מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

בס"ד

מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת  ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

אומר הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ו

כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י

ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו' מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה

ואמר הלחם משנה הלכות סנהדרין פרק ב

כל אלה התנאים של בעלי מראה ובעלי שיבה ובעלי קומה תנאים של יופי הם ומסתייה דמיעט לן קרא בעלי מומים אלא שנאמר שאם אינם יפים לא סגי בלאו הכי זו אין סברא אלא ודאי שלא אמרן ר' יוחנן אלא על צד היותר טוב ולא לעיכובא

אם כן מצאנו שתלמידי חכמים היושבים  בסנהדרין צריכים להיות בעלי מראה כלומר יפים לא שזה מעכב אבל יש לכך עדיפות

אבל בגמרא ב  תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ עמוד ב

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער! א"ל: למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה: במאני דפחרא. אמר לה: כולי עלמא בפחרא, ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא. אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה: אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין! אמר לה: אי הוו סנו הוו גמירין טפי.

וכן בתלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

(ואמר) +מסורת הש"ס: אמר+ רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב. דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב, לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!

יוצא לנו שיש סתירה מהותית  במקום אחד כתוב שתלמיד חכם צריך להיות יפה ובעל מראה ובגמרא בנדרים ומסכת תענית כתוב שתלמיד חכם עדיף שיהיה מכוער .

ומפרש רש"י מסכת תענית דף ז עמוד ב

אי הוו סנו - אותם נאים שהם חכמים.

טפי הוו גמירי - שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה

כלומר מפרש רש"י שחכם מכוער משפיל את דעתו הוא עניו יותר ולכן לא בא לידי שכחה  אבל אחד שהוא יפה לא יכול להשפיל את דעתו ובא לידי שכחה . אם כן מה ההבדל למה פעם אחת  צריך להיות יפה ופעם שנייה זה חסרון ועדיף להיות מכוער .

אני רוצה לתרץ את הקושיה שמדובר בשני זמנים שונים זמן שהיה קיים בית המקדש וזמן שלא קיים בית המקדש . התנאי של בעל מראה מדובר בחכם שיושב בסנהדרין אומנם סנהדרין היה קיים בזמן שבית המקדש לא היה קיים אבל עיקר קיומו של סנהדרין הוא בזמן שבית המקדש היה קיים  .

לאחר חורבן בית המקדש מופיעים גם בגמרא וגם במדרש שינויים בכל התחומים ויש הפרש במציאות בין הזמן שבית המקדש קיים לזמן שבית המקדש חרב כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ד

(ד) כמגדל דוד. מה מגדל דוד היה גבוה מכל המגדלים שבירושלים, כך בית המקדש גבוה מהכל: צוארך. זה בית המקדש, מה צואר זה לראש ואם נהפך אין לו חיים, כך משחרב בית המקדש נגרע קרן ישראל. מה הצואר נאה לגוף אף בית המקדש נאה לעולם. מה הצואר רוב תכשיטין בו, אף ישראל בזמן שבית המקדש קיים רוב הטובות של עולם היו להם. בנוי לתלפיות.

וצריך לפרש כשבית המקדש היה קיים לעם ישראל היה רוב הטובות אבל ברגע שנחרב בית המקדש הכול התהפך  וכן אנו רואים שינוי נוסף בחגי פרק א פסוק ו

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: פ

ואומר רש"י חגי פרק א פסוק ו

(ו) והבא מעט - בעון בכורים שבטלו:

אכול ואין לשבעה - בעון ביטול מנחות:

שתו ואין לשכרה - שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים:

לבוש ואין לחום לו - בעון בגדי כהונה שבטלו:

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב

טבע האדם השתנה ,טבע המאכלים השתנה , ההנאה מאוכל ושתייה השתנו כלומר חורבן בית המקדש שינה את טבע האדם וגם שינה את הטבע עצמו .

וגם מידת הדין השתנתה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן יג

ארשב"ג משום ר' יהושע משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה שנאמר (תהלים ז) ואל זועם בכל יום,

והמדרש מספק הסבר על השינוי . יש שינוי למטה כלומר בארץ ולכן יש שינוי למעלה

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לג - אנכי אנכי

ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלהים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו), אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה, והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם], אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן,

המסקנה מהמדרשים והכתוב בגמרא שהיה שינוי נרחב ביותר במציאות ובעולם עם חורבן בית המקדש וזה מתרץ את הקושיה לי שלפני שחרב בית המקדש היה יתרון ליופי בתלמיד חכם ולאחר חורבן בית המקדש תכונת היופי נהפכה לחיסרון. האם לשינוי הזה יש הסבר שמתיישב על השכל מדוע כשהחרב בית המקדש יש יתרון לתלמיד חכם שאין בו יופי ולכאורה  הכיעור נותן לו את הכוח לשמר את התורה שלו ?

הפתרון שלי לתירוץ העניין זה מידת הענווה והגאווה. תלמיד חכם בזמן שבית המקדש היה קיים והיה  בעל מראה עדיין היה מולו  את בית המקדש במלא תפארתו  ואומר התלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב

מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[ד] עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם

כלומר עדיין היה אותו חכם יכול להיות עניו כי ראה מולו את בית המקדש ואז יכול היה להישאר עניו אבל כשנחרב בית המקדש לא היה מול אותו חכם משהו שיכול להוות משקל נגד לתכונות שלו ולכן הסיכוי שיישאר עניו היה סיכוי נמוך ולכן היה בעל גאווה  . ולכן רק חכם  שהוא מכוער יכול לשמור על הענווה שלו ולהשפיל את דעתו ולכן יכול לשמור על התורה שלו כפי שאומר רש"י . אבל חכם בעל מראה יש סיכוי גבוה שהגאווה שלו תגרום לו להתאמץ פחות  לא להשפיל את דעתו ולכן לא יוכל לשמר את תורתו בצורה מיטבית .

ולכן משה היה עניו שבאדם  במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס  

והסיבה במדבר פרק יב

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:

כשמול התכונות של משה שהיה עשיר גבוה חכם וכד' יש את התמונות של מראה אלוקים ולא בחידות כיצד יכול להיות משה בעל גאווה ? כי הוא רואה בבירור ומבין את הקטנות שלו מול הגדלות של האלוקים  ,אבל היום תכונות כאלו גורמות לאדם גאווה כי הוא לא רואה מולו מציאות גבוהה יותר כי בית המקדש נחרב . יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימנו במלו תפארתו וגם אותם אלו שהם גם תלמידי חכמים וגם בעלי מראה יוכלו להשפיל את דעתם ולשמור על תורתם  .

פרשת דברים איכה נאמר באדם הראשון ואיכה נאמר בפרשה שלנו מה הקשר בין איכה של האדם הראשון לאיכה של פרשת דברים ? מה השתנה בעולם אחרי מעשה האדם הראשון ? וכיצד נוכל להחזיר לנו את בית המקדש שנחרב ולתקן חזרה את העולם ? ‏ה'/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת דברים איכה נאמר באדם הראשון ואיכה נאמר בפרשה שלנו מה הקשר בין איכה של האדם הראשון לאיכה של פרשת דברים ? מה השתנה בעולם אחרי מעשה האדם הראשון ? וכיצד נוכל להחזיר לנו את בית המקדש שנחרב ולתקן חזרה את העולם ? ‏ה'/אב/תשע"ד

נאמר בבראשית פרק ג

(ט) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:

ונאמר בדברים פרק א

 (יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:

נאמר בתורה איכה באדם הראשון ונאמר איכה ע"י משה בפרשה שלנו ואני רוצה לבחון את הקשר בין הדברים . אומנם הניקוד שונה אבל  רואים שהשל"ה פרשת דברים תורה אור עושה קישור בין הדברים

וזהו ענין הדין המוזכר בפרשת 'אלה הדברים' דברי תוכחת מוסר. וקונן עליו הקדוש ברוך הוא 'איכה' (בראשית ג, ט), וכן 'אלה הדברים' (דברים א, א), 'אלה' בגימטריא 'איכה'. וכן רמז משה רבינו ע"ה (שם שם, יב) 'איכה אשא לבדי'. ואף כי ענין 'איכה' של משה רבינו ע"ה הוא מעלה גדולה, גם ענין אדם שקילקל ונגזר עליו מיתה, זהו לטובתו כי בזה נתקן.

וננסה להבין את הקשר בין הדברים

האדם הראשון חטא בעץ הדעת והחטא שלו גרם לשינוי מהותי באדם ובבריאה

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים, כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני וגו'.

מעשה האדם הראשון גרם לאדם הראשון וכמו כן לבריאה להשתנות בצורה קיצונית  האדם הראשון היה בכל העולם כולו ולאחר  החטא שלו הוא הצטמצם למקום קטן יותר ונראה  שמקום שהוא הצטמצם אליו היה ארץ ישראל ןאומר הרש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ט

(ט) ויקרא. הוא קרא אליו מרחוק, בעיצומו של סילוק שכינה:

איכה. ("אי" =מקום סגור ומבודד; וגם ארץ ישראל נקראת "אי", - שכן עמה לבדד ישכון. "איה": השאלה למקום). היכן אתה? איזו עמדה תפסת? לאיזו דרגה הגעת?

בפרשת נח במבול היה עוד שינוי בבריאה אומר הכלי יקר בראשית פרק ח

אבל בארץ ישראל נאמר ביחזקאל (כב כד) ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם. מאחר שלא נטהרה במי המבול אם כן עוד טומאתה בה וכשיושבי הארץ ההיא חוטאים יש לתלות החטא בארץ, לכך נאמר דוקא בארצות שבע אומות ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה וגו' כי בזה מיושב מה שיש להקשות הרי הכתוב אומר כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' הושוו זה לזה ואם כן למה לא תקיא הארץ את יושבי ארץ מצרים כאשר קאה ארץ כנען את הגוי, אלא לפי שארץ מצרים גושמה ביום זעם ואין לתלות עוד פשעם בארץ

לפני המבול העולם היה חלק בלתי נפרד  מבני האדם וחטא של האדם שינתה את  העולם וקלקלה את האדמה וההתנהגות של  החיות כלומר העולם כולו היה כאילו גוף אחד . המבול שינה את המציאות הזאת כי הקב"ה אמר בבראשית פרק ו

(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: ס

(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:

כלומר המבול ניתק את הקשר בין התנהגות האדם לעולם . רק בארץ ישראל מקום המיוחד לעם ישראל ולהשגחה הפרטית של הקב"ה המציאות הזאת לא השתנתה וזה אחד מחסדי השם כי כאשר עם ישראל עושה חטא יכול הקב"ה להיפרע לא בעם ישראל אלה בארץ ישראל גם ע"י גלות מארץ ישראל וגם ע"י בפגיעה בארץ ישראל עצמה וזאת כדי לא להגיע לכיליון של עם ישראל  כתוב בויקרא פרק יח

(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:

וכתוב במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ט

מהו למשכן שאם יתחייבו שונאי ישראל יהא המשכן מתמשכן עליהם, אמר משה רבונו של עולם בזמן שאין להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם א"ל נוטל אני צדיקים שבהם מביניהם ויהיו מתמשכנין עליהם, וכן הוא אומר ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב) אלו הצדיקים, לכך כתיב ויעש את הקרשים למשכן

כלומר המילה איכה מרמזת על מקום מסוים , על ארץ ישראל ובשני המקרים גם אצל האדם הראשון וגם אצל משה המילה איכה מרמזת על חורבן על הצטמצמות אצל האדם הראשון מעשיו גרמו לו להצטמצם לארץ ישראל כלומר החטא גרם לחורבן העולם ואצל משה המילה איכה מרמזת על חורבן בית המקדש ואומר מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א

 שלשה בני אדם אומרים איכה, ישעיהו ראה את ישראל בפחזן אמר איכה היתה לזונה (ישעיה א כא), ירמיה ראה אותם בניוולן אמר איכה ישבה בדד (איכה א' א'). משה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי (דברים א יב), ולפי זה התחיל משה להוכיח את ישראל, כי ידע כי יחטאו בסופם, ויעשה בהם מה שלא נעשה באומה, לפיכך אמר אלה הדברים, לפי שהיו דברי תוכחות,

כלומר משה אומר איכה בזמן של שלוה בזמן שעם ישראל מתכונן לכבוש את הארץ לקראת בנין בית המקדש אבל משה מבין מצורת ההתנהגות של עם ישראל שסופו לחטא וסופו לגלות מארץ ישראל ושבית המקדש יחרב . ומשה למד זאת מההתנהגות של עם ישראל עכשיו  על העתיד

דברים פרק א

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א סימן יב

[יב] טרחכם ומשאכם. מלמד שהיו דבריהם במשא לשומעים הדין: וריבכם. שהיו מריבין עם הדיינים, אם לא היו אומרים כרצונכם:

פני דוד שמות פרשת משפטים

ואבא מארי זלה"ה היה מפרש במשז"ל לא נחרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ואמרו פ"ק דסנהדרין ויהי דוד עושה משפט וצדקה איזהו משפט שיש בו צדקה זו פשרה וז"ש כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלים שנחרבה בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה צדק דהיינו פשרה ע"ד משפט וצדקה למדו יושבי תבל דלא לבד צריך ליזהר במשפט רק ליזהר לעשות פשרה.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב

אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

וזה הקשר בין איכה של  האדם הראשון לאיכה של משה  האדם הראשון עשה חטא שנטה ליבו לעשות מה שעשה בניגוד לציווי של הקב"ה כאילו אין קדוש ברוך הוא ולראיה הסתתר האדם הראשון מהקב"ה ולכאורה איך חשב שיכול לעשות זאת ? ולכן הקב"ה קורה לו איכה ?  ועם ישראל שצריכים שופט על כל 10 אנשים חושבים שעל ידי חוקי התורה יוכלו לקבל יתרון על האחר, ולכן מתעקשים על דין תורה אבל לא כדי לברר את הדין אלה כדי לקבל יתרון על האחר  ולא עושים את זה בגלל  יראת שמים אלה בגלל שנאת חינם כלומר הם אוהבים את עצמם וחושבים שע"י דין תורה יהיה להם יתרון על האחר ולכן הם משתמשים בדין תורה לא כדי לברר מה נכון לעשות אלה כדי להרוויח מול האחר . חשיבה כזאת היא חשיבה של מין או צדוקי כי לא מאמינים באמת  שהקב"ה מנהל את העולם ,וכאילו ע"י תמרון של דין תורה נוכל לקבל דבר שלא מגיע לנו כאשר דין תורה נעשה כאמצעי לקבל דבר מהאחר ולא כדי לברר את הדין לאשורו ,וכל אחד מוצא לעצמו פתח כדי להוציא ממון מהשני  .

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך.

וכך עם עם ישראל שנטה לבו ונאמר דברים פרק ו פסוק יח

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:

כי רק ע"י חשיבה ישרה חשיבה שהקב"ה מנהל את העולם ולא אתה נוכל לקבל  חזרה את ארץ ישראל ובית המקדש  , לא לנסות להשתמש בכל אמצעי כולל דין תורה כדי לקבל יתרון על האחר  וצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם כי יש דין ויש דיין .וכדי שבית המקדש יבנה אנחנו צריכים לישר את עצמנו להסיר מאיתנו את שנאת החינם של האחר ,ולמה זה שנאת חינם ? כי באמת לא נוכל להשיג יתרון על האחר כי מי שמנהל את העולם זה הקב"ה , והכוונה לא לחשוב רק על הרצון להטיב עם עצמך כי מחשבה כזו היא מחשבה של מין שאין דין בעולם שהקב"ה חס וחלילה לא מנהל את העולם ואני מנסה בכל כוחי שיהיה לי יתרון על האחר ולנקוט בכל פעולה כדי שלי יהיה טוב בכל מחיר כולל שימוש בדין תורה כאמצעי ולא כמטרה .

ונטית הלב ועקמומיות השכל גרמה לחורבן העולם  וישרות  הלב ועשית הטוב  זה מה שיחזיר לנו את בית המקדש במהרה בימנו .