15.7.2016

פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כג

(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵ֜לָיו בָּלָ֗ק לך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם:

(יד) וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:

וצריך להבין מה המשמעות של אפס קצהו שאומר בלק לבלעם אומר ה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]

ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. זה בית גלייא שלו. וירא משם קצה העם. כלומר כל העם מקצה. וראיה לדבר שהוא אומר למטה אפס קצהו תראה וכולו לא תראה מכלל שבראשונה כל העם מקצה ראה:

כלומר ראה בלק שלא ניתן לקלל את עם ישראל כאשר עם ישראל נראה בכללותו . כשעם ישראל הוא עם אחד שנראה מקצה לקצה לא ניתן לעמוד מולו וכך אומר צרור המור במדבר פרק ז

ואמר אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. לרמוז על חכמת בלק. לפי שידע שישראל בבחינת כללם א"א לחול בהם קללה. לפי שכל העדה כולם קדושים. אבל בבחינת פרטיהם תחול הקללה. לפי שאפשר שימצא בהם עון אשר חטא. וכמו שפירשתי באומרו ואם כל עדת ישראל ישגו. לפי שדבר נמנע הוא שכל העדה בכללה ישגו.

וכך כתוב בזוהר על בלק ובלעם

וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם.

וכך כתוב על עמלק דברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

ואומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ר' יצחק אומר מהו כל הנחשלים אחריך כל מי שהיה קורא תגר אחר הקדוש ברוך הוא היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז'). ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים

ואומר ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א

ולא כעמלק שרדף אחר ישראל, והרג נחשלים שבהם, והניח גיבוריהם,

כלומר דרכו של עמלק שהוא לא יכול לעם ישראל אבל הוא יחפש כל מקום שבו יש חוליה חלשה של עם ישראל ושם הוא ינסה להכות וכך היה דרכו של בלק שהבין שהוא צריך לחפש את החלק החלש של עם ישראל ושם ינסה להכות אותו כי מול עם ישראל אין לו יכולת לעשות את זה . וצריך להבין לאן כיוון בלק את בלעם כתוב  ברש"י במדבר פרק כג

(יד) שדה צופים - מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:

ראש הפסגה - בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

כלומר בלק חיפש מקום בו הוא יוכל למצוא פרצה שבו פעולת הקללה שלו תעבוד

בפעם הראשונה היה זה במדבר פרק כב

(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:

בפעם השניה היה זה בשדה צופים והשלישית במדבר פרק כג

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

הפעם הראשונה היה זה מקום שרואים את כל העם כולל משה ,המקום השני זה המקום בו ימות משה , והמקום השלישי זה המקום בו העם יחטא בבנות מואב כאשר משה היה עוד מנהיג על עם ישראל ובכל שלושת המקומות לא הצליח בלק יחד עם בלעם למצוא את הנקודה בו הקללה תעבוד

והתוצאה כתוב בבמדבר פרק כד

(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ

 

 

 

וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תצא [המתחיל בדף לה עמוד א]

 כי אהבך ה' אלהיך. שלשה פעמים כתוב בפסוק ה' אלוקיך כנגד שלש מקומות שעמד בלעם לקלל בהם את ישראל ולא הוצלח (במדבר כג) ויעלהו במות בעל ויקחהו שדה צפים. ויקח בלק את בלעם ראש הפעור. והנה ברכת ברך זה שלש פעמים:

כלומר עם ישראל היה צריך את חסדי השם כדי ששלוש הניסיונות של בלק ובלעם לקלל את עם ישראל לא יצלחו לבלק ובלעם היה את הכוח לקלל את עם ישראל אבל אהבת השם לעם ישראל הפכה את הקללה לברכה אבל מכאן צריך להבין את נקודות החולשה של עם ישראל

הראשון עבודה זרה שזה בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל  השני זה הצמדות לתורה שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים  מקום שלא נמצא שם משה רבנו מקבל ומוסר התורה  והשלישי עריות רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר שם חטאו עם ישראל עם בנות מואב .

פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה  לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

לאחר שכתבתי כמה מאמרים על נושא של מחלות ננסה לראות את זווית הראיה של הזוהר הקדוש על נושא של מחלות

ונתחיל להבין את המנגנון של המחלה לפי הזוהר הקדוש . אומר הזוהר  הקדוש פרשת נשא דף קכ''ב ע''א

וְכָל מַאן דְּפָגִים עוֹבָדוֹי, אִתְפְּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְשֵׁם יְיָ לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר פָּגִים, וּבְהַהוּא פְּגִימוּ שַׁרְיָא חֹשֶׁךְ, בְּגִין פְּגִימוּ דְּסִיהֲרָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ חַשׁוֹכָא. וְהַאי בַּר נָשׁ כְּמָה דְּאִיהוּ פָּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ, כַּךְ אִתְפְּגִים אִיהוּ לְתַתָּא, אוֹ אִתְעָבִיד אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר. בְּגִין דִּיְּהֵא רָשִׁים לְעֵילָּא וְתַתָּא.

תרגום :

וְכָל אֵלֶּה לָמָּה מִתְפַּחֲדִים מִדְּמוּת זוֹ שֶׁהֵם נִבְרְאוּ מִשָּׁם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם ה' שׁוֹרֶה עָלָיו. סוֹד הַדָּבָר - (דברים כח) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'. וְכָל מִי שֶׁפּוֹגֵם מַעֲשָׂיו, נִפְגֶּמֶת דְּמוּתוֹ, וְשֵׁם ה' לֹא שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם פָּגוּם. וּבְאוֹתוֹ פְגָם שׁוֹרֶה חֹשֶׁךְ, בִּגְלַל פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בָּהּ. וְאָדָם זֶה, כְּמוֹ שֶׁהוּא פָּגַם דְּמוּתוֹ - כָּךְ נִפְגָּם הוּא לְמַטָּה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

תחילת הפגימה מתחיל במעשיו של האדם ובמחשבתו . מעשה פגום או מחשבה פגומה גורמת דבר ראשון לפגימה בדמותו של האדם כלומר הדמות הרוחנית שלו  . האדם בתחילת הבריאה שלו  נברא כאשר שם של הקב"ה  שורה עליו כלומר יש בו שלמות כי שם של  הקב"ה שורה עליו . וצריך להגיד שזה מסתדר עם מאמר של חז"ל בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי.

כלומר כל תינוק בבטן אימו דמותו שלמה  כי  שם השם שורה עליו והשלמות שלו נובעת מלימוד כל התורה כולה על ידי מלאך כמו שהיה במעמד הר סיני שכל עם ישראל ברגע מעמד הר סיני התרפא מכל המומים שלו . ואז מעשה לא ראוי שלו פוגע בדמותו הרוחנית . הפגימה זה סילוק של שם השם מאותו המקום ולכן לאותו מקום נכנס החושך וזה אותו חושך שנמצא בלבנה שהפגימה בה הביאה את החושך . הפגם בדמותו הרוחנית של האדם גורמת לשינוי בדמותו הפיזית של האדם כי מה שיש למטה זה ההשתקפות של דמותו של האדם למעלה . וממשיך הזוהר

וְהַהוּא חֹשֶׁךְ שַׁרְיָא בִּפְגִּימוּ דִּילֵיהּ, וּמִיַּד אִשְׁתְּמוֹדְעָאן בֵּיהּ דַּרְגִּין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן חֵילוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דִּכְבַר יַדְעִין דִּבְהַהוּא פְּגִימוּ לָא שַׁרְיָא מַלְכָּא. וּבְגִין דָּא חֵילוֹי דְּמַלְכָּא מִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דְּחַיָּילִין דְּמַלְכָּא לָא שַׁרְיָין, וְלָא מִתְקָרְבָן, אֶלָּא בְּאֲתָר דְּמַלְכָּא שַׁרְיָא, דְּכַךְ אִינּוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ, כְּאֵבָרִין בָּתַר גּוּפָא.

תרגום :

וְאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בַּפְּגָם שֶׁלּוֹ, וּמִיָּד יוֹדְעִים בּוֹ דְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ פְּגָם לֹא שׁוֹרֶה הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם זֶה חַיּוֹת הַמֶּלֶךְ מִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁחֵילוֹת הַמֶּלֶךְ לֹא שׁוֹרִים וְלֹא מִתְקָרְבִים, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹרֶה. שֶׁכָּךְ הֵם מִתְנַהֲגִים אַחֲרָיו, כְּאֵיבָרִים אַחַר הַגּוּף.

כניסת החושך לתוך הפגם  של האדם שנוצר ממעשיו הלא נכונים גורמים להתרחקות של שאר כוחות הקודש הנמצאים בעולם כי כל אחד מקבל את כוחות הקודש לפי דרגתו

וּבְהַהוּא אֲתָר דְּשָׁרֵי הַהוּא חֹשֶׁךְ, כַּמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, דְּאִתְקְרִיאוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ כַּמָה נְשִׁיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן יִסּוּרִין. וְאִי אִית לֵיהּ מָמוֹנָא דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד, אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ. וְאֵיךְ אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ, אֶלָּא כָּל זְכוּת דְּנָחִית לֵיהּ מִלְעֵילָּא, יָהִיב לֵיהּ לְאִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַטְלִין מִנֵּיהּ יִסוּרִין. וְאִי לֵיהּ לֵיהּ זְכוּ, וְלָא חוֹבָא לְעֵילָּא, אֶלָּא כֹּלָּא לְתַתָּא, בְּכָל זְכוּ דְּעָבִיד נָחִית לֵיהּ מָמוֹנִין, וְאוּמִין דְּעָלְמָא מִתְקָרְבִין לֵיהּ, לָקֳבֵל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְיָהִיב לוֹן מָמוֹנָא, וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ.

תרגום  :

וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִים אֵלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כַּמָּה נְשִׁיכוֹת, וְאֵלֶּה אוֹתָם יִסּוּרִים. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה - יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא כָּל זְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לוֹ מִלְמַעְלָה, נוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּמְבַטְּלִים מִמֶּנּוּ יִסּוּרִים. וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת וְלֹא חוֹבָה לְמַעְלָה, אֶלָּא הַכֹּל לְמַטָּה - בְּכָל זְכוּת שֶׁעוֹשֶׂה, יוֹרֵד לוֹ מָמוֹנוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו כְּנֶגֶד מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, וְנוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן וְנִצָּל מֵהֶם.

אומר הזוהר שיש בעולם את הכוחות של הקב"ה מצד הטוב אבל גם כוחות של הקב"ה מצד הרע והם מה שנקרא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים ואותם הכוחות מצד הרע נכנסים לאותם מקומות שבו נמצא החושך כלומר הפגם שנעשה בדמותו של האדם על ידי מעשיו הלא נכונים ששם השם הסתלק משם ונכנס החושך . כלומר החושך לא גורם לאדם ייסורים אלה הוא התנאי לאותם נחשים ועקרבים שיוכלו להיכנס לתוך הדמות של האדם באותו המקום בו יש חושך כי למקום שיש בו אור הנחשים והעקרבים לא  יכולים להיכנס . הכניסה הזאת של הנחשים והעקבים גורמת לייסורים לאדם כלומר אותם מחלות שאנחנו מדברים עליהם . ואומר הזוהר לעיל "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר אותו פגם גורם למחלות הללו ולייסורים . ומה הפתרון לאותם ייסורים ?  אומר הזוהר שאם יש לאדם  ממון של מעשים טובים אז הייסורים יתמעטו וצריך להבין מה הכוונה של הזוהר ממון של מעשים טובים ?  וההבנה שלי בנושא שכמו שאתה יכול לעבוד ולהרוויח 1000 שקל אתה מסוגל לקנות איזה חפץ שאתה רוצה כלומר ממון הוא אמצעי ניטראלי שיש לו ערך מסוים ועל ידו אתה יכול לקנות כל חפץ , כך בעולם העליון על ידי מעשים טובים נוצר לך זכות של "ממון רוחני"  של מעשים טובים ועם הממון הזה אתה יכול "לשלם" על כל דבר  ולמי אתה משלם ? אתה משלם לאותם מלאכי חבלה שנמשכים לחושך שנוצר על ידי המעשים הלא ראויים שהאדם עושה  כלומר אותו ממון לא מחזיר את האור שהיה שם בתחילה הממון הזה רק גורם לאותם מלאכי חבלה לא לגרום לייסורים כל עוד הם מקבלים את ה"ממון הרוחני "שיש לאדם . כלומר "ממון רוחני " כזה הוא אמצעי זמני שמעכב את הייסורים . ומה קורה לאדם שאין לו "ממון רוחני " ?  אם אדם צבר ממון בעולם הזה , פגיעה בממון בעולם הזה גם כן מעכבת את הייסורים  כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

אבל זה פיתרון זמני המעכב את הייסורים ומה הפתרון האמיתי לאותם ייסורים ? ממשיך הזוהר הקדוש ומפרש :

וּבְגִין דָּא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין לַעֲזָאזִל, לְגַבֵּי הַהוּא חֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים, לָקֳבֵל שִׁבְעִים אוּמִין, לְקַיְּימָא קְרָא, (משלי כה) אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיַּד דְּהַדְרִין בְּתִיּוּבְתָּא, אִתְעַבָּר הַהוּא חֹשֶׁךְ מֵהַהוּא פְּגִימוּ, וְיִשְׁתְּלִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, (שמואל ב יב) גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָאתְךָ לֹא תָמוּת. וּמִיַּד אִתְהַדָּר בֵּיהּ שְׁמָא דַּיְיָ, וְאִתְּרָעֵי (נ''א ויתרפי) בֵּיהּ, מֵאִנּוּן נְשִׁיכִין דְּיִסוּרִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן דְּאִתְהַדָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיַּד דְּהָדַר בְּתִיּוּבְתָּא וְאִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

תרגום :

וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל אֵצֶל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְקַיֵּם הַפָּסוּק (משלי כה) אִם רָעֵב שּנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיָּד שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עוֹבֵר אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ מֵאוֹתוֹ פְגָם וְנִשְׁלָם. וְסוֹד הַדָּבָר - (שמואל ב יב) גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת. וּמִיָּד חוֹזֵר בּוֹ שֵׁם ה' וּמִתְרַצֶּה (ומתרפא) בּוֹ מֵאוֹתָן נְשִׁיכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁחוֹזֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם אוֹתוֹ הַפְּגָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

כלומר הפתרון האמיתי הוא לסלק את החושך ולהחזיר את האור לאותו מקום בדמות שלך שפגמת המעשים הלא ראויים וזה חזרה בתשובה אותו דבר שפגמת בו ,השיבה חזרה בתשובה מלאה לאותו דבר מסוים שנכשלת בו גורמת לשם השם לחזור לאותו מקום בדמות הרוחנית הפגומה שלך ואז באופן מעשי החושך נעלם כי הוא לא יכול להיות במקום של אור  ולכן מלאכי החבלה לא יכולים להיות גם באותו המקום כי הם יכולים להיות רק במקום  של חושך ולא במקום של אור  וזה לשון הזוהר

וְדָא אִיהוּ בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה, דְּגָרִים לְאָהַדְּרָא בִּינָה דְּאִיהוּ יד''ו, לְגַבֵּי ה' דְּאִיהִי מַלְכוּת. דְּאַזְלָא מְנַדְּדָא מִן (דף קכ''ד ע''א) קִנָהָא, דְּאִיהִי הַהִיא דִּיּוּקְנָא, דְּמִתְקַטְרִין בָּהּ כָּל פִּקוּדִין. וּבָהּ מִתְקַטְרִין עֶשֶׂר סְפִירָן. כַּד בַּר נָשׁ עָבֵד פִּקּוּדָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר, וְעָבִיד לָהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִינָהּ שַׁרְיָין עָלֵיהּ י' סְפִירָן. וְכָל מַאן דְּקִיֵּים פִּקּוּדָא חַד כַּדְקָא יָאוּת, כְּאִלּוּ מְקַיֵּים רמ''ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּלֵית פִּקּוּדָא דְּלָאו אִיהוּ כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ רמ''ח. (ע''כ רעיא מהימנא).

תרגום :

וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה גְמוּרָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לְהַחֲזִיר בִּינָה, שֶׁהִיא יה''ו, לְגַבֵּי ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת. שֶׁהוֹלֶכֶת וְנוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ, שֶׁהִיא אוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁנִּקְשָׁרוֹת בָּהּ כָּל הַמִּצְווֹת, וּבָהּ נִקְשָׁרוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת. כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּגְלָלָהּ שׁוֹרוֹת עָלָיו עֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה אַחַת כָּרָאוּי, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם רמ''ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁאֵין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הָרמ''ח.

ועל ידי חזרה בתשובה חוזר הבינה וחוזר האור ומסתלק החושך ואיתו מלאכי חבלה שהם הגורמים לייסורים שהם המחלות .

ונשאלת השאלה על איזה  סוגי מחלות מדבר הזוהר האם למחלות שהם מכות שהם כתוצאה מאי עשיית המצוות שתורה עומדת ומתריעה עליהם או מאותם מחלות שבאות מצד החסד (ראה מאמרים קודמים ) אותם מחלות שאברהם ויעקב חידשו . ולפי הבנתי "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר מחלות שלא מתים מהם וגם התהליך שמדובר פה כמו שכתוב בישעיהו פרק ו

וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ:

כלמור יש תהליך של 1. הבנה 2. חזרה בתשובה (ללא סליחה ) 3.  רפואה ולא כמו מחלות שהם מצד המכות שיש לאחר חזרה בתשובה סליחה , ולכן לדעתי מדובר באותם מחלות שבאות מצד הרחמים שמצריכות את האדם התבוננות על  המציאות הבנת מציאותו של הקב"ה ומתוך כך חזרה בתשובה ולאחריו רפואה .