פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק לב

(לג) עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק לג

(לג) גיד הנשה - ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן (ירמיה נא ל) נשתה גבורתם, וכן (לקמן מא נא) כי נשני אלהים את כל עמלי:

ואומר רש"י על גיד הנה שני פסוקים האחד מירמיהו והשני מהתורה ובו נבין את שני התכונות הללו

אומר ירמיהו פרק נא פסוק ל

חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ:

אומר המצודת דוד ירמיהו פרק נא פסוק ל

נשתה - נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח:

כלומר גיד הנשה הוזז ממקומו ובגלל התזוזה הזאת התפקיד שלו השתנה . כמו שאומר ירמיהו שהגיבורים הגבורה שלהם השתנתה והם הפכו לנשים כלומר ללא כוח . ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק כו

ותקע - נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה.

כלומר המלאך שהיה שרו של עשיו שינה את מקומו של גיד הנשה ולכן זה גרם שינוי בתפקוד של גיד הנשה וצריך להבין מה השינוי הזה עשה

דבר שני שאומר רש"י מביא מהפסוק בבראשית פרק מא פסוק נא

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:

ואומר הכתר יונתן בראשית פרשת מקץ פרק מא פסוק נא

(נא) ויקרא יוסף את שם בכורו מנשה כי השכיחני יי את כל עמלי (סיבלי) ואת כל בית אבא:

ואומר שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

ועיקר מלת הנשה, לשון שכחה, ודומה לו כי נשני אלהים את כל עמלי (בראשית מא נא), נשיתי טובה (איכה ג יז), ובלשון תרגום לא תשכח (דברים כה יט), לא תתנשי,

ואת לא תתנשי מופיע בתרגום של הפסוק בדברים פרק כה פסוק יט

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

תרגום אונקלוס דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יט

(יט) ויהי כד יניח יי אלהך לך מכל בעלי דבבך מסחור סחור בארעא דיי אלהך יהיב לך אחסנא למירתה תמחי ית דוכרניה דעמלק מתחות שמיא לא תתנשי:

כלומר המלאך עשה שני פעולות או פעולה שגרמה לפעולה נוספת  ששינוי זה גרם לשינוי בתפקוד של אותו איבר שגרם לשכחה ואנחנו רואים מהפסוק בדברים את הציווי לא תשכח שמדובר בעמלק שיצא מעשיו . ושרו של עשיו הוא זה שאחראי על הזזת גיד הנשה שגורם לשכוח והשאלה הנשאלת על איזה שכחה מדובר ועל זה נראה  את תרגום של הזוהר הקדוש

תרגום הזהר :

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל לא) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה נִתְבָּאֵר. אֲבָל בּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (דברים לד) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם? מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה - שְׁאָר הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. מֹשֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק וְהָיָה יוֹדֵעַ דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב) וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת - שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל דָּבָר. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

ועוד אומר תרגום הזוהר הקדוש

וְכָל אוֹתָם נְבִיאִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו, פְּרָט לְעוֹבַדְיָה הַנָּבִיא שֶׁהָיָה גֵר, שֶׁבָּא מִצַּד שֶׁל עֵשָׂו - זֶה עָמַד בְּקִיּוּמוֹ עַל עֵשָׂו וְלֹא נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ.

 

 

וְעַל זֶה כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים נֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְקַבֵּל דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ כָּרָאוּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. שֶׁלָּקַח וְשָׁאַב כָּל כֹּחַ הַיָּרֵךְ, וְעַל זֶה נִשְׁבַּר כֹּחַ הַיָּרֵךְ וְנִשְׁאַר צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהִדָּבֵק וְלַעֲמֹד בּוֹ.

אומר הזוהר הקדוש שהמלאך שנלחם ביעקב הזיז את ירך יעקב והזיז את גיד הנשה וזה שינה את הכוח של נביאי עם ישראל כנגד כוחו של עשיו . לכאורה המעשה הזה גרם להם שלא יוכלו להתנבא על עשיו ולכן אולי כאן טמון הכוח של עמלק שיש לו את הכוח לא להיות גלוי  לחלוטין מול נביאי עם ישראל ולכן אין לעם ישראל את הכוח להלחם איתו עד הסוף ולכן עד שנוכל להלחם איתו יש עלינו ציווי לא לשכוח למחות את עמלק . ורק לעתיד לבא יהיה בידי  עם ישראל את הכוח להבין לחלוטין את עשיו ולכן למחות אותו מעל פני האדמה ומסברא יש להגיד שאותו תזוזה של גיד הנשה תחזור למקומה . ומה אותו דבר שגורם לכך שאין לנו את הכוח להלחם איתו עד הסוף אומר הזוהר הקדוש :

וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. זֶה גַּבְרִיאֵל, בְּאוֹתוֹ אָבָק שֶׁל עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְלִמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּיצֶר, אֶחָד יֵצֶר טוֹב, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאֶחָד יֵצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱבַק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, וּמָצָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב.

וכאן מדבר הזוהר הקדוש על מה שמתרחש ברחם האם לפני הלידה וכתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ולכאורה מדובר במאבק בן המלאך שמלמד את כל התורה כולה ואת המלאך שמכה אותו על פיו ומשכיחו את התורה שזה היצר הרע וכל זה נובע מאותו תזוזה של גיד הנשה שעשה שרו של עשיו . ואותו תזוזה גורמת לשינוי של השכחה של התורה והמלאכה שלנו במאבק הזה  מצד אחד הרצון לדעת את התורה כולה כמו שמשה ידע אותה ומהצד השני שרו של עשיו שמנסה להשכיח את התורה והקב"ה נתן לנו מצווה  לא לשכוח את תפקידו של עמלק ולמחות אותו מעל פני האדמה ומחיית עמלק תסלק את אותו גורם שגורם לנו לשכוח את התורה ולא לדעת את כולה וזה מה שאומר הזוהר הקדוש :

וּכְשֶׁהַזְּכֻיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת - (שם לב) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת מִתְחַבְּקוֹת לַעֲרֹךְ קְרָב. מִצַּד הַזְּכֻיּוֹת - וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. מִצַּד הָעֲבֵרוֹת - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּגִיד הַנָּשֶׁה. נָשֶׁה לְשׁוֹן (שם מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי. וְהוּא לְשׁוֹן נְשִׁיָּה. מָדוֹר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁבַע הָאֲרָצוֹת. מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם, נִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה.

ועוד אומר הזוהר הקדוש

וּבְנִי, עַד שֶׁקְּלִפּוֹת הָאֱגוֹז הַלָּלוּ נֶעֱבָרִים וְנִשְׁבָּרִים בִּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה, שֶׁבָּהֶם שְׁבָרִים - שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם, שֶׁהֵם קְלִפַּת הָאֱגוֹז, וּבִתְרוּעָה - תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, וּבִתְקִיעָה - וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהו''ה, שֶׁאֵלֶּה גָרְמוּ שֶׁוַּתֵּקַע כַּךְ יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְנִפְרְדָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִיא בַגָּלוּת, וְנִדְבַּק בִּמְקוֹמָהּ קְלִפָּה שֶׁל עָרְלָה שֶׁמַּפְרִידָה בֵּין צַדִּיק וּשְׁכִינָה, עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, עַד שֶׁנֶּעֱבֶרֶת הַקְּלִפָּה הַזּוֹ מִשָּׁם

ואולי יש להגיד שבמתן תורה כל עם ישראל התרפא וזה כולל את התזוזה של גיד  הנשה למקומה המקורי אבל חטא העגל גרם לכל עם ישראל חוץ ממשה לחזור למצבם המקורי כמו יעקב לאחר המאבק וזה ההבדל בן משה לשאר הנביאים ורק בעתיד לבא כאשר אליהו הנביא ילמד אותנו חזרה את התורה שנשכחה מאיתנו ואז עמלק יאבד את כוחו לחמוק מאיתנו ולא יהיה לו את הכוח לחמוק ונוכל למחות אותו מעל פני האדמה

 

 

פרשת וישלח איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח  איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע  יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בפרשת ויצא ‏ט'/כסלו/תשע"ז כתבתי על ההבדל בן השינוי בשמש שהיה ליעקב לאחז וחזקיהו לבין השמש שעמדה למשה נקדימון ויהושע . והקשו עלי 2 קושיות

הראשונה :

יצא לי שאצל משה היה עמידה של השמש 36 שעות ואצל יהושע 36 שעות ואצל נקדימון פחות משעה כלומר קצת פחות מ 73 שעות אבל התייחסתי לזה כ 3 ימים אבל בפועל זה יותר מ 3 ימים על אף שזה פחות משעה לפי הסברא שלי . לאחר שעיינתי בנושא מצאתי תרוץ סביר לקושיה . זמן העמדת השמש אצל  משה הבאתי מהכתר יונתן דברים פרשת דברים פרק ב פסוק כה

(כה) היום הזה אחל לתת פחדך ויראתך על פני כל הגוים שתחת כל השמים שישמעו שמועת זכותך איך עמדו שמש וירח בִשׁבילך ופסקו מִן לומר שירה כמידת יום ומחצה עמדו במדורם עד שׁנִלחמת מִלחמה בסיחון ויפחדו וירעדו מִן לפניך:

אומר הכתר יונתן כמידת יום ומחצה . למה שלא יגיד ל"ו שעות כמו אצל יהושע ולמה שלא יגיד יום ומחצה ? צריך להגיד שזה היה קצת פחות מ 36 שעות ואז הזמן של נקדימון בן גוריון ישלים את הזמן ל 36 שעות ויחד זה יהיה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים

הקושיה השנייה :

אומנם הבאתי מדרש על היום השלישי שנאמר בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

ד) ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקדוש ברוך הוא איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

ואומנם הבאתי שלעתיד לבא יש משמעות ליום השלישי אבל זה היה ללא ירידה לפרטים מדויקים כיצד זה קשור בדיוק לשלשה ימים שהזמן עמד ללכת . ומה שכתוב במדרש זה הפסוק מהושע פרק ו

(ב) יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:

ולא הסברתי בדיוק כיצד הפסוק הזה קשור לשלשה ימים שהם הסכום של עמידת השמש אצל משה נקדימון ויהושע .

ניסיתי לנסות להסביר את הפסוק לפי המהלך שלי ללא הצלחה עד שראיתי את התרגום על הפסוק

וכך אומר ה תרגום יונתן הושע פרק ו פסוק ב

(ב) יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי:

וכך לפי שיטתי אנסה  להסביר את התרגום אומנם זה לא הפשט של התרגום אבל ניתן לדרוש אותו בצורה הבאה

יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם   אומר התרגום  יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא   כלומר "יחינו מימים" מדבר על ימי הנחמה כלומר זמן מחית המתים או לשון התרגום  בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא   . ומתי הקב"ה  יחיה את המתים ?  וכאן מגיע הקשר לכל המהלך שלי אומר התרגום יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  הפשט הפשוט שנחיה לפני הקב"ה אבל לפי המהלך שלי הקב"ה יקדים את תחיית המתים  וכמה זמן הוא יקדים אותם בשלשה ימים   וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  מתפרש שהקב"ה יקדים את תחיית המתים בשלשה ימים שזה הזמן המצטבר  שעמדה בו השמש  ולכן עכשיו ביום תחית המתים כדי שלא יהיה עיוות בזמן הקב"ה  צריך להקדים 3 ימים .

ולפי זה ההבדל בן שינוי הזמן אצל יעקב אחז וחזקיהו שהתשלומים הם בעולם הזה ואצל משה נקדימון ויהושע התשלומים הם לעולם הבא כלומר בתחיית המתים ולכן יש תרוץ על שני הקושיות שעלו על כל המהלך

 

 

פרשת ויצא איזה סוגי ניסים נעשו ליעקב ? לאן הגיעה ההבנה של יעקב את המקום בו חלם על סולם יעקב ? איך נקבעה במציאות הקשר הקבוע של עם ישראל לבית המקדש ? כיצד זה קשור לאבן השתייה ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויצא איזה סוגי ניסים נעשו ליעקב ? לאן הגיעה ההבנה של יעקב את המקום בו חלם על סולם יעקב ?  איך  נקבעה במציאות הקשר הקבוע של עם ישראל לבית המקדש ? כיצד זה קשור לאבן השתייה ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

צריך להבין איזה סוגי  ניסים נעשה ליעקב בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:

(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יא

(ירמיה ז טז): וילן שם כי בא השמש. אמר הקדוש ברוך הוא צדיק בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד העריב לו השמש, שנאמר כי בא השמש, אמר הקדוש ברוך הוא שמש הבאה בעבורו יזרח לו בעבורו, דכתיב ויזרח לו השמש

כלומר ליעקב נעשה נס של כיווץ הזמן לעומת הזמן הרגיל

רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יא

וישם מראשותיו - עשאן כמין מרזבמ סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו,נ זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

התמזגות כל האבנים לאבן אחד שזה נס בחומר של האבנים

בראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

שכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו,פ רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:

כלומר שינוי המרחב . כל ארץ ישראל התכווצה לאבן שהוא שכב עליה

אומר הבראשית פרק כח

(יח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־ רֹאשָֽׁהּ:

וכתוב במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח)

כלומר היה נס של פח השמן ויש מקשרים אותו לאותו שמן של חנוכה . כלומר סוג של קשר בן העולם העליון לתחתון . וכתוב בבראשית פרק כח

(יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יז

מה נורא המקום הזה. אמרו חכמינו ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר מה נורא המקום הזה. וחרב, שנאמר אין זה. ובנוי, שנאמר כי אם בית אלהים וגו'

כלומר אותו מקום שהוא מקום בית המקדש . יעקב מגיע לדרגה בו הוא מסוגל לראות את כל הניסים שנעשו שם וכן את בית המקדש והעתיד של בית המקדש  ולכן הקב"ה הבין שניתן לקבוע את המקום באופן קבוע וכך אומר המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

ורבנן אמרו מיעוט אבנים שנים והשכים יעקב ומצאן אחת, והיה בפחד גדול, ואמר ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה, ולא ידעתי שכינתו, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), מכאן אמרו, כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח), מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ, ועליה היכל ה', שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים (שם שם /בראשית כ"ח/ כב), ונפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה, והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא,

וזה מה שאומר הזהר על ההבנה של יעקב

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִימְנָא קָמֵיהּ דְּר' יְהוּדָה סָבָא, שָׁאִילְנָא לֵיהּ, מַאי דִּכְתִּיב, (בראשית כח) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא וְגוֹ'. מַאי קָא חָמָא, דְּקָאָמַר דְּאִיהוּ נּוֹרָא. אָמַר לִי, חָמָא שְׁלִימוּ דִּמְהֵימָנוּתָא קַדִּישָׁא, דְּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּהַהוּא אֲתָר, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וּבְכָל אֲתָר דְּהַוִי שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ, אִקְרֵי נוֹרָא.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יוֹם אֶחָד הָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה הַזָּקֵן וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב (שם כח) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא וְגוֹ'. מָה רָאָה שֶׁאָמַר שֶׁהוּא נוֹרָא? אָמַר לִי, רָאָה שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמְּצוּיָה שְׁלֵמוּת נִקְרָא נוֹרָא.

כלומר מה שאנחנו רואים שההבנה של האדם משנה  את המציאות כי שהקב"ה ראה שיעקב מבין את קדושת המקום של בית המקדש משנה הקב"ה את העולם בהתאם לדרגתו וההבנה של יעקב ולכן הוא קובע את אבן השתייה ומקבע את המקום של בית המקדש .

וזה הרגע בו הקשר של עם ישראל לארץ ישראל למקום בית המקדש הופך להיות עובדה במציאות

 

פרשת ויצא האם ניתן לקצר או להאריך את הזמן ? מתי תיקן הקב"ה את הזמן שהשתנה ביעקב בחלום סולם יעקב ? מה ההבדל בן שינוי הזמן של יעקב לשינוי הזמן שהיה אצל משה יהושע ונקדימון ? כמה היה סה"כ הזמן שהתארך ? האם יהיה לזה תיקון בעתיד לבא וכיצד זה קשור לביאת המשיח בהיסח הדעת ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת ויצא האם ניתן לקצר או להאריך את הזמן ? מתי תיקן הקב"ה את הזמן שהשתנה ביעקב בחלום סולם יעקב ? מה ההבדל בן שינוי הזמן של יעקב לשינוי הזמן שהיה אצל  משה יהושע ונקדימון ? כמה היה סה"כ הזמן שהתארך  ? האם יהיה לזה תיקון בעתיד לבא וכיצד זה קשור לביאת המשיח בהיסח הדעת ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:

(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יא

כי בא השמש - היה לו לכתוב ויבא השמש.ל כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:

וכתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח

ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורן אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש, אתא שימשא, אתא שימשא, בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש, אותן שתי שעות שהשקיע לו הקדוש ברוך הוא חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירן בחזירתו לבית אביו, הה"ד (בראשית לב) ויזרח לו השמש, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה, ובחזירתן (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

יוצא לנו כאן מרש"י ומהמדרש שהקב"ה אומר לעם ישראל שיכול להיות תזוזה בזמן שקיעה זה זמן שעובר יותר מהר מהרגיל וזריחה זה זמן שעובר יותר איטי מהרגיל אבל אומר הקב"ה ששני הזמנים הללו מתקזזים כלומר היה  שקיעה ליעקב ומצד שני זריחה סה"כ אם מחברים את שניהם מגיעים לזמן הרגיל כלומר יכול להיות שינוי בזמן אבל יהיה שינוי  בכיוון הפוך שיקזז את השינוי הראשון .

וכמו כן כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד א

דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה, וכי חלה חזקיהו ואיתפח - אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה –

גם כאן היה שינוי בזמן לכיוון אחד והקב"ה החזיר אותם לכיוון השני כך שסה"כ השינוי בסיכום היה אפס . אבל היו שינויים אחרים שסכום השינוי לא היה אפס

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א

תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון.

ואת ההבדל בן שינוי בזמן של יעקב או במקרה של חזקיהו מסביר התוספות

תוספות מסכת עבודה זרה דף כה עמוד א

למשה ליהושע ולנקדימון - הא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה.

מסביר התוספות שיש הבדל בן המקרים של יעקב חזקיהו וקין שלכולם היו תשלומים אבל למעשה של משה יהושע ונקדימון לכאורה לא היו תשלומים ולכן הגמרא מביאה את שינוי הזמן שלא היו לו תשלומים בתור מעשה של שינוי זמן ולא את המקרים בהם היו תשלומים . ובו נחשב את הזמן הזה שאין לו תשלומים אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת לך לך [המתחיל ברמז סב]

מופת הששי שמש בגבעון דום שבא יהושע ועשה מלחמת ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת עד שראה חכמי הגוים רוגשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה פשט את ידו לאור השמש והירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת,

כלומר היה מהלך של 36 שעות שבו השמש עמדה

ואומר הכתר יונתן דברים פרשת דברים פרק ב פסוק כה

(כה) היום הזה אחל לתת פחדך ויראתך על פני כל הגוים שתחת כל השמים שישמעו שמועת זכותך איך עמדו שמש וירח בִשׁבילך ופסקו מִן לומר שירה כמידת יום ומחצה עמדו במדורם עד שׁנִלחמת מִלחמה בסיחון ויפחדו וירעדו מִן לפניך:

וגם אצל משה העמדת השמש היית במשך 36 שעות . ובו נראה כמה היה אצל נקדימון בן גוריון תלמוד

 

בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א

חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה החמה - היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי.

המעשה של נקדימון היה לזמן מאוד קצר מאוד כמו שאומר גבורת ארי מסכת תענית דף כ עמוד א

ויש לומר דמכל מקום כשחזרה לא שקעה מיד אלא שהתה קצת בעמידה במקום אחד כדי שתראה ויהיה ניכרת הזריחה לכל. שאילו שקעה מיד לא היה ניכר הזריחה לכל. ועדיין היה פתחון פה לאותו האדון וכיון שבעל כרחך אי אפשר שתשקע מיד אלא שהתה ממילא תיכף לזריחה עמדה קצת במקום אחד:

יוצא לנו שלפי החשבון היה כן במצטבר 72 שעות ועוד קצת כלומר יותר מ 72 שעות ופחות מ 73 שעות של עמידת השמש במצטבר סה"כ כ 3 ימים וקצת וצריך להבין האם 3 הימים הללו יבאו בחשבון ויתקזזו ונאמר בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

ד) ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקדוש ברוך הוא איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

כלומר לפי ההבנה שלי שלשה ימים זה זמן של שינוי ושלושה ימים זה זמן המכסימלי שניתן לשנות את הזמן מהזמן הרגיל של העולם מבלי להתקזז ולכן היה באפשרות משה יהושע ונקדימון במצטבר לשנות את הזמן עד 3 ימים שזה 72 שעות כלומר הם השתמשו בכוח שלהם עד קצה היכולת וכמו שאומר הדברים רבה (וילנא) פרשת האזינו פרשה י

ד"א כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו יום שיהא יום ולילה שיהא לילה, בא יעקב ועשה את היום לילה ששקע לו הקדוש ברוך הוא את השמש שלא בעונתה שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש בא יהושע ועשה הלילה יום שנא' (יהושע י) שמש בגבעון דום הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקדוש ברוך הוא כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו,

שיש כוח לצדיקים לשנות את העולם ואת הזמן אבל כוח זה מוגבל עד שלשה ימים במצטבר

ואולי ניתן גם להסביר את הגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א

דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה. שנאמר ואפס עצור ועזוב - כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב.

כי לכאורה המשיח צריך להגיע 3 ימים לפני הזמן שהוא החשבון הרגיל כי הקב"ה צריך להקדים את הזמן ב 3 ימים אותו זמן שעמד במצטבר בגלל משה יהושע ונקדימון  ולכן יהיה בזמן שאנשים לא חושבים שיגיע המשיח כי הם לא מחשבים את 3 הימים שבו התארך הזמן ללא קיזוז

פרשת תולדות ממתי התחילה גלות מצרים ? למה הקב"ה מנע מיצחק לרדת למצרים ? מה הפתרון של הזהר לשאלתו של עוזא למה הקב"ה שיעבד את ישראל במצרים רק 210 שנה ? ‏ב'/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת תולדות ממתי התחילה גלות מצרים ? למה הקב"ה מנע מיצחק לרדת למצרים ? מה הפתרון של הזהר לשאלתו של עוזא למה הקב"ה שיעבד את ישראל במצרים רק 210 שנה ? ‏ב'/כסלו/תשע"ז

בראשית פרק כו

(ב) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹוָ֔ק וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:

(ג) גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:

צריך להבין מדוע הקב"ה לא נותן ליצחק לרדת למצרים . ידוע שתחילת  שעבוד מצרים מתחיל מלידתו של יצחק כתוב בבראשית פרק טו

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואונר רש"י בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יג

(יג) כי גר יהיה זרעך - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה.

וכתוב בשמות פרק יב

(מ) וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואומר  רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק מ

שלשים שנה וארבע מאות שנה - בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתריםק עד שנולד יצחק.

כלומר מברית בן הבתרים עד יציאת מצרים יש 430 שנה ויצחק שמרגע שנולד נחשב בתוך זמן הגזרה של 400 שנה שנקראת על ידי התורה זמן ישיבה של מצרים הקב"ה מונע ממנו לרדת ממצרים על אף שזמנו נמצא בתוך גזרת מצרים ולא רק זה אנחנו רואים קשר ישיר בן זמן בן הבתרים בן לידת יצחק לבין יציאת מצרים מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא

ויהי מקץ שלשים שנה וגו' כשהגיע הקץ לא עכבם כהרף עין, בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק, בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ממצרים, בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות, ויהי מקץ שלשים שנה קץ אחד לכלם, ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה שבו עתידין להגאל דברי ר' יהושע

ברית בן הבתרים לידת יצחק ויציאת מצרים התרחשו באותו היום בדיוק ולכן עוד יותר לא מובן מדוע הקב"ה לא נותן ליצחק לרדת למצרים ומדוע הזמן מלידת יצחק נחשב תחילת הגזרה של יציאת מצרים . ואת השאלה הזאת שואל עוזא השר של מצרים לקב"ה ומיכאל עמד שותק ללא מענה ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח [המתחיל ברמז רכה]

[רמז רמא] דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא [י"ד, ל] וכי ישראל ביד מצרים היו אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבש"ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבש"ע אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ת' שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא פ"ו שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ת' שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת, באותה שעה א"ל הקדוש ברוך הוא למיכאל להחזיר לו תשובה מיד שתק מיכאל, באותה שעה השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לעוזא יש לי ללמד זכות על בני כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם דברתי וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה אין לך לשעבד על בני כלום, באותה שעה הציל הקדוש ברוך הוא את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא

ועל זה מדבר האור החיים בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יג

גר וגו' ועבדום וענו וגו' אם ג' יחד יהיו בכל הד' מאות שנה או חלק מהארבע מאות בגירות וחלק בעבדות וחלק בעינוי. האמת, כי ממה שראינו שכן היה נודעת הכונה, אלא למה לא פירש ה' דבריו:

אכן כוונת הכתוב הוא על זה הדרך טעם שכפל לומר ידוע תדע לג' סיבות. הא' על דרך אומרם ז"ל (נדרים לב א) וז"ל ירדו אבותינו למצרים בשביל דבר קל שאמר במה אדע, והוא אומרו ידוע, לצד שאתה חפץ לדעת, תדע כי גר וגו'

אומר האור החיים על הפסוק שיש שלשה דברים שאמר הקב"ה 1. גר יהיה זרעך בארץ לא להם           2. ועבדום  3 . ועינו אותך ולא צריך שיהיה בזמן הזה את 3 הדברים מספיק דבר אחד מתוך השלושה ובילקוט שמעוני מפרש שאפילו לא צריך להיות במצרים אלה גר בארץ לא להם כדי שיהיה בתוך החשבון של ה 400 שנה ויצחק לכאורה נולד כאשר יצחק היה בארץ פלשתים כמו שכותב שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והא כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), אלא ה"ק ומושב בני ישראל אשר ישבו בגירות הם ואבותיהם מיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה, לקיים מה שנאמר לאברהם אבינו בין הבתרים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם), זרעך היינו משנולד יצחק ואילך, כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וכשנולד הי' אברהם מתגורר בארץ פלשתים, ומה שנא' לא להם, היינו סתם שלא פירש שאנה יהיו מתגוררים, ומאהבת הקדוש ברוך הוא את אבותינו התחיל גזירת זמן הגירות מיום שנולד יצחק כדי שלא יאבדו בסכלות מצרים, וכדי למהר ישועתם ולא עיכבם במצרים זולתי מאתים ועשר שנה.

ולזה צריך לצרף עוד סיבות למה לידת יצחק הוא תחילת הגזרה אומר הבראשית רבתי פרשת וישלח [המתחיל בעמוד 145] ומתוך זה נבין מדוע לא נתן הקב"ה ליצחק לרדת למצרים

לה, כח ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.

ואומר הרשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת נדרים דף ז עמוד א

"שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני", ר"ל שהנידוי יכפר בעד העונשין מן השמים של עוני או מיתה, שהנידוי – "מקום שנתנו חכמים עיניהם בו" – הוא כמיתה או כעוני מן השמים. ויתכן שהוא משום שהנידוי מהוה דין גלות מתוך הקהל ובכך דומה לעניות ומיתה שאף הן מטרידות את האדם מתוך הקהל. יוצא איפוא שתפקיד הנידוי הוא לכפר ולהגן עליו מעונשי שמים.

אומנם הוא מדבר על נידוי אבל אפשר להגיד שגלות זה נידוי מהארץ שלו ויש לזה דמיון למיתה שבו מסלקים אותך מהעולם הזה לעולם הבא בגלות מסלקים אותך מהארץ שלך לארץ שהיא לא שלך . ויצחק שנחשב למת יש לו לפחות כפרה כמו גלות ולכן אפשר להגיד שלדתו של יצחק זה תחילת הגזירה של 400 שנה בארץ לא להם . ויצחק לכאורה שנחשב למת כמו דברי המדרש נמצא מלידתו בארץ לא לו כי הוא לכאורה מת בארץ החיים . ועוד סיבה שהקב"ה לא נתן ליצחק לרדת למצרים כי אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה. אילו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר [בראשית יז יט] וקראת את שמו יצחק. ד' נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה.

הקב"ה נתן  את שמו של יצחק מה שלא היה אצל אברהם ואצל יעקב ומי ששמו ניתן על ידי  הקב"ה לא יכול לרדת למצרים לארץ הטומאה וזה לשון הבראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סד

 א"ר הושעיה את עולה תמימה מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל קשות כד"א (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח,

ועדיין נראה לי שהיה קשה לזהר למה מחשבים את  ה 400 שנה מלידת יצחק והזהר נותן פתרון נוסף אומר הזהר (תרגום )

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבת, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבִּזְמַן זֶה צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּדָבָר זֶה נִשְׁבָּר הַכֶּתֶר [אחד] הַתַּחְתּוֹן שֶׁנֶּאֱחָזִים בּוֹ כָּל שְׁאָר הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה פֵּרַשׁ מֹשֶׁה וְאָמַר מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה.

לָמָּה נִמְשַׁךְ בַּעֲשָׂרָה וְנִשְׁחַט בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בָּזֶה הִתְקַשְּׁרוּ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לֹא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם, מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְהָיָה עָתִיד לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, נֶחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ הִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם כָּל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. מִשּׁוּם זֶה מְעַכְּבִים אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קָשׁוּר בִּרְשׁוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

שואל  הזהר הקדוש למה קרבן הפסח נקשר ב 10 והשחיטה שלו ב 14 ?  אומר הזהר שהקשירה של קרבן הפסח שהוא הסמל של האלוקים של מצרים שנעשה במשך 4 ימים נחשב כאילו השתעבדו בהם 400 שנה כלומר 100 שנה לעומת כל יום של קשירת הקרבן  וזה תשובה נוספת לשרו של מצרים עוזא  .

לסיכום יצחק שנחשב למת כל חייו בגלל העקידה נחשב כאילו היה בגלות כי מיתה זה יותר מגלות והקב"ה לא יכול לתת לו לרדת למצרים גם בגלל שהוא נחשב לעולה ואסור לעולה לצאת מתוך גבולות הארץ וגם שמו ניתן ע"י הקב"ה ולכן מתוך קדושתו לא יכול לצאת לארץ הטומאה וגם משום העקידה של יצחק  שגרמה לכך שהוא נחשב למת שהיא יותר מאשר גלות .   

פרשת חיי שרה אצל מי כתוב שני חיי ? למה כתוב גם אצל ישמעאל ? למה כתוב שני חייו אצל יעקב ? מה הקשר של ישמעאל ליעקב ? מה ההבדל בן עשיו לישמעאל ?‏כ"ד/חשון/תשע"ז

בס"ד
פרשת חיי שרה אצל מי כתוב שני חיי ? למה כתוב גם אצל ישמעאל ? למה כתוב שני חייו אצל יעקב ? מה הקשר של ישמעאל ליעקב ? מה ההבדל בן עשיו לישמעאל ?‏כ"ד/חשון/תשע"ז

כתוב בראשית פרק כג

(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵי֖ חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:

וצריך להבין מה המשמעות של הכתוב  שני חיי ? נראה איפה כתוב בתורה את הביטוי שני חיי ?

בראשית פרק כה

(ז) וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים:

(ח) וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

וכתוב בבראשית פרק כה

(יז) וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

בראשית פרק מז

(ח) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּיֽךָ:

(ט) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם:

וכתוב בצורה קצת שונה בבראשית פרק מז

(כח) וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:

אנחנו רואים שרק אצל שרה אברהם וישמעאל כתוב שני חיי אבל אצל יצחק לא כתוב בכלל ואצל יעקב כתוב בצורה שונה לא כתוב שני חיי כתוב שני חייך שני חייו . גם יעקב אומר במפורש לפרעה שיש הבדל בן שני חיי שכתוב באבותיו כלומר השני חיי של אברהם יותר עוצמתי משני חיי של יעקב .

"וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י" .

וכדי להבין את המשמעות של המונח הזה נפנה אל הזהר (תרגום )

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב כְּמָה דִכְתִיב בְּשָׂרָה דְּאִתְּמָר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. דְּהָא בְּכֻלְּהוּ לָא אִתְמָנוּן יוֹמִין וּשְׁנִין כְּמוֹ לְשָׂרָה. בְּכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב פָּרְשָׁתָא חָדָא בִּלְחוּדָהָא כְּמוֹ לְשָׂרָה. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ בְּגִין הַהוּא דַרְגָּא דְּכָל יוֹמִין וּשְׁנִין דְּבַר נָשׁ בֵּיהּ תַּלְיָין (דדא היא ה''א בתראה).

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּכֻלָּם לֹא כָתוּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. שֶׁהֲרֵי בְּכֻלָּם לֹא נִמְנוּ יָמִים וְשָׁנִים כְּמוֹ לְשָׂרָה, וּבְכֻלָּם לֹא כָתוּב פָּרָשָׁה אַחַת לְבַדָּהּ כְּמוֹ לְשָׂרָה. אֶלָּא סוֹד הוּא, מִשּׁוּם אוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁכָּל הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים שֶׁל אָדָם תְּלוּיִים בָּהּ [שזו היא ה''א האחרונה].

אומר הזהר שמה שכתוב בתורה על שרה  מראה את הדרגה של שרה שהיא שונה מהדרגה של הנשים האחרות בתורה . ומזה שיעקב אמר ששני חיי שלו לא מגיע לדרגה של שני חיי של אבותיו וזה אברהם אז צריך להגיד ששני חיי של אברהם מראה על הייחודיות של אברהם . אבל הזהר מקשה שגם אצל ישמעאל כתוב שני חיי

אֲבָל אִינוּן יוֹמִין דְּצַדִּיקַיָא (דף קכד ע''ב) הֲווּ וְאִתְקָיְימוּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה. וְכֵן וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם. וְאִי תֵימָא הָכִי נָמֵי כְּתִיב בְּיִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב, (בראשית כה) שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה אַהֲדַר, וְעַל דָּא קָרֵי (ביומוי) וַיִּהְיוּ:

אֲבָל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָיוּ וְהִתְקַיְּמוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, וְכֵן וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם. וְאִם תֹּאמַר, כָּךְ גַּם כָּתוּב בְּיִשְׁמָעֵאל, שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל? אֶלָּא שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה, וְעַל כֵּן קָרָא בְּיָמָיו וַיִּהְיוּ.

ומתרץ הזהר שזה בגלל שישמעאל חזר בתשובה . הגמרא  גם מקשה על העניין ומתרץ  התלמוד הבבלי מסכת מגילה דף יז עמוד א

למה נמנו שנותיו של ישמעאל - כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב. דכתיב ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים.

והתירוץ של הגמרא עושה קשר בן ישמעאל ליעקב . וצריך להבין למה הגמרא מנסה לקשר בן ישמעאל ליעקב ולא לאברהם או ליצחק . וכדי שנבין את העניין לדעתי יש להסתכל על כל התמונה ממבט מלמעלה יש לנו 3 אבות אברהם יצחק ויעקב . לאברהם יש עוד בן וזה ישמעאל ליצחק יש שני בנים את עשיו ואת יעקב . אומר הנביא ישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלִ֣ישִׁיָּ֔ה לְמִצְרַ֖יִם וּלְאַשּׁ֑וּר בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:

ויש אומרים שמצרים זה ישמעאל (אימו מצריה והוא התחתן עם מצרית ) ואשור זה עשיו כלומר לעתיד לבא כל הצאצאים של האבות יהיו  אגודה אחת וזה לדעתי מה שאנחנו מתפללים בנוסח של תפילות ראש השנה ויום הכיפורים  "וְיֵעָשׂוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם"  .

אברהם היה בריה חדשה בעולם והוא התנתק מכל הדורות לפניו כמו שאומר הגור אריה בראשית פרק יא

וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ...וזה בשביל כי ענין אברהם לא ישותף כלל עם הדורות הראשונים, כי הראשונים היו תוהו, והוא התחלת הבנין, וכאשר האור בא יסולק החושך

והתורה הכניסה את ישמעאל לתוך המעגל של האבות ולכן כתוב על ישמעאל שני חיי כדי שנבין שישמעאל לא התנתק מהמעגל של אברהם כמו כל מי שהיה לפני אברהם כי ישמעאל נולד בזמן שאברהם היה אברם ושרה היית שרי  . נוסף לכך בן  אברהם ליעקב יש מעין התנתקות נוספת וזה בגלל עשיו ועל זה מדבר הזהר

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. תָּא חֲזֵי, בְּחַיֵּי יִצְחָק לָא אִתְמַנּוּן בְּנוֹי דְעֵשָׂו כְּמָה דְּאִתְמַנּוּן בְּנוֹי דְיַעֲקֹב, דְּהָא עַד לָא מִית יִצְחָק אִתְמַנּוּן. אֲבָל בְּעֵשָׂו מַה כְּתִיב וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. בַּתְרֵיהּ מַה כְּתִיב וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהָא בְּחוּלָקֵיהּ וּבְאַחְסַנְתֵיהּ וְעַדְבֵיהּ לָאו אִיהוּ, אֶלָּא יַעֲקֹב וּבְנוֹי. וּבְגִין כָּךְ יַעֲקֹב וּבְנוֹי אִינוּן חוּלָקֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא. אֲבָל עֵשָׂו דְּלָאו אִיהוּ בְּחוּלָקָא דְּבִסְטַר דִּמְהֵימְנוּתָא, עָבִיד חוּשְׁבְּנֵיהּ לְבָתַר דְּמִית יִצְחָק, וְאִתְפְּרַשׁ חוּלָקֵיהּ לְאֲתַר אָחֳרָא.

וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. בֹּא רְאֵה, בְּחַיֵּי יִצְחָק לֹא נִמְנוּ בְּנֵי עֵשָׂו כְּמוֹ שֶׁנִּמְנוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי עַד שֶׁלֹּא מֵת יִצְחָק הֵם נִמְנוּ, אֲבָל בְּעֵשָׂו מַה כָּתוּב? וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וָיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. אַחֲרָיו מַה כָּתוּב? וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ בְּחֶלְקוֹ וּבִירֻשָּׁתוֹ וּבְגוֹרָלוֹ, אֶלָּא יַעֲקֹב וּבָנָיו. וְלָכֵן יַעֲקֹב וּבָנָיו הֵם חֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִכְנָסִים בַּחֶשְׁבּוֹן. אֲבָל עֵשָׂו שֶׁאֵינוֹ בַּחֵלֶק שֶׁל צַד הָאֱמוּנָה, עָשָׂה חֶשְׁבּוֹנוֹ אַחַר שֶׁמֵּת יִצְחָק, וְנִפְרַד חֶלְקוֹ לְמָקוֹם אַחֵר.

כלומר היה איזה התנתקות של יעקב מעשיו לשני דרכים נפרדות לגמרי ולכן לדעתי הגמרא מחברת את ישמעאל ליעקב כדי להסביר לנו שיש הבדל בן עשיו לישמעאל כי לכאורה ישמעאל יותר קרוב לעם ישראל מעשיו . ואת הקרבה הזאת שבאה לידי ביטוי בקשר של ישמעאל לארץ ישראל אנחנו רואים בזוהר כרך ב (שמות) פרשת וארא דף לב עמוד א

מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל

אומר הזהר שיש לישמעאל זכות בארץ ישראל בגלל שישמעאל עשה מילה ועד שלא יגמר הזכות שלו עם ישראל לא יוכל לנחול לחלוטין את ארץ ישראל

לסיכום ניתן לומר ששני חיי מראה על דבר חדש שהגיע בהיסטוריה האנושית וזה שרה ואברהם כאשר ישמעאל על ידי הביטוי וכתוצאה מחזרתו בתשובה נכנס למעגל של האבות עד לאחרית הימים . ישמעאל מקושר ליעקב כלומר קרוב יותר לעם ישראל כאשר עשיו התנתק והלך לדרך אחרת ולכן התורה שהייתה צריכה לקשר בן ישמעאל ליעקב כותבת שני חייו שהוא חלש יותר מאשר שני חיי כדי לחבר אליו את ישמעאל שכתוב בו שני חיי . ואת התוצאה הסופית של החיבור הזה נראה לעתיד לבא כמו שאומר הנביא ישעיהו שביום ההוא יהיה שלישיה כלומר ברית עם ישראל מצרים ואשור