פרשת ויחי חכמה בגויים 3 מה מקור החכמה של אומות העולם ? איך אדם עם חכמה יכול לפעול נגד הקב"ה ? האם אומות העולם היו עד כדי כך טיפשים שחשבו שהם יכולים להלחם בקב"ה ? למה נפסקה הנבואה ? מה היה היתרון של עתניאל בן קנז ומה אפשר לו לשחזר 1700 הלכות ? מה החוכמה של אומות העולם מצד הרע מנסה לעשות לעם ישראל ? ‏י"ג/טבת/תשע"ט

בס"ד
פרשת ויחי חכמה בגויים 3  מה מקור החכמה של אומות העולם ? איך אדם עם חכמה יכול לפעול נגד הקב"ה ? האם אומות העולם היו עד כדי כך טיפשים שחשבו שהם יכולים להלחם בקב"ה ? למה נפסקה הנבואה ? מה היה היתרון של עתניאל בן קנז ומה אפשר לו לשחזר 1700 הלכות ? מה החוכמה של אומות העולם מצד הרע מנסה לעשות לעם ישראל ?  ‏י"ג/טבת/תשע"ט

כתבתי בפרשת ויגש שמצד אחד יש חכמה בגויים תאמין ומצד שני אסור ללמוד חכמת גויים כי אדם מחויב ללמוד  תורה אבל מצד שני מותר לו ללמוד חכמת גויים באופן ארעי וכך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

יז] ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה <ב> וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, ו אבל לא בלמוד (ד) שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) יח] ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, יט] ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה).

וכמו כן כתבתי שאומר וכך כותב המעשי ה' מעשי בראשית פרק כג (פרשת בראשית)

ויתכן בזה מה שאמרו רז"ל (בר"ר כו, ז) שהנפילים יש להם שבע שמות, ענקים, נפילים, רפאים, אימים, גבורים, זמזומים, זוזים, שאין ספק בזה לכל משכיל שרבוי השמות יורה על רבוי תוארי הנקרא בשמות ההם, כמו שאמרו רז"ל ביתרו (שמ"ר כז, ח) יתר וחובב וכו'. ואם כן אלו השבע שמות שנקראו הם נגד שבע חכמות,

כלומר יש חכמת גויים שבא מתוך ההתנגדות של המלאכים לבריאת האדם כלומר אותה חכמה היא כלי שלהם להלחם בקיומו של האדם . עם ישראל שקיבל את התורה הוא זה שמנסה לתקן את חטא האדם הראשון ולכן כל המלחמה של אותם מלאכים הוא כנגד עם ישראל .

לאחר מתן תורה כאשר משה ניצח את אותם מלאכים על ידי קבלת התורה אותו כוח שהיה להם נחלש בצורה משמעותית והדרך של אותם מלאכים להלחם בעם ישראל נעשה דרך עמלק ויש להם יכולת להלחם בו בגלל חטא העגל שגרם לעם ישראל לקלקל מעט את מה שתיקנו בזמן מתן תורה

ואומר השם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור

מלכות יון שהי' ענינה התמשכות לחכמות חיצוניות היא היפוך כתר תורה וזה מבואר.

ועוד אומר השם משמואל בראשית חנוכה

שור הוא קליפת עשו שור המזיק ועליו כתיב (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע, ועליו נרמז בש"ס (ריש ב"ק) דשור הוא ראש לאבות נזיקין. כלב הוא היוצא מבין שניהם כבזוה"ק דמהזדווגות שור וחמור יוצא כלב והוא קליפת עמלק. והנה כולם נכללים במלכות יון:

כלומר יש חכמה שהיא מצד הרע ולא מצד הטוב . חכמה שהיא נגד חוכמת התורה שנותנת לאדם את הכלי היחידי להבין את העולם . אותה חכמה מנסה להסיט את האדם מן האמת עם אותה חוכמה ולשבש את דעתו או להסיח את דעתו כדי שאותו אדם לא יוכל ללמוד את התורה .

וכך אומר המלבי"ם משלי פרק ל

כי בער אנכי מאיש, תשובת אגור היה על דברים ששאלוהו החכמים האלה בעניני בריאת העולם והתהוותו ובסתרי מעשה בראשית, וכפי המבואר מתשובתו חקרו ע"ז החכמים האלה בדרך הפילוסופיא, ורצו לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, והעלו בזה סברות ע"פ שכלם כמו שחקרו ע"ז הפילוסופים דור דור והעלו חרס בידם, והשיב להם אגור שאיך ידרשו ממנו דעת קדושים שהם הידיעות הרמות האלה אשר לא יודעו ע"י חקירה אנושית רק ע"י הופעת אלהית לקדושים, שהדברים שיודע להם מסוד אלהים ליראיו באלה העמוקות נקראים דעת קדושים, איך אדע ידיעות כאלה אחר שבער אנכי מאיש וכו'.

ואומר השם משמואל שמות פרשת יתרו

ואמרו ז"ל (איכ"ר פ"ב י"ג) יש חכמה באומות תאמין שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, מכלל דאיכא, אך לא שכל הישר אלא שכל מעוקם המושך לע"ז, וממנו בא עמלק מלשון עקלקלות, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעמלק הוא שכל מעוקם ומעוקל היפוך ישראל שנקראו ישרון מלשון ישר. ובאשר כח רע שלו נוגע בשכל, יש בו כח מושך לחכמות חיצוניות ולבטל מד"ת שהוא גרוע מהכל, כאמרם ז"ל (פתיחתא דאיכ"ר ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה הי' מחזירן למוטב. והנה הכח הרע של ישמעאל ועשו מקביל להא דרעך ורע אביך, דלעומת רעך ורע אביך שהוא קשר של ישראל באביהן שבשמים בלב ובשכל, אם עזבת ח"ו תן דעתך עכ"פ שלא תתקשר לסט"א בלב ובשכל שהוא ישמעאל ועשו:

וכדי שנבין איך זה החוכמה יכולה להיות כנגד הבריאה והקב"ה אומר הזוהר הקדוש ספר בראשית

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לְמַטָּה חָזְרוּ. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר הָיָה מְחֻבָּק הָעוֹלָם בָּאוֹתִיּוֹת וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם. כְּשֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הַכֹּל נִתְקַן [נ''א: כל האותיות נתקנו]. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בִּימֵי אֱנוֹשׁ הָיוּ הָאֲנָשִׁים חֲכָמִים בְּחָכְמָה שֶׁל כְּשָׁפִים וְקוֹסְמִים וּבְחָכְמָה לַעֲצֹר אֶת חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם. וְלֹא הָיָה בֶּן אָדָם מִיּוֹם שֶׁיָּצָא אָדָם מִגַּן עֵדֶן וְהוֹצִיא עִמּוֹ חָכְמָה שֶׁל הֶעָלִים שֶׁל הָאִילָן שֶׁהִתְעַסֵּק בָּהּ. שֶׁהֲרֵי אָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְאוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, עָזְבוּ אוֹתָהּ.

כְּשֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, רָאָה אוֹתָם וְרָאָה אֶת חָכְמָתָם מְשַׁנָּה [ס''א משטה] אֶת הָעֶלְיוֹנִים, וְעָסְקוּ בָהֶם וְעָשׂוּ [בהם] מַעֲשִׂים וּכְשָׁפִים וּקְסָמִים וְלָמְדוּ מֵהֶם, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה אוֹתָהּ חָכְמָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל. וְכֻלָּם הָיוּ עוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם לְהָרַע.

וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים כְּלַפֵּי נֹחַ בְּאוֹתָן חָכְמוֹת, וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא יָכוֹל דִּין הָעוֹלָם לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם עוֹשִׂים חָכְמָה לִדְחוֹת אֶת כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּין. וּמֵאֱנוֹשׁ הִתְחִילוּ כֻלָּם לְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמוֹת הַלָּלוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם אַחַר אוֹתוֹ הַדּוֹר, כֻּלָּם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים לִמְחוֹת בָּהֶם [נ''א: כדי שלא יענשו עליהם], כְּמוֹ יֶרֶד מְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, וְלֹא יָכְלוּ, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ רְשָׁעִים הַמּוֹרְדִים בְּרִבּוֹנָם, וְאָמְרוּ (איוב כא) מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ.

 דף נו ע''ב

וְכִי הַטִּפְּשׁוּת הַזּוֹ הֵם הָיוּ אוֹמְרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים כָּל אוֹתָם הַחָכְמוֹת וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁהֻפְקְדוּ עֲלֵיהֶם וְהָיוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם כְּשֶׁהָיָה. שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָיָה מַיִם בְּמַיִם, אַחַר כָּךְ הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וְלֹא נֶחֱרַב מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי בְּרַחֲמִים הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב (תהלים כט) ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב, וְלֹא כָתוּב אֱלֹהִים.

בִּימֵי אֱנוֹשׁ אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל אוֹתוֹ [היום] הַדּוֹר הָיוּ מַשְׁגִּיחִים בְּחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אִם כָּךְ, טִפְּשִׁים הָיוּ שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא עֲלֵיהֶם מֵי מַבּוּל וְיָמוּתוּ בָהֶם?

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יָדוֹעַ הָיוּ יוֹדְעִים, אֲבָל אָחֲזוּ טִפְּשׁוּת בְּלִבָּם. שֶׁהֵם הָיוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל אֵשׁ וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לַעֲצֹר אוֹתָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת דִּין עֲלֵיהֶם. וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט עַל הָאָרֶץ וּמִמֶּנּוּ יָבֹא דִין עַל הָעוֹלָם?

אֶלָּא הָיוּ רוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם הֻפְקַד בִּידֵי אוֹתָם מְמֻנִּים, וּבָהֶם כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, וְלָכֵן לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּמַעֲשָׂיו עַד שֶׁהָאָרֶץ נִשְׁחֲתָה. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַכְרִיזָה בְּכָל יוֹם וְאוֹמֶרֶת: יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶאֱרִיךְ לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים, יֶרֶד וּמְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, קַיָּמִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם, אָז הוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין עֲלֵיהֶם וְנֶאֶבְדוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז) וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ.

כלומר החוכמה מהצד הרע נשענת על השכל ועל סברות עקומות שנותנת לאומות העולם את המחשבה  שהם יכולים ללחום בקב"ה . והקב"ה נתן לבני האדם את האפשרות להבין ולהגיע לדרגה גבוהה מאוד בידע שלהם על העולם אבל תמיד נתן להם את האפשרות לפרש את הידע הזה כנגד התורה וכנגד בריאת האדם וכנגד הקב"ה בעצמו . ובאמת אותו ידע שלהם פועל בסופו של דבר כנגדם . זה לא שהם טיפשים , יש להם חכמה אבל גם אותו חסרון קטן בחכמה נותן להם את הכוח להתכחש לקב"ה להתכחש לבורא עולם . ויוצא לנו שהחוכמה שלהם היה זו שמפילה אותם בפח . מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים

יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה, טובה לבעליה זה יהושע בן נון שנאמר (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, מלה"ד לנמסינן המשקה את כל המדינה והיו הכל משבחין אותו, אמר להן אחד שבחו למעין שמספיק לו, כך היו משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל, אמר להן שבחו למשה שנאמר כי סמך משה את ידיו עליו, חכמה רעה לבעליה זה בלעם שנאמר (במדבר כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון, ולבסוף ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל (שם /במדבר ל"א/).

אותו בלעם שהיה יודע דעת עליון שהיה שקול למשה רבנו ובכמה וכמה דברים אפילו היה מעל משה רבנו החכמה שלו היית לרעתו . כי כל חכמתו של בלעם באה מהמלאכים  שהתנגדו לבריאת האדם ובלעם העביר אותם לעמלק שהוא ההמשך מלחמה של המלאכים בבריאה של האדם ולכן נלחמו בעם ישראל שתפקידם לתקן את חטא האדם הראשון . ואת התהליך של זה כנגד  זה מלמד אותנו  הגאון מוילנה  ,ו

אומר המשך חכמה במדבר פרק יא

סדר עולם פרק ל: עד כאן היו הנביאים (מתנבאים ברוח הקודש), מכאן ואילך - "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (משלי כב, יז). פירוש, את היצר הרע בטלה הנבואה, עכ"ל הגר"א. וזהו יצרא דעבודה זרה כמבואר ביומא (סט, ב). ולדעתי כוונתו אל דברי הפסוק זכריה פרק יג, ב: "והיה ביום הוא נאום ה' אכרית את שמות העצבים (מן הארץ ולא יזכרו עוד) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

כלומר היום החכמה היא הדבר שנשאר והנבואה בטלה וכנגד זה יש את החכמה של אומות העולם .כלומר היום אנחנו מתמודדים מול חכמת הגויים ולא נגד נביאי השקר של אומות העולם כי גם בעם ישראל פסקה הנבואה .  כלומר לאחר מתן תורה ולאחר חטא העגל וביטול יצר הרע על ידי חכמים נשארה החוכמה בעם ישראל עם המתנה שנתן לנו משה שהוא כוח הפלפול אבל בגלל שני השלבים של מיעוט הלב כמו שאומרת הגמרא בתמורה דף טו עמוד ב ליבא דאימעוט אחרי מותו של משה ובימי יוסף בן יועזר דבצר ליבא יש מחלוקות בן חכמים וניתן להבין את התורה רק עד דרגה מסוימת גם עם כוח הפלפול .

והיחיד שהצליח בפלפולו להחזיר את התורה היה עתניאל בן קנז ואומרת הגמרא חברותא תמורה דף טז עמוד א

עתניאל נקרא בעוד שמות: "יעבץ"⁽¹²⁹⁾ ו"יהודה אחי שמעון"⁽¹³⁰⁾.תנא, הוא עתניאל - הוא יעבץ. ומה שמו? יהודה אחי שמעון, שמו. ולמה נקרא שמו עתניאל? לפי שענאו [ענה לתפלתו] אל, כמבואר לקמן.ולמה נקרא שמו יעבץ? לפי שיעץ וריבץ תורה בישראל,⁽¹³¹⁾ והחזיר בפלפולו את ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה.ומנלן שענהו אל? דכתיב [דברי הימים א ד] "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי". ומיד נאמר, "ויבא אלהים את אשר שאל".והברייתא מבארת את תפילת יעבץ:"אם ברך תברכני" - בתורה. "והרבית את גבולי" - בתלמידים. "והיתה ידך עמי" - שלא ישתכח תלמודי מלבי. "ועשית מרעה" - שיזדמנו לי ריעים כמותי. "לבלתי"⁽¹³²⁾ - שלא ישגבני [יתגבר עלי] יצר הרע מלשנות, מלימוד התורה."עצבי", כך אמר בלשון עצב: אם אתה עושה כן, שאתה נענה לכל בקשותי הללו, מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי⁽¹³³⁾ [בעצבי, בצער ויגון] לשאול, לקבר. כלומר, הריני מת בעצבוני!

וכשהתפלל כך - מיד, ענה ה' לתפילתו, כמו שמסיים המקרא, "ויבא אלהים את אשר שאל".

כלומר עתניאל בן קנז היה היחידי שהצליח להתגבר על מיעוט הלב ליבא דאימעוט על ידי כך שמסר את נפשו על התורה והיא היית הדבר היחידי שהיה לו משמעות לגביו ועתניאל בן קנז חי בזמן שלפני  יוסף בן יועזר שאז היה שלב שני של דבצר ליבא כלומר מיעוט נוסף של הלב .

כלומר יש לנו לאחר מתן תורה מצד אחד את חכמת התורה עם כוח הפלפול שנתן משה לעם ישראל וחסרון הלב ליבא דאימעוט כתוצאה ממותו של משה ולאחר מכן עוד חסרון במיעוט הלב דבצר ליבא בסוף ימיו של יוסף בן יועזר  ומצד שני חכמת הגויים שהמקור שלה הוא המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם שמנסה לגרום לעם ישראל "חושך" כלומר להטעות אותם לדרך לא נכונה דרך שהיא לא ישרה ולעקם אותם לאבדון .

ועדיין נשאר לנו להבין מהם אותם חכמות  שהשולחן ערוך אומר שניתן ללמוד אותה באופן עראי ומה מקורם ובלי נדר נכתוב בשבוע הבא