פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ? מה הפרוש אישה דעתה קלה ? האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ‏ ט /תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ?  מה הפרוש אישה דעתה קלה ?  האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ‏ ט /תמוז/תשע"ט

כאשר גמרתי לקרוא את הספר שקיבץ את כל העניינים שקשורים לסוגית ברוריה היה חסר לי מאמר מיוחד בנושא  לימוד תורה לנשים מזווית של קיום מצווה שהאישה פטורה ממנה . אישה שלומדת תורה מקבלת שכר שלא מצווה ועושה  כי אישה פטורה מלימוד תורה ומי שפטור ממצווה מקבל שכר של לא מצווה ועושה .

מעשי האדם נכנסים לתוך 5 הקטגוריות האלו :

1. עבירה 2. מעשה שהוא לא מצווה ולא עבירה לכולם 3. מעשה שהוא לא מצווה לאחד ומצווה לשני 

4. מצווה שהוא מחויב עליה 5. לימוד תורה .

לימוד תורה הוא מהסוג 3 לאישה שפטורה מלימוד תורה וסוג 4 לאיש .

וכדי להבין את ההבדל בין המצוות יש ללמוד את הגמרא וכך כותב החברותא סוטה דף כא עמוד א

אלא, אמר רבא, כך התכוון התנא בברייתא לומר: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא. בעידנא דלא עסיק בה - רק אגוני מגנא. אך אצולי מייצר הרע, לא מצלא בשעה שאינו עוסק בה. מצוה, בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה, רק אגוני מגנא, אבל אצולי לא מצלא, אפילו בשעה שעוסק בה.

ומסקנת הדברים שמצווה מגנה מייסורים כאשר הוא עוסק במצווה או לא עוסק במצווה אבל לימוד תורה בזמן שעוסק בה מגנה עליו מיצר הרע ומצילה אותו מייסורים אבל כאשר לא עוסק בלימוד תורה התורה שלמד לא מצילה אותו מיצר הרע .

עוד נתון שקשור ללימוד תורה ממשיכה הגמרא בסוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני.ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!".שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.

והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

ואילו דוד עסק בתורה, וזכות זו עמדה לו להינצל מהם.

כלומר לימוד תורה הוא מצווה מיוחדת שעומדת בפני עצמה ולא "מתחשבנת" מול עברות אחרות של האדם כמו מצווה רגילה ש"מתחשבנת " מול עברה ולכן לימוד תורה מגן עליו מייסורים גם עם עשה עבירות אחרות כי היא זכות שעומדת בפני עצמה .

לימוד תורה לגברים הדבר ברור שהוא לימוד התורה והתורה שבעל פה אבל אז עוברת הגמרא לדון איך אישה ניצלת מיצר הרע הרי היא לא מצווה כמו האיש על לימוד תורה .

רבינא אמר: לעולם זכות תורה תולה לה לאשה.

ודקאמרת, הרי אשה הלומדת תורה "אינה מצווה ועושה היא", ואין שכרה רב, ואינו יכול להגן עליה -אין הכוונה לאישה הלומדת תורה בעצמה. אלא הכוונה היא לזכות של תורה שיש לה בגלל בעלה ובניה, שהיא דואגת וטורחת למען לימוד התורה שלהם!

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!? וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

כלומר צריך לדרג את המצוות לפי דרוג השכר של סוגי המצוות :

1. השכר הכי נמוך לשם ההמחשה נגיד זה שכר של 27  שקל לשעה (שכר מינימום ) למי שמקבל שכר כלא מצווה ועושה כמו אישה בלימוד תורה

2. מצווה רגילה שלשם המחשה נגיד שזה 1000 שקל לשעה וצריך להגיד שעבירה מכבה מצווה

3. לימוד תורה שזה השכר הכי גבוה נגיד שזה 2000 שקל לשעה כי זה מצווה שעומדת לעולם ועבירה לא מעבה מצווה של לימוד תורה .

אישה שרוצה ללמוד תורה בעצם מחליטה לקבל שכר של 27 שקל לשעה במקום שכר של 1000 שקל לשעה לכל מצווה אחרת שהיא מצווה עליה או במקום 2000 שקל לשעה אם תבחר לדאוג לשלוח את בניה או את בעלה ללמוד תורה כי "לימוד התורה " של נשים הוא המאמץ שלה שבניה ובעלה ילמדו

תורה . כל אחד בטעות יכול להגיד מה אכפת לי שהיא בחרה ללמוד תורה ולהרוויח 27 שקל לשעה במקום 2000 שקל לשעה . זה הבחירה החופשית שלה והיא עושה כרצונה . אבל תכף נראה שזה ממש לא נכון

חברותא קידושין דף מ עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. דהיינו, כאילו כל מעשיו שקולים. ולכן, אפילו אם עשה מצוה אחת בלבד, אשריו, לפי שהכריע עצמו בעשיית המצוה הזאת לכף זכות. ומאידך, אם עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר [קהלת ט] "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה". דהיינו, בשביל חטא יחידי שחטא, אובד ממנו טובות הרבה, שאינן מכריעות את דינו לטובה, אלא אדרבה, חטא יחידי זה, מכריע את גורלו לחובה.רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו, וגם את כל העולם, לכף זכות.⁽¹⁾

עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.⁽²⁾

חברותא - הערות קידושין דף מ עמוד ב הערה (2

(2). הרמב"ם בפרק ג מהלכות תשובה מבאר שאין השיקול נערך לפי מנין הזכויות והחובות אלא רק לפי ערכם, כי יש זכות השקולה נגד כמה עוונות, ומאידך יש עבירה השקולה כנגד כמה מצוות, והשיקול הוא לפי דעתו של "אל דעות", והוא היודע האיך עורכים הזכיות כנגד העוונות.

ולפי זה ברור שהערך של המצוות תלוי בשכר שמקבלים על כל מצווה לפי ערכה ועל השכר שמקבלים על דבר שאתה עושה ולא מצווה עליו .

יוצא לנו פה שבחשבון של העולם כפי שאומרת הגמרא מי שעושה דבר שהוא לא מצווה ועושה כאשר באותו הזמן יכול היה לעשות מצווה שהוא מצווה עליה או יותר מכך ללמוד תורה והאישה לדאוג שבעלה ובניה ילכו ללמוד תורה  יכול לכאורה להחריב את העולם ולהכריע אותו לכף חובה במקום כף זכות . כי אם העולם הוא חצי חצי ואדם אחר עשה עבירה נגיד שמשקלה 2000 שקל . לעומתה אותו אישה למדה תורה וקיבלה 27 שקל כל העולם היה נוטה  לכף חובה . אבל אם האישה עושה מצווה רגילה שעתיים או הייתה מתעסקת שעה בלשלוח את בעלה או בניה ללמוד תורה העולם היה חוזר לתיקו .

לשם המחשה ניתן דוגמה של קיבוץ שיתופי מלא שכל המשכורות של בני הקיבוץ נכנסים לקופה הראשית והכסף הזה מחולק חזרה לכל החברים בשווה. הקיבוץ לא היה מרשה לאף אחד לבחור במקצוע של ה 27 שקל שעה כאשר אותו חבר יכול לבחור ב 1000 או ב 2000 שקל לשעה. כי יש כאן מעין  "גזל " של הציבור .

ולא רק כלפי הציבור גם כלפי עצמה

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

כלומר בכל עברה יש רווח מידי והפסד בעתיד ובכל מצווה יש הפסד מידי ורוח עתידי ואדם צריך לחשבן בדקדוק כל דבר וזה הדרך היחידה שלו לשרוד בעולם הזה עם תרי"ג מצוות של עשה ולא תעשה .

ולכן אדם שבוחר לעשות דבר שהוא לא מצווה ועושה ולקבל 27 שקל במקום לעשות מצווה רגילה שהוא מצווה עליה ולקבל  1000 שקל או לעשות מצות לימוד תורה שמקבל עליה 2000 שקל הוא ברור אחד שלא מפשפש במעשיו והסיכוי שלו לשרוד את העולם נמוך מאוד כפי שניתן להבין מהגמרא כאן .

ולכן אישה שלומדת תורה במקום לעשות מצווה רגילה או לעשות מצווה של "לימוד תורה " ולדאוג שבניה או בעלה ילמדו תורה מעידה על עצמה שבאמת "נשים דעתן קלה" . ובאמת במאמרים קודמים הבאתי דוגמאות שמהם ניתן להבין שזה המשמעות של נשים דעתן קלה שיש להם חסרון בחשבון הזה של "פשפוש במעשיו" לפי פירושו של רש"י . ומי שלומדת תורה מעידה על עצמה שאכן יש לה חסרון כזה ומעידה על עצמה שהיא לא מקבלת את דברי חז"ל שנשים דעתן קלה בדיוק כמו שברוריה לא קיבלה את זה לגבי עצמה . כלומר כאשר מול אישה עומד מצד אחד עבירה שיש בה רווח עכשיו לעומת החשבון העתידי של ההפסד שלה בעתיד בעולם הבא יש מצבים שהרווח המידי הוא קטן  לעומת ההפסד העתידי ובחשבון הזה היא  יכולה לבחור ברווח המידי הקטן מול ההפסד העתידי הגדול . כלומר אותו חסרון באישה שהוא קלות דעת גורם לה לבחור ברווח המידי הקטן של העבירה ולהתעלם מן ההפסד הגדול בעולם הבא .ובמקרה שלנו היא מתעלמת מהיכולת שלה לעשות מצווה רגילה ולקבל שכר גדול אבל מעדיפה את הרווח המידי הזעום עכשיו . והרווח המידי שלה זה הרגשת החשיבות עמו גבר .

וצריך להגיד שבלימוד תורה של נשים מובנה בתוכו הוכחה שבאמת נשים דעתן קלה ויש בלימוד כזה זלזול בדברי חכמים כי מי שלומדת תורה יודעת את דברי חז"ל והיא מזלזלת בהם לא בשוגג אלה במזיד . האישה יכולה ללמוד תורה ולהבין אותם ,אומנם לפי מה שכתבתי בעבר הנשים  לא קיבלו את המתנה שנתן משה לעם ישראל וזה כוח הפלפול אבל כוח הפלפול הוא אותו כוח שנותן את האפשרות לשחזר ולהבין את התורה גם אם נשכחה ומסור לידי מי שרוצה לחדש חידושים בתורה ולהעמיד בצורה נכונה את הגמרא על מפרשיה השונים .

וכך כותב ה רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א

מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן,

ולשיטתי מי הם מיעוט הנשים שכן יכולות ללמוד תורה ?  כתבתי בעבר שזה הנביאות שיש להם 2 מעלות האחת שכל הנביאים כולל הנביאות קבלו את המתנה של משה וזה כוח הפלפול . רוח הקודש אצל האישה מתקן את דעתן קלה כי רוח הקודש מביא את העתיד נוכח בהווה ולכן מתקן את דעתן הקלה של הנשים . ולכן אותם נשים שהיו נביאות יכלו ללמוד תורה .  וכבר כתבתי שהשילוב הזה של גבר ואישה בצורה נכונה נותן להם להגיע לשלמות . והאישה שנבראה בחסרון מן האדם הראשון תפקידה יחד עם הגבר להשלים את החיסרון הזה .

ואת החשבון הזה של פשפוש במעשיו ניתן להבין בקלות

משנה מסכת אבות פרק ג

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה =דברי הימים= א' כ"ט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:

ומה המשמעות של נאה אילן זה ?

 תהלים פרק קד

(כד) מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽקֹוָ֗ק כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ:

שאולי יש כאן מעלה של לפחות מצווה ובכל זאת הוא מתחייב בנפשו  כלומר לבחור ב  1000 שקל לשעה במקום 2000 שקל יש כאן אולי בעיה של מתחייב בנפשו . כל שכן אם יבחר ב 27 שקל לעומת 2000 שקל .

וכך כתוב בבלי חברותא תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן⁽¹²¹³⁾ הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי⁽¹²¹⁶⁾ ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם]⁽¹²¹⁷⁾, לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!אמר ליה אידך [אמר לו המלאך השני]⁽¹²¹⁹⁾: שבקינהו [הניחם] ולא נהרגם, דאיכא בהו חד - דקיימא ליה שעתא [כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות].

רבי יוחנן שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.

יוצא לנו כאן שמי שעוזב את ה 2000 שקל לטובת ה 27 שקל אם להתפרנס זה לא מצווה ואם זה מצווה לבחור ב 1000 שקל במידת הדין הוא במיתה בידי שמים . עד כדי כך מידת הדין במי שבוחר לעשות פחות ממה שהוא יכול . יכול להיות שהדין הזה על מי שכבר הוכיח שהוא יכול ללמוד דברי תורה אבל מי שניסה ללמוד ולא הצליח אולי הדין הזה לא מתוח עליו .

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.

וצריך להגיד שאדם צריך לבחון האם הוא משיטת שמעון בר יוחאי או משיטת רבי ישמעאל . כי אם הרבה עשו ולא הצליחו כמו שמשתמע מהדברים יש על האדם לברר לאן הוא שייך . וכאשר ידוע שהוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי לבחור בשיטת רבי ישמעאל זה מתחייב בנפשו .

כלומר גם לגבי נשים הבוחרים בדבר שהוא פטור לעומת בחירה בחיוב יש להם בעיה בדיוק זהה לאותו אחד שמסוגל לעשות דבר חיוב ובוחר לעשות דבר פטור

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב

אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמם לחמם.

דף על הדף עבודה זרה דף ג עמוד ב

עי' ערכין ט"ו ב' שגיהנם נקרא גחלי רתמים

ולכן לכל הפחות כאשר אדם בוחר בפטור ולא במצווה ולא במצווה של לימוד תורה יש כאן בעיה של יפשפש במעשיו

פרשת חקת למה כתוב בנפש האדם ? מה המשמעות של מוות ומה המקור של המוות ? למה המטה ששמו בקודש הקודשים פרח ? איפה ניתן לראות בצורה מוחשית את החיים ואת המוות ? למה אדם שהוא טמא ונכנס לבית המקדש הוא בכרת ב'/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת חקת למה כתוב בנפש האדם ? מה המשמעות של מוות ומה המקור של המוות ? למה המטה ששמו
בקודש הקודשים פרח ? איפה ניתן לראות בצורה מוחשית את החיים ואת המוות ? למה אדם שהוא טמא
ונכנס לבית המקדש הוא בכרת ב'/תמוז/תשע"ט

במדבר פרק יט

(יג) כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶפֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֽאֹ יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְקֹוָק֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַ נֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא

מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לאֹ־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ:

ואומר רש"י במדבר פרשת חקת פרק יט פסוק יג

(יג) במת בנפש - ואי זה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה,פ שאין טומאתה צריכה הזאה.

דבר אחר בנפש זו רביעית דם:

את משכן ה' טמא - אם נכנס לעזרה אפילו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:

עוד טמאתו בו - אף על פי שטבל:

וצריך להבין למה יש כאן עונש כזה חמור על מי שנגע במת שהוא אבי אבות הטומאה וכניסה שלו לבית

המקדש טמא תגרום לו לכריתת הנפש שלו ?

וכך כותב הזוהר על אבי אבות הטומאה

וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד שֶׁל הַטּוֹב, כָּךְ יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מִצַּד הָרַע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז), וְהָרְשָׁעִים הֵם אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהֵם טְמֵא מֵת וְשֶׁרֶץ, שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הָאָדָם מֵאֲוִירוֹ וּמִתּוֹכוֹ וּמִגַּבּוֹ. וַאֲפִלּוּ תּוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן נִטְמָא בָהֶם. וְלָכֵן (ויקרא כא) [ו] עַל כָּל נַפְשּת מֵת לֹא יָבא. שֶׁרָשָׁע קָרוּי מֵת. וּהַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא

המוות שייך לרע שנקרא מת . החיים שייכים לטוב לאור ולמנורה שמפיצה אור .

בית המקדש הוא מקום של הטוב ושל החיים במדבר פרק יז

(כב) וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת:

(כג) וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּב֤ אֹ מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲ֣רֹן לְבֵ֣ית לִֵו֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ

וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים:

והמשמעות של פריחת המטה אומר התולדות יצחק במדבר פרק יז פסוק כג

(כג) ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ

ויגמל שקדים והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ, הרבה נסים נעשו בזה. אחד שהוציא שני פרחים האחד נפל כשגמל שקדים שכן הדרך, השני נשאר לעולם וזה הוא שאמרו חכמים ז"ל [עי'במד"ר יח כג] שנגנז מטה אהרן בפרחו ושקדו וזה נס גדול. הנס השני, שטבע שאר אילנות כשנכרתים מוציאים פרח מצד לחלוחית שבהן, ואילן שקד כשנכרת מתייבש ואינו נשאר בו שום לחלוחית, ולזה ראה ירמיה [א יא] מקל שקד שאבד לחלוחית שבישראל. הנס השלישי, במדרש שאלו השקדים היו מתוקים ומרים, המתוקים מצד ימין המטה, והמרים מצד שמאל, וכשיהיו ישראל עושים רצונו של מקום, היו הפרחים המתוקים של צד ימין לחים ושל צד שמאל כמושין, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום, היו הפרחים של צד שמאל לחים ושל צד ימין כמושין. והטעם שהוציא פרח רמז לבני אהרן שהן פרחי כהונה, לומר כי מיי' היתה זאת להם ויצץ ציץ על אהרן שעליו ציץ נזר הקדש, שקדים על הלוים השוקדים במקדש כל הימים, לומר שהקב"ה שלח למשה כל אלו המנויים כי לא מלבו, ומה שהקדים הפרח לציץ שכן התחילו בניו לעבוד כי בפרשת ויקרא כתיב [א ה] בני אהרן ולא הוזכר עדיין אהרן.

כלומר בית המקדש הוא המקום שבו נמצאת השכינה ולכן שם יש את החיים ולא את המוות . יש שם מוות

רק למי שמתנהג לא לפי חוקת התורה שנתנה על ידי הקב"ה . שם בבית המקדש נמצאת מידת הדין ולכן

מי שהולך כנגד התורה מידת הדין באה איתו במשפט . ומי שהולך לפי מצוות התורה מקבל את החיות

שלו מבית המקדש . והצד ההפוך של החיים זה המוות וזה סופו של מי שמכניס אש זרה לבית המקדש

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־֠אַהֲ רֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙

אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר ל֦אֹ צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתּ֣אֹכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥ י יְקֹוָֽק:

 

ומתי המיתה הגיעה לעולם ? כאשר האדם הראשון חטא והחטא שלו הכניס את המוות לעולם

שיר מעון במדבר פרק יט פסוק יג

איתא (בשבת נ"ה ע"ב) אמרו מה"ש לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה קנסת מיתה לאדה"ר אמר

להם מצוה אחת צויתי לו ועבר עליה, אמרו מה"ש הלא משה ואהרן שקיימו כל התורה מאל"ף ועד

תי"ו וקנסת עליהם מיתה, אמר הקדוש ברוך הוא מקרה אחד לצדיק ולרשע. וי"ל כתיב (קהלת ח'

י"א) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע, והכוונה

אם הרשע יענש מיד, הי' כל אדם ירא לנפשו לעשות עבירה, ואז תיבטל הבחירה ושכר ועונש, אבל

ע"י שהקב"ה מאריך אף מלא לב בני אדם לעשות רע. וזה פי' של מדרש הנ"ל, ע"י אדה"ר נגזר

מיתה לו ולכל הדורות לעולם, כי אם יראו שהצדיקים המקיימים תורה יחי' לעולם והרשעים ימותו,

א"כ מי פתי יחטא עוד, וזה שהשיב הקדוש ברוך הוא על אדה"ר נקנסה המיתה מפני שחטא,

וממילא צריך להיות מקרה אחד לצדיק ולרשע, חוץ מיחידים כמו אלי' הנביא זכור לטוב.

וזה בדיוק המשמעות של הבחירה של האדם דברים פרק ל

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

והדרך לתיקון העולם לתיקון מהמוות הוא דרך הקמת בית המקדש . ובית המקדש הוא חלק מכפרת העוון

של המיתה שחזרה לעולם אחרי חטא העגל . במתן תורה תוקן חטא האדם הראשון והתבטלה המיתה אבל

חטא העגל החזיר את המיתה לעולם ואת הצורך בתיקון חטא העגל וזה היה חלק מהתפקיד של בית

המקדש אומר [רבינו] בחיי שמות פרק לד

אין לך פורענות שבאה על ישראל שאין בה קצת מפורענות של עגל. וא"כ איך יפקוד הקדוש ברוך

הוא בכל דור ודור קצת מאותו עון, ומדת הפקידה ואף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אינה מתפשטת אלא עד ד' דורות, והתשובה בזה כי מה שאמור "פקדי ופקדתי" אין זה לשון פקידה

בכאן אלא לשון זכירה שהקב"ה זוכר עון העגל כשהדור חוטא, אבל אינו פוקדו, כי בחרבן בית

המקדש נפקד הכל ונמחה העון לגמרי, כי בודאי היה החרבן ההוא והאבדה ההיא העצומה שאבדו

ישראל שיתמרקו בה עונותיהם ולא ישאר להם מעון העגל כלום. והנה מצינו בחרבן בהמ"ק

שכתוב: (יחזקאל ט, א) "קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו", ובמלת "פקודות" רמז מקרא

זה: "וביום פקדי ופקדתי".

ולכן מיתה ובית מקדש זה דבר מנוגד . ולכן אם אתה מכניס לבית המקדש מוות למקום שהוא התמצית של

החיים המקום בממנו שממנו החיים נובעים אז אתה נמצא בכרת .

ואותו מקום של בית המקדש הוא המקום של אבן השתייה ממנו נברא העולם ואותו אבן שתייה היית לפני

בריאת העולם . וכך אומר הזוהר הקדוש

אָמַר לוֹ, שָׁאַלְתִּי עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בַּפָּסוּק הַזֶּה [סוד של אבן השתיה שאמרת], וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁזּוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, [עכשו שמקשיב לדברי] אֵיךְ אֶפְשָׁר? שֶׁהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ כָּעֵת, וְכָתוּב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו?

וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזּוֹ הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה. אָמַר לוֹ, אֲשֶׁר שָׂם כָּתוּב, וְכָתוּב וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לוֹ, אִם יָדַעְתָּ הַדָּבָר - אֱמֹר אוֹתוֹ.

כלומר בית המקדש יושב על מקור החיים המקור של העולם . המוות הוא ההיפך של בית המקדש ולכו מי

שמכניס מוות לתוך בית המקדש סופו למות מיתה בידי שמים . וזה המשמעות של כניסה של אדם שנגע

במת ונכנס לבית המקדש טמא .

פרשת קרח חכמה בגויים תאמין 29 מאמר אחרון בסדרה . מאיפה מביא רבי יהושע את המים ? מה המהות של בארה של מרים ? מה הקשר לחטא העגל? למה המים שהוסיפו חכמי אתונא לא מילאו את הדלי ? למה לא הפסיקו חכמי אתונא למלא את הדלי ? מה הקשר לעולם המודרני שלנו ? למה הוכחות המדע עומדות על כרעי תרנגולת ? איזה מים כן יכולים למלא את הדלי של רבי יהושע כ"ה/סיון/תשע"ט

בס"ד
פרשת קרח חכמה בגויים תאמין 29 מאמר אחרון בסדרה . מאיפה מביא רבי יהושע את המים ? מה
המהות של בארה של מרים ? מה הקשר לחטא העגל? למה המים שהוסיפו חכמי אתונא לא מילאו  את
הדלי ? למה לא הפסיקו חכמי אתונא למלא את הדלי ? מה הקשר לעולם המודרני שלנו ? למה הוכחות
המדע עומדות על כרעי תרנגולת ? איזה מים כן יכולים למלא את הדלי של רבי יהושע כ"ה/סיון/תשע"ט

חברותא בכורות דף ט עמוד א

אייתי רבי יהושע הנהו מיא דאתו מבי בליעי, שדינהו בתיגדא, אמר להו רבי יהושע לחכמים: מליוהו להאי ואיזילו לכו, מלו ושדו ביה, קמאי קמאי ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול.

[וכך עשה להם רבי יהושע, כדי שיכלו: לקח כלי ושם בו את המים שהם בולעים את כל המימות, וציוה להם למלאות את הכלי במים אחרים עד שיתמלא וייפטרו וילכו להם, אך כל מים ששפכו לשם היו נבלעים, ונזקקו לשאת על כתפיהם עוד ועוד מים, עד שבלו והלכו לאבדון].

וקודם כל צריך להבין מאיפה הביא רבי יהושע מים ?

אומר רבינו גרשום מסכת בכורות דף ט עמוד א

כי מטא לבי בליעי. מקום שיש בים שבולעין מים אחרים ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים:

ולמה הוא לקח אותם דווקא מהבאר של מרים ?

לקושיה הזאת יש הסבר בזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁשָּׁבַר מֹשֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת, שֶׁכָּתוּב (שמות לב) וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, צָף הָאוֹקְיָנוֹס מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם. רָאָה מֹשֶׁה שֶׁאוֹקְיָנוֹס עוֹלֶה אֲלֵיהֶם וְהָיָה רוֹצֶה לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם, מִיָּד - וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וְגוֹ', וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. עָמַד מֹשֶׁה עַל מֵי הָאוֹקְיָנוֹס וְאָמַר: מַיִם מַיִם, מָה אַתֶּם רוֹצִים? אָמְרוּ: וְכִי מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם אֶלָּא בְּתוֹרַת הַלּוּחוֹת?! וְעַל הַתּוֹרָה שֶׁשִּׁקְּרוּ בָהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ועשואתעגלהזהבאנורוציםלשטף את העולם).

מִיָּד אָמַר לָהֶם: הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּחֵטְא הָעֵגֶל, הֲרֵי מָסוּר לָכֶם, וְלֹא דַי כָּל אוֹתָם הָאֲלָפִים שֶׁנָּפְלוּ מֵהֶם?! מִיָּד - וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְלֹא הָיוּ הַמַּיִם שׁוֹכְכִים עַד שֶׁנָּטַל מֵהֶם וְהִשְׁקָה אוֹתָם. מִיָּד נִשְׁקַע הָאוֹקְיָנוֹס בִּמְקוֹמוֹ.

שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר לֹא הָיוּ מַיִם, שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) לֹא מְקוֹם זֶרַע וְגוֹ'. וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת. וְאִם תֹּאמַר, לִבְאֵר מִרְיָם זָרַק - חַס וְשָׁלוֹם שֶׁשָּׁם יִזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַזִּכָּרוֹן הָרָע הַזֶּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אַחַר כָּךְ. וְעוֹד, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הָיְתָה לָהֶם בְּאֵר, עַד שֶׁבָּאוּ לְמִדְבַּר מַתָּנָה, שֶׁכָּתוּב בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹ'. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. מִשָּׁם יָרְשׁוּ בְאֵר. כָּתוּב עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְכָתוּב שָׁם עַל פְּנֵי תְהוֹם.

במעשה חטא העגל כל המים רצו לעלות ולשטוף את העולם כי לכאורה הלוחות הראשונים נשברו והיה

תנאי במעמד הר סיני יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . ולכאורה עכשיו לאחר שבירת הלוחות

העולם חייב לחזור לתוהו ובהו כי אין עכשיו תורה בעולם . ולכן כתוב וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם . ולכן משה

זורק את האפר על פני המים ואותו אפר שמשה זורק על המים לכאורה מזהם את המים שלא ראויים לעם

ישראל לשתיה במדבר ,הם אומנם שימשו כמו מי סוטה אבל אין הם ראויים לעם שמקבל את התורה .

ולכן בארה של מריה היו המים שהם שתו לאורך כל מסעם במדבר ובארה של מרים עליו לא כתוב ויזור

משה כלומר המים הללו נשארו טהורים וראויים לשתיה במהלך המסע הניסי שעבר עם ישראל במדבר .

ואולי דברי הזהר הללו על הבאר ילמדו אותנו את האופי של המים שהיו בבאר של מרים

אומר הזוהר הקדוש דף קי''ד ע''ב

שֶׁלֹּא לְחִנָּם נִגְלְתָה לְךְ תּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְעָלְתָה אֵלֶיךְ כְּמוֹ מֵי הַבְּאֵר שֶׁעָלוּ אֵלֶיךְ, וְלֹא לָאָבוֹת וְלֹא לְאִישׁ, שֶׁהֲרֵי הַבְּאֵר מַכִּירָה אֶת אֲדוֹנֶיהָ. וְעַל הַתּוֹרָה הַזּוֹ נֶאֱמַר (במדבר כא) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִיא הַבְּאֵר וְגוֹ'. הַבְּאֵר הִיא מְלֵאָה, וְלֹא יוֹצְאִים מֵימֶיהָ הַחוּצָה, וְהִיא בְּאֵר מֵי הַתּוֹרָה שֶׁמּוֹצִיאָה כָּל הַמַּיִם, וְכָל הַמַּיִם שֶׁל הָעוֹלָם נִכְנָסִים בָּהּ, וְלֹא יוֹצְאִים מֵימֶיהָ הַחוּצָה.

וְהִיא הַבְּאֵר שֶׁאֲפִלּוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שׁוֹאֲבִים מִמֶּנָּה מַיִם וַאֲפִלּוּ כָּל עַנְנֵי הָעוֹלָם, לֹא חֲסֵרִים מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר זוֹ אֵין לָהּ סוֹף. יוֹתֵר עֲמֻקָּה הִיא מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (איוב יא) וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וּבַכַּד שֶׁל מִי שֶׁשּׁוֹאֵב מִמֶּנָּה מַיִם, הוּא בּוֹלֵעַ (כל מימות וכל חכמות) אֶת כָּל חָכְמוֹת הָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן הַבְּאֵר עַצְמָהּ.

כלומר עם ישראל הוא מעל המזל ומעל החוקיות כי הוא בחר בתורה שהיא המהות של העולם שהיא

נותנת למי שמקבל אותו על עצמו להיות מעל המזל . בארה של מרים נמצא מעל המזל כי מקורו נמצא

בעולם שממעל . ולכן לוקח רבי יהושע את המים הללו ומכניס אותם אל הדלי ונותן לחכמי אתונא למלא

את הכלי . אבל המים שהם זורקים אל הכלי נבלעים בתוך הכלי . וכך ממשיכים חכמי אתונא ומנסים

למלא את הכלי ללא הצלחה . והם ממשיכים וממשיכים עד שהם מתים מתוך המאמץ למלא את הכלי .

ולמה הם לא מפסיקים באמצע ואומרים : משהו פה לא מסתדר לנו . יש לנו כלי סופי . אנחנו שופכים מים

לתוך הכלי הרבה יותר מאשר הנפח של הכלי ועדיין הכלי לא מתמלא ?

למה הם ממשיכים וממשיכים עד כלות כוחם ומתים ולא מפסיקים באמצע ? כי חכמי אתונא לא מוכנים

לקבל עולם שמתנהג לא בסיבתיות . לכל דבר יש הסבר ויש חוקים . לא יכול להיות לפי דעתם שכלי שיש

לו גודל סופי ושופכים לתוכו נפח כמו הנפח של הכלי הכלי לא יתמלא . זה מצב לא אפשרי ולא הגיוני .

יש חוקיות והכול צריך לעמוד מול החוקיות ולכן מצב כזה לא אפשרי ולכן אנחנו נמשיך למלא אותו כי

כל רגע פתאום אולי הוא יתמלא . הם לא מוכנים לקבל עולם שלא מתנהג לפי החוקים . הם לא מוכנים

לקבל מציאות של עולם מעל המזל ומעל החוקיות . ולכן אין להם לכאורה ברירה אחרת ולהפסיק ולמלא

את הדלי כי משמעות ההבנה שיש כאן משהו מעל החוקיות תמוטט את השקפת עולמם . הם מוכנים למות

ולא למוטט את השקפת העולם של עצמם . ולכן בסופו של דבר הם מתים בגלל המאמץ למלא את אותו

דלי שלא מתמלא .

ואם יש למישהו מחשבה במדובר באנשים שאין להם שכל שאין להם תבונה צריך להסתכל על העולם

שלנו המודרני . השקפת העולם של המדע הוא השקפת עולם שהעולם הוא סיבתי . כלומר העולם הוא

אין סוף של אירועים שמתאפיינים בתיאור מצב > חוקיות > תוצאה מצב > חוקיות > תוצאה מצב >

חוקיות > תוצאה מצב > חוקיות > תוצאה .

זה התיאור של העולם . עולם ללא תכלית עולם ללא משמעות עולם דומם לחלוטין . ואם זה באמת

התיאור של העולם מה המדענים כל כך מתאמצים להוכיח ? הרי הם חלק מתוך העולם הטפל הזה כי

לשיטתם זה התיאור של עולם אז מה התועלת במאמץ שלהם לעשות ניסויים ולגלות את העולם ?

ולא רק זה כל כלי ההיסק של המדע מבוססים על אינדוקציה ודדוקציה והפילוסוף יום הפריך את התקפות של שיטת ההיסק הזאת וכך כתוב בויקיפדיה :

הפרכתו של יום את תקפות מנגנון האינדוקציה שומטת, כמובן, את הקרקע מתחת למדע, אשר נשען

בחלקו הרב על שיטת היסק זו (אם בניסויים רבים ראינו תופעה מסוימת, אנחנו מסיקים מכאן כי

זוהי תופעה קבועה שחייבת לחזור על עצמה גם בעתיד). למעשה, טיעונו של יום, על אף בעייתיותו

המעשית, עדיין לא הופרך.

קרל פופר ניסה אמנם להתגבר על הבעיה שהציב דייוויד יום בפני המדע בטענו כי המנגנון העיקרי

של המדע הוא דדוקטיבי, וכי המדע פועל בעזרת הפרכות דדוקטיביות ולא הוכחות אינדוקטיביות -

דהיינו, שתאוריה מדעית ניתן רק להפריך, אך לא לאמת (לדוגמה: ניתן לדעת כי התאוריה שקריאת

התרנגול אינה הסיבה לזריחת השמש על פי ההפרכה היסודית הקיימת לטענה זו).

ברם, מתנגדיו ומבקריו של פופר טענו כנגדו כי הוא למעשה מסתיר את בעיית האינדוקציה על ידי

מנגנון ההפרכה, ולא בהכרח פותרה: הם טענו, כי פופר מניח שאם תוצאותיו של ניסוי מצביעות על

הפרכתה של תורה כלשהי, תוצאות אלה בהכרח תחזורנה על עצמן גם בעתיד ובכך תפרכנה את

התורה שוב ושוב, ושוב יש כאן שימוש באינדוקציה. פופר מצידו יטען כי הפרכה של תאוריה -

איננה תאוריה בעצמה, ולכן דרישת ההדירות נתבעת רק מהתאוריה - לא מהפרכת התאוריה; פופר

אינו מתיימר אפוא להניח את חזרתן העתידית של תוצאות ההפרכה, אלא מתיימר רק לטעון כי די

במאורע חד-פעמי שאינו עולה בקנה אחד עם תורה נתונה - כדי לפרוך את הדירותה דהיינו את

תמידיותה - וממילא את תוקפה הכללי, וממילא: אותה עצמה.

ועדיין אתה רואה מדענים מכל העולם משקיעים משאבים אדירים להמשיך ולחקור את העולם מתוך הבנה

ותפיסת עולם סיבתי בדיוק כמו חכמי אתונא . כלומר זה לא מציאות של איזה סיפור שנראה סיפור משונה

של ויכוח בין חכמי אתונא לרבי יהושע זה מציאות יום יומית כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם המודרני

שלנו . שהעולם מנסה למלא את הדלי ולא מצליח ולרגע אחד הוא לא עומד ושאל את עצמו רגע אולי

העולם הוא לא כמו שאני חושב . ויש מציאות שהיא מעל המזל .

והמוות של חכמי אתונא הוכיח לרבי יהושע שחכמי אתונא הם לא מאלו שהמזל שלהם היה במעמד הר

סיני כי הם מאלו שבמעמד הר סיני לא קיבלו את התורה . וגם לאחר מעמד הר סיני לא היו מוכנים ללמוד

את התורה שכתב להם יהושע כאשר נכנס לארץ ישראל . והם מאלו שהקב"ה דן אותם למיתה כי לא רצו

ללמוד וזה המשמעות של מה שכותבת הגמרא חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו

נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה],

כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת

[גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

 כלומר מי שלא מקבל את התורה נמצא מתחת למזל ושם כל המציאות של החיים הוא חוסר משמעות עמוק בדיוק כמו המאמץ של חכמי אתונא למלא דלי שלא מוכן להתמלא . כי המים שמכניסים חכמי אתונא לתוך הדלי שבו נמצאים מים מבארה של מרים נחשבים לכלום ולכן הם לא ממלאים את הדלי . המים של בארה של מרים קשור למהות של העולם לתורה שניתנה על ידי הקב"ה לעם ישראל אלו מים שלא נמצאים תחת החוקיות בדיוק כמו עם ישראל והניסיון להוסיף עליהם מים ולחבר אותם למים אחרים הוא ניסיון שלא יכול להצליח כי למים שמנסים חכמי אתונא להוסיף לדלי אין בכלל משמעות או אם נתאר את זה בצורה מתמטית המים של חכמי אתונא שווים לאפס ואם מוסיפים ל  X אפס התוצאה היא X .

למים של הבאר של מרים צריך להוסיף מים שמקורם מהעולם הרוחני  ולא מהעולם הפיזי ורק אז אותו דלי יכול להתמלא .

וזה מסכם את כל הויכוח עם חכמי אתונא . מי שלא מקבל על עצמו את התורה לא יכול להיות שייך

לעולם שנברא על ידי הסתכלות בתורה . אין שום דרך להשאיר אותם בעולם והם לא שייכים לעולם .

שום מאמץ כזה או אחר לא יכול להשאיר אותם בעולם וסופם של מי שלא קיבל על עצמו את התורה

להעלם לגמרי מן העולם ללא שום זכר

וכך אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב

גמרא. תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא

אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי

בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית

המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים – אני משכים לדברי תורה והם

משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים – אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים

שכר, אני רץ והם רצים – אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.

וסופם של חכמי אתונא הוא באר שחת או יותר מדויק אבדון

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

ומפרש הסולם לזוהר - בראשית פרשת נח מאמר דינא דגיהנם אות ע

ותרין מדורין וכו', ושני מדורים הם הסמוכים זה לזה, הנקראים שאול ואבדון. מי שיורד לשאול

דנים אותו שם. ומקבל ענשו, ואח"כ, מעלים אותו למדור אחר העליון מזה, וכן עולה מדרגה אחר

מדרגה, עד שמעלים אותו משם. אבל מי שיורד לאבדון, אינם מעלים אותו משם לעולם. ומשום זה

נקרא אבדון. כי הוא אבוד שם לגמרי.

ובזה הסתיים סדרת השיעורים על חוכמה בגויים תאמין