פרשת ואתחנן האם ונשמרתם לנפשותיכם מדבר על נזקי נפש או נזקי גוף ? למה יש נזק נפש בתמונה ? האם הרהור בעבודה זרה זה מעשה ? האם אדם יכול לחבול בעצמו ? לשיטה שאדם לא יכול לחבול בעצמו מאיפה לומדים את זה ? האם אדם החובל בעצמו עובר עבירה מהתורה ? האם אדם המקלל את עצמו עובר עבירה מהתורה ? מה חמור יותר חובל בעצמו או המקלל את עצמו ? האם אדם המסכן את עצמו עובר עבירה מהתורה ? מה חמור יותר סיכון הנפש או סיכון הגוף ? האם הכוח של חכמים לקבוע על מה יהודי יהרג ולא יעבור קשור לנשמרתם לנפשכם ? האם נזקי הגוף קשור לנזקי נפש ? ‏י'/אב/תש"פ

בס"ד

פרשת ואתחנן האם ונשמרתם לנפשותיכם מדבר על נזקי נפש או נזקי גוף ? למה יש נזק נפש בתמונה ? האם הרהור בעבודה זרה זה מעשה ? האם אדם יכול לחבול בעצמו ? לשיטה שאדם לא יכול לחבול בעצמו מאיפה לומדים את זה ? האם אדם החובל בעצמו עובר עבירה מהתורה ? האם אדם המקלל את עצמו עובר עבירה מהתורה ? מה חמור יותר חובל בעצמו או המקלל את עצמו ? האם אדם המסכן את עצמו עובר עבירה מהתורה ? מה חמור יותר סיכון הנפש או סיכון הגוף ? האם הכוח של חכמים לקבוע על מה יהודי יהרג ולא יעבור קשור לנשמרתם לנפשכם ? האם נזקי הגוף קשור לנזקי נפש ?  ‏י'/אב/תש"פ

כותב הקיצור שולחן ערוך סימן לב סעיף א

הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי השם הוא, אי - אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את - עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף, וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם.

וכותב הילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת סעיף ו

אולם יש מקום לאסור בזמנינו את עישון הסיגריות מצד אחר, אחר שהרבה מגדולי הרופאים קבעו בהחלט שסכנה נשקפת לבריאותם של המעשנים, ואף גורמים סיכון לנמצאים בסביבתם, ולכן יש מקום לאסור את העישון על פי הדין, וכמו שהזהירה התורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ושומר נפשו ירחק מהם, ואם קשה עליו להפסיק העישון בבת אחת, צריך לצמצם ולהפחית מעט מעט מהעישון עד שיפסיק לגמרי מהעישון. [ילקוט יוסף, על הלכות קס"ת וביהכ"נ עמוד רמא. ילקוט יוסף כיבוד אב ואם פרק ז הערה טז. הליכות עולם חלק א' עמוד רסו].

ושני כותבי ספרי הלכה מעמידים את  "ונשמרתם לנפשותכם"  כציווי לשמירת הגוף . וצריך לעיין בדבר כי המקור של נשמרתם לנפשותיכם נמצא בפרשה שלנו  

כתוב בדברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק טו - יט

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

(טז) פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה:

(יז) תַּבְנִ֕ית כָּל־בְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ תַּבְנִית֙ כָּל־צִפּ֣וֹר כָּנָ֔ף אֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּף בַּשָּׁמָֽיִם:

(יח) תַּבְנִ֕ית כָּל־רֹמֵ֖שׂ בָּאֲדָמָ֑ה תַּבְנִ֛ית כָּל־דָּגָ֥ה אֲשֶׁר־בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ:

(יט) וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם:

ואומר המדרש הגדול דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק טו

טו) ונשמרתם מאד לנפשתיכם. אם שומרין אתם מה שאני אומר לכם, נפשותיכם אתם שומרין.

כי לא ראיתם כל תמונה. מגיד שאין הקדוש ברוך הוא גוף ובעל תמונה, שאלו היה גוף וגויה היה נראה. וכן הוא אומר ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ, כה). ואלו היה גוף היה דומה לשאר גופות.

ד"א כי לא ראיתם כל תמונה. ולהלן הוא אומר ויראו את אלהי ישראל (שמות כד, י), הא כיצד כבודו ראו אותו לא ראו. וכן הוא אומר כי לא יראני האדם וחי (שם לג, כ).

כלומר בפשט הדברים התורה בפרשה שלנו לא מדברת על שמירת הגוף היא מדברת על שמירת הנפש . התורה מזהירה אותנו לא להיכנס לתחום של עבודה זרה שנמצא בתוך פסל ותמונה כי הקב"ה אינו בעל גוף ואינו בעל תמונה .

וכך כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף ח עמוד א

ונשמרתם מאד לנפשותיכם. זו אזהרת הרהור עבודת גלולים שאין אדם נתפש על הרהור עבירה חוץ מעבודת גלולים שנאמר (תהלים סו) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ובעבודת גלולים נתפש על ההרהור שנאמר (יחזקאל יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם:

כלומר האזהרה של נשמרתם לנפשותיכם אינו בתוך הנזק הגופני של האדם והוא יותר בתוף הנזק הנפשי שפוגע בנפש האדם .

העניין של הנזק הגופני לאדם נידון בגמרא וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב

ומסקינן: אלא, במחלוקת תנאים היא שנויה, דאיכא למאן דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו, וכך סוברת משנתנו.ואיכא מאן דאמר: אדם רשאי לחבל בעצמו, וכך סוברת הברייתא.⁽⁷⁾

כלומר יש מחלקות בגמרא האם אדם יכול לחבול בעצמו או לא ומסכמת הגמרא שיש כאו מחלוקת תנאים האם אדם יכול  לחבל  בעצמו או לא וגם לאותו התנא שחושב שאדם לא יכול לחבול בעצמו נלמד ממקום אחר בתורה ולא מנשמרתם לנפשותכם .

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב

ומסקינן: אלא התנא שסובר אין אדם רשאי לחבל בעצמו, האי תנא הוא:

דתניא בברייתא: אמר רבי אלעזר הקפר ברבי:⁽¹⁸⁾ מה תלמוד לומר בפרשת נזיר [במדבר ו יא]: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" וכי באיזה נפש חטא זה!?⁽¹⁹⁾אלא - שציער עצמו מן היין,⁽²⁰⁾ ועל כן הוא קרוי "חוטא".ומכאן נלמד שאסור לאדם לצער את עצמו, כי הלא דברים אלו בקל וחומר הם למדים:ומה זה הנזיר, שלא ציער את עצמו, אלא מן היין, נקרא "חוטא", המצער את עצמו מכל דבר,⁽²¹⁾ על אחת כמה וכמה שהוא נקרא "חוטא".

כלומר הלימוד שאדם לא יכול לחבול בעצמו נידון מקל וחומר מנזיר אומנם ניתן להגיד שמדובר בחובל את עצמו שיש לו רפואה ולכן נקרא מצער את עצמו אבל אדם החובל בעצמו ואין לו רפואה מלאה זה דבר אחר . ואולי ניתן ללמוד את זה מדברי הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב

ודנה הגמרא: מאן, מי הוא, התנא דשמעת ליה דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו?⁽⁸⁾

אילימא [אם נאמר]: האי תנא דברייתא דלקמן הוא, דתניא: "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש" [בראשית ט ה] רבי אלעזר אומר: מיד נפשותיכם - ממי שיהרוג את עצמו, אדרש את דמכם.⁽⁹⁾

ונאמר: כשם שאסור לאדם להרוג את עצמו, כמו שדרש רבי אלעזר, כך אסור לאדם לחבול ולהזיק את עצמו.ודחינן: ודלמא, שמא, רבי אלעזר סבר: מותר לאדם לחבול בעצמו, וקטלא שאני, שהרי רציחה חמורה מסתם הכאה וחבלה.ושוב יש לדון מי הוא התנא שאומר: אין אדם רשאי לחבול בעצמו?

והשולחן ערוך חושן משפט כותב בסימן תכ סעיף לא

(ג') החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, ((ד') פטור); {לט} אחרים שחבלו בו, יז'} חייבים.

ויש מפרשים שהכרעת השולחן ערוך הוא לשיטת רבי אלעזר הקפר . אבל בכל מקרה אדם החובל בעצמו לא נלמד מנשמרתם לנפשותיכם .

אבל בנושא דומה יש הכרעה של הגמרא לחיוב וזה המקלל את עצמו

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבועות דף לו עמוד א

שנינו במשנה: והמקלל עצמו וחברו בכולן - עובר בלא תעשה.אמר רבי ינאי: ודברי הכל, חייב במקלל עצמו וחברו בכינויין. דלא ילפינן ב"אם אינו ענין לנוקב שם ה', תנהו ענין גם למקלל עצמו וחברו" שאינו חייב אלא בשם המיוחד, כי שאני מקלל עצמו וחברו, שהם אינם בסקילה כמקלל אביו ואמו, אלא בלאו גרידא.מקלל עצמו מנלן? - דכתיב: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד! ". שהצטווינו לשמור נפשנו. ובכלל זה, שלא לקלל עצמנו. וחיוב שמירה זאת הוא איסור לאו, וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר: כל מקום שנאמר 'השמר', 'פן', ו'אל' - אינו אלא לא תעשה! והכא הרי כתיב: השמר לך!מקלל חבירו מנלן - דכתיב: "לא תקלל חרש". והרי זה לאו מפורש, שבכלל חרש התרבו כולם.

כלומר המקלל את עצמו עובר על לא תעשה ולוקה מהתורה מלקות  .יוצא לנו שאדם שמכה את עצמו פטור ואין עליו מלקות מהתורה אבל אדם המקלל את עצמו לכולם עובר על לא תעשה ולוקה . יוצא לנו שקללה שהיא לא נזק לגוף יותר קשה מאשר נזק לגוף . וזה לכאורה מתאים יותר לנשמרתם לנפשותיכם שהוא אזהרה על הנפש ולא על הגוף . וזה מתאים למדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס סימן ג

רבי שמעון אומר מנין אתה אומר שכל המחטיא את חבירו קשה מן ההורגו שההורגו בעה"ז יש לו חלק לעה"ב והמחטיאו הורגו בעה"ז ולעה"ב,

ומה באמת מכריע השולחן ערוך בנושא של סכנה לגוף ?

כותב השולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכז סעיף י

(ס') כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר: הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או: איני מקפיד בכך, (ע') מכין אותו מכת מרדות, (פ') והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב (צ').

מתוך פשטות דברי השולחן ערוך שמירה על הגוף בסכנה ממשית הינו רק מדברי סופרים כי מה שכתוב שמכים אותו מכת מרדות זה בדרבנן . וגם כאן השולחן ערוך לא מסתמך על ונשמרתם לנפשותכם שכתוב בפרשה שלנו והבאר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכז סעיף י כותב שיש אפשרות שזה מדרבנן אבל יש אפשרות שזה מדאורייתא אבל לא לוקים עליו מהתורה

ע. ס"ל דהם מדרבנן ואסמכינהו אקרא כדלעיל ס"ט ומ"מ מכין עליהם כמו שאר מצות דרבנן א"נ קים להו שהם מדאורייתא ואין לוקין עליהם כדאשכחן חצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו ב"י ביו"ד סימן קט"ז:

וכך ניתן להבין מהשולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכז סעיף ט

^{ח] {יב} (מ')} הרבה דברים ^ח'} אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וקצתם נתבארו בטור יו"ד סי' קט"ז, ועוד יש דברים אחרים ^(נ') ואלו הם: לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע ^(נ*') עלוקה והוא אינו רואה. הגה: וכבר כתבתי דברים אלו סימן קט"ז ביורה דעה וע"ש.

והמקור לדברי חכמים בנידון שלנו הוא לא מנשמרתם לנפשותיכם הוא מהישמר לך

אומר הסמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכז סעיף ט

יב] הרבה דברים אסרו כו'. מדכתיב [דברים ד' ט'] השמר לך ושמור נפשך מאד:ואת שני הדברים מחבר הדרך פקודיך מצות לא תעשה לט חלק המחשבה אות ד

ד) ונ"ל להעיר עוד בטעם, שהמצוה הזאת מלמדת לאדם, שצורתו זאת תאר אדם נעשית רק לשכל ולנפש, ובזולת שכל ונפש לא יקרא אדם, ע"כ הזהירה התורה שלא יעשה התאר הנכבד הזה צורת אדם, דכיון שאי אפשר לו לעשות התאר הזה בנפש ושכל לא יעשנו כלל. מזה נדע שהאדם שאינו הולך אחר השכלת נפשו במושכלות התורה ונוטה אחר החומריות, הוא כאילו אין לו מציאות אדם כלל והוא גרוע מהבהמה, והצורה הנכבדת הזאת נבראת רק לתשמיש השכל והנפש. וזה יש לכוין בטעם המבואר במשנה תורה ונשמרתם מא"ד (אותיות אד"ם) לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו' [דברים ד טו], רצונו לומר כיון שלא ראיתם כל תמונה נאסר לכם תמונה. מזאת המצוה תדעו ותשכילו ענין שמירת הנפש שהיא העיקרית בתאר אדם.

מסקנת הדברים שנשמרתם לנפשכם הוא העיקר וזה שמירת הנפש שהקב"ה נתן לנו כפיקדון ומחובתו של כל אדם לשמור את הנפש דרך מצוות התורה . ושמירת הגוף הוא חלק משמירת הנפש כי ללא הגוף אין ביכולת האדם לקיים את התורה ולשמור את הנפש שנתן לו הקב"ה .  הדרך היחידה לשמור על הנפש היא לקיים את התורה כפי שקיבלנו אותה מהקב"ה וכמו שקבלנו אותה יש לנו חובה לקיים אותם . קבלנו אותה ללא תמונה ויש בחובתנו לקיים אותה ללא תמונה . קיום של תמונה בעולם שלנו יכול להביא אותנו להרהור של עבודה זרה והרהור בעבודה זרה  הוא מעשה ועבירה מהתורה . מתוך סדרי העדיפות של הגמרא אנחנו מבינים את סדרי העדיפות שיש ולכל יהודי דבר ראשון זה לשמור על הנפש בעדיפות ראשונה ועדיפות שנייה זה לשמור על הגוף . ומה קורה כאשר יש התנגשות בן סיכון הנפש לסיכון הגוף ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: היו חילוקי דעות בענין זה, ונמנו עמדו למנין, וגמרו את הדין בעליית בית נתצה [שם האיש] בעיר לוד שם דנו בכך, והוחלט:

על כל העבירות שכתובים בתורה, אם אומרין לאדם: "עבור! ואז אל תהרג" -

אכן יעשה כן: יעבור ואל יהרג, מפני שאמרה תורה (ויקרא יח): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". היינו שחוקי ומשפטי התורה ניתנו ל"וחי בהם" - ולא שימות בהם.

חוץ משלושת עבירות הללו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמבואר בהמשך⁽⁸⁾

ולי נראה שחלק מהסמכות של חכמים לקבוע סדרי עדיפות כאלו מגיע גם מתוך מה שקבעה התורה ונשמרתם לנפשותיכם שיש לחכמים את הכוח לקבוע את הגדרים של ונשמרתם לנפשותיכם ואולי זה הקשר לשימוש בביטוי ונשמרתם לנפשותיכם כאשר מדובר בסיכון נזקי הגוף .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

כי אתא כשהגיע רבי דימי מארץ ישראל, אמר בשם רבי יוחנן: לא שנו שבשאר עבירות יעבור ואל ייהרג, אלא שלא בשעת [השמד] גזירת המלכות, אבל אם הגוי אונסו בשעת גזירת המלכות לעבור אפילו על מצוה קלה [ובהמשך יבואר מה היא מצוה קלה] - יהרג ואל יעבור! כדי שלא ירגילו הגוים להמריך את לבבות בני ישראל⁽¹⁶⁾.

וכך כותב החברותא - הערות סנהדרין דף עד עמוד א הערה

(16). כן מבאר רש"י. הראשונים, עיין יד רמ"ה, מבארים עוד, שיש בכך משום קידוש ה'. והר"ן מבאר פירוש זה, וזה לשונו: "וטעמא דמילתא, שבשעה שאומות העולם חושבין לבטל ישראל מן התורה - צריך לעשות חיזוק כנגדן שלא לקיים מחשבתן. ומוטב שיהרגו כמה מישראל ואות אחת מן התורה לא תבטל! בזמן שהם רוצים לבטל אותה מישראל בכלל. ואם שמע להם אפילו בחדרי חדרים - הדבר מתפרסם, מפני שמצאו שהועילו גזירתם. ולפיכך יהרג ואל יעבור, וזהו קידוש ה' ואהבת המקום הכוללת לכל בני ישראל". עוד מבאר היד רמ"ה, אם יוותרו להם על מצוה קלה יבא הדבר שיתלמדו להעביר אותנו על שאר דברים, ותוצאותיו מי ישורנה.

כלומר המשקל בין נזקי הנפש לנזקי הגוף שואב את כוחו מתוך הפסוק  ונשמרתם לנפשותיכם שנותן משקל יתר לנזקי הנפש על  נזקי  הגוף וכך במקרים אלו הכריעו חכמי ישראל שעדיף להיהרג ולא לעבור . ובמקרים מסוימים הכריעו שעדיף נזק הנפש על פני נזק הגוף כמו למשל תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב

רבי שמעון בן מנסיא אומר: ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.

 

 

 

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ? מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

בס"ד

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ?  מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

דברים פרשת דברים פרק א פסוק ט - טו

(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:

(י) יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:

(יא) יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:

(יד) וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת:

(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:

ואומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת דברים פרק א פסוק יב

טרחכם ומש' ורי' הקדים משה לצאת אמרו ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט את הגס הגס: איחר לצאת אמרו ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו: הילך באמצע אמרו ראו בן עמרם מהלך באמצע: הילך לצדדין אמרו ראו בן עמרם מהלך לצדדין כדי שלא נעמוד מפניו מצוה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו ואיזו זו עמידת זקן אמר להם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו':

כלומר אין חדש תחת השמש העם היה במעמד רצוף של ביקורת על משה בכל מצב כי משה היה היחידי שדן אותם וכל עיני העם היו נשואות למשה והפתרון לבעיה היה  בעצת יתרו "הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם".

אבל כאשר מגיע משה לבחור אנשים כתוב : וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם . כלומר משה רבנו לקח אנשים חכמים וידעים אבל לא נבונים .

הגמרא חברותא מסכת עירובין דף ק עמוד ב מדברת על הנושא

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה - הווין לו בנים שאינן מהוגנים.אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה, מהיכן למדנו זאת?דכתיב ברישא דקרא ד"ואץ ברגלים חוטא" - "גם בלא דעת נפש לא טוב". שלא טובים הבנים הנולדים בלא דעת האשה, שהיה בעלה אץ ברגלים.תניא נמי הכי: "גם בלא דעת נפש לא טוב" - זה הכופה אשתו לדבר מצוה."ואץ ברגלים חוטא" - זה הבועל ושונה בבעילתו, שמטריח את אשתו.ומקשינן: איני, והאמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול וישנה, שמחמת ביאה ראשונה מתלבשת האשה תאוה, ובביאה שניה היא מזרעת תחלה, ואז היא יולדת זכר.ואילו בברייתא נאמר שהבועל ושונה בבעילתו הוא חוטא?לא קשיא:כאן, לדעת האשה, שמסכימה, רצוי הוא לבעול ולשנות.כאן, שלא לדעת האשה, הוא נקרא חוטא.אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם". וכתיב "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים", ואילו "נבונים", שמבינים דבר מתוך דבר לא אשכח לא מצא משה.ואילו גבי לאה, כתיב "ותצא לאה לקראתו, ותאמר: אלי תבוא, כי שכר שכרתיך", שתבעה את יעקב לדבר מצוה.וכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל. ראשיהם מאתים, וכל אחיהם על פיהם".הרי שיצאו מלאה [יששכר נולד מאותה ביאה] בנים "יודעי בינה", דהיינו, נבונים.

מתוך הגמרא יוצא לנו שבזמן משה היו אנשים חכמים ואנשים ידועים אבל לא היו אנשים נבונים . ומתי מדברים על שבט יששכר שהם יודעי בינה ? בזמנו של דוד המלך שכל עם ישראל הגיע להמליכו בחברון

וכך כתוב בדברי הימים א פרק יב פסוק לג

(לג) וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכָל־ אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם: ס

וזה קצת פלא עצום שבזמן שמשה קיבל את התורה ובזמן כל ה 40 שנה במסע במדבר סיני לא היו קיימים אנשים נבונים .

וכדי שנבין את המהות של אנשים נבונים אומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק יח

ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה: מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת"ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה"א (דהי"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה"א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

כלומר המהות של אנשים נבונים זה עניין לימוד התורה והפלפול בדברי תורה . אבל יש כאן קושיה על דברי הגמרא כי שבט יששכר היה גם בזמן משה ובזמן הקמת המשכן ואפילו נתנאל בן צוער הקריב קרבן שני כאשר היה שבט עשירי ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן כב

[כב] ד"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו'. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה בינינו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א =דברי הימים א'= יב לג), לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז יח), למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו (שם שם /במדבר ז'/ יט), שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו /שהיו/ גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו"ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו'], וכל אחיהם על פיהם (דה"א =דברי הימים א'= יב לב), ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.

אם כך נתנאל שהיה משבט יששכר והיה בזמן משה רבנו ואפילו הקריב קרבן שני בגלל העצה שנתן לנשיאים אם כך מדוע אומרת הגמרא

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם".

אומרת הגמרא חברותא מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה - אלא למשה ולזרעו.שנאמר: "כתב לך", "פסל לך". מה פסולתן - שלך, אף כתבן - שלך.אבל משה נהג בה בתורה טובת עין - ונתנה לישראל.ועליו הכתוב אומר: "טוב עין הוא יבורך וגו'"⁽⁹²⁾.מתיב רב חסדא: הרי כתוב "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", רואים שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ליתן את התורה לישראל!ומבארינן: כך אמר משה: ואותי צוה הקדוש ברוך הוא, ואני נתתי את לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן, הא כתיב: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי", משמע, שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ללמד את ישראל!ומבארינן, שאף כאן הכוונה היא שאותי צוה, ואני נתתי אל לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן: הא כתיב: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! "ואמרינן: את השירה לחודה [לבדה] ציוה הקדוש ברוך הוא שמשה ילמד את בני ישראל. אבל שאר התורה ניתנה למשה לבדו, והוא נתנה לישראל.ומקשינן, הא כתיב: "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", ואם מדובר על השירה בלבד, איזו עדות יש בה?אלא, באמת התורה עצמה ניתנה לישראל. אבל פילפולא בעלמא, דהיינו, הבנה וחריפות, ניתן למשה לבדו⁽⁹³⁾, והוא נהג טובת עין - ומסרו לישראל.

ומה המשמעות של כוח הפלפול הזה ?

אומרת חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

כוח הפלפול הוא מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן אותו לעם ישראל ומכוח הפלפול הזה ניתן להחזיר את אותם הלכות שנשכחו בזמן אבלו של משה . לא על ידי נביא רק על ידי כוח הפלפול . זה משמעות הביטוי לא בשמים היא .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר כאשר משה היה בחיים הוא ידע את התורה כולה וכוח הפלפול לא היה בעל משמעות . זה בעצם היה הטעות של קרח שניסה לפלפל מול משה ופלפול מול משה רבנו לא היה שייך כאשר משה ידע את כל התורה כולה . הדבר היחידי שהיה שייך בזמן משה זה לשאול את הקב"ה כמו בעניין  בנות צלפחד  או כמו בעניין המקושש . ולכן  לא היה בזמנו של משה אנשים שהם נבונים כלומר בעלי כוח פלפול כי כוח הפלפול לא היה שייך בחייו של משה . רק לאחר מותו של משה אותו כוח פלפול שנתן מתנה לעם ישראל הוחל על עם ישראל ובייחוד על שבט יששכר בזכות לאה . וענינו של נתנאל בן צוער היה עצה בעלמא ולא כוח פלפול . מה שצריך להגיד שבזכות לאה קיבל מי ששיך לשבט יששכר יכולת וכלי קיבול לקבל את המתנה שהיא כוח הפלפול וזה מה שעשה נתנאל בן צוער אבל רק לאחר מותו של משה יכלו אנשים להיחשב כיודעי בינה .

ויוצא לנו שכנד אותם אנשים שהפסוק מכנה   טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם  צריך אנשים שהם ההיפך מאותם אנשים והם צריכים להיות  חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים  ואחר מותו של משה מי שיכול להתמודד מול אותם אנשים אלו היו מי שהתורה היא הבסיס שלו היחידי שלו מנהיג שאת החוכמה והבינה יכול לשאוב מהתורה שהיא הדבר היחידי שהוא אמת בעולם .

ואומר התורת משה דברים פרק א פסוק יג

וזהו רמז ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל (דהי"א י"ב ל"ב), ע"י בינה של בני יששכר הי' נודע מה עשה כל ישראל שרצו בקיומה של תורה, שאילולא כן לא זכו הם לבינה. ע"כ אמר מרע"ה לדורו הבו לכם הזמינו עצמכם לאהוב תורה וחכמה, כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. אבל הם רפו ידיהם מן התורה, ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים, כי לא הזמנתם עצמכם לכך כאשר צויתי.

מסקנת התורת משה שאם עם ישראל יוקיר את התורה מי שיוביל אותו יהיה אנשים חכמים נבונים וידועים וכאשר הוא יזלזל בתורה המנהיגות של עם ישראל תהיה מנהיגות לא נבונה .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף נב עמוד א

רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא [עז חריפה ההולכת בראש העדר].כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, כלומר: כפי שהיה אותו מתורגמן מן הגליל מתרגם לרבים בשם רב חסדא:כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא [כאשר כועס הרועה על עדרו, מסמא הוא את מנהיגת העדר, והיא נופלת בבורות, וכל העדר אחריה], ומשל הוא, לרועה ישראל, שכאשר כועס הוא על עמו, שם הוא בראשם פרנסים שאינם מהוגנים, והם מובילים את העם לאבדון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ? האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ?  האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:

ואני רוצה להתמקד ולהבין למה התורה הדגישה שאת בלעם בן בעור הרגו בחרב ?

אומר רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

מפירושו של רש"י משתמע שני דברים אחד אומנותו של עם ישראל זה הפה ואומנותו של עשו זה החרב .

וכך אומר ה מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כג

[כג] וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה יכול להרגו אם לא יהיה חרבו שלופה בידו, ומפני מה בא אליו בחרב, כי אומנותן של ישראל בקול, ואומנותן של האומות בחרב, וזה בלעם הרשע החליף אומנותו, ולקח אומנות של ישראל שהיא הקול, כדי לקללם בקולו, לפיכך בא המלאך אליו בחרב, להודיעו שאם יתפוס אומנותן של ישראל יפול בחרב, כי ישראל יקחו אומנותו, ויפילו אותו בחרב, וכן היה לו, שכן כתיב ואת בלעם בן בער הרגו בחרב (במדבר לא ח):

ואת היסוד הזה מפרטת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

אבל סוף סוף בלעם נהרג על ידי פינחס על ידי החרב כלומר החרב אומנם היא לא אומנתו של עם ישראל אבל במקרה של בלעם היה צריך להשתמש בה .

ואומר הזוהר הקדוש שרק על ידי החרב של בלעם ניתן  היה להרוג את בלעם ולא בחרב אחרת

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה בּוֹ כַּמָּה מִינֵי מָוֶת וְלֹא מֵת, עַד שֶׁלָּקַח חֶרֶב שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (חקוק) עָלֶיהָ נָחָשׁ מִצַּד אֶחָד וְנָחָשׁ מִצַּד שֵׁנִי. אָמַר לוֹ פִּנְחָס: בְּשֶׁלּוֹ קַח (הרג אותו), וּבְשֶׁלּוֹ יָמוּת. אָז הָרַג אוֹתוֹ וְיָכֹל לוֹ. שֶׁכָּךָ דֶּרֶךָ אוֹתוֹ צַד - מִי שֶׁהוֹלֵךָ אַחֲרָיו, בּוֹ יָמוּת, וּבוֹ תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ, וּבוֹ יִכָּלֵל. וְכָךָ מֵת בִּלְעָם, וְדָנִים אוֹתוֹ בְּדִינֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא נִקְבָּר לְעוֹלָמִים. וְכָל עַצְמוֹתָיו נִרֻקְבוּ, וְנַעֲשׂוּ כַּמָּה נְחָשִׁים מְזהָמִים מַזִּיקִים שְׁאָר בְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּשָׂרוֹ הָפְכוּ לִנְחָשִׁים.

ומה המקור של אותה חרב של בלעם ? אומר היפה תואר בראשית פרשת ויחי פרשה צח סימן ה

לעשו. שהחרב אומנותו. ומה שרמז מכירת בכורתו לכאן, ינעם לפי מ"ש בספר אמרי נועם [תולדות כה, לד] שחרבו של אדם הראשון היה ביד יעקב, ובעבורו מכר לו עשו בכורתו. ומה שאמר [כה, כט] ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, לא היה אלא כדרך שהסוחרים מאכילים אי זה דבר לקיים המקח. ולזה אמר לו [כז, מ] ועל חרבך תחיה, שלא יחיה אלא על אותו חרב שהפסיד כל טוב בכורתו בעבורה:

אומר היפה תואר שחרב של עשו היא החרב של האדם הראשון שיעקב לכאורה מכר לעשו תמורת הבכורה שלו . והלחם ונזיד העדשים היה כדרך הסוחרים שבגמר העסקה היא על ידי מאכל . אבל המקח העיקרי היה החרב תמורה הבכורה אבל האם יש קשר בן החרב הזאת לחרב שבו נהרג בלעם ? הרא"ש מביא עניין נוסף בקשר לחרב הזאת .

אומר הרא"ש במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:

כלומר יש קשר בן החרב של בלעם לאותו חרב של  יעקב ולבן . החרב ננעצה  בגל אבנים שהיה עדות להסכם בן לבן ויעקב  . ובלעם שיש לו קשר ללבן עבר על ההסכם כשעבר לצד השני של הגלעד  כאשר ניסה לקלל את עם ישראל מראש פעור . ולכאורה אותו חרב שנעץ יעקב בגלעד היא זו שגרמה לבלעם למות . ונשאלת השאלה האם לחרב שננעצה בגלעד  יש לה קשר לחרב של האדם הראשון שנמכרה לעשו ? ויש עוד  קושי מסוים כי לפי היפה תואר החרב הזאת היא רכושו של עשו וכיצד החרב הזאת מופיעה בגלעד ?

הקשר בן לבן ובלעם לפי הזוהר הקדוש הוא שבלעם היה בנו של לבן

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כח

כך אמר וכו': כך אמר יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה, עשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו, אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו. כי חשב, מכיון שניצח את לבן זקנו של בלעם, כחו ודאי גדול ככחו של בלעם, שנאמר עליו, אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ויכול להרוג בפיו. התחיל לצאת לקראתו להתרצות עמו.

וגם כל הידע של בלעם הגיע מלבן פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כג

אמר רבי אבא וכו': כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים, ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו לא ניצל ממנו, וכל מה שידע בלעם מלבן היה, ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו' וכל שכן לבן, וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מלה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ואם תאמר שזמן מועט היה, חודש או שנה, לא כן, אלא ואחר עד עתה, עשרים שנה התאחרתי עמו.

והקשר בן בלעם לעשו הוא דרך בנו של עשו עמלק

פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת כי תצא מאמר להכרית זרעו של עמלק אות קי

עמלק מאן הוא לעילא וכו': שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם, ומשום זה, היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה, רשום בשמותיהם, עמלק, דהיינו ע"מ של בלעם

כלומר אין ראיה מוחלטת אבל אולי ניתן להניח שהחרב של האדם הראשון שנמכרה על ידי יעקב לעשו היא החרב של בלעם והיא היחידה שיכלה להרוג אותו . ואולי ניתן לקשר בן החרבות לפי פרוש רש"י בפסוק בפרשה שלנו כאשר כתב   "ועל חרבך תחיה" כלומר עשה קשר בן עשו לחרב של בלעם .

ועכשיו לשאלה למה דווקא בלעם יכול מות רק על ידי החרב של עצמו ?

כתוב בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק נא - נג

(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־ תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

אומר לבן ליעקב  אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ  כלומר כדי לגזור את דינו של לבן כאשר יש הפרה של ההסכם בגלעד צריך 2 שופטים . גם אלוהי אברהם וגם אלוהי נחור . החרב היא האומנות של אומות העולם שעשו מיצג אותם ולכן דווקא על ידי החרב שהיא בחזקת אומות העולם כלומר בחזקת שרו של עשו הוא סמאל  בלעם שהוא ההמשך של לבן יכול להיהרג כי הריגה על ידי החרב מסמלת את ההסכמה של אלוהי נחור .

וכך ניתן להבין מדברי השל"ה פרשת תולדות תורה אור

כב. ועתה אבאר הסוד, הנה בשם 'יעקב' בא 'במרמה' (בראשית כז, לה) פירוש בחכמה (תרגום אונקלוס שם) ליטול הברכות. דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג, כמו שכתבתי לעיל (אות יג) כי עשו הוא אדום והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור*, 'והנחש היה ערום' (בראשית ג, א), על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו. כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו, כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ובזהר (ח"ג דף קצ"ד ע"ב) אמר, שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו. והתרגום אומר על 'ידע ציד' (בראשית כה, כז), גבר נחשירכן, ופירש בציוני (פרשת תולדות ד"ה ויצא הראשון) הסוד נחש ירכן, שהיה חקוק נחש על ירך שלו, והארכתי בענין זה במקום אחר (ח"ב מסכת מגילה אות מג). על כן בא סמאל ליגע בכף ירך יעקב, אבל לא יכול לו 'כי לא נחש ביעקב' (במדבר כג, כג), ויוצאי ירך יעקב הם זרע קודש, ועשו הוא משורש נחש הארור, ויעקב ובניו זרע ברך ה',

ואת תהליך גזר הדין מתאר הכתר יונתן במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת מלכי מִדין הרגו על הרוגי מחנותיהם את אוי ואת רקם ואת צור הוא בלק ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מִדין ואת בִלעם בן בעור הרגו בחרב והיה כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף מִן אחריו עשׂה דבר של קוסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס אם תקיים את נפשי אשבע לך שכל הימים שאני קיים אין אני מקלל את עמך ענה ואמר לו הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להכרית את יעקב אבינו וירדת למִצרים בעבור לאבד זרעו ומִן אחרי שיצאו ממִצרים גרית בהם עמלק הרשע ועתה גרה הִתגרית לקלל אותם וכיון שראית שלא נענו [הועילו] מעשׂיך ולא קִבל מאמרו של יי מִמך יעצת עצה רעה את בלק להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם ונפלו בעבור כך מהם עשׂרים וארבעה אלפים בעבור כן אין אפשר שוב לקיים את נפשך ומִן יד שלף חרבו מִן נרתיקה והרגו:

כלומר בלעם ולבן נמצאים תחת משפט של פינחס . פינחס אומר שלא ניתן להאמין לבלעם כי הוא כבר 3 פעמים היה נגד עם ישראל כלומר יש כאן חזקה של בלעם שאין לו תקנה והחרב של בלעם עצמו היא שהרגה את בלעם כלומר יש כאן הסכמה של פנחס מצד אחד ומאחוריו ברור שעומד אלוהי אברהם ועצם זה שהחרב הרגה אותו משתמע הסכמה של אלוהי נחור .

ומתוך זה ניתן להבין שהעוצמה של עם ישראל היא בפה ולא בחרב ורק שאין אפשרות אחרת כי את בלעם לא ניתן היה להרוג שלא באמצעות חרבו במקרה כזה עם ישראל החליף את אומנותו לאומנות של עשו . אבל בכל מצב אחר הכוח של עם ישראל הוא בפה כלומר עמל התורה . החרב היא בצד של החרבת העולם ואנחנו נמצאים בצד של החיים בצד של קדושת  החיים שנובעת מתוך התורה  .

וכך אומר רבינו בחיי בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק מ

(מ) ועל חרבך תחיה. לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו גדול על החורבן והחרב, וע"כ זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכח הממית, מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש. במשכן כתיב: (שמות כה, ג) "זהב וכסף ונחשת", ולא היה שם ברזל כלל, ובבהמ"ק כתיב: (מלכים - א ו, ז) "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו", לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם, ובהמ"ק קיום העולם.