בס"ד
פרשת שופטים מה
ההבדל בין סעודה של מצווה לסעודה של עברה
? מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה
ושתייה של אצילי בני ישראל ? כ"ד/שבט/תשע"ה
שמות פרק כד
(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
ס
ואומר רש"י שמות פרשת משפטים פרק
כד פסוק יא
ויחזו את האלהים - היו מסתכלין בו
בלב גס מתוך אכילה ושתיה, כך מדרש תנחומא. ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי לשון
גדולים, כמו (ישעיה מא ט) ומאציליה קראתיך, (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח, (יחזקאל
מא ח) שש אמות אצילה:
ונאמר בשמות פרק כד
(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ
הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים
לָיְלָה: פ
דברים פרק ט פסוק ט
בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת
הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר
אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא
שָׁתִיתִי:
כלומר אנחנו רואים את ההבדל בין משה
לבין הזקנים .הזקנים אכלו ושתו כשראו את הקב"ה אבל משה לא אכל ולא שתה
והדברים צריכים ביאור מצד אחד יש הרואים בחומרה את זה שאכלו ושתו ויש רואים זאת
לחיוב כמו שרש"י מזכיר את פרוש אונקולוס
.
ובתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד
א
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה
ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין
ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים
ויאכלו וישתו.
ואומר רש"י מסכת ברכות דף יז עמוד
א
ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה
כאילו אכלו ושתו.
כלומר יש שני סוגי אכילה ושתיה ,
אכילה שהיא בלב גס ואכילה של שביעה מזיו השכינה .
יש סעודה של צדיקים תלמוד בבלי מסכת בבא
בתרא דף עה עמוד א
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה
לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: +איוב מ'+ יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה,
שנאמר: +מלכים ב' ו'+ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי
חכמים,
במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו
מדבר על סעודה
אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא
שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את
האלהים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו
ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה
שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך
לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן
ועוד סעודה שכמעט גרמה כליה לישראל אסתר
רבה (וילנא) פרשה ז
אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא
זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו
כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם
לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי
שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי
והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה
ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר
לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך
אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא
עליה, אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל, באותה
שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם
לרעה (שם /דברים/ ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי
מגילה ואכתוב עליה כלייה,
וצריך בירור מה ההבדל בין הסעודות למה
יש סעודה שגורמת לכך שהקב"ה רוצה להביא כליה על אלו שאוכלים את הסעודה ויש כאלו שהקב"ה מזמן להם סעודה וזה סעודת מצווה
?
ו [רבינו] בחיי ויקרא פרק יח מעמיד יסוד
גדול להבין את ההבדל
וכן אמרו עוד במדרש: מניחין לו נר
דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו
אלך חשך", בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים שהן יושבין
ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו: תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך
מעי אמן ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו,
ואתה סופך לצאת לעולם ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ואם לאו תשב במקום
אחר. לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש
וקורין: ווי ווי, והמלאך אומר לו: תדע הללו שנשרפין הם נוצרו כמותך ויצאו לעולם
ולא שמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו, ואתה סופך לצאת
לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה, ומנין שכן הוא, שנאמר: (משלי ד, ד)
"ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כשהגיע זמנו לצאת
לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה,
ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן. ובארו
לנו בזה כי הנפש בחכמתה ושלמותה באה אל הגוף אבל המלאך משכח אותה תכף הולדו בגזרתו
של הקדוש ברוך הוא כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר.
הוולד בתוך מעי אימו בעצם מגיע לדרגה של
האדם הראשון רואה מתחילת העולם לסופו
המלאך מלמד אותו את כל התורה כולה הוא
לא צריך לא אוכל ולא שתייה כלומר הוא נמצא במצב של גן עדן אבל אז המלאך בצאתו לאוויר העולם מכה על
פיו מכבה את הנר ומוציא אותו לאוויר העולם
בעל כורחו ועכשיו על אותו תינוק לטרוח ולהגיע לדרגה שהגיע אליו בזמן שהיה במעי
אימו . לאחר שיצא לאוויר העולם אדם לא יכול ליהנות מזיו השכינה מדבר שהוא לא טרח בו זה המהות של העולם הזה .
אדם יכול ליהנות מהקב"ה רק על מה שטרח ולכן אם ניהנה מאכילה ושתייה שלא כפי
דרגתו הוא כמו נדב ואביהו שהתחייבו מיתה אבל משה שטרח והגיע לדרגה שיכל לשבוע מזיו השכינה כאילו אכל ושתה
אז זה דרגה של אכילה של מצווה אבל אכילה אחרת זה האכילה של חטא .
ועל זה נאמר בשמות פרק כד
(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק
כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף
קצז עמוד א
וכתיב (שם כד) ויבא משה בתוך הענן
ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני וכתיב (שם) ומראה כבוד יי' כאש
אוכלת בראש ההר איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל
אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא
אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב,
האש אוכלת לפי דרגת האדם לפי הלבוש שהוא
טרח לשים עליו כי מי שלא בדרגה המתאימה נאכל ע"י האש אבל מי שטרח והגיע לדרגה
הראויה האש לא אוכלת בו . כי מהות העולם הזה לטרוח ולהגיע בכוחות עצמו לדרגה שנתן לו הקב"ה בזמן שנולד .
ונאמר במדבר פרק ג
(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא
לִפְנֵי יְקֹוָק בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּמִדְבַּר סִינַי
וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן
אֲבִיהֶם: פ
ובמדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב
ר' עקיבא אומר על ההקרבה מתו שנאמר
בהקריבם אש זרה ר' יוסי אומר על הקריבה מתו שנאמר בקרבתם לפני ה' ר"א אומר אף
משום הקריבה אש זרה לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות
שנאמר אש זרה,
ואנחנו רואים שדבר שלא נעשה כדרגתו גורם
להרס וחורבן . וזה חובתו של האדם בעולם לרומם את עצמו לדרגה שהיה לכתחילה ולהיזהר
לעבוד את השם לפי דרגתו האמיתית .
