שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

בס"ד
שבועות מתי מתה אשתו של בועז ? כמה ילדים היה לבועז ? מה עשה בועז כתגובה למותם של 60 ילדיו ? כמה ילדים מתו לאיוב ? מה ההבדל בן איוב לבועז ? מה תיקן בועז עם בית דינו ? כיצד התנהג בועז כאשר ראה את רות למרגלותיו ? למה אחיו של בועז לא רצה ליבם את רות ? מה מלמד אותנו ההתנהגות של בועז ? מה הקשר לנעשה ונשמע ? האם ילד אחד יכול להיות יותר מ 60 ילדים ? מה הקשר לשישים הגיבורים של שלמה ? מה היה הדבר האחרון שעשה בועז ? כיצד כל זה קשור למתן תורה ? ‏ה'/סיון/תש"פ

מה הקשר בן מגילת רות ולמתן תורה ?  תמיד מתמקדים ברות ובועז תמיד נמצא ברקע ולא במרכז . ואני אנסה להתמקד בחלק של בעז למגילת רות והקשר למתן תורה

הגמרא מרחיבה בנושא בועז הוא אבצן חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, בעלה של נעמי, וכן מחלון וכליון, בניו, גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו, שמתו כולם בארץ מואב, ולא היו למחלון וכליון בנים? מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ. וזאת, על אף שיצאו מחמת הרעב.שנאמר⁽²¹⁾ [במגילת רות, א] בתיאור חזרתה של נעמי משדה מואב לבית לחם: "ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי!? "ומבארת הגמרא: מאי "הזאת נעמי!? "אמר רבי יצחק: אמרו "חזיתם נעמי, שיצאת מארץ לחוצה לארץ, מה עלתה לה!? ", שאין בידה כלום.⁽²²⁾ואמר רבי יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בועז, והוא נעשה אלמן, כדי שישא את רות. ובא הכתוב ללמדך שהקב"ה מקדים רפואה למכה, וכי יש לו לאדם לבטוח בה',⁽²³⁾ שכל מה שמתרחש, אפילו דבר שנראה לו כרעה, הרי הוא לטובה.והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שכבא, קיימא מנו בייתא. קודם שמסתלק המת מן העולם, כבר עומד ומזומן מי שממונה על ביתו, ועומד במקומו. וגם כאן, היתה רות עומדת ומזומנת לבועז, עוד לפני שמתה אשתו.אמר רבה בר רב הונא, אמר רב: אבצן, אחד מן השופטים המתוארים בספר שופטים, שקם לשפוט את ישראל אחרי מות יפתח הגלעדי, והיה גר בבית לחם, זה בועז!

ודנה הגמרא: מאי קא משמע לן!? איזה לימוד לדבר מצוה יש לנו מהידיעה שאבצן זה בעז, כי אם אין לנו כל לימוד מכך, מה התועלת לומר זאת?ומבארת הגמרא: קא משמע לן כאידך, דבר אחר, דאמר רבה בר רב הונא, וממנו יש ללמוד הנהגה נכונה, שגם אם נשא אדם אשה בבחרותו, ויש לו בנים רבים ממנה, ישא עוד פעם אשה, אפילו בזקנותו [אם מתה אשתו הראשונה], שמא לא יתקיימו בניו מאשתו הראשונה.

דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו בשעה שחיתנם.

שנאמר בספר שופטים [פרק יב] לגבי אבצן, שהוא בעז:"ויהי לו שלשים בנים. ושלשים בנות שלו, שילח החוצה מביתו, דהיינו שהשיאם לאנשים. ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ, שלקחן כנשים לבניו. וישפוט את ישראל שבע שנים".ובכל אחת ואחת מהחתונות של שלשים בניו ושלשים בנותיו עשה שני משתאות. משתה אחד, של אירוסין, הוא עשה בבית אביו של החתן, ומשתה אחד, של נישואין, בבית חמיו של החתן. וכיון שעשה שני משתאות בכל חתונה, הרי בסך הכל, בששים החתונות, עשה אבצן, שהוא בעז, מאה ועשרים משתאות.ואילו לא היה אומר רבה בר הונא שאבצן זה בעז, היינו מניחים שהם שני אנשים שונים, ולא היינו למדים מכאן שיש לו לאדם לישא אשה אחר מות אשתו, ולהוליד ממנה בנים, אפילו אם יש לו בנים מאשתו הראשונה.ובכולן, בכל מאה ועשרים המשתאות, לא זימן אליהן את מנוח [לפני הוולדו של בנו שמשון], כי אמר בעז על מנוח, כיון שאשתו של מנוח היא עקרה, ואין לו בנים, הרי הוא משול לכודנא פרידה עקרה, ולכן, במאי פרעא!? הרי אין לו בנים למנוח לחתנם ולהזמין אותי לסעודת נישואיהם, ולא אוכל לפרוע לו כגמולו על שבא לחתונת בני.⁽²⁴⁾והוסיף רבה בר רב הונא, ואמר: וכולן, כל ששים בניו ובנותיו של בעז מאשתו הראשונה, מתו בחייו של בועז, לאחר שמתה אשתו ונשא את רות.והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב מששים הבנים שהיו לו קודם

מהגמרא הזאת אנחנו שומעים סיפור מדהים על בועז הוא אבצן היה לו 30 בנים ו 30  בנות . בועז שהיה גדול הדור חיתן אותם ב 120 משתאות 2 לכל אחד . משתה של אירוסין ומשתה של נישואין . כולם ללא יוצא מן הכלל מתו בחייו של בועז לפני שבועז ייבם את רות כי ביום שבועז ייבם את רות הוא מת . לשם השואה כאשר אנחנו מדברים על איוב ועל הסבל שעבר מדובר על 10 ילדים 7 בנים ו 3 בנות .

איוב פרק א פסוק א - ב

(א) אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע:

(ב) וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת:

איוב פרק א פסוק יח - יט

(יח) עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר:

(יט) וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ:

כלומר אצל בועז היה האסון גדול פי 6 מאשר איוב . לבועז מתו 60 ילדים וגם אשתו של בועז . אשתו של בועז מתה בדיוק ביום שהגיעה נעמי  ורות מחוצה לארץ לארץ ישראל .

ועם כל האסון שקרה לבועז אפילו נדנוד של הרהור לא עלה בדעתו של בועז

רות פרק ב פסוק ד

(ד) וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְקֹוָ֣ק עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְקֹוָֽק:

ואומר הנחל אשכול רות פרק ב פסוק ד

(ד) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרי' ה' עמכם. נראה שלהיותו ראש הסנהדרין והגיע לפרשת דרכים וכתבו התוס' שתמיד מהרהר בתורה וגם תלמודו שגור בפיו להכי פתח ואמר ה' עמכם להורות כי היה לומד וח"ו לא הזכיר ה' בלי שיקדים מלה.

וכדי שנבין יותר לעומק את יראת השמים של בועז הוא אבצן תיקן בועז כראש סנהדרין שאדם יקדים את שם השם כאשר הוא נפגש עם אדם אחר . כלומר בועז שקיבל מכות נוראיות מהשמים כאשר  60 מבניו ובנותיו מתו הוא קיבל את זה ללא הרהור על מעשיו של הקב"ה ותיקן שצריך להכניס את  שם השם כאשר אתה נפגש עם אדם אחר . אולי הבין בועז שלפעמים מכות כאלו מהקב"ה יכולים לגרום לאיזה רפיון ביראת השמים ולגרום לאיזה הרהור על הצדק בעולם הזה ולכן החליט בועז עם בית דינו להוסיף ולהכניס את הקב"ה בכל מפגש בין שני אנשים . התיקון הזה של בועז הוא בהחלט הפעלת מידתם  של המלאכים והוא "נעשה ונשמע" . גם כאשר נראה לך שיש איזה מקום להרהור בדרכי הקב"ה צריך להמשיך ולהתחזק ולהפעיל את מידת המלאכים שהיא נעשה ונשמע .

אומרת הגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב

אמר ליה אביי: אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם.האם גם כאן תטען: מאן סליק לעילא, ואתא ואמר!? מי עלה לשמים וחזר משם ואמר לרבי יהושע בן לוי שבית דין של מעלה הסכימו על ידם?!אלא התירוץ על כך הוא, שקראי קא דרשינן [אנו דורשים כן מהפסוקים].הכי נמי, כאן לגבי כרת, יש לתרץ, שקראי קא דרשינן [שדורשים מהפסוקים] שנפטר על ידי מלקות מכרת.גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה, והסכימו בית דין של מעלה על ידם.[אלו הן]:א. אמרו שחייבים במקרא מגילה.

ב. ושאילת שלום [בשם].התירו לאדם לשאול בשלום חבירו בשם ה', כגון "ישים ה' עליך שלום", ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה.פירוש אחר, שחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם ה'.[גם ואנו גם מזכירים את השם, לפי ש"שלום" הוא גם כן משמותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב [שופטים ו] "ויקרא לו, ה' שלום! "דהיינו שקראו שלום, שהוא שם ה'].ג. והבאת מעשר אל לשכת בית ה'.עזרא הסופר קנס את הלוויים לפי שלא עלו עמו, וצוה להביא את כל המעשרות אל לשכת בית ה', והיו מחלקים את המעשר ראשון, המגיע ללוויים בלבד, לכהנים וללוים בשוה, כמו שנאמר בעזרא [נחמיה י], "והיה הכהן בן אהרן עם הלוים, במעשר הלוים".וגם חזקיהו עשה כן, שהכין לשכות להביא לשם את כל המעשרות, מפני שיש שהיו מזלזלין בנתינת מעשרותיהם, ויש שהיו נותנים אותם למי שאינו הגון, ולכן הכין לשכות להביא שם המעשרות, כדי שלא יקבלום הלוים שהיו עובדי עבודה זרה, כמו שנאמר בדברי הימים [ב לא] "ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה'. ויכינו, ויביאו את התרומה והמעשר".והוא גם תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן [על אף שמדאורייתא אין חייבים בהם, כי מן התורה אין חיוב של תרומות ומעשרות אלא בדגן תירוש ויצהר], כדכתיב [בדברי הימים ב לא, ה] "וכפרוץ הדבר", שנתחזקה וגברה תקנתו של חזקיה, "הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכל תבואת שדה". ומפרשת הגמרא בנדרים, מאי "וכל תבואת השדה"? לאיתויי פירות האילן וירק, שאין עושין גורן מהן.והסכימו על ידם בית דין של מעלה, כמו שמוכח מהפסוקים:א. על מקרא מגילה הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [אסתר ט'] "קימו וקבלו היהודים", קיימו למעלה, מה שקבלו למטה.⁽¹⁸⁾ב. ועל שאילת שלום בשם, הסכימו בית דין של מעלה, דכתיב [רות ב'] "והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם". ואומר [שופטים ו'] "ה' עמך, גבור החיל".ומקשינן: מאי ואומר מדוע צריך להביא פסוק נוסף, והרי אדם גדול כבועז לא היה אומר אם לא שידע שהקב"ה הסכים על כך לפני כן.⁽¹⁹⁾ומתרצינן: וכי תימא, שמא תדחה ותאמר כי אמנם היה בועז אדם גדול, בכל זאת, שמא בועז הוא דעביד מדעתיה, ואולם משמיא לא אסכימו על ידו, לכן הביאו את הפסוק הנוסף, תא שמע, ואומר, שהמלאך אמר לגדעון, "ה' עמך גבור החיל". ומזה שהמלאך אמר לגדעון שאילת שלום בשם ה', משמע שבית דין של מעלה הסכימו על כך.

ודבר נוסף שמלמד  על בועז היה הרגע בו הוא רואה את רות למרגלותיו

נאמר ברות רבה (וילנא) פרשה ו סימן א

חרדה שהחרידה רות לבועז דכתיב ויחרד האיש וילפת ובדין הוא שיקללנה אלא ובוטח בה' ישוגב נתת בלבו וברכה שנאמר ברוכה את לה' בתי, וילפת, לפתתו כחזזית התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה אמרה אשה, פנויה את או אשת איש, אמרה לו פנויה, טמאה את או טהורה, אמרה לו טהורה והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו שנאמר ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך וגו'

ומה עושה בועז במצב כזה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהר סימן ג

התחיל אותו צדיק לצעוק לפפתו אמר לה מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ומה באתה לעשות כאן אמרה לו לקיים את התורה שנא' וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אלא עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאתה לקיים את התורה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל (רות ג) שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר אמר רבי חנינא אמרה לו וכי בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים, ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם /רות/ ד) אמר לו שב ונביט בתורה מה כתיב שם לא כך כתיב וכי ימיך אחיך ומכר מאחוזתו, אמר בעז לטוב חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה שאתה גדול ממני לגאלה אם תגאל גאל, ויאמר הגואל אל בועז קנה לך באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי,

בועז מקיים בדיוק את דברי התורה כנגד כל עוצמת היצר שעומד בכל תוקפו ומול מציאות שהוא יודע שלא נשאר לו שום זרע מאשתו הראשונה וכאן יש לו הזדמנות אחרונה להקים לו זרע של קיימא . ובועז כנגד שני הדברים הללו הולך רק בדרך התורה ונגד השכל והיצר  שלו  ונותן לאחיו הגדול ממנו את ההזדמנות ליבם את רות ממש בגדר של נעשה ונשמע ללא שום פניות .

וכתוב ברות פרק ד פסוק ה - ו

(ה) וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָה לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:

(ו) וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ ־לִגְאָל־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־ גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:

ואמר החומת אנך רות פרק ד אות כד

כד. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר. במדרש ארשב"א אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו לשם וכולי. וכפי האמור דבעז היה קרוב שיפטר הדבר מוכרח להביא הטו"ב כדי שיגמר הדבר וישא בעז את רות:

כלומר אחרי מסירות הנפש של בועז העולם כולו עומד לטובת בועז כדי שהגואל יגיע ויותר לאחיו על הייבום של רות . אחיו של בועז היה שונה ממנו והוא ויתר על הייבום בגלל אשתו ובגלל הייחוס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק ו

(ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי. כמו שאמר למעלה שלא לפגום את בניו, כסבור שהיא אסורה לו משום שכתוב (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי, אמר טוב לבועז גאל לך אתה את גאולתי, ולמה שנה עוד לומר כי לא אוכל לגאול, אחד בשביל היחוס ואחד מפני שהיה לו אשה.

כלומר אחיו של בועז הסתכל על דברים צדדים ולא ראה את העיקר וזה את הסיכוי שלו להקים את בית המלוכה של דויד . בועז עושה מה שצריך לעשות לפי מה שכתוב בתורה ללא פניות אישיות . בסופו של דבר בועז מיבם את רות וכמו שאומרת הגמרא הילד האחד הזה שווה לא פחות ואפילו יותר מכל 60 הבנים והבנות שהיו לו

"והיינו דאמרי אינשי: בחייך, מה הועלת בחייך דילדת, בכך שהולדת שתין שתין, ששים ששים בנים!? כיון שלבסוף מתו, למה ליך!? מה הרווחת בלידתם!אלא איכפל, חזור ונשא אשה אחרת, ואוליד חד, ותוליד ממנה בן אחד,⁽²⁵⁾ דמשיתין זריז, שיהיה מוצלח יותר מששים בניך מאשתך הראשונה, שמתו!ומשל הוא לבועז [אבצן], שהוליד בן אחד, עובד, מרות, אשתו השניה, ומתו ששים בניו ובנותיו מאשתו הראשונה. ומעובד, הבן האחד, יצא ישי, וממנו דוד, מלך ישראל, שהיה טוב משישים הבנים שהיו לו קודם"

וסופו של דבר רות יושבת על כסא צמוד לשלמה המלך הוא בנו של דוד המלך

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב

"עם המלך במלאכתו ישבו שם" - זו רות המואביה, שראתה במלכות שלמה, בן בנו של בן בנה.

שנאמר [מלכים א ב], כאשר באה בת שבע, אם שלמה, לבקש ממנו שיתן את אבישג השונמית לאדניה אחיו, "ויקם המלך לקראתה, וישתחו לה, וישב על כסאו, וישם כסא לאם המלך, ותשב לימינו".

ואמר רבי אלעזר: שלמה המלך שם את הכסא לאמה של מלכות, שהיא רות המואביה, אשר ממנה יצאו כל מלכי בית דוד.⁽⁴³⁾

ומול ה 60 בנים ובנות של בועז הוא אבצן שמתו יש לנו את השישים גיבורים של שלמה

שיר השירים פרק ג פסוק ו - ח

(ו) מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר כְּתִֽימֲר֖וֹת עָשָׁ֑ן מְקֻטֶּ֤רֶת מוֹר֙ וּלְבוֹנָ֔ה מִכֹּ֖ל אַבְקַ֥ת רוֹכֵֽל:

(ז) הִנֵּ֗ה מִטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

(ח) כֻּלָּם֙ אֲחֻ֣זֵי חֶ֔רֶב מְלֻמְּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה אִ֤ישׁ חַרְבּוֹ֙ עַל־יְרֵכ֔וֹ מִפַּ֖חַד בַּלֵּילֽוֹת: ס

ואומר רינה של תורה (לנצי"ב) מטיב שיר שיר השירים פרק ג פסוק ז

(ז) הנה מטתו שלשלמה. לפי הפשט אמר שלמה על עצמו, שהוא ביקש להיות רגיל באהבת ה' ע"י כח התורה, מה עשה השכין סביבותיו ששים גבורי תורה, ואמר במליצה מטתו, דאהבה מצוי בה, ואמר דמטתו שלשלמה מקום שביקש שיהא מיוחד לפניו להשיג בו אהבת ה', ולפי הדרש שלשלמה מלך שהשלום שלו, מקום שהכין הקדוש ברוך הוא להתחבר את ישראל באהבה, והוא ד' אמות של הלכה קבועה וכדאיתא בברכות (דף י"ז) דבימי כלה חזי יקרא דאורייתא, וע"ש בתו' ד"ה תרי:

ששים גבורים סביב לה, נגד ששים מסכתות, ואמרו בשבת (דף קי"ד) איזהו תלמיד חכם כו' אי בחדא מסכת כו', הרי ראינו שהיו רגילין לייחד תלמיד חכם לכל מסכת שיתחכם בה הרבה ולפלפל בה בגבורה של תורה:

והעיבור של עובד שהיה הבן של רות ובועז היה הדבר האחרון שבועז  עשה

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ד פסוק יז

דבר אחר ילד בן לנעמי ולא לבועז, מלמד כשבא בעז אל רות באותו הלילה מת ותפשתו רות על בטנה כל הלילה שלא יאמרו זנתה תחתיו מאיש אחר, וכשבאו הכל בבוקר מצאוהו מת על בטנה, ולפיכך קראוהו על שם נעמי. דבר אחר יולד בן לנעמי, היא אמרה לרות (רות ג, א) הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך.

וכל מעשיו של בועז מלמדים אותנו מהי המהות קבלת התורה . נעשה ונשמע גם כנגד היצר גם כנגד השכל שלנו גם כנגד האינטרס האישי המדומה שלנו . זה המשמעות של קבלת התורה ורות ובועז במעשיהם מלמדים אותנו כיצד אנחנו צריכים לפעול בעולם .

 

שבועות האם הדת היהודית היא דת לאומית ? האם לאומיות זה חלק מהדת היהודית או משהו שזר לחלוטין לדת היהודית ? ומה הקשר לחג השבועות ? מה הקשר לרות שיש לה יחוס לבלק וממנו לעמלק ? מה הקשר לויכוח של אחאב עם אליהו הנביא ? האם אחאב היה מלך לאומי ? מה הקשר של עם ישראל לארץ ישראל ? מה המשמעות של ו "ְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ" ? היכן נמצא העתיד היחידי של עם ישראל ? ‏ה'/סיון/תש"פ

בס"ד
שבועות האם הדת היהודית היא דת לאומית ? האם לאומיות זה חלק מהדת היהודית או משהו שזר לחלוטין לדת היהודית ? ומה הקשר לחג השבועות ? מה הקשר לרות שיש לה יחוס לבלק וממנו לעמלק ? מה הקשר לויכוח של אחאב עם אליהו הנביא ? האם אחאב היה מלך לאומי ? מה הקשר של עם ישראל לארץ ישראל ? מה המשמעות של ו "ְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ" ? היכן נמצא העתיד היחידי של עם ישראל ? ‏ה'/סיון/תש"פ

וכך כתוב בויקיפדיה על לאומיות

לאומיות היא תופעה חברתית אידאולוגית שלפיה לכל עם זכות לקיים ממשל עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל קיומה של מדינה כהגשמתו של עיקרון זה שהיא זכות להגדרה עצמית. הלאומיות בעיקרה מובילה להתגבשות של קהילה סביב צביון וערכים חברתיים משותפים, עם זאת היא עלולה להוביל לשנאה ולגזענות כלפי מי שאינו חלק מן הקהילה, דוגמה לכך בהיסטוריה ניתן לראות בימי המפלגה הנאצית שדגלה בלאומיות גרמנית.

האם הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר לאומי או קשר שונה לחלוטין ? האם הלאומיות נמצאת בתוך הדת היהודית או היא סותרת לחלוטין את הדת היהודית ?

נתבונן במגילת רות בהתחלת ספר רות פרק א פסוק א - ג כתוב

(א) וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו:

(ב) וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם:

(ג) וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ:

כלומר יש יציאה של אלימלך למואב בגלל רעב שהיה בארץ . לכאורה זה מעשה לגיטימי כאשר קשה לך לחיות בארץ ישראל בגלל רעב אתה יוצא לחוץ לארץ כדי שתוכל להתקיים .

וכך פוסק הרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

אבל הגמרא מבארת מה הדין של מי שיוצא להשתקע מחוץ לארץ ישראל חברותא מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

תנו רבנן: אין יוצאין מארץ ישראל לחוצה לארץ, גם אם יוקר המחיה בארץ ישראל גואה, לפי שביציאה לחוץ לארץ מפקיע האדם את עצמו מקיום המצוות התלויות בארץ, אלא אם כן עמדו סאתים חטים במחיר סלע, שהוא יוקר גבוה מאד, פי שנים מהמחיר הרגיל.⁽²⁰⁾אמר רבי שמעון: אימתי מותר לצאת לחוץ לארץ, בזמן שאינו מוצא חטים בשוק ליקח. אבל בזמן שמוצא ליקח, אז אפילו עמדה סאה בסלע, שהוא יוקר יותר גבוה מסאתיים בסלע, בכל זאת, לא יצא לחוץ לארץ.וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך, בעלה של נעמי, וכן מחלון וכליון, בניו, גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו, שמתו כולם בארץ מואב, ולא היו למחלון וכליון בנים? מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ. וזאת, על אף שיצאו מחמת הרעב.שנאמר⁽²¹⁾ [במגילת רות, א] בתיאור חזרתה של נעמי משדה מואב לבית לחם: "ותהם כל העיר עליהן, ותאמרנה: הזאת נעמי!? "ומבארת הגמרא: מאי "הזאת נעמי!? "אמר רבי יצחק: אמרו "חזיתם נעמי, שיצאת מארץ לחוצה לארץ, מה עלתה לה!? ", שאין בידה כלום.⁽²²⁾

כלומר הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא לא קשר של לאומיות כי גם מחלון וכליון שהיו גדולי דור לא ויתרו על ארץ ישראל וגם לא הפכו את עצמם למואבים הם נשארו עם זהות יהודית עובדה שהם נחשבו לגדולי הדור ובכל מקרה הגמרא אומרת שהם מתו כי עזבו את הארץ כי חלק מהותי מהמצוות של יהודי קשורים לארץ ישראל כאשר צרפתי נולד בצרפת הוא צרפתי וכאשר הוא נוסע לארץ אחרת בגלל פרנסה הוא גם נחשב לצרפתי . ההגדרה העצמית שלו שהוא שייך לעם הצרפתי אבל יהודי שנולד בארץ ישראל ונוסע לחוץ לארץ וגם שם הוא עושה את כל המצוות יש עליו ביקורת כזו עד שהוא נמצא בדין של מיתה בידי שמיים כמו מחלון וכליון (ואלי הדין הזה קשור להיותם גדולי הדור שהקב"ה מדקדק במעשיהם ) .   ובו נראה מה דינו של יהודי שנולד בארץ וחי בארץ ומזדהה עם היותו שייך לארץ ישראל אבל הוא לא מקיים את מצוות התורה ? אומרת התורה ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כז - כח

(כז) כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ:

(כח) וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם:

כלומר הארץ מקיאה את מי שלא שומר מצוות והוא נמצא בארץ ישראל ומצד שני יש מיתה בידי שמיים לאותם אלו ( לפחות מה שראינו אצל גדולי עולם ) כאשר הם עוזבים את ארץ ישראל גם כאשר קשה לנם בארץ . אז מה הקשר האמיתי שלנו לארץ ישראל ?

בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים

נבחן את משמעות מה שנאמר פה . הקדוש ברוך הוא יורד עם המלאכים לארץ כדי לדון את דור הפלגה ומחליט לחלק אותם לשבעים ואחד אומות .הוא עושה גורל איזה אומה תהיה תחת איזה מלאך ומכניס את עצמו גם בגורל . לכאורה יש כאן  הסתכלות שוויונית בין הקב"ה לבין המלאכים והקב"ה מקבל חלק אחד מתוך 71 חלקים  הוא מקבל את עם ישראל וארץ ישראל לשליטה שלו . ולמה עם ישראל נפל בגורל של הקב"ה ?

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות.  

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

וראשו מארץ ישראל - שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות.

וצריך להגיד כשחילק הקב"ה את העולם לאומות ע"י הגורל ונקבע לכל אומה ואומה את החלק שלה בעולם לפי התפקיד  שלה . לכל איבר של האדם הראשון מתאים מקום מסוים בעולם ולכן עם ישראל שהוא העם הנבחר קבל את ארץ ישראל הוא החלק שקשור לראש של האדם הראשון ולכן מתאים לו ארץ ישראל.

כלומר הקשר של עם ישראל לעם ישראל זה קשר שקשור למהות העולם ולתורה שהעולם נברא כאשר הקב"ה הסתכל בתורה . אין קשר אפילו קלוש לנושא לאומיות . מי שמקיים את מצוות התורה מקומו העקרוני בארץ ישראל מי שלא מקיים את המצוות מקומו לא בארץ ישראל כי הארץ תקיא אותו (יש סיבות למה הקב"ה הוציא את עם ישראל לגלות ולמה כיום כאשר אנחנו נמצאים בגלות ויש לנו תפקיד גם בארצת אחרות אבל  כאן לא המקום להידרש לזה )

וזה בדיוק הויכוח בן אחאב לאליהו

מלכים א פרק יח פסוק יז - יח

(יז) וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל:

(יח) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֹ֣ת יְקֹוָ֔ק וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֛י הַבְּעָלִֽים:

אומר המלבי"ם מלכים א פרק יח פסוק יח

(יח) לא עכרתי. כי בעברם על מצות ה' לעבוד אלהים אחרים אינם ישראל רק כגויי הארצות, ולא עכרתי את ישראל. אבל אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה', עכרתם את ישראל, כי בזה היו כגוים, וכן הפסקת הטל ומטר גזרתי בחטאם כי כן ראוי להם, ואתה הגורם:

אחאב היה מלך לאומי שהאשים את אליהו הנביא שהוא עוכר ישראל כי הוא פוגע במי שנמצא בארץ ישראל כאשר אחאב רוצה לנתק את הקשר בן המצוות לישיבה בארץ ישראל . אומר לו אליהו הנביא אתה טועה לחלוטין מי שלא מקיים מצוות בארץ ישראל הוא כמו גוי והשפע של ארץ ישראל לא שייך לגויים כי אם ליהודים המקימים את מצוות התורה .

עם ישראל גורלו נמצא אך ורק בקיום המצוות שלו לא בדבר אחר . לא בהשקפה לאומית כזו או אחרת אך ורק בקיום המצוות וכך נלמד בתגובתו של רבן יוחנן בן זכאי כאשר פגש את בתו של נקדימון

חברותא מסכת כתובות דף סו עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו.ראה ריבה [אשה חשובה] אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים.כיון שראתה אותו, נתעטפה בשערה, ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני!אמר לה: בתי, מי את?אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני.אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך?אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים [וכי לא כך היו מושלים משל בירושלים], מלח ממון - חסר [כלומר, הרוצה לשמור על ממונו, כשם שמלח שומר על המאכל, יחסר מממונו לצדקה].ואמרי לה, ויש אומרים, "חסד" [שיעשה עמו גמילות חסדים⁽²⁹⁾]?!והם לא עשו חסד, ולכן אבד ממונם.

אמר לה: ושל בית חמיך, היכן הוא?אמרה לו: בא זה ואיבד את זה לפי שנתערב בו.אמרה לו, רבי, האם זכור אתה כשחתמת על כתובתי?אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים [מליון] דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה.בכה רבן יוחנן בן זכאי, ואמר, אשריכם ישראל!⁽³⁰⁾ בזמן שעושין רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בהם. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום, מוסרן ביד אומה שפלה. ולא ביד אומה שפלה, אלא ביד בהמתן של אומה שפלה⁽³¹⁾.

זה היסוד של היהדות ושל קיום העם היהודי . הקיום שלו הוא רק בקיום המצוות וכאשר הוא מקיים את המצוות מקומו בארץ ישראל ולא בגלות . כל דבר אחר והשקפה אחרת זרה ליהדות בטח הרצון להכניס לתוך היהדות השקפה  זרה של לאומיות  וקל וחומר בנו של קל וחומר לאומיות חילונית שמנתקת את הקשר של היהודי מהתורה וקושרת אותו באופן זר לארץ ישראל .

ורות תוכיח את זה לחלוטין וזה הקשר שלה למתן תורה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה

רות קשורה לבלק שהוא ובלעם חלק מעמלק האוייב הגדול ביותר של העם היהודי . עמלק שכאשר  יש לו זכר בעולם כשאו של הקב"ה לא שלם .  

ואותה רות שנדבקת לעם היהודי ולתורה  בכל מצב ובכל תנאי ממנה יוצא המלכות של עם ישראל אפילו שיש לה יחוס לצד של עמלק כי העם היהודי שייך למי שמקבל עליו את התורה בכל מצב וכל תנאי ומקיים את מצוות השם . זה העבר של העם היהודי וזה העתיד היחידי של עם ישראל ולא שום רעיון חיצוני זר לחלוטין להשקפה היהודית

רות פרק א פסוק טז

(טז) וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי: