בס"ד
זיווגו של
האדם י"ג/טבת/תשע"ו
תלמוד בבלי
מסכת סוטה דף ב עמוד א
א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש
לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא': +תהלים קכה+
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין
לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת:
בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא
בזוג שני.
תוספות מסכת
סוטה דף ב עמוד א אומר במקום "קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת
הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה".
למדנו מכאן
שכל זכר ביום העיבור שלו יוצאת בת קול
ומכריזה 3 הכרזות על זיווגו על ביתו ועל שדהו
על כל נקבה לא נאמר ולכן ניתן להבין שיכול להיות נקבה ללא הכרזה . זיווג
שנעשה ללא בת קול נעשה גם ע"י הקדוש ברוך והוא נעשה לפי מעשיו של האדם ועל זה נאמר שקשה זיווגן כקריאת ים סוף
ומפשטות הגמרא
ומהפסוק ניתן להבין שמדובר על כל זיווג .
בו נעשה חשבון
פשוט 1.יש זיווג עם בת קול בזמן העיבור 2. יש נקבה ללא הכרזה של בת קול 3. אם גבר
מת לפני שהתחתן יש נקבה "מוכרזת " שהופחת להיות "חופשיה " 4 .
כמו כן נקבה שהוכרזה לגבר ומתה יש גבר
שנהפך להיות "חופשי" .
הגמרא בתלמוד
בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א
היתה אשתו
מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף:
+בראשית ל'+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין
בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות
- הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר
ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך
ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה
ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא
יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה - יבקש
רחמים שיצא בשלום. - ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה -
יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר, שנאמר +ויקרא י"ב+ אשה כי תזריע
וילדה זכר! - הכא במאי עסקינן - כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.
5. זכר שבת
קול יוצאת ומכריזה על הבת המזומנת לו ואז הוריו התפללו עליו והפך לבת והבת המוכרזת
היא "חופשית" 6.בת שהתפללו עליה
והפכה לבן ואז הבן "חופשי" כי הבת קול יוצאת רק ביום העיבור למסקנה יש זיווג על פי מעשיו גם בנישואים ראשונים של 2 בני הזוג וזיווג לפי
מעשיו לפי סוטה זה דבר שכיח .
התוספות
במקום מסכת סוטה דף ב עמוד א שואל :הא בזוג ראשון הא בזוג שני - תימה בפ' ואלו
מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר
קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג
שני.
התוספות מניח
שלא יכול להיות הקדמה בזיווג ראשון כי זה גזירה משמים ע"י בת קול אבל זיווג
לפי מעשיו וללא בת קול יכול גבר להקדים גבר אחר "חופשי" וכיצד הוא יכול
להקדים גבר אחר הרי הקדוש ברוך הוא מזווג לפי מעשיו צריך להגיד שיש 2 גברים
שמתאימים לאשה אחת יש מצב של הקדמה לפי מעשיו הרי הוא ראוי לה כמו האחר ולכן יכול
להקדים לפי מעשיו ולכן קשה לתוספות על
הגמרא במועד קטן למה שם לא תרצה הגמרא את
הקושיה על שמואל שמה יקדימנו שמדובר בזיווג שני לפי מעשיו התוספות נשאר בקושיה
אם נדקדק בשאלת
התוספות לפני התוספות היה גרסה אחרת מגרסה המופיעה במועד קטן במועד קטן יח: הנוסח שונה . לפי התוספות הגרסה
במועד קטן מדברת על בת קול שיוצאת 40 יום לפני יצירת הולד והגרסה במועד קטן שונה
תלמוד בבלי
מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב
ומי אמר
שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת
ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא
דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי
הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו
לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.
בסוטה יוצאת
בת קול ארבעים יום לפני יצירת הולד ובמועד קטן בת קול בכל יום ויום ואכן קשה לתרץ
את התוספות אבל ניתן לתרץ את התוספות לפי
הגרסה המופיעה במועד קטן . לפני כל זיווג וזיווג יוצאת בת קול ומכריזה זה תהליך יום יומי לפני כל זיווג ולכן לא שייך
לבטל בת קול ולכן קשה על שמואל שאמר שמה יקדימנו אחר לפי סוטה אכן לא ניתן להקדים
בזיווג ראשון אבל בזיווג לפי מעשיו ניתן להקדים ולפי מועד קטן לא ניתן להקדים זיווג
לפי מעשיו כי בת קול יוצאת ומכריזה על כל זיווג וזיווג ולכן לא שייך שמה יקדימנו
אחר כי אין אירוסין לפני הכרזת בת קול ולאחר שיצאה בת קול לא ניתן לשנות ולהקדים
אחר כמו שאומר רש"י כת"י "בת קול יוצאת ואומרת בישיבה של מעלה אלמא
שאין אדם יכול לקדמן לה דבת קול אינה ביטלה"
ובסוטה ב. לא
קשה כפי שהראנו כי יש גברים "חופשיים" וגם נשים "חופשיות" ועל
הצד שיש אשה המתאימה במעשיה ל 2 גברים שייך להגיד שמה יקדימנו ולכן שם הגמרא לא מקשה על שמואל כי ברור שכן
ניתן להקדים אחר .
יש לנו עוד
ראיה שאם נדקדק בדברי הגמרא במועד קטן יש עוד שינוי בת הקול מכריזה על בת פלוני לפלוני
שדה פלוני לפלוני אבל בית פלוני לפלוני לא כתוב . אותו זכר שנולד הרי הכריזו על 3
דברים על הזיווג על הבית ועל השדה (יש מפרשים שאומרים שההכרזה על השדה קשורה לנכסי
מלוג של האשה) ועכשיו שיש הכרזה על אשה אחרת
(המוכרזת המקורית מתה, או התבטלה ההכרזה ) משתנים נכסי המלוג של הגבר שיקבל
מהאשה ולכן צריך להכריז מחדש על השדה אבל על הבית אין צורך להכריז כי זה הוכרז כבר
ביום העיבור .
עדיין תירוץ
הגמרא קשה " אלא שמה יקדמנו אחר ברחמים" כיצד ניתן לבטל בת קול שרשי אומר שהיא לא בטלה ? רשי מתרץ במקום שע"י שיתפלל אחר על אותה
אישה שתמות ולכן הוא מקדים ומתחתן איתה מעין פיקוח נפש קשה לי עם התרוץ של רשי מ 2
טעמים הראשון להעמיד את הגמרא בעברין המתפלל על מות אחרים זה מאוד דחוק ודבר שני עם
ההיתר להתחתן בחול המועד זה בגדר של פיקוח
נפש אז ניתן להתארס גם במועד עצמו וגם בשבת הרי פיקוח נפש דוחה שבת הרי סוף סוף זה
פיקוח נפש נגד איסור דרבנן .
תוספות מסכת
סנהדרין דף כב עמוד א :
ארבעים יום
קודם יצירת הולד - ומ"מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה
כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו
זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל
מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים.
אנו לומדים בתוספות
במסכת ברכות ס. שניתן להתפלל ולהפוך בת לזכר וזכר לבת ולכן ניתן ללמוד שגם ניתן לבטל את ההכרזה אם נולדה בת שהוכרזה לבחור מסויים והיא הופכת
לגבר הרי ההכרזה מתבטלת והפוך עם נולד זכר והפך לבת הרי ההכרזה שלו התבטלת ולכן יש
להגיד שניתן לבטל הכרזה של בת קול ע"י תפילה וכך משמע מרש"י כת"י "ברחמים
שיתפלל ויבטלנה " וניתן ללמוד שאדם רשאי להקדים ולהתארס במועד שמה אחר יתפלל
ויבטל את הבת קול וללא בת קול אין זיווג כמו שהוכחנו למעלה והוא יפסיד את הזיווג
שלו ולכן ההיתר להתחתן בחול המועד הוא מצד
דבר האבד המותר בחול המועד אבל לא במועד עצמו ובטח לא בשבת .
אם כך קשה אם
ניתן לבטל בת קול ע"י תפילה איך אומר
רשי בת קול אינה בטילה ויש לתרץ שמה שאפשר ללמוד בגמרא בברכות שיש אפשרות להתפלל
רק עד 40 יום על שינוי העובר וזה הזמן תקף
גם לבת קול שניתן לבטל בת קול תוך 40 יום
מהכרזה ולאחר מכן לא ניתן לבטל ואז לפי רשי בת קול אינה ביטלה.
בברכות למדנו
שאפשר להתפלל על בן או על בת על אף שאם הגבר הזריע זה בן ולא ניתן לשינוי ואם האשה
הזריעה זה בת ולא ניתן לשנות אבל עם הגבר והאשה הזריעו יחד רק אז ניתן לשנות
ע"י תפילה גם אם זה לא שכיח ולכן ניתן להתארס במועד גם על צד רחוק שאחר יתפלל
לבטל את הבת קול והבחור יפסיד את הזיווג שלו .
המשך חוכמה
מלמד אותנו את מהות הבת קול שהבת קול מעבירה מידיעת הקדוש ברוך הוא שלא מכריח
הבחירה לידיעת הנבראים שהוא ידיעה מכרחת את המציאות ולכן לא שייך לבטל אותה אבל
לפי מה שתירצתי ניתן לשנות במשך 40 יום ואולי זה זמן המעבר
מהקדוש ברוך הוא לעולם הנבראים וכמו שאנו רואים את הזמן שניתן מגזר הדין בראש השנה
עד זמן שמחת תורה (פתקא טובה )
משך
חכמה במדבר פרק לו
ב) ואדוני צווה בה' לתת את נחלת צלפחד וכו'. הנה מהראוי לכתוב "צווה
מה'". ואונקלוס תרגם "במימרא דה'". ויתכן, כי אמרו בסוטה (ב, א)
(ארבעים יום) קודם יצירת הולד בת קול יוצאת (ואומרת) "בת פלוני לפלוני,
בית... שדה... וכו'". והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים.
ומקשה (סוטה שם): והא אין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך
יתכן בזה הבחירה?! ופרש"י (סוטה שם): ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים
חוץ מיראת שמים (כדאמר במסכת נדה טז, ב מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה
לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או
עני), אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים, עכ"ל רש"י. התבונן
עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין
ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע. רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר
מקשה, דאם כן כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם. וכיון
שהנבראים ידעו זיווגו, אם כן הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח, רק ברצון המוחלט
אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת. ולכן אמרו כאן, כי כל זיווגו של אדם הוא
מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזירתו אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות
בזיווג הראשון, כדאמר בריש סוטה. רק זאת אנו יודעים שכל מה שנודע אצל הנבראים היה
נודע למשה, כי עליו נאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים", והוא
(דברים לג, א) "איש האלקים" ש"בכל ביתו" - המה כל הידיעות
הנמצאות אצל הנבראים - "נאמן הוא"
וכמו
שמפרש חכמת שלמה מסכת סוטה דף ב עמוד אבד"ה איני מי כו' דאין זה בידי שמים
נ"ב אף על פי שיש לו ידיעה בלי ספק מ"מ בת קול אינה מכרזת דא"כ הוי
הכרח למעשיו ודו"ק:
כמו כן אפשר לדייק שניתן להתפלל לשינוי זכר
לנקבה ולהיפך רק שיש בנילוד לכאורה 2 צדדים צד נקבה וצד זכר ואז התפילה מועילה
לבטל צד אחד ואז הולד נוצר לצד השני אם התפללנו על זכר אז צד הנקבה מתבטל והולד
הופך לזכר כך גם בתפילה על זיווד ניתן רק לבטל ולא ניתן באופן חיובי להכריח על
זיווג או הכרזה של בת קול כי זה בעצם תפקידו הבלעדי של הקדוש ברוך הוא
כדי להבין את זה לפננו מדרש בראשית רבה
(וילנא) פרשת ויצא פרשה סח
רבי
יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי
בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב
(שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה
ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו
של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה
לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא
בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה
עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית
ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא,
דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין,
ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה
כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא
בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן
מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא
אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי
בו
נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי
אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק שהקדוש ברוך הוא
מתעסק מגמר הבריאה ולא זה קשה כקריעת ים סוף אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000
עבדים בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה
אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נשואין לא טובים עם בעיות
שלכאורה הקדוש ברוך הוא זיווג אז מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? אומר לה
רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים היתה שלך אז
תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח
אבל המפעיל היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן
אלה לפי מעשיו של האדם והיות והיו אלו
העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא הכירה את מעשיה הרי זילזלה
בקדוש ברוך הוא ע"י דבריה אז מוכרח שהזיווג יגרום לבכי ולא לשירה "מוציא
אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי
בכי" והעובדה שכל הזיווגים היו בכי הוכיחו למטרונה שאכן "אלוה כאלהכון
אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום
העיבור או ע"י מעשיו ולפי מועד קטן יוצאת בת קול ומכריזה על כל זיווג וזיווג
ויש אפשרות תוך 40 יום להתפלל ולבטל את ההכרזה .
למוד בבלי
מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב
ומי אמר
שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת
ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא
דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי
הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו
לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.
לאחר
שהסברנו את הבת קול במועד קטן יש להסביר את המשך הגמרא ואת רבא והמשא ומתן עם אותו
גברא
מפשטות
הגמרא "כי הא " רבא בא ומסביר את הגדר של הרחמים הנזכרים בסוגיה איך ועל
מה ניתן להתפלל ברחמים למען זיווג . רבא שומע את הגברא מתפלל ואמר" תזדמן לי
פלניתא" הגברא יודע שניתן להקדים
ברחמים והוא אכן מתפלל על אותה פלוניתא שהקדוש ברוך הוא יזמן אותה אליו רבא אומר
לו 3 תשובות 1 . לא תיבעי רחמי הכי 2 . אי
חזיה לך לא אזלא מינך 3. אי לא כפרת בה'
יש
3 אפשרויות 1.שהפלוניתא "מוכרזת לאחר " בתוך 40 יום אומר לו רבא תראה
ניתן רק להתפלל לבטל את ההכרזה ולא ניתן להתפלל לשנות את ההכרזה שתתהפך אליך כי זה
תפקידו של הקדוש ברוך הוא ולכן אל תתפלל ככה אתה יכול להתפלל רק לבטל . 2. שאותה
פלוניתא "חופשיה" ללא הכרזה ואז אומר רבא אם היא לפי מעשיך הקדוש ברוך
הוא יזווג אותה איתך והיא לא תלך ממך התפילה הזאת לא תועיל לך רק מעשיך יוכלו
להועיל כי מי שמזוג זיווגים זה הקב"ה 3. אם היא "מוכרזת לאחר "
לאחר 40 יום אין לך מה לעשות זה גזירה שלא ניתן לביטול ואם בכל זאת תתפלל עליה הרי
אתה כופר בה' כי זה נגד רצון השם וכאן יש
הקבלה לקריעת ים סוף פרשת בשלח שבו מתלוננים בני ישראל כאשר הם רואים את הים
לפניהם ואת המצרים אחריהם שעדיף היה להם להשאר במצרים נגד ההבטחה של הקב"ה
שיוציא אותם ממצרים ומשה אומר להם השם ילחם לכם ואתן תחרישון זה לא בידכם זה ביד
הקב"ה ומי שלא מאמין בקב"ה כופר
בשם תפילה כזו לא תועיל הקב"ה מזווג לפי מעשיו של אדם ותו לא .
אותו
גברא הבין את רבא והבין שיש לו אפשרות כלשהיא במצב 1 ומצב 2 ועכשיו הוא מנסה לחשב
את הסיכויים שלו להתחתן עם הפלוניתא במצב 3 מה צריך לקרוא כדי שאני יתחתן איתה
כאשר הגמרא משווה את הזיווג לקריעת ים סוף בהשוואה הזאת יש 2 צדדים הקב"ה ועם
ישראל בו ונראה מה קרה לפני קריאת ים סוף לפרושו של אור החיים
אור
החיים שמות פרק יד
(טו) מה
תצעק אלי. קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו ובפרט בעת צרה דכתיב (יונה ב') קראת
מצרה לי, (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה, ואם לצד שהרבה להתפלל הלא כל עוד
שלא נענה מהעונה בצר לו לא ירף מתפלה. עוד רואני כי נתקבלה תפלתו ואמר לו ה' הרם
את מטך וגו' אם כן קבלנות זה שאמר מה תצעק אלי למה. עוד קשה אומרו דבר אל בני
ישראל ויסעו להיכן יסעו אם רודף מאחור והים לפניהם, ואם הכוונה אחר שיבקע הים אם כן
היה לו לומר הרם את מטך וגו' ואחר כך יאמר דבר אל בני ישראל וגו':
אכן יתבאר
הענין על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה פכ"א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו
אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח
במדת הרחמים ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי,
והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק
ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק
אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת
הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל
פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה
בכל לבם
ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים
ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון
והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס
עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש כמאמרם ז"ל (סוטה ל"ז
א) ובזה נתישבו הכתובים על נכון. ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת
הדין עליהם לצד שהם המעיטו בלבם האמונה ואמרו הלא טוב לנו את עבוד מצרים לזה צוה
ה' לעשות כנגד עון זה הצדקת האמונה בכל תוקף. גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין
מחדש:
אותו גברא
הבין שרק ע"י מעשיו יש לו אפשרות להתחתן עם אותה פלוניתא אבל מה לעשות ואותה
פלוניתא מזומנת לאחר לאחר 40 יום וזה גזירה שלא ניתן לשנות אבל יש אפשרות שאולי
הגבר שהיא מזומנת אליו ימות וגם אותה אחת שמזומנת לו (בזמן העיבור ) תמות ואז הוא
והיא יהיו "חופשיים " ואז מעשיו כמו שראינו באור החיים יכריחו את ההכרזה
של הקב"ה כי הוא מזווג לפי מעשיו . המסקנה של הגברא לאחר החשבון הזה שלא שייך יהיה להתחתן איתה או אני ימות או שהיא
תמות עד שיקרה דבר כזה כי זה ציור רחוק ודחוק ובלשון הגמרא "בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה
או איהי תמות מקמיה." ורבא שמקשיב לחשבון אומר לו אני רואה שאתה מסכים איתי
לתחילת דברי שאמרתי לך שלא שייך להתפלל ככה ובלשון הגמרא "אמר
ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?."
וכלשון זה
מצינו
שיטה מקובצת
מסכת סוטה דף ב עמוד א
"ויש
מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף
[בשביל] ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו [של זה] ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן:
