פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

כתוב במדבר פרק טז

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:

במדבר פרק טז

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

רואים שכתוב בתורה ארבעה פעמים אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ  האחד אצל בני אהרון והשלושה אצל עדת קורח

והדמיון הנוסף בן שני המקרים כתוב ויקרא פרק י

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

במדבר פרק טז

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וצריך להבין את הדמיון ואת מה שהתורה רוצה להגיד לנו  אומר ספרא שמיני פרשה א

איש מחתתו איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה

כלומר כל אחד היה לעצמו והם לא נטלו עצה אחד מהשני

אבל במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת שמיני פרק י כתוב לכאורה דבר הפוך

[א] ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו. שניהם בעצה אחת:

וכדי לנסות להבין את הסתירה נביא את החזקוני שמות פרק ל

(ט) קטרת זרה כל קטורת שאינה באה משל צבור אפילו היא באה משל כהן היא נקראת קטרת זרה כשם שעשו נדב ואביהוא שלקחו איש מחתתו ולכך נענשו. ד"א קטרת זרה שאינה כמתכונתה.

כלומר יש הבדל בן קטורת של הציבור או קטורת שלך . וכאן ניתן להבין ולראות שבאמת אין סתירה בן המדרשים והכוונה של המדרש ששניהם בעצה אחת הכוונה שכל אחד מהם הסתכל על עצמו וראה בעצמו את הכול הוא לא היה צריך לקבל כל עצה לא מחברו ולא ממישהו אחר כלומר הוא הסתכל על עצמו כיחידה שלמה שלא צריכה התערבות מבחוץ לא את העצה של חברו לא של אביו  ולא של משה רבנו

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד א

נדב ואביהוא שלא נטלו עצה ממשה. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. הכניסוה בלא עתה. ר' אליעזר אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

עד כדי כך היו בטוחים בעצמם שאומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח דף קטו עמוד א

וקחו איש מחתתו ונתתם. מלמד שלא פחדו ולא חזרו בהם:

כלומר היה להם לכל אחד בפני עצמו אותו הבנה שהוא הכול והוא לא צריך את הדעה של השני וזה נחשב "שהיו בעצה אחת " ולכן שני המדרשים אומרים את אותו הדבר רק מזווית אחרת  וכך אומר הרש"ר הירש ויקרא פרק י

ויקחו בני - אהרן וגו': "בני אהרן - שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא - לא נטלו עצה ממשה, איש מחתתו - איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה" (תורת - כהנים). הווה אומר: מעצם לשון המקרא למדנו, שבני אהרן נהגו ביהירות; שהרי לא נאמר כאן: ויקחו נדב ואביהוא מחתות ויתנו בהן אש וגו'; אלא הכתוב מקדים את יחס הבנים לאביהם: "בני - אהרן"; ואף לשון איש מחתתו מורה על יהירות; ומכאן, שגם לשון נדב ואביהוא מתבארת במשמעות דומה. הם היו בני אהרן - אך לא נמלכו באביהם תחילה; או דוקא מפני שהיו בני אהרן, היו סבורים שהם פטורים מכל נטילת עצה.

ולכן בשני המקרים התוצאה היא שווה ספרא שמיני פרשה א

 (לד) ותצא אש מלפני ה' מלמד שיצא אש מבית קדשי הקדשים ושרף נשמתם, אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ותאכל אותם נשמתם נשרפה ולא בגדיהם

יוצאת אש מהמקום שהוא המקום שמחבר את כל עם ישראל ביחד וזה קודש הקודשים שם נמצאת האחדות ולא הפרוד ואותה האש מתחלקת לארבע ושורפת את הנשמה שלהם ולא את גופם כדי להראות לכל עם ישראל שקודש הקודשים הוא אחד ולשם שייך כל עם ישראל ולא ניתן לכל אחד להיות איש בפני עצמו . דבר כזה אין לו קיום במציאות ולכן הוא לא יכול להתקיים וזה מה שהתורה רוצה להגיד לנו בשני המקרים של בני אהרון ועדת קורח אין קיום לכל איש בפני עצמו . לא יכול להתקיים מצב של איש בפני עצמו הדרך היחידה ברת הקיום זה אחדות של עם ישראל אבל לא אחדות שנובעת מ"עצה אחת "כמו שראינו אצל בני אהרון ועדת קורח וכל אחדות שלא נובעת מקודש הקודשים אינה ברת קיום וזה מה שנקרא "עצה אחד מהשני" . רק אחדות כזו של לימוד אחד מהשני כאשר המקור זה משה רבנו הוא בר קיום והשאר נשרף מאש שיוצאת מקודש הקודשים .

 

 

 

 

 

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה של מרים ? מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה  של מרים ?  מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ?  ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

שבוע שעבר פרשת צו ניסיתי להבין היכן אנחנו זוכרים את הזכור של מרים שכתוב בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וכתבתי "אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח "

לפי ההבנה שלי לכאורה הזכור של מרים הוא על צד השלילה כלומר לזכור מה לא לעשות אבל יש צד שהזכור של מרים הוא על הצד של החיוב וכאן יש מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יט

וזה כל התעוררות עמלק שהוא ראשית גוים בהתחלה וראשית הכניסה דרע. ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו א') מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

כלומר יש קשר ישיר בן הזכור של עמלק לזכור של מרים ושניהם משולבים האחד בשני כמו שאומר ר' צדוק מלובלין וכמו כן יש את שני הצדדים האחד מה לא לעשות והשני מה לעשות . וכמו שאצל עמלק הזכור של עמלק צריך לגרום לנו להביט לשמים ולהבין כי רק השמים כלומר הקב"ה הוא היחידי שבו אנחנו יכולים לבטוח ונשיאת העיניים והידיים  למעלה הם שיגרמו לנו לנצח את עמלק והורדת העיניים מהשמים יגרמו לנו לרפיון ואז עמלק יכול לזנב בנו כך הזכור של מרים נותן לנו מצד אחד להתבונן במציאות ולהבין אותו ולהבין את הדרגה שלנו להבין את הדרגה של משה כי חוסר ההבנה הזה גרם ללשון הרע כלומר חוסר ההבנה של המציאות גורם לנו להגיד לשון הרע בגלל הפער בן המציאות לבן ההבנה שלנו ומצד השני יש את הבאר של מרים שהוא מצד אחד התרופה לרפיון הידיים  כי המהות של בארה של מרים שהמים של הבאר מרפאים וכיצד הם מרפאים ? יש בהם טעם של היין המשומר שנותן לנו דעת והדעת נותנת לנו להבין את התורה והבנת התורה גורמת לנו להבין את המציאות והבנת המציאות מרפא אותנו 

וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג

ולוקחים להבדלה יין בשמים ונר, כי בהוריות (י"ג ע"ב) איתא חמרא וריחני פקחין, או"ר בגימטריא ר"ז, להשיג סודות התורה, וכתיב בפ' בראשית ה' פעמים אור בבריאת האור, ולזאת נהגו הנשים לדלות מים במש"ק באשר בארה של מרים חוזר אז בכל המעיינות, כדאיתא בפוסק הכלבו בסוס"י מ"א ומוזכר ברמ"א (סוס"י רצ"ט), וכן נהג המהר"ל מפראג ז"ל, באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ואת הקשר בן עמלק למרים מביא אלשיך במדבר פרק לג

(יד) ואחר שלש מסעות חנו ברפידים ולא היה שם מים לעדה. ורמז על פי דרכו, כי מים היו שם אך לא לעדה. כי בארה של מרים היה שם, ונסתם, על שרפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה:

כלומר הבאר של מרים ורפיון הידיים שגורם לעמלק לזנב בנו קשורים אחד לשני . והבאר זה התרופה לרפיון הידיים .

וכדי שנבין את העניין של מרים שקשור ללשון הרע נבין מה המקור ללשון הרע מהיכן הוא הגיע

כתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה

ד"א א"ר שמואל בר נחמן שאלו לנחש ואמרו ליה למה אתה מצוי בין הגדרות אמר להן שפרצתי גדרו של עולם אמרו לו ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ אמר להן שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי ומה היה הלשון הרע א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן התחיל לומר לשון הרע על בוראו אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו וצוה

ומי קבלה את לשון הרע ?  חוה ומזה בא לעולם כל החורבן . וגם כאן אנחנו רואים שלשון הרע גרם לחורבן בגלל חוסר הידיעה של חוה אם חוה היית יודעת ומבינה את המציאות לשון הרע לא היה פועל את פעולתו . יוצא לנו שרפיון מהתורה גורם לנו לא לדעת את המציאות וחוסר ידיעת המציאות גורמת לנו להגיד את לשון הרע ולשון הרע גורם לחורבן של העולם

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ובפסוק הזה רואים קשר בן ידיעת המציאות לבן מחלות כי חוסר הבנה של המציאות והתנהגות בניגוד למציאות מביאה עלינו את המחלה כמו שאצל מרים לשון הרע שדיברה במשה בגלל חוסר הבנת המציאות של משה גרמה לה את הצרעת

והקב"ה נתן לנו את ההזדמנות ביציאת מצרים לתקן את הקלקול שנוצר על ידי הנחש וחוה (וכבר הסברתי בעבר שיציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש)  נתן הקב"ה את הבאר של מרים אותם מים שטעמם כיין המשומר שיכול לתת לנו להבין את סתרי התורה את סתרי בראשית ועל ידי כך לתקן את הקלקול . אבל אז נכשלה מרים כתוב מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'): למה הקדים הכתוב מרים לאהרן מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך

אבל הקב"ה נתן הזדמנות נוספת כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא

ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין אילו הן משה אהרן ומרים בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנ' ואכחיד את שלשת בירח אחד

כלומר משה לאחר מות מרים קיבל את הזדמנות נוספת לתקן את מה שהביא לקלקול של העולם ע"י  בארה של מרים  כתוב במדבר פרק כ

 (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

(ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ:

 (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

משה מיד לאחר מות מרים כאשר הבאר של מרים נסתם לאחר מותה יש למשה את ההזדמנות לתקן על ידי דיבור ולקבל בחזרה את הבאר של מרים ולתקן בכך את מה שגרם להחרבת העולם אבל כאן נכשל משה ובמקום שבכוח הדיבור שלו יצאו המים הוא מכה בסלע פעמים וכאן משה הפסיד את הכניסה לארץ ישראל . אבל ברפידים הקב"ה אמר לו בפרוש להכות בסלע ומה ההבדל ? ההבדל הוא שרפידים היה לפני מתן תורה שמשה לא הגיע לדרגה שהדיבור שלו יכול לפעול ולכן הקב"ה אמר לו להכות בסלע ואז בזכות המכה ומרים קבלו את המים אבל כאן היה למשה את היכולת לתקן ועל ידי הדיבור להוציא את המים אבל משה החליט להכות בסלע ופעולה זו מנעה את כניסתו של משה לארץ ישראל . ומיד לאחר שהכה בסלע ואהרון מת כתוב במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

ואומר רש"י במדבר פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר הבאר של מרים ועמלק הולכים משולבים ביחד . הרפיון מביא את עמלק שמביא את הבאר של מרים והכישלון במים מביא את עמלק כלומר הזכור של מרים ושל עמלק קשורים בקשר חזק  

ועדין יש קושיה כיצד הבאר של מרים קשורה לחטא של לשון הרע של מרים ולזכור של מרים ?

וצריך להגיד שה  זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס הולך גם על חטא לשון הרע אבל גם על הבאר של מרים כלומר אומרת התורה להסתכל על כל מה שעשה הקב"ה למרים לא רק את הצרעת אלה גם את הבאר של מרים