פרשת דברים מי ירש את הארץ יוצאי מצרים או באי הארץ ? האם מתים יורשים חיים ? מה ההבדל בן יוצאי מצרים לבאי הארץ ? מה החיסרון של יוצאי מצרים ? מה הקשר ל10 ניסיונות שניסו את הקב"ה ? מה הכוונה שיוצאי מצרים ניאצו את הקב"ה ? למה יוצאי מצרים היו צריכים לקבל את הירושה דבר הבנים שלהם ולא ישירות ? מה הקשר לאחר ? מה הציל את אחר ומה הקשר שהזרע היחידי שנשאר לו היה ביתו ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת ? מה קשר לברא מזכה אבא וברא הוא ירך אביו ? ‏ז'/אב/תשפ"א

 בס"ד

פרשת דברים מי ירש את הארץ יוצאי מצרים או באי הארץ ? האם מתים יורשים חיים ? מה ההבדל בן יוצאי מצרים לבאי הארץ ? מה החיסרון של יוצאי מצרים ? מה הקשר ל10  ניסיונות שניסו את הקב"ה ? מה הכוונה שיוצאי מצרים ניאצו את הקב"ה ? למה יוצאי מצרים היו צריכים לקבל את הירושה דבר הבנים שלהם ולא ישירות ? מה הקשר לאחר ?  מה הציל את אחר ומה הקשר שהזרע היחידי שנשאר לו היה ביתו ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת ? מה קשר לברא מזכה אבא וברא הוא ירך אביו ?   ‏ז'/אב/תשפ"א

דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לט - מ

(לט) וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ:

(מ) וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף:

הפסוק מדבר על ירושת ארץ ישראל וצריך להבין את המהלך של ירושת הארץ . וכדי להבין את הסיבה שיש כאן מהלך ירושה מחודש וצריך להבין למה יוצאי המדבר לא נכנסו לארץ ישראל ?

וכדי להבין מי ואיך עם ישראל ירש את הארץ צריך להתבונן בגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף קיז עמוד א

גמרא:כאמור, במשנתנו תנן כמאן דאמר "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ".הגמרא מביאה את המחלוקת בענין זה:דתניא: רבי יאשיה אומר, ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. כלומר, כשחלקו את הארץ לבאי הארץ, חלקוה לפי חשבון יוצאי מצרים. ומי מהם שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד, נטל כל חלקו, ומי שהיו לו עשרה בנים לא נטלו כי אם חלק אביהם.שנאמר במנין באי הארץ, "לשמות מטות אבותם [כלומר אותן שנמנו ביציאת מצרים] ינחלו".אלא מה אני מקיים, "לאלה תחלק הארץ בנחלה", דמשמע, לבאי הארץ נחלקה?דרשינן: "לאלה", כאלה. שהם בני עשרים. להוציא את הטפלים שהם פחותים מעשרים שלא נטלו חלק בארץ בזכות עצמם, אלא בזכות מורישיהם בלבד. וכגון שהיה להם אב או אח שמתו בלא בנים אחרים.אך רבי יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ.שנאמר במנין הנכנסים לארץ, "לאלה תחלק הארץ בנחלה".אלא מה אני מקיים, "לשמות מטות אבותם ינחלו", דמשמע שיש לנו ללכת אחר יוצאי מצרים?לומר לך, משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם. שכל נחלות שבעולם, חיין יורשין מתים. וכאן, מתים יורשין חיין.דהיינו, אף שלבאי הארץ נחלקה הארץ, מכל מקום חוזרים ומחלקים אותה כפי יוצאי מצרים. כדלהלן.ומבארת הברייתא, אמר רבי: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשני אחין כהנים, שהיו בעיר אחת. והתנו ביניהם לחלוק את התרומות שיבואו אליהם בשוה, לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים.והלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד, נוטל חלק אחד. וזה שיש לו שני בנים, נוטל שני חלקים. ומחזירין אצל אביהן⁽¹⁴⁴⁾, וחוזרין וחולקין בשוה.אף בחלוקת הארץ כך הוא: כגון ראובן ושמעון אחים, שיצאו ממצרים, לראובן עשרה בנים, ולשמעון בן אחד.כשנכנסו לארץ, נטלו בני ראובן עשרה חלקים, ובני שמעון חלק אחד, וחזרו החלקים אצל ראובן ושמעון, וחילקום בשוה, וחזרו והורישו לבניהם, בני ראובן נטלו מחצית מאחד עשר החלקים, ובנו של שמעון נטל מחצית מאחד עשר החלקים.ולפי זה, דורשים את שני הפסוקים, "לאלה תחלק הארץ", מלמדינו שיטול כל אחד חלק אחד. ו"לשמות מטות אבותם" מלמדינו, שיחזרו החלקים אצל הוריהם, ויחלקו ביניהם מה שנטלו בניהם כאילו ליוצאי מצרים נתחלקו.ונפקא מינא בין מאן דאמר "ליוצאי מצרים" למאן דאמר "לבאי הארץ", בשניים שאינם אחים שיצאו ממצרים. ולאחד היו תשעה בנים, ולחברו בן אחד.למאן דאמר "ליוצאי מצרים", נוטלים שניהם חלק שוה.ולמאן דאמר "לבאי הארץ", זה יטול תשעה חלקים, וחברו חלק אחד.

כלומר הירושה של ארץ ישראל לשיטתו של רבי יונתן היא שהמתים יורשים את החיים . ולאחר מכן החיים מקבלים ירושה בחלוקה שווה . כלומר יש כאן חלוקה של הארץ שהיא פונקציה של יוצאי מצרים וגם באי הארץ .

וצריך להבין למה יוצאי מצרים לא קבלו לשיטת רבי יהונתן את הירושה ישירות וזה נעשה דרך הבנים שלהם שבזמן המעשה וזה  חטא המרגלים היו בני גיל פחות  מ 20 שנה .

נאמר במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק כב - כג

(כב) כִּ֣י כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי:

(כג) אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכָל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ:

ועל זה אומר  אור החיים במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק כג

(כג) אם יראו וגו' וכל מנאצי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לפרש המנאצים מנין יעלה על הדעת שלא יהיו בכלל הגזירה שהוצרך לפרטם. ואפשר כי לפי שה' אמר וינסו אותי זה עשר פעמים שזה יגיד כי כל שלא ניסה עשר פעמים והם אותם שיצאו ממצרים פחות מכ' אינם בכלל הגזירה, לזה הוציא המנאצים מהכלל שהגם שיהיה בהם שלא ניסו עשר פעמים נחתמו בגזירה זו, ומנאציו הם המרגלים או אותם שהיו זורקין אבנים בענן ה' כדברי רז"ל (סוטה לה א):

כלומר היו אלו שניסו את הקב"ה 10 פעמים ועדיין לא שמעו בקול הקב"ה והיו כאלו שלא ניסו 10 פעמים אבל הם ניאצו את הקב"ה וגם הם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל . ומה הכונה ניאצו ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לה עמוד א

כתיב: ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא:אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו היום [ערב] תשעה באב היה⁽¹¹⁾, ואמר הקדוש ברוך הוא:הן בכו בלילה זה בכיה של חינם, ואני אקבע להם לילה זה בכיה לדורות, שבו נחרבו שתי בתי מקדשות.כתיב: "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים", וכתיב מיד: "וכבוד ה' נראה באהל מועד":אמר רבי חייא בר אבא לדרוש סמיכות המקראות: "לרגום אותם באבנים וכבוד ה'": מלמד, שנטלו כל העדה אבנים וזרקום כלפי מעלה.

כלומר המהות של חטא המרגלים שגרם לכך שכל העדה לא תכנס לארץ ישראל היה זריקת אבנים כלפי מעלה .

ליוצאי מצרים יש חסרון שהם ניאצו כלפי מעלה או כמו שאומרת הגמרא זרקו אבנים  כלפי מעלה . אבל האם זה החיסרון היחידי שלהם ? וכן אומרת הגמרא עוד סיבה כי הם וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי: 

יוצאי מצרים ניסו את הקב"ה 10 פעמים ועדיין לאחר 10 הניסיונות שלהם עם  הקב"ה הם זרקו אבנים כלפי מעלה

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טו עמוד א

שנינו במשנה: וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'.והוינן בה: שמשמע לפי פשוטו, שלומדים זאת מזה שלא נחתם גזר דינם בשאר הפעמים שעשו מעשה, אלא בחטא המרגלים שדיברו לשון הרע, הרי שלשון הרע חמור מהם. ועל זה מקשים: ממאי שהטעם שחמור הוא מהם, דילמא משום כך לא נענשו עד חטא מרגלים, דאכתי עד חטא מרגלים לא מלא סאתן [כלי המחזיק סאה] של ישראל בעוונות הרבה? דאמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר: "במלאת ספקו [לשון די, רש"י באיוב] - כשתתמלא סאתו בעוונות הרבה - אז יצר לו" צרה תבא עליו!ומשנינן: אלא אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי "זה" עשר פעמים ויתור הוא [מהרש"א], ללמד: על "זה" נתחתם גזר דין, ולא משום צירוף חטאים אחרים!

כלומר יוצאי מצרים הגיעו לרמות הגבוהות ביותר ועדיין היה בהם רצון לזרוק אבנים כלפי מעלה ולכן לא יכלו לקבל ישירות את ארץ ישראל והם היו חייבים לקבל את הירושה דווקא דרך אלו שלא הגיעו לרמות הגבוהות ביותר ואלו הבנים שלהם . כלומר היתרון של הבנים שלהם הוא וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע  . באותו זמן של חטא המרגלים היו הבנים שלהם מבחינת לא ידעו טוב ורע . הם לא עמדו באותם ניסיונות שעמדו האבות שלהם . וצריך אם כך להבין מה היתרון של הבנים על יוצאי מצרים ?

אומר הדף על הדף מסכת זבחים דף ה עמוד ב

וראיתי עוד בספר חסידים (סי' תתשע"א) גם שם דיבר מזה, וז"ל: כפר לעמך ישראל אשר פדית ד', אמרו ראוי' כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים, כלומר על כל המתים שיצאו ממצרים, ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו, והלא חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא, שאין כפרה לאחר מיתה, כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, ברא מזכה אבא, כגון שהאב חוטא, ונותן את בנו ללמוד תורה ומע"ט, הואיל וע"י האב זכה הבן, ברא מזכה אבא עכ"ל, [וע"ש דמסיק דצדקה ותפלה דחי עבור המת מועיל למת].

כלומר הבן הוא ירך אביו . אביו לימד אותו תורה ויש לו את המעלה שהוא ירך האבא  כאילו הוא חלק בלתי נפרד מאביו . ולכן אותם בנים שהאבות זיכו אותם בלימוד תורה ובמעשים טובים הן יכולים לזכות חזרה את האב . ולכן יש כאן מהלך מחודש בירושת הארץ . הבנים באי לארץ התחלקו בנחלה והורישו לאביהם שמת במדבר והאבות יוצאי מצרים לאחר שקבלו מהבנים שלהם את הארץ חזרו והורישו לבניהם  את ארץ ישראל . וזה מזכיר לחלוטין את המעשה של אחר

אומרת הגמרא חברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד א

ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל].נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקדוש ברוך הוא, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].

ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש].⁽⁷⁾כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

אחר הגיע לרמות הכי גבוהות וכמה מילים שלו שינו לגמרי את מצבו בעולם . בדיוק כמו עם ישראל שלשון הרע על ארץ ישראל היה כזריקת אבנים כלפי מעלה בדיוק כמו שהמחשבה של אחר היה זריקת אבנים כלפי מעלה . אבל ההבדל בן אחר ליוצאי מצרים שלאחר לא היה בן שיכול להציל אותו כמו הבנים של יוצאי מצרים . הזרע היחידי שנשאר לו היה הבת שלו . ומי שהציל אותו היה דברי התורה שהוא למד עם רבי מאיר ורבי יוחנן . וכך אומרת בגמרא בחברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

כי נח נפשיה דאחר [כשמת אחר], אמרי ברקיע בבית דין של מעלה:לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי [לא נדוננו בגיהנם, ואף לא יבוא לעולם הבא]!והטעם:לא מידן לידייניה: משום דעסק באורייתא [הואיל ועסק בתורה].ואף לא לעלמא דאתי ליתי: משום דחטא.אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי [עדיף שידונוהו ואחר כך יבוא לעולם הבא].ואמר רבי מאיר על עצמו: מתי אמות ואעלה עשן מקברו של אחר!כלומר: ידין אותו הקדוש ברוך הוא באש יוקדת מעלה עשן כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא [רבינו חננאל].כי נח נפשיה דרבי מאיר, כיון שהגיע רבי מאיר למות ביקש רחמים על זה וקיבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. וכשמת רבי מאיר [ר"ח] סליק קוטרא מקבריה דאחר [החל עשן לעלות מקברו של אחר], והיה הדבר לאות שהכניסוהו לגיהנם.⁽¹⁵⁾אמר תמה רבי יוחנן על מעשי רבי מאיר:וכי גבורתא למיקליה רביה בנורא [וכי גדולה היא זו שיגרום התלמיד שיענישו את רבו בגיהנם]?!⁽¹⁶⁾חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [אחד שסרח היה בינינו ואין אנו יכולים להצילו]?!אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה מאן [כמו: מנאי]!אם אני אתפשנו ואוציאנו מגיהנם - מי יטלנו מידי?!אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי.אמרה ליה לרבי: רבי פרנסני!אמר לה רבי: בת מי את?אמרה לו: בתו של אחר אני.אמר לה רבי: וכי אטו עדיין יש מזרעו של אחר בעולם?!והא כתיב: "גם אור רשעים ידעך, לא נין לו, ולא נכד בעמו, ואין שריד במגוריו"?!⁽¹⁷⁾אמרה לו: רבי! זכור לתורתו של אבי ואל תזכור מעשיו.מיד ירדה אש [כי התורה נקראת "אש דת"], וסכסכה ספסלו של רבי, וכמו שאמרה: זכור לתורתו [מהרש"א].בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה על אחת כמה וכמה.

כלומר יש לכל אדם את הדברים שיכולים להציל אותו ממעשיו ואלו או הבנים שלו במידה ולימד אותם תורה לפי שהכלל הבן הוא ירך אביו וברא מזכה אבא או דברי תורה שלו שיכולים להציל אותו . אולי זה חלק מהכוונה שאדם שאין לא בנים חשוב כמת כי אין מי שיציל אותו והדבר היחידי שיכול להציל אותו ממעשיו זה התורה שלו . וזה מה שהציל את אחר והבנים זה מה שהציל את יוצאי מצרים .

וכך ניתן להבין מקדושת לוי בראשית פרשת לך לך

ועל פי זה ביארתי מאמר חכמינו ז"ל שאמרו (ב"ב קיז, א) משונה נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכל מקום החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים. כי בכל מקום חי יורש מת, שבן הוא ענף האב, והאב הוא הנותן השלימות בבן, ומהאי טעמא יורש. מה שאין כן כאן 'המתים יורשים את החיים', דהמתים הם דור שיצאו ממצרים, ירשו את הדור הבאים לארץ, כפירוש רש"י (במדבר כו, נה), דהשם יתברך הוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיבואו לרשת את הארץ, דעל ידי ביאתם לארץ יהיה שלימות שלהם, ככתוב בתורה (ויקרא כה, לח) 'אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען', דפירש רש"י על מנת ליכנס לארץ, דשם יהיה שלימותכם בעבודת השם ברוך הוא, כמאמר חכמינו ז"ל (ב"ב קנח, ב) 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. ואמרו חכמינו ז"ל 'כל ההולך בארץ ישראל' כו'. ואחר כך שהיה הסיבה שדור שיצאו ממצרים לא באו לארץ ישראל רק בניהם, קנו האבות שלימות, דהיינו דור יוצאי מצרים שלא באו לארץ ישראל המתים, על ידי בניהם החיים שנכנסו בניהם לארץ ישראל, ושם עבדו ה' בשלימות, ועל ידי שלימות בניהם זכו האבות, כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קד, א) ברא מזכה אבא. זה שרמזו חכמינו ז"ל 'המתים יורשים את החיים', דדור יוצאי מצרים זכו בעולם הבא על ידי בניהם שבאו לארץ, דביאתם גורם שלימות, וכשהבן שלם זוכה האב, כנ"ל:

פרשת מטות מסעי מהי אומנותו של עם ישראל ? מהי אומנותם של אומות העולם ? למה בלעם נהרג בחרב ? למה עם ישראל החליף את אומנותו שזה אומנות הפה והשתמש בחרב ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מהו שורשו של עמלק ? כיצד לבן בלעם ובלק קשורים לנפילים ? האם כוח הפה של לבן ובלעם קשור לכוח הנבואה שלהם ? מה הקשר של הנחש ללבן בלעם ובלק ? מתי וכלפי מי יכול עם ישראל להחליף את אומנותו לאומנות אומות העולם ? האם החרב זה כל כלי מלחמה ? מי צריך לתפוס את החרב בעם ישראל? מול מי צריך עם ישראל לתפוס את החרב ומה הקשר לעמלק ? ‏כ"ט/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת מטות מסעי מהי אומנותו של עם ישראל ? מהי אומנותם של אומות העולם ? למה בלעם נהרג בחרב ? למה עם ישראל החליף את אומנותו שזה אומנות הפה והשתמש בחרב ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מהו שורשו של עמלק ? כיצד לבן בלעם ובלק קשורים לנפילים ? האם כוח הפה של לבן ובלעם קשור לכוח הנבואה שלהם ? מה הקשר של הנחש ללבן בלעם ובלק ? מתי וכלפי מי יכול עם ישראל להחליף את אומנותו לאומנות אומות העולם ? האם החרב זה כל כלי מלחמה ? מי צריך לתפוס את החרב בעם  ישראל? מול מי צריך עם ישראל לתפוס את החרב ומה הקשר לעמלק ? ‏כ"ט/תמוז/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ו - ח

(ו) וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ:

(ז) וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר:

(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:

ואומר רש"י במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

יוצא לנו כאן שהחרב היא אומנותם של אומות העולם ולא אומנותו של עם ישראל . וכאן יש מקרה מיוחד שבוא בלעם תופס או האומנות של עם ישראל וזה כוח הפה ומה משמעות כוח הפה מלמד התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא

ואת החלוקה הזאת מלמד הבמדבר רבה (וילנא) (פרשת בלק) פרשה כ סימן יג

יג [כב, כב] ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב, מלאך ה', מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן ושני נעריו עמו זו דרך ארץ שהיוצא לדרך צריך שנים לשמשו וחוזרים ומשמשין זה לזה ותרא האתון את מלאך ה' וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וכתיב (שם /ישעיהו/ מ) וגם נשף בהם חייהם אלא כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנא' (בראשית כז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב (שם /בראשית כ"ז/) ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהם בשלהן אף אני אבוא עליך בשלך לכך כתיב וחרבו שלופה בידו.

ולמה דווקא בלעם תפס את האומנות של עם ישראל והיא אומנות הפה ? כדי להבין את זה צריך להבין את הקשר הישיר של בלעם ללבן אומר הרא"ש במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ח

(ח) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:

כלומר יש כאן קשר ישיר של בלעם ללבן וכך אומר הזוהר הקדוש  על לבן

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו [שאמר] דָּבָר זֶה? אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם - מִמֶּנּוּ הָיָה, וְכָתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כב) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי.

ומאיפה ידע לבן את כל הכשפים שלו ?   אומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ

כלומר בלעם הוא ירך אביו של לבן . שניהם היו מכשפים וקוסמים ושניהם קשורים באופן מהותי לנפילים אלו שהתנגדו לבריאת האדם . ואותם שליחים של הנפילים היו לבן ובלעם ויותר מאוחר עמלק שמהותו זה בלק ובלעם ונכתב בדברים פרק כו

 (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

ואומר רש"י דברים פרק כו

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

כלומר לבן רצה לאבד לחלוטין את יעקב שהוא הבסיס של עם ישראל ולכן רצה לאבד את הכול .

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת כי תצא מאמר להכרית זרעו של עמלק אות קי

עמלק מאן הוא לעילא וכו': שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם, ומשום זה, היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה, רשום בשמותיהם, עמלק, דהיינו ע"מ של בלעם ל"ק של בלק, והעמלקים הם דכר ונוקבא. ועליהם נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. אשר עמל הוא דכר של עמלק, ואון הוא נוקבא שלו.

כלומר מי שתופס את האומנות של עם ישראל זה לבן ובלעם ובלק . לבן ובלעם שניהם נביאים שדברו עם בורא עולם והיו בדרגת נביאים

כתוב בבראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק נ

(נ) וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְקֹוָ֖ק יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:

בראשית (פרשת ויצא) פרק לא פסוק כד

(כד) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י בַּחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:

במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כ

(כ) וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים׀ אֶל־בִּלְעָם֘ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה:

וגם הנחש היה כוחו היה בפיו . בראשית (פרשת בראשית) פרק ג פסוק ד - ה

(ד) וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן:

(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

כלומר המלחמה של עם ישראל בחרב היא רק באותם שתפסו את אומנות עם ישראל ומי הם היו ? לבן בלעם ובלק . בלק ובלעם הם הנשמה של עמלק ולכן צריך להגיד שהעם היחידי שבו יש לנו מצווה תמידית להרוג אותם בחרב זה עמלק . וכך כותב הריקאנטי שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יג

(יג) ויחלוש יהושע את עמלק וגו' [י"ז, י"ג]. אמרו רז"ל במכילתא [בשלח סוף פי' א] אמר רבי אלעזר לפי חרב למה נאמר, למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. רמז למה שכתוב [ירמיה מ"ז, ו'] הוי חרב לי"י, וכתיב [ישעיה כ"ז, א'] בחרבו הקשה, והרמז למדת הדין של מעלה. או אפשר שירמוז למדת הדין של מטה, והוא הנכון.

כלומר המקום היחידי שבו אנחנו צריכים להלחם בחרב ולתפוס את אומנותם של אומות העולם כאשר אנחנו נלחמים ביד הארוכה של אותם מלאכים שהמהות שלהם התנגדות לבריאת האדם ויש להם את הכוח ואת היכולת לתפוס את האומנות של עם ישראל וזה כוח הפה וזה עמלק. כי בעצם מהותם היא אפשרות שלהם להחליף את עם ישראל כי אם האדם לא היה נברא הם היו נשארים כמהות העולם . עם ישראל מיצג את בריאת האדם כי העם היהודי הוא העם היחידי שקבל על עצמו את התורה . העולם עומד על התורה ולכן העולם עומד על קיומו של עם ישראל . הרצון של עמלק להוציא את עמל הפה מיד עם ישראל נובע מההבנה של שזה יגרום לעולם להיעלם כי בלי התורה אין עולם והיחידים שיישארו בעולם יהיו אותם מלאכים שהם פמליה של מעלה . מכאן ברור מהותו של עם ישראל והוא עמל הפה שמשמעותו לימוד התורה וקיום העולם ורק מול אותם אלו שלא רוצים בקיום העולם והם השליחים של המלאכים שהתנגדו לכתחילה לבריאת האדם וכל מהותם מניעת לימוד התורה של עם ישראל ורק מולם עם ישראל צריך לאחוז בחרב . וכך כותב המדרש אגדה (בובר) במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כג

[כג] וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה יכול להרגו אם לא יהיה חרבו שלופה בידו, ומפני מה בא אליו בחרב, כי אומנותן של ישראל בקול, ואומנותן של האומות בחרב, וזה בלעם הרשע החליף אומנותו, ולקח אומנות של ישראל שהיא הקול, כדי לקללם בקולו, לפיכך בא המלאך אליו בחרב, להודיעו שאם יתפוס אומנותן של ישראל יפול בחרב, כי ישראל יקחו אומנותו, ויפילו אותו בחרב, וכן היה לו, שכן כתיב ואת בלעם בן בער הרגו בחרב (במדבר לא ח):

אבל החרב המדוברת זה לא כלי מלחמה רגיל כי אם חרב מיוחדת . וכך ניתן להבין מדברי השל"ה פרשת תולדות תורה אור

כב. ועתה אבאר הסוד, הנה בשם 'יעקב' בא 'במרמה' (בראשית כז, לה) פירוש בחכמה (תרגום אונקלוס שם) ליטול הברכות. דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג, כמו שכתבתי לעיל (אות יג) כי עשו הוא אדום והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור*, 'והנחש היה ערום' (בראשית ג, א), על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו. כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו, כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ובזהר (ח"ג דף קצ"ד ע"ב) אמר, שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו.

ולא כל אחד יכול להלחם את המלחמה הזאת

אומר פירוש הסולם לזוהר - במדבר פרשת בלק מאמר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב אות קסא

א"ר אלעזר, בלעם וכו': אר"א, בלעם הרשע מי הרגו, ואיך נהרג. א"ר יצחק, פנחס ואנשיו הרגוהו, שכתוב, הרגו על חלליהם. ולמדנו, בעיר של מדין, היה בלעם עושה בחכמת כשפיו, שפרחו באויר הוא ומלכי מדין. ואם לא הציץ הקדוש ותפלת פנחס, שהפיל אותם לארץ על חלליהם, לא יכלו להם, ז"ש ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם. וכתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. א"ל ר' אלעזר, כל זה אני יודע.

ללמדנו שגם כאשר עם ישראל תופס את אומנותו של אומות העולם צריכים אנשים כפינחס בעלי יראת שמים להפעיל את כוחם  הרוחני באמצעות החרב . זה לא אנשי מלחמה שהמיומנות שלהם שימוש בכלי נשק רגילים . לסיכום אומנתו של עם ישראל הוא לימוד התורה וגם כאשר הוא צריך לתפוס את אומנתם של אומות העולם וזה החרב זה רק נגד אותם שליחים של מי שהתנגדו לבריאת האדם ומי שצריך להלחם בהם הם אותם אנשים שיש להם דרגה רוחנית גבוהה כדי להפעיל את החרב שהיא אותה חרב שהם משתמשים בו כנגדנו .

 

 

 

פרשת בלק מה המשמעות של פי האתון ? מתי נבראה פי האתון ? מה הקשר לחטא האדם הראשון ? אם האדם בראשון לא היה חוטא האם פי האתון היה נברא בין השמשות ? מה הקשר של פי האתון להקדמת תרופה למכה ? למה הלוחות הראשונים נבראו גם בין השמשות ? כיצד זה מסתדר שהתורה נבראה אלפים שנה לפני בריאת העולם ? האם הלוחות הראשונים לא היו נבראו אם לא היה חטא האדם הראשון ? מהו התיקון של בריאת פי האדמה ? כיצד זה קשור לחיסרון האמונה של קרח ? מהו התיקון של פי האתון ואיך זה קשור לחסרון באמונה של בלעם ? ‏ט"ו/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בלק מה המשמעות של פי האתון ? מתי נבראה פי האתון ? מה הקשר לחטא האדם הראשון ? אם האדם בראשון לא היה חוטא האם פי האתון היה נברא בין השמשות ? מה הקשר של פי האתון להקדמת תרופה למכה ?  למה הלוחות הראשונים נבראו גם בין השמשות ? כיצד זה מסתדר שהתורה נבראה אלפים שנה לפני בריאת העולם ? האם הלוחות הראשונים לא היו נבראו אם לא היה חטא האדם הראשון ? מהו התיקון של בריאת פי האדמה ? כיצד זה קשור לחיסרון האמונה של קרח ? מהו התיקון של פי האתון ואיך זה קשור לחסרון באמונה של בלעם ?  ‏ט"ו/תמוז/תשפ"א

במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כז - כט

(כז) וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְקֹוָ֔ק וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל:

(כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְקֹוָ֖ק אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ:

אני רוצה לנסות קצת להבין בעצמי את עניין של פי האתון והממשמעות שלו אבל לפני כן צריך להיות צנוע כמו שכתב העיון יעקב (על עין יעקב) פסחים פרק ד - מקום שנהגו דף נד עמוד א

אות כג

(כג) עשרה דברים נבראו בין השמשות בע"ש. ראיתי הרבה טעמים במפרשים בזה ולא מצאתי בהם נחת ע"כ אמרתי כל כיוצא בזה שתיקתי יפה מדיבורי כי כבוד אלהים הסתר דבר:

אומרת הגמרא חברותא מסכת פסחים דף נד עמוד א

תנו רבנן: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. ואלו הן: באר. ומן. וקשת. הכתב. והמכתב. והלוחות. וקברו של משה. ומערה שעמד בה משה ואליהו. פתיחת פי האתון. ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים! וכולם נתבארו לעיל.ויש אומרים: אף מקלו של אהרן על שקדיה ופרחיה, נברא בערב שבת! שפרח מטה אהרן והוציא פרחים וציצים. והיה לאות כי בו בחר ה' לכהונה.

ויש אומרים: אף המזיקין [השדים] נבראו אז!ויש אומרים: אף בגדו של אדם הראשון נברא בערב שבת בין השמשות. והם כתנות העור שעשה ה' לאדם וחוה.

וצריך להבין מתי זה בין  השמשות  לאחר מעשי האדם הראשון ביום שישי של הבריאה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב יוחנן בר חנינא, שתים עשרה שעות הוי היום⁽³⁶⁾,שעה ראשונה, הוצבר עפרו. שניה, נעשה גולם. שלישית, נמתחו אבריו. רביעית, נזרקה בו נשמה. חמישית, עמד על רגליו. ששית, קרא שמות. שביעית, נזדווגה לו חוה. שמינית, עלו למטה שנים, וירדו ארבעה⁽³⁷⁾. תשיעית, נצטווה שלא לאכול מן האילן. עשירית, סרח. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נטרד והלך לו.שנאמר [תהלים מט' יג']: "ואדם ביקר בל ילין". כלומר, לא זכה ללון בלילה בגן עדן.

כלומר בשעה ה 12 האדם נטרד ואז מגיע בין השמשות שבין יום שישי ליום שבת של בריאת העולם . כלומר כל עשרת הדברים נבראים מיד לאחר שהקב"ה דן את האדם הראשון במעבר מיום השישי ליום שבת . מה שנברא אז כנראה נראה מסברא נברא בגלל חטא האדם הראשון . אם האדם הראשון לא היה חוטא אותם דברים לא היו נבראים .  וזה כתוב במפורש בגמרא חברותא מסכת מגילה דף יג עמוד ב

דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל, אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים". והיינו, שקודם בורא הקדוש ברוך הוא רפואה לישראל, ואחר כך נגלה עון אפרים - על ידי מכה שמכה אותן.אבל אומות העולם - אינו כן. מכה אותן תחילה, ואחר כך בורא להם רפואה⁽⁵³⁹⁾. שנאמר: "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא".

כלומר צריך להגיד שהקב"ה ברא את מה שנחוץ לעולם לאחר חטא האדם הראשון בן השמשות כתוצאה מחטא האדם הראשון ואם האדם הראשון לא היה חוטא אותם דברים שנבראו לא היו נחוצים לעולם . חטא האדם הראשון גרם שהעולם לא הגיעה לשלמותו והוא נשאר צריך תיקון כמו שלמשל כותב פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת וארא מאמר להט החרב המתהפכת אות קטז

שדים ושדות, הם הבריות שנבראו בערב שבת בין השמשות ולא נגמרו. (כנ"ל בהקדמת ספר הזוהר דף רל"ג ד"ה וכי עש"ה) וע"כ מגולה בהם מדת הדין הבלתי ממותקת ואין בהם תיקון הגניזה כמו במדרגות דקדושה. (כנ"ל בהקסה"ז דף קכ"ג ד"ה ב' תרין ע"ש). ולפיכך הם מזיקי עולם, כי בכל מקום שהם מתדבקים, מקלקלים שם תקון הגניזה, ונקודת המלכות דמדת הדין הבלתי ממותקת מתגלה שם, שמסבתה מוכרחים האורות להסתלק, כי כח הצמצום רובץ עליה. (כנ"ל בהקסה"ז דף רל"ג ד"ה וכי).

כלומר חטא האדם הראשון גרם לכך שהעולם לא נגמר כלומר נמצא בצורה לא שלמה ואותם שדים ושדות בריתם לא נגמרה ביום השישי והם חלק מהאי שלמות של העולם . ולכן אותם דברים שנבראו בין השמשות הם חלק נחוץ לתיקון של העולם . ובו נראה איך מפרש רש"י מסכת פסחים דף נד עמוד א

באר - בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין.

כתב - קריאת שם האותיות.

המכתב - חקיקתן וצורתן כך שמעתי, ולי נראה: כתב - זו היא חקיקת צורתן, והמכתב - הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות, כי ההיא דקדושין (כא, ב) מניין לרבות הסול והסירא והמכתב, ונראין דברי, דקרייה לא קרי ליה כתב.

ומערה שעמד בו משה - ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט).

לבלוע את הרשעים - עדת קרח.

מתוך פרוש רש"י ניתן להבין שהלוחות הראשונים נבראו בין השמשות וכך מפרש  אברבנאל פרשת ואתחנן

ואמנם אמרו ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. אפשר שיפורש על הלוחות השניות כי הנה הלוחות הראשונות כבר ארז"ל במסכת אבות פ' חמישי שהמה והכתב והמכתב היו מהעשרת דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

וזה יוצר סתירה לקיום התורה לפני בריאת העולם ואת זה מנסה לתרץ היפה תואר בראשית (פרשת בראשית) פרשה ח סימן ב

אלפים שנה קדמה וכו'. שקדימתה לא היתה קדימה במחשבה כשאר דברים אלא בריאה ממש, כדלעיל בפ"א סי' ה', ולכן יחשב זמן לקדימתה, דאילו במחשבה לא שייך שיעור זמן כדכתיבנא התם [ד"ה ואיכא]. ואעפ"י שהזמן מכלל הנבראים שהוא נמשך לתנועה, כבר יצוייר המשך זמן בלתה כדכתיבנא לעיל בפ"ג סי' ט' [ד"ה יהי]. ואין מאמר ריש לקיש זה סותר למה ששנינו באבות פ"ה [מ"ו] שהכתב והמכתב נבראו בערב שבת בין השמשות, דהתם בכתב הלוחות מיירי, אבל התורה היתה כתובה מתחלה לפני ה' באש שחורה על גבי אש לבנה, כדפרש"י בפרק מקום שנהגו [פסחים נד ע"א] גבי ז' דברים קדמו לעולם,

אבל קשה הרי לפני בריאת העולם לא היה לא אש לבנה ולא אש שחורה .

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן יט

[יט] ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א). ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם.

ועוד  אומרת הגמרא חברותא מסכת פסחים דף נד עמוד א

ומשנינן: לא קשיא. הא באור דידן, והא באור דגיהנם.אור דידן נברא במוצאי שבת.ואור דגיהנם נברא בערב שבת.ושוב מקשינן: וכי אור דגיהנם בערב שבת איברי? והא נברא קודם בריאת העולם.

דהתניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח! וקא מפרש ואזיל.תורה - כדכתיב בה "ה' קנני ראשית דרכו". שהיא קודמת לשאר הדברים שבבריאת העולם.⁽¹⁾תשובה - כדכתיב "בטרם הרים יולדו" בראת את מידת התשובה, וכתיב בתריה "תשב אנוש עד דכא, עד שידכא לבו לפניך. ותאמר: שובו בני אדם". הרי שהתשובה קודמת לבריאה.גן עדן - כדכתיב "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם". "קדם" משמע מוקדם לבריאת העולם.גיהנם - כדכתיב "כי ערוך מאתמול תפתה". שתופת הגיהנם מוכנה היא מ"אתמול". והכונה היא קודם בריאת העולם. ונקרא הגיהנם "תופת" על שם שכל המתפתה ליצרו נופל שם.כסא הכבוד ובית המקדש - כדכתיב "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".וכך ביאור הכתוב:

כסא הכבוד - מרום הוא ב"ערבות", שהוא המקום הגבוה ביותר בכל הרקיעים.והוא "מראשון" - מקודם העולם.וכן מקום מקדשנו נברא "מראשון", מקודם לבריאת העולם.ושמו של משיח - כדכתיב "יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו". "ינון" שהוא שמו של משיח, הוא קודם לבריאת השמש.קתני מיהת, דגיהנם נברא קודם העולם, ואיך אמרת דאור הגיהנום נברא בערב שבת?ומשנינן: אמרי, חללה של הגיהנם הוא דנברא קודם שנברא העולם. אבל אור [אש] דידיה, נברא בערב שבת.ושוב מקשינן: וכי אור דידיה בערב שבת איברי? והרי ביום שני נברא.והתניא: רבי יוסי אומר: אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת, והוא אור הגיהנם, אין לו כבייה לעולם. שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה".וכן אמר רבי בנאה בריה דרבי עולא: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בשני בשבת של ששת ימי בראשית? מפני שנברא בו אור של גיהנם.

ואמר רבי אליעזר: אף על פי שלא נאמר בו ביום השני "כי טוב", חזר וכללו ב"טוב" דכתיב ביום הששי. שנאמר בו "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"! שאף את הגיהנם קרא לבסוף "טוב", משום שהרשעים נידונים בו.קתני מיהת, דאף הגיהנם נברא ביום השני, ולא בערב שבת.ומשנינן: אלא חללה של גיהנם נברא קודם שנברא העולם ואור דידיה [דגיהנם] נברא בשני בשבת. ואור [אש] דידן נברא במוצאי שבת.ודקא קשיא לך מהא דתניא שהאש נבראה בערב שבת בין השמשות, שני הדברים אמת. שאמנם במחשבה עלה ליבראות בערב שבת. אבל בפועל לא נברא עד מוצאי שבת.

בקיצור למסקנת הדברים בגמרא האש  לא נבראה לפני בריאת העולם . אש הגיהינום נברא ביום שני ואש שלנו נברא במוצאי שבת . אין שום מאמר המלמד שאש שחורה ואש לבנה נבראו לפני בריאת העולם . ומתוך כך צריך לתרץ שיש כמה רבדים לתורה . התורה כפי שהיית אלפיים שנה לפני בריאת העולם הלוחות הראשונים שנבראו בין השמשות והלוחות השניים שניתנו למשה לאחר שבירת הלוחות הראשונים .כלומר יש דרגות בתורה בהתאם למציאות של התנהגות האדם . הכול זה תורה אחת אבל הביטוי שלה במציאות משתנה בהתאם למעשיו של האדם .  

ומתוך כך אנסה לפרש את התפקיד של שני דברים שנבראו בין השמשות פתיחת פי האתון. ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים! וכולם נתבארו לעיל.ויש אומרים: אף מקלו של אהרן על שקדיה ופרחיה, נברא בערב שבת!

לקרח היה חיסרון בהבנת הטוטליות של התורה ולכן כדי שיבין שהתורה מן השמים הוא היה צריך לראות את השליטה  של התורה על הדומם ולכן הוא היה צריך לראות את האדמה נפתחת ובולעת את קרח ועדתו ואת כל רכושם . ואולי היה לו גם  חסרון בהבנה של השליטה של התורה על הצומח ולכן הכין הקב"ה את שקדיה ופרחיה . לעומת זאת צריך להגיד שבלעם היה לו חסרון בהבנת השליטה של התורה גם על החי ולכן הקב"ה ברא את פי האתון בין השמשות . הוא בראה את פי האדמה לתקן את החסרון של קרח ואת פי האתון לתקן את החיסרון של בלעם

כתוב בבמדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כח - ל

(כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְקֹוָ֖ק אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ:

(ל) וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא:

בלעם מנתק את מעשי האתון מההשגחה האלוקית הוא לא חושב שיש קשר בן האתון לבורא עולם ולכן הוא מתעלם מאיך האתון משרתת אותו . החיסרון של הניתוק הזה הוא חלק מחוסר ההבנה שלו מהו בורא עולם מהי התורה ומהו עם ישראל . הוא לא מבין את השליטה המוחלטת של ההשגחה האלוקית . החיסרון הזה מביא אותו להקריב קורבנות בניגוד לרצון של בורא עולם כי יש לו הבנה לקויה על הקשר בן החי לבורא עולם . הוא חושב שיש דברים שהוא לא בשליטת בורא עולם ואיתם הוא יכול לשנות את העולם בניגוד לדעתו של בורא עולם . כתוב במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק לט - מא

(לט) וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת:

(מ) וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּ֣קָר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:

(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:

וזה המשמעות של פי האתון ללמד את בלעם שכל החי בעולם הזה קשור קשר מלא לעולם ולהשגחה האלוקית . אצל קרח זה היה הדומם והצומח ואצל בלעם זה החי .

וכך כותב האמת ליעקב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ל

פירש"י וז"ל: ורבותינו פירשו אם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב ואם לאו יברא ה' עכ"ל. ואכן באבות [פ"ה מ"ו] איתא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ וכו', ועיי"ש. ולפענ"ד דביאור הענין כך הוא, דאחר שנברא העולם בסדר ומשטר עד להפליא - עד שאין שום צורך לפועלו, כי המלאכה מתוקנת ויעמידם לעד לעולם עד שעל ידי זה יכול האדם לבוא לידי כפירה חס ושלום שאין פועל - ומכל שכן שאינו משגיח ונותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו, ולפיכך בערב שבת בין השמשות - כשהבורא כביכול התכונן למסור את העולם ברשות עצמו הכין ענינים אחדים להוציא מלבן של הטועים, ולכן אמרו שהכין פי הארץ שזהו האות שהתורה מן השמים, וכן כל א' וא' היה בשביל להורות לאדם: כי מי מריבה היתה לדעת היש ד' בקרבנו; המן - אמר הכתוב וידעתם כי ד' הוציא אתכם מארץ מצרים

לסיכום שני הדברים שנבראו בין השמשות באו לתקן את המחשבה שחס וחלילה אין השגחה מלאה על העולם כולו . על הדומם על הצומח ועל החי .

פרשת חקת במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ? ‏ח'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת חקת  במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ?  ‏ח'/תמוז/תשפ"א

כתוב בפרשה שלנו במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

עשרות פרושים יש על מה נענש משה  ואני רוצה לפרש את העניין מזווית קצת שונה וקצת לנסות לקשר את לנושא של שבוע שעבר על מה שאומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

אומרת הגמרא  חברותא מסכת שבת דף צז עמוד א

אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו. דכתיב בעת שציוה הקדוש ברוך הוא את משה לילך לגאול את בני ישראל ממצרים, שאמר משה: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'". וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל [גלוי היה וידוע לפניו יתברך, שיאמינו ישראל]. ולכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הן, בני ישראל, מאמינים בני מאמינים הם, ואילו אתה, אין סופך להאמין.ומפרש ריש לקיש: הן מאמינים, דכתיב כשבא משה אל בני ישראל במצרים, "ויאמן העם". בני מאמינים, דכתיב גבי אברהם בברית בין הבתרים "והאמין בה'". אבל אתה, אין סופך להאמין. שנאמר למשה ואהרן על דבר מי מריבה "יען לא האמנתם בי".וממאי דלקה משה על שחשד בישראל שלא יאמינו!? משום דכתיב באותה פרשה, "ויאמר ה' לו עוד: הבא נא ידך בחיקך, ויבא ידו בחיקו, ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג".אמר רבא: ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא [ויש אומרים רבי יוסי ברבי חנינא הוא שאמר]: מדה טובה, ממהרת לבוא ממדת פורענות.דאילו במדת פורענות, כשלקה משה בצרעת, כתיב "ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג", ומשמע: לכשהוציאה נעשית ידו מצורעת, אבל כשהיתה בחיקו עדיין לא נצטרעה. ואילו במידה טובה, כשנתרפא משה, כתיב "ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו", ומשמע כי כבר מחיקו הוא דשבה כבשרו.

יוצא לנו שהסיבה למה שכתוב בפרשה שלנו  יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י  המקור שלו שהוא הספק של משה רבנו לפני קבלת התורה שעם ישראל לא יאמין לו

שמות (פרשת שמות) פרק ד פסוק א

(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְקֹוָֽק

כלומר אותו ספק קטן של משה הביא בסופו של דבר למצב שעם ישראל יכנס בו ספק לגבי היכולת של משה להביא את עם ישראל לארץ ישראל

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

(יב) יען לא האמנתם בי להקדישני. הנה למשה ואהרן לא הי' חסרון באמונה ח"ו, אלא נתבעו על מה שלא גרמו שכלל ישראל יאמינו, ונענשו על מה שלא הוסיפו בכבוד שמים, ומי שיכול להרבות כבוד שמים ולא הרבה נתבע כמו על חילול ה' (ואף על פי שמשה הכה ולא אהרן, עי' רש"י בפרשת וזאת הברכה ל"ג ח'):

משה ואהרון לא הצליחו להרים את עם ישראל לדרגה שיוכלו לקדש את שמו של הקב"ה מול עם ישראל על ידי שידברו אל הסלע ולא יכו אותו . וצריך לשאול מה הבעיה של משה לדבר אל הסלע ולא להכות בו ואז יהיה שם שמים מקודש גם אם עם ישראל לא הגיע לאותו דרגה של משה ואהרון כפי שהבין משה רבנו ?

אומר המדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ל אם רצונך אכנס לארץ ישראל ואהיה שם ב' או ג' שנים ואח"כ אמות, א"ל גזירה היא מלפני שלא תכנס שם, אמ' אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מיתתי, א"ל לא בחייך ולא לאחר מותך, א"ל כל הכעס הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי,

ואומר הדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

כלומר יש לנו כאן הבנה שמשה ועם ישראל נמצאים כל אחד בצד אחר ואם משה היה נכנס לתוך ארץ ישראל לא היה תקומה לעם ישראל וכל זה בגלל שעם ישראל לא הגיע לדרגה של משה כלומר לדרגה שבו משה יקדש את הקב"ה בדיבור ולא במכה על ידי המטה . אם לא היה משה מכה את הסלע עם המטה והיה מדבר אל הסלע ושמו של הקב"ה היה בבחינת וקדשתם אותי משה היה צריך להיכנס לתוך ארץ ישראל ואז לעם ישראל חס וחלילה לא היה תקומה ועם ישראל היה חס וחלילה מושמד  על ידי הקב"ה 

וזה בדיוק מה שהבין משה ולכן הוא לקח על עצמו את התוצאות של ההכאה על הסלע מבחינת לא קדשתם אותי והתוצאה של המעשה שלו שהוא יכול היה להיכנס לתוך ארץ ישראל לא בחייו ולא במותו . וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר חדש - שמות פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור אות מה

ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמר התקון יוכל הנחש להמצא עם המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו כנ"ל, וא"כ למה נענש. ואין לומר שטעה משה בזה. והענין הוא, כי העונש היה על מה שלא תקן את ישראל שיזכו לגמר התקון. ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סבה ומסובב. כיון שלא נתתקן הנחש במים, באפן שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסובב מזה, כי משה לא היה יכול לבא לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל (כנ"ל אות כ') ולפי"ז, אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיון שלא המשיך את גמר התקון, ע"כ אינו יכול לבא לארץ ישראל ומ"ש. הקדוש ברוך הוא, יען לא האמנתם בי להקדישני וגו', היינו שלא תקנו את ישראל בתקון השלם.

כלומר עם ישראל לא הגיע לתיקון שלם כדי שמשה יוכל לדבר אל הסלע . הדיבור שלו לסלע היה גורם לו להיכנס לארץ ישראל והיה גורם לאבדון של עם ישראל .

כלומר עם ישראל לא הגיע לגמר התיקון שלו כי משה עצמו היה בו חסרון דק לפני מתן תורה שלא האמין בעם ישראל לחלוטין ולכן הקב"ה נתן לו בין היתר את המטה . ואותו מטה סופו שהכה בסלע וגרם לכך שהוא לא יכנס לתוך ארץ ישראל . ועכשיו מובן למה הקב"ה נתן לו את המטה כאשר ביקש ממנו לדבר עם הסלע ואם רק האשפרות לדבר עם הסלע קיימת אין לו צורך במטה

במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק ז - ח

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

הקב"ה נתן למשה את הבחירה האם להיכנס לארץ ישראל ועם ישראל יאבד או להישאר מחוץ לארץ ישראל עד זמן הגאולה ועם ישראל יכנס לארץ ישראל בלי משה .

ועכשיו מובן יותר הפרוש של הפסוק במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

(י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם:

אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ויאמר להם שמעו נא המורים. אין לשון מורים אלא שוטים, כענין שנאמר שיתה יי' מורה להם (תהלים ט, כא), שכן בלשון יוני קורין לשוטה מורה. מלמד שכעס עליהן והראה להן פנים שלזעם, ואמר להן הייתם סבורין שאין הקדוש ברוך הוא יכול להוציא לכם מים מן האבן הזו, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים.

אומר משה לעם ישראל לפי המהלך שלי אני יכול להוציא לכם מים מהסלע על ידי דיבור אבל אתם שוטים שחושבים שאני לא יכול , אם אני ידבר אל הסלע חס וחלילה עם ישראל יאבד לחלוטין ולכן אני לא יוציא בדיבור כי אין זה מתאים לדרגתכם . אתם עדיין בשלב נמוך יותר שכאשר מכים יוצא מים ולא כאשר מדברים ואתם לא מבינים את זה בגלל מצבכם וזה משמעות שאתם שוטים .

וזה משתמע מדברי המלבי"ם במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ואחר שה' אמר לו שיקהיל את העדה ובודאי כן עשה וקרא להסנהדרין והנשיאים שיהיו בראשם, וראה שהעם היו מורים וממרים בזקניהם, וההמון נתקבצו ועמדו בראש והם אינם ראוים לנס גדול הזה שיתהפך יסוד העפר ליסוד המים, ודי אם יוציא את המים הנקוים בסלע להרוות את צמאונם, ועז"א שמעו נא המורים אחר שאתם מורים וממרים בזקניהם וכמ"ש חז"ל המורים את מוריהם א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים, איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים, שההוצאה הזאת תיוחס אלינו כי זה נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם מים מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו), ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפני הזקנים והראוים לא לכם אתם המורים את מוריהם:

ועכשיו אני רוצה לקשר את הנושא לדן את חברו לכף זכות מתוך דברי הגמרא אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו

אומר הפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו

והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו". וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו". ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.

אומר הרמב"ם שיש אנשים שהם רשעים שמעשיהם התפרסמו והכלל הזה שאתה דן את חבריך לכף זכות אינו קיים במקרה כזה וצריך לדון אותם לכף חובה ואפילו יש צד רחוק שמה שהוא עשה נראה מעשה רע ונראה מעשה טוב צריך לדון אותו לכף חובה ולא לכף זכות . וצריך להבין את זה לפי החשבון שעשיתי שבוע שעבר בפרשת קרח . צריך להגיד שכנגד השכר שיש לאדם  הדן חברו הרשע לכף זכות יש את המחיר שמגיע עם המעשה הזה והוא שמעשיו הרעים של חברו יתקבלו כמעשים טובים אצל הדן לכף זכות וגם אצל מי שרואה אותו דן לכף זכות  . מעשיו של הרשע מקבלים משקל קטן יותר ויכולים לקלקל  אותו ואת מי שרואה אותו . וזה בדיוק מה שכותב המדרש על עשו ויצחק מדרש משלי (בובר) משלי פרק כו פסוק כד

כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו, מהו כי שבע תועבות בלבו, אמר ר' יוחנן מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרה לו גלוי וידוע לפני שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים, באותה שעה ברכו ברכה קלה, א"ל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד (שם שם /בראשית כ"ז/ מ), אימתי כל זמן שהן יושבין ומתעסקים בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה ופרקת עולו מעל צוארך, מיד והידים ידי עשו (שם שם /בראשית כ"ז/ כב), אם זכו הקול קול יעקב (שם /בראשית כ"ז/), ואם לאו והידים ידי עשו.

כלומר אותה זכות של מי שדן את הרשע לכף זכות קטנה בהרבה מהנזק שיכול להגיע מאותו רשע ולהשפיע על התנהגותו של מי שדן אותו לכף זכות וגם על מי שרואה שדנים את הרשע לכף זכות . ואם נכנס לחשבון שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי אין בזכות הזאת של הדן את הרשע לכף זכות (וגם את הזכות של מגלגלים זכות על ידי זכאי ) להעביר את הרשע למצב של חצי חצי כי מעשיו מוכיחים עליו שהוא רחוק משם . והסיכון שמעשי הרשע ישפיעו על מי שדן אותו לכף זכות מכריע את הכף לדון אותו לכף חובה כי יש סיכוי שזה יעביר את עצמו מחצי חצי למצב של חובה ולכן אין כאן את הרציונל לדון אותו לכף זכות כאשר מדובר באנשים שהם בנונים שהם באופן כללי בתחום של החצי חצי . וכך משמע אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, [חשד] טור תקס - תקסא

"החושד בכשרים" הוא אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, לפי שאין חזקתו לשוב מעון זה, שהוא דבר קל בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא והוא מדמה שאין זה חטא, שהוא אומר מה עשיתי לו, ואין כאן אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, ואינו יודע שזהו עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. ויש שכתבו טעם אחר, שאף על פי שאין בענין חשד בכשרים גוף עבירה, שהרי לא חמסו ולא ביישו, הרי זו מדה שתביאהו שיהיו הצדיקים אצלו כרשעים, ולא ישמע לתוכחת החכמים, לפי שחושדם שהם עצמם יכשלו במה שמוכיחים בני אדם, ומטעם זה הזהירונו תמיד להיותנו דנים את האדם לכף זכות, וכל שכן את החכמים, שאין לדון ולהרהר אחר חזקת חסידותם, עד שיוודע בבירור שחטאו.

כלומר יש השפעה על האדם כאשר הוא דן לכף זכות וכאשר הוא דן לכף חובה וצריך לדעת שכאשר הוא דן לכף חובה כאלו שהם לא רשעים זה משפיע עליו והופך צדיקים לרשעים וזה גורם לו לעשות עבירות כי הוא מזלזל בצדיקים שגורם לו לעשות ההיפך ממעשיהם . בדיוק בצורה הפוכה יש את מי שדן לכף זכות רשע וגורם לעצמו ללמוד ממעשיו הרעים .

והמסקנה של כל המשא ומתן הזה  שהאדם צריך לחשב את מעשיו בדקדוק כי כל מעשה שלו הוא מורכב מהרבה וקטורים מנוגדים ורק מחשבה רצינית ועמוקה תביא את האדם לעשות מעשים שיועילו לו ולעולם . וכך אומר המסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ד הלכה י

אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין סופו, דכתיב החכם עיניו בראשו, ועיני כסיל בקצה ארץ, מסתכל למה שיש לפניו ומשכח בסופו.

ולסיכום צריך לקרוא את משנה מסכת אבות פרק ב משנה א

[*] רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין: