2.8.2019

פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

בס"ד
פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

לאחר שראינו את במאמר הקודם את הקושיות על רבי ישמעאל ועל רבי משעון בר יוחאי ננסה להבין את כיצד נפסקת ההלכה  לפני שנכנס לנסות להבין את הסוגיה

כותב השולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו

סעיף א

א) אח"כ (א) ילך [א] א'} לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, א] אלא [ב] ב'} עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) ב] באמונה

מלשון שולחן ערוך לא ברור  כיצד נפסקת ההלכה לא כתוב את לשונו של רבי ישמעאל שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ . לכאורה לשון השולחן ערוך כותב לשון שנותן תשובה לשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי "רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?"

אומר השולחן ערוך אם נלך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי ורק נלמד תורה התוצאה תהיה גרועה יותר מאשר שילוב של לימוד ודרך ארץ "דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו"  כלומר השיטה של רבי שמעון יכולה לגרום לאנשים יותר נזק מאשר תועלת כי אדם שילחץ על עצמו ללמוד תורה ללא דרך ארץ יכול להגיע למצב שהעוני יגרום לאותו אדם לעבור על חוקי התורה . ולכן עדיין יש את השאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?" אבל הפתרון המעשי הוא לא פתרון שכל העם יתחיל ללמוד תורה בלא להתחשב בפרנסה של אותו אדם . כלומר מלשון השולחן ערוך אין ממש הכרעה כמו רבי ישמעאל אבל יש דחייה של השיטה של רבי שמעון . דחייה שלא באה מתוך נימוק עקרוני אלה מתוך נימוק מעשי . אבל ממשיך השולחן ערוך וקובע שהאדם צריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי ולשון השולחן ערוך ממש דומה לדברי רבי יהודה "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי(24) שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן."

אבל יש כאן בעיה רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שהיות  שאנחנו דורות אחרונים זו וזו לא נתקיימה בידן .

או שהשולחן ערוך לא חושב כמו רבי יהודה ברבי אלעאי וחושב שאנחנו כמו דורות ראשונים אבל זה נראה דחוק מאוד או שהוא חושב כמוהו והפתרון שלו לשאלה של רבי שמעון תורה מה תהיה עליה היא לעשות כמו דורות ראשונים על אף שלא יעלה בידם כי לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי יגרום יותר נזק מתועלת .  כלומר הפתרון של השולחן ערוך לקושיה של רבי שמעון היא לעשות את התורה קבע ומלאכה עראי על אף שאנחנו דורות אחרונים שזו וזו לא נתקיימה בידן כי זה הפתרון הכי גרוע .  והמשנה ברורה נותן עצה לאדם כיצד לעשות את תורתו קבע ומלאכתו ארעי משנה ברורה סימן קנו

(א) ילך לעסקיו - והנהגת [א] האדם צריך להיות הכל בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי וכן בכל המדות רק הגאוה והכעס יתרחק מהם עד קצה האחרון וכמו שאמר התנא מאד הוי שפל רוח וכן בכעס הזהירו חז"ל הרבה עליה:

(ב) עיקר - אלא יעשה [ב] רק כדי פרנסתו אך בזה גופא צריך להזהר מפיתוי היצר שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרוחה זו. והעיקר שיתבונן בעצמו [ג] מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו ואז יכול להתקיים בידו שיהא מלאכתו עראי ותורתו עיקר:

ומדברי שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קנו מבואר שהפסיקה של שולחן ערוך הוא רק לאותם אנשים שחייבים לפרנס את עצמם או את בני ביתם אבל מי שיכול חייב ללמוד תורה כל הזמן כלומר ההלכה היא לא ממש כמו רבי ישמעאל  הוא פתרון ממוצע בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי

לא אמרו (וכ"ה בפרש"י בתהלים סי' קיט ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתך ובילקוט שם) קביעת עתים לתורה אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ להחיות נפשו ונפשות ביתו אבל מי שא"צ לכך או שמתפרנס משל אחרים חייב לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו (ועיין בסנהדרין פרק חלק דף צ"ט ע"ב ובמנחות פרק י"א דף צ"ט ע"ב צא ובדוק כו' ושאר תנאי שם לא פליגי אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ ובאדר"נ פ' כ"א ובמד"ר ריש פתיחתא דאיכה ובקהלת רבה דף קט"ו א ע"פ בשפל קול הטחנה מה טחנה זו כו'). מואף מי שצריך לכך לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי כדי פרנסתו בלבד ותורתו קבע וזה וזה יתקיימו בידו אבל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כי העוני יעבירנו על דעת קונו אלא מי שחשקה נפשו בתורה ונשא לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה מעט בכל יום כדי חייו ושאר יומו ולילו עוסק בתורה:

והשולחן ערוך הרב הביא את זה מדברי רש"י תהלים פרק קיט פסוק קכו

עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית, שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום:

כלומר אדם שלא לומד תורה כל היום הוא מפר ברית . אם כי צריך להגיד שרש"י מדבר על איש פנוי וטיילן .

כלומר כל פסיקת השולחן ערוך הוא לכאורה לא לכתחילה כמו רבי ישמעאל הנהג בהם מנהג ארץ דרך . כי אם לא היה את הבעיה של דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון  נראה לי שהיה פוסק כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא כמו רבי ישמעאל .

והמשנה ברורה מסייג את ההלכה לרבים ולא למעטים אומר הביאור הלכה סימן קנו

* סופה בטלה וגוררת עון - כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [וזהו שאמרו בברכות ל"ו ע"ב הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן ר"ל דוקא הרבה] והקב"ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו' עי"ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח:

כלומר גם המשנה ברורה מבין את הבעיה רק בלימוד תורה ללא מלאכה אבל אומר שדרך זאת מתאימה לרבים אבל ליחידים בעלי סגולה שיש להם את הכוח להתמודד עם עוני ועם מחסור הדרך הנכונה היא הדרך של רבי שמעון בר יוחאי . ונראה שכך פוסק גם שולחן ערוך וגם הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

מז] אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, מח] ולא בלומדים מתוך עידון מט] ומתוך אכילה ושתייה, נ] אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, נא] ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו.

הגה: נב] לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, נג] אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. נד] ויסיר תענוגי הזמן מלבו נה] ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. נו] ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). נז] וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, נח] שאסור ליהנות מדברי תורה. נט] וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון ס] וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). סא] וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). כ סב] ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת (ה) רשב"ץ /ח"א, קמ"ז, קמ"ח/). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). סג] ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. סד] {ה} ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. סה] ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת). וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, כא סו] <ז> אבל אין לו לקבל (ו) דורונות מן הבריות. סז] והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון יג'} קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה

השולחן ערוך וגם הרמ"א מדברים על אדם שיכול להתמודד עם עוני אדם אשר העוני לא יעבירנו ע"ד קונו . ואומר הרמ"א שיש אנשים שיש להם את המעלה של דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן אבל הם מועטים והוא מתת אלוקים . ומתוך זה מתברר שבדורות אחרונים המעלה הרגילה של תלמידי חכמים שהם לומדים תורה כל הזמן ומקבלים  תמיכה מן הציבור . כלומר אם נעשה דירוג של האנשים השונים הדרגה הרגילה זה שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי הדרגה השנייה הגבוה יותר היא של מי  שלומד רק תורה ומתפרנס מהציבור והמעלה הגדולה ביותר הוא זה שיש לו מתת אלוקים שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי אבל זה וזה נתקיימה בידן בדיוק כמו דורות ראשונים שתורתם התברכה . אבל יש עוד דרגה נוספת של מי שלומד תורה אבל עושה מלאכתו רק כדי חייו בלבד שזה דרגה נמוכה יותר מאשר מלאכתו ארעי . כי מי שעושה מלאכתו ארעי יכול להתפרנס יותר מאשר כדי חייו . כלומר יש לנו 4 דרגות של אנשים שלומדים תורה .

וכך ניתן להבין מדברי הלבוש יורה דעה סימן רמו

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה, הרי זה חילל את השם ובוזה את התורה וכבה מאור הדת וגורם רעה לעצמו ונוטל חייו מן העולם, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים [שם פ"ד מ"ה] כל הנהנה מדברי תורה הרי נוטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו [שם] לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול מהם. עוד אמרו [שם פ"א מ"י] אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וסוף אדם זה מלסטם את הבריות [שם פ"ב מ"ה]. מעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים, ובה זוכה לכל כבוד וטוב שבעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר [תהלים קכח, ב] יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב. כל זה דעת הרמב"ם [פ"ג מה' ת"ת ה"י] שהוא קורא תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים כמו שהאריך גם בזה בפרק ד' ממסכת אבות [מ"ה]. אבל כל חכמי דורו וגם הבאים אחריהם השיגו עליו מאד, ואמרו אם כדעתו כבר היתה התורה בטילה חס ושלום, שאין זו מדת כל אדם שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו, ועל ידי ההספקות יכולין לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר כאשר עינינו רואות, דודאי מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים, אבל מי שאי אפשר לו מה יעשה, טוב הוא שיספיקוהו העם דרך כבוד ולא יבטל את התורה.

וכך ניתן להבין גם מהשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קטז

ואף אם לדינא הלכה כרמב"ם הסכימו כן חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת מישראל ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר והוא לשון הכ"מ בפ"ג מת"ת ה"י בסופו. וכן הביא ממהרש"ל שכתב ואמת שאם לא כן כבר היתה בטלה תורה מישראל כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס ממעשה ידיו, ומסיק יותר דעון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי א"א שיבטל מלמודו עיין שם, ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה' הפרו תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצה"ר כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי א"א לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה. ומי יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס הרבה ת"ח היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי הוראה כרצון השי"ת שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין

יוצא לנו לסיכום שההלכה לא נפסקת לא כמו רבי ישמעאל ולא כמו רבי שמעון בר יוחאי . יש כאן שיטה ממוצעת שמנסה לענות על הקושיה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?"   והכוונה על התורה בדורות אחרונים .  ויש לנו 4 סוגי שיטות כיצד לנהוג .