פרשת ויקהל פקודי האם הכול בידי שמים ? מה הכוונה שהכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? מתי זה נקרא בידי שמים ומתי זה נקרא בידי אדם ? איזה מידה שולטת באדם שיכל למנוע את עצמו ממצב מחלה או סכנה ? מה דינו של אדם שלא שומר על עצמו כאשר יש לו אפשרות כזו ? מה דינו של אדם שמדביק את חברו במקום שזה נובע מחוסר זהירות כאשר הוא יכול היה למנוע את זה ? מה יעשה האדם כדי להתגבר על מצבים בו אין לו שליטה ? מה הקשר לזהירות מנגיף הקורונה ? ‏כ"ד/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת ויקהל פקודי האם הכול בידי שמים ? מה הכוונה שהכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? מתי זה נקרא בידי שמים ומתי זה נקרא בידי אדם ? איזה מידה שולטת באדם שיכל למנוע את עצמו ממצב מחלה או סכנה ? מה דינו של אדם שלא שומר על עצמו כאשר יש לו אפשרות כזו ? מה דינו של אדם שמדביק את חברו במקום שזה נובע מחוסר זהירות כאשר הוא יכול היה למנוע את זה ? מה יעשה האדם כדי להתגבר על מצבים בו אין לו שליטה ? מה הקשר לזהירות מנגיף הקורונה ? ‏כ"ד/אדר/תש"פ

אני רוצה לדבר על נושא הזהירות הנדרשת היום במצב של הכרזה על מגיפה עולמית מגפת הקורונה . יש אנשים שאומרים הכול שטויות אם הקב"ה רוצה שיקרה לי משהו בכל מקרה יקרה לי ולכן כל הזהירות הנדרשת בימים הללו אני משאיר  לאנשים היסטריים וזה לא מתאים לי להיות בבית ולא לצאת ולהתרחק 2 מטר מכל אדם ולעמוד על כל "השולחן ערוך" של משרד הבריאות . ומהות הסוגיה הזאת היא בגמרא

בבלי חברותא מסכת כתובות דף ל עמוד א

ומפרשת הגמרא: מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה, הסובר שאף כרת פוטר מממון כמו מיתה?

כי נאמר "אסון" בידי אדם, "ולא יהיה אסון ענוש יענש",⁽⁷⁾ ומשם אנו לומדים לפטור חייבי מיתות בית דין מן התשלומין.ונאמר "אסון" בידי שמים, אצל יעקב, שאמר לבניו [בראשית מב לח]: "ויאמר לא ירד בני [בנימין] עמכם, כי אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון [כגון קור וחום, הכי סלקא דעתין] בדרך אשר תלכו בה"⁽⁸⁾ -והרי זה מלמד בגזירה שוה:מה "אסון" האמור בידי אדם דהיינו מיתת בית דין פטור מן התשלומין.אף "אסון" האמור בידי שמים - כרת ומיתה בידי שמים - פטור מן התשלומין.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה על הגזירה שוה:ממאי דכי מזהר להו יעקב לבניה, מנין שכוונת יעקב באומרו "לא ירד בני עמכם, וקראהו אסון" היא להזהיר אותם על אסון של צינים ופחים [קור וחום],⁽⁹⁾ דבידי שמים נינהו, עד שאתה למד מפסוק זה לאסון בידי שמים!?והרי דילמא נתכוין יעקב להזהיר על אסון של אריא וגנבי [טריפת אריה וגונבי נפשות], דבידי אדם נינהו.כלומר: שניהם אינם בידי שמים [וגנבי, בידי אדם הוא],⁽¹⁰⁾ ולא תלמד לרבות אסון בידי שמים לפוטרו מן התשלומין!?ומשנינן: מכל מקום, יש לך ללמוד מפסוק זה אף על אסון בידי שמים.כי אטו, האם יעקב אבינו רק אהא - על אריא וגנבי שאינן בידי שמים - הוא דאזהר, ואילו אהא - על צינים ופחים שבידי שמים הן - לא אזהר יעקב!?

והרי ודאי שיעקב על כל מילי אזהר, כי לכל האסונות חשש יעקב, ובכללן אסונות בידי שמים. ולכן נתרבו אף אסונות בידי שמים מ"אסון אסון".⁽¹¹⁾ותמהה הגמרא על דברי רב אדא בר אהבה:

וכי צינים פחים כשהם באים על האדם "בידי שמים" נינהו?כלומר: וכי גזירת מלך הם, עד שאתה קורא להם "אסון בידי שמים"!?והתניא: הכל בידי שמים, כל פורענות הבאה על האדם גזירת מלך היא, חוץ מצינים פחים, שפעמים באים על האדם בפשיעתו, ולא גזר הקדוש ברוך הוא פורענות עליו.שנאמר: "צינים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"!⁽¹²⁾ואם כן, אין להחשיב "צינים ופחים" כאסון בידי שמים, אלא כאסון בידי אדם, ותיקשי לרב אדא!?ותו תיקשי לרב אדא: וכי אריא וגנבי בידי אדם נינהו, ואין הם באים מגזירת מלך!?⁽¹³⁾והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא בברייתא:מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו.ותמהה הגמרא לפני שהיא ממשיכה להביא את דברי הברייתא:וכי לא בטלו ארבע מיתות בית דין!? הא בטלו להו כאשר הפסיקו הסנהדרין לדון אותם!?

ומבארת הגמרא: אלא, כך יש לשנות את הברייתא:דין ארבע מיתות - לא בטלו.כלומר, עונש הדומה לארבע מיתות לא בטל.⁽¹⁾ והיינו:א. מי שנתחייב סקילה, ומן הדין יש להפילו מגג בית הסקילה שהיה גבוה שתי קומות, הרי סופו שהוא -או נופל מן הגג, ונהרג מהנפילה.או חיה מפילה אותו על הארץ, ודורסתו [הורגתו בדריסה].ב. ומי שנתחייב שריפה, על ידי יציקת עופרת רותחת אל תוך גרונו. סופו שהוא -או נופל בדליקה.או נחש מכישו, וארס הנחש שורפו.ג. ומי שנתחייב הריגה בסייף, סופו שהוא -או נמסר למלכות, והן מתיזין את ראשו בסייף, כמנהגם.או ליסטים באין עליו, והן ממיתין אותו בסייף, כמנהגם.ד. ומי שנתחייב חנק. סופו שהוא -או טובע בנהר, ומיתתו באה על ידי חנק.או מת בסרונכי [מחלת האסכרה] שהיא חונקתו בגרון מבפנים.⁽²⁾הרי מבואר שארי הבא על האדם, הוא במקום סקילה, וגנבים הבאים על האדם הוא משום שנתחייב סייף, ולכן לסטים [גנבי] באים עליו, ואם כן אלו הן בידי שמים.אלא איפוך את דברי רב אדא בר אהבה, וכך הוא שהקשה:ממאי דכי מזהר יעקב לבניה על אריא וגנבי, דבידי שמים נינהו, דילמא על צינים פחים דבידי אדם נינהו.ונמצא שה"אסון" של יעקב הוא אסון בידי אדם, ולא תלמד ממנו לאסון בידי שמים שהוא פוטר מן הממון.אלא איפוך את דברי רב אדא בר אהבה, וכך הוא שהקשה:ממאי דכי מזהר יעקב לבניה על אריא וגנבי, דבידי שמים נינהו, דילמא על צינים פחים דבידי אדם נינהו.ונמצא שה"אסון" של יעקב הוא אסון בידי אדם, ולא תלמד ממנו לאסון בידי שמים שהוא פוטר מן הממון.

מתוך המשא ומתן של הגמרא יוצא לנו שצינים ופחים זה בידי אדם  ואריה וגנבי [טריפת אריה וגונבי נפשות],זה דבר בידי שמים  ולא גזירה של הקב"ה על אותו אדם כמו שאומרת הגמרא : "והתניא: הכל בידי שמים, כל פורענות הבאה על האדם גזירת מלך היא, חוץ מצינים פחים, שפעמים באים על האדם בפשיעתו, ולא גזר הקדוש ברוך הוא פורענות עליו." כלומר יש דברים הם בידי האדם ולא בידי שמים שאם האדם עושה אותם הוא מביא על עצמו את הגזירה ולא הקב"ה גזר עליו .

ואמר העקידת יצחק דברים שער צ (פרשת ואתחנן)

ואמרו מאי צנים פחים קור וחום (כתובות ל' א) ואין ספק שהקור והחום הם מקרים זמניים חוץ מבחירת האדם. אבל לפי שהוא רשאי ללבוש שנים ולשבת בבית החורף והאח לפניו מבוערת או ללבוש כלים קלים ולטייל במקום שהאויר שולט בו נאמר שהקור והחום הם בידו

כלומר בידי האדם בקור ללבוש בגדים ולהינצל מהקור ואם הוא לא לובש את הבגדים (כאשר יש לו בגדים כאלו ) המחלה שתבוא עליו אין זה מחלה בידי שמים כי אם מחלה שהאדם הביא על עצמו .

התלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין פרק י הלכה ה מביא משא ומתן בין אנטונינוס לרבי

אנטולינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי אמר ליה ישיזבינך מן הדא צינתא דכתיב [תהילים קמז יז] לפני קרתו מי יעמוד. א"ל רבי לית הדא צלו יתיר. כסיתך תכסה והא צינתה אזלה. א"ל ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא א"ל הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב [שם יט ז] ואין נסתר מחמתו.

הידיד נפש מסכת סנהדרין פרק י הלכה ה מפרש את הענין

אָנְטוֹנִינוּס אֲתָא גַּבֵּי בא אצל רַבִּי. אָמַר לֵיהּ צָלִי עָלַי אמר לו, התפלל עלי אָמַר לֵיהּ אמר לו רבי יְשִׁיזְבִינֵךְ מִן הַדָא צִינַתָא יציל אותך אלקים מהצינה דִּכְתִיב (תהלים קמו) לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד. א"ל אמר לו אנטונינוס רַבִּי, לֵית הַדָא צָלוּ אין זו תפלה כי אם קר יָתִיר כְּסִיתֵךְ תְּכַסֶּה וְהָא תִינְתָה אָזְלָה הוסף עוד בגד אחד והצינה תלך לה. א"ל אמר לו רבי יְשָׁזְבִינֵךְ מִן הַדִּין שׁוּרְבָא דְנַפָק בְּעָלְמָא יצילך מהשרב שיוצא בעולם א"ל, הָא צָלוּ זו ודאי תפלה! כְּדוֹן תִּשְׁתַּמַּעַ צְלוּתֵךְ עכשיו תשמע תפלתך דִּכְתִיב (תהלים יט) וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

כלומר כאשר רבי אומר לאנטונינוס שהקב"ה יציל אותו מהצינה אומר לו אנטונינוס זה לא נקרא תפילה כי אני יכול לשים עלי בגדים להינצל מן התפילה . אבל כאשר אמר לו שהקב"ה יביא לו שרב אמר לו רבי שהקב"ה יציל אותו מהשרב אמר לו אנטונינוס אכן זה תפילה כי כתוב וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ .

כלומר במקום צינה יש בידי האדם לשרוד את הקור על ידי לבישת בגדים חמים ולכן אין משמעות לתפילה במקרה כזה כי זה בידי האדם אבל במקרה של שרב (כאשר הוא בדרך ואין לו מזגן ) אכן אין לאדם אמצעים להינצל מן השרב ולכן זה גזירה בידי שמים ולכן תפילה תועיל המקרה כזה .

ותוספות מסכת כתובות דף ל עמוד א דן בנושא הזה

הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים - והא דאמרי' (שבת דף לב.) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מן הפורענות וכן קיר נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וא"ת והא דרשינן (ב"מ דף קז:) והסיר ה' ממך כל חולי זה צינה אלמא דבידי שמים הוא וי"ל דהיינו שיחם הקדוש ברוך הוא עולמו או יתן לו מלבושים ולא יצטרך ליזהר וא"ת והא פחים בידי שמים הוא כדאמרי' בבראשית רבה בפרשה ט"ו א"ל אנטונינוס לרבי צלי עלי א"ל רחמנא שיזבך מצינתא א"ל דא צלותא היא יתיר חד כסו וצינתא אזלא א"ל תשתזב משרבא א"ל הא כדו צלותא דכתיב אין נסתר מחמתו וי"ל דקרא כתיב בעוברי דרכים או במלחמה כדרך שהמלכים עושים דבדרך אין אדם יכול ליזהר מן החום אבל אם רוצה לישב בביתו יכול להזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף ויש מפרשים דצינים פחים חדא מילתא היא כלומר צינים שהם פחים לאדם לשון פח ומוקש ואינו כן דבפ"ק דמסכת ע"ז (דף ג: ושם) מייתי לה [אהא דכתיב ותעשה אדם כדגי הים מה] דגים שבים כיון שקדרה עליהן חמה מיד מתים [אף בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים] והא דאמר (ברכות דף לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אין ענינו לכאן דהתם קאי על הולד במעי אמו (נדה טז:) שגוזרין אם יהא עני או עשיר גבור או חלש טפש או חכם אבל צדיק ורשע לא והכא מיירי במאורעות הבאות על האדם.

ומסקנת הדברים שיכול להיות מצבים של אונס כאשר אין בידי האדם אמצעים להיזהר מהפורענות אז הדבר נכלל בגזירה בידי שמים אבל כאשר יש לאדם אמצעי להיזהר ממצב מסוים והוא לא עושה את זה אין זה בכלל גזירה בידי שמים וזה דבר שנמצא באופן מלא בידי האדם . ברור לי שיש מצבים שבו חלק נמצא בידי האדם וחלק נמצא בידי שמים ואין כאן שחור ולבן אבל מתוך הדברים מובן לחלוטין שאדם צריך לעשות השתדלות באותו תחום שיש לו את האמצעים להינצל מהפורענות יש לו חובה להינצל מזה ולא להכניס את עצמו למקום שהכול נמצא בידי שמים .

כמו אדם שיקפוץ מקומה רביעית ויפצע קשה במקרה כזה מצבו הוא תוצאה מוחלטת שהבחירה נמצאת בידו . אבל לאחר שהוא נפצע קשה הוא הכניס את עצמו למצב שהכול או הרוב בידי שמים .

וכך כותב על זה רבינו יונה משלי פרק כב פסוק ה

(ה) צנים פחים בדרך עקש. פעמים יניח האדם הדרך הישרה, ויתעקש וילך בדרך לא סלולה לקצר הדרך, והנה ימצא בדרך העקש ההוא צנים - והם הקוצים והברקנים15, וימצא בה פחים - והם המכשולות, כי מפני שאין אדם עובר שם, עלה קמשונים16 ולא הרימו משם מכשול. והנה יגיעהו נזק מזה, וינגף במכשולים או בצינים. שומר נפשו ירחק מהם. שומר נפשו ילך בדרך הישרה, וירחק מן הצנים והפחים שהם בדרך העקש, ויגיע מן הדרך הישרה אל מחוז חפצו, ולא יבא לו שום נזק ממנה, ויבא שלם אין פגע רע. ובא המשל הזה על ענין מה שהזכיר: "עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים", כי מן הדרך הישרה מגיעים אל הצלחות העולם, מלבד היתרון האמיתי אשר יגיע לנפש משם, כי תשמר ותנצל מן החטא, כי יראת השם שמגיעין אליה מן הענוה, היא יסוד השמירה מכל חטא. ומי שיבקש הכבוד והעושר, ויבקש למהר להגיע אליהם מן הגאוה והשררה והגזל והחמס, ימצא הנזקים והמכשולות לגופו בעולם הזה, ולנפשו בעולם הבא.

כלומר אדם צריך לבחור לעצמו את הדרך הישרה כדי להתחמק מהצינים והפחים . אדם שמכניס את עצמו לתוך פחים וצינים הוא עצמו מכניס את עצמו לתוך מלכודת שהוא עצמו יצר ואין זה גזירה מהשמים .

וכך כותב הלבוש יורה דעה סימן קטז סעיף א

כתיב [דברים ד, ט] השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו', וכתיב [שם ד, טו] ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה, מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה. ונ"ל לומר שנוכל ללמדנו זה ממצות בני נח שנאמר להם [בראשית ט, ה] ואך את דמכם לנפשתיכם אדרוש, לפיכך גזרו ואמרו חמירא סכנתא מאיסורא, ואפילו יאמר אדם הריני מסכן את עצמי ומה לאחרים עלי בכך אם אני איני מקפיד בכך, אין מניחין אותו, אלא מכין אותו מכת מרדות כמו בכל שאר איסורין שאסרו חכמים ז"ל.

ומה דינו של אותו אדם שמכניס את עצמו למצב כזה שעכשיו הוא נמצא בידי שמים בלבד ? לפי הלבוש מכים אותו מכת מרדות אבל מה דינו בשמים ?

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו לשמים! –

כלומר אדם המכניס את עצמו לסכנה כלומר כאשר יש ביכולתו להתחמק ממצב כלשהו באמצעים שיש בידו והוא לא עושה את זה וחס וחלילה נגרם לו חולי או שהוא נכנס למצב סכנה כתוצאה מכך אותו אדם נכנס למצב בו מידת הדין שולטת בו . וההבנה שלי היא שכאשר אדם חושב שכאשר יש בידו לעשות דבר והוא לא עושה הוא בעצם אומר אני שם את עצמי בידי שמים ואני מוותר על הבחירה החופשית שלי לבחור באותם כלים שיכלו למנוע את המצב הזה מראש אז הוא אומר לקב"ה אין לי בחירה חופשית ואתה הקב"ה תחליט מה דיני ולכן הוא מביא על עצמו את מידת הדין ששולטת בו ולא מידת הרחמים .

וכך כותב הרלב"ג משלי פרק כב פסוק א

צנים פחים - הנה בדרך האיש העקש והוא ההולך בדרך מעוות שאינו משגיח כראוי אי זה הדרך ראוי שילך ימצא צנים להנזק בקרירות האויר וימצא בו פחים להלכד בהם רגליו ומי שהוא שומר נפשו והוא המתבונן בדרכיו והולך בהם דרך ישרה ירחק מאלו הדברים המזיקים כי הוא לא ימסור עצמו לסכנות ויעיין באי זה דבר ראוי שישתדל בהשגתו ובאי זה אופן שיהיה נמלט מהרעות והפגעים:

ובעניין שלנו כאשר יש לאדם להיזהר על עצמו וכמו כן להיזהר על אחרים והוא לא עושה את זה וחס וחלילה כתוצאה ממה שלא  עשה הוא נהיה חולה לא מידת הרחמים שולטת בו כי אם מידת הדין . ובנושא הקורונה כאשר הוא לא נזהר וחס וחלילה הוא נדבק והוא מדביק  את האחרים יש לו דין של מזיד ולא שוגג חס וחלילה כי הוא גרם ביודעין לאחר לחלות במחלה בגלל אי הזהירות של עצמו .

וכך כותב הרב אורי יונגרייז :

 

 

 

 

 

 

 

 

מסקנת הדברים שצריך במצב שלנו להיזהר מאוד ולנהוג לפחות כפי שמורים רשויות החוק . ומי שרוצה להחמיר על עצמו לדעתי ברור שהוא יכול לעשות את זה .

ולאחר שדברנו על מה שהאדם יכול לעשות בעצמו שזה בידיו כדי לא להכניס את עצמו למצבים של צינים ופחים אותו הדבר גם בדברי שמים שבו הקב"ה נתן לנו כלים גם להתמודד מול דברים שאין לנו שליטה עליהם והם בגדר של אונס גמור ששום מעשה שלנו במציאות לא יכול לשנות אותם . והכלי היחידי להתמודד עם המצבים הללו  זה התורה

חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי, מה הוא הביאור בהא דכתיב [חבקוק א] "ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו" -למה נמשלו בני אדם כדגי הים?לומר לך: מה דגים שבים, כיון שעולין ליבשה - מיד מתים, אף בני אדם, כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות - מיד מתים.⁽²⁶⁾

דבר אחר: למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים, כיון שקדרה עליהם חמה חום השמש - מיד מתים, כך בני אדם, כיון שקדרה עליהם חמה - מיד מתים.והביאור:איבעית אימא, אם תרצה, תפרש מאמר זה, שמתים מיתה טבעית בעולם הזה, ואיבעית אימא, לעולם הבא.והגמרא מפרשת:איבעית אימא, בעולם הזה, כמו דאמר רבי חנינא -דאמר רבי חנינא: הכל, כל המאורעות, מיחושים ומכאובים הבאים לאדם, הם בידי שמים, על ידי גזירה מן השמים, ואין אדם יכול להרחיק נפשו מהם - חוץ מצנים פחים קור וחום, דהיינו מחלות הבאות על ידי הצטננות והתחממות יתירה, שדבר זה מביא האדם על נפשו, והיה יכול להישמר מהן. שנאמר [משלי כב]: "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם", הרי שאפשר להתרחק מהן.וזה פירוש מאמר רב יהודה אמר שמואל: בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה, והיו יכולים להישמר מכך, ולא נשמרו - מיד מתים.ואיבעית אימא, לעולם הבא, פירושו כדרבי שמעון בן לקיש.דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא, אין הרשעים נידונין בגיהנם, אלא בדין הזה: הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה [משל הוא, כאילו יש לשמש נרתיק, וביום לוהט מוציאה הקדוש ברוך הוא מנרתיקה], ומקדיר, עושה את חום השמש חזק מאוד. רשעים - נידונין בה בשמש, ואילו צדיקים מתרפאין בה⁽²⁷⁾ -ורבי שמעון בן לקיש מבאר: רשעים נידונין ה, דכתיב [מלאכי ג] "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש וענף" -ודרשינן: "היום הבא" - השמש הבאה, תלהט אותם, ולא יעזוב להם לא שורש בעולם הזה, ולא ענף לעולם הבא.והוא מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: כך בני אדם, הרשעים, כיון שקדרה עליהם חמה, מתים, לעולם הבא.ואילו צדיקים - מתרפאין בה. דכתיב [שם] בהמשך "וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה ומרפא בכנפיה".ולא עוד, לא רק שהשמש מרפאה אותם, אלא שמתעדנין בה, בשמש. שנאמר [שם] בהמשך "ויצאתם ופשתם [תתרבו ותתעבו בשומן] כעגלי מרבק [כעגלים הנמצאים במקום פיטום העגלים] ".

כלומר מול אותם דברים שאין לנו כבני אדם יכולת לבחור ולהתמודד איתם נתן לנו הקב"ה את התורה שהיא הכלי היחידי להתמודד בעולם .

ומי שהתורה תהיה הכלי היחידי שלו להתמודד מול העולם אותו חמה שהקב"ה יוציא מנרתיקה בשבילו זה יהיה רפואה ובשביל מי שלא משתמש בזה כלומר התורה היה לא כל חייו החמה הזאת תהיה הסוף של השורש והענף שלו כי העולם נברא כאשר הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם והדרך היחידה להיות בעולם זה התורה .

 

פרשת תצוה באיזה בגדים יצא המלך אחשורוש למשתה שלו ? למה דווקא בגדי כהן גדול ? איזה בגדים היה לבורא עולם בזמן בריאת העולם ? מה הקשר לבגדי כהן גדול? האם מרדכי היה כהן גדול ? כמה בגדים לבש מרדכי ? מה לבש האדם הראשון לפני החטא ? מה ההבדל בן כותנות אור לעור ? מה המשמעות של יקר ? האם מלך סתם במגילה הוא הקב"ה ? מה מסמל לבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי ? מי עוד לבש בגדי כהן גדול מחוץ לבית המקדש ? איך לבש מרדכי שעטנז ? מה גרם לזרש להבין שהמן ייפול לפני מרדכי ? האם מרדכי היא ראוי לגאולה כמו משה ? מה גרם לכך שלא יהיה גאולה ? מה הקשר ללימוד תורה ? עוזי גרודצינסקי ‏י'/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת תצוה
באיזה בגדים יצא המלך אחשורוש למשתה שלו ? למה דווקא בגדי כהן גדול ? איזה בגדים היה לבורא עולם בזמן בריאת העולם ? מה הקשר לבגדי כהן גדול? האם מרדכי היה כהן גדול ? כמה בגדים לבש מרדכי ? מה לבש האדם הראשון לפני החטא ? מה ההבדל בן כותנות אור לעור ? מה המשמעות של יקר ? האם מלך סתם במגילה  הוא הקב"ה ? מה מסמל לבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי ? מי עוד לבש בגדי כהן גדול מחוץ לבית המקדש ? איך לבש מרדכי שעטנז ? מה גרם לזרש להבין שהמן ייפול לפני מרדכי ? האם מרדכי היא ראוי לגאולה כמו משה ? מה גרם לכך שלא יהיה גאולה ? מה הקשר ללימוד תורה ? עוזי גרודצינסקי ‏י'/אדר/תש"פ

לפני מספר שנים כתבתי מספר מאמרים למה מרדכי הוא ספק כהן גדול והיום כאשר אנחנו בפרשת תצוה שרובה מדברת על בגדי הכוהנים אני רוצה לחזור לנושא ולהמשיך את מהלך המחשבה הזאת . כל התחלת הנושא היה בגלל הפסוק

כתוב באסתר פרק א פסוק ד

(ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק א פסוק ד

ואת יקר תפארת גדולתו. א"ר יוסי ב"ר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב כאן תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת

כלומר כבוד מלכותו של אחשורוש היה בלבישת מלבושי כהן גדול .

וכתוב בהמשך באסתר פרק ו פסוק ז - ח

(ז) וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ:

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

ולמה המגילה צריכה להגיד אשר לבש המלך ? הרי זה מיותר ברור שבגדי מלכות זה בגדים שלבש המלך ולכן הגעתי למסקנה שצריך להגיד שמרדכי לבש את אותם בגדים שלבש אחשורוש במשתה שלו והם בגדי כהן גדול .

וצריך להבין מה גרם לכך שאחשורוש לבש בגדי כהן גדול ? מדוע זה מראה על כבוד המלכות שלו ?

אומר הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקו

וכנגדם לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושים, הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת, הלבוש השני שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מאנשי דור המבול של גאות שנאמר ה' מלך גאות לבש הלבוש השלישי שלבש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל של עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר, הלבוש הרביעי שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות בבל של שלג שנאמר לבושיה כתלג חיור, הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי של נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה הרי תרי, והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה היה שנאמר וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי, הלבוש התשיעי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות רביעית היא אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך, הלבוש העשירי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מגוג ומגוג הוא הדור שנאמר זה הדור בלבושו,

ואת הקשר בן העשרה מלבושים למרדכי עושה הבאר מים חיים בראשית פרשת נח

כידוע מכוונת פורים אשר נתגלה בצדקת הצדיק מרדכי הארת אור הזה ועל ידי זה ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח', ט"ו) מלכו של עולם מלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וחשיב שם עשרה לבושים עם אורה ושמחה כנודע כי אור הזה הוא אור החכמה הנשפעת מיו"ד שבשם הגדול הוי"ה וכשהשיג אור הזה נתלבש בעשרה לבושים נגד היו"ד הלז,

כלומר  אחשורוש רצה להראות שהוא שולט על כל העולם כולו ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

רב ושמואל, חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו.

אחשורוש משל על כל העולם כולו אבל הוא רצה להראות שזה שלטון אמיתי שמגיע מהקב"ה ולכן הוא לבש בגדי כהן גדול להראות לכולם שהוא שליט אמיתי ולא זמני שהשלטון שלו נובע מהשלטון בעליונים . וכך היה האדם הראשון לפני החטא לבוש בגד שנתן לו את השליטה על כל העולם

אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר לבושי דקדשא אות קסח

ות"ח אדם הראשון וכו': ובוא וראה, אדם הראשון, כשהיה בגן עדן, היה מלובש בלבוש כעין של מעלה, והוא לבוש של אור עליון. כיון שנגרש מגן עדן, והיה נצרך לגוונין של עולם הזה, מה כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. מתחלה היו כתנות אור, אור, של אור העליון ששימש בו בגן עדן.

כלומר האדם הראשון היה לבוש בגדים שהם כעין בגדיו של הקב"ה וזה היה כותנת אור ולא כותנות עור . רק לאחר החטא של האדם הראשון כותנות האור הפכו לכותנות עור . וכך הוא פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת ויקהל מאמר הצפרנים אות רעה

לבתר עבד ליה וכו': אח"כ עשה הקדוש ברוך הוא לאדם לבושים אחרים מעלי האלנות שבגן עדן. ואף על פי שכתוב, ויעש וגו' כתנות עור, אמנם בתורתו של ר' מאיר כתנות אור כתוב, והיינו מחמת שהיו מעלי אילנות שבג"ע, שהם אורות. כי מתחלה היו הלבושים של אדם מאחורים של הגן שלמעלה, שהוא המלכות דאצילות, דהיינו מהפרסא שלה (כנ"ל אות רע"ד) ועתה, לאחר החטא, היו מגן עדן הארץ, שבעולם עשיה, ויוצאים מן הגן. ואלו הלבושים, היו מעלים ריחות ובשמים של הגן, שהנפש מתישב בהם ושמח בהם. ז"ש, וירח את ריח בגדיו ויברכהו. כי נתישבו נפשו ורוחו של יצחק בריח ההוא.

ואנחנו רואים את הקשר בן בגדי כהן גדול לבין מה שכתוב במגילת אסתר כאן יש את יקר ובזוהר הקדוש יש את יקר

באסתר פרק ו פסוק ג

(ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־ נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר:

וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר - דברים האדרא זוטא קדישא מאמר זווג זו"ן הנקראים צדק ומשפט אות קא

באינון לבושין דיקר וכו': באלו לבושי כבוד, לבושי אמת, תקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תקון, כסא המלך, שהוא בינה, ונקראים צדק ומשפט. שהם ז"א הנקרא משפט, והמלכות הנקראת צדק. והם התחלה, ושלמות, בכל האמונה. כי צדק היא בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק, נקרא משפט, ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכל סתום במשפט, שהוא ז"א. וצדק, שהוא מלכות, ניזון ממשפט הזה, שהוא ז"א. ולפעמים קוראים אותה, את המלכות, ומלכי צדק מלך שלם.

והזהר הקדוש מפרש שכל מקום במגילת אסתר שיש מלך סתם זה הקב"ה

הזהר הקדוש

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי מָצָאנוּ חֲצֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (אסתר ה) וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. וּבְכָל מָקוֹם הַמֶּלֶךְ סְתָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַתַּעֲמֹד, אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה. נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתָם לְשָׁם וְלִהְיוֹת נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מִי זוֹ כָּאן חָצֵר הַפְּנִימִית? וַדַּאי שְׁנַיִם הֵם חַצְרוֹת בֵּית ה'.

ולא רק שזה הקב"ה זה קודש הקדשים שבו יכולים לשמש רק כהן גדול . ולכן שכתוב

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

צריך להגיד שמדובר בבגדי כהן גדול המשמש לפני המלך שהוא מלך מלכי המלכים  . וגם כאן יש מלך סתם ומלך סתם זה הקב"ה . ובגדי כהן גדול הם כמעין המלבושים של בורא עולם בבריאת העולם .

אסתר פרק ח פסוק טו - טז

(טו) וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה:

(טז) לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר:

והמעבר מבגדי כהן גדול על אחשורוש ללבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי מסמל את הניצחון של עם ישראל על אחשורוש והמן בגדי כהן גדול מסמלים את השליח של הקב"ה שיכול להיכנס לפני ולפנים ולכפר על עם ישראל . וכמו שהקב"ה יש לו 10 מלבושים למרדכי היה 5 לבושים שהוא הלבוש שנפרעים ממלכות מדי ראה את הילקוט שמעוני  .

וכך כותב קדושת לוי בראשית פרשת ויגש

לכולם נתן לאיש וכו', לבנימין וכו' וחמש חליפות שמלות (מה, כב). ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז, א) אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו, אלא רמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני אחשורוש בחמשה מלבושים, כמו שכתוב (אסתר ח, טו) 'ומרדכי יצא' וכו'.

ויש גם את הקושיה כיצד מרדכי לבש בגדי שעטנז וכך מתרץ את זה המראה יחזקאל שמות פרשת תרומה

שושנת יעקב צהלה כו', דלכאורה קשה דמרדכי לבש שעטנז דכתיב [אסתר ח טו] ותכריך בוץ וארגמן דהוא צמר ופשתים גם תכלת וחור כו', אבל הענין הוא דאיתא בזה"ק פ' קדושים [ח"ג פ"ז ע"א] ע"פ דרשה צמר ופשתים דהכהן גדול הלך לפני ולפנים בשעטנז משום דשם האורות מתייחדין, והיינו דקין והבל היו ב' הפכיים דקין הביא זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו, אבל כשאין פירוד אז הם מתייחדין אשא חיורא ואשא סומקא ע"י אשא תכלא שהוא מראה התכלת הרקיע שעל ראשי החיות כנודע, וע"כ כאן בנס פורים שקבלו התורה עליהם במסירת הנפש ונתאחדו האורות לכך הותר למרדכי ללבוש שעטנז, וידוע ששושנה אית לה שבעה עלין המורה על שבעת המדות שיש בהן דין ורחמים ולמעלה הן מתאחדין וזהו שושנת יעקב היתה צהלה ושמחה ע"י השלום והאחדות בשרשן, בראותן יחד תכלת מרדכי שזהר העליון שהוא אשא תכלא היה חופף על מרדכי והיה הכל ביחד, ועי"כ תשועתם היית לנצח להמתיק הדינין בשרשן ותקותם בכל דור ודור, כי תקוה קאי על קו האמת ובריח התיכון כמ"ש תקות חוט השני, וכדאיתא בכוונות על ותקוה טובה לדורשיך.

והתירוץ היותר פשוט להגיד שמרדכי היה כהן ולכן יכול לצאת עם בגדי כהן גדול בדיוק כמו שיצא  שמעון הצדיק שישב בסנהדרין עם מרדכי

אומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד א

- ובמדינה לא? והתניא: בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא], דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר

ועוד צריך להגיד שאשתו של המן אומרת לו באסתר פרק ו פסוק יג

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

ועל זה אומר הר' צדוק הכהן מלובלין - פוקד עקרים אות ה

וכבר אמרו לו חכמיו אם מזרע היהודים וגו' (אסתר ו', י"ג) וכל שכן עתה בהוודע לו דגם אסתר יהודית ומרדכי דודה וראה שזוהמת אחשורוש לא הטה לבבה מדת יהודית כי אסתר לבשה מלכות היינו מדת מלכות העליונה שעל זה אמרו (מגילה י"ד ב) שלבשתה רוח הקודש והיא שורש כנסת ישראל שהם נגד כל שבעים אומות וחשב דאין כח אומה פרטית יכול נגדה רק הוא הבא מעמלק ראשית עכו"ם שכולל כח כל האומות חשב כי יוכל נגדה ועל ידי זה יפגום כל שורש הכנסת ישראל ויכבוש מדת המלכות כמו שנאמר ויאמר המלך סתם דבכל מקום במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מדבר כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ג', י') הגם וגו' כי הוא בא לכבוש המלוכה של מלך מלכי המלכים שהוא כנסת ישראל וזהו אי אפשר בבית כשהקב"ה עמנו והוא שומרינו ומצילנו:

כלומר גם אסתר וגם מרדכי לבשו בגדי מלכות וברור שבגדי מלכות אצל יהודי זה בגדי כהן גדול מלכות יהודית ולא מלכות של אומות העולם , כלומר זרש אשתו של המן רואה שגם אסתר וגם מרדכי לובשים בגדי מלכות היא מבינה שהם הצליחו לתקן את חטא האדם הראשון ולכאורה הם לבשו כותנות אור ולא כותנות עור והיה זה תיקון לחטא העגל . במעמד הר סיני היה תיקון של  חטא האדם הראשון והעולם הפך לעולם ללא מיתה . חטא העגל החזיר את המיתה לעולם וכאן בפורים היה לכאורה חזרה למעמד קבלת התורה מרצון וזה היה שוב חזרה לתיקון חטא האדם הראשון . וכאשר זרש הבינה שהמן יכול רק   ל כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו כי בגדי המלכות חזרו לעם ישראל לשלוט על כל הבריאה כמו שהאדם הראשון שלט על כל הבריאה לפני החטא שלו . ואכן כתוב על מרדכי שהיה מתוקן לגאולה .

אסתר רבה (וילנא) פרשה ו סימן ג

ומשה היה רועה היה מתוקן לגאולה, מרדכי היה מתוקן לגאולה,

ומה קרה שלא הגיע הגאולה ?

אסתר פרק י פסוק ג

(ג) כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:

ואומר רש"י אסתר פרק י פסוק ג

(ג) לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו:

כלומר היה כאן דבר שפגם במהות של נס פורים וזה קבלת התורה ברצון והוא כעין חטא האדם הראשון אבל עם ישראל נמצא בדרגה גבוהה יותר מאשר היו בחטא העגל אבל יש לנו להמתין עד ביאת המשיח כדי שנוכל לתקן את מה שהתקלקל בסוף המגילה וזה בעיקר התמקדות בלימוד התורה.

חברותא מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב [ירמיה ט יא] "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ".דבר זה  אמרו חכמים, ולא פירשוהו. חכמים שאלו מדוע נחרבה ארץ ישראל בחורבן בית ראשון [כמו שנאמר "מי האיש החכם"].אמרו נביאים, ולא פירשוהו. גם נביאים שאלו כן [כמו שנאמר "אשר דבר פי ה' אליו"].עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו את סיבת החורבן.שנאמר [שם יב] "ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם".אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה. העונש בא על כך שלא ברכו ברכת התורה לפני הלימוד, שגילו דעתם בכך, שהתורה אינה מתנה חשובה להם עד שיודו להשם עליה.⁽⁶²⁾

לסיכום על אף שלא מצאתי סימוכין לדעה שלי לא בראשונים ולא באחרונים יש הרבה סיבות שמרדכי צריך להיות ספק כהן גדול בדיוק כמו שמשה רבנו שקיבל את התורה היה ספק כהן גדול .

 

 

פרשת תרומה למה התורה מתחילה בבניית ארון הקודש ? מה ההבדל בן וְעָשׂ֥וּ ל וְעָשִׂ֥יתָ ? מה משמעות הכוונה של האדם במעשה שלו ? מה הקשר בן עצי שטים בבניית כלי המקדש למקום שטים ? למה מקום שאין בו תורה מדברים בו שטות ? איך דואגים שלא יכנס בך רוח שטות ? מה יתקן את המקום ששמו שטים ? מה הקשר לתורה ? מה צריך אדם לדאוג כאשר הוא מקים בית מקדש בתוכו ? ‏ג'/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת תרומה למה התורה מתחילה בבניית ארון הקודש ? מה  ההבדל בן וְעָשׂ֥וּ ל וְעָשִׂ֥יתָ ? מה משמעות הכוונה של האדם במעשה שלו ? מה הקשר בן עצי שטים בבניית כלי המקדש למקום שטים ? למה מקום שאין בו תורה מדברים בו שטות ? איך דואגים שלא יכנס בך רוח שטות ? מה יתקן את המקום ששמו שטים ? מה הקשר לתורה ? מה צריך אדם לדאוג כאשר הוא מקים בית מקדש בתוכו ? ‏ג'/אדר/תש"פ

שמות פרק כה

(ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ: ס

(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ:

(יא) וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:

הכלי הראשון שבו התורה מתחילה את בנין המקדש הוא ארון הקודש  ומסביר השמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה לד

ד"א ועשו ארון עצי שטים, מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה מיד ועשו ארון עצי שטים, מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים, מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי אור ואף במשכן בתורה שנקראת אור דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים,

וכך מסביר צרור המור שמות פרשת תרומה את הקדמת ארון הקודש לשאר הכלים

אחכ"א ועשו ארון עצי שטים. הנה צוה בכאן תחלה. לפי שהתורה קדמה לעולם. והיא ראשונה לכל הדברים. ולכן כמו שבמעשה בראשית כתיב ויהי אור בראשונה. כן כתב בכאן ועשו ארון בראשונה. שבו התורה שנקראת אור דכתיב ותורה אור. ולכן לא אמר בכאן ועשית. כמ"ש ועשית מנורה ועשית שלחן. להורות שהתורה היא מונחת לכל באי עולם. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ולכן אמר בארון ועשו כולם ביחד. לפי שכולם יש להם חלק שוה בה אם ירצו. ואין להם דין הבתרים כמאמרם ז"ל. ולכן כתב בה חצאים. אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. להורות כי התורה לא בשמים היא. ואינה שורה בגסי הרוח אלא בשפלים:

כלומר התורה היה המהות של העולם ולכן בנית הארון הקודש הוא הדבר הראשון בו מתחילים להקים את בית המקדש אבל כתוב בדברים פרק י פסוק א על בנית הארון בדרך שונה קצת שונה  

בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְקֹוָ֣ק אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לוּחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ:

את ההבדל בן הפסוקים  מסבירה הגמרא חברותא יומא דף ג עמוד ב

אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: כתוב אחד אומר [דברים י א] "ועשית לך ארון עץ", שמשמע שתעשה אותו משלך.ואילו כתוב אחד אומר [שמות כה י] "ועשו ארון עצי שטים", ומשמע משל ציבור.הא כיצד!?כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, נקראת העשיה על שם הציבור.

כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום [אחרי חטא העגל], נקראת העשיה על שם משה.

כלומר כל מעשה  של אדם מצריך איזה כונה מצד האדם ולפי הכוונה של האדם נקבעת המשמעות של המעשה. כלומר יכול להיות ארון קודש שנעשה על ידי בני אדם בכוונה לשם שמים ויכול ארון זהה בדיוק אבל שלא נעשה לשם שמים ושני הארונות שנראים אותו הדבר יהיו שונים בתכלית האחד מהשני . ארון אחד שנעשה בכוונה לשם שמים הוא ארון ששייך לכל הציבור וארון שלא נעשה לשם שמים הוא ארון של יחיד שבמקרה הזה של משה .

והגמרא מלמדת אותנו את משמעות הדבר חברותא גיטין דף מה עמוד ב

ספר תורה שכתבו מין [אדם אדוק בעבודת כוכבים כגון כומר],⁽⁵⁾ הרי זה ישרף, כי ודאי לשם עבודת כוכבים כתב את האזכרות שבהם.⁽⁶⁾ואם כתבו גוי, הרי זה יגנז, משום שאינו כשר לכתיבה, שכל שאינו בקשירת תפילין אינו בכתיבה, כדלקמן.⁽⁷⁾ואם נמצא ספר התורה ביד מין, ואין ידוע אם הוא כתבו או שמא מצאו, הרי זה יגנז מספק, אבל אין קורין בו משום ספק ספיקא שמא לא הוא כתבו, או שמא כתבו שלא לשם ע"ז, כי המין אדוק בעבודה זרה וודאי כתבו לשם עבודה זרה.ואם נמצא ביד עובד כוכבים, ואין ידוע אם הוא כתבו:אמרי לה [יש אומרים] יגנז, כי שמא הוא כתבו.

כלומר המהות של מה שקיים בעולם תלוי בכוונתו של האדם ביצירת אותו כלי או בנין . יכולים להיות 2 ספרי תורה זהים שנראם חיצונים דומים אבל את האחד אנחנו נשמור ונקום לפניו כאשר מוליכים אותו אבל את השני נשרוף כליל מבלי להשאיר לו זכר .

אותו דבר עם העץ ממנו עשוי ארון הקודש עץ שטים . עץ שטים יכול להיות לארון קודש ויכול להיות

לעבודה זרה אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת תרומה רמז שסח

ועשו ארון עצי שטים מפני מה של עץ לפי שהתורה נקראת עץ חיים, אעין דשטין היו במגדל צבעית אתון שאלון לר' חנניא מהו למעבד בהון עיבידא א"ל מכיון שנהגו אבותיכם איסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

ועל זה אומר הספר מגן אבות (למאירי) ענין כ

וכן בירושלמי אמרו אעין דשטין הוו במגדל צבעיא, כלומר שהיה שם יער צומח עצי שטים, ונראה לי שהיו באים שם עובדי האלילים באותם הימים תמיד לכרות לצורך בתי אלילים והיו ישראל שביניהם נמנעים מלשכור עצמם לכך, אף על פי שהוא מותר – כמו שביארנו בראשון של ע"ז – וקאמר התם אתון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבידתא, אמר לון מכיון שנהגו בהם אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

כלומר אותו עץ יכול להיות לארון קודש שבו מכניסים את התורה שהקב"ה נתן לעם ישראל שהיא הבסיס לקיום העולם ואותו עץ שטים יכול לשמש לעבודה זרה . ואת זה כנגד זה ברא העולם

וכתוב בבמדבר פרק כה פסוק א

וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב:

ואומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף קו עמוד א

כתוב באותו מעשה: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב".נחלקו בדבר רבי אליעזר ורבי יהושע.רבי אליעזר אומר: אכן שטים שמה של המקום.רבי יהושע אומר: המקום נקרא כך על שם שנתעסקו בדברי שטות"

כלומר אותו מקום שנקרא שטים הוא מקום שהיה מבחינה חיצונית כמו ארון הקודש ולכן לדעתי נקרא שטים כמו שארון הקודש היה עשוי מעץ השטים אבל בפנים הוא היה ריק לחלוטין כלומר לא היה בהם תורה ומי שאין בו תורה הדבר היחידי שהוא יכול לעשות זה לעשות דברי שטות .

וכך אומרת הגמרא חברותא סוטה דף ג עמוד א

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

שנאמר - "איש איש כי תשטה אשתו". תשטה כתיב. ואם הכוונה כפשוטו, שסטתה מן הדרך, היה על התורה לכתוב בפסוק כי תטה, שמשמעותו שנטתה מן הדרך הישרה, וכיון שכתוב "כי תשטה", בהכרח שכוונת התורה היא ללשון שטות⁽¹⁾:

כלומר כל המשמעות של ארון הקודש הכיסוי החיצוני והפנימי הוא התורה שנמצאת בתוכה ולא כאיזה סתם אותיות שכתובות על ספר כי אם את ההבנה שספר התורה הוא הדבר היחידי שנותן משמעות לקיום האדם בעולם.  אדם צריך לקחת את ספר התורה הזה ללמוד אותו ולהפוך אותו לדבר היחיד שממנו האדם מנווט את דרכו בעולם . כל צורה אחרת של מחשבה היא בגדר של שטות . כי איך יכול להיכנס לתוך האדם רוח שטות ? אם האדם מלא תורה אין מקום לרוח שטות אבל אם יש חלק אפילו קטן ללא תורה לאותו מקום של ריק נכנס רוח שטות .

וזה המשמעות של המשפט שכתוב בתורה שמות פרק כה

(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:

ואומר המלבי"ם שמות פרק כה פסוק ח

ר"ל שאתה בעצמך תהיה בית לה' כי דוד היה רגל רביעי שבמרכבה, ובאופן זה כן תעשו לדורות שכ"א יבנה מקדש בחדרי לבבו ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת כמ"ש אברהם ואנכי עפר אפר, שחשב א"ע שהועלה עולה לה' ואפרו צבור על מזבח הלב הנשבר והנדכה לפני קונו:

וכמו שבבית המקדש אסור להכניס חולין לעזרה והוא על טהרת הקודש כך אדם צריך להבין שהדבר היחידי שהוא יכול להכניס לתוך עצמו ולתת לו חשיבות זה התורה בלבד כי זה הדבר היחידי שיש לו משמעות בעולם וכל נתינת חשיבות לדבר שהוא מחוץ לתורה הוא בגדר של סוג של שטות שהוא סניף לעבודה זרה שהוא מכניס לעצמו ואותו רוח שטות היא שגורמת לו לעשות עבירה .

ואת הקשר הזה בין עצי שטים שהשתמשו בבית המקדש למקום שנקרא שטים מסביר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה

דבר אחר חטאו בשטים ולקו בשטים ומתרפאין בשטים, חטאו בשטים שנאמר וישב ישראל בשטים, לקו בשטים שנאמר (שם /במדבר כ"ה/) ויהיו המתים במגפה, ומתרפאין בשטים שנאמר עצי שטים, אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החמה שנאמר (שם /במדבר כ"ה/) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לעוה"ב אני מרפא את השטים שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים.

כלומר אותו מקום שחטאו בני ישראל כתוצאה של הכנסת דברי שטות לתוך עצמם הוא שכמעט גרם להשמדה של עם ישראל . הריפוי היחידי שיכול להיות לאדם במקרה כזה  זה הוא מים שיצאו מבית המקדש כאשר יבנה הבית השלישי . והבית השלישי עצמו יבנה לאחר שהתורה תהפוך לדבר היחידי בעולם  . וכך אומר הנביא יואל פרק ד

(יז) וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־ יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד: ס

(יח) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְקֹוָק֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים:

כלמור רק ידיעת הקב"ה כלומר ידיעת התורה היא שתגרום לריפוי של נחל השטים מהמים שיצאו מהר הבית והכוונה היא התורה שנמשלת למים היא שתרפא את השטות שמהותה חשיבה שיש משהו אחר בעולם חוץ מתורה .

וכך מסביר המלבי"ם יואל פרק ד פסוק יח

(יח) והיה ביום ההוא. תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד שההרים יטפו עסיס מרוב הפירות המתוקים, והגבעות תלכנה חלב מרוב הבקר והצאן, וכל אפיקי יהודה ילכו מים שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים, ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם מעין יצא מבית ה' משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד שישקה את נחל השטים, ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו, ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלת למים, לכל העולם, ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל, מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות:

וכך מלמדת אותנו התורה שהדבר הראשון שיעשה האדם זה להבין ולהקים בתוכו משכן שבו תכנס רק השכינה לתוכו ובתוכו יהיה מקום רק לתורה כך שרוח שטות לא תוכל להיכנס לתוכו .