בס"ד
פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג
תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . י"ד/חשון/תשע"ח
פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג
תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . י"ד/חשון/תשע"ח
רוב האנשים שתשאל אותם מה המשמעות של דרך ארץ קדמה
לתורה יסבירו שיש התנהגות שלא קשורה לתורה שהיית לפני התורה ואדם צריך שיהיה לו גם
דרך ארץ וגם תורה שהם לכאורה שני דברים נפרדים ללא קשר בניהם . במאמר הקודם דיברתי
על מוסר והלכה וכתבתי שלדעתי הם דבר אחד .
כל המוסר נובע מתוך התורה וההלכה שנותנת לנו כללים כיצד להתנהג מבוססת על התורה
שהקב"ה נתן לנו . כי העולם נברא על ידי הסתכלות של הקב"ה בתורה ולכן לא
יכול להיות דבר מחוץ לתורה בעולם ולכן ההלכה זה הוצאה לפועל של המוסר הבנוי אך ורק
על התורה
כתוב בדברים פרק ל
(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙
הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:
(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘
הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר
מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו
כלומר הטוב נובע מתוך התורה וכך הרע נובע מתוך
התורה ולכן המוסר שמנחה אותנו הוא מוסר שנובע מהתורה . הביצוע בפועל של ההחלטות
שלנו נובע מתוך ההלכה שנגזרת מתוך תרי"ג המצוות שהקב"ה נתן לנו . ומתוך זה
צריך להבין מה המשמעות של דרך ארץ ולמה נאמר עליה שהיא קדמה לתורה ומה משמעות
הדברים
המושג דרך ארץ קדמה לתורה בא מתוך תנא דבי אליהו
אליהו רבה (איש שלום) פרשה א
ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד), מלמד
שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (שם שם
/בראשית ג'/), מלמד שהכרובין קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (שם
/בראשית ג'/), זו גהינם. לשמור את דרך (שם /בראשית ג'/), זו דרך ארץ, מלמד שדרך
ארץ קדמה לכל. עץ החיים (שם /בראשית ג'/), אין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים
היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג' י"ח).
כלומר דרך ארץ קדמה לתורה נלמד מתוך חטא האדם
הראשון
בראשית פרק ב
(טז) וַיְצַו֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים
עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:
(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע
לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:
בראשית פרק ג
(כד) וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם
וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙
הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים: ס
וההבנה שלי זה שהקב"ה חסם את הדרך לעץ החיים
על ידי הכרובים ולהב החרב המתהפכת . עץ החיים זה התורה ולכן יש דרך שניתן להגיע
אליה אל עץ החיים כלומר התורה אבל הדרך הזאת חסומה על ידי 2 מכשולים החרב המתהפכת
והכרובים . הדרך הזאת היא הדרך היחידה להגיע לתורה והיא נקראת דרך ארץ והמשמעות
שהיא קדמה לכל הכוונה להבנתי לכל = לכל העולם כלומר יש תורה ומה שמפריד אותה
מהעולם ומהאדם זה דרך ארץ . אם האדם הראשון לא היה חוטא העולם היה יכול להגיע
לשלמותו על ידי שהאדם הראשון יכול היה להגיע לתורה ללא מניעות ולצעוד דרך דרך
ארץ והעולם היה מגיע לשלמותו . החטא של האדם הראשון גרם להפרדה בן העולם לתורה
ומה שמפריד את התורה מהעולם זה דרך ארץ שנמצאים עליה הכרובים וחרב מתהפכת . התהליך
הזה של השינוי שנעשה בעולם כתוצאה מהחטא מתואר בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת
בראשית פרשה יט
עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם
הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי,
חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי,
וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם
משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד
מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה
למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה
יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.
כלומר עד אברהם היה העולם במצב של נסיגה עד
שהשכינה הגיע לרקיע השביעי הכי רחוק מהארץ וזה מצב ההסתר פנים הגדול ביותר שהיה
מבריאת העולם ואברהם היה הראשון שהתחיל את המסע של השכינה חזרה לארץ . כלומר אברהם
מבצע את התפנית של השכינה חזרה לארץ ואברהם התחיל את המסע לדרך ארץ היא התורה עד
זמנו של משה שבו חזר המצב למצב של לפני חטא האדם הראשון וזה היה במעמד של מתן
התורה .
ואומר המדרש תנאים לדברים פרק לב
מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא
היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו
אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):
כלומר ההסתר היה כזה גדול שחוץ מאברהם לא היה מי
שימליך את הקב"ה ויקבל אותו כמלך על הארץ ורק אברהם קיבל את מלכותו של
הקב"ה על העולם . ואם כך אני מפרש את המשמעות של הציווי של הקב"ה לאברהם
בראשית פרק יב
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם
לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:
הקב"ה אומר לאברהם אחרי שהכיר את בוראו
והקב"ה רואה באברהם את היכולת לקבל את התורה הוא אומר לו לך לך אל הארץ כלומר
זה הפניה מפורשת לאותו דרך ארץ שמפרידה את העולם מהתורה וכאן נותן הקב"ה לאברהם
את היעוד שלו והוא לבנות עולם חדש ואומה חדשה שתוכל לקבל את התורה
וכך כותב הגור אריה בראשית פרק יא
כאשר יזכור ענין אברהם מזכיר לפני זה מיתת
אביו, שזה ראיה כי ענין אברהם הוא מתחבר אל מיתתו של תרח, כי מפני שהוציא הקדוש
ברוך הוא את אברהם מתרח, וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את
אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ולכן פטר הקדוש ברוך הוא את אברהם מכבוד אב ואם,
שאין לו התייחסות אל האב כלל, בעבור שהוא בריאה אחרת, ולא שאין לו ייחוס אל אביו,
אלא שכאשר רוצה להזכיר ענין אברהם מזכיר תחילה מיתתו, וזה בשביל כי ענין אברהם לא
ישותף כלל עם הדורות הראשונים, כי הראשונים היו תוהו, והוא התחלת הבנין, וכאשר
האור בא יסולק החושך, ולפיכך שייך לפניו מיתת תרח. ובשביל כך לא היה גנאי לאברהם
אם יניח כך אביו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא לא די שאני פוטרך מכבוד אב - מפני
שאין לך יחוס אל אביך, אלא כי ענין זה שהוא "לך לך מארצך" מתחבר אל מיתת
תרח, כמו שנזכר למעלה, לכך אין לך גנאי אם אתה מניח אביך. ואין דבר ריק בדברי
חכמים, ואם ריק - הוא ממנו (ירושלמי פאה פ"א ה"א):
וצריך להבין את המצב לאחר חטא האדם הראשון . מצד
אחד האדם שהרע נכנס לתוכו ומצד שני התורה שנמצאת מאחורי דרך ארץ עם הכרובים והחרב
המתהפכת . וכדי להגיע לאותו עץ החיים חייב האדם לעשות השתדלות ועמל גדול מאוד כדי
להתגבר על המכשולים ולהגיע לאותו עץ החיים היא התורה שאחרי חטא האדם הראשון קשה
מאוד להגיע אליו . וזה המשמעות של הקללה של הקב"ה לאדם הראשון
בראשית פרק ג
(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל
לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ
כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־ עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:
ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ג
סימן יט
[יט] בזעת אפיך תאכל לחם. מכאן למדנו
שאלמלא לא חטא אדם היתה הארץ מוציאה גלוסקאות: עד שובך אל האדמה וגו'. וכן הוא
אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב ז):
כלומר המשמעות של דרך ארץ היא כל ההשתדלות שאדם
צריך לעשות בעולם של הסתר כאשר אין לו את התורה כדי להגיע ולקבל את התורה תוך כדי
שהוא עצמו צריך לעמול על החיים שלו במקביל למטרה שלו להגיע לתורה . האדם הראשון יכול
היה להגיע לתורה ללא מניעה וללא השתדלות של דרך ארץ כי כל העולם היה מזומן בשבילו כי
לא היה עליו עדיין את הקללה של הקב"ה אבל לאחר החטא והמכשול ששם הקב"ה
על התורה מצריכה את האדם לעשות השתדלות גם בדרך ארץ כלומר להתגבר על הכרובים ועל
החרב המתהפכת תוך כדי ההתמודדות מול הצורך של בזיעת אפיך תוכל לחם כלומר לשרוד
בעולם . לפני מתן תורה היה עוד חיסרון אחד לאדם לפי הבנתי . בכל אדם ניתן צלם
אלוקים על ידי הקב"ה
כתוב בראשית פרק א
(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀
אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה
בָּרָ֥א אֹתָֽם:
אותו צלם אלוקים הוא שנותן לאדם את היכולת להגיע
לבדו למהות שלו והיא התורה אבל היחיד שהיה לו את הכוח הפנימי לעשות את זה לאחר
המבול היה אברהם . ואחרי מתן תורה ולאחר שעם ישראל קבל את התורה כל אחד מישראל מקבל כלי עצום נוסף שנותן
לו את היכולת הפנימית להגיע לתורה. כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף
העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן
כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי
יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי
אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי
לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא
דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על
פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.
אברהם לפני מתן תורה היה צריך להפעיל את כל הכוחות
שלו כדי להגיע לעשות את כל התורה רק על ידי מלם האלוקים שבו והיחיד בעולם שהצליח
להגיע לזה היה אברהם ולכן רק אותו ציוה
הקב"ה ואמר לו לך לך אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: אל דרץ הארץ שדרכו ניתן להגיע לתורה .
והניסיונות שעבר אברהם הם חלק מן ההליכה בדרך הארץ
בשלמות אל עץ החיים היא התורה
ואומר הגור אריה שמות פרק לב
ומפני זה צריך ליתן טעם למה לאברהם בפני
עצמו יותר מן שאר האבות, אלא מפני שנתנסה בעשר נסיונות, והכתוב רוצה לחבר
"זכור לאברהם", שהרי רוצה לומר שיזכור זכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות,
לכך אמר "זכור לאברהם".
ואכן אומרת הגמרא שאברהם הצליח להגיע למצב שעשה את
כל התורה כולה .תלמוד בבלי מסכת קידושין
דף פב עמוד א
וכן הוא אומר באברהם אבינו: ואברהם זקן...
וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה,
שנאמ': עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.
כלומר אברהם הצליח לעשות את הדרך של דרך ארץ ולהגיע אל עץ החיים היא התורה ולעשות
אותה על אף שהוא לא קיבל אותה .
וכך מפרש ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא
ל"ג בעומר וסיום הש"ס
אך ברעיא מהימנא (שם עמוד ב') אמר בוצינא
קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר (במדבר כ"ז,
כ') ונתת מהודך עליו, אמר ליה שפיר קא שאלת ה' סלקת באת י' חמש זימנין עשר וחמשין
תרעין דבינה וכו' ובגין דא מבינה ועד הוד כולא אתפשטותא חדא, והיינו דחסד גבורה
תפארת האבות מרכבה להם והם שורש תורה שבכתב. דאברהם אבינו ע"ה היה הראשון שקיים
כל התורה כולה (כדאיתא יומא כ"ח ב) ויצחק כתיב (דברים ל"ג, ב') מימינו
אש דת למו ואורייתא מסיטרא דגבורה קא אתיא (זוהר ח"ג פ' סוף ע"ב) ויעקב
כתיב (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה' ב) אך הם קיימו בעצמם
הדברי תורה. ומשה רבינו ע"ה הוריד כל התורה לארץ ומחסד ועד הוד הוא התפשטות
תורה שבכתב והוד אהרן מרכבה למדה זו ומשם מתחיל תורה שבעל פה, ומכל מקום במתנה
ניתן ההוד למשה וכלול כל המדות מעשר וחמש פעמים עשר חמישים שערי בינה וזה ניתן
למשה הפלפול ונהג בה טובת עין ונתנה לישראל כמו שאמרו בנדרים (ל"ח א) ונצח
והוד משם יניקת הנביאים וכתיב למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהו ספירה
שמינית (ברעיא מהימנא שם) ואהרן הכהן מרכבה למדת הוד שלהשפיע התורה שבעל פה בלב
ישראל זה נתן משה רבינו ע"ה לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא כמו שמובא בזוהר
(ח"ג נ"ג ב) שהוא המטהר ומקדש לישראל שיוכלו לקבל בלב התורה שבעל פה.
וכמו שנאמר (דברים ל"ג, י') יורו משפטיך ליעקב וגו' וכתיב (מלאכי ב', ז') כי
שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וכתיב (דברים י"ז, ט') ובאת אל הכהנים שהם
רבותן של ישראל ומשה רבינו הוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה לארץ:
כלומר האבות אברהם יצחק ויעקב הביאו את עם ישראל
למצב שבו ניתן יהיה לקבל את התורה על ידי משה ולכאורה הם עשו את הדרך שהיא דרך
הארץ עד קבלת התורה וזה ההשתדלות של האדם במצב של הסתר פנים כמו שהיה בזמנו של
אברהם ויצחק ויעקב.
אבל לאחר מתן תורה לכאורה אין יותר את העניין של
דרך ארץ הרי התורה התקבלה על ידי עם ישראל אבל צריך להגיד שלאחר חטא העגל נוצר
הסתר פנים שונה אבל עדיין הסתר פנים והמיתה חזרה לעם ישראל ואולי גם חזרה החרב
המתהפכת ואז צריך גם דרך ארץ שהיא חלק מהשתדלות שלנו להגיע לתורה במצב של הסתר
פנים . אבל כנראה שהעמל של האבות שינה את כל הכניסה לדרך ארץ
וכך אומר הזהר הקשור (תרגום )
וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם
הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן.
פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת
שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה - שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים
וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [ומה היא אומרת
כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת
שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל
מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]
כלומר האבות לאחר העבודה שלהם בעולם הזה הפכו לחלק
מאותם ששומרים על דרך הארץ והזוהר מקשר בן אותו נר שנמצא על התינוק שנתן לו לראות
מסוף העולם עד סופו ועכשיו הגיע למצב שהוא נדחה על ידי השומרים שהם האדם הראשון
והאבות .
ויש גרסה אחרת על אותו נושא וכך כותב הזוהר חדש
כרך א (תורה) פרשת נח [המתחיל בדף לד עמוד ב]
א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא
ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של
מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים
אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו
הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודהמע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי
שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו [תלים קיח] ולמעלה מהם
שומרים מה"ש בחומות העיר שנאמ' [ישעי' סב] על חומותיך ירושלים זו היא ירושלים
של מעלה הפקדתי שומרים אלו מה"ש. ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד
מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא
סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך
ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב
המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] [דף לו עמוד א]
בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס
בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו
אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות. זכתה הנשמה נותנין לה פינקס סימן ליכנס ונכנסת
לג"ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר
[ישעיה ד] וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה.
כאן מוזכר רק האדם הראשון ולא האבות ולא מוזכר את
נושא הנר למי שנדחה וההבדל ברור כאן זה לפני העבודה של האבות וכאן זה לאחר העבודה
של האבות ולאחר מתן תורה שבו היה נר דולק על העובר ומלמדים אותו את כל התורה כולה .
וכך ניתן להבין מן התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב
תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן:
תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר רק חזק ואמץ
מאד לשמר ולעשות ככל התורה. חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים. תפלה מנין - שנאמר
קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'; דרך ארץ מנין - שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו
וגו'.
ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק י
(יב) חזק. וצוהו שיתחזק, א] בעד עם ה', ב] בעד ערי אלהינו, שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל. והודיע בזה כי תשועת ה'
צריכה שתי הכנות, א] ההכנה הטבעיית, ואמרו חז"ל (ברכות לב ב) ד' צריכים חזוק
דרך ארץ שנאמר חזק(ו) ונתחזק(ה). ב] ההכנה המחשביית, לשם ה', ועז"א בעד
אלהינו. ואז ה' הטוב בעיניו יעשה, לעזור כפי ההכנה הראויה:
ונאמר בשמואל ב פרק י
(יב) חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙
בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיקֹוָ֔ק יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב
בְּעֵינָֽיו:
כלומר דרך ארץ זה אותו קללה שהקב"ה קילל את
האדם להשתדל ולעשות מאמץ כדי לחיות בעולם במקביל למאמץ שלו להגיע לתורה . והאבות
במאמץ שלהם סללו לעם ישראל את הדרך לקבל את התורה על ידי צעידה במסלול דרך ארץ כל
אחד עם המאמץ שלו והניסיונות שלו לשרוד בעולם תוך מאמץ רוחני להגיע לתורה . בקבלת התורה על ידי משה עם ישראל הגיע למצב של
לפני חטא האדם הראשון ולכאורה הדרך לתורה שנחסמה על ידי הכרובים ולהט
החרב המתהפכת נפתח שוב לגישה לעם ישראל אבל חזרה ונחסמה לאחר חטא העגל
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א
דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה
לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד
כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה,
ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא:
בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב ויתנצלו בני
ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר
ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם - שמחה שמעולם על ראשם.
אותם מלאכים ששמו את כתר התורה על כל אחד מ 600000
איש הם ביטוי לפתיחת דרך הארץ לעץ החיים ואותם מלאכי חבלה שלקחו את הכתרים הם אלו ששומרים
על דרך הארץ לתורה . אבל לאחר מתן תורה ניתן לעם ישראל את היכולת להגיע לתורה לא
כמו המאמץ של האבות כי לאחר מתן תורה כל אחד ואחד מישראל בא עם אותו לימוד של כל
התורה כולה על אף שהמלאך גורם לו לשכוח אותו לאחר היציאה שלנו לעולם . ואותו צלם
אלוקים יחד עם הלימוד של המלאך זה המוסר הטבעי שכולם מדברים עליו שהוא בתוך האדם
והוא זה שנותן לאדם את המצפון האמיתי שלו גם אם אותו אדם איבד את אמונתו ואת דרך
האבות וזה מה שכותב הזוהר [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר
ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם
הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה
מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]
ואלי השינוי זה לאחר מתן תורה הוא הבסיס למעשה של
רבי שמעון בר יוחאי אומר תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין
חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף
רבי שמעון בר יוחאי שיודע שלאחר מתן תורה כל אחד
ואחד למד את כל התורה כולה בבטן אימו ולכן מספיק לו רק לימוד תורה ללא דרך ארץ כדי
להגיע לתורה וזה שרוב האנשים לא מסוגלים לזה זה פחות חשוב כי די לעולם רק מי
שעוסקים בתורה כמו שאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי
שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
ואומר רש"י מסכת שבת דף לג עמוד ב
די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה.
וצריך עיון מה עם כל הגויים ? וצריך להגיד שמצבם
יותר טוב מהאבות כי גם להם יש צלם אלוקים ודבר נוסף יש להם את האפשרות להבין את
התורה מה שלא היה לאבות
בדברים פרק כז
(ח)
וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס
וכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף
מז עמוד א
ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי
התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים
כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם
בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן
בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם
גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד.
שהיה להם ללמוד ולא למדו.
הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה
ללמוד אותה ולקבל אותה והיא זמינה לכל דורש מה שלא היה בזמנם של האבות .
