פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה  מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

היה לי וכוח עם אדם שטען תראה הגבר נעלה יותר והאישה נחותה ביהדות ויש לי ראיה חזקה בשולחן ערוך וכך נפסק להלכה

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

פודים האשה קודם האיש, יב] ואם רגילין במשכב זכור, פודין האיש קודם. ז (יג] <ו> ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר, (ז) הצלת האיש קודם). (ב"י וכן משמע סוף הוריות).

כלומר אם איש ואישה טובעים בנהר מצילים את האיש לפני האישה . יש כאן ראיה שהאיש  והאישה לא שווים  לחלוטין ולכן בכל מקרה מצילים את האיש ולא את האישה .

והפרוש המוטעה שלו להלכה :

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

כמובן שהטענה שלו באה מתוך הרצון לנגח את היהדות ולהפוך אותה למגוחכת  ולכן אני רוצה להידרש לנושא  כדי שנבין שכאשר לומדים הלכה צריך להבין אותה . חוסר הבנה של ההלכה יכולה לגרום לאנשים שומרי מצוות לעשות דברים שהם בניגוד להלכה או לגרום לאנשים שאינם שומרי מצוות להגחיך את היהדות ולגרום נזק למי ששומע אותם ללא הבנת ההלכה

בו נבין את הסימן הזה אומר הט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ח

(ו) ואם שניהם רוצים לטבוע כו'. פי' שאיש ואשה הם בסכנת טביעה בנהר ונלמד ממשנה סוף הוריות האיש קודם לאשה להחיותו ממילא לכל סכנה של מיתה ונ"ל הטעם שאיש חייב טפי במצות:

כלומר הסיבה לעדיפות של האיש על האישה כי לאיש יש  יותר מצוות . ולפני שנבין את זה יותר לעומק נראה שלא האי שוויון בן הגבר לאישה מגדיר את סדרי העדיפות כי אם סיבות שונות שכל אחת לגופן של דברים . אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

יד] אם איש ואשתו שבויים, אשתו קודמת לו. ובית דין יורדין לנכסיו יא ופודים אותה, טו] ואפילו עומד וצווח: אל תפדוה מנכסי, אין שומעין לו.

כלומר יש דברים שאישה קודמת כי האדם מחויב לה בכתובתה

ואומר ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף י

(יד) אם איש כו'. כנ"ל ס"ח וס"ט דאשה קודמת וכיון דחייב בפרקונה איהי קודמת. שם:

ועוד פוסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו, ח ורבו קודם לאביו, ט אמו י קודמת לכולם. (וע"ל סימן רמ"ב סעיף ל"ד).

אומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ט

ט אמו קודמת. משום דאית לה זילותא טפי:

י קודמת לכולן. פי' אפילו לדידיה אף על גב דחייו קודמים לחיי אביו ורבו כדאיתא בס"פ אלו מציאות אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם וה"ל מכ"ש לחיי אטו דגרוע טפי כדאמרינן בפ"ק דקדושין גבי מורא וכבוד אפ"ה להוציא מבית השבי אמו קודמת לכולן משום דלמא עבדי בה איסורא כ"כ בספר באר שבע דף כ"ב ע"ג ומשמע דאין בשביה זו משום סכנת נפשות אבל אם יש סכנת נפשות חייו קודמין לשל אמו:

כלומר אם באמת חז"ל היו רואים את האישה "כיצור נחות " היו פוסקים בכל העניינים נגד האישה ואנחנו רואים שפוסקים בהרבה מקומות פוסקים לטובת האישה כלומר יש כאן  גישה עניינית ולכל פסיקה יש את ההיגיון הפנימי שלה בהתאם למצב.

ועכשיו נחזור לנסות להבין מה הסיבה לעדיפות של האישה הגבר על האישה במקרה ששניהם טובעים בנהר . לפני שניכנס להבנת הטעם של הט"ז שלגבר יש יותר מצוות נראה את דברי הלבוש שהיה תלמידו של הרמ"א וכך כותב השו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן א

דהנה ראה זה פלא, דהלבוש ז"ל תלמידו של הרמ"א ז"ל הטה את כוונת הדברים שהובאו ברמ"א הנז' אל כוונה אחרת. דז"ל הלבוש בסימן רנ"ב סעי' ח': פודין את האשה קודם האיש שבושתה מרובה, ואם רגילין השבאים במשכב זכור פודין האיש קודם מפני שהאשה דרכה בכך והאיש אין דרכו בכך וצערו מרובה, לפיכך אם שניהם רוצים לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם הצלת האיש קודם שהוא עושה זה מתוך צער גדול יותר מן האשה וראוי להצילו יותר עכ"ל.

הנה יוצא לנו מדברי הלבוש שפירש שדינו של הרמ"א בזה מוסב לבהמשכיות להמדובר במחבר שם, ועל אותו הגוון (ובודאי פירש שלזה הכונה גם של הרמ"א ז"ל בדבריו), והיינו שהמדובר בהיכי שנשבו האיש והאשה והשבאין רגילין במשכב זכור, ובגלל זה רוצים שניהם גם האיש וגם האשה לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם, ועל כן פוסקים על כגון דא שהצלת האיש קודם היות והוא עושה זאת מתוך צער גדול יותר מן האשה ועל כן ראוי להצילו יותר, ואם כן לפי זה אין גם מדין זה של הרמ"א כל הוכחה שיהא הדין כן גם בעלמא היכא שאיש ואשה נתונים בסתם סכנת מות שיהא אז ג"כ הדין להקדים הצלת האיש להאשה, ואדרבא מתוך הסברת הלבוש בזה אתה שומע מכלל הן לאו, שדוקא בזה האופן שצער האיש גדול יותר מן האשה אז ראוי להצילו יותר, אבל לא בעלמא היכי ששניהם נתונים בשוה בסכנת מות.

לפי הבנת הציץ אליעזר את הלבוש הנידון פה זה הצער של מי גדול יותר , ומצילים  את מי שהצער שלו יותר גדול . במקרה שלנו הצער של הגבר יהיה יותר גדול ולכן נציל אותו ולא את האישה . אבל במקרה שאין הבדל בצער לא יהיה עדיפות לגבר . כלומר יש פרושים שונים שהבסיס שלהם שוויון בן הגבר לאישה .  

ועכשיו נחזור לטעם של הט"ז שהגבר חייב במצוות יותר מן האישה . ואני רוצה להסביר את הט"ז ואת ההבנה למה יש עדיפות לאיש בגלל שיש לו יותר מצוות

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא חצי חצי והעולם חצי חצי והמעשה הבא שלו מכריע את העולם . הוא צריך על כן לחשוב למי תהיה תועלת לעולם כתוצאה מהמעשה שלו . ולכן הוא בוחר באיש שיש לו יותר מצוות מאשר האישה כלומר הסיכוי של הגבר להועיל לעולם יותר גבוהה מהתועלת שיכולה האישה להביא לעולם ולכן הוא מציל את האיש ולא את האישה . כלומר יש כאן שיקול של טובת העולם הגמרא אומרת לאדם להסתכל על העולם כאשר כל פעולה שלו יכולה להעביר את העולם לכף זכות או לכף חובה חס וחלילה . ואים במקרה האישה היא קרובת משפחה שלו הרי האינסטינקט הראשון שלו זה להציל אותה ולא את האיש . כאן אומרים חז"ל לאדם שהשיקול שלו חייב להיות טובת העולם ולא הטובה האישית שלו . וכך כותב החברותא - בהערות הוריות דף יג עמוד א

(14). הט"ז [רנ"ב סק"ו] כתב, ונראה לי הטעם משום שאיש חייב טפי במצוות. וכבר כתב כן הרמב"ם בפירוש המשנה שהאיש מקודש יותר. והוסיף הבאר שבע דהיינו מפני שהוא חייב במצוות שהזמן גרמן. והנצי"ב כתב שהאיש עדיף על אשה רק משום שהוא מצווה בתלמוד תורה. [וראה במשפט האבידה שם ב, שגם איש קטן קודם לאשה גדולה, כיון שיבא לכלל מצוות אלו, אך חרש ושוטה, אשה קודמת להם].

כלומר יש כאן עוד נתון לעדיפות וזה  קדושה ויש במקרים מסוימים שיש יתרון לקדושה וצריך להבין את העניין של הקדושה האם זה עוד משנה חדש  שמתחשבים בו,  או זה אותו עניין של ריבוי המצוות ואיכות ומשקל המצוות וכדי להבין את זה אני מביא את המשנה  בנידון שלנו משנה מסכת הוריות פרק ג

משנה ז

[*] האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה:

משנה ח

[*] כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

כלומר יש כאן את עניין הקדושה שמשנה את סדרי העדיפויות השונים ובו נראה את הגמרא הדנה בעניין חברותא הוריות דף יג עמוד א

נתין קודם לגר, כי זה הנתין גדל עמנו בקדושה, ששמשו כחוטבי עצים ושואבי מים בתוך עם ישראל, על אף שלא נתקבלה גירותם. וזה הגר, לא גדל עמנו בקדושה, כי עד שנתגייר הוא גדל בין הגוים.

גר קודם לעבד משוחרר, כי זה העבד היה בכלל ארור, שכל עבד הוא בכלל "ארור", שהרי נח רצה לקלל את חם בקללה גדולה, ולפיכך עשאהו לכנען, בנו של חם, לעבד. ומוכח שאין קללה גדולה מזו. ואילו זה הגר, לא היה בכלל "ארור".שנינו במשנה: אימתי הולכים אחר סדר המעלות הזה, בזמן שכולן שוין וכו'.ודנה הגמרא: מנא הני מילי שמעלת התורה קודמת לכל היוחסין?אמר רב אחא ברבי חנינא: דאמר קרא על התורה [משלי ג] "יקרה היא מפנינים". ודרשינן: יקר הוא תלמיד חכם, הלומד תורה, יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים. הרי שמעלת תורתו של תלמיד חכם עדיפה על כהן גדול.

וצריך להבין את העניין של אדם כמו נתין שגדל בן היהודים מהולדתו לאדם שלא נולד כך כמו גר . והעניין הזה קשור באופן מהותי לעניין המצוות . כי הסיכוי שנתין יחזור לסורו הוא קטן יותר ולכן התרומה הפוטנציאלית שלו לעולם מבחינת המצוות היא גדולה יותר מאשר גר

וכך אומרת הגמרא פרוש חברותא בבא מציעא דף נט עמוד ב

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.

כלומר הבחירה במי להציל גם קשורה בפוטנציאל של אותו אדם לעשות מצוות בעתיד . וכמו שכותב בהערות החברותה שמשפט האבדה פוסק  שאיש קטן עדיף מאישה כי הוא יגיע לכלל מצוות ואז המצוות שלו יעלו על  המצוות האישה . וכמו כן אנחנו רואים בגמרא את הדיון של כל אחד לעומת השני מי יכול להביא תועלת יותר גדולה לעולם

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

חכם קודם להחיותו ולפדותו לפני מלך ישראל. כי חכם שמת אין לנו כיוצא בו.⁽²¹⁾ ואילו מלך ישראל שמת, הרי כל ישראל ראויין למלכות במקומו.מלך קודם לכהן גדול.שנאמר בפרשת משיחת המלך שלמה למלך על ישראל [מלכים א א]: "ויאמר המלך דוד להם, לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע: קחו עמכם את עבדי אדוניכם", וכונתו של דוד באומרו "אדוניכם", היתה לעצמו.ומשמע, שדוד המלך כינה את עצמו "אדון" אפילו ביחס לצדוק הכהן הגדול!^(21א)כהן גדול קודם לנביא.שנאמר באותה פרשה של משיחת שלמה: "ומשח אותו, את שלמה, שם, צדוק הכהן ונתן הנביא". הרי שהקדים את צדוק הכהן הגדול לנתן הנביא.ואומר, עוד מקור שכהן גדול קודם לנביא [זכריה ג]: "שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך"!יכול "רעיך", הדיוטות היו?

תלמוד לומר "כי אנשי מופת המה". ואין קרוי איש מופת אלא נביא. שנאמר בפרשת המבחן של נביא אמת או שקר [דברים יג]: "ונתן אליך אות או מופת". הרי שהקדים הכתוב את יהושע הכהן הגדול לרעיו הנביאים.

כלומר מביאים ראיה מהתורה ומהפסוקים למי יש קדימות מהפסוקים כאשר לנו  אין ממש כלים לבחון את זה כלומר להבין מה תורם יותר לעלום .

לכן מבחן לשיקול זה לא רק הכמות שלהם כי אם האיכות של ההמצוות  . ולכן ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול שהוא לא תלמיד חכם ,כלומר האיכות של המצוות משנה את סדר העדיפות כי המשקל של כל מצווה שונה ולתלמוד תורה יש את המשקל הגדול ביותר ולכן הוא יכול להכריע לטובת ממזר שנולד לא בקדושה . וכמו כן אנחנו רואים שעניין הקדושה שהוא משפיע על האדם ועל הולד לנושא איכות המצוות

אומר השפתי כהן דברים פרשת כי תצא

לא תהיה קדשה. כתב בריקאנטי ז"ל וטעם לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש, תבין מסוד לא יבוא ממזר כי כשאדם מתיחד עם אשתו בטהרה ובקדושה ובצניעות רומז ליחוד עליון וגורם ברכה ושפע מן הברית העליון לשכינה ועושה שלום למעלה ולמטה, אמנם אם מתיחד עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבוא לסיטרא אחרא שהיא הקדשה ומביא כוחות הטומאה לעולם.

ולכן הסיכוי שאחד שנולד לא בטהרה יביא טומאה לעולם והכוונה טומאה הבאה מעברות הוא גדול יותר ולכן הוא בעדיפות נמוכה יותר להינצל אבל כאשר הוא תלמיד חכם התורה שלו מוכיחה על מהותו ולימוד התורה שלו הוא הערך הגבוה ביותר שאדם יכול לתת לעולם .  ולכן ממזר תלמיד חכם עדיף מכהן גדול הדיוט כלומר ניתן לראות שבאמת ההצלה של אדם קשורה באופן ישיר לתרומה שלו לעולם מבחינת המצוות שקלול של איכות וכמות  ועוד דבר שנלקח בחשבון לא רק מה התועלת שלו מבחינת המצוות כי אם מה הנזק הפוטנציאלי שלו מבחינת המצוות אם יעשה עבירות

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר, מהסברא הנזכרת בנתין: שזה העבד גדל עמנו בקדושה, וזה הגר לא גדל עמנו בקדושה.אלא, אף על פי כן, קודם הגר לעבד, מהטעם האמור, כי זה העבד היה בכלל ארור, וזה הגר לא היה בכלל ארור.

כלומר העבד הוא בכלל ארור ולכן הנזק שיכול להיגרם לעולם מהעבד הוא רב יותר מהגר שגדל אצל אומות העולם ויש לו פוטנציאל לחזור לסורו לעומת עבד שגדל כל הזמן בתוך היהדות אבל מצד שני הוא נכלל שתוך הגדרת ":ארור" . כלומר ההבנה שלי שצריך לשקלל בכל מקרה את הערך המוסף של האדם מבחינת המצוות לעולם מצד אחד ואת הנזק הפוטנציאלי שהוא יכול לגרום לעולם מצד שני ומתוך השקלול הזה להציל את מי שיביא את הערך הגדול לעולם .

ולכן מה שהסיק אותו יהודי

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

לא ברור כלל כי אומרת המשנה "אימתי בזמן שכולן שוין"  הכוונה שהם שווים במידת רמת המצוות שלהם . ולכן צריך להגיד כי אם אותו אדם סנילי הוא בכלל שוטה וכתב בחברותה בהערות שלו שבמקרה כזה פוסק המשפט אבידה שהאישה קודמת . ולכן ההבנה את מי להציל לפי הדעה של הט"ז (ולפי ההבנה שלי מה המשמעות של ההבנה הזאת ) יוצרת מערך שיקולים נרחב אבל במהותו הוא התועלת  של אותו האדם לעולם בהבנה שהמצוות ומשקלן הוא המכריע בעניין . ובמקרה הזה יצילו את האישה ולא את האיש .

וכדי שנבין למה האישה יש לה פחות מצוות אומר האורחות חיים הלכות מילה

כת' הרב בעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית שכרת הש"י לאבותינו הוא שימול כל זכר את בשר ערלתו: ודי אות הברית לזכרים לפי שנקבה היא לעזר הזכר. ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להדריכה ולהנהיגה בדרכיו. ולעשות כל מעשיה על פיו. והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא. כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם. והיתה הקטטה נופלת ביניהם. ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה. ולפי הטעם הזה מספיק בזכרים האות. עכ"ל:

כלומר החטא של חוה גרם לקללה של הקב"ה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והמשמעות של הוא ימשול בך שהקב"ה פטר את האישה ממצות שהזמן גרמה . כלומר לפני חטא האדם הראשון לאישה ולאדם הראשון היו אותם מצוות וזה השתנה לאחר החטא . ומתוך זה יש לנו סדרי עדיפויות שונים לאיש ולאישה . וצריך לעיין האם לאחר שהאישה תתקן את הקלקול וכמו כן האדם הראשון יתקן את קלקולו נחזור חזרה לאי שיווין של המצוות ?