מה המשמעות של הביטוי "עם מרדכי " ? כיצד זה קשור למלחמה של המלאכים בעם ישראל ? מי הודיע להמן שמרדכי הוא הניצוץ של משה ? מה הקשר לפיצול של פורים לשני ימים שונים י"ד ו ט"ו ? למה "עם מרדכי" זה רבנן  ? ‏י"ב/אב/תשע"ז

בפרשת פינחס ובפרשת מטות מסעי ניסיתי להבין ולהסביר את ההבנה של הקשר של המלאכים שנפלו לעולם הם בני הענקים ללבן ולבלעם ולבלעם ובלק ומשם לעמלק ולהבין מה מניע אותם מה המטרה שלהם וכיצד הם קשורים לקבלת התורה ולאחרית הימים .

הרב הרשלר הפנה את תשומת ליבי שאולי המהלך הזה יכול להסביר את המושג שמופיע במגילת אסתר עם מרדכי אסתר פרק ג

(ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־ הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

וכתבתי שהמן ניסה להשמיד את מרדכי בהתחלה וזאת מחוסר ההבנה שלו מי זה מרדכי אבל אשתו זרש אומרת באסתר פרק ו

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

כלומר אומרת לו זרש אם מרדכי הוא מזרע היהודים אתה לא תוכל לו כי אתה הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ ולפי ההבנה שלי זה הנפילה של המלאכים מול משה במעמד הר סיני בו משה מנצח את המלכים שמנסים למנוע ממנו את קבלת התורה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון,

וכתוב במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא את הניצחון החלקי של משה על המלאכים כאשר משה הצליח לעוור את עינו

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה

כלומר המן שהוא מזרע עמלק ועמלק הוא ההמשך של בלעם ובלק שקבלו את כל הידע שלהם מהמלאכים שנפלו יש לו קשר לנפילה של אותם מלאכים ולכן אומרת לו זרש אם מרדכי הוא זה שנפלת מולו כלומר מניצוץ של משה גם אתה תיפול  לפניו . ולכן המן שמבין שאין לו יכולת להתמודד מול מרדכי ממשיך בלנסות להשמיד את עם ישראל וכמו שאמרתי לנסות את המסלול שהקב"ה העלה כאפשרות לאחר חטא העגל  בשמות פרק לב

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

עד כאן סיכום הדברים שכתבתי בפרשת פינחס ומטות מסעי . וכאן הפנה אותי הרב נתי כהן לגמרא במסכת מגילה ולראות האם זה מסתדר עם המהלך שלי אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

 ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו - רבנן, ולבסוף בכל היהודים. הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

דבר ראשון אנחנו רואים שלהמן היה חסר מידע על משה ואני רוצה להגיד שחוסר המידע הזה הוא שגרם לו לא לראות את הקשר בן מרדכי למשה ורק אשתו זרש לאחר שראתה את מרדכי עם בגדי המלכות ולפי מספר  מאמרים שכתבתי בעבר שמרדכי היה כהן היו אלה בגדי כהן גדול  ובהם יש לי ראיות שמרדכי היה כהן או לפחות ספק כהן כמו שהיה משה ספק כהן שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת זבחים דף קא עמוד ב

מסתפקת אם היה כהן גדול או לא .

והגמרא במגילה מדברת על שלוש שלבים שתוכנית של המן שלב ראשון מרדכי שלב שני "עם מרדכי " ושלב שלישי כל היהודים .

לגבי מרדכי העניין מובן כי מרדכי הוא ניצוץ של משה ומשה ניצח את המלאכים כשעלה לקבל את התורה ולכן המן לא יכול לנצח את מרדכי וזה בדיוק כמו שכתבתי  מה שאומרת זרש להמן . וצריך להבין מי זה עם מרדכי ? אם ההשוואה שלי נכונה הרי לפי התוכנית של הקב"ה כפי שהציע למשה עם מרדכי זה אותו גוי שהקב"ה יעשה ממשה כמו שאמר לו (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

אבל הגמרא מפרשת מי זה עם מרדכי ? זה רבנן "ולבסוף בעם מרדכי, ומנו – רבנן" 

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם המהלך שלי כי יש לכאורה הבדל בן הרצון של הקב"ה לעשות את משה גוי גדול לבן ההבנה שעם מרדכי זה רבנן כי גוי גדול זה רק צאצאים ישירים של משה אבל עם מרדכי שזה רבנן זה יכול להיות גם לא צאצאים ישירים .

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ב

ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא

[יז] ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה (שמות לד כז). זש"ה אכתוב לו רובי תורתי (הושע ח יב), כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שם /שמות/ כ א), אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו,

כלומר משה קיבל מהקב"ה כאשר עלה לקבל את התורה את כל מה שיגיד או ישאל תלמיד ותיק את רבו או מה שיורה ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתכג

עלה ראש הפסגה וראה בעיניך [ג, כז], מגיד הכתוב שהראהו את הרחוק כקרוב, ואת שאין גלוי כגלוי, ואת כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ ואת ארץ נפתלי ואת הנגב ואת הככר, ויאמר ה' אל משה זאת הארץ, רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו

כלומר הקב"ה הראה למשה מסוף העולם עד סופו כלומר יש להגיד שהשילוב של הראיה של משה מסוף העולם עד סופו וכמו כן את כל מה שיגיד או ישאל תלמיד ותיק וצריך להגיד שהקב"ה אמר למשה שהוא יכלה את עם ישראל וישאיר אותו גוי גדול הכוונה היא שקב"ה חייב להשאיר לפחות אל כל מי שיגיד דברי תורה כלומר מה שהתלמוד הירושלמי קורא תלמיד ותיק  כי את זה לא ניתן לשנות כי זה מציאות שהקב"ה הראה למשה  ורק  מי שהוא לא תלמיד ותיק והוא מישראל הקב"ה יכול לכלות אותו  . ולכן הגמרא שאומרת עם מרדכי זה רבנן לשיטתי ולפי ההבנה שלי זה אלו שנקראים בתלמוד הירושלמי תלמיד ותיק ואת אלו ראה משה כאשר הקב"ה נתן לו את כוח הראיה לראות מסוף העולם עד סופו כולל דברי התורה שלהם ולכן המן ניסה את התוכנית שלו מהכבד לקל תחילה את מרדכי עצמו שהוא המקביל של משה וכאשר הבין שהוא לא מצליח הוא ממשיך  לעם מרדכי זה רבנן שהם אלו שנכללים שדברי התורה שמשה ראה כאשר עלה לקבל את התורה והשלב השלישי הוא עם ישראל .

וכדי להבין את מה שכתוב במגילת אסתר משוה הספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ג את המן ליערק

[ג, ו] ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, א"ל הקדוש ברוך הוא בוזה בן בוזה, כתיב ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה לד), וכתיב הכא ויבז בעיניו.

כלומר כל המהלך של המן כנגד מרדכי ועם מרדכי ועם ישראל נובעת מתוך פרוש המציאות השונה של המן . הוא בא עם ראיה שהוא המן אלטרנטיבה יותר נכונה מעם ישראל כמו דעתם של המלאכים וכמו עשיו שביזה את הבכורה כלומר ראית העולם שלו גרמה לו לחשוב שאין חשיבות בבכורה  ולכן הוא "ביזה" אותה ולכן המן  מתחיל את התוכנית שלו במרדכי שהוא הראש של עם ישראל שאמור לקבל את התורה מאהבה כמו משה שקיבל את התורה ולאחר מכן בסדר חשיבות יורד זה עם מרדכי הם  רבנן ולפי הפרוש שלי הם מה שהתלמוד הירושלמי קוראת תלמיד ותיק ולאחר מכן ממשיך בעם ישראל .   

ואת החלוקה הזאת בן משה לזקני עם ישראל ולעם ישראל אנחנו רואים במעמד שקדם לעלייתו של משה לקבל את התורה  . שמות פרק כד

(ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כד פסוק ט

(ט). ויעל משה משה מחצה בפני עצמו. ואהרן אהרן מחצה בפני עצמו. נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל כל אחד מחצה בפני עצמו.

לסיכום אנחנו רואים שהמעשה של המן במגילת אסתר נובע מתוך  תהליך שהתחיל במלאכים הועבר ללבן ולבלעם ומשם לבלעם ובלק ומשם לעמלק וזהו הניסיון להחליף את עם ישראל באומות העולם . הניסיון של לבן היה לאבד את הכול אבל לאחר מתן תורה ולאחר שמשה הצליח לנצח במידה מסוימת את המלאכים מה שנותר לעמלק זה להילחם בעם ישראל . מרדכי הוא המקביל למשה ו,עם מרדכי"  זה רבנן שהוא מה שהקב"ה אומר למשה אני אכלה את  עם ישראל ויעשה אותך גוי גדול שהם  רבנן מה שנקרא בתלמוד הירושלמי תלמיד ותיק שהקב"ה הראה למשה את כל דברי התורה שלהם שיגידו מסוף העולם עד סופו . ולכן המן מנסה להשמיד את מרדכי עד שהוא מבין שלא יוכל לו וממשיך בעם מרדכי וגם מבין שהוא לא יכול להם ובסוף בכל עם ישראל .

ואולי זה הסיבה שפורים מחולק לשני חלקים כנגד מרדכי ועם מרדכי  חלק אחד ועם ישראל חלק שני

וכמו כן זה כנגד זה 3 מלחמות שונות בימי אסתר מלחמה בשושן הבירה מלחמה בשושן ומלחמה בשאר הארצות כאשר שושן הבירה ושושן זה כנגד מרדכי ועם מרדכי ושאר הארצות זה כנגד עם ישראל .

 

 

 

פרשת דברים מדוע אומר משה אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י ? מה הבעיה של דיין אחד על כל עם ישראל בעיה טכנית או מהותית ? למה דווקא יתרו נותן את העצה למשה על שרי אלפים מאות ועשרות ? מה הקשר לערבות ? מה המשמעות של ערבות לערבות ? האם יש ערבות לגר וכיצד זה קשור לעצה של יתרו ? כיצד כל זה קשור לביאת המשיח ?

בס"ד

פרשת דברים  מדוע אומר משה אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י  ? מה הבעיה של דיין אחד על כל עם ישראל בעיה טכנית או מהותית ? למה דווקא יתרו נותן את העצה למשה על שרי אלפים מאות ועשרות ? מה הקשר לערבות ? מה המשמעות של ערבות לערבות ? האם יש ערבות לגר וכיצד זה קשור לעצה של יתרו ? כיצד כל זה קשור לביאת המשיח ?  

כתוב בדברים פרק א

(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:

(י) יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:

(יא) יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:

ואומר רש"י דברים פרק א פסוק ט

לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל,ל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדילמ והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין.נ וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם,ס אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:

אומר רש"י על סמך המדרש שהסיבה שמשה העמיד שרי אלפים שרי מאות ועשרות לא בגלל שהוא לא שהוא באופן מעשי לעשות דין עם כל עם ישראל כי משה עשה דברים גדולים מזה כי כל הסיבה שהוא ממנה את כל השופטים כי הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בעונש שיוטל עליו בגלל עיוות הדין . כי אומר רש"י שאם דיין טעה בדין הקב"ה בא איתו חשבון לא בכסף אלה בדיני נפשות .ואומר משה שדיין בשר ודם לא מסוגל לעשות דין שהוא מאה אחוז צודק כי אין לדיין מה שעיניו רואות אבל המציאות היא שאפילו דין צודק יכול להיות מעוות בצורה כזו או אחרת ואז מוטל על הדיין לא רק עונש של ממון כי אם עונש של נפשות מאת הקב"ה ולכן משה מבין שזה לא אפשרי ולכן הוא רוצה לחלק את הנטל על הרבה דינים עד שרי עשרות כלומר דיין לכל 10 אנשים וחלוקה כזו של הנטל מפיל על כל דיין ודיין נטל סביר של עיוות דין שכל אחד יכול לספוג אותו כי אם היה מדובר שאדם אחד יספוג את הכול זה היה מעל מידת הסבירות כלפי אותו דיין לכן אומר משה  אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י

וכך כותב האלשיך במדבר פרק יא שמובן ממנו שהאמה נופלת על ראשי המנהיגים

אתה לבדך, הוא מיותר, כי בכלל אומרו ונשאו אתך וכו' הוא:

אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בדברים רבה (א ח). שאמר משה היעלה על דעתכם שאיני יכול להנהיג אלף כיוצא בכם. אלא למה אמרתי לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם. אלא שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאשמתכם בראשי מנהיגיהם:

אבל צריך להקשות על כל העניין הזה הרי כל החלוקה הזאת של שרי אלפים אמות ועשרות באה מצידו של יתרו    שמות פרק יח

(יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב:

(יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב:

(טו) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים:

(טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו:

(יז) וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:

(יח) נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ:

(יט) עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים:

אנחנו רואים פה שיתרו מגיע למשה ומסביר לו שמה שעושה משה לא יכול לעבוד ונותן לו עצה מה לעשות . וצריך להבין הרי הקב"ה מטיל על הדינים דיני נפשות בגין עיוות הדין זה היה ידוע מראש אז למה צריך לחכות שיתרו יגיע ויחדש למשה שהוא לא יכול לדון בעצמו את כל עם ישראל ? למה מראש הקב"ה לא קבע את הדין כך ולמה דווקא יתרו גרם לדין הזה ?

נאמר בתלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב

ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים - כדר' חלבו, דא"ר חלבו: קשין גרים לישראל כספחת.  ואומר רש"י מסכת נדה דף יג עמוד ב

כספחת - דכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים.

כלומר עם ישראל ערבים זה לזה אבל עם ישראל לא ערבים לגרים . וצריך להבין את העניין של הערבות

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב, ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון: אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. אמר רבי: לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. מאי בינייהו? אמר רב משרשיא: ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו.

משמעות הערבות זה חלוקת הנטל של העונש של היחיד על כולם כאשר אין ערבות כל אחד לעצמו עם הוא  עובר עברה הוא צריך לתקן אותה אבל כאשר יש ערבות יש אפשרות של חלוקת העונש על כולם וכדי להבין את המשמעות של ערבות או ערבות דערבות אומר התוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ערבא וערבא דערבא איכא [בינייהו]. תמיה לי מאי נפקא מינה בערבות של ערבות ממה נפשך כולם ערבים זה לזה וכל ישראל נענשין בעון של אחד מהם, וי"ל דנפקא מינה בחלק אותם שמתו אחר שחטא היחיד ונחלק העונש לכל ישראל, דחלק העונש שהוטל על המתים קודם פירעון העונש אינו מתחלק לכל ישראל למאן דלית ליה ערבא דערבא ולמאן דאית ליה מתחלק הוא לכל ישראל הנותרים.

ההבדל הוא שאם אדם חטא והעונש התחלק לכל ישראל ואז מת אחד מישראל האם העונש שהוטל עליו הוא רק עליו והוא צריך לתקן אותו (כנראה בגלגול ) או שהעונש שהוטל עליו ומת מתחלק חזרה לכל עם ישראל ? זה ההבדל בן ערבות לערבות לערבות  .

כלומר מדין ערבות יש מציאות של חלוקת העונש של היחיד על כל עם ישראל . וכדי להסביר את העניין זה כמו שמוטל על היחיד קנס של 600000 דולר אותו אחד לא יהיה מסוגל לשלם את זה גם אחרי 100 דורות על ידי צאצאיו אבל עם החוב הזה יוטל על 600000 מישראל כל אחד ישלם רק דולר .

כלומר דין הערבות מחלק את הנטל של תיקון החטא על כל עם ישראל ועל ידי כך נותן את האפשרות לתהליך מהיר יותר לתיקון של החטאים של כל עם ישראל . ואז יש סיכוי יותר גבוה לביאת המשיח ולכן גרים שהם לא בכלל ערבות אבל נכנסו לתוך העם היהודי התיקון של מעשיהם לא מתחלק על כל עם ישראל ולכן הם מעכבים את המשיח כמו שאומר התלמוד הבבלי כי התיקון שלהם הרבה יותר קשה כי רק הוא צריך לתקן את החטא  ולא על ידי כלל ישראל ולכן הם כספחת לישראל שמעכבים את המשיח .

ומתוך ההבנה הזאת יש להבין את מה הקשר של יתרו לחלוקה של הדינים עד לרמה של שרי עשרות .

כאשר דיין שופט ישראל והדין המעוות גורם לקב"ה לתבוע מהשופט דיני נפשות אותו תביעה יכולה להתחלק על כל עם ישראל מדין ערבות כמו שראינו . כלומר אותו עיוות דין שבא חשבון עם הדיין מתחלק על כל עם ישראל . אבל דיין השופט גר ומעוות את דינו אותו תביעה של הקב"ה על הדיין כנראה לא יכולה להתחלק על כל עם ישראל כי אם רק על הדיין עצמו  ( זה ההבנה שלי שכל  חטא כלפי גר על זה לא נקבעה הערבות בני עם ישראל כי הערבות זה על כל חטא ששני הצדדים הם ישראל ) ולכן יש הבדל בן עיוות דין לישראל או לגר . לפני שהגיע יתרו באמת יכול משה לדון את כל עם ישראל ואותו עיוות דין היה מתחלק על כל עם ישראל ולכן משה לא ראה שום בעיה עם כך אבל שהגיע יתרו שהיה הגר הראשון שנכנס לתוך עם ישראל לאחר מתן תורה הבין מיד את הבעיה והסביר אותה למשה ולכן התורה בפרשה שלנו מדגישה את הדין של הגר

דברים פרק א

(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:

(טז) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־ אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ:

כלומר יש צדק בן איש לאחיו ובן איש לגרו זה שני דברים שונים כי באחד מהם עיוות הדין מתחלק על כל עם ישראל והשני רק על אותו דיין ולכן יתרו מייעץ  למשה לחלק את הדינים עד רמה של שרי עשרות שכל דין ייפול עליו יהיה חלק קטן כי אותו חלק שנופל עליו מדין הגר לא יכול להתחלק לכל עם ישראל . כלומר במקום שהחטא של הדיין יתחלק על כל עם ישראל מדין ערבות הוא יתחלק בצורה כמעט שווה שגלל החלוקה של שרי אלפים אמות ועשרות . ולכן התורה  מזהירה על משפט לגרים כי חטא בגר שהוא לא בכלל ערבות הרבה יותר מסובך לתקן מאשר חטא בישראל

שמות פרק כג

(ח) וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:

(ט) וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

דברים פרק י

(יח) עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה:

דברים פרק כז

(יט) אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן:

לסיכום יתרו כשנכנס לתוך עם ישראל מבין את הבעיה של משפט לגר בעיה שלא היית קימת לפני שהגרים נכנסו לתוך עם ישראל כי אין ערבות לגרים ולכן דווקא יתרו מייעץ למשה על חלוקת הנטל על הדיינים על ידי שרי אלפים מאות ועשרות .ובכך לנטרל את מה שנאמר בבבלי  ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח

פרשת מטות מסעי מה הקשר של אברהם לבלעם ? למה בלעם ירד לבאר שחת ? את מי ממשיך עמלק ? למה המן המשיך לנסות להשמיד את עם ישראל אחרי ההצלה של מרדכי ? מה המשותף לאיוב ובלעם ?

בס"ד
פרשת מטות מסעי מה הקשר של אברהם לבלעם ? למה בלעם ירד לבאר שחת ? את מי ממשיך עמלק ? למה המן המשיך לנסות להשמיד את עם ישראל אחרי ההצלה של מרדכי ? מה המשותף לאיוב ובלעם ? 

בפרשת פינחס ניסיתי להבין מה המקור של  בלעם וברק ומה הסיבה שהם נלחמים בעם ישראל . ולהבנתי המקור למלחמה של בלעם ובלק בעם ישראל שהם ממשיכים את הויכוח של אותם מלאכים שהקב"ה ברא אותם לפני שברא את האדם . אותם מלאכים מתחילת בריאת העולם מתנגדים לבריאת האדם והתנגדו לקבלת התורה על ידי משה . אני ניסיתי להסביר על מה הויכוח בן המלאכים לקב"ה ואחר כך להסביר את הויכוח שהתרחש בן המלאכים למשה כאשר עלה למרום לקבל את התורה . לפי ההבנה שלי הויכוח היסודי הקיים בן המלאכים לקב"ה ואחר כך בן משה למלאכים זה ויכוח מהותי על סיכון לעומת סיכוי .

המלאכים כמו שכתבתי בעבר קיבלו מהקב"ה כוח בחירה חופשית מוגבלת לעומת זאת האדם קיבל בחירה חופשית גבוהה יותר  כתוב בראשית פרק א

(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ:

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

אותו צלם אלוקים שהקב"ה נתן לאדם זה היכולת לבחירה חופשית שניתנה לאדם ממקום של אין סוף . אותם צלם אלוקים הוא הוא היכולת של האדם להתרומם מעל המציאות של העולם ולבחור בחירה חופשית והעוצמה של הכוח הזה לא ניתן לאף נברא כולל מלאכי השרת .

ואת ההבדל בן האדם למלאך אנחנו רואים בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון, אמר לו הדרניאל למשה עד כאן היה לי רשות להלוך מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני.

המלאך יכול להתנגד לקב"ה אבל עד גבול מסוים ברגע שהוא הגיע לקצה של הבחירה שלו הוא מתיישר עם המשימה שלו כשליח של הקב"ה וזה בדיוק אותו מגבלה שיש לבלעם

במדבר פרק כב

(יח) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

הטענה של המלאכים כלפי בריאת האדם שיש בבריאת האדם אומנם סיכוי להגיע לדרגה גבוהה יותר אבל יש גם סיכון גבוה יותר והסיכון לא שווה את הסיכוי . וכך אומרים המלאכים לקב"ה בדור המבול ואומר בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך.

הקב"ה לאחר שהוא מבין את הטענה שלהם כלפיו שיש באדם סיכון גבוה אומנם יש סיכוי גבוה יותר אבל עדיף לקב"ה לקחת אותם בגלל שיש להם בחירה חופשית מוגבלת ולכן הסיכון נמוך יותר עם המלאכים ,  משיב להם הקב"ה שהם טועים אומנם יש להם בחירה חופשית מצומצמת אבל אם ירדו לעולם הסיכון בהם לא פחות מאשר בבני האדם . הבנת המציאות של המלאכים בעולם המעשה כנראה מצומצמת והם בכל מקרה בקשו לרדת לעולם כדי לקדש את שמו של הקב"ה לא מתוך מלחמה בקב"ה אלה מתוך ההבנה  המצומצמת שלהם את העולם ואכן הקב"ה נתן להם לנסות את מזלם בעולם המעשה . ולכן כל המאבק הזה בן המלאכים לעם ישראל נובע מתוך מלחמה של עולמות שונים ומתוך ראיה שונה של המציאות . גם חז"ל הבינו את הסיכון שקים לאדם בעולם הזה  אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

כלומר יש סיכון גבוה מאוד לאדם בעולם הזה לאחר מתן תורה ולכאורה הסיכוי שיצליח לעמוד ולגמור את העולם כאשר המאזן שלו חיובי הוא קטן מהסיכוי שהאדם יגמור את מעשיו עם מאזן שלילי  .

ואותם מלאכים חשבו בטעות שיש בהם סיכון נמוך יותר כמו שאומר הזהר

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, בָּרָא אוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן וְצִוָּה אוֹתוֹ עַל שֶׁבַע מִצְווֹת. חָטָא וְגֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, וּשְׁנֵי מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם, עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל, אָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִלּוּ הָיִינוּ אָנוּ בָּאָרֶץ, הָיִינוּ צַדִּיקִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי אַתֶּם יְכוֹלִים עַל יֵצֶר הָרָע? אָמְרוּ לְפָנָיו: יְכוֹלִים. מִיָּד הִפִּיל אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, וְכָתוּב הַגִּבּרִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ לָאָרֶץ נִכְנַס בָּהֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. חָטְאוּ וְנֶעֶקְרוּ מִקְּדֻשָּׁתָם.

ומה ההבדל בן המעשים שלהם לפני מתן תורה ולאחר מתן תורה ? ההבנה שלי היא שעד מתן תורה המאבק היה שעם ישראל לא יקבל את התורה . קבלת התורה על ידי עם ישראל הוא קבלת התנאי על ידי עם ישראל יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ולפי ההבנה שלי אותם מלאכים הבינו  שקבלת התורה על ידי עם ישראל לכאורה מעלה את הסיכון לקיום העולם . כי ברגע שעם ישראל מקבל את התורה ואת התנאי הזה ובכל אדם יש יותר סיכוי שיכשל ויהיה רשע כמו שאומרים גם בית הילל ובית שמאי עולם כזה יש סיכוי גבוה שלא יתקיים ולכן הם היו נגד קבלת התורה על ידי עם ישראל  תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

אבל הקב"ה בזמן המאבק בן משה למלאכים נותן להם נתון נוסף שהם לא ידעו אותו לפני כן בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו

כלומר  הקב"ה אומר למלאכים תדעו שאם אין התורה ניתנת לעם ישראל אין עולם בכלל . ולכן לבן הוא זה שרוצה לאבד את הכול כי היה זה לפני מתן תורה והוא לא יכול ליעקב לעומת בלעם שיש לו מטרה אחרת לא לאבד את הכול כי קבלת התורה על ידי משה היא מציאות חדשה בלתי ניתנת לשינוי וללא קבלת התורה אין עולם וכמו שאמרתי בפרשת פינחס כל המטרה של בלעם זה להשמיד את עם ישראל אבל לא את משה בדיוק כמו שהציע הקב"ה   בשמות פרק לב

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

עד כאן סיכום וקצת הרחבה וביאור של מה שנאמר בפרשת פינחס . השמעתי  את הדברים לרב הרשלר והוא שאל אותי כיצד זה מסתדר עם המשנה במסכת אבות משנה מסכת אבות פרק ה

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נ"ה) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:

קודם כל לפי המשנה בלעם מקומו בבאר שחת ולפי המהלך שלך מה שמניע את בלעם זה הסתכלות מזווית ראיה אחרת על העולם ולכאורה לא מגיע לו באר שחת כממשיך דרכם של המלאכים הנפילים ודבר נוסף מה הקשר לאברהם ולמה המשנה משוה את בלעם לאברהם ולא למשה ?  

ואני ינסה לענות על השאלות הללו

 

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת בלק רמז תשסו

ד"א אמר ליה אתה אומר לי לקללם אילולי הם לא הייתי בעולם כיצד מלכה ושרה היו אחיות שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים ושתיהן היו עקרות, וכיון שנעקד יצחק על גבי המזבח, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, היה אברהם מהרהר ואומר אחרים מתברכין בזכותי ומלכה קרובתי אחות אשתי לא היתה צריכה להפקד, מיד ילדה מלכה גם היא, ילדה מלכה בנים אין כתיב כאן אלא גם היא, שכשם שהיתה שרה עקרה ונפקדה כך מלכה נפקדה, ואמרו רבותינו כל נביאי אומות העולם מן מלכה עמדו שנאמר את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, את בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי, ואת קמואל זה בלעם ולמה נקרא שמו קמואל שקם כנגד אומתו [של אל] זהו שאמר בלעם לבלק אילולא הם לא היינו בעולם (וכך באנו לפרוע מן ארם):

מדברי חז"ל יוצא לנו שבלעם ואיוב יצאו מענף מקביל לאברהם . אברהם אומר המהר"ל בגור אריה בראשית פרק יא

כי מפני שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם מתרח, וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ולכן פטר הקדוש ברוך הוא את אברהם מכבוד אב ואם, שאין לו התייחסות אל האב כלל, בעבור שהוא בריאה אחרת,

אברהם הוא בריה חדשה בעולם והוא ההתחלה של עם ישראל הוא ההתחלה של תיקון העולם . השכינה בזמנו של פרעה בזמן אברהם הגיע לרקיע השביעי כולם הגיעה למקום הרחוק מהעולם מאז הבריאה ואז אברהם מתחיל לתקן את העולם ומוריד לרקיע השישי וכך הלאה עד משה שמוריד את השכינה כמו בזמן  בריאת העולם לפני חטא האדם הראשון . ומתוך אברהם יוצא מצד אחד העם היהודי ומצד שני מענף המקביל לאברהם שכולו כתוצאה מהברכה של אברהם יוצאים כל נביאי אומות העולם ומתוכם בלעם ואיוב וכל חבריו של איוב שהיו נביאי אומות העולם .

וכתבתי על איוב בפרשת יתרו  כ"א/שבט/תשע"ז  שאיוב ניסה באסטרטגיה של שתיקה להיות תחליף לאברהם אבל איוב בסופו של דבר הבין שהוא לא יכול להיות תחליף לאברהם כי אומות העולם לא יכולים להחליף את עם ישראל ובלעם  מצד שני גם הוא רוצה להחליף את זרעו של אברהם אבל באסטרטגיה אחרת לא בשתיקה אלה במעשה פוזיטיבי . וכפי שאמרתי הוא לא רוצה להחליף את משה וזרעו כי משה קיבל את התורה ולא ניתן לשנות את זה כי אז כמו שאמר הקב"ה למלאכים לא יהיה בעולם מקום לשכינה וגם למלאכים אם לא תינתן התורה לעם ישראל  . ולכן אנחנו רואים שני ענפים שיצאו מאביו של אברהם  וענף אחד שמנסה לאתגר את הענף של אברהם  ומנסה להתחרות עם הענף המרכזי שהוא עם ישראל . גם המלחמה של בלעם בסופו של דבר לא הצליחה בזכות פינחס שהצליח להציל את עם ישראל מאותו חור שהצליח בלעם לעשות על ידי כזבי בת צור נשיא מדין ואז הזעם של הקב"ה כמעט וחיסל את בני ישראל ללא המעשה של פינחס .

ההמשך של אותם המלאכים שבלעם ולבן היו השליחים שלהם ממשיך במעשה עמלק שהוא החיבור של בלעם ובלק . כלומר עמלק בא מזרע עשיו שיצא מיצחק . כלומר תמיד מי שיכול להלחם בעם ישראל ולפגיע בו בא או מענף הקרוב לעם ישראל או ממש מתוך עם ישראל ולא מחוצה  לו ואומר האברבנאל ישעיהו פרק מט

שמהרסי' ומחריביך ממך יצאו כלומר שבסבתם נחרבה הארץ וביהמ"ק, והמפ' פי' מהרסיך ומחריביך ממך יצאו שיכלו הפושעים מישראל קודם הגאולה ולא יהיה עוד בהם רשע ופושע

ואומר הזוהר

עָמָלֵק מַהוּ לְמַעְלָה? שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, וּמִשּׁוּם זֶה שָׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, וְלָכֵן עֲמָלֵק רָשׁוּם בִּשְׁמָם - ע''ם מִבִּלְעָם, ל''ק מִבָּלָק. וְזָכָר וּנְקֵבָה הֵם עֲמָלֵקִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.

כלומר עמלק שכסא הכבוד לא שלם כאשר הוא נמצא בעולם מרמז לאותם מלאכים שבאים מגבוה ויש להם איזה שייכות לכסא הכבוד או לפחות לפגום בו וזה נראה לי ההמשך בצורה אחרת של המאבק של אותם מלאכים בעם ישראל ולכן הם באים מתוך עם ישראל או לפחות מתוך אותו ענף שיוצא ממנו אברהם שהוא השורש של כל עם ישראל . אנחנו רואים את  השינוי והניצחון של משה על השטן בזמן מתן תורה מפורש במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה, סוף רגע יצתה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי (שמות ג) לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים זכור אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמרה לו אל תתיירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך,

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזגאל,

ואומר צרור המור בראשית פרק ח

וביארו ואמרו כי לפי שהיה מתאחר בדרך נשכו נחש הקדמוני הוא שטן הוא יצר הרע הצד ציד הוא סמאל שר של עשו. דכתיב ביה ויגע בכף יריכו לפי שנשכו כנחש. ולפי שלא יכול לו נגע בכף ירכו הם צאצאיו ונביאיו וחכמיו ודורו של גזירות שנוגע בהם ומכלה אותן. ולפי שנגע בכף הירך לא היתה נבואתו לישראל ממשה עד שמואל. כביכול שנחלש מקום הנבואה שהוא סוד הירכים הם יכין ובועז. ולפי שנגע בכף הירך והיא שלו ונטלו השם ממנו. וזהו כי לא יכול לו. נתן לו השם בטן וירך של סוטה כדכתיב בתת השם את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. וזהו סוד שעיר עזאזל בענין שיעסוק בו ולא יקטרג את ישראל.

כלומר אחרי מתן תורה מלאך המוות הוא השטן הוא סמאל הוא שרו של עשיו כלומר מה שנשאר אחרי מתן תורה זה אותו סמאל שהוא שרו של עשיו שקשור למלאכים שמקורו מבלעם ובלק שקבלו את כל תורתם מהמלאכים והוא לאחר מתן תורה מוגבל יותר ובעל יכולות מצומצמות יותר במשה הוא לא יכול לפגוע ולכן נשאר לו רק את עם ישראל ללא משה וזרעו  .

ואם כך למה יורד בלעם לבאר שחת ? הרי לפי המהלך שלי כל מעשיו לשם שמים ?

אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

באמת בלעם מתכון לשם שמים אבל ההבדל בינו לבן עם ישראל שיש לו עין רעה ורוח גבוהה  וכד' כלומר אומנם הוא עושה לשם שמים אבל בגלל התכונות שלו הוא לא רואה את המציאות כמו שהיא וטועה אבל זה טעות לשם שמים ולכן  בעלת תיקון ובסה"כ הוא מגיע רק למדרגה רביעית שיש לה עדיין תיקון ואומר התפארת שלמה דברים דרוש לראש השנה

ויותר נפלא מבואר בכתבי האר"י ז"ל בס' לקוטי תורה שבלעם הרשע הי' לו תיקון בגלגולים. וז"ל. על פסוק תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו הקשה הא לא נתקיים רק נהרג בחובו הטמא. וא"כ למה כתבה התורה דברים בטלים ח"ו. דע כי בלעם נתגלגל בנבל וכו' אך תשלום גלגולו בכמהם בן ברזילי וזהו ותהי אחריתי כמוהו עכ"ל.

כלומר בלעם בסופו של דבר תיקן את נשמתו ומה שקלקל על ידי התכונות שלו הוא לא השחית את עצמו לגמרי ויש  לו תיקון .

ואת ההפרדה הזאת בן משה לעם ישראל אנחנו רואים גם במגילת אסתר שהמן רצה להרוג את מרדכי שהוא ניצוץ משה אבל מיד אחשורוש אחרי שקרא את דבר ההצלה של מרדכי נתן להמן לקחת את מרדכי על סוסו אבל זה לא עצר אותו להמשיך לנסות להשמיד את עם ישראל וזה מה שאומרת זרש אסתר פרק ו

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

ויוצא לנו ש הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל  מדבר על הנפילה של המלאכים לפני משה כלומר זרש מגלה להמן שמרדכי הוא מזרע או ניצוץ של משה והוא לא יוכל לו ולכן המן ממשיך בתוכנית לא כדי להשמיד את מרדכי אלה להשמיד את עם ישראל כמו שהבאתי שזה התוכנית של אותם מלאכים לאחר מתן תורה

ואמר לי הרב הרשלר אולי זה הכוונה של המגילה המפרידה בן עם מרדכי ליהודים כתוב אסתר פרק ג

 

(ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־ הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

כלומר יש עם מרדכי ויש את כל היהודים . עם מרדכי זה זרעו של משה והיהודים זה כל האחרים .

לסיכום מהענף המקביל לאברהם כלומר נחור אחיו ומילכה אחותה של שרה והברכה של אברהם עצמו יוצאים איוב ובלעם וכל אחד בדרכו מנסה להחליף את זרע אברהם . איוב מודה בסוף ספר איוב שהוא לא יכול להחליף את אברהם . לבן מנסה לפני מתן תורה לאבד את הכול ובלעם אחר מתן תורה  מנסה להחליף רק את עם ישראל ולא את זרעו של משה . לאחר מתן תורה ונצחונו החלקי של משה על השטן משימתו של השטן הוא סמאל הוא שרו של עשיו  לנסות ולהחליף את עם ישראל ולכן עד שימחה עמלק מהעולם כסא הכבוד לא שלם ורק  יהיה שלם לאחר שעמלק וזכרו ימחקו מהעולם .