בס"ד
פרשת קרח .קרח הביא איתו 11 סנהדרין
מתוך 12 מול משה . כלומר רב מוחלט של בתי הדין מול משה .קרח ועדתו למדו קל וחומר אחד מהמידות שניתן ללמוד איתם את
התורה , קרח ועדתו היו מוכנים להיהרג על
דעתם כלומר היו כנים לפחות כלפי עצמם בטענות שלהם כלפי משה אז מה בדיוק הטענה נגד
קרח ועדתו ? למה זה לא מחלוקת לשם שמים ? כ"ב/סיון/תשע"ד
במדבר פרק טז
(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה
וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי
מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:
ואומר החזקוני במדבר פרשת קורח פרק טז
פסוק ב
ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לקח
לו מכל שבט כ"ג חוץ משבטו של לוי שמהם התרעומת כדי שיהא מכל שבט סנהדרין קטנה
בין כולם עם און דתן ואבירם מאתיים וחמשים ושלש
כל סנהדרין קטן הוא 23 אנשים X 11 שבטים =
253
כלומר קרח הצליח להשיג יותר מרוב . יותר
נכון להגיד רוב מוחלט כנגד משה . כל הסנהדרין
של כל השבטים למעט שבט לוי הסכימו עם קורח כנגד משה .
ומדובר כאן בעידית של עם ישראל ובתורה
תמימה במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק ב
(ב) נשיאי עדה וגו' - נשיאי עדה -
מיוחדים שבעדה, קריאי מועד - שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם - שהיה
להם שם בכל העולםה) [סנהדרין ק"י א']:
ובתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד
ב
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי
אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי
+דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו
משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת.
כלומר במעמד הר סיני קבלנו את הכלל אחרי
רבים להטות וכאן יש לנו 11 סנהדרין של 11 שבטים כנגד משה אז מה הטענה שלנו לקרח
הרי למדנו לא בשמים היא .
ואומר רש"י במדבר פרשת קורח פרק טז
והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו
ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם
חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה
תכלת לא תפטור את עצמה:
בא קרח עם סברא של קל וחומר שזה אחת
מהמידות שניתן ללמוד את התורה ואכן זו סברא שקשה להפריך אותה
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד
שנים ששאלו, שאל אחד כענין ושאל אחד
שלא כענין נזקקין לענין, מעשה ושאינו מעשה נזקקין למעשה, הלכה ומדרש נזקקין להלכה,
מדרש ואגדה נזקקין למדרש, אגדה וקל וחומר נזקקין * לקל וחומר, קל וחומר וגזירה שוה
נזקקין לקל וחומר,
וכך נפסק שולחן ערוך יורה דעה הלכות
תלמוד תורה סימן רמו סעיף יד
שנים ששאלו, <ה> אחד שאל כענין
ואחד שאל שלא כענין, נזקקים לכענין. מעשה ושאינו מעשה, נזקקים למעשה. הלכה ומדרש,
נזקקין להלכה. מדרש ואגדה, נזקקין למדרש. יב אגדה וקל וחומר, נזקקין לקל וחומר. קל
וחומר וגזרה שוה, נזקקין לקל וחומר.
דבר נוסף קורח והעדה שלו היו משוכנעים
באמת ובתמים שהם צודקים הרי משה הזמין אותם בעצם לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא והקדוש
ברוך הוא יחליט מי צודק . והם הבינו שהם נמצאים במקום שמידת הדין שולטת (כל 40 שנה
במדבר היו עם ישראל תחת מידת הדין ) כלומר הם מוכנים לסכן את החיים שלהם ולעמוד
לפני הקדוש ברוך הוא למשפט . לא מדובר באנשים שרוצים איזה דבר לשם טובת הנאה זמנית
כי לא מסכנים ומוכנים למות תמורת טובת הנאה זמנית , ועוד שהשופט הוא הקדוש ברוך
הוא
דבר נוסף יש כאלו שאומרים שלעתיד לבא
לווים יהיו כהנים וכך כותב בספר פרדס יוסף :
לעתיד לבוא יתעלה ויתקן עצמו עוד
איתא בליקומי תורה כתת יחקאל מד סו והכהנים הלוים בני צדוק דלעתיד לבוא יהיו הלוים
כהנים ויעבדו את העבודה במקדש והכהנים יהיו לוים וזו
היתה מעותו של קרח שמבר היה שכבר הוא
עולם התיקון יאה ורע קודש
פרשת קרח ד"ה ואני הנה אגרא
דכלא ד"ה בקר וידע אמרי יוסף ריש הפרשה
אם כן מדוע אומרת המשנה מסכת אבות פרק ה
[טז] כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה
להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו
מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
אז מדוע מחלוקת קרח זה לא לשם שמים ?
וכאן צריך להבין את ההבדל בן הזמן שמשה
היה חי לעומת המציאות לאחר מות משה. משה
קיבל את התורה מהקדוש ברוך הוא ודרכו קיבלנו את התורה שבכתב ואת התורה בעל פה .
ומשה העביר את התורה לעם ישראל משנה מסכת אבות פרק א
[א] משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע
ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים
הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:
כלומר בימי משה התורה היתה שלמה ,לא היה
חיסרון בתורה .משה ידע את התורה במלואה וחוץ משני אירועים של שכחה זמנית התורה
היתה שלמה . 1. במקרה של פנחס נשכח ממנו ההלכה שבועל ארמית קנאים פוגעים בו 2. ויקרא
רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יג
כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת
אמר להם (שם /שמות כ"ג/) הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום כי שבת היום לה', ובכלי
מתכות מנין שנאמר (במדבר לא) ויקצוף משה על פקודי החיל וכיון שכעס נתעלמה ממנו
הלכה שכח לומר להם הלכות כלי מתכות וכיון שלא אמר משה אמר אלעזר הכהן תחתיו שנאמר
(שם /במדבר ל"א/) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא.
רק לאחר מותו של משה בתלמוד בבלי מסכת
תמורה דף טז עמוד א
"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים
ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש
דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו
לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות -
שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
ורק לאחר שהתורה נפגמה ע"י שכחה של
ההלכות רק אז אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב
"משמת משה, אם רבו מטמאין -
טמאו, אם רבו טהורין - טיהרו!"
וגם רק לאחר
מות משה היה ניתן ללמוד קל וחומר בעצמך ובתנאי שהיה לך כוח פלפול כמו משה בתלמוד
בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א
"אלף
ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"
וזה היה
הטעות היסודית של קרח שהוא טעה במהות של התורה שהיא תורה שנמסרה ע"י משה רבנו
לעם ישראל וכל וההלכה אחרי רבים להטות , קל וחומר , לוים יהיו כהנים זה שייך לזמן
מאוחר יותר . כלומר בזמנו של משה לא היה חסרון בתורה שבכתב ובעל פה . וכדי שכולם
יבינו זאת דאג הקדוש ברוך הוא להסיר כל ספק מכל עם ישראל ודאג שהאדמה תבלע את קרח
ועדתו וכל מה ששיך להם כדי להדגיש שתורת ישראל נמסרה בשלמותה למשה תורה שבכתב
ותורה שבעל פה .לא ניתן לפגום בתורה בכל
צורה שהיא ואפילו טלית שכולה תכלת צריכה ציצית כי כך קיבל משה את התורה .
ולכן מסופר
על קורח ועדתו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח דף קטו עמוד ב
אמר לי
אותו ערבי פתחה של גיהנם כל שלשים יום מהפכתן גיהנם כבשר בקלחת וכשמגיעין לכאן הן
אומרים משה אמת ותורתו אמת והם בדאין.
כלומר הלקח
מפרשת קרח זה לכל עם ישראל לכל הזמן גם בימנו . משה אמת ותורתו אמת ולא ניתן לשנות
זאת .
ולמה זה לא
מחלוקת לשם שמים ? כי השמים היו שלמים בזמן משה ולכן כל מחלקות לא יכולה להיות לשם
שמים ורק לאחר מותו של משה לאחר שנשכחו ההלכות היה בעצם פגם בשמים ורק אז יכול
להיות מחלוקת לשם שמים בכוונה כדי להחזיר חזרה את ההלכות שנשכחו .
