פרשת בשלח מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ?  ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

יש כאן 4  תנאים

1. אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אלהיך

2. וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה

3. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו

4. וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו

והתוצאה :

כל המחלה אשם שמתי במצרים לא אשים עליך כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ

אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע :

הבנת שמע תשמע כלומר שתרצה לשמוע אז הקב"ה ישמיע לך את הכול אבל אתה צריך לרצות לשמוע כמו שאומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט):

ואם לא תרצה לשמוע אז שכח תשכח כלומר תשכח את כל המצות שאתה יודע כלומר דבר ראשון זה הרצון של האדם לרצות ולהבין והרצון הזה הוא העיקרון הראשון

וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה  :

אומר האבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו

והישר בעיניו - הוא שנטע בלב

ולי נראה להבין את האבן עזרא שאדם רוצה להיות ישר הוא צריך להתבונן בעיניו והכונה להסתכל לתוך הלב מה שהקב"ה  נטע בתוך הלב וכך מתפרש העניין אתה צריך להסתכל לעניו לא לעינים שלך אלה לעיניים שהקב"ה נתן לך להסתכל לתוך הלב ולהבין את מה שנמצא בתוכך לא מה שאתה רוצה אתה צריך לראות מה הקדוש הקב"ה רוצה ממך וזה מה שנקרא יראת שמים מלשון לראות מה שבשמים אבל השמים נמצאים בתוכך וכך כתוב בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 32

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים,

וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו  :

אומר תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק א

מ"ט דרבי יוסי [שמות טו כו] והאזנת למצותיו וגו' שמע לאזניך מה שפיך מדבר

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

והאזנת למצותיו אלו הלכות,

כלומר התוצאה של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב כלומר יראת השמים נותנות לאדם להשמיע את ההלכות ולהשמיע לעצמו את ההלכות כלומר את התורה כלומר להבין את התורה ולהשמיע את התורה דרך פיו ולשמוע את התורה לאחר התהליך של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב

וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו  :

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושמרת כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל.

כלומר יש חלקים של התורה שלא מועיל הרצון לשמוע ויראת השמים כדי להשמיע את ההלכות ולהאזין להם כלומר להבין אותם והם אותם חוקים שכל אחד לפי דרגתו יכול לא להבין והרצון לשמוע והתבוננות פנימה לא תעזור והם אותם חוקים שאין טעמם נגלה לכל

ואחר 4 השלבים הללו שאדם מקים הוא בבחינת קבלת התורה כמו מתן תורה ואז אותו האדם נמצא בדרגת קבלת התורה . כלומר מצד אחד יש את מצרים וכמו שכתבתי בעבר 10 המכות הביאו את מצרים לנקודה של תוהו ובהו כלומר לנקודת התחלת הבריאה ומהצד השני נמצא מתן תורה

צד אחד זה הצד של תוהו והצד השני מתן תורה זה המצב של שלמות כמו שאומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) וכל העם ראים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ולכאורה כל אחד נמצא בן שני הקצוות הללו בן מצב של מתן תורה ואז אין שום מחלה שהיית במצרים כלומר במצב של מתן תורה אין מחלה שיכולה להתקיים ובמצב של מצרים כל המחלות מתקיימות כי זה מצב של תוהו ובהו זה מצב של חוסר קיום .

ולכן כאשר נמצאים באחד הנקודןת באמצע אין אפשרות שאין מחלה ואז הפתרון אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ  כלומר רפואה צריכים בכל מצב בן מצרים למתן תורה . במצב של מיצרים אין יכולת ריפוי כי זה מצב של חמישים שערי טומאה . במצב של מתן תורה אין צורך בריפוי כי אז כל המחלות הם במצב של לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ  אבל בכל מצב בן שני הנקודות זה מצב שיש מחלות ואז צריך את אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ 

וכך מפורש בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.

וזה מלמד אותנו על הדרך של כל אחד להגיע למצב של מתן תורה כי כל אחד יש לו את הדרך להגיע למצב הזה כמו שכותב המדרש על משמעות ושכנתי בתוכם 

פרשת בשלח למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בשלח  למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה

 י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).

ואומר המגן אברהם סימן רכה ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:

כלומר יש לנו שני דעות שהמגן אברהם קורא להם הפוכות האחד שהאבא נענש עד עכשיו על מעשי בנו ולכן האבא שנפטר  מהעונש של הבן כאשר הוא מגיע לגיל 13 כאשר מעכשיו מה שיעשה הבן יהיה לזכותו ולרעתו של הבן ולא לרעתו של האב ודעה שנייה שהבן נענש בגלל האב וכתוצאה מכך האב נענש כמו שאומר מחצית השקל אורח חיים סימן רכה ס"ק ה

(ה) מעונשו כו'. ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

המקור להלכה זו היא בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

י [כה, כז] ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה

וצריך הסבר על המדרש וכיצד הוא נוגע להלכה של הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה . המדרש מדבר על שני צמחים שגדלים אחד בתוך השני ולכאורה משקים אותם באותו המים אבל צמח אחד גודל עצבונית כלומר קוץ והאחד גודל הדס והוא משוה את זה לשני ילדים כמו יעקוב ועשיו שניהם יצאו מאותו הבטן וחונכו על ידי אותם הורים יצחק ורבקה אבל האחד יצא עשיו כלומר קוץ והאחד יצא הדס כלומר יעקוב והמסקנה של המדרש ולכן צריך האדם להיטפל כלומר ללמד את בנו תורה עד גיל 13 ולאחר מכן להגיד ברוך שפטרני מעונשו של זה . וצריך להבין מה המשמעות של המדרש האם זה שאני ילמד אותו תורה ישנה את מצבם של הבנים ? האם עשיו יכול לצאת כמו יעקב אם היה אביו מלמד אותו מה שצריך או שמראש עשיו היה קוץ ויעקב היה הדס וכל הלימוד שהאבא לימד אותו לא היה משנה את מצבו ?

וכדי להבין את עניין הבן והאב

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר חלק מהאב כמו שאומר הגור אריה שמות פרק כ

דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו, ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו - הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה, ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן.

כתוב בדברים פרק כד

(טז) לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כלומר שכתוב פוקד עון על בנים זה רק שהבן אוחז במעשי אביו . כלומר הדין הזה שהבן נענש על מעשי אביו מוסבר שהבן הוא חלק מהאב כמו שכתבנו שהבן הוא הרגל של אביו ואז מובן שעד גיל 13 שהבן לא נחשב לבוגר הוא תמיד הרגל של אביו ומגיל 13 הבן נחשב לבוגר בזכות עצמו ולכן כל מעשה שהוא עושה נחשב למעשה של הבן אבל במעשה שהבן עושה כמעשה אביו שלמד ממנו עד גיל 13 הוא נחשב לרגל של אביו ולכאורה הבן יכול לקבל עונש על מעשה אביו גם אם הוא מעל גיל 13 אם הוא ממשיך את מעשה אביו

וכאן צריך לראות את כל התמונה המורכבת של יחסי הגומלין בן הבן לאב נראה קודם את החלק של הבן :

1. הבן נחשב עד גיל 13 לרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש על מעשי אביו

2. כל המעשים של הבן מעל גיל 13 שהם זהים למעשה האב ומה שלמד ממנו עד גיל 13 לגבי המעשים הללו הבן נחשב עדיין כרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש בגלל מעשי האב כי לכאורה למעשים אלו הוא עדין נחשב גם אחרי 13 לחלק מן האב

3. אם הבן משנה ממעשי האב לאחר גיל 13 הוא מתנתק מן האב וזה נחשב כמעשה הבן ועל דברים אלו הוא נחשב עצמאי או מנותק מן האב

4. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כאילו האב עשה אותם ולכן האב נענש על מעשה הבן גם אם לא למד אותם מהאב

בו נראה עכשיו את הצד של האב

1. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כמו מעשה האב כי הבן הוא רגל של אביו ולכן האב יכול להיענש על מעשה הבן כי הוא חלק ממנו גם על מעשים שלא למד מהאב

2. מה שנענש הבן על מעשי אביו ניכנס לחובתו של האב כי הוא גרם לבן במעשיו להיענש ואפשר להגיד שזה כאילו הכה את עצמו

כמו שאומר הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

3. אפשר אולי להגיד שמה שהבן נענש על מעשי האב גם לאחר גיל 13 כאשר הבן אוחז במעשי אביו למעשה זה הבן נחשב כרגל של אביו אבל כל זה מדובר למעשיו של הבן שהבן למד אותם עד גיל 13 והמשיך לעשות אותם אחרי גיל 13 אבל מעשים שלמד אותם הבן אחרי גיל 13 מהאב לא נחשבים לרגל של האב . כמו כן מעשים שלא למד מהאב והמשיך אותם אחרי גיל 13 אינם נחשבים כחלק ממעשי האב

ולאחר כל ההבנה של היחסים בן האב לבן ניתן להבין את הפתרון של רבי אלעזר . אדם  צריך  להיטפל בבנו כלומר ללמד אותו תורה כלומר אדם שמלמד את בנו תורה והוא עושה השתדלות לקיים את התורה בעצמו הוא מקטין את הסיכוי שבנו ייענש על מעשיו  ואז ייענש על גרימת העונש לבנו , הוא מקטין את הסיכוי שהבן שלו יעשה עברות וזה יחשב  לרעתו כאילו הוא עשה את זה כי הבן הוא רגלו וגם יקטין את הסיכוי שבנו לאחר גיל 13 ימשיך את מעשיו שלימד אותו עד גיל 13 ולמעשים אלו יחשב כאילו הוא רגלו  ולכן הבן ייענש גם לאחר גיל 13 וגם הוא עצמו ייענש על זה . על אף ההשתדלות של האב יכול לצאת לו בן כמו עשיו ועד גיל 13 גם אם עשה את כל ההשתדלות מעשיו של הבן נזקפים לרעצו כי הבן הוא רגלו אבל לאחר גיל 13 מה שלא אשמת האב יש ניתוק מוחלט בן מעשה הבן למעשה האב .

ולכן לדעתי ניתן להגיד שאולי הברוך שפטרני מעונשו של זה הולך גם על זה וגם על זה כלומר על הדעה הראשונה שמגיל 13 מעשי הבן לא מחייבים יותר את האבא ועל הדעה השנייה שהבן לא ייענש יותר בגלל מעשי האב חוץ מאותם מעשים שהבן אוחז במעשי אביו אבל מגיל 13 מה שילמד הבן ממעשי האב לא יגרמו מעשי האב לעונש הבן

ולכן ניתן להגיד שזה לא דעות הפוכות אלה דעות משלימות

ומתוך זה ניתן להבין את הכלל של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א

ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא

כלומר הבן מזכה את האב והאב לא מזכה את הבן שמדובר בבנים גדולים  

שהבן שנחשב לרגל של אביו נחשב לרגל של אביו לכל דבר שהאב לימד אותו והבן ממשיך לעשות את מה שהאב לימד אותו גם אחרי גיל 13 לכל המעשים הללו הבן נחשב כרגל של אביו וכאילו האב עצמו עשה אותם כמו שזה נחשב לחטאים קל וחומר למצוות ולכן הבן מזכה את אביו אבל מעשי האב לא יכולים לזכות את הרגל כי זה היחס בן הבן לאב .