פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ל

(ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְקֹוָ֗ק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְקֹוָֽק:

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לג

(לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל:

בפסוקים הללו מוזכר הביטוי שאלה וצריך לברר מה משמעות של וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א

רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית.

כלומר יש שבע מדורים לגיהנם שהמדור העליון ביותר הוא שאול וזה המדור שאליו ירדו כל עדת קרח .

וכדי להבין מי מגיע לשם נראה את הגמרא חברותא מסכת עירובין דף יט עמוד א

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה?עוברי: אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא.בעמק: שמעמיקין להם גיהנם.

הבכא מעין ישיתוהו: שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין, שהוא נקב בבנין המזבח, שניסוך היין שהיו מנסכים בספלים שבמזבח, יורד לתוכו כל השנה.⁽²⁹⁾גם ברכות יעטה מורה: שמצדיקין עליהן את הדין, ואומרים לפניו: רבונו של עולם, יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת. ויפה תקנת: גיהנם לרשעים, וגן עדן לצדיקים!ומקשינן אהא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין:

והאמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים, אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם [רמה האוכלת את בשרם - רש"י] לא תמות ואשם [ואש שלהם בגיהנם - רש"י] לא תכבה.ודייקינן: האנשים "שפשעו בי" בלשון עבר - דמשמע שפשעו ואינם פושעים עדיין - לא נאמר. אלא: "הפושעים בי" בלשון הווה, שפושעים בו עדיין, אפילו בשעת תולעתם "ואשם", ללמד: שפושעים והולכין לעולם [שנשמותיהן אפילו לאחר מיתתן אינן חוששות לעצמן, מפני שהולכות לאבדון - ריטב"א].הרי חזינן, שאין מצדיקין עליהן את הדין?!ומשנינן: לא קשיא:

הא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין - בפושעי ישראל.הא דאמרינן שפושעים והולכים לעולם - בפושעי עובדי כוכבים.ומסייעינן לפירוקין: הכי נמי מסתברא דלא מוקי ריש לקיש לקרא: ד"ויצאו וראו האנשים הפושעים בי", על פושעי ישראל.דאם כן דהאי קרא, דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל קאי, קשיא הך דריש לקיש, אמימרא אחריתא דריש לקיש:דהא אמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור של גיהנם שולטת בהן לשורפם, ואינו אלא משחיר פניהם [תוספות], וילפינן לה בקל וחומר ממזבח הזהב [הפנימי]:מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור להחסיר מזהבו, שנעשה בו נס - רש"י חגיגה כז. [אבל בתוספות שם מבואר, דעל העץ שתחת הזהב קאי].פושעי ישראל שמליאין מצוות כרימון [שעליהם נאמר: הנחמדים מזהב - מהרש"א חגיגה לפירוש תוספות] שנאמר: כפלח הרמון רקתך. ואמר על כך רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי "רקתך" אלא "ריקתיך" לשון ריקנות, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרימון שמלא גרגירים - על אחת כמה וכמה שלא תשלוט בהן האור [שהמצוות מגינות עליהם - מהרש"א שם].וכיון שכן, אי אפשר לפרש קרא ד"ויצאו וראו וגו' הפושעים בי" דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל, ועל כרחך על פושעי עובדי כוכבים קאי - וכדאמרן!והשתא דאייתינן הא דריש לקיש דבפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהם תמהינן: אלא, הא דכתיב בקרא דלעיל: עוברי בעמק הבכא, דהיינו שמעמיקין להן גיהנם דמוקמינן לה על פושעי ישראל, היכי משכחת לה?!ומפרשינן: ההוא קרא, דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם. ואתי אברהם אבינו ומסיק להו [ומעלה אותם משם] ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים, דמשכה ערלתו [מפרש באלפא ביתא דרבי מכיר: דהיינו ערלות בנים קטנים שמתו קודם שמלו, שנוטלין אותן מהן, ומחברין להם למי שבא על הגויה - רבינו פרץ], ולא מבשקר [מכיר] ליה אברהם שהוא יהודי, דכיון דמשכה ערלתו דומה עליו כמי שלא נימול, ואינו מוציאו מגיהנם.

לפי פשט הגמרא יש כאלו המגיעים רק לפי שעה לגיהינום ואברהם אבינו מוציא אותם לאחר פרק זמן קצר. בגמרא כתוב 12 חודש כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

אותם יהודים שהתרחקו מלהיות יהודים נשארים בגיהנם אותם שאיבדו את הזהות היהודית שלהם . כדי להבין את זה יותר לעומק צריך להתבונן בגמרא שמדברת על אותם יהודים שאין להם תקנה

חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

א. פושעי ישראל שפשעו בגופן [להלן יתבאר באיזה פשעים מדובר], וכן פושעי אומות העולם שפשעו בגופן - הרי הם יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש.ולאחר י"ב חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן, מפזרת את אפרם, ונעשין עפר תחת כפות רגלי הצדיקים.שנאמר [מלאכי ג]: "ועסותם רשעים, אתם תמעכו ותכתתו את הרשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם".⁽⁴¹⁷⁾ב. אבל המינין, צדוקים ובייתוסים, ששינו את כוונת המקראות לרעה.והמסורות, מלשינים המוסרים את ממון ישראל לעובדי כוכבים.והאפיקורסים, מבזי תלמידי חכמים.והאנשים שכפרו בתורה, שאומרים אין תורה מן השמים.והאנשים שכפרו בתחיית המתים.והאנשים שפירשו מדרכי ציבור, מדרכי ישראל [עיין ברש"י ביחס לגירסא].והאנשים שנתנו חיתיתם בארץ חיים, ויבואר להלן במה המדובר.והאנשים שחטאו החטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, שמנעו מישראל לעלות למקדש, וגרמו לעבוד עבודה זרה.כל אלו יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות.שנאמר [ישעיה סו]: "ויצאו [הגויים, הבאים להשתחוות לפני ה' לעתיד לבוא, יצאו מירושלים לעמק יהושפט] וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות [לעולם], ואישם לא תכבה [לעולם], והיו דראון לכל בשר".כי אפילו כאשר עונש הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול".וכל כך למה הם נענשים?מפני שפשטו ידיהם בזבול. שגרמו בעונותיהם להחריב את בית המקדש, כמו שנאמר בסוף הכתוב: "וצורם לבלות שאול מזבול לו".

יש יהודים שאיבדו את הזהות היהודית שלהם מכמה וכמה סיבות ואלו הם שאין להם תקנה שמקומם היחידי הוא בגיהנם כלומר יש כאלו שלא נכנסים לגיהנם יש כאלו שנכנסים לזמן קצר של שנה ויש כאלו שתמיד יישארו בגיהנם והמשותף להם שאבדו את המהות היהודית שלהם .

כדי להבין את ההבדל הזה בין מי שיש לו תקנה ומי שאין לו תקנה אומרת הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

אמר מר בברייתא: בית הלל אומרים: אין הבינוניים יורדים לגיהנם אפילו לשעה אחת. שנאמר: "ורב חסד", הקדוש ברוך הוא, מטה את הדין כלפי חסד, ואינו מורידם לגיהנם כלל.ומקשינן: והכתיב [זכריה יג]: "והבאתי את [הכת] השלישית באש". ופירשו בית שמאי שהפסוק מדבר על הבינוניים!הרי מפורש בפסוק שהבינוניים נידונים באש של גהינם!ומתרצינן: לדעת בית הלל, התם, אותו פסוק, מדבר בפושעי ישראל בגופן, ולא בבינוניים.ומקשינן: והא אמרת בברייתא שפושעי ישראל בגופם לית להו, אין להם תקנתא כלל, שהרי הם נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ואילו בפסוק הזה נאמר "וצרפתים כצרוף את הכסף", ומשמע, שימרקו יסוריהם את עונותיהם, ויצאו מן הגיהנם!ומתרצינן: כי לית להו תקנה, כל אשר אמרנו שאין להם תקנה, לא דיברנו, אלא בפושעי ישראל בגופם שיש להם רוב עונות [יותר מזכויות].אבל הכא, בפסוק הזה, מדובר באנשים שיש להם מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי, ויש בכלל מחצה העונות גם עון ד"פושעי ישראל בגופן".ואותם אנשים, אף על פי שיש להם מחצה זכויות, דינם שונה משאר הבינוניים, ולא סגיא ליה, שאין מתכפר להם, כל זמן דלאו, שלא יתקיים בהם המקרא: "והבאתי את השלישית באש", שירדו לגהינם לשעה אחת.אך ואם לאו, שאין באותו מחצה של עונות עון של "פושעי ישראל בגופן", בזה נאמר: "ורב חסד", שהקב"ה מטה את דינם כלפי חסד, ואין הם יורדים לגיהנם כלל.ועליהן אמר דוד "אהבתי כי ישמע ה'".

כלומר מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות אם יש בחצי של עוונות פשעים שעשה האדם בגופו הוא צריך לרדת 12 חודש לגיהנם ואז הוא מתקן את עצמו . מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות ואין לו עוונות שעשה בגופו הקב"ה מטה את האדם  כלפי החסד והאדם לא יורד לגיהנם . מי שיש לו יותר עוונות מאשר מצוות אין לו תקנה ומקומו בגיהנם לדורי דורות .

אבל צריך להבין לעומק את ההמשך של הגמרא

דרש רבא: מאי דכתיב "אהבתי כי ישמע ה'" -כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אימתי אני אהובה לפניך? בזמן שאתה שומע את קול תחנוני."דלותי ולי יהושיע" - אף על פי שדלה אני מן המצות, בכל זאת לי נאה להושיע.

מה הכוונה דלותי ולי יהושיע ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

ומקשינן: איני, וכי כל אלו שנמנו כאן הם בכלל דברים שאוכלין פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא?והא אנן בריש מסכת פאה תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן:כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחבירו, ותלמוד תורה שקול כנגד כולם.ומדייקינן: הני, אין. אבל מידי אחרינא, לא, ואילו רב אסי משמיה דרבי יוחנן מנה מה שלא שנינו כאן.ומתרצינן: רבי יוחנן בא לפרש משנתנו, שכל הני ששה דברים, נמי - בהני, באלו שלשה דברים שנשנו במשנה, שייכי, הם בכללם.

ורש"י כולל את דן חברו לכף זכות בכלל הבאת שלום שבין אדם לחברו ואני רוצה להגיד שזה גם בכלל עושה חסד עם חברו כלומר גמילות חסדים וכך אומר ה חומת אנך תהלים פרק קטז

דלותי ולי יהושיע. פי' בספר ארץ החיים כי במדת הענוה הקדוש ברוך הוא מוחל עונות וז"ש דלותי שאני חשוב כעני וממעט עצמי בענוה ובזה שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות דאם נגזר מיתה על החוטא בענוה נתבטל וגם אם נגזר על מיתת בנים קצא) וז"ש את עיני מדמעה על מיתת בנים וגם אם נגזר גלות נתבטל וזהו את רגלי מדחי עכ"ד ס' ארץ החיים ולפי דרכו אפשר לרמוז דלותי ולי יהושיע כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דמי שהוא עניו שם י"ה שומרוקצב) וז"ש דלותי שאני מחשיב עצמי דל בכל מחמת שהענוה קבועה בלבי באמת. ולכן הוא יתברך בוחן לב חוקר כליות ויודע כי היא ענוה באמת מלב ונפש לכן הוא ברחמיו ירחם עלי ולי יהושיע שם י"ה הרמוז בתחילת התיבה:

וכך הוא החשבון שלי על אותו אחד שדן את האחר לכף זכות ולא לכף חובה . דבר ראשון  זה פועל על האדם עצמו שדן את חברו לכף זכות כי אדם הדן את חברו לכף חובה כאשר היה יכול לדון את חברו לכף זכות שם את עצמו כשופט כלומר ההיפך מהענווה והקב"ה יפרע ממנו מידה כנגד מידה אבל אם דן אותו לכף זכות זה ממידת הענווה ולכן הקב"ה ידון אותו גם לכף זכות ואם הוא עצמו היה חצי חצי יעביר את עצמו לצד הזכות כי עשה מצות גמילות חסדים והשכנת שלום . אותו אחד שהמעשה שלו שגרם לחברו לדון את חברו לכף זכות תעמוד לטובתו וגם אם עבר עבירה והוא עבר לצד חובה עצם זה שהוא גרם לאדם אחר זכות שדן אותו לכף זכות תעביר אותו חזרה לחצי חצי . דבר נוסף אם אותו אדם דן את חברו לכף חובה ולא לכף זכות כאשר באמת אותו אדם לא עשה עבירה יגרום הטעות הזאת לחוסר של שלום בניהם וזה יגרום שנאת חינם ולשון הרע ואז שניהם אם הם חצי חצי יעברו לצד החובה וזה כשלעצמו יכול לגרום לנזק אין סופי לשניהם כי לפי הגמרא לא יהיה להם תקנה וכפי לשון הגמרא "הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול"

ואם אותו אחד באמת עשה עבירה והוא דן אותו לכף זכות הוא משפיע על החשבון הכללי של כל עם ישראל  כי הזכות שלו תתקזז מול  העבירה שחברו עבר יחד עם אותו זכות קטנה שנגרמה על ידי העבירה של אותו אדם שגרם לחברו לדון אותו לכף זכות  (אם העולם לפני העבירה היה חצי חצי ) והעולם יחזור לחצי חצי .

וכל מי שדן את חברו לכף זכות מפנים את מה שכותבת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה א

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

מבין שכאשר עומדת לפניו לדון לכף זכות ולדון לכף חובה צריך להכנס בו רוח שטות כדי לדון את חברו לכף חובה

והחשבון מתעצם כאשר זה עלול להשפיע על כל העולם כמו שאומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

ואיך הנידון לכף זכות נמצאת בפרשה שלנו ?

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ג - ה

(ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְקֹוָ֑ק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְקֹוָֽק:

(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:

(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְקֹוָ֧ק אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

משה רבנו לא דן את קרח לכף חובה הוא מפנה את ההכרעה לקב"ה .

וכתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה:

רש"י במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה וגו' - מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום:

כלומר משה עצמו מראה שהוא דן את קרח לכף זכות

וכמה צריך להתאמץ ולדון לכף זכות ?

בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

במשנת חסידים אמרו לעולם הוי דן את האדם לכף זכות והענין שכל שהוא מוחזק בחסיד אפילו ראו בו מעשה שהדברים מוכיחים בו לחובה אל תהרהר אחריו אלא השתדל לדונו לכף זכות אחר שיש לך לדונו לזכות אף באפשר רחוק ומזה המין באלו המעשים הנזכרים הנה באדם אחד שירד בגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית שלש שנים ערב יום הכפרים אמר לו תן לי שכרי אלך ואפרנס אשתי ובני אמר לו אין לי תן לי מעות אמר לו אין לי תן לי בהמה אמר לו אין לי תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי כרים וכסתות אמר לו אין לי וכו' הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש לאחר הרגל נטל בעל הבית את שכרו ועמו משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לביתו לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרתי לך אין לי מעות במה דנתני אמר לו שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לו ולקח בהן בשעה שאמרתי לך אין לי בהמה במה דנתני אמר לו שמא מושכרות הן ביד אחרים בשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה דנתני אמר לו שמא אינם מעושרים בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה דנתני אמר לו שמא הקדיש ר' את נכסיו לשמים אמר לו העבודה כך היה הקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא היה עוסק בתורה עד שבאתי אצל חברי שבדרום והתירו לי את נדרי ואתה שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות: