פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו  לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בראשית פרק יח

(יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:

(יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:

(יג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:

(יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְקֹוָ֖ק דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:

לכאורה ההבנה הפשוטה ששרה צחקה בקרבה כי היה קשה לה לקבל את המציאות שהיא תוליד בן ויש את  הדיון האם צחקה או לא צחקה . אבל הקושי שלי מדוע הבן שלה נקרא על הצחוק שלה , כי אם באמת יש כאן בעיה באמונה של שרה ביכולת של הקב"ה לגרום לה ללדת מה פתאום קוראים ליצחק על האירוע  הזה ?

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

ועוד יותר מתמיה לפי דברי העמק דבר בראשית פרק כא פסוק ו

כל השומע יצחק לי. פי' ממני, כמסתפק אם כן הוא שילדתי מאברהם:

כלומר יצחק נקרא על זה שאנשים מסתפקים האם הילד הזה של אברהם או חס וחלילה של אבימלך ששרה נלקחה לביתו . ועוד תמיהה שהשורש של צחק מרמז  על עבודה זרה ועל עברה של עריות

שמות פרק לב

(ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק: פ

והצחוק הזה  היה בחטא העגל שבו עשו בני ישראל עבודה זרה

בראשית פרק לט

(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל:

וכדי להבין את מה שקרה עם שרה ואת משמעות הצחוק הזה צריך לקרוא את הזהר הקדוש פרשת  וירא וכך אומר הזוהר הקדוש

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא דַי לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְאַחַר כֵּן שֶׁמְּבָרְכִים לָהֶם, תֵּדַע לְךְ שֶׁכֵּן הוּא. דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַגּוּף מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים וְגוֹ' וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן וּמְבַטֵּל אֶת הַדִּין - מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ כָּעֵת חַיָּה. הֲרֵי בְּרָכָה.

כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ הַמַּלְאָכִים שֶׁזֶּה לָקַח עֵצָה לְנַפְשׁוֹ - מָה עוֹשִׂים? הוֹלְכִים אֵצֶל הָרְשָׁעִים לְעַיֵּן בְּדִינָם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדם, לִמְקוֹם הָרְשָׁעִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶה הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צַדִּיק: כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁמְּעַיְּנִים בְּדִינוֹ, אֵינוֹ מִתְאַחֵר לָשׁוּב וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהַקְרִיב [על] חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לִפְנֵי צוּרוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים בַּעֲלֵי הַדִּין מִמֶּנּוּ.

שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו - מַה כָּתוּב בַּנְּשָׁמָה? וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה. בְּחִפָּזוֹן וּבִמְהִירוּת בְּלֹא שׁוּם הַעְכָּבָה. מִיָּד מְמַהֶרֶת הַנְּשָׁמָה אֵצֶל הַגּוּף לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב וּלְבַקֵּשׁ בְּמַה שֶּׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ בַּעֲלֵי הַדִּין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַהוּ שֶׁאָמַר וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בְּמַעֲלָתָהּ, וְהַגּוּף נִשְׁאָר בָּאָרֶץ מִכַּמָּה שָׁנִים, בָּאִים בַּיָּמִים שָׁנִים וְיָמִים הַרְבֵּה וְחָדַל לָצֵאת וְלָבֹא וְלַעֲבֹר אֹרַח כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. נִתְבַּשֵּׂר לְהַחֲיוֹת הַגּוּף.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים הָיְתָה לִי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ, ואֲדוֹנִי זָקֵן שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנִּי וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר הֲיִפָּלֵא מֵיְיָ דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד. אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְּלִי לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים. וּלְשָׂרָה בֵן מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִיזוֹנֶת מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דומ''ה, לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ לַמּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. והוּא מֵשִׁיב אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה. אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר ושָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר תִּהְיְה לִי חִדּוּשׁ.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים, הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ. וַאדנִי זָקֵן, שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד? אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת מֵתִים. וּלְשָׂרָה בֵן, מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִזּוֹנֵית מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דוּמָ''ה: לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ למּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְהוּא מֵשִׁיב: אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה: זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ' הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר!? לַמּוֹעֵד הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים אָשׁוּב אֵלֶיךְ אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מְחֻדָּשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹתְכֶם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָתִיד לְפָנַי לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. (ע''כ מדרש הנעלם)

מדברי הזוהר הקדוש יש ללמוד שיש כאן חידוש עצום . הקב"ה שולח את המלאך דומה לבשר לגוף שהוא עתיד להחיותו . כלומר יש כאן פעם ראשונה שהקב"ה מבשר לאברהם ולשרה שיש דבר כזה תחיית המתים . כלומר צריך להגיד שעד רגע זה שבו אומר הקב"ה לאברהם ולשרה שלעתיד לבוא יגיע רגע שבו הקב"ה יחדש את כל הנשמות בעולם ויביא אותם לתחייה  מלאה שלמה ואמיתית הדבר לא היה ידוע בעולם ולא נאמר לאףאחד מבני האדם . וכאן היה רגע שבו המושג הזה תחיית המתים נאמר לאברהם ולשרה וזה בדיוק השאלה של שרה

אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

וזה המשמעות של הביטוי לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כאשר המועד זה זמן תחיית המתים . ולמה צחקה שרה ואברהם לא צחק ?  אם באמת זה היה חידוש גדול שקשה לקבל אותו גם אברהם היה צריך לצחוק כי באמת קשה לקבל דבר כזה שהוא חידוש עצום שיש תחיית המתים

אומר הכתר יונתן בראשית פרק יח פסוק י

(י) ויאמר אחד מהם שוב אשוב אליך לשנה שבאה ואתם קיימים והנה בן לשרה אשתך ושרה היתה שומעת בפתח האוהל וישמעאל עומד אחריה ושומע מה שאמר המלאך:

חזקוני בראשית פרק יח פסוק י

והוא אחריו ת"י וישמעאל הוה קאים מן בתרואי. פי' אחר המלאך כדי שלא תתייחס שרה עם המלאכים שסבורה היתה בני אדם הם.

כלומר ההבדל בן אברהם שהוא הבין שהם מלאכים ושרה בגלל ישמעאל הבינה שהם בני אדם ולכן אברהם על אף החידוש העצום של תחיית המתים קבל את זה אבל שרה שלא הבינה עד הסוף את משמעות של שלשת  המלאכים  לא יכלה לקבל את החידוש של תחיית המתים .

בראשית פרק יח

(טו) וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:

ולפי ההבנה שלי כך צריך לפרש את דברי שרה לאברהם . אני לא צחקתי  על דברי הקב"ה אני צחקתי כי הייתה  לי בעיה בראיה של הדברים בגלל ישמעאל ואני חשבתי שהם בני אדם ולא מלאכים  וזה המשמעות של כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה  היה לי חסרון בראיה  ואומר לה אברהם  אולי היה לך חסרון בראיה אבל היית צריכה להתבונן במציאות בצורה יותר מדוקדקת ולכן צחקת , היה חסר לך בראיה של המציאות של הקב"ה בעולם . ולכן אברהם קרא ליצחק עם שורש צחק . הוא הוסיף את ה י '  לפני צחק . יש להתבונן בעולם כאשר אנחנו מסתכלים על כל המציאות עם ההבנה שיש קב"ה לעולם ולא על מציאות חסרה .

אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כא סימן ו

צחק עשה לי. זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקדוש ברוך הוא ממני י' והעלה לי במקום היו"ד ה', ואותה י' ניתנה ליצחק:

הקב"ה שינה את שרי לשרה כדי להשלים את החיסרון של הראיה של שרה והוסיף את ה י' ליצחק כדי שיובן שיצחק הוא זה שמלמד את העולם על תחיית המתים . שכל מי שיסתכל בו יבין שתחיית המתים זה מציאות שבאה לעולם ולא מחשבה בלבד .

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

וזה משמעות הפסוק כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי  כל מי שישמע על הסיפור של יצחק ידע שיש תחיית המתים וזה מציאות קיימת בעולם מזמן הולדתו של יצחק . וזה המשמעות של שמו . ועוד ראיה לדברים הללו שיצחק מלמד על תחיית המתים שיצחק היה זהה בדמותו של אברהם כמו שאומר מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות

וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק.

כלומר יצחק היה מעין תחיית המתים של אברהם ומתוך תחיית המתים הוא הוליד את יצחק . ועוד ראיה לדבר אומר הבראשית רבתי פרשת וישלח

לה, כח ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.

כלומר יצחק לא היה נחשב חיי ואולי ניתן להבין את זה שהוא הוא מעיין תחיית המתים של אברהם .

ואת הקשר של צחוק ותחיית המתים ניתן לראות  בתהלים פרק ב

(ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ:

ועל הפסוק יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ אומרת הגמרא חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

"ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת. מיד שעושים כן אומות העולם - הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, כביכול -שנאמר [שם] במזמור ההוא, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו", על זכיית בני ישראל בדין.אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא - אלא אותו היום בלבד.

כלומר השחוק הוא הזמן של מלחמת גוג ומגוג שהיא ציון דרך לעולם הבא לקראת תחיית המתים .

וכך כותב הזוהר במדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם) מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, וְכָתוּב אַחֲרָיו מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ וְלִשְׂמֹחַ בִּבְרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. וַאֲזַי יִהְיֶה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְגוֹ'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, שֶׁאֲזַי עֲתִידִים בְּנֵי אָדָם לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁהוּא עֵת שְׂחוֹק. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לַעֲפָרָם, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ד) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם דַּוְקָא

כלומר יצחק הוא הראיה לתחיית המתים והבשורה על הולדת יצחק הוא הבשורה שיש תחיית מתים בעולם הזה .