יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום ) כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

בס"ד

יום שביעי של פסח זה היום השביעי ,אבל יום שישי של ספירת העומר ,וסוף היום הראשון  של הבריאה מחדש (כל יום מתחלק לשבע ימים בסה"כ 49 יום )  כלומר החלק השישי של היום הראשון . ‏כ'/ניסן/תשע"ד

 

ננסה להבין את ההקבלה של היום השביעי של פסח שהוא היום השישי לספירת העומר לבריאת העולם  של היום הראשון .

ביום הראשון כתוב בראשית פרק א

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

ואומר התרגום יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָיא וּבַהֲיָיא צַדְיָא מִבְּנֵי נַשׁ וְרֵיקַנְיָא מִן כָּל בְּעִיר וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ מְנַתְבָא עַל אַנְפֵּי מַיָא:

כלומר רוח מן קדם וזה רוח קדים .

ובקריעת ים סוף שמות פרק יד

(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:

בבריאת העולם בבראשית פרק א

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ג

ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:

ובקריעת ים סוף :

ואומר השם משמואל שמות פרשת יתרו

דשני ענינים היו בים, ישועת ישראל ועונש מצרים. ישועת ישראל היתה ע"י התגלות אורות עליונים גבוהים רמים ונשאים, ומחמת התדבקם בעולם העליון כ"כ עד שנעשו נביאים וראתה שפחה על הים וכו' לא הי' לים החומרי מציאות נגדם, והים ראה וינוס. אבל לעונש מצרים הי' ע"י ביטול החומר ומצרים הם חומרים ובהתבטל כלל החומר שהוא הים נתבטלו גם הם.

ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'.

וצריך להגיד שנפתחו השמים ואז כולם ראו את הקב"ה בבהירות וזה מקביל ל"ויהי אור " שהקב"ה גנז לעתיד לבא אבל בקריעת ים סוף שמקביל ליום הראשון הקב"ה גילה  אותו זמנית ואז כולם יכלו לראות ולהבין את המציאות עכשיו ולעתיד לבא .

כתוב בראשית פרק א

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז ד

והארץ היתה תהו ובהו [א, ב], רבי יהודה בר סימון, פתר קריא בדורות והארץ היתה תהו [א, ב], זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום, ובהו זה קין שבקש להחזיר כל העולם לבהו וחשך זה דור אנוש שנאמר והיה במחשך מעשיהם, על פני תהום, זה דור המבול שנאמר נבקעו כל מעינות תהום,

ובקריעת ים סוף במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד

וישם את הים לחרבה עשאו כמין חרבה: ויבקעו המים, כל מים שבעולם נבקעו ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו שנ' ויבקעו המים כאן [ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שבעולם נבקעו] ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנ' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות (תלים /תהלים/ עז יז) ראוך מים אלו שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקדוש ברוך הוא שנ' הים ראה וינס ראוך מים יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים אף חצציך יתהלכו (שם /תהלים עז/ יח) אלו התחתונים [וכתיב תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (שם /תהלים/ מב ח)] ואומר נתן תהום קולו וגו' (חבקוק ג י) וכשחזרו למקומם כל מים שהיה בעולם חזרו שנ' וישובו המים מלמד שכל מים שבעולם חזרו לה

וההשואה בין יום ראשון של בראשית לקריעת ים סוף לומדים  שבעצם יש שני עניינים האחד חזרה למצב של תוהו ובוהו של המצרים ומצד שני פתיחת השמים והאור לעם ישראל .

מצד אחד שלילת הטומאה של מצרים ומצד שני הבאת עם ישראל למצב הגבוה ביותר שקים ע"י פתיחת השמים . אבל מצב זה הוא מצב התחלתי ללא השתדלות מספקת ובעצם זה מצב ללא יכולת של עם ישראל לרכוש את התכונות הנ"ל ובעצם מקביל למצב שבו מלמדים את התינוק בבטן אימו את כל התורה כולה אבל כשיוצא מבטן אימו מקבל מכה ושוכח כך עם ישראל מגיע בהתחלת הבריאה מחדש ביום הראשון (שבע ימי סיפרת העומר )  לשיא בחינת ויהי אור של היום הראשון אבל לאחר מכן צריך לעבור את כל הנסיונות במדבר עד קבלת תורה .

ואכן מיד לאחר קריעת ים סוף בשמות פרק טו

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:

 

ומכן והלאה יש לעם ישראל נסיונות בדרך לקבלת מתן תורה שמרומים אותו למדרגה ה 49 שיקבל את התורה