13.2.2015

פרשת שופטים מה ההבדל בין סעודה של מצווה לסעודה של עברה ? מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת שופטים   מה ההבדל בין סעודה של מצווה  לסעודה של עברה ?  מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ?  ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

שמות פרק כד

 

(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס

ואומר רש"י שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק יא

ויחזו את האלהים - היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה, כך מדרש תנחומא. ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי לשון גדולים, כמו (ישעיה מא ט) ומאציליה קראתיך, (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח, (יחזקאל מא ח) שש אמות אצילה:

ונאמר בשמות פרק כד

(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: פ

דברים פרק ט פסוק ט

בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:

כלומר אנחנו רואים את ההבדל בין משה לבין הזקנים .הזקנים אכלו ושתו כשראו את הקב"ה אבל משה לא אכל ולא שתה והדברים צריכים ביאור מצד אחד יש הרואים בחומרה את זה שאכלו ושתו ויש רואים זאת לחיוב כמו שרש"י  מזכיר את פרוש אונקולוס .

ובתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף יז עמוד א

ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו.

כלומר יש שני סוגי אכילה ושתיה , אכילה שהיא בלב גס ואכילה של שביעה מזיו השכינה .

יש סעודה של צדיקים תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: +איוב מ'+ יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: +מלכים ב' ו'+ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים,  

במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו מדבר על סעודה 

אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן

ועוד סעודה שכמעט גרמה כליה לישראל אסתר רבה (וילנא) פרשה ז

אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה, אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (שם /דברים/ ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה,

וצריך בירור מה ההבדל בין הסעודות למה יש סעודה שגורמת לכך שהקב"ה רוצה להביא כליה על אלו שאוכלים את הסעודה  ויש כאלו שהקב"ה מזמן להם סעודה וזה סעודת מצווה ?

ו [רבינו] בחיי ויקרא פרק יח מעמיד יסוד גדול להבין את ההבדל

 

וכן אמרו עוד במדרש: מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך", בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו: תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו, ואתה סופך לצאת לעולם ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ואם לאו תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש וקורין: ווי ווי, והמלאך אומר לו: תדע הללו שנשרפין הם נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו, ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה, ומנין שכן הוא, שנאמר: (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן. ובארו לנו בזה כי הנפש בחכמתה ושלמותה באה אל הגוף אבל המלאך משכח אותה תכף הולדו בגזרתו של הקדוש ברוך הוא כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר.

הוולד בתוך מעי אימו בעצם מגיע לדרגה של האדם הראשון רואה מתחילת העולם לסופו   המלאך מלמד אותו את כל התורה  כולה הוא לא צריך לא אוכל ולא שתייה כלומר הוא נמצא במצב של גן עדן  אבל אז המלאך בצאתו לאוויר העולם מכה על פיו  מכבה את הנר ומוציא אותו לאוויר העולם בעל כורחו ועכשיו על אותו תינוק לטרוח ולהגיע לדרגה שהגיע אליו בזמן שהיה במעי אימו . לאחר שיצא לאוויר העולם אדם לא יכול ליהנות מזיו השכינה  מדבר שהוא לא טרח בו זה המהות של העולם הזה . אדם יכול ליהנות מהקב"ה רק על מה שטרח ולכן אם ניהנה מאכילה ושתייה שלא כפי דרגתו הוא כמו נדב ואביהו שהתחייבו מיתה אבל משה שטרח והגיע לדרגה שיכל לשבוע  מזיו השכינה כאילו  אכל ושתה  אז זה דרגה של אכילה של מצווה אבל אכילה אחרת זה האכילה של חטא .

ועל זה נאמר בשמות פרק כד

(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף קצז עמוד א

וכתיב (שם כד) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני וכתיב (שם) ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב,

האש אוכלת לפי דרגת האדם לפי הלבוש שהוא טרח לשים עליו כי מי שלא בדרגה המתאימה נאכל ע"י האש אבל מי שטרח והגיע לדרגה הראויה האש לא אוכלת בו . כי מהות העולם הזה לטרוח ולהגיע בכוחות עצמו לדרגה  שנתן לו הקב"ה בזמן שנולד .

ונאמר במדבר פרק ג

(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְקֹוָק בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: פ

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

ר' עקיבא אומר על ההקרבה מתו שנאמר בהקריבם אש זרה ר' יוסי אומר על הקריבה מתו שנאמר בקרבתם לפני ה' ר"א אומר אף משום הקריבה אש זרה לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות שנאמר אש זרה,

ואנחנו רואים שדבר שלא נעשה כדרגתו גורם להרס וחורבן . וזה חובתו של האדם בעולם לרומם את עצמו לדרגה שהיה לכתחילה ולהיזהר לעבוד את השם לפי דרגתו האמיתית .  

פרשת משפטים מה המשמעות של הארבעים יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ? למה נוד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת משפטים  מה המשמעות של הארבעים  יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ?  למה נולד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

בפרשת יתרו דיברתי על המהות של ט"ו בשבט  והמסקנה שלי היית שט"ו בשבט זה בעצם סיום השנה הקודמת ותחילת השנה הבאה . ונישאר בצריך עיון מה בעצם המהות של התקופה בין ט"ו בשבט לניסן . ניסן לפי המסקנה שלי במספר מאמרים זה תחילת בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי של הנבראים אם  יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם . תנאי זה נקבע ע"י הקב"ה בתחילת בריאת העולם אבל הברואים לא קיבלו תנאי זה והחידוש של בריאת העולם מחדש זה קבלת התנאי ע"י הנבראים ובעצם עם ישראל על כל מכלול הנשמות היהודיות וכן כל מי שעתיד להיות גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וקיבל את התנאי . שאר הגוים לא קבלו תנאי זה ורק לעתיד לבו יקבלו תנאי זה .

לאחר עיון נוסף מצאתי חיזוק למהלך שלי שט"ו בשבט זה סיום השנה ותחילת השנה הבאה .

קדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום . זה מתחיל מסוף השנה כלומר כמו שכתבתי ט"ו בשבט עד כ"ה באדר . אם כך ברור שט"ו בשבט זה סיום של השנה הקודמת וההמשך זה שייך לתחילת בריאת העולם מחדש .

וראיה לקושיה שלי בפרשת יתרו זה קושית  הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.

כלומר כיונתי לקושיית הגמרא האם אדר שייך לשבט כלומר לשנה הקודמת או לשנה הבאה כלומר לניסן.

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

ואומר רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

גאולה לגאולה - פורים לפסח.

כלומר רבן שמעון בן גמליאל מצרף גאולה לגאולה ולכן מכריע וכך ההלכה שאדר מצורף לניסן ולא לשבט ולכן שיש אדר נוסף פורים חל באדר ב ולא באדר א

אם כן אנו רואים שאותם ארבעים יום זה העיבור של העולם לפני הבריאה ומה המיוחד באותם ארבעים יום שהוא כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד ?

תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר +משלי י"ד /ד'/+ ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר +איוב כ"ט+ בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית ד'+ לפתח חטאת רובץ.

כלומר  בארבעים יום מלמדים את התינוק את כל התורה כולה כך למד משה את כל התורה כולה בארבעים יום . תינוק לא אוכל בבטן אימו כך משה לא אכל ושתה שקיבל את התורה . התינוק מקבל את התורה במתנה כך משה קיבל את התורה כמתנה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

ונאמר תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר משה קיבל את כוח הפלפול של לימוד התורה במתנה ונתן אותו במתנה לעם ישראל .

ובעצם הזמן הזה שבין ט"ו בשבט לבין כ"ה באדר זה בעצם זמן עיבור העולם כלומר קבלת כוח לימוד התורה במתנה ע"י הקב"ה וזמן קבלת כוח הפלפול של התורה  ע"י עם ישראל ממשה . ולכן זה התקופה שבו גם נולד משה ומת משה ז באדר ,  כוח הפלפול יכול להינתן רק במות משה לעם ישראל וכוח הפלפול הזה הוא הכוח של עם ישראל לקבל שנית את התורה שנשכחה בזמן מותו של משה .

כי רק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן לקבל את התורה בחזרה לא ע"י נביא רק ע"י חכם עם כוח הפלפול של משה וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר הזמן הזה שבין ט"ו בשבט עד כ"ה באדר הוא הכוח של קבלת התורה במתנה וכדי לקבל את התורה במתנה צריך לקבל אותה ברצון שלם ובאהבה וזה המהות של התקופה הזאת ושל פורים זה התנאי ההכרחי כדי שנוכל להיכנס לתקופת הגאולה כלומר קבלת התורה בפועל . ובראיה זו צריך להסתכל על פרשת שקלים ופרשת זכור , ופורים

ועדין צריך ברור למה זה הזמן שהמן בחר להשמיד את עם ישראל למה דווקא בתקופת עיבור העולם זה הזמן המיוחד של עמלק לנסות ולהכרית את עם ישראל וזה הזמן גם שבו ננצח את עמלק .