פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ? ד'/כסלו/תשפ"א

 

בס"ד

פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ?  ד'/כסלו/תשפ"א

בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק א - ב

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:

(ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי:

ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

ד"א לא ידעתי. רבנן אמרין זה אחד משלשה דברים שגנז הקדוש ברוך הוא מבריותיו. ואלו הן יום המיתה ויום הדין ושכר המצוות. יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי. ויום הדין, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא יום הדין היה אומר הריני חוטא ולכשיבוא יום הדין אני עושה תשובה, אמר הקדוש ברוך הוא הריני גונזו מן הבריות כדי שלא ידע אדם אימתי הוא נידון, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיה סג, ד). וכך שנו רבותינו ז"ל ואל תתיאש מן הפורענות. ושכר המצוות, שיש מצוות גדולות וקטנות ושכרן כנגדן. אלו גלה הקדוש ברוך הוא שכרן היה אדם מניח קטנות ששכרן מועט ועושה גדולות ששכרן מרובה ונמצא העולם בטל מן המצוות, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני מניחן סתם ויהיו ישראל עושין כולן. הינו דתנן הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן שלמצוות. ועל זה אמר שלמה אורח חיים פן תפלס (משלי ה, ו). אמר ר' אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל שכר מצותיה שלתורה לידע איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. למה, נעו מעגלותיה לא תדע (שם), מיטלטלין אינון שביליא דאוריתא ולית את ידע. תאני ר' חייא משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להם המלך שכר הנטיעות שלפרדס, שאלו גילה להן היו יודעין איזה נטיעה ששכרה מרובה ועושין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטילה ומקצתה קיימת אלא הניחו סתם כדי שיתעסקו בכל.

כלומר יש דברים שהקב"ה משאיר בעולם דברים  שהאדם לא יכול לדעת כי עצם הידיעה תפגע  בתכלית קיומו של האדם . תכלית קיומו של האדם לקיים את התורה  על ידי הבחירה החופשית שלו ועל ידי כך לקנות את מקומו בעולם  . חלק מהידיעה של האדם יכול לפגום בתכלית הזאת ולכן יש דברים שהאדם לעולם לא יכול לדעת . חוסר הידיעה הוא חלק מהחסד שעושה איתנו הקב"ה כדי שזה לא יפגום ביראת השמים שלנו ובתכלית קיומנו .

ואומר רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי – אמר רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:

לפי רש"י יצחק התחיל לדאוג ליום מותו רק כאשר הוא התקרב לגיל של אמו כאשר הוא צריך לחשוש לזמן שמתה שרה והיא מתה בגיל 127 ויצחק היה בן 123  . אבל זה קשה לפי הגמרא שאדם צריך לחשוש תמיד מתי יום מותו כמו שאמר רבי אליעזר

חברותא מסכת שבת דף קנג עמוד א

תנן התם: רבי אליעזר אומר: שוב בתשובה יום אחד לפני מיתתך.שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו היום שימות בו, שישוב אז בתשובה?אמר להן רבי אליעזר: וכל שכן, שמשום שאינו יודע יש לו לשוב תמיד. וכיון שטובה התשובה יום אחד לפני המיתה, ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה.ואף שלמה המלך אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר". ו"בגדיך לבנים", רומזים על הנשמה, שתמיד צריכה להיות טהורה ונקיה.אמר רבן יוחנן בו זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן לכך. פיקחין שבהן קישטו את עצמן מיד, וישבו על פתח בית המלך והכינו עצמם לסעודה. לפי שאמרו: וכי כלום חסר איזה דבר מצרכי הסעודה לבית המלך? והרי הכל מוכן לסעודה. ושמא יבהילונו פתאום לפני המלך.אבל טיפשין שבהן הלכו למלאכתן. לפי שאמרו: וכי כלום יש סעודה בלא טורח? ועד שיספיקו בבית המלך לטרוח לסעודה, עדיין יש לנו הרבה שהות להתקשט לסעודה.לבסוף, בפתאום ביקש המלך את עבדיו שיבואו לסעודה. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין. והטיפשים נכנסו לפניו כשהם מלוכלכין ממלאכתן. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים.אמר המלך: הפקחים הללו שקישטו את עצמן לסעודה, ישבו ויאכלו וישתו. אבל הטפשים הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו בסעודת הפקחים, והם לא יאכלו.וכן הוא לעולם הבא. הצדיקים שיראו תמיד שמא ימותו למחר ונמצאו תמיד בתשובה, יושבים ואוכלים שם. אבל הרשעים שלא הכינו את עצמם בעולם הזה, עומדים ורואים בכבוד הצדיקים.חתנו של רבי מאיר, משום רבי מאיר אמר: אין הרשעים עומדים ורואים. שאם כן, אף הן נראין שאף הם מן הקרואים כמשמשין. שכן דרך המשרתים לעמוד בשעת הסעודה, ואין כאן בושה. אלא אלו ואלו [הצדיקים והרשעים] יושבים. הללו אוכלין והללו רעבין. הללו שותין והללו צמאים. שנאמר "לכן כה אמר ה', הנה עבדי יאכלו, ואתם תרעבו. הנה עבדי ישתו, ואתם תצמאו. הנה עבדי ירונו מטוב לב, ואתם תצעקו מכאב לב".

אחד התירוצים לקושיה הזאת היא של הספורנו בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי. כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין ביעקב ובמשה כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר:

כלומר מה שמתכון יצחק אינו לדין עצמו כי באמת האדם  צריך להכין את עצמו בגלל חוסר הידיעה מתי יום מותו כל יום ויום . ומה שכתוב בפרשה שלנו הוא עניין אחר וזה חוזק הברכה של האדם לפני מותו המשוער . עוד תרוץ לקושיה היא של  הרד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי - ואולי תהיה מיתתי פתאום ולא אוכל לברך אותך:

וגם כאן מדובר בהקשר של הברכה לעשו ויעקב ולא לעניין מצב תשובה תמידי בו האדם צריך להיות כל חייו . וכך מתוך ההקשר של הפסוק לפני "(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:"

כל החשש שלו היה בנוגע לברכה ולעתיד להיות אחרי מותו . וכך ניתן לפרש את דברי רש"י וכל הדאגה של האדם כאשר הוא מגיע לטווח של חמש שנים מזמן החיים של אימו או אביו הוא לעניין המשכיות החיים לאחר מותו .  כלומר יש חשש אחד לגבי יום מותו שמביא אותו לחזור בתשובה כל יום ויש חשש לגבי מה יהיה לאחר מותו והוא התוך חמש שנים לזמן המיתה של אביו או אימו .

ולגבי חוסר הידיעה על יום המוות ניתן ללמוד שהוא לא דבר מוחלט , אנחנו רואים שדוד המלך ביקש לדעת מתי הוא ימות אומנם הקב"ה לא אמר לו מה יהיה קיצו ומתי הוא  ימות  אבל הקב"ה אומר לו באיזה יום הוא ימות ונשאלת השאלה למה ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף ל עמוד א

ודקאמר שלמה: "כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת" - מאי היא?ומבארינן: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא דכתיב: [תהילים לט ה] "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני".אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! הודיעני ה' קיצי מה הן העתידות לבוא עלי.אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם.

"ומדת ימי מה היא", כמה הם ימי חיי?אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם.

"ואדעה מה חדל אני" - באיזה יום אני חדל ובטל מן העולם?אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשבת תמות.

ביקשו דוד: אמות באחד בשבת, כדי שיוכלו להתעסק בקבורתי ובהספדי⁽⁸¹⁾.אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.חזר ובקשו: אמות בערב שבת, קודם שיגיע זמנו של שלמה למלוך.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".כל יומא דשבתא, בכל שבת ושבת, הוה יתיב דוד וגריס כולי יומא, כדי שלא יוכל מלאך המות להתקרב אליו, כיון שהתורה מגינה ומצילה.ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, שנגזר עליו שימות בו, קם מלאך המות קמיה, עמד לפניו. ולא יכיל ליה, להמיתו משום דלא הוה פסק פומיה מגירסא, שלא הפסיק ללמוד.אמר מלאך המות: מאי אעביד ליה?הוה ליה לדוד בוסתנא [גן אילנות] מאחורי ביתיה. אתא מלאך המות, סליק ובחיש, עלה ונענע באילני, כדי שישמיעו קול משונה.נפק דוד למיחזי מהו הרעש. הוה סליק בדרגא, ירד מדרגה, אפחית דרגא מתותיה, נשברה המדרגה שמתחתיו, אישתיק מלימודו, ונח נפשיה דדוד.

ואני רוצה נסות להסביר את התשובה של הקב"ה למשה . למה הקב"ה אומר לדוד המלך את יום מותו

כתוב במדרש " יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי."

ואומר לו הקב"ה " אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא." 

כלומר מלכות שלמה נמצאת בשער דויד המלך יודע שהוא לא יבנה יותר את בית המקדש כמו שהודיע לו הקב"ה ולכן הסיבה שהאדם ידע מתי יהיה זמן מותו ויפסיק לבנות את העולם לא קיימת במקרה של דויד (שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי.) אבל מצד שני הקב"ה לא אומר לו מתי ימות בדיוק בגלל שאמר רבי אליעזר "ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה." אז למה הוא אומר לו את היום בשבוע שהוא ימות ?

התשובה נעוצה ביום שבו מת דוד וזה יום השבת . אומר הקב"ה לדוד אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".

מתי הקריב שלמה ביום אחד את כל העולות ? דבר אחד ברור לא בשבת כי בשבת ניתן להקריב רק קורבנות חובה ואלף קורבנות לעולה לא יכולים להיות רק קורבנות חובה . וזה החשבון של הקב"ה למידע שמסר לדוד המלך : דוד יודע שאם הוא יהיה באמצע לימוד מלאך המוות לא יכול לקחת אותו ולכן ילמד בשבת ברצף . השכר בשבת הוא פי אלף מהשכר ביום חול כי הקב"ה השווה את לימוד התורה של דוד להקרבת 1000 עולות שכל אחת מהם היא מצווה בפני עצמה , ואם דוד  ילמד בשבת זה יכסה לחלוטין את החיסרון של אי לימוד תורה בכל השבוע בגלל התעסקותו של דוד המלך בשלטון העם ולכן אין במידע הזה שנתן הקב"ה לדוד כדי לגרום לו הפסד או חסרון הפוך דוד יוכל להרוויח הרבה זכויות בלימוד רצוף ובלתי פוסק בשבת ולכן הקב"ה יכול להודיע לדוד שיום מותו יהיה בשבת . וכך כותב רש"י מסכת שבת דף ל עמוד ב

כל יומא דשבתא - של כל שבתות השנים.

הוה יתיב וגריס - שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (כא, א).

כלומר דוד המלך בגלל המידע שנתן לו הקב"ה ישב ולמד ברציפות כל השבת מהרגע שנודע לו שהוא ימות בשבת .

ואולי זה המקור לדברי הבן איש חי שלימוד בשבת הוא פי אלף  מלימוד ביום רגיל

בן איש חי שנה שניה פרשת שמות הקדמה

ובזה מובן הטעם שארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, והיינו כי ישראל יש בהם כח לבנות בנין רוחני ועליוני ע"י עסק התורה, ולכך נקראו בנאים וכמ"ש חז"ל ע"פ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, וזה הבנין שבונים אותו ע"י עסק התורה הוא נעשה בחלק עוה"ב, ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל צריך להרבות בו בעסק התורה כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני, ולכן כתבו המקובלים ז"ל דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולכן מאחר שנעשה בנין רוחני ועליוני בשבת מן עסק התורה, נאסר בשבת בנין הגשמי החמרי לגמרי, ולכן שנו במשנה הבונה מכלל ט"ל מלאכות האסורים בשבת כי הבנין הוא אב מלאכה:

וכך כתוב על לימוד של השבת בתנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים שם /קל"ט/), זה יום שבת לישראל, כיצד, עושה אדם מלאכה כל ששה ימים ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו, שוב עושה אדם מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שכח כל צער שהיה לו, כך היא מדתו של אדם, יום טוב משכחת רעה, ויום רע משכחת טובה, כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א' ח'), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים יום השבת יעשה כולו תורה, מיכן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט' ז'), לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד,

 

פרשת חיי שרה האם הגר זה קטורה ? אם הגר זה קטורה למה התורה לא אומרת הגר ? האם קטורה היא מזרע חם ? האם הגמרא בסנהדרין הולכת בשיטת רש"י שהגר זה קטורה ? למה לבני קטורה יש טענת בעלות על ארץ ישראל ? מה התירוץ של גביהא בן פסיסא לאלכסנדר מוקדון ? מה הקושי לפי הגמרא במסכת כתובות על תרוצו של גביהא בן פסיסא ? למה לפי הזוהר הקדוש אין תוקף לתירוצו של גביהא בן פסיסא ? האם בני קטורה חייבים במילה מהתורה ? האם יש להם חלק מסוים בארץ ישראל ? האם זה זכות תמידית ? ‏כ"ו/חשון/תשפ"א

בס"ד

פרשת חיי שרה האם הגר זה קטורה ? אם הגר זה קטורה למה התורה לא אומרת הגר ? האם קטורה היא מזרע חם ? האם הגמרא בסנהדרין הולכת בשיטת רש"י שהגר זה קטורה ? למה לבני קטורה יש טענת בעלות  על ארץ ישראל ? מה התירוץ של גביהא בן פסיסא  לאלכסנדר מוקדון ? מה הקושי לפי הגמרא במסכת כתובות על תרוצו של גביהא בן פסיסא  ?  למה לפי הזוהר הקדוש אין תוקף לתירוצו של גביהא בן פסיסא  ? האם בני קטורה חייבים במילה מהתורה ? האם יש להם חלק מסוים בארץ ישראל ? האם זה זכות תמידית ? ‏כ"ו/חשון/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א - ו

(א) וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה:

(ב) וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֥ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ:

(ג) וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים:

(ד) וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:

(ה) וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:

(ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:

ואומר רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א

(א) קטורה - זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיהס כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגהע לאדם מיום שפרשה מאברהם:

כלומר קטורה זה הגר אמא של ישמעאל . ולמה קוראים לה קטורה ולא הגר ? מתרץ רש"י שמעשיה נאים .ואומר פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישב מאמר בא אל אשת אחיך ויבם אותה אות קסא

ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, הוא סוד, שהנשמה באה כבתחילה בגוף כדי להתתקן.

פירוש. אברהם ה"ס הנשמה אשה ה"ס גוף, ואמרו ויוסף אברהם ויקח אשה, פירושו, שאחר שהנשמה יצאה מגוף הוסיפה לבא בגוף. והוא כדי להתתקן, מה שלא נתתקנה בהיותה בגוף הא'.

כלומר הגר עברה איזה תהליך של תשובה ושמה השתנה לקטורה וכרגע היא אישה שונה מהגר

וכך כותב הכלי יקר בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א

(א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. חזר ונשא את הגר וקראה קטורה על שם שמעשיה נאים כקטורת, וכן משמע לשון ויוסף שנשאה שנית, ויש לנו ליתן טעם למה קראה עכשיו קטורה על שם מעשיה, ועוד שזה סותר למה שפירש רש"י בפרשת וירא (בראשית כא יד) ותלך ותתע שחזרה לגלולי בית אביה. והקרוב אלי לומר בזה שמתחילה גירשה על פי בקשת שרה, כי אברהם היה טפל לשרה בנבואה וידעה שרה בנבואה שסופה לחזור לגלולי בית אביה, וגם ראתה בישמעאל בנה שהיה מצחק שיש במשמעותו גם עבודה זרה, שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. על כן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי מעשה שניהם שוים כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, כי לא יירש ממעשה אברהם. וירע הדבר בעיני אברהם כי לא ידע ברוח הקודש אמונת העבודה זרה אשר בלבם, לפיכך נאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומכאן למדו שאברהם טפל לשרה בנבואה, מיד וישלחה בגירושין, ותלך ותתע כאשר אמרה שרה, ואם כן מאחר שגירשה מחמת ערות דבר של עבודה זרה קשה איך חזר ולקחה, על כן בא לתרץ ולומר שעשתה תשובה, כמו ישמעאל בנה שעשה גם כן תשובה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת כי פרסם לכל שעשתה תשובה, וכל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכויות והזדונות עולים לריח ניחוח כמו הזכויות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים, וזה דמיון נאות על חטאי הבעלי תשובה שעולין לריח ניחוח, וכמו שנאמר (ישעיה מ ב) כי נרצה עוונה, שאחר התשובה גם העוון נרצה ומקובל על כן נקראת קטורה:

יש דעות אחרות במדרשי חז"ל מי היא קטורה כמו שכותב הילקוט שמעוני איוב רמז תתקד

ושלש נשים נשא אברהם, שרה בתו של שם, קטורה בתו של יפת, הגר בתו של חם:

אבל הגמרא במסכת סנהדרין גורסת כמו פרוש רש"י חברותא מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה⁽⁸⁸⁾ לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: ארץ כנען - שלנו ושלכם היא. דכתיב: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". הרי שישמעאל ויצחק - בניו של אברהם היו. ואם כן, ארץ כנען צריכה להתחלק בינינו שוה בשוה!⁽⁸⁹⁾אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם.ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.אמר להן: אף אני לא אביא ראייה - אלא מן התורה. שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת".אב שנתן אגטין [שטרות, כתבים⁽⁹⁰⁾] לבניו בחייו, שחילק כל נכסיו לבניו מחיים, וכתב בשטרות שלא יטול אחד כלום בחלק חבירו, ושיגר זה מעל זה [שהפריד ביניהם, שלא יהיה ביניהם יותר קשר, ושילח כל אחד למקום אחר], כלום יש לזה על זה כלום מעתה?כך גם כאן, הרי אברהם נתן לבני הפילגשים, דהיינו ישמעאל וזרעו [ובני קטורה וזרעם], מתנות, ושילחם מעליו. ואת כל שאר הנכסים אשר לו נתן ליצחק. מעתה אין לבני הפילגשים על זרע יצחק כלום⁽⁹¹⁾.מאי [מה הם] אותם מתנות שנתן אברהם לבני הפילגשים?

אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה. דהיינו, כח הכישוף, ומעשה שדים⁽⁹²⁾.

כלומר אנחנו רואים שבני ישמעאל ובני קטורה באים ביחד לאלכסנדר מוקדון בטענה "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". כלומר גם בני קטורה הם תחת תולדות בני ישמעאל כלומר קטורה היא הגר כי אם לא היית הגר בני קטורה לא יכלו להיות בני ישמעאל .

בהערות של החברותא הוא מביא מפרשים שמקשים על זה שאברהם נתן ליצחק כל אשר לו והכוונה לרשת את כל ארץ ישראל וכך כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד א הערה (91

(91). הקשו המפרשים, הא אמרינן [כתובות נג א]: "לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכו'", ואיך נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק? וכתב הרא"ם, שישמעאל היה בן שפחה, שהרי נולד קודם שנשתחררה, ואין בן שפחה יורש. ובני קטורה בני פלגש היו. ובעץ יוסף כתב, שהרי הטעם שלא יעביר נחלה הוא שמא יצא מאותו בן רשע זרע טוב, וכתיב "יכין רשע וצדיק ילבש". ואברהם ראה שלא יצא מהם זרע מעליא, ולכן נתן הכל ליצחק. וגם הקדוש ברוך הוא אמר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", והרי היא אמרה "כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ובעיון יעקב כתב לתרץ, שהרי אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", וכל הטעם שלא להעביר נחלה הוא כדלעיל, דלא ידעינן מאי זרעא נפיק מיניה. והרי הכל גלוי וידוע לפניו! ובבן יהוידע כתב, שמה שנתן להם שם טומאה, שהוא דבר סגוליי לנצח בו במלחמה וכיוצא, הרי הוא שוה ערך למה שנתן ליצחק, ואין זה נחשב עבורי אחסנתא. ובזה יישב מנין לנו שנתן להם שם טומאה. עיין שם.

ובסיס הויכוח הוא בגמרא חברותא מסכת כתובות דף נג עמוד א

חזייה רב פפא את יהודה דלא הוה ניחא ליה להכנס עמו.אמר ליה רב פפא: מאי דעתיך, למה אינך רוצה להכנס? האם משום מה דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא [לא תשתתף בהעברת נחלה, דהיינו, שיכתוב מחיים את נכסיו, אפילו מבן רע לבן טוב], משום דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, שאין אנו יודעים איזה זרע יצא מהבן הרע, ושמא יהא לו זרע הגון, וראוי שהוא יטול חלק בירושה!וכל שכן שלא יהא באעבורי אחסנתא מברא לברתא.והרי גם כאן זו העברת נחלה, שהרי כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו!אין לך מה לחשוש לכך, שהרי האי נמי תקנתא דרבנן היא, משום מה דאמר לעיל רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו, ולמדים דבר זה מן המקרא!

ואני רוצה להביא פרוש אחר לתרוץ העניין אומרת הגמרא : "אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם."

כלומר גביהא בן פסיסא  לא היה תלמיד חכם ולכן נתנו לו חכמים להתווכח עם אלכסנדר מוקדון כי אם היה מפסיד היה מתרץ את זה שהוא הדיוט ולא תלמיד חכם .

וכך כתוב בזוהר הקדוש

וְאַבְרָהָם אָמַר, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַשֵּׂר לוֹ עַל יִצְחָק, נִדְבַּק אַבְרָהָם בְּיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךְ וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ נִמּוֹל וְנִכְנַס לַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁטֶּרֶם יָצָא יִצְחָק לָעוֹלָם.

וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה?

אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

כלומר לפי הזוהר הקדוש באמת יש איזה שייכות של ישמעאל לארץ ישראל ולא כמו שאמר גביהא בן פסיסא שאומנם נתן תרוץ שהתקבל על ידי אלכסנדר מוקדון אבל הוא לא תרוץ  מלא . כלומר אותם מתנות שנתן אברהם לבני קטורה הם לא שווה ערך "לכל אשר לו" של יצחק ועדיין יש איזהו תוקף לטענת של בני ישמעאל . ונשאר לנו להבין האם באמת שייך מילה בבני ישמעאל

אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ח

אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה.

כלומר לפי הרמב"ם בני קטורה חייבים במילה מהתורה אבל היות ולא ניתן לדעת מיהו בני קטורה ומי הם בני ישמעאל כולם  חייבים במילה . ולכן צריך להגיד שבגלל בני קטורה יש לישמעאל איזה חלק בארץ ישראל ויש לבני ישמעאל טענה על חלוקה של הירושה מהדין שלא ניתן לדעת מי יהיו צאצאיו של האדם כי לאדם יש את הכוח לחזור בתשובה כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים וגם מה שאומר הקב"ה

בבראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:

(יג) וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:

יש בו צד פתוח כי אומנם כתוב בפסוק כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע  אבל פסוק הבא כתוב לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא . כלומר יש כאן מקום לבחירה החופשית של האדם .

פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

בס"ד

פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וירא פרק יח פסוק כ - כד

(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד:

(כא) אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:

(כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

(כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:

(כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:

ובסוף המשא ומתן של אברהם עם הקב"ה כתוב

בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק לב - לג

(לב) וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה:

(לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:

כלומר צריך מינימום עשרה צדיקים כדי להציל את סדום ולא היה

וכתוב ירמיהו פרק ה פסוק א

(א) שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ:

ואומר המצודת דוד ירמיהו פרק ה פסוק א

ואסלח לה - אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר:

אצל אברהם היה צריך 10 ובירושלים צריך רק אחד . מה ההבדל בין סדום לירושלים ?

2 מפרשים הבחינו בעניין וכל אחד נתן את פירושו

אומר ההרד"ל פרק כה אות יב

(יב) ואסלח לכל עונותם. מבאר מ"ש כאן בחמשים צדיקים ונשאתי כו' מה שלא נאמר כן עוד להלן רק לשון לא אעשה כו' לא אשחית כו', דבחמשים דוקא הוא שיש יתרון זה שהוא נושא וסולח לכל עונותיהם (ומ"ש [ירמיה ה, א] אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, דמשמע אפי' בזכות אחד, הוא רחמים יתירים לירושלים, או משום שבאמת אף אחד לא נמצא אמר כן ע"ד הגזום אם תמצאו כו' אזי אסלח לה), וכדמפרש ואזיל:

הרד"ל נותן 2 תירוצים האחד רחמים רבים על ירושלים בשונה מסדום והתירוץ השני שזה נאמר שבאמת לא היה אף אחד שיכל להציל את ירושלים ולכן נקט הנביא במספר אחד אבל באמת אם היה רק אחד לא היה מספיק והיה צריך 10 .

המפרש השני בוא יפה תואר בראשית פרשת וירא פרשה מט סימן יג

ובירושלם אפילו אחד היה מגין עליה, כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלם וראו אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואיכא למידק מה טעם להזכיר זה כאן, ואין נראה דאתמוהי קמתמה ולא משני מידי. וי"ל דלסיועי למ"ד שהיה סבור שיש שם י' כדי כניסה. ולמ"ד כבר נשתייר כו', קשה אמאי הכא י', ובירושלים אפילו אחד, אלא ודאי הוא הדין דבציר מי' סגי, אלא שלפי שהיה סבור כו' לא ביקש עליהם. וצ"ל דפליג אמ"ד ביקש אברהם לירד מנ' לה' כו', דאם כן לא נתרצה ה' באחד לעיר אחת, וא"ת לדעת זה למה לא נתלה בזכות נח למקומו מיהת. י"ל כיון דברותחים נדונו הכרח להציל כל העולם, דאל"כ ימותו אלו מהבלן של אלו, ולא סגי זכות אחת לעיר אחת. אי נמי סבר דנח לא היה כדאי להציל דורו, דלא הוה צדיק גמור כמ"ד [לעיל ל, ט] בדורותיו לגנאי. ומיהו מ"ד כדי כניסה מצי מתרץ אירושלם, דשאני בני נח שאין ה' מרחמם כל כך כישראל. ועוד שאני ירושלם דהוה בה בית המקדש. ועוד דאף על גב דלא נמצא אחד צדיק גמור, רובם לא הוו רשעים גמורים כסדומיים, והרי אמר בפ' כל כתבי [שבת קיט ע"ב] דלא קאמר אלא אנשי אמונה במשא ומתן, אבל נאמנים בדברי תורה מיהת לא סגי לעולם. וכה"ג מתרצים בפכ"ח [ה] אלו פשטו ידיהם במצות כו'. ועוד דצדיקים דהכא צדיקים ניבלי כדלעיל [יח], אבל הצדיק המבוקש בירושלים, איש אמונים לגמרי בדברי תורה ובמשא ובמתן. אי נמי י"ל דבירושלם הוה תקוה מזרעה, וכדאמר בפכ"ח [שם] בזכות הצדיקים היוצאים מהם:

מתרץ היפה תואר שיש הבדל בין בני נח לעם ישראל ויש מעלה לירושלים שיש שם בית מקדש וצדיק אחד שיכול להציל את ירושלים צריך להיות גם איש תורה ואיש אמונה במשא ומתן . וכדי ולהבין איזה  איש היה צריך להציל את ירושלים יש להתבונן בגמרא חברותא מסכת חגיגה דף יד עמוד א

אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה [חורבנה] של ירושלים, לא פסקו מהם בעלי אמנה.

שנאמר [בישעיה, בפסוק הסמוך לפסוקים הקודמים שנזכרו מספר ישעיה]:"כי הנה האדון ה' מסיר מירושלים ומיהודה כל משען לחם.כי יתפוש איש באחיו, בבית אביו, לאמר: שמלה לך, בקי אתה בחדרי תורה [וכפי שתבאר הגמרא להלן], ולפיכך, קצין, מורה תהיה לנו, ותלמדנו תורה.ותחילה מפרשת הגמרא את הפסוק, לפני שהיא מסיימת את הפסוק ואת הראיה למימרתו של רב קטינא:"שמלה לך": דברים של תורה, שבני אדם מתכסין בהן כשמלה [בני אדם נחבאים כדי שלא ישאלו אותם בהם, כי אינם בקיאים בהם], הם ישנן תחת ידך! כלומר: אתה כן בקי בהן.וממשיך הכתוב לתאר את דברי המבקש ללמוד תורה מאדם שהוא משוכנע שיודע את התורה:"והמכשלה הזאת תחת ידך".

מאי "והמכשלה הזאת"?דברים, טעמי תורה הנסתרים, שאין בני אדם עומדין עליהן על בוריין, לאומרן כהלכתן, אלא אם כן נכשל בהן, עד שאומרן שתים ושלש פעמים בשיבוש [דהיינו טעמי תורה המסותרים, רש"י שבת קכ א] ואז נותן לב לעמוד ולהתבונן היטב בדברים שלומד - הם ישנן תחת ידך! ולכן קצין [רב ומורה] תהיה לנו.וממשיך הכתוב לתאר את תשובתו של איש האמנה:"ישא, יאמר מי שנתבקש להיות קצין, ביום ההוא, לאמר: לא אהיה חובש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. לא תשימוני קצין עם! "ומפרשת הגמרא את דברי איש האמנה:"ישא" - אין "ישא" אלא לשון שבועה. שנאמר בעשרת הדברות "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".וכך נשבע איש האמנה: "לא אהיה חובש" - לא הייתי מחובשי בית המדרש! איני רגיל להיות חבוש בבית המדרש."ובביתי אין לחם ואין שמלה" - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא.הרי למדת שלא פסקו אנשי אמנה מירושלים. שהרי הוא אומר את האמת, ונשבע שאינו יודע תורה.ומקשינן: ודלמא שאני התם, שאומר את האמת לא בגלל שהוא איש אמנה, אלא בגלל חששו שיתפס בשקר מיד.דאי אמר להו "גמירנא" [לו היה משקר ואומר: אכן אני יודע וראוי להיות רב], אמרי ליה: אימא לן [יאמרו לו המבקשים: אמור לנו את אשר אתה יודע]. ועל כן אומר הוא את האמת, ולא משום שהוא איש אמנה?!ומבארת הגמרא: אילו לא היה איש אמנה, יכול היה להשתמט מהם בכבוד, כי הוה ליה למימר, יכול היה לומר על עצמו: גמר ושכח [אכן הייתי מחובשי בית המדרש, ולמדתי תורה, אלא שעתה שכחתי את לימודי].מאי, ומהו שאמר "לא אהיה חובש"?

לא אהיה חובש את ספסלי בית המדרש כלל.ומוכח מכאן שהוא איש אמנה, שהכחיש דברים שהיה יכול להתפאר בהם בלי שיעמדו אנשים על שקרו.ומקשינן על אימרתו של רב קטינא, שלא פסקו אנשי אמנה:

איני! והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה.שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא, ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה, ואסלח לה! "הרי שגם אם יבקשו איש אמונה, לא ימצאהו?!ומשנינן: לא קשיא.הא שלא פסקו אנשי אמנה - בדברי תורה.הא שלא מצאו איש אמונה - במשא ומתן.בדברי תורה הוו אנשי אמנה, ואילו במשא ומתן לא הוו מבקשי אמונה.

כלומר המינימום שהיה צריך כדי להציל את ירושלים זה אדם שנחשב בעל אמונה במשא ומתן . וצריך לשאול למה לא היה אחד שיהיה בעל אמונה במשא ומתן ולעומת זאת היו בעלי אמנה שלא שיקרו שאין בהם תורה ואמרו את האמת שאין בהם תורה אבל הם משום מה לא יכלו להיות בעלי אמונה במשא ומתן ?   אומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:  

ואומר רש"י מסכת אבות פרק ב משנה ה

בור. ריק מכל דבר כמו שדה בור [תרגום והאדמה לא תשם לא תיבור] וגרוע הוא מעם הארץ שאפי' בטיב משא ומתן אינו יודע:

כלומר אולי ניתן להבין מתוך הגמרא שאנשי ירושלים כמו שאומרת הגמרא שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא  הם בורים ועמי ארצות ולכן אין להם יכולת להבין במשא ומתן ולא יכולים להיות בעלי אמנה . המינימום שנשאר בהם זה את ההגינות להגיד את מצבם האמיתי שאין בהם לא מקרא ולא משנה ולא גמרא אבל זה לא מספיק להיות בעל אמנה במשא ומתן .

ומתוך כך אולי להסיק שההבדל בן ירושלים לסדום שירושלים היה לאחר קבלת התורה וסדום היה לפני קבלת התורה . רק מי שיש בו תורה יכול להציל לבדו עיר אחת או את העולם כולו ומי שאין בו תורה  צריך 10 אנשים צדיקים שזה המינימום להשראת השכינה . ואולי ניתן להגיד שאותם 10 אנשים בצירוף של הקב"ה יכולים להציל עיר ללא שיהיה בהם תורה אבל אחד שיש בו תורה יכול להציל לבדו את כל העולם כמו שנאמר בגמרא חברותא מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין בזכות סבלי,⁽²⁾ מיום שנבראתי עד עתה.ואילמלי ואם יהיה אליעזר בני עמי בחישוב הסבל - יכולים שנינו ביחד לפטור את העולם מן הדין מכח סבלנו, מיום שנברא העולם ועד עכשיו.ואילמלי ואם יותם בן עוזיהו יהיה עמנו - יכולים שלשתנו יחד לפטור את העולם מן הדין, מיום שנברא העולם עד סופו.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי לפי מעשי האדם [והר"ח כתב שראה זאת ברוח הקודש], בני עלייה המקבלים שכינה, והן מועטין.⁽³⁾אם אלף הן - אני ובני מהן.אם מאה הם - אני ובני מהן.אם שנים הן - אני ובני הן.

כלומר אדם אחד עם תורה יכול להחזיק את העולם כולו לפי כוח תורתו . וזה ההבדל המהותי בן אנשי סדום לאנשי ירושלים שאלו לא היה להם תורה וגם 7 מצוות בני נוח שקיבלו לא קיימו והקב"ה ויתר להם על המצוות . ולאנשי ירושלים יש תורה ואם היה אחד שיש בו מינימום של תורה כדי שיהיה איש אמנה גם במשא ומתן ירושלים לא היית נחרבת כי התורה היא זו שהעולם קיים בזכותה

וכך כותב המדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן י

[י] וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, דברו אל בני ישראל לאמר, זאת החיה אשר תאכלו וגו' (ויקרא יא א ב), (כתיב) [זש"ה] עמד וימודד ארץ וגו' וגו' (חבקוק ג ו), מהו עמד וימודד ארץ, אלא בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה עמד ומדד את הארץ, ונתן את התורה בפרהסיא במדבר, לכך עמד וימודד ארץ. ד"א עמד וימודד ארץ. שבקש להחזיר את העולם למדידות מימיו, כשלא בקשו האומות לקבל את התורה, אילולי ישראל שקבלוה היה העולם חוזר למדידות מימיו, כד"א מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ יב), וכיון שקבלוה ישראל שקטה הארץ, שנאמר ארץ יראה ושקטה

בזכות התורה העולם נשאר להיות קיים ולכן רק זכות התורה יכולה להשאיר את העולם אפילו תורה של אדם אחד כמו הרשב"י .

 

חג סוכות מה העונש של אומות העולם שלא יעלו לבית המקדש בירושלים לאחר מלחמת גוג ומגוג של הנביא זכריה ? מה העונש של מצרים ? מה שונה מצרים מאומות העולם ? איך מתכפרים אומות העולם ? למה עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ומתי עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ארץ מצרים מתכפרת אם אין בה גשם ? האם יהודי יכול לחיות במקום שאין בו כפרה ? מה הקשר לאיסור לחזור לארץ מצרים ? מה קרה ליהודים שחזרו לארץ מצרים ? האם בימות המשיח לאחר גוג ומגוג של הנביא זכריה יישאר האיסור לחזור למצרים ? ‏י"ד/תשרי/תשפ"א

בס"ד

חג סוכות מה העונש של אומות העולם שלא יעלו לבית המקדש בירושלים לאחר מלחמת גוג ומגוג של הנביא זכריה ? מה העונש של מצרים ? מה שונה מצרים מאומות העולם ? איך מתכפרים  אומות העולם ? למה עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ומתי עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ארץ מצרים מתכפרת אם אין בה גשם ? האם יהודי יכול לחיות במקום שאין בו כפרה ? מה הקשר לאיסור לחזור לארץ מצרים ? מה קרה ליהודים שחזרו לארץ מצרים ? האם בימות המשיח לאחר גוג ומגוג של הנביא זכריה יישאר האיסור לחזור למצרים ? ‏י"ד/תשרי/תשפ"א

כתוב בהפטרה בזכריה פרק יד פסוק יז - יט

(יז) וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם:

(יח) וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(יט) זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

וכותב המלבי"ם זכריה פרק יד פסוק יח

(יח) ואם משפחת מצרים לא תעלה. שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז' ביחזקאל וראו עונשי ה' והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית, ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד, וז"ש ולא עליהם לבד תהיה המפגה אשר יגוף ה' אז את הגוים, ר"ל גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש:

אומר הנביא שהקב"ה יחדש מגפה על מצרים על אלו שלא יעלו לירושלים בסוכות כדי להשתחוות לפני הקב"ה בבית המקדש . כלומר מצרים יש לה דין מיוחד מכל אומות העולם . כל אומות העולם שלא יעלו לירושלים לבית המקדש בסוכות הקב"ה ימנע מהם גשמים וזה יהיה עונשם .לארץ מצרים ש דין מיוחד כי היא מצרים מתפרנסת מן היאור ולא מן הגשמים ולכן עצירת הגשמים לא שייכת כעונש בארץ מצרים ולכן יחדש הקב"ה מגפה מיוחדת לארץ מצרים לאלו שלא יעלו לירושלים בסוכות מארץ מצרים .

וכך כותב הזוהר הקדוש על מצרים ומשוה אותה לסדום

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. עַד כָּאן לֹא נוֹדַע גַּן ה' אִם הוּא אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִם הוּא אֶרֶץ סְדם וְאִם הוּא גַּן ה' שֶׁנִּקְרָא גַן עֵדֶן. אֶלָּא כְּגַן ה' שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִפּוּק וְעִדּוּן שֶׁל הַכֹּל, כָּךְ גַּם הָיְתָה סְדם וְכָךְ גַּם מִצְרַיִם. מַה גַּן ה' לֹא צָרִיךְ אָדָם לְהַשְׁקוֹתוֹ, אַף מִצְרַיִם לֹא צָרִיךְ אַחֵר לְהַשְׁקוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהַנִּילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם.

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, (זכריה יד) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלם וְגוֹ'. זֶהוּ עֹנֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּמְנָע מֵהֶם מָטָר. מַה כָּתוּב וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְגוֹ'? רְאֵה שֶׁלֹּא כָתוּב וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם, כִּי לֹא יוֹרֵד מָטָר בְּמִצְרַיִם וְלֹא צְרִיכִים אוֹתוֹ. אֶלָּא עָנְשָׁם מַהוּ שֶׁכָּתוּב? (שם) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁמִּצְרַיִם לֹא צְרִיכִים מָטָר. אַף סְדם מַה כָּתוּב בָּהּ? כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה. כָּל עִדּוּנֵי הָעוֹלָם הָיוּ בָּהּ, וְעַל זֶה לֹא רָצוּ שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים יִתְעַדְּנוּ בָּהּ.

יוצא לנו שלמצרים יש דין שונה מכל האומות העולם  כי מצרים לא תלויה בגשם . ויש כאן קושיה מסוימת על סוכות . אחד הדברים העיקריים בחג הסוכות זה הקרבת 70 הפרים כדי לכפר על אומות העולם .

בחג הסוכות מקריבים שבעים פרים ובתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה 

ואומר רש"י במקום מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני, כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם - לפי שנידונין בחג על המים.

כלומר אחת המטרות העיקריות של חג סוכות הוא כפרה על אומות העולם כי שלמות העולם קשורה לאגודה אחת שאנחנו מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים . עם ישראל התכפר ביום הכיפורים ואומות העולם מתי יתכפרו ? ולכן הכפרה של אומות העולם באה דרך עבודה של עם ישראל בבית המקדש בחג הסוכות . ויוצא לנו שבחג הסוכות עם ישראל נמצא לאחר כפרה  והעבודה של עם ישראל בסוכות מכפרת על אומות העולם ולכן בסוכות לכאורה מגיעים למצב של אגודה אחת שלמות של כל העולם . ולמה אנחנו מתפללים על אומות העולם ומכפרים עליהם ?

התפילה על אומות העולם קשורה במהות לעם ישראל שנמצא גם בחוץ לארץ וצריך להתקיים גם בחוץ לארץ והגשמים בחוץ לארץ תלויים בתפילה ובקורבנות של עם ישראל בחג הסוכות שמכפרים  על אומות העולם כדי שירדו גשמים בכל העולם ויהיה אפשרות לעם ישראל להתקיים בגלות . הגלות היא גם תיקון למעשים של עם ישראל אבל לגלות יש תפקיד מהותי לקבץ את כל מי ששייך לעם ישראל בכל העולם שהם גם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני .

ויש כאן קושיה עצומה אם התפילות והקורבנות בסוכות מכפר על כל אומות העולם מה מכפר על מצרים ? הרי מצרים לא זקוקה לגשמים היא מתפרנסת מן היאור ואז סוכות שזה כפרה לכל אומות העולם בנוגע לגשמים במשך כל השנה מה מכפר על מצרים ? והתשובה שאני רוצה לתת היא פשוטה אין כפרה על ארץ מצרים . ונשאלת השאלה אם כך איך יכולים יהודים לחיות במצרים ? והתשובה הפשוטה הם לא יכולים לחיוב באופן קבוע  במצרים

אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים ב, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור

ואומרת הגמרא חברותא מסכת סוכה דף נא עמוד ב

תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון בנין פאר של בית הכנסת של אלכסנדריא של מצרים - לא ראה בכבודן של ישראל.אמרו: כמין בסילקי פלטרין גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, מחיצה של תא לפנים למחיצה של תא, שהיו שם שורות של תאים מכובדים, ופעמים שהיו שם ששים רבוא איש, כיוצאי מצרים.ואמרי לה: כפלים כיוצאי מצרים.והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. והעמידו להם סנהדרין.ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו.

וכיון שהגיע לענות אמן, ומחמת גודלו של בית הכנסת לא היו יכולים הכל לשמוע את שליח הציבור, היה הלה החזן [השמש] מניף בסודר, וכל העם עונין אמן.ולא היו יושבין מעורבין. אלא עושי זהבין בפני עצמן, ועושי כספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים אומני נחושת בפני עצמן, וגרדיים אורגים בפני עצמן.וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ונשכר להם.ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.אמר אביי: וכולהו - קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן.מאי טעמא איענשו?משום דעברי אהאי קרא [דברים יז] "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".ואילו אינהו - הדור אתו חזרו ובאו למצרים.כי אתא, כאשר בא אלכסנדר מוקדון לשם, אשכחינהו מצאם בשעה דהוו קרו בסיפרא [דברים כח] "ישא ה' עליך גוי מרחוק".אמר: מכדי, הרי, ההוא גברא, עלי נאמר לבצע גזירה זאת, שהרי בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, רציתי לבוא בספינה בדרך שמהלכה עשרה ימים, דליה זיקא ונשבה רוח חזקה, ואתי ספינתא בחמשא יומי ובאה הספינה בחמשה ימים בלבד. ונס זה הוא לאות עבורי שאני הוא זה שצריך לבצע את העונש של בני אלכסנדריה.נפל עלייהו, וקטלינהו.

אני רוצה לומר שיהודים לא יכולים לחיות בארץ מצרים כי אין לעם ישראל דרך לכפר על מצרים ולכן הקב"ה קבע בתורה שיהודים לא יכולים לחזור למצרים ומי שירד למצרים הושמד בצורה כזו או אחרת

ואומר התלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה א

תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר [שמות יד יג] כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. [דברים יז טז] ויי' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד. [שם כח סח] והשיבך יי' מצרים באניות. ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' [ישעי' לא א] הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה [שם ג] ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח. [ירמי' מב טז] והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא [דברים כח מט] ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ וגו'.

אם זה המצב כיצד יעקב יורד למצרים למקום שאין שום דרך לכפרה על ידי עם ישראל ?  והתשובה לקושיה הוא  יוסף שהביא את הברכה למצרים וכל עוד יוסף היה במצרים היה ברכה שלו פועלת כדי לתת לעם ישראל אפשרות לשהות במצרים .

כתוב בבראשית פרשת וישב פרק לט פסוק ב - ג

(ב) וַיְהִ֤י יְקֹוָק֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי:

(ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְקֹוָ֖ק אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְקֹוָ֖ק מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק ב

(ב) איש מצליח - בכל ענינו היה מצליח, וכן מצליח בבית אדניו המצרי בכל מה שהיה שולח לו ידו בעסק אדניו היתה בו הצלחה:

וכתוב בבראשית פרשת וישב פרק לט פסוק כג

(כג) אֵ֣ין׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְקֹוָ֖ק אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְקֹוָ֥ק מַצְלִֽיחַ: ס

וכתוב בבראשית פרשת מקץ פרק מא פסוק לט - מא

(לט) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:

(מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:

(מא) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואיך עם ישראל יתקיים במצרים כאשר יוסף מת ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף יג עמוד א

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור?⁽¹²⁾אמרו לו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור ואפשר שהיא יודעת היכן קבור יוסף.⁽¹³⁾הלך משה אצלה. אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור?

אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו שיקעו את הארון בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו שתמיד יעלה הנילוס וימלא את היאורים והחריצים הנמשכים ממנו על פני כל הארץ שמהן משקין את השדות. לפי שהגשמים אינם יורדים במצרים.הלך משה ועמד על שפת הנילוס. אמר לו: יוסף יוסף! הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל שיעלו את עצמותך ממצרים אתם אם אתה מראה עצמך מוטב, אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך!

מיד צף ארונו של יוסף!⁽¹⁴⁾

כלומר יוסף הביא את הברכה גם במותו . אבל כאשר משה הביא את עצמות יוסף לארץ ישראל נגמרה הברכה לעם ישראל במצרים והאיסור להיות במצרים חל לאחר שהעצמות של יוסף הובלו ממצרים כי יהודי לא יכול להתקיים במקום שאין שם ברכה ואין דרך לכפר שם על האומה המצרית .

לפי ההבנה הזאת האיסור שחל על עם ישראל לרדת למצרים יהיה גם לאחר ימות המשיח לפי הנבואה של זכריה . אבל לאחר מלחמת גוג ומגוג השנייה לפי נבואת יחזקאל  לא יישאר אף אחד מאומות העולם  

חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים, ומתגיירין.

וטרם שרבי יוסי גומר דבריו, מקשינן: ומי מקבלינן מינייהו?! האם נקבל מהם גרים לעתיד לבוא?! -

והא תניא הרי שנינו: אין מקבלים גרים לימות המשיח [ונדרש ממה שאמר הנביא ישעיה [נד]: "מי גר אתך עליך יפול". כלומר, רק מי שגר עם בני ישראל בעת גלותם, הוא זה שיפול ויצטרף אליהם בעת גאולתם ופדות נפשם. כי שאר הגרים, אינם מתגיירים מתוך הכרת דעת האמת, אלא מפני רצונם לקבל שכר בתוך בני ישראל].כיוצא בו מצאנו, שלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, בעת שבית ישראל היו שלווים על אדמתם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.ומתרצינן: אכן, אנו אין מקבלים אותם - אלא שנעשו גרים גרורים, שהם מתגיירים מאליהן, ובאים להתגייר בראותם גדלותם של ישראל⁽¹⁴⁾.

וממשיך רבי יוסי מאמרו: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם.כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג שניבא עליה הנביא יחזקאל [פרק לח] שיבואו לארץ ישראל לכבשה לעתיד לבוא אחרי שיתיישבו ישראל על אדמתם⁽¹⁵⁾ -

אומר [גירסת הרש"ש: אומרים, כלומר הגרים הגרורים] להם, לגוג ומגוג: על מה באתם?אומרים לו [גירסת הרש"ש: להם] גוג ומגוג: על ה' ועל משיחו, ללחום נגדם!שנאמר [שם]: "למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו".וכשהגרים הגרורים רואים זאת, חושבים שגוג ומגוג ינצחו את בני ישראל, עוזבים את עם ישראל, ומתחרטים על גירותם, וכל אחד מנתק מצוותו, והולך.שנאמר [שם]: "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - והם המצוות, שרק זה עתה התחילו לקיים.⁽¹⁶⁾והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק על שטותם, שנאמר [שם] "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".ועל מאמר זה של רבי יוסי, אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק, אלא אותו היום בלבד.