פרשת בשלח מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ?  ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

יש כאן 4  תנאים

1. אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אלהיך

2. וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה

3. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו

4. וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו

והתוצאה :

כל המחלה אשם שמתי במצרים לא אשים עליך כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ

אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע :

הבנת שמע תשמע כלומר שתרצה לשמוע אז הקב"ה ישמיע לך את הכול אבל אתה צריך לרצות לשמוע כמו שאומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט):

ואם לא תרצה לשמוע אז שכח תשכח כלומר תשכח את כל המצות שאתה יודע כלומר דבר ראשון זה הרצון של האדם לרצות ולהבין והרצון הזה הוא העיקרון הראשון

וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה  :

אומר האבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו

והישר בעיניו - הוא שנטע בלב

ולי נראה להבין את האבן עזרא שאדם רוצה להיות ישר הוא צריך להתבונן בעיניו והכונה להסתכל לתוך הלב מה שהקב"ה  נטע בתוך הלב וכך מתפרש העניין אתה צריך להסתכל לעניו לא לעינים שלך אלה לעיניים שהקב"ה נתן לך להסתכל לתוך הלב ולהבין את מה שנמצא בתוכך לא מה שאתה רוצה אתה צריך לראות מה הקדוש הקב"ה רוצה ממך וזה מה שנקרא יראת שמים מלשון לראות מה שבשמים אבל השמים נמצאים בתוכך וכך כתוב בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 32

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים,

וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו  :

אומר תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק א

מ"ט דרבי יוסי [שמות טו כו] והאזנת למצותיו וגו' שמע לאזניך מה שפיך מדבר

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

והאזנת למצותיו אלו הלכות,

כלומר התוצאה של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב כלומר יראת השמים נותנות לאדם להשמיע את ההלכות ולהשמיע לעצמו את ההלכות כלומר את התורה כלומר להבין את התורה ולהשמיע את התורה דרך פיו ולשמוע את התורה לאחר התהליך של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב

וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו  :

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושמרת כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל.

כלומר יש חלקים של התורה שלא מועיל הרצון לשמוע ויראת השמים כדי להשמיע את ההלכות ולהאזין להם כלומר להבין אותם והם אותם חוקים שכל אחד לפי דרגתו יכול לא להבין והרצון לשמוע והתבוננות פנימה לא תעזור והם אותם חוקים שאין טעמם נגלה לכל

ואחר 4 השלבים הללו שאדם מקים הוא בבחינת קבלת התורה כמו מתן תורה ואז אותו האדם נמצא בדרגת קבלת התורה . כלומר מצד אחד יש את מצרים וכמו שכתבתי בעבר 10 המכות הביאו את מצרים לנקודה של תוהו ובהו כלומר לנקודת התחלת הבריאה ומהצד השני נמצא מתן תורה

צד אחד זה הצד של תוהו והצד השני מתן תורה זה המצב של שלמות כמו שאומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) וכל העם ראים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ולכאורה כל אחד נמצא בן שני הקצוות הללו בן מצב של מתן תורה ואז אין שום מחלה שהיית במצרים כלומר במצב של מתן תורה אין מחלה שיכולה להתקיים ובמצב של מצרים כל המחלות מתקיימות כי זה מצב של תוהו ובהו זה מצב של חוסר קיום .

ולכן כאשר נמצאים באחד הנקודןת באמצע אין אפשרות שאין מחלה ואז הפתרון אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ  כלומר רפואה צריכים בכל מצב בן מצרים למתן תורה . במצב של מיצרים אין יכולת ריפוי כי זה מצב של חמישים שערי טומאה . במצב של מתן תורה אין צורך בריפוי כי אז כל המחלות הם במצב של לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ  אבל בכל מצב בן שני הנקודות זה מצב שיש מחלות ואז צריך את אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ 

וכך מפורש בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.

וזה מלמד אותנו על הדרך של כל אחד להגיע למצב של מתן תורה כי כל אחד יש לו את הדרך להגיע למצב הזה כמו שכותב המדרש על משמעות ושכנתי בתוכם 

פרשת בשלח למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה

 י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).

ואומר המגן אברהם סימן רכה ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:

כלומר יש לנו שני דעות שהמגן אברהם קורא להם הפוכות האחד שהאבא נענש עד עכשיו על מעשי בנו ולכן האבא שנפטר  מהעונש של הבן כאשר הוא מגיע לגיל 13 כאשר מעכשיו מה שיעשה הבן יהיה לזכותו ולרעתו של הבן ולא לרעתו של האב ודעה שנייה שהבן נענש בגלל האב וכתוצאה מכך האב נענש כמו שאומר מחצית השקל אורח חיים סימן רכה ס"ק ה

(ה) מעונשו כו'. ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

המקור להלכה זו היא בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

י [כה, כז] ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה

וצריך הסבר על המדרש וכיצד הוא נוגע להלכה של הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה . המדרש מדבר על שני צמחים שגדלים אחד בתוך השני ולכאורה משקים אותם באותו המים אבל צמח אחד גודל עצבונית כלומר קוץ והאחד גודל הדס והוא משוה את זה לשני ילדים כמו יעקוב ועשיו שניהם יצאו מאותו הבטן וחונכו על ידי אותם הורים יצחק ורבקה אבל האחד יצא עשיו כלומר קוץ והאחד יצא הדס כלומר יעקוב והמסקנה של המדרש ולכן צריך האדם להיטפל כלומר ללמד את בנו תורה עד גיל 13 ולאחר מכן להגיד ברוך שפטרני מעונשו של זה . וצריך להבין מה המשמעות של המדרש האם זה שאני ילמד אותו תורה ישנה את מצבם של הבנים ? האם עשיו יכול לצאת כמו יעקב אם היה אביו מלמד אותו מה שצריך או שמראש עשיו היה קוץ ויעקב היה הדס וכל הלימוד שהאבא לימד אותו לא היה משנה את מצבו ?

וכדי להבין את עניין הבן והאב

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר חלק מהאב כמו שאומר הגור אריה שמות פרק כ

דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו, ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו - הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה, ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן.

כתוב בדברים פרק כד

(טז) לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כלומר שכתוב פוקד עון על בנים זה רק שהבן אוחז במעשי אביו . כלומר הדין הזה שהבן נענש על מעשי אביו מוסבר שהבן הוא חלק מהאב כמו שכתבנו שהבן הוא הרגל של אביו ואז מובן שעד גיל 13 שהבן לא נחשב לבוגר הוא תמיד הרגל של אביו ומגיל 13 הבן נחשב לבוגר בזכות עצמו ולכן כל מעשה שהוא עושה נחשב למעשה של הבן אבל במעשה שהבן עושה כמעשה אביו שלמד ממנו עד גיל 13 הוא נחשב לרגל של אביו ולכאורה הבן יכול לקבל עונש על מעשה אביו גם אם הוא מעל גיל 13 אם הוא ממשיך את מעשה אביו

וכאן צריך לראות את כל התמונה המורכבת של יחסי הגומלין בן הבן לאב נראה קודם את החלק של הבן :

1. הבן נחשב עד גיל 13 לרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש על מעשי אביו

2. כל המעשים של הבן מעל גיל 13 שהם זהים למעשה האב ומה שלמד ממנו עד גיל 13 לגבי המעשים הללו הבן נחשב עדיין כרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש בגלל מעשי האב כי לכאורה למעשים אלו הוא עדין נחשב גם אחרי 13 לחלק מן האב

3. אם הבן משנה ממעשי האב לאחר גיל 13 הוא מתנתק מן האב וזה נחשב כמעשה הבן ועל דברים אלו הוא נחשב עצמאי או מנותק מן האב

4. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כאילו האב עשה אותם ולכן האב נענש על מעשה הבן גם אם לא למד אותם מהאב

בו נראה עכשיו את הצד של האב

1. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כמו מעשה האב כי הבן הוא רגל של אביו ולכן האב יכול להיענש על מעשה הבן כי הוא חלק ממנו גם על מעשים שלא למד מהאב

2. מה שנענש הבן על מעשי אביו ניכנס לחובתו של האב כי הוא גרם לבן במעשיו להיענש ואפשר להגיד שזה כאילו הכה את עצמו

כמו שאומר הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

3. אפשר אולי להגיד שמה שהבן נענש על מעשי האב גם לאחר גיל 13 כאשר הבן אוחז במעשי אביו למעשה זה הבן נחשב כרגל של אביו אבל כל זה מדובר למעשיו של הבן שהבן למד אותם עד גיל 13 והמשיך לעשות אותם אחרי גיל 13 אבל מעשים שלמד אותם הבן אחרי גיל 13 מהאב לא נחשבים לרגל של האב . כמו כן מעשים שלא למד מהאב והמשיך אותם אחרי גיל 13 אינם נחשבים כחלק ממעשי האב

ולאחר כל ההבנה של היחסים בן האב לבן ניתן להבין את הפתרון של רבי אלעזר . אדם  צריך  להיטפל בבנו כלומר ללמד אותו תורה כלומר אדם שמלמד את בנו תורה והוא עושה השתדלות לקיים את התורה בעצמו הוא מקטין את הסיכוי שבנו ייענש על מעשיו  ואז ייענש על גרימת העונש לבנו , הוא מקטין את הסיכוי שהבן שלו יעשה עברות וזה יחשב  לרעתו כאילו הוא עשה את זה כי הבן הוא רגלו וגם יקטין את הסיכוי שבנו לאחר גיל 13 ימשיך את מעשיו שלימד אותו עד גיל 13 ולמעשים אלו יחשב כאילו הוא רגלו  ולכן הבן ייענש גם לאחר גיל 13 וגם הוא עצמו ייענש על זה . על אף ההשתדלות של האב יכול לצאת לו בן כמו עשיו ועד גיל 13 גם אם עשה את כל ההשתדלות מעשיו של הבן נזקפים לרעצו כי הבן הוא רגלו אבל לאחר גיל 13 מה שלא אשמת האב יש ניתוק מוחלט בן מעשה הבן למעשה האב .

ולכן לדעתי ניתן להגיד שאולי הברוך שפטרני מעונשו של זה הולך גם על זה וגם על זה כלומר על הדעה הראשונה שמגיל 13 מעשי הבן לא מחייבים יותר את האבא ועל הדעה השנייה שהבן לא ייענש יותר בגלל מעשי האב חוץ מאותם מעשים שהבן אוחז במעשי אביו אבל מגיל 13 מה שילמד הבן ממעשי האב לא יגרמו מעשי האב לעונש הבן

ולכן ניתן להגיד שזה לא דעות הפוכות אלה דעות משלימות

ומתוך זה ניתן להבין את הכלל של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א

ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא

כלומר הבן מזכה את האב והאב לא מזכה את הבן שמדובר בבנים גדולים  

שהבן שנחשב לרגל של אביו נחשב לרגל של אביו לכל דבר שהאב לימד אותו והבן ממשיך לעשות את מה שהאב לימד אותו גם אחרי גיל 13 לכל המעשים הללו הבן נחשב כרגל של אביו וכאילו האב עצמו עשה אותם כמו שזה נחשב לחטאים קל וחומר למצוות ולכן הבן מזכה את אביו אבל מעשי האב לא יכולים לזכות את הרגל כי זה היחס בן הבן לאב .

 

 

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

פרוש העניין שמשה לא ידע בדיוק מתי חצות ולכן אמר כחצות אבל היה קשה לגמרא איך משה רבנו הנביא הגדול מכולם לא יודע מתי זה בדיוק חצות ודויד המלך לכאורה יודע מתי זה חצות ותירוץ הגמרא שדויד המלך היה לו סימן והיה זה הכינור שהיה מנגן בדיוק החל מחצות .

אבל עדיין קשה למה לדויד היה סימן ולמשה לא היה סימן ולכאורה חוזרת  השאלה איך זה שמשה הנביא הגדול מכולם לא היה לו סימן על תחילת חצות ולדויד המלך היה סימן להתחלת חצות ? 

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

כלומר הגמרא בברכות מיישבת את הקושיה שמשה ידע וגם דויד ידע . אבל עדיין קשה כי משה לא ידע ברמת ודאות גבוהה כי חשש שאולי זה לא יתקיים

ואני רוצה לנסות לתת הסבר אחר

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צב עמוד ב

ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא,

אומר הזוהר הקדוש שמלכותו של דויד היית תלויה בשירה של דויד בחצות הלילה וצריך להגיד שהשירה זה עסק התורה ולכן דויד ידע בדיוק מתי חצות . ולכאורה צריך להגיד שיש הבדל בן משה לדויד . מכת בכורות היית לפני מתן תורה היית בדיוק בזמן שלפי מה שכתבתי בעבר מכת בכורות הייתה  המכה העשירית שבו העולם חזר למצב של תוהו ובהו כלומר החזרת העולם למצב הראשוני שלו ואז מתחיל בנית העולם מחדש בשיתוף  עם ישראל . התחלת בנית העולם החדש בשיתוף עם ישראל התחיל בתחילת בספירת  העומר כלומר היום של ליל השימורים הוא יום שלא נמצא לא כאן ולא כאן כלומר לא בעולם הישן שהגיע לתוהו ובהו ולא לעולם החדש ולכן זה יום שהוא שייך רק לקב"ה ולא שייך לדעת בו מתי זה חצות וכתבתי בעבר שמשה לא מוזכר בהגדה של פסח כי היום הזה הוא יום שלא שייך בבני אדם

(ראה מאמר פסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה )  ולכן משה לא ידע את זמן חצות של ליל השימורים ולכן אמר "כחצות " ,ולכן אברהם כן ידע מתי זה חצות בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב

(טו) [ויחלק עליהם לילה] וגו' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ורבנין אמ' יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה, ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שנ' כה אמר י"י כחצות הלילה וגו' (שם /שמות/ יא ד).

וכן ניתן להבין על בועז שידע מתי זה חצות הלילה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ג

(ח) ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בועז:

 

וכך ניתן להבין במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

 

יב ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם /בראשית/ כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם /שמות/ יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם

אבל לא ברור שבאמת כולם ידעו חוץ מדויד עצמו שכתוב שידע ואפילו על ידי סימן כי בשאר ניתן להבין שידעו וניתן להבין שלא ידעו ועל הצד שהשאר לא ידעו אולי ניתן להסביר שבאמת רק דויד ידע כי זה היה קשור למלכותו של דויד ודויד היה אחד משניים  שהקב"ה גילה להם שמקומם בקץ הימין כלומר את הקץ לאחרית הימים , ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

ואולי גילוי זה של הקב"ה את מקומו של דויד קשור למלכותו של דויד עד קץ הימין וגם דניאל שהקב"ה

גילה לו את קיצו בדניאל פרק יב קשור לשבט יהודה כלומר לשבט המלוכה

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:  

ולכן גם הגילוי לדניאל אולי  קשור למלוכה של דויד עד קץ הימין ולפי זה רק דויד ידע מתי זה חצות כי זה היה קשור במלכותו של דויד עד קץ הימין שזה זמן שלמותו של העולם כלומר אחרית הימים

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי" לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי"   לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בפרשת וארא כתבתי שאדבר על הפילוסופיה של פרעה כפי שבאה לביטוי כאשר משה הפך את המטה לתנין והדמיון לפילוסופיה המודרנית

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

והמשמעות של האמירה של פרעה זה הכחשה של הקב"ה לחלוטין (חס וחלילה)  כי אם אני בראתי את עצמי אז הקב"ה לא קיים ולכן מצרים נחשבת לחמישים שערי טומאה שזה המקום שלא ניתן לצאת ממנו ואומר האור החיים דברים פרק לב

(י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז"ל (פסחים קי"ט א) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה,

ולמה לא ניתן לצאת ממנו?  וצריך להגיד שזה  תלוי בצורת הדין שקים בעולם יש דין של העולם הזה ויש דין של העולם הבא ואם אתה נכנס לשער החמישים של הטומאה אתה נכנס למקום של דראון עולם דניאל פרק יב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

שהוא גיהינום לעולם  כמו שכתוב פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה

אלה לחיי עולם (דניאל יב: ב), א"ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם /דניאל י"ב/), אילו רשעים גמורים

(ראה מה שכתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו  )

כלומר גם בעולם הזה יש כאלו שדינם יכול להיחתם  לעולם הבא גם לפני יום הדין הגדול וצריך לברר אם האפשרות הזאת קיימת גם לאחר מתן תורה לאחר שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ואת יכולת החזרה בתשובה ויום הכיפורים ואולי דין זה חל גם לאחר מתן תורה על אלו שלא קיבלו על עצמם את התורה .

ועשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וכאן הפילוסופיה של הליברליזם כמו הפילוסופיה של פרעה נמצאת בקושיה עצומה

כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם

ההיגיון והסברה הפשוטה מחייבת שהקב"ה יהיה רק אחד כי הקב"ה מתוך ההבנה שהוא אין סופי ואין לו שום הגבלה חייב להיות אחד ולא יכול להיות עוד קב"ה כי שני אין סוף לא יכולים להיות בבת אחד כי אז יש הגבלה של הקב"ה האחד על השני כי אז נקשה  האם קב"ה הראשון יכול על קב"ה השני ? ולכן הקב"ה במהותו הוא אין סופי אחד ויחיד וללא כל הגבלה . אז איך פרעה מסתדר עם עוד תנינים ? כלומר עם עוד מספר של קב"ה בעולם ? ברור שזה לא מסתדר ואין לזה קיום ולכן בנקודה כזו פרעה  היה צריך להגיד משה אמת ותורתו אמת . וזה המשמעות של בליעת המטה של אהרון את כל התנינים כי באמת אין לזה כל קיום והגיון ולכן כתוב בהמשך שכל הסיבה שפרעה לא אמר משה אמת ותורתו אמת כי ויחזק לב פרעה כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ואיך הפילוסופיה המודרנית מסתדרת עם חוסר ההיגיון שבפילוסופיה שלה . האמת שהיא לא מסתדרת אבל מנסה להקטין את האבסורד שבפילוסופיה הזאת . אם אני בראתי את עצמי ויש לי "אוטונומיה טבעית"  איך אני מסתדר עם עוד הרבה "תנינים" כלומר עוד הרבה "קב"ה" שהם בדיוק כמוני שבראו את עצמם ?  וכאן נכנס לפעולה מושג השוויון

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏

כלומר הפילוסופיה המודרנית לא מחפשת מקור למושג שוויון אלה מניחה שזה האידיאל ולמה היא לקחה את השוויון כאידיאל ? כי היא מבינה שאם צריך להסביר למה אם אני קב"ה שבראתי את עצמי יותר טוב מהקב"ה השני שברא את עצמו אני צריך להביא ראיות והסברים וזה כמובן לא בנמצא ולכן הם הולכים לשוויון כי יותר "קל " למכור שוויון ללא הסבר כי "זה טבעי" מאשר להתחיל להסביר למה אני "קב"ה"  יותר טוב מהשני .  ולכן עקרון "השוויון הטבעי" נהפך למושג ואידיאל של הפילוסופיה המודרנית 

כדי להבין טיפה בים של האבסורד  בגישה הזאת ראינו את מה שכותבים "הרופאים לזכויות אדם"  :

 בחודשים האחרונים אנו עדים לוויכוח סביב מתן קדימות בטיפול רפואי, לאחר ארועי דקירה ותקיפת אזרחים אשר גם התוקף נפצע במהלכם. בעוד כללי האתיקה הרפואית והוראות החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסרים תיעדוף וקדימות בטיפול מלבד על פי הצורך הרפואי, סתר אותם נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית כשציין כי ש"במקרים של אלימות אנושית שגורמת לנפגעים גם בקרב מחוללי האלימות הזאת (האויב), ...צריך לחול העיקרון 'עניי עירך קודמים  פנייתנו להר"י הדגשנו כי אין זה תפקידם של צוותי רפואה להיות החוקרים, השופטים והמוציאים לפועל

כלומר כולם שווים מחבלים ונפגעים ואנחנו לא יכולים להיות שופטים ולכן חייבים  לתת טיפול רפואי למחבל במצב אנוש ונניח לפצוע קשה שנפצע מהמחבל והפצוע  יכול למות כתוצאה מאי טיפול מידי כי אנחנו לא "שופטים וחוקרים"  

וכאשר פילוסופיה שאין לה לא בסיס לא הגיון ולא קיום עומדת מול המציאות אז כתוב שמות פרק יד

 

(כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְקֹוָ֔ק נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ

אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נ עמוד א

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש מדברין ליה, בפרעה כתיב (שמות ט) ויכבד לב פרעה, בההוא מלה דבר ליה קודשא בריך הוא בכבדות ממש, אמר ליה קודשא בריך הוא רשע את אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות

אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה מוביל את האדם לפי מה שהוא מוביל את עצמו ופרעה בפילוסופיה המוטעית שלו הביא את עצמו לאובדנו באותו הים שבו הוא רצה לאבד את עם ישראל ואם נסתכל על העולם נראה שהפילוסופיה המוטעית שלו מביא אותו לסופו ראה את הקומוניזם במאה האחרונה והיום את הליברליזם  המערבי  

 

פרשת וארא מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שמות פרק ז

(ט) כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־ פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:

ובשמות פרק ד

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְקֹוָ֖ק מזה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

אצל פרעה המטה הפך לתנין ואצל משה לנחש האם תנין ונחש זה אותו הדבר ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת וארא פרק ז

מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקדוש ברוך הוא בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג), לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין: סימן לו כשם שהמטה הזה בלע שאר המטות, כך הוא עתיד ליבלע בתוך הים:

לפי הפסיקתא זוטרתא נחש ותנין זה אותו הדבר וכך מפרש רש"י שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ט

לתנין - נחש:

אבל האברבנאל שמות פרק ז חולק

השאלה הה' באמרו יהי לתנין כי הנה למעלה במראת הסנה נאמר שיהיה לנחש ולא פירש יפה שכתב שיהיה הנחש תנין כי אין הנחש תנין ולא התנין נחש.

וצריך להבין את ההבדל בן נחש לתנין ורבנו בחיי שמות פרק ז כותב

ואם אתה אומר והלא במשה נאמר הלשון הזה "ויהי לתנין" ולא אמר ויהי תנין, יש לפרש כי זה של משה שאמר "ויהי לתנין" הוא הויה אמתית, הוא לשון (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", האמור במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא שהוא הויה אמתית, אבל "ויהיו לתנינים" האמור בחרטומים דמיון והויה מזויפת, ומפני שהלשון בשניהם אחד ויהי לתנין "ויהיו לתנינים", כדי שלא תבין שענין משה דומה לשל החרטומים לכך הוצרך לסמוך לו מיד: "ויבלע מטה אהרן את מטותם",

רבנו בחיי משתמש בלשון של התורה לעשות הבחנה בן הנחש של משה לבן התנינים של חרטומי מצרים

והתולדות יצחק שמות פרק ו  כותב

 והמטה לא היה לו צורת תנין אלא צורת עץ והקב"ה נתן בו צורת תנין, אבל החרטומים לא עשו צורת תנין במטה שלא היה אלא אחיזת עינים,

ואני רוצה להביא רעיון להסביר למה המטה נהפך לתנין

אומר בעל הטורים שמות פרק ז

ולמה לתנין, לפי שפרעה אמר על עצמו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג) (שמו"ר ט ד). ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות עפר רמה ותולעה (יל"ש ח"א רמז קפא):

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

וכותב המלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

 וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים: 

 מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

וכאן יש לנו התמודדות של הפילוסופיה של פרעה כנגד המציאות . פרעה אומר אני עשיתי את עצמי ופרעה זה התנין ואם הוא עשה את עצמו ואת היאור כמו שכתב  המלבי"ם  הרי החרטומים כל אחד זרק את המטה שלו שנהפך לתנין אם כן יש כאן סתירה מהותית לתפיסה של פרעה ,לכאורה לא יכול להיות מספר תנינים אלה רק תנין אחד וזה פרעה  כי פרעה ברא את עצמו ואת היאור , ויותר מכך בא  התנין שיצא מהמטה של אהרון ובולע את התנינים שיצאו מהמטות של החרטומים ואם כן זה קריסה סופית של הפילוסופיה של פרעה שטוען שהוא ברא את עצמו ואם כן כיצד תנין אחר בולע אותם ?   לכאורה בנקודה הזאת היה צריך להסתיים המשא ומתן של משה ואהרון עם פרעה בניצחון מוחלט של משה ואהרון אבל כאן מגיעה הנקודה של הכבדה על לבו של פרעה . הקב"ה אמר בשמות פרק ז

(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ומיד לאחר המעשה עם התנינים אומרת התורה בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

כלומר זה הנקודה בה יש להבין שהראיה של פרעה והבנת המציאות שלו הצטמצמה כדי שהתהליך של מכות מצרים יוכל להתבצע שכפי שכתבתי מספר פעמים שזה החזרת העולם למצב של תוהו ובהו כמו בתחילת הבריאה וזאת כדי לברוא את העולם מחדש ביציאת מצרים עם קבלת התנאי על ידי עם ישראל של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . אפשר אולי לדמות את זה לכיבוי מחשב כאשר כל התוכנות פועלות עד אותו רגע שבו אתה נותן פקודת כיבוי ואז כל התוכנות נסגרות אחת אחרי השנייה כאשר לפעמים צריך ללחוץ על שמירת נתונים באחד התוכנות כלומר הנקודה הזאת של בליעת התנינים הוא הרגע בו התקבלה פקודת כיבוי של העולם כאשר סיום הכיבוי וההדלקה מחדש זה הרגע של יציאת מצרים בחצות היום .

ומה המהות של הנחש ? הנחש הוא בריאה של הקב"ה כחלק מסוד הצמצום של העולם יש לו תפקיד בעולם שלעולם לא יסתיים אבל התנין של פרעה זה רק "להטוט " לא באמת דבר אמיתי זה דמיון וניסיון לצייר עולם שיתאים לך ולשאיפות הדמיוניות שלך ולא עולם אמיתי שבו יש לך תפקיד שמי שברא את העולם נתן לך

והסיפור הזה של התנין שבולע את התנינים , והפילוסופיה של פרעה שאומר אני בראתי את עצמי נותן לנו הבנה על ההתמודדות היום של ההשקפה היהודית מול הפילוסופיה המודרנית שמנסה כמו פרעה לטעון אני בראתי את עצמי אבל בלי נדר נרחיב בהמשך על הנושא

 

פרשת וארא מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שבוע שכבר בפרשת  שמות דיברתי על הנבואה של דניאל והדמיון של המספרים למהלך של 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה

כתוב דניאל פרק יב

 (יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

ויצא לנו ש 3000 הלכות נשכחו בימי אבלו של משה וזאת כתוצאה של מחיקת 3000 החוטאים בחטא העגל מהספר של הקב"ה שיצר חסרון  בתורה .  עתניאל בן קנז החזיר 1700 הלכות נשאר 1300 הלכות למצב שהיה במעמד הר סיני . באחרית הימים יחזרו 1290 הלכות שזה 10 פחות מהנדרש אבל אז יגיע המשיח ויהיה הסתר של 45 יום ועד שיחזרו עוד 10  הלכות ותוספת של 71 . כלומר נחזור למצב באחרית הימים שבו יחזרו 3000  הלכות +  35    ( 1700 +1335 מנבואת דניאל )  אבל בצרוף 36 שהם ל"ו צדיקים יהיה לנו סה"כ 3000    + 71    . ודיברתי על זה שבעצם נגיע למצב שלפני חטא האדם הראשון כמו שהיה במעמד הר סיני וזה לכאורה מצב של "גן "   אבל ה 71 הלכות נוספות יעבירו אותנו למצב של "עדן " שזה מצב שעין לא ראתה כלומר גם האדם הראשון לא היה ב "עדן "  ואם לא היה חוטא ועושה את תפקידו העולם היה מגיע למצב של שלמות שיש לו שני משמעויות   האחד "יין המשומר "  והשני זה "עדן " כמו שאומר  התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כאשר סיימתי את אמירת השיעור על הנושא הזה בפרשת "וארא " פנתה אלי גברת אסתר מעזרת נשים ואמרה דבר מדהים  ההפרש בן "גן"  ל "עדן "  זה בדיוק 71  לקח לי דקה או שנים להבין את החשבון ואכן זה בדיוק 71  ואכן ההפרש הזה נותן חיזוק משמעותי לכל המהלך שהבאתי אפילו שזה נראה בהתחלה מהלך מאוד מאוד מחודש . בסיום המאמר אמרתי שננסה להבין מהמהלך הזה את הקשר לפורים ואכן ממבט ראשון יש לנו קשר חזק לפורים וזה יין

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

יש לנו קשר ישיר בן יין לבין סנהדרין כלומר בן יין שהוא 70 לבן סוד שהוא בעצם סנהדרין . היין המשומר שעין לא ראתה שהוא 70 ששקול לסנהדרין זה הדרך להגיע ל "עדן "  אבל כדי להגיע לעדן צריך לכאורה שני תנאים גם סנהדרין אבל צריך עוד 1 כדי שנוכל להגיע ל 71 . וזה נראה לי תפקידו של משה שהוא שקול כנגד כולם כנגד כל בני ישראל וכך מפורש במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה א

ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה

יש לנו את התפקיד של משה ששקול כנגד כולם והוא משלים ל 71 וגם אנחנו רואים קשר  לתחית המתים כמו שרציתי להראות בכל המהלך .

ובעצם אם  עם ישראל לא היה חוטא בחטא העגל העולם היה מגיע לשלמותו כלומר מגיע למצב של "עדן"

וכך מובן בשמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב את תפקידו של משה באחרית הימים

ור"ל אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך - במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר: לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר (הושע ב).

וכתוב במדרש תנאים לדברים פרק לג

(כט). אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

גם כאן אנחנו רואים את תפקידו של משה לעתיד לבא שהוא ראה בכוח הנבואה שלו שהיא בדרגת אספקלריה המאירה את העתיד לבא  ומשה  במשקל שלו כנגד כל ישראל ישלים את ה 71 שזה הדרגה של השלמות של העולם לעתיד לבא .

וכאן מגיע ההקשר של כל המהלך לפורים . בקבלת התורה במעמד הר סיני התברר  שהיה חיסרון בקבלת התורה  . עובדה שעם ישראל חטא בחטא העגל מעידה על החיסרון הזה וחיסרון זה תוקן בפורים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר

כלומר פורים זה הזמן שהיה אפשרות לתקן את החיסרון שהיה במעמד הר סיני ואכן חסרון זה תוקן על ידי המהות של נס פורים .

ואומר הילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג

איוב היה מתוקן ליסורין, משה היה מתוקן לגאול, מרדכי היה מתוקן לגאולה

כלומר משה היה מתוקן לגאול אבל לכאורה העם לא היה מתוקן לגאולה אבל מרדכי היה מתוקן לגאולה ואכן העם היה מתוקן לגאולה ותיקן את הרצון לקבל את התורה ללא כפיה בפורים

ואומר השם משמואל שמות פורים

ובאשר הי' מתוקן לגאולה הי' בו כח המחשבה, ודבר זה ידוע למבינים, וזוהי סמיכת גאולה לתפלה, מחשבה ודיבור. ובאשר נשלם בכל שלש הבחינות מחשבה דיבור ומעשה מצינו שהשתמש בכל ג' בחינות אלו,......  והוא כחו של עמלק בג' בחינות אלה, ע"כ נצרך לזה שתשתתף עמו אסתר שכחה הי' מעולם הנעלם הכולל הכל כמ"ש מהר"ל בספר אור חדש, ואז בכל הכחות האלו התגברו על המן:

כלומר היה למרדכי הכוח להתגבר על עמלק כי ההתגברות על עמלק היא התנאי הכרחי להגיע לשלמות של העולם באחרית הימים כי עמלק פוגם בכיסא הכבוד

רש"י שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק טז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו

ומחית עמלק נעשית  בזמן שיש לך שליטה על כל העולם כי אתה יכול למחות את עמלק רק במקום שיש לך שליטה עליו כמו שניתן להבין בספר מצוות גדול לאוין סימן רכו

כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, ובשתי מצות אלו גם יש מצות עשה כאשר בארנו בספר מצות עשה (קטז קיז). מצוה זו אינה נוהגתא אלא לימות מלך המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך [מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה] \וגומר\ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים [וגומר]:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר

ואומר רש"י מסכת מגילה דף יא עמוד א

מלכו בכיפה - תחת כל כיפת הרקיע.

כלומר בזמן מגילת אסתר היה זמן מסוגל שיכלו למחות את כל עמלק כי היה למרדכי שליטה על כל העולם תחת סמכותו של אחשורוש אם כן הכול היה מזומן לגאולה למה לא הגיע הגאולה ?

כתוב אסתר פרק י

(ג) כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:
אומר רש"י אסתר פרק י פסוק ג

(ג) לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו:

כלמור היה כאן פגם בסנהדרין פגם ב 70 .  ביטול התורה של מרדכי פגם בסנהדרין ולכן לא היה בכוח נס פורים להביא את הגאולה כדי  שתבוא הגאולה צריך להיות 1371   וכאן היה פגם בגאולה בגלל ביטול התורה של מרדכי ולכן היה פגם בסנהדרין כלומר פגם ב 70  ונראה שכאשר יהיה 70 מלא יבוא מאליו ה 1 וזה התפקיד של משה להיות הסיום של ה 70 .

וכך אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב  על מרדכי

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן

מרדכי עבר ממספר ארבע לחמש כלומר ביטול התורה שלו פגם בתפקידו בנס

ונשאלת השאלה אם היה פגם ב 70 אז לפחות נגיע למצב של זמן מתן תורה שבו יש את השלמות כמו האדם הראשון לפני החטא וכאן צריך להגיד שדניאל בנבואה של הסביר שאי אפשר להגיע למצב הקודם של לפני חטא האדם הראשון  ושני המצבים 1290 ו 1335 באים יחד או מקסימום בהפרש של 45 יום כלומר זה לא מצב מתמשך זה מצב שבו החסרון שנוצר בחטא העגל יבוא כמעט בבת אחד כמו שאמר רש"י בפרושו לספר דניאל . וצריך להגיד שהמצווה של שתית יין בפורים הוא לנסות ולתקן את הפגם ב 70 וכשנצליח לעשות את זה יבוא ה 71  זה משה ואז תבוא הגאולה 

פרשת שמות הבה נתחכמה עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות הבה נתחכמה  עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה  כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ?  ‏כ'/טבת/תשע"ו

שמות פרק א

(ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:

(י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ:

וצריך להבין מה המשמעות של הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ  ?

התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א   אומר

הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם? נדונם באש, כתיב כי הנה ה' באש יבא, וכתיב: כי באש ה' נשפט וגו'! בחרב, כתיב: [ובחרבו את כל בשר]! אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם,

הכוונה להתחכם עם הקב"ה לא להתייצב מולו חזיתית כמו שעשו דור הפלגה אלה לנצל לכאורה "חולשה " מסוימת שנובעת מהחוקים של הקב"ה . וזה שיטת הנחש שתפקידו למצוא את החולשה בבריאה של הקב"ה כדי להכניס לניסיון את האדם וכדי שהאדם יוכל לקבל שכר על העמידה בניסיון

 שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ

היה פרעה הנחש מתחכם עליהם שנאמר הבה נתחכמה לו והוא נמשל כנחש שנאמר (יחזקאל כט) הנבא על פרעה התנים הגדול,

ומה השיטות של הנחש  פרעה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג

באותה שעה קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם מנו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום,

כלומר שיטת הנחש להכניס אותך באופן זמני למצב מסוים כדי לגרום לך להישאר במצב הזה כל הזמן . כלומר שיטת הנחש לצמצם את ההסתכלות שלך על המציאות לטווח קצר  ולא להבין את המשמעות לטווח ארוך ושיקול זמני כזה מכניס אותך "לתיעול " שקשה לך לצאת ממנו וזה בדיוק כמו שהיה עם הנחש וחוה . הנחש  הכניס אותה למצב שבו תראה רק את הדבר המידי וכתוב בבראשית פרק ג

(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

הנחש מספר לחווה רק על הדבר המידי אבל לא על התוצאות לטווח ארוך ולכן מה שהכריע אצל חוה זה הדבר המידי כי טוב העץ ותאווה הוא לעיניים . והנחש צמצם את הראיה של חוה את המציאות ולכן חטאה כי אם היית יודעת מה ההשלכות לעתיד סביר להניח שלא היית אוכלת מפרי העץ

ודרך הנחש לא לתקוף ישירות ובצורה עקיפה

אומר רמב"ן שמות פרק א

(י) הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך

כלומר הדרך של הנחש להלחם בצורה עקיפה ואחד האמצעים זה להטיל מיסים כלומר פרעה יגיד להם "הרי זה מקובל בכל העולם "  "זה חוקי " " היועץ המשפטי אישר"  אני לא מתנהג אתכם שונה ממה ששליטים אחרים מתנהגים אין כאן משהו אישי נגדכם והוא מכניס אותם למצב שבו הם לא מבינים שנלחמים כנגדם  וכשהם מבינים זה מאוחר מידי  

בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת:

 

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ג

 

ז) ותפקחנה עיני שניהם. וכי עורים היו. אלא הבינם בוראם, מה טובה אבדו מן העולם, כמה דורות איבדו:

ודרך הנחש לנסות ולשנות התפקיד של בני האדם ולהרחיקם מדרך התורה

שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מלמד שהיו מחליפין מלאכת האנשים לנשים ומלאכת הנשים לאנשים.

וזה כנגד מה שהקב"ה קבע בעולמו לכל אחד תפקיד שונה

בראשית פרק ב

(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יח

עזר כנגדו - זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:

אבל צריך לדעת שנחש לאורך הזמן משתכלל ומשנה את הדרך בא הוא עובד כמו שכותב המדרש תהלים (בובר) מזמור ב

[ד] אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי ארורים הן הרשעים שהן מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין, שהרג את אחיו הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה והוליד את שת, אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), ואירש חלקו. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות כורסיא דאמהון, אנא מחינא להון, הדא הוא דכתיב הבה נתחכמה לו (שמות א י), ניהוי חכימין יתיר מן קדמוי, מיד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם שם /שמות א'/ כב), המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד וגו' וכל הבת תחיון, ולא היה יודע שהבנות נישאות לאחרים, והן פרות ורבות, אבל אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (אסתר ג יג), ואף גוג ומגוג עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעקפין בעצות של ישראל, ולא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אבל אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונם, ואחר כך אני חוזר על ישראל, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, והקב"ה אומר להם רשעים עלי אתם באים להזדווג, כמה גדודים יש לי לפני, כמה שרפים וברקים ולפידים ומלאכים יש לי לפני, ואני יוצא עמהם ועושה מלחמה עמהם, הדא הוא דכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות (ישעיה מב יג), וכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג), מה כתיב שם, והיה ה' למלך על כל הארץ (שם שם /זכריה י"ד/ ט).

כלומר לעתיד לבא השינוי בעבודת הנחש יהיה להלחם מול הקב"ה ישירות וכך לגרום להיעלמות של  ישראל וזאת אנחנו רואים בבירור היום את המלחמה והניסיון לקעקע את האמונה בקב"ה ישירות וע"י כך להעלים את ישראל וזו המלחמה הקשה ביותר והיא המלחמה על  התודעה של האדם והניסיון למחוק את הקיום של הקב"ה ומי שאין לו כלים להתמודד עם זה יכול בקלות ליפול במלכודת של הנחש אבל מי שיש לו את הכלים הנכונים יכול להתגבר על הנחש . ואנחנו רואים היום שיש ניסיון  לקעקע את הלגיטימיות של האדם המאמין כלומר "למחוק את הקב"ה "  מהתודעה של האדם ולהפוך אותו ללא לגיטימי כאשר במציאות אין דבר כזה עולם ללא הקב"ה ואין לאלו שרוצים ל "מחוק את הקב"ה " מהעולם שום בסיס רעיוני לדרך שלהם  ואפילו לא התחלה של איזה בדל של הגיון עליו מבוססת הדרך שלהם

 

 

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

דניאל פרק יב

(ט) וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:

(י) יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:

(יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

בפרשת ויחי דיברתי על קץ הימין ועל המשמעות שלו ובסוף ספר דניאל מובא המונח קץ הימין . והנביא דניאל מביא בפסוקים שני מספרים שלכאורה מדברים על ימים   1290   ו  1335 

יש שעשו משני המספרים הללו חישוב על ימות המשיח כמו המלבי"ם דניאל פרק יב פסוק יא

ובשנת תרפ"ה שהוא ג' שנים לפני תרפ"ח יתחילו בבנין המקדש וימשך ג' שנים, ובזמן תרפ"ח שהוא עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות שנים מאותו שנה שדבר עמו המלאך, בשנת שלש לבלשאצר ונצדק קדש ויוחזר התמיד על מכונו, כי שם שאל על החזרת התמיד וע"ז השיבו כמבואר שם:

והרבה מפרשים דברו על הנושא ויש עוד מפרשים שמסתפקים אם זה ימים או שנים כמו המצודת דוד דניאל פרק יב פסוק יא

ימים - ר"ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו' ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז:

אבל אני רוצה לנסות להסתכל על שני המספרים בצורה שונה בהקשר למספר מאמרים שכתבתי בעבר

כתוב תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה

ואומר של"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

וכתוב שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: ....

 (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

ואני כתבתי ש 3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה הם המחיקה של 3000 חוטאי העגל מהספר של הקב"ה כאשר אנחנו רואים שיש הקבלה של אותיות התורה למספר אלו שעמדו במעמד הר סיני .

ולכן עם מותו של משה נגרעה התורה ב 3000 אותיות והמשמעות שלהם זה הלכות  ויש חיסרון בתורה .

וכתוב  בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר יש לנו חסרון של 3000 הלכות  ועתניאל בן קנז השלים 1700 מהם כלומר כדי לחזור לשלמות של מעמד הר סיני צריך להחזיר 1300 הלכות . וכאן קישרתי בן המספרים של הנביא דניאל לבן ההלכות החסרות כדי להגיע לשלמות .

ואם נגיד שמדובר בהלכות (אותיות /אנשים ) 1290 הלכות + 1700 הלכות זה 2990  כלומר יש לנו התקרבות לשלמות אבל עדיין חסרון של 10 . ואם נוסיף את ה 1335 ל 1700 הלכות שעתניאל בן קנז החזיר יש לנו 3035  כלומר יש לנו יותר מאשר 3000 הלכות יש לנו יותר 35 .

ויש לנו את פרוש רש"י דניאל פרק יב פסוק יב

(יב) אשרי המחכה וגו' - ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש) ויתכסה מהם שבועים ששה:

ופרוש זה לכאורה מחזק את המהלך שאני רוצה להגיד כי מדובר על גאולה התכסות ושוב גאולה כאשר ההפרש בן שני האירועים הוא 45  כלומר ההפרש בן 1290  ל 1335  .

ואז צריך להגיד שהחזרה של 1290 הלכות מביא את הגאולה אבל לא בצורה סופית כי חסר את היתרה של ה 10 ולכן באה גאולה ומיד מתכסה אבל אחרי 45 יום שאז החשבון הוא יותר מ 3000 הלכות  שחסרות להשלים את התורה ויש לנו סה"כ  3035  הלכות ( 1700 + 1335 ) יש לנו יתרה של 35 הלכות והגאולה באה לתמיד . עד כאן עלה בדעתי להגיד אבל ללא ראיות או מדרשים שיכולים לתמוך בדעתי . וכמובן שרעיון כזה הוא רעיון רחוק מאוד ודחוק מאוד ללא תמיכה של ראיות ובאמת הרעיון גרר ביטול מוחלט מצד מי ששמע אותו והרב הרשלר בצחוק אמר לי אולי זה קשור ל  ל"ו צדיקים שזה 36 ונשאר לך רק לתרץ את ההבדל בן 35 ל 36 צדיקים ואני אמרתי לעצמי אולי זה קשור באמת ל 36 צדיקים וחיפשתי מדרשים או זוהר בעניין  . ואז גיליתי את בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 5

כיצד אתה מוצא חשבונם עולה אלף שע"א, רמז לדבר שאמר המלאך אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב י"ב) נשתיירו ל"ו ללמדך איזה מחכה הוא באשרי, מי שמחכה להב"ה שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיה ל' י"ח) ולו שלשים וששה.

ומדרש זה לא מובן בכלל וסתום לגמרי אבל לפי המהלך שלי הוא ברור לחלוטין

אלף שע"א  זה 1371   ויוצא לנו שזה 1350 + 36   = 1371   

ואז יש לנו בעצם 3000   + 71  

וצריך להבין מה המשמעות של המספרים

הגאולה צריכה להגיע קודם כל למצב שהוא תיקון מעשה האדם הראשון וידוע שבמתן תורה עם ישראל הגיע לתיקון של חטא האדם הראשון ועם ישראל הגיע לשלמות והמיתה הוסרה מעם ישראל אבל אז הגיע חטא העגל וחזרה המיתה לעם ישראל וזה כתוצאה מהפגם של מחיקת 3000 החוטאים מספרו של הקב"ה ולכן נשכחו 3000 הלכות ונגרם חסרון בתורה . בזמן הגאולה צריך קודם כל להגיע למצב של לפני הקלקול וזה להחזיר את 3000 ההלכות כדי להשלים את התורה שחסרה . אבל אחרי שהגענו לשלמות שלפני חטא האדם הראשון נשאר לנו להביא את העולם לשלמות שלו מה שהיה צריך לעשות האדם הראשון אבל הוא חטא  וקלקל את העולם ולא הביא לשלמותו .

ומאיפה לומדים שיש אפשרות לתקן את העולם שיהיה יותר מזמן של האדם לפני החטא

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר יש גן ויש עדן והאדם הראשון היה צריך לגרום לשלמות של העולם ולהעביר את עצמו מהגן לעדן אבל במקום זה הוא חטא . ובעדן יש את היין המשומר שהוא הפרות של עדן ולא של הגן .

ואם כך מה הקשר בן 1371  לבן הגעה לשלמות של העולם ? 

71 זה סנהדרין גדול והוא התוספת שצריך להיות כדי להביא את העולם לשלמותו הסופית

וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא.

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

וצריך להגיד שצריך סנהדרין של הגאולה שונה מסנהדרין שהיה כי הם צריכים להגיע לסוד של היין המשומר שעין לא ראתה אותו וזה לעומת היין הרגיל שקיים היום בעולם ולכן צריך עוד 71 כדי להגיעלשלמות של העולם . והחידוש של המדרש שכדי להגיע לשלמות צריך רק עוד 35 הלכות או אנשים מעל ה 3000 כי בעולם קיימים 36 צדיקים שהם ל"ו צדיקים . ואותם צדיקים הם כאלו שיש להם רמת נבואה כמו משה רבנו

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי? והא אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר אשרי כל חוכי לו - ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו! - לא קשיא: הא - דעיילי בבר, הא - דעיילי בלא בר.

 

וכאן יש לו 36 צדיקים שמסתכלים  באספקלריא מאירה שזו דרגתו של משה והם נמצאים בכל דור ודור והם לכאורה חלק מהתוספת שצריך כדי שהעולם יגיע לשלמותו לעתיד לבא שהוא קץ הימין

ובעזרת השם בלי נדר  נמשיך במאמר הבא לדבר על הקשר של הגאולה לפורים לסנהדרין וליין