פרשת תזריע האם שיך מצות נידה בבת נח ? ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

בס"ד

פרשת תזריע  האם שיך מצות נידה בבת נח ?  ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

 

אומר הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

הלכה ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה

יוצא שמצות נידה לא שייך בבת נח אבל יש לנו קושיה עצומה כותב רבינו חננאל במסכת ראש השנה דף יא עמוד א  על שרה אימנו :

דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פרסה נדה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח נמצאת שילדה לז' חדשים פחות*) ימים.

פרוש שרה אימנו שהיא בת נח שמרה על מצות נידה וזה לפני מתן תורה שבו קבלנו את תרי"ג מצוות ומצות נידה בתוכם .

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה: שלשה דבקי מיתה, ואלו הן: נדה וחלה והדלקת הנר,

הקדוש ברוך הוא נתן 3 מצוות לאישה כנגד שלוש מיתות שגרמה לאדם הראשון ושלושה מצוות אלו צריכות לתקן את הקלקול שנגרם ע"י חוה .

אבל כיצד בת נח והיא שרה אימנו  שלא שייך בא טהרה כמו שכותב הרמב"ם יכולה לקיים מצוות נידה ?

צריך לבדוק מה מיוחד בשרה אימנו

אומר התלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב

וה' פקד את שרה, פקדון דיחיד הוא! - כיון דאתו רבים מינה - כרבים דמיא.

מה היתה המשמעות של פקידה זו ?

הקדוש ברוך הוא לאחר שאברהם עמד במספר ניסיונות ראה לנכון להוסיף ה לאברם בבראשית פרק יז

(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

ואותו הדבר לשרה בבראשית פרק יז

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:

ומיד לאחר השינוי באברהם ושרה בבראשית פרק יז

וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

ואומר האלשיך בראשית פרק כג

וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. (הכוונה לשרה שהייתה אצל פרעה ואצל אבימלך )

פרוש גם אברהם וגם שרה הועמדו בניסיון ולאחר שעמדו בניסיון הוסיף להם הקדוש ברוך הוא לשניהם ה כלומר רומם אותם לדרגה גבוהה יותר מאשר היו לפני כן ורק אז הבטיח להם את הולדת יצחק כלומר המשך הדור ככתוב בבראשית פרק יז

(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:

ויש לפרש  ששרה אימנו  הצליחה לעמוד בניסיון ולקיים את שלושת המצות שהם תיקון לקלקול  של חוה

מצוות נר ,מצוות חלה , מצוות נידה וקיום אותם מצוות נתן לה להיות שרה ולא שרי . וכמו שאברהם במעשיו גרם שהוא אברהם ולא אברם .

מצוות נידה ראינו לעיל , מצות נר ומצות חלה מאין ?  כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס :

טז ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן, כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה, וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה, כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר, וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה, אמר רבי יודן למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחלה, ואח"כ הוא נושא לו אשה ממי אתה למד מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה.  

 

ויש לומר שאכן בת נח יכולה לקיים מצוות נידה אבל בתנאי שתגיע לדרגה של שרה , תעמוד בניסיון יחוד כלומר עריות, תקיים מצוות נר,תקיים מצוות חלה ואז תוכל להגיע לדרגה שניתן להוסיף ה לשמה .

אבל כל זה נכון היה לפני מתן תורה כלומר בעבודה עצמית ניתן היה  להגיע לדרגה של תיקון מעשה חוה אבל לאחר מתן תורה האפשרות היחידה היא להתגייר ולהיות יהודי

ולכן הרמב"ם פסק שגויה לא שייך בה נידה כי הנידון לאחר מתן תורה אבל לפני מתן תורה אנו רואים את שרה כדוגמה לבת נח שמקיימת מצות נדה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'. ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו; אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי.

פרוש :הדעה הראשונה אומרת שזוהמה שהטיל הנחש יכול להיות מתוקן רק ע"י מתן תורה . גרים שיגיעו לעתיד המזל שלהם היה במעמד הר סיני ולכן גם להם יש תקנה , אבל לפני מעמד הר סיני לא היה תקנה לביטול הזוהמה גם לא מהאבות . הדעה השניה אומרת שאכן היה ניתן לפני מעמד הר סיני להטהר מהזוהמה ע"י מעשי האבות אבל רק לאחר 3 דורות זה יטהר לגמרי . ולדעה הראשונה אומנם היה תיקון במעשה האבות אבל לא טיהור מוחלט של זוהמת הנחש . ולגבי שניהם אין חולק שלא ניתן להיטהר מהזוהמה ע"י מעשים כבן נח אלה רק כשבן נח שהתגייר כי המזל שלו היה במעמד הר סיני.

והוכחה נוספת לכך אומר הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תנב

א"ל רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה, א"ל שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, ומי מצית אמרת הכי והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרן, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו.

פרוש : מי שגוי שהמזל שלו לא היה במעמד הר סיני לא יכול להיות שייך בקיום המצות שאפילו מצוה קלה כמו סוכה לא יכול לקיים, רק מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יגיע הרגע שיתגייר ויהיה יהודי ויקיים את המצוות וזה מה שהקדוש ברוך הוא הוכיח לאומות העולם שהגיע זמן השכר להתקבל על ידי מי שקיים את המצוות .

 

 

 

 

פרשת תזריע "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר" ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

בס"ד פרשת תזריע  "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר"  ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

ויקרא פרק יב

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

ואומר רש"י במקום ויקרא פרק יב פסוק ב

כימי נדת דותה תטמא - כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:

רשי כותב על רחם האשה כקבר הרי הרחם הוא זה שמאפשר את מצות פרו ורבו ממנו נבראים החיים אז מדוע הוא מתואר בתור קבר ? ולא רק זאת האשה נטמאת 7 ימים כמו שאדם נוגע במת נטמא 7 ימים אז מהיכן הקשר בין מות לחיים ?

אומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק ב דף ה טור ב /ה"ו

אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ואיד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות חלה לאשה ובהדלקת הנר אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלהים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה תני ר' יוסי אומ' שלשה דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואילו הן מצות נידה ומצות חלה ומצות הדלקה.

פרוש : חוה גרמה למות של האדם הראשון במה ששידלה אותו לאכול מעץ הדעת והיות והאדם הראשון היה דמו של עולם , חלותו של עולם , נרו של עולם והיות ופגמה בשלושתם ולכאורה גרמה למות של אותם תכונות . לפני החטא לא היה גבול לאותם שלשת תכונות ועכשיו לאחר החטא יש להם סוף יש להם גבול וזה מהות המות ולכאורה כנגד 7 ימי בריאה יש 7 ימי תיקון לקלקול ואולי זה מהות הטומאה והטהרה של טמא מת. ויש להגיד שהקדוש ברוך נתן לה את שלושת המצות כדי לתקן את הקלקול להביא אותם לידי תיקון וע"י התיקון יוחזר המצב לנקודה לפני החטא .

אבל עדיין לא מובן למה הרחם של האשה נקראת קבר ?

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.  ואומר הבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 39

מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא לאדם, היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה.

ונכון להגיד שבגלל שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה באותו המקום וזוהמה זו גרמה למעשיה שגרמו למות אדם הראשון קורא רשי לרחם האישה קבר שאותו זוהמה גרמה למות . ולכן טומאת מת זה 7 ימים וטומאת נידה 7 ימים .

וטומאת נידה זה תיקון למעשה של חוה כי לעתיד לבא טומאת נידה הקדוש ברוך הוא יתיר אותה . מדרש ואומר התהלים (בובר) מזמור קמו

אין אסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה (ויקרא יח יט).

ואם כך הוטל על חוה מצות נידה אבל יש כאן קושיה עצומה הרי פוסק הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה.

מצות נידה זה מצוה שניתנה במעמד הר סיני לכל עם ישראל ומצוה זו שיכת רק בישראל אבל לכאורה קשה למה לא תהיה המצוה גם בבני נח הרי חוה לאחר החטא נחשבת כבני נח ?

ויש לתרץ שלא שייך טומאה במקום שאין טהרה ורק לאחר שניתנה התורה לעם ישראל ובמעמד הר סיני

פסקה זוהמתן של ישראל ולא זוהמתן של עובדי כוכבים שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

רק עם ישראל לאחר מתן תורה שפסקה הזוהמה של נחש יכלו להגיע לטהרה ולכן שייך בו טומאה . ולכן התיקון של מעשה חוה הוא ע"י הטהרות מהטומאה שנגרם ע"י הנחש דרך חוה . וזה שייך רק מי שקיבל את התורה שקבלת התורה גרמה ליכולת להגיע לטיהור הטומאה .

ומתוך הבנה זו  יש לתרץ למה אין מצות פרו ורבו בבני נח . פעמיים בירך הקדוש ברוך הוא את בני נח בפרו ורבו  פעם ראשונה את אדם וחוה ופעם שניה את נח לאחר המבול אבל בשני המקרים היה קלקול .באדם הראשון שאכל מעץ הדעת ובני נח שלא קבלו את שבעת מצות בני נח ולכן נשארו בני נח עם הזוהמה של נחש .ויש להגיד שפרו ורבו במי שיש בו זוהמה זה לא בנין העולם ולכן אין בו מצות  פרו ורבו . וכך ראינו במדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן לט

[לט] ד"א וירא ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (שם /בראשית/ ה לב).

ויש להגיד שנח הבין שאין מצות פרו ורבו שייך במי שהוא מזוהם בזוהמה של נחש כי זה לא בנין העולם , רק לאחר שראה שאם לא יוליד יחרב העולם כי לא יהיו מי שימשיך אותו הוא הוליד בנים כי אז זה חורבן העולם אבל במצב שאין צורך ויש מספיק אנשים אין מצות פרו ורבו במי שיש בו זוהמה של נחש.

ואכן עם ישראל שפסקה הזוהמה ממנו במתן תורה  ויכל להטהר שייך בו פרו ורבו וכן מצות נידה שהיא תיקון למעשה חוה .

ורחם שיש  בה זוהמה של נחש וטומאה שלא ניתן להטהר ממנה נחשב לקבר. ואולי ניתן להגיד שהמילה ביום השמיני והסרת הערלה זה הסמל של סילוק הזוהמה של נחש וזה שייך רק ביהודי שרק יהודי שייך ליום השמיני  . ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת צו .

שעל זה נצרך עיקר התיקון על פגם הברית שגרם עטיו של נחש להיות אדם הראשון מושך בערלתו (סנהדרין ל"ח ב) ועל ידי זה נסתעף בכל התולדות שלו שנולדים במכסה ערלה הנצרכים לתיקון.