בס"ד
שבועות איך אנחנו אומרים בשבועות זמן
מתן תורתנו כאשר בפועל התורה התקבלה ביום ה 51 ולא ביום ה 50 ? כיצד שבירת הלוחות
קשורות לדחיית יום קבלת התורה ע"י
משה ? ומאיפה קיבל משה את הכוח לשבר את הלוחות השניים ? ד'/סיון/תשע"ה
נכתב לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
יש מחלוקות בגמרא בן רבנן לרבי יוסי בתלמוד
בבלי מסכת שבת דף פו עמוד ב
תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת
הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו.
לפי מהלך הגמרא שם לשני הדעות התורה
ניתנה באותו היום בשבת והיה זה לאחר 51 יום ולא חמישים יום כמו שכתוב בתורה .
דברים פרק טז
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר
לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת
לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ
יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
כלומר צריך לספור שבע שבועות שזה 49 יום
וביום החמישים זה חג השבועות זמן מתן תורתנו
לרבי יוסי שאמר שהיה זה בז' בסיוון יש
את התירוץ של הגמרא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א
אמר לך רבי יוסי: יום אחד הוסיף משה
מדעתו, דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד
מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות.
ולפי רבנן שזה היה ב ו' בסיוון היה שני
ימי ראש חודש בסיוון
ויש את השאלה של המגן אברהם כפי שמביא
אותה בית הלוי שמות פרק יט
מה שהקשה המג"א (ר"ס
תצ"ד) היאך אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו והרי קיי"ל דבשבעה לחודש
ניתנה התורה, רק הענין דהכתוב אומר (שמות יט) וקדשתם היום ומחר ומשה רבינו הוסיף
יום אחד מדעתו דדרש היום כמחר כדאיתא במס' שבת (דף פ"ז) והסכים הקדוש ברוך
הוא על ידו דלא ירדה שכינה עד למחר.
בחג השבועות אנחנו אומרים חג השבועות
הזה זמן מתן תורתנו אבל באמת לא קיבלנו
אותו בחג השבועות כי אם יום אחד קדימה ביום ה 51
.
ובית הלוי שמות פרק יט מתרץ את הקושיה
והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא
ירדה שכינה עד למחר. ונמצא דזאת המתנה שהתורה ניתנה לישראל וכפי שידרשו כן יהיה
האמת היה בששי בסיון מה דלא ירדה עדין באותו יום השכינה וזהו שנקרא מתן תורה
שניתנה להם התורה במתנה, ובשביעי היה קבלת התורה שקיבלו אותה ישראל ומתן תורה היה
בששי. וזהו שאומרים מתן תורתנו ולא מתן תורה דתורתנו הפירוש שנעשית שלנו, והיא
התורה שבע"פ והדרשות שנקראת על שם ישראל,
בעצם מתרץ בית הלוי שביום חמישים ואחד
קיבלנו במתנה את התורה שלנו את הכוח לדרוש דרשות
וזה קשה על המדרש במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז
א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה
ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש
ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,
כלומר משה קיבל במתנה את התורה רק לאחר ארבעים יום ולא ביום
מתן תורה ואולי צריך להבין את הקשר בן שני ההסכמות של הקב"ה למשה
וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד
א
שבר את הלוחות. מאי דריש? אמר: ומה
פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה +שמות יב+ וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה
כולה [כאן], וישראל משומדים - על אחת כמה וכמה! ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על
ידו - שנאמר +שמות לד+ אשר שברת ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת.
מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק
לד סימן א
אשר שברת. אמר לו הקדוש ברוך הוא
יישר כוחך ששיברת, שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה:
כתוב
במפורש שאם משה לא היה שובר את הלוחות עם ישראל היה מתחייב כליה . כלומר
שבירת הלוחות היה הצלה של עם ישראל ע"י משה . וצריך להבין מאיפה שאב משה את
הכוח להחליט בעצמו על שבירת הלוחות ע"י קל וחומר .
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א
דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב +בראשית א+
ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא
עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני
מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
כלומר קיום התורה הוא תנאי בקיום העולם ,יציאת מצרים זה הבריאה החדשה
של העולם עם קבלת תנאי של קיום המצוות
ועכשיו ע"י קל וחומר משה משבר את התורה האלוקית שהיא תנאי לקיום העולם
? ועוד יש להקשות שקל וחומר אפילו לא
מספיק חזק לדיני עונשין כתוב בתלמוד בבלי מסכת מכות דף ה עמוד ב
אמר אביו: בני, לאו קל וחומר הוא?
אמר לו: לימדתנו רבינו, שאין עונשין מן הדין;
ואיך משה רבנו לוקח על עצמו את הסיכון
של החרבת העולם רק מדין של קל וחומר ?
ויש לתרץ שמשה רבנו למד מזה שהקב"ה
הסכים על ידו לשנות את היום של קבלת התורה ולדחות אותה ביום אחד שהקב"ה נתן
למשה את הכוח להתערב ולדחות את העוצמה של קבלת התורה כלומר כמו שהסכים איתו הקב"ה לא לתת את
התורה במלא עוצמתה ביום ה 50 אלה ביום ה
51 הוא הבין שהוא יכול לדחות את קבלת
התורה ע"י שבירת הלוחות הראשונים ולקבל במקומם את הלוחות השניים . וכמו שנתן
לו הקב"ה את היכולת לדחות את קבלת התורה ביום אחד כי עם ישראל לא יהיה מוכן
לקבלת התורה ביום ה 50 רק ביום ה 51 והקב"ה הסכים איתו הוא הבין שיש לו את
היכולת לדחות את קבלת התורה שנכתבה ע"י הקב"ה ללוחות השניים שנעשתה גם
ע"י משה , וללא ההסכמה של הקב"ה לפני מתן תורה לא היה משה שובר את
הלוחות ואז היה סכנה לקיום של עם ישראל .
ואכן בפעם הראשונה שמשה עשה מדעתו הוא
הבין שהקב"ה הסכים עימו רק לפי המציאות כלומר משה לא הסתמך על הלימוד שלו
כלימוד גמור ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א
ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו
- דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא.
כלומר משה בדק לפני מתן תורה את גבולות
היכולת שלו לפרש את המציאות וזאת בנוסף למתנה שנתן לו הקב"ה את כוח הפלפול
לאחר 40 יום בהר סיני
מסכת נדרים דף לח עמוד א
אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו,
שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין
ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא
ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר
צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה
לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.
לסיכום משה הבין שכשהקב"ה הסכים
איתו על דחית קבלת התורה ביום אחד נתן הקב"ה למשה את הכוח ע"י לימוד ועל
ידי כוח הפלפול שנתן לו הקב"ה במתנה להחליט על עוצמת התורה שנמסרה לעם ישראל
ולכן משה שבר את הלוחות הראשונים כדי לתת לעם ישראל את הלוחות השנים עד בו משיח
צדקנו שבו נהיה מסוגלים לקבל את התורה במלא עוצמתה .
