בס"ד
פרשת בשלח מה קורה מיד אחרי קריעת ים סוף ? האם
המסע למרתה היה על ידי ציווי של הקב"ה ? למה נאלץ משה להסיע את עם ישראל בעל כורחו
? מה גרם למים במרתה להיות מרים ? מה הקשר ללימוד תורה ? מה הקשר של וַיֵּלְכ֧וּ
שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים לקריאת
התורה בשני וחמישי ? מה יכול לשנות את המציאות ? מה הקשר בין לימוד תורה למים מרים
? האם מדבר זה עולם של הסתר פנים או הפוך ? מה הלקח של עם ישראל מהמתקת המים על
ידי עץ מר ? למה אדם מריר אין בו תורה ? מה הקשר בין לימוד תורה למתיקות העולם ? ט"ז/שבט/תשפ"א
שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כא - כה
(כא) וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם
מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיקֹוָק֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה
בַיָּֽם: ס
(כב) וַיַּסַּ֨ע
מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר
וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם:
(כג) וַיָּבֹ֣אוּ
מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם
עַל־כֵּ֛ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:
(כד) וַיִּלֹּ֧נוּ
הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה:
(כה) וַיִּצְעַ֣ק
אֶל־יְקֹוָ֗ק וַיּוֹרֵ֤הוּ יְקֹוָק֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם
וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ:
בפסוק כא יש את השירה של מרים מיד לאחר קריעת ים
סוף . אירוע שחז"ל מדברים עליו כאירוע שבו עם ישראל התרומם לדרגות הגבוהות
ביותר
אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק ב
ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא
ראו יחזקאל וישעי', שנא' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), שלא היו רואין אלא מתוך
מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), ומתוך שראו שרפים וחיות
הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא
על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה
ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים
ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים זה אלי, וכן יהא
לעתיד, שנא' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'
ופתאום בפסוק הבא פסוק כב יש שינוי מקצה לקצה
אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב
(כב) ויסע משה את ישראל. פירש רש"י
ויסע הסיעם בעל כרחם, לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי
העושר יביאם לידי חטא, ומעשה העגל יוכיח כי רוב זהב שהושפע להם היה סיבת עשייתו על
כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שריבוי העושר יהיה סיבה לשלא יהיו ראוין לקבל
התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו, כמו שנאמר (תהלים קיט עא)
טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך. על כן הסיעם בעל כרחם:
ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב
ויסע משה. ר' אליעזר אומר
על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע, מלמד שהסיען בעל כרחן, שכיון שראו פגרי מצרים אמרו
כיון שנשמדו כל מעבידנו בואו ונחזור למצרים ונכבשוה, שמא תאמרו אמרו ולא עשו,
ת"ל וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט יז). ר' יהודה אומר עבודת
כוכבים עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מהם באותה שעה,
המדרש מתאר שגם אחרי שעם ישראל התרומם לדרגה
שגבוהה אפילו יותר מנביאי עם ישראל הם חוזרים בסופו של דבר מיד לאחר קריעת ים סוף לדרגתם
הרגילה והעצמית שלהם . כלומר מתברר שהתבוננות במציאות האמיתית באופן חד פעמי לא
משנה את הבחירה החופשית של האדם ,ודרגתו העצמית היא נקודת הבחירה האמיתית שלו . ואם
כך למה עם ישראל מצאו מים מרים ?
חברותא מסכת בבא קמא דף פב עמוד א
ומבארת הגמרא טעמם של תקנות אלו:א. שיהו קורין במנחה
בשבת, הטעם הוא משום יושבי קרנות, כלומר: משום יושבי חנויות כל ימות
החול, ואינם באים לקריאת שני וחמישי, בשבילם תיקן קריאה נוספת במנחה בשבת.ב. ושיהו
קוראין בשני וחמישי:ותמהינן: וכי אטו עזרא תיקן כן!? והא מעיקרא הוה
מיתקנא [תקנה קדומה היתה זו]!? וכדתניא:כתיב [שמות טו כב]: "ויסע
משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלשת ימים במדבר, ולא
מצאו מים", דורשי רשומות [מקראות](7) אמרו: אין
"מים" אלא תורה, שנאמר [ישעיה נה]: "הוי כל צמא לכו למים"
-(8)וכוונת הכתוב לומר: כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, מיד נלאו;(9)
ולפיכך עמדו נביאים שביניהם, ותיקנו להם, שיהו קורין בתורה בשבת,
ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בתורה בשני בשבת, ומפסיקין שלישי
ורביעי, וקורין בתורה בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו שלשה ימים
בלא תורה.הרי שכבר נתקנה תקנה זו במדבר, ולא עזרא הוא שתיקנה!?ומשנינן: מעיקרא
תיקנו חד גברא תלתא פסוקי [בתחילה תיקנו הנביאים שביניהם, שיקרא אדם אחד שלשה
פסוקים] בלבד, אי נמי: תלתא גברי תלתא פסוקי [או שיקראו שלשה אנשים שלשה
פסוקים], כנגד כהנים לוים וישראלים -ואתא הוא עזרא ותיקן תלתא
גברי [דוקא שלשה אנשים] כנגד כהנים לויים וישראלים, ודוקא עשרה פסוקי
לכל הפחות, כנגד עשרה בטלנין.(10)
כלומר המים נעשו מרים כי הם עזבו את התורה במשך 3 ימים לטובת תאוות אישיות של ממון ועבודה זרה . עם ישראל לאחר קריעת ים סוף חזר לדרגה שהיה לפני קריעת ים סוף או אולי דרגה יותר גבוהה אבל לא דרגה מספיק גבוהה כדי להבין את המשמעות של יציאת מצרים . 10 המכות מסמלות את חזרת העולם לתוהו ובהו ויציאת מצרים מסמלת את בנית העולם מחדש עם קבלת התנאי על ידי בנבראים יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . הדבר הראשון שעם ישראל רואה שעזיבת התורה אפילו ל 3 ימים משנה את העולם לעולם שלא ניתן להתקיים בו כי במדבר עם מים מרים לא ניתן להתקיים ועולם ללא תורה שנמשלת למים נהפך לעולם שלא ניתן להתקיים בו . כדי להוציא ספק שאולי המים הם מרים כתוצאה מתהליכים של הטבע ריפוי המכה לא נעשה על הכנסת מתיקות למים כי בצורה הפוכה לגמרי וזה הכנסת דבר מר למים ולפי רבי יהושע המים היו מים מתוקים שנעשו מרים ועל ידי השלכת העץ נהפכו שוב למתוקים . וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א
וימתקו המים, ר' יהושע אומר מרים נהיו לפי
שעה ונמתקו, ר' אלעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם שנ' המים המים ב' פעמים:
וכך אומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א
דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו
לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (שם /משלי/ ג יח). ר' שמעון בן גמליאל
אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא
את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר
המתחבל כדי לעשות בו נס.
כלומר העולם והמציאות קשורים למעשי האדם בעולם
שאין בו הסתר כמו שהיה ביציאת מצרים . מעשי האדם משנים את המציאות בעולם והדבר
שמשנה את המציאות בעולם זה התורה . כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . זה השיעור
הראשון שעם ישראל מקבל מיד אחרי קריעת ים סוף בלי תורה אין עולם ולכן תקנו הנביאים
את קריאת התורה ביום שני וחמישי כדי שאדם לא יעבור 3 ימים ללא תורה בגלל 3 הימים
שעברו עם ישראל ללא תורה וכתוצאה מכך המים הפכו למרים תוך כדי סכנה לעם ישראל שהיה
במדבר .
וכך אומר הכלי יקר שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כב
וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. מדה כנגד מדה לפי
שעסקו בביזת הים יותר מהראוי, ומאז היו בלתי ראוים לקבל התורה שנמשלה למים על כן
נענשו במה שלא מצאו מים, וזהו דעת חז"ל במסכת בבא קמא (פב א) דורשי רשומות
אמרו שהלכו שלושה ימים במדבר בלא תורה שנמשלה למים וכו', ובלי ספק שלא כוונו לומר
שחסרון מים זה היינו התורה, דאם כן מה יעשו בהשלכת עץ אל המים, אלא שרצו לומר לפי
שעל ידי שהיו עסוקים בביזה ולא מיהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה על כן נענשו
שלא מצאו סתם מים, כי כבר אמר להם הקדוש ברוך הוא תעבדון את האלהים על ההר הזה
דהיינו קבלת התורה, והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה על
כן נענשו בחסרון המים, כמו ברפידים שעל שרפו ידיהם מן התורה, על כן נאמר גם שם
ויחנו ברפידים ולא היה מים לעם לשתות:
ואת הלקח הנלמד מזה מדבר ההפלאה מסכת כתובות דף קג עמוד ב
בגמרא זרוק מרה בתלמידים וכו'. ענינו שהתורה
נקראת חק ומשפט, ופירש"י בכמה מקומות חק הוא דבר שאינו ידוע טעמו ומשפט מה
שטעמו ידוע, והוא שבהתחלת לימוד התלמידים א"א שיבינו טעמי הלכות כמ"ש
לגמור והדר לסבור. ואמרו בברכות דף ס"ג הסכת ושמע הס והדר כתת מפני שלא יטעמו
המתיקות שבה, ולכן בהתחלת הלימוד נקראת חוקה. אבל לאחר היגיעה יורה ה' להם טעמי
הלכות ויהי' בפיהם למתוק מדבש ונופת צופים ואז נקרא משפט. ועד"ז פרשנו
בחידושי תורה שזה הי' ענין מרה שהקדים השי"ת קודם קבלת התורה והבינם במי מרה,
שבתחילה הי' מר ויורהו ה' עץ וימתקו המים להיות להם למשל על התורה. וזהו שנאמר
וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וגו'. והארכנו בכל הפסוקים שם באמרי נועם.
כלומר אדם הרחוק מלימוד תורה עצם הלימוד מר לו כי
זה מצריך מהאדם עמל רב , קשה להבין את דברי התורה ואז דברי התורה מרים לו . אבל
לימוד אינטנסיבי בסופו יביא את האדם לכך שהתורה ולימוד התורה יהיו מתוקים מדבש
בדיוק כמו התהליך שהתרחש במרתה שהשלכת עץ מר לתוך מים מרים המתיקו את המים . כי
רק דברי תורה יכולים לשנות את העולם כי העולם נברא על ידי הקב"ה שהסתכל בתורה
וברא את העולם ולכן מהות העולם זה התורה והדרך היחידה לשנות את העולם זה על ידי
לימוד תורה . ושאר הדברים בעולם נמשלים בדיוק לאותם אבנים טובות שעם ישראל בזז
בקריעת ים סוף ואותם אבנים טובות שבמקום ישוב שווים הרבה במדבר אין להם ערך . הערך
היחידי שקיים במדבר זה מים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים ומי שיש לו את כל המרגליות שבעולם
במדבר מת מצמא בלי מים ואין שום ערך למרגליות . זה בדיוק ההבנה הראשונה שעבר עם ישראל מיד אחרי קריעת ים
סוף . עולם של הסתר פנים זה עולם מיושב שבו מרגליות שוות מיליונים ודברי תורה הם
מרים . העולם האמיתי ללא הסתר פנים זה המדבר שבו הערך היחידי שקיים זה התורה ומים
זה תורה .
היחידי שעמד בניסיון היה משה רבנו
אומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כה - כו
ומה ת"ל ושם נסהו, שם ניסה הקדוש
ברוך הוא את משה שלא נתרעם כדרך שנתרעמו ישראל, כדכתיב למען אנסנו הילך בתורתי
(שמות טז ד), ולא עמדו בנסיון.
כי משה הגיע לדרגה עצמית שבו התורה היה קנינו ולכן משה לא התרעם כי משה רבנו הבין את העולם מתוך התורה שלו מה שלא קרה לעם ישראל . וזה מלמד שהדרך היחידה להבין את העולם זה התורה ובלי התורה אין לאדם אפשרות להבין את העולם . חוסר הבנה של התורה מביאה לתהליך של מים מרים כי העולם נהפך ללא מובן ולכן הוא מר . התורה נותנת לך אפשרות להבין את העולם ואז אתה מבין את המשמעות של העולם ואת מה שאמר רבי עקיבא תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב
עביד.
ומי שרואה את העולם כפי שהוא רואה שזה עולם טוב
ועולם טוב לעולם לא יכול להיות מריר . ומתוך זה אתה מבין שמי שהוא אדם מריר בהכרח
שאין בו תורה .