בס"ד
פרשת משפטים למה התורה כתבה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת ? מה הבדל בן אחרי רבים לרעות לבין אחרי רבים להטות ? למה אין שיווין בהכרעה של בית דין לרעה לעומת הכרעה לטובה ? מה משמעות הביטוי קשר רשעים ? למה קשר רשעים אינו מן המניין ? כיצד קשר רשעים אינו מן המניין הכריע את המלחמה עם סנחריב ? מהו טוב ומהו רע ? כיצד הרוב משפיע על היחיד ? למה המשנה אומרת במקום שאין איש השתדל להיות איש ולא תהיה איש ? האם יש דבר כזה ריק רוחני ? מה יש במקום של ריק רוחני ? מה הקשר לבור של יוסף ? מהם 3 הדברים שמוציאים את האדם ומה הקשר ל יצר לב האדם רע מנעוריו ? מה עומד כנגד עץ החיים וכיצד זה קשור לבחירה שלנו ? ל'/שבט/תשפ"א
שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב - ג
(ב) לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים
לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
(ג) וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס
הגמרא בבבלי דנה בנושא חברותא מסכת סנהדרין דף ב עמוד א
ומנין,
מאיזה דרשה אנו דורשים להביא, להוסיף על אותם עשרים, עוד שלשה?ממה
שנאמר בתורה "לא תהיה אחר רבים לרעות, אחרי רבים להטות".ממשמע שנאמר,
ממשמעות דברי הכתוב "לא תהיה אחרי רבים לרעות", הרי אני למד,
לכאורה, שאם רוב הדיינים מחייבים ["רעות"], אין ללכת אחריהם להרוג את
המחוייב מיתה, אלא צריך לפסוק לפי המיעוט, המזכים אותו. ואם כן, מכל שכן, שומע
אני מכאן, שאהיה עמם, עם הרוב, לטובה, שאם הרוב מזכין, בודאי
נלך אחריהם, ונזכה את הנידון.(72)
אלא מעתה, יקשה, אם כן, כיון שכבר השמיעה לנו
התורה שנלך אחרי הרוב לטובה, למה נאמר בתורה שוב, בהמשך הפסוק, "אחרי
רבים [לטובה] להטות"!?אלא, בהכרח, כך הוא ביאור הכתוב: אמנם
הולכים אחר הרוב בכל ענין, בין לזכות בין לחובה, וכמו שנאמר בהמשך הפסוק
"אחרי רבים להטות". אך התורה מצווה, שלא כהטייתך לטובה, אחרי
רבים לזכות, תהיה הטייתך לרעה. שאינו דומה מספר הדיינים שצריך כדי להטות את
הכף לזכות, למספר הדיינים שצריך כדי להטות אותה לחובה, אלא,
הטייתך לטובה -
תהיה אפילו על פי אחד, אפילו אין דיינים יתירים המזכין על המחייבין אלא
דיין אחד, הכרע הדין לזכות. אבל הטייתך לרעה, תהיה רק על פי שנים,
אם יתירים המחייבים על המזכין בשני דיינים, שהוא "רוב מיוחס", רק אז
מכריעין הדין לחובה.ובכך מתורצים הפסוקים, כי מה שנאמר "לא תהיה אחרי רבים
לרעות", הוא כלפי רוב של דיין אחד, שהוא "רוב פשוט", שאין הולכים
אחריו לחייב את הנידון. ואילו מה שנאמר "אחרי רבים להטות", הוא בין
לזכות ובין לחובה. אלא שכאמור, כדי לזכות די ברוב פשוט, בעוד שלחובה צריך רוב
מיוחס.ולכן, צריכים לפחות עשרים ושנים דיינים, כדי שאם אפילו תהיה "עדה
מצלת" של עשרה דיינים, יוכל להיות הדין מוכרע לחיוב על פי שנים עשר דיינים
מחייבין, כיון שיש בהם שני דיינים יתירים על המזכין,
כלומר הגמרא מלמדת שאין שוויון בין הטיה לטובה
להטיה לרעה . דינו של אדם לרעה יהיה על פי שניים ודינו של אדם לטובה יהיה לפי אחד
. וצריך להבין למה יש הבדיל בן רע
לטוב למה הם לא שווים ?
רש"י מפלפל במקום ומגיע בסוף דבריו לפתרון הנראה בעיניו שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב
ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך
פתרונו:
לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם ראית רשעים
מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם:
ולא תענה על ריב לנטת וגו' - ואם ישאל
הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט
מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים:
יש לנו כלל בתורה אחרי רבים להטות וכאן בא רש"י ומגביל את המושג אחרי רבים להטות . רבים רעים לא נחשבים לרוב בהקשר של אחרי רבים להטות . הרוב שבא מהרע לא ליכול להכריע . רוב יכול להכריע כאשר הוא בא מהטוב .
והגמרא בבלי דנה בעניין חברותא מסכת סנהדרין דף כו עמוד א
מאי קשר רשעים? היכן מצינו שקשר רשעים אינו מן המנין.
בעת המצור שעשה סנחריב מלך אשור על ירושלים בימי חזקיהו
המלך, בספר מלכים [פרק יח כ] ובספר ישעיהו [פרק לו לט] בא רבשקה בשליחות מלך אשור,
וחירף וגידף את ה' אלהי ישראל ואת עם קדושו ונחלתו. ומסופר שם שרצה לדבר עם המלך
חזקיהו "ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, ושבנא הסופר ויואב בן אסף
המזכיר". ובהמשך כתוב שם כמה פעמים שהם היו המוליכים ומביאים של המלך חזקיהו.ובספר
ישעיהו [פרק כב] כתוב ששלח ה' את ישעיהו הנביא לשבנא אשר על הבית, ומקללו קללות
נמרצות, והעביר את משרתו לאליקים בן חלקיהו. ולא נאמר שם על מה קללו, מה חטאו ומה
גרם לחטאו.
הגמרא מבארת כאן את מעשיו, ודורשת חלק מן הפסוקים, וכן
ש"קשר רשעים אינו מן המנין".שבנא הממונה על בית המלך, הוה
דריש היה דורש בתליסר רבוותא, לפני שלושה עשרה רבוא בני אדם.(11)
ואילו חזקיה המלך הוה דריש היה דורש בחד סר רבוותא באחד עשר רבוא
בני אדם.כי אתא כשבא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא פתק, שדא
ושלחו בגירא עם חץ לסנחריב, ובו היה כתוב "שבנא וסיעתו ואנשיו
[שהם יותר מאנשי חזקיה] השלימו אתך, ורוצים לעובדך. ואילו חזקיה וסיעתו
לא השלימו".ונדרש ממה שנאמר בספר תהילים "כי הנה הרשעים
ידרכו קשת, כוננו חצם על יתר". כלומר, שעל ידי חץ, הראה רשעותו, שהלשין על
אדוניו המלך חזקיה(12).הוה קא מיסתפי היה מפחד חזקיה מיניה
מן שבנא, אמר: דילמא חס ושלום נטיה נוטה דעתיה רצונו דקודשא בריך
הוא בתר שבנא, משום שהוא הרובא שרוב העם הם עם שבנא, וחשב שצריך ליבטל אל
הרוב, וכיון דרובא מימסרי רוצים להתמסר לסנחריב, אינהו הוא וסיעתו נמי
מימסרי צריכין להתמסר.בא הנביא ישעיהו ואמר לו: "לא
תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" אל תחשוב בדעתך שמנינו של שבנא
נחשב כרוב, כלומר, קשר רשעים הוא, התחברות של רשעים, וקשר רשעים אינו מן
המנין, אינם נחשבים כרוב(13).
כלומר אחרי רבים להטות הוא מושג של מי שבא מתוך
הטוב ולא מתוך הרע אין לרע במקום שזה מוכרע על ידי הרוב . הרע נחשב לדבר שהוא בגדר
ריק ובמקום שיש ריק אין את הקב"ה ואז בהכרח שיש את הרע . והכוונה של טוב ורע
זה הטוב והרע של התורה
דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יט
(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם
הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי
לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן
תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:
ולאחר ההבנה הזאת של רש"י אומר הכתר יונתן שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב
(ב) עמי בני ישׂראל לא תִהיו
אחרי רבים לרעות אלא להיטיב ולא ימנע אחד מִכם ללמד זכות על רעהו בדין לאמור הנה
אחרי רבים הדין נוטה:
הכתר יונתן מזהיר את האדם לא לנטות אחרי הרבים לרעה . האדם נגרר אחרי הרבים ולכן שהרבים גוררים אותו לכיוון הרע האדם צריך לעמוד על דעתו גם כאשר הוא נשאב באופן רגיל לדעת הרוב להרע ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה
[*]
הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא
כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:
ולמה המשנה אומרת השתדל ? כי קשה מאוד להיות איש
במקום שאין אנשים . הרוב שואב את האדם להיות כמו הרוב ולכן המשנה מדגישה שהאדם
צריך להשתדל ולא כותבת במקום שאין אנשים תהיה איש כי זה כמעט בלתי אפשרי להיות איש
במקום כזה .
וכך אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת משפטים פרק
כג פסוק ב
סימן ב
[ב] לא תהיה אחרי רבים
לרעות. ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך אחריהם אלא
צא מביניהם:
בעיר הנידחת שהרוב שם עובדי עבודה זרה אין מקומך שם . כי אדם צריך להבין
שהרוב משפיע על היחיד . וקשה עד בלתי אפשרי ליחיד לשמור על דעתו .
וצריך להבין את ההבדל של אי השוויון בן הטוב לרע
אומרת התורה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
(כא) וַיָּ֣רַח
יְקֹוָק֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף
לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם
רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר
עָשִֽׂיתִי:
ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא
כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מלמד שיצר רע
שולט באדם מתחלת ברייתו, אבל יצר טוב אינו שולט אלא לבסוף. ועליו הוא אומר עיר
קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט, יד). עיר קטנה, זו גופו שלאדם. ואנשים בה מעט, אלו
איברים שבגוף. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים גדולים, אלו
הרהורי עולם ותחבולותיו, כענין שנאמר גם את העולם נתן בלבם (שם ג, יא). ומצא בה
איש מסכן וחכם (שם ט, טו), זה יצר טוב. ולמה קורא אותו מסכן שאין רובן שלבריות
נשמעין לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל מי שהוא שומע לו ניצל מכל צרה. ואדם לא
זכר את האיש המסכן ההוא, בני אדם אינן זוכרין אותו בשעת הנאתן ואחר שחוטאין אומר
כל אחד אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.
ומתוך זה נגזר אי השוויון בן הרע לטוב . האדם נוטה לרע ולא לטוב . האדם
יכול על ידי הבחירה החופשית שלו לבחור בטוב אבל הוא מקבל שכר על זה שהרע שואב אותו
לכיוונו והוא צריך להתאמץ ולעמול ולבחור בטוב .
וכך אומר הגאון מוילנה אדרת אליהו דברים פרק יא פסוק כו
(כו) ראה. אמר בלשון יחיד.
לפניכם. לשון רבים כמו בעשרת הדברות נאמר בל' יחיד ובפ' קדשים אמר בלשון רבים לא
תכחשו וכיוצא. מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת כאיש אחד אמר בלשון יחיד וכן
כאן אמר לשון יחיד אל כלל ישראל וכן לפניכם פי' לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא
יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד:
נתן. במתנה שהקב"ה מסלק ממנו ואמרו (ברכות ל"ג ע"ב מגילה כ"ה
ע"א נדה י"ו ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ושמא תאמרו הבחירה
ניתן לאדם בימי בחרותו אבל לא אחר שהורגל במעלליו הקשים לכן אמר היום בכל יום ויום
הרשות נתונה והבחירה בידו לילך בדרך טובים.
ולכן במשנה משנה מסכת אבות פרק ב משנה יא
[*]
רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:
ומפרש הדרך חיים מסכת אבות פרק ב משנה יא
ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב
רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית ה') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה
שנקרא בכתוב רע (משלי כ"ג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר
שרירות לבם הרע (ירמי' ג') וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק
בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו
אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק
בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע
את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק
אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו
ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, שהרי כאשר ברא הש"י את עולמו כתב בכל אחד
ואחד כי טוב, ואלו ג' דברים הם רעים הפך הבריאה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,
ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם, כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום
העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה
בפרשת וישב, ולפי אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר שהיה לפני זה אזהרה להביא האדם
לחיי העולם הבא ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם
מן העולם הזה, הרי לך ג' דברי מוסר שאמר ר' יהושע הם שייכים זה לזה והם דבר אחד
כמו שראוי:
כלומר יש לאדם יצר רע ולכן בדרך כלל הרבים נוטים לכיוון הרע ולא הטוב . האדם בעל הבחירה מתאמץ להעביר את עצמו לכיוון הטוב ולנסות לא להישאב לתוך כוח העצום של הרבים סביבו שבדרך כלל נמצאים ברע ולא בטוב . הטוב זה המקום של התורה וכל מצוות התורה , הרע זה מקום שנעדר מתורה ושם נמצא הרע . מקום שאין בו תורה הוא מקום ריק ומקום ריק הוא מקום שיש בו רק רע
בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד
(כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ
וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד
והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל
נחשים ועקרבים יש בו: ד"א והבור רק אין בו מים [אין בו דברי
תורה]. ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מלמד שמרוב
הצרה שכח תלמודו:
ולסיכום כדאי לראות את דברי הזוהר הקדוש
הזוהר הקדוש כותב
לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת
וְגוֹ', אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אֵין רַבִּים
פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, וְאִם אֵין בֵּית דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, אֵין לְהַטּוֹת אַחַר
דִּינוֹ. בֵּית דִּין - שְׁכִינָה. בִּשְׁלֹשָׁה - שְׁלֹשׁ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה
שֶׁלָּהּ, וְהִיא דִּין תּוֹרָה, דִּין אֱמֶת, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. וְכָל
דַּיָּן שֶׁלֹּא דָן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, זֶהוּ כְּאִלּוּ הִשְׁלִיט אֶת
סמא''ל בָּעוֹלָם. (דניאל ח) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת
אַרְצָה, וְהִפִּיל עִמָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה, וְיָקִים אֶת גֵּיהִנֹּם, בַּת
הַזּוּג שֶׁל סמא''ל עִם סמא''ל. בַּמָּקוֹם שֶׁל דִּין הָאֱמֶת יָקִים שְׂפַת
שֶׁקֶר. דִּין אֱמֶת - עַמּוּד הָאֶמְצָעִי. שְׂפַת שֶׁקֶר - גֵּיהִנֹּם וְסמא''ל.
וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁדַּיָּן דָּן
דִּין, גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה לְפָנָיו מִשְּׂמֹאלוֹ, בַּת זוּגוֹ שֶׁל סמא''ל.
וְחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ, מַלְאַךְ הַמָּוֶת. סמא''ל מֵאֲחוֹרָיו מֵעַל צַוָּארוֹ,
וְגַן עֵדֶן פָּתוּחַ לִימִינוֹ, וְעֵץ הַחַיִּים פָּתוּחַ לְפָנָיו עַל רֹאשׁוֹ.
אִם דָּן דִּין שֶׁקֶר, שׁוֹלֵט עָלָיו
מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשׁוֹחֵט אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרֵף אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם.
וְאִם דָּן דִּין אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן
וּמַטְעִים אוֹתוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁכָּתוּב עָלָיו (בראשית ג) וְלָקַח גַּם
מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. שֶׁנִּבְרָא בַּתּוֹרָה, שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר
(משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
עֵץ חַיִּים - תִּפְאֶרֶת. חַיִּים שֶׁלּוֹ חָכְמָה וּבִינָה. חַיֵּי הַמֶּלֶךְ
וַדַּאי.
וּלְעוֹלָם דִּין הַמַּלְכוּת הוּא דִּין,
וְהַדִּין בַּלֵּב, וְנֶאֱמַר בּוֹ הַלֵּב רוֹאֶה. וְלָכֵן אֵין לוֹ לַדַּיָּן
אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְכָאן אֵין דַּיָּן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא. מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, כִּי ה' עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת. עֵינָיו עַל
דַּרְכֵי אִישׁ.
האמת נמצאת בעץ החיים היא התורה הצד השני הוא הרע . הרע זה ריק מלא .
וריק מלא אינו ממש ריק בלי שום דבר כי אם גיהנם . בדיוק כמו הבור של יוסף בור מלא
נחשים .
בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק ט
(ט) וַיַּצְמַ֞ח
יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל
וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:
והצד השני של עץ החיים הוא הנחש
בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק א
(א) וְהַנָּחָשׁ֙
הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֑ים
וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ
מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן: