פרשת ויגש האם ידע יעקב האם יוסף חי ? מה המשמעות של טרף טרף שאמר יעקב ? למה השכינה הסתלקה מיעקב ? למה יצחק לא אמר ליעקב את האמת על יוסף ? למה יוסף עצמו לא אמר לאביו כאשר התמנה למשנה למלך על מצרים ? למה מכר יהודה את יוסף למדיינים ? האם ראובן ידע ממכירת יוסף ? מי הצטרף לחרם של יהודה על הסתרת מכירת יוסף ? האם החלומות של יוסף היו דברי נבואה ? מתי הגיע הרגע שבו הבין יוסף שהחרם על סיפור מכירת יוסף נגמר ? למה שאל יוסף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י ? למה יהודה לא יכול היה לענות על השאלה ? למה בנימין לא ענה לשאלה ? למה אחרי שראה יעקב את 10 העגלות חזרה ליעקב רוח הקודש ? ‏ו'/טבת/תש"פ

בס"ד
פרשת ויגש  האם ידע יעקב האם יוסף חי ? מה המשמעות של טרף טרף שאמר יעקב ? למה השכינה הסתלקה מיעקב ? למה יצחק לא אמר ליעקב את האמת על יוסף ? למה יוסף עצמו לא אמר לאביו כאשר התמנה למשנה למלך על מצרים ? למה מכר יהודה את יוסף למדיינים ? האם ראובן ידע ממכירת יוסף ? מי הצטרף לחרם של יהודה על הסתרת מכירת יוסף ? האם החלומות של יוסף היו דברי נבואה ? מתי הגיע הרגע שבו הבין יוסף שהחרם על סיפור מכירת יוסף נגמר ? למה שאל יוסף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ?   למה יהודה לא יכול היה לענות על השאלה ? למה בנימין לא ענה לשאלה ? למה אחרי שראה יעקב את 10 העגלות חזרה ליעקב רוח הקודש ? ‏ו'/טבת/תש"פ

כתוב בראשית פרק מה

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:

וכולם שואלים מה פתאום שואל יוסף את אחיו הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ?   הרי כתוב כמה פסוקים לפני  שיהודה אומר ליוסף בראשית פרק מד

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

הרי ברור ליוסף שאביו חי ולכן צריך להבין את השאלה של יוסף . ויש עוד קושיה ששאל אותי שלמה זלכה למה יוסף לא יצר קשר עם אביו כאשר פרעה מינה אותו משנה למלך פרעה ונתן לאביו לסבול סבל רב בחוסר הודאות על גורלו של בנו .

וכדי להבין את זה אנחנו צריכים להבין את מהות מכירת יוסף למצרים

בראשית פרק לז

(ה) וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:

(ו) וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

(ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־ חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:

(ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

 יוסף חולם שהוא ישלוט בכל  השבטים ואפילו אביו ואימו ישתחוו לו . אומנם אביו גוער בו אבל מצד שני אומרת התורה בבראשית פרק לז

(יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

ואומר המלבי"ם בראשית פרק לז פסוק יא

אביו שמר את הדבר, כי הבין שהוא חלום נבואיי מגיד עתידות:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן יא

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר יעקב הבין שמה שחלם יוסף אלו דברי נבואה שעתידין להתקיים ולא היה איזה חלום שווא .

וכאשר מביאים ליעקב את הכתנת של יוסף הוא אומר בבראשית פרק לז

(לג) וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לג

חיה רעה אכלתהו - נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר.א ולמה לא גלה לו הקדוש ברוך הוא, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם, אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו:

כלומר שמה שאומר יעקב טרף טרף יוסף מוסב על אשת פוטיפר ולא על זה שיוסף מת על ידי חיה רעה .

וכך מפרש הכתר יונתן בראשית פרק לז פסוק לג

(לג) ויכירה ויאמר כותונת של בני היא לא חיית שדה אכלתו ולא על ידי בני אדם נהרג אלא רואה אנוכי ברוח הקודש שׁאִשׁה רעה עומדת לנגדו:

כלומר יש כאן מצב שיעקב ידע שמצד אחד חלומותיו של יוסף הם דברי נבואה ומצד שני הוא מבין שיוסף נכנס לניסיון קשה של טרף טרף שזה דבר הרבה יותר קשה ממות . כי אם באמת חיה היית טורפת אותו היה מספיק טרף אחד . כאן שיש שני טרף זה מצב הרבה יותר מסוכן ממיתה . כמו שאומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת פינחס

[ר' שמעון אומר] שכל המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא.

וכדי להבין מה היה במכירת יוסף ולמה נעלם מיעקב גורלו של יוסף כדאי לקרוא את 

את פרקי דרבי אליעזר פרק לח

וְשָׁמְעוּ לוֹ אֶחָיו, וְלָקְחוּ אֶת יוֹסֵף וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כד] וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. מֶה עָשָׂה רְאוּבֵן, הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בְּאֶחָד מִן הֶהָרִים לֵירֵד בַּלַּיְלָה וּלְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וְתִשְׁעָה אֶחָיו הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד בְּלֵב אֶחָד וְעֵצָה אֶחָת. וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִשְׁמְעֵאלִים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנִמְכְּרֶנוּ לַיִשְׁמְעֵאלִים [שם כז]. וְהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִקְצֵה הַמִּדְבָּר, וְאֵין יַעֲקֹב אָבִיו שׁוֹמֵעַ אֶת שָׁמְעוֹ עוֹד. וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל שְׁנֵי כְסָפִים לִקְנוֹת מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ב, ו] עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. אָמְרוּ נַחֲרִים בֵּינֵינוּ שֶׁאֵין אֶחָד מִמֶּנוּ מַגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב אָבִינוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּרְשׁוּת כֻּלָּנוּ. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, רְאוּבֵן אֵינוֹ כָּאן וְאֵין הַחֵרֶם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. מֶה עָשׂוּ, שִׁתְּפוּ לַמָּקוֹם עִמָּהֶם וְהֶחֱרִימוּ. וְיָרַד רְאוּבֵן בַּלַּיְלָה לְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ שָׁם, אָמַר לָהֶם הֲרַגְתֶּם אֶת יוֹסֵף וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא [בראשית לז, ל]. וְהִגִּידוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁעָשׂוּ וְאֶת הַחֵרֶם שֶׁהֶחֱרִימוּ, וְשָׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַחֵרֶם וְשָׁתַק. וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁתַק, וּמִפְּנֵי הַחֵרֶם לֹא הִגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב, וּכְתִיב בּוֹ [תהלים קמז, יט] מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב וְגוֹ', וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִגִּיד לְיַעֲקֹב. לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לְיוֹסֵף, וְאָמַר טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף

צריך להבין היטב את המדרש הזה . בזמן מכירת יוסף יש רק תשע שבטים יוסף בנימין וראובן לא נמצאים בזמן המכירה . יהודה רוצה לעשות חרם על פרסום מכירת יוסף . יהודה חושב שצריך 10 כדי לעשות חרם אבל יש רק 9 שבטים . מה הפתרון של יהודה ? יהודה עושה דבר מדהים ומצרף את השכינה כעשירי לחרם . והשכינה מצטרפת לחרם ונוצר חרם על פרסום מכירת יוסף .

ואומר הזוהר הקדוש

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לִרְעוֹת צֹאן אֲבִיהֶם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה אֶ''ת נָקוּד מֵעָלָיו? לְרַבּוֹת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁהִיא שְׁרוּיָה עִמָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ עֲשָׂרָה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף לֹא הָיָה עִמָּהֶם, וּבִנְיָמִין הוּא קָטָן בַּבַּיִת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם הָיוּ עֲשָׂרָה, וּכְשֶׁהָלְכוּ, הַשְּׁכִינָה הָיְתָה בֵינֵיהֶם, וְעַל כֵּן נָקוּד מִלְמַעְלָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, בִּזְמַן שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף, הִשְׁתַּתְּפוּ כֻלָּם עִם הַשְּׁכִינָה, וְשִׁתְּפוּ אוֹתָהּ עִמָּהֶם כְּשֶׁעָשׂוּ שְׁבוּעָה, וְעַד שֶׁהִתְגַּלָּה דְּבַר יוֹסֵף, לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה עַל יַעֲקֹב.

ולמה יהודה מוכר את יוסף ?

אומר הזוהר הקדוש

מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁצְּרִיכִים בְּנֵי יַעֲקֹב הַלָּלוּ לִשְׁלֹט עָלָיו בְּטֶרֶם יֵרֵד לְמִצְרַיִם, שֶׁאִלּוּ הוּה יָרַד לְמִצְרַיִם וְהֵם לֹא הָיוּ שׁוֹלְטִים בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, יָכְלוּ הַמִּצְרִים לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָמִים, וְהִתְקַיֵּם בְּיוֹסֵף שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, וְהֵם שָׁלְטוּ עָלָיו, וְאַף עַל גַּב שֶׁיּוֹסֵף הָיָה אַחַר כָּךְ מֶלֶךְ וְהַמִּצְרִים הָיוּ עֲבָדִים שֶׁלּוֹ, נִמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלְטוּ עַל כֻּלָּם.

כלומר גם יהודה פועל או שהשכינה מכוונת  אותו  בצורה לא מודעת תחת גזירת הכתוב שיוסף צריך להיות נשלט על ידי השבטים לפני שהוא עצמו ישלוט על השבטים  

בראשית פרק לז

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

ואולי צריך להגיד שהתחלת החלום של יוסף מרמז לשליטה של השבטים על יוסף בהתחלה לפני שהאלומה שלו קמה וניצבה מכלל שלפני כן היא ישבה  כלומר תחת שליטה של מישהו אחר כלומר השבטים . ויהודה מבין שהרצון שלו לבטל את חלום יוסף לא מצריך ממנו להרוג את יוסף כי הדרך הזאת לא תועיל לו . וכך מפרש השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן כו

מה בצע כי נהרוג את אחינו. כלומר מה ממון אנו מרויחין בכך, שאנו עוברים על מה שהזהיר הקדוש ברוך הוא שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואם בשביל חלומותיו שלא ימשול בנו, הרי כבר נאמר באדם דמו ישפך (שם ט ו), ואם תאמרו וכסינו את דמו, הרי כבר נאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (שם ד י):

כלומר יהודה הבין שאין טעם להרוג את יוסף אבל הוא עושה ניסיון לדחות את מימוש החלום על יד המכירה של יוסף  וכך כותב הזוהר הקדוש

בֹּא רְאֵה שֶׁיּוֹסֵף אָמַר אֶת הַחֲלוֹם לְאֶחָיו, וְעַל כֵּן גָּרְמוּ לוֹ לְסַלֵּק אֶת חֲלוֹמוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים שֶׁהִתְעַכֵּב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. מַה זֶה שְׂנֹא אֹתוֹ? שֶׁגָּרְמוּ לוֹ בָּזֶה קִטְרוּגִים.

דף קפג ע''ב

מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. שֶׁרָצָה מֵהֶם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לוֹ, וְהוּא הוֹדִיעַ לָהֶם אוֹתוֹ הַחֲלוֹם, שֶׁאִלְמָלֵא הֵם שֶׁהָפְכוּ אוֹתוֹ לְגָוֶן אַחֵר - כָּךְ הִתְקַיֵּם, וְהֵם הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ!? מִיָּד אָמְרוּ לוֹ אֶת פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם וְגָזְרוּ גְזֵרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ.

ואם כך כאשר יש לנו כאן חרם שנעשה על ידי 9 שבטים והשכינה ואפילו יצחק שהבין את זה והיה לו רוח הקודש לא סיפר ליעקב אז קל וחומר יוסף שהבין שיש כאן גזירה שבו במכירת יוסף נגזרה על יעקב סילוק השכינה כלומר השכינה מסתלקת מיעקב לאחר שיעקב מבין באופן עקרוני את הנסיון של יוסף . ויוסף עצמו ממתין לראות מתי יתקיימו התנאים בו החרם הזה יתבטל ואז הוא יוכל להתגלות גם לאחיו וגם לאביו כי כתוב בזוהר הקדוש שראובן עצמו לא ידע  ממכירת יוסף ורק במעמד שבו יוסף גילה לאחים שהוא יוסף הוא הבין מה קרה עם יוסף .  זה היה הרגע שבו הבין יוסף שזה בדיוק הזמן שבו החרם כבר לא קיים .

אומר הזוהר הקדוש

וַאֲפִלּוּ רְאוּבֵן לֹא יָדַע מֵאוֹתָהּ הַמְּכִירָה שֶׁל יוֹסֵף. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה הִשְׁתַּתְּפָה עִמָּהֶם, וְעַל כֵּן לֹא יָדַע רְאוּבֵן מֵהַמְּכִירָה הַהִיא שֶׁל יוֹסֵף, וְלֹא הִתְגַּלְּתָה לוֹ עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיּוֹסֵף הִתְגַּלָּה לְאֶחָיו.

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישב מאמר והבור רק אין בו מים אות קלח

ואפילו ראובן וכו': ואפילו ראובן לא היה יודע ממכירה זו של יוסף, ובארוה, שנשתתפה עמהם השכינה, בהחרם שעשו שלא לגלות מכירת יוסף, וע"כ לא ידע ראובן ממכירה זו של יוסף, ולא נתגלה לו עד אותו זמן שנתגלה יוסף לאחיו.

ומה בדיוק הרגע שהבין יוסף שהחרם התבטל ?

אומרת התורה בבראשית פרק מד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

זה הרגע המדויק שבו יהודה שמכר את יוסף כדי להרחיק את קיום החלום של יוסף מודה בנכונות החלום ויוסף שולט בכל השבטים בפועל  . אומר יהודה ליוסף יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙  . יהודה מודה שהוא עכשיו עבד של יוסף . זה בדיוק הזמן שמבין יוסף שהחרם שיהודה קיים עם השכינה מתבטל וזה בדיוק הזמן שהוא יכול לגלות את עצמו מול כל השבטים ומול אביו . השאלה של יוסף העוד אבי חי היא שאלה שזורק יוסף לחלל האוויר  . ההבנה היא שברגע שהחרם מוסר השכינה שהתרחקה מיעקב וגם מהשבטים תחזור גם ליעקב וגם לשבטים או לפחות על ראובן ובנימין שנמצאים במעמד הזה ואז הם אמורים לדעת ברוח הקודש האם השכינה חזרה ליעקב אביהם . והשאלה האם הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ? האם השכינה חזרה לאבי יעקב עכשיו שהחרם נגמר ואני מתגלה לכם כיוסף בעל החלומות שחלומותיו התקיימו לאחר 22 שנה לאחר כל המאמצים שלכם לנסות למנוע את  קיום  החלומות .

ולמה לא הצליחו השבטים לענות ליוסף  ?

על יהודה ברור שהיה צריך לעבור תהליך ארוך של הזדכות בגלל מכירת יוסף ולכן אולי לא יכול לתת ליוסף תשובה ברוח הקודש אומרת הגמרא חברותא מכות דף יא עמוד ב

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:מאי דכתיב בפרשת "וזאת הברכה", בברכות שבירך משה את בני ישראל לפני מותו, "יחי ראובן ואל ימות", ואחר כך אמר הכתוב "וזאת ליהודה" - מדוע הסמיך הכתוב את הברכה של יהודה לברכה של ראובן?ללמדך, מכך שנסמכה ברכת יהודה לברכת ראובן, והתחיל ביהודה בלשון "וזאת", שיש קשר בין הברכה שניתנה ליהודה ובין הברכה שנאמרה לראובן.

כי כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הם היו נושאים את ארונות השבטים לקבורה בארץ ישראל, והיה שלדם קיים כשהוא שלם, ואילו עצמותיו של יהודה - היו מפורקות, ומגולגלין בארון בשעה שהיו נושאים אותו, מחמת הנידוי שקיבל יהודה על עצמו להיות מנודה גם אחר מותו, לעולם הבא.

עד שעמד משה, ובקש עליו רחמים.אמר משה לפניו של הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יחי ראובן, יהי רצון שיהיה שלדו קיים, כאילו הוא חי.שהרי מי גרם לו לראובן שיודה ברבים על שבלבל יצועי אביו, במעשה בלהה? - יהודה גרם זאת, כאשר הודה במעשה תמר.[לפי שכך דרש רבי תנחומא: כאשר הודה יהודה במעשה תמר, ואמר "צדקה ממני", אז נעמד ראובן, והודה שבלבל יצועי אביו].⁽¹²⁸⁾

ואם כן, למה וזאת תהיה ליהודה, שתהיינה עצמותיו מתגלגלין בארון?ובקש משה: שמע ה', קול יהודה!

ומיד, עאל איבריה לשפא. נכנסו אבריו למקום חיבורם, ששפו [יצאו] ממנו.ועדיין לא הוה קא מעיילי ליה, לא העלוהו ליהודה למתיבתא דרקיע, מפני הנידוי.עד שהוסיף משה, ואמר: "ואל עמו תביאנו".

ועדיין לא הוה יהודה קא ידע למישקל ומיטרא בשמעתא בהדי רבנן, לשאת ולתת במלחמתה של תורה⁽¹²⁹⁾ בישיבה של מעלה.עד שאמר משה: ידיו רב לו, שיהיה בו כח לריב ריבו בשקלא וטריא עם חביריו.ועדיין לא ידע לפרוקי קושיא [בסוטה ז ב, ובבא קמא צב א, הגירסא היא: לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא].עד שאמר משה: ועזר מצריו תהיה.

ולגבי בנימין צריך להגיד שאכן השכינה שרתה עליו אבל מה שהוא ראה הפחיד אותו ולא נתן לו את האפשרות לענות ליוסף . כתוב בבראשית פרק מה

(יד) וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִנְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מה סימן יד

[יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו. וכי שני צוארים היה לו לבנימין, אלא ראה ברוח הקודש ששני מקדשות עתידים ליחרב בחלקו של בנימין: ובנימין בכה על צואריו. על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב:

ולגבי השאלה האם השכינה חזרה ליעקב אומרת התורה בבראשית פרק מה

(כז) וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם:

רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק כז

ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:

וכך כותב הזוהר הקדוש על הסיבה שרוח הקודש חזרה ליעקב

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּפְרַד יוֹסֵף מֵאָבִיו, בְּלִי לְוָיָה וּבְלִי אֲכִילָה נִשְׁלַח, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וּכְשֶׁאָמַר יַעֲקֹב (בראשית לז) טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, אָמַר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה, שֶׁאֲנִי גָרַמְתִּי לוֹ, וְעוֹד - שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וְשָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ, וְרֶמֶז הוּא רָמַז לוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, אֶת אוֹתָם הָעֲגָלוֹת שָׁלַח אוֹתָם עַל פִּי פַרְעֹה, שֶׁכָּתוּב וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה. אָמַר לוֹ, דִּיּוּקוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זאת עֲשׂוּ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּהֵ''א, מַשְׁמָע שֶׁיּוֹסֵף בִּקֵּשׁ אוֹתָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה, וְיַעֲקֹב לֹא עָמַד בַּדָּבָר עַד שֶׁרָאָה אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

יעקב פחד שיוסף נשלח ללא כלים להתמודד עם מצבים מורכבים של התמודדות עם יצר הרע אבל יוסף שלח לו את 10 העגלות כדי להגיד ליעקב אני קבלתי ממך את יסודות התורה כמו שלמדתי איתך על עגלה ערופה ונתת לי את כל הכלים להתמודד מול המצבים הכי מורכבים אמנם הייתי בתוך מצבים של טרף טרף עם אשת פוטיפר אבל ברוך השם התורה שלמדתי ממך נתנה לי את הכוח לעמוד בכל הניסיונות.

ומיד  וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם .

 

 

פרשת מקץ חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ  חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין  לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי  ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

התלמוד הבבלי מסביר על חנוכה ומזכיר את מלכות בית חשמונאי שניצחו את היונים .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

אמר רבי אבהו: ועקרון תעקר - זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר

במסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ

ואומרים בהודייה, וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו י"י אלהינו ואלהי אבותינו ניסים ופלאות, ונודה לשמך לנצח, ברוך אתה י"י הטוב; וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה. ושניהם נזכרין בברכת הארץ.

אין משניות על חנוכה ופה ושם בש"ס מוזכר עניני הדלקת הנר וממש אין ירידה לפרטים של חנוכה . הפעם היחידה שבה מוזכר בית חשמונאי בצורה יותר מפורטת זה בשני אירועים :

הראשון גמרא חברותא בבא בתרא דף ג עמוד ב

הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה. עבד של בית חשמונאי היה. נתן עיניו באותה תינוקת, באחת הצעירות מבנות המשפחה, ורצה לשאתה לאשה.יומא חד, יום אחד שמע ההוא גברא הורדוס בת קלא, דאמר, בת קול האומרת: כל עבדא דמריד השתא, מצלח! כל עבד שמורד עכשיו, מצליח.קם, עמד הורדוס, קטלינהו לכולהו מרותיה, הרג את כל אדוניו בני משפחת חשמונאי, ושייריה לההיא ינוקתא, והשאיר בחיים את אותה צעירה, שרצה לשאתה לאשה.כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, כשראתה אותה תינוקת שרוצה הורדוס לשאת אותה,⁽⁴⁷⁾ סליקא לאיגרא, עלתה לגג, ורמת קלא והרימה את קולה, ואמרה: כל מאן דאתי, ואמר, כל מי שיבוא בעתיד ויכריז על עצמו "אני, מבית חשמונאי קאתינא אני צאצא שלהם!"- בודאי עבדא הוא! הרי ודאי הוא עבד.והיינו, בהכרח שמזרעו של הורדוס, העבד, הוא, ולא מזרע בית חשמונאי, לפי שהוא הרג את כולם, דלא אשתיירא מנייהו, שלא נשארה מהם, מבית חשמונאי אלא ההיא ינוקתא, הצעירה. וההיא ינוקתא, ואותה הצעירה נפלה מאיגרא לארעא, מן הגג לארץ ומתה, ואין להורדוס זרע ממנה.טמנה הורדוס את התינוקת המתה שבע שנין בדובשא, שבע שנים בתוך דבש.

חברותא סוטה דף מט עמוד ב

תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, כשהתקוטטו ביניהם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס, מי מביניהם ימלוך על ישראל, היה הורקנוס צר על ירושלים מבחוץ, כעזרת חיל רומיים שהביא עמו, ואריסטובלוס ישב מבפנים במצור. בכל יום ויום היו משלשלין אנשי ירושלים דינרים בקופה ונטלום מתרומת הלשכה, שתרמו לצורך קניית הכבשים לתמיד. ואנשי הורקנוס היו מעלין להן כבשים לצורך הקרבת תמידין בעד הכסף שבקופה.היה שם בתוך ירושלים זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם קרא לאנשי הורקנוס שהיו בחוץ בלשון לעז שהיא חכמת יונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה ומקריבים תמידים בבית המקדש, אין יושבי ירושלים ונמסרין בידכם.

כיון ששמעו כך, למחר, ואנשי ירושלים שלשלו להם דינרים בקופה, והם במקום לעלות להם כבשים העלו להם חזיר. כיון שהגיע החזיר לחצי גובה החומה, נעץ צפורניו בחומה. נזדעזה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה כי בערה חמת המלך הקדוש ברוך הוא, על חילול שמו.אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית, שמאורע זה בא על ידי אדם שלמד חכמת יונית, ועל ידי החזיר שהעלו בחומה.

כלומר יש כאן דבר מדהים איך מלכות בית חשמונאי שניצחה את היונים ונעשה לה נס פח השמן לשמונה ימים וחכמים קבעו את הימים הללו לומר בהם הלל שלם ובסופו של דבר כל בית חשמונאי נכרת זכרם לגמרי מן העם היהודי כמו שאומרת הגמרא מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד . כלומר לא נשאר ממש זכר לבית חשמונאי ומי שירש אותם היה הורדוס שהוא עבד אדומי .

ונראה לי שצריך להבין את המשמעות של זה כי כיום אנשים לוקחים את החשמונאים כסמל של גבורה שצריך לחקות אותו .

ואומר הרמב"ן בראשית פרק מט

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון:

כלומר הרמב"ן רואה את התהליך הזה כעונש על זה שהחשמונאים לקחו על עצמם מלוכה ששייכת לבית דויד . וכפי שראינו בגמרא דווקא הריב של שני מלכי בית חשמונאי על ירושלים גרם לכך שבוטל קורבן התמיד בירושלים כאשר לטובת ניצוח המלחמה הפנימית בין שני המלכים הם העלו חזיר במקום קרבן כשר . וצחוק הגורל שמי שגרם לכך הוא יהודי שלמד חוכמה יונית ודיבר בלשון יונית כנראה לאלו מבחוץ שידעו את הלשון היונית ונתן להם עצה כיצד לנצח את מי שהיה בבפנים . כלומר הרצון של בית חשמונאי לשלוט ולא להתעסק בענייני בית המקדש שזה תפקידם של הכוהנים הביא להתחלת החרבת בית המקדש בביטול קרבן התמיד .  

ולכן נראה בעיני שחנוכה נקבעה על נס פח השמן על שעשו מצווה מן המהדרין להדליק את נרות המנורה בבית המקדש ולא על הניצחון שנצחו את היונים .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך. ור"א אמר שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם. או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לע"ז כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מה) שהיא הרחקה, שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג עובדי ע"ז. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחשת. וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל, כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה, ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל (דברים כז ה), ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של ר"א. גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון:

החרב והמלחמה הם  לא תפקידם  של הכוהנים וגם לא של עם ישראל . לפעמים יש מצבים שבו הכהן צריך לאחוז בחרב אבל זה כאשר אין ממש ברירה אבל כאשר כוהנים  עושים מלחמה למען שלטון של עצמם הקב"ה הופך עליהם את הקערה לחלוטין  בדיוק כמו שראינו במעשה של שני מלכי בית חשמונאי שנלחמו אחד בשני . ומכאן אנחנו צריכים ללמוד שכל סטייה ממצוות התורה תביא אותנו בסופו של דבר לקריסה פנימית עד כדי הכחדה כמו מלכי בית חשמונאי חס וחלילה . וצריך להבין שהחוזק של עם ישראל הוא התורה . ורק התורה היה הסיבה לקיום עם ישראל ומי שמנסה לשנות את המהות של עם ישראל סופו של דבר שהוא עצמו נעלם בסל המיחזור של ההיסטוריה .

חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

וסדרי העדיפות הם כאלו שלימוד התורה הוא הבסיס של העם היהודי וכל סטייה מזה מערערת את הבסיס של העם היהודי שגם בין עמודת בית המקדש ללימוד תורה יש סדרי עדיפויות

חברותא מכות דף י עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים "מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל". ושמחתי על כך שבני ישראל מתאוים לבנין בית המקדש ולקיום העבודה.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד] "כי טוב לי יום בחצריך - מאלף".וביאורו: טוב לי יום אחד שאתה דוד עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!

וכל אחד צריך לעיין בזה ולהפנים את המשמעות של הלקח הזה מחג החנוכה

 

 

 

פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל  ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

ומה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ?

אומר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

ואומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

א [מא, א] ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם /איוב כ"ח/) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

כלומר פרשת מקץ זה סוף החושך של יוסף . אחרי השנתיים הנוספות שישב בכלא מתחיל האור להאיר ליוסף על ידי החלום של פרעה . כלומר כתוצאה ממעשיו של יוסף קצב הקב"ה ליוסף שנתיים נוספות של חושך וכאשר נגמר הזמן הקצוב לחושך התחיל להאיר האור ליוסף על ידי החלום של פרעה .

ומקור העניין באיוב פרק כח פסוק ג

קֵ֤ץ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ

ד"א קץ שם לחושך, כל היסורין הבאין על האדם קץ יש להם, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, מדבר ביוסף, בשעה שנאסר בבית האסורים היה שם עשר שנים, והיה לו לצאת באחת עשרה, הוי קץ שם לחושך, מהו לכל תכלית הוא חוקר, שבשעה שהגיעה עונתו לצאת, ישב הקדוש ברוך הוא וחקר וראה שמתבקש להיות עוד בבית האסורים שתי שנים, על ידי שבטח בשר המשקים שאמר לו ב' פעמים כי אם זכרתני אתך (בראשית מ יד), והזכרתני אל פרעה (שם /בראשית מ' י"ד/), א"ל הקדוש ברוך הוא אתה הבטחת שתי זכירות, חייך עשה עוד שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר יש כאן יסוד במידת הדין של הקב"ה שמידת הדין תמיד יש לה קצבה יש לה שיעור קצוב מראש והשיעור הזה נקבע על ידי הקב"ה בחקירה ולפי מעשי האדם .

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ

אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר המדרש  מרחיב את נושא הקצבה לכל דבר שנותן הקב"ה בעולמו .

אבל יש גמרא שלכאורה סותרת את הנחת היסוד הזה

חברותא תענית דף י עמוד א

תנו רבנן: ארץ מצרים הויא [הרי היא] שטח של ארבע מאות פרסה⁽⁵⁵⁵⁾ על ארבע מאות פרסה. והוא חלק אחד מששים בארץ כוש. דהיינו, שארץ כוש גדולה פי ששים מארץ מצרים.וארץ כוש - חלק אחד מששים בעולם. שהעולם כולו הוא פי ששים בגדלו מארץ כוש.ועולם - אחד מששים בגן הוא.וגן - אחד מששים לעדן.ועדן - אחד מששים לגיהנם⁽⁵⁵⁶⁾.נמצא, שכל העולם כולו - ככיסוי קדרה לגיהנם [כלפי הגיהנם]. כלומר, היחס בין העולם לגיהנם מבחינת הגודל, דומה ליחס שבין כיסוי קדרה לקדרה. שכשם שהקדירה גדולה בהרבה מהכיסוי⁽⁵⁵⁷⁾, כך הגיהנם גדול בהרבה מכל העולם.ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור כלל.ויש אומרים: עדן אין לה שיעור⁽⁵⁵⁸⁾.

כלומר יש אומרים שאין לגיהינום ולגן עדן שיעור וקשה על המדרש שאומר שכל דבר שהקב"ה מוציא מפיו יש לו קצבה ושיעור . וכדי לתרץ את זה אביא את הגמרא בחברותא נדרים דף לט עמוד ב

תניא: ביקור חולים - אין לה שיעור.מאי "אין לה שיעור"?סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה של מצוה זו.אמר ליה אביי: וכל שאר מצות - מי יש שיעור למתן שכרן?והא תנן: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! והיינו, שלכן תהיה זהיר אף במצוה קלה, משום שאין אתה יודע מתן שכר שלה, לפי שאין לה שיעור.

כלומר מתן השכר שניתן לאדם אין לו שיעור ולכן לא יכול להיות שיעור לגן עדן כי אם היה שיעור לגן עדן היה גם שיעור למתון השכר לבני אדם . אבל עדיין קשה למה גיהינום הוא ללא שיעור ?

וצריך להגיד שזה נובע מתוך ההבנה מהכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

אם יראת השמים אינה בידי שמים אז לא יכול להיות שיעור גם לגיהינום כי האדם יכול להרשיע ללא גבול . ואם האדם יכול להרשיע ללא גבול אז לא יכול להיות גבול לגיהינום כי אם היה גבול לגיהינום היה צריך להגביל את הגבול שהאדם יכול להרשיע . כל פעולה ופעולה של עונש כמו שהיה ליוסף יש לא גבול אבל אין ולא יכול להיות גבול לסה"כ הרשעות של האדם . הקב"ה נתן לאדם את הבחירה החופשית בצורה מלאה ללא הגבלות ולכן לפי ההבנה  הזאת לא יכול להיות גבול לא לגן עדן ולא לגיהינום . וזה בדיוק מה שאומר יוסף לפרעה שרצה שיפתור את חלמו בראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ואומר בית הלוי בראשית פרק מא

(לט) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם, רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:

אומר יוסף לפרעה הפתרון האמיתי של החלום שלך הוא רק דבריו של הקב"ה כי החלום הוא התוצאה של מעשיך ומתן שכר או עונש הוא בידי הקב"ה ולכן כדי להבין את החלום ולפתור אותו צריך לדעת מה הקב"ה גזר עליך ואין פתרון אחר אמיתי מצוי חוץ מהפתרון הזה . כי שכר ועונש הוא בידי שמים והבחירה החופשית של האדם נותנת לו לעשות כבחירתו ללא גבול ולכן פתרון החלום של פרעה יכול להיות רק מי שבידיו השכר והעונש .

וזה בדיוק המשמעות של חנוכה כדי להבין את העולם אנחנו צריכים להאיר את העולם כדי שנוכל להתהלך בו ורק אם נוכל לראות את העולם באור נכון ולא באור מלכותי ומזויף נוכל לנווט את עצמנו בעולם . ללא אור הנכון אין מציאות שנוכל להתהלך נכון בעולם והדבר היחידי שיכול לתת לנו את האורה  הזה זה התורה . אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

"והתניא: את הדרשה הזו דרש רבי מנחם בר יוסי, על הכתוב במשלי [פרק ו]."כי נר - מצוה, ותורה - אור".תלה, דימה הכתוב את המצוה ב"נר", ואילו את התורה הוא תלה ב"אור".תלה הכתוב את המצוה ב"נר", כדי לומר לך: מה, כמו שנר אינו מאיר אלא לפי שעה, שאין אור הנר מאיר בקביעות, אלא רק בשעה שהוא דולק, אף מצוה, כך המצוה אינה מגינה על האדם אלא לפי שעה, באותו הזמן שהוא מקיים אותה, ולא לאחר מכן.ואילו את התורה תלה הכתוב ב"אור", כדי לומר לך: מה מציאות האור בעולם הוא דבר קבוע וקיים לעולם, אף תורה, מגינה היא על האדם הלומד אותה לעולם, גם בשעה שאינו לומד!וממשיך הכתוב ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות, היא תשיחך".ומבארת הברייתא את דברי הכתוב -"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה בחיי העולם הזה.

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה."והקיצות היא תשיחך" - תמליץ עבורך לעתיד לבא, לחיי העולם הבא.משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, והיה מתיירא משלושה דברים -א. מן הקוצים, ומן הפחתים [בורות], ומן הברקנים [שיחי קוצים].ב. ומחיה רעה, ומן הליסטין, שדרכם להלך ולהזיק את בני האדם בשעות הלילה, כשהעולם חשוך.ג. ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.נזדמנה לו אבוקה של אור - ניצל מדבר אחד: מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים.וכך גם האדם העושה מצווה, ניצל הוא ממקצת הפורענות.ואולם, עדיין הוא מתיירא מחיה רעה, ומן הליסטין, וכמו כן, עדיין הוא אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מדבר שני: מחיה רעה ומן הליסטין.

וכך הוא האדם הלומד תורה, הוא ניצל מן החטא, ומן היסורים.ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

וכמוהו האדם, גם כשהוא לומד תורה, עדיין אין הוא בטוח בעצמו עד יום מותו שמא יכפנו יצרו להתבטל מדברי תורה, ואז ישוב יצר הרע להחטיאו, וישוב לסבול מן הפורענות.הגיע לפרשת דרכים, והכיר את דרכו - ניצל מכולם.וכמוהו, האדם אשר לא פרש מן התורה עד יום מותו, הרי הוא בטוח אז בהצלחתו."

 

המינימום לראות כיצד להתנהל בעולם זה נר כלומר מצווה היא יכולה להאיר לנו את העולם אבל באופן מוגבל כי זה כמו נר שהוא אור זמני אבל מתוך המצווה הזאת צריך להגיע לתורה שהיא אור ללא שיעור ואז יש לנו אור נצחי שמוביל אותנו בעולם חשוך ליעד שלנו לעולם שכולו טוב ללא שיעור כמו שיש אומרים בגמרא גן עדן אין לו שיעור ולא חס וחלילה ללכת ללא נר וללא אור ואז מגיעים למקום שגם לו אין שיעור שהוא הגיהינום . ולכן העזרה הראשונה נגד אלו שרוצים להשכיח אותנו מתורתנו זה נר מצווה כמו נר החנוכה שהיא גם מצווה וגם בפועל נר שמאיר  לנו באופן זמני את החושך שמטילים עלינו ובהמשך יש להדליק את האור שהוא ללא שיעור וזה לימוד התורה .כלומר נר החנוכה היא הדרך להגיע מנר זמני לאור נצחי שהיא התורה . וזה בדיוק מה שעשה יוסף שהבין שרק התורה תנווט את מעשיו שהביאה אותו להציל את אביו ואחיו שהם הבסיס של עם ישראל שקיבל את התורה

 

פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול  או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

כתוב בראשית פרק לז

(יט) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:

(כ) וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:

(כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן כ

[כ] ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם אומרים (ונראה) [ונהרגנו], ואני אומר ונראה, נראה דברי מי הם עומדים:

כלומר מה שנאמר  וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו הם לא דבריהם של השבטים כי אם בת קול שאמרה את זה . כלומר היה זה בת קול שאומרת בבחינת מה שכתוב משלי פרק יט

(כא) רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝קֹוָ֗ק הִ֣יא תָקֽוּם:

וכך מפרש רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כ

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו - אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:

הרמב"ן בראשית פרק לז פסוק כ מביא את שלוש  אפשרויות

(כ) ונראה מה יהיו חלמתיו - מליצה דרך לעג, נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו. והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו, כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו. אבל רבותינו אמרו (שם) רוח הקדש אומרת נראה מה יהיו חלומותיו, כלומר דבר מי יקום ממני ומהם:

כלומר הביטוי וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו  הוא ביטוי של לעג של השבטים . אחרי שנהרוג אותו בו נראה איך החלומות שלו יתממשו . השני זה ביטוי של בו נראה איך יגלגל הקב"ה את המציאות האם  החלומות שלו אמת או לא . והשלישי זה לפי הפרוש של רש"י שהיה זה דיבור של הבת קול .

מחדש הפנים יפות בראשית פרק לז פסוק כ שהיה בת קול ורק ראובן שמע את הבת קול ולכן הוא הציל אותו ולא שאר השבטים

(כ) ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו. ויש להבין מה שהוצרכו לומר חיה רעה אכלתהו, כי היו יכולין לומר שלא ראו אותו ולא בא אליהם כלל, אלא שכל כוונתם היתה לבטל אהבת יעקב ליוסף וישוב הבכורה לראובן, ואילו לא היו אומרים חיה רעה אכלתהו היה יעקב בוטח בחלומותיו של יוסף כדכתיב [לעיל, יא] ואביו שמר את הדבר, והיה חושב שנשבה או נטמן בדרך וישוב אליו לאחר זמן כדי שיתקיימו החלומות, אבל אם יאמרו חיה רעה אכלתהו שאינו בעולם ויאמין להם בראותו כותנתו מוטבלת בדם אז ידע שהחלומות שוא דיברו, וזה שאמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, והנה רש"י ז"ל פירש שבת קול אמר ונראה מה יהיו חלומותיו, ושמעתי מאא"ז ז"ל דהיינו דכתיב בתר הכי וישמע ראובן ויצילהו מידם, ע"ד שאחז"ל גבי אילפא ור' יוחנן בתענית דף כ"א [ע"א] ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע, אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי, אמר ליה לא, אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא שעתא, י"ל דראובן שמע זה הבת קול והם לא שמעו לכך אמר ראובן דש"מ שעליו להצילו לכך ויצילהו מידם:

והכתב והקבלה בראשית פרק לז פסוק כ מביא פרשנות מחודשת ושונה לגמרי מהפרשנות הנ"ל בו השבטים אומרים נכניס אותו למקום סכנה אם חלומותיו אמת הקב"ה יציל אותו אבל אם חלומותיו שווא אז נמית  אותו באופן לא ישיר על ידי גרמא זה מידה כנגד מידה כי בגלל לשון הרע שלו הוא  אדם קטילא (כ) לכו ונהרגהו. אחרי שהודיעתנו התורה במאמר ויתנכלו, שלא היתה כוונת האחים להרגו באמת, כ"א לרמותו בדעתו ולדמות שנמסר בידים למיתה, ובלבם לא חשבו עליו רק להחרידו ולהפחידו אימת מות, ולנסות את מאמר חלומותיו אם הם הרהורי ורעיוני לבו לבד או הן צודקות נבואיות (כמבואר במה שקדם), עתה חל עלינו להבין באמרם זה לכו ונהרגהו וגו' מילי דמשתמעי לתרי אפי, ובאמת הוא מאמר הסובל שתי כוונות מתחלפות משותפות בגנות ושבח, והוא זה: אופן הגנות הוא, נהרגהו ממש בידים לשלוח בו יד רצח, וכדי להסתיר ולהעלים מעשה הרצח נשליכהו באחת הבורות, ונאמר אסון קרהו בדרך וחיה רעה אכלתהו, וסיימו דבריהם במליצת הקטנה ובדרך לעג, עתה אחרי נפלו בבאר שחת, על מי ימלוך, מי זה ישתחוה אליו ומה תהיינה חלומותיו. הנה התכוונו האחים האלה להראות כדרך שופכי דמים באמת, לפרסם בקול זדון לבם עד שישמעם יוסף וידמה בדעתו כי יפול בידיהם באמת למות, אמנם כמו שיובן אופן הגנות ממאמרם זה, ככה יובן בו אופן השבח, לפי המסתתר והמתעלם במחשבות לבבם שאינם רוצים רק לנסות דברי חלומותיו, והוא זה "ונהרגהו" נסבב עליו אופן שיוכל למות בו, והוא כי נשליך אותו אל אחת הבורות מקום הסכנה אשר מדרך הטבע נוכל לומר עליו חיתו יער תאכלנו, ובזה נראה בנסיון מה הנה חלומותיו, אם נבואיות או הרהורים בעלמא, כי אם הן רק מדומיות הנה גם אם ימות בבאר שחת אין חמס בכפינו, כי לא שלחנו בו יד רצח ולא הכינו אותו מכת מות, כ"א גרמא בעלמא עשינו להביאו למקום הסכנה, להזכר לו שם עון רשעו בהבאת דבה, וגירא דלי' הרגתהו ומידו זאת תהיה לו, כי מצד לישנא בישא גברא קטילא הוא, בן מות הוא מצד הבאת הדבה, ולא יגרע גרמא דילי', ואם חלומותיו הן צודקת נבואיות הנה עצת ה' תקום, ואין מעצר להושיע נביאו המיועד להיות מלך ומושל, ועתה אם ינצל מפח זה הטמון לרגליו, אז נדע כי יד ה' עשתה זאת, ופועל ידי יוצר, נרצה לקבלו עלינו למשול ולמלוך עלינו,

הפרוש הזה  קצת קשה . אדם יעשה  מעשה ויגיד לעצמו אם הקב"ה מסכים איתי כנראה שזה מה שהייתי צריך להחליט ואם לא יסכים עם המעשה שלי הוא יסובב את המעשים כרצונו . ואם כך מה הבעיה של השבטים באמת להרוג את יוסף ולהגיד כך: אם חלומותיו היו חלום אמיתי לא היינו יכולים להרוג אותו ואם חלומותיו לא אמת אז מגיע לו למות כי הוא דיבר עלינו לשון הרע (ראה פרוש אור החיים ) . ולמה  הם מנסים להקטין את המעשה שלהם ורוצים  להרוג את יוסף בשיטת  גרמא ? בדיוק כמו שמפרש אור החיים בראשית פרק לז פסוק כ

ועתה לכו וגו'. פי' לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז"ל (ב"ק כו א) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם.ואומרו ונשליכהו וגו' ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר.ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה' יבוא במשפט:אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג"כ (רמב"ם הל' מלכים פ"ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה' אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז"ל (ב"ר פ' כ"א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש:

וצריך להגיד שדרך המחשבה הזאת שאדם יעשה מעשה ויאמר אם הקב"ה לא מסכים איתי הוא יסובב את המאורעות כך שמעשי יתבטלו זה מחשבה שמנטרלת באופן מובהק  את הבחירה החופשית . הקב"ה ברא את העולם עם חוקיות מסוימת אבל נתן לאדם בחירה מוחלטת בבחירת דרכו

חברותא מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים⁽¹²²⁾, שהיא מסורה לאדם⁽¹²³⁾ להכין את לבו לכך⁽¹²⁴⁾ [אף על פי שהיכולת ביד הקדוש ברוך הוא להכין לבבנו אליו, כדכתיב: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל". רש"י]. שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה"⁽¹²⁵⁾.

וכוחו של האדם כזה גדול עד שבמעשה אחד הוא יכול להכריע את העולם לזכות או לחובה

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר מעשה האדם יכול להכריע את העולם לצד חובה או לצד זכות היכולת הזאת אינה מוגבלת ואם נגיד שהקב"ה מנווט את העולם בצורה בלעדית כרצונו אז לא שייך שאדם יכריע את העולם לכף חובה או זכות הקב"ה יכול להאריך אפים ולהמתין עד  שיחריב את העולם אבל אין הוא מתערב בבחירה האנושית . ולכן לעשות מעשה ולהעביר את האחריות לקב"ה מנוגד לכוח הבחירה שנתן לנו הקב"ה . כל מעשה שהוא החלטה של האדם הוא חלק מהבחירה החופשית של האדם ותוצאות המעשה מוטלות עליו על האדם עצמו באופן בלעדי ומעשה זה משנה את העולם ללא התערבות של הקב"ה. (אומנם מצינו שלישלת הבחירה כמו אצל פרעה אבל שם היה מדובר לפני מתן תורה ובגוי מה שלא שייך לאחר מתן תורה וביהודי שהוא מעל המזל )

ומתוך זה שלא ניתן להגביל את בוח הבחירה של האדם נגזר גם הדין של מוסר דין חברו לשמים וההבנה שלי שזה שמוסר דין חברו לשמים מבטל בצורה רבה את הבחירה של האדם וזה עיקר תפקידו של האדם בעולם להנהיג את עצמו בעולם דרך עמלו  שלו ולא להטיל על הקב"ה אחריות על מעשיו .

חברותא ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירין את עונותיו של אדם לפני הקדוש ברוך הוא. ואלו הן:

א. העובר תחת קיר נטוי. הרי הוא מזכיר את עונותיו של האדם, מפני שהקב"ה אומר: וכי אדם זה ראוי שיעשה לו נס, שהרי הוא מסכן את עצמו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ב. ועיון תפילה. הסומך על תפלתו שתהיה נשמעת, ומתוך כך מתאמץ להתכוין בה היטב.⁽⁴⁰⁹⁾והקב"ה אומר: וכי ראוי זה שודאי שתתקבל תפילתו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ג. ומוסר להקב"ה דין על חבירו, שמבקש שהוא ידון אותו.

דאמר רב חנן: כל המוסר דין על חבירו לבית דין של מעלה - הוא נענש תחילה.כי אומרים עליו: וכי הוא ראוי שחבירו יענש בגללו?! ומתוך כך עונותיו נזכרים.וכמו שמסרה שרה את דינו של אברהם לשמים, שבאה בתערומת עליו מדוע בשעה שהתפלל שיהיה לו בן הוא לא התפלל שהבן הזה יהיה ממנה, ולכן היא נענשה.שנאמר [בראשית טז]: "ותאמר שרי אל אברם: חמסי - עליך. ישפוט ה' ביני ובינך" [ה"חמס" האמור כאן, הוא מניעת התפילה. כי בשעה שישועתו של האדם תלויה בתפילת חבירו עליו, וחבירו אינו מתפלל, הרי הוא "חומס" ממנו את ישועתו].וכתיב [בראשית כג]: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מכאן ששרה מתה לפני אברהם.

וכוח הבחירה של האדם הוא עצום עד שלפעמים גם הקב"ה מוגבל בהנהגת העולם כך שהדרך היחידה של הקב"ה לשנות את מהלך הדברים בעולם זה להחריב אותו ולברוא אותו מחדש

חברותא תענית דף כה עמוד א

רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא [היה דחוק בפרנסתו מאוד].עבד מלתא [הקיז דם], ולמרות שנחלש מחמת ההקזה, והיה עליו לאכול סעודה מלאה, לא הוה ליה מידי למטעם [מרוב עניותו לא היה לו דבר לאכול].הדבר היחיד שמצא לאכול, היה חתיכת שום.שקל ברא דתומא [נטל רבי אלעזר צלע שום], ושדייה בפומיה [והניחו בפיו, ואכלו].חלש לביה - ונים [התעלף מרוב חולשה - ונרדם].

אזול רבנן לשיולי ביה [באו החכמים לבקרו].חזיוהו דקא בכי וחייך [ראו אותו החכמים בשנתו, שהוא בוכה ולאחר מכן צוחק], ונפק צוציתא דנורא מאפותיה [ויוצא ניצוץ אש ממצחו].כי אתער [כאשר התעורר משנתו לבסוף], אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת [למה בכית וצחקת בשנתך]?אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא [כי היה הקדוש ברוך הוא יושב עמי]⁽¹⁴⁷⁰⁾.ואמרי ליה [ואמרתי לו]: עד מתי אצטער בהאי עלמא [עד מתי אצטער בעניות בעולם הזה]?ואמר לי הקדוש ברוך הוא: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא [האם נוח לך שאהפוך את העולם מתחילתו]⁽¹⁴⁷¹⁾, אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני [שאז אולי תיוולד בשעה ובמזל של מזון בריוח]?!⁽¹⁴⁷²⁾

כלומר הבחירה החופשית של האדם לא מאפשרת לקב"ה במצבים מסוימים לשנות את המציאות של העולם ורק החרבת העולם ובריתו מחדש יכולים לשנות את המציאות וגם זה לא בוודאות כי גם בעולם החדש יש את כוח הבחירה של האדם .

ונסיים בפתרון של ההעמק דבר בראשית פרק לז פסוק כ שנותן פתרון "ממוצע"  לסוגיה שלנו

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו. ע' פרש"י בשם המדרש, ואין הכונה שלא אמרו האחים דברים אלו כלל אלא רוה"ק הופיע, דאי אפשר לומר כן, דממ"נ אם שמעו האחים הבת קול וכי שוטים היו להלוך נגד דעת עליון, ואם לא שמעו מה זה מודיענו המקרא והרי כבר ידענו שהחלומות היו צודקים וכעין נבואה. אלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שיצאו הדברים מן האחים אבל לא מדעתם, והרי זה כדאי' בב"ר פ' תולדת שלשה דברים המה ברשותו של אדם ושלשה אינו ברשותו של אדם, הפה וידים ורגלים ברשותו של אדם כו' וכשאין אדם זוכה ניטלין ממנו ונעשין שלא ברשותו, כך יצא מפיהם דברים שמראין להם לראות מה יהיו חלומותיו והרי זה כמו בת קול, אבל המה לא שמו לב לדבר, וכך גזרה ההשגחה להשיב חכמתם אחור מבלי הבין מה שמדברים, אמנם בא הכתוב ללמדנו דעת שיש לאדם לשים לב על מוצא שפתיו שלא ברצונו ודעתו, ולחשוב כי מן השמים יצא כן מפיו:

מי שאמר את זה היו השבטים וזה נאמר ברוח הקודש אבל הם לא הבינו את משמעות הדברם שהם עצמם אמרו .