פרשת ויצא מה המשמעות של ואנכי לא ידעתי ? לאיזה דרגה הגיע יעקב? מה הקשר של האבן של יעקב לאבן של דור הפלגה ? מה הקשר של שער השמים של יעקב למגדל של דור הפלגה ? מי המנהיג שיגיע לדרגה של אנכי? למה עשרת הדיברות מתחילה באנכי? ‏ו'/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויצא מה המשמעות של ואנכי לא ידעתי ? לאיזה דרגה הגיע יעקב? מה הקשר של האבן של יעקב לאבן של דור הפלגה ? מה הקשר של שער השמים של יעקב למגדל של דור הפלגה ? מי המנהיג  שיגיע לדרגה של אנכי? למה עשרת הדיברות מתחילה באנכי? ‏ו'/כסלו/תשע"ח
בראשית פרק כח

(טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי:

(יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

וכך כתבתי בפרשת ויצא ט'/כסלו/תשע"ז

"ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יז

מה נורא המקום הזה. אמרו חכמינו ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר מה נורא המקום הזה. וחרב, שנאמר אין זה. ובנוי, שנאמר כי אם בית אלהים וגו'

כלומר אותו מקום שהוא מקום בית המקדש . יעקב מגיע לדרגה בו הוא מסוגל לראות את כל הניסים שנעשו שם וכן את בית המקדש והעתיד של בית המקדש  ולכן הקב"ה הבין שניתן לקבוע את המקום באופן קבוע וכך אומר המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

ורבנן אמרו מיעוט אבנים שנים והשכים יעקב ומצאן אחת, והיה בפחד גדול, ואמר ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה, ולא ידעתי שכינתו, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), מכאן אמרו, כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח), מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ, ועליה היכל ה', שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים (שם שם /בראשית כ"ח/ כב), ונפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה, והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא   "

כלומר יעקב הגיעה לדרגה מסוימת שאז נקבע על ידי הקב"ה את מקום בית המקדש ונוצר הקשר שלא ניתן לניתוק  בין עם ישראל לארץ ישראל דרך אבן השתיה הוא מקום בית המקדש קודש הקודשים .

זה צד אחד של המטבע שיעקב הגיע לדרגה שבא נקבע מקום בית המקדש והקשר לעם ישראל אבל ישנו הצד השני של המטבע שאומר יעקב וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי  ואני רוצה לנסות להבין את הביטוי הזה

אומר הכתר יונתן בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק טז

(טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר באמת יש כבוד שכינה של יי שרוי במקום הזה ואנכי לא הייתי יודע:

ואומר גם רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק טז

(טז) ואנכי לא ידעתי - שאילו ידעתי לא ישנתית במקום קדוש כזה:

כלומר יעקב אומר על עצמו שהיה לו איזה חיסרון במעמד של השינה על הר המוריה וצריך להבין מה היה אותו חיסרון

אומר הזוהר הקדוש בפרשת ויצא

וְעַד שֶׁיַּעֲקֹב לֹא נִשָּׂא, לֹא נֶאֱמַר בְּגִלּוּי יוֹתֵר, וְנֶאֱמַר בְּגִלּוּי לְמִי שֶׁמַּכִּיר דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. אַחַר שֶׁנִּשָּׂא וְהוֹלִיד, נֶאֱמַר לוֹ בְּגִלּוּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית לג) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁלֹּא נִשְׁלָם לְמַטָּה - לֹא נִשְׁלָם לְמַעְלָה. שׁוֹנֶה יַעֲקֹב, שֶׁנִּשְׁלַם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אֲבָל לֹא בְּגִלּוּי.

וְאִם תֹּאמַר שֶׁנִּשְׁלַם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה - לֹא. אֶלָּא רָאָה שֶׁיֻּשְׁלַם לְאַחַר זְמַן. וְאִם תֹּאמַר, הִנֵּה כָּתוּב וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךְ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ? אֶלָּא הַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמִירָתוֹ לֹא נֶעֶזְבָה מִיַּעֲקֹב לְעוֹלָמִים בְּכָל מַה שֶּׁהִצְטָרֵךְ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁנִּשְׁלַם. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וְכִי תְמִיהָה הוּא שֶׁלֹּא יָדַע? אֶלָּא מַה זֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יג) וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי. אָמַר, וְכִי כָּל זֶה הִתְגַּלָּה לִי וְלֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לָדַעַת אָנֹכִי, וּלְהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְלִהְיוֹת שָׁלֵם?

וההבנה שלי מדברי הזוהר שיעקב הבין שהוא הגיע לדרגה מסוימת אבל לא הגיע לדרגה של השלמות שתבוא מאוחר יותר ומה שבולט בדברי הזהר המשפט וְכִי כָּל זֶה הִתְגַּלָּה לִי וְלֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לָדַעַת אָנֹכִי

יעקב אומר אני ראיתי את מה שהקב"ה הראה לי אבל לא הצלחתי להגיע לדרגה של אָנֹכִי  וכדי להבין את זה בו נראה את דברי המלבי"ם בראשית פרק כח

(יג) והנה ה' נצב עליו. שנדמה לו בדמיונו שה' מתקומם במקום וכמ"ש אוי לי כי נדמיתי כי את המלך ה' צבאות ראו עיני, והנה כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ופי' בזהר וארא באל שדי דא אספקלריא דלא נהרא, ושמי ה' לא נודעתי להם דא אספקלריא דנהרא, באספקלריא דלא נהרא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא כתיב בה ידיעה, ר"ל שהרואה באספקלריא המאירה לא יראה שום דמיון, וע"כ לא יחזה שום מראה ותמונה ולא יתכן בו לשון ראיה, כי אין רואה כל מאומה רק לשון ידיעה, וזה היה מדרגת משה. אבל הרואה באספקלריא שאינה מאירה יראה מחזה ודמיון, כמו יעקב שנדמה לו שה' מתקומם במקום ונצב עליו, לכן כתיב ראיה, שעז"א וארא אל אברהם באל שדי, אבל בשמי ה' שהוא באספקלריא המאירה שבו אין נמצא שום ראיה רק ידיעה לא נודעתי להם, לכן אמר נודעתי, וע"כ אמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ר"ל אחר שנדמה שיש ה' במקום, ר"ל שה' מתקומם במקום ונצב עליו, ר"ל על הסולם, א"כ אנכי לא ידעתי, לא הגעתי למדרגת ידיעה באספקלריא המאירה רק למדרגת ראיה באספקלריא שאינה מאירה[א]:

אומר המלבים שיעקב הבין שהוא לא הגיע לדרגה של אספקלריה המאירה כלומר אותו הדרגה שמשה רבנו הגיע אליה . הוא הבין שרק לעתיד לבא יהיה מנהיג שיגיע לדרגה הזאת כי הוא ראה את בית המקדש נבנה ונחרב כלומר יגיע רגע שבו יגיע המנהיג של עם ישראל לדרגה של אָנֹכִי שבו השכינה תרד לארץ כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון

וכדי להבין את זה צריך לקרוא את מה שכותב בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

יעקב הצליח להוריד את השכינה מחמישי לרביעי וזהו בדיוק אמצע הדרך של השכינה לארץ  מצד אחד שבע שש חמש ומצד שני אחד שנים ושלוש . משה שהגיע לדרגה של אספקלריא מאירה הוא זה שיוריד את השכינה מראשון למטה . כלומר משה הוא שיגיע לדרגה של אנכי . ולפי דברי הזהר משה הוא זה שיכנס תחת השכינה ויהיה שלם ולא יעקב שלא יכול היה להגיע לדרגה הזאת של אנכי

ומתי הרגע שבו הגיע משה לדרגת אנכי ?

בזמן קבלת התורה שמות פרק כ

(א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: ס

(ב - ג) אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י:

המלה הראשונה בדיבור של הקב"ה במתן תורה היה אנכי זה הרגע בו ירדה השכינה מראשון לארץ ובדיוק את זה הבין יעקב שהוא לא הגיע לדרגה הזאת אבל בעתיד יגיע מנהיג לעם ישראל שכן יגיע לדרגה של אנכי והמנהיג הזה הוא משה שהגיע לדרגה של אספקלריה מאירה ודרגה של אנכי

ובו נבחן את מה שעשה יעקב . יעקב הוריד את השכינה מחמישי לרביעי ומי שהעלה מרביעי לחמישי היה דור הפלגה כלומר יעקב הוא שתיקן את מה שדור הפלגה עשה

כתוב בראשית פרק יא על דור הפלגה

(ג) וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:

(ד) וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־ הָאָֽרֶץ:

כותב פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק יא

ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן. מעצמה היתה האבן נעשית, כי היו מצליחים לרעתם:

ואומר הזוהר פרשת נח

וַיֵּרֶד ה' לִרְאוֹת. נָחַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לִרְאוֹת [על] אֶת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁבָּנוּ, וְהֵם הָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְכָל אוֹתָם דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת וְהָיוּ מַצְלִיחִים. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה הַקְּדֻשָּׁה, הִתְבַּלְבְּלוּ כָּל הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ. עֶלְיוֹנִים יָרְדוּ וְתַחְתּוֹנִים עָלוּ, וְלֹא הָיוּ עוֹמְדִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ. וְאַחַר כָּךְ בִּלְבֵּל לְשׁוֹנָם בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן וְהִתְפַּזְּרוּ לְכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם.

מְמֻנֶּה אֶחָד יֵשׁ בָּרָקִיעַ, וּבוֹ קַיָּמִים כָּל [ד''א אותם] מַפְתְּחוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְהוּא קַיָּם וְזָמִין בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְרִגְעֵי הַיּוֹם. וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, הַגְּנוּזָה שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וְהָיוּ פוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וּמַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּמַאֲמַר פִּיהֶם. כֵּיוָן [שהסתכלו] שֶׁהִתְבַּלְבֵּל הַמַּאֲמָר שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל נִמְנַע מֵהֶם, וּמָקוֹם מְתֻקָּן מָצְאוּ בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה.

דר הפלגה עשה אבן מלבנים על ידי ידע שלהם על הנהגת העולמות העליונים וזה היה כנגד הקב"ה אבל יעקב לקח אבן אמיתית והצליח לתקן את הקלקול שלהם ואותה אבן היא אבן השתייה כמו שראינו במדרש שמהאבן הזאת  נקבע מקום קודש הקודשים לעולם .

ואומר האלשיך בראשית פרק יא

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל, עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון, כי מגדל דוד היא ציון, להכין אותם לשלשל שפע אל המקומות ההם, כי מעין ההכנה שיש לציון וירושלים, כפי דוגמתו למעלה נגד שער השמים, כך יהיו לעיר ומגדל אלה מעין דוגמתן בחצונים שכנגד הבקעה ההיא, כי זה לעומת זה הן כנודע:

רצו דור הפלגה לעשות אלטרנטיבה לירושלים היא הלב של הארץ וכנגדם יעקב שתיקן את הקלקול של דור הפלגה הצליח לקבע את שער השמים כמו שנאמר בבראשית פרק כח

 (יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

לסיכום יעקב הצליח לתקן את מה שקלקלו דור הפלגה והאבן שיצק עליה שמן היא אבן השתייה שנקבע כמקום של קדש הקודשים ומצד שני לא הגיע יעקב לדרגה של אנכי אבל יעקב ידע שיגיע מנהיג לעם ישראל שיגיע לדרגה הזאת ואז יקבל את התורה ולכן עשרת הדיברות מתחילות המילה אנכי

פרשת תולדות מה הקשר בן ברכת לבן לרבקה לפרשה שלנו ? איך מתברר שלבן קילל את עצמו ? מה המשמעות של שער שונאיו ? מה הקשר לשמשון הנביא ? מה הקשר של שמשון ליצחק ? מה יהיה סופו של עשיו? ‏כ"ח/חשון/תשע"ח

בס"ד

פרשת תולדות מה הקשר בן ברכת לבן לרבקה לפרשה שלנו ? איך מתברר שלבן קילל את עצמו ? מה המשמעות של שער שונאיו ? מה הקשר לשמשון הנביא ? מה הקשר של שמשון ליצחק ? מה יהיה סופו של עשיו? ‏כ"ח/חשון/תשע"ח

כתוב בסוף פרשת בחיי שרה פסוק שיש לו המשך מובהק בפרשת תולדות בראשית פרק כד פסוק ס

וַיְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו:

ואומר המסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מג

עשרה נתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו. .... לבן נתנבא ולא ידע מה נתנבא שנאמר ויברכו את רבקה [וגו'] ויירש זרעך את שער שונאיו (שם כ"ד ס') נמצאו מקללין את עצמן ומברכים את רבקה אחותם:

אומר המסכתות הקטנות שהם קללו את עצמן וברכו את רבקה וכדי להבין את הכוונה של לבן אומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת חיי שרה פרשה ס

היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופין מעשו ורבבה מיעקב [אלופין מעשו אלוף תימן אלוף אומר וגו' (בראשית לו טו), רבבה מיעקב] שנ' רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' (יחזקאל טז ז), ויש א' אילו ואילו עמדו מיעקב ובנוחה יאמר שובה י"י רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו).

ולפי הדעה הראשונה הם קיללו את עצמם כלומר  קללו את עשיו וברכו את יעקב . וכך מתפרש הפסוק לפי ההבנה הזאת הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י  זה עשיו   רְבָבָ֑ה זה יעקב   וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ  הכוונה ליעקב אבל יש כאן קושיה כי גם עשיו היה מזרע של רבקה הרי הוא היה האח התאום של יעקב והבן של רבקה . אבל יש הבדל בן עשיו ליעקב  אומר הבראשית פרק כה

(כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב:

כלומר  יעקב הוא שייך יותר לרבקה ולכן כאשר אומר לבן וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ  הכוונה ליעקב ולא לעשיו

וכתוב בבראשית פרק כא

(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:

וכך כותב התלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד א

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני!

כלומר הגמרא אומרת על עשיו שהוא ישראל מומר הרי נולד ליצחק ולרבקה .

ואומר הדף על הדף קידושין דף יח עמוד א

בשיעורי הגר"ש רוזובסקי ז"ל (בבא בתרא דף קט"ו ע"ב) הקשה על זה דהרי כתב הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים הל"ז) דמדכתיב ויתן לך את ברכת אברהם חזינן דרק יעקב הוא בכלל זרע אברהם, ולהכי אין זרע עשיו מצווין על המילה, ואם כן הי' דינו של עשיו כשאר בני נח, ואמאי קרי לי' הכא ישראל מומר. ותירץ דבשעה שנימול עשיו [אך עיין דעת זקנים מבעלי תוס' ר"פ תולדות דעשיו לא נמול ע"ש] אז הי' זרע אברהם ויורשו, ורק אח"כ כשבירך ד' את יעקב נפקע ממנו דין זרע אברהם.

אומר הרב רוזובסקי שאכן עשיו היה ישראל מומר אבל הקב"ה בברכה שלו ליעקב הפקיע מעשיו את השם ישראל כלומר אפשר לתרץ שאומנם הקב"ה הפקיע את השם ישראל אבל לא הפקיע ממנו את זה שהוא יוצא ירך חלצו של יצחק . כלומר יעקב נקרא זרע ועשיו לא נקרא זרע כי הקב"ה הפקיע ממנו את שמו כזרע אברהםב ולכן הברכה של לבן היית על יעקב ולא על עשיו

וממשיכה הברכה של לבן לרבקה   וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו

וכאן זה ברור כי כך כתוב בבראשית פרק כז

(מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי:

עשיו שונא את יעקב והברכה של לבן שיעקב ירש את שער שונאיו כלומר את עשיו

וכך כותב הספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא סט

וישקהו (שם /בראשית/ לג ד) נקוד עליו שלא נשקו בכל לבו ר"ש בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו

כלומר הברכה של לבן לרבקה היא הברכה שמנבאת את הניצחון של יעקב על עשיו .

ואני רוצה אולי לתת  רמז נוסף לעניין כתוב שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו  וכוונת הפשט היא שיעקב ירש את השער של עשיו כלומר את כל הנכסים של עשיו אבל אולי ניתן לפרש את זה בדרך אחרת וקצת מחודשת

כתוב בבראשית פרק כה

(כה) וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו:

ואומר הכתר יונתן בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כה

(כה) ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת של שיער ויקראו שמו עשיו מן בגלל שנולד כולו גמור בשיער ראשו וזקנו ושיניים וטוחנות:

ואולי נגיד שהשער שלו מרמז על כוחו של עשיו שאולי דומה לכוחו של שמשון שהשער שהיה על ראשו הראה את כוחו אבל כאשר ירד השער הוא היה כאחד האדם ?

וכך נאמר בשופטים פרק טז

(יז) וַיַּגֶּד־לָ֣הּ אֶת־כָּל־לִבּ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מוֹרָה֙ לֹֽא־עָלָ֣ה עַל־רֹאשִׁ֔י כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים אֲנִ֖י מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֑י אִם־גֻּלַּ֙חְתִּי֙ וְסָ֣ר מִמֶּ֣נִּי כֹחִ֔י וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּכָל־הָאָדָֽם:

וכך אומר ההדר זקנים על התורה בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כה

ויקראו שמו עש"ו. בגימ' שלו"ם ואלמלא קראוהו שלום אין כל בריה יכולה לעמוד לפניו:

כלומר עשיו היה בעל כוח עצום שאם היו קוראים לו שלום שום בריה לא היית יכולה לעמוד בפניו

וכך כותב הריקאנטי בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כה

(כה) ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו [שם כה]. עשו הרשע נמשך אחרי פעולת הדין, זהו סוד ועל חרבך תחיה [להלן כז, מ], ועל כן היה אדמוני. והבן אמרו כלו כאדרת שער, הרמז לכחות הטומאה היוצאים ממנו, ולכן צריכין גילוח שנאמר [עיין ישעיה ז, כ] בעת ההיא יגלח יי'.

כלומר השער של עשיו מסמל את הכוח שלו בדיוק כמו שמשון ובעתיד לבא הקב"ה יגלח אותו כלומר יוריד ממנו את כוחו כמו שנאמר בישעיהו פרק ז פסוק כ

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה: ס

ואומר הנביא זכריה פרק יג

(ד) וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵבֹ֧שׁוּ הַנְּבִיאִ֛ים אִ֥ישׁ מֵחֶזְיֹנ֖וֹ בְּהִנָּֽבְאֹת֑וֹ וְלֹ֧א יִלְבְּשׁ֛וּ אַדֶּ֥רֶת שֵׂעָ֖ר לְמַ֥עַן כַּחֵֽשׁ:

(ה) וְאָמַ֕ר לֹ֥א נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי אִישׁ־עֹבֵ֤ד אֲדָמָה֙ אָנֹ֔כִי כִּ֥י אָדָ֖ם הִקְנַ֥נִי מִנְּעוּרָֽי:

ואומר המלבי"ם זכריה פרק יג פסוק ד

(ד) והיה ביום ההוא יבושו הנביאים. שהם עצמם יבושו איש מחזיונו שיכירו שהוא חזון שקר ואליל ופעולת כח הדמיון, ולא ילבשו אדרת שער למען כחש שלא ילבשו אדרת שער שהיה מלבוש מיוחד לנביאים ונזירים למען יוכל להכחיש ולומר שאינו נביא, ושיעור הכתוב:

כלומר הורדת האדרת שער תבוא בזמן שאותם אנשים שהתיימרו להיות נביאים אבל נתקלו במציאות שונה ממה שהם נבאו וזה יהיה הסוף של עשיו כלומר הורדת האדרת שער שלו .

ואם כן עכשיו ניתן לפרש את הפסוק בצורה מחודשת וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו

הכוונה שאת הכוח של עשיו הטמון בשער שלו יעקב ירש אותו ויוריד אותו מכוחו בדיוק כמו ששמשון ירד מכוחו כאשר גלחו את שערו .

ואת הקשר של שמשון ליצחק אומר החומת אנך שופטים פרק טז

וינקרו את עיניו. רז"ל אמרו שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. וכבר כתבנו לעיל שהגיד הרב הקדוש מהר"ש מאסטרפולי ז"ל שהוא לתקן מה שהיה גרמא ליצחק אבינו עליו השלום שיהיה סומא:

כלומר יש איזה קשר בן שמשון ליצחק אבי עשיו ויעקב , אם כך המעגל נשלם ויש לנו הבנה מחודשת בברכה של לבן לרבקה .

נשאר לפרש דבר אחד שאומר המסכתות הקטנות דרבי נתן נמצאו מקללין את עצמן  מה הקשר של לבן לעשיו ?

וכבר כתבתי על כך בעבר שלבן ובלעם הם ההמשך של הנפילים שלימדו את לבן ובלעם את כל התורה שלהם תורת הקסמים והכשפים . עמלק שיצא מעשיו הוא התוצר של השילוב של בלעם ובלק ולכן יש כאן המשך ישיר מלבן לעמלק ולכן המדרש אומר שהם קללו את עצמם .

פרשת חיי שרה מדוע אברהם נותן מתנות לבני קטורה ? מדוע שולח אברהם את בני קטורה להררי קדם ? כוח הטומאה שנתן אברהם לבני קטורה ישמש בעתיד את לבן ובלעם כנגד עם ישראל האם אברהם לקח את זה בחשבון ? ואם כן מדוע נתן להם כוח שמסוגל יהיה להשמיד את עם ישראל? מדוע נתן אברהם אחיזה ליבוסי בירושלים ? מה הקשר לברית עם אלימלך ? על איזה משלוש ההחלטות של אברהם נענשו עם ישראל ? ‏כ"א/חשון/תשע"ח

בס"ד
פרשת חיי שרה מדוע אברהם נותן מתנות לבני קטורה ? מדוע שולח אברהם את בני קטורה להררי קדם ? כוח הטומאה שנתן אברהם לבני קטורה ישמש בעתיד את לבן ובלעם כנגד עם ישראל האם אברהם לקח את זה בחשבון ? ואם כן מדוע נתן להם כוח שמסוגל יהיה להשמיד את עם ישראל? מדוע נתן אברהם אחיזה ליבוסי בירושלים ? מה הקשר לברית עם אלימלך ? על איזה משלוש ההחלטות של אברהם נענשו עם ישראל ? ‏כ"א/חשון/תשע"ח

כתוב בבראשית פרק כה

(ה) וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:

(ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:

ואומר רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ו

נתן אברהם מתנות - פירשו רבותינו שםש טומאה מסרת להם.

ואומר הריקאנטי בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ו

(ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם [כה, ו]. אמרו רבותינו זכרונם לברכה [סנהדרין צא ע"א] מלמד שמסר להם שם הטומאה והם כשפים ומעשה שדים. וסוד הענין הוא, כי אברהם אבינו ע"ה היו בידו כחות הטהרה וכחות הטומאה. הטהרה בפנים ביניקת האילן מקור מים חיים, והטומאה מבחוץ הם כחות הערלה הנקראים קליפות אילן העליון, והנה במותו נתן כחות הטהרה ליצחק, את כל אשר לו ליצחק, בסוד בת היתה לו ובכל שמה [ב"ב טז ע"ב]. כחות הטומאה מסר לבני הפלגשים הראויין להם.

וצריך להבין מדוע מוסר אברהם שם טומאה שיש לה כוח בעולם לידי מי שהם לכאורה בצד של הטומאה ולא רק זה הוא שולח אותם קדמה אל ארץ קדם היא הארץ שממנה בא בלעם ובלק שניסו להחריב את עם ישראל וכך כותב הזוהר

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר יש לנו כאן מצב שבו אברהם נותן כוח טומאה לבני קטורה ושולח אותם אל הררי קדם בו נמצאים הנפילים כלומר אברהם לכאורה מספק "נשק" ויכולת שליטה בכוחות הטומאה למי שיהיו יריב מר לעם ישראל לבן ובלעם ששניהם רצו להשמיד את עם ישראל

ואומר רש"י דברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק ה על לבן

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקוםי ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשבכ לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם [עובדי אלילים]ל חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

ועל בלעם נאמר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אלא מאי וידע דעת עליון - שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דקאמר להו נביא לישראל עמי זכר - נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה', מאי למען דעת צדקות ה' - אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

ולכן דבר זה לא מובן כיצד עשה אברהם מעשה כזה ונתן כוח וידע בידי אויבי עם ישראל ומי שינסו להשמיד את עם ישראל ?  ואם תגיד שאברהם לא ידע הרי כתוב בתורה שהקב"ה הראה לו את כל הגליות של עם ישראל שנאמר בראשית פרק טו

(יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו:

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יב

(יב) והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. נרמז לו בכאן שעבוד ארבע מלכיות, שכן דרשו רז"ל: (ב"ר מד, כ) אימה, זו בבל, חשכה, זו מדי שהחשיכו עיניהם של ישראל בצום ותענית, גדולה, זו יון, נופלת עליו, זו אדום.

אם כך מדוע מסר אברהם כוח כזה גדול לאויבים המרים ביותר של עם ישראל וכדי להבין את זה אומר הזוהר תרגום

 וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת. מַה זֶּה מַתָּנוֹת? אֵלּוּ הַצְּדָדִים הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהֵם שֵׁמוֹת שֶׁל צִדְדֵי רוּחַ הַטֻּמְאָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַדְּרָגוֹת, וְהִתְעַלָּה יִצְחָק עַל הַכֹּל בָּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי.

בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים - אֵלּוּ הָיוּ בְּנֵי קְטוּרָה. פִּילֶגֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וּפִילֶגֶשׁ כָּעֵת. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, פִּילַגְשִׁים מַמָּשׁ. וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ - שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט אֵצֶל יִצְחָק. בְּעוֹדֶנּוּ חַי - בְּעוֹד שֶׁאַבְרָהָם הָיָה חַי וְקַיָּם בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בוֹ אַחַר כָּךְ, וּכְדֵי שֶׁיִּצְחָק יְתֻקַּן בְּצַד הַדִּין הַקָּשֶׁה הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם וְכֻלָּם יִכָּנְעוּ לְפָנָיו. קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם - מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הֵם צִדְדֵי הַכְּשָׁפִים הַטְּמֵאִים.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (מלכים א ה) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם. אֵלּוּ הֵם שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי [הם] בְּנֵי פִּילַגְשִׁים שֶׁל אַבְרָהָם. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָם הַרֲרֵי קֶדֶם הֵם מְלַמְּדִים כְּשָׁפִים לִבְנֵי אָדָם, וּמֵאוֹתָהּ אֶרֶץ קֶדֶם יָצְאוּ לָבָן וּבְעוֹר וּבִלְעָם, וְכֻלָּם מְכַשְּׁפִים, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ.

הזוהר הקדוש מפרש שהיה זה צורך קיומי להרחיק את בני הפילגשים מעל יצחק עוד בחייו של אברהם כדי שיצחק יוכל להשלים את הבניה הרוחנית שלו כדי שיהיה בידיו בעתיד את הכוח לנצח אותם מאוחר יותר . כלומר אברהם עושה כאן מעשה שהוא מודע היטב לסכנה שבנתינת המתנות לבני הפילגשים והוא יודע שבעתיד אותו כוח שהוא נותן להם יעמוד כנגד עם ישראל בעתיד אבל הוא מבין שהוא חייב להרחיק אותם מעל בנו יצחק באופן מידי כדי שיצחק יבנה את עצמו למען עם ישראל בעתיד כדי שעם ישראל יוכל להתמודד בעתיד מול אותם כוחות כלומר יש כאן חשבון מדוקדק של אברהם בניהול סיכונים  והא הבין שהסכנה בהשארות של בני קטורה ליד יצחק יגרום נזק הרבה יותר גדול מאשר הרחקתם להררי קדם תוך כדי נתינת כוח הטומאה שיהיה לו חלק במלחמה בעם ישראל בעתיד.

ואנחנו רואים שההנהלות הזאת של אברהם היא ההמשך ניהול הסיכונים בקנית מערת המכפלה

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה

אברהם ידע שהוא חייב לקנות את מערת המכפלה כי זה המפתח והפתח לגן עדן ושולט על המעבר של הנשמות לגן עדן או לגיהינום ולכן אברהם נתן אחיזה ליבוסים בירושלים וזאת כדי לקבל את מערת המכפלה כלומר גם כאן היה מצב של ניהול סיכונים של אברהם שהעדיף לקבל את מערת המכפלה ולתת אחיזה לאומות העולם בירושלים וכבר כתבתי בעבר שהאחיזה שנתן אברהם לאומות העולם בירושלים עם האחיזה שנתן להם דרך אבימלך בבאר שבע נתן להם שני נקודות אחיזה  בארץ ישראל ועל שני הנקודות הללו עמד סולם יעקב שבו עלו וירדו אומות העולם ושעבדו את עם ישראל

כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל,

סולם יעקב היה עומד שרגלי הסולם בבאר שבע וראשו בשער השמים יש אומרים ירושלים ויש אומרים בית אל אבל בכל מקרה כדי שסולם יעקב יעמוד צריך שני נקודות אחיזה .

לגויים היה נקודת אחיזה בבאר שבע כי שם כרת אבימלך ברית עם אברהם ולכן היה חשוב להם נקודת אחיזה נוספת בירושלים . והיכן אנו יודעים שסולם יעקוב מסמל מאבק שליטה של הגויים על עם ישראל ובהכרח ארץ ישראל

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו 

בשני המהלכים הללו אברהם הצליח לפעול בצורה נכונה ורק על הברית שלו עם אבימלך אומרים חז"ל  שאברהם טעה בשיקול דעתו ואולי הבעיה שהוא לא לקח בחשבון שהוא יהיה חייב לתת אחיזה לבני היבוסי בירושלים ולכן בדיעבד זה היה מהלך שגוי .

ונאמר בבראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

לסיכום קנית מערת המכפלה ונתינת מתנות לבני קטורה היו החלטות של אברהם תוך ניהול סיכונים מושכל והוא עשה אותם על אף שידע שיהיה לעם ישראל צורך להתמודד בעתיד מול הכוח שהוא נתן לאומות העולם כתוצאה מההחלטות הללו .  

פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . ‏י"ד/חשון/תשע"ח

בס"ד
פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג
תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית  ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות  מוסרית ,התנהגות הלכתית  ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . ‏י"ד/חשון/תשע"ח

רוב האנשים שתשאל אותם מה המשמעות של דרך ארץ קדמה לתורה יסבירו שיש התנהגות שלא קשורה לתורה שהיית לפני התורה ואדם צריך שיהיה לו גם דרך ארץ וגם תורה שהם לכאורה שני דברים נפרדים ללא קשר בניהם . במאמר הקודם דיברתי על מוסר והלכה וכתבתי שלדעתי  הם דבר אחד . כל המוסר נובע מתוך התורה וההלכה שנותנת לנו כללים כיצד להתנהג מבוססת על התורה שהקב"ה נתן לנו . כי העולם נברא על ידי הסתכלות של הקב"ה בתורה ולכן לא יכול להיות דבר מחוץ לתורה בעולם ולכן ההלכה זה הוצאה לפועל של המוסר הבנוי אך ורק על התורה

כתוב בדברים פרק ל

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו

כלומר הטוב נובע מתוך התורה וכך הרע נובע מתוך התורה ולכן המוסר שמנחה אותנו הוא מוסר שנובע מהתורה . הביצוע בפועל של ההחלטות שלנו נובע מתוך ההלכה שנגזרת מתוך תרי"ג המצוות שהקב"ה נתן לנו . ומתוך זה צריך להבין מה המשמעות של דרך ארץ ולמה נאמר עליה שהיא קדמה לתורה ומה משמעות הדברים

המושג דרך ארץ קדמה לתורה בא מתוך תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד), מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (שם שם /בראשית ג'/), מלמד שהכרובין קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (שם /בראשית ג'/), זו גהינם. לשמור את דרך (שם /בראשית ג'/), זו דרך ארץ, מלמד שדרך ארץ קדמה לכל. עץ החיים (שם /בראשית ג'/), אין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג' י"ח).

כלומר דרך ארץ קדמה לתורה נלמד מתוך חטא האדם הראשון

בראשית פרק ב

(טז) וַיְצַו֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:

(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

בראשית פרק ג

(כד) וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים: ס

וההבנה שלי זה שהקב"ה חסם את הדרך לעץ החיים על ידי הכרובים ולהב החרב המתהפכת . עץ החיים זה התורה ולכן יש דרך שניתן להגיע אליה אל עץ החיים כלומר התורה אבל הדרך הזאת חסומה על ידי 2 מכשולים החרב המתהפכת והכרובים . הדרך הזאת היא הדרך היחידה להגיע לתורה והיא נקראת דרך ארץ והמשמעות שהיא קדמה לכל הכוונה להבנתי לכל = לכל העולם כלומר יש תורה ומה שמפריד אותה מהעולם ומהאדם זה דרך ארץ . אם האדם הראשון לא היה חוטא העולם היה יכול להגיע לשלמותו על ידי שהאדם הראשון יכול היה להגיע לתורה ללא מניעות ולצעוד דרך דרך ארץ והעולם היה מגיע לשלמותו . החטא של האדם הראשון גרם להפרדה בן העולם לתורה ומה שמפריד את התורה מהעולם זה דרך ארץ שנמצאים עליה הכרובים וחרב מתהפכת . התהליך הזה של השינוי שנעשה בעולם כתוצאה מהחטא מתואר בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

כלומר עד אברהם היה העולם במצב של נסיגה עד שהשכינה הגיע לרקיע השביעי הכי רחוק מהארץ וזה מצב ההסתר פנים הגדול ביותר שהיה מבריאת העולם ואברהם היה הראשון שהתחיל את המסע של השכינה חזרה לארץ . כלומר אברהם מבצע את התפנית של השכינה חזרה לארץ ואברהם התחיל את המסע לדרך ארץ היא התורה עד זמנו של משה שבו חזר המצב למצב של לפני חטא האדם הראשון וזה היה במעמד של מתן התורה .

ואומר המדרש תנאים לדברים פרק לב

מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):

כלומר ההסתר היה כזה גדול שחוץ מאברהם לא היה מי שימליך את הקב"ה ויקבל אותו כמלך על הארץ ורק אברהם קיבל את מלכותו של הקב"ה על העולם . ואם כך אני מפרש את המשמעות של הציווי של הקב"ה לאברהם בראשית פרק יב

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:

הקב"ה אומר לאברהם אחרי שהכיר את בוראו והקב"ה רואה באברהם את היכולת לקבל את התורה הוא אומר לו לך לך אל הארץ כלומר זה הפניה מפורשת לאותו דרך ארץ שמפרידה את העולם מהתורה וכאן נותן הקב"ה לאברהם את היעוד שלו והוא לבנות עולם חדש ואומה חדשה שתוכל לקבל את התורה

וכך כותב הגור אריה בראשית פרק יא

כאשר יזכור ענין אברהם מזכיר לפני זה מיתת אביו, שזה ראיה כי ענין אברהם הוא מתחבר אל מיתתו של תרח, כי מפני שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם מתרח, וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ולכן פטר הקדוש ברוך הוא את אברהם מכבוד אב ואם, שאין לו התייחסות אל האב כלל, בעבור שהוא בריאה אחרת, ולא שאין לו ייחוס אל אביו, אלא שכאשר רוצה להזכיר ענין אברהם מזכיר תחילה מיתתו, וזה בשביל כי ענין אברהם לא ישותף כלל עם הדורות הראשונים, כי הראשונים היו תוהו, והוא התחלת הבנין, וכאשר האור בא יסולק החושך, ולפיכך שייך לפניו מיתת תרח. ובשביל כך לא היה גנאי לאברהם אם יניח כך אביו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא לא די שאני פוטרך מכבוד אב - מפני שאין לך יחוס אל אביך, אלא כי ענין זה שהוא "לך לך מארצך" מתחבר אל מיתת תרח, כמו שנזכר למעלה, לכך אין לך גנאי אם אתה מניח אביך. ואין דבר ריק בדברי חכמים, ואם ריק - הוא ממנו (ירושלמי פאה פ"א ה"א):

וצריך להבין את המצב לאחר חטא האדם הראשון . מצד אחד האדם שהרע נכנס לתוכו ומצד שני התורה שנמצאת מאחורי דרך ארץ עם הכרובים והחרב המתהפכת . וכדי להגיע לאותו עץ החיים חייב האדם לעשות השתדלות ועמל גדול מאוד כדי להתגבר על המכשולים ולהגיע לאותו עץ החיים היא התורה שאחרי חטא האדם הראשון קשה מאוד להגיע אליו . וזה המשמעות של הקללה של הקב"ה לאדם הראשון

בראשית פרק ג

(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־ עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ג סימן יט

[יט] בזעת אפיך תאכל לחם. מכאן למדנו שאלמלא לא חטא אדם היתה הארץ מוציאה גלוסקאות: עד שובך אל האדמה וגו'. וכן הוא אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב ז):

כלומר המשמעות של דרך ארץ היא כל ההשתדלות שאדם צריך לעשות בעולם של הסתר כאשר אין לו את התורה כדי להגיע ולקבל את התורה תוך כדי שהוא עצמו צריך לעמול על החיים שלו במקביל למטרה שלו להגיע לתורה . האדם הראשון יכול היה להגיע לתורה ללא מניעה וללא השתדלות של דרך ארץ כי כל העולם היה מזומן בשבילו כי לא היה עליו עדיין את הקללה של הקב"ה אבל לאחר החטא והמכשול ששם הקב"ה על התורה מצריכה את האדם לעשות השתדלות גם בדרך ארץ כלומר להתגבר על הכרובים ועל החרב המתהפכת תוך כדי ההתמודדות מול הצורך של בזיעת אפיך תוכל לחם כלומר לשרוד בעולם . לפני מתן תורה היה עוד חיסרון אחד לאדם לפי הבנתי . בכל אדם ניתן צלם אלוקים על ידי הקב"ה

כתוב בראשית פרק א

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

אותו צלם אלוקים הוא שנותן לאדם את היכולת להגיע לבדו למהות שלו והיא התורה אבל היחיד שהיה לו את הכוח הפנימי לעשות את זה לאחר המבול היה אברהם . ואחרי מתן תורה ולאחר שעם ישראל קבל  את התורה כל אחד מישראל מקבל כלי עצום נוסף שנותן לו את היכולת הפנימית להגיע לתורה. כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

אברהם לפני מתן תורה היה צריך להפעיל את כל הכוחות שלו כדי להגיע לעשות את כל התורה רק על ידי מלם האלוקים שבו והיחיד בעולם שהצליח להגיע לזה היה  אברהם ולכן רק אותו ציוה הקב"ה ואמר לו לך לך אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:  אל דרץ הארץ שדרכו ניתן להגיע לתורה .

והניסיונות שעבר אברהם הם חלק מן ההליכה בדרך הארץ בשלמות אל עץ החיים היא התורה

ואומר הגור אריה שמות פרק לב

ומפני זה צריך ליתן טעם למה לאברהם בפני עצמו יותר מן שאר האבות, אלא מפני שנתנסה בעשר נסיונות, והכתוב רוצה לחבר "זכור לאברהם", שהרי רוצה לומר שיזכור זכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, לכך אמר "זכור לאברהם".

ואכן אומרת הגמרא שאברהם הצליח להגיע למצב שעשה את כל התורה כולה  .תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א

וכן הוא אומר באברהם אבינו: ואברהם זקן... וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ': עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.

כלומר אברהם הצליח לעשות את הדרך של  דרך ארץ ולהגיע אל עץ החיים היא התורה ולעשות אותה על אף שהוא לא קיבל אותה .

וכך מפרש ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ל"ג בעומר וסיום הש"ס

אך ברעיא מהימנא (שם עמוד ב') אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר (במדבר כ"ז, כ') ונתת מהודך עליו, אמר ליה שפיר קא שאלת ה' סלקת באת י' חמש זימנין עשר וחמשין תרעין דבינה וכו' ובגין דא מבינה ועד הוד כולא אתפשטותא חדא, והיינו דחסד גבורה תפארת האבות מרכבה להם והם שורש תורה שבכתב. דאברהם אבינו ע"ה היה הראשון שקיים כל התורה כולה (כדאיתא יומא כ"ח ב) ויצחק כתיב (דברים ל"ג, ב') מימינו אש דת למו ואורייתא מסיטרא דגבורה קא אתיא (זוהר ח"ג פ' סוף ע"ב) ויעקב כתיב (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה' ב) אך הם קיימו בעצמם הדברי תורה. ומשה רבינו ע"ה הוריד כל התורה לארץ ומחסד ועד הוד הוא התפשטות תורה שבכתב והוד אהרן מרכבה למדה זו ומשם מתחיל תורה שבעל פה, ומכל מקום במתנה ניתן ההוד למשה וכלול כל המדות מעשר וחמש פעמים עשר חמישים שערי בינה וזה ניתן למשה הפלפול ונהג בה טובת עין ונתנה לישראל כמו שאמרו בנדרים (ל"ח א) ונצח והוד משם יניקת הנביאים וכתיב למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהו ספירה שמינית (ברעיא מהימנא שם) ואהרן הכהן מרכבה למדת הוד שלהשפיע התורה שבעל פה בלב ישראל זה נתן משה רבינו ע"ה לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא כמו שמובא בזוהר (ח"ג נ"ג ב) שהוא המטהר ומקדש לישראל שיוכלו לקבל בלב התורה שבעל פה. וכמו שנאמר (דברים ל"ג, י') יורו משפטיך ליעקב וגו' וכתיב (מלאכי ב', ז') כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וכתיב (דברים י"ז, ט') ובאת אל הכהנים שהם רבותן של ישראל ומשה רבינו הוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה לארץ:

כלומר האבות אברהם יצחק ויעקב הביאו את עם ישראל למצב שבו ניתן יהיה לקבל את התורה על ידי משה ולכאורה הם עשו את הדרך שהיא דרך הארץ עד קבלת התורה וזה ההשתדלות של האדם במצב של הסתר פנים כמו שהיה בזמנו של אברהם ויצחק ויעקב.

אבל לאחר מתן תורה לכאורה אין יותר את העניין של דרך ארץ הרי התורה התקבלה על ידי עם ישראל אבל צריך להגיד שלאחר חטא העגל נוצר הסתר פנים שונה אבל עדיין הסתר פנים והמיתה חזרה לעם ישראל ואולי גם חזרה החרב המתהפכת ואז צריך גם דרך ארץ שהיא חלק מהשתדלות שלנו להגיע לתורה במצב של הסתר פנים . אבל כנראה שהעמל של האבות שינה את כל הכניסה לדרך ארץ

וכך אומר הזהר הקשור (תרגום )

וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן. פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה - שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

כלומר האבות לאחר העבודה שלהם בעולם הזה הפכו לחלק מאותם ששומרים על דרך הארץ והזוהר מקשר בן אותו נר שנמצא על התינוק שנתן לו לראות מסוף העולם עד סופו ועכשיו הגיע למצב שהוא נדחה על ידי השומרים שהם האדם הראשון והאבות .

ויש גרסה אחרת על אותו נושא וכך כותב הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח [המתחיל בדף לד עמוד ב]

א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודהמע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו [תלים קיח] ולמעלה מהם שומרים מה"ש בחומות העיר שנאמ' [ישעי' סב] על חומותיך ירושלים זו היא ירושלים של מעלה הפקדתי שומרים אלו מה"ש. ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] [דף לו עמוד א] בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות. זכתה הנשמה נותנין לה פינקס סימן ליכנס ונכנסת לג"ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר [ישעיה ד] וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה.

כאן מוזכר רק האדם הראשון ולא האבות ולא מוזכר את נושא הנר למי שנדחה וההבדל ברור כאן זה לפני העבודה של האבות וכאן זה לאחר העבודה של האבות ולאחר מתן תורה שבו היה נר דולק על העובר ומלמדים אותו את כל התורה כולה . וכך ניתן להבין מן התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה. חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים. תפלה מנין - שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'; דרך ארץ מנין - שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'.

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק י

(יב) חזק. וצוהו שיתחזק, א] בעד עם ה', ב] בעד ערי אלהינו, שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל. והודיע בזה כי תשועת ה' צריכה שתי הכנות, א] ההכנה הטבעיית, ואמרו חז"ל (ברכות לב ב) ד' צריכים חזוק דרך ארץ שנאמר חזק(ו) ונתחזק(ה). ב] ההכנה המחשביית, לשם ה', ועז"א בעד אלהינו. ואז ה' הטוב בעיניו יעשה, לעזור כפי ההכנה הראויה:

ונאמר בשמואל ב פרק י

(יב) חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיקֹוָ֔ק יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו:

כלומר דרך ארץ זה אותו קללה שהקב"ה קילל את האדם להשתדל ולעשות מאמץ כדי לחיות בעולם במקביל למאמץ שלו להגיע לתורה . והאבות במאמץ שלהם סללו לעם ישראל את הדרך לקבל את התורה על ידי צעידה במסלול דרך ארץ כל אחד עם המאמץ שלו והניסיונות שלו לשרוד בעולם תוך מאמץ רוחני להגיע לתורה .  בקבלת התורה על ידי משה עם ישראל הגיע למצב של לפני  חטא האדם הראשון  ולכאורה הדרך לתורה שנחסמה על ידי הכרובים ולהט החרב המתהפכת נפתח שוב לגישה לעם ישראל אבל חזרה ונחסמה לאחר חטא העגל

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם - שמחה שמעולם על ראשם.

אותם מלאכים ששמו את כתר התורה על כל אחד מ 600000 איש הם ביטוי לפתיחת דרך הארץ לעץ החיים ואותם מלאכי חבלה שלקחו את הכתרים הם אלו ששומרים על דרך הארץ לתורה . אבל לאחר מתן תורה ניתן לעם ישראל את היכולת להגיע לתורה לא כמו המאמץ של האבות כי לאחר מתן תורה כל אחד ואחד מישראל בא עם אותו לימוד של כל התורה כולה על אף שהמלאך גורם לו לשכוח אותו לאחר היציאה שלנו לעולם . ואותו צלם אלוקים יחד עם הלימוד של המלאך זה המוסר הטבעי שכולם מדברים עליו שהוא בתוך האדם והוא זה שנותן לאדם את המצפון האמיתי שלו גם אם אותו אדם איבד את אמונתו ואת דרך האבות וזה מה שכותב הזוהר [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

ואלי השינוי זה לאחר מתן תורה הוא הבסיס למעשה של רבי שמעון בר יוחאי אומר תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף

רבי שמעון בר יוחאי שיודע שלאחר מתן תורה כל אחד ואחד למד את כל התורה כולה בבטן אימו ולכן מספיק לו רק לימוד תורה ללא דרך ארץ כדי להגיע לתורה וזה שרוב האנשים לא מסוגלים לזה זה פחות חשוב כי די לעולם רק מי שעוסקים בתורה כמו שאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.

ואומר רש"י מסכת שבת דף לג עמוד ב

די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה.

וצריך עיון מה עם כל הגויים ? וצריך להגיד שמצבם יותר טוב מהאבות כי גם להם יש צלם אלוקים ודבר נוסף יש להם את האפשרות להבין את התורה מה שלא היה לאבות

בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

וכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה והיא זמינה לכל דורש מה שלא היה בזמנם של האבות .