פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כג

(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵ֜לָיו בָּלָ֗ק לך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם:

(יד) וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:

וצריך להבין מה המשמעות של אפס קצהו שאומר בלק לבלעם אומר ה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]

ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. זה בית גלייא שלו. וירא משם קצה העם. כלומר כל העם מקצה. וראיה לדבר שהוא אומר למטה אפס קצהו תראה וכולו לא תראה מכלל שבראשונה כל העם מקצה ראה:

כלומר ראה בלק שלא ניתן לקלל את עם ישראל כאשר עם ישראל נראה בכללותו . כשעם ישראל הוא עם אחד שנראה מקצה לקצה לא ניתן לעמוד מולו וכך אומר צרור המור במדבר פרק ז

ואמר אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. לרמוז על חכמת בלק. לפי שידע שישראל בבחינת כללם א"א לחול בהם קללה. לפי שכל העדה כולם קדושים. אבל בבחינת פרטיהם תחול הקללה. לפי שאפשר שימצא בהם עון אשר חטא. וכמו שפירשתי באומרו ואם כל עדת ישראל ישגו. לפי שדבר נמנע הוא שכל העדה בכללה ישגו.

וכך כתוב בזוהר על בלק ובלעם

וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם.

וכך כתוב על עמלק דברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

ואומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ר' יצחק אומר מהו כל הנחשלים אחריך כל מי שהיה קורא תגר אחר הקדוש ברוך הוא היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז'). ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים

ואומר ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א

ולא כעמלק שרדף אחר ישראל, והרג נחשלים שבהם, והניח גיבוריהם,

כלומר דרכו של עמלק שהוא לא יכול לעם ישראל אבל הוא יחפש כל מקום שבו יש חוליה חלשה של עם ישראל ושם הוא ינסה להכות וכך היה דרכו של בלק שהבין שהוא צריך לחפש את החלק החלש של עם ישראל ושם ינסה להכות אותו כי מול עם ישראל אין לו יכולת לעשות את זה . וצריך להבין לאן כיוון בלק את בלעם כתוב  ברש"י במדבר פרק כג

(יד) שדה צופים - מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:

ראש הפסגה - בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

כלומר בלק חיפש מקום בו הוא יוכל למצוא פרצה שבו פעולת הקללה שלו תעבוד

בפעם הראשונה היה זה במדבר פרק כב

(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:

בפעם השניה היה זה בשדה צופים והשלישית במדבר פרק כג

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

הפעם הראשונה היה זה מקום שרואים את כל העם כולל משה ,המקום השני זה המקום בו ימות משה , והמקום השלישי זה המקום בו העם יחטא בבנות מואב כאשר משה היה עוד מנהיג על עם ישראל ובכל שלושת המקומות לא הצליח בלק יחד עם בלעם למצוא את הנקודה בו הקללה תעבוד

והתוצאה כתוב בבמדבר פרק כד

(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ

 

 

 

וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תצא [המתחיל בדף לה עמוד א]

 כי אהבך ה' אלהיך. שלשה פעמים כתוב בפסוק ה' אלוקיך כנגד שלש מקומות שעמד בלעם לקלל בהם את ישראל ולא הוצלח (במדבר כג) ויעלהו במות בעל ויקחהו שדה צפים. ויקח בלק את בלעם ראש הפעור. והנה ברכת ברך זה שלש פעמים:

כלומר עם ישראל היה צריך את חסדי השם כדי ששלוש הניסיונות של בלק ובלעם לקלל את עם ישראל לא יצלחו לבלק ובלעם היה את הכוח לקלל את עם ישראל אבל אהבת השם לעם ישראל הפכה את הקללה לברכה אבל מכאן צריך להבין את נקודות החולשה של עם ישראל

הראשון עבודה זרה שזה בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל  השני זה הצמדות לתורה שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים  מקום שלא נמצא שם משה רבנו מקבל ומוסר התורה  והשלישי עריות רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר שם חטאו עם ישראל עם בנות מואב .

פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה  לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

לאחר שכתבתי כמה מאמרים על נושא של מחלות ננסה לראות את זווית הראיה של הזוהר הקדוש על נושא של מחלות

ונתחיל להבין את המנגנון של המחלה לפי הזוהר הקדוש . אומר הזוהר  הקדוש פרשת נשא דף קכ''ב ע''א

וְכָל מַאן דְּפָגִים עוֹבָדוֹי, אִתְפְּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְשֵׁם יְיָ לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר פָּגִים, וּבְהַהוּא פְּגִימוּ שַׁרְיָא חֹשֶׁךְ, בְּגִין פְּגִימוּ דְּסִיהֲרָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ חַשׁוֹכָא. וְהַאי בַּר נָשׁ כְּמָה דְּאִיהוּ פָּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ, כַּךְ אִתְפְּגִים אִיהוּ לְתַתָּא, אוֹ אִתְעָבִיד אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר. בְּגִין דִּיְּהֵא רָשִׁים לְעֵילָּא וְתַתָּא.

תרגום :

וְכָל אֵלֶּה לָמָּה מִתְפַּחֲדִים מִדְּמוּת זוֹ שֶׁהֵם נִבְרְאוּ מִשָּׁם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם ה' שׁוֹרֶה עָלָיו. סוֹד הַדָּבָר - (דברים כח) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'. וְכָל מִי שֶׁפּוֹגֵם מַעֲשָׂיו, נִפְגֶּמֶת דְּמוּתוֹ, וְשֵׁם ה' לֹא שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם פָּגוּם. וּבְאוֹתוֹ פְגָם שׁוֹרֶה חֹשֶׁךְ, בִּגְלַל פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בָּהּ. וְאָדָם זֶה, כְּמוֹ שֶׁהוּא פָּגַם דְּמוּתוֹ - כָּךְ נִפְגָּם הוּא לְמַטָּה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

תחילת הפגימה מתחיל במעשיו של האדם ובמחשבתו . מעשה פגום או מחשבה פגומה גורמת דבר ראשון לפגימה בדמותו של האדם כלומר הדמות הרוחנית שלו  . האדם בתחילת הבריאה שלו  נברא כאשר שם של הקב"ה  שורה עליו כלומר יש בו שלמות כי שם של  הקב"ה שורה עליו . וצריך להגיד שזה מסתדר עם מאמר של חז"ל בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי.

כלומר כל תינוק בבטן אימו דמותו שלמה  כי  שם השם שורה עליו והשלמות שלו נובעת מלימוד כל התורה כולה על ידי מלאך כמו שהיה במעמד הר סיני שכל עם ישראל ברגע מעמד הר סיני התרפא מכל המומים שלו . ואז מעשה לא ראוי שלו פוגע בדמותו הרוחנית . הפגימה זה סילוק של שם השם מאותו המקום ולכן לאותו מקום נכנס החושך וזה אותו חושך שנמצא בלבנה שהפגימה בה הביאה את החושך . הפגם בדמותו הרוחנית של האדם גורמת לשינוי בדמותו הפיזית של האדם כי מה שיש למטה זה ההשתקפות של דמותו של האדם למעלה . וממשיך הזוהר

וְהַהוּא חֹשֶׁךְ שַׁרְיָא בִּפְגִּימוּ דִּילֵיהּ, וּמִיַּד אִשְׁתְּמוֹדְעָאן בֵּיהּ דַּרְגִּין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן חֵילוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דִּכְבַר יַדְעִין דִּבְהַהוּא פְּגִימוּ לָא שַׁרְיָא מַלְכָּא. וּבְגִין דָּא חֵילוֹי דְּמַלְכָּא מִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דְּחַיָּילִין דְּמַלְכָּא לָא שַׁרְיָין, וְלָא מִתְקָרְבָן, אֶלָּא בְּאֲתָר דְּמַלְכָּא שַׁרְיָא, דְּכַךְ אִינּוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ, כְּאֵבָרִין בָּתַר גּוּפָא.

תרגום :

וְאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בַּפְּגָם שֶׁלּוֹ, וּמִיָּד יוֹדְעִים בּוֹ דְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ פְּגָם לֹא שׁוֹרֶה הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם זֶה חַיּוֹת הַמֶּלֶךְ מִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁחֵילוֹת הַמֶּלֶךְ לֹא שׁוֹרִים וְלֹא מִתְקָרְבִים, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹרֶה. שֶׁכָּךְ הֵם מִתְנַהֲגִים אַחֲרָיו, כְּאֵיבָרִים אַחַר הַגּוּף.

כניסת החושך לתוך הפגם  של האדם שנוצר ממעשיו הלא נכונים גורמים להתרחקות של שאר כוחות הקודש הנמצאים בעולם כי כל אחד מקבל את כוחות הקודש לפי דרגתו

וּבְהַהוּא אֲתָר דְּשָׁרֵי הַהוּא חֹשֶׁךְ, כַּמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, דְּאִתְקְרִיאוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ כַּמָה נְשִׁיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן יִסּוּרִין. וְאִי אִית לֵיהּ מָמוֹנָא דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד, אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ. וְאֵיךְ אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ, אֶלָּא כָּל זְכוּת דְּנָחִית לֵיהּ מִלְעֵילָּא, יָהִיב לֵיהּ לְאִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַטְלִין מִנֵּיהּ יִסוּרִין. וְאִי לֵיהּ לֵיהּ זְכוּ, וְלָא חוֹבָא לְעֵילָּא, אֶלָּא כֹּלָּא לְתַתָּא, בְּכָל זְכוּ דְּעָבִיד נָחִית לֵיהּ מָמוֹנִין, וְאוּמִין דְּעָלְמָא מִתְקָרְבִין לֵיהּ, לָקֳבֵל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְיָהִיב לוֹן מָמוֹנָא, וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ.

תרגום  :

וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִים אֵלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כַּמָּה נְשִׁיכוֹת, וְאֵלֶּה אוֹתָם יִסּוּרִים. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה - יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא כָּל זְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לוֹ מִלְמַעְלָה, נוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּמְבַטְּלִים מִמֶּנּוּ יִסּוּרִים. וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת וְלֹא חוֹבָה לְמַעְלָה, אֶלָּא הַכֹּל לְמַטָּה - בְּכָל זְכוּת שֶׁעוֹשֶׂה, יוֹרֵד לוֹ מָמוֹנוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו כְּנֶגֶד מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, וְנוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן וְנִצָּל מֵהֶם.

אומר הזוהר שיש בעולם את הכוחות של הקב"ה מצד הטוב אבל גם כוחות של הקב"ה מצד הרע והם מה שנקרא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים ואותם הכוחות מצד הרע נכנסים לאותם מקומות שבו נמצא החושך כלומר הפגם שנעשה בדמותו של האדם על ידי מעשיו הלא נכונים ששם השם הסתלק משם ונכנס החושך . כלומר החושך לא גורם לאדם ייסורים אלה הוא התנאי לאותם נחשים ועקרבים שיוכלו להיכנס לתוך הדמות של האדם באותו המקום בו יש חושך כי למקום שיש בו אור הנחשים והעקרבים לא  יכולים להיכנס . הכניסה הזאת של הנחשים והעקבים גורמת לייסורים לאדם כלומר אותם מחלות שאנחנו מדברים עליהם . ואומר הזוהר לעיל "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר אותו פגם גורם למחלות הללו ולייסורים . ומה הפתרון לאותם ייסורים ?  אומר הזוהר שאם יש לאדם  ממון של מעשים טובים אז הייסורים יתמעטו וצריך להבין מה הכוונה של הזוהר ממון של מעשים טובים ?  וההבנה שלי בנושא שכמו שאתה יכול לעבוד ולהרוויח 1000 שקל אתה מסוגל לקנות איזה חפץ שאתה רוצה כלומר ממון הוא אמצעי ניטראלי שיש לו ערך מסוים ועל ידו אתה יכול לקנות כל חפץ , כך בעולם העליון על ידי מעשים טובים נוצר לך זכות של "ממון רוחני"  של מעשים טובים ועם הממון הזה אתה יכול "לשלם" על כל דבר  ולמי אתה משלם ? אתה משלם לאותם מלאכי חבלה שנמשכים לחושך שנוצר על ידי המעשים הלא ראויים שהאדם עושה  כלומר אותו ממון לא מחזיר את האור שהיה שם בתחילה הממון הזה רק גורם לאותם מלאכי חבלה לא לגרום לייסורים כל עוד הם מקבלים את ה"ממון הרוחני "שיש לאדם . כלומר "ממון רוחני " כזה הוא אמצעי זמני שמעכב את הייסורים . ומה קורה לאדם שאין לו "ממון רוחני " ?  אם אדם צבר ממון בעולם הזה , פגיעה בממון בעולם הזה גם כן מעכבת את הייסורים  כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

אבל זה פיתרון זמני המעכב את הייסורים ומה הפתרון האמיתי לאותם ייסורים ? ממשיך הזוהר הקדוש ומפרש :

וּבְגִין דָּא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין לַעֲזָאזִל, לְגַבֵּי הַהוּא חֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים, לָקֳבֵל שִׁבְעִים אוּמִין, לְקַיְּימָא קְרָא, (משלי כה) אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיַּד דְּהַדְרִין בְּתִיּוּבְתָּא, אִתְעַבָּר הַהוּא חֹשֶׁךְ מֵהַהוּא פְּגִימוּ, וְיִשְׁתְּלִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, (שמואל ב יב) גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָאתְךָ לֹא תָמוּת. וּמִיַּד אִתְהַדָּר בֵּיהּ שְׁמָא דַּיְיָ, וְאִתְּרָעֵי (נ''א ויתרפי) בֵּיהּ, מֵאִנּוּן נְשִׁיכִין דְּיִסוּרִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן דְּאִתְהַדָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיַּד דְּהָדַר בְּתִיּוּבְתָּא וְאִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

תרגום :

וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל אֵצֶל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְקַיֵּם הַפָּסוּק (משלי כה) אִם רָעֵב שּנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיָּד שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עוֹבֵר אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ מֵאוֹתוֹ פְגָם וְנִשְׁלָם. וְסוֹד הַדָּבָר - (שמואל ב יב) גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת. וּמִיָּד חוֹזֵר בּוֹ שֵׁם ה' וּמִתְרַצֶּה (ומתרפא) בּוֹ מֵאוֹתָן נְשִׁיכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁחוֹזֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם אוֹתוֹ הַפְּגָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

כלומר הפתרון האמיתי הוא לסלק את החושך ולהחזיר את האור לאותו מקום בדמות שלך שפגמת המעשים הלא ראויים וזה חזרה בתשובה אותו דבר שפגמת בו ,השיבה חזרה בתשובה מלאה לאותו דבר מסוים שנכשלת בו גורמת לשם השם לחזור לאותו מקום בדמות הרוחנית הפגומה שלך ואז באופן מעשי החושך נעלם כי הוא לא יכול להיות במקום של אור  ולכן מלאכי החבלה לא יכולים להיות גם באותו המקום כי הם יכולים להיות רק במקום  של חושך ולא במקום של אור  וזה לשון הזוהר

וְדָא אִיהוּ בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה, דְּגָרִים לְאָהַדְּרָא בִּינָה דְּאִיהוּ יד''ו, לְגַבֵּי ה' דְּאִיהִי מַלְכוּת. דְּאַזְלָא מְנַדְּדָא מִן (דף קכ''ד ע''א) קִנָהָא, דְּאִיהִי הַהִיא דִּיּוּקְנָא, דְּמִתְקַטְרִין בָּהּ כָּל פִּקוּדִין. וּבָהּ מִתְקַטְרִין עֶשֶׂר סְפִירָן. כַּד בַּר נָשׁ עָבֵד פִּקּוּדָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר, וְעָבִיד לָהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִינָהּ שַׁרְיָין עָלֵיהּ י' סְפִירָן. וְכָל מַאן דְּקִיֵּים פִּקּוּדָא חַד כַּדְקָא יָאוּת, כְּאִלּוּ מְקַיֵּים רמ''ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּלֵית פִּקּוּדָא דְּלָאו אִיהוּ כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ רמ''ח. (ע''כ רעיא מהימנא).

תרגום :

וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה גְמוּרָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לְהַחֲזִיר בִּינָה, שֶׁהִיא יה''ו, לְגַבֵּי ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת. שֶׁהוֹלֶכֶת וְנוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ, שֶׁהִיא אוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁנִּקְשָׁרוֹת בָּהּ כָּל הַמִּצְווֹת, וּבָהּ נִקְשָׁרוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת. כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּגְלָלָהּ שׁוֹרוֹת עָלָיו עֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה אַחַת כָּרָאוּי, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם רמ''ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁאֵין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הָרמ''ח.

ועל ידי חזרה בתשובה חוזר הבינה וחוזר האור ומסתלק החושך ואיתו מלאכי חבלה שהם הגורמים לייסורים שהם המחלות .

ונשאלת השאלה על איזה  סוגי מחלות מדבר הזוהר האם למחלות שהם מכות שהם כתוצאה מאי עשיית המצוות שתורה עומדת ומתריעה עליהם או מאותם מחלות שבאות מצד החסד (ראה מאמרים קודמים ) אותם מחלות שאברהם ויעקב חידשו . ולפי הבנתי "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר מחלות שלא מתים מהם וגם התהליך שמדובר פה כמו שכתוב בישעיהו פרק ו

וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ:

כלמור יש תהליך של 1. הבנה 2. חזרה בתשובה (ללא סליחה ) 3.  רפואה ולא כמו מחלות שהם מצד המכות שיש לאחר חזרה בתשובה סליחה , ולכן לדעתי מדובר באותם מחלות שבאות מצד הרחמים שמצריכות את האדם התבוננות על  המציאות הבנת מציאותו של הקב"ה ומתוך כך חזרה בתשובה ולאחריו רפואה .

פרשת חקת מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ?  ‏ב'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כ

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

ובהמשך כתוב במדבר פרק כ

(יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

וצריך להבין מה הבעיה העקרונית למה כתוצאה מהכאת הסלע משה לא נכנס  לארץ ישראל

אומר הזוהר

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָחָשׁ, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחַקִים למֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַּיִם, נִתְיָּיעֵץ וְאָמַר. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לִּי, עֲמוֹד בַּנָחָשׁ וַאֲנָא חָמֵי דְאֵין גְּזֵירָה לְנָחָשׁ בְּמַיִם אֶלָּא בְּעָפָר.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַנָּחָשׁ? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחֲקִים לְמֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַיִם. נִתְיָעֵץ וְאָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי עֲמֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין גְּזֵרָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, אֶלָּא בֶעָפָר.

וממשיך הזוהר

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (בראשית ג) וְעָפָר תֹאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ מַשְׁמַע דְּעָפָר יֵיכוּל כָּל יוֹמוֹי, אֲבָל לא בְּמַיָּא. וְיִשְׂרָאֵל דַחֲקִין לִּי, וְאַף עַל גַּב דְּיִתְעֲבִיד נִיסָא, לָא יִתְעֲבִיד בְּאֲתָר דָא, אֶלָּא אִתְחַקַק בְּעַפְרָא וְלָא בְּמַיָּא. דִּכְתִיב (שמות ד) וַיָשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בְּדָא אִתְחַקַק בְּמַיָּא בְּמָרָה, וּכְּבָר עֲבָד נִיסָא בְּהַאי, דְּאִתְעֲבִיד זִמְנָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב, (במדבר כ) וַיַּךְ אֵת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה (במדבר כ) יַעַן לא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, דְּחַשָׁבְתוּן דְּלָא יָכִיל נָחָשׁ בְּמַיִם. (במדבר כ) לַכֵן לֹא תַבִיאוּ: (עד כאן מההשמטות)

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכָּאן (בראשית ג) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ, מַשְׁמָע שֶׁעָפָר יֹאכַל כָּל יָמָיו, אֲבָל לֹא בְמַיִם. וְיִשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים לִי, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס, לֹא יֵעָשֶׂה בְמָקוֹם זֶה, אֶלָּא יֵחָקֵק בְּעָפָר וְלֹא בְמַיִם, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בָּזֶה נֶחְקַק בַּמַּיִם בְּמָרָה, וּכְבָר עָשָׂה נֵס בָּזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בִזְמַן אַחֵר, שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, (במדבר כ) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, שֶׁחֲשַׁבְתֶּם שֶׁלֹּא יָכוֹל הַנָּחָשׁ בְּמַיִם, (שם) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ:

אנחנו רואים שמצד אחד יש כאן את הלחץ של בני ישראל כי הם רוצים את המים פה ועכשיו ומצד שני מבין משה שהזמן דוחק והוא יכול מצד אחד לנסות לעשות את נס הפה כלומר בדיבור  אבל יש כאן נתון נוסף שהוא רואה שנמצא פה הנחש והנחש עונשו בעפר ולא במים ולכן ההיגיון אומר להכות בסלע ולא לדבר עם הסלע . כלומר אם לא היה דוחק הזמן מצד עם ישראל למשה יכול להיות שמשה היה לאחר שיקול דעת נוספת משתמש בפה ולא מכה בסלע אבל היה כאן שעת הדחק ומשה החליט "ללכת על בטוח " על נס שכבר נעשה לו פה ולא להסתכן במהלך שיכול לא להצליח . והסיבה העיקרית למעשה הזה היה הלחיץ של בני ישראל . ולדעתי משה הבין שעדיין עם ישראל לא הגיע לדרגה שבו הוא יכול לעשות את הנס "בפה " כי אם עם ישראל היה מגיע לדרגה כזו הוא היה נותן למשה את הזמן לשיקול דעת נוסף אבל עם ישראל בשלב הזה לא היה מוכן לדרגה גבוהה שבו הכול תלוי בפה  . משה היה בדרגה המתאימה אבל היה צריך להיות כאן התאמה בן דרגתו של משה לדרגה של העם ופה הדבר לא הסתייע ולכן משה החליט בגלל הלחץ "ללכת על בטוח " על משהו שהוא יודע שיעבוד

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא

ומפרש חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.

 

טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה](477).

כלומר האדם נולד לעמל הפה לעמל התורה אבל אנחנו רואים שהמציאות היא לא כזו  וצריך להגיד שהמטרה של בריאת האדם היא התורה ועמל האדם "בפה"  לשם הוא צריך להגיע אבל יש לו דרך ארוכה עד שיגיע לשם ומשה שעם ישראל עדיין הוא לא בדרגה של "הפה " ולכן הוא הכה בסלע ומה שאמר הקב"ה שיען לא האמנתם בי מדבר בעיקר על עם ישראל ולא על משה . זה מכוון שעם ישראל לא  הגיע לדרגה שבו משה יכול להיכנס לארץ ישראל כי אם משה היה נכנס לארץ ישראל היה זה תחילת ימות  המשיח ובית המקדש לא היה נחרב .

וזה המשמעות של מה שכתוב במדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

זה הדרגה של משה שהיא פה אל פה וכשעם ישראל יגיע לדרגה של פה אל פה אז יבוא משה ויכניס את עם ישראל לארץ ישראל

ואומר אור החיים דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק נב

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו'. קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו', ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דב"ר פ"ב) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח"ב קכ א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו' פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג' כ"ה) אעברה נא:

 

פרשת חקת למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו 

בפרשת  קרח כתבתי על נושא המחלות

"וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם  "

וכתבתי שנוסח התפילה הוא על המחלה שהיא מכה כלומר מחלה שבא כתוצאה מאי קיום מצוות

והנוסח של תפילת   18 ספרד  ואשכנז

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ומיד העיר לי הרב אבנר אבל אנחנו הספרדים מתפללים אחרת

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יוצא לנו שלפי נוסח עדות המזרח מתפללים על 3 דברים  1. לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ  2. וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ 3 . וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ

ולכאורה זה מאוד מתאים להבנה שלי שיש 2 סוגי מחלות  מחלות מצד הרחמים ומחלות מצד הדין כאשר המחלות מצד הרחמים מתחלקות ל 2 אותם מחלות שאברהם תיקן ואתם מחלות שיעקב תיקן והם המחלות שמתים מהם ואם כן ניתן לתרץ שההבדל בן נוסח אשכנז לנוסח עדות המזרח על מה ניתקן התפילה על אותם מחלות שבאות מצד הרחמים וגם על המחלות שבאות מצד הדין או רק על אותם מחלות שבאות מצד הדין כמו שמופיע בנוסח אשכנז . ולכאורה צריך להגיד שיש צדדים לכאן או לכאן בהבנת הדבר .

וכך כותב בילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קטז - דין ברכת השיבנו, ראה נא בענינו, ורפאינו

ומה שיש נהגו לומר בברכת רפאינו, והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי וכו', כתב מהר"י אלגאזי בספר נאות יעקב (בקונטרס מענה לשון דף לז) שהוא טעות, דברכה זו ברפואת תחלואי הגוף הוקבעה, ולא על רפואה דסליחה, ומוכיח כן ממגילה (יז א) ע"ש. והביאו הברכי יוסף כאן (סק"ג), וכתב עליו אבל כמה מגדולי ישראל מרגלא בפומייהו לומר כן, ואין ראיה מהש"ס. ע"ש. והובא בכה"ח כאן (אות ב') וכתב, שכן נראה דעת הפתח הדביר (סק"ד) והרוח חיים פלאג'י. ונראה לי דמי שאינו רוצה להוסיף בנוסח הברכה כשאומר והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו, יכוין על חולי הנפש ועל חולי הגוף. ע"כ.

מפנה אותנו  המהר"י אלגאזי  לסוגיה בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב

 ומה ראו לומר תשובה אחר בינה - דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו. אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה! - לא סלקא דעתך, דכתיב וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ומאי חזית דסמכת אהא, סמוך אהא! - כתב קרא אחרינא: הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא? והכתיב ושב ורפא לו! - ההוא - לאו רפואה דתחלואים היא, אלא רפואה דסליחה היא.

הגמרא מטפלת ב 3 פסוקים

1 . ולבבו יבין ושב ורפא לו

2. וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח

3. הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי

התהליך בפסוק הראשון הוא לבבו יבין ואז יש חזרה בתשובה "ושב " ואז רפואה

בפסוק השני התהליך הוא אחר, מתחיל בחזרה בתשובה ואז רחמים של הקב"ה וסליחה של הקב"ה וגם כך בפסוק השלישי קודם סליחה ואחר כך רפואה . ולכן מתרצת הגמרא את הסתירה בן הפסוקים שיש שני סוגי רפואות 1. רפואה דתחלואים  2. רפואה דסליחה  .

יש כמה הבנות מה ההבדל בני סוגי הרפואות אבל לפי המהלך שלי וההבנה שלי בשלושת המאמרים האחרונים נראה שיש שני סוגי מחלות ולכן יש שני סוגי רפואות .

ולכן הרפואה שתיקן אברהם ויעקב מצד הרחמים לא מצריכה סליחה ולכן כתוב ולבבו יבין ושב ורפא לו זה רפואה של תחלואים ורפואה כזו לא מצריכה סליחה והיא מצריכה הבנה של הלב וסוג המחלה שהיא מחלה של סליחה מצריכה חזרה בתשובה סליחה ורק  לאחר מכן רפואה .

יוצא לנו מההבנה הזאת  שהמכות שחידש הקב"ה החל מיציאת מצרים וקבלת התורה הם כתוצאה מאי קיום מצוות ואי קיום מצות גורם לחוסר שלמות וגורם למחלה וכדי להתגבר על המחלה צריך את תהליך של תשובה ולאחריו סליחה ולאחריו רפואה . אבל אותם מחלות שהם לא מכות שבאות  מצד הרחמים מהתפילה של אברהם ושל יעקב הם מחלות שלא באות מצד אי קיום מצוות לאותם מחלות לא צריך את תהליך הסליחה צריך את תהליך ההבנה והסתכלות ואז שיבה חזרה ואז רפואה . ונחזור לדברי הזהב של הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר יש מחלה שהיא באה לא מאי עשית מצות אלה היא תלויה ביראת השמים של האדם וברמת העמקות והבנת מקומו של הקב"ה בעולם ולכן האדם שראה את האבן הטובה על צווארו של אברהם אבינו ומבין  את הקשר של האבן הטובה לאברהם ואת דרך האמונה של אברהם אבינו שהגיע מתוך החושך של עבודת האלילים עד הכרה  מלאה בבוראו ואז האדם מוביל את עצמו ומנסה להגיע לדרגתו של אברהם בהכרת בוראו דבר זה הוא מה שאומר הפסוק ולבבו יבין  ואז הוא שב והתוצאה היא ורפא לו  וזה רפואה שלא צריכה סליחה כי היא לא רפואה שבאה על אי עשיית מצוות היא רפואה שבאה על שינוי ההבנה של האדם והכרה טובה יותר של בוראו

וכדי להבין טוב  יותר את סוג המחלה שהיא לא מכה נראה מה שכתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי. תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע; אחד - שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד - שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו.

אלישע חלה 3 מחלות 2 מהם נרפא מהם והשלישית לא נרפא ממנה  ומת . רואים שאלישע הצליח להתרפא משני מחלות שנבעו כתוצאה ממעשיו האחד זה שדחה את גחזי בשני ידיו כתוב במלכים ב פרק ה

(כז) וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג: ס

אלישע חלה לא כי עבר על אחת מהמצוות והוא חלה כי עשה טעות שקשורה בהבנת מקום האדם לעומת מקום הבורא . והצליח לרפא את עצמו מתוך התבוננות במציאות והבנה שתהיה יד אחד מקרבת ויד אחד דוחה ואלישע תיקן את עצמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב

[צר]. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, +ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו /המשפט האחרון השלמה של השמטת הצנזורה/+. גחזי, דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' והיכן אלישע תיקן את עצמו ? שכתוב במלכים ב פרק יג

(יד) וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו:

מלבי"ם מלכים ב פרק יג פסוק יד

יבך על פניו. עד שרחם הנביא עליו:

כלומר אנחנו רואים שאלישע שינה את צורת התנהגותו יד אחד מקברת ויד אחד דוחה

ובו נראה את המחלה השנייה של אלישע שגירה דובים בתינוקות

כתוב מלכים ב פרק ב

(כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ:

(כד) וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֑ק וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים:

אומר המצודת דוד מלכים ב פרק ב פסוק כד

(כד) ויראם - ארז"ל שראה ברה"ק =ברוח הקודש= שאין בהם לחלוחית טובה ולכן קללם:

ולכן חלה כי הוא לקח את הנבואה רחוק מידי והוציא את האפשרות שניתן על ידי כוח התשובה לשנות אפילו נבואה  ולאחר שהבין את הטעות ונרפה שלו כתוב

 

מלכים ב פרק ח

(י) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־לא ל֖וֹ חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְקֹוָ֖ק כִּֽי־מ֥וֹת יָמֽוּת:

ואומר הרלב"ג מלכים ב פרק ח פסוק י

(י) לך אמור לו חיה תחיה - ר"ל שכבר הראהו השם ית' כי מות ימות אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם:

לסיכום הגמרא במסכת מגילה אומרת שקיימים שני סוגי רפואות , רפואות של  סליחה ורפואות של תחלואים וזה מתאים למהלך שיש שני סוגי מחלות ,מחלות מצד הרחמים שתיקנו אברהם ויעקוב ומחלות שהם חידוש בעולם מאז יציאת מצרים והם מחלות של מכות כתוצאה מאי עשיית מצוות 

פרשת קרח מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קרח  מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

במדבר פרק כו

(ה) רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי:

במדבר פרק כו

(ט) וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְקֹוָֽק:

(י) וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס:

וצריך להבין למה דתן ואבירם היו מן הנבלעים יחד עם קרח ?

קודם כל נבין מה היו דתן ואבירם

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

 דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה, ואון - שישב באנינות, פלת - שנעשו לו פלאות, בן ראובן - בן שראה והבין.

אומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

ואמר דתן שעבר על דת כמ"ש רשע למה תכה רעך עליו נאמר והב' המוכה היה אבירם והיה לו לפרוש עצמו ממנו על שהכהו ואעפ"כ איבר לבו מלעשות תשובה והיה ידו עמו בכל רשעו כמ"ש הם שהותירו מן המן.

אומר המהרש"א שדתן הרביץ לאבירם ולכן אמר למשה בשמות פרק ב

(יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:

(יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:

ואומר התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב: כי מתו כל האנשים, ומאן נינהו? דתן ואבירם, ומי מתו? מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם;

ושואל התוספות תוספות מסכת נדרים דף ז עמוד ב

עניות כמיתה דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך - גבי דתן ואבירם דע"כ לא מתו אז במצרים שהרי היו במדבר וליכא למימר שהיו סומין ומצורעים החשובים כמתים סומין ליכא למימר דכתיב (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא שהרי היו בקרב ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה שהרי חזרו למומן במעשה העגל וליכא למימר שלא היו להם בנים דהא כתיב (שם) (הם) ונשיהם ובניהם וטפם ועוד דמשום שלא היו להם בנים לא נמנעו מלהיות קרובים למלכות כבתחילה אבל בשביל עניות ודאי נמנעו מלהיות קרובים למלכות.

כלומר דתן ואבירם משבט ראובן שאיבדו את כל הנכסים שלהם ולכן מורחקים מן המלכות נמצאים בעימות עם משה ומה המהות של המחלוקת עם משה ?

אומר המלבי"ם במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה, דתן ואבירם שעיקר מחלוקתם היה על שנטלה הבכורה מראובן, והם לא רצו בכהונה גדולה, כאשר שמעו תשובת משה שהיה רק להפיס דעת קרח ור"נ איש לברר מי שיהיה הכ"ג, הלכו לבתיהם, ושלח משה אחריהם לפייסם ג"כ ולהפרידם מעדת קרח, ויאמרו לא נעלה, אמרו אליו הנה תלונתנו הוא על הבכור' שנטלה מראובן, ובזה נכללו שני דברים [א] שמצד שהוא בכור ראוי לשבט ראובן המשרה והקדימה שזה ניתן ליהודה, [ב] שראוי שינתן לו פי שנים בנחלת הארץ שזה ניתן ליוסף, [כי על הלויה כבר שמעו תשובתו לקרח ועדתו], וכשקורא אותנו מוכרח שיפצה אותנו באחת משתי אלה, שיתן לנו איזה שררה או שיוסיף לנו חלק ונחלה בארץ, וכ"ז אין בידו לתת לנו עד שהעליה אליו יהיה בחנם כמו שיבאר:

ר' חיים פלטיאל במדבר פרק טז

ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן. תימ' תינח קרח ערער על הכהונה שהיה לוי אלא אילו אמאי, וי"ל שערערו על הבכורה ואמרו אנו יש לנו בכורה מן הדין ויש לנו להיות גם הכהונה דעבודה בבכורות, וא"ת הרי עשינו את העגל גם אהרן עשה את העגל והלויים לא עשו.

ולכאורה הטענה שלהם הוא כלפי הקב"ה ומשה והם לא מקבלים את לקיחת הבכורה מהם ולכן לא מוכנים לקבל את המנהיגות של משה

 

 

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א

ר' יהושע אומר, אימתי הצילו המקום, באותה שעה שאמר לו דתן, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' וישמע פרעה את הדבר הזה. אמר, תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו. באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם כדמותו של משה. תפסו את המלאך והניחו את משה. [ר' אליעזר אומר, בני אדם שתפשו את משה,] עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשים וסומים, והיו אומרים לאלמים היכן הוא משה ולא היו מדברים, ולחרשים ולא היו שומעין, ולסומין ולא היו רואין, כענין שנאמר +שמות ד יא+ ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', לכך נאמר כי אלהי אבי בעזרי

ומדוע נלקח הבכורה וניתנה ליוסף אומר התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

ואומר המדרש אגדת בראשית (בובר) פרק פג

 ומפני שעשית אותו מעשה נטלו ממך שלשה כתרים, ונתנו לאחיך, בכורה ליוסף, כהונה ללוי, מלוכה ליהודה, אלולי כך, בכורי אתה, זה בכורה.

כלומר יכול להיות שגם יש להם טענה על כתר כהונה שניתנה ללוי ולכן הצטרפו לקרח שערער על משה בנושא כתר הכהונה וגם על כתר מלוכה ולכן לא שמעו למשה

ואומר השמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

א, כט נצים (/שמות/ ב') - זה דתן ואבירם. קראם נצים על שם סופן. הם שאמרו דבר זה, הם שהותירו את המן, הם שאמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד), הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר: נצים - שהיו מתכוונים להרוג זה את זה, כמה דאת אמר: כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה) ואמר ר' אלעזר: במצות שבמיתה הכתוב מדבר.

ואומר האבן עזרא במדבר פרק כו

(יא) ובני קרח לא מתו - והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים, והם הנקראים הקרחים, לבני קרח מזמור (תה' מט, א), גם בתורה כתוב: משפחת הקרחי (נח). והזכיר הכתוב ובני קרח עם בני ראובן, בעבור כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו. והנה רעת דתן ואבירם קשה מרעת קרח:

וצריך להגיד שעל אף שהמציאות הוכיחה  לדתן ואבירם שהם טועים כאשר דתן הכה את אבירם משה ברח אבל חזר כמנהיג של עם ישראל , גם כאשר המרו  לפני חצית ים סוף הים נבקע ועם ישראל עבר , גם בפרשת המן כאשר הם אספו יותר מהצורך והתולעים הוכיחו להם שהם טועים וגם בפרשת קורח ולכן הגמרא אומרת בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן.

לסיכום דתן ואבירם מתחילתם ועד סופם ערערו על לקיחת 3 הכתרים מראובן כתר מלוכה כתר כהונה וכתר בכורה ולכן סופם היה שנבלעו חיים שאולה ואיבדו את הכול את רכושם לפני הבליעה ,את בניהם ואת חיי העולם הבא שלהם שירדו חיים שאולה 

פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

והסברתי במאמרים הקודמים שלכאורה עד אברהם לא היה מושג כזה מחלה ואברהם התפלל לקב"ה וחידש את מחלת הזקנה אותם מחלות שלא מתים מהם  ויעקב התפלל וחידש  את אותם מחלות שמתים מהם  ואלישע חידש את הרפואה לאותם מחלות . אבל בתורה ניתן להבין אחרת כתוב

ויקרא פרק כו

(טז) אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם:

ובדברים פרק כח

(כב) יַכְּכָ֣ה יְ֠קֹוָק בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ:

דברים פרק כח

(כז) יַכְּכָ֨ה יְקֹוָ֜ק בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ ובעפלים וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא:

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק להיך וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ולכאורה יש מחלה שהקב"ה שם על עם ישראל וצריך להבין איך זה מסתדר עם הגמרא שאומרת שמי שחידש את המחלות היה אברהם ויעקב ?

קודם כל לפי הבנתי כל ענין המחלה שמדובר בתורה זה חידוש מזמן יציאת מיצרים

בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙  ,  כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ , ודברים פרק כח 

(טו) וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ:

כלומר עד שלא נתן הקב"ה את התורה כל הקללות הללו וכל המחלות הללו לא היה להם תוקף ורק אחרי שעם ישראל קיבל את התורה ביציאת מצרים עמד לאדם  את זכות הבחירה לבחור בטוב או ברע והבחירה ברע מביאה על האדם את הקללות כלומר הקללות זה דבר שבא כתוצאה מבחירה חופשית

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בחוקתי [המתחיל בדף עה עמוד א]

[כו, טז] אף אני אעשה זאת. באף אני בא עליכם. אשר בניתי אני אהרוס ואשר נטעתי אני אתוש. מידכם היתה זאת לכם. אין הרעה יוצאה מלפני לעולם שנאמר (איכה ג) מפי עליון לא תצא וגו'. והפקדתי עליכם. עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה. בהלה. המבהלת את הבריות זה מכת מותן. את השחפת ואת הקדחת. מלמד שהוא נשחף בצונן ונקדח באש. שלא יהא לו מנוח על משכבו. מכלות עינים. שלא יהא סבור בעצמו שיחיה. ומדבות נפש. שאפילו אחרין לא יהו סבורין עליו שיחיה והם דואבים עליו.

ביציאת מצרים המכות שהביא הקב"ה על המצרים היה מתוך הבחירה החופשית של המצרים ופרעה כי לפני כל מכה ומכה בא משה והתריע לפני פרעה מה הקב"ה מתכון לעשות ואחרי שפרעה דחה את דברי משה הביא הקב"ה את המכה על מצרים כלומר כל מכות מצרים היה תוצאה של בחירה חופשית של פרעה אומנם  הקב"ה חיזק את ליבו של פרעה אבל היה לפרעה את היכולת לקבל את דברי משה ולא לקבל את המכות והיה שלב בו כתוצאה מבחירתו של פרעה הכניס את עצמו למצב שן חוסר בחירה . ממתן תורה חידש הקב"ה שלא צריך כמו ביציאת מצרים את ההתראה על כל מכה כי כל המצוות ניתנו במעמד הר סיני לעם ישראל וכול אחד ואחד עומד ולכאורה מותרה על המצות ולא צריך התראה מיוחדת מאת הקב"ה על קיום המצות ואי קיום המצוות משמעותם קבלת המכות בבחירה חופשית של האדם ואם כן צריך להגיד שעד מתן תורה בני האדם כולל בני נוח לא היו עומדים ומותרים ולכן לא היו מחלות שהקב"ה הביא על אדם מתוך אי קיום המצוות ולכן אברהם התפלל לקב"ה שיביא את המחלות מתוך הבנה שהמחלה היא מצד מידת החסד ולא מצד מידת הדין ולכן חידש אברהם את המחלות שלא מתים מהם  . ויעקב חידש את המחלות מצד מידת החסד אותם מחלות שמתים בהם .

ביציאת מיצרים המכות היה חידוש שהקב"ה הביא מחלות מצד מידת הדין אבל בכל מכה ומכה היה התראה מיוחדת למצרים שבו יכלו לקבל או לדחות את המכה .

במעמד הר סיני כל עם ישראל התרפא מכל המחלות כי היה זה רגע שבו מצד אחד התקבלה התורה ומצד שני עוד לא היה רגע שעברו על המצות ולכן ברגע זה כל עם ישראל התרפא מכל המחלות ומכול המומים אבל מרגע קבלת התורה כל עם ישראל עומד ומותרה על המצוות ומרגע זה כל מכה או מחלה הבאה עליו היא מצד הבחירה החופשית של האדם

וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם 

נאמר באיכה פרק ג

(לח) מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) איכה פרק ג סימן לח

(לח) מפי עליון לא תצא. אמר ר' אלעזר משעה שאמר השם למשה (דברים ל, טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר מיום שנתנה התורה מיד נתן ענשה ושכרה, ועל לא שמרו ברית יי' אלהים גלו, ולכך נאמר מפי עליון לא תצא, כלומר מפי השם אינן יוצאין אלא מפי התורה.

והנוסח של תפילת   18

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ואכן ניתן להבין את הנוסח  לְכָל מַכּוֹתֵינוּ   כלומר המכות שלנו כלומר אנחנו מתפללים רק על אותם מחלות שהם המכות שלנו כלומר מה שהבנו על עצמנו אבל לא על אותם מחלות שהם מצד החסד שבאות להטיב איתנו .

לסיכום עד מתן תורה לא היו מחלות ולכן חידש אברהם את מחלות הזקנה שלא מתים מהם . ביציאת מצרים חידש הקב"ה את המכות שיש בהם מחלות אבל היה צריך להתריע לפני כל מכה ומכה כדי לתת את זכות הבחירה לאדם . ממעמד הר סיני אנחנו עומדים ומותראים על ידי התורה . יש מחלות שהם חלק מהבחירה שלנו ברע ואותם מחלות זה המכות שחידש  הקב"ה במוצרים אבל יש מחלות שעליהם אנחנו לא מתפללים  וזה המחלות שחידש  יעקב מצד מידת החסד

וצריך עיון כיצד ניתן להבחין בן המחלות

פרשת שלח לך מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת שלח לך  מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע  ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב במדבר פרק יד

(כד) וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה:

ויש כאן שני שאלות להיכן נעלם יהושע ומה המשמעות של רוח אחרת ? 

רש"י במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב,ד למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי,ה ולא כאשר עם פי:

ורש"י מפרש רוח אחרת הכוונה שכלב היה "פוליטיקאי"  הוא חשב דבר אחד אבל דיבר דבר אחר וזאת כדי שיוכל לתמרן את המצב לטובתו  כדי שהם יקשיבו לו

והאבן עזרא במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

(כד) ועבדי כלב - הזכירו לבדו בעבור ויהס (במדבר יג, ל).   

כלומר האבן עזרא מפרש למה לא הוזכר יהושע כי כלב היסה את העם במדבר פרק יג ואמר

(ל) וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ:

ובזכות האומץ של כלב לדבר אל העם ולהסביר לו את היכולת לרשת את הארץ רק הוא הוזכר ולא יהושע  .  והרמב"ן במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב – לא הזכיר יהושע, כי פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה שיהיה הוא במקום משה.

מפרש הרמב"ן שזה שכרו של כלב אבל יהושע יקבל את תפקיד מנהיג העם במקום משה ולכן לא הוזכר כאן  . ור' חיים פלטיאל במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב. תימ' למה לא הזכיר יהושוע שהרי גם הוא מלא אחרי יי, וי"ל לפי שלא היו ליהושוע בנים לא היה יכול לומר (וזרעה) [וזרעו] יורישנה לכך לא הזכיר יהושוע.

וחיים פלטיאל מפרש כי סוף הפסוק מדבר על זרעו שיקבל ירושה אבל ליהושע לא היה בנים ולכן לא היה שייך בירושה ולכן לא נכתב בפסוק .  והגור אריה במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

אלא כך פירושו, שהיה רוח אחרת בכלב - ממה שהיה נראה רוחו ממה שדבר בפיו, כי מי שהיה שומע כלב מדבר היה סובר שרוחו אשר בקרבו גם כן מסכים עם המרגלים, ולגנות את הארץ, ואינו כן, כי רוח אחרת היתה בו, לא כמו הרוח שהבינו מפיו:

ופרוש זה מאוד דומה לפרוש של רש"י

ועכשיו נראה את הפרוש של הזוהר על השאלות שלנו

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ', אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִסְתָּכַּל וְיָדַע דְּלָא יִצְלְחוּן בְּאָרְחַיְיהוּ, כְּדֵין צַלֵּי עָלֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. כְּדֵין כָּלֵב הֲוָה בְּדוֹחֲקָא, אָמַר, מַה אַעְבִּיד, הָא יְהוֹשֻׁעַ אָזִיל בְּסִיַיעְתָּא עִלָּאָה דְּמֹשֶׁה, דְּשָׁדַר בֵּיהּ נְהִירוּ דְּסִיהֲרָא, וְהוּא אַנְהִיר עָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא. מָה עֲבַד כָּלֵב. אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ, וְאָתֵי לְגַבֵּי קִבְרַיָּיא דַּאֲבָהָן, וְצַלֵּי תַּמָּן צְלוֹתֵיהּ.

תרגום :

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל וְיָדַע שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ בְדַרְכֵיהֶם, וְאָז הִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז כָּלֵב הָיָה בְדחַק, וְאָמַר מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּסִיּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁלַח בּוֹ אוֹר הַלְּבָנָה, וְהוּא הֵאִיר עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ. מֶה עָשָׂה כָּלֵב? נִשְׁמַט מֵהֶם וְהָלַךְ לְקִבְרֵי הָאָבוֹת, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּתוֹ.

אומר הזוהר שכלב בן יפונה הבין שללא סיוע של האבות הוא לא יוכל לצלוח את משימת הריגול ולכן הלך לקבר האבות כדי להתפלל שם וכיצד הבין כלב בן יפונה מה עליו לעשות אומר הזוהר

וְתָא חֲזֵי, דָּוִד בָּעָא לְאִתְבְּנָאָה בְּמַלְכוּ שְׁלֵימָתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְבְּנֵי, עַד דְּאָתָא וְאִתְחֲבָּר בַּאֲבָהָן. וְקָאִים שֶׁבַע שָׁנִים לְאִתְבְּנָאָה בְּגַוַויְיהוּ. לְבָתַר שֶׁבַע שָׁנִים, אִתְבְּנֵי בְּכֹלָּא, אִתְמַשְּׁכָא מַלְכוּתֵיהּ דִּי לָא תַּעְדֵּי לְעָלְמִין. וְאִי לָאו דְּאִתְעָבַד בְּחֶבְרוֹן לְאִתְחַבְּרָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא אִתְבְּנִי מַלְכוּתֵיהּ לְאִתְמַשְׁכָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּהַאי גַּוְונָא כָּלֵב, אִתְנְהִיר בֵּיהּ רוּחָא דְּחָכְמְתָא, וְאָתָא לְחֶבְרוֹן, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וּלְדוּכְתֵּיהּ אָזִל, וּלְבָתַר, דּוּכְתֵּיהּ הֲוָה, וְיָרִית לֵיהּ.

תרגום :

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת וְלִמְקוֹמוֹ הָלַךְ. אַחַר כָּךְ מְקוֹמוֹ הָיָה, וְיָרַשׁ אוֹתוֹ.

כלומר הרוח האחרת של כלב זה רוח חוכמה שנכנסה בו ואז הבין שכדי שיוכל לצלוח את המשימה של הריגול הוא צריך ללכת לקברי אבות ולהתחבר לאבות כדי שיהיה שיעבור בהצלחה את משימת הריגול ואת האפשרות להיכנס לארץ ישראל , וכניסה לארץ ישראל זה משימה שצריך התחברות לאבות כי מלכות צריך את האבות כמו שדויד קיבל את כוחו בחברון וכמה מסביר את זה הזוהר

אֶלָּא, כֹּלָּא הוּא רָזָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא לָא קַבִּיל מַלְכוּ שְׁלֵימָתָא, עַד דְּאִתְחֲבָּר (בראשית ע''ט ע''ב) בַּאֲבָהָן. וְכַד אִתְחֲבָּר בְּהוּ, אִתְבְּנִי בְּבִנְיָינָא שְׁלִימוּ, מֵעָלְמָא עִלָּאָה, וְעָלְמָא (בראשית רמ''ז ע''א) עִלָּאָה אִקְרֵי שֶׁבַע שָׁנִים, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ בֵּיהּ.

תרגום :

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וצריך להבין את מהות מעשה הריגול ואומר הזוהר

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַאי קָא מַיְירֵי, דְּהָא וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים סַגִּי לֵיהּ. אֶלָּא וְהַיָּמִים, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ מִתְחַבְּרָן בְּהַהוּא זִמְנָא בְּהַהוּא אִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן. כְּמָה דְּתָנֵינָן עֲנָבִים הָיוּ וְעַל דָּא, וְהַיָּמִים: אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּיְיקָא.

תרגום :

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַה בָּא לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים מַסְפִּיק לוֹ? אֶלָּא וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, כֻּלָּם הָיוּ מְחֻבָּרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּאוֹתוֹ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ עֲנָבִים הָיוּ, וְעַל זֶה וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַיְדוּעִים - יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּוְקָא

כלומר מהות המשימה של המרגלים להבין את המצב בארץ ולדעת מה התפקיד שלהם ומובן מהזוהר שהנפילים שהיו בחברון מחוברים לעץ הדעת כלומר הם חלק של המשך החטא של האדם הראשון (וכבר דיברתי בעבר על הנפילים ועל המקום המרכזי שלהם ) ולכאורה התפקיד של המרגלים להבין את המצב ולהבין שהכניסה לארץ וההתגברות על הנפילים היא חלק מתיקון של חטא של האדם הראשון ומשימה זו היא כמעט בלתי אפשרית ורק בזכות האבות הנמצאים בחברון כולל האדם הראשון ניתן להתגבר על אותם נפילים ולרשת את הארץ

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַאן דְּהַוָה רָשִׁים מִכֻּלְּהוּ דָּא עָאל בְּגַוִּויהּ דְּבֵיהּ תַּלְיָא כֹּלָּא. וְתָּא חֲזֵי, מַאן הוּא מִשְּׁאַר אָחֳרִי דְּיֵכוּל לְאַעֲלָא תַּמָּן, דְּהָא כְּתִיב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִדְּחִילוּ דִּלְהוֹן מַאן יָכִיל לְאַעְלָאָה (דף קנ''ט ע''א) בִּמְעַרְתָּא. אֶלָּא שְׁכִינְתָּא עָאלַת תַּמָּן בְּכָלֵב, לְבַשְּׂרָא לַאֲבָהָן, דְּהָא מָטָא זִמְנָא לְאַעֲלָא בְּנַיְיהוּ לְאַרְעָא, דְּאוֹמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדָא הוּא וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.

תרגום :

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִי שֶׁהָיָה רָשׁוּם מִכֻּלָּם, זֶה נִכְנַס בּוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל. וּבֹא וּרְאֵה, מִי הוּא מִשְּׁאָר אֲחֵרִים שֶׁיָּכוֹל לְהִכָּנֵס לְשָׁם? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִפַּחְדָּם מִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּמְּעָרָה? אֶלָּא הַשְּׁכִינָה נִכְנְסָה שָׁם עִם כָּלֵב, לְבַשֵּׂר לָאָבוֹת שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן לְהַכְנִיס בְּנֵיהֶם לָאָרֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ וַיָּבא עַד חֶבְרוֹן.

וזה לפי דעתי מדוע המלכות נתנה למלך דויד שהוא משבט יהודה כי הבסיס לכל המלוכה היא המעשה של כלב בן יפונה שהצליח לעמוד לבדו מול הענקים וכתוב שופטים פרק א

(כ) וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק:  

ואצל דויד כתוב  בשמואל ב פרק ב

(א) וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה:

והתוצאה שמואל ב פרק ב

(ד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל: ס

 

פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ?   ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בשבוע שעבר נשארנו עם קושיה עצומה כתוב שאלישע חידש שניתן יהיה להתרפות ממחלות שמתים מהם אותם מחלות שיעקב חידש בעולם לעומת זאת כתוב ששלמה המלך שחי הרבה לפני אלישע כתב את ספר הרפואות שמאוחר יותר המלך חזקיה גנז אותו .

ונוסף על הקושיה הזאת כתוב במדרש בילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמג

חזקיהו חדש עמידת חולי אמר לפניו רבש"ע אלו העמדת אותו עד יום מותו אינו עושה תשובה אבל מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הה"ד מכתב לחזקיהו.

אבל הגמרא כותבת  שאלישע חידש את הריפוי למחלה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הרי זה לכאורה יש סתירה בן המדרש לגמרא  וננסה להבין מה המהות של ספר הרפואות של המלך שלמה

אומר רש"י מסכת פסחים דף נו עמוד א

וגנז ספר רפואות - כדכתיב והטוב (והישר) בעיניך עשיתי ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.

ואומר ר' עובדיה מברטנורא מסכת פסחים פרק ד

וגנז ספר רפואות - לפי שלא היה לבם נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד. והרמב"ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה פלונית העשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני, וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו

יש שני פרושים מה המהות של ספר הרפואות האחד שהמלך שלמה הכיר את סודות הטבע ואת מהות הצמחים  והעצים והצליח לכתוב את ספר הרפואות

 אומר האברבנאל מלכים א פרק ג

והבחינה הרביעית הוא במה שכללה ידיעת שלמה תועלות הדברים השפלים כלם וסגולותיהם, שהם הטבעיים הנסתרים אצל בעלי העיון, ואופן התחייבם והמשכם מהצורות העצמיות, ובכלל היה יודע ערכי טבעי הדברים אלו לאלו, רצוני להתנגדותם והפכיותם והדמותם ואופני התחלפותם ומדרגות קצתם על קצתם וסדורם בכללות העולם השפל כל דבר לא יכחד מן המלך, ולזה עשה ספר הרפואות שזכרו חכמים ז"ל (ברכות פ"א דף י' ע"ב) מכל הדברים המתיחסים כפי טבעם לבריאות האדם ושוויו. ולהיות ידיעת שלמה מארבעת הבחינות האלה שלם בידיעת העולם השפל הזה בדברים לא הגיע אליהם העיון האנושי והדרך הפלא ויוצא מן המנהג הטבעי, נאמר לו הנה נתתי לך לב נבון וחכם אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:

אומר האברבנל ששלמה ידע את מהות העולם השפל ולכן עשה את ספר הרפואות שכל מי שקרה בספר התרפא . וצריך להבין אם כן באיזה מחלות הספר הזה פעל ולפי ההסבר של רש"י וברטנורא  אני רוצה להגיד שמדובר באותם מחלות שהיו מזמן אברהם כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם ולכאורה הם אותם מחלות שבאו כתוצאה שאברהם התפלל לקב"ה שיבדיל בן האנשים בסימני זקנה וזה מחלות שלא מתים מהם וזה בדיוק כמו שתירצו התוספת על הקושיה שבזמן אברהם היה מחלות שנרפאו מהם ע"י הסתכלות באבן הטובה שתלויה  על צווארו וזה לכאורה סותר את  הגמרא שאומרת שיעקב התפלל שיהיו מחלות כדי שאדם יוכל לצוות את בני בתו ותרוץ התוספות שמדובר במחלות שלא מתים מהם .

אבל נשאלת  השאלה כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

אם הקב"ה תלה את התרופה בגלגל החמה אז מה הבעיה עם ספר הרפואות שאנשים מתרפים ממנה הרי הם יכולים או להתרפות ע"י גלגל החמה או על ידי ספר הרפואות ?  וצריך להגיד שהתירוץ נמצא ברש"י שאומר שהיו מתרפאים מיד . אברהם הביא את מחלות הזקנה שלא מתים מהם אבל הביא איתו את התרופה אבל מהות התרופה הייתה  להבין דרך ההסתכלות על האבן ואברהם שהאבן היית תלויה על צווארו להבין דרכה את מהות העולם את מהותו של בורא עולם ודרך ההבנה הזאת להגיע לשלמות שגורמת להתרפא מן כל המחלות כי מי שנמצא במאה אחוז עם בורא עולם לא שייך בו מחלות וגם לאחר מותו של אברהם שם בקב"ה את האבן על גלגל החמה כדי שנעבור את אותו תהליך של ההבנה מי ברא את העולם ואיזה דרך אנחנו צריכים ללכת דרך שסלל אברהם אבינו וההבנה הזאת היא שנותנת לנו ריפוי מכל מחלה אבל מה שעשה שלמה המלך הוא ניתק את התרופה ממהות התרופה אדם לא היה צריך להבין את העולם למצוא מי המנהיג של הבירה וכך לכלכל את צעדיו בהתאם לציווי של בורא העולם וזה גרם לאנשים שליבם לא נכנע כלומר לא הפנימו מי באמת העיקר של העולם וזה בורא העולם הקב"ה וגם לשיטת הרמב"ם שהיה בספר הרפואות סימנים של צורות כוכבים יש להבין את הקשר לאבן הטובה שהקב"ה תלה אותו על גלגל החמה ולכן המלך חזקיהו גנז את ספר הרפואות כי הוא ניתק את הקשר של התרופה מהמקור לרפואה וזה ההכרה האמיתית בבורא עולם  וכך כותב [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושם נסהו. הצמח הזה, ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך" כלומר: אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו, לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

ובזה מתורץ הקושיה על אלישע וספר הרפואות של שלמה אבל עדיין צריך לתרץ את הסתירה בן הגמרא למדרש מי באמת העמיד תרופה למחלה שמתים ממנה אלישע או המלך חזקיהו ?

ואני רוצה לתרץ שיש שני סוגי חידושים אחד של אלישע וחידוש של המלך חזקיהו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה – מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה ודש אבריך הוא – לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אצל המלך חזקיהו לא היה גזירה שימות בלבד נגזרה עליו גזירה שלא יחיה לעולם הבא כלומר החידוש של המלך חזקיהו  לא היה בזה שיכול היה לרפא את עצמו כי את זה חידש אלישע שהיה לפני המלך חזקיהו ומה שחידש המלך חזקיהו שניתן לבטל גזירה  לעולם הבא ולכן אין כאן סתירה בן אלישע למלך חזקיהו ובהמשך הגמרא אנחנו רואים את הקשר בן אלישע וחזקיהו אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'. רבי לוי אמר: על עסקי הקיר; אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה – החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב – על אחת כמה וכמה. זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי – מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות.

כלומר חזקיהו לומד מהרפואה של אלישע מקל וחומר את הרפואה שלו שזה לא הרפואה של הגוף אלה הרפואה של הנפש ומקבל חזרה את העולם הבא שלו .

לסיכום אני רוצה להסביר שמזמן אברהם שהביא את הזקנה ואיתו את המחלות שלא מתים מהם הביא את התרופה שהיא האבן הטובה על צווארו אבל צורת פעולת התרופה היה דרך הבנת העולם והכרת בורא עולם . לאחר מותו של אברהם הקב"ה שם את האבן הטובה על גלגל החמה והתרופה ניתנת לכל אחד שיכול להשתמש בא על ידי ההכרה בבורא עולם . שלמה המלך הוריד את התרופה  לספר הרפואות ובכך ניתק את התרופה מהמהות שלה ולכן המלך חזקיהו גנז אותו וספר הרפואות הזה טיפל רק באותם מחלות שלא מתים מהם . אלישע חידש את הריפוי ממחלה שמתים ממנה בעולם הזה והמלך חזקיהו חידש שניתן גם לרפא מחלה שמתים ממנה גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא וזה המשפט המוכר לכולם

כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אבל צריך להגיד שמדובר על חרב שמטרתה להעביר את האדם גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא

פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הגמרא מביאה לנו את ההיסטוריה של התפתחות המחלה . בזמן אברהם לא היה זקנה כלומר לא היה תהליך של הזדקנות ואדם צעיר  היה נראה כמו אדם זקן ולא ניתן היה להבדיל בן אברהם ליצחק שהיה דומה לאברהם ולכן התפלל אברהם ובאה זקנה לעולם כלומר היה ניכר מי זקן ומי צעיר ומקשה המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

והוה זקנה. ק"ק דכבר כתיב באנשי סדום מנער ועד זקן וכתיב ואבינו זקן ובאברם גופיה כתיב ואדוני זקן ואברהם ושרה זקנים מאי אולמיה האי קרא ואברהם זקן מכל הני קראי וי"ל דודאי הזקנה ע"ש רוב שנים היה כבר בעולם אלא שלא היה בעולם הזקנה הניכרת בליבון שיער ודבעי משתעי בהדי אברהם כו' וע"ז בקש רחמים להיות הזקנה ניכרת בליבון שיער

וניתן להבין שלא הייתה זקנה אבל אנשים היו מתים  לא בגלל תהליך של זקנה ולא בגלל מחלה כאשר הגיע זמנם למות היו מתים מייד ללא תהליך של  הזדקנות או של  מחלה .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

ועל זה מקשה התוספות מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא – וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) דעד יעקב לא הוה חולשא ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי ור"ת ור"י מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה מכאן ואילך הוה דאיחלש חולי של מיתה ולא הוה דאיתפח עד אלישע

יש שני תירוצים בתוספות על זה האבן הטובה שהייתה  על צווארו של אברהם אבן טובה שכל מי שראה אותה התרפא ומדובר בחולי שנגרם כתוצאה ממעשה אדם והתירוץ השני שמדובר במחלה שלא מתים ממנה . כלומר לפי התירוץ השני בזמן אברהם היו מחלות שלא מתים מהם ואותה אבן טובה ריפאה אותם ממחלתם וחוץ מזה אנשים היו מתים מיד ללא מחלה . בזמן יעקב לא היה חולשה כלומר מחלה ויעקב התפלל שיהיה תהליך של מחלה כדי שלאנשים יהיה זמן כדי להיפרד מבני משפחתם ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

בעא רחמי והוה חולשא - שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו.

כלומר  לפי התירוץ של התוספות בבא בתרא מה שיעקב חידש שלפני שאדם מת היה יכול לחלות כדי שיהיה לו זמן לצוות את בני משפחתו . אבל מזמן אברהם היו מחלות שלא היו מתים מהם אבל הבן הטובה של אברהם שהיתה על צוארו יכלה לרפות אותם מהמחלות שלא היו מתים מהם

ומכאן אפשר להבין שברגע שאדם חלה היה זה חולי של מות כלומר לא היה ניתן להתרפא מהמחלה הזאת כי כאשר בא אלישע אז הוא התפלל שיהיה חולי שניתן לרפא אותו . ולפי התירוץ השני של תוספות היו שני סוגי מחלות מחלה "קלה " שלא היו מתים ממנה ומחלות כאלו היו גם בזמן אברהם והיו מחלות "קשות " שהיו מתים ממנה ולא היה ניתן לרפא אותם . ובא אלישע  וחידש שהמחלות שהיו מתים מהם ניתן היה לרפא אותם .

כלומר רק מהזמן של אלישע מחלה שלא נוצרה על ידי אדם ניתן היה לרפא אותה כי עד שאלישע לא התפלל שניתן יהיה לרפא את המחלה כל מי שחלה ממחלה היה מת .

אם כן מחלה הבאה על האדם שיש בה סכנת חיים זה מחלה שבאה לעולם על ידי יעקב אבינו . ולפי התירוץ השני של תוספות מחלה שלא מביאה לידי מוות היית בעולם גם ללא בקשתו של יעקב ואותה אבן טובה נמצאת עכשיו על גלגל החמה והיא נותנת מרפא  לכל העולם כמו שכתוב בגמרא "אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא "

ואומר רש"י מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אידלי יומא - הוגבה שמש כשהחמה זורחת.  אידלי קצירא - מיקל החולי.

כלומר הקב"ה דרך אברהם נתן את הכוח לרפא מחלות שלא מביאות למיתה

ואומר הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר אברהם שהכיר את בוראו מתוך עצמו הביא לעולם את הרפואה לאותם מחלות שלא מתים מהם ואת הכוח הזה הוכנס לגלגל החמה וניתן לכל העולם כולו . אבל רק מי "שמסתכל עליו:"  נרפא כלומר אותו סגולה לרפא את אותם מחלות ניתן רק למי שרואה אותה כלומר מבין את מה שאברהם אבינו הבין כי יש בורא לעולם אבל מי שלא "רואה את האבן " לא יכול להתרפות מהמחלה כי התנאי הוא שצריך לראות אותו כלומר להבין את המשמעות שלו כמו שאברהם הבין את העולם ומצא את הקב"ה . ולכן יש להגיד שאברהם שם אותו על צווארו כלומר ללא שהיה על צווארו לא היה יכול האדם להתרפא כי לא הבין את הקשר בן האבן הטובה להבנה של אברהם מי בורא העולם ומי אחראי על המחלות .ואברהם שלכאורה הביא את המחלות לעולם הביא גם את התרופה למחלות הללו כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם

וכאן יש שלב נוסף בהתפתחות המחלה  

אומר צרור המור שמות פרק ד

וזהו ושם ניסהו. לאותו עשב. ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות להחיות ולרפאות כל החלאים. וכל זה השיג שלמה בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולת כל העשבים עד האזוב אשר בקיר

אומר צרור המור ששלמה המלך החכם באדם חיבר ספר רפואות שהיה בו תרופה להתרפאות מכל מחלה כלומר אלישע חידש שאותם מחלות שכולם היו מתים מהם ניתן היה לרפא ושלמה חידש ספר שהיה נותן לכל אחד את הכוח להתרפא מכוח ההבנה של עולם הצמחים .

ואז בא חזקיהו וגנז את ספר הרפואות של שלמה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות - והודו לו, כתת נחש הנחשת - והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו.

וצריך עיון גדול ונשאלתי על ידי הרב אבנר בשיעור הרי הנביא אלישע היה הרבה אחרי שלמה וכיצד אלישע חידש תרופה למחלה הרי שלמה עשה זאת לפניו ובעזרת השם אדון בנושא בשיעור הבא בפרשת בשלח