העולם נברא בשבע ימים ומחזור השמיטה 7 שנים . בריאת העולם מחדש בפסח הייתה 50 יום ומחזור היובל 50 יום יום לשנה יום לשנה . מה הקשר בן יום לשנה ?

בס"ד

העולם נברא בשבע ימים ומחזור השמיטה 7 שנים . בריאת העולם מחדש בפסח הייתה  50 יום ומחזור היובל 50  יום יום לשנה יום לשנה .  מה הקשר בן יום לשנה ?

אנו רואים שיש קשר בן יום לשנה מה הקשר הזה ומה מהותו ? ‏ט'/אייר/תשע"ד

בו נבדוק היכן מוזכר הקשר בין יום לשנה בנביא ובמדרש ובמפרשים

במדבר פרק יד

(לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קח עמוד א

 יום לשנה יום לשנה. מיכן אמרו חכמים כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו כל השנה כולה עסק. וכל העובר עבירה אחת בשנה כאלו כל השנה כולה עבר.

 

מלבי"ם יחזקאל פרק ד פסוק ו

ר"ל שהועיל זכות הנביא שכל יום ששכב וסבל יסורין יחשב לשנה, אחר שהנביאים עשו את שלהם והוכיחו, וז"ש יום לשנה נתתיו לך:

יחזקאל פרק ד

(ו) וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הימיני הַיְמָנִי שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ:

 

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת שלח

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. אתה מוצא שהלכו מהדרום לצפון, ובארבעים יום היו מהלכין את כולה, אלא שהיה גלוי לפני שאמר והיה עולם שהיו עתידין להוציא את דבת הארץ ולגזור עליהם צרה לחשבון הימים, יום לשנה יום לשנה, שנ', כמספר הימים אשר תרתם וגו', והקפיץ הב"ה לפניהם את הדרך. ילמדנו.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 365

אמר משה ל"ו שנה היה יהושע משרת אותי במדבר שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער, וכשהגיע גזרה של משה וא"ל הקדוש ברוך הוא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, ויצו את יהושע, היה משה הצדיק דן מעצמו ואומר שמא מפני שהגיעה שעת יהושע תלמידי אני מת, שהוא עתיד לפרנס את ישראל ולבוא בראשם, ובשביל זה היה עלי גזר דין שלא אכנס לארץ ולא לאכול מפירותיה, אבל מוטב שאחיה ויהיה יהושע פרנס ואני נכנס לא"י. מה עשה משה? מאחד בשבט עד ששה באדר היה הולך שחרית וערבית ומשמש ליהושע כתלמיד לרב, ואותם ל"ו יום עלו למשה יום לשנה

רד"ק יחזקאל פרק ד

(ה) ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום - רוצה לומר שנתן לו ימים במספר כנגד השנים שחטאו יום לשנה יום לשנה ושני עונם היו שלש מאות ותשעים שנה ורוב'

משיבת נפש ויקרא פרק כג

 ותחילת המחשבה תימא וכי זה מדת הדין ללקות שנה נגד יום אחד. גם מה שכפל יום לשנה יום לשנה. ולפי אשר ביארתי אתי שפיר שר"ל יום לשנה מדה כנגד מדה, שהטבתי לכם ועשיתי שנה ליום כמו שחשבתי לכם שתשיגו שכליות במ' יום, כמו מרע"ה כנגד חלקו, שאותו מ' יום יגזרו עליכם למ' שנה

לפי המקורות אנו רואים שיש קשר הדוק בן יום לשנה . קשר במידת הדין למידת הרחמים . במידת הדין יום הופך לשנה ובמידת הרחמים שנה הופכת ליום .

כלומר חטא של יום  יכול  לגרום  לכפרה של  שנה , ומידת הרחמים יכולה להפוך שנה של כפרה ליום הכל לפי הענין .

יום הוא זמן המסמל את בריאת העולם בשבע ימים וכל יום את הבריאה המיוחדת לו . שנה הוא מחזור החיים  מיום כיפור ליום כיפור  מיום שהתכפר לאדם עד כניסה ליום כיפור מחדש  . האדם הראשון נברא ביום אחד באותו יום חטא ובאותו היום חזר בתשובה והתכפר לו זה הזמן של  האדם הראשון נזר הבריאה  . לאחר שחטא נשתנה הזמן הדרוש לכפרה לזמן של שנה וזה הזמן שלנו בני האדם מיום כפורים ליום כפורים .

וזה בעצם עניין השמיטה לתת ליהודי  את ההבנה שהוא נמצא בבריאת עולם לאחר חטא האדם הראשון . ולכן הוא נמצא במחזור של 7 שנים כנגד בריאת העולם ו 50  יום כנגד הבריאה של העולם מחדש עם קבלת תנאי של קבלת התורה מפסח לעצרת כמו שכתבתי במאמרי האחרונים.

יהודי נמצא בשני המחזורים מחזור של 7 שנים ומחזור של 50 שנה .

מחזור של 7 שנים שהוא מחזור בריאת העולם כולו כולל כל האנושות ולכן  הוא קשור לשמיטת הקרקע שזה בריאת העולם. ומחזור של 50 שנה שקשור לבריאת העולם מחדש מפסח עד עצרת עד  קבלת התורה ,ולכן הוא קשור לחופש של האדם שבו משתחררים כל העבדים וחלוקת  הקרקעות שהשתנתה  במשך חמישים שנה שחוזרת למצב כמו שהיה בתחילת כיבוש הארץ .

ויש להגיד שלכן שחרור העבדים נעשה ביום הכיפורים ביובל כי אז עברנו חמישים שנה ויום הכיפורים . ורק לעם ישראל שקיבל את התורה ונעשה חלק בלתי נפרד מהבריאה ורק לו נתן הקדוש ברוך הוא יכולת להתכפר , חייב כפרה כדי שתהליך בריאת העולם בחמישים שנה יגיע לתכליתו .

 

 

 

 

 

 

 

פרשת אמר סדר המועדים – סדר בריאת העולם מחג הפסח לשמיני עצרת ‏ב'/אייר/תשע"ד

פרשת אמר  סדר המועדים – סדר בריאת העולם מחג הפסח לשמיני עצרת  ‏ב'/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כג

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

 

בו נראה את הסדר שפרשת אמור של מועדי יקוק

ראשון – שבת

 (ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ

שני – פסח

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:

שלישי – שבועות

וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

שלישי – ראש השנה

(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

רביעי – יום הכיפורים

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:

חמישי – סוכות

(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:

שישי – עצרת

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

 

ומיד בסוף המועדים ישר מתחיל

ויקרא פרק כד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:

 

ובו נבין את כל המועדים לפי ההבנה שדיברנו עליה בפרשות הקודמות הבנה אחת שפסח זה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים של שבע ימים. ומתן תורה זה סיום בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה כחלק מקיומו של העולם .

לפי הסדר המופיע פה נברא העולם בבראשית ולכן שבת מופיע ראשון , שני זה פסח כי אז העולם חזר למצב של תוהו ובהו ע"י עשר המכות במצרים והתחילה בריאת העולם מחדש תוך ספירה של 50 עד מתן תורה ,כי התורה בנויה מחמישים שערי בינה . מתן תורה היא סיומו של בריאת העולם מחדש הכולל בתוכו תנאי של קבלת התורה ע"י עם ישראל שהיה חלק מבריאת העולם מחדש ע"י ספירת העומר  . עם ישראל אמר נעשה ונשמע וקיבל עליו את התנאי של קבלת התורה כתנאי לקיומו של העולם . בחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .

לאחר קבלת התורה ע"י עם ישראל מגיע ראש השנה ויום הכיפורים והפעם זה בחינת הכנסת שאר העולם (כל הגויים ) לתוך השלמות של העולם . עם ישראל חוזר בתשובה אבל הפעם לא לבד ולכן נכנס לתפילה

"יעשו כולם אגודה אחת" ואומר הערוך השולחן אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפב

ולכן כל תפלות ר"ה נתייסדי על קידוש שמו יתברך וזהו עיקרה של ברכה האמצעית מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו' וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה וזהו עיקרי תפלתינו בר"ה ויוה"כ ולזה הקדימו אנשי כנסת הגדולה בברכת אתה קדוש הנך ג' ובכן לפי שאנו חותמין המלך הקדוש שהוא ג"כ לכוונה זו שתתגלה מלכותו יתברך בפועל ממש נגד כל העולם ולכן החוב עלינו להזכיר מלך בימים אלה והברכה הוא לקדושתו של הקדוש ברוך הוא לכן אומרים ובכן תן פחדך וכו' ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם שזהו תכלית הבריאה ותכלית תקוותינו:  

ולאחר התיקון של עם ישראל ביחד עם אומות העולם מגיע סוכות שבו אנו מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם לכפר על הגויים . ובסוף הכפרה בהושענה רבה מגיע מלחמת גוג ומגוג שעושה בירור באומות העולם ונשארים אותם הגויים שמקבלים את מלכות הקב"ה עליהם ואלו יגיעו לבית המקדש בסוכות להקריב קורבנות ויהיה להם עוון במידה ולא יגיעו להקריב קורבן בבית המקדש

זכריה פרק יד

(טז) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

(יח) וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

וחג הסוכות זה בעצם החג של שלמות העולם של העם היהודי וכל הגויים תחת הנהגת השם וקבלת עול מלכות שמים .

והיום השמיני לאחר חג הסוכות זה בעצם מתן תורה לעם ישראל אבל לאחר קבלת עול מלכות שמים של הגויים את הקדוש ברוך הוא . פרוש שלמות קבלת התורה לא רק של עם ישראל אלה כל העולם כולו .

ואומר עבודת ישראל דברים לשמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

כלומר ראוי היה שמחג הסוכות צריך לספור חמישים יום ואז יהיה חג שמיני עצרת אבל הקב"ה התחשב בעם ישראל והצמיד את שמיני עצרת לחג הסוכות .

ובשמיני עצרת נגמר בריאת העולם בשלמות של עם ישראל ובאגודה אחת עם כל הגויים שקבלו עליהם את הקדוש ברוך הוא כמלך .

ונשאר לנו לחקור ולברר  את הזמנים מסוף שמיני עצרת לפסח מה משמעותם ומה התפקיד שלהם .

בכל מקרה התורה נותנת לנו רמז שמיד לאחר כל המועדים ישר מזכירה את נר התמיד שכמובן רומז לחג החנוכה .

 

 

 

פרשת אמר למה כהן בעל מום פסול ותלמיד חכם בעל מום כשר גם לסנהדרין ? ‏ב'/אייר/תשע"ד

פרשת אמר למה כהן בעל מום פסול ותלמיד חכם בעל מום כשר גם לסנהדרין ? ‏ב'/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כא

(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו:

כהן בעל מום פסול לעבודה ולא יכול לעבוד בבית המקדש .

 

ואומר הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ו

כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

ויש להבין האם מום פוסל בתלמיד חכם?  ומדברי הרמבם ניתן להבין שכן ,וניתן להבין שבדיעבד תלמיד חכם לא פסול אבל רצוי שלא יהיה בעל מום  .

והערוך השולחן חושן משפט הלכות דיינים סימן א סעיף כד

עוד כתב הרמב"ם ז"ל [הל' ו'] כשם שב"ד מנוקים בצדק כך צריכים להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולם בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן עכ"ל ונראה מדבריו דמה שנתבאר בסעי' זה אינו לעיכובא ולכן כתב דרק ישתדלו להשיג אנשים כאלו

וצריך ביאור מדוע בכהן מום פוסל ובתלמיד חכם לא פוסל

ואומר המשך חכמה ויקרא פרק כא

(יז - יח) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב (להקריב לחם אלהיו). כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. לכאורה הוא טעם, ועיין רש"י, וצריך ביאור. והנראה דענין הקרבנות הוא מחלק החוקים, אשר אין השכל והעיון מורה על זה. ולכן לא נאמר שום שם רק הויה שלא ליתן פתחון פה למינים, וכמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא. ואם כן, יש לחוש שמא יהיה הכהן העובד לבו תוהא עליו, ולא יהיה מודה בעבודה או מסתפק, אשר על זה הזהירה תורה (דברים יא, יג) "לעבדו בכל לבבכם", כמו שאמרו בספרי (שם). וזה לא יאות שהוא יהיה המכפר והעובד, כיון שאינו מודה בה ועבודתו פסולה, כמו שפירש רש"י ריש פסחים (ג, ב) ד"ה שחץ פסול. ולגלות על ידי נביא, זה לא יאות למעלת השם יתברך, וכמו שאמרו 'וכי דלטורין אני' אצל עכן. לכן היה מן התחבולה האלקית, שבעל מום פסול להקרבה, אף אם הוא כשר בכשרים וצדיק בצדיקים, והמום בו גזירה מהשי"ת מטעם הכמוס אצלו. לכן אם יהיה כהן מי שאינו מודה בעבודה או לבו תוהא עליו, יהיה בעל מום ויפרח המום בו, ויבדל משירות מזבח ה', ולא יהיה גלויה עליו תרמית לבבו, "כי כל איש אשר מום בו" - אף שהוא צדיק וחסיד ונולד כן ממעי אמו - גם כן "לא יקריב", אף שודאי המום שנולד בו אינו לסיבת זדון לבבו, כי צדיק ורשע לא אמר.

 

מפרש המשך חוכמה ואומר שהעבודה בבית המקדש מצריכה כונה טהורה של הכהן ואנחנו אין לנו כלים לבדוק באמת את כוונת הכהן ולכן הקב"ה תיקן לנו מומים וכהן שבאמת כוונתו לא טהורה המום שיהיה בו ימנע ממנו להקריב את הקרבן . פרוש : המום הוא אמצעי של בירור מי באמת יכול להקריב קורבן ומי לא יכול להקריב קורבן .

וצריך להגיד שלבדיקת תלמיד חכם לא צריך את המום כדי לדעת האם הוא תלמיד חכם או לא כי דברי חוכמתו ידועים לכל וניתנים לביקורת ע"י תלמידי חכמים אחרים, וכן יש את הכלל שאחרי רבים להטות וחכם אחד בסנהדרין לא יכול לקבוע הלכה ללא הסכמה של רוב הסנהדרין ולכן חכם לא פסול בגלל מום וכהן כן פסול בגלל מום כי זו הדרך היחידה לגרום לו לא להקריב קורבן כראוי (אם הוא לא ראוי ).

אבל כל זה נכון לאחר קבלת התורה שניתנה ע"י משה רבנו . כי לאחר קבלת התורה קיבלנו את הכלים להבין האם דברי תורה של תלמיד חכם הם כראוי או לא ,אבל משה עצמו היה בעל מום בכלי העיקרי של קבלת התורה ,והעברת התורה וזה הפה ולפי הסברה של המשך חוכמה יש כאן קושיה על קבלת התורה בעל פה ע"י איבר שהוא בעל מום

שמות פרק ד

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

 

 

ואז יכול להיות הספק שאולי המום בפה של משה גורם לנו להסתפק  "תורה לא משמים"  ואכן הזהר מטפל בקושיה הזאת ומתרץ שבמתן תורה הפגם הזה נרפא במתן תורה עצמו

אגרא דפרקא אות קסו

 

אבל בזהר וארא דף כ"ה [ע"ב] נראה מבואר שלא היה כבד פה רק עד מתן תורה, והטעם שהיה כבד פה, לפי שמדריגתו היה מבחי' קו"ל (ז"א) ולא היה מצורף עמו הדבור (מלכו"ת) כי הדבור היה בגלות, ע"כ צירף עמו הקדוש ברוך הוא את אהרן שושבינא דמטרוניתא, וכאשר יצאו לגמרי מבחינת הגלות אז משה ידבר, עיין שם ותבין

פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

פרשת קדושים באיזה מצבים יש לאדם בחירה חופשית אמיתית ומלאה ? מהי יראת שמים אמיתית שבו יש לאדם יכולת בחירה אמיתית ומהם הדברים המסורים ללב ? ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב

כל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ל עמוד א

 והתניא: הכל בידי שמים, חוץ מצינים פחים, שנאמר: +משלי כ"ב+ צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם!

רש"י מסכת כתובות דף ל עמוד א

צינים פחים - קור וחום.

בידי שמים - אם באים פורעניות על האדם גזירת המלך הוא.

חוץ מצינים ופחים - שפעמים שבאין בפשיעה.

אדם חי בעצם בעולם שרובו מתוכנן ע"י הקב"ה והקב"ה מתכנן לו את הכול אבל השאיר  בידי האם שני כלים שבהם הוא יכול לשנות את מצבו או נחשב שהוא חופשי לגמרי לבחור

1. יראת שמים
2. צינים ופחים

 

יראת שמים זה דבר המסור ללב במקום שהתוצאה הסופית של מעשיו של האדם לא יכולים להתפרש לרעה או לטובה כלומר אנשים אחרים הצופים במעשה לא יכולים לפרש אותו לטובה או לרעה כי זה תלוי בכונה האמיתית של האדם והכונה הזאת יכולה לתת למעשה תואר שלילי או חיובי וזה רק הקב"ה יודע . ובמקרה כזה נכנס יראת השמים של האדם לפעולה כי הוא יכול לעשות את המעשה עם כונה חיובית או שלילית מבלי שאנשים אחרים חוץ מהקב"ה ידע לנכון מה הכונה האמיתית . וזה בעצם אותו מצב בו ניתן לאדם את החופש המוחלט להחליט מה הוא יעשה וזה מה שישנה את מצבו . בשאר המקרים בעצם אין לאדם יכולת בחירה  חופשית מלאה הוא חלק ממה שהוחלט עליו ברגע שנולד אי אפשר להגיד שאין לו יכולת בחירה אבל יש השפעה רבה של המציאות על מעשיו . על אף שהוא מרגיש כאילו יש לו חופש בחירה מוחלט.  בחירה ברע וכולם יכולים לראות את זה נחשב מעשה בידי שמים זה  לא בחירה חופשית מלאה זה מושפע  ע"י היצר הרע ע"י כל התנאים מסביב ולכאורה אין לאדם יכולת  חופשית מלאה  יש לו רק יכולת בחירה חלקית  . לעשות מצוה וכולם רואים את זה גם פה אין יכולת בחירה חופשית מלאה נקבע הרבה ע"י המציאות מסביב .

צינים ופחים זה מצב שאדם מכניס את עצמו בפשיעה למצב שבו מצבו יכול להשתנות לרעה או לטובה אבל זה לא בידי שמים כלומר יש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ל עמוד ב

אלא איפוך אריא וגנבי בידי שמים. דכל שאינו יכול להשמר ממנו הוי בידי שמים, וצנים פחים בידי אדם שבבחירתו ופשיעתו הוא ניזוק

ונראה מה המקומות המופיעים בחומש שבו מופיע יראת שמים ובו מפרש רשי שזה מסור ללב האדם :

ויקרא פרק יט

(יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:

ויקרא פרק יט

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יד

ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: פ

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק יט פסוק לב

והדרת פני זקן - איזהו הדור, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלהיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

ויקרא פרק כה

רש"י ויקרא פרק כה פסוק יז

(יז) ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

 

(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק לו

ויראת מאלהיך - לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הוצרך לומר ויראת מאלהיך. או התולה מעותיו בנכרי, כדי להלוותם לישראל ברבית, הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו, לכך הוצרך לומר ויראת מאלהיך:

ויקרא פרק כה

(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:

רש"י ויקרא פרק כה פסוק מג

(מג) לא תרדה בו בפרך - מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה, והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא. שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך, הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר ויראת:

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק טז

והזהיר עוד על התשובה הפנימית הלבבית שהיא לפני ה' כי הדבר המסור ללב אינו נגלה כי אם לה' לבדו, שלא יהיה מן הצבועים הצמים ומתענים ומרבים תחינות כדי שיהיו מוחזקים לצדיקים והוא דור טהור בעיני הבריות ומצואתו הפנימית לא רוחץ, לכך נאמר לפני ה' תטהרו:

 

 

פרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך האם באמת כפשוטו ? אם אני אוהב אותך כמוני בדיוק אני צריך לתת לך לפחות חצי ממה שיש לי וזה במציאות לא כך ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

פרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך האם באמת כפשוטו ? אם אני אוהב אותך כמוני בדיוק אני צריך לתת לך לפחות חצי ממה שיש לי וזה במציאות לא כך ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

 

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה

והתוספות במקום אומר

"ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וכד' "

 

בראשית פרק מז

 

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:תוספות מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

 

ואומר רשי במקום 

חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:

 

לפי התוספות אפשר להבין שלא שיך לעשות 100 אחוז אהבת לרעך כמוך מול אדם חי רק מול אדם שמת או עומד למות כי חייך קודמים . המשמעות של חייך קודמים בעניין הזה שכל אדם חי הוא מתחרה שלך וכל יתרון בשבילו זה חיסרון לך ורק אם הוא מת או עומד למות הוא לא מתחרה שלך ואז אתה יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך בלב שלם 100% של המצוה. וכך חייבים להגיד בחסד של אמת אתה עושה חסד עם אדם זה אומר שאתה מחסר מעצמך אבל במקביל נותן יתרון למתחרה שלך. ואם אתה נותן יתרון למתחרה שלך אתה מצפה שהוא יחזיר חזרה כדי שהמאזן יתאזן ולכן באמת אתה לא יכול לעשות חסד של אמת רק עם אדם מת כי אז אתה אומנם מחסר מעצמך אבל לא נותן יתרון למתחרה שלך ולכן זה חסד אמיתי כי לעשות חסד עם אדם חי מתנגש עם חייך קודמים . אם אתה עושה חסד עם אדם חי ומקבל גמול מאחר לא עם זה שעשית חסד איתו אומנם קבלת חזרה מה שנתת אבל המתחרה שלך התחזק והמאזן הזה גורם לך שלא באמת תעשה חסד עם כל הלב ויש חיסרון בחסד , ולכן חסד של אמת זה רק באדם חי וחסד באדם חי זה חסד אבל לא ניתן לעשות זאת מכל הלב .

צריך להבין את המשמעות של התוספות :אם אני עושה חסד עם אדם חי אני מקיים את מצוות אהבת לרעך כמוך או לא ? הרי ברור שעושים  מצווה אבל באמת לא עושים  מצוה מושלמת כי חייך קודמים גורמים לך לא לעשות את המצוה בשלמות כי באמת אדם על אף פי שאומר שעושה את המצוה מכל הלב באמת יש בו משהו שמונע ממנו לעשות את זה ב 100 אחוז כי חייו קודמים זה לא רק רעיון זה תכונה בסיסית הקבועה בכל אדם ולא ניתן לכאורה "להשתחרר ממנה " ולא עוזר כונה או אמירה .

דבר נוסף מובן מזה שכדי לעבור על מצוות אהבת לרעך כמוך כלומר ביטול מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך הוא רק במצב שבו אתה יכול לעשות את המצווה בשלמות כלומר אם הזדמן לך לעשות חסד של אמת או ואהבת לרעך כמוך עם מת ולא עשית אתה מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך . עם אדם חי אין לך ביטול מצוות עשה כי חייך קודמים ולא היה לך את האפשרות באמת לעשות את המצווה ולכן אין אפשרות לבטל מצוה שאתה לא יכול לקיים .

אבל יש מספר מקומות בבבלי שאנו רואים שניתן לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך עם חי וזה קושיה עצומה שכל המפרשים מתקשים בה

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

איכא דאמרי: בהא איסורא נמי אית בה, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: +ויקרא יט+ ואהבת לרעך כמוך

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פד עמוד ב

דאיבעיא להו: בן מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר: +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך.

תלמוד בבלי מסכת נדה דף יז עמוד א

 

אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך. מאי משמע? אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סה עמוד ב

מתני'. ועוד אמר ר"מ: פותחין לו מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שאתה עובר על +ויקרא יט+ לא תקום ועל לא תטור, ועל +ויקרא יט+ לא תשנא את אחיך בלבבך, +ויקרא יט+ ואהבת לרעך כמוך, +ויקרא כה+ וחי אחיך עמך, שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו, אמר: אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר - הרי זה מותר.

וננסה למצוא תרוץ מחודש שינסה להסביר את המקרים הנ"ל כיצד זה מסתדר אם היסוד של התוספות שלא שייך לעשות מצות ואהבת לרעך כמוך עם אדם חי

בעצם ניתן להסביר את כל המקרים לפי היסוד שחייך קודמים מול אדם חי ולכן יש התנגשות אנטרסים בינך לבין אדם חי ולעומת זאת לגבי אדם מת אין לך התנגשות אינטרסים .

המקרים הנוספים שמביא הבבלי אלו מקרים שמוסיפים על היסוד של התוספות וכל המקרים הם מקרים שיש חוסר סימטריה מוחלט בן שני האנשים , כלומר הבבלי בה להסביר לנו שגם שיש חוסר סימטריה מוחלט אפילו בתכונה אחת בן שני אנשים לגבי אותה תכונה ניתן לקיים את מצוות אהבת לרעך כמוך . ובו נראה את הדברים :

אסור לאדם לקדש אישה מבלי לראות אותה שמה בעתיד יראה בה דבר מגונה אבל אישה יכולה להתקדש לאדם מבלי לראות אותו כלומר יש חוסר סימטריה מוחלט באותה תכונה בין איש ואשה ולכן לגבי אותה תכונה זה כאילו זה אדם מת לגביו ולכן לגבי אותה תכונה חייך לא קודמים כי אין פה חי אלה מת ולכן אתה יכול לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך ב 100 אחוז ולכן אם לא תקיים אותה תבטל מצוות ואהבת לרעך כמוך .

ולמה יש הבדל בן איש לאשה כי אומרת הגמרא

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א

דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.

ואומר רש"י מסכת קידושין דף מא עמוד א

דאמר ר"ל טב למיתב טן דו - משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה.

פרוש יש הבדל בן גבר ואשה כי אשה מוכנה לקבל כל פגם בגבר ואיש לא מוכן ובגלל שיש כאן חוסר סימטריה מוחלט תכונה זו נחשבת כאילו היא מתה לגביו ולכן יכול לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך .

גם במקרה שאסור לאדם לשמש עם אשתו ביום שמא יראה בה דבר מגונה נובע מאותו הבדל בין גבר לאשה .

לגבי המקרה של בן ואביו זה פשוט שיש הבדל מהותי בן אב לבן . בן מחויב בכיבוד אביו ואב לא מחויב בכיבוד הבן ולכן זה חוסר סימטריה מוחלט שזה כמו מת לפניו ולכן  ניתן לקיים מצות ואהבת לרעך וגם אם לא עושה מבטל מצות עשה .

המקרה האחרון מדובר שאדם שנדר הנאה מאדם אחר וכתוב שעובר על מצוות ואהבת לרעך כמוך כאן צריך לומר שהיות והוא מפקיע את עצמו מהנאת האחר ויכול להיות מקרה שבו יוכל היה לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך באותו האדם כמו לברור לו מיתה יפה ועכשיו הוא הפקיע את עצמו מהיכולת הזאת הוא בעצם ביטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך .

יוצא לנו שהתוספות לא שולל את האפשרות לעשות מצוות ואהבת לרעך כמוך גם בחי אבל מגדיר את הגדרים  של ביטול מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך , ומתי אנחנו יכולים לקיים באמת ובתמים מצוות ואהבת לרעך כמוך .

יהי רצון שנוכל לקיים את ואהבך לרעך כמוך גם אם לו ב 100 אחוז בהידור וברצון .

 

 

מה תפקידו של פרעה לעתיד לבא ? ‏כ'/ניסן/תשע"ד

מה תפקידו של פרעה לעתיד לבא ?  ‏כ'/ניסן/תשע"ד

אומר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

אומר המדרש שפרעה נותר בחיים וחזר בו מהדעה שהוא האלוקים הרי פרעה אמר אני האלוקים ואני יצרתי את עצמי . ולכן הקב"ה ירד בעצמו והתמודד מול פרעה "אני ולא מלאך" והיה זה נגד פרעה שטען שהוא האלוקים .

וידוע שמצרים נמצאת  בחמישים שערי טומאה וזה הטומאה הגדולה ביותר . אבל הקב"ה משתמש בפרעה כדי להראות לכל העולם שאין מלבדו וגם מי שחשב שהוא האלוקים מודה שהקב"ה הוא היחידי בעולם .

ופרעה נשאר בפתח גינהום כדי לספר לכל העולם על השינוי שעבר. הקדוש ברוך הוא משאיר אותו חמישים יום כדי שיוכל להגיע עד השער הראשון של הטומאה . אין הוא מגיע לחמישים ששערי בינה כמו שעם ישראל מגיע ומקבל את התורה בחמישים שערי בינה אלה המקסימום שיכול להגיע הוא לשער הראשון של הטומאה שהוא כנגד שער 49 של בינה . זה המקסימום שגוי יכול להגיע .

 

ונאמר בישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

ואמר רש"י ישעיהו פרק יט

מעשה ידי - הראתי להם בגבורות שהפלאתי באשור וע"י אותם ניסים ישובו אלי ויהיו כאילו עתה עשיתים מחדש והם יהיו נחלתי ישראל ודוגמא זו ת"י:

 

ואמר האלשיך על ישעיהו פרק יט פסוק כד

(כד) ביום ההוא תהיה ישראל שלישיה שתהיה ישראל שלישיה לתשובה עד ה', כי תשוב אחר שוב מצרים ואשור, ואז תהיה שלישית למצרים ולאשור, ואז ע"י כשרון ישראל תהיה ברכה בקרב הארץ. כי צנור המריק שפע לעולם הם ישראל, בעשותם רצונו של מקום, ומתמציתם ימלאו שָׁבָע כל האומות, ומה גם מצרים ואשור שהיתה בין שניהם. ושמא תאמר אחר ששבו מצרים ואשור, אשר אין ספק שיהיו ראויים לברכה, למה לא תייחס הברכה כי אם לישראל:

 

ונאמר בישעיהו פרק יט

(כב) וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

 

ואומר המלבי"ם ישעיהו פרק יט פסוק כב

 

(כב) ונגף. אומר מעתה לא יתנהג ה' עם מצרים כאשר יתנהג עם אומה אחרת מאומות השנואים בעיניו, אשר עת ינגוף אותם הוא דרך נקמה להשחית האום הזה ולבלעו. לא יהיה כן אצל מצרים רק עת ינגף ה' את מצרים, יהיה זה דרך רפואה, שאם יליזו מדרך הישר יגוף אותם כדי שע"י המגפה יתנו אל לבם כי אילו ושבו אל ה' בתשובה ונעתר להם וירפא אותם:

 

פרוש יש תקנה למצרים שמקומה היה  בשער החמישים של טומאה ופרעה שחזר בתשובה כפי שמפורש במדרש נותן למצרים את הכוח ואת היכולת לעתיד לבא להרפא ולהגיע לאחדות עם עם ישראל . ואז יתברר שהרע המוחלט שמצריים היית הסמל שלו הטומאה הגדולה ביותר יכלה להתרומם לשער הראשון של טומאה אומנם לא לשער החמישים של בינה אבל כנגד שער 49 של בינה ,אבל מספיק כדי לעשות שלישיה הכוללת את מצרים אשור וישראל ואז אומר הנביא

ישעיהו פרק יט

(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: ס

 

וידוע שמצרים זה ישמעל ואשור זה עשיו . ולעתיד לבא יהיה אחדות מול הקב"ה של כל צאצאי האבות הקדושים .

וזה שנאמר בפרשת בשלח שמות פרק טו

יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

 

יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום ) כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

בס"ד

יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון  של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום )  כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

ננסה להבין את ההקבלה של היום השביעי של פסח שהוא היום השישי לספירת העומר לבריאת העולם  של היום הראשון .

ביום הראשון כתוב בראשית פרק א

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

ואומר התרגום יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָיא וּבַהֲיָיא צַדְיָא מִבְּנֵי נַשׁ וְרֵיקַנְיָא מִן כָּל בְּעִיר וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ מְנַתְבָא עַל אַנְפֵּי מַיָא:

כלומר רוח מן קדם וזה רוח קדים .

ובקריעת ים סוף שמות פרק יד

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

בבריאת העולם בבראשית פרק א

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ג

ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:

ובקריעת ים סוף :

ואומר השם משמואל שמות פרשת יתרו

דשני ענינים היו בים, ישועת ישראל ועונש מצרים. ישועת ישראל היתה ע"י התגלות אורות עליונים גבוהים רמים ונשאים, ומחמת התדבקם בעולם העליון כ"כ עד שנעשו נביאים וראתה שפחה על הים וכו' לא הי' לים החומרי מציאות נגדם, והים ראה וינוס. אבל לעונש מצרים הי' ע"י ביטול החומר ומצרים הם חומרים ובהתבטל כלל החומר שהוא הים נתבטלו גם הם.

ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'.

וצריך להגיד שנפתחו השמים ואז כולם ראו את הקב"ה בבהירות וזה מקביל ל"ויהי אור " שהקב"ה גנז לעתיד לבא אבל בקריעת ים סוף שמקביל ליום הראשון הקב"ה גילה  אותו זמנית ואז כולם יכלו לראות ולהבין את המציאות עכשיו ולעתיד לבא .

כתוב בראשית פרק א

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז ד

והארץ היתה תהו ובהו [א, ב], רבי יהודה בר סימון, פתר קריא בדורות והארץ היתה תהו [א, ב], זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום, ובהו זה קין שבקש להחזיר כל העולם לבהו וחשך זה דור אנוש שנאמר והיה במחשך מעשיהם, על פני תהום, זה דור המבול שנאמר נבקעו כל מעינות תהום,

ובקריעת ים סוף במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד

וישם את הים לחרבה עשאו כמין חרבה: ויבקעו המים, כל מים שבעולם נבקעו ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו שנ' ויבקעו המים כאן [ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שבעולם נבקעו] ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנ' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות (תלים /תהלים/ עז יז) ראוך מים אלו שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקדוש ברוך הוא שנ' הים ראה וינס ראוך מים יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים אף חצציך יתהלכו (שם /תהלים עז/ יח) אלו התחתונים [וכתיב תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (שם /תהלים/ מב ח)] ואומר נתן תהום קולו וגו' (חבקוק ג י) וכשחזרו למקומם כל מים שהיה בעולם חזרו שנ' וישובו המים מלמד שכל מים שבעולם חזרו לה

וההשואה בין יום ראשון של בראשית לקריעת ים סוף לומדים  שבעצם יש שני עניינים האחד חזרה למצב של תוהו ובוהו של המצרים ומצד שני פתיחת השמים והאור לעם ישראל .

מצד אחד שלילת הטומאה של מצרים ומצד שני הבאת עם ישראל למצב הגבוה ביותר שקים ע"י פתיחת השמים . אבל מצב זה הוא מצב התחלתי ללא השתדלות מספקת ובעצם זה מצב ללא יכולת של עם ישראל לרכוש את התכונות הנ"ל ובעצם מקביל למצב שבו מלמדים את התינוק בבטן אימו את כל התורה כולה אבל כשיוצא מבטן אימו מקבל מכה ושוכח כך עם ישראל מגיע בהתחלת הבריאה מחדש ביום הראשון (שבע ימי סיפרת העומר )  לשיא בחינת ויהי אור של היום הראשון אבל לאחר מכן צריך לעבור את כל הנסיונות במדבר עד קבלת תורה .

ואכן מיד לאחר קריעת ים סוף בשמות פרק טו

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:

 

ומכן והלאה יש לעם ישראל נסיונות בדרך לקבלת מתן תורה שמרומים אותו למדרגה ה 49 שיקבל את התורה

פסח מה תפקידו של משה לעתיד לבא ? בזמן הגאולה ? ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

פסח מה תפקידו של משה לעתיד לבא ? בזמן הגאולה ?  ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר +שמות ט"ו+ אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', שר לא נאמר, אלא ישיר - מכאן לתחיית המתים מן התורה.

מפורש שהשירה של משה זה יהיה לעתיד לבא בזמן תחית המתים זמן גאולתנו ונשאלת השאלה מה תפקידו של משה לעתיד לבא או לפחות להבין את אחד התפקידים של משה  ?

אומר שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

ר' ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים שהוא עישור שבעים אומות, וע"י שירשו ישראל כנקבה אמרו שירה בלשון נקבה שנא' (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', אבל לע"ל הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו הה"ד (יחזקאל מח) מפאת קדמה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד אשר אחד וכלהון כך והן אומרין בלשון זכר שנא' (תהלים צו) שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב אלא שיר חדש,

פירוש אז ישיר משה ועם ישראל שיר חדש כי אז יקבלו את הנחלה האמיתית של שנותן הקב"ה לעם ישראל . כלומר שירה נאמרה  על ים סוף כי אז קבלו את נחלת 7 העממים אבל לעתיד לבא ישירו שיר חדש כי יקבלו את כל הנכסים כמו זכר .

אבל צריך להבין חוץ מהשירה של משה ועם ישראל מה תפקידו של משה ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וזאת הברכה דף סח עמוד א

ששה דברים ניתנו למשה שלא ניתנו לשום בריה. לא כהתה עינו. ולא נס לחה. קולו היה נשמע בכל המחנה. ראה את כל הארץ מה שלא אפשר לכל בריה. דבר עמו הקדוש ברוך הוא פנים בפנים. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לא כהתה עינו. מיכן שעיניהם של מתים כהות. ולא נס לחה. כי קרן עור פניו. שלא נשתנה אדמות פניו מדמות שהיה מהר סיני עדיין כאלו חי ועומד ומשרת בפני אל חי. אשריהם של צדיקים שבוראם אוהבם בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי ילוד אשה שבחר בו הקדוש ברוך הוא:

מדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק נב

באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה: ואף על פי כן הראהו הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

מבואר בשני המדרשים שהקב"ה הראה למשה את הארץ המובטחת גם לעתיד לבא ומפורש שרק משה ראה את הארץ המובטחת ולא כל בריה אחרת . משה הוא היחידי שיודע את גבולות הארץ המובטחת בדיוק רב כולל מה שייתן הקב"ה לעם ישראל לעתיד לבא .

בעצם למשה יש את המידע מה עם ישראל צריכים לקבל ותפקידו להעביר את זה לעם ישראל לעתיד לבא ,כי כיצד יוכלו לשיר שיר חדש על הארץ המובטחת ללא המידע מה זה הארץ המובטחת . ולכן ברור שכדי לשיר שיר חדש כמו שכותב המדרש צריך לדעת בדיוק רב את גבולות הארץ המובטחת .

וצריך להגיד שמשה קיבל יכולת לראות גם לאחר מותו

דברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

 ואומר רשי במקום דברים פרק לד (ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

וצריך לפרש שמשה יכל לראות את הארץ המובטחת מרגע שמת עד היום ועד יום תחיית המתים כי הקב"ה נתן לו את היכולת הזאת מה שלא נתן לאף אחד .

ולמה נתן לו הקב"ה את היכולת הזאת כדי שיוכל לראות את כל השינויים שנעשים מרגע שהראה לו הקב"ה את גבולות הארץ וידע בבירור ביום תחית המתים מהם הגבולות האמיתיים של הארץ .

וזאת כדי שיוכל עם ישראל לרשת את הארץ המובטחת וכדי לשיר שירה חדשה ביום תחית המתים ביום הגאולה כמו שעם ישראל ומשה שרו את שירת הים .

וכתוב במפורש בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח עמוד ב

ואף רבי יונתן הדר ביה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין למתים שמספרים זה עם זה? שנאמר: +דברים ל"ד+ ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, מאי לאמר - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם.

שלמשה היה תפקיד לבשר לאברהם יצחק ויעקב כי עם ישראל נחל את שבעת העממים כי משה יכל לראות ממקום קבורתו את כל מה שקורה בארץ ישראל וצריך להגיד שגם לעתיד לבא יעשה את אותה שליחות .ולמה משה עשה את השליחות משני טעמים:  טעם ראשון שיכל לראות כי עינו לא כהתה ,ודבר שני ידע בבירור שבאמת הם נחלו את כל הארץ כי הקב"ה לפני מותו הראה לו את כל הארץ .

 

 

 

 

פסח מדוע לא נזכר שמו של משה רבנו בהגדה ? ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

פסח מדוע לא נזכר שמו של משה רבנו בהגדה ?  ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

בפרשת מצורע כתבתי את היסוד שכל מהלך יציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש ע"י הקב"ה אבל עם תנאי של קבלת התורה ע"י עם ישראל . ולכן יש שיתוף של עם ישראל בקבלת התורה .

שיתוף זה בא לידי ביטוי בספירת העומר ספירה של 49 ימים כלומר בריאה של העולם בשבע ימים שכל יום מתחלק לשבע .

כמו כן הבאתי את היסוד שהתורה נבראה בחמישים שערי בינה וארבעים ותשע פנים של טהור וטמא

בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: +תהלים ח+ ותחסרהו מעט מאלהים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא

שער חמישים לא ניתן למשה כמו שמופיע בגמרא ואומר אור החיים דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק נב

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו'. קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו', ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דב"ר פ"ב) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח"ב קכ א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו' פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג' כ"ה) אעברה נא:

פרוש:  ולעתיד לבא יתן הקב"ה את השער החמישים למשה ולעם ישראל וזה יהיה לימות המשיח ואז יוכלו גם משה וגם ישראל לקבל את התורה בשלמותה וגם את ארץ ישראל בשלמותה .

ואומר הספורנו דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד פסוק ד

(ד) הראיתיך בעיניך. למען תברכנה:

ושמה לא תעבור. כדי שלא תגיענה ברכתך באופן שלא תחרב בסוף כמו שכבר נגזר עליהם לכשתתמלא סאתם:

בעצם משה לא נכנס לארץ ישראל בגלל עם ישראל כי עם ישראל לה היה מוכן לקבל את התורה ואת ארץ ישראל בשלמותה , יש עוד תהליך שעם ישראל צריך לעבור כדי לקבל את הארץ ואת התורה בשלמותה וכן לא יכל משה להכנס לארץ ישראל .

אכן משה שייך בסופו של דבר לשער החמישים של מתן תורה ולעתיד לבא יוכל לקבל עם עם ישראל את שער החמישים של הבינה .

ואומר הערבי נחל ויקרא פסח - דרוש ב ד"ה אולם אמרו

אולם אמרו רז"ל (במ"ר יט, ו) מה שלא נגלה למשה רבינו ע"ה נגלה לרבי עקיבא, שנגלה לו שער החמשים, ולמשה רבינו ע"ה לא נגלה רק מ"ט שערים שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים (ע' ר"ה כא ב), ולא נגלה לו שער הנ' עד לעת זקנותו קודם מותו. וידוע כי שער הנ' הוא עיקר וכולל כל המ"ט השערים.

 

אבל מצד שני שער חמישים של טומאה שזה בעצם היום הראשון של פסח זה היום שלא סופרים בו את ספירת העומר זה היום שבו הקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים שזה השער החמישים של טומאה .שער זה אינו בתחום של עם ישראל וידוע שאם עם ישראל היה יורד לשער החמישים של טומאה לא היה לו יכולת לצאת משם כי שער החמישים של טומאה זה כנגד התוהו ובהו שם זה מחוץ לתחום של משה או עם ישראל זה העולם שבו הכל חומריות ללא כל נשמה ולכן זה שער החמישים של טומאה  .

שמות פרק יב פסוק יב

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק:  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיז עמוד א

כ"ש המצרים שהם מזוהמים יותר מכל אומה ואמר אני ולא מלאך, אלא אמר רבי יהודה מכאן למדנו כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא ומעלתו שהוא גבוה על הכל, אמר הקדוש ברוך הוא אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים אלא אני

ולכן צריך לפרש שרבנו משה לא שייך ליום הראשון של יציאת מצרים הוא שייך בימים האחרים החל מספירת העומר עד מתן תורה וכדי להדגיש זאת אנשי הכנסת הגדולה כמעט לגמרי הוציאו את משה מן ההגדה .

כי ההגדה של פסח היא בעיקר  על היום הראשון של פסח כאשר מצות ומרורים נמצאים לפניך בזמן אכילת קרבן הפסח  "ויהי החצי הלילה "  וקשורה לקורבן הפסח שזה שלילת ארץ מצרים והכאת כל אלוקי מצרים שהיא שער החמישים של טומאה .

 

 

 

 

חג הפסח היום הראשון של פסח זה תחילת בריאת העולם מחדש ? מה ההבדל בין רוח אלוקים מרחפת על פני המים של בראשית ל ויהי בחצי הלילה ? ומה הקשר לרוח צפונית ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ד

בס"ד

חג הפסח  היום הראשון של פסח זה תחילת בריאת העולם מחדש ? מה ההבדל בין רוח אלוקים מרחפת על פני המים של בראשית ל ויהי בחצי הלילה ? ומה הקשר לרוח צפונית ?  ‏י"ד/ניסן/תשע"ד

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיקֹוָק הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב עמוד א

ת"ר: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנא': +שמות י"ב+ ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'. מאי תלמודא? הא קמ"ל, דעת רצון מילתא היא.

פרוש : ויהי בחצות הלילה בלילה של יום ראשון של פסח הכה הקב"ה בבכורים של מצרים וזה הזמן של רוח צפונית לנשוב והיה זה עת רצון .

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

 דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

ונראה לפרש שרוח צפונית היא רוח שמביאה עת רצון ולכן זה הזמן לעסוק בתורה וזה מה שדויד המלך היה עושה .

ובו נבין איזה רוח היית מנשבת בבריאת העולם בבראשית ?

תרגום יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָיא וּבַהֲיָיא צַדְיָא מִבְּנֵי נַשׁ וְרֵיקַנְיָא מִן כָּל בְּעִיר וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ מְנַתְבָא עַל אַנְפֵּי מַיָא:

פרוש : רוח אלוקים מרחפת על פני המים הייתה רוח מן קדם כלומר רוח מזרחית

ואומר רש"י במדבר פרק ב

(ג) קדמה - לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו, רוח מזרחית. והמערב קרוי אחור:

ואומר החזקוני בראשית פרק א

רוח ארבע רוחות מנשבות בכל יום. מן הבקר עד חצי היום רוח מזרחי והוא חם ולח משם עד הערב רוח דרומית והוא חם ויבש ומשם עד חצי הלילה רוח מערבי והוא קר ולח משם עד הבקר רוח צפוני קר ויבש.

פירוש בבראשית העולם נברא בסימן בוקר ראשון ולכן היה זה ברוח מזרחית ובפסח בריאת העולם מחדש היא בסימן לילה ברוח צפונית .

רוח מזרחית  שנשבה ביום הראשון של הבריאה .וביום הראשון של פסח שלפי המהלך שהבאנו בפרשת אחרי מות ומצורע זה היום הראשון לבריאה מחדש של העולם . ויש לומר שרוח הצפונית זה כנגד רוח אלוקים מרחפת על פני המים של הבריאה מחדש אבל הפעם זה לא רוח מזרחית  זה רוח צפונית זה לא בוקר זה לילה וזה ההתקדמות בבריאה . ויש להבין למה שינה הקדוש ברוך הוא את הבריאה מחדש עם רוח אחרת כלומר רוח צפונית

ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ט

א"ר יוסי בשם רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות הה"ד (שם /ישעיהו/ מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא א"כ נותנת לו כלה רשות הה"ד (שיר /השירים/ ד) יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו ואח"כ באתי לגני אחותי כלה.

כלומר הבריאה החדשה שעשה הקב"ה ביום הראשון של פסח זה שינוי של הבריאה כדי שהעולם יתחדש עם בריאה שרוח צפונית נושבת בה כי לעתיד לבא הקב"ה ישנה את העולם ושני הרוחות ינשבו ביחד ולא לחוד  . וצריך להגיד שרוח צפונית זה הרוח שדויד למד איתה את התורה כי הבריאה מחדש של העולם לפי היסוד שהעמדנו בעבר זה בריאה עם תנאי של קבלת התורה . הבריאה בבראשית היית ללא תנאי זה והעולם היה יכול לקבל את שבע מצוות בני נח והיה לו אפשרות לא לקבל ועדיין העולם יכל להתקיים אבל לאחר שהעולם נברא מחדש מפסח עד מתן תורה עם תנאי של קבלת התורה נוצר מצב חדש שבו אם אין תורה העולם לא יתקיים . ולכן נברא העולם מחדש עם רוח צפונית .

ואומר רש"י מסכת בבא בתרא דף כה עמוד א

רוח צפונית מנשבת עם כל אחת - מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב) וממתקתן.

פרוש רוח צפונית שבו נברא העולם מחדש נותן לנו את היכולת ללמוד תורה כדי לקיים את העולם . ולעתיד לבא הקב"ה יברא את העולם מחדש ששני הרוחות ינשבו בו .

 

וזה היסוד עליו מדבר ליקוטי מוהר"ן תורה ח

וזח בחי' (ברכות ג' ע"ב) רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד, כי כנור של דוד היה של חמש נימין, כנגד חמשה חומשי תורה. ורוח צפון שהיתה מנשבת בו, הוא בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים הנ"ל. כי רוח צפון, הוא בחי' הרוח הצפון בלבו של אדם(א), שהוא בחי' הרוח חיים  .

ולסיכום המעלה של יום ראשון של פסח זה בחינת בריאה מחדש של העולם והיום הראשון של פסח הוא בחינת תחילת הבריאה ורוח אלוקים מרחפת על פני המים אבל הפעם זה לא בריאה עם רוח מזרחית שזה בסימן בוקר זה עם רוח צפונית בסימן לילה ובסימן רוח שנותנת לנו את היכולת ללמוד תורה ולקיים את העולם כפשוטו . וזה תחילת המסע של ספירת 49 יום כדי להגיע ליום החמישים שבו נקבל את התורה והקב"ה יכניס אותנו לשער החמישים .