פרשת קרח מה הקשר בן פרשת קרח להפטרה בשמואל א ? האם המלכת מלך על עם ישראל זה רעה גדולה ? האם המלכת מלך זה מצווה לכתחילה או בדיעבד ? כיצד ניתן להבין את מעשיו של הנביא שמואל בהקשר למחלוקת הנ"ל ? למה מינה שמואל את שאול לנגיד ? למה הוא מינה אותו למלך אחרי שמינה אותו לנגיד ? אם כבר ממנים מלך לישראל מה צריך להיות תפקידו של המלך ? מי המלך של עם ישראל ? האם קרח ראה את משה כמלך ? מי שייכנע את קרח שמשה הוא מלך ? מה הטעות היסודית של קרח ? האם המחלוקת בן משה לקרח הוא הבסיס לויכוח היום מי צריך להנהיג את עם ישראל ? ‏כ"ז/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת קרח מה הקשר בן פרשת קרח להפטרה בשמואל א ? האם המלכת מלך על עם ישראל זה רעה גדולה ? האם המלכת מלך זה מצווה לכתחילה או בדיעבד ? כיצד ניתן להבין את מעשיו של הנביא שמואל בהקשר למחלוקת הנ"ל ? למה מינה שמואל את  שאול לנגיד ? למה הוא מינה אותו למלך אחרי שמינה אותו לנגיד ? אם כבר ממנים מלך לישראל מה צריך להיות תפקידו של המלך ? מי המלך של עם ישראל ? האם קרח ראה את משה כמלך ? מי שייכנע את קרח שמשה הוא מלך ? מה הטעות היסודית של קרח ? האם המחלוקת בן משה לקרח הוא הבסיס לויכוח היום מי צריך להנהיג את עם ישראל ? ‏כ"ז/סיון/תש"פ
ננסה להבין את הקשר בן הפרשה שלנו פרשת קרח להפטרה בשמואל א
כתוב בהפטרה של פרשת קרח שמואל א פרק יב פסוק טז - יז
(טז) גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָ֔ק עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם:

(יז) הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

שמואל מבקר קשות את הדרישה של עם ישראל לשים עליהם מלך  וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

אבל יש כאן קושיה גדולה כי יש מצווה לשים מלך על ישראל דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק טו

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:

ויש דיון בגמרא על הנושא של המלכת מלך על עם ישראל

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב

מחלוקת אמוראים זו, היא כמו מחלוקת תנאי.

וכמו ששנינו בברייתא: רבי יוסי אומר, כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.

רבי יהודה אומר, לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך.וכיון שהביאה הגמרא את דברי רבי יהודה, לגבי זכויות המלך, היא ממשיכה ומביאה ראיה שרבי יהודה סובר שמצוה להעמיד מלך⁽¹³⁾. [והברייתא תבואר בהמשך].וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל שיקיימו אותן בכניסתן לארץ ישראל. האחת, להעמיד להם מלך⁽¹⁴⁾. והשניה, להכרית זרעו של עמלך. והשלישית, לבנות להם בית הבחירה אשר יבחר ה' לשכן שמו שם⁽¹⁵⁾.רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו משום מצוה, אלא כנגד תרעומתן⁽¹⁶⁾. שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך".רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו משום מצוה, אלא כנגד תרעומתן. שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך".

והיינו, רבי נהוראי סובר שאין מצוה להעמיד מלך, ומה שאמרה התורה (דברים יז) "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבת בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו", [והתורה כותבת שם דיני המלך], הוא רק מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופם לבקש מלך, ויבואו בתרעומת על הנביא לבקש, לכן כתבה התורה, שאם יבקשו - צריך להיות המלך "אשר יבחר ה' אלהיך בו", ושאר דיני המלך.כתוב בספר שמואל (שם): "ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל המצפתה, ויאמרו אליו: הנה אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים". וכתוב שם, שהיה הדבר רע בעיני שמואל, והתפלל אל ה', ויאמר לו ה': לא אותך מאסו! ", "ועתה שמע בקולם, אך כי העד תעיד בהם, והגדת להם משפט המלך".ואמר להם שמואל משפט המלך כנ"ל, "וימאנו העם לשמוע בקול שמואל, ויאמרו: לא! כי אם מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" [ולא בטחו בקדוש ברוך הוא - יד הרמ"ה].ומשמע, שהזקנים ביקשו מלך לשפוט ולרדות במסרבי המשפט, והעם ביקשו מלך לצאת למלחמות.[תניא]: רבי אליעזר [ברבי יוסי] אומר: זקנים שבדור, כהוגן שאלו, ביקשו, שנאמר "תנה לנו מלך לשפטינו". אבל עמי הארץ שבהן - קלקלו. שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו".

אפשר להגיד שיש כאן מחלוקת יסודית בן רבי יהודה לרבי נהוראי האם יש כאן מצווה לכתחילה או מצווה בדיעבד כאשר עם ישראל ירצה להמליך על עצמו מלך ולא יסתפק בהנהגה רוחנית כמו הנביא שמואל שהנהיג את עם ישראל לפני מינוי שאול כמלך . ממעשיו של שמואל  אנחנו רואים היה תהליך הדרגתי של מינוי מלך . בהתחלה הנביא שמואל ממנה את שאול  לנגיד ורק לאחר מכן למלך

וכך כתוב בשמואל א פרק י פסוק א

(א) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֨וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ יְקֹוָ֛ק עַל־ נַחֲלָת֨וֹ לְנָגִֽיד:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק י פסוק א

וע"פ דברי חז"ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ"ש הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד, תפס נגיד לא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני:

כלומר שאול נמשך בהתחלה רק לנגיד ולא למלך וזה מלמד את ההבנה של שמואל שמלך זה לא לכתחילה ורק בדיעבד כמו רבי נהוראי ולכן שמואל מושך את שאול בהתחלה רק לנגיד ורק לאחר מכן המליך אותו למלך לאחר שהעם כולו רצה אותו כמלך וכאשר שמואל מגדיר את הבקשה הזאת כ וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙.

כתוב שמואל א פרק יב פסוק א

(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ:

ומי אחרי כן כתוב שמואל א פרק יב פסוק טז - יז

(טז) גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָ֔ק עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם:

(יז) הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: ס

כלומר המצב הרצוי לעם ישראל כפי שניתן להבין ממעשיו של שמואל עם ישראל צריך להיות ללא מלך עם הנהגה רוחנית בלבד אבל מציאות של חטא תוביל את עם ישראל למנות להם מלך כאשר מצב הביניים הוא נגיד ולא מלך .

וכך מפרש הפנים יפות דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק יד

(יד) ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. דקדק הרמב"ן ז"ל כיון שאחז"ל [סנהדרין כ ב] שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך אינו מובן מ"ש ואשימה עלי מלך ככל הגוים, ובאמת אין זה קושיא שאחז"ל [ע"ז ה א] אלמלא חטאו לא הוי מייתי, והא דכתיב פ' יבמה על תנאי נאמר הרי דאף שבאותו שעה לא היה שייך מצות יבום כלל, כיון שהיה גלוי לפני הש"י שיחטאו אמר פ' אלו על תנאי, וכן מצינו בכמה מקומות וכן הוא באמת שאילו היה בטחונם חזק ויקבלו עליהם עול מלכות שמים לא היו צריכין למלך, כמ"ש [שמות יטו, ה - ו] כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וז"ש שמואל ודעו וראו כי רעתכם רבה וגו' לשאול לכם מלך [ש"א יב, יז] אבל כיון שהיה גלוי לפניו שעתידין לחטוא ויצטרכו למלחמה שלא יהיה בטחונם חזק, על תנאי זה הוא המצוה שימנו עליהם מלך, ומ"ש אשר יבחר ה' אלהיך בו היינו אם יזכו יהיה המלכות ע"פ נביא כמו שאול ודוד, אבל לאחר שפסקה הנבואה ראוי לכל ישראל לכוון דעתם ושכלותם לשמים למנות עליהם מלך הגון, אשר לפי דעתם אם היה נביא לישראל היה ממנה אותו, וז"ש אשר יבחר ה' אלהיך בו שלפי דעתך ראוי למנותו עפ"י הש"י, וע"ז אמר לא תוכל למנות עליך איש וגו' שאפילו אם תראה בדעתך על בן גרים שהוא ראוי לבחור לפי מעשיו יותר מכל, אפ"ה לא תוכל למנותו:

ואת ההידרדרות שמביאה למינוי מלך ממצב של הנהגה רוחנית מלמד מה שכתוב בנביא

וצריך לקרוא את ההמשך של ההפטרה שמואל א פרק ח פסוק א - ה

(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל:

(ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע:

(ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ <<בדרכו>> בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: פ

(ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה:

(ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם:

וגם כאשר רוצים למנות מלך צריך להבין את תפקידו של המלך

הגמרא מחלקת בן דרישת הזקנים לדרישת עמי הארץ

.[תניא]: רבי אליעזר [ברבי יוסי] אומר: זקנים שבדור, כהוגן שאלו, ביקשו, שנאמר "תנה לנו מלך לשפטינו". אבל עמי הארץ שבהן - קלקלו. שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו".

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב

עמי הארץ קלקלו - דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו.

כלומר מלך של עם ישראל לא צריך להיות כמו מלך של כל העמים תפקידו העיקרי הוא הנהגה רוחנית ולא הנהגה מדינית כמו שאנחנו רואים אצל כל מלכי אומות העולם . עם ישראל הוא העם הנבחר על ידי הקב"ה ולכן מי שצריך למלוך על עם ישראל זה הקב"ה כאשר לא אמור להיות מתווך בן עם ישראל לקב"ה . השאיפה של כל יחיד להיות בדרגתו של משה ולהתקרב לקב"ה כמה שיותר . במציאות משה הצליח להגיע לדרגה הגבוהה ביותר ולכן הוא נבחר כמתווך בן הקב"ה לבין עם ישראל אבל זה מצב נתון ולא מצב אידיאלי . כל אחד מעם ישראל צריך לשאוף לדרגתו של משה ואין כאן מבנה בעל מדרג סגור .

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק כז - כט

(כז) וַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה:

(כח) וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְקֹוָק֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:

ואומר הפני יהושע מסכת ברכות דף ד עמוד א

רק שדוד אפילו בזה היה עושה לפנים משורת הדין לאהבתו את ה', ובזה יצדק במה שאמר שמרה נפשי ונגד המלעיגים עליו אמר כן. ועוד נראה בזה שדוד היה מתירא שלא יתפס בעון הדור מצד ענין המלכות עצמו ששאלו ישראל שלא כהוגן וכמו שהוכיח אותם שמואל ואמר להם דעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' ומסיים שם בסוף ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו וכבר ידוע מה שאמרו חז"ל [סנהדרין כ' ע"ב] דזקנים שבאותו דור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו, אבל עמי הארצים שבדור קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו וגו' ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו, ולפי"ז לזה הענין בעצמו נתכוין דוד באמרו שמרה נפשי שלא יתפס באותו עון מצד המלוכה בעצמו מצד שקלקלו עמי הארץ שאמרו והיינו גם אנחנו וגו' והוא לא עשה כן אלא אדרבה היה מראה בעצמו ההיפך שלא התנהג עצמו כשאר מלכי עכו"ם אלא התנהג עצמו במלכותו בעצת זקנים שהיו באותו דור שאמרו תנה לנו מלך לשפטינו בלבד וכן עשה דוד שהיה משכים חצי הלילה לומר שירות ותשבחות והיה משכים לעסוק בתורה והיו ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא שכל זה נראה בעליל שכל עניני מלכות של דוד היה בעצת זקנים שבדור ששאלו כהוגן ואמרו לשפטינו, ודו"ק:

הרצון של זקני ישראל למנות מלך בא לאחר הידרדרות רוחנית שמנעה הנהגה רוחנית ראויה ולכן הבקשה של זקני ישראל למנות מלך במצב כזה היא בקשה הגונה כלשון הגמרא ורק הבקשה של עמי הארץ לבחור לנו הנהגה כמו כל העמים היא בקשה לא ראויה . ואכן דוד המלך התנהג כמו מלך של עם ישראל לא כמו מלך של אומות העולם . וכך כותב הרמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה א

בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד, אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שיכנס לבית הכסא, או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה, יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

מלך בישראל הוא מלך שנבחר על ידי הקב"ה והדבר היחידי שאמור להדריך אותו זאת התורה .

ומה הקשר של כל זה לפרשת קורח ?

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ג

[ג] ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה:

קורח הסתכל על משה כמלך . זה היה הטעות היסודית של קרח . ולכן הוא ביקש את הכהונה . למעשה בהסתכלות שלו על משה הוא הוריד אותו לדרגה של מלך כאשר משה היה מנהיג רוחני של עם ישראל והמלך הוא הקב"ה . כתוצאה מהטעות הזאת הוא באמת האמין שנעשה לו עוול והוא צריך לקבל תפקיד של  כהן  כלומר הוא הפך את הבדיעבד לכתחילה ואולי אם משה היה מלך היה מגיע לו כהונה אבל כאשר משה הוא שושבינו של הקב"ה קרח לא יכול לסתור את משה .

וכך כתוב בדברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה

וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר רש"י דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה

(ה) ויהי - הקדוש ברוך הוא:

בישרון מלך - תמיד עולס מלכותו עליהם:

ואומר השפתי חכמים דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק ה אות ס

ס דק"ל וכי אין לו מלוכה להקב"ה אלא על ישראל והרי מלכותו בכל משלה ל"פ עול מלכותו וכו' פי' בודאי גם הוא מלך על עו"א אבל אינן מקבלים עליהם עול מלכותו כמו ישראל פי' שהם כפופים לו תמיד לקיים כל המצות שגזר עליהם:

וכך אומר הזוהר הקדוש

שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה - מֹשֶׁה מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה. שְׁאָר הַנְּבִיאִים מֵרָחוֹק - וּמֹשֶׁה מִקָּרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. נֶאֱמָן בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, קָרוֹב הוּא לַמֶּלֶךְ.

וזה בדיוק מה שאומרת אשתו של קרח שגרם לנפילתו ל קרח

חברותא מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

כל דאתא, כל מי שבא לקרוא לאון בן פלת, חזיה [ראה את אשתו שהיא יושבת כשהיא פרועת ראש], והדר [וחזר לאחוריו], שהרי שיער באשה ערוה.אדהכי והכי אבלעו להו [בין כך ובין כך, נבלעו עדת קורח בארץ].איתתיה דקרח אמרה ליה: חזי מאי קעביד משה [ראה מה משה עושה]!איהו הוה מלכא [הוא עצמו מלך], לאחוה שוויה כהנא רבא [את אחיו הוא מינה לכהן גדול], לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא [ואת בני אחיו מינה לסגני כהונה].ראה איך הוא דואג רק לעצמו ולמקורביו:אי אתיא תרומה [אם מביאים תרומה] - אמר משה: תיהוי לכהן.אי אתו מעשר, דשקילתו אתון [אם מביאים מעשר, שאתם, בני לוי, נוטלין אותו], אמר משה: הבו [תנו] חד מעשרה לכהן [תרומת מעשר].ועוד דבר הוא עושה לכם, דגייז ליה למזייכו [גוזז הוא את כל שערכם, כפי שנאמר: "והעבירו תער על כל בשרם"], ומיטלל לכו כי כופתא [ומשחק בכם כאילו הייתם שוטים, ואתם חשובים עליו כגלל], עינא יהב במזייכו [נותן הוא עיניו בשערכם, שלא יהיה בכם בעל צורה כמותו].אמר לה: הא איהו נמי קא עביד [הרי גם משה עצמו גילח את כל שערו]!אמרה ליה: כיון דכולהו רבותא דידיה [כיון שכל מה שאתם עושים, לגדולתו וכבודו אתם עושים, שאתם מקיימים אפילו דברים שמשימים אתכם כשוטים], אמר איהו נמי: "תמת נפשי עם פלשתים". כלומר, אגזוז גם אני עמהם עכשיו, כדי להפיס דעתם.ועוד, דקאמר לכו משה: עבדיתו תכלתא [עשו פתיל תכלת על כנפי בגדיכם]. אי סלקא דעתך תכלתא חשיבא מצוה, למה אינו מצוה לעשות את כל הבגד תכלת?אפיק גלימי דתכלתא [הוצא אתה בגדי תכלת], וכסינהו לכולהו מתיבתך [וכסה בהם את כל בני בית מדרשך]!היינו דכתיב: "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנה"."חכמות נשים בנתה ביתה" - זו אשתו של און בן פלת, שהצילה בחכמתה את ביתה.

"ואולת בידה תהרסנה" - זו אשתו של קרח, שהרסה את ביתה באיוולתה.

כלומר אשתו של קרח הצליחה להוריד בעיניי קרח את משה לדרגה של מלך ומלך בשר ודם יש לו שיקולים אישים ולכן היה לו לגיטימציה לחלוק על משה ולדרוש שיעשה שינוי בהחלטות שלו  וייתן ללוים גם להיות כוהנים אבל משה שהיה נאמן ביתו של המלך שהוא הקב"ה וכל מעשיו או דבריו נובעים מתוך רצונו של הקב"ה ולכן הוא נקרא נאמן בתו לא יכול לשנות מדברו של הקב"ה ולכן מיד שהגיע קרח למשה והטיח בו את הטענות שלו

במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ד - ה

(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:

(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְקֹוָ֧ק אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

ואומר בכור שור במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק ה

(ה) ויודע ה' את אשר לו - ואז תדעו כי מאת ה' היתה לאהרון הגדולה ולא מדעתי עשיתי, כמו "ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי

ואולי הויכוח היסודי הזה נמצא בבסיס הויכוח בימים אלו בן שומרי המצוות מי צריך להנהיג אותנו האם הנהגה מדינית או הנהגה רבנית בייחוד שהיום לא ניתן להמליך מלך כי המלכת המלך הינו שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ .

 

פרשת שלח לך למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ? ‏כ'/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת שלח לך  למה חטא המרגלים גרם לעונש כזה חמור ? מה הקשר לבכייה לדורות ? מתי היה עוד בכייה של עם ישראל ? למה על הבכייה בפרשת המתאווים לבשר לא גזר הקב"ה עונש כמו בחטא המרגלים ? מה הקשר להפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה ? מה הקשר ל 40 יום ? האם ב 40 יום לפני חטא המרגלים היה בריאה הפוכה ?  ‏כ'/סיון/תש"פ

במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק לא - לג

(לא) וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ:

(לב) וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת:

(לג) וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:

 (א) וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא:

וכדי להבין את חטא המרגלים ואת העונש שהקב"ה נתן לעם ישראל נסתכל בדברי התורה

במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק לד - לה

(לד) בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָרֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־ עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי:

(לה) אֲנִ֣י יְקֹוָק֘ דִּבַּרְתִּי֒ אִם־לֹ֣א׀ זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ:

הגמרא דנה בעניין חברותא מסכת תענית דף כט עמוד א

שנינו במשנתנו: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ.

מנלן שהיה זה בתשעה באב?דכתיב: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ואמר מר: בשנה ראשונה עשה משה את המשכן, ונסתיימה מלאכתו בכ"ה בכסלו⁽¹⁶⁶⁶⁾.

המתין משה עד חודש ניסן, שהוא תחילת שנה שניה, ואז הקים משה את המשכן. ובאותה שנה שלח את המרגלים.וכתיב: "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת", וכתיב בהמשך המקרא: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים".אמר רבי חמא בר חנינא: אותו היום [היום השלישי למסעם] סרו מאחרי ה'⁽¹⁶⁶⁷⁾, כפי שמובא בהמשך המקרא: ויהי העם כמתאוננים וגו'. הרי שהיה זה בעשרים ושלשה בחודש השני, הוא חודש אייר⁽¹⁶⁶⁸⁾.וכתיב לאחר מכן: "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וגו'".וכתיב שאמר להם משה: "התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו' לא יום אחד תאכלון ולא יומים וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא וגו'".והרי אותו מעשה שהתאוו תאוה היה בעשרים ושלשה באייר, ולאחר מכן אכלו בשר חודש ימים, יוצא, דהוו להו [שהיה זה], סיום אותו חודש, בעשרין ותרתין [בעשרים ושתים] בסיון [כי החודש היה חסר, בן עשרים ותשעה יום].וכתיב לאחר מכן, שמרים ואהרן דברו על משה, ונענשה מרים - ונצטרעה. וכתוב: "ותסגר מרים שבעת ימים". דהוו להו [שהיה זה], סיום אותם שבעה ימים, בעשרין ותשעה בסיון.וכתיב מיד לאחר אותו מעשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים. והיינו, שהיה זה מיד לאחר שנסתיימו שבעת ימי ההסגר של מרים.וכתיב: "וישבו [המרגלים] מתור הארץ מקץ ארבעים יום". ובאותו לילה ששבו הוציאו דיבת הארץ רעה, ובכו העם, וקבע להם הקדוש ברוך הוא בכיה לדורות, כפי שיובא להלן.

ותמהה הגמרא: לפי החשבון דלעיל, עוֹלֶה שהני [אלו], הימים מזמן שילוח המרגלים עד חזרתם, ארבעים יום נכי חד הוו [ארבעים יום חסר אחד היו]!שכך הוא החשבון: שני ימים נותרו מחודש סיון, דהיינו, יום עשרים ותשעה עצמו, שבו נשתלחו המרגלים, ויום שלושים בו. ועוד עשרים ותשעה ימים של חודש תמוז. ועוד שמונה ימים שעברו מחודש אב עד שחזרו המרגלים, שהרי בלילה שלאחר מכן בכו העם, סך הכל - שלושים ותשעה יום⁽¹⁶⁶⁹⁾.ואילו בפסוק כתוב, שהמרגלים שבו מקץ ארבעים יום מהליכתם!

אמר אביי: חודש תמוז דההיא שתא [שבאותה שנה] - מלויי מליוה [עשו אותו חודש מלא, בן שלושים יום], ועל ידי כך ניתוסף עוד יום אחד, ונסתיימו ארבעים יום בתשעה באב.דכתיב: "קרא עלי מועד לשבר בחורי". יום עיבור החודש נקרא מועד⁽¹⁶⁷⁰⁾, ו"לשבור בחורי" - היינו חורבן בית המקדש. כלומר, שחורבן בית המקדש נקבע ליום ט' באב, על ידי שאותו חודש היה מעובר.וכתיב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". שכאשר שמעו העם את דברי הדיבה שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל, נתנו קולם בבכי. ולא שעו לדברי יהושע וכלב, שאמרו שטובה הארץ מאד מאד.

אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה שבכו בו העם - ליל תשעה באב היה, כפי שהעלה החשבון שהובא לעיל.אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בלילה זה בכיה של חנם, על לא כלום, ואני קובע לכם בלילה זה בכיה לדורות הבאים, על חורבן בית המקדש⁽¹⁶⁷¹⁾.ובאותו לילה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כפי שנאמר: ויאמר אליהם חי אני נאם ה' וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון וגו'.

כלומר חטא המרגלים לא רק שגרם לעם ישראל למות במדבר ולשהות במדבר 40 שנה עד שימותו כל מי שהיה חלק מחטא המרגלים החטא  גרם לבכייה לדורות לכל עם ישראל . הבכייה לחינם של עם ישראל גרמה לבכייה לדורות . ונשאלת השאלה למה בכייה קודמת לבכייה הזאת לא גרמה לעם ישראל נזק כמו חטא המרגלים  ורק הבכייה לחינם גרמה לעונש כזה כבד .

כתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק ד

(ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק י

(י) וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְקֹוָק֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע:

עם ישראל בכה גם כאן לפני חטא המרגלים למשפחותיו על עניין הבשר ולמה על בכייה זו  הקב"ה לא נתן עונש כבד כמו שנתן בחטא המרגלים ?

אומר הקדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום .

אומרת גם הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טז עמוד ב

וכל כך למה, כלומר: לאיזה ענין אמרו, שדברים אלו בכלל יסורים?

ומפרשינן: שנחשב יסורים לענין זה דתניא דבי רבי ישמעאל: כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין, קיבל בזה עולמו, כל מנוחתו לעתיד!

כלומר עולם בכלל ועולם קטן  שהוא האדם קשור לתהליך שלוקח ארבעים יום . כלומר התהליך של בריאת העולם הקטן זה האדם ובריאת העולם עצמו קשור לתהליך של 40 יום . ולכן קבלת התורה היה תהליך של 40 ימים שזה התהליך של בריאת העולם מחדש בזמן מתן תורה  . ולכן ולד במעי איתו נחשב לוולד רק לאחר 40 יום .

וראיה לדבר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני!

חברותא מסכת ברכות דף ס עמוד א

ואיבעית אימא: מעשה דלאה בתוך ארבעים יום ראשונים להריון הוה, שאז עדיין אפשר לשנות את העובר על ידי תפלה. וכדתניא: שלשה ימים הראשונים לעיבור, יבקש אדם רחמים שלא יסריח הזרע, אלא יקלט ויתפתח לולד, אבל אם לא נקלט עד שלשה ימים, כבר לא יקלט. ושוב לא מועילה לו תפלה.

ומשלשה ימים ועד ארבעים יום, יבקש רחמים שיהיה הולד זכר.

כלומר יש אפשרות לשנות את מין הילוד במשך 40 יום ראשונים שעדיין יכול מין הוולד להשתנות . יוצא לנו שתהליך של 40 יום הוא תהליך בריאה שקשור גם לאדם וגם לעולם .

ולפי הגמרא בתענית סדר העניינים היה של 40 יום לפני שליחת המרגלים . 3 ימים של נסעה מהר סיני ולאחר מכן 30 יום של אכילת הבשר ו 7 ימים של ההסגר של מרים . סה"כ 40 יום . כלומר הזמן הזה של התחלת המסע במדבר עד סיום ההסגר של מרים היה בדיוק 40 ימים זמן שמתאים לבריאה של עולם . בתוך הזמן הזה היה בכייה של כל עם ישראל בגלל התאווה לבשר והקב"ה לא גזר על עם ישראל עונש כמו על חטא המרגלים שגם הוא היה תהליך של  40 יום וצריך להבין מדוע זה כך ?  יש כאן 2 תהליכים של בנית עם ישראל 40 יום לפני שליחת המרגלים ו 40 יום של שליחת המרגלים וצריך להבין מה ההבדל בניהם , בשניהם היה בכייה  אבל התוצאה של הבכייה שונה לחלוטין בן שני המקרים   .

אומרת הגמרא בחברותא מסכת שבת דף קטז עמוד א

דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה בעתיד, כאשר לא ידאגו מפורענות, ויצר הרע יתבטל.ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.פורענות שנייה מאי היא? [במדבר יא] "ויהי העם כמתאננים".פורענות ראשונה [במדבר י] "ויסעו מהר ה'".ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי ה', והתאוו לבשר תוך שלשה ימים למסעם מהר ה'.והיכן מקומה של פרשת ויהי בנסוע?אמר רב אשי: בפרשת במדבר בענין הדגלים.

והגמרא מדברת על הפסוקים הנ"ל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לה - לו

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

כלומר התורה מכניסה פרשה שלא במקומה עם שני נ הפוכים כדי לעשות הפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה . הפורענות הראשונה מתבארת לפי התוספות מסכת שבת דף קטז עמוד א

פורענות ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם - פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני אמר הקדוש ברוך הוא נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון.

כלומר יש כאן 3 ימים של נסיעה מהר סיני וזה פורענות ראשונה הפסקה של הפסוקים על ידי שני נ הפוכים ואז מגיע פורענות שניה שהיא 30 יום של התאווה לבשר ו 7 ימים של הסגר של מרים .

כלומר ללא הפסוקים היה לנו כאן בריאה של עולם  אבל עולם הפוך לבריאה נכונה

וככה כתוב בזוהר הקדוש

וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים בְּפַעַם אַחַת בָּעוֹלָם. וּמֵהַיּוֹם שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָם, לֹא נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת, עַד שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבוֹת בַּגּוּף. וְכַמָּה הוּא? שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁהֲרֵי כָּל שִׁבְעַת יָמִים לֹא נִכְנָסִים אֵלֶיהָ רוּחוֹת לְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ, וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים הַלָּלוּ הָרוּחַ הוֹלֶכֶת בַּגּוּף לִמְצֹא אֶת מְקוֹמָהּ, וְאָז כָּתוּב (ויקרא כב) וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ.

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי חוֹזְרִים הָרוּחַ וְהַגּוּף לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַגְּבִירָה וּלְהִקָּשֵׁר עִמָּהּ, וּבְזָכָר, בְּגוּף וּבְרוּחַ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל (ב) דְּמֵי טָהֳרָה, שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הָרוּחַ בַּגּוּף.

כלומר הדרך הנכונה זה 7 ימים ואז 33 יום של התיישבות הנשמה בתוך הגוף וכאן יש בדיוק הפוך : 33 יום ולאחר מכן 7 ימים של מרים .

וכדי לתרץ את ההבדל צריך להגיד שהתפילה של משה לקב"ה הועילה על ידי הכנסת הפסוקים בין ה 3 הימים לשאר ה 33 כך שאין לנו בריאה הפוכה של העם היהודי כי אין לנו רצף של 40 יום ,ואם לא היו את הפסוקים הנ"ל אולי היה כאן בריאה מעוותת שלא ניתנת לתיקון ולכן הוכנסו הפסוקים לעשות הפרדה כדי שלא יהיו פה 40 יום רצופים של פורענות . ה 40 יום הנוספים שזה חטא המרגלים זה בריאה של 40 יום שניתנת לתיקון כי זה היה בכייה לחינם והתיקון נעשה על ידי 40 שנה במדבר אבל אם חס וחלילה לא היו לנו א ההפרדה בן הפורעניות והיה רצף של 40 יום ובריאה הפוכה אולי חס וחלילה לא היה תקומה לעם היהודי ולכן אומר משה לקב"ה

במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו) וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי: פ

ואומר הספרי זוטא (הורוביץ) במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק טו

(טו). ואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקדוש ברוך הוא למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:

לסיכום הבכייה של עם ישראל בזמן התאווה לבשר היה יכול חס וחלילה להסתיים באובדן העם היהודי לולי נכנסו הפסוקים וגרמו להפרדה בן פורענות לפורענות

 

 

פרשת בהעלותך מתי יש מנוחה ? מה קורא כאשר אין מנוחה ? מה הקשר לבית המקדש ? האם יכול להיות מנוחה למי ששואף לחומריות ? למה לדב אין לו מנוחה ? איך ניתן להגיע למנוחה בעולם ללא בית מקדש ? מה נשאר לקב"ה בעולמו לאחר חורבן הבית ? מה הבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? האם יש מנוחה ונחלה בעולם הזה ? ומה הקשר לזעקתו של רבי שמעון בר יוחאי "תורה מה תהא עליה?" ‏י"ג/סיון/תש"פ

בס"ד
פרשת בהעלותך מתי יש מנוחה ? מה קורא כאשר אין מנוחה ?  מה הקשר לבית המקדש ? האם יכול להיות מנוחה למי ששואף לחומריות ? למה לדב אין לו מנוחה ? איך ניתן להגיע למנוחה בעולם ללא בית מקדש ? מה נשאר לקב"ה בעולמו לאחר חורבן הבית ? מה הבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? האם יש מנוחה ונחלה בעולם הזה ? ומה הקשר לזעקתו של רבי שמעון בר יוחאי "תורה מה תהא עליה?" ‏י"ג/סיון/תש"פ

כתוב במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג - לו

(לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְקֹוָ֔ק דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֜ק נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה:

(לד) וַעֲנַ֧ן יְקֹוָ֛ק עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה: ס

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

וכותב המלבי"ם במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לו

(לו) ובנחה, בעת הגיע למקום שבו חנו אמר שזה כדי להניח רבבות אלפי ישראל היגעים מן הדרך. ושובה הוא מענין מנוחה כמו שכתוב בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל), בענין שהנסיעה הוא נגד האויבים והחניה הוא להרגיע את ישראל:

כאשר ארון הקודש נמצא בתנועה אנחנו לא נמצאים במצב של רגיעה אנחנו נמצאים במצב של מלחמה עובדה שכתוב וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ   .

אבל כאשר ארון הקודש נמצא במקומו בתוך קודש הקודשים בתוך בית המקדש אנחנו נמצאים במצב של מנוחה . והשאלה מה למה זה כך ?

אומר ההעמק דבר במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לו

(לו) ובנחה יאמר שובה ה'. שעד כה הלך הארון של ברית ה' חוץ למחנה ישראל, ולא היה רוח הקודש בתקפו להצלחת תורה שבעל פה כל כך, כמו בעת שרבים מקובצים במקום אחד כדאיתא בב"ק סוף פרק מרובה שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים כו', ועתה בשעה שנחו ושב הארון למקום רבבות אלפי ישראל, התפלל משה שישוב רוח הקודש בתקפו אל רבבות אלפי ישראל. וכבר ביארנו בכ"מ שאע"ג שהענין ראוי להיות בעצמו, מכל מקום התפלה מועיל הרבה להיות כרצון הקדוש ברוך הוא גם בלי תפלה, כמש"כ בספר שמות פרשת בשלח בפ' מה תצעק [י"ד ט"ו]:

כלומר כאשר הארון נוסע רוח הקודש לא נמצא על עם ישראל בכל תוקפו כפי שהוא נמצא כאשר עם ישראל נמצא במנוחה כאשר ארון הקודש נמצא במקומו . ועניין תוקפו של רוח הקודש פוגם בלימוד התורה שבעל פה ומתוך כך גורם לאותם אלו שהם אויבים שלנו ואלו שהם שונאים שלנו לנסות לפגוע בנו העוצמה הרוחנית של עם ישראל נובע מהתורה ולכן חסרון בתורה מחליש את עם ישראל וגורם לאובים שלנו לנסות להלחם בנו אבל כאשר ארון הקודש נמצא במקומו תוקפו של רוח הקודש גדל ולימוד התורה מצליח יותר וזה גורם לשונאים שלנו ולאויבים שלנו להתרחק מאיתנו  .

ולכן כתוב במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

(לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְקֹוָ֔ק דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֜ק נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה:

רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק לג

וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:

כלומר מקום המנוחה נקבע רק על ידי ארון הקודש והענן שהיה נוסע עם הארון . ורק 2 הדברים הללו יכולים לקבוע היכן מקום המנוחה . כי מנוחה זה המקום שיש בו תורה ולא שום דבר אחר . וההיפך מתורה זה התאווה לגשמיות ששם אין ולא קיים מנוחה .

חברותא מסכת מגילה דף יא עמוד א

"ארי נוהם" - זה נבוכדנצר הרשע. דכתיב ביה: "עלה אריה מסובכו"."דוב שוקק" - זה אחשורוש. דכתיב ביה: "וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב" [פירוש המקרא: ובאה חיה אחרת שניה הדומה לדוב]. ותני רב יוסף: אלו פרסיים. שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין [מלובשים] בשר כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. ואחשורוש היה פרסי.

וצריך להבין מה הכונה שאין להם מנוחה כמו דב

ספר נר מצוה חלק א - עניני ארבע המלכיות

ואמרו בפרק עשרה יוחסין (קידושין עב א) "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב" (דניאל ז, ה). תני רב יוסף אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב. פירוש, שהם מבקשים תמיד לבלוע, כך הוא מדתם. ולכך כתיב אצל מלכות זה במגלת אסתר (אסתר י, א) "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים". ומה בא הכתוב הזה לומר, מה שאמר ששם המלך מס על הארץ. רק שבא לומר, שכל זה כח אחשורוש, שהיה חסר, ומבקש תמיד למלאות נפשו מן העושר, וזה היה עצם מלכות שניה. וכן אמר דניאל על זאת החיה (דניאל ז, ה) "וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא". וכן אמרו (מגילה יא א) למה נקרא "אחשורוש", שהכל נעשו רשין בימיו. וכל זה שרצה למלאות נפשו מן תאותו הגופנית. וכאשר ידע המן ענין אחשורוש, רצה גם כן שימכור לו ישראל בעד כסף, שזהו ענין כח אחשורוש, ובזה יהיה חס ושלום בולע את ישראל. ומפני כי אחשורוש תמיד חפץ לבלוע, ולפיכך אמר להמן (אסתר ג, יא) "הכסף נתון לך", ולא שאין אני רוצה הכסף שלך, רק מקבל אני ממך, וחוזר אני ונותן לך. ולא החזיק בכסף, שזה ודאי היה לו גנאי גדול לקבל כסף, ולתת עם אחד להריגה בשביל כסף. רק בשביל אהבת כסף, היה מקבלו וחוזר ונתן הכסף אליו. וכבר בארנו במקומו מענין זה. כלל הדבר, כי ענין מלכות השניה, שהיה חפץ ורוצה לבלוע הכל.

כלומר המשמעות של להיות במנוחה זה שאיפה ללימוד התורה ולא לחומריות. המצב האופטימאלי  של האדם זה להתעסק עם הבסיס לקיומו של העולם וזה התורה , וכדי ללמוד את התורה בצורה אופטימאלית צריך שרוח הקודש יהיה בתקפו  , וכדי שמצב כזה יקרה אנחנו צריכים שארון הקודש יהיה במקומו בתוך המשכן בתוך קודש הקודשים . שם זה הנקודה שהיא נקודת הממשק בן העולם לקב"ה .

דברים פרשת ראה פרק יב פסוק ט - יא

(ט) כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:

(י) וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכָּל־ אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח:

(יא) וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַֽיקֹוָֽק:

כלומר המנוחה והנחלה זה כאשר עם ישראל ישכן את שמו של הקב"ה במקום אשר יבחר . והכוונה של לשכן את שמו של הקב"ה זה הכנסת ארון הקודש לתוך קודש הקודשים . ורק אז שורה על עם ישראל רוח קודש בתוקפו להצלחה בלימוד התורה כפי שאומר העמק דבר  .

ויש לשאול מהיום שבית המקדש נחרב ואין לנו את ארון התורה ואין לנו את בית המקדש ואנחנו נמצאים בהסתר פנים כיצד צריך להיות הדרך שלנו להגיע למנוחה ונחלה ? כיצד נוכל לכוון את מה שאנחנו עושים כדי שתהיה לנו הצלחה בלימוד תורה ?

חברותא מסכת ברכות דף ח עמוד א

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, מאותם דברים מעולים שאמרת בשם רב חסדא בעניני בית הכנסת. אמר ליה רפרם בר פפא לרבא: הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב, מהו פירוש הכתוב [תהילים פז ב]: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"? - אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה, מקומות שתלמידי חכמים מתאספים ובאים שם ללמוד בתלמוד המביא לידי הכרעת הלכה,⁽³⁸⁾ יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו וזה מה דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.⁽³⁹⁾ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא, בתחילה הייתי לומד בתוך ביתי ומצילנא בבי כנישתא, ומתפלל בבית הכנסת, כיון דשמענא להא מאמר זה דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות⁽⁴⁰⁾ של הלכה בלבד", לא הוה מצילנא אלא היכי דגריסנא, לא הייתי מתפלל אלא במקום שאני לומד,⁽⁴¹⁾ כלומר בביתי.⁽⁴²⁾

כלומר העולם לאחר חורבן בית המקדש שונה מהעולם לאחר החורבן אבל הקב"ה  כאשר הוא נותן לנו מכה הוא גם נותן לנו גם רפואה ואפשרות לשרוד בעולם של הסתר פנים . מה שנתן לנו הקב"ה ארבע אמות  של הלכה שזה "בית המקדש " שלנו לאחר חורבן הבית . וגם נתן לנו את אותו מקום שנוכל להתפלל בעולם שאין בו בית מקדש ונתן לנו את בית הכנסת וכך אומר  הזוהר הקדוש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה הוּא עוֹמֵד כְּמוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁעוֹמֵד זֶה כְּנֶגֶד זֶה. וְאוֹתוֹ בֵּית מִקְדָּשׁ, כָּל תִּקּוּנָיו וְכָל עֲבוֹדוֹתָיו וְכָל אוֹתָם כֵּלִים וְשַׁמָּשִׁים, כֻּלָּם הֵם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, הַכֹּל הָיָה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הוּא בֵּית מְנוּחָה כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה בְּכָל אוֹתָם תִּקּוּנִים, לִהְיוֹת בְּתִקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה בֵּית מְנוּחָה וִירֻשָּׁה. כָּךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ בְּכָל תִּקּוּנֵי הַיֹּפִי, לִהְיוֹת כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה, לִהְיוֹת בֵּית תְּפִלָּה, לְתַקֵּן תִּקּוּנִים בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ.

כלומר בעולם של הסתר פנים בעולם שאין לנו את בית המקדש ואת ארון הקודש כדי שנוכל להגיע למנוחה ונחלה נשאר לנו אך ורק 4 אמות של הלכה. כלומר לימוד התורה זה הדרך היחידה שלנו לשאוף להגיע למנוחה ונחלה . כאשר היה את בית המקדש באופן מעשי היה יותר קל ללמוד את התורה ולהצליח אבל היום המצב הוא של הסתר פנים ומאלץ אותנו להתאמץ הרבה יותר בלימוד התורה כדי להגיע לתוצאות שהראשונים יכלו להגיע ביתר קלות .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.ואמר רבה בר רב חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים שחפצו לקיים מצוות ה' היו מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון [פתח החצר והבית] כדי שיראו "פני הבית" ובכך לחייבן במעשר וכפי שיבואר בסמוך.אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך גגות דרך חצירות⁽²⁵⁾ ודרך קרפיפות כדי שלא יראו את "פני הבית" ובכך לפטרן מן המעשר.

העולם שלנו שהוא עולם הסתר פנים זה עולם שהדרך היחידה שלנו להגיע למנוחה ונחלה להתאמץ ולעמול בתורה וזה הדרך היחידה להגיע למנוחה ונחלה וזה בדיוק הזעקה של שמעון בר יוחאי ששואל בעולם שלנו עולם של דורות אחרונים

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?

וכל זה נעשה לשם העולם הבא כמו שאומר הגאון מוילנה  באדרת אליהו דברים פרק יב פסוק ט

דג' בריתות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. ברית התורה. וברית ע"ז. וברית מילה. ולכן אמר ולא נתתו לגויי הארצות זו ברית תורה. ולא הנחלתו לעובדי פסילים זו ברית ע"ז. לא ישכנו כו' זו ברית מילה. ונאמר מנוחה. נחלה. מתנה. מפני שיש לאחר מיתה ג' דברים. לנפש. ורוח. ונשמה. לנפש. הוא מנוחה. כמ"ש ונחך וגו' והשביע בצחצחות וגו'. ונחלה לרוח. והוא נחלת ג"ע שהוא ירושה מאדם הראשון ומיעקב. ומתנה הוא לנשמה. וכן נאמר בפסוק אז תתענג וגו' והרכבתיך וגו' והאכלתיך וגו':