פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש  דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

כתוב בדברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם:

רש"י דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לא תטה משפט - כמשמעו:

ולא תכיר פנים - אף בשעת הטענות. אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו:

ולא תקח שחד - אפילו לשפוט צדק:

כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

דברי צדיקים - דברים המצודקים, משפטי אמת:

וצריך להבין מה ההבדל בין 3 הדברים ומה הנפקא מינה

כתוב בשמות (פרשת משפטים) פרק כג פסוק ו

(ו) לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:

ואומר התורת משה שמות פרק כג פסוק ו

אבל הנה בפסוק שלפניו כתיב כי תראה חמור שונאך רובץ, ובפע"פ (פסחים קי"ג ע"ב) פריך מי שרי לשנוי' ואי ראה בי' דבר ערוה יעיד בב"ד וכיון שלקה הרי הוא כאחיך, ומסיק שראה בו דבר ערוה יחידי וא"א להעיד עליו ומצוה לשנאותו ומ"מ מצוה לפרוק ע"ש, ואהא קאי לא תטה משפט אביונך מענין הפרשה של מעלה דמיירי ממי שראה בו דבר ערוה וא"א להעיד עליו לענשו ומצוה לשנאותו והוא אביונך של דיין לחוד שהוא ראה בו הדבר ערוה ולא אחר, ע"כ הזהירו שעכ"פ לא יטה משפטו.

כלומר השופט עצמו צריך להפריד את מה שהוא יודע על האדם מהדין של האדם . כלומר המשפט של האדם צריך להיות נפרד לגמרי ממה שידוע לשופט על האדם לנטרל את המחשבות השונות שלו עליו ולהוציא דין אמת . כלומר השופט צריך כאילו לא לראות את האדם עצמו אלה להסתכל על המעשה עצמו בלי מחשבות שיש לו על אותו האדם . אל תטה משפט תלוי רק במחשבתו של השופט על אותו האדם ואין אף אחד בעולם חוץ מהקב"ה שיודע מה הוא חושב .

לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הוא אמנם תלוי בשופט אבל הוא יותר גלוי לכולם כי זה נמצא בשלב הטענות וסדרי הדין . שם מי שנמצא בבית משפט יכול לראות איך מתייחס השופט לאדם אבל לא תמיד ניתן ממש לדעת למה אותו שופט מתייחס אליו ככה האם כי הוא נושא פנים או לא

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.

שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין. נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם הסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם! יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו.

כלומר לא תמיד ניתן לקיים לא תכיר פנים ואפילו חכמים כתוצאה מהמעשה עם ינאי המלך בטלו את הדין במלכי ישראל . אבל בענין מכיר פנים הינו כנראה לא בנסתרות כי הוא בא לידי ביטוי  בפועל במעשה המשפט ואיך שמתנהל אבל  העונש הוא בידי שמים כי לא ניתן להעניש שופט על כך ובמקום שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף מראש לא לעשות משפם

ואומר הרד"צ הופמן פרשת שופטים

כי הביטוי "לא תכיר פנים" מתייחס בעיקר לאיסור להתחשב בכבודו של אדם נכבד. נראה פירושו של רש"י, שאין הכוונה בפסוק זה לאסור הטיית הדין ממש לטובת העשיר, שהרי לזה כבר נאמר: "לא תטה משפט"; כאן נאמר איסור נוסף, שלא לכבד בעל דין אחד יותר מן השני בשעת הטענות (קשה לזה ורך לזה וכו'), אפילו אם השופט ידון כפי הדין והצדק

וכנראה מעשה  זה הוא מצד אחד מהנגלות אבל אינו בדין ערבות כי אין  ביכולת העם לשנות את זה ולכן אינו בדין ערבות והינו בידי שמים להיפרע מהדינים .  

והמעשה השלישי הוא קבלת שוחד שהוא לא ממש מהנסתרות אבל לא ממש מהנגלות

חברותא מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

עכן, מאי טעמא איענוש? מדוע נענשו כל ישראל? שהרי לעולם אין מענישים את אלה שלא חטאו על עבירות הנסתרות של אחרים!?ומתרצת הגמרא: משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. שהם כן ידעו שהוא מעל בחרם, ולכן לא הוי בכלל "נסתרות".

ואומר בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

ויש אומרים שלא נענשו על הנסתרות לעולם וזה שנענשו בחרם עכן מפני שידעו בו אשתו ובניו וידעי תלתא ידעי כולי עלמא:

וכאן בשוחד יש לפחות שני אנשים השופט ובעל הדין . כלומר זה קרוב להיות מהנגלות ולא הנסתרות . ויש כאן פעולה בן השופט לנשפט . והשוחד עצמו עושה פעולה על השופט גם אם הוא צדיק

מדרש אגדה (בובר) דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

[יט] ולא תקח שוחד שהשוחד עשה שהנותן והמקבל אחד הוא:

ואומר רש"י כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

והתוצאה היא מדרש הגדול דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי צדיקים. ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני

כלומר השוחד מביא את השופט לשנות דברים שנאמרו בהר סיני וזה לא ספק זה ודאי שהשוחד משנה את השופט שיושב על כיסא השיפוט

ואומר הבכור שור דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי - צדיקים: שהשוחד מטה לב הדיין שדברים שהם צדיקים, בדין, נראים להם דבריהם מסולפים ומעוקשים.

ומה ההבדל בניהם

ואומר רש"י דברים פרק א פסוק ט

לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל,ל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדילמ והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין.נ וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם,ס אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:

אומר רש"י על סמך המדרש שהסיבה שמשה העמיד שרי אלפים שרי מאות ועשרות לא בגלל שהוא לא יכול באופן מעשי לעשות דין עם כל עם ישראל כי משה עשה דברים גדולים מזה כי כל הסיבה שהוא ממנה את כל השופטים כי הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בעונש שיוטל עליו בגלל עיוות הדין . כי אומר רש"י שאם דיין טעה בדין הקב"ה בא איתו חשבון לא בכסף אלה בדיני נפשות .ואומר משה שדיין בשר ודם לא מסוגל לעשות דין שהוא מאה אחוז צודק כי אין לדיין מה שעיניו רואות אבל המציאות היא שאפילו דין צודק יכול להיות מעוות בצורה כזו או אחרת ואז מוטל על הדיין לא רק עונש של ממון כי אם עונש של נפשות מאת הקב"ה ולכן משה מבין שזה לא אפשרי ולכן הוא רוצה לחלק את הנטל על הרבה דינים עד שרי עשרות כלומר דיין לכל 10 אנשים וחלוקה כזו של הנטל מפיל על כל דיין ודיין נטל סביר של עיוות דין שכל אחד יכול לספוג אותו כי אם היה מדובר שאדם אחד יספוג את הכול זה היה מעל מידת הסבירות כלפי אותו דיין לכן אומר משה  אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י

וכך כותב האלשיך במדבר פרק יא שמובן ממנו שהאמה נופלת על ראשי המנהיגים

אתה לבדך, הוא מיותר, כי בכלל אומרו ונשאו אתך וכו' הוא:

אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בדברים רבה (א ח). שאמר משה היעלה על דעתכם שאיני יכול להנהיג אלף כיוצא בכם. אלא למה אמרתי לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם. אלא שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאשמתכם בראשי מנהיגיהם:

וההבדל ש לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הדין הוא בדיינים והשוחד שהוא יותר בנגלות הוא דין על כל עם ישראל ויש כאן מעורבות של שני צדדים ויש בשוחד דין ערבות

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ומתי  הסתיים העונש על הנסתרות

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר אחרי נפילת רוב סנהדרין בהעי עם ישראל נענש על הנגלות ולא על הנסתרות ולכן אחרי החורבן השופטים נענשים על הטית משפט ועל נשיאת פנים אבל על שוחד קרוב לנגלות ועל זה יענשו כל עם ישראל בדין ערבות .

ואומר הרי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כ - תולין דף קלט עמוד א אות ק

ועוד ראיה אחרת מסוף הכתובים דכתיב בונה ציון בדמים ראשיה בשוחד ישפוטו שהוא על עון הדיין הלוקח דמים בשוחד ובונה ביתו בלא צדק וכיון שראשיה בשוחד ישפוטו לכן בגללכם ציון שבניתם בדמים ועולה תחרש הרי שלא גזר על העבירה של הנביאים פורענות של חורבן ציון וירושלים אלא על עון הדיינים.

פרשת ואתחנן האם באמת אומות העולם חושבים על עם ישראל כעם חכם ונבון כי מקיימים את התורה ? איך הפסוק הנ"ל מסתדר עם זה שהשנאה ירדה לעולם במתן תורה ? אם התורה גורמת לאדם חוכמה ובינה למה אומות העולם לא רצו לקבל את התורה ואפילו 7 מצוות בני נח לא רצו לקבל ? אם התורה כזו מחכימה את האדם למה לא קיבלו אותה אפילו שנתן להם הקב"ה בינה להבין ? האם הפסוק הנ"ל מדבר רק על העתיד לבא ? האם הרע הנמצא בעולם זה רק בגלל הבחירה של האדם ? האם לעתיד לבא הרע יהיה נפרד מהטוב ? למה הרע צריך להישאר בעולם לעד ? מה יישאר מהרע בגן עדן לעתיד לבא ? מה הקשר לפורים ? ‏ט"ו/אב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת ואתחנן האם באמת אומות העולם חושבים על עם ישראל כעם חכם ונבון כי מקיימים את התורה ? איך הפסוק הנ"ל מסתדר עם זה שהשנאה ירדה לעולם במתן תורה ? אם התורה גורמת לאדם חוכמה ובינה למה אומות העולם לא רצו לקבל את התורה ואפילו 7 מצוות בני נח לא רצו לקבל ? אם התורה כזו מחכימה את האדם למה לא קיבלו אותה אפילו שנתן להם הקב"ה בינה להבין ? האם הפסוק הנ"ל  מדבר רק על העתיד לבא ? האם הרע הנמצא בעולם זה רק בגלל הבחירה של האדם ? האם לעתיד לבא הרע יהיה נפרד מהטוב ? למה הרע צריך להישאר בעולם לעד ? מה יישאר מהרע בגן עדן לעתיד לבא ? מה הקשר לפורים ?  ‏ט"ו/אב/תשפ"ב

כתוב בדברים (פרשת ואתחנן) פרק ד פסוק ו

(ו) וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:

האמנם אנחנו רואים שאומות העולם כל כך מתלהבים מעם ישראל ? ולא רק זאת כתוב בגמרא חברותא מסכת שבת דף פט עמוד א

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי "הר סיני"? למה נקרא כן.אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל.אמר ליה ההוא מרבנן: אם כן הר ניסאי מיבעי ליה למיקרי?אמר ליה רב כהנא: אלא, הר שנעשה סימן טוב לישראל.אמר ליה: אם כן הר סימנאי מיבעי ליה?אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא [חי' רא"מ הורוויץ]: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע? דמעיינו באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא, דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני? שירדה שנאה לעכו"ם עליו. שהם שנואים על שלא קיבלו את התורה.

ואומר העקידת יצחק בראשית שער כח (פרשת וישב)

ויראו אחיו כו' וישנאו אותו הוא עצמו מה שאמרו ז"ל (שבת פ"ט ב) למה נקרא שמו סיני שבו ירדה שנאה לאומות העולם כי סבת כל שנאתן עלינו הוא התורה והמצות שנתנו לנו שם וכמה שאמר משה (במדבר ל"א) לתת נקמת ה' במדין על פי חז"ל (תנחומא פ' מטות): ולא יכלו דברו לשלום.

ועל זה אומר הראש דוד שמות פרשת יתרו

לז"א מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו לרמוז דשר ישמעאל כדי שלא יקבל התורה נתן מתנה לישראל למחדי באתתיה כמבואר בזהר בלק באורך ויתבאר לקמן בס"ד, ופירוש שירדה שנאה לאומות העולם היינו כמו שפירש מהר"י פינטו ז"ל שנשנאו אומות העולם שלא רצו לקבל התורה.

ואם כל כך העריצו את  התורה והמצוות למה לא קבלו אותה ? ולא רק זאת הם הבינו שבאי קבלת התורה אולי נגזרה עליהם הרעה ויצאו מהעולם ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא (דעמלק) [דוישמע] פרשה א

ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר +תהלים כט ט+ ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו, בלעם שמא המקום עושה לנו כמו שעשה לדור המבול, שנא' +שם /תהלים/ י+ ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם. אמר להם, שוטים שבעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לנח שאינו מביא מבול לעולם

אז איך נוכל להסביר את המשפט הזה אפילו 7 מצוות בני נח אומות העולם לא רצו לקבל

גמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דתני רב יוסף: נאמר בספר חבקוק [שם] "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים", ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" - מאי ראה?ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות שקבלו עליהן, על עצמם, בני נח, אומות העולם - ולא קיימום. וכיון שלא קיימום - עמד והתירן להן, ואינם חייבים עוד לקיימן.

ולא רק זאת אומות העולם קבלו הזדמנות ללמוד את התורה ולא למדו ולכן דן אותם הקב"ה לבאר של שחת בגיהינום

חברותא מסכת סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ולכן צריך למצוא תרוץ שייתן הבנה של המשפט הזה

כתוב בדניאל פרק יב פסוק ב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

ואומר המלבי"ם דניאל פרק יב פסוק ב

אלה לחיי עולם ואלה לחרפות, וכבר באר מהרי"א שתהיה תחה"מ מצרנית אל הגאולה, כי רבים אשר סבלו בגלות ומסרו נפשם על קדושת השם בל תאמר אבד סברם, וכן הרשעים שהרעו עמהם, משניהם יקיצו, אלה לחיי עולם כמו שקצו בחיי הגוף ומסרוהו להרג בעבור כבוד שמו, ואלה לקבל ענשם ולראות הצלחת העם אשר ענו ואשר דקרו, ועוד בזה תכלית לדעתו שיקומו אנשים שהיו נרשמים בכל דור והם יגידו ויספרו להחיים מי החשוב באותו עולם, ואיזהו האמונה האמתית, ובזה יתודע לכל העמים אמתת האמונה ויהיה ה' אחד ושמו אחד:

כלומר בתחיית המתים יקומו גם הצדיקים וגם הרשעים ואז יתגלה מידת הצדק בעולם ולכן קיומם של הרשעים הוא חלק מהצדק לא רק קיומם של צדיקים . חברותא מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

שנאמר דניאל יב]: "ורבים מישני עפר יקיצו, אלה [הצדיקים] לחיי עולם, ואלה [הרשעים] לחרפות לדראון עולם.בינוניים - יורדין לגיהנם.ובהמשך אומרת הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

ב. אבל המינין, צדוקים ובייתוסים, ששינו את כוונת המקראות לרעה.והמסורות, מלשינים המוסרים את ממון ישראל לעובדי כוכבים.והאפיקורסים, מבזי תלמידי חכמים.והאנשים שכפרו בתורה, שאומרים אין תורה מן השמים.והאנשים שכפרו בתחיית המתים.והאנשים שפירשו מדרכי ציבור, מדרכי ישראל [עיין ברש"י ביחס לגירסא].והאנשים שנתנו חיתיתם בארץ חיים, ויבואר להלן במה המדובר.והאנשים שחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, שמנעו מישראל לעלות למקדש, וגרמו לעבוד עבודה זרה.כל אלו יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות.[ישעיה סו]: "ויצאו [הגויים, באים להשתחוות לפני ה' לעתיד לבוא, יצאו מירושלים לעמק יהושפט] וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות [לעולם], ואישם לא תכבה [לעולם], והיו דראון לכל בשר".כי אפילו כאשר עונש הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול".

ואומר הבית הלוי בראשית (פרשת וירא) פרק יח פסוק כא

וגם עונשי גיהנם אינם רק עונש לחודא כי אז לא היה לו גבול ותכלית כמשפט מורד במלכות של עולם דאין העונש שיעור וגבול, רק גם הוא בגדר תיקון וכמו דאיתא במדרש פרשת וארא (ז - ד) כשם שקילוסו עולה מגן עדן כך קילוסו עולה מגיהנם דבאותו עולם דנראה העונש לעוברי רצונו עי"ז ניכר כבודו וזהו התיקון להנדונים שם ועבורו זוכין לעלות משם ככלות משך זמן דינם. ורק כל זה הוא להחוטאים ע"י תאוה וחמדה וכדומה דנידונים שם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס, וזהו תיקונם ועבור זה עולים משם. אבל החוטאים מחמת כפירה ח"ו אמרי' במס' ר"ה (דף י"ז) דנידונים בו לעולם וגיהנם כלה והם אינם כלים ואין הגיהנם להם לתיקון

כלומר לעתיד לבא אחרי תחיית המתים העולם יהיה ברור אלו בגיהינום ואלו בגן עדן . החיים מול המוות הטוב מול הרע אבל הטוב הוא טוב לגמרי והרע הוא רע לגמרי

אומר הקהלת רבה (וילנא) פרשה ז

ג רבי אחא פתר קרייא בתורה, בשמחתה תשמח, וביום רעה ראה תהיה מן הרואים שכתוב בהם (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים ולא מן הנראים שכתוב בהם (שם /ישעיה ס"ו/) כי תולעתם לא תמות, גם את זה לעומת זה זה גיהנם וגן עדן, כמה ביניהם טפח, ר' יוחנן אמר כותל, ורבנן אמרי שתיהן שוות כדי שיהיו מציצות זו מזו,

וצריך להבין שבגן עדן יש רק טוב ובגיהינום יש רק רע אין ערבוב

חגיגה דף טו עמוד א

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: [א"ל, מיותר]מאי דכתיב: גם את זה "לעומת" זה עשה האלהים?אמר לו רבי מאיר לאחר: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא כנגדו [דבר השוה לו, והיינו: זה "לעומת" זה, מהרש"א].שהרי ברא הרים - ברא כנגדם גבעות.ברא ימים ברא כנגדם נהרות.אמר לו אחר לרבי מאיר: רבי עקיבא רבך לא אמר [פירש] כך, אלא:ברא צדיקים וברא רשעים. ברא גן עדן וברא גיהנם.כלומר: כנגד הצדיקים ברא דבר השוה להם והוא גן עדן, וכנגד הרשעים ברא גיהנם [מהרש"א].וכל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב רשע, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם.

כלומר הרע בתחילת העולם היה הנחש אבל הוא כשלעצמו אינו רע הוא מגיע כדי לתת בחירה לאדם . בחטא האדם הראשון הרע נכנס לתוך האדם מתוך בחירה . מעשי האדם הכניסו לתוך העולם את הרע מתוך בחירה של הרע סיום הבחירה החופשית לאחר תחיית המתים ויום הדין הגדול העולם יהיה צד אחד טוב וצד אחד רע . כל בוראי העולם ידעו מהו הטוב ומהו הרע אבל לא יהיה בידם לתקן או לשנות . וכמו שאומר המלבי"ם : ועוד בזה תכלית לדעתו שיקומו אנשים שהיו נרשמים בכל דור והם יגידו ויספרו להחיים מי החשוב באותו עולם, ואיזהו האמונה האמתית, ובזה יתודע לכל העמים אמתת האמונה ויהיה ה' אחד ושמו אחד:

ומה שיישאר לאחר יום הדין הגדול רק יצר הרע של לימוד תורה בלבד ועל זה נאמר

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:

ולכן יישאר פורים –קבלת התורה באהבה כי לימוד התורה בעולם הבא עיקר ויום הכיפורים – ואני אומר לכפר על יצר הרע של לימוד תורה

וכך כתוב במדרש משלי (בובר) משלי פרק ט פסוק ב

אף ערכה שלחנה. שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעוה"ב, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים [אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים] האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא טז לד).

פרשת דברים האם משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל בגלל עם ישראל ? האם משה חטא כאשר הכה את הסלע ? מה הציור שמשה לא חטא כאשר והכה את הסלע לטובת עם ישראל ? אם משה היה נכנס לארץ ישראל האם עם ישראל היה נשאר ? מאיפה לומדים שבית המקדש לא היה נחרב אם משה היה מקים אותו ? מי היחידי שיודע את מקומו המדויק של בית המקדש ? מה הקשר ל "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" ‏ח'/אב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת דברים האם משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל בגלל עם ישראל ? האם משה חטא כאשר הכה את הסלע ? מה הציור שמשה לא חטא כאשר והכה את הסלע לטובת עם ישראל ? אם משה היה נכנס לארץ ישראל האם עם ישראל היה נשאר ? מאיפה לומדים שבית המקדש לא היה נחרב אם משה היה מקים אותו ?  מי היחידי שיודע את מקומו המדויק של בית המקדש ? מה הקשר ל "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה"  ‏ח'/אב/תשפ"ב

דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לז - לח

(לז) גַּם־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף יְקֹוָ֔ק בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם־אַתָּ֖ה לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם: (לח) יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי־ה֖וּא יַנְחִלֶ֖נָּה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:

אומר משה רבנו שמה שלא נכנס לתוך ארץ ישראל לא היה בגללו כי אם היה בגלל עם ישראל בִּגְלַלְכֶ֖ם

וכתוב במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י - יא

(י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם: (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

לכאורה כתוב שמשה הכה בסלע מרצונו ואיך הוא בא בטענות לעם ישראל ?

ואומר הרא"ש במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

(י) שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. פירש"י שכעסו משה ואהרן על אשר הכו הסלע והקב"ה אמר להם ודברתם אל הסלע וזש"ה יען לא האמנתם בי להקדישני שהיה קידוש ה' הרבה אלו לא היו עושים מעשה רק דיבור לבד אל הסלע.

כלומר היה זה מה ששינה משה מדברי הקב"ה ובגלל משה עצמו לא נכנס לארץ ישראל וקשה על בִּגְלַלְכֶ֖ם.

ונאמר במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

ולכאורה גם כאן יש איזה חיסרון במשה

וכך אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

יען לא האמנתם בי להקדישני. וכי איזה חלול השם היה כאן, אלא לפי שכעס עליהן במקום שאינו ראוי לכעס, שהרי לא שאלו מים אלא מתוך צמא ודוחק גדול, והיה כעסו במעמד כל ישראל, העלה עליו המקום כאלו חילל את השם ברבים, ואמר לו יען לא האמנתם בי להקדישני. וכן הוא אומר להלן על אשר לא הקדשתם אותי בתוך בני ישראל (דברים לב, נא), וגזר עליו בגזירה ובשבועה שלא יכנס לארץ, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה, ואין לכן אלא שבועה שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי (שמואל - א ג, יד).

אבל אולי ניתן לתת פרוש אחר על מה שעשה משה

אומר הדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

כלומר יש מצב שמשה הבין שזה דבר נתון שאם יחיה ויכנס לתוך ארץ ישראל עם ישראל חס וחלילה לא יהיה ואם ימות עם ישראל יכנס לארץ ישראל אבל הוא ימות ויישאר מחוץ לארץ ישראל

וכדי להבין נראה מה מצבו של עם ישראל אומר רש"י במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

המן הסלע הזה נוציא - לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המורים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים:

 

ואומר כתר יונתן במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

(י) ויאספו משה ואהרן את הקהל לפני הסלע ויאמר להם משה שִׁמעו נא סרבנים [מורדים] המִן הסלע הזה אפשר לנו להוציא לכם מים:

כלומר עם ישראל נמצא בדרגה של מורדים ובדרגה של שוטים כלומר בדרגה שאם יכנס איתם משה לארץ ישראל משה יישאר ועם ישראל חס וחלילה לא יישאר .

ואומר הדברי דוד שמות (פרשת שמות) פרק ד פסוק יג

וי"ל שודאי היה רצון הקדוש ברוך הוא שלא יכנס משה לארץ אפילו בלא גזירה מצד שחטא משה אלא מצד שיש טובה לישראל כמ"ש במדרש: אילו הכניס משה את ישראל לא"י לא היה אפשר להיות בהמ"ק חרב. ואין זה טובה באמת לישראל כי עתידים לחטוא, ויצת אש בציון, וכילה חמתו בעצים ואבנים ונשארו ישראל קיימים. וזה הדבר ידע גם משה, אלא שהיה סבר שאפשר שלא יחטאו ולא יצטרכו לבא לידי חורבן, ע"כ היה סבור שיכול להיות שיכנס הוא לא"י וא"צ לומר בזה ביטול הגזירה שעדיין לא היתה הגזירה, אלא היתה ידיעה דרך נבואה שעתיד להיות כך, ומ"מ אין לזה הכרח, ודבר זה נוגע לענין קושיית בחירה וידיעה שאין להרהר אחר זה דמ"מ הבחירה לא נתבטלה. אבל אחר שנגזר הגזירה מצד חטא משה, כמ"ש: לכן לא תביא וכו', אזי נמנע כניסתו לארץ. וזה דבר ברור:

ומאיפה לומדים את זה שאמל משה בית המקדש לא היה נחרב ? חברותא מסכת סוטה דף ט עמוד א

דרש רב חיננא בר פפא: מאי דכתיב "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה. שהיה צריך לכתוב הפסוק "רננו צדיקים לה'" ולא "בה'", באות ב', אלא כונת הפסוק רננו צדיקים - במה שעשה ה'.

ומהו הדבר שעשה ה' שעליו רננו צדיקים? - לישרים נאוה תהילה. אל תקרי נאוה תהילה, אלא נווה תהילה, כלומר במה שעשה הקדוש ברוך הוא לנוה התהילה, דהיינו למשכן ולביהמ"ק. בעבור ובזכות הישרים, וזה משה ודוד, הם הישרים שזכו שהקב"ה עשה בנווה - בבית שהם בנו דבר מיוחד, והוא, שלא שלטו שונאיהם - מחריבי ביהמ"ק במעשיהם. דוד - מצינו שלא שלטו שונאים במעשה ידיו, דכתיב לגבי חורבן ביהמ"ק "טבעו בארץ שעריה" שנבלעו השערים באדמה ולא שלטה בהם יד האויבים לקחתם.משה, מצינו שלא שלטו אויבים במעשה ידיו דאמר מר - משנבנה ביהמ"ק ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ובריחיו, ועמודיו, ואדניו. היכא? היכן נגנזו המשכן וכליו? אמר רב חסדא אמר אבימי נגנזו תחת מחילות של היכל ביהמ"ק.

כלומר אם משה היה בונה את בית המקדש עם ישראל חס וחלילה לא היה קיים ומכאן ניתן ללמוד שמה שמשה לא דיבר אל הסלע היה מצד ראית העתיד שלו שהבין שבגלל דרגתו של עם ישראל אם יכנס לארץ ישראל עם ישראל לא יוכל לעמוד מול חמתו של הקב"ה כי לא יוכל הקב"ה לתת למידת הדין לפגוע בבית המקדש ויישאר לו רק לפגוע בעם ישראל .

וזה מתרץ את בגללכם והכוונה הדרגה הרוחנית שלכם שגרמה למשה  לא לדבר עם הסלע וזה כדי שמשה לא יכנס לארץ ישראל כי חס וחלילה לא היה נשאר עם ישראל .

והיכן יודעים שמשה היחידי שיודע מקום בית המקדש ?

אומר המדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק נב

באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה: ואף על פי כן הראהו הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

מבואר שהקב"ה הראה למשה את הארץ המובטחת גם לעתיד לבא ומפורש שרק משה ראה את הארץ המובטחת ולא כל בריה אחרת . משה הוא היחידי שיודע את גבולות הארץ המובטחת בדיוק רב כולל מה שייתן הקב"ה לעם ישראל לעתיד לבא .

בעצם למשה יש את המידע מה עם ישראל צריכים לקבל ותפקידו להעביר את זה לעם ישראל לעתיד לבא ,כי הוא ראה את הכול  על הארץ המובטחת כולל מקומו המדויק של בית המקדש .

וצריך להגיד שמשה קיבל יכולת לראות גם לאחר מותו

דברים פרק לד

 (ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

 ואומר רש"י במקום דברים פרק לד (ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

וצריך לפרש שמשה יכול לראות את הארץ המובטחת מרגע שמת עד היום ועד יום תחיית המתים כי הקב"ה נתן לו את היכולת הזאת מה שלא נתן לאף אחד .

 

פרשת מטות שניים שהיו מהלכין בדרך למי היו המים שייכים ? מה היה דעתו של רבי עקיבא לפי המהרש"א ? האם אדם צריך להכניס את עצמו לספק סכנה בהצלת חברו ? האם חייך קודמים רק כאשר יש אומדנא שאם לא תגיע הצלה ממקום אחר האדם השני ימות מצמא ? האם המים במקרה של אומדנא שחייך תלויים בהם הם ממון או נפש ? האם מותר לגנוב מהשני את המים וכיצד זה קשור לגנוב פתק של ה ס.ס בזמן הנאצים להצלת עצמך ? אם המים שייכים לשניהם למה לא ייתן מים לשני ? מה ההבדל בין חנק למניעת מזון ? האם מניעת מזון יכולה להפוך לרציחה כמו חנק ? מה לומדים מנחום איש גם זו ? האם הסברא של רבי עקיבא היא רק כאשר חייך קודמים גורם למות אחד ולא שניים ולכן זה סברא מדרבנן ולא כלל קבוע בכל מקרה ? ‏כ"ג/תמוז/תשפ"ב

בס"ד

פרשת מטות  שניים שהיו מהלכין בדרך למי היו המים שייכים ? מה היה דעתו של רבי עקיבא לפי המהרש"א ? האם אדם צריך להכניס את עצמו לספק סכנה בהצלת חברו ? האם חייך קודמים רק כאשר יש אומדנא שאם לא תגיע הצלה ממקום אחר האדם השני  ימות מצמא ? האם המים במקרה של אומדנא שחייך תלויים בהם הם ממון או נפש ? האם מותר לגנוב מהשני את המים וכיצד זה קשור לגנוב פתק של ה ס.ס בזמן הנאצים להצלת עצמך ? אם המים שייכים לשניהם למה לא ייתן מים לשני ? מה ההבדל בין חנק למניעת מזון ? האם מניעת מזון יכולה להפוך לרציחה כמו חנק ? מה לומדים מנחום איש גם זו ? האם הסברא של רבי עקיבא היא רק כאשר חייך קודמים גורם למות אחד ולא שניים ולכן זה סברא מדרבנן ולא כלל קבוע בכל מקרה ?  ‏כ"ג/תמוז/תשפ"ב

האם יהרג ובל יעבור הוא דין מהתורה או מדרבנן ?  חלק ה

צריך להבהיר שכל מה שאני כותב אינו להלכה והוא עניין  של ריתחא דאורייתא

כל נושא ייהרג ובל יעבור קשור באופן הדוק למה שכתוב בגמרא חברותא מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א

וכיצד מפרשים את מה שאונרת הגמרא

"וחי אחיך עמך",ופירש רבי אלעזר: אהדר ליה, אם לקחת ממנו ריבית, החזר לאחיך הלוה את הריבית, כי היכי דניחי בהדך. בכדי שיוכל לחיות עמך.ומקשה הגמרא: ורבי יוחנן, הסובר ש"ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים", האי "וחי אחיך עמך", מאי עביד ליה? - למה נדרש הפסוק?ומתרצת הגמרא: מבעי ליה הפסוק נצרך, לכדתניא - למה ששנינו:שנים שהיו מהלכין בדרך במדבר, או בכל מקום אחר שאין בו מים,וביד אחד מהן היה קיתון [כד] של מים. והמים שבכד היו שייכים לו. ובכד לא היה מספיק מים להחיות את שניהם עד שיגיעו למקום שיש שם מים.באופן, שאם שותין שניהם כל אחד מחצית הכד, הרי הם מתים לאחר זמן, כי לא יספיק להם המים עד שיגיעו לישוב.ואם שותה אחד מהן את הכד כולו, מגיע הוא לבדו לישוב, אך חבירו בוודאי ימות. מה יעשו?דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם, יתחלקו במים בשווה לצורך חיי שעה, וימותו לאחר זמן. ואל יראה אחד במיתתו של חבירו, על ידי שישתה רק הוא והשני ימות בצמא.עד שבא רבי עקיבא ולימד דין חדש, הכתוב אומר "וחי אחיך עמך", הוי אומר, חייך קודמים לחיי חבריך, ללמדינו כי כל החיוב להחיות את אחיך היינו דוקא "עמך", כשגם אתה תוכל לחיות איתו, אבל במקום שחיי אחיך הוא במקום חייך, חייך קודמים.

הגמרא לא מפרשת דבר מהותי למי שייכים המים ?

וביד אחד מהן היה קיתון [כד] של מים

כותב המהרש"א [חדושי אגדות] מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א

וחי אחיך עמך חייך קודמין וכו' דמלת עמך משמע שיהא הוא טפל לך ונראה לפי הדרש דרבי עקיבא דאם היה הקיתון של מים של שניהם דמודה רע"ק לבן פטורא דשניהם ימותו ואל יראה כו' ואפשר דהיינו טעמא כדאמרינן דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי מדמא דחברך וק"ל:

והמהרש"א מחדש בנראה לי שאם הקיתון היה שייך לשניים היו מתים שניהם ומה שאמר חייך קודמים זה רק כאשר המים שייכים לך ועדיין אומר המהרש"א קשה לי .

אכן הדבר הזה קשה כי יש כאן אל תעמוד על דם רעיך ואתה מחויב לתת לשני את המים כי אם המים הם ממון אדם צריך לתת את כל ממונו כדי לא לעבור על לאו מהתורה ולכאורה אתה חייב לתת לשני את המים . בנתינת המים אתה לא ממית את עצמך עכשיו אתה רק נכנס למצב סכנה שהוא אומדנא שאם לא תמצא מים עד שתגיע ליישוב תמות חס וחלילה בצמא אבל ברגע זה אין אתה נמצא בסכנת מיתה מיידית ויוצא שהמים "שיכים" גם לשני .

וכך כותב השו"ת להורות נתן תוכן העניינים חלק יא

- ב"מ (סב א) בשנים שהלכו בדרך וביד אחד קיתון של מים דרש בן פוטירא מוטב שישתו שניהם וימותו - עד שבא ר' עקיבא ולימד חייך קודמין - במהרש"א שם דאם היה הקיתון של שניהם גם רע"ק מודה לבן פוטירא דמאי חזית וכו' - קושיית החת"ס ומנחת חנוך (מצוה רצ"ו) על תוס' סנהדרין (עד ב) דבאינו עושה מעשה לא אמרינן מאי חזית והרי לבן פוטירא אף באינו עושה מעשה אסור להחיות את עצמו - מחדש דהא דאמר בן פוטירא שישתו שניהם היינו היכי שבעל המים לא ימות מיד - בכס"מ (פ"א מרוצח) דחייב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל חבירו - בסמ"ע (סי' שפ"ח) שאם כבר בא עליו הנזק אסור לסלקו בידים כשגורם עי"ז היזק לחבירו.

וכך כותב הכסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה יד

[יד] כל היכול להציל ולא הציל וכו'. בס"פ בן סורר ומורה (דף ע"ג) מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו אי מהתם ה"א ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימטו לא קמ"ל. וכתב הרא"ש והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם חייב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול וכתב הגהות מיימון עבר על לא תעמוד וכו' בירושלמי מסיק אפי' להכניס עצמו בספק סכנה חייב עכ"ל. ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק:

כלומר אדם חייב להכניס את עצמו לספק סכנה עכשיו כדי להציל את חברו וגם נראה מאוד תמוה שבעניין כזה מהותי הגמרא לא מעמידה את עניין בעלות על המים בצורה ברורה ונראה לי שאם שנים הולכים במדבר הם מסכמים מראש שהמים שייכים לשניהם כי אחרת איך יסכים מי שלא שייך לו המים להיכנס למדבר בלי שיהיה לו מים . ועוד צריך להגיד שכאשר הולכים במדבר המים כבדים ולכן יש חלוקה של נשיאת המים בין שניהם כך שפעם זה לוקח ופעם זה לוקח  ולכן הבעלות של המים מסתמא של שניהם .

אפשר לומר שכל החידוש של רבי עקיבא בחייך קודמים במקרה ואתה לא עומד בסכנת חיים  מידית  והמים שייכים לך ורק יש לך אומדנה שאם תיתן מהמים לאדם אחר  ולא יהיה לך הצלה ממקום אחר  אתה ודאי תמות מצמא, המים שאתה נותן אינם  כבר ממון שאתה חייב לתת כדי לא לעבור על לאו של אל תעמוד על דם רעך כי המים הללו הופכים לחלק מהחיות שלך ואת זה אתה לא חייב לתת זה לשיטת המהרש"א , זה כאילו אתה נותן איבר מהגוף שלך שהופך אותך לטריפה ויש לך זמן שאול לחיות.ולכן אתה לא מחוייב לתת אותו .  

וכך כותב על זה המשנה הלכות על גניבת כרטיס בזמן הנאצים שיכל לגנוב ממועצת זקנים ולהציל את עצמו . הכרטיס הוא לא נייר לבן כי אם "נפש חבירו " וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ט סימן שפד

ולפענ"ד אומר אני דודאי אם היו הכרטיסים מונחים אצל הס. ס. ימ"ש או כיוצא בו במקום מוצנע או מופקר וכל אחד שיכול להגיע לכרטיס יציל עצמו ודאי כדבריו כן הוא דכל מי שיכול להציל עצמו חייב להציל עצמו בכל האפשר אבל הכא דהכרטיסים נתנו ביד מועצת הזקנים ליתנם למי שירצו ולהציל לפי דעתם ונעשו הם גבאי נפשות הללו ובידם להציל לפי הבנתם וזכו להאנשים שירצו להצילם והחוטף מהם ח"ו אם לא היו נותנים לו ממילא אלא לאיש אחר א"כ חטף בזה נפש חבירו, ולא מיבעיא אם כבר חלקו ביניהם הכרטיסים ועשו רשימה את מי ליתן כרטיס כזה א"כ הרי זה כבר הוא בכלל חוטף נפש ממש שהרי כבר זכו להם המחלקים לכל מי שרשמוהו ליתן דזכין לאדם שלא בפניו

ואם נגיד שהמים של שניהם ולא כמהרש"א החידוש של רבי עקיבא שהיות והמים ברשותך ולא שייכים לך כי אם רק חצי מהמים וחייך קודמים ויש לך אומדנא שאם תיתן את חצי מהמים או אפילו חלק אחד למי ששיך לו ולא יהיה לך הצלה ממקום אחר ואתה תמות חצי המים ששיכים לשני הופכים לחלק מהחיות שלך ומדין חשבונו של עולם אין לך מחויבות לתת את המים למי ששייך לו כי אם תיתן שניכם תמותו מאומדנא ואין כאן דין הצלה כי אם דין מיתה לשניכם והקב"ה סיבב שאצל האחד יהיו המים ולכן דמו סמוק מדמו של השני  במקרה הזה ואין לראשון  מחויבות לתת את המים לשני  כדין ממון . ואם הקב"ה יסובב שיהיה לנו הצלה ממקום אחר אז גם השני יחיה אם מזלו גרם .

וכך כותב החזון איש :

ור' עקיבא אמר דמשום חייך קודמין נפטר מהצלת חיי שעה של חברו ונראה דאין חברו רשאי לגזול ממנו מימיו דאף על גב דאדם רשאי להציל עצמו בממון של חברו הכא כבר הוכרע הדין דחייך קודמין והוי הגוזל גוזל נפש של חברו חזון איש חו"מ ח"ג כ"ו

ואם נעשה ציור של 2 אנשים הנמצאים בשני חדרים סמוכים אטומים לאוויר מבחוץ עם צינור המחבר ביניהם והאחד שואב אויר מהחדר השני האם יש בזה דין רוצח ? ואמר לי הרב הרשלר  שאכן יש כאן מעין פעולת חנק של אדם אחד של האדם השני . ושאלתי מה ההבדל למים ששותה האחד את המים המוגבלים לחיי אדם אחד ואילו  השני ימות מצמא ?

הפנה אותי אותו הרב הרשלר  לרמב"ם הלכות סנהדרין פרק יח הלכה ה

מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין והתרו בו והרכין בראשו או שתק ולא קבל עליו התראה, אין הורגין אותו כמו שביארנו ואין מלקין אותו, חזר ועשה כך והתרו בו והרכין בראשו או שתק אין ממיתין אותו ואין מלקין אותו, חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אף על פי שהרכין בראשו או שתק כונסין אותו לכיפה עד שימות, וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותן מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום אפילו על איסור של דברו /דברי/ סופרים מכין אותו מכת מרדות.

כלומר להכניס אדם למקום סגור ללא אוכל ושתייה אין זה דין מיתה כלומר יש הבדל בין מניעת מים ואוכל למניעת אויר שזה מיתה בחנק . ואז הפנה אותי למעשה עם נחום איש גם זו

חברותא מסכת תענית דף כא עמוד א

משראו כך, אמרו לו תלמידיו לנחום בתמיהה: רבי! וכי מאחר שצדיק גמור אתה, עד כדי כך שאתה בטוח שלא יפול הבית כל זמן שאתה בו, למה עלתה לך כך, שאתה כל כך מיוסר?אמר להם: בניי! אני גרמתי לעצמי את הייסורין הללו.שכך היה מעשה:פעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והיה עמי משוי [משא] של שלשה חמורים.אחד של מאכל,ואחד של משתה,ואחד של מיני מגדים [פירות].

בא עני אחד, ועמד לי בדרך, ואמר לי: רבי, פרנסני [תן לי דבר מה לאכול]!אמרתי לו: המתן עד שאפרוק מן החמור דבר מאכל.לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו של העני, שהיה רעב מאוד.הלכתי ונפלתי על פניו של העני, ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך - יסומו [יתעוורו],ידיי שלא חסו על ידיך - יתגדמו,רגלי שלא חסו על רגליך - יתקטעו.ולא נתקררה דעתי, עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין.וכך אכן היה.אמרו לו תלמידיו: אוי לנו שראינוך בכך, במצב כזה!אמר להם: אוי היה לי אם לא ראיתוני בכך.ואמאי קרו ליה לנחום בכינוי זה: נחום איש גם זו, על שום מה כינוהו "איש גם זו"?משום דכל מילתא דהוה סלקא ליה [שכל מאורע שהיה קורה לו, לטוב ולרע], אמר: גם זו לטובה.

יוצא לנו שגם אוכל יכול לגרום למיתה מידית ונחום גם זו רצה לקבל עונשו מהשמים עכשיו והיה זה קרוב לדין רציחה בשוגג כי הוא לא ידע מה מצבו של העני . ואולי במקרה שלנו כאשר ידוע שהמים מספיקים לחיות של אדם אחד השתייה של המים הוא כמו יניקה של אויר שגורמת למיתה ויש לנו כאן מעשה של רציחה הדומה ליניקה ולחנק ורבי עקיבא מכריע פה שהיות וחייך קודמים ורק אחד יכול להישאר בחיים מותר לך לשתות את המים גם אם חלק מהמים שייכים לחבר שלך כי דינם של המים הם כמו נפשך מול נפשו של חבריך והיות וחייך קודמים ולא ניתן להציל את השני אתה יכול לשתות את המים . ויש כאן הכרעה של רבי עקיבא מתוך חשבונו של העולם שעדיף שאחד יחיה ולא שנים ימותו . ונסיבות העניין מצביע שעדיף לתת למי שאצלו הקיתון כי כך מזלו גרם כי האפשרות השניה ששניהם ימותו הוא בניגוד לחשבונו של עולם . וזה נותן לי חיזוק לדברי שייהרג ובל יעבור של רציחה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא ועדיין יש עוד נושא שאדון בו שבוע הבא והוא המקרה של בגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף כז עמוד ב

וכן היה מעשה בענין זה, בבן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, שהכישו נחש. ובא יעקב איש כפר סכניא שהיה מין, לרפאותו. ולא הניחו לא נתן רבי ישמעאל לאותו מין לרפאותו.

ששם ריפוי על ידי מין הוא ברור מדרבנן ואומרים לבן דמא תמות ולא תתרפא מעבודה זרה