בס"ד
יום כיפור מי היו 42 נערים שקיללו את אלישע ? האם הם
היו 42 עמלקיים יהודים ? מה הקשר של בלק
ובלעם לעמלק ? מה הקשר של עמלק למלאכים שירדו לארץ ? האם נביא יכול לדעת האם יהודי
יחזור בתשובה ? איך יכול נביא לדעת על יהודי לא
בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות ? האם זה סותר שהכול בידי שמיים
חוץ מיראת שמים ? למה יום הכיפורים לא יכול היה לעזור ל 42 הנערים
? איך יכול אלישע הנביא לקלל יהודי על סמך ראיה על עתידו בכל הדורות ? אם אלישע
הרג 42 עמלקים למה נענש בחולי ? ט'/תשרי/תשפ"ג
בגמרא מופיע הסיפור של הנביא אלישע על 42 נערים
שקילל אותם והדובים הרגו אותם
חברותא מסכת סוטה דף מו עמוד ב
אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, כל שאינו מלוה ומתלוה, כאילו שופך
דמים, שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שהיו המלוים גוערים בנערים שקילסוהו ולא היה מביא עליהם דובים, שכך
היה המעשה, שנאמר, בצאת אלישע מיריחו אחרי שריפא בה את המים ויעל משם
בית אל, והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר, ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח,
עלה קרח, ומבארינן אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום, שהיו הנערים
הללו מתפרנסים מהבאת מים טובים מרחוק לאנשי יריחו, שלא היה בעירם מים ראויים לשתיה
עד שריפא אלישע את המים, ונפסקה פרנסתם.
ודרשינן מאי "ונערים קטנים" הרי נער הוא גדול ולא
קטן, אמר רבי אלעזר נקראו נערים, על שם שמנוערים מן המצוות, ונקראו קטנים,
שהיו מקטני אמנה שהיו דואגים שנפסקה פרנסתם בגלל שריפא המים, ולא בטחו בה'
שיזמן להם פרנסה באופן אחר.ויש תנא שאומר, נערים גדולים היו,
ובזבנו - ביזו את עצמם בהתנהגותם כקטנים.מתקיף לה רב יוסף,
איך משמע לדרוש כך מ"נערים קטנים", ודילמא קטנים ממש היו, ונקראו
נערים על שם מקומם, שבאו ממקום שנקרא נעורן, מי לא כתיב וארם יצאו
גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, וקשיא לן איך שייך שתהיה נערה וקטנה,
ואמר רב פדת, שהיתה קטנה ומוצאה דמן העיר נעורן, ואם כן
יש לבאר כך גם בכתוב "נערים קטנים".ומתרצינן התם בקטנה שנשבתה
בידי ארם לא מפרש מקומה ואפשר לבאר שבאה מנעורן, אך הכא בנערים
שהתקלסו באלישע מפורש מקומן, שבאו מיריחו. ובהכרח שנאמר נערים קטנים לדרשה.ויפן
אחריו, ויראם, ויקללם בשם ה', ומבארינן מה ראה, אמר רב, ראה ממש
שבראייתו אותם פגע בהם, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מקום שנתנו חכמים
עיניהם, בו, בקפידא, חל במקום זה או מיתה או עוני.ושמואל אמר, ראה
שכולן נתעברה בהן אמם ביום הכפורים ונוצרו בעבירה, ורבי יצחק נפחא אמר,
בלורית ראה שיש להם כאמורים, ורבי יוחנן אמר, ראה שלא היתה בהן לחלוחית של
מצוה, ומקשינן, אפילו אם בהם אין לחלוחית של מצוה, כיצד הרגם ודילמא
בזרעייהו ניהוה הוה, ומתרצינן, אמר רבי אליעזר שראה בנבואה שלא תהיה
לחלוחית של מצוה לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות.
ומה הקשר ליום כיפור ? יש לנו כאן מצב שבו אומר רבי אליעזר שיש בכוח הנביא לראות על 42 נערים שאין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם לכל הדורות . הרי יש לנו את יום כיפור שמכפר על כל העוונות של יהודי ואותם 42 היו יהודים ואם נתרץ לפי הכלי יקר שכתב בויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כז
וליישב פירוש רש"י אומר אני שמדקאמר
אך בעשור ובא למעט הימים הקודמים שמע מינה שגם הימים שלפני יום כיפור נקראו ימי
תשובה דאם לא כן מהיכי תיתי שיכפרו הימים הקודמים עד שהוצרך למעטם, אלא ודאי שגם
עשרת הימים הקודמים הם עשרת ימי התשובה וסלקא דעתך אמינא שימי התשובה מכפרין מיד
על כל עבירות קא משמע לן שיש לך עבירות שתשובה תולה ויום כיפור מכפר כמו שנאמר
(ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. אף על פי שאמרו במדרש
(ויקרא רבה ל ז) בערב ראש השנה הקדוש ברוך הוא מוותר שליש, ובעשרת ימי התשובה גם
כן שליש, אבל ביום כיפור מוותר הכל לכך נאמר מכל חטאתיכם. ומכלל זה אתה למד שאין
יום כיפור מכפר כי אם לשבים דאם לא כן מהיכא תיתי שיכפרו עד שהוצרך למעטם, ואף על
פי שלא נזכר בתורה מפורש שהימים הקודמים הם ימי תשובה מכל מקום שופר של ראש השנה
הוא כמו התראה שישובו בימים שבינתים, כמו שנאמר (עמוס ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם
לא יחרדו:
צריך להגיד שהיות ואין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם עד סוף הדורות אין להם תקנה גם לא יום כיפור אבל מהיכן אלישע יודע את זה הרי כתוב בתלמוד בבלי מסכת תלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב
מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא דדריש
ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני
הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או
טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי
שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'
אם זה לא בידי שמים איך אלישע ידע ? ואם זה בידי שמים זה הפוך מהגמרא . ואין כאן אותו עניין של ויכוח הרמב"ם והראב"ד על ידיעה ובחירה כי כל הויכוח הוא בידיעת הקב"ה בעצמותו ולא על ידיעה של נביא . המקום היחידי שראינו שדנים את האדם על סופו הוא בחידוש של בן סורר ומורה וזה חידוש של בתורה וכאן מצינו הנהגה מאוד מחודשת של הנביא אלישע , אומנם מצאנו מקרה אחד של משה עם האיש המצרי שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב, יא-יב
(יא) וַיְהִ֣י׀
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא
בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־ עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙
וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ
בַּחֽוֹל:
ואומר רש"י שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב
איש מצרי - נוגש היה, ממונה על שוטרי
ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם:
מכה איש עברי - מלקהו ורודהו. ובעלה של
שלומית בת דברי היה, ונתן בה עיניו, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס
לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו
מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:
(יב) ויפן כה וכה - ראה מה עשה לו בבית
ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:
וירא כי אין איש - עתיד לצאת ממנו
שיתגייר:
כלומר המצרי הוא חלק מאומות העולם שאינם מעל המזל ולכן נביא בדרגת
אספקלריה מאירה יכול לראות את עתידו וכל מה שנאמר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים
נאמר רק על עם ישראל לאחר מתן תורה . ולכן אין לתרץ מהמעשה של משה על המעשה של
אלישע .
ועכשיו צריך לתרץ את המעשה של אלישע
אומרת חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א
אמר רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו
מישראל ארבעים ושנים ילדים. ומקשינן, איני, והאמר רב
יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה
בא לשמה, וראייתו, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה
ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה, שכתוב בו אלף עולות יעלה שלמה, ומשמע שקבל שכר
על קרבנותיו, ומבארינן כיצד יצאה רות מבלק, ואמר רבי יוסי בן חוני רות בתו של
עגלון בנו של בלק היתה. ואם כן קשה למה מתו ארבעים ושנים ילדים על ידי
קרבנותיו, שהיו מעשה טוב אף שלא נעשה לשמה. ומתרצינן, תאותו מיהא לקללה הוי
שרצה לקלל ולמעט את ישראל, וכאן התקיימה כוונתו.
כלומר ארבעים ושנים הנערים היו שכר של בלק ובלעם על הקורבנות
שהקריבו לקב"ה וצריך להבין מה המשמעות של זה ?
בלעם ובלק הם חלק מהותי מעמלק כמו שכותב הזוהר
ומפרש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר ה' מינים דערב רב אות רכד
בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם
מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, כי שם בלל וגו': בלעם ובלק היו מבחינת עמלק,
כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה
האותיות בב"ל. דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות
עמלק ובבל מרומזות בשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות
וכתר, כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב) ראשה די דהב טב. כי לולא היו
שתיהן מבחינות שוות, לא היו יכולות להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.
ובלעם למד את כל הידע שלו מהמלאכים שירדו לארץ כדי
לקעקע את בריאת האדם
וכך כותב הזוהר הקדוש
וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּלְאָכִים, כֵּיוָן
שֶׁיָּרְדוּ וְשָׁלַט בָּהֶם אֲוִיר, הִשְׁתַּנּוּ מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה
שֶׁהָיוּ בָהּ.
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר
הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א,
וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה,
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ
בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ
הַחֹשֶׁךְ.
וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם,
בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים
וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם?
מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ
נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ
מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם
וְגוֹ'.
וכבר כתבתי במספר מאמרים כי עמלק הפסיק לתקוף את עם ישראל מבחוץ והחליט
לתקוף אותו מבפנים אחרי שבלק ובלעם הבינו שאין להם אפשרות לתקוף מבחוץ
בלעם ובלק ניסו בכל דרך לפגוע מבחוץ בעם ישראל ללא
הצלחה עד שיתייאשו לפגוע בו מבחוץ
כמו שכתוב במדבר (פרשת בלק) פרק כד פסוק כה
(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ
וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ
וכך כותב השם משמואל במדבר פרשת בלק שנה תרעג
ובזה יש לפרש הכתוב שאחר שראו שלא פעלו
כלום בכישופם כתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו, שלכאורה אינו
מובן מה השמיענו שבלק הלך לדרכו שמעצמו מובן שלא נשאר לעולם עומד על ראש ההר.
דבשלמא בלעם צריך לומר ששב למקומו בבושת פנים יחידי כאחד ההדיוטות ולא עמד עוד עם
בלק לכבדהו, אבל מה השמיענו שבלק הלך לדרכו. ולהנ"ל יש לומר, היינו שהלך
לדרכו הקדום לחפש עצות איך להכניס בישראל כחות רעים לקלקל אגודתם והיא שליחת הנשים
במחנה ישראל, ואף שבלעם השיאם עצה זו נמי יצדק לומר שהוא הלך לדרכו להוציאה לפועל:
כלומר בלעם ובלק שהם המהות של עמלק לאחר מתן תורה
לא הצליחו להתמודד מול עם ישראל מבחוץ הם עשו 7 ניסיונות שכולם נכשלו והם הבינו
שהדרך לפגוע בעם ישראל זה להיכנס לתוך עם ישראל ולקעקע את עם ישראל מבפנים . וזה
האסטרטגיה של עמלק מהרגע הזה והלאה .
ולכן צריך להגיד שהשכר שנתן הקב"ה לבלק ובלעם שהכניס 42 יהודים
עמלקים לתוך עם ישראל ואלישע בכוח הנבואה שלו ראה את זה וקילל אותם . ואמר לי הרב
נתי כהן שהיות והיה בדיוק 42 נערים כנגד 42 קורבנות הבין אלישע שמספיק כוח הנבואה
שלו כדי לקלל אותם בצרוף מה שאומר ה גרי"ז
חידושי הגרי"ז סימן פה
שמות (ב', י"ב) וירא כי אין איש ויך
את המצרי וגו'. ופירש"י וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, עכ"ל.
וצ"ב אם נתחייב המצרי מיתה, מה איכפת לו אם עתיד איש להתגייר ממנו. והנה
בפסוק י"ד הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ובפרש"י הלהרגני אתה
אומר, מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש, עכ"ל. וצ"ב למה. והנראה דהנה
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"י ה"ו) ועכו"ם שהכה ישראל אפילו
חבל בו כל שהוא, אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג, עכ"ל. והיינו דהוא
מחוייב מיתה בידי שמים, וזהו שהרגו בשם המפורש, דהיינו מיתה בידי שמים, ולפ"ז
מבואר היטב, דכיון דדין מיתתו היה בידי שמים, ובמיתה ביד"ש יש מקום לחשבונות,
ואם היה עתיד לצאת ממנו איש שיתגייר, לא היה יכול להמיתו. (ועי' בפ"ה בהלכות
חובל ומזיק ה"ג ועכו"ם שהכה ישראל חייב מיתה שנאמר "ויפן כה וכה
ויך את המצרי", עכ"ל).
כלומר כוח הנבואה של אלישע ובצרוף שלא ראה אצל הנערים לחלוחית של מצווה וגם שראה שהתעברו ביום הכיפורים עצמו אותו יום שאין הס"מ מקטרג על עם ישראל מראה שהבריאה שלהם מגיעה בזמן שהוא זמן תשובה ולא זמן של חטא והיות וחטא בעצם מצוות יום הכיפורים כאילו אמר אחטא ויום הכיפורים יכפר כמו שאומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת יומא פרק ח משניות
אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים
מכפר.
ועצם זה שאדם עובר עבירה ביום הכיפורים על העברות
של יום הכיפורים עצמו כלומר אחד מחמש העינויים כאילו שמרע את חזקתו על היותו יהודי
וכך כותב הדף על הדף מסכת יומא דף כ עמוד א
ולהלן כותב ליישב על פי מה שכתבו בתוס'
הרא"ש (שם) וברוקח (סי' ר וריז, והביאו במהרי"ל הל' מוסף דיוהכ"פ
סי' כג) דמה דלית ליה רשות לאסטוני היינו רק בעבירות שעושין בו ביום כמו הך עובדא
דנהרדעא דמייתי שם בגמ', משא"כ בעבירות דכל השנה דמסטין אף ביוה"כ.
ע"כ.
ולפי תוס' הרא"ש והרוקח הנ"ל יש
ליישב קושית הפרי חדש או"ח (סי' תר"ו ס"ק א') שהקשה ע"ד הגמ'
יומא כאן ממש"כ בפרקי דר"א (פרק מ"ו) שאמר הקדוש ברוך הוא לשטן
"הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ" ע"כ. וקשה למבואר כאן
שביוהכ"פ אין לשטן כוח לקטרג, ולחילוק הנ"ל א"ש
וכך רואה הס"מ את ישראל ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי מות רמז תקעח
כי ביום הזה יכפר עליכם, אפילו כל המועדות
עוברין יוהכ"פ אינו עובר שהוא מכפר על עבירות קלות וחמורות, אמר סמאל לפני
הקדוש ב"ה על אחרים נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות, א"ל הרי
יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ, לפיכך היו נותנין לו שוחד גורל אחד לעזאזל וכל
עונותיהן של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו וגו', ראה סמאל שלא מצא בהן חטא
ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת, מה
מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין להן קפיצין
עומדין אף ישראל עומדין ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין בפיהן אכילה ושתיה כך
ישראל אין בפיהן אכילה ושתיה ביוה"כ, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל,
מה מלאכים שלום ביניהם כך ישראל והקב"ה שומע עדותו מן הקטיגור שלהן ומכפר על
כל עונותיהם של ישראל
כלומר ביום הכיפורים ישראל נקיים מעוונות לפחות של
אותם שהם מצוויים לעשות ביום כיפור ומי שלא מקיים אותו בזדון כנראה איבד את חזקתו
כיהודי
אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף יט עמוד ב
אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מה
ששנינו שהיו חוטאים, תרגומא [תפרשנה], על העיר נהרדעא, דאמר ליה אליהו
הנביא לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו [כלומר, תמהים אתם] אמאי לא
אתי משיח.
והא האידנא יומא דכיפורי הוא
שהוא מקודש ביותר, ואף על פי כן אבעול בלילה זה כמה בתולתא בנהרדעא.
כלומר מי שיודע שזה יום כיפור ועל אף כן עושה עבירה שהיא חלק ממצוות
יום כיפור שהוא עינוי בהרחקה מאישה זה מונע מהמשיח להגיע .
מסקנת הדברים שאלישע הבין שיש כאן 42 נערים נטולי לחלוחית של מצוות
שבאו לעולם תוך עבירה של יום הכיפורים ובאו כשכר לעמלק להכניס לתוך עם ישראל 42 עמלקים
והם בדיוק 42 כמו מספר הקורבנות שהקריבו .
וזה היה מספיק לקלל אותם בשם השם כדי שזה לא יהיה שימוש לבטלה בשם
השם והקב"ה הסכים איתו והם מתו מיתה בידי שמיים כמו שאומר הגרי"ז
בחידושו .
אבל עדיין קשה למה חלה אלישע בגין ביעורם של 42 עמלקים ?
חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א
תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד
בגלל העוון שגירה דובים בתינוקות ונענש על שנזוקו מחמתו, כאמור ענוש לצדיק
לא טוב, ואחד, מפני שדחפהו לגחזי בשתי ידים, וכדלהלן, ואחד שמת
בו, ודרשינן שחלה בשלשה חלאים, ממה שנאמר ואלישע חלה, חולי ראשון, את
חליו חולי שני, אשר ימות בו הוא החולי האחרון.
אומר החזקוני שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק טז
מלחמה לה' בעמלק עליו מוטלת
המלחמה. ועל זה יסד הפייט נא זכור יום זבולך כששרף טיטוס ירושלים ולפיכך ישולם לו.
כלומר עליך מוטל הדבר לעשותו, והיינו רמז כתיב מחה אמחה וכתיב תמחה אלא עד שלא פשט
ידו בכס תמחה. משפשט ידו בכס אמחה, וזו היא ירושלים שלמעלה שנקראת כס דכתיב ביום
ההוא יקראו לירושלים כסא ה'.
עמלק שנכנס לתוך עם ישראל ביעורו זה תפקידו של
הקב"ה ואינו עניין לנביא אומנם הקב"ה גרם למותם אבל היה אחרי שאלישע הכריח אותו כאשר קילל
בשם השם ועל זה נענש .
