פרשת דברים מדוע אומר משה אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י ? מה הבעיה של דיין אחד על כל עם ישראל בעיה טכנית או מהותית ? למה דווקא יתרו נותן את העצה למשה על שרי אלפים מאות ועשרות ? מה הקשר לערבות ? מה המשמעות של ערבות לערבות ? האם יש ערבות לגר וכיצד זה קשור לעצה של יתרו ? כיצד כל זה קשור לביאת המשיח ?

בס"ד

פרשת דברים  מדוע אומר משה אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י  ? מה הבעיה של דיין אחד על כל עם ישראל בעיה טכנית או מהותית ? למה דווקא יתרו נותן את העצה למשה על שרי אלפים מאות ועשרות ? מה הקשר לערבות ? מה המשמעות של ערבות לערבות ? האם יש ערבות לגר וכיצד זה קשור לעצה של יתרו ? כיצד כל זה קשור לביאת המשיח ?  

כתוב בדברים פרק א

(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:

(י) יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:

(יא) יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:

ואומר רש"י דברים פרק א פסוק ט

לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל,ל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדילמ והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין.נ וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם,ס אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:

אומר רש"י על סמך המדרש שהסיבה שמשה העמיד שרי אלפים שרי מאות ועשרות לא בגלל שהוא לא שהוא באופן מעשי לעשות דין עם כל עם ישראל כי משה עשה דברים גדולים מזה כי כל הסיבה שהוא ממנה את כל השופטים כי הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בעונש שיוטל עליו בגלל עיוות הדין . כי אומר רש"י שאם דיין טעה בדין הקב"ה בא איתו חשבון לא בכסף אלה בדיני נפשות .ואומר משה שדיין בשר ודם לא מסוגל לעשות דין שהוא מאה אחוז צודק כי אין לדיין מה שעיניו רואות אבל המציאות היא שאפילו דין צודק יכול להיות מעוות בצורה כזו או אחרת ואז מוטל על הדיין לא רק עונש של ממון כי אם עונש של נפשות מאת הקב"ה ולכן משה מבין שזה לא אפשרי ולכן הוא רוצה לחלק את הנטל על הרבה דינים עד שרי עשרות כלומר דיין לכל 10 אנשים וחלוקה כזו של הנטל מפיל על כל דיין ודיין נטל סביר של עיוות דין שכל אחד יכול לספוג אותו כי אם היה מדובר שאדם אחד יספוג את הכול זה היה מעל מידת הסבירות כלפי אותו דיין לכן אומר משה  אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י

וכך כותב האלשיך במדבר פרק יא שמובן ממנו שהאמה נופלת על ראשי המנהיגים

אתה לבדך, הוא מיותר, כי בכלל אומרו ונשאו אתך וכו' הוא:

אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בדברים רבה (א ח). שאמר משה היעלה על דעתכם שאיני יכול להנהיג אלף כיוצא בכם. אלא למה אמרתי לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם. אלא שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאשמתכם בראשי מנהיגיהם:

אבל צריך להקשות על כל העניין הזה הרי כל החלוקה הזאת של שרי אלפים אמות ועשרות באה מצידו של יתרו    שמות פרק יח

(יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב:

(יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב:

(טו) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים:

(טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו:

(יז) וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:

(יח) נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ:

(יט) עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים:

אנחנו רואים פה שיתרו מגיע למשה ומסביר לו שמה שעושה משה לא יכול לעבוד ונותן לו עצה מה לעשות . וצריך להבין הרי הקב"ה מטיל על הדינים דיני נפשות בגין עיוות הדין זה היה ידוע מראש אז למה צריך לחכות שיתרו יגיע ויחדש למשה שהוא לא יכול לדון בעצמו את כל עם ישראל ? למה מראש הקב"ה לא קבע את הדין כך ולמה דווקא יתרו גרם לדין הזה ?

נאמר בתלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב

ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים - כדר' חלבו, דא"ר חלבו: קשין גרים לישראל כספחת.  ואומר רש"י מסכת נדה דף יג עמוד ב

כספחת - דכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים.

כלומר עם ישראל ערבים זה לזה אבל עם ישראל לא ערבים לגרים . וצריך להבין את העניין של הערבות

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב, ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון: אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. אמר רבי: לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. מאי בינייהו? אמר רב משרשיא: ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו.

משמעות הערבות זה חלוקת הנטל של העונש של היחיד על כולם כאשר אין ערבות כל אחד לעצמו עם הוא  עובר עברה הוא צריך לתקן אותה אבל כאשר יש ערבות יש אפשרות של חלוקת העונש על כולם וכדי להבין את המשמעות של ערבות או ערבות דערבות אומר התוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ערבא וערבא דערבא איכא [בינייהו]. תמיה לי מאי נפקא מינה בערבות של ערבות ממה נפשך כולם ערבים זה לזה וכל ישראל נענשין בעון של אחד מהם, וי"ל דנפקא מינה בחלק אותם שמתו אחר שחטא היחיד ונחלק העונש לכל ישראל, דחלק העונש שהוטל על המתים קודם פירעון העונש אינו מתחלק לכל ישראל למאן דלית ליה ערבא דערבא ולמאן דאית ליה מתחלק הוא לכל ישראל הנותרים.

ההבדל הוא שאם אדם חטא והעונש התחלק לכל ישראל ואז מת אחד מישראל האם העונש שהוטל עליו הוא רק עליו והוא צריך לתקן אותו (כנראה בגלגול ) או שהעונש שהוטל עליו ומת מתחלק חזרה לכל עם ישראל ? זה ההבדל בן ערבות לערבות לערבות  .

כלומר מדין ערבות יש מציאות של חלוקת העונש של היחיד על כל עם ישראל . וכדי להסביר את העניין זה כמו שמוטל על היחיד קנס של 600000 דולר אותו אחד לא יהיה מסוגל לשלם את זה גם אחרי 100 דורות על ידי צאצאיו אבל עם החוב הזה יוטל על 600000 מישראל כל אחד ישלם רק דולר .

כלומר דין הערבות מחלק את הנטל של תיקון החטא על כל עם ישראל ועל ידי כך נותן את האפשרות לתהליך מהיר יותר לתיקון של החטאים של כל עם ישראל . ואז יש סיכוי יותר גבוה לביאת המשיח ולכן גרים שהם לא בכלל ערבות אבל נכנסו לתוך העם היהודי התיקון של מעשיהם לא מתחלק על כל עם ישראל ולכן הם מעכבים את המשיח כמו שאומר התלמוד הבבלי כי התיקון שלהם הרבה יותר קשה כי רק הוא צריך לתקן את החטא  ולא על ידי כלל ישראל ולכן הם כספחת לישראל שמעכבים את המשיח .

ומתוך ההבנה הזאת יש להבין את מה הקשר של יתרו לחלוקה של הדינים עד לרמה של שרי עשרות .

כאשר דיין שופט ישראל והדין המעוות גורם לקב"ה לתבוע מהשופט דיני נפשות אותו תביעה יכולה להתחלק על כל עם ישראל מדין ערבות כמו שראינו . כלומר אותו עיוות דין שבא חשבון עם הדיין מתחלק על כל עם ישראל . אבל דיין השופט גר ומעוות את דינו אותו תביעה של הקב"ה על הדיין כנראה לא יכולה להתחלק על כל עם ישראל כי אם רק על הדיין עצמו  ( זה ההבנה שלי שכל  חטא כלפי גר על זה לא נקבעה הערבות בני עם ישראל כי הערבות זה על כל חטא ששני הצדדים הם ישראל ) ולכן יש הבדל בן עיוות דין לישראל או לגר . לפני שהגיע יתרו באמת יכול משה לדון את כל עם ישראל ואותו עיוות דין היה מתחלק על כל עם ישראל ולכן משה לא ראה שום בעיה עם כך אבל שהגיע יתרו שהיה הגר הראשון שנכנס לתוך עם ישראל לאחר מתן תורה הבין מיד את הבעיה והסביר אותה למשה ולכן התורה בפרשה שלנו מדגישה את הדין של הגר

דברים פרק א

(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:

(טז) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־ אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ:

כלומר יש צדק בן איש לאחיו ובן איש לגרו זה שני דברים שונים כי באחד מהם עיוות הדין מתחלק על כל עם ישראל והשני רק על אותו דיין ולכן יתרו מייעץ  למשה לחלק את הדינים עד רמה של שרי עשרות שכל דין ייפול עליו יהיה חלק קטן כי אותו חלק שנופל עליו מדין הגר לא יכול להתחלק לכל עם ישראל . כלומר במקום שהחטא של הדיין יתחלק על כל עם ישראל מדין ערבות הוא יתחלק בצורה כמעט שווה שגלל החלוקה של שרי אלפים אמות ועשרות . ולכן התורה  מזהירה על משפט לגרים כי חטא בגר שהוא לא בכלל ערבות הרבה יותר מסובך לתקן מאשר חטא בישראל

שמות פרק כג

(ח) וְשֹׁ֖חַד לֹ֣א תִקָּ֑ח כִּ֤י הַשֹּׁ֙חַד֙ יְעַוֵּ֣ר פִּקְחִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽים:

(ט) וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

דברים פרק י

(יח) עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה:

דברים פרק כז

(יט) אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן:

לסיכום יתרו כשנכנס לתוך עם ישראל מבין את הבעיה של משפט לגר בעיה שלא היית קימת לפני שהגרים נכנסו לתוך עם ישראל כי אין ערבות לגרים ולכן דווקא יתרו מייעץ למשה על חלוקת הנטל על הדיינים על ידי שרי אלפים מאות ועשרות .ובכך לנטרל את מה שנאמר בבבלי  ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח

פרשת מטות מסעי מה הקשר של אברהם לבלעם ? למה בלעם ירד לבאר שחת ? את מי ממשיך עמלק ? למה המן המשיך לנסות להשמיד את עם ישראל אחרי ההצלה של מרדכי ? מה המשותף לאיוב ובלעם ?

בס"ד
פרשת מטות מסעי מה הקשר של אברהם לבלעם ? למה בלעם ירד לבאר שחת ? את מי ממשיך עמלק ? למה המן המשיך לנסות להשמיד את עם ישראל אחרי ההצלה של מרדכי ? מה המשותף לאיוב ובלעם ? 

בפרשת פינחס ניסיתי להבין מה המקור של  בלעם וברק ומה הסיבה שהם נלחמים בעם ישראל . ולהבנתי המקור למלחמה של בלעם ובלק בעם ישראל שהם ממשיכים את הויכוח של אותם מלאכים שהקב"ה ברא אותם לפני שברא את האדם . אותם מלאכים מתחילת בריאת העולם מתנגדים לבריאת האדם והתנגדו לקבלת התורה על ידי משה . אני ניסיתי להסביר על מה הויכוח בן המלאכים לקב"ה ואחר כך להסביר את הויכוח שהתרחש בן המלאכים למשה כאשר עלה למרום לקבל את התורה . לפי ההבנה שלי הויכוח היסודי הקיים בן המלאכים לקב"ה ואחר כך בן משה למלאכים זה ויכוח מהותי על סיכון לעומת סיכוי .

המלאכים כמו שכתבתי בעבר קיבלו מהקב"ה כוח בחירה חופשית מוגבלת לעומת זאת האדם קיבל בחירה חופשית גבוהה יותר  כתוב בראשית פרק א

(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ:

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

אותו צלם אלוקים שהקב"ה נתן לאדם זה היכולת לבחירה חופשית שניתנה לאדם ממקום של אין סוף . אותם צלם אלוקים הוא הוא היכולת של האדם להתרומם מעל המציאות של העולם ולבחור בחירה חופשית והעוצמה של הכוח הזה לא ניתן לאף נברא כולל מלאכי השרת .

ואת ההבדל בן האדם למלאך אנחנו רואים בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון, אמר לו הדרניאל למשה עד כאן היה לי רשות להלוך מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני.

המלאך יכול להתנגד לקב"ה אבל עד גבול מסוים ברגע שהוא הגיע לקצה של הבחירה שלו הוא מתיישר עם המשימה שלו כשליח של הקב"ה וזה בדיוק אותו מגבלה שיש לבלעם

במדבר פרק כב

(יח) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

הטענה של המלאכים כלפי בריאת האדם שיש בבריאת האדם אומנם סיכוי להגיע לדרגה גבוהה יותר אבל יש גם סיכון גבוה יותר והסיכון לא שווה את הסיכוי . וכך אומרים המלאכים לקב"ה בדור המבול ואומר בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך.

הקב"ה לאחר שהוא מבין את הטענה שלהם כלפיו שיש באדם סיכון גבוה אומנם יש סיכוי גבוה יותר אבל עדיף לקב"ה לקחת אותם בגלל שיש להם בחירה חופשית מוגבלת ולכן הסיכון נמוך יותר עם המלאכים ,  משיב להם הקב"ה שהם טועים אומנם יש להם בחירה חופשית מצומצמת אבל אם ירדו לעולם הסיכון בהם לא פחות מאשר בבני האדם . הבנת המציאות של המלאכים בעולם המעשה כנראה מצומצמת והם בכל מקרה בקשו לרדת לעולם כדי לקדש את שמו של הקב"ה לא מתוך מלחמה בקב"ה אלה מתוך ההבנה  המצומצמת שלהם את העולם ואכן הקב"ה נתן להם לנסות את מזלם בעולם המעשה . ולכן כל המאבק הזה בן המלאכים לעם ישראל נובע מתוך מלחמה של עולמות שונים ומתוך ראיה שונה של המציאות . גם חז"ל הבינו את הסיכון שקים לאדם בעולם הזה  אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

כלומר יש סיכון גבוה מאוד לאדם בעולם הזה לאחר מתן תורה ולכאורה הסיכוי שיצליח לעמוד ולגמור את העולם כאשר המאזן שלו חיובי הוא קטן מהסיכוי שהאדם יגמור את מעשיו עם מאזן שלילי  .

ואותם מלאכים חשבו בטעות שיש בהם סיכון נמוך יותר כמו שאומר הזהר

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, בָּרָא אוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן וְצִוָּה אוֹתוֹ עַל שֶׁבַע מִצְווֹת. חָטָא וְגֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, וּשְׁנֵי מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם, עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל, אָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִלּוּ הָיִינוּ אָנוּ בָּאָרֶץ, הָיִינוּ צַדִּיקִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי אַתֶּם יְכוֹלִים עַל יֵצֶר הָרָע? אָמְרוּ לְפָנָיו: יְכוֹלִים. מִיָּד הִפִּיל אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, וְכָתוּב הַגִּבּרִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ לָאָרֶץ נִכְנַס בָּהֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. חָטְאוּ וְנֶעֶקְרוּ מִקְּדֻשָּׁתָם.

ומה ההבדל בן המעשים שלהם לפני מתן תורה ולאחר מתן תורה ? ההבנה שלי היא שעד מתן תורה המאבק היה שעם ישראל לא יקבל את התורה . קבלת התורה על ידי עם ישראל הוא קבלת התנאי על ידי עם ישראל יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ולפי ההבנה שלי אותם מלאכים הבינו  שקבלת התורה על ידי עם ישראל לכאורה מעלה את הסיכון לקיום העולם . כי ברגע שעם ישראל מקבל את התורה ואת התנאי הזה ובכל אדם יש יותר סיכוי שיכשל ויהיה רשע כמו שאומרים גם בית הילל ובית שמאי עולם כזה יש סיכוי גבוה שלא יתקיים ולכן הם היו נגד קבלת התורה על ידי עם ישראל  תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

אבל הקב"ה בזמן המאבק בן משה למלאכים נותן להם נתון נוסף שהם לא ידעו אותו לפני כן בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו

כלומר  הקב"ה אומר למלאכים תדעו שאם אין התורה ניתנת לעם ישראל אין עולם בכלל . ולכן לבן הוא זה שרוצה לאבד את הכול כי היה זה לפני מתן תורה והוא לא יכול ליעקב לעומת בלעם שיש לו מטרה אחרת לא לאבד את הכול כי קבלת התורה על ידי משה היא מציאות חדשה בלתי ניתנת לשינוי וללא קבלת התורה אין עולם וכמו שאמרתי בפרשת פינחס כל המטרה של בלעם זה להשמיד את עם ישראל אבל לא את משה בדיוק כמו שהציע הקב"ה   בשמות פרק לב

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

עד כאן סיכום וקצת הרחבה וביאור של מה שנאמר בפרשת פינחס . השמעתי  את הדברים לרב הרשלר והוא שאל אותי כיצד זה מסתדר עם המשנה במסכת אבות משנה מסכת אבות פרק ה

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נ"ה) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:

קודם כל לפי המשנה בלעם מקומו בבאר שחת ולפי המהלך שלך מה שמניע את בלעם זה הסתכלות מזווית ראיה אחרת על העולם ולכאורה לא מגיע לו באר שחת כממשיך דרכם של המלאכים הנפילים ודבר נוסף מה הקשר לאברהם ולמה המשנה משוה את בלעם לאברהם ולא למשה ?  

ואני ינסה לענות על השאלות הללו

 

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת בלק רמז תשסו

ד"א אמר ליה אתה אומר לי לקללם אילולי הם לא הייתי בעולם כיצד מלכה ושרה היו אחיות שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים ושתיהן היו עקרות, וכיון שנעקד יצחק על גבי המזבח, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, היה אברהם מהרהר ואומר אחרים מתברכין בזכותי ומלכה קרובתי אחות אשתי לא היתה צריכה להפקד, מיד ילדה מלכה גם היא, ילדה מלכה בנים אין כתיב כאן אלא גם היא, שכשם שהיתה שרה עקרה ונפקדה כך מלכה נפקדה, ואמרו רבותינו כל נביאי אומות העולם מן מלכה עמדו שנאמר את עוץ בכורו זה איוב שנאמר איש היה בארץ עוץ איוב שמו, את בוז אחיו זה אליהוא בן ברכאל הבוזי, ואת קמואל זה בלעם ולמה נקרא שמו קמואל שקם כנגד אומתו [של אל] זהו שאמר בלעם לבלק אילולא הם לא היינו בעולם (וכך באנו לפרוע מן ארם):

מדברי חז"ל יוצא לנו שבלעם ואיוב יצאו מענף מקביל לאברהם . אברהם אומר המהר"ל בגור אריה בראשית פרק יא

כי מפני שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם מתרח, וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ולכן פטר הקדוש ברוך הוא את אברהם מכבוד אב ואם, שאין לו התייחסות אל האב כלל, בעבור שהוא בריאה אחרת,

אברהם הוא בריה חדשה בעולם והוא ההתחלה של עם ישראל הוא ההתחלה של תיקון העולם . השכינה בזמנו של פרעה בזמן אברהם הגיע לרקיע השביעי כולם הגיעה למקום הרחוק מהעולם מאז הבריאה ואז אברהם מתחיל לתקן את העולם ומוריד לרקיע השישי וכך הלאה עד משה שמוריד את השכינה כמו בזמן  בריאת העולם לפני חטא האדם הראשון . ומתוך אברהם יוצא מצד אחד העם היהודי ומצד שני מענף המקביל לאברהם שכולו כתוצאה מהברכה של אברהם יוצאים כל נביאי אומות העולם ומתוכם בלעם ואיוב וכל חבריו של איוב שהיו נביאי אומות העולם .

וכתבתי על איוב בפרשת יתרו  כ"א/שבט/תשע"ז  שאיוב ניסה באסטרטגיה של שתיקה להיות תחליף לאברהם אבל איוב בסופו של דבר הבין שהוא לא יכול להיות תחליף לאברהם כי אומות העולם לא יכולים להחליף את עם ישראל ובלעם  מצד שני גם הוא רוצה להחליף את זרעו של אברהם אבל באסטרטגיה אחרת לא בשתיקה אלה במעשה פוזיטיבי . וכפי שאמרתי הוא לא רוצה להחליף את משה וזרעו כי משה קיבל את התורה ולא ניתן לשנות את זה כי אז כמו שאמר הקב"ה למלאכים לא יהיה בעולם מקום לשכינה וגם למלאכים אם לא תינתן התורה לעם ישראל  . ולכן אנחנו רואים שני ענפים שיצאו מאביו של אברהם  וענף אחד שמנסה לאתגר את הענף של אברהם  ומנסה להתחרות עם הענף המרכזי שהוא עם ישראל . גם המלחמה של בלעם בסופו של דבר לא הצליחה בזכות פינחס שהצליח להציל את עם ישראל מאותו חור שהצליח בלעם לעשות על ידי כזבי בת צור נשיא מדין ואז הזעם של הקב"ה כמעט וחיסל את בני ישראל ללא המעשה של פינחס .

ההמשך של אותם המלאכים שבלעם ולבן היו השליחים שלהם ממשיך במעשה עמלק שהוא החיבור של בלעם ובלק . כלומר עמלק בא מזרע עשיו שיצא מיצחק . כלומר תמיד מי שיכול להלחם בעם ישראל ולפגיע בו בא או מענף הקרוב לעם ישראל או ממש מתוך עם ישראל ולא מחוצה  לו ואומר האברבנאל ישעיהו פרק מט

שמהרסי' ומחריביך ממך יצאו כלומר שבסבתם נחרבה הארץ וביהמ"ק, והמפ' פי' מהרסיך ומחריביך ממך יצאו שיכלו הפושעים מישראל קודם הגאולה ולא יהיה עוד בהם רשע ופושע

ואומר הזוהר

עָמָלֵק מַהוּ לְמַעְלָה? שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, וּמִשּׁוּם זֶה שָׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, וְלָכֵן עֲמָלֵק רָשׁוּם בִּשְׁמָם - ע''ם מִבִּלְעָם, ל''ק מִבָּלָק. וְזָכָר וּנְקֵבָה הֵם עֲמָלֵקִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.

כלומר עמלק שכסא הכבוד לא שלם כאשר הוא נמצא בעולם מרמז לאותם מלאכים שבאים מגבוה ויש להם איזה שייכות לכסא הכבוד או לפחות לפגום בו וזה נראה לי ההמשך בצורה אחרת של המאבק של אותם מלאכים בעם ישראל ולכן הם באים מתוך עם ישראל או לפחות מתוך אותו ענף שיוצא ממנו אברהם שהוא השורש של כל עם ישראל . אנחנו רואים את  השינוי והניצחון של משה על השטן בזמן מתן תורה מפורש במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה, סוף רגע יצתה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי (שמות ג) לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים זכור אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמרה לו אל תתיירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך,

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזגאל,

ואומר צרור המור בראשית פרק ח

וביארו ואמרו כי לפי שהיה מתאחר בדרך נשכו נחש הקדמוני הוא שטן הוא יצר הרע הצד ציד הוא סמאל שר של עשו. דכתיב ביה ויגע בכף יריכו לפי שנשכו כנחש. ולפי שלא יכול לו נגע בכף ירכו הם צאצאיו ונביאיו וחכמיו ודורו של גזירות שנוגע בהם ומכלה אותן. ולפי שנגע בכף הירך לא היתה נבואתו לישראל ממשה עד שמואל. כביכול שנחלש מקום הנבואה שהוא סוד הירכים הם יכין ובועז. ולפי שנגע בכף הירך והיא שלו ונטלו השם ממנו. וזהו כי לא יכול לו. נתן לו השם בטן וירך של סוטה כדכתיב בתת השם את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. וזהו סוד שעיר עזאזל בענין שיעסוק בו ולא יקטרג את ישראל.

כלומר אחרי מתן תורה מלאך המוות הוא השטן הוא סמאל הוא שרו של עשיו כלומר מה שנשאר אחרי מתן תורה זה אותו סמאל שהוא שרו של עשיו שקשור למלאכים שמקורו מבלעם ובלק שקבלו את כל תורתם מהמלאכים והוא לאחר מתן תורה מוגבל יותר ובעל יכולות מצומצמות יותר במשה הוא לא יכול לפגוע ולכן נשאר לו רק את עם ישראל ללא משה וזרעו  .

ואם כך למה יורד בלעם לבאר שחת ? הרי לפי המהלך שלי כל מעשיו לשם שמים ?

אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

באמת בלעם מתכון לשם שמים אבל ההבדל בינו לבן עם ישראל שיש לו עין רעה ורוח גבוהה  וכד' כלומר אומנם הוא עושה לשם שמים אבל בגלל התכונות שלו הוא לא רואה את המציאות כמו שהיא וטועה אבל זה טעות לשם שמים ולכן  בעלת תיקון ובסה"כ הוא מגיע רק למדרגה רביעית שיש לה עדיין תיקון ואומר התפארת שלמה דברים דרוש לראש השנה

ויותר נפלא מבואר בכתבי האר"י ז"ל בס' לקוטי תורה שבלעם הרשע הי' לו תיקון בגלגולים. וז"ל. על פסוק תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו הקשה הא לא נתקיים רק נהרג בחובו הטמא. וא"כ למה כתבה התורה דברים בטלים ח"ו. דע כי בלעם נתגלגל בנבל וכו' אך תשלום גלגולו בכמהם בן ברזילי וזהו ותהי אחריתי כמוהו עכ"ל.

כלומר בלעם בסופו של דבר תיקן את נשמתו ומה שקלקל על ידי התכונות שלו הוא לא השחית את עצמו לגמרי ויש  לו תיקון .

ואת ההפרדה הזאת בן משה לעם ישראל אנחנו רואים גם במגילת אסתר שהמן רצה להרוג את מרדכי שהוא ניצוץ משה אבל מיד אחשורוש אחרי שקרא את דבר ההצלה של מרדכי נתן להמן לקחת את מרדכי על סוסו אבל זה לא עצר אותו להמשיך לנסות להשמיד את עם ישראל וזה מה שאומרת זרש אסתר פרק ו

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

ויוצא לנו ש הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל  מדבר על הנפילה של המלאכים לפני משה כלומר זרש מגלה להמן שמרדכי הוא מזרע או ניצוץ של משה והוא לא יוכל לו ולכן המן ממשיך בתוכנית לא כדי להשמיד את מרדכי אלה להשמיד את עם ישראל כמו שהבאתי שזה התוכנית של אותם מלאכים לאחר מתן תורה

ואמר לי הרב הרשלר אולי זה הכוונה של המגילה המפרידה בן עם מרדכי ליהודים כתוב אסתר פרק ג

 

(ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־ הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

כלומר יש עם מרדכי ויש את כל היהודים . עם מרדכי זה זרעו של משה והיהודים זה כל האחרים .

לסיכום מהענף המקביל לאברהם כלומר נחור אחיו ומילכה אחותה של שרה והברכה של אברהם עצמו יוצאים איוב ובלעם וכל אחד בדרכו מנסה להחליף את זרע אברהם . איוב מודה בסוף ספר איוב שהוא לא יכול להחליף את אברהם . לבן מנסה לפני מתן תורה לאבד את הכול ובלעם אחר מתן תורה  מנסה להחליף רק את עם ישראל ולא את זרעו של משה . לאחר מתן תורה ונצחונו החלקי של משה על השטן משימתו של השטן הוא סמאל הוא שרו של עשיו  לנסות ולהחליף את עם ישראל ולכן עד שימחה עמלק מהעולם כסא הכבוד לא שלם ורק  יהיה שלם לאחר שעמלק וזכרו ימחקו מהעולם .

 

פרשת פנחס מה המשמעות של צרור ? למה מלאכי השרת נלחמים בעם ישראל ? מדוע הם המשיכו במאבק אחרי מתן תורה ? מה הם מנסים להשיג ? מתי יגיע המנוחה וכיצד זה קשור לצרור החיים ? ‏כ'/תמוז/תשע"ז

בס"ד
פרשת פנחס מה המשמעות של צרור ? למה מלאכי השרת נלחמים בעם ישראל ? מדוע הם המשיכו במאבק אחרי מתן תורה ? מה הם מנסים להשיג ? מתי יגיע המנוחה וכיצד זה קשור לצרור החיים ? ‏כ'/תמוז/תשע"ז

כתוב במדבר פרק כה

(יז) צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם:

(יח) כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר:

וצריך להבין את העניין של צרור את המדינים כי צררים הם לכם

ונאמר במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא

ה צרור את המדינים אף על פי שכתבתי כי תקרב אל עיר להלחם אליה /עליה/ וקראת אליה לשלום לאלו לא תעשו כן לא תדרוש שלומם וטובתם, את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור,

כלומר יש מלחמה בן מדין ועם ישראל שאין לא פתרון בצורה של שלום והדרך היחידה זה לצרור אותם . כי המטרה היחידה שלהם של המדינים זה לצרור את עם ישראל   . ודבר זה צריך ביאור  והבנה . שבוע שעבר כתבתי על בלק ובלעם שהצרוף של שניהם זה עמלק והם המשיכו את הנפילים אלו המלאכים שירדו לארץ וחטאו עם בנות האדם . ואומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר בלעם ולבן הם ממשיכים את אותם הנפילים שהקב"ה אחרי שירדו לארץ וחטאו בבנות האדם הוגבלו על ידי הקב"ה וכך כותב הזוהר הקדוש

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

כלומר לבן זה ענף אחד ובלעם זה ענף שני שיוצא מאותם מלאכים שהוגבלו על ידי הקב"ה וכל אחד בדרכו רצה להשמיד את עם ישראל . בלעם כמו שראינו בפרשה הקודמת שכמעט הצליח להשמיד את כל עם ישראל

במדבר פרק כה

(יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי:

כלומר היה פסע קטן בן השמדת עם ישראל להצלה של פינחס את עם ישראל וכך כותב הזוהר

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו [שאמר] דָּבָר זֶה? אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם - מִמֶּנּוּ הָיָה, וְכָתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כב) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי.

כלומר לבן ובלעם הם ההמשך של אותו מאבק שיש למלאכים בעם ישראל ומאבק זה הוא מאבק של צרור הם מנסים לצרור את עם ישראל ואנחנו צריכים לצרור אותם ובמאבק הזה אין ולא יכול להיות שלום זה מאבק רק של מלחמה שיש בו רק ניצחון ולא יכול להיות בו שלום . וננסה להבין יותר לעומק מה מקור המלחמה הזאת בן עם ישראל לאותם מלאכים שחלקו כתבתי בשבוע שעבר וכדי להבין את זה אביא באריכות את המדרש שמספר על המאבק בן משה למלאכים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

תנו רבנן אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') בשעה שעלה משה למרום באותה שעה באתה ענן ורבצה כנגדו, לא היה יודע משה אם לרכב עליה אם לאחוז בה, מיד פתחה ונכנס בתוכה שנאמר ויבא משה בתוך הענן (שם /שמות/ כ"ד י"ח) ויכס הענן (שם שם /שמות כ"ד/ ט"ו) ונשאתו ענן והיה מהלך ברקיע ופגע בו קמואל המלאך, שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה שהם יושבים בשער הרקיע, גער במשה ואמר מה לך בקדושי עליון, אתה ממקום הטנופות באת ומהלך במקום טהרה, ילוד אשה מהלך במקום אש, אמר לו משה, בן עמרם אני שבאתי לקבל תורה לישראל, כיון שלא הניחו, (הכהן) [הכהו] משה פצע (אמר ומאבדו) [אחד ואבדו] מן העולם, והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש, פגע במשה, אמר לו מה לך במקום קדושי עליון, כיון ששמע קולו נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן הענן, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון, אמר לו הדרניאל למשה עד כאן היה לי רשות להלוך מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני, כיון שראה משה את סנדלפון נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא וענהו, בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא באותה שעה ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר, ועל אותה שעה אמר ויעבור ה' על פניו וגו' (שמות ל"ד ו'). אמרו עליו על סנדלפון שהוא גבוה מחביריו מהלך חמש מאות שנה ומשתמש אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו, וכי תעלה על דעתך שיודעים מלאכי השרת היכן הוא והלא כבר נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב) ואילו מקומו לא ראו, אלא משביע את הכתר ועולה ויושב בראש אדונו, ובשעה שיגיע כתר כל חיילי מעלה מזדעזעים וחיות דוממות ונהמות כארי, באותה שעה עונין כולם ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו' ג') בשעה שהגיע לכסאו מתגלגלים גלגלי כסאו ומתרעשים אדני שרפרף וכל הרקיע כולם אוחזם חלחלה, בשעה שהוא עובר על כל חיילי מרום וכתר שלו פותחים פיהם ואמרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל שם /ג'/), בא וראה שבחו וגדולתו של הקדוש ברוך הוא בשעה שמגיע כתר לראשו מחזיק עצמו לקבל כתר מעבדיו, וכל חיות ושרפים ואופנים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד בפה אחד אומרים ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמ"ו י'). כיון שעבר פגע בו ריגיון נהר של אש, (שגחלים שורפות) [שגחליו שורפים] את המלאכים ושורפים בני אדם, (נטל) [נטלו] הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו. פגע בו גליצור שכתב בו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' ל"ח) והוא מגלה טעמי צור וכנפיו פורשים לקבל הבל החיות, שאלמלא אין מקבלו נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות, ושוב מלאך אחד גליצור עומד ואומר שנה זו חיטין יצליחו ויין יזול, ושוב מלאך אחד שנוטל אודות של ברזל ועליהם גחלי ריגיון ומעמידם כנגד (המלאכים) [המלכים] ונגד נגידים כדי שתפול אימתם בעולם, נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו. פגע בו גדוד של מלאכי חבלה שהם סבובים לכסא הכבוד שהם גיבורים ועצומים, כיון שהגיע משה אליהם בקשו לשורפו בהבל שבפיהם, מה עשה הקדוש ברוך הוא פירש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו ואמר, משה השב להם תשובה למלאכי השרת (ואמר) [ואמור] להם, מאחז פני כסא פרשז עליו עננו (איוב כ"ו ט') אמר רבי נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינה ועננו עליו, אמר לפניו רבון של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, אמר (להם) [לו] אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר, מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת, אמר להם כתוב בתורה אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') כלום אלהים יש לכם, כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים (שם שם /שמות כ'/ ב') חלוקה יש לכם שתי רשויות יש לכם, כתוב בתורה כבד את אביך ואת אמך (שם /שמות כ'/ י"ב) אב ואם יש לכם, כתוב בתורה לא תחמוד (שם /שמות כ'/ י"ד) חימוד יש לכם, פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח' י'), ולא עוד אלא מלאך המות מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' (שם /תהלים/ ס"ח י"ט) וכתב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה וגו' (במדבר י"ז י"א) וכתב ויקח אהרן כאשר דבר משה (שם שם /במדבר י"ז/ י"ב) וכתב ויעמוד בין החיים ובין המתים (שם /במדבר י"ז/ י"ג), אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד. מיד כשעלה משה למרום פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל'), אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור (לפניך) [לימינך], חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר. מיד פתח הקדוש ברוך הוא שבעה רקיעים ונגלה עליהם עין בעין ביופיו ובכבודו ובתוארו ובכתר שלו ובכסא כבודו, כיון ששמעו אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') מיד יצתה נשמתם של צדיקים והחייה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה (תהלים ס"ח י'), מה עשה הקדוש ברוך הוא הוריד עליהם לארץ מאה ועשרים ריבוא מלאכי השרת, כל אחד ואחד מישראל אוחזים אותו שני מלאכי השרת, אחד מניח את ידו על לבו ואחד מגביה את צוארו כדי שיראה להקב"ה פנים בפנים. ולמה נגלה להם פנים בפנים, אמר להם ראו שנגליתי לכם בכבודי ובתפארתי, שאם יש דור שמתעה אתכם ואומר נלך ונעבוד אלהים אחרים אמרו לו, יש לנו אלהים שאנו עובדים אותו, בזמן שאין אנו עובדים אותו (מורידין) [מורידן] בגיהנם, ועתיד הקדוש ברוך הוא להמלך מלכותו על כל ישראל.

המדרש הזה ארוך אבל הוא יסודי בהבנת עניין המאבק של המלאכים במשה כאשר קיבל את התורה

משה עולה דרגה אחר דרגה כאשר בכל דרגה הוא פוחד שאותם מלאכים ישרפו אותו . עד שהקב"ה אומר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר . כלומר שהחשש של משה היה עד כסא הכבוד אבל כאשר אחז בכסא הכבוד לא חשש וצריך להבין מדוע כתוב באיכה פרק ג

(לח) מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב:

(לט) מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו חֲטָאָֽיו: ס

(מ) נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְקֹוָֽק:

ואומר הפנים יפות שמות פרק לג

ויש לכוין בזה מ"ש חז"ל [ברכות ז א] ששאל מפני מה צדיק ורע לו ע"ד שכתבנו בפסוק איכה ג' [לו - לז] מי זה אמר ותהי וגו' מפי עליון לא תצא וגו' מה יתאונן אדם חי וגו', שענינו שמפי הש"י א"א שיצא הטוב ורע שהוא אחדות האמיתי, ולא יתכן בו שתי בחינות אלא אחדות הטוב בלבד, והוא משתנה לפי המקבלים כיון שרצה משה לראות האחדות האמיתי ממילא ידע מפני מה צדיק ורע לו, אלא כיון שא"א לאדם לראות אלא לאחר שנחלקו שתי בחינות פנים ואחור כנ"ל א"א לו לידע זה

כלומר עד כסא הכבוד עדיין קיים עניין של טוב ורע אבל בכסא הכבוד יש רק טוב ולא יכול להיות רע ולכן כאשר אוחז משה רבנו בכסא הכבוד הוא יודע שלא יכול להיות שם שום רע ולכן זה הרגע שהוא לא פוחד להחזיר תשובה למלאכים מה תפקידו בעולם ולמה מגיע לעם ישראל לקבל את התורה . יש מאבק בן עם ישראל לאותם מלאכים על מהות העולם . המלאכים נמצאים בעולם העליון במקום גבוה אומנם הקב"ה נתן להם בחירה חופשית מצומצמת יותר ולא הוריד אותם לעולם אבל הדרגה שהם יכולים להגיע זה מתחת כסא הכבוד . עם ישראל נמצא בעולם בדרגה יותר נמוכה אבל עם בחירה חופשית יותר גדולה אבל על ידי קבלת התורה יש לו אפשרות במעשיו להגיע למקום גבוה יותר מאשר אותם מלאכים כלומר הוא יכול לחטוא  לרדת לבאר שחת אבל יכול לבחור בטוב ולהגיע עד כסא הכבוד שזה גבוה יותר מאשר המלאכים יכולים להגיע וכאן זה מהות המאבק בן עם ישראל למלאכים מה עדיף לעולם דרגה יותר נמוכה עם סיכון נמוך יותר כתוצאה מבחירה חופשית מוגבלת או עולם עם דרגה גבוהה יותר אבל עם סיכון גבוה יותר כתוצאה מירידה לעולם שבו היצר הרע חזק יותר ויכול לגרום לירידה לדרגות נמוכות מאוד .

שם משמואל בראשית פרשת וירא

ולפי האמור יובן מה שלעתיד תהי' מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת והם ישאלו לישראל מה פעל אל, שלעתיד אחר הסרת כל הלבושים, תתגלה עצם מעלת ישראל מה שאין במלאכים, והם יקבלו מישראל, וכמו שהי' באברהם אימתו מוטלת עליהם, ולעתיד כל ישראל יהיו במדריגת האבות שהיתה להם בעוה"ז, וכעין שכתוב (זכריה י"ב) והי' הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלקים:

ומעתה יש לפרש הא דרץ לקדם אותה אומה שכתוב בה ואפרים עגלה מלומדה, היינו שישראל יהיו קדומים למלאכי השרת והם יהיו למודי ה', וזהו הלשון עגלה מלומדה, היינו מלומדים מפי הקדוש ברוך הוא והמלאכים יהיו בחוץ:

כלומר יש להגיד שמבריאת העולם המלאכים נאבקים על המהות של העולם איזה עולם יהיה לנו ומה הסיכון שצריך לקחת לעומת הדרגה העליונה שניתן להגיע אליה . כמו שכתוב במדרש לעיל

ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם

מסבירה הבת קול למלאכים שיש הבדל בן בריאת העולם למצב הנוכחי . אם עם ישראל לא יקבל את התורה לא יהיה דירה לקב"ה בעולם ולא למלאכים ולכן המלאכים נותנים למשה לעבור לדרגה הבאה אבל זה לא מספיק למלאך הבא שעדיין רוצה לשרוף את משה כלומר צריך להגיד שלתורה יש רבדים שונים ודרגות שונות כלומר קבלת התורה עד אותו דרגה של אותו מלאך הדרניאל היית מקובלת על המלאכים אבל דרגה גבוהה יותר זה בעיה ולכן רצו לשרוף את משה  והקב"ה היה צריך להתערב עד שמשה אחז בכסא הכבוד ששם יש רק טוב כמו שאמרנו . אבל צריך לשאול הרי המאבק שלהם היה גם לאחר מתן תורה אומנם מעשה לבן היה לפני מתן תורה אבל מעשה בלק ובלעם הוא גם אחרי מתן תורה ולאחר שלכאורה משה ניצח את המלאכים אז מה יש להם להלחם בעם ישראל ? וצריך להגיד שמה שהם מנסים לעשות זה אולי להגיע לאופציה שהקב"ה העלה בשמות פרק לב

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

כלומר עדיין יש אופציה לשנות את העולם להשמיד את עם ישראל ולהשאיר רק את משה וזרעו כי משה היחידי שהצליח להגיע עד כסא הכבוד ועם ישראל רחוק מכך ויש אולי לדעתם סיכון לעולם ולכן הם ממשיכים לנסות להשמיד את עם ישראל שלא הגיע לדרגתו של משה . ואז יוצא לנו שלבן ניסה להשמיד לגמרי את עם ישראל ולכן היה הגרוע מכולם כמו שאומרת ההגדה של פסח

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂות לְיַעֲקב אָבִינוּ: שֶׁפַּרְעה לא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקור אֶת הַכּל. שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול, עָצוּם וָרָב. 

ולאחר קבלת התורה יש את בלעם שמנסה להשמיד את עם ישראל אבל מקבל את קבלת התורה על ידי משה . כלומר יש מאבק מתחילת הבריאה על מה צריך להיות העולם ואת הכוח הזה נתן הקב"ה למלאכים על ידי קבלת בחירה חופשית מצומצמת .

ואומר הרד"ק שמואל א פרק כה פסוק כט

ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמ' בצרור החיים את ה' אלהיך ונשמתן של רשעים מטרפות ומשוטטות מסוף העולם ועד סופו ואין להם מנוחה שנאמר יקלענה בתוך כף הקלע:

ואומר הזוהר הקדוש

 וּכְשֶׁאוֹתָהּ רוּחַ עוֹלָה לְהִתְעַטֵּר לְתוֹךְ הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ נִקְשֶׁרֶת בְּאוֹתָהּ רוּחַ וּנְאוֹרָה מִמֶּנָּה, כַּלְּבָנָה כְּשֶׁנְּאוֹרָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְהָרוּחַ נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ אוֹתָהּ נְשָׁמָה, וְאוֹתָהּ נְשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ סוֹף הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא סוֹד הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה.

וְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ נִקְשֶׁרֶת תּוֹךְ אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה, וְאוֹתָהּ רוּחַ נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ אוֹתָהּ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, וְאוֹתָהּ נְשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת בָּאֵין סוֹף. וְאָז הוּא מְנוּחַת הַכֹּל וְקֶשֶׁר שֶׁל הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, הַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד וְגָוֶן אֶחָד. וְאָז זוֹהִי מְנוּחָה לַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּמַטָּה, וְעַל זֶה כָּתוּב (שמואל א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ. בְּגָוֶן אֶחָד וּבְסוֹד אֶחָד. שֶׁאוֹתוֹ אֵת, זֶה כְּמוֹ זֶה.

כלומר המנוחה היא הגעת הנשמה מתחת כסא הכבוד וקשר לאין סוף וזה אולי יהיה סוף המלחמה בעמלק

ששואב את כוחו מבלק ובלעם שהם ההמשך של המלאכים כמו שראינו

דברים פרק כה

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

וזה מה שכתוב שמות פרק יז

(טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיקֹוָ֖ק בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

ואומר רש"י שמות פרק יז פסוק טז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבעע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם:

לסיכום המטרה של עם ישראל להיות צרור בצרור החיים זה מתחת כסא הכבוד והמטרה של בלעם ובלק שהם המהות של עמלק להלחם בזה ולכן עד שלא נמחה את עמלק כסא הכבוד  לא יהיה שלם . ולכן רצונם של בלעם לצרור את עם ישראל כלומר למנוע את זה ממנו והוא ההמשך של המאבק מלאכי השרת בעם ישראל באמצעים שונים . והמנוחה ונחלה יהיה כאשר נגיע להיות צרורים מתחת כסא הכוד .